מספר

(ראה גם: מנה-מנין, ספור)

מורה נבוכים:

...השש עשרה, כי כל מה שאינו גוף לא יושכל בו מנין, אלא אם כן יהיה כח בגוף, וימנו אישי הכחות ההם בהמנות החמרים שלהם או נושאיהם, ובעבור זה הענינים הנבדלים אשר אינם גוף ולא כח בגוף לא יושכל בהם מנין כלל אלא בהיותם עלות ועלולים. (חלק ב הקדמה)

מלבי"ם:

אלה פקודי - בארתי שיש הבדל בין מספר ובין מפקד, שמספר הוא המספר הפרטי, ומפקד הוא סכום הכולל... (שמות לו כא)

וחמישיתו - יש הבדל בין המספר הסדורי שלישי רביעי וכו', ובין המספר החלקי שלישית רביעית וכו', שבמספר הסדורי היה הנמנה רביעי או חמישי חוץ להמנוי קודם לו, ובמספר החלקי הוא תוך המנין השלם וחלק ממנו מלגיו, יום שלישי הוא אחר הקודם, אבל רביעית ההין היא מלגיו... (ויקרא ה טז)

...ודעת רבותינו ששם היחיד מורה על יחוד הנמנים או הצטרפותם והתדמותם, ושם הרבים מורה ההפך, ואמר במדרש אסתר שמונים ואחת יום, יום האחרון כיום הראשון, ששם היחיד מורה שהיו דומים... (ויקרא יב ד)

מספרים קטנים נמנים בלשון רבים, ומספרים גדולים בלשון יחיד, אולי הטעם כי בסכום קטן תופסת העין את הפרטים הרבים, ואילו בסכום גדול כולו נראה כאחדות אחת... (שם מז כח) שבעת ימים תהיה - יש הבדל בין אם המספר בתחלת המאמר ובין אם בא בסופו, שאם בא המספר אחר הפעל יהיה לפעמים עד ולא עד בכלל... אבל כשאמר שבעת ימים מצות תאכלו... בכולם המספר דוקא, והוא שבעה מלאים... (ויקרא טו יט)

שבעת כבשים - ...שיש הבדל בין המספר הבא בצורת הנפרד, שבעה שמונה וכו' ובין הנסמך, שבעת שמונת, שכל מקום שהמספר ידוע ונזכר במקומו או במקום אחר בא בצורת הסמיכות, כמו שבעה כבשים וכו', ואם כן ממה ששינה לכתב פה שבעת כבשים, מבואר דרוצה לומר כבשים הידועים שכבר נזכרו בפרשת מוספים... (שם כג יח)

במספר - יש הבדל בין מנה לספר, מנה יורה על המונה לדעת מה שיש לו או מה שהוא ניתן לו ואז ידקדק אף באחת, ומספר הוראתו סכום, ואז לא ידוקדק באחת, וביותר יבא על מי שרוצה לעשות דבר בסכום ידוע, ויש שהסכום מתחלק עוד לסכומים קטנים ומכולם יהיה סכום אחד, כמו וספרת לך שבע שבתות שנים וגו'... ומספר שמות הנזכר כמה פעמים בסדר במדבר, פירושו שהיו יודעים בכל בית אב כמה יש משם ראובן וכמה משמעון וכדומה, ובכל אחד מהשמות ידעו גם שמות אבותם. וכשהיו צריכים לאחד על ידי זה היו מוצאים אותו... (דברים כה ב)

רש"ר הירש:

מענין שבלשון הקודש מונים מספרים גדולים בלשון יחיד, ומספרים קטנים בלשון רבים, אך באמת מי שיש בידו הרבה, אינו מונה כל פרט, אך מי שאין לו אלא מעט, סופר כל פרוטה... (בראשית כה ז)

ר' צדוק:

אבל דע כי אלף הוא מספר שלם החוזר ליחוד כידוע, שמתחילים למנות עשרת אלפים מאה אלפים, והאלף חוזר ליחוד, (ומה שנמצא רבוא אינו שם מספר רק לשון רבוי). ולכן א' אותיותיו אלף, שזה חוזר ליחוד. והטעם כי עשרה הוא מספר שלם, שכן כל המספרים הם הולכים עשרות עשרות, וכן כל עניני עולם חלוקים לעשרה כנודע מטעם חכמי האמת בסוד בעשרה מאמרות נברא העולם, ועשרה הוא קומה שלימה, ולפי שכל גוף נברא הוא מגודר בששה הקצוות והוא ההתפשטות באורך ורוחב וגובה ועל ידי זה ההתפשטות באורך ורוחב נעשה מרובע מעשרה והוא מאה, וכשמתפשט גם לגובה הוא מעוקב עשרה שהוא מספר אלף, ואז הוא גשם שלם וחוזר להיות גוף יחידי נברא, והוא בסוד אמרם (בר"ר כ"א) מה אני יחיד בעליונים, שזהו א' ואותיות ל"ף שהוא רק מילוי אות הא' נעשה אל"ף שהיא ההתפשטות לכל צד להיות קומה שלימה ומלאה, ואז חוזר הכל ליחוד.

ובמקום אחר ביארנו בזה ענין שרי ישראל שהולכים רק עד שרי אלפים ואין עוד, כי שרי רביות לא מצינו שמה שיותר מאלף הוא מדרגת המלך, שלכן חרה לשאול מה שנתנו לו האלפים ולדוד הרבבות ועוד לו אך המלוכה... כי המלך הוא כולל מגופים שלימים הנבראים כולם וגם זה מספר כללי וקומה שלימה כזה הוא עשרה. וזהו ענין לשונם בכל מקום בריה אפילו באלף לא בטיל, נקוט לגוזמא, ובלשון הכתוב גם כן "אחד מאלף מצאתי"... מספר אלף שהוא תכלית הביטול אבר הפרטי לכלל הגמור שבתכלית ההתפשטות...

ואמנם מה שזה בעשרות וזה במאות דע כי ד' מדרגות יחידות עשירות מאות אלפים ביארנו במקום אחר שהם נגד ד' עולמות אבי"ע הידועים לחכמי האמת, שאצילות הוא וגרמוהו חד תמן והוא יחידות והולך ומתרבה עד עשיה שהוא בתכלית הריבוי והיפך היחוד ומגיע למספר אלף שהוא הריבוי היותר שלם במספרים, וכסבורין אנו שהוא רבוי גמור, ואינו אלא יחוד גמור, והוא בסוד נעוץ סופן בתחלתן... ורק דעולם העשיה ומשם יצמח ויתגלה תכלית עומק היחוד על ידי האדם ששרשו למעלה מעולם האצילות והוא מגלה שגם הריבוי הזה הוא יחוד גמור וכמשנ"ת סוד זה למעלה ראש, רק שהוא מילוי היחוד, וכמש"ל והם באדם מחשבה שבמוח ורצון והרגשה שבלב וכחות האיברים שבדם ובכבד, ויציאת הפעולה על ידי מעשה האברים. וד' כחות אלו הם נגד ד' עולמות אבי"ע, והם נגד ד' המספרים הנ"ל שהם ד' שמות הידועים לחכמי ההנדסה, שהם נקודה וקו ושטח וגשם... (חלק ג דובר צדק עמוד טו, וראה שם עוד וערך מציאות)

ששה סדרי משנה וכו', יראה כי המקור הוא אחד אלקינו וכו', וכל שמתרחקים מן המקור כך הם מתרבים... והראשון הוא ב' לוחות שהוא אורייתא וקב"ה כולו חד רק מכל מקום היא מדרגה למטה לכך הם ב'... והאבות לאומה ישראלית שגם כן כולא חד עם אורייתא וקוב"ה, אבל כבר הם מדרגה למטה, וכבר כלולים מג', תחלה קוב"ה א', ואחר כך עם אורייתא וכולה חד, ואחר כך עם ישראל כולה חד מכל מקום הם ג'. והאבות הם המרכבה, וכל הרכבה היא מג', כמו שאמרו אין אגודה פחות מג', והאמהות במדרגה למטה מאב הם ד', והיינו כי האם המוציאה לפועל את הולד מה שאינו כן האב הוא בכח. וכבר נתבאר לעיל ענין אחר בענין ד' עולמות וד' כחות שבאדם, הג' הם בכח והד' הוא היציאה לפועל, ולכך האבות ג' והאמהות ד'. והנה אלה הם מולידי ומוציאי לפועל האומה, והתורה היא הנהגת האומה לאחר שיצאתה לפועל, ומצד הזה מה שהתורה היא הנהגת האומה היא מחולקת לחמשה חומשי תורה, שזה מדרגה למטה מאבות ואמהות, וכל הנהגה כלול מה'... שהם ה' מעלות, וכן ידוע מטעם חכמי הקבלה ענין ה' פרצופין הכוללים כל הנהגות העולמות, והם ה' כוחות שבנפש הנזכרים בב"ר י"ד... והמשנה שהיא תורה שבעל פה שהיא במדרגה למטה הם ששה כמדת כל גשם בעל ששה קצוות, והם מה למעלה משכל אנושי... (שם שם עמוד יח, וראה שם עוד)

היי לאלפי רבבה, כמ"ש בזוהר ויצא דברכת ה' אין פחות מאלף, עיין שם, כי בסדר המספרים בלשון הקדוש אלף חוזר למספר אחד להיות נמנה י' אלף ק' אלף, אבל מספר ק' אינו נמנה י' מאות וק' מאות. והברכה היא תכלית הריבוי שיוכל הכלי לקבל ומילויה, כמ"ש בשמן דאלישע, וכלשון רז"ל כלי מחזיק ברכה. ורבוי מספר האחד עד אלף אחד ולכך זהו ברכתו, ולכן מילוי א' אל"ף שהוא מילוי הכלי שלו, אבל רבוא אינו שם מספר רק לשון רבוי, כי עשרה בכל מקום הוא מספר שלם וממולא הממלא וכולל הכל מראש עד סוף וכנ"ל אות נ"ה, לכך שלימות הרבוי י' אלפים, ואלף הוא סוף המספר ורבוא רבויו ושלימותו. ולכך לא נמצא יותר משרי אלפים ולא שרי רבוא, שזה תכלית הרבוי, והוא מדרגת המלך כמ"ש לדוד המלך "אתה כעשרת אלפים מעמנו", וחרה לשאול כמ"ש "לי נתנו האלפים ולו הרבבות ועוד לו אך המלוכה". והם ברכו לרבקה שתכלית הברכה יהיה ברבוי. ואמרו ז"ל אלופים מעשו ורבבה מיעקב וכו', כי השרים הם לפי שעה וביד המלך להעבירם, מה שאינו כן המלך קיים לעד בסוד דוד מלך ישראל חי וקים, ולכן עשו שהוא רק בעולם הזה נקרא אלוף לשון שר אלף, שהוא בתכלית הברכה של עולם הזה אבל אינו מדרגת מלך הקיים לעולמי עד... (חלק ג קומץ המנחה נח עמוד נב)

...ובתורה תרי"ג עיטין איך להנצל מרשת היצר שרוצה להתפשט יותר מכפי מה שנברא, שהם י"א ימי זיבה שמתחילים תיכף אחר רגע אחרונה הנקיה מימי נדה, והם י"א כידוע בסוד י"א סממני הקטורת, כי ברע מראשית עומק המחשבה עד סוף המעשה הם י"א מדרגות (מוסיף א' על הקדושה כי גם בקדושה יש עוד א' עומק ראשית לכל והוא השי"ת אין סוף ב"ה כמש"נ כי ממך הכל וגו', רק שאינו במנין כי לפני אחד מה אתה סופר, ומאחר שמגיעים לעומק ראשית זה הכל אחדות גמור ואין כאן מנין י' כלל, מה שאינו כן בעומק רע הוא גם כן בחשבון, מאחר שהוא בפרודא)... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד רכט)