(ראה גם: כלי מקדש-מזבח, עבודה זרה, קבר)
לא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלקיך, אין לי אלא מצבה, אשירה ועבודה זרה מניין, ודין הוא, ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים, אשירה ועבודה זרה ששנואה לאבות אינו דין שתהא שנואה לבנים. (שופטים קמו)
אמר רבי שמעון בן פזי רמז לציון קברות מן התורה מנין, תלמוד לומר וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון, אמר ליה רבינא לרב אשי, הא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמר... רבי אבהו אמר מהכא, וטמא טמא יקרא, טומאה קוראה לו ואומרת לו פרוש. (מועד קטן ה א, וראה שם עוד)
ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן... (בבא מציעא פה ב)
רבי בנאה הוה מציין מערתא... (בבא בתרא נח א)
דתנן מותר המתים למתים, מותר המת... רבי נתן אומר יעשנו דימוס על קברו או זילוף לפני מטתו... (סנהדרין מח א)
עשר דברים קשים ללימוד... ויש אומרים אף הקורא כתב שעל גבי הקבר. (הוריות יג א)
באחד באדר... ועושין כל צרכי הרבים, ומציינין את הקברות... (שקלים א א)
רבי נתן אומר מותר המת (מה שגבו לצרכו) בונין לו נפש על קברו... תני רבן שמעון בן גמליאל אומר אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הן הן זכרונן. (שם י ב)
אמר רבי יוחנן מצבה כל שהוא יחידית, מזבח כל שאבניו מרובות, חזקיה אמר מצבה כיון שפגמה ביטלה, מזבח צריך לפגם כל אבן ואבן, מתניתא דחזקיה פליגא עליו, נתצת את המזבח הנח לו, שברת את המצבה הנח לה... (עבודה זרה כז ב, וראה שם עוד)
ויצב יעקב מצבה, תנן התם מותר המתים וכו', רבי נתן אומר מותר המת יבנה לו בית על גבי קברו וכו'... (בראשית פב יא)
אמר רבי ברכיה מן הדא סכנין הוה ועלה ונתמנה קומים איספיסריאין בבית המקדש, הוא שהנביא מקנטרו ואומר מה לך פה ומי לך פה, כי חצבת לך פה קבר, אמר לו גלויי בר גלויי, איזה כותל בנית כאן, איזה עמוד העמדת כאן, אפילו איזה מסמר קבעת כאן, מכאן אמר רבי אלעזר צריך אדם שיהיה לו מסמר או יתד קבוע בבית הקברות, כדי שיזכה ויקבר באותו מקום... (ויקרא ח ה)
דבר אחר ולא תקים לך מצבה, שומע אני אף לא על קבר אביו ואמו, תלמוד לומר אשר שנא ה' אלקיך, נאמר כאן שנא, ונאמר להלן שנא, מה להלן בעבודה זרה הכתוב מדבר, אף כאן בעבודה זרה הכתוב מדבר, מלמד שכן היה דרך עובדי עבודה זרה לעשות, ולפי כך אסרה תורה המצבה, אפילו היו מתקבצין אצלה לעבוד את ה', כדי שלא להדמות בחקותיהם. (דברים טז כב)
ויצב שם מזבח ויקרא לו, לא אמר ויבן שם מזבח, אלא ויצב שם, לפי שהבנין הוא באבנים גדולים וקטנים וחומר, אבל מצבה היא בלא בנין, כי הקים את האבנים ועשאום מזבח. (בראשית לג כ)
וירימה מצבה - וזקפה לקמה. (בראשית לא מה)
מזבח - של אבנים הרבה, מצבה של אבן אחת, והיא בימוס ששנויה במשנה, אבן שחצבה מתחלה לבימוס. (דברים יב ג)
ולא תקים לך מצבה - מצבת אבן אחת להקריב עליה אפילו לשמים, אשר שנא - מזבח אבנים ומזבח אדמה צוה לעשות, ואת זו שנא, כי חק היתה לכנענים, ואף על פי שהיתה אהובה לו בימי האבות, עכשיו שנאה, מאחר שעשאוה אלו חק לעבודה זרה. (שם טז כב)
כי אם בית אלקים - ...ורבים יתמהו איך הקים יעקב מצבה, והנה שכחו כי י"ב מצבות הקים משה, והכתוב לא אסר לשום מצבה לשם, רק אמר לא תקים לך מצבה אשר שנא. (בראשית כח יז)
ולא תקים לך מצבה - לעבודה זרה, והעד אשר שנא, רק מצבה שלא לעבודה זרה איננה אסורה, והעד הנאמר בפרשת וישלח יעקב. (דברים טז כב)
וישם אותה מצבה - כבר פירשו רבותינו ההפרש שבין המצבה למזבח, שהמצבה אבן אחת, והמזבח אבנים הרבה, ונראה עוד שהמצבה תעשה לנסך עליה נסך יין וליצוק עליה שמן, לא לעולה ולא לזבח, והמזבח להעלות עליו עולות ושלמים. ובבאם לארץ נאסרה עליהם המצבה, שמפני ששמו אותה הכנענים לחק יותר מן המזבחות, אף על פי שכתוב בהם את מזבחותיהם תתוצון, או שלא רצה לאסור הכל, והשאיר המזבח שראוי לנסך ולקרבנות. (בראשית כח יח)
ולא תקים לך מצבה - רש"י, ואם כן אסר הכתוב האשרה ואסר כל נוטע בהר הבית, אף על פי שכונתו לשמים, ואסר המצבה לשמים, ושניהם מפני חוקת הכנענים. אבל לא הבינותי החק הזה, שהרי הכנענים גם במזבחות גם במצבות היו נוהגים, שהכתוב אומר "ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם וגו'". ואולי נאמר שהחזיקו הכנענים במצבות ולא היה להם בית עבודה זרה שאין שם מצבה להקטיר עליה ולצוק שמן על ראשה, וכענין שנאמר בבעל "ויוציאו את מצבות בית הבעל", אבל המזבחות היו במקצתן להקריב גם בהם.
והנראה בעיני כי היו הכנענים השטופים בעבודה זרה עושים בכל בתי אלהיהם מזבח להקריב עליו הקרבנות, ואבן גדולה מוצבת על פתח הבית לעמוד עליה הכומרים לעכו"ם, ואילן נטוע חוצה לה, לאשר דרך הבאים שם, וגם היום עושים כן. והנה השם הנכבד שמאס כל מעשיהם ואסר המצבה והאשרה, ולא השאיר רק המזבח שהוא צורך הקרבנות אשר הוא יתברך צוה בהם, והיו נחת רוח לפניו, ונעשה רצונו מאז קודם היות העבודה זרה בעולם. וטעם אשר שנא - ביאר כי השם צוה "מזבח אדמה תעשה לי", "ואם מזבח אבנים תעשה לי", וביאר משה כי באלה יחפוץ, להוציא המצבה, כי שנאה, כי כל מעשיהם שנואין לפניו, וצוה את ישראל שלא יעשו כמעשיהם. אבל בימי יעקב לא נאמר עדיין "ובחוקותיהם לא תלכו", ולכך היה משמש במצבה לשם שמים כמנהג העובדים... ודע כי מזבח הוא בנין גבוה ולו קרנות ארבע, ולו סובב יעלו על יסודו ומקריבים בין קרנותיו, והמצבה אבן גדולה אחת, ירימוה להקטיר או להקריב עליה או להיות הכומרים עומדים עליה, והבמה כענין הר עושים אותו מעפר מקובץ, ועליה מזבח בנוי להקריב בו, כי כל דבר רם וגבוה יקראו כן... (דברים טז כב)
מצבה שאסרה תורה היא בנין שהכל מתקבצין אצלה, ואפילו לעבוד את ה', שכן היה דרך עובדי כוכבים, שנאמר "ולא תקים לך מצבה", וכל המקים מצבה לוקה, וכן אבן משכית האמורה בתורה, אף על פי שהוא משתחוה עליה לשם, לוקה... (עבודת כוכבים פרק ו ו)
שלא להקים מצבה בשום מקום, ועל זה נאמר ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלקיך, וענין המצבה שאסרה תורה, כתב הרמב"ם ז"ל שהוא בנין גבוה של אבנים או של עפר, שהיה מנהג העובדים עבודה זרה לבנות ולהתקבץ עליו לעבודתם הרעה, ולכן הרחיקנו הכתוב שלא נעשה כמוהו אנחנו, ואפילו לעבד עליו הא-ל ב"ה, כדי להרחיק ולהשכיח כל ענין עבודה זרה מבין עינינו וממחשבתנו. (שופטים מצוה תצג)
...וגדולה מזו אמרו בספרי על "ולא תקים לך מצבה", אף על פי שהיתה אהובה בימי האבות, כלומר, ואפילו בימי משה, שבשעת מתן תורה בנה מזבח תחת ההר והקים שתים עשרה מצבות לשנים עשר שבטי ישראל, ונאסר זה בערבות מואב בשנת הארבעים, ויעקב אמר לו השם "אנכי הא-ל בית אל אשר משחת שם מצבה" (בראשית ל"א), הרי מפורש שאפילו דבר שהיה דרך עבדי הא-ל לעשות לכבוד השם, והיה מותר גמור בימי משה בהר סיני, נאסר להם בערבות מואב לפי דעת רז"ל... ודעת הרמב"ם שלא תשתנה (התורה) לעולם לא כולה ולא מקצתה... (מאמר ג פרק יד)
אשר שנא - שהמצבה באבות לא היתה לזבח, כי אם רק לעדות וזכרון, וגם הבמות המותרות לא היו מאבן אחת, כי אם היו מעפר. (דברים טז כב)
מצבה - להראות שהדבר יציב וקיים. (בראשית לא מה)
לא תטע - מביא שלשה נאים בחוש ונמאסים מפני מומם הרוחני... המצבה כאילו המקריב נצב תמיד לפני ה', ונפלו ממדרגה זאת בעגל, וכן זקן שיצא עליו שם רע בילדותו... (דברים טז כב)
מצבה - עשאוה חוק לעבודה זרה, אבל במזבח ובהקרבה לא שייך לומר כך, כי הכל עובדים במזבח, ועקר הקרבה במזבח, והמצבה עשו הכנענים חוק לעבודה זרה. (גור אריה דברים טז כב)
...ואחר כך במעלה החמישית (של כסא שלמה) היה יוצא הכרוז "לא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלקיך", שזה גם כן מענין עבודה זרה, כי השי"ת הוא כולל הכל, ולפיכך אמרה תורה מזבח אבנים תעשה לי, כי מזבח אבנים יש בו רבוי אבנים, ומזבח זה ראוי אל השי"ת אשר הוא כולל הכל, אבל העבודה זרה, שזה עובד לאש וזה למים וכולם כחות פרטיים, אינם כוללים, היה להם מצבה אחת, אף על גב שהיתה מצבה אהובה בימי האבות, שאז אף שהשי"ת כולל הכל, היה כל אחד מן האבות דבק במדה מיוחדת, ולכך היו מקימים מצבה, וכאשר באו ישראל שהם אומה כללית והם דבקים בו יתברך לא בכח פרטי רק בכח כללי, הן של השי"ת, ולפיכך שנא אז המצבה שהיא שייכת אל העבודה זרה, שהיא כח פרטי בלבד, כי כאשר מקים מצבה הוא כאלו עושה זה לעבודה זרה, שהוא כח פרטי, לכך היה הכרוז החמישי אומר לא תקים לך מצבה, שדבר זה ענין עבודה זרה, כאשר תקים מצבה. (נתיב הדין פרק א)
מצבה על קבורתה - המצבה היא להזכיר מעשה המת, וזה אינו שייך ברחל, שהיתה עקרת הבית, אלא המצבה רק להראות מקום קבורתה... (בראשית לה כ)
ונתצתם את מזבחותם - המשמשים להנצחת המסורות, ושברתם את מצבותם - המשמשים לאמונות טפל... (דברים יב ג)
ולא תקים לך מצבה - כבר ביארנו את היחס בין מזבח למצבה, המצבה היא אבן אחת הלקוחה מתוך היצירה האלקית, הטבע, זכרון לנו מה שה' עשה עבורנו בטבע ובהסטוריה. המזבח לעומת זאת נוצר על ידי אבנים רבות, הוא מפעל האדם, ויעודו לתווך בין מעשה האדם וה', המצבה היתה אהובה בזמן האבות, כי לפני מתן תורה למדו את פעולת ה' מתוך הטבע וההסטוריה, עדיין לא היה עם שכל חייו הפרטיים והכלליים עמדו תחת התורה האלקית, לכן עוד היה מקום למצבה ליד המזבח. אך עם מתן תורה שנואה המצבה, שהיא הערצת ה' רק עבור מעשיו וגדולתו, מבלי העמדת כל חיי האדם תחת מרות החוק האלוקי... (דברים טז כב)
מזבח - מסוגל לתפלה, ומצבה לתודה או לרוח הקודש... (בראשית לה א)
...ויש להתבונן מדוע נצטוה תחילה לעשות מזבח, ולמה לא הציב המצבה לשלם הנדר בראשונה תיכף, והמתין עד אחרי המראה השני. ונראה לפרש ענין ההפרש שבין מזבח למצבה... כי מזבח הוא של אבנים הרבה, והיינו שהעבודה להשי"ת איננה מצד הפרט אלא מצד הכלל, ואין לנו אלא כהן אחד ומזבח אחד, שכל ישראל מתאחדים בבית אחד, ומכח קיבוץ כולם נעשה מזבח אחד להקריב עליו... ועל כן נבחר רק מזבח ולא מצבה, שמצבה היא של אבן אחת, ומורה על פרטות ולא על התאחדות כלל ישראל, אך היתה אהובה בימי האבות, היינו שהם עצמם היו כל הכלל ואין זולתם. והנה לא מצינו מצבה כי אם ביעקב, שבאשר היתה לאברהם מדה פרטית, אברהם בחסד, יצחק בגבורה, עדיין לא היו שלמים כמו יעקב שהיה כלול, ועל כן ביעקב נתאחדו י"ב האבנים ששם מראשותיו ונעשו אחת, ועל כן מצינו ענין מצבה של אבן אחת נמי רק ביעקב... (בראשית וישלח תרע"ד)
דהנה כבר אמרנו שענין המזבח הוא התאחדות והתכללות כל ישראל, כמו שכתוב באליהו בהר הכרמל (מלכים א' י"ח), "ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב וגו'", ובכח התכללות כל כנסת ישראל נעשה דוגמתם מזבח אחד מקובץ מאבנים הרבה, ואבן אחת נקראת מצבה, שאף שהיתה אהובה בימי האבות, שהם היו יחידים, ומכל מקום כל אחד היה כלל כולו, אבל עכשו שנאה, מפני שנעשה חק לכנענים שהם ענפין מתפרדין, וישראל הם גוי אחד דוגמת חלוקי אבנים רבים מתאחדים, ומהם נעשה מזבח אחד... (שם חנוכה תרע"ג)
...אך אחר כך נאסרה המצבה, שמצד הפרט לבד בלתי הכלל אי אפשר להתקרב, וכמו שאנו אומרים בכל המצוות, ביחודא שלים בשם כל ישראל, ויש להבין למה במתן תורה, שכבר היה כלל ישראל במלואו השתמש משה במצבה. ויש לומר שישראל היו אז ברום המעלה, שפסקה זוהמתן, שעוד לא היה זמן כזה עד התיקון הכללי לעתיד לבא, ועל כן אחר שהיו כאיש אחד בלב אחד, והתאחדו כל הפרטים והיו נרצים מצד הכלל, הוסיפו לזכות להיות נרצים גם מצד הפרט, ולרמז זה בנה מזבח שהוא ריצוי מצד הכלל, ועוד שתים עשרה מצבה שהיא ריצוי מצד הפרט... (במדבר תרע"ה)