מצוה   עשה ולא תעשה

(ראה גם: מצוה-כללי-מעשה)

זהר:

כל מצות עשה שהיו עתידים לשרות ברמ"ח אברים שלו, כולם מתאבלים עליו, וסוד הדבר "דרכיו ראיתי וארפאהו וגו' ולאבליו, מהו ולאבליו, אלו הם רמ"ח אברים שמתאבלים עליו, שהם צורה עליונה השורה על ראשו, שבה שורה יה"ו ה', וכמו שישנה צורה טובה על צדיק המנהיגו לעשות כל המעשים הטובים לזכותו לעולם הבא, כך ישנה צורה רעה על ראש הרשעים להנהיגם במעשים רעים שירשו גיהנם... (נשא מא)

...אבל אדם העוסק בתורה והולך במצות עשה, זה מתגלה לכל אדם, משום שהקב"ה עשה לו פה בגלוי לעסוק בתורה ועינים להסתכל בה, ואזנים לשמוע בה, ועשה הקב"ה באדם ידים ורגלים וגוף לעשות בהם מצוות עשה... (שם נא)

ותא חזי, מהו הטעם שכל הדברות (שהן כנגד ז"ס תחתונות חג"ת נהי"ם) יש כנגד כל ספירה מצות עשה במקום הראוי לו, ומצות לא תעשה במקום הראוי לו, (כלומר או מצות עשה או לא תעשה), ואלו ג' הדברות האחרונות, (שהן כנגד ג' ספירות ראשונות הן לא תעשה מכלל עשה, כמו שהעמדנו בכולן, שזה מותר וזה אסור... משום שהם כנגד עתיקא דעתיקין (דהיינו ג' ראשונות), שחסד ורחמים גדולים שורים בו, ואינו ראוי אלא למצוות עשה... (זהר חדש תשא מז ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

אמר רב אדא בר אהבה נשים חייבות מקדוש היום דבר תורה, אמאי מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכן מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, אמר אביי מדרבנן, אמר ליה רבא, והא דבר תורה קאמר, ועוד כל מצות עשה נחייבינהו מדרבנן, אלא אמר רבא אמר קרא זכור ושמור, כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה... (ברכות כ ב)

תנו רבנן איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא, סוכה ולולב שופר וציצית ותפילין, ואיזהו מצות עשה שלא הזמן גרמא, מזוזה מעקה אבידה ושילוח הקן, וכללא הוא, הרי מצה שמחה והקהל דמצות עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות, ותו והרי תלמוד תורה פריה ורביה ופדיון הבן דלאו מצות עשה שהזמן גרמא הוא ונשים פטורות... (קידושין לד א, וראה שם עוד)

...מאי טעמא דאמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה, לא תעשה גרידא, לא תעשה שיש בו כרת מי דחי, ותו לא תעשה גרידא מנלן דדחי, דכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך... (יבמות ג ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

...כך אני אומר לא יאכלו ישראל מצה בלילי פסח, אמר רבי יונה מן דנפקות תהית דלא אמרת ליה, שנייא היא שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה, על דעתיה דרבי יונה דו אמר מצות עשה דוחה בלא תעשה אף על פי שאינה כתובה בצדה ניחא, על דעתיה דרבי יוסי דו אמר אין מצוחת עשה דוחה למצות בלא תעשה אלא אם כן היתה כתובה בצדה, מה שיהיו תגרי גוים מוכרין להם... (חלה י ב)

בכל אתר את אמר מצות עשה דו קודמת למצות לא תעשה, וכא את אמר אין מצות עשה קודמת למצות לא תעשה, שנייא היא, שהוא ואביו חייבין בכבוד המקום... (בבא מציעא ט ב)

לקח טוב:

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו... רבי אליעזר אומר לעשות מצות עשה חובה כמצות לא תעשה. (שמות כג יג)

חובת הלבבות:

...והוא שכל מה שנאסר לנו איננו נמלט מאחד משלשה דברים, או שיהיה בטבע הכוסף לו, כזנות והגזל, ולהרבות מן המאכל והמשתה האסור לנו, או שיהיה ממה שלא ישנאהו הטבע ולא יכסוף לו, כלבוש בגד שעטנז והרכבת כלאים ואכילת בשר וחלב והרבה מהדומה לזה, או שיהיה ממה שישנאהו הטבע ותתעבהו הנפש כאכילת הנבלה והמתה והרבה מיני החיים, אשר לא היה האדם חפץ באכילתם אפילו אם היו מותרים באכילה כשמונה שרצים... (שער הפרישות פרק ה)

אבן עזרא:

יראת ה' - מצות לא תעשה, טהורה - שטהור לא יתגאל במצוות לא תעשה... (תהלים יט י)

רמב"ן:

זכור - ...והכונה להם ז"ל כי זכור מצות עשה, צוה שנזכור יום השבת לקדשו ולא נשכחהו, ושמור אצלם מצות לא תעשה, שכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה... ואמת הוא גם כן, כי מדת זכור רמזו במצות עשה, והוא היוצא ממדת האהבה, הוא למדת הרחמים, כי העושה מצות אדוניו אהוב לו, ואדוניו מרחם עליו, ומדת שמור במצות לא תעשה, והוא למדת הדין ויוצא ממדת היראה, כי הנשמר מעשות דבר הרע בעיני אדוניו ירא אותו, ולכן מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה, כמו שהאהבה גדולה מהיראה, כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו הוא גדול מהנשמר מעשות הרע בעיניו, ולכך אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה, ומפני זה יהיה העונש במצות לא תעשה גדול, ועושין בו דין כגון מלקות ומיתה, ואין עושין בו דין במצות עשה כלל, אלא במורדין כמו לולב וציצית איני עושה, שמכין אותו עד שיקבל עליו לעשות או שתצא נפשו... (שמות כ ח)

...ויש לך לדעת כי כל המצוות תלויות בשני עקרים, מצות עשה ומצות לא תעשה, ומצות עשה היא נולדה ממדת זכור, ומצות לא תעשה ממדת שמור, וזכור ושמור ידוע בביאור כנגד ב' מדותיו של הקב"ה, ולכך העושה מצות אדונו ומקיים אותה זה נולד ממדת האהבה שהיא המעלה הגדולה והמדה המעולה, והיא כנגד מצות עשה, והחדל מעשות דבר מיראת אדוניו, הוא הנולד ממדת היראה שהוא למטה ממדת האהבה, כמו שמצות לא תעשה למטה ממדרגת מצות עשה... וכל זה יוצא ממדת זכור ושמור, שמדת זכור למעלה ממדת שמור, והענפים היוצאים מהם הם דוגמתם... ולפי שאברהם אבינו ע"ה לקח לחלקו החסד שהיא כנגד זכור, וידע שמושל הקב"ה ידיעה ממש אמיתית, קרא אותו המקום אוהבי, ולא יתקן מדת האהבה זולתי הידיעה השלמה, ולכך תמצא עקרים הרבה ממצות לא תעשה יוצאים ממצות עשה, לפי שבמדת היראה כח מדת האהבה, לפי שהיראה יוצאת ממדת האהבה, ועל כל פנים היא כלולה ממנה... ולפי ששתי מדות האלה הם יצר טוב ויצר הרע, שהם כנגד עשה ולא תעשה הם מוטבעות באדם, ונתנה התורה והמצוה במצות עשה ולא תעשה להרגיל האדם ולהדריך אותו במדות טובות, ולהיות יצר הרע נמשך אחר יצר הטוב ולהיות בטל כנגדו, ועל זה אמרו חז"ל, ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, בשני יצריך, יצר טוב ויצר הרע, ולכוונה הזאת היא המצות והעבודות ותפלות ותענית כדי להכניע היצר הרע שיהא טפל ליצרו הטוב... (שיר השירים ד יא)

רבינו יונה:

המדרגה השניה, חומר מצות עשה, יסוד השכר ושורש הגמול חלף העבודה בקיום מצוות עשה, כמו שכתוב (משלי י"ג י"ג) "וירא מצוה הוא ישולם", ונאמר (מלאכי ג' י"ח) "ושבתם וראיתם וגו' בין עובד אלקים לאשר לא עבדו". והעבודה היא במצוות התלויות במעשה, בין שאין בהן זולתי מצות עשה, בין שיש עמהן לא תעשה... אולם ימצא דרך בשכר הנזהר מעבור על מצות לא תעשה, אשר השג יגיש לשכר עושה מצוה, כגון אם הזדמן דבר עברה ליד האיש ונתאוה תאוה לדבר ערוה וכבש יצרו, כי זה מעקרי יראת השי"ת... גם השכר הזה עקרו ויסודו מצות עשה שכבש יצרו ביראת אלקים, כמו שנאמר (דברים י' כ') "את ה' אלקיך תירא", ואמר רז"ל (אבות ב' א') "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות". והנה בתורה פורש מה יעשה לכל העובר על מצות לא תעשה, ויחלק עליהם ענשים ומשפטים ודת מה לעשות בהם, והענשים מלקות ארבעים, ומיתה, וכרת בידי שמים, וארבע מיתות בית דין, ומתן שכר על כל מצוה לא נתפרש בתורה, כדי שלא יחדלו לקיים המצוות הקלות ויתעסקו בחמורות לבדנה. (שערי תשובה ג ט)

ועתה נדבר בענין עונש בטול מצות עשה, אמרו רז"ל (כתובות פ"ו) ואם יזהירו את האיש לעשות סוכה או לולב ואינו עושה, מכים אותו עד שתצא נפשו, ואמרו (ראש השנה י"ז) כי האנשים אשר לא הניחו על ראשם תפילין מעולם הם הנקראים פושעי ישראל בגופם, ועונשם חמור מן העובר פעם אחת על חייבי כריתות ומיתות בית דין... ואמרו (סנהדרין צ"ט) מי שמקל בענין מצות עשה, כמו המבזה חולו של מועד שיש בו מצות עשה, שנאמר "את חג המצות תשמר", אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. ויש על כל מצות עשה אזהרת לאו כוללת, שנאמר (דברים י"ג א') "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו".

וקיום מצות עשה נקראת יראת שמים, כמו הזהירות במצות לא תעשה, שנאמר (ויקרא י"ט ל"ב) "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלקיך אני ה'", ונאמר (תהלים ל"ד י"ב) "יראת ה' אלמדכם", ונאמר אחריו (שם ט"ו) "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו", למדנו מזה כי מי שאינו עוסק בעשיית הטוב ובקשת שלום הפר יראת שמים, והוא מן הרשעים, כי לא ירא אלקים...

ויש במצוות עשה מן החמורות שאין המון העם נזהרים בהן, כגון הזכרת שם שמים לבטלה, שנאמר (דברים י' כ') "את ה' אלקיך תירא", ואמרו רז"ל (תמורה ד') הוזהרנו בזה שלא להזכיר שם שמים לבטלה, וכן גמילות חסדים שהיא מצות עשה, שנאמר (שמות י"ח כ') "והודעת להם את הדרך ילכו בה", ואמרו (סוכה מ"ט) גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה... על כן אמרו (אבות א' ב') "על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים... (שם יא-יג)

ודע כי המעלות העליונות נמסרו לנו במצוות עשה, כמו מעלות הבחירה, שנאמר (דברים ל' י"ט) "ובחרת בחיים", ומעלות תלמוד תורה, שנאמר (שם ו' ז') "ודברת בם", ומעלות לכת בדרכי השם, שנאמר (שם כ"ח ט') "והלכת בדרכיו", ומעלות שלמות הבטחון, שנאמר (שם י"ח י"ג) "תמים תהיה עם ה' אלקיך"... ובעבור המעלות האלה נברא האדם, שנאמר (ישעיה מ"ג ז') "כל הנברא בשמי ולכבודי בראתיו", ומה תקות הנברא אם לא ישים עמל נפשו ועיקר עסקו בדברים אשר נברא בעבורם.

והנה נתבאר בתורה עונש בטול המצוה, שנאמר (דברים כ"ז כ"ו) "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם", אמר לעשות אותם, יורה כי זה נאמר על ביטול מעשה המצוות.

ודע כי נתחייב הנברא להיות ציר נאמן ועבד משכיל בכל מלאכת עבודת אדוניו, והפועל הנאמן יהיה מהיר במלאכתו, וישגיח על מלאכת הפועלים חבריו, ועיניו על דרכיהם לראות אם באמונה הם עושים, ויזהירם ויודיעם את המעשה אשר יעשון... (שם יז והלאה, וראה שם עוד)

המדרגה השלישית, לאו שניתק לעשה, אמרו רז"ל (חולין קמ"א) לאו שנתק לעשה אין לוקין עליו, כגון (דברים כ"ב ו') "לא תקח האם על הבנים, שנתק לעשה, שנאמר (שם) "שלח תשלח", ואף על פי שאין לוקין בידי בית דין, יש בהם שעונשם חמור ונוגע עד שמים ומשפטם נשא עד שחקים, כגון הגזל, שנאמר (ויקרא י"ט י"ג) ולא תגזול, ונתק לעשה, (ויקרא ה') "והשיב את הגזלה", ואמרו (סנהדרין ק"ח) לא נחתם גזר דינן של דור המבול אלא על הגזל, שנאמר (בראשית ו' י"ג) "כי מלאה הארץ חמס", ואף על פי שהערוה חמורה מן הגזל, מדת עונש הגזל להקריב יום אידו ולהחיש עתידות לו... (שם שם כד)

המדרגה הד' לאו שאין בו מעשה, אמרו רז"ל (סנהדרין ס"ג) לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו, ומפורש בדבריהם ז"ל (יומא פ"ה) כי לאו שאין בו מעשה חמור מן הלאו שניתק לעשה, ויש באזהרות לאו שאין בו מעשה, אזהרות תלויות בלב, מהן בלשון, ומהן בקפיצת יד והנמנע מן המעשה... (שם כו)

המדרגה החמישית, לאו שיש בו מעשה, אמרו רז"ל (מכות י"ג) לאו שיש בו מעשה לוקין עליו, והמלקות ארבעים חסר אחת, ואמרו רז"ל מלקות תחת מיתה עומדת (סנהדרין י'), ואמרו מי שלקה ושנה כונסים אותו לכפה... (שם עה)

ספר החינוך:

...ואכל נא או מבושל לוקה, וכן אם אכל שניהם כאחד לוקה מלקות אחת, ששניהם לאו אחד לדעת הרמב"ם ז"ל, והרמב"ן ז"ל מנה אותן שני לאוין, וכתב שלוקין עליהן על כל אחד ואחד מן הפרטים. ואמרו ז"ל כי בכל מצות יהיה המנין כן, שכל שנפרט בתורה אחד אחד והם דברים חלוקים, נמנה כל אחד למצוה אחת בחשבון המצוות, כגון זה דנא ומבושל, וכן אתנן ומחיר וזולתם. ואמנם בענין המלקות יש חילוק בהם, שכל הנפרטין בלאו אחד, אין לוקין עליהם אלא מלקות אחד, כגון אתנן זונה ומחיר כלב, ושאור ודבש וכיוצא בהן כלן, אבל הלאוין שיש בהן כלל ופרטן בתחילה או בסוף, כגון הלאו שפורט נא ומבושל וכולל אל תאכלו כי אם צלי אש וכיוצא בהם, לוקין עליהן על כל אחד ואחד, כי רבוי הפרט שלא היה צריך יורה על המלקות על כל אחד ואחד כמו שאמרנו. והרב הרבה ראיותיו על זה בעקר התשיעי בספר המצוות שלו, שאין חשבון הלאוין כחשבון המלקיות. וזה שאמרתי שהרמב"ן ז"ל ימנה כל הנפרטים בשמם אחד אחד מצוה בפני עצמה, דוקא כשהם חלוקים בענין כמו שכתבנו, כגון שאור ודבש, אתנן ומחיר. אבל במקום שהענין אחד, אף על פי שנפרטין בשמות חלוקים לא נמנה זה כי אם מצוה אחת, כגון כל הבכור אשר יוולד בבקרך ובצאנך, שאין זה אלא צווי אחד להקדיש כל הבכור, והפרט אינו אלא ביאור צוואה אחת... (בא מצוה ז)

...ובכל שנה ושנה באותו הזמן ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו לה באותה שעה. ומתוך המעשה והדמיון שאנחנו עושים נקבע בנפשותינו הדבר לעולם. ואל תחשוב בני לתפש על דברי ולומר, ולמה יצוה אותנו השי"ת לעשות כל אלה לזכרון אותו הנס, הלא בזכרון אחד יעלה הדבר במחשבתנו ולא ישכח מפי זרענו... דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו, שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע. ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ובכח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות, ועל כן אמרו חז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, כדי להתפיס בהן כל מחשבותינו ולהיות בהן כל עסקינו להיטיב לנו באחריתנו, כי מתוך הפעולות הטובות אנחנו נפעלים להיות טובים וזוכים לחיי עד... (שם מצוה טז)

...הרמב"ם ז"ל חשב איסור שאור ודבש ללאו אחד, כלומר, שאם הקריב שאר ודבש שניהם יחד אינו לוקה אלא אחת, וכן אם הקריב כל אחד בפני עצמו לוקה על כל אחד מלקות אחת. ויתן טעם לדבריו, שזהו לאו שבכללות, ובלאו שבכללות כזה לוקין מלקות אחת על שני דברים. והרמב"ן ז"ל חלק עליו לחשב שאר ודבש שני לאוין, ואמר שאינו רואה כאן לאו שבכללות, שהרי בחמץ מיוחד לאויה בפירוש, שנאמר "לא תאפה חמץ", ואם כן לאו דדבש אף על גב דאיכא שאור בהדיה, יש לנו לומר שעל הדבש נדרוש אותו לחודיה, ונמצא לאו בכל אחד... (ויקרא מצוה קיז)

...ומפי השמועה למדנו, שבכלל זה אזהרה למקריב שלא יחשב מחשבת פגול, אבל מכל מקום אינו נחשב מחשבון שס"ה לאוין, לפי שהוא כעין סניפין ללאו אחר שהוא נחשב בלאוין, והוא מה שכתוב בסדר אמור אל הכהנים "כל מום לא יהיה בו"... ומכל מקום אינו לוקה על זה לפי שאין בו מעשה אלא מחשבה בלבד... (צו מצוה קמד)

...ולמה חלקן הכתוב, לעבר עליו בשני לאוין, ופירוש ענין זה ועיקר הטעם לפי דעתי הוא משני צדדין, האחד שכל שרצה הא-ל ב"ה להרחיק ממנו לטובתנו ריחוק גדול, הרבה לנו בו אזהרות רבות, ועוד יש לנו תועלת נמצא ברבוי האזהרות, והוא כמו שאמרו ז"ל (מכות ט') שרצה הקב"ה לזכות את ישראל ולפיכך הרבה להם תורה ומצוות, והכונה להם באמרו מצוות גם על האזהרות... כדי שנקבל שכר הרבה על הפרישה מהעבירה... (קדושים מצוה רכח)

וכתב הרמב"ם ז"ל, ואף על פי שזה הלאו הוא לאו שבכללות, כמו שבארנו בעיקר הט', אינו רחוק כי כשיהיה העונש מפורש, כלומר, עונש בן סורר ומורה, דהיינו משפטו שהוא בסקילה מפורש בכתוב, איני חושש על האזהרה אם היא מן הלאו שבכללות... והרמב"ן ז"ל תפש עליו הרבה בכאן, ואולם שניהם מודים כי זה הלאו דלא תאכלו על הדם וכל כיוצא בו, שכולל דברים רבים, ואין ענינם וטעם איסורן שוה, אלא שהכתוב אסרם כולם בלאו אחד ושם אחד, כי לאו שבכללות הוא נקרא... (שם מצוה רמח, וראה שם עוד)

...ואם תשאל ולמה לוקין על התמורה, והרי הוא לאו שנתק לעשה, והוא שאם המיר יהא הוא ותמורתו קודש, כבר פרשו חז"ל טעם הדבר, ואמרו (תמורה ד') מפני שיש בה שני לאוין, ולא אתי עשה ועקר תרי לאוי. ועוד טעם אחר אמרו, לפי שאין לאו דתמורה שוה לעשה שבה, שהצבור וכן השותפין אין עושין תמורה... (בחוקתי מצוה שנא, וראה שם עוד)

...וכבר כתבתי בסדר זה בענין שלוח הקן, שכל לא תעשה הניתק לעשה, קיים עשה שבו אינו לוקה, ואם לא קיימו וגם אי אפשר לו לקיימו עוד, וכגון שאבד או נשרף אותו הדבר, לוקה... (כי תצא מצוה תקצג)

ספר העקרים:

...וזה כי בהיות מספר מצוות עשה רמ"ח כנגד אבריו של אדם, היא הוראה כי כמו שהאברים להיות נמצאים בפועל, יגיע בהם השלמות המכוון בהם לאדם במה שהוא בעל חי, כן המצוות שהן מצוות עשה יגיע מהם השלמות המכוון בהם לאדם במה שהוא אדם, בהיותם נעשים בפועל, לא על צד האמונה והידיעה בלבד. ומצות לא תעשה בהיותם שס"ה כמנין ימות החמה, יש בזה הוראה כי אלו המצוות אף אם הם דברים בלתי נמצאים בפועל, הן נותנות שלמות לנפש האדם, כי כמו שהזמן הוא דבר בלתי נמצא בפועל, כי העבר אינו נמצא, והעתיד עדיין לא יצא אל הפועל, וההוה אינו אלא העתה הקושר בין העבר והעתיד, ואולם העתה עצמו אינו זמן על דרך האמת שיקבל חלוקה, כמו שהוא מדרך הזמן שיקבל חלוקה... ואם כן אין הזמן נמצא בפועל, ואף על פי כן הוא נותן שלמות המציאות לכל הדברים הנמצאים בזמן, כן מצות לא תעשה, אף אם הם דברים בלתי נמצאים בפועל נותנות שלמות אל הנפש האנושית מצד היותן דברים בלתי נמצאים... (מאמר ג פרק כז)

ספר חרדים:

...ודע זה סוד נעלם מרוב אנשי זמנינו, בידוע כי תרי"ג מצוות הם רמ"ח עשה ושס"ה לא תעשה, וכל מצוות לא תעשה עונשם מפורש, מהם בכרת, מהם מיתה בידי שמים, מהם בארבע מיתות בית דין, וכן שאר העונשים. אמנם מצוות עשה עונשם לא נתפרש בתורה, וזה הדבר נפלא, אדון אחד אמרו, למה יענש על לא תעשה ולא יעניש על עשה, והלא יענש על עשה, והלא עבר על גזירותו וצוויו בזה כמו בזה, ולא די בזה, אלא שאמרו יבא עשה וידחה את לא תעשה. ולבאר זה נאריך, כי עת לקצר ועת להאריך.

אמר המחבר, לבאר סוד הזה אי אפשר מבלי שנקדים הקדמות אשר עליהם תבנה ותכונן ישוב הקושיא הלזו. כבר נתבאר בכמה מקומות מן הגמרא ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא... וכן יש בידינו שכל תרי"ג מצוות יש דוגמתן בעשר ספירות וכל מצות עשה שיעשה האדם בעולם הזה הוא מחזיק לענין הרומז אליו ונעשה עליו מליץ טוב, ואוי לנפש הנוסעת לאותו העולם ולא יהיה בידו מצוות מעשיות, כי לא יהיה לו מקום להאחז במרכבה העליונה, ומיגן עליו בעולם הזה מן הפורעניות ובעולם הבא מעונש הלאוין, הנה המבטל מצוות עשה ענשו עצום... הנך רואה שמצוות המעשיות מגינות מדינה של גיהנם. ואחרי ההקדמות האלה נבא להתיר הספק הגדול אשר נסתפקנו למה לא נתפרשו עונשי מבטלי מצוות עשה. וזה, דע כי אין כל עונשי הגיהנם כדאי אצל השכר המזומן על מצות עשה לעולם הבא, כי טוב לו לאדם שיקבל כל עונשי גיהנם, ובלבד שלא יפסיד שכרו לעולם הבא. והראיה העצומה, שאם לא היה עון בטול מצות עשה חמור מן דין עונש לא תעשה, למה אתי עשה ודחי את לא תעשה, וכי דבר שאין עונש בביטול עשייתו יהיה חמור לדחות דבר שיש בו עונש בעשייתו...

וראוי שתדע, כי המצוות הן קשר אחד אי אפשר להיות האחת בלתי האחרת, כבגד הנארג, שכל חוט וחוט דבק בחברו ועוזר בקיומו. וכבר קדם לך הדבור כי המצוות רומזים להיקף, וכל הנמצאות כלם מן ההקף נשתלשלו ולכן הנמצאות כולן קשורים זה בזה ועוזרים זה בזה, ואי אפשר להיות האחד בלי חברו... (הקדמה)

אלשיך:

על לבבכם - שעבודת מצוות עשה קשורה בלב, ועל נפשכם - שקיבלו על עצמם למסור נפשם על מצוות לא תעשה. (דברים יא יח)

מהר"ל:

דע כאשר רצה השי"ת לזכות את האדם שיקנה הנצחיות על ידי מצוות האלקיות, אי אפשר שיקנה אותו רק על ידי שני מיני מצוות, החלק האחד שלא יהיה משנה את מציאותו אשר נברא עליה, כי אם משנה מציאותו אשר נברא עליה הרי יש לו שינוי מה שהוא ראוי למציאות האדם, ויבא הפסד למציאותו, ואלו הם מצוות לא תעשה, שכל אלו המצוות הם שלא יצא האדם מן מה שהוא ראוי אל מציאותו, כבעילת איסור, וגזל וגניבה, וכיוצא בהם מן המצוות, אף כי אנחנו לא נדע בהם, שכל מצוות לא תעשה הם יציאה מן היושר המציאות מה שהשכל מחייב.

החלק השני הם מצוות עשה, שכבר אמרנו כי אין האדם במדרגתו האחרונה האלקית, וכאלו הוא בכח בלבד, וצריך שיקנה השלמות בפועל על ידי המצוות האלקיות, וכמו שהתבאר לך למעלה בפרקים הקודמים, שאף אם האדם קונה העולם הזה הטבעי החמרי, לא קנה עולם הבא שאינו גשמי כי אם על ידי הפעולות האלוקיות, ועל ידם יזכה לעולם הנבדל... וכאשר רצה השי"ת לזכות את ישראל בב' מיני מצוות, שהם לא תעשה ועשה, שהמצוות לא תעשה הם שישמור הדבר שלא יהיה לאדם יציאה מן הסדר, נתן לישראל מנין המצוות כמספר ימות החמה, כי כבר אמרנו כי החמה היא שמירת סדר הנמצאים, וימיה הם שס"ה, ואלו שס"ה ימים הם משלימים אמיתת מלכות החמה כמו האברים לאדם... ונתן להם עוד רמ"ח ממצוות עשה, שהם קנין מעשה, שעל ידם קונה מעלה ושלימות, כנגד חלק המציאות השני שהוא האדם, שנמצא באדם קנין מעלה שלא תמצא בחלק הראשון שאין בו קנין כלל, רק נשאר על מה שנברא עליו, והאדם בלבד יש בו קנין מעלה, והאברים של אדם הם שלימות צורת האדם, כי אל תחשוב כמו שחשבו קצת בני אדם, והם הרופאים, כי האברים של אדם הם טבעיים כמו שאר בעלי חיים, המה לא ידעו באמת תאר האדם ואבריו שכולו אלקי, ולפיכך האברים שלו הם שלימות האדם, ועל ידי אבריו שהם רמ"ח נברא בצלם האלקים, ומצד הזה הוא מלך בתחתונים... ולפיכך מספר המצוות שהם שלימות האדם כמספר אבריו שהם גם כן שלמות ומעלת האדם... (תפארת ישראל פרק ד)

...כי לפי מדתו של אברהם ראוי לעשות כל התורה כמו שהתבאר, ולכך שכרו יותר ממה שהיה אצל אחרים, אף שהיו מקיימים המצוות, כיון שלא היה זה לפי מדתו ואין המעלה כל כך. אמנם כל זה הוא במצות עשה, לפי שהמצוות עשה היא לקנין מעלה והשלמה, ולא היו מחסרים עצמם מן קנין השלמות, אבל מצות לא תעשה שאין בהם קנין מעלה כלל, רק שהוא מחויב שלא יעשה דבר זה, אין בזה קנין מעלה, רק אם באה עבירה לידו ונצול מקבל על זה שכר, מכל מקום בעצם מצות לא תעשה אין בהם שכר, ואם לא היה מחוייב כלל, אם כן למה יקיים שלא לצורך... והא דאמרינן ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה, מוקי לה כשבאה עבירה לידו ונצול, ואם כן למה יקיימו המצוה בחנם, וזה אינו בקיום במצות עשה, שיש במצוה קנין מעלה... (שם פרק כ)

ויש לפרש גם כן שתי קדושות שיש לישראל הם מצות לא תעשה ומצות עשה, וקדושת מצות עשה יותר קדושה בהם ממצות לא תעשה, כמו שפירשנו זה במקום אחר, כי לכך כל מצות לא תעשה נשים חייבות, כאשר מציאות הנשים יותר נוטה אל החומר, אבל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, ולכך מצות עשה דוחה מצות לא תעשה, והם שני קדושות שיש לישראל. והפירוש הראשון יותר נראה, כי הקדושה הא' הם המצוות כי המצוות הם קדושה לישראל, וקדושה שניה היא התורה השכלית, שזהו קדושה לגמרי במה שהיא שכלית... וכבר אמרנו כי התורה והמצוות נותנים לאדם קיום מן היצר הרע... (שם פרק לז)

וכאשר תבין דברים אלו אשר אמרנו, תוכל להבין למה בדברות ראשונות כתיב זכור ובדברות שניות שמור, ולא ההפך, וזה כי כפי שפירשנו למעלה כי משנה תורה קרובה אל המקבל, הם ישראל, ואילו שאר תורה קרובים הדברים אל השי"ת, ולכך מצות עשה שיש להם מעלה יותר קרובים אל השי"ת, ומצוות לא תעשה קרובים אל המקבל, ודבר זה ידוע, ולכך אף הנשים חייבות במצות לא תעשה, אבל במצוות עשה אין הנשים חייבות בכולם, והבן זה... (שם פרק מד)

...וצריך האדם גם כן שיהיה נזהר ונשמר ממצות לא תעשה, ודבר זה הוא הפך מצות עשה, כי האדם מוציא לפעל מעשים רעים מה שלא יעשה, ובזה הוא דומה לברזל שהוא מחתך ומשחית, ועל זה אמר אם ברזל הוא, שאם היצר הרע בקרבו ומסית אותו שיהיה פועל רע ולעבור מצוות לא תעשה על ידי מעשה, ונמשל כברזל שהוא מקצץ ומשחית, וכך העובר עבירה משחית ומקצץ, וכל זה התורה מבטלת, כי כח היצר הרע אינו שולט רק במה שהאדם בעל חסרון, וכאשר מתחבר האדם אל התורה מסלק מאתו החסרון... (נתיב כח היצר פרק א)

 ...והוא בעצמו ההכנה לאדם לקבל התורה בהחלט יותר מהמלאכים, כי היא צריכה אליו מצד החסרון להשלים בו חסרונו על ידה, ולכך מסוגל ומוכן לקנין התורה העליונה... כי החסר מוכן לקבל הכל כאמור, גם הנפש לא תמצא. ולכך כדי להשלים נפש החסירה נתן השי"ת אל האדם שס"ה מצוות לא תעשה כמנין ימות החמה, ורמ"ח מצוות עשה כמנין אבריו של אדם. כי האדם יחסר מצד שני דברים, אם האחד כי נפש החיוני היא מן העליונים, ויש לה חסרון במה שבאה אל התחתונים להורידה ממעלתה, הרי היא חסירה כשעומדת בתחתונים, וכמו שאמר במשל שנשאת לעירוני הוא היושב בכפר, זהו חסרון האחד מצד שעומדת בתחתונים והיא מן העליונים, אך החסרון השני שנתחברה בגוף האדם לגמרי, שהוא חסר בתכלית... ולכן כדי להשלים מקומו של אדם באשר נשמתו מן העליונים ובאה אל התחתונים כבת מלך שנשאת לעירני היושב בכפר, נתן השי"ת שס"ה מצוות לא תעשה שהם נחשבים מקום לנשמה לבלתי תעבור את מקומה, כי מצות לא תעשה הם שלא לעבור אותם ולא לצאת מהם, הנה הם מקום לה כאשר לא יעבור עליהם האדם, ויהיה לנשמה מקום קבוע בהם.

וכמו שנתן השי"ת רמ"ח אברים אל הגוף אשר בהם יושלם ויוכלל גוף שלם והם עצם הגוף כמו שאמרנו למעלה, כי על ידם הוא בשלימות, ככה השלים השי"ת את הנשמה ברמ"ח מצוות עשה, הרי כי כנגד מה שנעשית הנשמה חסירה כי היא בת מלך שנשאת לעירוני, אם חסרונה מצד המקום שבאה לשם, דהיינו אשר לתחתונים, אם מצד שנתחברה לגמרי באדם שהוא בעל גוף, השלימה השי"ת באלו שני דברים, על ידי שנתן לה שס"ה מצוות לא תעשה, שהם השלמת מקום לה, כנזכר, ורמ"ח מצוות עשה המשלימים אותה מצד שעומדת לגמרי בגוף האדם המושלם ונגמר ברמ"ח אברים... (דרשה על התורה)

של"ה:

...ופירוש כי הדין בכל מקום מושפע ומקבל מן הרחמים, כי הנקיבה דין והזכר רחמים, ומפני זה צריך להקדים יראה לא תעשה לעשה, שנאמר סור מרע ועשה טוב, כי שס"ה לא תעשה מצד הנקיבה ורמ"ח מצד הזכר, וזה הוא שאמרה התורה זה שמי לעולם וגו', ושם מדבר משם המיוחד, ושמי עם י"ה שהן אותיות הזכר עולה שס"ה, והנה שמי הוא בנקיבה, ולהזכיר מדת יום בלילה צריך לחבר עם י"ה להזכיר מדת לילה ביום... (בית חכמה ועיין שם עוד)

והנה מצינו מצות עשה כלולים בלא תעשה ולא תעשה בעשה, זה פירש רש"י בפרשת משפטים "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו", לעשות כל מצות עשה באזהרה, שכל שמירה בתורה אזהרה היא במקום לא. ולא תעשה בעשה, שנאמר "לשמור ולעשות את כל דברי התורה הזאת", השמירה נכללת בעשיה, ורמז לזה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, כי זכור הם מצוות עשה, ושמור לא תעשה. וזה לשון עבודת הקודש פרק כ"ה מחלק היחוד, והנה מצות עשה והמצוות לא תעשה תורה אחת היא, ומצות עשה ממדות זכור יוצאים ואליו עולים, ומצוות לא תעשה ממדת שמור סוד היראה, ועליה מורים הענשים והתורה כללה שתיהן במדת היראה, והוא אומר "את ה' אלקיך תירא", והוא מצות עשה כוללת כל מצוות לא תעשה, כי הנמנע מלעבר עבירה הנה הוא ירא שמים, וכן כלל המצוות עשה בלא תעשה, באמרה לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו, והמבטל מצות עשה גורע הוא, ולזה היושב ובטל מלקיים המצוות ראוי לעונש, שהרי הוא גורע, והיושב ולא עבר עבירה ראוי לשכר, והוא אמרם בפרק קמא דקדושין ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה, והוא שיבא דבר עבירה לידו וניצל ממנו. ושלמה המלך באר זה הסוד, באמרו "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם", כי באמרו את האלקים ירא רמז כי מצוות עשה כוללת מצוות לא תעשה, ובאמרו ואת מצותיו שמור, רמז כי מצוות לא תעשה כוללות מצוות עשה. ואמר כי זה כל האדם, לפי שהוא כולל את כולם, שהרי רמ"ח אברים שבו כנגד רמ"ח מצוות עשה, ושס"ה גידים שבו נגד שס"ה מצוות לא תעשה, והנה הוא מורכב מחומר וצורה, ולכן קיום מצוות לא תעשה הוא בשכל בלבד, ומצוות עשה קיומם גם בחומר, ואמר כי אלה שני חלקי המצוות הם כלל האדם, ואם היה חלק אחד מהם אינו אדם. עד כאן לשונו... (שם )

והרמ"ח מצות עשה הן שורש החסד שמקבלים עליהם חסדים טובים, שורש השגחתו יתברך, ושס"ה מצוות לא תעשה הן שרשם למעלה מדת הדין לקבל העונש עליהם דינים קשים משורש השגחתו יתברך, שהוא מדת הדין, והכולל הוא תרי"ג, על כרחך הוא בנשמה, וכל שכן בו יתברך אחד אחדות גמור שיהיה כלול מתרי"ג הכל כאחד... (חוקר ומקובל חלק ג פרק א)

אור החיים:

...או חשב טורנוסרופוס שה' יסיר תיעוב המושכל עם הסרת המוחש שבגוף, ועל זה אמר רבי עקיבא שכל המצוות שנתן ה' לישראל הן לנקות הסיגים, ושסבב החטא הקדמון, כי כל מצוות לא תעשה להסיר תחלואי הנפש, וכל מצוות עשה להאיר לבחינת הנפש, שעל ידי חטא הקדמון הוחשכו מאורי הנפש, ועל ידי שמירת לא תעשה יוסר הפגם אך עדיין יחסר האור, ויאיר על ידי מצוות עשה, ואין ה' עושה זאת, כי האדם גרם לעצמו, שכל הנפשות היו תלויות באדם הראשון וטעמו טעם החטא, ואם ה' יסיר התיעוב המסובב מאדם לעצמו בסכלותו אין שכר ועונש... (ויקרא יב ג)

תחת - עונש זה והבא אחריו עד "אם לא תשמור לעשות" הוא נגד ביטול מצוות עשה, שרשם בפסוק אם לא תשמור לעשות, ואמר "תחת אשר לא עבדת", פירוש לעשות מצוות אשר צוך בשמחה, לזה ועבדת את אויביך וגו', אתה פרקת עול המצוות, יתן אויביך עול ברזל על צוארך, ועונשים אלו מכוונים נגד פריקת עול מצוות עשה, אתה שלא רצית לטרוח ולהשכיל סדר מעשה המצוות, "ישא ה' עליך גוי אשר לא תשמע לשונו וגו'", וכן כולם. וגמר אומר "אם לא תשמור", להודיע כי על קיום מצוות עשה הוא מעניש, וכלל כל מצוות עשה במצות היראה, כי היא מצות עשה, כמו שכתב הרמב"ם בתחלת ספר המדע... (דברים כח מז)

תניא:

...המדרגה התחתונה היא שלש קליפות הטמאות ורעות לגמרי ואין בהם טוב כלל, ונקראו במרכבת יחזקאל רוח סערה וענן גדול וגו', ומהן נשפעות ונמשכות נפשות כל אומות עובדי גלולים, וקיום גופם ונפשות כל בעלי חיים הטמאים ואסורים באכילה... וכן קיום וחיות כל המעשה דבור ומחשבה של כל שס"ה לא תעשה וענפיהן כמו שכתבנו שם. (ליקוטי אמרים פרק ו)

וזה לעומת זה הן שס"ה מצוות לא תעשה דאורייתא וכל איסורי דרבנן מאחר שהן נגד רצונו וחכמתו יתברך, והפכם ממש, הם נפרדים מיחודו ואחדותו יתברך בתכלית הפירוד ממש, כמו הס"א והקליפה הנקראת עבודה זרה ואלהים אחרים מחמת הסתר פנים של רצון העליון כנ"ל... (שם פרק כד, וראה עוד ערך חטא)

תניא בסוף יומא, שלשה חלוקי כפרה הם, ותשובה עם כל אחד ואחד, עבר על מצות עשה ושב, אינו זז משם עד שמוחלין לו, עבר על מצות לא תעשה ושב, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. פירוש דאף על גב דלענין קיום מצות עשה גדולה שדוחה את לא תעשה, היינו משום שעל ידי קיום מצות עשה ממשיך אור ושפע בעולמות עליונים מהארת אור אין סוף ב"ה, וגם על נפשו האלקית, כמו שאומרים אשר קדשנו במצוותיו, אבל לענין תשובה, אף שמוחלין לו העונש על שמרד במלכותו יתברך ולא עשה מאמר המלך, מכל מקום האור נעדר וכו', וכמאמר חז"ל על פסוק מעוות לא יוכל לתקון, זה שביטל קריאת שמע של ערבית וכו', לעולם אין תשובתו מועלת לתקן מה שביטל פעם אחת. 

והעובר על מצות לא תעשה, על ידי שנדבק הרע בנפשו עושה פגם למעלה בשרשה ומקור חוצבה... לכן אין כפרה לנפשו למעלה עד יום הכפורים, כמו שכתוב וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם וגו' לפני ה' תטהרו, לפני ה' דייקא, ולכן אין ללמוד מכאן שום קולא חס ושלום במצוות עשה, ובפרט בתלמוד תורה, ואדרבא אמרו רז"ל, ויתר הקב"ה על עבודה זרה וכו', אף שהן כריתות ומיתות בית דין, ולא ויתר על ביטול תלמוד תורה... (אגרת התשובה פרק א)

שפת אמת:

איתא, שדים נכונו לך ושערך צימח, ואת ערום ועריה, לא היו בידם מצוות, ערום ממצות עשה, ועריה ממצות לא תעשה. כמו שיש מלבושים להגן ויש מלבושי כבוד ותפארת, כמו כן המרמז במצות לא תעשה לסייע לאדם להתרחק מסט"א, ומלבוש המצות עשה להתדבק באור תורה. וב' אלו נרמזים במאי דכתיב "ויעש ה' אלקים לאדם וגו' כתנות עור" בע', ואור באל"ף, עור להגן ואור להאיר, ושדים נכונו הוא לקבל עיקר השפע, ושערך צמח הוא המותרות שצריך שמירה והגנה. (שמות בא תרנ"ז)

בפסוק זכור את יום השבת... אם כן שבת יומא דזכירה ומביא זכרון לאיש ישראל שיזכור על מה נשתלח בעולם, דעולם הזה עלמא דשכחה, דהטבע משכח, ובאמת עיקר השכחה הוא כדי לשכוח הבלי עולם הטבע, וזה זכור ושמור שכולל מצות עשה ומצות לא תעשה, שתכלית המצוות לזכור את האדם שנברא רק לעשות רצון קונו, ותכלית מצות לא תעשה שבשמיעתן זוכין לשכח הבלי עולם הזה, מצות עשה מסייע אל הזכירה, ומצות לא תעשה אל השכחה. ובאמת בשעת קבלת התורה בהר סיני ראו בני ישראל ונזכר להם בשלימות על מה נשתלחו בעולם... ונשאר מזכירה זו בשבת קודש... (שם יתרו תרס"ב)

...וג' בחינות הנ"ל הם בחינות ג' אבות, מתנות באדם הם חסד לאברהם, ולקחת הוא בחינת יצחק, ובאמת נראה כי הם בחינת מצות עשה ומצות לא תעשה, וכח כבישת היצר שלא לעבור על לא תעשה הוא בחינת לקחת, מה שאדם מניח הבלי עולם בשביל התורה, אבל מצות עשה הוא מתנה וחסד שרצה הקב"ה לזכות את בני ישראל, ושבית שבי הוא תתן אמת ליעקב... (שם תרומה תרנ"ד)

...נראה כי ב' אלו הם בכח רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, כי על ידי קיום מצות עשה מתעורר אור תורה, ועל ידי קיום מצות לא תעשה מתעורר אש התורה, דאיתא שמי עם י"ה שס"ה, זכרי עם ו"ה רמ"ח... והענין הוא שעל זה כתיב "יד על כס י-ה", כי באמת מצוות עשה הם מיוחדים לבני ישראל, ואין שם מגע נכרי כלל, ולפי רוב המקיימים המצות עשה כך מתרבה האור תורה בעולם בישראל, וכפי מיעוט המקיימים מתמעט האור תורה, אבל לית כאן מגע סט"א. אכן מצות לא תעשה אדרבה כל העיקר להיות מתוקנים בשמירת מצות לא תעשה, כדי שלא יהיה שייכות סט"א לבני ישראל, ולכן בעבירה יש שליטה לסט"א, וכל שאין נשמרין בשס"ה מצוות לא תעשה, לא יוכל להיות התגלות שם המיוחד, ולעתיד כשיתבער הסט"א יתגלה כל השם בשלימות המאיר והשורף... (שם תצוה תרנ"ה)

בפסוק מוצא שפתיך תשמור, אמרו חז"ל מוצא שפתיך מצות עשה, תשמור מצות לא תעשה. הרמז כי כל תרי"ג מצות תלוין בזה, כי עיקר חיות הנשמה בפה, כמו שכתוב ויפח באפיו נשמת חיים וגו' לנפש חיה, רוח ממללא, ועל ידי המצוות נפתח חיות הנשמה, ועל זה כתוב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, שנעשה נפש חיה, ומצות עשה לפתוח הפה, ומצות לא תעשה לשמור שלא יתפשט כח הנשמה לסט"א חס ושלום, וזה עיקר כח איש ישראל... (דברים תצא תרנ"ח)

שם משמואל:

...דהנה גיהנם של אש הוא על עבירות הנעשות מכח אש של יצר הרע שנשתאב בתוכו מחמת עבירות שעבר על מצוות לא תעשה, כענין שכתוב "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר", וגיהנם של שלג על מניעת מצוות עשה מחמת קרירות רוח ועצלות. והנה על ידי עבירות מצוות לא תעשה נותנים מקום לסט"א לכנוס בגבול הקדושה, ובעבירות ממניעת מצות עשה גורמים התפשטות גבול הקדושה, כי על ידי עשיית מצות עשה ממשיכין אלקות ממעלה למטה ונתרחב גבול הקדושה. והנה עבירות לא תעשה על ידי אש היצר הרע אינן שכיחות כל כך בישראל עם קדוש, אך ענין קרירות ועצלתים ממצות עשה, ובכלל זה כל שאין מעשה המצוות ותורה ותפלה בהתלהבות אלא בקרירות רוח, וזה שכיח בכל אדם, ואפילו צדיקים צריכין בזה שמירה וזירוז, ועל זה אמר הכתוב לא תירא לביתה משלג, הוא גיהנם של שלג הבא על עצלות במצוות עשה והעדר התלהבות, כי כל ביתה לבוש שנים, היינו כי מצוות אלו מקבילות לעומת שתי אלה, כי מילה היא סילוק חלק הנחש לבל יקרב לגבול הקדושה, מקבילה לשמירה ממצוות לא תעשה... (בראשית מקץ תרע"ד)

...ומטעם זה עשה דוחה לא תעשה, כי העשה הוא מעשה שמים על ידי שליחות, והלא תעשה הוא מבשר ודם, ומעשה שמים דוחין למעשה בשר ודם, ועל כן אין מקבלין שכר על לא תעשה כנ"ל, שהשכר הוא רק מה שפעל בעולמות העליונים, וזה לא פעל בעולמות העליונים, ובודאי שבזה העולם מרטיבין לו, אבל זה לא יקרא שכר מצוה, אך אם הוא פורש מן העבירה למען יהיה ביכלתו לקבל עליו עול מלכות שמים ולקיים ולדבקה בו, אם כן הפרישה מעבירה היא מחלקי המצוה דלדבקה בו, ושוב מקבלין עליה שכר גם כן... (ויקרא קדושים תרע"א)

...ומכל מקום אחר ששניהם יוצאין משורש אחד, יש להתבונן איך אפשר שזה חיים וטוב, וזה מעורב בו מות ורע. ונראה ששני העצים הם דוגמא למצוותיה של תורה, רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, שכל תרי"ג המצוות הן תורה אחת ושורש אחד להן, וכולן משלימין את נפש האדם ומביאין אותו לחיי עולם הבא, אלא שאלו על ידי השלילה והריחוק מהן, ואלו על ידי החיוב והקירוב והעשיה. (במדבר תרע"ו)

...ועל כן ניחא הא דעשה דוחה לא תעשה, דפגם הלא תעשה אינו מגיע למעלה מקום שהעשה מתקן, ואין העבירה מכהה אורה של המצוה כלל, ואם כן שוב מציל על האדם עצמו שלא יתפגם מחמת העבירה כלל, כי בהאיר האור למעלה ונתחברו העולמות נתקן גם למטה כבזוהר הקדוש, וקל וחומר שלא יתחיל הפגם.

...על כן מובן, כי במקום שהמצוה פועלת אי אפשר שהעבירה תפגום שמה, שמצוה נעשית בכח הנשמה שהיא מן העליונים, על כן פועלת למעלה, אבל העבירה שלעולם היא נעשית בלי כח הנשמה, אלא בכח הנפש וגם בכח הרוח, אי אפשר שתפגום יותר ממוצא הנפש והרוח שבו, וזה נמי הטעם דעשה דוחה לא תעשה, משום שהעשה פועל בעולמות העליונים, ונעשה צורך גבוה בשלימות, ועבירת הלא תעשה אי אפשר שתפגום שמה... (שם שבועות תרע"ד)

מכתב מאליהו:

...וראיתי להרמב"ן ז"ל בפירוש המשניות סוף מכות שכתב... כי המצוות בהיותם הרבה וכו' יעשה האדם אחת מהם בחייו על מתכונתה ושלמותה וכו', תחיה נפשו באותו מעשה... הרי כי בהגיע האדם למדרגה אשר היה אך רגע של מעשה אחד על דרך שלמות, היינו אך טוב ולא בתערובת, זהו שורש החיים הנצחיים שלו, כי אי אפשר לחיי נצח בתערובת הרע, שאין נצח לשקר... ומשום זה נאמר בתורה "לעשות" בויכולו אחר כל יום הששי, כי מתחילה היתה עבודת האדם שלילית אך לא תעשה, שהיא עבודת הלב והמחשבה, אך מכיון שנכנס ביצר בנפשו, העבודה היא יצירת הטוב מן הרע, וזה אי אפשר אלא במעשה, והיינו מצות עשה, כי המעשה היא המסננת ומבדלת בין טוב לרע, והיא היא הפועלת ועושה רושם ברע ולא המחשבה לבדה, ומצוות לא תעשה המה לשמור על חלק הטוב שבנפש שלא יגרשנו הרע ויבא במקומות... (חלק ג עמוד שבא)