(ראה גם: מצוה-כללי-טעם, שכר, תורה)
...וכל מי שמקיים מצוות התורה, הריהו כאילו הוא מלביש את השכינה בלבושיה, ועל כן פירשו הכתוב הנאמר בטלית המצויצת ותפילין, כי היא כסותו וגו', שהוא סובב על הגלות, שאז על ידי החטאים של ישראל נתפשטה השכינה מלבושה, ונאמר עליה במה ישכב וגו'... (בראשית קפג, ועיין שם עוד)
אמר אליהו רעיא מהימנא, כך הוא ודאי, אבל משום שבכל מצוה ומצוה היתה ההשתדלות שלך ליחד הקב"ה ושכינתו בכל המחנות שלמעלה ומטה, כך הקב"ה ושכינתו וכל המחנות שלו של מעלה ומטה מתיחדים ברוח שלך, בכל מצוה ומצוה, כבן מלך שאביו ואמו אוהבים אותו, ונושקים אותו, ובאהבה שלהם אינם מאמינים למחנות שלהם אלא הם עצמם שומרים אותו... (משפטים תסו)
אשרי מי שעולה במצוה שהיא מצות תפילין, שבהם ד' פרשיות שבהם שם הוי"ה... ה' (אחרונה דהויה הוא) והיה אם שמע, במחשבה בראש, ולקשר המחשבה ביד (שהיא השכינה), הנקראת תפילין של יד... (שם תעא, ועיין שם עוד)
אשרי הוא מי שזכה להשלים מצות התורה, הוא גורם לאדם להשלים רוחו ונשמתו בעולם הזה ובעולם הבא, התורה מזכה לאדם לנחול ב' עולמות, עולם הזה ועולם הבא, כל מי שמשתדל בתורה משתדל בחיים, חיים בעולם הזה וחיים בעולם הבא, וניצל מכל עונשים הרעים שאינם יכולים לשלט עליו. אם בהשתדלותו (בתורה) הוא כך, כל שכן מי שעושה מעשה (ומקיים מצוות התורה). (תרומה תשכד)
פתח רבי יוסי ואמר, כי נר מצוה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר. כי נר מצוה, כל מי שמשתדל בעולם הזה במצוות התורה, נערך לו בכל מצוה ומצוה נר אחד להאיר לו בעולם ההוא, ותורה אור, מי שעוסק בתורה זוכה לאור העליון ההוא שממנו נדלק הנר, כי נר בלי אור אינו כלום, אור בלי נר, גם כן אינו יכול להאיר נמצא ששניהם זה לזה צריכים, שצריכים מעשה המצוה לתקן נר, וצריכים לעסוק בתורה להאיר הנר, אשרי מי שעוסק בה באור ובנר... דבר אחר כי נר מצוה זהו נר המאור של דוד, שהוא נר מצוה, תורה שבעל פה (דהיינו מלכות), שצריכה להתתקן תמיד, והיא אינה מאירה אלא מתוך תורה שבכתב, (שהוא ז"א), כי התורה שבעל פה אין לה אור אלא מתוך תורה שבכתב, שהוא אור להאיר.
הביט מאחריו וראה בתו של בעל המלון עומדת מאחריהם, אמר, כי נר מצוה, מהו נר, זהו נר שהוא מצוה, שהנשים זוכות בו, והיא נר של שבת, שאף על פי שהנשים אינן זוכות בתורה, הרי הגברים זוכים בתורה, ומאירים לנר ההוא שהנשים מתקנות במצוה הזו, הנשים בתקון נר הזה הגברים בתורה, להדליק ולהאיר הנר הזה, שהוא תקון של מצוה שהנשים נתחייבו בו... (שם תשכד)
ראה עוד מצוה-כללי בחקותי יח.
אף כן הוא למטה, כשהאדם משלים עצמו באלו רמ"ח מצוות (עשה) שבתורה, אין לך יום שלא יבא להתברך ממנו (מן האדם), וכשהם מתברכים ממנו, אז החיים ורפואה תלוים עליו מלמעלה, (כלומר שאינם נמשכים אל המלכות, מיום שהאדם משלים כל רמ"ח מצוות עשה בשלימות ועד אז הם תלוים עליו מלמעלה), מי גרם (לצנורות העליונים שהולכים ומתמלאים ברפואה. תא חזי, כל אדם העושה ושומר את מצוות התורה, הנשמה נשמרת בגופו, (שהגוף נקרא) תיבה, ואינו נענש, ואין מלאך המות שולט עליו. וכל אדם שאינו שומר ואינו מקיים את מצוות התורה, ועובר עליהם, אז שולט עליו מלאך המות. (זהר חדש נח ח)
ואנשי קודש תהיון לי... איסי בן יהודה אומר כשהמקום מחדש מצוה על ישראל הוא מוסיף להם קדושה... (משפטים פרשה כ)
... דבר אחר כי לבעבור נסות אתכם, לגדלכם במצוות, כענין שנאמר כי אבני נזר מתנוססות אומרו נתתה ליראיך נס להתנוסס... (יתרו כ יז)
והייתם קדושים לאלקיכם, זו קדושת כל המצוות, אתה אומר זו קדושת מצוות, או אינו אלא קדושת ציצית, אמרת, במה ענין מדבר, בקדושת כל המצוות, רבי אומר זו קדושת ציצית... הא מה תלמוד לומר והייתם קדושים לאלקיכם, זו קדושת ציצית, מגיד שהציצית מוספת קדושה לישראל... (שלח קטו)
...מה יונה כנפיה מגינות עליה, אף ישראל מצות מגינות עליהן. (שבת קל א)
...ישראל דדייגי במצוות חביל גופייהו, ומסריח (שכבת זרע בגוף)... (נדה לד ב)
רבי אליעזר בן יעקב אומר, העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד, והעובר עבירה אחת קונה לו קטגור אחד, תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות. (אבות ד יא)
הוי רץ למצוה קלה שיביאך למצוה רבה. הרי הוא אומר (שיר ז') בטנך ערמת חטים, אלו מצוות קלות הרכות, סוגה בשושנים, בזמן שישראל עושין אותן היו מביאים אותן לחיי העולם הבא... (פרק ב ב)
דבר אחר הנה אנכי שולח מלאך, הדא הוא דכתיב (תהלים צ"ד) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, עושה אדם מצוה אחת הקב"ה נותן לו מלאך א' לשמרו, שנאמר חונה מלאך ה' וגו', עושה שתי מצוות, הקב"ה נותן לו שני מלאכים לשמרו, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, עושה הרבה מצוות נותן לו הקב"ה חצי מחנהו, שנאמר (שם) יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, והוא חצי מחנהו, שנאמר (שם ס"ח) רכב אלקים רבותים אלפי שנאן. (שמות לב ו)
...מהו אתה כוננת מישרים, אמר רבי אלכסנדרי שני חמרים מהלכין בדרך שונאין זה לזה, רבץ לאחד מהם חמורו, חבירו עובר ורואהו שרבץ תחת משאו, אמר לו כתיב בתורה כי תראה חמור שונאך וגו' עזוב תעזוב (שמות כ"ב), מה עשה חזר וטען ומלוהו, התחיל מסיח עמו עזוב קימעא מכאן, העלת מכאן, פרוק מכאן, עד שיטעון עמו, נמצאו עושין שלום ביניהם, וחבירו אומר לא הייתי סבור שהוא שונאי, ראה היאך ריחם עליו כשראה אותי ואת חמורי בדוחק, מתוך כך נכנסו לפונדק אכלו ושתו ביחד ונתאהבו זה לזה, הוי אתה כוננת מישרים משפט וצדקה. (משפטים א)
...אמר הקב"ה לישראל שמרו מצותי וחקותי, למה, ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה. בן עזאי אומר מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, אמר רבי מאיר על כל מצוה שאדם עושה מוסרין לו מלאך לשמרו, עשה מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד, עשה מצוות הרבה מוסרין לו מלאכים הרבה לשמרו, שנאמר (תהלים צ"א) כי מלאכיו יצוה לך וגו', כל זמן שאדם מרבה במצות הוא קונה שם טוב לעצמו, את מוצא שלשה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקורין לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו... (ויקהל א)
...אמר הקב"ה לישראל, אם עשיתם את חוקי אין השטן נוגע בכם, שנאמר ולא יעבור, אבל אם אינכם עושים חקי הרי השטן נוגע בכם, שנאמר (ישעיה כ"ח) מדי עברו יקח אתכם וגו', חקיו עשית ולא יעבור, כך אמרתי לשלמה בשעה ששאל את החכמה מה אמרתי לו, וגם אשר לא שאלת נתתי לך, גם עושר גם כבוד (מלכים א' ג'), אם תקיים את התורה ואת החקים אין מלאך המות נוגע בך, שנאמר (שם) את תלך בדרכיו לשמור חקי ומצותי כאשר הלך דוד אביך וגו', הוי חקיו עשית ולא יעבור, אדם הראשון אילו שמר את התורה ואת המצוות שנתתי לו לא היה מת, לפיכך כתיב אם בחקותי תלכו וגו'. (בחקותי א)
ולא תתורו אחרי לבבכם וגו', הלב והעינים הם סרסורין לגוף, שהם מזנין את הגוף, למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, משל לאחד שהיה מושלך לתוך המים, הושיט הקברניט את החבל, אמר לו תפוש את החבל הזה בידך ואל תניחהו, שאם תניחהו אין לך חיים. אף כך אמר להם הקב"ה לישראל, כל זמן שאתם מדובקים במצוות ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום (דברים ד' ד'), וכן הוא אומר החזק במוסר אל תרף, נצריה כי היא חייך (משלי ד' י"ג), והייתם קדושים, בזמן שאתם עושים המצוות אתם מקודשים ואימתכם על האומות, פירשתם מן התורה נעשיתם מחוללין... (במדבר שלח לא)
אמר רב לא נתן הקב"ה את המצוות לישראל אלא כדי לצרף אותן, שנאמר אמרת ה' צרופה, הא-ל תמים דרכו, דרכו של אלקים תמים, אתה על אחת כמה וכמה, וכי מה איכפת ליה להקב"ה שוחט מן הקנה ואוכל או מן הזנב. רבי ברכיה בשם רבי יעקב כתיב (ויקרא ז') וחלב נבלה וחלב טרפה וגו', אם לא אכלתם אותם בעולם הזה, חייכם שאריסטון גדול מתוקן לכם לעולם הבא, שנאמר (יואל ב') ואכלתם אכול ושבוע. (תהלים יח)
את זו דרש רבי מנחם בר רבי יוסי, כי נר מצוה ותורה אור, תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור, לומר לך, מה נר אינו מגין אלא לפי שעה, אף המצוה אינה מגינה אלא לפי שעה, ואת התורה באור, לומר לך מה אור מגין לעולם, אף תורה מגינה לעולם, ואומר בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה, בשכבך תשמור עליך זה יום המיתה, והקיצות היא תשיחך לעתיד לבא... (תהלים עא, תתד)
ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה וגו', מגיד שלא ניתנו המצוות אלא ליראה את השם, שנאמר ליראה את ה' אלקינו. (דברים ואתחנן ו כד)
ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, לעין לא נאמר אלא לעיני, מלמד שבכל מצוה שישראל עושין באות וטורפות להן לכנענים על פניהן. (דברים ואתחנן)
...שהנפש עצם שכלי בהיר יותר מבהירות עצם הכוכבים והגלגלים, ואין אנו רואים אותה בחושינו, והיאך נראה מה שישפיע על עצמה ויעכירנה, אבל גלוי הוא לפני בוראה ובורא הגלגל, ולפיכך עושה הכתוב את הכוכבים והשמים שני משלים לה... לכן אמרתי כמה נפלא הדבר, שהאדם אוכל שני מאכלים מותר ואסור, וימצא שניהם זנים אותו, ויבעול שתי בעילות, האחת מותרת והשניה אסורה, וימצא שהוא נהנה בשתיהן, ויחשבו שהם דבר אחד, והמבחין מבחין במה שמרשימין בנפש כמו שבארנו, וכמו שנאמר "כל דרך איש ישר בעיניו, ותוכן רוחות ה'".
כך נתברר לי כי הזכיות כאשר מתרבות לנפש מזדככת ומבהקת, וכמו שנאמר "וחיתו באור תראה לאור באור החיים", ושהחובות כאשר מתרבים לנפש נעכרת ומחשכת, וכמו שאמר במי שהם כך "עד נצח לא יראו אור" (תהלים כ')... (מאמר ה פרק א)
וכיון שהנחנו לו את הצדק הזה יסוד, הרי כל שאלה שישאלו בני האדם בענין הנפש צריך להסב אותה אל היסוד הזה ולהניחו עליה. ואומר, כיון שאינה פועלת לבדה בעצם בנינה אם כן הכרחי לחברה עם איזה דבר כדי שתגיע בו לידי פעולה לתועלתה, כי הפעולות מובילות אל העונג הנצחי והאושר השלם, ועל דרך מה שפירשנו במאמר החמישי שהמשמעת מוסיפה זוהר בעצמותה (של הנפש), ושהעברות מדעיכות את עצמותה, וכפי שמפורש בכתובים "אור זרוע לצדיק וגו'" (תהלים צ"ז), וכן "אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך" (משלי י"ג), ושהבוחן את זאת הוא אדון העולמים, והרי הוא היודע מעשיה, והמשילו להתכת האש את מה שנקרא זהב או כסף שבה יתברר אמיתת החומר שלו... נמצא כי הנפשות הזכות המזוקקות אשר נצרפו יבהיקו ויתגלו, כאמרו "כי ידע דרך עמדי בחנני כזהב אצא" (איוב כ"ג)... (מאמר ו פרק ד)
את החיים ואת הטוב - זה תלוי בזה, אם תעשה טוב הרי לך חיים, ואם תעשה רע הרי לך המות. (דברים ל טו)
וטעם ושמרתם את חקותי - לבאר שהם חיים לעושיהם בשני עולמות, כי המבין סודם חי העולם יחיינו ולא ימות לעולם, על כן כתוב אני ה' אלקיכם. (ויקרא יח ד)
והתקדשתם כי אני ה' אלקיכם - קדש ונתתי לכם חקות לשמרם כדי לקדשכם, וכבר הזכיר זה הכתוב... (שם כ ז)
מגיד דבריו - המצוות, שהן סבת רדת הגשם בעתו. (תהלים קמז יט)
את משפטי תעשו - ...ועל דרך הפשט משפטי כמשמעו, הדינין האמורים בפרשת ואלה המשפטים ובכל התורה, ולכך יאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", כי הדינים נתנו לחיי האדם בישוב המדינות ובשלום האדם שלא יזיק איש את רעהו ולא ימיתנו... ובשבתות אמר להיות לעד ביני וביניכם... ודע כי חיי האדם במצוות כפי הכנתו להם, כי העושה המצוות שלא לשמן, על מנת לקבל פרס, יחיה בהן בעולם הזה ימים רבים בעושר ובנכסים וכבוד, ועל זה נאמר ובשמאלה עושר וכבוד, וכן אותן אשר הם מתעסקין במצוות על מנת לזכות בהן לעולם הבא, שהם העובדים מיראה, זוכים בכוונתם להנצל ממשפטי הרשעים נפשם בטובה תלין, והעוסקין במצוות מאהבה כדין וכראוי עם עסקי העולם הזה, כענין הנזכר בתורה בפרשת אם בחוקותי, והשיג לכם דיש את בציר וגו', יזכו בעולם הזה לחיים טובים כמנהגו של עולם ובחיי העולם הבא זכות שלמה שם. והעוזבים כל עניני העולם הזה ואינם משגיחים עליו כאלו אינם בעלי גוף וכוונתם ומחשבתם בבוראם בלבד, כאשר היה הענין באליהו בהדבק נפשם בשם הנכבד, יחיו לעד בגופם ובנפשם... וכמו שבא במדרשים בחנוך ובבני העולם הבא העומדים בתחיית המתים, ולכך יאמרו הכתובים בשכר המצוות "למען יאריכון ימיך", כי הלשון יכלול מיני החיים כולם כפי הראוי לכל אחד ואחד. (ויקרא יח ד)
ראה למדתי אתכם - ...ועתה יזהיר בחוקים שהם גזירותיו ובמשפטיו שהם הדינים, כי אלו הם צריכין חזוק יותר מפני העלם טעם החקים, ומפני כי במשפט יעמידו ארץ... ואמר כי בחוקים ובמשפטים תועלות גדולות שהם תפארת לעושיהם מן האדם, ואפילו שונאיהם ישבחו אותם בהם, ועוד שהם תועלת גדולה שאין כמותם שהשם יהיה קרוב להם בכל קוראם אליו, וכן העמים יתבוננו בזה ידעו כי החקים נעשים בחכמה ובינה לקרבה אל האלקים, וייראו מהם. (דברים ד ד)
למען תירא - ...אבל יאמר שצוה השם אותי שתלמדו המצוות ותעשו אותם למען שתזכה ותירא את ה' אלקיך לשמור מצוותיו אתה ובנך ובן בנך כל ימי היות האדם על פני האדמה לעולם, כי בעבור עשות המצוות תזכה שיהיו לך בנים יראי השם ויעמדו על פני האדמה לעולם, ויעמוד זרעכם ושמכם לפניו כל הימים, ולמען יאריכון ימיך בארץ שהיא נחלת ה', והנה הכל לטובתך, כי חפץ ה' להצדיק ולזכות אותך. (שם ו ב)
לטוב לנו - ...והנה ראוי לנו לתת כבוד לשמו כי הוא בוראנו ואשר הגדיל חסדו עמנו ויצונו לעשות את החקים האלה הנזכרים ליראה אותו בעשותנו העדות זכר לנפלאותיו לטוב לנו בעשיית החקים, כי טובים הם אין בהם חק שתהיה בהם רעה כלל, אף על פי שלא נתברר טעמם כלל. לחיותינו כהיום הזה - במשפטים כי בכללם נחיה וכלם טובים אין בהם רעה, אבל כלם גורמים חיים טובים בסוף...ויתן לנו שכר טוב בעשיית כל המצוות האלו... (שם שם כ)
ולפי ששתי מדות האלה, הם יצר טוב ויצר הרע שהם כנגד עשה ולא תעשה הם מוטבעות באדם, ונתנה התורה והמצוה במצות עשה ולא תעשה, להרגיל האדם ולהדריך אותו במדות טובות, ולהיות יצר הרע נמשך אחר יצר הטוב ולהיות בטל כנגדו, ועל זה אמרו חז"ל ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, בשני יצריך יצר טוב ויצר הרע, ולכוונה הזאת היא המצוות והעבודות ותפלות ותענית כדי להכניע היצר הרע שיהא טפל ליצרו הטוב, ושיהיה הגוף אשר יסודו עפר וטבעו רע ויורד למטה נמשך אחר כח הנשמה אשר יסודה חיים, וטבעה כולה טוב ועולה למעלה. (שיר השירים ד יא)
והנה נתברר כי הנסים המפורסמים שהיו ביציאת מצרים מורים על החדוש ועל הידיעה ועל ההשגחה, ועל כן נצטוינו לעשות להם זכרון על האבנים במזוזות הפתחים ביציאה וביאה, ובתפילין בראש ובזרוע ובקריאת שמע בקר וערב, בסוכה ובפסח וכן כיוצא בזה. ונמצאו המצות כלן חמודות מאד וחביבות, שכל שעה אדם רואה או עושה אותן מודה לאלקיו הוא כוונת היצירה, שאין טעם אחר ביצירת האדם, ואין לאלקים חפץ בתחתונים רק זה שידע האדם ויודה לאלקיו שבראו. וכוונת רוממות הקול בבתי כנסיות וזכות תפלות רבים זהו, שיהא לבני אדם מקום שיתקבצו בו ויודו לא-ל שבראם והמציאם, ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו... (תורת ה' תמימה)
מאירת עינים - המצוות יאירו הלב, והם מדרגות לעלות לכבוד הגדול. (תהלים יט ט)
...אבל בהמצא השכינה בארץ הקדושה בעם המוכן לנבואה, היו אנשים נפרדים ושוכנים במדברות מתחברים עם מי שדומה להם, לא היו מתבודדים לגמרי אבל היו נעזרים על חכמת התורה ומעשיה המקרבים אל המדרגה ההיא בקדושה ובטהרה, והם בני הנביאים... (מאמר ג א)
...אחר כן מתגלגל בכל חושיו לתת חלק האלקים בהם, וכבר קבלנו כי המעט שבשעורים אשר יצא האדם בהם ידי חובתו מהשתבחות הם מאה ברכות לא פחות... וכל אשר יוסיף יהיה תוספת מקרבת אל האלקים, וכמו שאמר דוד (תהלים ע"ט) "פי יספר צדקתך כל היום תשועתך כי לא ידעתי ספורות", רוצה לומר כי שבחך לא יכללהו המנין אבל אקבלנו עלי כל ימי ולא אמנע ממנו תמיד. והאהבה והיראה מאין ספק נכנסות בנפש עם אלה הענינים ומשוערים בשעור התוריי, כדי שלא תביא השמחה בשבתות וימים טובים אל מה שמביא אל השחוק והתאוה והבטלה, ולהמנע מהתפלות בעתן כראוי, ושלא תוציא היראה אל גבול שמיאש מהמחילה והסליחה וישאר דואג כל ימיו... וימעט שבחו על טובת האלקים, כי השבח הולך אחרי השמחה, ויהיה כמו שאמר בו (דברים כ"ח) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב"... (שם יא)
...וכבר אמרנו שאין מתקרבים אל האלקים כי אם במצוות האלקים עצמן, בעבור שהוא יודע שעורן ומשקלן וזמנן ומקומותן ומה שהוא תלוי באלה הקבלות, אשר בהשלמתן יהיה הרצון והדביקה בענין האלקי, כמו שהיה במעשה המשכן, אשר אמר בכל מלאכה ממנו, "ויעש בצלאל את הארון וגו'", ובכל אחת מהן אמר "כאשר צוה ה' את משה", רוצה לומר בלא תוספת ומגרעת. (שם כג)
ואשוב אל כוונתי, שאם יאמרו אלו המתדמים בעבודה זרה מאנשי תורתנו (שמענים את גופם), שאיני מדבר כי אם בהם, שהם אינם עושים מה שעושים אותו מהטריח גופתם ופסוק הנאותיהם אלא על דרך הלמוד לכחות הנפש, כדי שיהיו נוטים אל הצד האחד מעט, כפי מה שביארנו בזה הפרק, שראוי שיהיה האדם כן, זו היא טעות מהן, כאשר אבאר. והוא שהתורה לא אסרה מה שאסרה ולא ציותה מה שצותה אלא מפני זאת הסבה, רצוני לומר כדי שנתרחק מן הצד האחד יותר על צד ההרגל, שאסור המאכלות האסורים כולם, ואסור הבעילות האסורות... זה כולו אמנם צונו השי"ת להתרחק מקצת רוב התאוה רחוק גדול, ולצאת מן המיצוע אל צד העדר הרגשת ההנאה מעט, עד שתתחייב ותתחזק בנפשותינו תכונת הזהירות, וכן כל מה שבתורה כנתינת המעשרות לקט השכחה הפאה והפרט והצדקה די מחסורו, זה כולו קרוב ביתרון טוב לבב, עד שנתרחק מקצה הנבלה רחוק גדול ונתקרב לקצה יתרון טוב לבב, עד שיתחזק בנו לב טוב, וזאת הבחינה בחון רוב המצוות ותמצאן כולן שהן מלמדות ומרגילות כחות הנפש... (פרק ד)
...הכלל השני כולל כל המצוות הנתלות באיסור עבודה זרה, והם אשר מנו אותם בהלכות עבודה זרה, ודע שכלאי בגדים וערלה וכלאי הכרם הם גם כן מזה הכלל כמו שיתבאר, וסבת זה הכלל גם כן ידועה, מפני שהיא לאמת הדעות האמיתיות ולהשאירם לנצח בהמון. הכלל השלישי כולל המצוות התלויות בתקון המדות, והם אשר ספרנום בהלכות דעות. וידוע שבטוב המדות תשלם חברת בני אדם וקבוציהם אשר הוא הכרחי לסדור בני אדם. הכלל הרביעי כולל המצוות התלויות בצדקות ובהלואות ובמתנות ומה שנמשך עמהם... וסבת אלו כולם מבוארת, כי תועלתם חוזרת על הכל חלילה, כי העשיר היום הוא או זרעו יהיה עני למחר, והעני היום הוא או בנו יהיה עשיר למחר...
הכלל התשיעי כולל שאר העבודות הכוללות המעשיות כתפלה וקריאת שמע ושאר מה שספרנום בספר אהבה מלבד המילה, ותועלת זה הכלל היא מבוארת שהוא כלו מעשים שמחזקים הדעות באהבת השם יתעלה, ומה שצריך שיאמין בו שייוחס אליו...
הכלל השנים עשר כולל המצוות התלויות בטומאות ובטהרות, והכוונה בכולם בכלל להתרחק מהכנס למקדש כדי שיהיה לו בנפש גדולה ויהיו יראים ופוחדים ממנו, כמו שאני עתיד לבאר. הכלל השלשה עשר כולל המצות התלויות באיסור המאכלים ומה שנתלה בהם, והם המצוות אשר זכרנום בהלכות מאכלות אסורות ונדרים ונזירות בזה הכלל, והכוונה בכל זה לפסוק רוב התאוה והשלוח בבקשת הערב, ולשום תאות המאכל ומשתה תכלית... (חלק ג פרק לה)
ששכר מצוה מצוה, זהו טעם אחר חוץ מן הטבע, וכך אמרו חז"ל, הקב"ה לא נתן ביד האדם הרע והטוב אלא את הבחירה לבד, כמו שאמר (דברים ל' י"ט) "ובחרת בחיים", ואחר שבחר לו הדרך האחת אם בטובה הולך וה' עמו, וכי יעשה מצוה אחת מסייעת אותו לעשות אחרת, כי בפני עצמו אין לו יכולת גם להיטיב, ועל זה מאמר ששכר מצוה מצוה, ולא חס ושלום שזו היא שכרה, שאם כן מה שכר יש לו... אלא שרוצה לומר שפרי מצוה מצוה, ואוכל פירותיה בעולם הזה, שמסייעת אותו לעשות מצוות אחרות... (פרקי אבות ד ב)
...ואלו ואלו לתועלת הגוף והנפש, יש במושכלות תועלת גופני בקיום העולם כמשפטי העמים בהנהגותיהם ובישובי הארצות והמדינות, ובהן תועלת הנפש גם כן, ויש במקובלות תועלת נפשית, כי תתעלה הנפש בהן ותשיג בקיומן חיי העולם הבא, ובהן תועלת הגוף גם כן. וכדי לבאר שכל מצוות שבתורה יש בהן תועלת הגוף והנפש העיד משה רבינו ע"ה ואמר (דברים כ"ד) "לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה", וכתיב "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו'". באר כי קיום המצוות הוא כולל שתי תועליות, תועלת כלל הגוף בעולם הזה ותועלת הנפש לעולם הבא. זה שהזכיר בכלל לטוב לנו כל הימים, ואחר כך הוסיף פירוש כלל ופרט לחיותנו כהיום הזה, זהו תועלת הגוף בעולם הזה, וצדקה תהיה לנו לפני ה' אלקינו זהו תועלת הנפש לעולם הבא... (בראשית א הקדמה)
והתקדשתם - ...הקדושה הזאת לישראל יותר משאר העובדי גלולים, אינה אלא במעשה התורה והמצוות, כי עם התורה והמצוות יתחזק כח השכל ויחלוש כח התאוות, וידעו כי התאוה חזקה בטבעה, והנה היא באדם קודמת לשכלו, כי התאוה מוטבעת בו מתחלת נעוריו, שהוא נמשך אחר ההנאות הגשמיות, ועמהן הוא הולך וגדל... והשני מפני שהתאוה יש לה מחזיקים ולא כן השכל, ולפיכך הוצרך האדם אל התורה והמצוות לחזק כח השכל ולהחליש כח התאוות. ומפני זה נצטוינו במצוות המאכלים האסורים ובמצוות העריות ובמצוות התפלה והתענית והצדקה וגמילות חסדים, שכולם להחליש כח התאוה, וזהו שאמרו רז"ל בספרי והתקדשתם זו קדושת מצוה, ואחר כך והייתם קדושים. והכוונה במאמר הזה כי על ידי המצוות יחליש כח התאוות ויתגבר כח השכל שבשבילו נברא האדם. (ויקרא יא מג)
...כל מצוותיה של תורה הן שלום לגוף ולנפש, שלום לגוף הוא שכתבו (שמות ט"ז) "אם שמע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו וגו'", שלום לנפש, כי מצד קיום המצות תשוב הנפש טהורה לשרשה, כענין שכתוב (תהלים י"ט) "תורת ה' תמימה משיבת נפש", ותהיה מדת השלום שואבת אותה, ומזה דרשו רז"ל בכתובים כשהרשעים נפטרין מן העולם מלאכי משחית יוצאין לקראתן ואומרים להם (ישעיה מ"ח) "אין שלום אמר ה' לרשעים"... (דברים טז יח)
...והענין כי הנפש בעשותה המצוות אור המצוה חל עליה, והוא הוא גן עדן הנשמות, ועל זה רמזו ואמרו העושה מצוה אחת מקדמתו ומוליכתו לעולם הבא, שנאמר "והלך לפניך צדקיך"... וממה שצריך שתשכיל כי המצוות כולן חקוקות למעלה בשמים, אין צריך לומר החוקים, שבשביל כן נקראו חוקים... וכיון שכן, כל מי שיקיים המצוה למטה הרי הוא מתאחז בשרשה למעלה, ששם חביון העוז, וכאשר יפרד מן החומר אור המצוה שהיא עושה יהיה מחופף על נשמתו, והוא זיוה והוא הודה והוא הדרה, והוא גן עדן שלה... (פרקי אבות א ג)
משרשי המצוה, שצונו הא-ל ברוך הוא מצוה תמידית בלחם לפי שבו יחיה האדם, ועל כן צריך אליו להיות הברכה מצויה בו תמיד, ומתוך עסקנו בו לקיים עליו מצוות השי"ת יהיה הרצון והברכה חלים עלינו ויתברך במעינו, כי בכל שעושה בו האדם רצון השי"ת בו הוא מתברך... (תרומה מצוה צז)
ועל כן יש לו לאדם להתבונן במצות התורה כמה עולמות מקיים בעשייתן, וכמה עולמות מחריב בביטולן, כל שכן בעוברי עבירה, שנאמר "על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר, ויאמר ה' על עזבם את תורתי", ואל יעלה בדעתך כי העונשים הכתובין בתורה הם כמו המעניש את האדם על עברו על מצוות המלך, לא כן, רק הן דבר טבעי ממש, כי המבטל מצוה ממצוות התורה, אותו הטוב שהיה נשפע בסבת עשייתה הוא נמנע, כדמיון מי שאינו זורע שדהו שאינו קוצר, וכמו שאינו לובש בגדים שגופו מתקרר, וכמו שטבע האש לחמם וטבע המים להרטיב והלחם להשביע, כך טבע כל מצוה ומצוה לעשות אותם הטובות שנאמרו בה או אותן העונשים שנאמרו בבטולה, ולא כל העבירות שוות... (תצוה)
ולמדתם אותם את בניכם וגו' כבר ידעת גודל חיוב מצוות המעשיות כמה פעמים, ואולי יקשה לך אחרי שהמצוות המעשיות הן תלויים באשלי רברבי, מדוע אמרו רז"ל גדול התלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה, והתשובה היא כי עקיצת שפתיו הוי מעשה, ואין לך דבר חשוב לפני השם יתעלה יותר ממעשה הלמוד, ובהתחברות שתי התורות כאחד, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כי הדברים ההם בוקעין ועולים למעלה, ואין לך מעשה גדול מהם... (עקב)
...כך יצר לב האדם רע מנעוריו, והשי"ת נתן השכל באדם לשעבד האברים לעבודתו, כיצד, בתפילין ינהיג עיני העדה, בצדקה בעלי זרוע, וכן בכל המצוות, ועל ידי זה האברים מתקדשים עד שנעשה הגוף קדוש בקדושת הנפש, וזה קדושים תהיו, ובזמן שהוא משקר לא יבקר השי"ת לאברים שודאי הם משקרים, כי הם הטו את השכל והמשיכוהו אחריהם ומהם נמשך שקרותו, אבל אם השכל הולך בתומו ודובר צדק ואמונה, לא יאמין כי עשה שליחותו עד יכבוש את אויביו אברי הגוף כלם מפני המלך ה' צב-אות... (אבות ג כג)
סמך זה המאמר לכאן, לפי שנבנה על יסוד המשניות העליונות, אם אין דרך ארץ אין תורה, כמו שפירשתי, כי המעשים הגופניים נושא לתורה, ובמשנה הב' גם כן ביאר כי המעשה עיקר, בא עתה ר' אלעזר וביאר, כי כל שתהיה המצוה יותר גופנית תביא יותר שלמות, וכמו שביארה התורה אחר פרשת העריות (ויקרא י"ט) קדושים תהיו כי קדוש אני וגו', קראנו קדושים בהפריש עצמנו מן העריות, ואין בכל אזהרות התורה שהאדם יהיה נוטה בטבעו אליהם כזאת. ולזה אמר קנים ופתחי נדה הן הן גופי הלכות, וכאילו הן עקרי התורה... (שם שם כד)
בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה, אמר כי לא סוף דבר המצוות החמורות וכבישת היצר יש להם זה הכח, אלא אפילו מצוה קלה גם כן יהיה לה כח לגרור את חברתה, ובתנאי שיהיה עושה אותה כמאמרה, בשמחה ובטוב לבב, כי אז יתפעל ממנה ותעשה דרך בלבו לעשות אחרת. וזה אמר שמצוה גוררת מצוה מלשון גורר אדם מטה וספסל... ועל דרך האמת ענין גדול רמז בכאן בן עזאי במצות היחוד, והוא מה שאמר בספר הזהר (ויקרא כ') "והתקדשתם והייתם קדושים", המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, והענין כי אלו המצוות האלקיות עניינם נפלא ונשגב מאד, כי כולם קשורות זו בזו, כי כמו שהש"י אחד, כך תורתו אחת, והאומר אקיים כל המצוות זולתי אחת, הרי הוא מומר ומטיל פגם בתורת אמת, והוא בכלל ארור אשר לא יקים, ולא לחנם היו רמ"ח מצות עשה כמנין אבריו של אדם ומצוות לא תעשה שס"ה כנגד שס"ה גידין אשר באדם, כי לכלם קשר אחד וענין אחד, האדם עשוי בצלם אלקים, והוא כולל כל העולמות וכלם נחקקים בו, והוא צלם אלקים, התורה צלם שם ההוי"ה... אם כן מי שיחזיק באחת (מהמצוות) כמאמרה יחזיק בכלן, וזהו הוי רץ, שהוא בשמחה ובטוב לבב... (שם ד ב)
...לפי שמצוות ועבירות התורה על שני פנים, מהן יעשו רושם בנפש והגוף יחד, ומהם שלא יעשו רושם רק בנפש לבד, והרושם ההוא שיהיה בנפש לבד, הרושם ההוא עם היותו מזיק מאד לא יעבר לבנים, כי אין לנפשות יחס וקורבה כלל, אבל אותן שירשמו וישנו לרע הנפש והגוף, בהכרח יעבור רשומם אל המשתלשל מהם, ואשר ירשמו לרע הנפש והגוף הם העבירות שיש להם מבוא בתכונות נפשיות כשנאה וקנאה ואכזריות וכילות ודומיהם, כי אלו יעשו רושם רע בנפש, כי הם העבירה ובתכונה רעה, ומלבד זה יעשו רושם רע בגוף על הדרך שאבאר...
החלק הב' (של המצוות) הם המצוות המדותיות, כצדקה וגמילות חסדים, ואלה אין ספק ששרשם ויסודם הוא הלב... וזה החלק רושם הנפש והגוף יחד, וכן המצוות המעשיות שהן מוכנות על דבר אחד מכוון בם, ראוי שנאמין אותו, כאכילת מצה שהוא זכר ליציאת מצרים... עם היותן יוצאות ונמשכות מאברים אחרים מלבד הלב, אחר שהתכלית בהן שיצייר הענין המכוון בם בנפש, התחלתם ושורשם הוא הלב... (דרוש ה וראה עוד מצוה-כללי)
...וכמו היחיד אשר הוא בתכלית הבריאות ושתה התריאק"ה והמרקחות המצילים ידחו סמי המות כולם ולא יזיקוהו, כן הנפש הבריאה בתכלית הבריאות הנכפפת למות ועושה אותם צרי ותריאקה התשובה, תדחה הסבות המזיקות כולם, וזהו מעלת רבי חנינא בן דוסא ודומיהם. וזהו שהבטיח הנביא הנאמן, (שמות ט"ז) "אם שמע תשמע לקול ה' וגו' כי אני ה' רופאך"... אבל נראה לי כי "ושם נסהו" שב אל החק והמשפט שהזכיר כבר, ורצה לומר כי שם במרה שם לו חק ומשפט ושם נסה החק אשר שם לו, והוכיח בנסיון כי טבע חקו ומשפטו יספיק בהסרת המחלה, כי כבר אמרו רז"ל בילמדנו, שזה העץ אשר השליך משה למים הרדופני היה, אשר היה בטבעו לתת מרירות ולהחליא המים המתוקים, ואף על פי כן רפאו היפך טבעי, יען הושלך שם במצות ה'... (דרוש ו)
אבל מכל מקום יש בכאן ספק קשה, והוא כי מדברי רבי חנינא נראה שהמזל פועל בדברים האלה פועל הכרחי, אי אפשר שתשתנה בשום פנים על ידי תפלה וצדקה, וכן פירש רש"י ז"ל, וכן הסוגיא מוכחת, שאי אפשר שכוונת רבי חנינא היה לומר שהמזל נותן הכנה באלו הדברים ושאפשר שתשתנה ההכנה ההיא בזכות המצוה, שהרי אמר שם מדשמואל נמי אין מזל לישראל, וכל המעשים ההם היו מורים שאפשר למזל שישתנה בזכות המצות כמו שהוא מבואר שם... ואם כן יקשה מאד ענין יעודי התורה בדברים הגשמיים, כאריכות ימים והבריאות והעושר וזולתם, שלדברי רבי חנינא הכל נמשך כפי המערכת, ואין למצות ועבירות רושם בהם כלל, ולפי זה גם כן לא יועילו תפלותינו בדברים האלה מאומה.
והתשובה אצלי, שהאדם אפשר שינצל מהפגע שיחייבוהו המזל על אחד משני פנים, האחד מהם שלא יהיה במקום שיראה בו רושם המזל ההוא, או שיהיה שם אבל יכין עצמו בענין שלא יוכל המזל לו. והשני שעם היות שיהיה במקום אשר מדרך המזל שירשום בו, שינצח האיש כח המזל עד שלא ירשום בו כלל, כאשר נאמר על דרך משל, שהאדם יכול להנצל משרפת האש על אחד משני פנים, כשיתרחק ממנו... או שיסוך מדם הסלמנדרא, והשני שיעמוד במקום ההוא תהיה רושמת בו אלו תשאר על כחה, אבל הוא יבטל כחה כשיכבנה... שאפילו רבי חנינא שאומר יש מזל לישראל, יודה שעל זה הצד ינצל האדם מרעת המזל, והוא שהשי"ת ישים בלב עושי רצונו לעשות פעלים אשר מצדם ינצלו מהיזק המערכת, עם היות שהמערכת לא תשחת, ובזה הצד יהיו נתלים כל יעודי התורה, וכל תפלותינו הם לדעת רבי חנינא... (דרוש ח)
ואני סובר עוד שאי אפשר שימשך ממה שיכריעו הסנהדרין הפסד בנפש כלל, גם כי יאכילו דבר האיסור ושיאמרו בו שהוא מותר, לפי שהתקון אשר ימשך בנפש מצד ההכרעה למצוות החכמים מורי התורה הוא הדבר היותר אהוב אצלו, כאמרו "הנה שמוע מזבח טוב", ותקון ההוא יסיר הרוע אשר הוא מעותד להתילד בנפש מצד אכילת הדבר האסור ההוא. וכיוצא בדבר זה בעצמו יקרה בגוף, כי המאכל המזיק כשיאכלהו האוכל על דעת שמועיל אליו, הנה מחשבתו תפעל באוכל ההוא ויסור ממנו היזקו, אם לא שיהיה מופלג...
וכדי שיבצר ממנו הטעות שהוא מין עבודת אלילים אסרה אותו תורה עלינו גם בחירת העתים, אף על פי שאי אפשר שימשך מזה איזה תועלת, והתועלת ההיא כבר השלימתו בכל מצותיה ואזהרותיה, שאין ספק שהקללות והברכות האמורות בתורה כולן מורות כשנחזיק בדרכי התורה והמצוות לא נהיה משועבדים להשגת טבע מציאותם ולא למה שימשך ממשפטי הכוכבים, ולמה היתה התורה צריכה לבאר במה שיעלם ענינו במה שנחסר מהתועליות ההם, כי כלל התורה סובב על זה... (דרוש יא)
...והרביעית היא האמונה שהשלמות האנושי יושג במצוה אחת ממצוות תורת משה, שאם לא כן תהיה תורת משה מרחקת את האדם מהשגת השלמות האנושי אשר כנו אותו רז"ל בחיי העולם הבא... (מאמר א פרק כג)
...הנה בארו מזה שהתורה האלקית ראוי שתכלול שני אלו הענינים, אם הסרת העוול והחמס מבין אנשי המדינה, הנרמז בואהבת לרעך כמוך, ואם הערת האנשים אל השלמות האנושי הנרמז בפסוק "זה ספר תולדות אדם", שכתוב בו "ביום ברא אלקים אדם בדמות אלקים עשה אותו", באר שיש צורה אנושית באדם היא בדמות אלקים, ועל כן ראוי שיזהר שלא יבזה אותה לא בעצמו ולא בחברו, ושישתדל בהשארותה והדבקה בעליונים במקום אשר ממנה חוצבה... (שם פרק כד)
ממה שבארנו בפרק העבר יתחייב שהשלמות האנושית לא יתכן שתושג אלא במצות עשה ומצות לא תעשה, וזה כי כמו ששום שלמות אנושית אי אפשר שתושג אלא באמצעות האברים הנמצאים בפועל ואמצעות הזמן הבלתי נמצא בפועל, כן השלמות הנפשית תושג במצוות עשה ובמצוות לא תעשה. וזה כי בדעות יש מצות עשה כאמונת מציאות השם ואחדותו, ומצות לא תעשה שלא להעלות במחשבה שיש א-לוה מבלעדי ה'...
והדבר מבואר כי החלק המדעי ראוי שיקנה השלמות הן מצות עשה שבו הן מצוות לא תעשה, וכן החלק החוקי והוא המקיף בדברים הנרצים אצל השי"ת והבלתי נרצים ראוי שיקנה בו השלימות על הדרך שכתבנו למעלה. ואולם מה שצריך באור הוא, איך תהיה השלמות הנפשית נקנית בחלק הג' שהוא המקיף במשפטים, כי לא יצוייר שיתן שלמות בנפש שום חלק מחלקיו, לא במצות עשה שבו ולא מצות לא תעשה, כי החלק ממצות עשה שבו לדון בנזקי השור והבור והאש, או החלק במצות לא תעשה כמו לא תגנבו, ולא תעשוק את רעך, עם שהם משפטים ישרים לקיום ישוב המדיני, מה יזכה ילוד אשה בהם שתקנה נפשו שום שלמות אנושית על ידם. ואם בעבור שהם מבוא ודרך לתקן המדות שבזה היא הישרה לקנות השלמות האנושית בלבד, יהיה אם כן השתדלות רוב חכמי ישראל ועסקם בלמוד ובדיני השאלות הלמודיות דבר בלתי מועיל להקנאת השלמות ויהיה יגיעם לריק חלילה.
והתר הספק הזה הוא על זה הדרך, כי בעשית כל מצוה ומצוה יש שתי בחינות, האחד מצד העשות מעשה המצוה והגיעה אל הפעל השלם, והשנית מצד כוונת העושה אותה, והשלמות הנמשכת אל המצוה איננו מצד המעשה, שהרי אמרו רז"ל (נזיר כ"ג)... משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהם, אחד אכלו לשם פסח ואחד אכלו לשם אכילה גסה, זה שאכלו לשם פסח עליו הכתוב אומר וצדיקים ילכו בם, וזה שאכלו לשם אכילה גסה, עליו כתוב אומר ופושעים יכשלו בם... וכן הוא הענין במצוה, כי המעשה שתצטרף הכוונה הוא המעשה השלם, שיתן שלמות בנפש, כי הכוונה נותנת שלמות אל המעשה. ולפי זה אומר כי החלק התוריי המקיף במשפטים, ראוי שיתן שלמות בנפש יותר ממה שיתן החלק המשפטי המונח בנימוסים, וזה כי כשיעשה היושר או המשפט האיש הנימוסיי על איזה כוונה שיהיה יגיע ממנו התכלית המכוון שהוא תקון הקבוץ המדיני, וזהו שלמותו בלבד, ואין בו תכלית אחר נוסף, אבל המשפטים התוריים עם שיש בעשייתם שלמות שעל ידם יושלם הישוב והקבוץ המדיני, הנה בהצטרף אל עשייתם הכוונה גם כן יגיע מעשייתם שלמות אחר נוסף יותר נכבד מן הראשון... והתכלית ההוא הנה הוא שיתכוון בעשיית אלו המשפטים מצד מה שצוה השי"ת, והכוונה הזאת כשתצטרף אל המעשה תקנה אותן שלמות בנפש העושה אחר שעשית פעולה זו אינה מצד שהיא תקון הקבוץ המדיני בלבד, אבל מצד אהבת השי"ת, רצוני לומר, כדי להשלים מצותיו שצוה בהם. ונמצא לפי דרך זה, כי עשיית דבר אחד בעצמו כאלו תאמר נתינת הצדקה או להלוות לעני בשעת דחקו, או שימנע האדם מלהונות את חברו או מלגנוב ממונו, אם יעשה זה המתנהג על פי הנימוס לפי שאלו מדות טובות שישלם בהם הקבוץ המדיני, לא ימשך אליו שום שלמות פרטי בזה, אלא השלמות נמשך מצד תקון הישוב המדיני, וכשיעשה זה המתנהג על פי התורה מצד שצוה בהם השי"ת, וכדי להכנע אליו ולעשות רצונו ולהשלים מצוותיו שצוה בהם, הנה יגיע לו מזה תכלית אחר פרטי יותר נכבד ויותר חשוב, שזהו עבודת השי"ת, שעל ידי הכוונה הזאת המתחברת אל המעשה יושג השלמות הנפשי... ועל זה אמרו גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, כי המצווה ועושה בעשיית המצוה כתקונה יעשה שני דברים, האחד שיעשה הפעל הטוב או היושר באמת, והשני שהוא מכוין לעשות רצון אביו שבשמים, ומי שאינו מצווה ועושה יעשה הפועל הזה מצד שהוא יושר בלבד, לא זולת זה... (מאמר ג פרק כח)
המדרגות שיושגו על ידי המצוות הן מתחלפות מפנים רבים. ראשונה מצד התחלף המצוות, כי יש מצוה שהמדרגה שתושג על ידה היא יותר גדולה ממדרגה שתושג על ידי אחרת, אף על פי שיהיו שוות בכוונת עשיתן, וזה נלמד ממה שאמרו (אבות ב') הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, שיראה מזה שיש חלוף במתן שכר מצות לקצתן על קצתן... וימצא גם כן אדם שיעשה כל ימיו רבוי עבירות ובסוף ימיו יעשה מצוה אחת או פועל אחד בכוונה ראויה, וימות מתוך אותה כוונה, שתספיק אותה כוונה לתת לו מדרגה מה ממדרגת העולם הבא, כמו שהוכחנו בפרק שלפני זה. ופעמים ימצא איש תספיק מדרגתו מצד רבוי עשיית מצות הראויות אל שיהיה מושגח בעולם הזה, ומוצל מכל הפגעים כרוב חסידי ישראל, עד שישתנה הטבע כפי רצונם... ופעמים ימצא איש אחד מצד רבוי המצוות והכוונות הראויות וההשגה שישיג בא-ל יתברך אל שיגיע בעולם הזה למדרגת ישעיה ואליהו ודומיהן, וזו מדרגה שאין למעלה ממנו.
ומעתה מה שאמרו רבותינו ז"ל בסוף מכות, דרש רבי שמלאי תרי"ג מצוות נאמרו למשה בסיני, בא דוד והעמידן על י"א, שנאמר ה' מי יגור באהליך וגו'... ואין הכוונה לומר כי בעשית י"א מצוות או ג' יקנה מן השלמות האנושית המדרגה שתושג מצד כל מצוות התורה... אלא שכל אחד מן הנביאים היה מתכוין לעשות כללים כוללים מצות רבות מהתורה ומדות טובות כדרך שבני אדם עושים, כדי שעל ידם ישיג האדם מדרגה גדולה מהשלמות... אבל כוונת דוד היתה לעשות כללים שיכללו מצות רבות ומדות טובות על ידם יקנה האדם מדרגה גדולה מן השלמות האנושית... (שם פרק ל)
התכלית המושגת אל הנפש בהיותה בגוף מצד קיום מצות התורה אינו אלא שתקבע בנפש תכונת יראת השי"ת, וכשיהיה בה התואר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא, תתעלה הנפש ותוכל להשיג החיים הנצחיים שהוא הטוב הצפון לצדיקים, והוא הצלחת הנפש... בהיותה בגוף מצד קיום מצוות התורה אינו אלא שתקבע בנפש תכונת יראת השי"ת, וכשיהיה בה התואר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא, תתעלה הנפש ותוכל להשיג החיים הנצחיים שהוא הטוב הצפון לצדיקים, והוא הצלחת הנפש... ואם תשאל ותאמר איך אפשר שתביא היראה את האדם אל הגדולה הזאת, שהיא השגת החיים הנצחיים, והלא יותר שיביא אותו אל זה השגת המושכלות, כבר באר זה שלמה בספר קהלת, ואמר שהיראה היא סבת ההשארות, ולא דבר אחר זולתה, וזה תלוי בחכמת השי"ת שגזר להיות כך, ושאין ראוי טעם בזה... (שם פרק לא, וראה שם עוד)
ובשעת מעשה הפליא על צד החרדה וההשתוממות וקולות וברקים וכו', לפוצץ לבות האבן ולהכין לבם ולהקריבם לשלמותם, בענינים חדשים, והפליא לתקן השתוף הזה בענינים מעשיים, רוצה לומר מצוות ומניעות, כי כך קרובה מציאותו ונוחה לקנות, ותתפשט לכולם, והסרתו תהיה קשה, וכמו שאמר בדברים ל' "כי קרוב אליך הדבר מאד וגו'", כי המעשה משותף לכל יותר מהשכל...
ועוד הבדל בין מעשה המצוות ועבודת המלך, כי אינן לתועלת הנעבד כלל, ואף שאמרו שמוסיפין כח בגבורה של מעלה (איכה רבתי א'), על דרך האמת אין הדבר מוסיף וגורע בו מצד עצמו, כי אם השינוי נמשך ממך אליך, אלא שהמצוות הן חסד ורחמים לעם להישירם במעשים מעולים, בהם יפיקו רצון לזכותם, ולא תמורה וחליפין למה שקבל מהם כבעבודת המלך, והשכר הוא חסד ורחמים כמו מה שיקבל אדם בשכר עבודתו... אך כדפירשנו נתנו המצוות כדי לשתף כלל ישראל בטוב האלוקי, לתועלת החיצונית בחיים ולתועלת הנפשית הצלחת העולם הנצחי, התועלת הראשונה מגיעה מהמעשה כפי חיצוניותו, והשניה הנפשית מטוב המחשבה השכלית למלא את רצונו, כי מה שיכוון ה' יתברך מהאדם בעבודה הוא שיכוון בה לעבודתו ויראתו ולהשלמת רצונו, והכוונה בהשלמת רצונו שימשך לו ממנו הטובה וכן בפסוקים... (שמות יט א)
והגבלת את העם - כוונת התורה ומצוותיה להגבילם ולהעמידם על הגבול הראוי, כבמורה חלק ג' פרק ל"ג... אמר על הראשון עדות ה' נאמנה וגו', כי הרצון והבחירה הם שרי צבאות החומר, וכבר קדמו להם תכונות רעות שצריך להחליפן, ולכן באו בתורה המצוות המידותיות, כהרחקת העושק הגזל השנאה וכו', ולקבע מדות טובות רחמנות וחנינה, ועליהם אמר שם פקודי ה' ישרים וכו', ואחר כך יקבל עליו עול מצוות התורים כציצית תפילין וכו', שבהם יוכל לפקח עיניו על תכליתו האחרונה, אחר שענינם לא היה להועיל לחיים הזמניים, ועל זה אמר מצות ה' ברה מאירת עינים... (שמות כה לא)
...והנה למשכילים יועילו כל המצוות תמיד, כי הנה למשל כאשר ישכיל האדם שמצות הטעינה בשונא מועילה להרחיק השנאה, יטע בלבו מדה זו לקנין גמור, ויתנהג באלו המדות תמיד, ואם לא יזדמן לו חמור שונאו, ועל זה האופן לא בטלה העבודה מעולם, כי אם מעשה הקרבנות בטלו, השכלתם לא בטלה, ויקנה האדם בזכרונם ההכנעה לפניו יתברך, וכן בכל המעשים התוריים, כגון שמטה ויובל, כי התורה בידינו ככלי אומנות לכוון אל הדרך הנכונה להיות כאלקים להנהיג העולם לתועלתנו... (שם כח א)
...וכמו שאמרו בויקרא רבות י"ג, לא נתנו מצוות אלא לצרף בהן הבריות, רוצה לומר שיחיה חיי זהירות ופרישות וקבלת עול מלכות שמים, בצמצמו עצמו בהרבה שנפשו מתאוה לו, והם ממש חיי הבחירה, ויסרס תאותו הגופנית להתאותו בהנאה הנפשית לעולם הבא... (ויקרא יא א)
וישלח משה מלאכים - האדם צריך להשמר בדברים המביאים נזקים גדולים, ובאו כמה מצוות בתורה להרחיק האדם ממידות פחותות, כגון פריקה וטעינה בשונא לשרש השנאה נגד אחינו מקרבנו... ואזהרות רבות באו על העדר המשפט, ולכן הטילה התורה למוד התורה על האדם תמיד, להסיר מסביביו מכשולות, ולא ישאר לו זמן פנוי ממנה... (במדבר כ יד)
לא יהיה בך עקר - עתה שגופם מוכן על ידי המצוות תספיק רפואה מעטה, וזה שאמר במרה אם שמע תשמע וגו' כל המחלה וכו'. (דברים ז יד)
על כל מוצא פי ה' - המזון העיקרי לא יתהפך אל הנפש המשכלת כי אם אל הגוף, אמנם התורה והמצוה הם מזון הנפש, אמנם מפני שאין מעמד לנפש בזה כי אם בקיום הגוף, המציאה להם החכמה האלקית המצוות המעשיות כדי שיהיו עיקר מעשיהם מזון הנפש. (שם ח ג)
באהבת השי"ת את ישראל הרבה להם תורה ומצוות, לזכותם לשני עולמות ולנקותם מזוהמת התאוות הגופניות, ולהגינם מקורות הזמן אשר רשתם פרושה על כל חי, על כן נתן להם חוקים ומשפטים צדיקים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם... ואף על פי שלא נתגלה טעמה ולא שכרה, לכל מצוה ומצוה יש סגולה מיוחדת מתועלת גדולה להגין לעושה בעולם הזה ולזכותו לעולם הבא, כדגרסינן במסכת מנחות פרק התכלת (מ"ד א') תניא אמר רבי נתן אין לך כל מצוה קלה שבתורה שאין מתן שכרה בעולם הזה ולעולם הבא, אבל איני יודע כמה, צא ולמד ממצות ציצית... (נר ג הקדמה)
כל אשר יש בו לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע מודה שהמדות הטובות נאים לעושיהם ותפארת להם מכל בני אדם. וקיום המצוות יש לכל נברא לעשות כדי לקיים מצוות בוראו שברא מאין בחסדו ובטובו, אף על פי שלא יקבל פרס, וכל שכן שהוא ברור וידוע שיש למצוות סגולות רבות מתועלות ידועות לגוף ולנפש, לולי שנשאר לנו שאלה על דבר צדיק ורע לו ורשע וטוב לו... (נר ג חתימה)
...והתורה תעזר לאדם במצוות המעשיות ובשמעיות, שלא ישתקע במפורסמות יותר מהראוי, ויחסר מידיעת האמיתיות, וזה שאמר בבראשית רבה, כתנות עור - כתנות אור, רמז לתורה האלקית ללבשם רוח, וגם אמרו חלקים היו כצפורן, רוצה לומר החלק הנראה כאילו אין בו תועלת, וכאשר יובן אל אמיתותו נאה כמרגלית... (בראשית ג כב)
ולאהבה - היא העבודה בכל לב ונפש, והיראה והאהבה יושגו בשמירת המצוות, היראה בעקר בלא תעשה והאהבה במצוות עשה. (דברים י יב)
למען תשכיל - שעל ידי המצוה יקנה חכמה ודעת. (מלכים א ב ב)
אני ה' אלקיכם - אני עתה לזה התכלית בעצמו ציויתי לכם זאת המצוה כדי שתזכו לזה המכוון, כמו שאמר והייתם קדושים לאלקיכם. (במדבר טו מא)
ושמעת ישראל - ובהיות זה התכלית המכוון מאת הא-ל יתברך ברב חסדו עליך, ראוי שתשמע ותבין את כוונת הא-ל יתברך בכל אלה, ושמרת לעשות אשר ייטב לך - ותשתדל לעשות אז מאהבה לרצון לפניו מה שייטב לך להקנותך אושר נצחי, וכמו כן תשמור לעשות אתה שתרבון מאד, וזה בשמירת צדקה ומשפט לכבודו. ארץ זבת חלב ודבש - כמו שהוא דבר לך ארץ זבת חלב ודבש, מוכנת לעובדיו לזה התכלית שתתפרנסו בה שלא בצער, ויהיה לכם פנאי לעסוק בעיון ובמעשה לפרות ולרבות. (דברים ו ג)
כל המצוה - הנה המכוון אצל ההמון הוא השגת הצלחות זמניות הנכללות בג' מינים, והם אורך ימים והבנים והממון. והנה בקיום המצוות תשיגו את כלם, לפיכך שמרו לעשותם. למען תחיון - כי אמנם הא-ל ית' כשצוה כיון שבקיום מצותיו תשיגו אורך ימים אפילו בחיי שעה. ורביתם - שתשיגו רבוי הבנים. ובאתם וירשתם - ושתשיגו עושר וכבוד בירושת הארץ. (שם ח א)
מיסרך - נותן לך במצותיו מוסר נאות אל השלמות המכוון מאתו. (שם שם ה)
...והאדם שרשיו נטועים בשמים וכאלו ראש האדם הוא שורשו ושערותיו שרשים נטועים בשמים ושואבים השפע בעליון, ובא מדרך ראשו ומתפשט ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו אשר הם הענפים, וצוה השי"ת רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה כנגד רמ"ח אברים ושס"ה גידין, כי אלו המצוות הם המים המגדלים את הענפים, וכשהאדם מעשיו מרובין מחכמתו כאשר נבאר בעזרת ה', אז יש להם יניקה רבה לענפים, והוא כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו וגו'... (אבות ג כד)
ואמר תשובה ומעשים טובים כתריס מגן וצנה, ואמר בפני הפורענות כלומר מועילים אף אחר שבאה הצרה עליו ולא יאמרו לו כאשר אמר יפתח מדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם. ואפרש עוד שכוונת התנא להרחיק את האדם מן העבירה, כי גדול כחה אין מי יעמוד לפניה... ולכן אמר פרקליט, להודיענו שלא יוכל להבראות מהמצוה סניגור להטיב עמו בעולם הזה, כי שכר מצוות בהאי עלמא ליכא, ולא קנה לו רק פרקליט על דרך מה שפירש הר' משה אלשקאר ז"ל... מלאך שפורק הלייט והקללה מעליו... והריטב"א ז"ל כתב פרקליט, כי כשאדם עושה מצוה אחת הוא פורק מעליו קללה אחת מעל אחת מאיבריו שהוא כנגד המצוה ההיא, עד שבעשותו כל המצוות כלן ישאר נקי מכל חטאותיו שהיו מטמאין אבריו... (שם ד יג)
אומנת - הנה המצוות משלימות אברי האדם וימי חייו מצוות עשה ולא תעשה, וכדי לאור באור החיים ולהתעטף בחלוקא דרבנן צריך לעשות כל המצוות, ומה שאין בידו לעשות ממש כגון מצוות התלויות בארץ או יבום, יקיים על ידי למוד המצוה, שלכן נקרא חלוקא דרבנן, שהם זוכין לכך, וזה שאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש... (רות ד טז)
...ומה שהעמידו בגן עדן לפני שעשה מצוה, הוא לעוררנו כי על ידי עבודת ה' במצוותיו מתעלה האדם, וגם חומרו קונה קדושה, ולכן המצוות כמספר אבריו... (בראשית ב ח)
וירא אליו - בא להורות כמה מעלות טובות מקנה המצוה בעושיה, כי תקדשנו ותזכנו עד שיהיה כבריה חדשה, כברכותינו "אשר קדשנו במצוותיו", כי על ידיה מתחדשים רמ"ח האברים העושים אותם, ואמר כאן וירא אליו ה', כי עתה הוא נאה לה', אחר שהוא הנמול הנזכר. (שם יח א)
...ואמרו שם ועכשיו שאין נביאים, אליהו ומשיח כותבים המצוה שאדם עושה, והקב"ה חותם על ידם, רוצה לומר כל מצוה יש לה שורש בעולמות העליונים, ובעשות איש מצוה איכות קדושתה עולה ונרשמת מעולם לעולם עד למעלה מעולם הנשמות, ומה שהוא יתברך משפיע משפע השרשים העליונים להחזיק הרשמים הנעלים בהם נקרא חתימה, והאורות הנרשמים על ידי חותמיהם הם המלאכים הנעשים על ידי המצוות, וזה שאמר אליהו כי הוא שייך בג' העולמות, ומשיח שהוא נשמה בעולם הנשמות, והקב"ה חותם בעולם העליון. (שם לז ל)
להעלות נר - מה שאמרו למעשה ידיך תכסוף כי הנה תשוקתו יתברך לקרב מעשיו אליו, לקדשם ולהאיר להם, אך חפצו יתברך שיהיה על ידי מעשיהם, על כן ציוה עלינו כי תרי"ג מצוות תלויות בתרי"ג אורות עליונים נאצלים ונאחזים בו יתברך, ועל ידם נדבק באורות אלו... (שמות כז כ)
ושמרתם את חקותי - ואז אני מבטיחכם שלא תעשו מכל התועבות - אפילו מקצתם, כי המצוות ישמרו אתכם. (ויקרא יח כו)
להעלות נר - ולא כתב להדליק נר, כי על ידי ההדלקה למטה שהיא מעשה מצוה, עושה רושם למעלה, ומאירה נר רוחני תמיד, כפי שאמרנו למעלה, שהמועדים מתקדשים על ידי בית דין של מטה, ואם נכנסו בית דין של מעלה לדין ועברו של מטה החודש, מפסיקין... (שם כד ב)
ולקחת סולת - ועוד ראיה על פעולת מעשה המצוה של התחתונים מלחם הפנים, העשוי סולת המשתברת ולא קמח, ועשויה ב' דפנות בלבד כתבה פרוצה, ומונחים זה על גבי זה, ואיך מתקיימים, אלא שלמעלה רשום דוגמתם י"ב אורות המקיימים אותם מהשפע המשתלשל עליהם משם, ולכן ביום השבת - בשבת ההסרה הוא עדיין חם כבשבת ההנחה לפני ח' ימים, כי יערכנו - בכונת מעשה המצוה ויתעוררו הכחות העליונים. (שם שם ה)
ושמת שמלותיך - ...כי בעשות אדם מצוה גדולה תתלבש נפשו שפע כולל ועליה כבשבת על ידי השבת, ולכן אין מניחין תפילין בשבת, כי מה שנעשה בחול על ידי תפילין, נעשה בשבת מאליו על ידי השבת. (רות ג ג)
שומר מצוה לא ידע רע - כי הכל בהשגחה ממנו, כי ימצא איש נגזר עליו מיתה, ויעשה מצוה שלא במתכוון, וניצול, כבעובדא דבת ר' עקיבא ועוד, כי על ידי המצוה שודד המזל. (קהלת ח ה)
והיו בגדיך לבנים - ידענו מחכמי האמת כי ממעשה המצוות נעשים לאדם לבושין דיקר על הנפש בגן עדן של מטה, ועוד ידענו, כי אור המצוות ממשיך דבקות אור בין הצדיק לאביו שבשמים, ובעונות נפסקת ההארה והדביקות, ובשובו יחזור האור והדביקות, ויותר טוב שבכל עת יהיו בגדיך לבנים ולא על ידי תשובה. (שם ט ח)
...והנה כל אחת משתי נפשות אלו צריכה מזון רוחני להתקיים, ואמנם מזון הרוחני של נפש הקדושה נמשך אליה על ידי קיום התורה, הכלולה מתרי"ג מצוות כדמיון תרי"ג אברי הנפש גם הם, ונקרא לחם, כמו שכתוב לכו לחמו בלחמי, וכל אבר מן רמ"ח אברים ניזון מן מצוה פרטית, מתיחסת לאותו אבר, וכאשר יחסר לאדם קיום איזו מצוה, גם האבר הפרטי המתייחס למצוה יחסר ממנו מזונו, הנמשך לו מן ארבע אותיות ההוי"ה, כמו שכתוב "ואתה מחיה את כולם", ובהם תלויים כל המצוות, כמו שאמרו ז"ל י-ה עם שמי שס"ה, ו"ה עם זכרי רמ"ח, וכמו כן מהן נמשכין ארבע שרשי יסודות נפשו הקדושה כנ"ל, ונמצא האבר ההוא מת לגמרי, ובהסתלק הקדושה ממנו, אז יתלבש בו רוח הטומאה מן הארבעה יסודות נפשו הטמאה... ונמצא האבר ההוא ניזון לחם טמא מגואל משם, וזהו ענין הרשעים בחייהן קרויים מתים, כי נסתלק מהן נפש הקדושה מאלקים חיים, ושורה עליו המות, הנקרא אבי אבות הטומאה.
וכמו כן כאשר יקיים האדם שס"ה מצוות לא תעשה בהמנעו לעשותם, כמו שאמרו ז"ל ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, יש כח אל המזון הרוחני הנזכר בקיימו מצוות עשה להמשך דרך צנורות שהם שס"ה גידין של הנפש, להחיות הרמ"ח אברים שלה, וכאשר יעבור על איזה עבירה מהם, אזי יסתר הצנור הפרטי ההוא, המתייחס אל אותה העבירה, על ידי הזוהמא של מזון הקליפה הנדבקת שם, וכשיבש הצנור גם כן מתייבש האבר ההוא, אף על פי שלא יוסר לגמרי, כענין מי שיחסר ממנו איזו מצות עשה, אמנם יפול בו מום... (חלק א שער א)
אך הדבר הברור אשר בו יוודע לך מעלת למוד התורה ביותר, הוא אשר התבאר לך ראשונה, כי התורה הזאת מוציאה את האדם מן הטבע עד שיש לו דביקות בו יתברך, שאם לא היו המצוות מן השי"ת, היה האדם משותף עם שאר הנבראים הטבעיים, ומהמצוות הם מוציאים את האדם ממדרגת הטבעיים, והוא צירוף וזיכוך נפשו עד שיקנה האדם דבקות בו יתברך, כמו שהתבאר למעלה, כי המצוות הם צירוף וזיכוך נפש עד שהוא דבק בו יתברך. ומפני זה למוד התורה שהוא קנין שהשכל מן המצות שהם צירוף נפשו, הוא עוד יותר עד שהוא דבק בו יתברך... כי המצוות כלם הם צירוף נפש האדם, ולפיכך החכמה בהם הוא הצירוף הגמור, ולא כך דבר שאינו מגיע לשום מצוה, אף אם הוא השגה גדולה בדברים הגדולים ועליונים, הרי הדבר הזה אין צירוף הנפש שעל ידו ידבק בו יתברך כמו שהיא המצוה, וכדכתיב כל אמרת א-לוה צרופה, כמו שאמרנו למעלה... (תפארת ישראל פרק יג)
...ומתרץ רב יוסף, מצוה בעידנא דעסיק בה מגנא, פירוש במקום שאין צריך רק הגנה, כי בעידנא דעסיק במצוה שהיה פועל פועל אלקי ראוי להגנה והצלה, אבל בעידנא דלא עסיק בה הגנה הוא דמגינה, אבל אינה מצלת, מטעם אשר התבאר למעלה, כי המצוה כיון שהיא בגוף היא לזמן, והוא דאמר שהמצוה היא לפי שעה לענין הצלה קאמר, והתורה כיון שאינה גשמית היא מצלת לעולם... (שם פרק יד)
...ואמר מי יגור באהליך וגו', פירוש החבור בו יתברך צריך אל שני דברים, האחד הפרישה מדברים הגופניים החמריים, וכאשר פירש מדברים החמריים צריך עוד לקנות מדרגה נבדלת על ידי החיבור והדבוק בו יתברך, ודבר זה על ידי מעשים ראויים, וזה שאמר "ה' מי יגור באהליך מי ישכון בהר קדשך", כלומר מי הוא שאפשר להתדבק עם השי"ת ולא יהיה לו דבר שמונע החבור, ונחשב כאלו הוא דר באהלו ואין מפסיק בין השי"ת ובין האדם, אבל לא זכר עדיין רק שאין לו חוצץ ומפסיק, אבל שהוא מתעלה מעלה מעלה לא הזכיר, ולכך אמר "ומי ישכון בהר קדשך", כלומר שיהיה לו התעלות אל השי"ת... וזכר י"א דברים, כי צריך האדם שיקנה המדרגה נבדלת, וראוי לזה ביותר מספר י"א, כי עד מספר עשרה רשות התחתון... וכבר אמרנו כי הדבוק בו יתברך לא נקנה בפעל אחד, רק בהרבה פעולות מחולקים, עד שהוא שלם בכל, ולפיכך אמר הולך תמים זה אברהם... (שם פרק נח, וראה שם עוד)
בא ישעיה והעמידן על שש... ולכך אמר בא ישעיה והעמידן על שש, כי באלו ששה דברים כאשר האדם שלם בהם בכל האברים הראשיים אשר זכרנו, מורה זה כי האדם הזה עצם טוב בעצמו, אשר כל עצמו הוא בטוב וראוי אל הדבוק הגמור בו יתברך ולא בחלק, שכשם שכאשר עושה רמ"ח מצות שהם נגד כל אברי האדם מורה על שלמות כל האדם, וזה שהוא שלם בכל האברים אשר אמרנו שהם אברים הראשיים גם כן הוא שלם בכל... (שם פרק נה)
...ביאור המדרש זה כי המצוות אינם שוים בשכרן, כי אפשר שעל מצוה קלה שכר גדול יותר מן החמורה ,כי המצוה היא הצירוף שמצרפת האדם כמו שהארכנו למעלה, וכמו שאמר הכתוב "כל אמרת א-לוה צרופה", ואם המצוות לא היו רק לקיים קבוץ וסדר המדינה או תקון האדם, כמו שהרבה אנשים היו נותנים טעם במצוות וכמו שזכרנו למעלה וכבר הארכנו בזה, בודאי יש לעמוד על זה איזה מצוה יש בה תועלת יותר מן האחרת, וכמה השכר יותר מן האחרת, אבל המצוות הם אלקיות, מצרפות האדם עד שיש לאדם דביקות בו, ולא נוכל לדעת איזו מן המצוות בה הצירוף יותר כי יש מצוה קלה, שהצירוף הזה אשר אמרנו יותר מן החמורה, אבל מכל מקום אין עליך לומר כלל שאין תולה לגמרי במה שהמצוה היא קשה על האדם, שזה אינו, שודאי כאשר הוא מקיים המצוה שהיא קשה יותר על האדם מורה זה אל שהוא אוהב השי"ת בכל לבו, ולפום צערא אגרא, רק כי אפשר הוא שיהיה השכר על המצוה הקלה יותר ממה שהוא על מצוה החמורה, מצד המצוה בעצמה שהיא מצרפת להאדם, וכמו שתמצא במצוה כך תמצא בעבירה... (שם פרק סא)
מעלת המצוה שבזולת המצוה אין השלמה לאדם, ואף כי השלמת התורה היא על הכל, עם כל זה אם אין המצוות אין כאן תורה... וביאור זה מה שאמר כי אף תורה אין לו, כי התורה היא שכלית ואינה שייכת אל האדם שהוא גשמי, רק על ידי המצוות שהם מתיחסים לאדם לגמרי, וכמו שהתבאר למעלה אצל המצוה כתיב "כי נר מצוה", ואצל הנשמה כתיב גם כן "נר ה' נשמת אדם", שניהם שוים, כמו שהתבאר, ולכך המצוות שהם שייכים לאדם על ידי זה יש לאדם שייכות אל התורה, וכאשר מדליק הנר אחר כך מגיע אל האור שהוא התורה, ולכך כאשר עושה המצוות שהם נר אחר כך מגיע אל האור היא התורה... כי האדם והתורה הם שני דברים נבדלים זה מזה, ואינם שייכים זה לזה, שהאדם הוא חמרי, והתורה היא שכל פשוט, אבל המצוה שהיא תלויה במעשה, אשר המעשה שייך אל הגוף והגשם, ועל ידי זה האדם ראוי אל התורה השכלית, ולכך אמר שאם האדם יאמר אין לו אלא תורה, אפילו תורה אין לו.
ועוד מעלת המצוות הנותנים לאדם מעלה ומדרגה על העליונים, ודבר זה מחייב הדעת ומכריח השכל, כי הנבראים כולם פועלים את פעולתם כפי טבעם, ואינם מוכרחים, ואין להם צער כאשר הם עושים רצון קונם, אבל האדם כאשר הוא כופה את יצרו והוא עושה רצון השי"ת בטורח גדול, וכי לא יהיה שכרו יותר גדול... (נתיב התורה פרק יז)
...והעושה מצוה בשלימות דבק במדרגה למעלה מן שנוי העולם, כי העושה מצוה כצורתה גורם שיהיה העולם עומד בצורתו, כי הגזירה מוציאה את העולם ממהלך שלו, ולפיכך על ידי שעושה כראוי, ודבק במדרגה שהיא למעלה מן העולם, מבטל הגזירה שהיא שנוי העולם, כי המצוה כמאמרה מעמידה העולם בסדר שלו, וכמאמרו, וכאשר מקיים מצוה אחת כמאמרה וכצורתה הוא דבק במדריגה אשר היא סלוק החמרי והגשמיות עד ששם אין גזירה רק הפשיטות מן החמרי, ובשביל כך הוא מבטל הגזירה שהוא יתברך גוזר שנוי בעולמו... ועוד יש לך להבין עמקי החכמה מה שאמר שהקב"ה גוזר גזרה והוא מבטלה, כי הוא דבק מצד קיום המצוה כצורתה עם השי"ת לגמרי, ויש לך לדעת כי מצד שהוא יתברך מושל וגוזר על העולם אין זה דביקות בו, ומי שהוא עושה מצוה כמאמרה מצד כי המדרגה הזאת התפשטות מן החמרי לגמרי לכך האדם הזה עם השי"ת לגמרי, ויש לך לדעת, כי מצד שהוא יתברך מושל וגוזר על העולם אין זה דביקות בו, ומי שהוא עושה מצוה כמאמרה מצד כי המדריגה הזאת התפשטות מן החמרי לגמרי, לכך האדם הזה עם השי"ת לגמרי, ובזה הוא מבטל הגזירה שהוא יתברך גוזר על עולמו, כי גזירתו על עולמו הרע העולם נפרד ממנו, ובהתפשטות החמרי הוא עם השי"ת לגמרי מצד הפשיטות הזה... (חידושי אגדות שבת סב ב)
מקדמתו ומוליכתו וכו', כי מצוה על ידה יש לו דביקות בעולם הבא, כמו שהארכנו במקומו, שהמצוה היא הסולם שעל ידה מגיע עד העולם הבא... (שם סוטה ג ב)
...וכן האדם שהוא בעולם הגשמי החשוך ואינו שכלי, לכך האדם מצד עצמו הולך אל הרע שאינו יודע לשמר עצמו, וכאשר אוחז במצוות התורה שמצוות התורה נקראו אור, והאור נותן מציאות לדבר ושומר אותו מן הרע, אשר הוא מפאת האדם עצמו, כמו זה שיש בידו אבוקה, אז נשמר מן הפחתים והברקנים שלא ילך לשם מצד עצמו, אבל האבוקה אינה מצלת אותו מן הפגעים הרודפים אותו, ודבר זה נקרא הצלה, ואין זה בכח המצוה, אבל כאשר עוסק בתורה דבר זה נקרא אור... וכמו שביום לא נמצא מזיקים, שאינם שולטים רק בלילה, כך כאשר עוסק בתורה יש לו אור, שאין נמצא בו המזיקים... (שם כא א)
ואמר בא דוד והעמידן על י"א... אבל פירוש זה, כי המעשים הטובים אשר על ידם הדביקות בו יתברך הם מחולקים, שאין זה כזה, כי העושה חסד עם הבריות אין מעלתו ושכרו כמו אותו שעושה דין, רק כל אחד ואחד מחולק לעצמו, וכל אחד לפי המעשה הטוב שלו קונה הדביקות בו יתברך, כי אין ראוי שיהיה הדביקות אחד לדברים מחולקים, אבל מי שעושה כל המצוות, שהם תרי"ג מצוות, יש לו הדביקות בו יתברך בכל, שהרי נמצא בו כל השלימות המחולקים, ולפיכך אמר בא דוד והעמידן על י"א, ורצה בזה כי תרי"ג מצוות שבתורה הם כוללים כל החלקים עד שהוא שלם בכל, ואז יש לו הדביקות בו יתברך, אבל בא דוד והעמידן על י"א, רוצה לומר שגם באלו י"א דברים שלימות כללי, כמו שהוא בתרי"ג המצוות, ועם בודאי שאינו במדרגה ובמעלה כמו מי שעושה תרי"ג מצוות, שהם בודאי הדביקות הגמור, מכל מקום יש באלו י"א דברים גם כן שלימות כללית... (שם מכות כג ב)
ותורה אור יקיים בידיעת טעמי המצות וסודיהן, אשר על זה נאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", כמו שאמר אשר יעשה הוא עשיית מצוות בפועל, ומה שאמר וחי בהם, רוצה לומר דביקות רמיזות המצוה שהוא החיות הרוחניות מהמצוה אשר מצד זה הרוחניות שהיא מחשבה יש לו דביקות בשמו יתברך, כי כוונת המצוה סוד שמו יתברך, ולולי זה אין דביקות מגשמיות הפעולה להרוחניות שהוא תכלית הרוחניות הוא יתברך שמו. וגם העבודה שבלבנו הוא התפלה במקום קרבן המקרב והמדבקים אותנו בו יתברך, צריך להיות תפילה בכוונה, אז הוא גוף בנשמה, וגופניות התפלה היא סדורה כפי אשר סדרו לנו חז"ל באימה וביראה, ונשמתה הוא כוונת סודות התפלה, ואמרו רז"ל מפני מה ישראל מתפללין ואינם נענים, מפני שאינם יודעים להתפלל בשם... ובזה יובן נוסח המסודר בברכת אהבה רבה ותן בלבנו להבין ולהשכיל לשמע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, הרי בקשתנו על התלמוד שיביאנו לידי מעשה לעשות ולקיים, אחר כך אנו מבקשים והאר עינינו בתורתך, ודבק לבנו במצוותיך וכו', וזהו שיאיר הקב"ה עינינו בסודות המצוות, אשר גם כן התפלל דוד המלך ע"ה "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", ובזה נהיה דביקים בשמו יתברך באהבה וביראה, ומבואר בזוהר ובחכמי האמת, כי מגשמיות המצוה והתורה והתפלה דהיינו מעשה ודבור נתהוו מהם לבושים אל הנשמה ומדרגה של גן עדן התחתון, אבל אין לו אחיזה ודביקות בגן עדן עליון שהם מעלות דקות הרוחניות כי אם מסוד הכוונות שהם בסוד ידיעת שמותיו יתברך... (תולדות אדם)
האדם מפורסם עצמיות מציאותו הבחירה והרצון, ומהבחירה נמשך השכר והעונש, והנה אופן הקישור הוא שגם התורה וישראל נבחן בהם ענין הרצון, הרי הקישור שלש על שלש, והם ראש ותוך וסוף, הראש הוא הקב"ה, ראשון ואין ראשית לראשיתו, והתוך היא התורה כאמצעי יתגלה אלוקותו יתברך על ידי קיום התורה והמצוות להאדם והוא סוף תכלית הבריאה, וסוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וגו' כי זה כל האדם... (שם)
...והנה לדעתו ז"ל הטובות וההצלחות המיועדות בתורה לא ימשכו אחר המצוות ולא יתחייבו מהם כלל, ואין יחוס בין עשיית המצות אל עלית האדים וירידת המטר בהיות הארץ צמאה ויבשה אין כל, ובין התענית על זיכוך האויר המעופש הדבריי אבל מציאת כל זה אחר המצוות יראה הרב ז"ל שהוא בדרך נס, אין המצוות סיבתן כלל. והנה מרמזיו בסתרי התורה כפי קבלתו נראה היפך מזה, כפי מה שפירשו תלמידיו המקובלים ממנו בהרבה מסודותיו, והוא האמת, וזה כי העליונים מתברכים בהתעוררות התחתונים בעבודתם, ומשם מתפשטת הברכה אל הגורמים, ואין לומר כי זה דרך נס למבין האמת, אבל טבע העבודה יחייב כן כמו שהתבאר... (שם בית אחרון)
אמנם יש קושיא עצומה על כל הנ"ל מכמה פסוקים המורים שאין המצוות והעבירות נוגעות בו, אליפז אמר "החפץ לש-די אם תצדק", אליהו אמר "אם חטאת מה תפעל בו וגו', אם צדקת מה תתן לו"... והנה מצאתי הרב בעל עבודת הקודש התעורר על זה, ואחר כך אגלה דעתי בעזה"י... ראיתי לרז"ל דבר יראה מפשוטו שהוא סותר מה שקובל וקויים במה שאין בו ספק כלל, והיא היות העבודות צורך גבוה גם כן, והא שהם ע"ה אמרו במדרש ילמדנו, וכי מה איכפת לו להקב"ה כששוחט בהמה ואוכל או נוחר בהמה ואוכל, כלום אתה מועילו כלום אתה מזיקו, או מה אכפת ליה אוכל טהורות לאוכל טמאות, הא לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות, שנאמר "אמרת ה' צרופה וגו'", למה שיהא מגן עליך, שנאמר "מגן הוא לכל החוסים בו", על כן אשר יראה בתחילת המחשבה דלא אכפת ליה לשוחט ואוכל או מנבל ואוכל... וכבר יתבאר היפך זה, כי העבודה צורך גבוה, ובענין מאכלות אמרו במדרשו של רבי שמעון בן יוחאי ע"ה בזה הלשון, תא חזי כל מאן דאכיל מאינן מיכלי דאסירי, אתדבק בסטרא אחרא, וגעיל נפשיה וגרמיה, ורוח מסאבא שריה עליה ואחזי גרמיה דלאו חלקיה בא-להא עילאה, לא אתי מסיטריה ולא אתדבק ביה, ואי יפוק הכי מהאי עלמא אחדי ביה כל אינון דאחידן בסטרא אחרא ומסאבין ליה, ודנין ליה כבר נש דאיהו געלא בהאי עלמא וגעלא בעלמא אחרא...
ואמרם וכי מה אכפת ליה להקב"ה וכו' הא לא נתנו המצוות וכו', אינו נגד מה שכתבנו, אבל יתבאר ויובן ממנו לחכמי לב, כי העבודה צורך גבוה גם כן, כי הכוונה להם ע"ה באמרם וכי מה אכפת ליה להקב"ה, הוא על אדון יחיד ושורש השרשים דליה לא אכפת ליה כלל, ועל זאת הכוונה באו כל הפסוקים ההם גם כן. ומה שידומה להם, כי אין צדקת האדם ומריו נוגע לו כלל, כי אם אל הפועל הטוב והרע בערך האדון היחיד, אמנם לצורך הכבוד להשפיע על הראשים העליונים ליחד ראש המחשבה בסופה, כי כן היה הרצון הטהור והחפץ הקדוש צורך גמור הוא, ולהעיד על זה ולהשלים הכוונה בו ולהורות שזה כן באו כל המצוות והעבודות, ונצטוינו בהם לזאת הכוונה, ועשייתן והעסק בהם תמיד משלים הכוונה בהם, והוא יחוד השם הגדול בכבודו אשר הוא צורך גבוה גם כן, ועשיית המצוות והעסק בעבודות הנכונות על הכוונה הראויה בהם, הם המגיעים את עושם אל הדביקות בדברים העליונים, ובסוד ובו תדבק ולדבקה בו, והוא חבור התחתונים בעליונים אשר השתדלו באלו החיים לתקנם כראוי, והוא אמרם לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות, והוא החבור והדביקות בשם המיוחד על ידי המצוות, כי הם החוט המחבר בין עושיהם ומקיימם ובין השם המיוחד.
ואמנם המצוות שהוזהרנו מהם שלא ליטמא בהם, באו גם כן לצורך הכבוד, כי המטמא בהם למטה, טומאתו מגעת גם למעלה עד המקדש המקודש בסוד את מקדש ה' טמא, כי העובר עבירות מעורר הדברים החיצונים סוד התמורות אשר הם צד הטומאה ובאים ומטילים זוהמא בחוה...
והרב המורה בחלק ג' פרק כ"ו אמר בזה הלשון, מצאתי לחז"ל דבר בבראשית רבה, יראה ממנו בתחילת המחשבה שקצת מהמצוות אין להם סיבה אלא צוואה לבד, ולא כוון בהם תכלית אחרת ולא תועלת נמצאת... והנראה מדבריהם ז"ל שלקחו המשל באלו, ומהם יובן לכלל המצוות, אמר בויקרא רבה פרשת שמיני זאת הבהמה, הדא הוא דכתיב כל אמרת א-לוה צרופה, רב אמר לא נתנו המצוות לישראל אלא לצרף בהן את הבריות... והם על כלל המצוות אמרו, וכזה אמרו במדרש שוחר טוב... הרי כל דבריהם מכוונים על כלל המצוות, לא קצתם כדעת הרב, ועוד שאפילו חלקיהם כוון בהם לתועלת הנפש, שהיא ההצלחה האחרונה, והוא אומרם בויקרא רבה פרשת שמיני, אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק אריסטון עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא, וכל מי שלא אכל נבילות בעולם הזה, זוכה לראותו לעולם הבא... הנה כי השחיטה בקנה ובושט במקום מיוחד שהוא חלק המצוה, והיא מטהרת את החי ומכשירתו לאכילה, ימשך ממנה התועלת הזאת העצומה לנפש... מלבד מה שקבלו חכמי האמת בטעם מצוה זו דברים שהם כבשונו של עולם, נעלמו מעיני הרב...
על כן בני שמעון אלי ותחי נפשכם, ואשכילכם בינה להבין הענין הזה של העבודה צורך גבוה, ומתחילה אביא דעת המקובלים האחרונים בענין הזה של הוספת כח שלמעלה... (שער הגדול, ועיין שם עוד)
...וזה לשון הרב פ"ז שהוא גם כן פירוש על ספר המערכת, וכתב, אינו ענין היות בה מעוט כח וקדושה וכו', פירוש אף על פי שנראה בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה דברים המורים כי כאשר התחתונים אינם עושים רצון השם שהפגם ההוא עולה למעלה חלילה, כי לא יגרום שום חסרון בהווייות האלקיות, אלא כשישראל עושים רצון ה' אז הברכה נמשכת מלמעלה למטה ואזי כל אותם הכפירים לטרף מבקשים מא-ל אכלם, והקטגורים נעשים סנגורים על ישראל הנקראים בנים למקום, ואז הברכה מצויה בעולם, ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם, ואם חס ושלום אין עושים הרצון, אזי ההשפעה והברכה וההשגחה מתעלה ממטה למעלה ומסתלקת ההשגחה מהתחתונים, וגם מן הכחות הפועלים פעולות בעולם השפל ואזי אותם הכפירים שואגים לטרף כי אין משגיח ועוזר, והם המונעים הברכה והשפע עד שיחזירו בתשובה, כי הוא יתברך ויתעלה אינו מונע בר, אלא האדם עצמו גורם לעצמו המונעים, שלא נבראו אלא לעשות דין אמיתי וישר ברשות בוראם בהסתלק השפע מהם בסבת התחתונים, אזי הסנגורים נעשו קטגורים, וזה מבואר שאין חסרון למעלה בסבת התחתונים. ואם תאמר איך יתיישבו הפסוקים שבתורה המורים שיגיע מחסרון למעלה כמו עמו אנכי בצרה בכל צרתם לו צר וכו', הכוונה אף על פי שהמנהיג עומד בביתו ובאוצרותיו, לא נוח לו כל זמן שמשליטין רשות אחרת, וכאלו לא היה בידו להספיק מה שיחסר אלא באמצעית אחרים, כאלו צר המנהיג על ענין זה, על זאת תרגז הארץ עבד כי ימלוך, ותחת שפחה כי תירש גבירתה, עד כאן לשון הרב... (שער הגדול, ועיין שם עוד)
...וזה לשון הרב חיים סוף פרק ד' משער היראה, בחטא אדם הראשון ובחטא העגל נתגשמה התורה, ובעשות אדם עתה המצוה הגשמית, ונראה בעיניו שהוא דבר מועט, בעיני השי"ת הוא הרבה מאד, כי בעשות המצוה הגשמית מעורר שרשה הרוחני למעלה, והנה רוחניותה למעלה אין לה שיעור וקץ, ולכך אמר מקדש את עצמו למטה מעט מקדשין אותו למעלה הרבה בלי שיעור, וכיוצא בזה פירש בח"ה ז"ל, ואל ימעט בעיניך שום טובה שתעשנה לשמו אפילו במלה או ראיה, כי המעט ממך רב אצלו... הדמיון העתקת השמש בארץ שיעור אמה, תעתק בגלגל מילין הרבה וכו', וכן פירש בתיקונים בענין הנקודות למטה נראים קטנים, ולמעלה מאירים אלף אלפי מלאכים, כמבואר בהיכלות הקדושה הטעם הוא, כי יתנוצץ אור העליון מרוחניות אותה המצוה על ידי כל אותם הכלים הקטנים... ומכל מקום יש מלאך אחר שבו עיקר אור המצוה, ותחתיו כמה אלפים מלאכים שמקבלים נצוצות האור, ומזה נבוא להבין ענין הטומאה... וזהו הענין שבכל מצוה כלולות כל המצוות, וכן הוא ברעיא מהימנא, וזה לשונו, מאן דקיים מפקודא חד כדקא יאות, כאלו מקיים רמ"ח פקודין דעשה, דלית פקודה דלאו איהי כלילא מכל רמ"ח, נמצא שבכל מצוה ומצוה בכל אבר ואבר כלולים כלם, ומה שיש בזה יש בזה, ומפני זה העושה מצוה אחת כתקונה עושה מלאך אחד שלם בכל רמ"ח אבריו הרוחניים שממליץ בעדו, כי כל מצוה כלולה מרמ"ח... (שער האותיות אות י)
הנה כל תורתנו ומעשינו קיום מצות עשה ולא תעשה, וכל הקדושות אשר אנחנו מתקדשים הוא הכל בשביל שנזכה לדבקותו יתברך, וכמו שכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם להיות עמו יתברך במחיצתו. ובגסות רוח דוחה את עצמו ממדור השכינה, ואוי לו ולמזלו... (שם אות ע)
...ודע כי האדם אינו נקרא מצד הגוף, כי הגוף אינו אלא בשר האדם, והאדם הוא הפנימיות, והגוף הוא הלבוש כמו שכתוב "עור ובשר תלבישני", וכשמת האדם ונפסד הגוף שהוא המלבוש, אזי הנשמה ערומה ונתלבשת כפי מעשיה, דהיינו ממעשה המצוות נעשה לבוש רוחני, שבו מתלבשת הנשמה להיותה בגן עדן התחתון, ובזה הלבוש לא תלך לבית אביה לגן עדן העליון, כי בערך המעלה הזו עדיין הלבוש הזה הוא גס, רק מלבישין אותה בלבוש מלכות שהוא בתכלית הרוחניות, הנארג מכוונת המצוות וידיעת טעמן וסודן... (הלכות תשובה)
ואולם מעומק עצת חכמתו ית"ש היה לסדר הדברים באופן שאף בהיות האדם שקוע בחומר בהכרח כמו שכתבנו, יוכל מתוך החומר עצמו והעסק הגופני להשיג את השלמות וההתעלות אל הזוך ואל המעלה, ואדרבא, השפלתו תהיה הגבהתו, ומשם יקנה יקר וכבוד שאין כמוהו, בהיותו הופך את החשך לאור, ואת הצלמות לנוגה יזריח.
וזה כי הבורא ית"ש שם גבולות וסדרים לאדם, בתשמיש שישתמש בו מהעולם ובריותיו, ובכונה שיתכון בהם, אשר בהשתמש מהם האדם באותם הגבולות ובאותם הסדרים ובאותה הכוונה שצוה הבורא ית"ש, יהיה אותו הפועל הגופני והחמרי עצמו פועל שלמות, ובו יתעצם באדם מציאות שלמות ומעלה רבה, יתעלה בו ממצבו השפל ויתרומם ממנו. ואולם השקיפה החכמה העליונה על כל כללי החסרונות המוטבעים בענינו של האדם, ועל כל עניני המעלה והיקר האמיתי המצטרכים לו להיות ראוי לשיהיה מתדבק בו ית"ש ונהנה בטובו, וכנגד כל זה סדרה לו סדרים והגבילה לו גבולות, אשר בשמרו אותם יתעצם בו כל מה שצריך מן המעלה האמיתית שזכרנו, וישלול מענינו כל מה שהוא הרחקה מה מן הדביקות העליון. ואלו לא היתה הגזרה גזורה שימות, כמו שכתבנו, על ידי המעשים האלה היתה הנשמה מתחזקת וחשך הגוף מתחלש, באופן שהיה מזדכך על ידה זכוך גמור, ומתעלים שניהם אל הדביקות בו ית"ש. ולפי שהגזרה גזורה, אין הדבר נעשה בפעם אחת, אך על כל פנים מתחזקת הנשמה בעצמה, והגוף מזדכך בכח, אף על פי שאינו נעשה בפועל, וקונה האדם מצב שלמות בכח, שיצא אחר כך לפועל בזמן הראוי לו.
אך הסדרים והגבולות האלה הנה הם כלל המצוות, העשין והלאוין, אשר כל אחת מהן מכוונת אל תכלית הקנות באדם והעצים בו אחת ממדרגות המעלה האמיתית שזכרנו, והסרת אחד מעניני החושך והחסרונות על ידי פועל המצוות עשה ההיא, או מניעה מן הלא תעשה. ואולם פרט המצוות כולם, וכן פרטי כל מצוה ומצוה, הנה הם מיוסדים על אמיתת מציאותו וענינו של האדם בכל בחינותיו, ואמיתת עניני השלמות המצטרכים, כל דבר בתנאיו וגבוליו מה שצריך להשלמתו...
והנה שורש כל ענין העבודה הוא, היות האדם פונה תמיד לבוראו, והוא שידע ויבין שהוא לא נברא אלא להיות מתדבק בבוראו, ולא הושם בזה העולם אלא להיות כובש את יצרו ומשעבד עצמו לבוראו בכח השכל, הפך תאות החומר... (דרך ה' חלק א פרק ד ד-ו)
והנה גזרה החכמה העליונה, שהעושה אותם הענינים שצוה, דהיינו כלל כל המצוות כולן כמו אמרנו, בכל מעשה מהן שיעשה, יהיה מתקרב על ידו מדרגה מה ממדרגות הקורבה שאליו ית"ש, ותגיע לו על ידי זה מדרגה מה ממדרגות הארת פניו, כפי הקורבה שאליו ית"ש, ותתעצם בו מדרגה מן השלמות, שהיא תולדת מדרגת ההארה ההיא, והפך זה העבירות, כל מעשה מהן שיעשה האדם חס ושלום, הנה יתרחק על ידו ממנו ית"ש מדרגה מה, ויתוסף עליו על ידי זה מדרגה ממדרגות העלם הארתו יתברך שמו והסתר פניו, ויתעצם בו על ידי זה מדרגה מן החסרון, שהיא תולדת מדרגת ההעלם ההוא.
נמצא לפי כל מה שהקדמנו, שהכוונה באמת בכל המצוות תהיה הפניה אליו ית"ש, להתקרב לו וליאור באור פניו, והמניעה מן העבירות להמלט מן ההתרחק ממנו, וזה התכלית האמיתי שבהן. אך הענינים בפרט יש בהם עומק גדול, כפי פרטי עניני האדם והבריאה וכמו שכתבנו. (שם פרק ד י ויא)
ענין הציצית הוא, כי הנה רצה האדון ב"ה שיהיו ישראל מתוקנים בכל בחינותיהם בעניני קדושה, ועל כן נתן להם מצוות לכל זמניהם וכפי כל מקריהם, כדי שיתוקנו בכולם, והנה מכלל מה שלאדם הוא המלבושים שהוא לובש, ולמען גם הם יתוקנו בקדושה, צוה שיושם בהם הציצית, ואז נמצאים נתקנים בקדש...
אך ענין התפילין הוא יותר גדול מן הציצית הרבה, והוא כי נתן הבורא יתברך לישראל שיהיו ממשיכים עליהם המשך ממש מקדושתו יתברך ויתעטרו בו, באופן שכל בחינותיהם הנפשיות והגופיות יתיחסו תחת האור הגדול הזה ויתוקנו בו בתקון גדול... (שם רק ו ו וז)
...אמנם צורך הפרטים כולם וצורותיהם נמשך אחר חלקי המציאות והדרגותיו, וההשפעות עליהם למיניהן ומדריגותיהן כמו שכתבנו למעלה. והנה בכל הענינים נצטוו מצוות כפי ענינם להעמיד הדברים על צד הטוב ולא על צד הרע, שכשישמרו המעשים ההם בגבולים ההם יהיה ענינם לפי הטוב, והנמשך ונולד מהם טוב ותקון, ואם לא ישמרו הנה ישארו המעשים לצד הרע... (שם פרק ט א)
...הנה על כן שם לו חק ומשפט לגלות פני טובו הנסתרים, וזה או על ידי מעשים שיעשו בני האדם, הם המה המשפטים והתורות אשר נתן לנו תורתו תורת אמת אשר יעשה אותם האדם וחי בהם בחיים הנצחיים, כי שכר מצוה ומצוה הוא הארת פניו יתברך שמו שהסתיר אותם מן האדם בתחילת יצירתו, כי הנה על כן לעמל נברא, בהיות היצר שולט בו ורבה רעתו עליו בכל מיני חסרונות והריחוק אשר לו מאור החיים, ומעשי המצוות מאירים עליו האור הגנוז עד שבהשלימו חק מצוותיו נשלם עצמו עמהם לאור באור החיים האלה. אמנם אם לא יטיבו הנה אף על פי כן ירצה היחוד העליון להתגלות, כי לא לנצח יסתיר פניו מעולמו... (דעת תבונות לט)
...אך הדרך אשר בו תוכל הנשמה לזכך את גופה הלא הוא במעשה המצוות וקיום התורה, כי נר מצוה ותורה אור, וכל מה שהיא מרבה לקנות תורה ומצוות מרבה זיכוך לגוף ההוא וזכות לעצמה שהיא מקיימת רצון קונה. (שם ע)
...והנה תדעי ודאי שאין המעשים הטובים תועלת לו יתברך כלל, ולא המעשים הרעים חסרון, וכבר נאמר (איוב ל"ב) "אם צדקת מה תתן, אם חטאת מה תפעל בו וגו'", אלא הוא יתברך המציא מין הנהגה אחת במשפטים ודרכים מיוחדים שידע היותם הגונים לתכלית הזה, שמצידם יהיה מציאות זכות וחובה לאדם, שעל כל הדרכים האלה יוכל להקרא תועלת מה שיקיימו בני האדם המצוות, וחסרון שיעברו עליהם, לא תועלת וחסרון לעצמו יתברך, אלא למה שהוא רוצה לפעול בנו, והוא ענין כשישראל עושים רצונו של מקום מוסיפים כח בגבורה של מעלה וכו', שפרשו רז"ל ואף גם זאת, לא לפי שאינו יכול לפעול, אלא על פי מעשה התחתונים חלילה, אלא לפי שאינו רוצה לפעול, ועל כן יקראו המעשים הטובים "כבודו" יתברך, והמעשים הרעים ההפך, חס וחלילה. ונמצא שזה הוא מה שחידש בתחלה האדון ב"ה בהנהגה זאת שלצורך העבודה, היינו מציאות התועלת שיוכלו להביא המעשים הטובים והחסרון שיוכלו להביא המעשים הרעים, כי כל זה הוא מחודש ותלוי רק ברצונו יתברך, וכמו שזכרנו, וזה נקרא הנהגת הטוב והרע, כי כלל הטוב הוא, כל הסדרים המתוקנים וכל התועלת שיצא מן המעשים הטובים, והרע הפך זה, כל החסרון היוצא מן העבירות, ואחרי זה צריך לסדר עניני השכר ועונש, דהיינו מה הטוב שינתן לעושי המצוה והעונש לעוברים עליו... (שם קלד)
...מעתה לפי ההקדמה מהלבוש שזכרנו, מובן מאליו מה שאמרו רז"ל שכר מצוה מצוה וכו', וכן שבכל מעשה נעשה פרקליט אחד או בהפך, כי בעשות האחד מצוה אחת באה עליו ההשגחה הפרטית לפי בחינותיה ממדת החסד כנ"ל, להיטיב עמו באופן שפעולתו אתו ושכרו לפניו מאותה ההשגחה וכח ההשגחה הפרטית שורה עליו, למשל כמו השמש ברקיע וזריחת אורה מאיר על הארץ, והכח ההוא דבוק בו כענין לבוש כנ"ל, וכח ההשגחה ההיא נקרא מלאך, והוא ברור פרקליט ומליץ יושר בעדו. וכן בהפך, כשמדת הדין שורה עליו להשגיח על מעשיו וזהו שכר מצוה מצוה - המצוה ממש, ושכר עבירה עבירה. ועתה מובן מאמרם ז"ל, כשישראל עושים רצונו של מקום מוסיפים גבורה למעלה, פירוש שמוסיפים בהשגחתו החסד, להשגיח עליהם ולהיטיב עמהם. (ילקוט ידיעת האמת חלק ב עמוד שמב)
ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה, אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם, והוא מה שאמרו ז"ל (אבות ד') העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה הם מצוות אשר צוונו עליהן הא-ל יתברך שמו, ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה... (מסילת ישרים פרק א)
ואמנם אודיעך עוד דבר נבדל להבין שבמקום זה מוכנת העבודה אשר לבני האדם והשכר והעונש, כי בהיות הראשית לכל ענין נברא בפני עצמו, הנה רצה הרצון העליון לתלות קיום הדבר ההוא, פירוש פעולת אותו ראשית בבחירתו מן האדם לטוב במעשה מצוה א'. ונמצא המקיים המצוה ההיא גורם לאותו הראשית שהמצוה תלויה בו לעשות מעשהו הטוב, והבורא יתברך ידע לחלק מיני ראשית האלו לחלוקיהן שרצה לתלות המצוות כנגדם שיקוימו לטוב כדמיון המצוה, והגיד לנו ומסר המעשים האלה הן המצוות לישראל, שבחר בעבודתם. וטעם כל המצוות ותנאיהם הן לפי הראשית שהם תלויים בו, והיתה כוונת מחשבה העליונה כוונת הצורך לפי בחירת האדם לצורך שכר ועונש וצורך קיום העולם בכל זמן, ולכל סבובי הדברים עד שישתלם כל מציאות הנבראים בכל שלימות... (חוקר ומקובל חלק א)
דע שענין הגמול שהן מוזכרים בדברי רז"ל, שהן לבושין לנשמה חלוקי דרבנן או באם לאו חס ושלום בגדי צואה, והן העונש הכולל והשכר בדרך כללית הוא זה, לפי שבכל מעשה ממעשי הטוב מעורר השגחת החסד והטוב להיטיב עמו, ובמות האדם נמצא מעוטר ומלובש בהשגחת החסדים והטוב מכף רגל ועד ראש, וההטבה היא תוספת ההשכלה וההשגחה בו יתברך בחסדיו הגדולים, ובהיפך חס ושלום נעשה לו לבוש שמרבוי ההשגחה מדין הקשה ומקבל דינו, ונטרד מההשכלה וההשגחה בו יתברך בתכלית הריחוק מאד... וכן שבכל מעשה נעשה פרקליט אחד או בהפך, כי בעשות הא' מצוה א' בא עליו ההשגחה הפרטית לפי בחינותיה ממדת החסד כנ"ל להיטיב עמו באופן שפעולתו אתו ושכרו לפניו מאותו ההשגחה וכח ההשגחה הפרטית שורה עליו... והכח ההשגחה ההיא נקרא מלאך, והוא בורא פרקליטו ומליץ יושר בעדו, וכן בהפך... (שם חלק ג פרק ב)
...והאמת הוא כי המעשים טובים מעוררים המעשה למעלה אבל אינם יכולים לעשות דביקות כל כך גדול למעלה כמו הדבור, ובאמת המצוות הם כלם לנשמה עטרות והם נקראים כנפים שבה תוכל הנשמה לעלות, אך העליה עצמה אינה אלא על ידי התורה שהיא בחינת הדבור של כל המצוות, ולכן המצוה היא בה והגית בו יומם ולילה... וההפרש שיש בין התורה והתפלה הוא, כי התורה הוא דבור הכללי של כל המצוות ולצורך תקון הנשמה, אך התפלה היא דביקות פרטי לצורך המעשה ההוא שעליו מבקשים, ויש בה כח להפך מדת הדין למדת הרחמים בכח הדביקות הגדול הזה... (אדיר במרום דף מו)
כל ישראל יש להם חלק - הנה ידעו כי בעת יעלה על רעיוני איש לעשות מצוה נעשה רישומו למעלה ומתעורר עליו אור מקיף מהקדושה וסוכך באברתו, והאדם בתווך והוא סעד לו ולעזר ולגומרה, כי הוא יושב כמו בגן עדן ממש מקום קדוש, והקדושה מלבשתו, ועל ידי גמר המצוה יותר מתחזק הלבוש ומאיר, והאור מסתלק אחר כך לגן עדן, וזהו שכרו לעתיד... וזהו מה שאמרו שמצוה גוררת מצוה, ששכר מצוה מצוה וכו', כי שכר המצוה היא המצוה עצמה נותנים לו בשכרו, והוא האור המקיפו כמבואר לעיל, והוא יושב ממש כמו בגן עדן, והלא אז נקל לו לעשות מצוה אחרת, ולהיפך חס ושלום בעבירה... (אבות א א הקדמה)
דרך ב' שכל המצוות נמשלו לבגד, שנאמר "בכל עת יהיו בגדיך לבנים", אמנם יש הבדל שבגד ארוג מחוטים הרבה, כי חוט אחד אין בו לכסות, אבל מלבוש הנשמה אפילו חוט אחד די לכסותה, כדדרש ר' יוחנן בסנהדרין, לבלי חוק, למי שלא שמר אפילו חוק אחד, וטעמו לפי שברית כרותה שמצוה גוררת מצוה, ואם כן מיד שעשה מצוה היו כל המצוות בכחו לעשות, וזהו סוד החוט של ציצית תכלת, המזכיר את כל מצוות ה'... (במדבר טו לח)
למען תשכילו - שמצוה גוררת מצוה, וזה שאמר ששכר מצוה מצוה, ומה שאמר ושמרתם, כי השמירה תגרור העשיה, ושכר העשיה הוא למען תשכילו עוד להבא את כל אשר תעשון. (דברים כט ח)
הלא אם תיטיב - אם תהיה מבחינת הטוב כל מעשיך שורה עליהם בחינת הטוב ומעצמן מתנשאין, כי הקדושה אינה צריכה לאחרים... (בראשית ד ז)
לכן - להיות שהכיר וידע שאם ה' לא ישמרנו כל מוצאו יהרגהו, בשביל מצוה זו רחם ה' עליו, ואמר כל הורג וגו', ורשם ה' אות בפניו כמשפטו הנוהג בעושי מצוה, שנרשמות במצחו לטובה אות, והוא על דרך מה שדרשו ז"ל והיה הדם לכם לאות, פירוש לאות מצוה להם לשמירה. (שם שם טו)
...ולזה אמר תכף ונח מצא חן, לא לצד מעשיו, דאם כן לא יצילוהו, ואפילו צדיק לא תצילנו צדקתו, אלא מציאת החן שהשיג מאמצעות בחינת המצוות, כי יש מצוות שתועלתן להמשיך חן, וה' לא הודיען לטעם שאמרו חז"ל, ונח זכה לחן כשמו נח-חן. (שם ו ז)
את משפטי תעשו - ...או באמצעות שמירת עריות ימצאו הכנה בנפש לקיים מצוות עשה ולא תעשה, שאז תשרה קדושה בגופו. ללכת בהם - כדוד, שרגליו מעצמן היו הולכות לבית המדרש, לצד ההרגל והחפץ, או שמצוות מאירות לו הדרך בעלות נפשו לעולם העליון. עוד המצוות כנגד אברי וגידי האדם, וכשיעשה מצוה באבר שורה עליו שם הוי"ה ב"ה, כי מצוה שם הוי"ה, חציו מגולה סוד עלמא דאתגלי, וחציו מכוסה דמ"צ בא"ת ב"ש י"ה, וידוע שה' אחד ושמו אחד, אם כן בעשות המצוה נעשה מרכבה לשכינה, וזה שאמר ללכת בהם אני ה', והוא סוד שכינתי בתוכם. (ויקרא יח ד)
...דע כי התעצמות בתורה ובמעשה המצוות הוא לברר ניצוצי הקדושה וליחד ענפיה, מה שנמנע לסיבת אחיזת הקליפות... וידוע שבאמצעות עסק התורה והמצוות ירדפו את אויביהם ותאבד הטומאה... שם כו יא)
הכרת תכרת - כנגד גידי הנשמה וכנגד אבריה, שהנשמות יש להן רמ"ח אברים ושס"ה גידים, שכנגדם נתן ה' רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה, וכשעבר על כולן לא נשאר לה ענף ממנה תחיה ואין לה תקומה עוד... (במדבר טו ל)
והיה - ...אלא והיה לשון שמחה, רוצה לומר אין לאדם לשמח אלא אחרי שעשה מצוות, או שילמד תורה בשמחה, ובשכר זה תשמחהו התורה, או אם ישים עצמו בענוה כעקב יזכה לתשמעון, רמז לנ' שערי בינה... (דברים ז יב)
וחשקת בה - ...עוד אגלה לך סוד, שיש נשמה טהורה דבוקה בטמאה, ואין לה כח להטותה עד עת דרור, כרבי חנינה בן תרדיון, שהיה דבוק בשכם בן חמור, שמצאה מינה בדינה ונדבקה בה, ולהיפך יש נשמה טובה בין הקליפה שתטה לב שוכנה ותגרש או תמחוק חלק הרע, והם הגרים, וכתבתי שבאמצעות מעשה המצוה יתלבש באור השכינה ויגרש הרע, כענין שומר מצוה לא ירא רע, ושלוחי מצוה, ולהיפך בעושה עבירה. וכאן בהיותו עוסק בדבר מצוה במלחמה יגלה ה' עיניו לראות באשת גוי שיש בה יפת תואר, נשמה קדושה, ומכירה על ידי שחושק בה בהיותו עסוק בשליחות מצוה... (שם כא יא)
שמע ישראל - אחר שאמר שתכלית עשיית המצוות היא יראת השם, כמו שאמר אשר צוה ללמד אתכם לעשות, למען תירא את ה' אלקיך, בא להעלותם למדרגה יותר גדולה, שהיא אהבת ה'... (דברים ו ד)
...שבכל מקום שנזכר בכתבי הקדש השמות משפט וצדקה, יכוין במשפט על המצות שבין אדם לחברו, ובשם צדקה יכוין על המצוות שבין אדם למקום, על פי זה יאמר שבאמת מעשה המשפטים בעצמם אם יעשם רק מצד שהשכל מחייבם לשמור הקבוץ המדיני ולתקון המדות וכדומה, הם רק משפטים נמוסיים שישנם לכל עם ועם, שאינם רק לתקון הקבוץ לבד, אבל משפטי התורה צריך לשמור אותם לא מצד שהם נמוסים שכליים רק מצד שהם משפטים אלקיים מצד מה שהשם צוה אותם, ומצד זה תפול עליהם גם כן שם צדקה, ומצד זה מקנים שלמות לנפש כמו מצות שנקראים בשם צדקה... (שם שם כה)
כל המצוה - הנה כבר חקרו חכמי לב אחר שראינו שלאדם ולנח צוה רק ז' מצות והם היו מספיקים להשיג שלמותם, למה הוסיף לישראל תרי"ג, כאלו הם לא ישיגו שלמותם רק בעבודה יותר גדולה. ועל כן אמרו מקצת החכמים שזה כדי שיהא להם בנקל יותר להשיג השלמות... אולם התשובה בזה, שאינו דומה השלמות שהיו משיגים על ידי ז' מצוות בני נח, שהיו רק לשלמות לחיי העולם הזה ולחיים הנמוסיים, מה שאינו כן השלמות שישיגו על ידי קיום מצוות התורה הוא להשיג אושר נצחי ומעלה אלקית, וגם בזה חלקו בין ארץ ישראל ובין חוצה לארץ, שבארץ ישראל נתחייבו במצות התלויות בארץ, באשר בארץ ישראל ישיגו שלמות יותר, שהיא ארץ המוכנת לנבואה ולהתדבקות השכינה בם ולהנהגה הנסיית, ולהשיג מעלות אלה צריכים עבודה יותר גדולה, שכל שיעלה אדם למעלה יותר גדולה, צריך לעבוד עבודה יותר גדולה, ועל זה אמר כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות... (שם ח א)
אפס כי לא יהיה בך אביון - פירשו חז"ל שיאמר שיהיה שנוי בשכר מצוה זאת ממה שנוהג בכל המצוה, שבכל המצוות שכר מצוה מצוה, היינו שעל ידי כן שקיים המצוות יהיה שכרו שיוכל לקיים מצוה זו תמיד, אם קיים מצות ציצית זוכה לטלית נאה... אבל שכר מצוה זו יהיה שלא תוכל לקיים עוד את המצוה הזאת, כי לא יהיה בך אביון שיצטרך ללוות מעות. (שם טו ד)
היום הזה - ...ובא במאמר הזה להוכיח בחוש כי יש סגולה נפלאה וכח עצום במעשה החקים והמשפטים לאחד ולדבק נפשותם במקור החיים, שמאז השמיע אותם את חוקי ה' ותורתו נתלהבה נפשם ונתפעלה עד שהגיעו למדרגה גדולה, עד שקבלו עליהם באהבה עזה ונפלאה לשמע בקולו ולדבקה בו בתכלית הדבקות וללכת בדרכיו. ומזה נראה בעליל כח העצום אשר בהחוקים ומשפטים, כי אף על ידי תלמוד לבד נתפעלו והלהיבו נפשם... ומכל שכן שקיום המעשים יפעול בהם... (שם כו טז)
וה' האמירך - ראה עוד כח החקים והמשפטים כי על ידי חשקך היום להדבק בה' ולקבל על עצמך כל הדברים פעל עד אשר גם ה' הקדישך היום... גם ימציא לך כל הדברים שנצרך לקיום המצוות, בית לקיים מזוזה ומעקה... (שם שם יח)
מצות ה' ברה - בנגוד למצוות בני אדם יש להם טעמים נכונים להישיר הדעות ולאושר הנפשות. מאירת עינים - ילמדוהו מדות נכונות כרחמים וכו'. (תהלים יט ט)
מה יקר חסדך - ועל ידי המצוות יוכל אדם להתעלות ולהגיע לנבואה להיות ממין העליונים, נגד האומרים אין תועלת למצוות. (שם לו ח)
קיום המצוה הוא נכס נצחי בחוג הכרתנו, ובבא הזמן יוכל לעלות זכרונה שוב בהכרתנו כדי שנבין את חשיבותה, ותציל אותנו בשעת נסיון, או תנחם אותנו בעת צרה, או תזהיר אותנו בעלות על לבנו גאוה... (ויקרא כג כד)
אם בחקותי תלכו - ...בהליכה בחוקי ה' ועשיית המצוות עשינו את המוטל עלינו כדי להשיג את ישענו הסוציאלי פיזי ומדיני, וכל השאר יבא מידי ה', והוא ירומם את ארצנו מהקשר הפיזי והפוליטי הקושר אותה לשאר הארץ, וישימנו בהרמוניה מושלמת עם השמים והארץ, כך ששום דבר לא יפריענו במילוי חובתנו. (שם כו ג)
והקימותי את בריתי - לא תבא סכנה של השחתת מדות על ידי ההתרבות הגדולה, כי החוקים והמצוות הן גדר בפני כך. (שם שם ט)
אשר תשמעו אל מצוות - קיום המצוות כשלעצמו הוא כבר ברכה. (דברים יא כז)
...ובהתיצבו לשפוך שיח לבו לפני האלקים בתפלתו, יקפיד עד מאד שיהא גופו טהור, ידיו טהורות, סביבתו נקיה מכל זוהמא ולכלוך, וכל ערוה בהמית מחופה וחבויה מעין רואים. באמצעות כל הפעולות האלו, מסתגל היהודי להכרת הבריאה, שכל יחסו הנפשי עם הקב"ה צריך שירומם אותו, ינשאהו מעל פני כל שפל וגס, כל דבר משועבד (אסור) ובן-חדלון, יצמיח לו כנפיים כדי לדאות אל-על לקראת הקדושה, החרות, הנצחיוות והטהרה. אפילו לבישת הבגדים שהוא ענין פעוט לכאורה, משמש אצל אישי הרוח הגדולים כאמצעי חשוב להגברת רוח הקדושה והטהרה, כי על כן הורו לנו שכך נאה ויאה לזרע אברהם יצחק ויעקב, שיהא צד בגדו הפנימי המופנה כלפי הגוף הבהמי מוצנע מעין רואים, וכמו כן להעניק זכות קדימה לימין שהיא סמל האדרת העצמאות הרוחנית... (במעגלי שנה חלק ב עמוד קו)
איש אמו - ...ובישראל הוא על ידי חוקי ה', החלק הא' עד וכי תבאו מצוות שגורמים שלום בישראל, ובפרשה ב' המביאים פרנסה. (ויקרא יט ג)
ובקצרכם - כל אלו חוקי ה' המביאים שלום, שטבע העניים להתאסף בקציר, ואם לא יהנו ברבות הטובה לאוכליה, יבואו לידי קללות וכו', והמרחם על הבריות מרחמים עליו. (שם שם ט)
למען תחיו - בעליזות ובעונג מהרגש הרוחני. ובאתם - כי בארץ ישראל עיקר חיות זו, וגם שעסק התורה מביאם לשם. (דברים ד א)
ושמרת - דבעידנא דעסיק במצוה אגוני מגנא ומצלי, כבסוטה י"ד. ואת החוקים - עסק התורה, השמירה הגדולה, ולמדנו ממקראות אלו שאדם העלול לחטא על פי טבעו או איזו סבה יתנהג בחסידות להיות מאוהבי ה' או להיות משוקדי התורה. (שם ז יא)
ושמרת לעשות - דקדוקי המצוה, שבעבור זה יברכך אפילו במסחר, כבעבודה זרה י"ט, ועקר רצונו שישבו בארץ ישראל על האדמה, ששם משומרים, ובמסחר שמתרחק מארץ ישראל משומר על ידי התורה. (שם טו ה)
האמרת היום - לשון חטיבה, הוא ענין ציור, שעל ידי הברית ושמירת המצוות עושים ונעשים לדבר מיוחד בעולם, ומה שאמר רבי יהודה הלוי מלשון ויאמר, נראה שהוא לשון חיבור שעל ידי הברית לשקידת התורה נתחברו לה', כמו שהתלמוד מחבר גם הגוף והנפש, ולכן נקרא "לחמי"... (שם כו יז)
ולשמר מצוותי - שהעולם מתקיים בשמירת תרי"ג מצוות, וזיכה אותם לקיים העולם על ידי זה. (שם שם יח)
בך לאות - המצוות יהיו לאות, כשתתחיל להתחזק בם יקל מעליך עול הגלות, ולהיפך ברפיון דברי תורה.... (שם כח מו)
למען חייך - שתרגישו עונג וחיות הנפש יותר ממה שאפשר להשיג בחוצה לארץ, כי שם אין הקב"ה מתדבק בנו ברוח הקודש... (שם ל ו)
...ומחמת האהבה שאהב את ישראל, ורצה שידבקו בו ויאהבו אותו עמו מזה העולם הגשמי, הלביש את אלקותו במדות התורה. וזה בחינות של תרי"ג מצות, כי השי"ת שיער בדעתו שעל ידי המצוה הזאת נוכל להשיג אותו, ועל ידי זה צמצם את אלקותו דוקא באלו התרי"ג מצות. למשל ששיער בדעתו מצות תפילין, שהמצוה הזאת צריכה להיות כך, היינו ארבע פרשיות וארבע בתים של עור כתובים ורצועות של עור, כי כך שיער בדעתו, שעל ידי הצמצום הזה נוכל להשיג אותו ולעבדו. ולכן לא צוה שיהיו ארבע בתים של כסף וזהב, כי כן שיער ומדד על ידי אהבתו. נמצא שעל ידי אהבתו שאהב את ישראל, הלביש את עצמו במדות התורה. נמצא שבכל מדה ומדה יש שם אהבה, שהקב"ה אוהב את עצמו עם ישראל. נמצא מי שמפשיט את התורה מלבושי הקליפות על ידי כפיית היצר, אזי הוא מקורב אל השלום, כמו שכתוב "וכל נתיבותיה שלום". (לג ד)
ברש"י עיקר תולדותיהם של צדיקים מצוות ומעשים טובים, ולא כתב עיקר תולדות מצוות ומעשים טובים, וממילא נדע כי הצדיק עושה מצוות, אבל לא כל מצוה עושה תולדה להאדם, רק הצדיק שכל החיות שלו דבוק במצוות, ומבשרי אחזה א-לה, כמו זיווג גשמי, על ידי שכל החיות נמשך בו, נוצר מזה תולדה, כן כשהאדם עושה מצוה בכל כחו וחיותו נעשה תולדה. ואמת כי מכל מצוה נעשה תולדה, כי כן יסד השי"ת להיות תלוי מעשה עליון בתחתון, אבל להיות נקרא תולדותיו של אדם להיות לו דביקות ושייכות להתולדה, זה תלוי ברצון ועשיית המצוה כנ"ל... (בראשית נח תרל"א)
...אמנם ואהבת שייך רק לבני ישראל, שעל ידי המצוות יתקשרו נפשותם בדביקות עליון, לכן אין שייכות זה רק לבני ישראל עמו וחלקו יתברך, אבל יחוד ה' הוא הביטול להשי"ת בלי התחלקות הלבבות והמעשים, ואין זה מצד האדם, לכן יש שייכות לכל הנבראים בזה, אבל ואהבת הוא דקדוקי מצוות, לכן נאמר בכל לבבך, בב' יצריך, ונאמר ודברת בשבתך בביתך וגו', שמצד האדם יש השתנות הזמנים והמעשים וכל השינויים יש לקרבם להשי"ת על ידי המצוות. (שם לך תרל"ז)
והוא יושב פתח האוהל, שצריך האדם לידע אף כי יש להקב"ה נחת רוח ממעשה בשר ודם, וכל העולמות תלויים בהתעוררות מעשים טובים מהתחתונים, שעל ידי זה מתגלה השגחתו יתברך, עם כל זה הוא בפתח, והיינו שהשי"ת עשה כן להיות נתלה דברים עליונים במעשה המצוה, שעל ידי המעשה גשמי נפתח המשכה במה שלמעלה ומשם יותר עד אליו יתברך ממש, אבל להאדם רק פתח כחודה של המחט, אף שהוא כחום היום, והוא בחינת אברהם, אהבה שהוא ביטול באחדות גמורה... (וירא תרל"ב)
...ואמת כי כל התרי"ג מצוות הם דרכים להתדבק בפנימיות הסוד, אבל אלו שנקראו אותות ובריתות הם מגלין כל הסודות, כמו שכתוב "ובריתו להודיעם", לכן ביום שבת קודש הוא הזמן שיכולים לדעת סוד ה', כמו שכתוב במזמור שיר ליום השבת, "במעשה ידיך ארנן, מה גדלו מעשיך ה'"... (שם תרמ"ז)
...כי סוד ה' ליראיו הוא הפנימיות בחינת עץ החיים, ואחר כך שאכל מעץ הדעת טוב ורע היה התיקון על ידי המצוות ובריתות שנתן לנו הקב"ה לתקן הדעת ולברר הטוב מן הרע ובכח זה נוכל לחזור ולהתדבק בעץ החיים שהיא התורה, דכתיב תורה אור ונר מצוה, אם כן המצוות הם במקום שצריכין להאיר ולברר האור מתוך החושך, והוא תיקון עץ הדעת, ועל ידי זה נוכל להתדבק באור התורה, וזהו ובריתו להודיעם... (שם תרמ"ט)
...פירש מו"ז ז"ל להראות כי כל הנצרך לאדם עומד לפניו, רק שיזכה לפתוח עיניו לראות, כמו שכתוב גל עיני וגו', כי האדם נברא בצלם אלקים, אם כן מכל אבר ואבר יש לו למצא השייך לו בצלם הפנימי, אך העונות מסתירים הארת הנפש, כן המצוות מאירים הארת הנפש, וכמו שכתוב מצות ה' ברה מאירת עינים... (שם תרנ"ד)
במדרש מבשרי אחזה אלוקי, אלולי שעשיתי כן מהיכן היה נגלה אלי, פירוש דכתיב אחר המילה וירא אליו, וזה בחינת המצוות שהם תיקון הרמ"ח אברים, להיות חל עליהם נועם ה', והיא חיבה יתרה שיתגלה צלם אלקים בנפש האדם בכח המצוות, ומילה היא מצוה ראשונה מתרי"ג מצוות המיוחדים לבני ישראל... (שם תר"ס)
...וכתוב בזוהר הקדוש, כי עתה המצוות שיש לכל איש ישראל בכל יום, ציצית תפילין הם כדמיון הבארות, והיינו שנתן הקב"ה חיות הקדושה בכל מעשה גשמי על ידי המצוות, שאין לך דבר שאין בו מצוה, אף בממון צדקה וכו', ועל ידי זה יוכל למצא הארה הגנוזה גם במעשים גשמיים, כי באמת על ידי יגיעה יוכל כל אחד למצא האמת בכל מקום. (שם תולדות תרל"ג)
...והסולם הוא בחינת המצוות, נר מצוה שהם עצות להמשיך אלקות על ידי מעשה המצוות, ולכן עולים ויורדים בו, כי על ידי מצות עשה עולים המלאכים, ועל ידי מצוות לא תעשה יורדין אותם המלאכים שצריכין לירד, כדאיתא במדרש, המלמד זכותן של ישראל עולה... (שם ויצא תרס"ב)
...וזה עצמו ענין שליחות המלאכים, כי כלל תיקון המעשה תלוי בבחינת מלאכים, שהוא ענין הל"ט מלאכות, כי כל מלאך הוא בחינת המצוות שתלוין במעשה, כמו שאמרו ז"ל מכל מצוה נברא מלאך, והמצוות הם עצות, כי אין האדם בעצמו יכול לגבור נגד הסט"א בשלמות, ולכן הרבה לנו תורה ומצות, שעל ידם נברא מלאכים, שהם מושיעין לאדם במקום שאינו יכול לכנוס בעצמו ולתקן... (שם וישלח תרל"ד)
בפסוק עם לבן גרתי, אמרו חז"ל תרי"ג מצוות שמרתי, כי המצוות יש בהם ב' ענינים, למטה בפשטות המצוה שמירה לגוף ונקרא בחינת גירות, והם שומרים רמ"ח איברים ושס"ה גידים שלא יטבעו בטבע החומר, אבל עיקר המצוות התקונים הנעשים למעלה בשורש הנשמה, לכן צריכין לעשות המצוה בדחילו ורחימו, בחינת היראה מצד הגוף ובחינת האהבה מצד הנשמה, ובהיות יעקב בחוצה לארץ אצל לבן היה בחינת גירות וחצוניות המצות, וכשנכנס לארץ ישראל ויחן את פני העיר בחינת הפנימיות, ורמז כמו שכתוב עיר קטנה שרומז על האדם, וצריך לתקן העיר מבפנים ומבחוץ. (שם תרס"ב)
...אבל לבני ישראל ניתן מצוות לזכור הפנימיות ולשכח הגשמיות, כמו שכתוב ולא תתורו אחרי לבבכם למען תזכרו, וכל זמן שיצר הרע בעולם ומחשבת האדם בהבלי עולם נסתר אור הנשמה, ולכן יון החשיכו עיניהם של ישראל על ידי שביטלו בני ישראל מן המצוות, ורצו להשכיחם תורתך, ולכן רצו לבטל מילה שבת וחודש, שכל אלו מביאין הזכירה... (שם מקץ תרס"ב)
חנוכה בכח אהרן הכהן, מלה דקיימא בעובדא, לכן תקנוהו בנר מצוה, שכל המצוות בעובדא להאיר גם במקום החושך, כמו שכתוב בגמרא שמכניסו לחורין ולסדקין, ואיתא במשנה מי שמעשיו מרובין מחכמתו וכו' אפילו כל הרוחות נושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו וזה נתקיים באהרן... (חנוכה תרנ"ג)
איתא מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל, ובעל הבית בטלית מצויצת באמצע, הרמז הוא, כי מכל המצוות נעשה מלבוש לנפש האדם, וצריך האדם לראות לקבל רשימה וציון מכל מצוה, וזה שאמר ומצותי תצפון אתך, ולכן מזוזה ונר חנוכה עושין רשימה בלבוש הנפש, שהוא הגוף, וזה שרמזו חז"ל כל ביתה לבוש שנים, מילה ופריעה מזוזה ונר חנוכה, ונאמר לבוש שנים, שעושין רשימה במלבוש האדם. (שם תרנ"ב)
...ועל ידי מצות ציצית נשאר רשימה בגוף איש הישראלי, שאינו יכול לשכוח המצוות, זה שאמר תזכרו, לשון נפעל, להיות הזכירה דבוקה בעצם האדם ולא יוכל לשכח. ובאמת כל מצוה היא להביא הזכירה באבר המיוחד למצוה זו, כי הנשמה יש בה זכירה וזוכרת שנשתלחה בעולם לעשות רצון הבורא יתברך, רק הגוף משכח, והמצוה מאירה את כלי הגוף להיות דבק בזכירה הנ"ל, אבל ציצית מביאה זכירה לכל האברים... (שם תרנ"ח)
בפסוק והיה לאות על ידך וכו', למען תהיה תורת ה' בפיך, כי על ידי המצוות האלה שנקראו אותות, ניתקן גוף האדם, ויכול להאיר בו אור הפנימי שבאדם, שהוא חלק כל איש ישראל בתורה, כמו שכתוב "וחיי עולם נטע בתוכינו"... כי הגוף מלבוש לנשמה, ועל ידי אותות אלו מחלישין כח הגוף והנשמה מאירה, לכן אמרו חכמים בחידותם הקורא קריאת שמע בלא תפילין כמעיד עדות שקר, כי בני ישראל מעידין בכל יום על הבורא יתברך, וצריך להיות עדות ברורה בלי תערובת עניני עולם הזה המבלבלים לאדם... (שמות בא תר"מ)
...וצריך כל אדם לידע, כי המצוות שנתן לנו השי"ת, בפרט אותן שנקראו אותות, הם פועלים ומסייעים לכל אדם, וכמו שאדם מניח תפילין למטה ורוצה לצאת משיעבוד הגוף ולכנוס לקבלת מלכות שמים, כמו כן השורש בשמים מוציא נשמתו ונפשו מסט"א ומתקשר אל הקדושה... (שם תר"נ)
בענין מצות תפילין... ואיתא הוקשה כל התורה לתפילין, והמניח תפילין כעוסק בתורה, כמו שיש תורה בדיבור כן במעשה, ועל זה רמזו לא המדרש עיקר אלא המעשה, לבד מעשה המצוות רק התורה עצמה מתקיימת במעשה, כענין שכתוב "ויעש דוד שם", ובאמת גם בכל מעשה מצוה מתעורר בזה אותו הפסוק שבו נאמרה המצוה... (שם תרנ"ו)
איתא שדים נכונו ושערך צימח ואת ערום ועריה, שלא היה בידם מצוות, ערום ממצות עשה, ועריה ממצוות לא תעשה, כמו שיש מלבושים להגן, ויש מלבושי כבוד ותפארת, כמו כן הרמז במצוות לא תעשה לסייע לאדם להתרחק מסט"א, ומלבוש המצוות עשה להתדבק באור תורה, וב' אלו נרמזים במאי דכתיב ויעש ה' אלקים לאדם וגו' כתנות עור בע' ואור בא', עור להגן ואור להאיר... (שם תרנ"ז)
...כי הנה עיקר תכלית המצוה להיות נשאר ממנה רישומה באדם, כמו שאמרנו פירוש ומצותי תצפון אתך, כאשר עושין המצוות ברוב אהבה ותשוקה נשארת הארת המצוה בנפש האדם, וכמו שאמרו צדיק זכיותיו חקוקין על עצמותיו... והענין הוא כי ודאי עיקר המצוה הוא צורך גבוה, וצריך האדם לעשות המצוה לשם שמים בלבד, אבל הכנת המצוה והתשוקה קודם המצוה ולאחריה, מצד זה נעשה מלבוש הנפש, שהמצוה נותנת ברכה לפניה ולאחריה... אבל רוב ההרהור והתשוקה אל המצוה מתקן נפש האדם, וזה שאמרו ז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל הרבה להם תורה ומצוות, שכל התקונים שלמעלה מסר הקב"ה לבני ישראל להיות נעשין על ידי המצוות שבני ישראל עושין, ועל ידי זה מזדככין הנפשות של בני ישראל. (שם תרנ"ט)
...וזה עיקר ההפרש בין ישראל לאומות, כמו שאמרו במדרש משפטים, לבני נח נתן מצוות גלמיות, אבל בבני ישראל כתוב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, שיקבלו על ידי המצוה חיות חדשה, זה החודש הזה לכם, שביד איש ישראל על ידי המצוה לעורר התחדשות השפע קדושה מלמעלה, ועל זה מברכין אשר קדשנו במצותיו, שאנחנו יכולין להמשיך קדושה על ידי המצוות... (שם תרס"ב)
...כי בעשרה מאמרות נברא העולם, ובעשרת הדברות מתקיים העולם, שהקב"ה מנהיג העולם במצות ופקודיו שמסר לבני ישראל, ובכל דבר יש מצוה מיוחדת, והם מקיימים הכל, וכפי שמירת בני ישראל המצוות, כך מתנהג העולם, נמצא שבמה שנתן המצוות לבני ישראל מסר הנהגת העולם בידינו... (שם משפטים תרל"ז)
...והענין מובן, כי כל המצוות הם עצות ושמירה לכל הרמ"ח איברים, ומכלל דכתיב תשמרו, צריך האיש לשמירה שלא יתגבר עליו נפש הבהמיות, כי יש תערובות טוב ורע באדם, וזה שאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו וגו', שזה תכלית שמירה של המצוות, ונמצא כשמחסר מצות עשה נחסר שמירה לאבר ההוא וגובר בו הפסולת... (שם תרנ"ו)
כי בודאי כל הנבראים יש בהם נקודה פנימיות להשי"ת, כמו שכתוב הכל לכבודו ברא, ובאמת על ידי האדם יכול להתברר ולהתגלות השראת השכינה בכל דבר, וזה שאמר ועשו לי מקדש וגו', פירוש שבכל מעשה יהיה רצון האדם כדי להשלים רצון הבורא יתברך, ולהיות נעשה מזה מבוקש השי"ת אותו דבר שמרומז בזה המעשה, כי בכל דבר יש רמז בשמים, וזה שאמר תבנית המשכן, ואף שאין האדם יודע בפרטות תיקון כל מעשה, מכל מקום על ידי שכוונתו לשמים ורוצה לעשות כרצון הבורא, על ידי זה מעורר כח הבורא יתברך, והוא השראת השכינה כל אחד לפי מדרגתו, ועל ידי זה זוכה אחר כך לעשות באמת הכל כראוי... (שם תרומה תרל"ז)
והמדרש בא לבאר, איך שיכולין לרומם חלק להשי"ת מכל דבר ודבר על ידי התורה, שנקראה לקח טוב, פירוש שבכל דבר יש בו נקודת חיות, והוא הטוב שבו, שידוע ענין תערובת טוב ורע, והטוב שבכל דבר הוא כח התורה, ועל זה נאמר כח מעשיו הגיד... וכיון שעיקר הכח נמסר לבני ישראל ממילא יכולין ליקח הכל אליו יתברך. (שם תרל"ט)
...הענין הוא, כי השי"ת בחר בישראל והשרה שכינתו ביניהם, אשר על ידי בני ישראל יתקרבו כל המעשים אליו יתברך, כי המה מובחרים של הברואים, ועל ידי התחברות בני ישראל אליו יתחברו אליהם כל המעשים מדרגה אחר מדרגה, עד שיהיה לכולם דביקות והתקשרות על ידי בני ישראל, וכמו כן בגוף העשיה אשר שורש המעשים הם מלאכות שהיו במשכן, שהיו מעשים אלו דבקים ממש בשורש... (שם תר"מ)
...רק שצריכין לדעת, שאין האור על ידי כח עצמות שלהם רק על ידי שכן צוה השי"ת, וזהו שהקדים ואתה תצוה למצות הנרות, להודיע כי כח תורה ומצות שנתן השי"ת לבני ישראל, וכתוב נר מצוה, ובמדרש ובזוהר הקדוש שתרי"ג מצוות נגד רמ"ח אברי אדם, ועל ידי מצוה נעשה האבר כלי לאור החכמה שיש במוח כל אחד מישראל על ידי האור תורה... ונקרא מצוה מלשון צוותא, שעל ידי מעשה המצוה תמשך עשיות האדם לאור המצוה וניתקן העשיה גם כן... (שם תצוה תרל"א)
ויש ב' מיני חושך, א' על ידי היצר הרע וסט"א שהוא חושך ממש, ועל ידי המצוות מבטל זה החושך, וזה שאמר כאילו מדליק נר לפני הקב"ה, פירוש שמכין מקום לחול שם כבוד מלכותו יתברך, ועל ידי זה מחיה נפשו שנקראת נר... וכפי שאדם מאיר בחושך הגשמי על ידי נרות המצוה, כמו כן זוכה להמשיך אור על נשמתו ונפשו מאור העליון כנ"ל... (שם תרל"ה)
...פירוש איך באה השראת השכינה על ידי המצוות, על ידי שכל מצוה היא קבלת מלכותו יתברך, שהוא עדות שמשועבדים אנחנו לעשות רצון המקום ב"ה אבינו מלכנו, ועל ידי העדות זה שבני ישראל מעידין עליו יתברך, משרה הקב"ה שכינתו על המצוות... כי משפט יש בכל דבר איך להתנהג בדבר זה על פי התורה, ומצד זה יש קיום לכל המעשים מצד שיש להם שייכות אל התורה שהוא רצונו יתברך, וכמו שברא הקב"ה העולם בכח התורה, כמו כן כפי מה שבני ישראל מבררין זאת שכל קיום העולם הוא על ידי התורה ומצוות שמתלבשין בעשיה, כך מעוררין השגחתו יתברך כמו בשעת הבריאה... (שם פקודי תרל"ה)
...כי האדם זוכה על ידי מעשיו לשלימות הנפש, כמו שכתוב בזוהר הקדוש, שזכה יתר נותנין לו נפש וכו' רוח ונשמה, וכמו כן על ידי החטא נמעט הארת הנפש... (שם ויקרא תר"נ)
...אבל כפי עבודת האדם זוכה להאיר הנפש ולהשלימה, ועל זה ניתן המצוות, כמו שכתוב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, להמשיך חיות הנשמה אל הגוף ולהגביר הנפש על הגוף... (שם תרס"א)
וכן יש לפרש אשר יעשה אותם האדם פירוש אותם, באמצעיות המשפטים והחוקים יתקן כל בחינת העשיה, ואז מעורר החיות שיש בכל המעשים, מכח מאמרות הבורא יתברך, ואין לעשות שום מעשה רק בהשתתפות איזה מצוה, כמאמר "בכל דרכיך דעהו"... (אחרי תרל"ח)
...ובאמת כן הוא הנהגת השי"ת בתורה ומצוות, שאין ניכר הטובה עד אחר שמקיימין המצוה באמונה רואין ומשיגין הטובה, וזה שאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, פירוש אחר המעשה ימצא שחי בהם, וגם זה אמת, כמו שאמרו חז"ל ועשיתם אותם, אתם, מעלה אני עליכם כאילו עשיתם, פירוש שבעשיות בני ישראל המצוות נגמר פעולת המצוה ממש, וכאילו הם מעוררים חיות הנמצא בהמצוה על ידי העשיה כתיקונה... וכן הוא בכל מצוה בפרט, שבכח העשיה זוכין לשמע קול דברו הגנוז בה, ועל זה כתב חיי עולם נטע בתוכנו, שבני ישראל להם הכח למצא החיים הגנוז בתורה ומצוות, וקודם העשיה אינו יכול להתגלות... (שם תרמ"ז)
...וכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ולא כתיב ויחיה בהם, לרמוז כי המצוות נותנין חיות גם לפניהם, כי יעשה הוא לשון עתיד, על שם המחשבה, שעל ידי התשוקה וההכנה אל המצוה זוכין מיד להמשיך חיות... (שם תרמ"ח)
בפסוק אשר יעשה אותם האדם וחי בהם... כי המצוות הם מתקנים צלם האדם הפנימי רמ"ח ושס"ה, וכשזוכה אדם לזה המלבוש אין מיתה שולטת בו, כמו שהיה לאדם הראשון קודם החטא, אך אחר החטא נתלבש בגוף שיש בו מיתה, ועל ידי המצוות זוכין למלבוש הראשון, וגם פירוש זה נכלל באשר יעשה אותם, פירוש באמצעיותם נעשה ציור האדם, וגם כפשוטו של ידי המצוות נעשה כלי לקבל חיות שאין בו מיתה, כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים, אם כן לא שייך מיתה רק שעל ידי החטא נאבד מאתנו הכלי הראשון, ובעולם הבא נזכה לכך בהכנת המצוות... ועתידין בני ישראל להתלבש בציור רוחני שאין מושג לשום בריה... (שם תרנ"ג)
כתוב ב' פעמים אני ה' אלקיכם, שממשיכין כח אלקות על ידי שמירת לא תעשה כמעשה וגו' לא תעשו, ועל ידי מצוות עשה משפטי וגו' חקותי תשמרו אני ה' אלקיכם, כדאיתא בגמרא באה עבירה לידו ולא עשאה נותנין לו שכר כעושה מצוה, שכמו שעל ידי המצוות ממשיכין קדושה כמו כן על ידי סור מרע. והקדימו הפסוק קודם עריות, שעל ידי העריות דכתיב ונכרתה, שמפסיק הקשר ודביקות הנפש באלקות, והנשמר מעריות זוכה לדבקות הקדושה... (שם תרס"א)
...מכל מקום הציווי הוא מהקב"ה בתורה, ולכך על ידי ציון המצוה יכול להתדבק בהקדושה שבה, והיא התורה, ומצוות הם באמת עצות איך להמשיך קדושתו יתברך לכל המעשים כנ"ל, וכן בשבת קודש כתיב ויקדש אותו, שממשיך קדושה לכל מעשה בראשית... (שם קדושים תרל"ב)
...רק כפי מה שמיישר כל אדם דרכו להיות מיוחד אליו מעורר הקדושה, לכן גם בשבת קודש על ידי שמתיחדין כל הנבראים לעלות להתדבק בשורשם שורה קדושה, וזה שאמר ויכל וגו' ויקדש וגו' כי בו שבת, ובכל מצוה יש קדושה כמו שכתוב אשר קדשנו, ועל הרצון באדם להתבטל להשי"ת כעבד לעשות רצון רבו שמיוחד אליו, על ידי זה חל עליו קדושה, וזה נותן כח לקיים המצוה, וזה שאמר עזרך מקודש... (שם תרל"ד)
...והמצוות הם במעשה גשמי, רק שהם רמזים וציונים לדברים עליונים, ועל ידי קיום המצוות במעשה זוכה אחר כך לקדושת התורה, וברש"י בכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, פירוש כפי עבודת האדם בעולם הזה במקום שצריך בירור וגדרים וסייגים משמרת למשמרתי וכו', כמו כן זוכה לקדושה... (שם תרל"ו)
וכל אלה הדברים בפסוק קדושים תהיו, ואהבת לרעך כמוך, ויראת מאלקיך הם גם כן הבטחות כי על ידי שמירת אלה המצוות יזכו לאלה המדרגות, כאשר חכמים הגידו כי ואהבת לרעך כלל גדול בתורה, אם כן קשה מאד לקיימה, רק באמצעיות מצות הקודמות לא תלך רכיל, לא תשנא הוכח, זוכין אחר כך לואהבת כנ"ל. (שם תרמ"א)
במדרש ישלח עזרך מקודש וכו', כל המצוות שהקב"ה הנחיל לבני ישראל מביאין קדושה להם, כמו שכתוב אשר קדשנו במצותיו, אבל האדם צריך לראות שישאר מהארת הקדושה רשימה וחקיקה בלב ונפש, וכך הוא בקדושת השבת, קודש היא לכם, ומקוים בו ישלח עזרך, שניתוסף נשמה יתירה באדם, אבל צריך להיות נשאר מזה רשימה לכל ימי המעשה, והמשכה שממשיך האדם מן הקדושה זו נקרא ציון מעשים שבידך, וזה עצמו בחינת ג' סעודות בשבת להיות על ידי זה דביקות האדם בקדושת השבת, והוא רמז מציון יסעדך, שיתן סעד וחיות לכל הימים, ולכן נקרא סעודתא דמהימנותא, שיאמין האדם כי השבת שהוא קודש ונבדל מן הזמן, אף על פי כן מיניה מתברכין כל הימים, והוא משפיע מזון וחיות לכל הימים, ולכן נקרא סעודתא דמהימנותא, שיאמין האדם כי השבת שהוא קודש ונבדל מן הזמן, אף על פי כן מיניה מתברכין כל הימים, והוא משפיע מזון וחיות לכל ימי המעשה, ומעין זה בכל יום, שאין לך אדם שאין לו שעה, וכשבא לפעמים איזה הארה קדושה לאדם, צריך לראות להיות נשאר מזה רשימה וחקיקה בלב. (שם תר"נ)
...הענין הוא, כי הקב"ה ייחד שמו על בני ישראל ביותר, שהגם שהוא א-לוה כל הברואים, אבל הוא על ידי התלבשות וצמצומים וזה נקרא צל, כמו השמש שאינו יכול להסתכל בו בלי אמצעות דברים אחרים, ורק בני ישראל על ידי הכנת מצוות במעשה ממשיכין אלקותו והוצרכו בני ישראל להקדים נעשה לנשמע, כי הבינו שאינו יכול לשמוע התורה רק בהכנת המעשה, וזה נר מצוה ותורה אור, שאינו יכול להנות מאור רק על ידי הנר. (שם תרנ"ח)
במדרש ג' קדושות הם, וב' קדושות נתן לבני ישראל, דיש קדושה בבחינת מחשבה דיבור ומעשה, ובכח התורה ומצוות מתקדשין בני ישראל בדבור ומעשה כמו שכתוב אשר קדשנו במצוותיו, וב' קדושות אלו יכול איש ישראל להתקדש בעולם להיות כל דבריו ומעשיו נשמרין בקדושה לשמור הדיבור והמעשה, אבל המחשבה להיות נשמר לעולם בקדושה בלי מחשבה זרה אין באפשרות... אך המקדש עצמו כראוי בב' הקדושות מעלין עליו כאילו נתקדש גם קדושה השלישית, כיון שברצונו להתקדש ונאנס, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, ובקדושת הדיבור ומעשה, כל שאינו מתקדש בהם נעשה רשימה בפועל בדיבור או במעשה, לכן לא סגי ברצון בלבד, אבל בבחינת המחשבה תלוי ברצון, ולכן כל שברצונו באמת להתקדש אין האונס פוגם בו. והנה מצות קדושים תהיו להמשיך הקדושה בכל עובדא, כי קדוש אני ה' אלקיכם, אם כן הקדושה נמצאת באיש ישראל, אבל צריכין להמשיך הקדושה בכל האברים... (שם תרנ"ט)
...דבכל אדם נמצא הקדושה בכח הנשמה שבאדם חלק ה' ממעל, אבל האדם צריך להמשיך מקדושת הנשמה אל הגוף ורמ"ח אברים, והוא בכח המצוות שהם מול רמ"ח אברים, כמו שהחיות הנפש מתפשט אל האברים בגשמיות, כמו כן בקדושה מקור הקדושה בנשמה, ונמשך אל האברים, כמו שכתוב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, שעל ידי המצוות נמשכת החיות אל האברים, וכתיב וחי בהם, פירוש למעט חיות שמצד הטבע והגשמיות... (תרס"ג)
...כי בכל נפש ישראל נמצא הקדושה רק על ידי שנתלבש הנפש בגוף צריכין לתקן הגוף שיוכל להרגיש הקדושה, ועל זה ניתנו המצוות כמו שכתב בספר שער הקדושה, לכוין בכל מצוות עשה להמשיך קדושה לאבר המיוחד למצוה זו, ובלא תעשה לנקות הזוהמא מאותו הגיד... (שם אמור תרמ"ז)
...פירוש שהמצוות ומעשים טובים הם להמשיך כל הדברים שבעולם העשיה להיות מתעלין על ידי האדם שנקרא מהלך, והוא בעסק התורה, ועל ידי זה ממשיך כל המעשים אשר נושא אותם, ושור לעול הוא שמשעבד עצמו להיות נמשך אחר רצון הבורא, וכחמור למשא הוא לישא עמו גם כן כל הברואים אשר הם מתעלים על ידי האדם, לכן על ידי זה ונתתי גשמיכם וכו', על ידי שיתעלו המעשים בכח התורה יתמשך חיות הקדושה גם לגשמיות... (שם מסעי תרל"ו)
...ועל ידי דיבור ומחשבה זוכה אחר כך לעשות כי העשיה קשה מכולן, ועיקר על מנת לעשות הוא לתקן עצמותו, כמו שאמרו רז"ל ועשיתם אותם, כאילו עשיתם את עצמכם, כי תרי"ג מצוות מתקנים אברי וגידי האדם, ועל ידי זה זוכה לקבל הנפש ונשמה, ונקרא בריה חדשה, והכל על ידי היגיעה בתורה כמו שכתב בזוהר הקדוש... (שם תרמ"ו)
ואיתא במדרש אילו היה יודע בועז שהקב"ה כותב עליו ויצבט לה קלי, עגלות פטומות היה נותן לה... ונראה שאלה האנשים אשר עשו מצוה בשלימות שנתקבלה לפניו ית"ש, אם היו מתחזקים ביותר היה מיד גאולה שלמה, וראובן היו מספיקין בידו להשיבו אל אביו, ולא היה שוב גלות... כי בכל מצוה נכללת כל התורה ותחית המתים... (במדבר שבועות תרנ"ו)
איתא בגמרא, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצאתה בת קול מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו, דכתיב עושי דברו והדר לשמע וכו', פירוש הענין, דכתיב לעולם ה' דברך נצב בשמים, וכל היוצא מפיו של הקב"ה הוא קיים לעד, ולכן כשאדם מקיים מצוה כראוי, מתעורר אותו הקול השייך לזו המצוה, ונמצא על ידי עשיית המצוה שומע דבר ה' ומתדבק בשורש המצוה, ועל זה אמרו שכר מצוה מצוה, ואמרו ועשיתם אותם, מעלה עליכם כאלו אתם עשיתם אותם, כי מתחדש זה הדיבור והציווי על ידי העשיה כראוי לשמה... וזה מה שרמזו חז"ל כי מכל מצוה נברא מלאך, הם המלאכים שנבראו בדבר ה' של כל מצוה ומצוה. שם תרנ"ז)
במדרש ה' חפץ וגו' יגדיל תורה ויאדיר, דכתיב נר מצוה ותורה אור, כי המצות הם ממשיכין הארת התורה לתוך המעשה, ונקראים נרות שהם הכנה לקיום האור, כי המצוות הם מהתורה, ועל ידי שהוא ציווי השי"ת נמשך דביקות המעשה לפנימיות שבה כי כל הנבראים בהתורה באורייתא ברא קוב"ה עלמא, והמצוות הם קיום אור חיות התורה שיש בהנבראים כנ"ל, וזה יגדיל תורה, והוא בחינת תורה שבעל פה, שביד האדם על ידי המצוות להמשיך אור התורה בכל מעשיו, כמו שכתוב קרוב וגו' בפיך ובלבבך לעשותו, וזה שאמר בהעלותך, כי על ידי המצוות שנגד אבריו של אדם מתברר שכל הנבראים רק כלים מיוחדים לפנימיות חיות השי"ת שבהם, ומעלה הכל לשורשו, והוא חיבור ז' הנרות באור שבעת הימים, ומול פני המנורה יאירו הוא דביקות ימות החול בשבת שנקרא אור שבעת הימים. (שם בהעלותך תרל"א)
... והרמב"ם בפירוש המשניות כתב, כשמקיים אדם מצוה אחת בשלימות זוכה לעולם הבא, ולכן הרבה מצוות שימצא, על כל פנים מצוה אחת לכל איש ישראל, ודבריו אמת, שבכל מצוה תלויין תרי"ג מצוות שכשנתקן אבר אחד כראוי, ואז שלהבת הנשמה עולה באמצעיות מצוה זו ממילא מאירין כל האברים... (שם תרנ"ו)
...ונראה שהמצוה שתלויה במעשה גשמי מעוררת יותר האדם, כי קדושת שבת קביעא וקיימא, והמצוות שהם במעשה האדם מביאים קדושה גם למעשה גשמי, כמו שכתוב במדרש שבכל דבר יש מצוה... (שם שלח תרל"ג)
...כמו כן בכל מצוה שאדם עושה כתיקונה מתעורר על ידי זה כח התורה ממש, בחינת המנוחה והשבת כנ"ל, ואם היה נגמר השליחות כראוי, היו מביאין הארת התורה בחינת משה רבינו ע"ה לארץ ישראל, ולא היה עוד גלות כלל... (שם שלח תרל"ח)
...כי השי"ת ברא כל העולם, להיות מתחברין הנבראים על ידי האדם, עד שיהיה הכל מקורב להשי"ת, כמו שכתוב "ולכבודי בראתיו וגו'", פירוש תשמעון שיהיה מורגש ונשמע ההארה שיש בכל דבר, כי בכל דבר יש הארה מהשי"ת והוא נקודת הפנימיות, וצריכין בני ישראל לראות שיהיו כל מעשיהם בדביקות החיות מנקודה הנ"ל, ועל ידי זה ממשיכין הארה ושמיעת דבר ה' מתוך כל דבר, וזה מצוות קלות לדבק גם דברים הרגילין על ידי שעושין הכל רק לרצונו... וזה תכלית רצונו, להיות כל הנבראים מחוברין זה בזה עד שגם הסוף ומדרגה התחתונה תהיה נמשכת אחר הראשית וההתחלה כנ"ל, ולזאת הוי זהיר במצוה קלה וכו', כי זה כמנורה של חוליות וכו', שנקרא בונה מה שמקרב דבר לדבר שיהיה נגמר הכלי, וכן תכלית הבריאה להיות כל אחד לכבודו יתברך, ומצוה לשון צוותא וחיבור... (דברים עקב תרל"א)
...אכן כפי קיום התורה והמצוות כן יכולין לשמע חדשות בכל עת, כמו שכתוב דדיה ירווך, מה שדים כשתינוק ממשמש בו מוציא חלב, כך דברי תורה ומצוות כפי עסק האדם בהם כך מתחדש לו לשמע בכל עת חדשות, זה שאמר נעשה ונשמע, כי ידעו שכפי העשיה כך ישמעו תמיד התחדשות, ועל זה נאמר אשרי איש שישמע למצותיך, ובכח זה הוציאו החכמים מכח אל הפועל התורה שבעל פה... ובאמת כל העולם ומלואו מלא מצוות, כי הכל לכבודו ברא, וכשעוסק בהם כל ימיו זוכה שיתגלה לו מצות בכל עת ובכל מקום ובכל דבר... (שם תרנ"ו)
והיה אם שמע תשמעו, בגמרא דרשו רז"ל נתן תתן וכו', אפילו מאה פעמים, כמו כן הכא, שמע תשמעו אפילו מאה פעמים, כל הקבלות שמקבלין בני ישראל עול תורה ומצוות בכל יום מביאין את האדם לדביקות לאהבה את ה', כי זה תכלית כל המצוות, כמו שאמרו רצה הקב"ה לזכות את ישראל הרבה להם תורה ומצוות, כי כפי זיכוך האדם כך יוכל להתדבק בה' ולאהבה אותו... (שם תרס"ד)
בפסוק בנים אתם וגו', ובמשנה חביבין ישראל שנקראו בנים למקום וכו', פירוש הקב"ה נתן לנו אותות ומצוות שעל ידיהם יהיה לנו דביקות בכח הנשמות שמצד זה נקראו בנים, כי כל המצוה שנקראו אות, כמו מילה שבת תפילין כולם הם לעורר הפנימיות וכח הנשמה, וכמו שכתוב שם לטוטפות בין עיניכם, כמו כן כתיב כאן ולא תשימו קרחה בין עיניכם, שלא להתדבק בגשמיות להסתיר הדעת והתקשרות הנשמה, כי כל הגשמיות נקראת מת, שאין לו קיום, אבל הנשמה היא החיות... (שם ראה תרנ"ג)
...פירוש המצוות לבד שהם פעולות המוכרחין בעצמם לבד זה הם ניתנו לבני ישראל לתקן אותם שבכח המעשה יתדבקו בשורש נשמתם, ולכן אף שנולד מהול צריכין להטיף דם ברית מפני בריתו של אברהם אבינו ע"ה, כלומר שעל ידי המצוות שבני ישראל עושין מעוררין שורש אחדות בני ישראל שהוא מציאת חן אומה הישראלית, וזה נקרא בריתו של אברהם אבינו, ומצד זה אין הפרש בין מצוה קלה לחמורה, דסוף סוף על ידי המצוה מעורר כח נשמתו, וה שאמר והארכת ימים בקלה שבקלות... (שם תצא תרל"ז)
במדרש כי יקרא קן צפור, לוית חן הם לראשך וכו', כי עיקר ציור האדם ברמ"ח אברים וגידים הוא רק רמז ודמיון לנשמת האדם הכלולה מתרי"ג מצוות עשה ולא תעשה, ועל ידי המצוות במעשה יכולין להמשיך הארת הנשמה באברי הגוף, ואז חל עליו הצורה המיוחדת לאדם, דכתיב וייצר, דרשו חז"ל ב' יצירות, בעולם הזה ובעולם הבא, והצורה שהיא פנימיות ניתנה רק לבני ישראל, ולכן כתוב עם זו יצרתי לי, הגם כי כל היצורים מאתו... וכפי הכנת האדם להיות אבריו מוכנים לקבל הארת הנשמה, כן מתגלה ומתפשטין כחות הנשמה שמתחלקת לתרי"ג כנ"ל, כדכתיב בזוהר הקדוש, שהגוף הוא קול לנשמה... (שם תרמ"ה)
...ואמר א"ז מו"ר ז"ל כי השומר ברית דעלה איתמר חגור חרבך וכו', מנצח אותו רשע, שנאמר לו ועל חרבך תחיה, לכן כתיב ויחלוש יהושע את עמלק וכו' לפי חרב, פירוש לפי כח החרב שהיה נמצא בבני ישראל... (שם תרמ"ז)
במדרש לוית חן הם וכו', כבר כתבתי במקום אחר, כי כח המצוות להעלות נפש הבהמיות לבחינת דאדם, כיון שהגוף יש לו חלק בעשיות המצוות מתעלה באותו שעה כמו לא תחסום שור בדישו, אף על פי שעוסק במאכל דאדם, המצוה שלא למנוע ממנו בשעת דישה, והרמז כי בעשית המצוה מתעלה גם הגוף, ועל זה אמרו חז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל הרבה להם תורה ומצוות, כי הנשמה טהורה היא, אם כן הזיכוך הוא רק לנפש הבהמיות, ולכך בני ישראל נקרא אדם, שעל ידי המצוות מהפכין גם חלק הבהמיות להיות בכלל אדם ועל זה נאמר אדם ובהמה תושיע ה'. (שם תרנ"ז)
...עיקר תכלית המצוות לחבר הגוף אל הנשמה, כי הוא לבוש וציור אל הנשמה, ועל ידי המצוות מוציאין מכח אל הפועל זה הציור, והוא החן, כמו שכתוב ויהי נועם ה' אלקינו עלינו, וכתוב תמשילהו במעשה ידיך, כי הנשמות מעשה ידיו של הקב"ה, כמו שכתוב ונשמות אני עשיתי, והאדם מושל על הנשמה, שיכול להוציא כוחות הנשמה אל הפועל... (שם תרנ"ח)
...ואין מי שיכול לפתוח בתורה רק בני ישראל בכח התרי"ג המצוות, שנקרא נר מצוה שהוא עצה איך לגלות אור תורה, וכמו שכל מפתח יש בו צורה, כדמות המנעל, ובו יכולין לפתח, ואם נשתנה צורת המפתח אי אפשר כלל לפתוח, כן מפתח של התורה הוא תרי"ג מצוות, וכל מפתח ציור פרטי, ועל ידי קיום כל התרי"ג נפתח התורה, ולכן נעלמה מעיני כל חי, רק בני ישראל שנמסר להם המפתח, ולכן כתוב במדרש למי שממציא את כל רמ"ח מצוות, ומכל מקום בכל מצוה יש התקשרות לכל תרי"ג מצות, כמו שכתוב ותרי"ג מצוות התלויים בה... (שם נצבים תרס"ד)
ונראה דכמו שג' עבירות הן תכלית הרע, לעומת זה הפורש מהן וזוכה להתענג בג' סעודות של שבת הוא זוכה ונוחל כל חמדת העולם, ובמדרש ג' מדות נבראו בעולם, זכה באחת מהן נטל כל חמדת העולם, זכה בחכמה זכה בכל, זכה בגבורה זכה בכל, זכה בעושר זכה בכל, והיינו דהפורש מעבודה זרה שהיא חטא בשכל זכה בחכמה, והפורש מגילוי עריות זכה בעושר, כדכתיב (משלי כ"ט) ורועה זונות יאבד הון... והפורש משפיכות דמים זכה בגבורה... (בראשית נח תרע"ב)
...ועל כן יש לומר שמן המצוות שהאדם עושה באהבה ודביקות נבראים מלאכי ארץ ישראל, ובכלל הם מצוות עשה רמ"ח אברים דמלכא, שהן מוסיפות דביקות והמשכת הלב לאביהן שבשמים, ומצוות לא תעשה שהן לדחות כחות החיצוניים והרצון אחרי הגשמיות, מהן נבראים מלאכי חוצה לארץ... (שם וישלח תרפ"א)
...והיינו דכל הנעשה בחיוב היינו מצוות ומעשים טובים, הם מושכין קדושה באותו ענין לבד, כי יש מצות שסגולתן להמשיך אהבה, ויש מצוות שסגולתן להמשיך יראה, ויש חכמה, ויש בינה, כידוע, אבל מה שזוכה אדם על ידי שלילה, היינו שבורח מחיצוניות, אם הוא בורח מהחיצוניות בכלל, היינו כאשר היא חיצוניות, ואינו מחשב על פרטות של דבר, לעומתו בא נמי בקדושה כללית, היינו כל מה שהוא מסטרא דקדושה... (שמות תרומה תרע"ח)
...והטעם יש לומר דהנה שכר מצוה מצוה, ואיננו דבר נפרד אלא המצוה בעצמה שפעל, וידוע דהמצוות הן גבוהות מאד ונקראות רמ"ח אברים דמלכא, והמצוות הן צורך גבוה שמתקן בעולמות העליונים, על כן שכרו נמי שמה, ורק שיש בהן תועלת בצד מה גם בעולם הזה, כמו שכתב הרמב"ם סוף הלכות תמורה, שהמצוות הן לתקן הדעות וליישר כל המעשים, על כן נמשך נמי שכר בצד מה גם בהאי עלמא, והם כל יעודי התורה... (שם ויקהל תרע"ג)
...אך יובן על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצלל"ה דמה שמצוה על ידי עשיית בשר ודם פועלת בעולמות העליונים, הוא מחמת שהאדם הוא שליח השי"ת, ושלוחו של אדם כמותו, היינו שהמעשה מתייחס להמשלח, ואם כן הרי הקב"ה הוא העושה... ובזה יובן משל הזוהר הקדוש, דכשאינו מקבל עליו עול מלכות שמים תחילה, אלא שרצון עצמו בכך, אפילו להשלמת נפשו ולא מחמת הציווי, אלא שעושה בבחירתו מחמת שכך ראוי לעשות, שוב אי אפשר לייחס המעשה להשי"ת, אלא כעושה מאליו, ואם כן שוב אי אפשר שתפעל המצוה בעולמות העליונים כלל, ומאחר שהמצוות הן צורך גבוה, היינו לתקן העולמות העליונים, ואם אינו מקבל עליו עול מלכות שמים תחילה, היינו לעשות המצוה מחמת ציווי השי"ת, אם כן אין העולמות העליונים נפעלים ונמשכין אחר מעשיו כלל... (ויקרא תרע"ג)
ונראה דהא דסמיך ליה את משפטי תעשו ואת מצותי תשמרו הם מקבילים נגד מעשה מצרים ומעשה כנענים, והיינו כי המשפטים הם דבר שהשכל מחייב, כמו שפירש"י אלו לא נאמרו היה כדאי לאמרם, וחקים הם דברים שלא נודע טעמם. והנה העריות הם מכלל החוקים, כי לפי השכל האנושי אין לאדם נשואים הגונים כמו שישיא את בתו ולבנו הגדול, וינחילם בנחלתו, וזה ללמד על הכלל כולו יצא, שאפילו אותם שהם תועבה גם בעיני אדם, עיקר טעם אזהרתם הוא מכלל החוקים שנעלם טעמם, ועבודה זרה היא שכל מעוקם כנ"ל, ומתייחס ביותר למשפטים, ועל כן בשמירת ישראל משפטי השי"ת, שהם משפטי התורה, יתישר שכלם ומוציאם משכל מעוקם ומיצרא דעבודה זרה, וכן בשמירת החוקים ינצלו מיצרא דחוקי התועבות ומעריות בכלל... (שם אחרי תרע"ג)
ונראה דהנה בזוהר הקדוש שאין מחשבת האדם פועלת בעולמות העליונים, אלא המעשה הוא הפועל, אף דבלי כוונה מה יתרון למעשה, ורבי שמעון מאריה דספר הזוהר אזיל בתר כוונה, ומכל מקום העיקר הוא המעשה, והיינו שעל ידי המחשבה והכוונה פועל המעשה עוד יותר מאשר בלי מחשבה וכוונה, ומכל מקום העיקר מה שפועל בעליונים הוא המעשה. ונראה דכל זה הוא לתיקון העולמות העליונים, אבל לתיקון שלימות האדם, עיקר התיקון הוא תלוי במחשבה וכוונה, שאם יודע טעם המצוה הוא מתענג ונדבק בה, והלב מתרגש ופועל ומתפעל מזה, ובזה נעתק טבעו מחומריות לרוחניות ונשלמת נפשו, אף שמחשבה לבד גם כן אינה כלום, מכל מקום עם המעשה יש לאדם יותר תועלת מהמחשבה... (במדבר שבועות תרע"ב)
...והיינו על ידי שישראל עוסקים בדברים הגשמיים בקדושה ובטהרה בזה מכניסים קדושה גם לגשם, והם רצו להכניס כחות הטומאה בכל הדברים הגשמיים, עד שבלתי אפשר יהיה לישראל להתקדש בעשותם בדברים הגשמיים. והנה במדרש (במדבר רבה י"ז ה') לא הניח הקב"ה דבר שלא נתן בו מצוה לישראל, יצא לחרוש לא תחרוש בשור ובחמור... והיינו שמצוות התורה שיש בכל דבר ודבר אינה מניחם להתגשם, כי ההלכות שבתורה מבערין את כל כחות הרע המגשמים, ועל כן תמצא שבענינים שהם מגשמים ביותר, כי בהם מצוות והלכות ביותר, עבודת האדמה מגשמת את האדם, כבמדרש (בראשית רבה ל"ו) שלשה הם שהיו להוטין אחר האדמה, ולא נמצא בהם תועלת וכו', ועל כן יש מצוות רבות והלכות מרובות כל סדר זרעים, וכן סדר נשים ומסכת נדה... אם כן מחמת המצוות וההלכות שמבערין את כחות הרע, לשוא כל עבודת הרשעים האלה להכניס כחות הטומאה בדברים הגשמיים, וזהו כשראה מצוות שהם מקיימין בעפר רפו ידיו (של בלעם). (שם בלק תרע"ד)
והנה ידוע שרמ"ח אברי הנפש אינם נשלמים אלא ברמ"ח מצוות עשה, ואם כן כל עוד שאינו מקיים כל המצוות, עדיין אין הצלם אלקים עליו בשלימות, קל וחומר ממחוסר אבר הגשמי, וזה שדקדק המדרש, כי אם שמור תשמרון את כל המצוה, היינו שהשמירה מהמזיקין היא מחמת שמירת כל המצוה, ובאשר אמר הכתוב המצוה הזאת, משמע מצוה יחידה, וזוהי סתירה מיניה וביה, על כן יצא לדרש שהכוונה למצוה אחת כוללת... (דברים ראה תרע"ד)
והנה מפורש בדברי המדרש שלשה מיני שמירות, אחת הפורמא שהיא נתונה בפני המזיק שלא יביט באדם, והשנית המלאכים שהם משמרים את האדם, והשלישית איקוניא מהלכת לפניו, שפירושו צלם אלקים. דהנה ידוע שיש באדם שלשה חלקים, והם גוף ונפש ושכל, ובאשר את זה לעומת זה עשה האלקים, בודאי יש כנגדם כחות חיצוניים המקבלים לעומת שלשה אלו, והם הם המזיקים, יש מהם מתנקשים להזיק את הגוף, ויש מזיקים דקים מאלה שמתנקשים להזיק בנפש, ויש שמתנקשים להזיק את שכל האדם.
ונראה שלעומתם יש שלשה מיני שמירות, והיינו היות ידוע כח ראיית העין לפעול פעולה ממשית... ועל כן כשהמזיקים מביטים באדם חס ושלום נעשים מחוברים לחלק האדם הנראה, והוא הגוף, ומובן שהתחברותם גורמת נזק, והוא כענין חולי המתדבק ויותר מזה. אך לזה ניתנה הפורמא בפני המזיקים שלא יביטו באדם, והיא שמירה לגוף האדם, ויש מזיקים דקים מאלה, שמזיקים בהתקרבותם אל האדם ומזיקים את הנפש, והם אינם צריכים להבטת העין, כי העין היא צמצום כח הנפש בכלי העין, ומזיקי הנפש... נגדם יש מלאכים השומרים כשבאין להתקרב אל האדם פוגעים תחילה במלאכים הסובבים את האדם, והם נמסים כהמס דונג מפני האש... ורבי יהושע בן לוי הוסיף שמירת צלם האלקים, שזו שמירה בפני כחות החיצוניים עוד דקים מאלה המזיקים את כל השכל.
ונראה שישראל זוכין לשלשה מיני שמירות בשלשה סוגים וחלקים של מצוות, בשביל מצוות שבמעשה הגוף זוכין לשמירת הגוף, והיינו דהנה כתיב (תהלים י"ט) מצות ה' ברה מאירת עינים, וכשזה קם זה נופל, גורם חשכת עינים למזיקין, וזוהי הפורמא בפניהם שמירת הגוף כנ"ל. ובשביל רעותא דליבא ורגש הנפש שבעשיית המצות זוכין לשמירת הנפש, והיינו דאמרו ז"ל שמכל מצוה נברא מלאך, ומצד הסברא שהמלאך הנברא מהמצוות הוא מרעותא דליבא, ורגש הנפש שבמצוה, שכמו שהרגש דבר פנימי נעלם, שאינו נראה לעיני בשר, כן נברא ממנו מלאך שהוא פנימי נעלם שאינו נראה לעיני בשר, ובשביל שהאדם מתחכם במצוות ורודף אחר כוונת התורה מה ה' דורש ממנו, ובכלל זה הוא קדש עצמך במותר לך... וביותר שמירת הברית, בזה זוכין לצלם אלקים בשלימות, כמו שהגדנו בזה כמה פעמים, והיא שמירה לשכל כנ"ל... (שם תרע"ז)
...והעצה היעוצה לזה היא לחשוב ולהתבונן בגדולת השי"ת איך שהוא מלא כל הארץ כבודו, ולעומתו הוא עצמו בריה שפלה וקטנה, עומדת בדעת מעוטה וקלה לפני תמים דעות ב"ה וב"ש ונבזה בעיניו, ועל זה נאמר אני את דכא אשכון, וממשיך עליו הארה אלקית, וממילא נמשכת עם זה הארה מחיה ויחידה, ואז יכול לשפט את עצמו ולהתבונן הראוי מבלתי ראוי, אך גם לזאת צריך עזר אלקי שיהיה ביכלתו להיות ממארי דחושבנא, ולהיות דכא רוח ונכנע לפני השי"ת כדבעי, אבל יש לומר בזה דהמצוה עצמה מסייעתו שיוכל לבא לזה, להיות דכא ושפל רוח למען ימשוך לעצמו הארה אלקית והארה מבחינת חיה ויחידה כנ"ל, שיהא ביכולת לשפט את עצמו. וכמאמר כלב, "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה", ופירש רש"י אפילו בשמים הוא אומר לנו עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו, וכבר כתבנו שלא על דרך גוזמא אמר כך, רק בפשיטות באמת אם היה כך המצוה היה המצוה נותנת לנו כח לעשות כן...
אך כל זה הוא באם עדיין לא קלקל מעשיו והלך ישר כמו שבראו הבורא יתברך שמו, אבל באם כבר הוא פגום, שוב אין המצוה מאירה בו כל כך, וכמו שכתבנו לעיל ובטעם מצות חליצה בשם המגיד זצ"ל, אבל יש עצה לזה על ידי שבת קודש, שבשמירת שבת מאירה בו הנשמה היתירה, דהנשמה היתירה איננה נטבעת בתוך הגוף... (שם שופטים תרע"א)
...ולפי זה מובן הטעם, דבשביל עבירה קלה פרנסתו מבלעדי הטורח והעמל והוא מפנה מחשבותיו לתורה ולעבודה ומסלק ממנו את חשבונות הרבים אשר חשבו בני אדם, זהו נקרא שילוח עבד עברי, היינו שהוא משלח את עצמו לבלתי היות עוד עבד לעצמו, ובודאי מצות שילוח עבד עברי בפשיטות גורמת גם כן שיהיה משלח את עצמו, וזה שאמר אם קיימת מצות שילוח הקן, אתה זוכה לשלח המדות הנמשכות אחריו... אלא סוף הכוונה שלימות גופו שיהיה נמשך אחר רצון השי"ת, שתהיה מעלתו מצד עצמו, שלא יצטרך להיות עבד מכודן לעצמו... (שם תצא תרע"ז)
ונראה דהנה ידוע שהמצוות הן סגוליות, כמו שכתב הרמב"ן כי אין בטבע שהאוכל חלב יכרת, והמשלח את הקן יאריך ימים או יזכה לבנים, אלא שהמצוות יש בהן כח נעלם סגוליי, שבלתי מובן לשום אדם איך הוא הדבר הזה, ולמשל כח סגולת אבנים יקרות, וכח אבן השואבת את המתכות, כן אלפי אלפים פעמים ככה סגולת המצוות שיש בהן כח נעלם גדול מאד למעלה ממסתרי הטבע, ומובן ממילא דהא שהמצוות נקראות תרי"ג עיטין דאורייתא, שהן עצות מרחוק לתקן הדעות וליישר כל המעשים דלאו דוקא כח הנגלה והנראה מהן שחיים הן למוצאיהן, אלא העיקר הוא כח הנעלם והסגולה שבהן... (שם תבא תרע"ט)
וכבר הגדנו שזהו ענין שבע המצוות שיש בביכורים, כמו שכתב הרמב"ם, על כן יש לומר שסגולת מצוה זו לעורר בישראל ענין ביטול שבע מדותיו לרצון השי"ת בכל הענינים לכל השנה... (שם)
...ויש להוסיף בזה לפי דרכו בזה הפירוש, בגדי ישע ומעיל צדקה, דמבגד נצמחה ישועה, דאם אדם מקדש את עצמו במותר לו, אז אין המקטרגים יכולים לקטרג, דהקב"ה עושה מדה כנגד מדה, ואחר שהאדם ויתר ועשה לפנים משורת הדין, אף הקב"ה מוותר כנגדו ועושה עמו לפנים משורת הדין, ומעיל צדקה היינו אם הוא עושה רק על פי הדין, אם כן מה שהקב"ה עושה עמו הוא רק מטעם צדקה... ובכן יקבל אדם על עצמו שמהיום יקדש את עצמו במותר לו, וזה יועיל לו לצאת זכאי בדין. (שם נצבים תע"ר)
...ולדידי יש לומר להיפוך, כי בגד הוא למדת חיתוך האברים, וזה בא על ידי תרי"ג המצוות, שמהן נעשה בגד לרמ"ח אברי הנפש, ומעיל הוא מקיף על כל הגוף בלי חיתוך אברים פרטיים... זה נעשה מקדש עצמך במותר לך, שהיא מצוה מקפת על כל מצוות התורה... אבל על ידי מצות קדש עצמך במותר לך, שהיא לפנים משורת הדין, כמו כן הקב"ה עושה עם האדם לפנים משורת הדין בלי גבול, ובא לו אור גדול ומקיף ונקרא מעיל צדקה... (שם וילך תרע"ב)
ובתנחומא שם מסיים, ומי הן המלאכים אלו שמשמרין אותו מן המזיקין וכו'... לפי שכל העולם כולו מלא רוחות ומזיקים. עד כאן. פירוש שכל ענייני העולם הם מליאים דברים המזיקים לנפש מכל צד, כל חמדה וכל חפץ הנמצא בבריאת העולם הוא מעורב טוב ברע, הטוב כאשר ישתמש בו רק לרצון השי"ת, והרע להיפך, וזהו שמלא מזיקין. והגדר לזה היא התורה, כמו שאיתא (ב"ב ט"ז א') בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין, שהיא השמירה שעל ידי כל מצוה ממצות התורה שמקיים נמסר לו מלאך אחד, רוצה לומר כח הקבוע ועומד שאין יכול לנטות כלל אל הרע, והוא משמרו מהם ומכריז ואומר תנו כבוד וכו', שלפי שהוא צלמו של הקב"ה שעל כן יש בו כל הכחות כולם גם להנזק ותחפצו להזיק, אדרבא תנו כבוד, רוצה לומר כחות המזיקים המנעו ממנו... שעל ידי המצוה הוא בתואר עושי דברו, שבזה הוא עצום מן המלאכים, רוצה לומר בעל כח יותר מהם, לפי שהוא בעל הכחות כולם עד שקיום המצות שייך אצלו להיות נקרא על ידו בשם עושי דברו, והוא צלם אלקים כמו שנתבאר. והיינו שצלם אלקים הוא שיש בידו גם הרצון הזה אבל אינו נמשך אחריו. מה שאינו כן המלאכים שאין להם אותו רצון כלל. ולכך מעלה הוא זו מה שהאדם צריך להיות נשמר, כמו שמנהגו של העולם שהעשיר מתיירא וצריך להיות נשמר מן הלסטים... (חלק א שיחת מלאכי השרת עמוד יט)
המצות הן עצות לאדם איך להיות שלם, כמ"ש בזוהר יתרו פ"ב ב', והן עצות להשיג כל חלקי נרנח"י, לכל אחד מצות מיוחדות וכמ"ש בזוהר שם א' דה' קולות דהר סיני הם נגד ה' דרגין דיחזקאל כנ"ל... ומצד כל כח נפש יצא קול צעקה מיוחדת לאותו כח שהוא מכיר אמיתות השי"ת ומתייחד בו, שעל זה הוא כל מתן תורה. ובודאי יש מצות מיוחדות שהם עצות מיוחדות לכל מדרגה שהוא עומד בה איך להזדכך בה... והיינו אנכי דלא אמר בלשון ציווי כמו שאמרו במקום אחר, שהוא נגד אמונה פשוטה הקבועה בלב כל איש ישראל, ולא שייך על זה ציווי, דמי שאין מאמין מה יועיל ציווי, רק ישראל מאמינים בני מאמינים. ונגדו לא תרצח הוא בהרחקת נפש דמסאבו שהוא היפוך מדריגת קדושת ישראל זהו בלא תרצח... (חלק ב צדקת הצדיק רכט עמוד קה וראה שם עוד)
על כל דבר יש עצות על ידי דברי תורה ומצות. ויש מצות המועילות למי שנפסק ממדריגתו שגברו עליו איזה ימים מחשבות הבלים וניתק מקביעות דברי תורה בלב להחזירו לקביעותו, וביחוד הוא לזה מצות שבת, שביום השבת יש לו לקחת על ידי קדושת מצות שבת לחזור לידבק בדברי תורה ולמאס הבלי עולם הזה. ועל זה רומזת מצות עבד עברי, "ובשביעית יצא לחפשי", רוצה לומר מי שנשתעבד ליצר הרע... ופרשה זו תחלת משפטים, דפי' כמ"ש במגילה ט"ו על "לרוח משפט" זה הדן את יצרו, פירוש כי ניצוח היצרים נקרא מלחמה בדרז"ל, והדיין השופט ביניהם צריך שלא יהיה נוגע לכאן ולכאן, ועל פיו יקום דבר ושניהם צריכים לשמוע וזה מי שיצרו בידו שאונו בידו שבכחו לסלק עצמו מנגיעה ולשפוט על כל דבר אשר יעלה במחשבתו לדעת אם טוב אם רע. ועל זה הוא הלימוד דמשפטים, ובזה נאמר "אשר תשים לפניהם" להבין הטעם. פירוש דיש חוקים ומשפטים כנודע, ובודאי כך כח פעולתם בלב, אלו לחוק חוקי חיים מה שלמעלה משכל האדם, והיינו בענין השגת אלקות, וכן בענין ניצוח היצר, מה שאלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו. ואלו לתת קדושה בלב, כמ"ש אשר קדשנו במצותיו וצונו מה שהוא מורגש בשכל. וכן בניצוח היצר בכח אדם ברוח משפט. ובכל מצוה עצמה יש חוקים ומשפטים, פירוש מה שמשכיל ממנה ומה שהוא כמו כחוקה, ולכך פעולתן בשתיהם. וזהו כלל מתן תורה, וסמך לה אלה המשפטים אחר שנתן תורה תבלין ליצר, והוא הסייעתא דשמיא, ביאר המשפטים, איך לדון יצרו בשכל אדם, וזהו אשר תשים - להבין בשכל, והם בקנאה תאוה וכבוד, ופתח בכבוד, דהיינו בהתנשאות על זולתו ובגדול שבהתנשאות כאדון על עבדו ואמתו, ידע שבאמת על נקודה ישראלית אין התנשאות כלל כנ"ל אות רל"א. וזה נקרא שביעית שהוא המרכז מהעגולה, וו' שנים היינו מצד חוחים הסובבים לשושנה כידוע, כי המדות הם ו' קצוות, וכאשר נתטמטם הלב לגמרי והיינו על ידי מכירת פירות שביעית כמ"ש בקידושין כ'... והיינו כאשר נשתלם במדרגת הרע בו' קצוות אז ו' שנים יעבוד, אבל בז' שהוא סוף מעשה הדבוק במחשבה תחלה בהשורש שהוא מהשי"ת הוא חפשי, כי באמת עבדיי הם וגו'... עד שמגיע באמת להיות בז' יוצא חפשי ומשתלם, ועל ידי זה מתגדל האדון שהוא רבו שזיכהו לחלק עולם הבא גם כן, ועל ידי זה העבד אדון לו, פירוש משפיע לו והוא מקבל.
וכן הוא יום הז' נגד ימי המעשה שעוסק בצרכי גוף בעולם הזה, ובז' יצא חפשי למנוחה ועונג דהשי"ת, כמ"ש תתענג על ה', וקדושת השבת היא שפועלת... (שם שם רלז עמוד קיד, וראה שם עוד)
המצוות ומעשים טובים של האדם ואין צריך לומר דברי תורה מביאים בלבו הרהורים טובים, וההיפוך מעבירות כמשז"ל מצוה גוררת מצוה ועבירה וכו'. ופירוש גרירה זו כי מכל מצוה נברא מלאך, פירוש כח רוחני, כמ"ש בזוהר (ח"ב ק' ב'), דלא אתאביד שום מעשה ודבור דאדם טוב ורע, ועל ידי זה המלאך טוב שהוא שלו שנולד מפעולתו והוא שוכן אצלו ומקורב לו הרי המלאך הוא רוחני כמו מחשבת האדם, ועל ידו נופל מחשבה בלבו לעשות מצות אחרות. וההבדל בין שעל ידי מלאך לעל ידי נפש אחר כנ"ל אות רל"ח, כי הנפש מצד שבה כח ההרגש כנ"ל אות רכ"א כאשר היא מכנסת הרהור בלב הוא עם כל ההרגשה, והגם שהוא דרך העברה בעלמא, וכנ"ל אות רל"ט, היינו שאין מוליד קומה שלימה מצד עצמו לבד אם לא בהתחברותה לנפש האדם עצמו, אבל מכל מקום היא מורגשת בכח הבינה דלב, כי נפש האדם נקרא מבין בבינה מה שאינו כן המלאך נקרא חכם בחכמה לבד, לפי שאין בו מעצמיות נפש האדם כלל רק נולד מכח פעולותיו. ומצוה בלא כונה וחשק כלל הוא מלאך מעולם העשייה, והוא מעורר הנפש לעשיית שנית. ושעם החשק שבלב הוא מיצירה ומעורר רוח שבלב לחשוק שנית ומעלה בלבו הרהורים על זה. ושעם הכונה ברמזי המצוה הראויה שהוא במוח מעורר גם כן המחשבה ומועיל להנצל ממחשבות זרות על ידי רבוי המצות בכונה הראויה ומתרבים המלאכים המזכירים למחשבתו אל דמי לך. ועל ידי דברי תורה בחשק הראוי מוליד נפשין, כי נפשות ישראל גנוזין בתורה, כי אורייתא וישראל חד, והיא גוררת כח ההרגשה ובינה שבלב לטוב גם כן כמו על ידי עיבור נפש איזה צדיק גדול כפי גודל כח התורה שלמד וחידש, וכפי מדריגת כונתו בה לשמה, והעיקר כפי החשק שלו, שעיקר החיות שבדברי תורה הוא מצד החשק. וזהו בטובה, דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה (קדושין מ') אבל ברע אין מצרף למעשה... (שם שם רמא עמוד קיט)
כל המצות מכניסות קדושה בלב איש ישראלי, כמו שנאמר "ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים", וכמו שאומרים קדשנו במצותיך ומברכין עליהם אשר קדשנו במצותיו וצונו. נראה דזהו המכוון של כל המצות להיות על ידם קדושים, וכמו שאיתא יבמות כ' ב' ד"והתקדשתם" היא מצוה עשה כוללת על כל עשה ולא תעשה שבתורה, עיין שם בתוספות, שעל ידיהם האדם מתקדש. וזהו תכלית בריאת האדם בעולם להתדמות אליו יתברך שהוא קדוש ומשרתיו קדושים, ונאמר "קדושים תהיו כי קדוש אני", ועיקר הקדושה היא קדושת הברית... (שם ישראל קדושים א עמוד ג)
...ובאמת עיקר הבריאה היה שיהיה שכינה בתחתונים, וזה היה על ידי הצדיקים, וזה שנאמר אף ידי יסדה ארץ וגו', שהוא רק היסוד מהשי"ת, אבל השכלול יהיה כביכול על ידי בחינת כנסת ישראל המקבלים תורה ושומרי שבת, ועל כן כתוב מקדש א-דני כוננו ידיך, שהוא שהכנון והשכלול על ידי כנסת ישראל, ומכל מקום נקרא ידיך, שגמר המעשה של צדיקים גם כן מהשי"ת כנ"ל, וזה להורות שידע האדם שבכל מעשיו הגמר על ידי השי"ת, כמו שנאמר "לעשות"... (שמות פקודי ג)
ובמכילתא דרש עזי וזמרת י-ה, אין עוז אלא תורה, שנאמר ה' עוז לעמו יתן, וזה נאמר קודם מתן תורה, אך כלל הדברי תורה הוא מאמר אנכי ה' אלקיך, וכל התרי"ג מצוות נקראו בזוהר הקדוש תרי"ג זיני עיטא, ולמה הם עצות, אך העיקר הם עצות היאך להכיר את בוראו, ולהגיע למאמר אנכי ה' אלקיך, וכן איתא במדרש, שבשעה ששמעו ישראל דבור אנכי ה' אלקיך נתקע תלמוד תורה בלבם, ועל ידי האור שהאיר להם אז זכו להשיג מאמר אנכי ה' אלקיך לפי שעה... (פרי צדיק ויקרא פסח מז)
...נראה שכל דבר זה דקדושים תהיו הוא כלל התורה כולה, דכל המכוון שבכל התורה כולה ומצוותיה הוא רק להכניס בלב קדושה, וכמו שנאמר ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם, וכן בפרשה זו ושמרתם וגו' ועשיתם אותם אני ה' מקדישכם, דכל המצוות נותנים קדושה בלב האדם, כמו שאומרים בברכתם, אשר קדשנו במצוותיו, ובתפלה קדשנו במצותיך, ונאמר על קבלת התורה ואתם תהיו וגו' וגוי קדוש, ואנשי קודש תהיון לי... (שם קדושים א)
...אך עיקר שאלתו והוא מאחר שתכלית וכוונת המצות הוא ליראה את ה', וכמו שנאמר באמת בהתשובה אליו, ויצוינו ה' לעשות וגו' וליראה את ה' וגו', וכן כתיב למעלה קודם עשרת הדברות, יום אשר עמדת וגו', אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים... שעיקר תכלית המצוות והחקים והמשפטים הוא רק ליראה את ה', וכמו שכתוב בזוהר הקדוש... ועל זה שואל הבן מה העדות וכו', למה הרבה לנו מצוות, היה לו לצוות רק התכלית לאהבה וליראה את ה', על זה באה התשובה, שבאמת לולא היצר הרע היה די במאמר אנכי שנתקע תלמוד תורה בלבם, אך עבדים היינו לפרעה וגו', והיינו משוקעים כל כך בקליפה עד שהוצרך השי"ת להוציא אותנו ביד חזקה... ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלוקינו, שצריך על זה תרי"ג מצוות שהם תרי"ג זיני עיטין, עצות איך להשיג היראה מטעם שיש יצר הרע שיוכל לקלקל. (דברים ואתחנן ה)
ואמר עוד לשמור מצותיו וחקותיו, היינו שיש מצות שעל ידיהם נתקיים הדברי תורה בלב, כמו שדרשו (מכילתא בשלח) חוק על שבת, שעל ידי מצות שבת נחקק הדברי תורה בלב, וכאן בפרשת תשובה אמר כי תשמע בקול ה' אלקיך לשמור מצותיו וגו'... (שם נצבים ז)
...והתקדשתם הוא מצד האדם, כמו ושמחתם, והייתם קדושים הוא הבטחה מלמעלה, כמו והיית אך שמח, והענין הוא כי אין ביד האדם להוליד השמחה בלבו רק על ידי מעשה המצוה, כמו על ידי ד' מינים ועל ידי מצות סוכה, על זה נאמר ושמחת בחגך, וגם בשבועות על ידי מתן תורה... (שם שמיני עצרת מג)
הנפש אשר עשו בחרן, הענין כי הנה ידוע כי יש כמה עולמות, וכולם רוחניים, כמו אצילות בריאה יצירה, ועשיה לבד הוא עולם הגשמי, אשר נקרא עולם המעשה, וכל המצוות המעשיות הן רק בעולם הזה, וכך היה רצון הבורא יתברך, שעל ידי המעשים האלו דוקא כהלכתם, אז יעשו רושם ותקון גדול בכל העולמות הרוחניים, והנה כבר ביארנו במאמר דרך חכמה בדרך נפלא, להראות כי כן אנו רואים בטבע כמה עושה מעשה האדם תקונים או קלקולים ברוחניות הטבע, נמצא כי נקל להבין, כי רצון הבריאה היה לקשר גשמיות ברוחניות לסוד נעלם מאתנו, ורק אנו מבינים כי כן הוא, ככה רצה הוא יתברך לברא את האדם בסדר הזה, התקשרות גשמית ברוחניות לסוד נעלם, כמו השכל וכחותיו, הנפש וכחותיהם הם רוחניים, והגוף וכחותיו ופעולותיו הם גשמיים... (חלק א לד)
וצריך לומר דגם הנמשל כן, דכל התורה והמצוות אינם רק לשמור הנפש שתשאר בזכותה וברוחניותה, וממילא תמשך אל מקורה ותאהב את בוראה, כי ממנו לוקחה, וזהו לה בטבע אחרי שמירת התורה להניחה על טבעה. ולכן כתיב אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם, היינו קיום כל התורה, וממילא תשאר הנפש זכה כטבעה, לאהבה את ה' אלקיכם, ושפיר אמרו ז"ל כי פרשה זו מקרי קבלת עול המצוות, היינו קיום המצוות כדי לאהבה, וזה תכלית כל האדם. (חלק ב סימן נא)
וכמה קרוב על פי זה לצייר אמונת חז"ל שאומרים (אבות ד' י"ג) העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד, פירוש נברא כח רוחני באדם מכל מצוה ומצוה, ומה גם מכל מחשבה ומחשבה הבאה מעומק הנפש ויצטייר בנפש כח רוחני משמחה של מצוה, ולהיפוך חס ושלום ממחשבה רעה... (שם קיז)
...כי אם יצוה הרופא לשני אנשים חלשים חסרי דם לאכול מאכלים ידועים המבריאים ולשתות סמי מרפא, ושניהם ישמרו את מצותו לאכול ולשתות הכל לפי המדה שהוקצבה להם, בכל זאת לא תתראה פעולתם על שניהם בשוה, כי אם יאכל האחד במנוחת הנפש ובשמחת הלב, אז יתעכל המזון במעיו היטב ויפעל את פעולתו כראוי להבריאו ולהחלימו, והשני שיאכל בהיותו טרוד ומוטרד ובולע את המאכלים המבריאים כלאחר יד בהיותו גם כן מיצר ודואג על הוצאות ממונו בשביל זה, ודאי הוא שלא תפעלנה הרפואות את פעולתן הרצויה על הראשון כמו על השני... כן הוא במעשה המצוות, שיש בהם כח חיים חיי נצח, שונה היא תועלתן לפי אופן הפעולה, שהעושה את המצוה בכוונת הלב, הוא מתעורר בבוקר בזריזות לעבודת הבורא, מברך ברכת התורה והשחר מתוך רגש פנימי, מניח תפילין בכוונה ומתפלל את תפילתו מתוך כובד ראש ומתוך שמחה של מצוה, אז תהיינה המצוות האלו רפואות לבשרו ושקוי לעצמותיו, אבל העושה את המצוות מתוך טרדה בהיותו עסוק בהבלי העולם הזה ורק חוטף הוא את הברכות בבליעה בעלמא ובלא כוונה, תולה תפילין על ראשו ומתפלל בלא רגש מחשבה, ודאי שאי אפשר שתפעלנה עליו המצוות את הפעולה הרצויה והשלמה... (חלק ג עמוד קיא)
נראה מדבריהם שהם מכנים את המעשה בשם בשרשים, וזהו סוד גדול ויסוד תורתנו הקדושה, כי תכלית חכמה תורה ומעשים טובים (ברכות י"ז), רוצה לומר לתקן את הגוף ולמשול בו ובכל תולדותיו, ולשעבד אותו גם כן לעבודת השי"ת, כענין בכל דרכיך דעהו, ויתאים בכל מעשיו עם הנפש, עד שנעשה הגוף קדוש בקדושת הנפש, כענין קדושים תהיו, וזהו על הגוף, והתורה גלתה לנו כי הגוף לא יתוקן בשום אופן מחכמה יהיה מה שיהיה, כי אם דוקא ורק ממעשה המצוה זהו תיקונו, דהיינו להרגילו הרגל גדול מאד, וזהו שלימותו, והרגל נעשה טבע שני, ואז דוקא יתוקן ויוכל להתאים עם הנפש... וכאשר יתוקן הגוף מרבוי המעשים אז יקרא זאת שרשים, והגוף הוא השורש, וזהו ענין מעשה אבות, כי הם השרישו השרשים, והמה השורש לאומתנו הקדושה... (דעת חכמה ומוסר חלק ג נד)
ומזה נבא להבין, שמצות השי"ת שניתנו להאדם, המה גם כן ניתנו רק להעמידו ולהקימו, ואם יחסר לו אף מעט מכחותיו השלמים, ואם יחסר להם אף שלימות, לעומת זה ישלים זאת המצוה, וכידוע בחולי הגוף, שאם יחלה הגוף, היינו שחסר לו מכחותיו החיזוק והבריאות יתנו הרופאים דברים הממלאים את החיסרון כדי להשיבו לכחותיו הראשונים, על דרך זה מביא הספורנו בפרשת שלח על ענין נסכים שמפני החטא שמקודם, היינו חטא מרגלים, הוזקק השי"ת לתן להם מצות נסכים, כדי להשלים מה שחסר להם.
ומזה לימוד נפלא ענין שמירת המצוה, היינו לכוונה ולדקדקה ולטחנה היטב היטב, ויקח ממנה כל כחותיו ונתח טוב שבה, פשטיותה ופנימיותה וכוונותיה ודקדוקיה ורמיזותיה, עד עם מדושני עונג, היינו שמדושנים מדושני המצוות, ומי יודע ומי יוכל לשער ולערוך הדשן של מצוה, עד שאין לך מצוה קלה שאין תחית המתים תלויה בה (קדושין ל"ט)... (שם פו)
וזהו חידוש גדול, שלפי זה נמצא שכל עולם הבא הוא רק ההבחנה מסכלות העולם הזה, היינו ההבחנה מה בין חכמה לסכלות, וזהו עונג עולם הבא, אם כן נבין מזה שכל המצוות הם כמו כן, היינו ההבחנה בדבר ה', והעונג בדבר ה', וסוף כל סוף הם אחד, והצד השוה שביניהם ממעשה המצוות ומעולם הבא הם ההבחנה והבריחה מהרע והסכלות... שהעיקר והתכלית הוא רק להיות דבוק בה', ואין דביקות בה' כי אם אחר פרקא דשטותא, וזאת היא גם כן מעשה המצוות, היינו דביקות בה', והוא רק לברוח מהרע וליהנות מהטוב, וזהו עיקר המצוה... (שם קב)
את הברכה אשר תשמעו וגו', היינו שכל מצוה ומצוה היא מקור הברכה, היינו צנור ההשפעה, ומי יוכל לשער רוב טוב הצפון בהתדבקות המצוה, עד שאז"ל (קידושין ל"ט) שאין לך מצוה קלה שאין תחיית המתים תלויה בה, מפני שהיא דבוקה במקור החיים. ומזה נוכל להתבונן מהותה של מצות תשובה, על דרך שאמרו ז"ל (ברכות י"ז), תכלית חכמה תשובה, הרי שהיא שקולה כנגד כל התורה, וזהו סוד גדול בתשובה... (דעת תורה דברים עמוד רג)
...והנה העבירה אשר מטמאה את האדם, זוהי עבירה בפועל, עשיית לא תעשה, אבל מניעת מצות עשה, לא תטמא את האדם כל כך כמו עבירה בפועל, מניעת אדם עצמו מעשות מצוה, לא יעשה בו רושם כל כך כמו עוון בפועל, וכן להיפך קיום מצוה בקום ועשה מקדש להאדם ורוח קדושה שורה עליו, אבל מניעת עבירה, אם כי גם זה למצוה יחשב בכל זאת אין זה מקדש כל כך להאדם כמו מצוה בפועל, הוא הדבר אשר היצר מוסר את נפשו ביותר להכשיל האדם בעוון לא תעשה יותר מביטול מצות עשה, כי זה הוא כלי מלחמתו, הן המה המצודות ללכוד את האדם בפח.
וכי נשאל סוף סוף באיזה כח כובש היצר את האדם, כיון שעל פי רוב האדם מקיים כל המצוות עשה, וזה מקדש אותו ביותר, וכשנעמיד זה לעומת זה בלי ספק כי כח הקדושה רב יותר מכח הטומאה, על זה נשיב שתים הנה קוראות, כי אמנם האדם מקיים המצוות, אבל הוא עושה אותן מצות אנשים מלומדה, וזה הוא בטבע, כי יען אשר האדם אינו עמל ביראת ה' שולט על המצוה כח ההרגל, האדם הולך להתפלל, ליטול ידיו, ואינו הולך בכח המצוה, לזכור כי הולך לעבודת הבורא, אך מתפלל באשר הורגל להתפלל וליטול ידיו, וממילא חסר בה כח הלשמה, הגם שאינו בגדר שלא לשמה, אך גם לשמה אין זה, ואין בה רוח חיים, לו יעשה אדם מצוה לשמה בכוונה לשמע בקול השי"ת היה משיג קדושה בשלימות, וזה ודאי כי רק מצוה לשמה מקדשת את האדם, הוא מה שאמרו רז"ל (פסיקתא זוטרתי ואתחנן), והיו הדברים האלה וגו' היום על לבבך, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, יען כי המצוות נעשים אחר כך מאליהן בכח ההרגל...
ב' החסרון הוא באיכות המצווה, בכל דקדוקיה, על פי דין התורה, כל אדם מתפלל וקורא שמע בכל יום, האם הוא ממלא חובת המצוה בשלימות בכוונה הנאותה בכובד ראש וכן שאר המצוות בדומה לזה, אשר האדם אינו משגיח שיהיו בכל יתרון הכשר כפי הדין... (חלק א סה)
והנה כל פרט תורה ומצוות של אדם וכל נקודה של מלחמתו את יצרו בכל מהלך עליתו בעולם הזה הוא שורש מיוחד, שתצמח ממנו עליה תדירית לעולם הבא. כי העולה בתורה ומצוות לא נאמר שהראשונות נכללות באחרונות, אלא כל נקודת נצחון שינצח את יצרו לשם שמים היא בחינה מיוחדת בגילוי כבוד ה' אשר יגלה. ואם כן בכל בחינה ובחינה יראה בה גדולת חסדו יתברך ויכיר טובו יתברך ויעלה כך למעלה בהויה דבחינה זו לנצח נצחים, ובכל הבחינות יחד בא לעולם הבא, ובכולן הוא עולה לנצח, הן בפרטיהן והן בגדר צירופיהן כולן כאחת, עד כמה צריך שימלא האדם את ימי חייו עליה רוחנית בתורה ומצוות בעולם הזה, וכמה יגדלו על ידי זה חייו לעולם הבא, מבהילים הדברים למתבונן בגדולת העולם הבא. (חלק א עמוד רפח)
וזהו מה שכתב בספר מעלות התורה בשם הגר"א ז"ל, שהעוסק בתורה בהתמדה רבה כדבעי איננו צריך להתעסק בעניני תיקוני המדות, כי על ידי העסק בתורה תתוקננה ממילא, כי בהשבת התורה אל לבו יתברר לו ביטול היש שלו, וממילא יבא לידי שינוי יסודי במדותיו. והנה כתב הרמב"ם בפירוש המשניות סוף מסכת מכות, מעיקרי האמונה בתורה, כי כשיקיים אדם מצוה מתרי"ג מצוות כראוי וכהוגן, ולא ישתף עמה כוונה מכוונת העולם בשום פנים, אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שביארתי לך, הנה זכה בה לחיי העולם הבא. ועל זה אמר רבי חנניא כי המצוות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה, ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו באותו מעשה.
הביאור הוא, שאפילו נקודה אחת של פנימיות זכה בכוחה לבקע את הטמטום. מצוה אחת שנעשית על ידי השבה אל הלב כמתכונתה, לשמה בלי פניות, בוקעת את טמטום הלב, שחוצץ בין הנפש לבין בוראה, ומעלה אותה למדרגת עולם הבא, עד לפני כסא הכבוד, ושבה עד ה' אלקיה. (חלק ב עמוד מד)
הרי שתכלית האדם היא להגיע לדבקות על ידי המצוות, וזהו מה שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות סוף מסכת מכות... ובעשותו אותה מצוה תחיה נפשו באותו מעשה... (חלק ג עמוד קמה)
...והנה גדר לבוש הוא כמו בגשמיות, כשמביטים באדם רואים בעיקר את מלבושיו, כן ברוחניות, מעשי המצוות הם הצד החצוני שבעבודת ה', אמנם ערכם הוא רב מאד, והם כולם לבושים הכרחיים לנפש האדם בהיותם כלים וצינורות להשראה האלקית, ובלעדם נשארת הנפש ערטילאית, ולא יכנס בה מן הקדושה כלום. מעשי המצוות הם כלים עבור הקדושה הפנימית שממלאה את נפשו של האדם, ופנימיות זו היא תורה, הכוונה הפנימית שבמצוות.
גם בתלמוד תורה מלכתחילה מהוה העסק בתורה אך כלי להתעלות השכל, אך על ידי ההתמדה בלמוד, חודרת התורה בהדרגה לתוך לב הלומד בה, ונעשית חלק מפנימיותו. במקום היות התורה כלי לו הוא הופך כלי לה, עד שבכל מעשיו ותנועותיו נכרת השפעת התורה המוטבעת בו, והוא נעשה כלי בטויה. (שם עמוד קפט)
מצוה - שכר
ראה: שכר.