(ראה גם: אבדה)
ראה: אבדה.
מאי טעמא שרו ליה רבנן למיתב כיסיה לנכרי... אמר רבא דוקא כיסו, אבל מציאה לא... (שבת קנג א, וראה שם עוד)
מציאת האשה ומעשי ידיה לבעלה, תני תנא קמיה דרבא, מציאת האשה לעצמה, רבי עקיבא אומר לבעלה, אמר ליה השתא ומה העדפה דמעשה ידיה היא אמר רבי עקיבא לעצמה, מציאתה לא כל שכן... (כתובות סה ב, וראה שם עוד)
המביא גט ואבד הימנו, מצאו לאלתר כשר, ואם לאו פסול, מצאו בחפיסה או בדלוסקמא אם מכירו כשר... (גיטין כז א, וראה שם עוד)
מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום, רבי יוסי אומר גזל גמור. (שם נט ב)
שנים אוחזים בטלית, זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי, זה ישבע שאין לה פחות מחציה, וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, ויחלוקו... (בבא מציעא ב א, וראה שם עוד)
אמר רמי בר חמא, זאת אומרת המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו, דאי סלקא דעתך לא קנה חבירו, תיעשה זו כמי שמונחת על גבי קרקע, וזו כמי שמונחת על גבי קרקע, ולא יקנה לא זה ולא זה... אמר רבא לעולם אימא לך המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו, והכא היינו טעמא מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה... (שם ח א, וראה שם עוד)
ראה את המציאה ונפל עליה, ובא אחר והחזיק בה, זה זה שהחזיק בה זכה בה... כיון דנפל עליה גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דנקני, בארבע אמות לא ניחא ליה דנקני... (שם י א, וראה שם עוד)
מציאת בנו ובתו הקטנים, מציאת עבדו ושפחתו הכנענים, מציאת אשתו הרי אלו שלו... אמר שמואל מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו, שבשעה שמוצאה מריצה אצל אביו ואינו מאחר בידו... טעמא מאי אמרו רבנן מציאות אשה לבעלה, כי היכי דלא תיהוי לה איבה... (שם יב א, וראה שם עוד)
אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז, אלו מציאות שלו, מצא פירות מפוזרין, מעות מפוזרות, כריכות ברשות הרבים, ועגולי דבילה, ככרות של נחתום, מחרוזות של דגים, וחתיכות של בשר, וגיזי צמר הלקוחין ממדינתן, ואניצי פשתן, ולשונות של ארגמן, הרי אלו שלו, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר כל שיש בו שינוי חייב להכריז, כיצד, מצא עיגול ובתוכו חרס, ככר ובתוכו מעות, רבי שמעון בן אלעזר אומר כל כלי אנפוריא אין חייב להכריז... איתמר יאוש שלא מדעת, אביי אמר לא הוי יאוש, ואף על גב דשמעיניה דמיאש לסוף, לא הוי יאוש, דכי אתא לידיה באיסורא הוא דאתא לידיה, דלכי ידע דנפל מיניה לא מיאש, מימר אמר, סימנא אית לי בגויה, יהבנא סימנא ושקילנא ליה... אביי אמר לא הוי יאוש, דהא לא ידע דנפל מיניה, רבא אמר הוי יאוש, דלכי ידע דנפל מיניה מיאש, מימר אמר סימנא לית לי בגויה, מהשתא הוא דמייאש... (שם כא א, וראה שם עוד)
...דאמר רב יהודה אמר שמואל בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו, במסכת ובפוריא ובאושפיזא, מאי נפקא מינה, אמר מר זוטרא לאהדורי ליה אבידתא בטביעות עינא... (שם כג ב, וראה שם עוד)
ואלו חייב להכריז, מצא פירות בכלי או כלי כמות שהוא... צבורי פירות וצבורי מעות... שמעת מיניה מנין הוי סימן, תני צבור פירות, שמעת מינה מקום הוי סימן, תני צבורי פירות... (שם כד ב, וראה שם עוד)
מצא בחנות הרי אלו שלו, בין התיבה ולחנוני של חנוני, לפני שולחני הרי אלו שלו, בין הכסא ושולחני הרי אלו של שולחני. הלוקח פירות מחבירו או ששילח לו חבירו פירות ומצא בהן מעות, הרי אלו שלו, אם היו צרורין נוטל ומכריז... אמר ריש לקיש משום רבי ינאי לא שנו אלא בלוקח מן התגר, אבל בלוקח מבעל הבית חייב להחזיר... אף השמלה היתה בכלל כל אלו, ולמה יצאת, להקיש אליה, לומר לך מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין, אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעים חייב להכריז... ודילמא לסימנין הוא דאתא, דאיבעיא לן סימנין דאורייתא או דרבנן, כתב רחמנא שה דאפילו בסימנין מהדרינן, וסימנין דאורייתא, אמרי, מדקתני להו תנא לסימנין גבי שמלה, דקתני מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין חייב להכריז, אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז, שמע מינה דשה לאו לסימנין הוא דאתא.
תנו רבנן אשר תאבד, פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה, רבי יהודה אומר ומצאתה פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה... ולמאן דנפקא לה מומצאתה, האי אשר תאבד מאי עביד ליה, מבעי ליה לכדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מניין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת, שנאמר כן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה, מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם, יצתה זו שאבודה הימנו ואינה מצויה אצל כל האדם...
איבעיא להו, סימנין דאורייתא או דרבנן, מאי נפקא מינה, לאהדורי גט אשה בסימנים, אי אמרת מדאורייתא מהדרינן, ואי אמרת דרבנן, כי עבוד רבנן תקנתא בממונא, אבל באיסורא לא עבוד רבנן תקנתא... תא שמע והיה עמך עד דרוש אחיך אותו, וכי תעלה על דעתך שיתננו לו קודם שידרשנו, אלא דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי, מאי לאו בסימנין, לא בעדים... (שם כו ב, וראה שם עוד)
ועד מתי חייב להכריז, עד כדי שידעו בו שכניו, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר שלש רגלים ואחר הרגל האחרון שבעה ימים, כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד...
תנו רבנן בראשונה כל מי שמצא אבידה היה מכריז עליה שלשה רגלים ואחר רגל אחרון שבעת ימים, כדי שילך שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד, משחרב בית המקדש שיבנה במהרה בימינו התקינו שיהו מכריזים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ומשרבו האנסים התקינו שיהו מודיעין לשכיניו ולמיודעיו ודיו, מאי משרבו האנסין, דאמרי אבידתא למלכא... תנו רבנן אבן טוען היתה בירושלים כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם, וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם, זה עומד ומכריז, וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה, זו היא ששנינו צאו וראו אם נמחת אבן הטוען.
אמר את האבדה ולא אמר סימניה לא יתן לו, והרמאי אף על פי שאמר סימניה לא יתן לו, שנאמר עד דרוש אחיך אותו, עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי. איתמר רב יהודה אמר אבידתא מכריז, ורב נחמן אמר גלימא מכריז... תנו רבנן בראשונה כל מי שאבדה לו אבידה היה נותן סימנין ונוטלה, משרבו הרמאין התקינו שהיו אומרים לו צא והבא עדים דלאו רמאי את וטול...
כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל, ודבר שאין עושה ואוכל ימכר, שנאמר והשבותו לו, ראה היאך תשיבנו לו... (שם כח א, וראה שם עוד)
אי זו היא אבדה, מצא חמור או פרה רועין בדרך אין זו אבידה, חמור וכליו הפוכין, פרה ורצה בין הכרמים הרי זו אבידה, החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב להחזירה, שנאמר השב תשיבם לו, היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע, אלא נותן לו שכרו כפועל, אם יש בית דין מתנה בפני בית דין, אם אין שם בית דין בפני מי יתנה שלו קודם... (שם ל ב, וראה שם עוד)
אמר רב יהודה אמר רב... והמחזיר אבידה לכותי, עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו... (סנהדרין עו ב)
דאיתמר, שומר אבידה, רבה אמר כשומר חנם, ורב יוסף אמר כשומר שכר דמי... (שבועות מד א)
רבי שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא אדם זוכה לחבירו במציאה, מאי טעמא, ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף... והתני ר"ח שנים שהיו מתכתשין על העומר, ובא עני אחר וחטפו מפניהם, זכה בו, אמר לו עוד היא כשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי, אמר רבי יוחנן זו בגיטין, מה שאין כן במתנה, רובה דרבי יוחנו רובה דריש לקיש, רובה דרבי יוחנן מה אם מציאה שאין זוכה בה מדעת אחרת ד' אמות זוכות לו, מתנה שזוכה בה מדעת אחרת לא כל שכן, רובה דריש לקיש, מה מתנה שאינו זוכה בה מתוך ד' אמות הרי הוא זוכה בה מדעת אחרת, מציאה שהוא זוכה בה מתוך ד' אמות, לא כל שכן... (פאה כא א, וראה שם עוד)
מצא כלכלה, במקום שהרוב מכניסין לשוק אסור לוכל ממנה עראי, ומתקנה דמאי, במקום שהרוב מכניסין לבתים מותר לוכל ממנה עראי, ומתקנה ודאי, מחצה על מחצה מתקנה דמאי, מכניסה לבית מתקנה ודאי. (מעשרות יד ב)
כל המעות הנמצאין הרי אלו חולין, ואפילו דינרי זהב עם הכסף ועם המעות, מצא בתוכן חרש וכתוב עליו מעשר הרי זה מעשר. המוצא כלי וכתוב עליו קרבן, רבי יהודה אומר אם היה חרש הוא חולין ומה שבתוכו קרבן, ואם היה של מתכת הוא קרבן ומה שבתוכו חולין, אמרו לו אין דרך בני אדם להיות כונסין חולין בקרבן. המוצא כלי וכתוב עליו קו"ף קרבן, מ"ם מעשר, דלי"ת דמאי, טי"ת טבל, תי"ו תרומה, שבשעת הסכנה היו כותבין תי"ו תחת תרומה, רבי יוסי אומר וכולן שמות אדם הן, אמר רבי יוסי אפילו מצא חבית והיא מליאה פירות וכתוב עליה תרומה הרי אלו חולין, שאני אומר אשתקד היתה מלאה פירות תרומה ופינה. האומר לבנו מעשר שני בזוית זו ומצאו בזוית אחרת הרי אלו חולין, הרי שם מנה ומצא מאתים, השאר חולין, מאתים ומצא מנה הכל מעשר... (מעשר שני כו א, וראה שם עוד)
תמן תנינן, מציאת בנו ובתו הקטנים, ועבדו ושפחתו הכנענים, ומציאת אשתו הרי אלו שלו, שהוא יכול לשנותן למלאכה אחרת, מה טעמא אמרין מציאות בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו עברים הרי אילו שלהן, שאינו יכול לשנותן למלאכה אחרת. התיבון, הרי אשתו אינו יכול לשנותה למלאכה אחרת ואת אמר מציאתה שלו, אמר רבי יוחנן טעם אחר יש באשה, מהו טעם אחר באשה, אמר רבי חגיי מפני קטטה, רבי יוסי לא אמר כן, אלא שלא תהא מברחת משל בעלה, ואומרת מציאה מצאתי, הגע עצמך שנתן לה אחר מתנה, קול יוצא למתנה, ואין קול יוצא למציאה... אמר רבי יוחנן בשאין טפולין לאביהן, אבל אם היו טפולין לאביהן מציאתן שלו. (כתובות לט א)
ריש לקיש אמר אבא ברדלייה אדם זכה במציאה בתוך ד' אמות שלו, רבי יוחנן אמר והוא שתפול לתוך ידו... (בבא מציעא ב ב, וראה שם עוד)
מניין ליאוש בעלין מן התורה, רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק, וכן תעשה לחמורו וגו', את שאבוד לו ומצוי לך את חייב להכריז, ואת שאינו אבוד לו ומצוי לך אין את חייב להכריז, יצא ייאוש בעלים שאבוד ממנו ומכל אדם... (שם ו א, וראה שם עוד)
שמעון בן שטח הוה עסיק בהדא כיתנא, אמרין ליה תלמידוי רבי ארפי מינך ואנן זבנין לך חדא חמר, ולית את לעי סוגין. ואזלון זבנון ליה חדא חמר מחד סירקאי, ותלי ביה חדא מרגלי, אתון לגביה אמרין ליה מן כדון לית את צריך לעי תובן, אמר לון למה, אמרין ליה זבנינן לך חד חמר מיחד סירקיי ותלי ביה חדא מרגלי, אמר לון וידע בה מרה, אמרין ליה לא, אמר להו לון איזל חזר, לא כן אמר רב הונא ביבי בר גוזלון בשם רב, התיבון קומי רבי אפילו כמאן דמר גזילו של עכו"ם אסור, כל עמא מודיי שאבידתו מותרת, מה אתון סברין שמעון בן שטח ברברין הוה, בעי הוה שמעון בן שטח משמע בריך אלקהון דיהודאי מאגר כל הדין עלמא... (שם ח א, וראה שם עוד)
ראה: אבדה.
...זה הכלל באבדה, כל דבר שאין בו סימן, כיון שאבד וידעו בו הבעלים שאבד, הרי זה בחזקת שנתייאשו בעליו ממנו, כגון מסמר אחד, או מחט אחת, או מטבע, שהרי אינן יכולים ליתן סימן ולהחזירו להן, ולפיכך הרי הוא לזה שמצאו.
וכל דבר שיש בו סימן, כגון שמלה ובהמה הרי זה בחזקת שלא נתייאשו ממנו בעליו, שהרי דעתן תלויה ליתן סימנין שיש בו ויחזור להן, לפיכך המוצאו חייב להכריז אלא אם כן ידע שנתייאשו הבעלים, כגון ששמע אותם אומרים ווי לחסרון כיס וכיוצא בדברים אלו, שמראין שנתייאשו, הרי אותה האבידה של מוצאה...
המוצא כלי חרש וכיוצא בהן מכלים שצורת כולן שוה, אם כלים חדשים הם הרי הם שלו, שהרי הן כמו דינר משאר הדינרים, שאין לו סימן ואין הבעלים מכירים אותן, שהרי אינו יודע אם פך זה או צלוחית זו שלו או של אחר, ואם היה כלים ששבעתן העין חייב להכריז, שאם יבא תלמיד חכם ויאמר אף על פי שאינו יכול ליתן בכלי כזה סימן, יש לו בו טביעות עין, חייב להראותו לו, אם הכירו ואמר שלי הוא מחזירן. במה דברים אמורים בתלמיד ותיק שאינו משנה בדיבורו כלל, אלא בדברי שלום או במסכתא או במטה או בבית שהוא מתארח בו... אבל אם באו עדים ששנה בדבורו חוץ מדברים אלו, אין מחזירין לו אבדה בטביעות עין. (גזלה ואבדה פרק יד, וראה שם עוד)
המוצא מטמון בגל או בכותל ישן הרי אלו שלו, שאני אומר של אמוריים הקדמונים הן, והוא שימצאם מטה מטה כדרך כל המטמונות הישנות, אבל אם מראין הדברים שהן מטמון חדש, אפילו נסתפק לו הדבר הרי זה לא יגע בהן שמא מונחים הם שם. והואיל וחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו, למה לא יקנה בעל החצר זה המטמון שבתוך הכותל הישן, אף על פי שהוא של אמוריים, ותהיה מציאה זו לבעל החצר, מפני שאינו ידוע לו ולא לאחרים, הרי זה המטמון אבוד ממנו ומכל אדם, ולפיכך הוא של מוצאו, ומה אבידה של אדם אמרה תורה אשר תאבד ממנו ומצאתה, מי שאבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם, יצאת זו שנפלה לים שאבודה ממנו ומכל אדם, קל וחומר למטמון קדמוני שלא היה שלו מעולם, והוא אבוד ממנו ומכל אדם, לפיכך הוא של מוצאו.
מצא מטמון בכותל חדש, אם המטמון מוכיח שהוא לבעל הבית, הרי הוא שלו, ואם מוכיח שהוא של אחר מן השוק, הרי הוא של מוצאו, כיצד, הסכין הרי הנצב שלו מוכיח, והכיס פיו מוכיח, ואם נמצא תוך הכותל מלא מהן חולקין...
ויראה לי שאין הדברים אמורים אלא כשטען בעל הבית שהמטמון שלו, או שהיה יורש שאנו טוענין לו שמא של אביו הן, אבל אם הודה שהן מציאה, הרי הן של מוצא, לפיכך אם היה משכיר ביתו לאחרים, הרי הן של שוכר אחרון, ואם השכירו לשלשה עכו"ם כאחד, הרי עשאהו פונדק, וכל הנמצא בו אפילו בתוך הבית הרי הוא של מוצאן, מפני שאין אחד יכול לטעון שהן שלו, או שהוא טמן, שהרי עשאו פונדק. (שם פרק טז ז והלאה)
כל מציאה שאמרנו בה שהיא של מוצאה, אינו זוכה בה עד שתגיע לידו או לרשותו, אבל אם ראה את המציאה אפילו נפל עליה, ובא אחר והחזיק בה, הרי זה שהחזיק בה זכה בה. היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה ואמר לחבירו זכה לי בה, כיון שהגביהה לו קנה הרוכב, ואף על פי שלא הגיעה לידו... (שם פרק יז א, וראה שם עוד)
המוצא שטר חוב אף על פי שלא פירש בו אחריות נכסים ואף על פי שהחייב מודה, ואף על פי שהוא מקויים, הרי זה לא יחזיר, שמא פרעו, וקנוניא הם עושים כדי לטרוף לקוחות שלא כדין, ולפיכך הודה לו, שהרי יש לו לטרוף בשטר שלא פירש בו אחריות, שהאחריות שלא נתפרשה בשטר טעות סופר הוא, בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר... (שם פרק יח א, וראה שם עוד)
ראה עוד ערך אבדה.
...ולפיכך דברים אלו אשר הם רחוקים מסדר העולם, הם דברים אלו כמו המציאה שמגיעה אל האדם במקרה, ואינה בסדור העולם, ולא כן שאר הפרנסה ומחייתו של אדם שסדר השי"ת אליו בסדר העולם, אבל המציאה שהגיעה לאדם אינה בסדר העולם, והוא לטוב... (חידושי אגדות סנהדרין צז ב)
ומצא להם - לשון עונש, כמו "ומצאוהו רעות רבות", וכן בירמיה י' "והצירותי להם למען ימצאו"... (במדבר יא כב)
וימצאו - לשון מצא בא על דבר מחופש, משמע שהעמיד משה שומרים, כי היה בשבת שניה של מן. (שם טו לב)
ומצא את רעהו - מצא בא לפעמים על דבר חדש, כמו "או מצא אבדה", או מענין השגה, "והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו", וזה אם דורש ומבקש הדבר, אבל פה שמדבר שבא לחטוב עצים לא לבקש האיש, פירוש ומצא שהאיש נמצא שם מכבר. (דברים יט ה)
ימצאהו בארץ מדבר - לשון מקור וגלוי, על דרך "מוצאי מים" (תהלים ק"ז ל"ה)... (שם לב י)
לא תמצאוהו - מצא אינו מציין רק השגת דבר בדרך מקרה, אלא גם בקשת דבר בכוונה, כמו (שמואל א' כ' ל"ו) "מצא נא את החצים"... (שמות טז כה)