וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט, העשירי יהיה קדש לה'. לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו, ואם המר ימירנו, והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל. (ויקרא כז לב)
מנין שאין מעשרין מן הבקר על הצאן ולא מן הצאן על הבקר, תלמוד לומר וכל מעשר בקר וצאן. יכול לא יעשר מן הכבשים על העזים ודין הוא, ומה החדש והישן שאינן כלאים זה בזה אינם מתעשרים זה על זה, כבשים ועזים שהם כלאים זה בזה אינו דין שלא יתעשרו זה על זה, תלמוד לומר וצאן, משמע כל צאן אחד. קל וחומר לחדש ולישן שיתעשרו מזה על זה, תלמוד לומר עשר תעשר שתי מעשרות, שנה, אין מעשרים משנה לחבירתה דברי רבי עקיבא. (בחקותי פרק יב)
כל אשר יעבר תחת השבט, פרט לטריפה שאינה עוברת, אין לי אלא בזמן שמונם בשבט, מנאן רבוצין או עומדים מניין, תלמוד לומר העשירי יהיה, אין לי אלא בזמן שקרא שמו עשירי, מניין אף על פי שלא קרא שמו עשירי, תלמוד לומר העשירי יהיה קודש, יכול אפילו היה לו מאה ונטל עשרה עשרה ונטל אחד, תלמוד לומר העשירי, אין זה מעשר, רבי יוסי ברבי יהודה אומר מעשר.
קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי, מניין ששלשתם מקודשים, תלמוד לומר העשירי יהיה, או יכול שאני מרבה את שנים עשר, אמרת, לא, הואיל והוא מקדש וטעותו מקדשת, מה הוא אינו מקדש אלא את הסמוך לו, אף הוי טעותו לא תקדש אלא הסמוך לה. נמצאת אומר, קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשים, התשיעי נאכל במומו, העשירי מעשר, ואחד עשר קרב שלמים, ועושה תמורה, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר וכי יש תמורה עושה תמורה, אמרו משום רבי מאיר אילו היה תמורה לא היה קרב. קרא לתשיעי עשירי ולעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי, אין אחד עשר מקודש, קרא לתשיעי ולעשירי אחד עשר, רבי אומר אינו מקודש, רבי יוסי ברבי יהודה אומר מקודש, זה הכלל של שנעקר שם עשירי ממנו לפניו מקודש ולאחריו אינו מקודש... מנין שמעשר בהמה בעשר תעשר, תלמוד לומר יהיה קודש, מלמד שמעשר בהמה בעשר תעשר, רבי יוסי הגלילי אומר והעברת, מלמד שמעשר בהמה בעמוד והעבר... (שם פרק יג)
מנין למעשר בהמה שאין מעשרין אותה משנה לחברתה, תלמוד לומר עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה, רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון, מנין למעשר בהמה שהוא בעמוד ועשר, תלמוד לומר עשר תעשר... (ראה קה)
והא אמר רב ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב תריסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי אלעזר בן עזריה מעדריה כל שתא ושתא... (שבת נד ב)
...והרי מעשר בהמה דליתא לחצאין, ואמר רבה יצאו שנים בעשירי וקראן עשירי, עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה, שאני מעשר בהמה דאיתיה בזה אחר זה בטעות, דתנן קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין. (עירובין נ א)
באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי... (ראש השנה ב א)
אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו, שנאמר לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו, רבי מאיר סבר אימתי לבשו כרים הצאן, בזמן שעמקים יעטפו בר, ואימתי עמקים יעטפו בר באדר, מתעברות באדר ויולדות באב, ראש השנה שלהן אלול. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים אימתי לבשו כרים הצאן, בזמן שיתרועעו אף ישירו, אימתי שבלים אומרות שירה, בניסן, מתעברות בניסן ויולדות באלול, ראש השנה שלהן תשרי... אלא אמר רבא דכולי עלמא לבשו כרים הצאן בזמן שעמקים יעטפו בר באדר, והכא בהאי קרא קמיפלגי, עשר תעשר, בשני מעשרות הכתוב מדבר, אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן, רבי מאיר סבר מקיש מעשר בהמה למעשר דגן, מה מעשר דגן סמוך לגמרו עישורו, אף מעשר בהמה סמוך לגמרו עישורו, ורבי אלעזר ורבי שמעון סברי מקיש מעשר בהמה למעשר דגן, מה מעשר דגן ראש השנה שלו תשרי, אף מעשר בהמה ראש השנה שלו תשרי. (שם ח א)
...אמרו להן בית שמאי, אי אתם מודים במי שטעה וקרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שהוא מקודש, אמרו להם בית הלל לא השבט קדשו, ומה אילו טעה והניח את השבט על שמיני ועל שנים עשר שמא עשה כלום, אלא כתוב שקידש העשירי, הוא קידש התשיעי ואת אחד עשר... איתמר, מעשר, רב נחמן אמר טעותו ולא כוונתו (אם נתכוון לכך לא הוי הקדש), רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרו טעותו וכל שכן כוונתו... (נזיר לא ב)
כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות, ויוצאין לחולין ליגזז וליעבד... ואם מתו יפדו, חוץ מן הבכור ומן המעשר... (בכורות יד א)
תנו רבנן, גדייה שילדה שלש בנות וכל בנותיה ילדו שלש שלש, כולן נכנסות לדיר להתעשר, אמר רבי שמעון אני ראיתי שעישרה בתוך שנתה... (שם כ ב, וראה שם עוד)
והתניא רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון, מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר, והרי הן כבכור, מה בכור קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו, אף מחוסר זמן... (שם כא ב)
כל פסולי המקודשין הנאתן להקדש, נמכרין באיטליז ונשחטין באיטליז ונשקלין בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר, שהנייתן לבעלים... בשלמא בכור באיטליז הוא דלא מיזדבן הא בביתיה מיזדבן, אלא מעשר בביתיה מי מיזדבן, והתניא בבכור נאמר לא תפדה ונמכר חי, במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט, לא תם ולא בעל מום... במעשר בהמה של יתומים עסקינן, ומשום השבת אבידה נגעו בה... דתניא מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותו, ומעשר בהמה ששחטו מבליעו בעורו בחלבו ובגידו ובקרניו. מאי קאמר, אמר אביי הכי קאמר, מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותו בהבלעה... (שם לא א, וראה שם עוד)
מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במקודשין, ונוהג בבקר ובצאן ואין מתעשרין מזה על זה, בכבשים ובעזים ומתעשרין מזה על זה, בחדש ובישן ואינן מתעשרין מזה על זה. שהיה בדין, ומה אם החדש והישן שאינן כלאים זה בזה אינם מתעשרין מזה על זה, כבשים ועזים שהן כלאים זה בזה אינו דין שלא יהו מתעשרין מזה על זה, תלמוד לומר וצאן, משמע כל צאן אחד. לימא מתניתין דלא כרבי עקיבא, דתניא רבי עקיבא אומר, יכול יעלה אדם מעשר בהמה מחוצה לארץ ויקריבנו, תלמוד לומר והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם, בשתי מעשרות הכתוב מדבר, אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן, ממקום שאתה מעלה מעשר דגן אתה מעלה מעשר בהמה, וממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה מעשר בהמה, אפילו תימא רבי עקיבא, כאן ליקרב כאן ליקדש... אמרי קדוש, לנאכל במומו לבעלים... דאמר רבי יהודה מותר לו לאדם להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם, הכי נמי אפשר דשדי ביה מומא מעיקרא, מי ידיע הי נפיק, וכי תימא דמפיק ליה בריש עשרה, לא יבקר בין טוב לרע אמר רחמנא, וכי תימא אפשר דשדי ביה מומא בכולי עדריה, מהרה יבנה בית המקדש ובעינן בהמה להקרבה וליכא... (שם נג א, וראה שם עוד)
מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה, וכמה היא רגל בהמה רועה ט"ז מיל, היו בין אלו לאלו ל"ב מיל אין מצטרפין, היו באמצע מביא ומעשרן באמצע, רבי מאיר אומר הירדן מפסיק למעשר בהמה. מנא הני מילי, אמר רבה בר שילא דאמר קרא עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה, וקים להו לרבנן דשיתסר מיל קא שלטא עינא דרועה... וכמה, אמר רב חמש מכאן וחמש מכאן וחמש מאמצע, דהני חמש חזיא להכא וחזיא להכא, ושמואל אמר אפילו חמש מכאן וחמש מכאן ואחד באמצע חזינן לרועה כמאן דקאי הכא וקרינן ביה מונה... הירדן מפסיק, אמר רבי אמי לא שנו אלא שאין שם גשר... (שם נד ב, וראה שם עוד)
הלקוח או שניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה, מנא הני מילי, אמר רב כהנא דאמר קרא בכור בניך תתן לי, כן תעשה לשורך לצאנך, מה בנים אין בלקוח ובמתנה, אף צאנך ובקרך אינו בלקוח ובמתנה. והאי בבכור כתיב, אמר קרא כן תעשה, אם אינו ענין לבכור דלא איתיה בעשיה, דברחם קדוש, תנהו ענין למעשר בהמה... אלמה אמר רב אסי אמר רבי יוחנן לקח עשרה עוברין במעי אמן כולם נכנסין לדיר להתעשר, אמר רבא אמר קרא תעשה, בשעת עשיה מיעט הכתוב... האחים והשותפין שחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה, חייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון, קנו מתפיסת הבית חייבין ואם לאו פטורין, חלקו חזרו ונשתתפו חייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה. תנו רבנן יהיה לך ולא של שותפות, יכול אפילו קנו בתפוסת הבית, תלמוד לומר יהיה, והאי בבכור כתיב, אם אינו ענין לבכור דהוא איתיה בשותפות, דכתיב ובכורות בקרכם וצאנכם, תנהו ענין למעשר בהמה... (שם נה ב, וראה שם עוד)
הכל נכנסין לדיר להתעשר, חוץ מן כלאים וטרפה ויוצא דופן ומחוסר זמן והיתום, ואיזהו יתום כל שמתה אמה או שנשחטה ואחר כך ילדה, רבי יהושע אומר אפילו נשחטה אמה והשלח קיים אין זה יתום. מנא הני מילי, דתנו רבנן, שור או כשב פרט לכלאים, או עז פרט לנדמה, כי יולד, פרט ליוצא דופן,והיה שבעת ימים פרט למחוסר זמן, תחת אמו פרט ליתום, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בר ברוקה אומר נאמר כאן תחת השבט, ונאמר להלן תחת אמו, מה להלן פרט לכל השמות הללו, אף כאן פרט לכל השמות הללו. ומה כאן פרט לטרפה אף להלן פרט לטרפה. הכל לאיתויי מאי, לאתויי הא דתנו רבנן הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן והמחיר וטומטום ואנדרוגינוס כולם נכנסין לדיר להתעשר, רבי שמעון אומר משום רבי שמעון טומטום ואנדרוגינוס כולם נכנסים לדיר להתעשר, רבי שמעון אומר משום רבי שמעון טומטום ואנדרוגינוס אין נכנסין לדיר להתעשר... (שם נז א, וראה שם עוד)
שלש גרנות למעשר בהמה, בפרס הפסח, ובפרס העצרת ובפרס החג, דברי רבי עקיבא, בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באב, רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בניסן, באחד בסיון, בכ"ט באלול, ולמה אמרו בעשרים ותשעה באלול ולא אמרו באחד בתשרי, מפני שהוא יום טוב, ואי אפשר לעשר ביום טוב, לפיכך הקדימוהו בעשרים ותשעה באלול. רבי מאיר אומר באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, בן עזאי אומר האלולים מתעשרים בפני עצמן, כל הנולדים מאחד בתשרי עד עשרים ותשעה באלול הרי אלו מצטרפין, חמשה לפני ראש השנה וחמשה לאחר ראש השנה אינן מצטרפין, חמשה לפני הגורן וחמשה לאחר הגורן הרי אלו מצטרפין, אם כן למה נאמרו שלש גרנות למעשר בהמה, שעד שלא הגיע הגורן מותר למכור ולשחוט, הגיע הגורן לא ישחוט, ואם שחט פטור, מאי שנא תלת, אמר רבה בר שילא לקבל חורפי ואפלי וקייטי, ומאי שנא בהני זימני, אמר רבי תנחום בריה דרב חייא איש כפר עכו כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים, ואף על גב דתנן עד שלא הגיע הגורן מותר למכור ולשחוט, ניחא ליה דליתעביד מצוה בממוניה והדר לזבון וליכול, ואמאי קרי ליה גורן, דטבלה כגורן... (שם נז ב, וראה שם עוד)
באי זה צד מעשרן, כונסן לדיר ועושה להם פתח קטן, כדי שלא יהו שנים יכולין לצאת כאחת, ומונין א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט', והיוצא עשירי סוקרו בסיקרא ואומר הרי זה מעשר, לא סקרו בסיקרא ולא מנאן בשבט, או שמנאן רבוצים או עומדים הרי אלו מתעשרין, היה לו מאה ונטל עשרה, עשרה ונטל אחד אין זה מעשר, רבי יוסי ברבי יהודה אומר מעשר. קפץ אחד מן המנויין לתוכן הרי אלו פטורין, מן המעושרין לתוכן כולם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים... אמר רב עשירי מאליו הוא קדש, מנא ליה לרבא הא, אילימא מהא דתניא אין לי אלא שקרא שמו עשירי, לא קרא שמו עשירי מנין, תלמוד לומר עשירי יהיה קודש מכל מקום, ודלמא עשירי הוא דלא קרייה, קדש קרייה. אלא מהא דתניא, קרא לתשיעי עשירי ויצא העשירי ולא דבר, התשיעי נאכל במומו והעשירי מעשר, ודלמא שאני התם דאיברר ליה עשירי, אי נמי דאוחוי עילויה. אלא מהא דתניא קרא לתשיעי עשירי ומת עשירי בדיר, תשיעי נאכל במומו, וכולם פטורים, מאי טעמא כולם פטורים, לאו משום דקדש ליה עשירי, ודלמא דאיפטרו במנין הראוי, דהאמר רבא מנין הראוי פוטר... מנא ליה לרבא הא, אילימא מהא דתנן קפץ אחד מן המנויין לתוכן כולן פטורין, מנויין גופייהו דאיפטרו, לאו במנין הראוי... אלא אמר רבא אמר קרא יעבור, ולא שכבר עבר, מאי שכבר עבר, אי דעשר עילוייהו צריכא למימרא, אלא לאו דאיפטרו להו במנין הראוי, שמע מינה. תניא כוותיה דרבא, היו לו עשרה טלאים והכניסן לדיר ומנה חמשה ומת אחד מהם, אם מן המנויים מת מונה ומשלים עליהם, ואם משאינן מנויים מת, מנויים פטורין ושאינן מנויים מצטרפין לגורן אחר... תניא נמי הכי, היו לו חמשה עשר טלאים, לא יאמר אברור עשרה ואטול מהן אחד והשאר פטורים, אלא כונסן לדיר ומוציא עשרה ונוטל מהן אחד, והשאר מצטרפין לגורן אחר... יצאו שנים כאחת מונה אותם שנים שנים, מנאן אחד, תשיעי ועשירי מקולקלין, קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי, שלשתן מקודשין, התשיעי נאכל במומו, והעשירי מעשר, ואחד עשר קרב שלמים ועושה תמורה, דברי רבי מאיר, אמר רבי יהודה וכי יש תמורה עושה תמורה, אמרו משום רבי מאיר אילו היה תמורה לא היה קרב, קרא לתשיעי עשירי ולעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי אין אחד עשר מקודש, זה הכלל כל שלא נעקר שם עשירי ממנו אין אחד עשר מקודש. אמר רבי יוחנו מנאן זוגות זוגות, קונטרן קונטרן, עשירי למנינו הוא קדוש... (שם נח ב, וראה שם עוד)
קתני ולד המעושרת לא ינק מן המעושרת, מנהני מילי, אמר רב אחדבוי בר מר אתיא העברה העברה מבכור, מה בכור מועלין בו, אף חלב המעושרת מועלין בו... (מעילה יג א, וראה שם עוד)
מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ולא בעל מום חי ושחוט ואין מקדשין בו את האשה, התיבון הרי מעשר בהמה דברי הכל אינו כנכסיו, ואת אמר ניתן במתנה... (מעשר שני א א וב ב)
...תמן תנינן, רבי מאיר אומר באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, בן עזאי אומר האלולים מתעשרין בפני עצמן, אמר רב חונה טעמיה דרבי מאיר עד כאן הן מתמצות לילד מן הישנות, מיכאן והילך הן מתחילות לילד מן החדשות... (ראש השנה ה א, וראה שם עוד)
תמן תנינן, קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין, התשיעי נאכל במומו, והעשירי מעשר, ואחד עשר קרב שלמים. יהיה קודש, מלמד שהקדושה חלה על התשיעי ועל אחד עשר, יכול יקרבו שניהן, תלמוד לומר בקר בקר, לרבות אחד עשר, מן הבקר להוציא את התשיעי, מה ראית לרבות אחד עשר ולהוציא תשיעי, אחר שריבה הכתוב מיעט הכתוב, שתימצא אמרי אימתי הקודש עושה תמורה לפניו או לאחריו, הוי אומר לאחריו, מרבה אני אחד עשר שהוא אחר הקדושה, ומוציא אני את התשיעי שהוא לפני הקדושה. עד כדון כסבור בו שהוא עשירי וקרוי עשירי, היה יודע בו שהוא תשיעי וקרוייו עשירי, חברייא אמרין קדש, רבי יודן אמר לא קדש, מתניתא מסייע לחברייא, אמרו בית הלל לבית שמאי אין אתם מודין שתצא ותרעה בעדר, אמר להן בית שמאי, אי אתם מודין במי שטעה וקרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שהוא מקודש, ואינן מקבלין מנהון... (נזיר כג א)
תחת השבט - כשבא לעשרן מוציאן בפתח זה אחר זה, והעשירי מנה בשבט צבועה בסקרא להיות ניכר שהוא מעשר, כן עושה לטלאים ולעגלים של כל שנה ושנה. יהיה קודש - להקריב למזבח דמו ואימוריו, והבשר נאכל לבעלים, שהרי לא נמנה עם שאר מתנות כהונה, ולא מצינו שיהא בשרו ניתן לכהנים. (ויקרא כז לב)
מצות עשה להפריש אחד מעשרה מכל בהמות טהורות שיולדו לאדם בכל שנה ושנה, ואין מצוה זו נוהגת אלא בבקר וצאן בלבד, שנאמר וכל מעשר בקר וצאן וגו'.
מעשר בהמה נוהג בחולין אבל לא במוקדשין, ונוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, אבל חכמים אסרו לעשר בהמה בזמן הזה, ותקנו שאין מעשרין אלא בפני הבית, גזירה שמא יאכלוהו תמים, ונמצא בא לידי איסור כרת, שהוא שחיטת קדשים בחוץ, ואם עבר ועשה בזמן הזה, הרי זה מעשר ויאכל במומו.
הכל חייבין במעשר בהמה, כהנים לויים וישראלים, ודין מעשר בהמה שיהיה נשחט בעזרה, וזורקין את דמו זריקה אחת כנגד היסוד, ומקטירין אימוריו, ושאר הבשר נאכל לבעלים בירושלים כשאר קדשים קלים, ואין לכהנים בו כלום, אלא כולו לבעלים כפסח, ואם היה בעל מום בין שנפל בו מום, בין שהפרישו בתחלה במומו, הרי זה נאכל בכל מקום.
מעשר בהמה אסור למוכרו כשהוא תמים, שנאמר בו לא יגאל, מפי השמועה למדו שזה שנאמר לא יגאל איסור מכירה במשמע, שאין נגאל ואינו נמכר כלל, ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח, ולפיכך אינו לוקה, כמוכר חרמי כהנים שלא קנה לוקח. מדברי סופרים שאסור למוכרו בעל מום, ואפילו שחוט, גזירה שמא ימכרנו חי, לפיכך אין שוקלין מנה כנגד מנה במעשר כדרך ששוקלין בבכור, מפני שהוא נראה כמוכר. ומעשר בהמה של יתומים שנשחט במומו מותר למוכרו כדרכו, מפני השבת אבידה ליתומים לא גזרו עליו. מעשר בהמה שנשחט במומו מותר למכור חלבו וגידיו ועורו ועצמותיו, ולא אסרו למכור אלא בשרו בלבד, ואם הבליע דמי הבשר בדמי העור והחלב והגידין ומכר הכל בהבלעה מותר, ואם היו דמי העצמות יקרים והבליע דמי הבשר בדמי העצמות מותר. הכל נאמנים על מומי מעשר לומר מום זה מאליו בא, ולא נעשה לדעת, ואפילו אלו שאינן נאמנים על הבכור נאמנים על המעשר, ורואה אדם מומי מעשר שלו ומתירו אם היה מומחה, שאם ירצה יטיל מום בכל עדרו ואחר כך יעשר, ונמצא המעשר בעל מום מתחלתו.
הלוקח טלאים שנולדו בשנה זו או שנתנו לו במתנה, הרי אלו פטורים מן המעשר עד שיולדו ברשותו, לפיכך השותפין שנשתתפו בבהמות והביא זה מאה טלאים וזה מאה טלאים וערבום ונשתתפו בהן, הרי המאתים פטורים ממעשר, שכל טלה מהן כמכור, וכן האחים שירשו טלאים מאביהם הרי הן פטורין מן המעשר, אבל הנולדים להם בשותפות לאחר מכאן מאלו הבהמות בין לשותפין בין לאחים, חייבין במעשר, וכן אם היו שותפין במעות וקנו בהמות ממעות השותפות...
הלוקח עשרה עוברין במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר, שהרי ברשותו נולדו. כהן שנפלו לו עשר בהמות בגזל הגר פטורים מן המעשר, שמתנות כהונה הם, וכן ביארנו שהנותן מתנה פטור מן המעשר.
הכל נכנסין לדיר להתעשר, בין תמימים בין בעלי מומין, וכל איסורי מזבח, חוץ מן הכלאים והטרפה ויוצא דופן ומחוסר זמן, שכל אלו פטורין מן המעשר, וכן היתום שמתה אמו או נשחטה עם לידתו אינו מתעשר, ודברים אלו מפי השמועה הם. אין הלקוח פטור אלא אם כן נלקח אחר שנראה להתעשר, לפיכך הלוקח טלאים בתוך שבעת ימי הלידה, כשיגיע זמנם חייב לעשרן, שכיון שאין מחוסר זמן ראוי להתעשר, הרי זה כמי שלקח עוברים ונולדו ברשותו. כל בהמה שהיא ספק אם בת מעשר היא או אינה בת מעשר, הרי היא פטורה מן המעשר, לפיכך טלאים שנתערב בהן יתום או לקוח וכיוצא בהן, הרי כולן פטורין מן המעשר, שכל אחד מהן ספק הוא. (בכורות פרק ו א והלאה, וראה שם עוד)
מי שהיו לו עשרה טלאים והפריש אחד מעשרה, היו לו מאה והפריש עשר למעשר, אין אלו מעשר, אלא כיצד עושה, כונס כל הטלאים או כל העגלים לדיר, ועושה לו פתח קטן כדי שלא יצאו שנים כאחד, ואמותיהן מעמיד מבחוץ והן גועות שישמעו הטלאין קולן, ויצאו מן הדיר לקראתן, שנאמר כל אשר יעבור תחת השבט, שיעבור מעצמו, ולא שיוציאו בידו, וכשיצאו מן הדיר זה אחר זה, מתחיל ומונה אותן בשבט, א' ב'... והיוצא עשירי בין זכר בין נקבה בין תמים בין בעל מום סוקרו בסקרא ואומר הרי זה מעשר. לא סקרו בסקרא ולא מנאן בשבט, או שמנאן רבוצים או עומדים, הרי אלו מעשר, הואיל ומנאם עשרה עשרה וקידש עשירי הרי זה מעשר.
אין צריך לצרף כל בהמה שנולדה ברשותו לדיר אחד, אלא מצרף כל עדר ועדר לבדו, היו לו חמשה טלאים בירושלים וחמשה טלאים בעכו, אין מצטרפין, וכולן פטורין מן המעשר, וכמה יהיה בין אלו לאלו ויצטרפו, ששה עשר מיל. היו שלשה עדרים בין כל אחד ואחד ששה עשר מיל, הרי שלשתן מצטרפין, כיצד, היה תשעה מכאן ותשעה מכאן ואחד באמצע, הרי שלשתן נכנסין לדיר להתעשר.
אין מעשרין מן הצאן על הבקר ולא מן הבקר על הצאן, אבל מעשרין מן הכבשים על העזים, ומן העזים על הכבשים, שנאמר וכל מעשר בקר וצאן, משמע כל צאן אחד, ששניהם נקראים שה, והרי הם כמין אחד.
אין מעשרים מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בשנה אחרת, כשם שאין מעשרין בזרע הארץ מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש, שנאמר היוצא השדה שנה שנה, ויראה לי שאם עישר בהמה משנה על שנה הרי זה מעשר, מפני חומרת הקדשים, שהרי לא הקפידה תורה על מעשר בהמה בפירוש שיהיה שנה שנה.
כל הנולדים באחד בתשרי עד עשרים ותשעה באלול מצטרפין ומעשרין מאלו על אלו, נולדו חמשה טלאים בעשרים ותשעה באלול, וחמשה באחד בתשרי אין מצטרפין, ילדו תולדות בתוך שנתן הרי היא ובתה נכנסין לדיר להתעשר.
אין הטלאים הנולדים כמו הטבל, שאסור לאכול ממנו עד שיעשר, אלא מותר למכור ולשחוט כל מה שירצה עד שיעשר, ויהיה המעשר קדש, ויאכל כהלכתו כמו שביארנו.
קבעו חכמים ג' זמנים בשנה למעשר בהמה, ומשיגיע זמן מהן אסור לו למכור או לשחוט עד שיעשר, ואם שחט הרי זה מותר, ואלו הן השלשה זמנים, ביום חמשה עשר קודם הפסח, וביום חמשה עשר קודם עצרת, וביום חמשה עשר קודם החג, וכל זמן מאלו נקרא גורן מעשר בהמה... ולמה קבעו הגרנות בימים אלו, כדי שתהיינה הבהמות מצויות לעולי רגלים, שאף על פי שמותר למכור קודם שיעשר, היו נמנעים למכור עד שיעשרו ויעשו המצוה.
הכניס כל הצאן או הבקר לדיר והתחיל למנות ולקדש עשירי עד שנשארו בתוך הדיר פחות מעשרה, הרי זה מניחן לגורן אחר, והן מצטרפין לאלו שיוולדו ויתעשרו הכל בגורן אחד, ואף על פי שהוא יודע שאלו ישארו במניין, חייב להכניס הכל לדיר והנשאר ישאר. (שם פרק ז א והלאה, וראה שם עוד)
המכניס צאן לדיר והתחילו לצאת אחת אחת והוא מונה כמו שביארנו, וטעה במניין וקרא לשמיני או לשלמטה ממנו עשירי, או שקרא לשנים עשר או שלמעלה ממנו עשירי, לא נתקדשו, אבל אם קרא לתשיעי או לאחד עשר עשירי, נתקדשו, ודבר זה הלכה מפי הקבלה נשמע, שהטעות מתקדשות למעשר שלמעלה ממנו ושלמטה ממנו, אבל לא שלפניהם ושלאחריהם, אפילו קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי, בין בטעות בין בכונה, שלשתן מקודשים.
והאיך דינם? התשיעי אינו קרב אלא נאכל במומו, והעשירי מעשר, והאחד עשר יקרב שלמים וטעון נסכים כשלמים, ואינו עושה תמורה מפני שהוא עצמו כתמורה. במה דברים אמורים, כשהיה המונה הוא בעל הבהמות, אבל העושה שליח לעשר לו וטעה בין בתשיעי בין באחד עשר, אין מקדש אלא העשירי הודאי בלבד, שלא עשאהו שליח לטעות ולהפסיד אלא לקדש כראוי...
הכניס עשר טלאים לדיר והיה מונה והולך, מת אחד מן המנויין מונה ומשלים כדרכו, ומקדש עשירי, אף על פי שאין שם עתה חיים אלא תשעה. מת אחד מאלו שבתוך הדיר, אלו שנמנו פטורין מפני שהמנין הראוי פוטר, אף על פי שלא הפריש עליהן, כמו שביארנו, ואלו שבתוך הדיר מניחן לגורן אחר עד שיצטרפו לאחרים. וכן מי שהיו לו ארבעה עשר טלאים והכניסן לדיר, ויצאו ארבעה ומנאן בפתח זה, ויצאו ששה ומנאן בפתח אחר, ונשארו שם ארבעה בתוך הדיר, אם יצאו הארבעה הנשארים מן הפתח שיצאו בו הששה נוטל מהן אחד וכולן פטורין, שאותן הארבעה שיצאו תחילה מפתח ראשון מניין הראוי פוטרן, ואם יצאו אלו הארבעה הנשארים מן הפתח שיצאו בו הארבעה תחילה, הרי אותם הארבעה שיצאו בתחילה ואותן הששה שיצאו אחריהן בפתח שני פטורין, שכל אחד מהן נמנה מניין הראוי למעשר, שהרי נשארו שם בדיר אחרים להשלים המנין ולעשר, אבל אלו הארבעה שנשארו אף על פי שיצאו ונמנו מפתח הראשון, אינו מניין הראוי, לפיכך מצטרפין לגורן אחר...
היה מונה והפסיק המנין מפני חבירו שדבר עמו או שחשכה ליל שבת, הרי זה חוזר ומשלים מנינו אחר כך. היה מונה היוצאין אחד אחד ומקדש עשירי, וקפץ אחד מן המנויין לתוך הדיר לתוך אלו שעדיין לא נמנו ולא נתעשרו, נפטרו הכל, שכל אחד ספק אם הוא המנוי שקפץ או אחר, וכבר ביארנו שכל המנויין פטורין. קפץ אחד מן העשיריים לתוך הדיר כולן ירעו עד שיפול בהן מום, ויאכלו במומן. (שם פרק ח א והלאה, וראה שם עוד)
לעשר כל הבהמות טהורות שהן בקר וצאן ועזים הנולדות בעדרינו בכל שנה ושנה, ולהביא המעשר לירושלים, ולאכלו שם אחר שיהיה קרב החלב והדם מהם במזבח, שנאמר "וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש", ואמרו ז"ל בבכורות כיצד מעשרן...
משרשי המצוה, שהא-ל בחר בעם ישראל וחפץ למען צדקו להיות כולם עוסקי תורתו ויודעי שמו, ובחכמתו משכם במצוה זו למען ילמדו יקחו מוסר, כי יודע אלקים שרוב בני אדם נמשכים אחר החומר הפחות, בשגם הוא בשר, ולא יתנו נפשם בעמל התורה ובעסקה תמיד, על כן סבב בתבונתו ונתן להם מקום שידעו הכל דברי תורתו על כל פנים, שאין ספק כי כל אדם נמשך לקבע דירתו במקום שממונו שם, ולכן בהעלות כל איש מעשר כל בקר וצאן שלו שנה שנה במקום שעסק החכמה והתורה שם, והיא ירושלים, ששם הסנהדרין ויודעי דעת ומביני מדע, וכמו כן נעלה לשם מעשר תבואתנו בארבע שני השמטה, כמו שידוע שמעשר שני נאכל שם, וכן נטע רבעי שנאכל שם, על כן פנים או ילך שם בעל הממון עצמו ללמד תורה, או ישלח לשם אחד מבניו שילמד שם, ויהיה נזון באותן פרות, ומתוך כך יהיה בכל בית ובית מכל ישראל איש חכם יודע התורה אשר ילמד בחכמתו כל בית אביו, ובכך תמלא הארץ דעה את השם. כי אם חכם אחד לבד יהיה בעיר או אפילו עשרה, יהיו הרבה מבני אדם שבעיר, וכל שכן הנשים והילדים שלא יבואו לפניהם כי אם פעם אחת בשנה, או אפילו ישמעו דבריהם פעם אחת בשבוע, ילכו לביתם וישליכו כל דברי החכם אחרי גיום, אבל בהיות המלמד בכל בית ובית שוכן שם ערב ובקר וצהרים ויזהירם תמיד, אז יהיו כולם אנשים ונשים וילדים מוזהרים ועומדים, ולא ימצא ביניהם שום דבר חטא ועון, ויזכו למה שכתוב "ונתתי משכני בתוככם, והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלקים"... (בחקותי מצוה שס)
שלא נמכור מעשר בהמה בשום צד, אלא יאכלוהו בעליו או מי שירצו הם בירושלים, ועל זה נאמר כאן במעשר בהמה לא יגאל, ואמרו בספרא במעשר הוא אומר לא יגאל, אינו נמכר לא חי ולא שחוט, ולא תמים ולא בעל מום, ולשון גאולה ישמש כאן בלשון מכירה, לפי שהגאולה מעין מכירה היא, שהאדם נותן דמים ולוקח קרקע... ואם נפל בו מום נאכל בכל מקום. אבל אסרו חכמים למכרו בכל מקום ואפילו הוא בעל מום, ואפילו שחוט אסור למכרו, גזרה שמא ימכרנו חי, ולפיכך אמרו שאין שוקלין ממנו מנה כנגד מנה, מפני שנראה כמוכר, ואף על פי שדבר זה הותר לעשות אפילו בבכור תמים, שאמרו ז"ל כהנים שנמנו על הבכור מותרין לשקל מנה כנגד מנה, ומה שאמרו ז"ל שמעשר בהמה שנשחט מותר למכר חלבו וגידיו ועורו ועצמותיו, שלא אסרו למכר אלא בשרו בלבד... (שם מצוה שסא)
העשירי יהיה קדש - ממה שלא אמר העשירי יקדש, משמע שיהיה קדש מעצמו, אפילו לא קרא שמו, ודוקא אם הוא עשירי, לא אם נטל א' מתוכם, כמו שכתוב לא יבקר בין טוב לרע... (ויקרא כז לב)
לא יבקר - ...אין משמעות המעשר עשירית, אלא עשירי ומשלים, הראשון והאחרון מסדרה של רכישת רכוש הם קדושים, לומר בזה שהרכישה היא בעזרת ה', ולכן הם צריכים לעבר תחת השבט, ולא למנותם רבוצים או עומדים וכו', וגם הט' והי"א מתקדשים, וכל שנולד באופן נורמלי וכשר לאכילה שייך לתוספת הרכוש. מן המעשר קרב דם ואמורים, לומר שכל הישות והרצון מוקרבים לה'... (ויקרא כז לב)
לא יבקר - בשעה שהעשירי יוצא, ולא ימירנו - אחר שיצא ונתקדש... (ויקרא כז לב)
אשר יתן לכהן - שיכול לתת לכהן ממעשר בהמה, ואינו כשלמים ופסח שמצוה על הבעלים לאכול. (במדבר ה ט)
מקנה צאן ומקנה בקר - כי יצחק חדש דין מעשר בהמה, כהרמב"ם בהלכות מלכים, ואין בקר כבשים ועזים מתעשרים מזה על זה. (בראשית כו יד)