(ראה גם: דוד, שאול)
וליהונתן בן שאול בן נכה רגלים בן חמש שנים היה בבא שמועת שאול ויהונתן מיזרעאל, ותשאהו אומנתו ותנס, ויהי בחפזה לנוס ויפל ויפסח, ושמו מפיבושת. (שמואל ב ד ד)
וישלח המלך דוד ויקחהו מבית מכיר בן עמיאל מלו דבר. ויבא מפיבשת בן יהונתן בן שאול אל דוד ויפל על פניו וישתחו, ויאמר דוד מפיבשת, ויאמר הנה עבדך. ויאמר לו דוד אל תירא כי עשה אעשה עמך חסד בעבור יהונתן אביך, והשבתי לך את כל שדה שאול אביך, ואתה תאכל לחם על שלחני תמיד. וישתחו ויאמר מה עבדך כי פנית אל הכלב המת אשר כמוני... ולמפיבושת בן קטן ושמו מיכא, וכל מושב בית ציבא עבדים למפיבושת. ומפיבושת ישב בירושלים כי על שלחן המלך תמיד הוא אוכל, והוא פסח שתי רגליו. (שם ט ה והלאה)
ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך, ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו ואת בגדיו לא כבס למן היום לכת המלך עד היום אשר בא בשלום. ויהי כי בא ירושלים לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא הלכת עמי מפיבושת, ויאמר אדני המלך עבדי רימני, כי אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה ואלך את המלך כי פסח עבדך, וירגל בעבדך אל אדני המלך, ואדני המלך כמלאך האלקים ועשה הטוב בעיניך... ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך, אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה. ויאמר מפיבשת אל המלך גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדני המלך בשלום אל ביתו. (שם יט כה)
ויחמל המלך על מפיבושת בן יהונתן בן שאול על שבועת ה' אשר בינותם בין דוד ובין יהונתן בן שאול. (שם כא ז)
...ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבושת רבי, ואומר לו, מפיבושת רבי, יפה דנתי, יפה חייבתי, יפה זכיתי, יפה טהרתי טמאתי, ולא בושתי... תנא לא מפיבושת שמו, אלא איש בושת שמו, ולמה נקרא שמו מפיבשת, שהיה מבייש פני דוד בהלכה, לפיכך זכה דוד ויצא ממנו כלאב... שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה, עליו אמר שלמה בחכמתו, בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני... (ברכות ד א)
רב אמר קיבל דוד לשון הרע, דכתיב ויאמר לו המלך איפוא הוא, ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל בלא דבר, וכתיב וישלח המלך ויקחהו מבית מכיר בן עמיאל מלא דבר (שהיה תלמיד חכם), מכדי חזייה דשקרא הוא, כי הדר אלשין עילויה מאי טעמא קיבלה מיניה, דכתיב ויאמר המלך אל ציבה איה בן אדוניך, ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא יושב בירושלים וגו'... ויאמר מפיבושת אל המלך גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדוני המלך בשלום אל ביתו, אמר לו אני אמרתי מתי תבא בשלום, ואתה עושה לי כן, לא עליך יש לי תרעומות אלא על מי שהביאך בשלום, היינו דכתיב ובן יהונתן מריב בעל, וכי מריב בעל שמו, והלא מפיבשת שמו, אלא מתוך שעשה מריבה עם בעליו יצתה בת קול ואמרה לו נצא בר נצא... (שבת נו א)
ויחמול המלך על מפיבושת בן יהונתן בן שאול, שלא העבירו, וכי משוא פנים יש בדבר, אלא שהעבירו וקלטו, ובקש עליו רחמים ופלטו, ואכתי משוא פנים יש בדבר, אלא שבקש רחמים שלא יקלטנו הארון... (יבמות עט א)
ויפלו שבעתם יחד, חסר יו"ד, זה מפיבושת בן יהונתן בן שאול, שהוא אדם גדול בתורה, ונתן דוד עיניו בו להצילו מידם, אמר דוד הריני מעבירן לפני המזבח, וכל מי שהמזבח קולטו הרי הוא שלי, והעבירן לפני המזבח, ונתפלל עליו והלך המזבח וקלטו... (קדושין מב ב)
הכי יש - אחר שהיה במנוחה מהמלחמות וסדר הממונים, שם לבו אל שבועת יהונתן, שאם היה בזרעו אדם הגון היה ממנה אותו, כמו שאמר יהונתן אני אהיה לך למשנה. (שמואל ב ט א)
נכה רגלים - שהוכה בנפילה ונפסח בב' רגליו. (שם שם ג)
שדה שאול - שדה שם כולל לכל הנחלה, כי לא היה בן אחר, ואף על פי שגם בני הפלגש רצפה יורשים, אם כן בכח המלך עשה, ומהו החסד עם מפיבושת, רק אם היה נותן לו משלו היה זה חסד... ואולי זכה דוד בכל נחלת שאול, כי היו מורדים במלכות אחרי שהיה ידוע בכל ישראל כי דוד נמשח מפי ה', ועשה חסד גדול להשיב למפיבושת. (שם שם ז)
אתה וציבא תחלקו - שמצד אחד ניכר כדברי ציבא, שמפיבושת היה יכול לבקש אתון אחרת ולרכב, ומצד שני לא עשה שפמו וכו'. (שם יט ל)
אני אתן - ולא שיבחרו הם ויקחו את מפיבושת, והוא בן יהונתן, שבודאי לא היה בהריגתם. (שם כא ו)
אל תירא - שמפיבושת לא אמר הנני, כי אם הנה עבדך, שמפחד ממנו. (שם ט ז)
מפיבשת - אולי העלים שמו בהתחבאו, ונראה ששמו היה מריב בעל, כבדברי הימים, ונקרא מפיבושת כברז"ל על חכמתו, שמבייש פני דוד בהלכה, ודרשו שהעבד הלשין עליו שהוא בלא דבר, חסר כל בינה, ומצאו מלא כל דבר. (שם ט ו)
כי בא ירושלים - ניכר מב' דברים שציבא שקר, שלא עשה רגליו וגו', ולא ישב בירושלים כי אם התחבא חוצה לה, ועתה בא לעיר. (שם יט כו)
תחלקו את השדה - דבר מלך אין להשיב, אלא שפירש דבריו הראשונים, ואין בזה עוול למפיבושת, כי ציבה כאריס נוטל מחצה (ולא כעבד?). (שם שם ל)
אני אתן - כי הדבר נגד משפט התורה, שלא יומתו שנים ביום אחד ולא יומתו בנים על אבות וכו', אלא מדין המלך להטיל אימה, וכן יכול לחמל על מפיבושת. (שם כא ו)