(ראה גם: אונס)
וכי יפתה איש בתולה אשר לא אורשה ושכב עמה, מהר ימהרנה לו לאשה. אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול כמוהר הבתולות. (שמות כב טו)
וכי יפתה איש בתולה, בא הכתוב ללמד על המפותה שישלם עליה קנס, והדין נותן, הואיל ותפוסה ברשות אביה ומפותה ברשות אביה, אם למדת על התפוסה שמשלם עליה קנס, אף מפותה משלם עליה קנס, לא, אם אמרת בתפוסה שעבר על דעתה ועל דעת אביה, לפיכך הוא משלם עליה קנס, תאמר במפותה שלא עבר אלא על דעת אביה, לפיכך לא ישלם עליה קנס, הוא לפי שלא זכיתי מן הדין צריך הכתוב להביאו. אשר לא אורסה, להוציא את שנתארמלה ואת שנתגרשה מן הנשואין, דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר מנין אפילו נתגרשה ונתארמלה, והדין נותן, הואיל ורשאי בהפרת נדרים ורשאי בכסף קנסה... אם כן מה תלמוד לומר אשר לא אורשה, אלא מופנה, להקיש ולדון ממנו גזירה שוה, נאמר כאן אשר לא אורשה, ונאמר להלן אשר לא אורשה (דברים כ"ב), מה להלן חמשים, אף כאן חמשים, מה להלן בכסף אף כאן בכסף (שקלים).
מהר ימהרנה, למה נאמר, לפי שנאמר ונתן האיש השוכב עמה, יכול כשם שבתפוסה נותן מיד כך במפותה נותן מיד, תלמוד לומר מהר ימהרנה לו לאשה, מגיד שהוא עושה עליו מהר, ואין מהר אלא כתובה... מהר ימהרנה לו לאשה, בראויה לו לאשה הכתוב מדבר, להוציא אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין וממזר.
מהר ימהרנה שומע אני בין שהאב רוצה ובין שאינו רוצה, תלמוד לומר ואם מאן ימאן אביה לתתה לו, כסף ישקול כמהר הבתולות, מגיד הכתוב, שאם רצה האב יקיים ואם רצה יוציא. ואין לי אלא מפותה, תפוסה מנין, הריני דן, הואיל ותפוסה ברשות אביה, ומפותה ברשות אביה, אם למדת על מפותה שאם רצה האב יקיים אם רצה יוציא, אף תפוסה כן... אם מאן ימאן, אין לי אלא בזמן שיש לה אב, בזמן שאין לה אב מנין, תלמוד לומר אם מאן ימאן מכל מקום, דברי רבי יוסי הגלילי. כסף ישקול לא שמענו כמה, הריני דן, נאמר כאן כסף, ונאמר להלן כסף, מה להלן חמשים אף כאן חמשים. כמוהר הבתולות, וכי מה למדנו מן מוהר הבתולות, מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מה להלן חמשים כסף, אף כאן חמשים כסף. (משפטים פרשה יז, קסח-קעג)
כי ימצא איש, במפותה, מה אונס חמור אינו חייב אלא על נערה בתולה, מפתה הקל אינו דין שלא יהיה חייב אלא על נערה בתולה, או חילוף, אם מפתה הקל הרי הוא חייב על נערה ועל שאינה נערה, ומה תלמוד לומר בתולה, באונס, שיכול אין לי שלא יהיה נותן לה אבל יהיה נותן לאביה, תלמוד לומר בתולה... (תצא רמד)
המפתה נותן שלשה דברים והאונס ארבעה, המפתה נותן בושת ופגם וקנס, מוסיף עליו אונס שנותן את הצער, האונס נותן מיד, והמפתה לכשיוציא, האונס שותה בעציצו (נושאה), והמפתה אם רצה להוציא מוציא, כיצד שותה בעציצו, אפילו היא חיגרת, אפילו היא סומא ואפילו היא מוכת שחין, נמצא בה דבר ערוה או שאינה ראויה לבא בישראל אינו רשאי לקיימה, שנאמר ולו תהיה לאשה, אשה הראויה לו... תניא נמי הכי, אף על פי שאמרו המפתה נותן לכשלא יכנוס, בושת ופגם ניתן לה מיד, ואחד האונס ואחד המפתה, בין היא ובין אביה יכולין לעכב. בשלמה מפותה כתיב אם מאן ימאן אביה, אין לי אלא אביה, היא עצמה מנין, תלמוד לומר ימאן מכל מקום... (כתובות לט א, וראה שם עוד)
וכי יפתה - מדבר על לבה עד ששומעת לו, וכן תרגומו, וארי ישדל, שדול בלשון ארמי כפיתוי בלשון עברי. מהר ימהרנה - יפסוק לה מוהר כמשפט איש לאשתו שכותב לה כתובה וישאנה. כמהר הבתולות - שהוא קצוב נ' כסף אצל התופס את הבתולה ושוכב עמה באונס. (שמות כב טו וטז)
וכי יפתה - רש"י, ואיננו נכון, אבל ענין הפיתוי הטיית רצון בשקר, וכן יפתה לבבכם... והמסית את הבתולה לשכב עמה יטה רצונה לחפצו בדברי שקר, ונקרא מפתה... ובעבור כי פתויי הבתולות בענינים רבים, פעם בדברים פעם בממון, פעם בשקר שיטעה אותה, פעם באמת שרצונו לישא אותה לו לאשה, לא ייחד לו לשון ועשאו השתדלות, אבל בפן יפתה לבבכם אמר בו דלמא יטעי. ומה שפירש הרב במהר ימהרנה לו, שיפסוק לה מהר כמשפט איש לאשתו שכותב לה כתובה, אינו אמת, שהמפתה אם ישאנה אינו נותן קנס, ואם יגרשנה אחר הנשואין אין עליו כלום מן התורה, שהכתובה מדברי סופרים היא...
ואמרו רבותינו, כי ענין המוהר הזה הוא נקצב בענין האונס, כי הוא חמשים כסף, ודין האונס והמפתה שוין בזה, אבל חלק הכתוב בין אונס למפתה, ששם נאמר "ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו", והטעם כי דרך ארץ להיות בחורי חמד מפתים בתולות בנות הגדולים היפות, ואיננו הגון שיהא חוטא נשכר, ולכן פירוש שלא ישאנה על כרחה וישלם להם, ובעבור שגם היא חטאה בדבר לא נתן עליו עונש שישאנה על כרחו, ודי שישלם הקנס, ואחרי שישאנה לדעתה ודעת אביה הרי היא עמו ככל הנשים, אין לה עליו כתובה בתורה. וכן דרך בני הגדולים לאנוס בנות הפחותים במעלה אשר אין להם כח כנגדם, ולכן אמר באונס ולו תהיה לאשה על כרחו. ועל דעת רבותינו גם שם בין היא בין אביה יכולין לעכב, כי איננו הגון שיקחנה על כרחה ויעשה עמה שתים רעות... והנה הדין הזה איננו רק בנערה כדין האונס, אבל שם פירש הכתוב כי ימצא איש נערה בתולה, וכאן לא הזכיר נערה, והטעם כי הנערה הנזכרת שם אינו אלא להוציא את הבוגרת, שהיא אשה, אבל הקטנה גם היא בכלל, וכאן לא הוצרך להוציא את הבוגרת, כי בידוע שהמפתה הבוגרת שלא ישלם כלום, כי מדעתה עשה, והאב אין לו בבתו שום זכות אחרי ימי הנעורים, כדכתיב בנעוריה בית אביה, ואמר כאן אם מאן ימאן אביה לתתה לו, לרמוז שהוא הנותן אותה לו לאשה, שהוא זכאי בכסף קדושיה בקטנה ונערה... (שם)
מי שפיתה בתולה, קונסין אותו משקל חמשים סלעים של כסף מזוקק, והוא הנקרא קנס, וכן אם אנס אותה, וקנס זה מצות עשה של תורה, שנאמר "ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף".
ואי זה הוא מפתה ואי זה הוא אונס, מפתה לרצונה, אונס שבא עליה בעל כרחה. כל הנבעלת בשדה הרי זו בחזקת אנוסה, ודנין אותה בדין אנוסה, עד שיעידו העדים שברצונה נבעלה, וכל הנבעלת בעיר הרי זהו בחזקת מפותה מפני שלא זעקה עד שיעידו העדים שהיא אנוסה, כגון ששלף לה חרב ואמר לה אם תזעקי אהרוג אותך.
המפותה שלא רצתה להנשא למפתה, או שלא רצה אביה ליתנה לו, או שלא רצה הוא לכנוס, הרי זה נותן קנס והולך, ואין כופין אותו לכנוס, ואם רצו וכנסה אינו משלם קנס, אלא כותב לה כתובה כשאר הבתולות. אבל האנוסה שלא רצה היא או אביה להנשא לאנס, הרשות בידם, ונותן קנס והולך, רצתה היא ואביה ולא רצה הוא, כופין אותו וכונס ונותן קנס, שנאמר ולו תהיה לאשה, הרי זו מצות עשה, אפילו היא חגרת או סומא או מצורעת כופין אותו לכנוס, ואינו מוציא לרצונו לעולם, שנאמר "לא יוכל לשלחה כל ימיו", הרי זו מצות לא תעשה...
אין האונס או המפתה חייב בקנס עד שיבא עליה כדרכה ובעדים, ואינו צריך התראה, ומאימתי יהיה לבת קנס, מאחר שלש שנים גמורות עד שתבגור, נבעלה בתוך שלש שנים אין ביאתה ביאה, בא עליה משבגרה אין לה קנס, שנאמר נערה בתולה, לא הבוגרת.
ואחת שיש לה אב ואחת שאין לה אב יש לה קנס, ואלו שאין להן קנס, הבוגרת, והממאנת, והאילונית, והשוטה, והחרשת, ומי שיצא עליה שם רע בילדותה, ובאו שנים והעידו שתבעה אותן לזנות עמה, והמגורשת מן הנשואין ועדיין היא נערה בתולה, אבל המגורשת מן האירוסין אם נאנסה יש לה קנס וקנסה לעצמה, ואם נתפתתה אין לה קנס... (נערה בתולה פרק א א, וראה שם עוד)
חמשים כסף של קנס הם דמי הנאת שכיבה לבד, וחייב המפתה ליתן בושת ופגם יותר על הקנס הקצוב בתורה, יותר עליו האונס שהוא נותן את הצער, שהנבעלת ברצונה אין לה צער, ואנוסה יש לה צער, וכן הוא אומר באנוסה "תחת אשר עינה". נמצא המפתה משלם שלשה דברים, קנס ובושת ופגם, והאונס ארבעה, קנס ובושת וצער ופגם.
קנס שוה בכל, אחד הבא על בת כהן גדול, ואחד הבא על בת גר או ממזר קנסה חמשים כסף, אבל הבושת והפגם והצער אינן שוין לכל וצריכין שומא...
המפתה נותן בושת ופגם מיד, ואינו נותן הקנס אלא אם כן לא נשאה, שנאמר "ואם מאן ימאן אביה לתת לו, כסף ישקול", אבל האונס נותן ארבעה דברים מיד וכונס, לפיכך כשתרצה להתגרש או תתאלמן אין לה כלום...
אני אומר, שזה שנאמר בתורה אל תחלל את בתך להזנותה, שלא יאמר האב הואיל ולא חייבה תורה מפתה ואונס אלא שיתן ממון לאב, הריני שוכר בתי הבתולה לזה לבא עליה בכל ממון שארצה, או אניח זה לבא עליה בחנם, שיש לו לאדם למחול ממונו לכל מי שירצה, לכך נאמר אל תחלל את בתך, שזה שחייבה תורה לאונס ולמפתה ממון ולא מלקות בשאירע הדבר מקרה שלא מדעת אביה, ולא הכינה עצמה לכך, שדבר זה אינו הווה תמיד ואינו מצוי, אבל אם הניח בתו הבתולה מוכנת לכל מי שיבא עליה, גורם שתמלא הארץ זמה, ונמצא האב נושא בתו והאח נושא אחותו... והמכין בתו לכך הרי היא קדשה ולוקה הבועל והנבעלת משום לא תהיה קדשה, ואין קונסין אותו, שלא חייבה תורה קנס אלא לאונס ומפתה... ואיסור קדשה אחד הוא בין בבתולה בין בבעולה, לפיכך אמרו חכמים שהיוצא עליה שם רע בילדותה אין לה קנס כמו שביארנו, שהרי זו בחזקת שהפקירה עצמה לדבר זה ברצונה. (שם פרק ב א, וראה שם עוד)