מציאות

(ראה גם: אלקים-ומציאות, אדם-ומציאות, בריאה, הויה, עולם, עולם הזה)

וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ויהי ערב ויהי בקר יום השישי. (בראשית א לא)

עוד כל ימי הארץ, זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו. (שם ח כב)

המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח... יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד. תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים... גבול שמת בל יעבורון בל ישובון לכסות הארץ... מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם, להוציא לחם מן הארץ.. ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע. אשר שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה. הרים הגבוהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים. עשה ירח למועדים, שמש ידע מבואו... זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות. שם אניות יהלכון, לויתן זה יצרת לשחק בו. כולם אליך ישברון לתת אכלם בעתו... יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. (תהלים קד ג והלאה)

כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו. ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה... ארץ ממנה יצא לחם, ותחתיה נהפך כמו אש. מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו... (איוב כח א)

וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם. הולך אל דרום וסובב אל צפון, סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח. כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא, אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת. כל הדברים יגעים, לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אוזן משמע. מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה, ואין כל חדש תחת השמש... (קהלת א ה)

זהר:

ומי הוא המקיים את העולם וגורם לאבות שיתגלו, היינו קול הילדים העוסקים בתורה, ובשביל ילדי עולם אלו העולם ניצל, כנגדם כתוב תורי זהב נעשה לך... (הקדמה ו, ועיין שם עוד)

וירא אלקים את כל אשר עשה, וכי לא ראה קודם שעשה, אלא הכל ראה הקב"ה, הן מה שכבר עשה והן קודם שנעשה. ויש מי שפירש שהכתוב את כל בא לרבות שראה כל הדורות העתידים לבא לאחר מכאן וכן כל מה שיתחדש בעולם בכל דור ודור, עוד מטרם שיבואו לעולם. אשר עשה, היינו כל מעשה בראשית, כי שם, במעשה בראשית, נברא היסוד לכל מה שיבא ויתחדש בעולם לאחר מכאן. ועל כן ראה הקב"ה עוד מקודם שהיה, ושם את הכל במעשה בראשית... (בראשית ב קעד, ועיין שם עוד)

מה רב טובך יורה על הטוב שנגנז ליראיך (האור הגנוז), בשביל יראי חטא. פעלת לחוסים בך, מה יורה המלה פעלת, שיורה על פעולות מעשה בראשית, שכל מעשה בראשית לא נעשה ואינו מתקיים אלא בשביל לומדי התורה, הממשיכים בזכות תורתם את אור הגנוז כנ"ל... (שם קעח)

רבי אבא אמר, ביום שעבר אדם על מצות רבונו, בקשו שמים וארץ להתעקר ממקומם, מה הטעם, משום שהם אינם עומדים אלא על הברית, שכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ואדם עבר ברית, שנאמר והמה כאדם עברו ברית, ועל כן אבדו יסודם ובקשו להתעקר ממקומם. ואלמלא היה נגלה לפני הקב"ה שעתידים ישראל לעמוד על הר סיני לקיים אותו הברית לא היה מתקיים העולם... (שם שעג, ועיין שם עוד)

רבי יוסי פתח, מה ידידות וגו' כמה יש להם לבני אדם להסתכל בעבודת הקב"ה, שהרי כל בני אדם אינם יודעים ואינם מסתכלים על מה העולם עומד, והם עצמם על מה עומדים, כי כאשר ברא הקב"ה את העולם, עשה את השמים מאש ומים ונתערבו יחד, ולא היו נקפאים, ואחר כך נקפא ועמדו ברוח עליו, ומשם (מהשמים שהם ז"א) שתל העולם, (שהיא הנוקבא), שיעמוד על ג' אדנים, (שהם ג' קוי הנוקבא), ואלו האדנים אינם עומדים אלא באותו רוח שהוא קו האמצעי שבהם, ובשעה שרוח ההוא מסתלק כולם מרופפים ומזדעזעים, והעולם רותת, וזה שאמר המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצו, (כן בהקוין דנוקבא הנמשכים מז"א, כי זולת קו אמצעי אין קיום כלל להארת ב' הקוין כנ"ל). והכל עומד על התורה, כי כשישראל עוסקים בתורה מתקיים העולם, ואלו העמודים והאדנים (שהם ג' קוי דז"א הנקראים עמודים, וג' קוין דנוקבא הנקראים אדנים) נמצאים במקומם בקיום שלם... (לך ד, ועיין שם עוד)

רבי יצחק פתח, דובר צדק מגיד מישרים, הקב"ה כל דבריו אמת ועושה מישרים. במה עושה מישרים, כי כאשר ברא אלקים את העולם לא היה העולם עומד, אלא היה מתמוטט לכאן ולכאן, אמר לו הקב"ה אל העולם, מה לך שאתה מתמוטט, אמר לו רבונו של עולם, איני יכול לעמוד כי אין בי יסוד שעליו אעמוד, אמר לו הקב"ה הרי אני עתיד להעמיד בתוכך צדיק אחד, שהוא אברהם, שהוא יאהב אותי, מיד עמד העולם על קיומו, הדא הוא דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם, אלא באברהם, כי באברהם נתקיים העולם... (שם רכה)

תא חזי, בשעה שהקב"ה ברא את העולם, לא ברא אותו אלא על ברית, כמו שאתה אומר ברא שית ברא אלקים, ושית היינו הברית, כי על ברית ברא הקב"ה את העולם, וכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, כי ברית קשר הוא, שיום ולילה (שהם ז"א ונוקבא) לא יפרדו.

אמר רבי אלעזר כשברא הקב"ה את העולם היה על תנאי, שאם יבואו ישראל ויקבלו את התורה תתקיימו, ואם לא, הריני מחזיר אתכם לתוהו ובהו, והעולם לא נתקיים עד שעמדו ישראל על הר סיני וקבלו התורה, ואז נתקיים העולם. ומיום ההוא והלאה הקב"ה בורא עולמות, ומה המה, הם הזווגים של בני אדם, כי מזמן ההוא הקב"ה מזווג זווגים... (שם רעז)

משום זה כל זמן שישראל מקיימים ברית הזה, חוקות שמים וארץ נמצאים בקיומם, וכל זמן שישראל מבטלים ברית הזה, ברית שמים וארץ אינו מתקיים, וברכות אינם נמצאות בעולם... (שם שצב)

אמר הקב"ה לעולם בשעה שברא אותו, וברא האדם, אמר לו, עולם עולם, אתה וטבעך אינם עומדים אלא על התורה, ומשום זה בראתי בך אדם, כדי שיעסוק בתורה, ואם לא הרי אני מחזירך לתוהו ובוהו, והכל הוא בשביל האדם, וזהו שכתוב אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי... (תולדות ב)

רבי יוסי פתח ואמר ישקני מנשיקות פיהו וגו', בכמה מעלות נברא העולם, שלמדנו אמר רבי אחא בר יעקב כל מה שברא הקב"ה בעולמות שלו חוץ ממנו היו בשתוף (היינו בשתוף מלכות שהיא מדת הדין עם הבינה שהיא מדת הרחמים, שמשיתוף זה נמצאים הרבה מעלות בעולם). ומי אמר רבי אחא הכי, (שיתוף טוב ורע הנוהג בברואים) חס ושלום, שהרי בדבר זה ירבה מחלוקת בעולם, (כלומר כל השומע יחלוק עליו), כי אם תאמר כך הרי המלאכים שהם נבראים רוח הקדש ממש, יאמר שיש שיתוף בהם, אם כן פנים שלהם ופנים שלנו של שוים (כלומר מלאכים ובני אדם שוים).

אמר רבי אבא, בדבר זה ירבה מחלוקת בעולם, כי למדנו במשנה שלנו, שכל מה שעשה הקב"ה עשה כעין גוף ונשמה, (הגוף ממלכות והנשמה מבינה)... ואם תאמר הרי אין גוף אל המלאכים, כך הוא, אבל אינם יכולים לפעול פעולה, עד שישתתף בהו ההוא נשמתא קדישא... (שם מז, ועיין שם עוד)

וזרח השמש ובא השמש, מה ראה שלמה המלך, אשר ההתחלה מספר החכמה שלו הוא מכאן, מסוד זריחת וביאת השמש. אלא אמר רבי אלעזר שלמה המלך העמיד את ספרו על ז' הבלים שהעולם עומד עליהם, והם עמודים ואדנים המהוים קיומו של העולם, ומשום זה המה נקראים הבלים, כי כמו הגוף שאינו מתקיים בלי הבל, אף העולם כן, שאינו מתקיים זולת על ההבלים שאמר שלמה המלך, והם שבע... ואם תאמר אם כן הוא, שהם מרגליות טובות שהעולם עומד עליהן, הרי במקום אחר כתוב הבלים רעים, שהם חורבן העולם, דהיינו שכתוב זה הבל וחלי רע הוא, זה הבל ורעות רוח, אלא ודאי אף על פי שאלו שבע הבלים שהם קדושים הם קיום העולם, יש כנגד אלו ז' הבלים שכל הדינים שבעולם יוצאים מהם ומתפשטים מהם. ונקראים הבלים אחרים להעניש בני אדם ולתקן אותם שילכו בדרך הישר... (ויצא יג, ועיין שם עוד)

רבי יצחק היה יושב יום אחד לפני מערת אפיקותא, עבר אדם אחד ושני בניו עמו, והיה אומר אחד לשני, תקפו זה של השמש (שהוא ז"א), הוא מצד דרום (שהוא ימין חסדים). והעולם (שהוא הנוקבא), אינו מתקיים אלא על רוח (שהוא קו אמצעי), משום שהרוח הוא הקיום והשלמות מכל הצדדים, (כי קו אמצעי כולל ב' הצדדים), צפון ודרום, ואלמלא שהוא נמצא בשלמות לא היה העולם יכול להתקיים... (שם לב, ועיין שם עוד)

תא חזי, בשביל יעקב נתקיים העולם, ואם תאמר הרי בשביל אברהם נתקיים העולם, כמו שאמר בהבראם, אל תקרא בהבראם אלא באברהם, אלא בשביל יעקב נתקיים אברהם, שכתוב כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. כי מקודם לכן היה הקב"ה בונה עולמות ומחריב אותם, כיון שבא יעקב, נשתכללו ממנו העולמות ולא נחרבו כמקודם. (ביאור הדברים, אברהם הוא סוד קו ימין דז"א, שהוא סוד חסד, ועל כן אומר שבשביל אברהם נברא העולם, כמו שאמר עולם חסד יבנה, אמנם בעת יציאת קו השמאל נעשה מחלוקת בין ב' הקוין, ועל מצב הזה אמרו שהקב"ה בנה עולמות ומחריבם, כי מחמת רוב הדינים שבשמאל, כל מה שנבנה מצד הימין חזר ונחרב, עד שבא קו אמצעי, שהוא סוד יעקב, והכריע בין ימין לשמאל ועשה שלום ביניהם, ואז נתקיים העולם)... (שם קנג, ועיין שם עוד)

...וכל מה שיש בארץ יש גם כן למעלה, ואין לך דבר קטן בעולם הזה (בהנוקבא), שאינו תלוי בדבר אחר, עליון, הממונה עליו מלמעלה, (דהיינו בבינה, כי כל מה שבנוקבא, אינו אלא ממה שמקבלת מבינה). ועל כן כשנתעורר דבר למטה נתעורר מקודם השורש שלו הממונה עליו מלמעלה, כי הכל מיוחד זה בזה... (שם קצה)

רבי יהודה פתח ואמר, וירעם בשמים ה' וגו', תא חזי, כשברא הקב"ה את העולם התקין לו שבעה עמודים, (שהאיר לו מז' ספירות חג"ת נהי"מ דז"א), וכל העמודים עומדים על עמוד אחד ויחידי, (דהיינו יסוד דז"א), וביארוה במה שכתוב חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה, ואלו כולם עומדים על מדרגה אחת מהם, שנקראת צדיק יסוד עולם. והעולם כשנברא, נברא מאותו מקום, שהוא שכלול העולם ותקוניו, שהוא נקודה אחת של העולם, ושהיא אמצעית הכל, ומי היא, הוא ציון, שכתוב מזמור לאסף א-ל אלקים הוי"ה דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו, ומאיזה מקום דבר, מציון, שכתוב מציון מכלל יופי אלקים הופיע... אלא כאן סוד האמונה שאמרתי, שציון הוא השכלול והיופי של העולם, והעולם ממנו ניזון... (וישב קמה, ועיין שם עוד)

פתח ואמר, ה' בחכמה יסד ארץ וגו', תא חזי, כשברא הקב"ה את העולם ראה שאינו יכול להתקיים, (כי העולם נברא בשליטת קו שמאל, שהוא סוד חכמה בלי חסדים), ואין החכמה מאירה בלי חסדים), עד שברא את התורה (שהיא קו האמצעי שנקרא ז"א... ונכללה החכמה בחסדים, ואזי האירה החכמה), אשר ממנה יוצאים הנהגות העליונים והתחתונים, ובה מתקיימים העליונים והתחתונים...

דבר אחר, ה' בחכמה יסד ארץ, עולם העליון (שהוא תבונה), לא נברא אלא על ידי חכמה, ועולם התחתון (שהוא נוקבא), לא נברא אלא מתוך חכמה התחתונה, (שהיא החכמה המתלבשת בנוקבא, נמצא) שכולם יצאו מחכמה העליונה וחכמה תחתונה... והוא הסוד שכתוב ושמים לא זכו בעיניו, וכי יעלה על דעתך שהוא חסרון לשמים, אלא יתרון הוא לשמים, שהוא משום אהבה ותשוקה הגדולה שהקב"ה (שהוא תבונה) חפץ בשמים, (שהוא ז"א), ואהבתו אליו, ואף על פי שהוא מתקן אותם בכל יום ויום, אינם נראים בעיניו כמתוקנים כראוי, מפני שאהבתו אליו, וחפצו להאיר להם תמיד בלי הפסק, כי עולם הבא, שהוא תבונה, מוציא אורות מתנוצצים בכל יום ויום תמיד בלי הפסק, כדי להאיר אליהם תמיד, ועל כן לא זכו בעיניו... (ויגש מב, ועיין שם עוד)

פתח רבי יוסי ואמר, על מה אדניה הטבעו, מקרא זה הקב"ה אמרו, משום כשברא העולם שהיא הנוקבא), לא ברא אותו אלא על עמודים, שהם ז' עמודי עולם (חג"ת נהי"מ), כמו שאמרה חצבה עמודיה שבעה, ואלו העמודים לא נודע על מה הם עומדים, (כי הנוקבא לא תוכל לקבלם מחמת הצמצום שעליה), שהוא סוד עמוק סתום מכל סתומים, שהעולם לא נברא עד שלקח אבן אחת, והיא האבן הנקראת אבן שתיה, ולקח אותה הקב"ה וזרק אותה לתוך התהום, ונתקעה מלמעלה למטה, וממנה נשתל העולם, והיא נקודה האמצעית של העולם, ובנקודה זו עומד קדש הקדשים, (היינו ג' ראשונות דנוקבא... (שאבן שתיה שהיא מלכות ממותקת, זרק למקום מלכות שלה עצמה הנקראת תהום)...

תא חזי, אבן זו נברא מאש ורוח ומים, (שמקבלת מג' קוין דז"א), והתקשתה ונעשתה אבן אחת ועומדת על התהום, ולפעמים מים נובעים ממנה ומתמלאים התהומות, ואבן זו עומדת לאות באמצע העולם, וזו היא האבן שהעמיד והשתיל יעקב להתפשטות וקיום העולם, וזה שאמר ויקח יעקב אבן וירימה מצבה... (ויחי תמד, ועיין שם עוד)

...כל עשב הארץ שנתמנה עליהם שרים חזקים בשמים, כל אחד ואחד מהם יש לו סוד בפני עצמו, כעין של מעלה, ומשום זה כתוב שדך לא תזרע כלאים, כי כל אחד ואחד נכנס לבדו ויוצא לבדו, (והזורע כלאים מערב שליטתם זה בזה), זה שאמר הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ, וכתוב לכולם בשם יקרא... (שמות רסו)

...וכל מה שיש למעלה כדוגמתו למטה, וכל מה שיש למטה (בארץ) כדוגמתו בים, והכל אחד, ברא בעולמות העליונים המלאכים, ברא בעולם הזה בני אדם, ברא בים לויתן, כמו שאמר לחבר את האוהל להיות אחד. (שם שנט)

...ומי שמשים בו בטחונו ותוקפו כראוי, לא יוכלו להרע לו כל בני העולם, שכל מי ששם תקפו בשם הקדוש מתקיים בעולם, מהו הטעם, משום שהעולם מתקיים בשמו הקדוש, זהו שכתיב כי בי-ה הוי"ה צור עולמים, צייר עולמים, כי בשתי אותיות נבראו העולמים, העולם הזה ועולם הבא, עולם הזה נברא בדין ועומד על דין, זה שאמר בראשית ברא אלקים, מהו הטעם, כדי שיתנהגו בני אדם על פי דין, ולא יצאו לחוץ מן הדרך. (וארא ח)

תא חזי, כל המחנות של מעלה (שנמשכות מד' מחנות שכינה, שהם האופנים), וכל המרכבות עולם אחוזות אלו באלו, מדרגות במדרגות, אלו העליונות ואלו התחתונות, (משתלשלות זו מזו ונכללות זו בזו), וחיה קדושה עליהן, (שהיא הנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א), ששם חיות כנ"ל, והנוקבא היא חיה הד'), וכל ההמון והמחנות כולן נוסעות תחת ידה, על פיה תסענה ועל פיה תחנינה, (כי כל המרכבות והחיות והאופנים אין להם אלא מה שמקבלים מחיה עליונה זו). וזו היא חיה, שכל שאר החיות נאחזות בה והשתלשלו ממנה, כמה חיות לחיות... וכל העליונים והתחתונים הולכים ושטים בים, (הוא הנוקבא), שהעליונים נכללים בה שמשפיעים לה, והתחתונים נכללים בה שמקבלים ממנה, זה שאמר זה הים גדול ורחב ידים... (בשלח צח ועיין שם עוד)

רבי אבא אמר, בכמה מקומות למדנו, שהקב"ה כל מה שעושה למעלה ולמטה הכל הוא אמת, ופעולתו אמת, ואין לך דבר בעולם שהאדם צריך לדחותו ולנהג בו בזיון, כי כולם פעולות אמת, והכל נצרך בעולם... (יתרו כט)

ואלו הם גבורות עליונות של מלך העליון הקדוש, שלא נאבד כלום, אפילו הבל פה יש לו מקום ומעמד, והקב"ה עושה ממנו מה שעושה, ואפילו מלה של אדם, ואפילו קול אינם לריק, ומקום ומעמד יש לכל. (משפטים קיט)

...אבל הרי למדנו, כי העולם אינו עומד אלא על סנפיר אחד של לויתן, וסוד זה הוא, שבשעה שנמצא (הלויתן) דכר ונוקבא, וכי דכר ונוקבא ברא אותם הקב"ה, בכל מקום שהלכו היה העולם מזדעזע, ואם לא סרס הקב"ה את הזכר וצינן את הנקבה היו מעכירים את העולם... (שם רעב, ועיין שם עוד)

קלפה החזקה של הטומאה היא בפנים הקליפה של עולם הזה, כמו האגוז שהקליפה שמבחוץ אינה חזקה (הירוקה שעל האגוז), הקליפה שהיא מבפנים ממנה היא קליפה חזקה (קשה כעץ, כן כדור הארץ עצמו היא קליפה קלה, והקליפה שבתוכה היא קליפה הקשה), אף למעלה הוא כך, קליפה הקשה הוא רוח אחר השולט בגוף, לפנים ממנו יש קליפה קלה ולפנים ממנו הוא המוח.

בארץ הקדושה מתתקן הכל באופן אחר, כי קליפה הקשה (המתלבשת בתוך הארץ), נשברת ממקום ההוא, ואינה שולטת בה כלל, כי קליפה הקשה משתברת ומתפתחת מצד זה ומצד זה... (תרומה רסז, ועיין שם עוד)

...כל הכוכבים שברקיעים כולם משמשים על עולם הזה, וכולם ממונים לשמש כל דבר ודבר לאותם שבעולם הזה, ואינם צומחים ואינם גדלים, עשבים ואילנות ודשאים ועשבי השדה, חוץ במראה הכוכבים העומדים עליהם ונראים עליהם פנים בפנים, כל אחד ואחד כמו שראוי לו. (פירוש הצמיחה והגידול של העשבים והפירות באים מהארת החכמה שבשמאל, ואף על פי שעצם הפירות הם מהחסדים שבימין, עם כל זה אם השמאל אינו מאיר עליהם אינם צומחים, ולפיכך צריך כל עשב כוכב פרטי, שיאיר בהארת השמאל הראויה לבחינתו, ואז הוא צמח וגדל... (שם תתלו, ועיין שם עוד)

אלה פקודי המשכן וגו', רבי שמעון פתח, בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, מקרא זה העמידוהו ונתבאר בכמה אופנים, אבל כשברא הקב"ה את העולם ברא אותו כעין של מעלה, שיהיה עולם הזה בצורת עולם העליון (שהוא מלכות). וכל הגוונים של מעלה התקין אותם למטה, כדי לדבק ולקשר עולם בעולם (דהיינו עולם הזה במלכות). וכשרצה הקב"ה לברא את העולם הסתכל בתורה וברא אותו, הסתכל בשם הקדוש שהוא כלל התורה, וקיים העולם. בג' צדדים נברא העולם, והם חכמה תבונה ודעת... (פקודי יב, ועיין שם עוד)

ואלו נתמנו על הבל פיהם ההוא של התנוקות שעוסקים בתורה לקיים העולם, ואלו לוקחים הבל ההוא, ומעלים אותו למעלה, ובהבל של אלו התינוקות שעוסקים בתורה לקיים העולם נעשה ממנו רוח אחד, ועולה הרוח למעלה ומתעטר בעטרה קדושה, ונתמנה לשומר העולם, וכן כולם. (פקודי תרצג)

ואלו התחתונים מאין באו, מן האדים של הארץ, ומסיוע הרקיע שלמעלה, יצאו בריות משונות אלו מאלו, מהם בלבושים מהם בקליפות, כאלו התולעים הנמצאים בארץ, מהם בקליפות אדומות שחורות לבנות, ומהם מכל הצבעים, כך כל הבריות הן כעין זה, ואינן נמצאות בחיים רק עשר שנים.

ובספרו של רב המנונא סבא מפרש יותר, כי כל הישוב מתגלגל בעיגול ככדור, אלו למטה ואלו למעלה, וכל אלו הבריות (שבשש ארצות) משונות במראיהן על פי השינוי שבאויר שיש בכל מקום ומקום ועומדים בקיומם כשאר בני אדם. ועל כן יש מקום בישוב, שבעת שמאיר לאלו (שבצד זה של הכדור) הוא חושך לאלו, שלאלו יום ולאלו לילה, ויש מקום בישוב שכולו יום ולא נמצא בו לילה רק בשעה אחת קטנה, וזה שאמר בספרי הראשונים, ובספרו של אדם הראשון (שז' ארצות הן זה תחת זה, ורקיע מפריש בין כל ארץ וארץ)... כי סוד זה נמסר לבעלי החכמה ולא למחלקי גבולים (הטבעיים), כי הוא סוד עמוק שבתורה.... (ויקרא קמ, ועיין שם עוד)

...שאין מי שיוכל לקרב החיות והיסודות להביא שלום ביניהם, אלא השם (הוי"ה, שהוא ז"א קו האמצעי), שבשמו מתקרבים מים לאש, (קו ימין לקו שמאל), ואינם מכבים זה את זה, והרוח (שהוא קו האמצעי) קרב אל העפר, (שהוא מלכות), ואין מפריד ביניהם. (שם רפ, ועיין שם עוד)

רבי יהודה פתח, המקרה במים עליותיו וגו', הקב"ה כשברא העולם הוציאו מתוך מים, וערך אותו על מים. מה עשה, חילק את המים לב', מחצה למטה ומחצה למעלה, ועשה בהם פעולות, ממחצה שלמטה עשה ותקן את העולם הזה, וערך אותו על מחצה הזו, ותקן העולם למעלה ממנה, זה שאמר כי הוא על ימים יסדה, ומחצה האחרת העלה למעלה, וספן עמה תקרות העליונות. זה שאמר המקרה במים עליותיו וגו', ועשה רקיע בין שתי המחיצות האלו, זה שאמר יהי רקיע בתוך המים וגו', ועליהם תיקן וסידר מלאכים עליונים קדושים מתוך הרוח שנגזר מפיו, שכתוב וברוח פיו כל צבאם... (צו קכד, ועיין שם עוד)

שאלו לבן זומא, המותר לנו לסרס כלב, אמר להם ובארצכם לא תעשו, כל שבארצכם לא תעשו, כי כמו שהעולם צריך לזה, צריך העולם גם כן לזה, (כלומר שאין דבר בארץ שאין לו צורך), ועל כן למדנו והנה טוב מאד, זה מלאך המות, שאין לבטלו מן העולם, כי העולם צריך לו. ואף על פי שכתוב בו (במלאך המות) והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה וגו', לא (טוב) שיתבטלו מן העולם, הכל צריך טוב ורע. ומשום זה יש לנו ביום הזה להשליך עצם לכלב, (דהיינו השעיר לעזאזל), בעוד שהוא גורר יכנוס מי שיכנוס להיכל המלך ואין מי שימחה בידו, ואחר כך עוד ינדנד לו בזנבו. (אחרי קלו)

למדנו כשרצה הקב"ה לברא העולם התחתון, כולו כעין של מעלה עשה אותו, עשה את ירושלים אמצע של כל הארץ, ומקום אחד עליה, שנקרא ציון, (שהוא סוד יסוד), וממקום הזה מתברכת, וממקום הזה של ציון התחיל העולם להבנות, וממנו נבנה... (שם קעה)

...וכל הממונים מיום שנברא העולם נתמנו שלטונים על כל דבר ודבר, וכולם מתנהגים על פי חוק אחר עליון שמקבל כל אחד ואחד, כמו שכתוב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה, כיון שמקבלים חוק הזה, נקראים כולם חוקות, וחוק ההוא הניתן להם בא משמים, ועל כן נקראים חוקות שמים, ומאין לנו שבאים מן השמים, הוא כי כתוב כי חוק לישראל הוא, (שהוא קו אמצעי הנקרא ישראל). ועל כן כתוב את חקותי תשמורו, משום שכל אחד ואחד ממונה על דבר ידוע בעולם שבחק ההוא, משום זה אסור להחליף המינים ולהביא מין במין אחר, משום שעוקר כל כח וכח ממקומו, ומכחיש הפרסום של המלך... (קדושים קט, ועיין שם עוד)

וכל יום יש לו גדר מבחוץ, שלא כל אדם יוכל לכנוס לטוב ההוא שבו, דהיינו שיש חושך המכסה את האור, כמו שתמצא ביום הראשון אור, ותמצא בו חושך, וכן בכל יום תמצא שמירה, ואלו הם שמירה, כמו קוצים (השומרים) הכרם, ויש שומרים אחרים כמו נחשים ועקרבים ושרפים ששומרים הטוב ההוא, שלא יכנוס שם מי שאינו ראוי להכנס, ואם לא היתה שמירה היו כל הרשעים יכולים לכנוס בסודות התורה... (אמור מד)

פתח ואמר, וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, וירא אלקים את כל אשר עשה, סתם, ואפילו נחשים ועקרבים ויתושים, ואפילו אלו שנראים מחבלי העולם, בכולם כתוב והנה טוב מאד, כולם משרתי העולם מנהיגי העולם, ובני אדם אינם יודעים... (שם שכח)

ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן, מהו העפר, הרי למדנו כתוב הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר, הכל היה מן העפר אפילו גלגל חמה, כל שכן אדם שנמצא ממנו. (נשא סט)

ואין העולם מתקיים אלא בסוד, וכי אם בדברי העולם צריכים סוד, בדברי סודי הסודות דעתיק יומין, שאינם נמסרים אפילו למלאכים עליונים על אחת כמה וכמה... (שם אדרא רבא ט)

תא חזי אין העולם עומד אלא על שלום, כשברא הקב"ה את העולם, לא היה יכול להתקיים עד שבא והשרה עליהם שלום, ומה הוא, הוא שבת, שהוא שלום על העליונים והתחתונים, ואז נתקיים העולם, ועל כן מי שחולק על השלום יאבד מן העולם. (קרח ו)

תא חזי, אין מקום בעולם פנוי ממים, מפני שהארץ תלויה על המים, שנאמר כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, וכי תעלה על דעתך שהמים הם מתחת לארץ, והארץ שהיא כבדה מכל היסודות עומדת על המים, אלא שהמים הם על הארץ ולמעלה לשמים, (המים נמצאים בין הארץ והשמים). אמר לו רב חסדא והרי כתוב המים אשר מעל לרקיע, אמר לו אין זה אלא כתרגומו, במיצעות מייא, שהרקיע מבדיל ביניהם, כי המים אחדים היו, אבל מפני שנכנס הרקיע באמצע נחשבו כשנים, והרקיע הוא כדור, ובא במימי אוקיינוס כמבדיל בין המים, נמצאו המים ממעל ומים מתחת.

אמר רבי יהודה הרקיעים הם הסובבים, לפעמים ממזרח למערב ולפעמים ממערב למזרח, ובאים באמצע מי הים ומבדילים בינתים, וזהו ויבדל בין המים. ומפני מה מי הים מלוחים, הוא מפני חמימות הרקיע ורתיחתו, בא וראה, קדרה העומדת על האור, וכל מה שמתעכבת על האור התבשיל נמלח יותר... (זהר חדש בראשית שסד, ועיין שם עוד)

אמר עולא וכי למה צריך חסד כאן, שכתוב לרוקע הארץ על המים כי לעולם חסדו, אמר רבי חסדא אם לא היה כך לא היו בני אדם נוטעים וחורשים וזורעים, עתה שהארץ למעלה נוטעים וזורעים והארץ עומדת בכחה ובקיומה מפני לחות המים אשר מתחת לארץ... (שם תפח)

...וחוזר הרקיע מתחת (לארץ), ומחמם האדמה מחמימות האש (שברקיע) והשמש. והקב"ה מוריד את המים על הארץ ומקרר האדמה, (הקרירות) מסייע את החמימות שלמטה, וזו וזו מולידים ומצמיחים את הארץ, והכל ברא הקב"ה לתועלת האדם. (שם תרכז)

אמר רבי יצחק, כשגמרו המלאכות כולם ברכם הקב"ה והכינם בעולם, וצוה לכל אחד ואחד שלא ישנה הכנתו מאותו הענין שעשהו, ושכל אחד ואחד יוציא תולדתו הראויה לו מכאן ולעולם. זה שאמר אשר ברא אלקים לעשות, מהו לעשות, היינו שכל דבר יוליד ויוציא כמוהו... (שם תשיא)

ואין שערה בראש שאינו שורה בה השם הוי"ה, ואין עשב שאינו שורה בו השם הוי"ה, כמו השושנה בתפוח שלה שורה י' ובשרביט שלה י' בחמשה עלים שבחוץ ובחמשה שבפנים, שורות ה' ה' להראות שאין אפילו עשב שלא נברא בשם הוי"ה, שלא יאמרו שאל אחר ברא אותם. אין בריה בעליונים ובתחתונים שאינה רשומה בשמו, וכן כל אחד רשום בשכינה, ומשום זה נקראת השכינה שושנה, ונקראת נשר, פרה אדומה, אילת, יונה, צפור, אין בריה שלא תהיה נקראת בשמו, כשהוא נתלבש בה לעשות פעולתו. ומשום זה נקראת השכינה מעשה מרכבה, בעת שהיא רוכבת באותה החיה הנקראת נשר, או שור או אריה או אדם, והמעולה מכל הבריות שבארץ הוא אדם, שהוא צורה (כלולה) מכל העולם ומכל הבריות שיש בעולם, ומשום זה הוא חביב עליו מכל הבריות... (שם יתרו יב)

ספרא:

ויקח את כל החלב, אין לך כל דבר ודבר שאין בו מצוה למקום, פירות יש בהם מצוות הרבה, תרומה ומעשרות חלה ובכורים, הלקט והשכחה והפאה. שערי בתים ושערי מדינות יש בהם מצוה למקום, שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. בגדים יש בהם מצות למקום, שנאמר לא תלבש שעטנז, טלית יש בה מצוה למקום, שנאמר גדילים תעשה לך, בהמה טהורה יש בה מצוה למקום, שנאמר כל הבכור אשר יוולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלקיך... (צו פרשת מלואים, וראה שם עוד)

...כשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה היה אומר מה רבו מעשיך ה' וגו', יש לך בריות גדלות בים וגדלות ביבשה, גדלות בים שאם עלו ליבשה מתו, והגדלות ביבשה אם עלו בים מתו, גדלות באור אם פרשו לאויר מתו, גדלות באויר אם פרשו לאור מתו, מקום חיות של זה מיתתו של זה, ומקום חייו של זה מיתתו של זה, ואומר מה רבו מעשיך ה'. (שמיני פרשת יין ושכר וכן חולין קכז)

ספרי:

תמים פעלו, פעולתו שלמה על כל באי עולם, ואין להרהר אחר מדותיו, אפילו שנה של כלום ואין אחד מהם שיסתכל ויאמר אילו היו לי שלשה עינים אילו היו לי שלשה ידים אילו היו שלשה רגלים, אילו הייתי מהלך על ראשי, אילו היו פני הפוכים לאחורי כמה היה נאה, תלמוד לומר כי כל דרכיו משפט, יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שראוי לו... (האזינו שז)

תלמוד בבלי:

...אמר להם הקב"ה שמים וארץ יעידו בהם שקיימו את התורה כולה, אומרים לפניו (אומות העולם) רבונו של עולם שמים וארץ נוגעין בעדותן, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, דאמר רבי שמעון בן לקיש, מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום השישי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר, אם ישראל מקבלים את תורתי מוטב, ואם לאו אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו... (עבודה זרה ג א)

עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב, אמר להן מן השמים לארץ רחוק או ממזרח למערב, אמרו לו ממזרח למערב, תדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלין בה, חמה במערב הכל מסתכלין בה, תמה באמצע רקיע אין הכל מסתכלין בה. וחכמים אומרים זה וזה כאחד, שנאמר כגבוה שמים על הארץ וגו' כרחוק מזרח ממערב, ואי חד מינייהו נפיש, נכתוב תרווייהו כי ההוא דנפיש, ואלא חמה באמצע רקיע מאי טעמא אין הכל מסתכלין, משום דקאי להדיא, ולא כסי לה מידי... (תמיד לב א)

תלמוד ירושלמי:

...כתוב אחד אומר תמיד עיני ה' אלקיך בה, וכתוב אחד המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו, הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו, בשעה שישראל עושין רצונו של מקום ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן, תמיד עיני ה' אלקיך בה, מראשית השנה ועד אחרית השנה, ואינה ניזוקת כלום, בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן, המביט לארץ ותרעד, אמר ליה בני, כך היא סברא דמילתא, אבל כך עיקרו של דבר, אלא בשעה שהקב"ה מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות יושבות בטח ושאנן ושלוה ובית מקדש חרב הוא אפילון לעולמו להחריבו, הדא הוא דכתיב שאוג ישאג על נוהו בשביל נוהו. אמר רבי אחא בעון משכב זכר, אמר הקב"ה אתה זיעזתה איברך על דבר שאינו שלך, חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש. ורבן אמרו מפני המחלוקת... אליהו זכור לטוב שאל לרבי נהוריי, מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים בעולמו, אמר לו לצורך נבראו, בשעה שהבריות חוטאין הוא מביט בהן ואמר מה אלו שאין בהן צורך הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך לא כל שכן, אמר ליה עוד הן יש בהן צורך, זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, שבלון לחזיות, סממית לעקרב. (ברכות סד א)

...ולא כן תני, כל דבר שאין לו גידים ועצמות אינו חי יותר מששה חדשים, דמר רבי יוסה בר רבי בון בשם רב זביד, אחת לשבע שנים הקב"ה מחליף את עולמו, קמקמה מתעביד הוא רב, פדה חד אפר מיתעביד שר, מומיתא דרישא מתעביד עקרב, ודמניא ששמית, תולעתא דסוסיא מתעבדא אירעו, ודתורתא דברי, צביא הזכר נעשה נקבה, עכברא דטורא מתעביד חזיר בר, שיזרתא דנינא מתעביד נדל, ודברנשא חיוי, אימתי בזמן שאינו כורע כל קומתו עד השזרה. (שבת ח א)

כתיב שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד, רבי אחא אמר רבי אבהו ורבנן חד אמר למה הוא מושל כל באי העולם בחולדה, אלא לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים, הרבה מינים בים מה שאין ביבשה, ואין חולדה בים, וחורנה אמר למה הוא מושל כל באי בעולם בחולדה, אלא מה החולדה הזאת גוררת ומנחת ואינה יודעת למי היא מנחת, כך הן כל באי העולם גוררין ומניחין גוררין ומניחין, ואינן יודעין למי הן מניחין, יצבר ולא ידע מי אוספן (שם עד ב)

אמר רבי יוחנן כתיב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, מימיה של חמה לא ראתה פגימתה של לבנה, תני רבי שמעון בן יוחי, לפי שהרקיע של מים והכוכבים של אש, והם דברים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה, לפיכך עושה שלום במרומיו... שלש מאות וששים וחמשה חלונות ברא הקב"ה שישתמש בהן העולם, מאה ושמונים ושתים במזרח, ומאה ושמונים ושתים במערב, ואחד באמצעו של רקיע, שממנו יצא מתחילת מעשה בראשית, מה שהחמה מהלכת לשלשים יום הלבנה מהלכת לב' ימים ומחצה, מה שחמה מהלכת בשנים חדשים הלבנה מהלכת לחמשה ימים, מה שחמה מהלכת לג' חדשים הלבנה מהלכת לז' ימים ומחצה, מה שחמה מהלכת לשנים עשר חודש, הלבנה מהלכת לשלושים יום... (ראש השנה יב ב)

...מן מה דרבי יודה בר פזי יתיב דרש בתחילה היה העולם מים במים, הדא אמרה הלכה כרבי ישמעאל. דרש רבי יודה בן פזי בתחילה היה העולם מים במים, מה טעמא, ורוח אלקים מרחפת על פני המים, חזר ועשאו שלג, משליך קרחו כפיתים, חזר ועשאו ארץ, כי לשלג יאמר הוי ארץ, והארץ עומדת על מים, לרוקע הארץ על המים, והמים עומדים על הרים, על הרים יעמדו מים, וההרים עומדין על רוח, כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, והרוח תלוי בסערה, רוח סערה עושה דברו, וסערה עשאה הקב"ה כמין קמיע ותלויה בזרועו, שנאמר ומתחת זרועות עולם, כי הנה יוצר הרים וגו'... (חגיגה ח ב)

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר אין מרובע מששת ימי בראשית, התיב רבי ברכיה והתנינן גופה של בהרת כגריס האיטלקי מרובע, אמר רבי ביסנא כל גרמא דא לדית הוא מרובע, ולמה תנינן מרובע, ירבענה הוא... אית דבעי מימר לא אמר רבן גמליאל אלא בבריות, ותני כן מרובע באוכלין אין מרובע בבריות. (נדרים ט א)

...אדם נברא בערב שבת כדי שיכנס תחילה למצוה, דבר אחר למה נברא באחרונה, משל למלך שעשה סעודה, כשמתקין הסעודה מזמין האורחין, כך חכמות בנתה ביתה זה הקדוש ברוך הוא, שבנה את העולם בחכמה, שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ וגו', חצבה עמודיה שבעה, אילו שבעת ימי בראשית, טבחה טבחה מסכה יינה אילו ימים ונהרות וכל צרכי העולם... (סנהדרין כג ב)

גזל זרע וזרע אין סופו לצמח, הבא על אשת איש אין סופו להוליד ממזר, אלא הניחו לעולם שינהיג כמנהגו, שוטים שקלקלו עתידין ליתן דין וחשבון... (עבודה זרה כח א)

מדרש רבה:

...העליונים ניזונים מזיו השכינה, והתחתונים אם אינם יגיעים אינם אוכלים... (בראשית ב ב)

כותי אחד שאל את רבי מאיר, אמר לו אפשר המים העליונים תלויים במאמר, אמר לו הן, אמר לו הבא לי אפרכס, נתן עליה טס של זהב ולא עמדו המים, טס של כסף ולא עמדו מים, כיון שנתן אצבעו עמדו מים, אמר לו אצבעך אתה נותן, אמר לו מה אני שאני בשר ודם אצבעי מעמידה מים, אצבעו של הקב"ה על אחת כמה וכמה, הוי המים העליונים תלוים במאמר. (שם ג ד ג)

...אמר רבי אבהו, מכאן שהקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן, ובורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו, אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי, אמר רבי פנחס טעמיה דרבי אבהו וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, דין הניין לי יתהון לא הניין לי. (שם ט ב)

רבנן אמרי אפילו דברים שאתה רואה אותן שהן יתירים בעולם, כגון זבובין ופרעושין ויתושין, אף הן בכלל ברייתו של עולם הן, ובכל הקב"ה עושה שליחותו, אפילו על ידי נחש, אפילו על ידי יתוש, אפילו על ידי צפרדע... (שם י ח)

אמר רבי יהושע בן קרחה, בהבראם, באברהם, בזכותו של אברהם, רבי עזריה אמר על הדא דרבי יהושע בן קרחה, אתה הוא ה' לבדך אתה עשית וגו', וכל אשר בהם, כל האונקים הזה בשביל מה, בשביל אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם, והוצאת מאור כשדים ושמת שמו אברהם... (שם יב ח)

ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על השמים, הדא הוא דכתיב (תהלים קל"ה) כל אשר חפץ ה' עשה וגו', אמר דוד אף על פי שגזר הקב"ה (שם קט"ו) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, משל למה הדבר דומה, למלך שגזר ואמר בני רומי לא ירדו לסוריא, ובני סוריא לא יעלו לרומי, כך כשברא הקב"ה את העולם גזר ואמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, כשבקש ליתן התורה בטל גזרה ראשונה, ואמר התחתונים יעלו לעליונים, והעליונים ירדו לתחתונים, ואני המתחיל... (שמות יב ד)

...הכל מתגאין זה על זה, חשך מתגאה על התהום שהוא למעלה הימנו, והרוח מתגאה על המים שהוא למעלה הימנו, והאש מתגאה על הרוח שהוא למעלה הימנו, והשמים מתגאים על האש הם למעלה ממנו, והקב"ה מתגאה על הכל, הוי כי גאה גאה... (שם יג יג)

דבר אחר לא תהיה לו כנשה, הדא הוא דכתיב (תהלים קי"ב) טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, בא וראה כל בריותיו של הקב"ה לוין זה מזה, היום לוה מן הלילה והלילה מן היום ואינן דנין זה עם זה כבריות, שנאמר (שם י"ט) יום ליום יביע אומר, הלבנה לוה מן הכוכבים והכוכבים מן הלבנה, וכשהקב"ה רוצה אינם יוצאים, שנאמר (איוב ט') האומר לחרס ולא יזרח, ובעד כוכבים יחתום. האור לוה מן השמש והשמש מן האור, שנאמר (חבקוק ג') שמש ירח עמד זבולה, החכמה לוה מן הבינה והבינה מן החכמה, שנאמר (משלי ז') אמור לחכמה אחותי את, השמים לוין מן הארץ והארץ מהשמים, שנאמר (דברים כ"ח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים... ובשר ודם לוה מחבירו ומבקש לבולעו ברבית ובגזל... (שם לא טז)

דבר אחר ויקחו לי תרומה, רבי ברכיה פתח (דברי הימים כ"ט) לך ה' הגדולה והגבורה וגו' כי כל בשמים ובארץ, אתה מוצא כל מה שברא הקב"ה למעלן ברא למטן, למעלן זבול וערפל, שנאמר (ישעיה ס"ג) וראה מזבול קדשך, ערפל דכתיב ומשה נגש אל הערפל, וכתיב (איוב כ"ב כ"ב) הבעד ערפל ישפוט, למטן, (מלכים א' ח') אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל... ולא עוד אלא שחביבין כל מה שלמטן משל מעלן, תדע לך שהניח מה שלמעלן וירד בשל מטן, שנאמר (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם... (שם לג ד)

דבר אחר ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (ישעיה מ'), בזכות מי נבראו אלה, תולדות השמים והארץ, ובזכות מי הם עומדים, בזכות (שמות א') ואלה שמות בני ישראל, ואלה בזכות מי עומדים בזכות (דברים ד') אלה העדות והחקים והמשפטים... (שם מח ב)

איתיבון ויהי ערב וגו', אמר להן אף היא אינה שמחה, שכל מה שנברא ביום ראשון עתיד לבלות, הדא הוא דכתיב כי שמים כעשן נמלחו והארץ וגו'. איתיבון ויהי ערב ויהי בקר יום שני שלישי וגו', אמר להן אף היא אינה שמחה, שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשיה, החיטין צריכין לטחון, החרדל צריך למתקה... (ויקרא יא ז)

דבר אחר וזכרתי את בריתי יעקב, הדא הוא דכתיב ועתה כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל, רבי פנחס בשם רבי ראובן אמר הקב"ה לעולמו, עולמי עולמי, אומר לך מי בראך, יעקב, ויוצרך ישראל. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר בהמות לא נבראו אלא בזכותו של יעקב, הדא הוא דכתיב הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך. רבי יהושע ברבי נחמיה אמר בשם רבי חנינא ברבי יצחק שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות יעקב, דכתיב ויקם עדות ביעקב ואין עדות האמור כאן אלא שמים וארץ, כמה דאת אמר, העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, אמר רבי ברכיה שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות ישראל, דכתיב בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא ישראל, שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו, אמר רבי אחא שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות משה, שנאמר וירא ראשית לו, אמר רבי אבהו הכל לא נברא אלא בזכות יעקב, הדא הוא דכתיב לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, בשביל יעקב יצר הכל. (שם לו ד)

ויהי ביום כלות, הדא הוא דכתיב (שיר ג') אפריון עשה לו, זה העולם שהוא עשוי כמין כילה, המלך שלמה זה הקב"ה ששם שלום בין אש למים ופתכן זה בזה ועשה מהן רקיע, שנאמר ויקרא אלקים לרקיע שמים, שהוא אש ומים... אמר רבי יהודה בן חלפתא, למה נקרא אבן שתיה, שממנה הושתת העולם, הדא הוא דכתיב (תהלים נ') מציון מכלל יופי אלקים הופיע, עמודיו עשה כסף זה הרקיע... (במדבר יב ד, וראה שם עוד)

דבר אחר במלך שלמה, במלך שהשלים מעשיו ואהביו, השלים אש לאברהם, חרב ליצחק, מלאכים ליעקב, דבר אחר במלך שלמה, במלך שהוא עושה שלום בין בריותיו, החיות של אש והרקיע של שלג, החיות של אש שנאמר (יחזקאל א') והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, והרקיע של שלג, שנאמר (שם) ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא, ולא זה מכבה את זה ולא זה מכלה את זה. אמר רבי יוחנן כתיב (איוב כ"ה) המשל ופחד עמו וגו', המשל זה מיכאל, והוא של שלג, ופחד זה גבריאל והוא של אש, מהו עמו, מושלמים לו, לא זה מזיק את זה ולא זה מזיק את זה. אמר רבי אבין לא סוף דבר בין מלאך למלאך, אלא אפילו במלאך עצמו הוא עושה שלום, ואית ביה חמש אפין, הדא הוא דכתיב (דניאל י') וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק וגו', לא זה מכבה את זה ולא זה מכלה את זה... אמר רבי יוחנן לית מזל חמי במה דקדים ליה, ולית מזל חמי במה דלעיל מיניה אלא במה דלרע מיניה, כהדין בר נשא דהוא נחית בסולמא הפיך לאחורוי. תני רבי שמעון בן יוחי אומר הרקיע הוא של מים והכוכבים של אש, והן דרים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה, ואפילו בין המכות הוא עושה שלום, הדא הוא דכתיב (שמות ט') ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד... (שם שם י)

...למה היה העולם דומה באותה שעה, לטרסקל על ב' רגלים שאינו יכול לעמוד והוא רותת, כיון שעשה לו רגל ג' נתבסס ועמד, כך כיון שנעשה המשכן כמה דכתיב אל נוה קדשך, מיד נתבסס ועמד, שמתחלה לא היה לעולם אלא ב' רגלים חסד ותורה, והיה רותת, נעשה לו רגל ג' זה משכן, ועמד, ולכך כתיב להקים את המשכן, מהו את, העולם שנקרא אהל הוקם עמו. (שם שם יד)

דבר אחר למה ג' מיני עולה ואחד לחטאת, כנגד ד' טבעים שברא מהם הקב"ה העולם, הג' הם עליונים זה למעלה מזה, והד' הוא התחתון הכבד שבכולן, ואלו הן, הארץ היא הכבדה שבכולן, וכנגדה נעשה השעיר, המים למעלה מן הארץ, האויר שממנו נוצר הרוח למעלה מן המים והאש למעלה מן האויר, שהאש קלה מכולם שהיא עולה עד לרקיע וסימן לדבר כשהשלבת נעקרת מן הגחלת פורחת והולכת היא למעלה, וכן אמרו שהאש סובבת כל העולם כולו למעלה עד לרקיע, וכנגד האש והרוח והמים עליונים נעשו שלשה מיני העולם. (שם יד כד)

זאת חוקת, זה שאמר הכתוב (איוב י"ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד, כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז... ישראל מאומות, העולם הבא מעולם הזה, מי עשה כן, מי צוה כן, מי שגזר כן, לא יחידו של עולם... (שם יט א)

...רבנן אמרי, אמר הקב"ה לישראל, בני, כל מה שבראתי בראתי זוגות, שמים וארץ זוגות, חמה ולבנה זוגות, אדם וחוה זוגות, העולם הזה והעולם הבא זוגות, אבל כבודי אחד ומיוחד בעולם, מנין, ממה שקרינו בענין שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. (דברים ב כב)

אמר רבי יוסי בן זמרא מהו עליו אין להוסיף וגו', כך אמר הקב"ה מתחלת ברייתו של עולם (בראשית א') יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וגו', ומפני מה כתיב (עמוס ה') הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו, שייראו מלפניו, שיהיו הבריות יראים מלפניו... דבר אחר כך ברא הקב"ה את עולמו יום שיהא יום ולילה שיהא לילה, בא יעקב ועשה את היום לילה, ששקע לו הקב"ה את השמש שלא בעונתה, שנאמר ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש, בא יהושע ועשה הלילה יום, שנאמר (יהושע י') שמש בגבעון דום, הרי שהצדיקים גורעים ומוסיפים על דבריו של הקב"ה כדי שיהו הבריות יראין מלפניו... (שם י ב, וראה שם עוד)

דרכי ציון אבלות, אמר רב הונא הכל מבקשין תפקידן, מעשה בכלבא אחת כופרית שעלתה לראש הסלע ושימשה עם זכר, רבי אמי אמר אפילו ארזים מבקשין תפקידן, תדע לך שלא היו ארזים בבבל, וכשעלה נבוכדנצר לכאן תלש ארזים מכאן ושתלן בבבל, וכשמת היו שמחים על מפלתו, הדא הוא דכתיב (ישעיה י"ד) גם ברושים שמחו לך ארזי לבנון. אמר רבי אבדימי דמן חיפה, אפילו דרכים מבקשים תפקידן, הדא הוא דכתיב דרכי ציון אבלות... (איכה א לא)

דבר אחר מחצתי ואני ארפא, רבי חנינא בשם רבי שמעון בן לקיש ורבי יהושע דסכנין בשם רבי יוחנן ורבי לוי בשם רבי יוחנן הכיתי אין כתיב כאן אלא מחצתי, מחיצה שעשיתי בין העליונים לתחתונים, שהעליונים קיימין והתחתונים מתים בעולם הזה, אבל לעתיד לבא אין מיתה כל עיקר... (קהלת א ז)

אמר רבי ברכיה בשם רבי שמעון בן לקיש, כל מה שברא הקב"ה באדם ברא בארץ לדוגמא לו, אדם יש לו ראש והארץ יש לה ראש, שנאמר (משלי ח') וראש עפרות תבל, אדם יש לו עינים והארץ יש לה עינים, שנאמר (שמות י') וכסה את עין הארץ, אדם יש לו אזנים והארץ יש לה אזנים, שנאמר והאזיני ארץ... אדם שותה והארץ שותה, שנאמר (דברים י"א) למטר השמים תשתה מים... (שם שם ט וראה שם עוד)

את הכל עשה יפה בעתו, אמר רבי תנחומא בעונתו נברא העולם, לא היה ראוי להבראות קודם לכן, אלא לשעתו נברא, שנאמר את הכל עשה יפה בעתו... (שם ג יג)

הכל הולך אל מקום אחד וגו', רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר כל מה שברא הקב"ה בשמים ברייתו מן השמים, וכל מה שברא בארץ ברייתו מן הארץ, מאי טעמא, (תהלים קמ"ח) הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים הללוהו כל מלאכיו וגו', עד הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות... ורבי יהושע אומר כל מה שברא הקב"ה בשמים ובארץ ברייתו מן השמים, השלג אף על פי שכתוב בו (איוב ל') כי לשלג יאמר ארץ, אין ברייתו אלא מן השמים, שנאמר (ישעיה נ"ה) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו', רבי חייא בר יוסף אומר כל מה שבשמים ובארץ ברייתו מן הארץ, הגשם אף על פי שכתוב בו כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, אין ברייתו אלא מן הארץ, ומה טעם ואד יעלה מן הארץ, רבי יודן מייתי לה מן הכא, הכל הולך אל מקום אחד, רבי נחמן אמר אפילו גלגל חמה לא נברא אלא מן הארץ, דכתיב האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט'). (שם שם כו)

ויתרון ארץ בכל הוא, רבי יהודה אומר אפילו דברים שאת רואה אותן כאילו הם מיותרין בעולם, הן הן בכלל הוייתו של עולם, כגון סיבא למעבד חבלא, סוגיא למסוך גניא הן הן בכלל הווייתו של עולם הן. (שם ה ו)

אמר רבי יהודה ארבעה עשר דברים קשין זה מזה, וכולן מתגאין זה מזה, תהום קשה, הארץ מתגאה עליו, שהוא כבוש עליו, הארץ קשה, וההרים קשין מתגאין עלה, ההר קשה, והברזל מתגאה עליו ושוברו, ברזל קשה והאש מפעפעתו, האש קשה, והמים מתגאין ומכבין אותה, המים קשין, העננין סובלין אותן, עננים קשין, הרוח מפזרתן, הרוח קשה, והכותל מתראה ועומד בו, כותל קשה אדם מתגאה וסותרו, אדם קשה וצרה מחלחלתו, צרה קשין והיין מתגאה ומשכחה, יין קשה והשינה מפיגתו, שינה קשה וחולי מתרעה מטלטלה, חולי קשה, מלאך המות מתגאה ונוטל את נפשו, ואשה רעה קשה מכולן. (שם ז מו)

דאמר רבי חנינא בשם רבי אחא כתיב (תהלים ע"ה) נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה, אלולא שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, היה העולם מתמגמג וחוזר לתוהו ובוהו, ובמי ביסם העולם, אנכי תכנתי עמודיה סלה. (שיר השירים א נ)

...כך העולם לא נברא אלא בשביל ישראל, לאחר כ"ו דורות הציץ הקב"ה בעולמו לראות מה שעשה, ומצאו מים במים, דור אנוש נמחה מן המים, דור המבול נמחה מן המים, דור הפלגה במים, הביא קצצים לקצצו, שנאמר (תהלים פ"ט) ה' למבול ישב, וראה שושנה של ורד, אלו ישראל, ונטלה והריח בה בשעה שסדרו ישראל עשרת הדברות, ושבת נפשו עליו בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, אמר הקב"ה בשביל שושנה זו ינצל הפרדס. (שם ב ו)

...במלך שלמה, במלך שברא בריותיו שלמות, ברא חמה ולבנה על מלאתן, כוכבים ומזלות על מלאתן, בר קפרא אמר אמר אדם וחוה כבן כ' שנה נבראו. דבר אחר במלך שלמה, במלך שהשלים מעשיו לבריותיו, כיצד, השלים האש לאבינו אברהם, השלים החרב ליצחק, השלים המלאך ליעקב... (שם ג כ)

מדרש תנחומא:

שאל אדריאנוס לעקילס על מה העולם עומד, אמר לו על הרוח, רצונך לידע, הבא גמל והביא גמל ונתן משאו עליו, אמר לו עמוד ועמד, שב וישב, נתן עליו יותר ממשאו ונתן חבל על צוארו, אמר לו למשוך, משך זה מכאן וזה מכאן חנקו את הגמל, אמר לו אמור לגמל שיעמוד, אמר לו אדיאנוס אתה חנקתו והוא יעמוד, אמר לו ומה הרגתי אותו, או שמא חסר אחד מאבריו, אמר לו הוצאת את רוחו, אמר לו ומה אם הגמל לא היה סובלו ולא סבל את משאו אלא הרוח שבו, מלך מלכי המלכים הקב"ה אין רוחו סובל את העולם כולו. שתק אדריאנוס. ראה שבחו של הקב"ה מן הארץ לשמים, אדם בונה טרקילין כחצי ארכו וכחצי רחבו רומו, גובהן של שמים כחצי ארכו וכחצי רחבו גובהו של רקיע, שנאמר הלא א-לוה גובה שמים וראה ראש כוכבים כי רמו (איוב כ"ב). החמה הזאת שעה אחת נכנסת לישוב, ואין בריה בעולם שאינה רואה אותה על ראשו, ואינו נראית בשמים אלא מלא הזרת, שהשמים גבוהים, וכשהחמה עולה היא רחבה וכן כשהיא שוקעת, אבל כשהיא ממצעת בכיפת הרקיע אתה רואה אותה מלא הזרת מפני גובהו של שמים. ולא תאמר על החמה שהיא עודפת על הישוב, כוכב אחד אנו מוצאין שהוא נותן כל הבריות תחתיו, עבר הכוכב בא חברו ונותן הכל תחתיו, וכשם שאתה רואה אותו למעלה מראשך, כך כל באי עולם רואין אותו למעלה מראשם, ואינו נראה אלא כנר, שנאמר הלוא א-לוה גובה שמים, ועביו של רקיע כמו מן הארץ לשמים... (בראשית ה)

אהבתי אתכם, אמר הקב"ה ראו כמה חבבתי אתכם, מן הארץ עד לרקיע מהלך ת"ק שנה, ומן הרקיע הראשון לשני מהלך ת"ק שנה, ועביו של כל רקיע ורקיע מהלך ת"ק שנה, נמצאו כולם מהלך שבעת אלפים שנה, וטלפי החיות מהלך ת"ק שנה וט"ו שנה אין צריך לשער למעלה מטלפי החיות, והכסא למעלה מכולם, וראו כמה חבבתי אתכם שהנחתי את הכל, ואמרתי לכם ועשית יריעות עזים... (תרומה ט)

אמר רבי יעקב ברבי אסי למה הוא אומר ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך, בשביל ששקול כנגד בריאת עולם, כיצד, בראשון כתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וכתיב נוטה שמים כיריעה, ובמשכן מה כתיב, ועשית יריעות עזים (שמות כ"ו), בשני יהיה רקיע ואומר בהן הבדלה, שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים, ובמשכן כתיב והבדילה הפרוכת לכם... ולמה המשכן שקול כנגד שמים וארץ, אלא מה שמים וארץ הם עדים על ישראל, דכתיב העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דברים ל') אף משכן עדות לישראל שנאמר אלה פקודי המשכן משכן העדות... (פקודי ב)

אמרו רז"ל כל דמות שברא הקב"ה ביבשה ברא בים בדגים... (ויקרא ח)

ילמדנו רבינו, כמה דברים קדמו למעשה בראשית, כך שנו רבותינו שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם, אלו הן, כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, וישראל, ושמו של משיח והתשובה, ויש אומרים אף גן עדן וגיהנם. כסא הכבוד מנין, שנאמר (תהלים צ"ג) נכון כסאך מאז מעולם אתה... (נשא יא, וראה שם עוד)

דבר אחר, בקר, אמר להם משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולין אתם לערב יום בלילה, זהו שאמר הכתוב בתחלה ויהי ערב ויהי בקר, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך (בראשית א'), בשביל תשמישו של עולם, וכשם שהבדיל בין האור ובין החושך, כך הבדיל את ישראל מן העכו"ם, שנאמר (ויקרא כ') ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי... אם יכולין אתם לעכב אותה הבדלה שהבדיל הקב"ה בין היום ובין הלילה, כך תוכלו לבטל את זו... (קרח ה)

ועוד לפי שקורא (הפה) בתורה, וכתיב בה ומתוקים מדבש ונופת צופים (תהלים י"ט), לפיכך מי הפה מתוקים, הרי דברים קל וחומר, ומה מלא הסיט יש בו כמה מעינות, הים הגדול על אחת כמה וכמה, שנאמר בו זה הים גדול ורחב ידים... ללמדך שבכל דבר הקב"ה עושה שליחותו, ולא ברא דבר אחד לבטלה, ופעמים שהוא עושה שליחותו על ידי צפרדע, ופעמים על ידי יתוש... (חקת א)

פרקי דרבי אליעזר:

על שלשה דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים, על התורה מנין, דכתיב (ירמיה ל"ג כ"ה) אם לא בריתי יומם ולילה, וכתוב אחד אומר (יהושע א' ח') לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, על העבודה מנין, דכתיב (משלי ט"ו) ותפלת ישרים רצונו, מה היא העבודה, זו תפלה, שלכן מצינו בדניאל דאמר ליה דריוש (דניאל ו' י"ז) אלקך די אנת פלח ליה בתדירא, וכי יש עבודה בבבל, אלא זו תפלה, ועל גמילות חסדים לחתנים מניין, אנו לומדים מהקב"ה עצמו, שהוא בעצמו גמל חסד לאדם ולעזרו... (פרק טז)

רבי ינאי אומר כל צבאות השמים עוברים ומתחדשין בכל יום, תדע לך שהוא כן, כשהשמש נוטה לבא במערב ורוחץ במימי אוקיינוס כאדם שהוא מכבה נרו בתוך המים, כך מימי אוקיינוס מכבין שלהבותיו של שמש, ואין נוגע לו, ואין שלהבת שלו כל הלילה, עד שיבא למזרח, רוחץ בנהר אש כאדם שהוא מדליק נרו בתוך האש, ומדליק לנרותיו ולובש שלהבותיו, ועולה להאיר על הארץ ומחדש בכל יום מעשה בראשית, וכן עד שיבא למערב, ולעת ערב הירח והכוכבים והמזלות רוחצים בנהר של ברד ועולים להאיר על הארץ, ולעתיד לבא הקב"ה מחדש אותן, ומוסיף על אורן אור שבעתים כאור שבעת הימים, שנאמר (ישעיה ל' כ"ו) והיה אור הלבנה כאור החמה... (פרק נא)

אבות דרבי נתן:

שבעה בריות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו, למעלה מכולם ברא רקיע, למעלה מן הרקיע ברא כוכבים שמאירין לעולם, למעלה מכוכבים ברא אילנות, שאילנות עושין פירות וכוכבים אינם עושים פירות, ולמעלה מן האילנות ברא רוחות רעות, שרוחות רעות הולכות לכאן ולכאן ואילנות אינם זזין ממקומן, למעלה מרוחות רעות ברא בהמה, שבהמה עושה ואוכלת ורוחות רעות לא עושות ולא אוכלות, למעלה מן הבהמה ברא אדם, שבאדם יש בו דעה ובבהמה אין בה דעה, למעלה מן האדם ברא מלאכי השרת, שמלאכי השרת הולכין מסוף העולם ועד סופו, ובני אדם אינן כן. (פרק לז א)

שוחר טוב:

מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית, כגון אריא ואנקקתא וכלבא הוו קיימי, בעא אריא למיזק לכלבא, והוי אנקקתא וצרי ליה מיניה, דהוא סעדא (מאכל) דאריא, וכלבא סעדא דאנקקתא, ולא הוו מזקי אהדדי, התחיל רבי עקיבא רואה ואומר מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית... (תהלים קד)

תנא דבי אליהו רבא:

לפי שכל העולם אדם ובהמה ועוף השמים אינן ניזונין אלא ממעשה שמים וארץ, בששה חדשים מגדלים פירות בחורף ומבשלין אותו בקיץ, וחיין מהן כל באי עולם, כל מעשה ידיו שברא בעולם, אמרו חכמים כל הישוב יושב בין עגלה לעקרב, אמרתי להם, רבותי, עפר אני תחת כפות רגליכם, אני אומר לפניכם דבר אחד, אמרו לי אמור, אמרתי להם תחת כוכב אחד כל באי עולם יושבין כמו שאמרו חז"ל, אמרו לי תן לנו סימן לדבריך, אמרתי להן אני נותן, אמרתי להן, רבותי יעמדו שנים אחד בארץ ישראל ואחד בכרך גדול שבבבל, וישימו ראשיהם תחת כוכב אחד ביציאת החמה או בשקיעת החמה, בראש חודש או בחמשה לחודש, לא העומד בארץ ישראל כעומד בבבל, הא למדת שכל העולם תחת כוכב אחד יושב... (פרק ב)

אותיות דרבי עקיבא:

כשאומות העולם רואין חמה ולבנה כוכבים ומזלות מעבירין כתריהם מעל ראשיהן וכל מלכיהם ורוזניהם נופלין ומשתחוים לצבא השמים, מיד כועס עליהם הקב"ה שנאמר וא-ל זועם בכל יום (תהלים ז'), ואמר להן למלאכי חבלה, אני נתתי להללו רוח ונשמה מלוכה וכבוד, וגדולה וממשלה, והן משתחוים לחמה ולבנה שבראתי מזוהר פני, באותה שעה רועשין גלגל חמה ואופן והלבנה וסדרי מזלות כוכבים וכל סדרי בראשית כולן, מיד אף וחמה שני מלאכי חבלה מה עושין, שולפין את חרבן ותופסין בידן ויוצאין מלפני הקב"ה בחמה להחריב את העולם מפני מעשיהם של אומות העולם, שמכעיסין במעשיהן, אלמלא שיוצאין תלמידי חכמים שהן עוסקין בתורה ותינוקות של בית רבן שהן הוגין במקרא ובמשנה וישראל שהן קוראים שמע ישראל ומקבלים עול מלכות שמים שחרית וערבית כבר היו מחריבין את העולם... 

מדרש הגדול:

מן השמים - שכל הנמצא למטה כולו מכח השמים. (בראשית יט כד)

אמר רבי יוסה בירבי שלום, אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אמרת לי לעשות מזבח עצי שטים ולצפותו נחושת, ואמרת לי אש תמיד תוקד על המזבח, אין האש מעכרת אותו צפוי ושורפת את העץ. אמר לו הקב"ה המידות הללו אצלכם הן, אבל אני אין מדותי כן, הסתכל במלאכי השרת, מהן אש ומהן מים ואין מכבין זה את זה, החיות שלאש והרקיע שלמים, ואין ניזוקין, והמתים נכנסין לפני ויוצאין חיים, זה מטה אהרון, שנאמר והנה פרח מטה אהרן ויוצא פרח ויצץ ציץ... (במדבר יז כג)

ילקוט שמעוני:

וזה אחד מן הדברים שהשליט הקב"ה רך בקשה, ועכברים של פלשתים יושב על ספסל של נחושת ומבקע הספסל והוא עולה ושומט את בני מעיו, וכן הצרעות היו נטמנים במערות, ונותנין אבנים בפתח המערה, והאבן מתבקעת מן הצרעה, והאבן שמת בה גלית ותטבע האבן במצחו, וחץ נעמן שהכה את אחאב ונכנס לתוך השריון, ושרשי תאנה שהן רכין ובוקעין בצור, והשמיר שהוא בוקע האבן. (שמות פרק ח, קפג)

אמר רבי ירמיה בן אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקב"ה אלא עם כל מה שנברא מו' ימי בראשית, הדא הוא דכתיב ידי נטו שמים, וכל צבאם צויתי, צויתי את הים שיקרע לפני ישראל, צויתי את השמים ואת הארץ שישתקקו לפני משה, שנאמר האזינו השמים, צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע, שנאמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, ציויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו, שנאמר והעורבים ציויתי לכלכלך שם, ציויתי את השמים שיפתחו לפני יחזקאל, צויתי את הדג להקיא את יונה, שנאמר ויאמר ה' לדג ויקא את יונה... (שם פרק יד, רלז)

כל העולם תלוי בזרועו של הקב"ה, שנאמר ומתחת זרועות עולם, וחכמים אומרים על שנים עשר עמודים, שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כל מה שברא הקב"ה באדם ברא בארץ, אדם יש לו זרוע, וכתיב מתחת זרועות עולם. אמר רבי חנינא בר פפא בשר ודם למטה ממשאו, אבל הקב"ה למעלה ממשאו, שנאמר ומתחת זרועות עולם. אמר רבא ואיתימא רבי יוחנן אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן, כתיב הכא ונחנו מה, וכתיב התם לתולה ארץ על בלימה, אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שהוא בולם עצמו בשעת מריבה, שנאמר תולה ארץ על בלימה, רבי אבהו אמר בזכות מי שמשים את עצמו כמי שאינו, שנאמר ומתחת זרועות עולם. וישכון ישראל בטח בדד. (דברים פרק לג, תתקסד)

היה רבי סימאי אומר, כל בריות שנבראו מן השמים נפשם וגופם מן השמים, וכל בריות שנבראו מן הארץ נפשם וגופם מן הארץ, חוץ מן האדם הזה שנפשו מן השמים וגופו מן הארץ, לפיכך למד אדם תורה ועשה רצון אביו שבשמים, הרי הוא כבריות של מעלה, שנאמר אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם, לא למד תורה ולא עשה רצון אביו שבשמים, הרי הוא כבריות שלמטה, שנאמר אכן כאדם תמותון... (תהלים פב, תתלא)

...התחיל אדם מהלל ומפאר לשם עליון ואמר מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך, בא וראה כמה מיני חיות ובהמות בעולם, וכמה מיני דגים בים, שמא קול או מראה או דעת או טעם של זה דומה לזה, שנו רבותינו במשנה, להגיד גדולתו של הקב"ה טבע את כל העולם בחותמו של אדם הראשון, ואין אדם דומה לחבירו. (שם צב, תתמג)

אמר רב הונא הרעם הזה בשעה שהוא יוצא כתקונו אין כל בריה יכולה לעמוד עליו, יתבונן אין כתיב כאן, אלא מי יתבונן, הפקחין יודעין רמזו של דבר והגיונו, אמר רב הונא אם על סדרו של רעם אי אתה יכול לעמוד, על סדרו של עולם על אחת כמה וכמה, אם יאמר לך אדם אני יכול לעמוד על סדרו של עולם, אמור לו, אחרי מלך בשר ודם אי אתה יכול לעמוד, אחרי מלך מלכי המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה... (איוב פרק כה, תתקיד)

ילקוט ראובני:

באכילת המלאכים אצל אברהם, שאמרו ראשון ראשון מסתלק, כי הסוד של הדברים הוא, שהנבראים מתגלגלים תמיד מענין לענין מתעלם, ובזה שאמרו אש אכלה אש, וכן המלאכים נראו כמו שאכלו אותם הכוחות הממונים על אותו מאכל נבלעו במלאכים, וזהו ראשון ראשון נסתלק, כלומר הראשון של אותו מאכל שהוא המלאך הממונה עליו נסתלק, כלומר נח עליו, וזה סוד עונג שבת באכילה ושתיה, הוא המלאך הממונה על המאכל ביום שבת קדש... (בראשית וירא, ועיין שם עוד)

כל הנבראים ובעלי ממשלות וגבורות נבראו במדת פחד וכו', ועל כן הם מכירים אדון עליהם, שאלמלא לא היו מלאכים ובעלי ממשלות נבראו במדת פחד, לא היו מכירים אדון עליהם מרוב גאותם ותפארתם, עם כל זה שנבראו במדת פחד, שהמלאכים גדולים יוצאים מן הדת וכפרו בעיקר, ואמרו במחשבתם הלא אנחנו מי אדון לנו, ואלו היו עז"א ועזא"ל... (שמות בשלח)

אמונות ודעות:

אקצר מכללם ד' ראיות, הראשונה מן התכליתות, והוא, שהשמים והארץ כיון שהתברר שיש להן תכלית, בהיות הארץ באמצעו והשמים מקיפים סביבה, מוכרח שיהא לכחם תכלית, כי לא יתכן שיהא כח ללא תכלית בגוף שיש לו תכלית, ודבר זה המושכל דוחה אותו, וכיון שיש תכלית לכח המקיימן, מוכרח שיהא להם תחלה וסוף... וכך אמרתי, שמא אין תכלית לארץ באורך וברוחב ובעומק, ואמרתי אלו היה הדבר כך, לא היתה השמש מקיפה אותה ומסיימת סבובה בכל יום ולילה פעם אחת... ואחר כך אמרתי, שמא השמים הוא אשר אין לו תכלית. ואמרתי היאך יתכן זה, והרי בכללותו נע ומקיף סביב הארץ תמיד, כי לא יתכן לחשוב שרק שכבתו הקרובה אלינו היא הסובבת, והשאר גדול מכדי שיסוב, מפני שאין אנו מכירים בשם שמים כי אם הדבר הזה הסובב, ואין אנו מכירים אחריו דבר אחר.

ושוב דקדקתי יותר ואמרתי, ושמא יש כאן ארצות רבות ושמים רבים וכל שמים מהם מקיף ארץ שלו, ויהיו אם כן עולמות שאין להם סוף. ונראה לי שזה נמנע מצד הטבע, כי לא יתכן בטבע שיהא עפר מעל האש, ולא אויר מתחת למים באופן טבעי, אזי ידעתי שאלו היה במציאות גושי עפר מחוץ לארץ הזאת, כי אז היו בוקעים כל אויר וכל אש עד שיתאחדו עם עפר הארץ הזאת... לכן הסקתי מסקנה גמורה, שאין שמים זולת השמים האלה, וארץ זולת הארץ הזאת, ושהשמים האלה והארץ הלזו יש להם תכלית, וכיון שגופותיהם מוגבלים, כך כחם מוגבל, יגיע עד גבול מסויים ונעצר שם, ולא יתכן שיתקיימו אחר כלות אותו הכח, ולא שימצאו לפני היותו, ומצאתי הכתוב העיר עליהם שיש להם תכלית, באמרו מקצה הארץ ועד קצה הארץ, ואומר ולמקצה השמים ועד קצה השמים...

והראיה השניה לחידוש, מצירוף החלקים והרכבת הפרקים, הוא שאני ראיתי את הגופים חלקים מחוברים ופרקים ומורכבים, והתברר לי בהם עקבות עשיית העושה והחדוש... הרימותי מחשבתי אל השמים, ומצאתיו שכבות רבות של גלגלים אחד בתוך השני בהם גושים מאורות הנקראים כוכבים קורצו קטנים וגדולים... כי פירוק אברי בעלי החיים וחבורן מורה (גם כן) על חדושן, והוא אומרו באדם, "ידיך עשוני ויכוננוני", ואמרו בארץ "יצר הארץ ועשה הוא כוננה".... (מאמר א פרק א)

וכאשר התברר לנו בירור גמור שכל הדברים מחודשים, חקרתי אחרי כן, האם אפשר להיות שהם עשו את עצמם, או שלא יתכן שיעשם אלא זולתם. ובטל לדעתי, שיהו הם בראו את עצמם מכמה פנים, שאני מזכיר מהם שלשה, הפן האחד שכל גוף אשר נצביע עליו מכל הנמצאים ונניח שהוא עשה את עצמו בהיותו חלש, כל שכן שיעשה כמותו כשהוא חזק, וכיון שנבצר ממנו לעשות כמותו כשהוא חזק, בטלה אפשרות עשייתו כשהוא חלש... (שם פרק ב וראה עוד בריאה)

...הנה הדברים הללו גלוים מוחשים מסלקים את השבושים הללו אשר נאמרו, כי החשך יסוד כאור, ואני יודע כי ה' כבר תאר את עצמו שהוא יוצר אור ובורא חושך, ואומר במה שתואם את המוחש הזה, שהוא ברא את האויר המקבל אור וחושך במציאות ובהעדר, והוא כאין מה שאמר אחריו עושה שלום ובורא רע, ואנחנו מסכימים שהחכם לא יברא רע, אלא ברא את הדברים שאפשר בהם שלום ורע לאדם לפי בחירתו, שאם אכל מן האוכל כדי צרכו, ושתה מן המים כדי צרכו, יהיה זה שלום, ואם לקח מהם יותר מכדי סבלו יהיה זה רע... (שם פרק ג)

והשטה השלש עשרה, שיטת הכסילים, והם אנשים אשר עם הכחשתם את המדעים הכחישו גם את המוחשות, ואמרו שאין אמיתות לשום דבר כלל, לא למודע ולא למוחש, ואלה יותר שכלים מכל מי שקדם זכרו, לפי שכמו שכאשר אומרים להם אפשר שהדבר קדום ולא מחודש, או מחודש בלתי קדום, או מחודש וקדום יחד, או לא מחודש ולא קדום, יאמרו כן, כך כאשר תאמר לאחד מהם אפשר שאותו האדם אדם ולא חמור, או חמור ולא אדם, או חמור אדם ביחד, או לא חמור ולא אדם, יאמרו כן... ומי שהביאתו הכסילות או הוציאתו העקשות אל המצב הזה, אין מקום לדבר עמו, ולא ענין להתוכח עמו בדברי עיון... אבל הדרך לאלה ירחמך ה', להרעיבם עד שיציק להם הרעב, ולהצמיאם עד שילהט אותם הצמאות, ולהכותם מכות מכאיבות עד שיבכו ויצעקו, וכאשר ידברו ויודו ברעב ובצמא ובמכות, הרי בכך הודו במוחש... (שם)

...יש בזה ששואלים, אם היו כל הדברים מחודשים, היאך אמר החכם "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת", ואבאר ואומר, שלא נתכוון החכם בזה עמידת הארץ, ושאין סוף לימיה, אלא עשה דבר זה ראיה שהיא מחודשת, והוא במה שאנו רואים שאין החדושים חדלים ממנה, אלא דור הולך ודור בא, אדם וחי וצומח, וכך היא עומדת עד סוף עולמה...

או שמא יתבונן מתבונן ויאמר היאך היה יש מן האין, נאמר אלו היו הנבראים מגיעים לעמוד על דבר זה היאך הוא, לא היו שכלינו מיחדים אותו לבורא שהוא הקדמון, כי אז היינו כולנו משיגים כמותו, אבל חייב השכל ליחד את הבורא בפעולה זו, כיון שאין שום דרך לנברא לעמוד עליו היאך הוא...

או שמא יחשוב על מקום הארץ, ויאמר אי זה דבר היה במקומה זה (לפני הבריאה), ולא בא זה בדבריו אלה אלא מתוך אי ידיעתו הגדרת המקום, ומפני שחשב כי ענין המקום הוא מה שהוא מונח תחת הדברים, ולפיכך מחפשת דעתו מונח למונח, ויראה את זה ללא סוף, ולכן הוא נבוך, לפיכך ראוי שאבאר שאין אמיתות המקום כפי שחשב, שאינו אלא מפגש שני גופים הנוגעים זה בזה... והנה הארץ עתה בהקיפה מקצתה מקום למקצתה, וכאשר לא היתה ארץ ולא גופים, אין לדבר על מקום בשום אופן... (שם פרק ד)

וצריך אני לומר כאן פרק אסקור בו דברים אמיתיים, והוא שאין הבורא יתרומם ויתעלה משנה עצם דבר עד שיעיר את העם שהוא משנה אותו, והטעם לכך, כדי שיאמינו בנביאו, אבל בלי סבה בשום אופן אינו משנה דבר מכפי שהוא, לפי שאם נאמין בכך, יסתרו לנו מושגי האמת, והיה כל אחד ממנו כאשר חוזר לביתו ולקרוביו לא יהא בטוח שהחכם לא שנה אותם מכפי שהם, ושאינם זולת אותם שעזב... (מאמר ג פרק ד)

...ונאמר שאין זה מוזר שדבר אחד יעשה שתי פעולות נגדיות בהתאם לגוף המקבל אותן, שהרי אנו רואים את האש מתיכה את העופרת ומקפיאה את החלב, ורואין את המים מרטיבין את עץ התרזה ומיבשין עץ השקמה, ומוצאים את התרופה הטובה מועילה לחולה ומזיקה לבריא, ולפיכך אינו מוזר שיהא דבר מטהר את הטמא ומטמא את הטהור... (שם פרק י)

אתחיל בו בדברי הקדמה ואומר, כאשר אנו רואים את הברואים מרובים אין אנו צריכים להיות נבוכים במטרה בהם מה היא, לפי שיש כאן ענין טבעי יתברר לנו על ידו מי הוא המטרה מכל הנבראים, וכאשר חקרנו בענין זה מצאנו כי המטרה הוא האדם. והוא, שהטבע וההויה עושה כל דבר נכבד באמצע הדברים אשר אינם נכבדים כמוהו, ונתחיל מן הקטן שבהם, ונאמר כי גרגר התבואה ממוצע בתוך העלים, מפני שהגרגר הוא החשוב שבו, כי צמיחת הצמח וקיומו ממנו... וכן לב האדם הוא ממוצע בחזהו, מפני שהוא הנפש והחום הטבע... וכן מצאנו הארץ באמצע, והשמים והגלגלים מקיפים אותה מכל רוחותיה, נתברר לנו שהדבר שהוא מטרת הבריאה הוא בארץ, חקרנו אחר כך כל חלקיה, ומצאנו כי העפר והמים מתים, ומצאנו הבהמות בלתי מדברים, ולא נותר אלא האדם, ידענו ברור שהוא המטרה המכוונת בלי ספק, ועייננו בכתוב ומצאנו בו דבר ה', "אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי"... (מאמר ד הקדמה)

...ואם תאמר יניחנה (את הנפש) לבדה כמו שהיא, ויתן בה יכולת לעשות כדי שתגיע בכך למה שנבראה לו. נבאר לו, כי מחשבתו זו כמו מחשבתו הראשונה אשר הזכרנו בגוף האדם, שהיא כמו עצם הכוכבים והמלאכים, והשבנו לו שהוא אז חשב שתהא הנפש לא נפש, כי הנפש המושכלת היא שאינה עושה אלא עם גוף האדם, ואלו היתה פועלת לא בגוף האדם הרי היא או כוכב או גלגל או מלאך, ונמצא שבטלה אמיתתה, והרי בקש בטולה שלא בלשון בטול. והוא כמי שרצה שהאש תרד למטה והמים יעלו למעלה באופן טבעי, שזה בטול עניניהם, או שרצה שתהא האש מצננת והשלג מחמם, אשר זהו בטול ענינם, והמבקש את זאת עובר את החכמה, כי החכמה היות הדברים כפי אמתתן הידועה, ואין החכמה שיהו הדברים כפי חמדת המחמד או תאות מתאוה... (מאמר ו פרק ד)

...כך חקרתי ומצאתי מקורות האויר והאש אשר בין הארץ ובין תחלת החלק של שמים כשעור כל גוף הארץ הריה וימים שבה אלף פעם ושמונה פעמים, וכיון שהדבר במרחבים שכאלה, אין הכרח שירכיב הבורא גופות הדור השני מפרודות הראשון, אלא מניחן עד שימלא להם מה שיעד. (מאמר ז פרק ד)

...והנני מבאר את ההבדל בין שני הדברים, ואומר, כי זה שמן המוכחש הוא שלא חדלה הבריאה להיות עם בוראה בלי תכלית, לפי שכל עושה הכרחי שנהא אומרים שהוא קדם לפני מעשהו זה, וכיון שקדם לו עושהו, הרי כל יום שאנחנו רואים בדעתנו שהוא יכול לקיימו בו, חייבים גם לראות שהוא יכול לקיימו גם יום אחר, וכיון שהבטיח שיעשה זאת, לא יחדל מלהרדיף לכל יום עוד יום, ולכל עת עת אחרת, ואין השכל שולל מאומה מזה, אלא אפשרי הוא אצלו... (מאמר ט פרק ז)

...אפתח ואומר כי בורא הכל יתהדר ויתרומם כיון שהוא אחד בעצם, הכרחי שיהו הנבראים מדברים רבים, כמו שבארתי במה שקדם. ואומר כאן כי האחד הנראה איזה אחד שיהיה אינו אלא אחד מבחינת המספר, אבל הבוחן כאשר יבחנהו ימצאהו ענינים רבים. ויותר מפורט מן הכלל הזה, כי כל הנמצאים כאשר תחקור כל גוף מהן תמצא בו חום וקור ולחות ויובש... ואפילו השמים יש שם מן החלקים השונים והשעורים והצורות והמראות והתנועות מה שלא נוכל לספור, ובכך הם שמים... (מאמר י הקדמה)

חובת הלבבות:

אך על איזה פנים נשתמש בהקדמות אשר זכרנו בברור מציאות הבורא יתעלה הוא, כאשר נשתכל בעולם הזה נמצאהו מחובר ומורכב אין חלק מחלקיו מבלי חבור וסדור, כי אנחנו רואים אותו בהרגשותינו ושכלנו כבית הבנוי אשר זומן בו כל הצריך לו, השמים ממעל כתקרה, והארץ מתחת כמצע, והכוכבים מסודרים כנרות, וכל הגופות צבורות בו כמכמנים כל דבר למה שצריך לו, והאדם כבעל הבית המשתמש בכל אשר בו, ומיני הצמחים מזומנים לתועלתו, ומיני החיות משתמשים להנאתו, כמו שאמר דוד עליו השלום, (תהלים ח') "תמשילהו במעשה ידיך, כל שתה תחת רגליו צנה ואלפים כולם וגם במות שדי צפור שמים ודגי הים וגו'"... וכיון שהנמצאות הוות מן היסודות ומחוברות מהם, וידענו כי לא נמזגו מאליהן, ולא נתחברו בטבען מפני המחלוקת שביניהם, עלה בדעתנו ונתברר בנפשותינו כי מחברם זולתם וקושרם בלעדיהם, ומרכיבם כנגד טבעם על כרחם, הוא בוראם יתברך אשר תקן קשורם ותכן חבורם.

וכאשר נחקור על היסודות הארבעה, נמצאם המחוברים מחומר וצורה, והמה העצם והמקרה, והחומר שלהם הוא החומר הראשון אשר הוא שורש היסודות הארבעה והחומר וההיולי שלהם, והצורה היא הצורה הראשונה הכללית אשר היא שורש כל צורה עצמית וכל צורה מקרית כחום וכקור וכלחות וכיובש והכובד והקלות והתנועה והמנוחה והדומה להם. וההרכבה והחבור נראים בכל העולם בכל חלקיו בשרשיו בענפיו בפשוטו ובמורכבו, בעליונו ובתחתונו, וצריך ממה שהקדמנו שיהיה כולו מחודש, וכיון שכן הוא, ונמנע שיהיה הדבר עושה את עצמו, צריך שיהיה לעולם עושה שהתחילו וחדשו...

ויש בני אדם שאמרו שהעולם נהיה במקרה, מבלי בורא שהתחילו ויוצר שיצרו, ומן התימה בעיני איך תעלה בדעת מדבר בעודנו בבריאותו במחשבה הזאת, ואלו היה בעל המאמר הזה שומע אדם שיאמר במאמרו בגלגל אחד של מים שהוא מתגלגל להשקות חלקה אחת של שדה או גנה, וחושב כי זה נתקן מבלי כונת אומן שטרח בחבורו והרכבתו, ושם כל כלי מכליו לעומת התועלת, היה לו להפליא ולהגדיל הרבה עליו ולחשוב אותו בתכלית הסכלות, וימהר להכזיבו, וכיון שידחה המאמר הזה בגלגל קטן ופחות ונבזה, שנעשה בתחבולה קטנה לתקנת חלקה קטנה מהארץ, איך יתיר לעצמו לחשוב במחשבה הזאת בגלגל הגדול הסובב את כל הארץ ואשר עליה מהברואים... ומן הידוע אצלנו, כי הדברים אשר הם מבלי כוונת מכוין לא ימצא במאומה מה סימן לחכמה וליכולת, והלא תראה אם ישפך לאדם דיו פתאום על נייר חלק שאי אפשר שיצטייר ממנו עליו כתב מסודר ושיטות נקראות כפי שיהיה בקולמוס... (שער א היחוד, פרק ו)

והשני מצד סימני החכמה הנראים בכל העולם הזה, עליונו ותחתונו, קפאיו וצמחיו ובעלי החיים אשר בו, וכאשר נשתכל בו יורנו כי כלו מחשבת חושב אחד ומלאכת בורא אחד, והוא שאנו מוצאים אותו על מחלקותיו בשרשיו ויסודותיו מתדמה בתולדותיו ושוה בחלקיו, ואותה חכמת הבורא יתעלה נראות בקטני היצירות וגדוליהן, מעידות כי הם לבורא אחד חכם, ואלו היה לעולם יותר מבורא אחד היתה צורת החכמה מתחלפת בחלקי העולם ומשתנה בכללי ובחלקיו...

ועוד כי אנו מוצאים אותו כי הוא צריך בקיומו ותקונו קצתו אל קצתו, ואין חלק ממנו נגמר אלא בחלק אחר כצורך קשקשי השריון, וחלקי המטה ואברי גוף האדם ושאר המחוברים קצתם אל קצתם, בתקונם והשלמתם, הלא תראה צורך הירח והכוכבים אל אור השמש, וצורך הארץ אל השמים ואל המים, וצורך בעלי חיים קצתם אל קצתם, כי מקצת מיניהם אוכל מקצתם, כדורס מן העופות והדגים וחיות השדה, וצורך האדם אל הכל, ותקנת הכל באדם, וצורך הארצות והפלכים והחכמות והמלאכות קצתם אל קצתם, והחכמה נראית בקטני היצירות וגדוליהם, כי כח החכמה הנראית ביצירת הפיל לפי גודל גופו, אינו יותר נפלא מכח החכמה הנראית ביצירת הנמלה לפי קטנותה, אך כל אשר תקטן היצירה יהיה כח החכמה והיכולת מנראה בה יותר, ותקון הבורא יותר נפלא ונראה ממנה, וזה יורה כי כולם מחשבות חושב אחד ובורא אחד מפני שהם מתדמים ושוים ונכונים להשלמת סדר העולם והעמדתו כלו בכל חלקיו... (שם פרק ז)

וראוי שתדע כי כל העולם מחובר מגשמיות ורוחניות, נמזגו ונתערבו עד ששם קצתם מעמיד את קצתם, כנפש וכגוף בחיים, וסימני החכמה בכל זה על ג' ענינים, הא' מהם סימנים מבוארים וגלויים, אינם נעלמים מן הכסילים כל שכן מן המשכילים, כתנועת גלגל השמש ממעל לארץ ביום להאיר פאת הישוב, יהנו בה הברואים, כמו שאמר הכתוב (תהלים ק"ד) "תזרח השמש יאספון וגו' מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית וגו'", והשנית סימנים נעלמים מן הברואים, אשר לא ידע קשרם כי אם המשכיל המבין יושרם כמות הכולל כל בשר, ובו תקנת העולם... והשלישי סימני החכמה הנראים מצד א' ונעלמים מצד א', ולא יכירם מי שבינתו מעוטה אלא לאחר שהתיישב בהם וידקדק עליהם, כהשתנות עניני השנה בארבע תקופותיהם והדומה לזה. והחכם המבין יברור לו מן העולם דעת רוחניותיו ודקותו וישימם כסולם להבאת הראיות על בורא הכל יתברך, וידבק בעבודתו כפי גדלו ורוממותו בלבו וכפי הכרתו סימני טובותיו... (שער ב הבחינה, פרק ג)

אך כמה סימני חכמה בברואים אשר נוכל לבחון בהם, נאמר כי פנות החכמה המקויימות בברואים לרוב מיניהם ואישיהם שבע, אחת מהנה סימן החכמה הנראה בשרשי העולם ויסודותיו בראותנו עמידת הארץ באמצע והמים סמוכים לה למעלה ממנה, והאויר סמוך להם למעלה, והאש למעלה מכולם על משקל ושעור לא נשתנה ממנו דבר, כל אחד מהם שוקד על מקומו המתיחד בו והמוגבל לו, והים עומד והמים אסורים בתוכו לא יעברו את גבולו, ואם יהמו גליו ויסתערו רוחותיו כמו שכתוב (איוב ל"ח) "ואשבור עליו חקי ואשים בריח ודלתים, ואומר עד פה תבא"...

והפנה השניה סימן החכמה הנראה במין האדם, אשר הוא העולם הקטן, אשר בו השלמת סדרי העולם ויפיו חיונו ותמימותו. ואליו רמז דוד ע"ה באמרו (תהלים ח') "ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ".

והשלישית סימן החכמה הנראה בהרכבת האדם וחבור גופו וכחות נפשו ואור השכל שייחד אותו בו הבורא ושם לו בו יתרון על שאר החיים שאינם מדברים, והוא דומה לעולם הגדול ונמשל אליו בשרשיו ויסודותיו, ואליו רמז איוב (איוב י') "הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני"...

והרביעית סימן החכמה הנראה במיני שאר החיים מקטנם ועד גדולם, מהם המעופף והשוחה והזוחל וההולך על ארבע, לפי התחלקות צורותם ומדותם ושמושם והנאתם ותועלותם בעולם, כפי שנזכר במענה שהוכיח בו הבורא את איוב, כדי להעיר אותו, (שם ל"ח) "מי יכין לעורב צידו וגו'"...

והחמישית סימן החכמה הנראה בצמחים ובמוצאים המוכנים לתקנת האדם ואופני תועלותיו בהם על פי התחלקות טבעיהם ומזגיהם וכחותם... 

והשישית סימני החכמה הנראה בחכמות ובמלאכות והפעולות אשר הכינם הבורא יתברך לאדם להשלמת תקנתו וסבות טרף חקו, ושאר תועלותיו הכוללות והמתבודדות, ועל זה רמז הכתוב באמרו (איוב ל"ח) "מי שת בטחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה"... (שם פרק ד, וראה שם עוד)

וממה שראוי לך להבין מכל הבריות העליונים והתחתונים מקטנם ועד גדולם, הענין הנעלם אשר בו סדר הכל והשלמתו, ואיננו מושג בחושים הגשמיים, והיא התנועה הדבקה לכל מחובר, ואין חוש מהחושים הגשמיים משיג אותה, אך השכל משיג אותה באמצעות הנע אשר ישיגוהו החושים, ולולי התנועה לא היתה נגמרת הוית שום דבר מן הנמצאות ולא הפסדם. ואמר אחד מן הפילוסופים, רוב הטבעים עם התנועה, וכשתבין סוד התנועה ותשכיל ענין אמיתתה ורוחניותה, ותדע כי היא מפלאי החכמה האלקית ותכיר רוב חמלת הבורא על ברואיו, אז יתברר לך כי כל תנועותיך נקשרות בחפץ הבורא יתעלה והנהגתו ורצונו, הקטנה והגדולה שבהם... (שם פרק ה)

ואחר כך עיין בדברים אשר בהם קיום הגופות והשארם על ענינם וגבולם עד עת קצם, תמצאם ברב ובמעט כפי רוב הצורך אליהם, וכל אשר יהיה הצורך אליו גדול יהיה מזומן ונמצא, וכל מה שאפשר לעמוד בלעדו ולהתעכב זולתו, תהיה מציאותו יותר קשה והזדמנותו מעוטה. והדמיון בזה, האויר הנשאף מפני שאי אפשר לעמוד בלעדיו שעה אחת בשום פנים, המציאו הבורא יתברך בעולם והזמינו הזמנה שאינה נמנעת משום אדם באיזה מקום שיהיה ובכל עת וזמן. ומפני שהצורך גם כן למים אלא שהם יכולים לעמוד בלעדיהם יותר ממה שיכולים לעמוד בלתי האויר, שלחם הבורא על פני כל הארץ, וקבצם במקום מיוחד שהולכים בעלי חיים אליו, איננו נמנע מהם, אלא שאינם בכל מקום כאויר, ומביאים אותם בדמים לקצת בני אדם, מה שאין כן באויר, והם מזומנים לקצת החיים יותר מקצתם, והאויר שוה במציאותו והשגתו לכלם תמיד על ענין אחד... (שם בסופו)

...והשביעי שיתברר אצלו כי יש לכל ההויות שבעולם הזה מעצם ומקרה גבול ידוע, ולא יוסיף ולא יגרע על מה שגזר הבורא יתברך בכמותו ואיכותו וזמנו ומקומו, אין מרבה למה שגזר במעוטו, ולא ממעט ממה שגזר ברבותו, ולא מאחר למה שגזר להקדימו ולא מקדים למה שגזר לאחרו. ומה שיהיה מן הדברים על הדרך הזה הוא הנגזר אשר קדם בתחלת הידיעה, אלא שלכל הגזרות הקודמות בידיעת הבורא סבות ולסבות סבות, ומי שאינו מבין עניני העולם יחשוב כי הסבה המתחדשת מחייבת שנוי הענינים והתהפכותם מענין אל ענין, והסיבה חלושה ונקלה מהיות ממנה שנוי או חלוף בעצמה, כאשר נראה הגרגיר האחד סבה לעשרת אלפים או קרוב להם, היעלם כי כח הגרגיר חלוש מעשות כמות זה, וכן שאר הגרגירים הנזרעים והנטועים, וכן נאמר בהוית האדם ושאר החיים מטפת הזרע... והקדמה החמישית שיתבאר אצלו כי השלמת הדברים המתחדשים בעולם הזה לאחר היצירה הוא בשני דברים, אחד מהם גזרות הבורא יתעלה וחפצו ביציאתם אל גבול ההויה, והשני סבות ומצועים מהם קרובים ומהם רחוקים, ומהם נגלים ומהם נסתרים, וכלם רצים להשלים מה שנגזר הויתו והראותו בעזר האלקים להם על זה. ודמיון הסיבות הקרובות בהוצאת המים ממעמקי הארץ בגלגל הכלים המעלים את המים מן הבאר, וסבתו הרחוקה האדם שהוא קושר הבהמה אל הגלגל ומניעתו להעלות המים מתחתיות הבאר על פני הארץ. אך הסיבות אשר בין האדם והכלים מצועים בין שני הדברים, והם הבהמה והגלגלים שמניע קצתם את קצתם, והחבל, ואם יקרה פגע לאחת מן הסיבות הנזכרות, לא יגמר הענין המכוון בהם, וכן שאר המעשים היוצאים אל גבול ההויה לא יתקבצו מן האדם וזולתו כי אם בגזרת האלקים והזמנתו והסיבות אשר בהם הגמרם, כמו שכתוב (שמואל א' ב') "ולו נתכנו עלילות"... (שער ד הבטחון פרק ג)

והשלשה ועשרים הבחינה (שחייב בה) בכל מה שיש בעולם מקטני הבריאות וגדוליהם, ומעלות המדברים בו, ובמדרגות הברואים בתחתונו ועליונו, ותכונת הגלגלים ותנועות השמש והירח והכוכבים העומדים וההולכים, וירידת הגשמים, ונשיבת הרוחות ויציאת הולד מן הרחם, ומה שהוא יותר נפלא מזה, ויותר דק ויותר נראה ויתר נסתר מפלאי הבורא יתברך, המורים על תמימות חכמתו ויכלתו והנהגתו הטובה וחנינתו הכוללת ורחמיו ורוב השגחתו על הברואים, ואל ישיאך רוב ראותך אותם ואורך רגילותך בהם על עזיבת התימא מהם, והבחינה בהם, ותהיה קדימת ידיעתך אותם מחייבת שתקל בהם בעבור שהיית רגיל בם... (שער ח חשבון הנפש, פרק ג)

רש"י:

נמוגים ארץ - ביום מתן תורה, מתנאי שהתניתי אם לא יקבלו ישראל את התורה יחזרו לתוהו ובוהו, תכנתי עמודיה - כשאמרו נעשה ונשמע. (תהלים עה ד)

ימין ה' - מדרש אגדה, עליונים ברא ה' בימין לפיכך לא שלטה בהם מיתה, וכן אמר ימין ה' רוממה, שבראת אותם ברומו של עולם. (שם קיח טז)

כל אשר עשה - בו' ימי בראשית ראוי להיות לעולם ואין לשנותו, וכשנשתנה, האלקים ציוה כדי שייראו מפניו, כגון שפרץ אוקינוס בדור אנוש, או ז' ימים נשתנה הלוך חמה בדור המבול לזרח במערב ולשקע במזרח... וכל זה כדי שייראו מפניו, ולפיכך אין טוב לאדם כי אם לעשות מצוותיו ולירא מפניו. (קהלת ג יד)

הבל - כל מה שנברא בו' ימי בראשית. (שם יב ח)

אבן עזרא:

את השמים - ...ויאמר הגאון כי הארץ כנקודה והמים כחוט הסובב, ואחר שאלה שניהם נבראים יהיה כל אשר בתוכם נברא כמים וכאש, ואחרים אמרו כי המים בכלל הארץ, והרוח בכלל השמים, ולפי דעתי כי אלה השמים והארץ הם הרקיע והיבשה, כי לא נברא ביום אחד כי אם דבר אחד... ולא יתכן להיות הקו הסובב קודם הנקודה, או הוא קודם הקו, על כן אמרו שנבראו השמים והארץ בפעם אחת, והעד "קורא אני אליהם יעמדו יחדיו"... (בראשית א א)

...ומלת טוב כלל, וכן כתוב "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", ורע חלק. (שם ד א)

אמר אברהם המחבר, כל יש על שני דרכים, האחד יש שהוא גוף שיש לו אורך ורוחב ועומק, והנה שש פאות, מהאורך יבאו פנים ואחור ומהרוחב ימין ושמאל, ומהגובה מעלה ומטה. ויש יש שאין גוף, והם מלאכי השם הקדושים גם נשמת האדם, ואלה השנים דרכים השם בראם לבדו, ואין יכולת בנברא לברא עצם שיהיה גוף, יש שאיננו גוף, שהוא נכבד יותר. גם אין בו כח להכחידו עד שיעדר ולא יהיה יש, ויש דבר סמוך על יש ונשען עליו, ולא ימצא לבדו, והוא הצורה, גם היא על שני דרכים, האחת עומדת ולא תסור כצורת הקדושים והחכמה בנשמה, גם בגופות החום כחום האש וליחות המים, והדרך האחד מקרים אינם עומדים רק מתהפכים ונחלפים, וסרים ונעדרים, וכאלה יכול האדם לעשות, על כן השם הנכבד לא יתכן שיהיה לו דמות ותמונה, לא עומדת ולא נעדרת, כי הוא ברא עצם כל דבר, כי כל צורה עומדת או מקרה. ואתן לך משל אחד... ידענו כי כח הנשמה בכל הגוף, ויש מקומות בגוף האדם שיש בהם מהחבלים היוצאים מן המוח שירגישו יותר מהאחרים, כמו העינים והאזנים, כי העצמות גם הכבד לא ירגישו... וככה השם הנכבד, ידענו כי כבודו מלא כל העולם, רק יש מקומות שיראה כח השם בו יותר ממקומות אחרים, ובעבור שני דברים, האחד כפי מתכונת תולדת המקבל, והשני כפי כח העליון שהוא על ראש המקבל, על כן נבחר מקום המקדש... והיודע סוד נשמתו ומתכונת גופו יוכל לדעת דברי העולם העליון, כי האדם כדמות עולם קטן, והוא היה סוף בריאתו בארץ, וסימן לדבר, בגדול החל ובקטון כלה... (שמות כה מ)

...והנה האחד אין לו תמונה והוא כדרך כלל לכל התמונות כי מאתו יצאו, והנה הגויות העליונות שהם המאורות והכוכבים אין להם פנים ואחור, אף כי לנשמת האדם העליונה, ואף כי למשרתי עליון, אף כי לעליון העליונים, והנה האורך בין שתי הנקודות והנקודה קרובה אל הפועל שר הפנים ושר הכח, והנקודה האחרת סוף הכח, ותנועת האדם לפנים, והגוף העליון אל הימין, והצמח אל העליון, והנה משה יכול לדעת ולראות בעין לבו איך הבריות דבקות ביוצר בראשית הנקרא אחורים, ומדרך הכבוד אין כח בנברא לדעת זאת, וזהו כי לא יראני האדם וחי, ובעבור היות נשמת האדם עם הגוף... ואל יעלה על לבך כי הארבעה תולדות הם בשמים ויש חום בשמש וקור בלבנה ובשבתי, חלילה חלילה, כי הבריות העליונות נכבדות הן, ועליהם כתוב "כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חוק נתן ולא יעבר", רק נקראו ככה בעבור המקבלים. והנה לא יוכלו המשרתים לשנות דרכם ושיעבור אחד מהם החק שנתן לו השם, גם כן כל צבא השמים והשפלים יקבלו מהם כפי מתכונתם, על כן לא ייטיבו ולא ירעו, והנה המשתחוה למלאכת השמים לא יועילו לו, כי אם מה שנגזר עליו כפי מערכת כוכבי מולדתו כן יקרנו, חוץ אם ישמרהו כח העליון יותר מכח הכוכבים שהיה דבק בו אז ינצל מהגזרות... (שם לג כא, וראה עוד ערך מזל)

ואדוני האדונים - כי מעלות גבוהות הם, כטעם וגבוהים עליהם, ומי שיכיר אלה המדות הוא מול לב. (דברים י יז)

שוכן עד - כי לכל הנבראים יש תנועה וגם לכוכבים תנועה כנשמה. מרום אשכון - עם המלאכים, ועם דכא בארץ להחיות רוחם. (ישעיה נז טו)

...ואמר שהארץ תעמוד רק בכח השמים, מעלותיו - גלגלי הרוח והקור והאש, שכולם גלגלים זה למעלה מזה, והם בין הארץ והשמים, הקורא למי הים - שיבא הגשם, אם כן הכין לבני אדם כל צרכם, ויטיב להם אם ישמעו לו. (עמוס ט ו)

...ושבעה כבספר יצירה, והיכל הקודש מכוון באמצע, וזה צריך פירוש ארוך, וקצתו, לכל דבר ו' קצוות, והיכל הקודש הוא הדביר אשר לו הקצוות, והוא מכוון באמצע הנכבד האמצעי ובעל הפאות. (זכריה ד ט)

בדבר ה' שמים נעשו - השרשים דבקים בדבר ה', כל צבאם - שכל הנבראים בארץ וההוה תלוי במערכת השמים. (תהלים לג ו)

המה יאבדו - לחכמי שקול הדעת משפטי השמים יסורו, וה' יחדש שמים וארץ חדשים, ואם כן צריכים לפרש חק נתן ולא יעבר, ולרבי יהודה בן דוד המדקדק הראשון שבמערב, הכללים שמורים והפרטים יאבדו, והנכון שהיבשה והרקיע הם הכללים העומדים ופרטיהם אובדים, והכללים שהם החוקים העמידם חק ולא יעבר. (שם קב כז)

תשלח רוחך - לחכמי המחקר יקום כל חי אחר מותו, ולחכמי תושיה הכללים שמורים והפרטים אובדים, והמבין יבין דרך האמת. (שם קד ל)

ותעמד - שנקודת הארץ היא נקודת הגלגל העליון. (שם קיט צ)

השומר אמת לעולם - שומר כללי כל מין בארץ, רק בשמים שומר כל הפרטים. (שם קמו ו)

במזמור סודות עמוקים, עתה מדבר על העולם העליון הגדול ואחר כך על העולם השפל, כנקודה בעגולה גדולה, מן השמים - אותם הדברים בשמים המרומים, שהם שמי השמים, מלאכיו - שאינם גופים, צבאיו - שהם גופים טהורים לא מורכבים, שהם הכוכבים הרבים בגלגל המזלות. (שם קמח א)

...והענין זכר מקום האש הרוח המים והארץ, שכל הנמצאים תחת השמש נולדים מהם, ואם שורש הנמצאים מנהגם לשוב אל מקום שהיו, איך יעמדו הנולדים מהם, אלא ראשיתם ואחריתם הבל, וכן האדם ומעשהו שהוא כמקרה לו, ומחשבותיו שהם במקרה המקרה. (קהלת א ז)

רמב"ן:

...ועתה שמע פירוש המקרא על פשוטו נכון וברור. הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת, ואין אצלנו בלשון הקדש בהוצאת היש מאין אלא לשון ברא... אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כח ממציא מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכח אל הפועל, והוא החומר הראשון, נקרא ליונים היולי, ואחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה ממנו, כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותקן אותם. ודע כי השמים וכל אשר בם חומר אחד, והארץ וכל אשר בה חומר אחד, והקב"ה ברא אלו שניהם מאין, ושניהם לבדם נבראים והכל נעשים מהם, והחומר הזה שנקרא היולי נקרא בלשון הקדש תהו... והארץ תכלול ארבע היסודות כלם, כמו ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, שתכלול כל הכדור התחתון. והנה בבריאה הזאת שהיא כנקודה דקה ואין בה ממש נבראו כל הנבראים בשמים ובארץ, ומלת את כמו עצם הדבר... (בראשית א א)

...והנה זה פירוש הפסוקים האלה כפי פשטם, והוא כדרך הספר הזה בתוכחותיו, רק בעלי הקבלה יפרשו ענין כי יש לכסף מוצא, כי ידבר במעשה מרכבה העליונה, ואומרים כי ארבע מתכות הנזכרות בפסוק ירמזו למוצא יסודם שמכלל עשר ספירות, ואמר שיש להם מוצא, וקץ שם לחושך הנזכר במעשה בראשית, והוא חקר תכלית הכל עד בנין הנבנה מן האותיות ויקראו נתיבות החכמה נחל, והוא העושה בהם פימה להיות נגר משם... (איוב כח כח, ועיין שם עוד)

וחשוב בלבך שהקב"ה ברא כל השפלים להנאתו ולתשמישו של אדם, שאין לנו טעם ביצירת בעלי חיים השפלים והצמחים שאינם מכירים את בוראם זולתי זה, וברא את האדם שיכיר את בוראו יתברך, ואם האדם אינו יודע שבראו כלל, וכל שכן שאינו יודע שיש אצל בוראו מעשה נבחר ונרצה ומעשה אחר מרוחק ונמאס, נמצא האדם כבהמה, וכוונת בריאתו בטלה, וזהו מה שאמרו חז"ל תמיד, שאלו לא קבלו ישראל את התורה היה מחזיר העולם לתוהו ובוהו, כלומר שאם לא היו חפצים לדעת וללמוד ידיעת בוראם, ושיש הפרש לפניו בין טוב לרע, נמצא שכוונת בריאת העולם בטלה. ורבי אברהם בן עזרא מרחיק זה שיהיה העולם נברא בשביל האדם, כמו שאמר, והאומרים שבראו להראות גבורתו לאדם שהוא שורש יצירתו, הנה שמו תשובתם האמולה חלק קטן מן השאלה הגדולה, מפני גודל הארץ על הישוב והגלגל על הכל. ותשובות שאינן נכוחות שהשיב, נניח הדברים האלו עכשיו, כי חפץ הא-ל ביצירה דבר עמוק. אבל בעלי הנפש התנועה ובעלי הנפש הצומחת כולם מודים כי לצורך האדם נבראו, וכמו שאמרו בסוף קידושין וכל אלו לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני, ואם אני איני יודע בריאת קוני כלל, בריאת השפלים תהו והבל היא... (תורת ה' תמימה)

...ומכל מקום אין ענין לעד לעולם מורה על קיום העולם לעדי עד, כמו שחשב הרב בספר מורה נבוכים, אלא ענינו שנתן בו כח הקיום והעמידן בענין שיחיו לאלף דור, אם לא ימיתם בוראם, וזהו חק נתן ולא יעבור, כי נתן בהם חקו להיותם תמיד בפעולתם, ולא יעבור החוק ההוא שנתן להם לעבור מצורה לצורה בהויתם כמו התחתונים, וכן "יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד", כך הוא פירושו, שהיא מיוסדת יפה שלא תמוט מחמת יושן, כמו הדברים המתישנים, עד שישחית הא-ל אותה בכחו... מכל מקום למדנו, כי בריאת התחתונים מושל בהם ההפסד, שהחומר קיים והצורה מתחלפת, הם נולדים והווים תמיד, ואותם שאין בהם גוף כמו המלאכים כלם נבראים מאז וקיימים ואינם נבראים בכל יום, ואף הנשמות מאז נבראו וזהו פירוש ויכלו השמים וכל צבאם, ביאר השמים וכל צבאם, הארץ וכל צבאיה כלם כלו בששת ימים, כי הקיימים הנה הם בעלי הפסד, יש להם תולדות בקיום המין, ואין דבר נברא מאין מעת ההיא והלאה. (שם)

והנה שלמה השליט היכול החכם חבר כל הספר הזה להיות מהביל כל העולם, ולאמר לנו כי הכל הבל גמור. ויש לנו לתמוה ממנו תימה גדול, אם כן הבורא אותו פעל פועל בטל ושל הבל וריק, ואין ראוי לחכם שיפעול פועל בטל, ואף כי תמים דעים. וראוי לנו שנאמר לשלמה מה שאמר אותו עם הארץ לרבי שמעון בן אלעזר, לך לאומן ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית. ועוד היאך אמר שלמה על כל העולם שהוא הבל, והקב"ה מתפאר בעשייתו, כמו שאמר "הנה עשיתי את השמים ואת הארץ בכחי הגדול ובזרועי הנטויה"... "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", וכן כיוצא באלה הרבה, שהקב"ה משתבח ביצירת שמים וארץ... ואם נאמר כי שלמה אינו מהביל את השמים אלא אומר תחת השמים, זה אינו כלום, כי השמים ויצירתם בעבור התנועות שיולידו בהן הזמנים, כי בתנועת השמים נעשה היום והלילה, וקיץ וחורף, ועל ידם יהיו הצמחים ובעלי החיים, ואם כל התחתונים הבל המה מעשה תעתועים, הנה גם הם הבל... הרי מכל מקום התורה מבארת, כי כל הנברא בעולם, בין עליון בין תחתון טוב מאד, והיאך יאמר שלמה כי הכל הבל והבל הבלים?

תשובה, כבר ידוע הוא וכל החכמים הזכירו זה, וכל מעיין ידע כן, שאין בנבראים שבעולם אלא חומר וצורה, והחומר הוא קיים, ואילו יתקבצו כל אנשי העולם לבטלו שיהיה אפס לגמרי לא יוכלו לעשות כן. והנבראים שהם למעלה מן השמש הם גם כן בעלי חומר וצורה, אלא שהצורה עומדת וקיימת כמו החומר, אינה משתנית מצורה לצורה כלל, אבל הנבראים שתחת השמש החומר קיים בהם קיום חזק שאין אדם יכול למחותו ולבטלו, והצורה משתנית מצורה לצורה כל היום תמיד, ואין לה עמידה בתכונה אחת, כי בין בידי אדם בין מעצמה משתנה כל היום. וזה שאמר הכתוב "הצור תמים פעלו", הקב"ה נקרא צור, בעבור שהוא נותן הצורות... ואמר הכתוב כי הנותן צורות פעלו תמים, אף על פי שהצורה משתנה, עיקר הפועל שלם, לא יבאהו בטול שיבטלהו לגמרי, עד שלא יהיה פועל בשום ענין וצד בעולם, כי כל דרכיו משפט, כי שנוי הצורות עצמו בדין, ולפיכך תפשוהו לצדוק הדין, אלא הצורה משתנה תדיר, ובה דבר שלמה בספר הזה...

וכן הענין בשאר הדברים החלושים בכח, כי כשתכה שני אבנים ולבנים זה בזה יוצא מן ההכאה חום, ילקט האויר וילבש האויר צורת אש, ויראו כידורי אש באויר, ומיד יגבר עליהם ויתבטלו, ויתלבש האויר צורתו כבתחלה, ולא תהי חושב שאין ממש באותה צורה שלבש באש, שאם היה שם נעורת של פשתן וכיוצא בו מדברים הנבערים מהר, היו דולקים בו ומבעירים מדורת אש גדולה, אבל לחולשתם הם הווים ונפסדים מיד, ולכן אמר שלמה כי פרטי העולם כל הגופות, כגון האדם וכל בעלי חיים והצמחים הם עוברים ונפסדים וחוזרים מהר אל יסודם, כהבל היוצא מן האדם... (דרשה על קהלת)

ומפני שהזכיר בדבריו "והארץ לעולם עומדת", אמר הרב משה ז"ל כי שלמה יאמין בקיום העולם לנצח ולא יאבד כלל, וקיים הרב כן שהוא אמת, ואמר כי דברי דוד אביו יותר חזקים בזה, שאמר "יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד", כי מלת לעולם לא יחייב בלשון הקודש קיום נצחי, אין לו בטול. ואנחנו מה נעשה לדברי רבותינו שאמרו שיתא אלפי הוי עלמא וחד חריב. ואשר אמר הרב כי חד אינו בטל גם החרבן, איננו כמשמעות דברי שלמה, אלא שהעולם כמנהגו נוהג לגמרי כמו שפירשתי. ועוד שהרי אמרו בכל המתים שהקב"ה עתיד להחיות אינן חוזרין לעפרן, ואם תאמר אותן אלף שנים שעתיד הקב"ה להחזיר העולם לתוהו ובוהו, הקב"ה עושה להם כנפים והם שטים על פני המים, אם כן הרי רבותינו נסכמים בבטול העולם ושיחזור למה שהיה... אם כן הנה החכמים שיש להם קבלה מן הנביאים מאמינים בחדוש העולם וקיומו, הם אומרים שיהיה בטל, ובודאי אמת אמר הרב, כי מלת לעולם בלשון הקודש לא יחייב קיום נצחי. (שם)

 ...כי סיבת כל ההויה והפסד שבעולם והסיבת האור וחושך והתילד קטור הארץ אשר ממנו בא המטר, ומדת ישראל שותה הפנימיים והזכים, לפי שהוא כנגד הקו האמצעי, הוא הפנימי, ושאר העולם שותים תמציתם, וכן הוא אומר הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו על ארץ יסדה וגו', אחר שהזכיר ענין מעליות השמים הזכיר המטר הבא בסבתם... אמר אם כן גידול הדשאים והצמחים היא סיבת הכוחות הדבקים ביסודות הראשונים ההם, שאין עשב מלמטה שאין לו כח דבק בו למעלה המולידו והמגדלו והמצמיחו ובשבילו קיומו... הנה ביאר בכאן כי כל דבר שואב חיים ויונק מן היסודות הראשונים שנראו ונתגלו ביום השלישי, והושם אותם בטבעם כחפץ הנצחי הקדמון, ושם משטרם בארץ, ולהיות כל בעלי חיים דבק ונקשר בהם ונסתפק מהם, וסופם לשוב אליהם, וזהו שנאמר כאן טוב. (שיר השירים ו)

רד"ק:

והנה טוב מאד - כלל כל אשר עשה עם בריאת האדם לאמר עליהם בכלל כי טוב, כי כל הנבראים השפלים נשלמו עם בריאת האדם, ובלתו לא היתה להם שלמות, ועכשיו עמד כל אחד על שלמותו הנאות לו, ואף על פי שנקשר ההעדר והאפיסה עם מציאות העולם הזה השפל, הכל טוב, כמו שכתב הרב הגדול רמב"ם, המיתה להתמד ההויה, והמשך המציאות, בבא זה אחר סור זה... (בראשית א לא)

שמים כעשן נמלחו - רוצה לומר קודם אחריב העולם משאבטל ישועתי. לאבן עזרא הוא על קיום הנשמה, ורוצה לומר לאויר ולרעש יש שינוי והפסד, כגון על ידי רעש אדמה, וכן גוף האדם שמיסוד העפר, וכמו שכתוב ואל עפר תשוב, אבל הנשמה החכמה לא תמות לעולם. ולרמב"ם הוא משל על אבדן העמים שתחת השמים ההם והארץ ההיא. (ישעיה נא ו)

בכחו - שהגלגלים רצים סביב בכח שאין לו הפסק, ובאותו כח סבוב היא עומדת לא תזוז כחוט השערה, אף על פי שיש טעם אחר שעומדת באמצע, מטבעה, שהיא כבדה... (ירמיה י יב)

מעלותיו - ט' הגלגלים זה למעלה מזה, ואגודתו - האש הרוח והמים שהם אגודה אחת זה למעלה מזה, והם על הארץ, אם כן הוא ברא ומשגיח הכל, ואיך יסתרו מפניו. (עמוס ט ו)

וז' נרותיה - והאמצעי רמז לענין האלוקי המחבר ההפכים, וכן העולם ו' קצוות ובעל הצלעות הוא הז', והיא הנקודה... (זכריה ד א)

צדק - קיום העולם לנצח הוא צדק הא-ל שעשה עם הברואים, והוא משפט ואמת - לקיים דברו עוד כל ימי הארץ וגו'. (תהלים פט טו)

סלעים מחסה - בכל דבר יש תועלת, והכל לתועלת האדם, שהוא עליון לכולם. מלאה הארץ קניניך - אין דבר במקרה, ואין מקום בו לא יראו מעשי האלקים. (שם קד יח וכד)

לעושה נפלאות גדולות - כלל למה שאחריו, ולאבן עזרא על העגולות הכבודות צבא השמים, ונראה שהוא על הצורות שאינן גופות ולא בגופות, השכלים הנפרדים, ועין האדם לא תשיגם כי אינם חומר, וגם עין השכל תלאה להשיגם, לכן קראם נפלאות לבדו, שלבדו נשגב עליהם, והם קיום המציאות העולם שתחתם. (שם קלו ד)

מן השמים - כל הנהיים מיסוד השמים, שהוא יסוד חמישי, ונכללו בזה צורות אמת שאינו גוף ולא בגוף. (שם קמח א)

הודו על ארץ ושמים - כל הנבראים עומדים בכחו והודו עליהם בהשתלשלות הסבות. (שם שם יג)

כוזרי:

אמר החבר כן הוא, אבל יש ליסודות ולשמש ולירח ולכוכבים פעלים על דרך החמום והקרור וההרטבה והיובש והתלוים בהם, מבלי שניחס להם חכמה רק עבודה, אבל הציור והשעור וההזרעה וכל אשר יש בו חכמה לכוונה, לא יתייחס כי אם לחכם היכול המשער. ומי שקורא אלה המתקנים החומר בחמום ובקרור "טבע" לא יזיק, כשמרחיק מהם החכמה, כאשר ירחיק מהאיש והאשה יצירת הוולד בהתחברם, אך הם עוזרים לחומר המקבל צורת האדם מאת המצייר החכם. ואל יהיה רחוק בעיניך הראות רשמי ענינים אלקיים נכבדים בעולם הזה התחתון, כשיהיו החומרים ההם נכונים לקבל אותם, וזהו שורש האמונה ושורש המרי. (מאמר א עז)

...כולם (הקרבנות) מאת האלקים בביאור, שלא יחסר מהם דבר קטן ויפסד הכל, כמו ההויות הטבעיות, אשר הן מתחברות מיחסים דקים לא תשיגם המחשבה לדקותם, אשר אם יארע מכשול מעט ביחסים ההם, היתה נפסדת ההויה ההיא, ולא היה הצמח ההוא או החי ההוא או האבר ההוא דרך משל, אלא מופסד או נעדר... (שם צט)

אמר החבר, וכי אנו דוחים שיש לעליונות מעשה בארציות? אך נודה כי חמרי ההויה וההפסד מחמת הגלגל, אבל הצורות מאת מנהיגם ומוליכם והשם אותם כלים להקמת כל אשר יחפוץ מן ההויות מבלתי שנדע לחלק אותם. והחוזה טוען שהוא יודע לחלק ולהבין, ואנחנו מכחישים אותו בזה, ונגזור שאין בשר ודם משיג לזה, ואם נמצא מן החכמה ההיא דבר סמוך אל חכמה אלוקית-תוריית נקבלהו, ובזה תנוח דעתנו על מה שנזכר מחכמת הכוכבים בדברי רבותינו, מפני שאנחנו סבורים שהוא מקובל מכח אלקי והוא אמת, ואם לא הנה כלו סברות וגורלות בשמים, יותר אמיתיים מהם הגורלות בעפר... (מאמר ד ט)

אמר החבר, מהם ספר יצירה, והוא לאברהם אבינו, והוא עמוק ופירושו ארוך, הורה על אלוקותו ואחדותו בדברים מתחלפים מתרבים מצד, אבל הם מתאחדים נסמכים מצד אחר, והסכמתם מצד האחד אשר יסדרם. ומהם ספר וספור וספר, רצונו בספר - השיעור והפילוס בגופים הנבראים, כי השיעור עד שיהיה הגוף מסודר וערוך ראוי למה שנברא לו, לא יהיה כי אם במנין והמדה והמשורה והמשקל, וערך התנועות וערך המוסיקא הכל במנין, רוצה לומר ספר, כאשר אתה רואה הבונה לא יצא מתחת ידו בית עד שקדם ציורו בנפשו. ורצה בספור, הדבור והקול, אבל הוא דבור אלקי, תהיה בו מציאות התכונה והצלם אשר דובר בה, כמו שאמר "יהי אור ויהי אור"... והאחד הוא התחלה לשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה, שהן עשר ספירות, ועשרים ושתים אותיות רמז אל יציאת הנמצאים אל מעשה יוכרו בכמות ובאיכות, והכמות מספר, וסוד המספר אינו כי אם בעשרה... ואמר שלש אמות אל"ף מ"ם שי"ן, אמ"ש, סוד גדול מופלא ומכוסה, שממנו יוצאים אויר ומים ואש, שבהם נברא הכל. ושם מערכת האותיות האלה עם מערכת העולם הגדול, והקטן שהוא האדם, ומערכת הזמן אחת, וקרא אותם עדים נאמנים, עולם ונפש ושנה, הודיע אותנו כי הסדור האחד מהמסדר אחד יתברך, ואם הנמצאות מתחלפות ושונות זו מזו, התחלפותן מחמריהן שהם שונים מהם עליון ומהם תחתון, ומהם עכור ומהם זך, אבל מחמת חונן הצורות ונותן התכונות והסדור, הנה החכמה בהן כלן אחת, וההשגחה אחת, הולכת על סדר אחד בעולם הגדול, ובאדם ובסדר הגלגלים...

והחכמה אחת, כי אין החכמה בגלגלים גדולה מהחכמה בקטן שבחיים, אך גדולת מעלתם בעבור שהם מחומר זך וקיים, לא יכלם כי אם בוראם, והחיים מחומר מקבל רושם מתפעל, רושמים בו ההפכים הבאים עליו תמיד מקור וחום וזולתם, ומכלה אותם הזמן, לולא החכמה אשר התחכמה להם בזכר ובנקבה להשאיר המין בהאבד האישים, וזה בסבובי הגלגל והזריחה והשקיעה אשר העיר עליו הספר הזה. ואמר שאין הבדל בין יצירת הזכר והנקבה, אלא מה שיש בין הראות אבריהם והסתרם... כמו שאמר זכר באמש ונקבה באשם, חוזר הגלגל פנים ואחור, אין בטובה למעלה מענג, ואין ברע למטה מנגע, רוצה לומר שאותיות אמש ואשם, וענג ונגע אחת הן, ואין ביניהן אלא ההקדמה והאיחור, כמו שהזריחה והשקיעה לגלגל אחד בחוקו, ובחוקנו אנו רצוא ושוב (כלפי השמש אין הבדל בין זריחה ושקיעה, אלא לגבינו ההבדל)...

אחר סדר היצירות והקדים הדבר החשוב, והוא רוח אלקים חיים, אמר, אחת רוח אלקים חיים, שתים רוח מרוח, שלש מים מרוח, ארבע אש ממים, ולא זכר הארץ, מפני שהיא הגוף והחומר להויות, כי כלן ארץ, אבל אומרים זה גוף אשיי וזה גוף מימיי, על כן הקדים שלש אמות, אש ומים ורוח. והקדים ורוח אלקים, והוא רוח הקודש, ממנו נבראים המלאכים הרוחניים ובו מתחברות הנפשות הרוחניות, ואחריו האויר המושג, ואחריו המים אשר מעל לרקיע, לא השיגתם הקשת הפילוסופים על כן לא הודו בהם, ואפשר שיאמר בו שהוא כדור הקרה שקורים בערבים זמהריר, ומקום תכלית הגעת העבים. ואחריו מקום האש הטבעי, שקוראים אותו בערבית אלאתיר, כמו שאמר אש ממים, כאשר אומרים על רוחו "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", שרצונו במים האלה החומר הראשון בלי איכות. אבל תהו בוהו עד שהתאיך (נעשה איכות) בחפץ האלקים הסובב אותו, וכנה אותו ברוח אלקים (את חפץ אלקים). ודמות החומר הטבעי במים דמיון נכון ביותר, כי מה שהוא יותר דק מן המים לא יהיה ממנו עצם טבעי חזק, ומה שהוא יותר עבה מן המים לא ישתוו פעולות הטבע בכל חלקיו, מפני שהם חזקים, כי אין הגוף הארצי ראוי כי אם למלאכות, כי המלאכה איננה כוללת כי אם שטחי החומר ולא כל חלקיו, והטבע הוא כולל כל חלקי הדבר, ואין הווה אלא שהיה כבר בתכונת המים, זב נגר, ואם אינו כן לא יקרא הוה טבעי, אבל הוא מלאכותי או מתרכב או מקרי, ואין הטבע פועל בו אלא בעודנו בתוכן המים יציירהו בחפצו, ואחר כן יעזוב מה שהוצרך להתקשות ויתקשה...

וכאשר ספר כי סבת רבות הדברים הוא סבוב הגלגל כמו שאמר חזר גלגל פנים ואחור, ודמה זה בהתמזג האותיות הנפרדות, אל"ף עם כולן וכולן עם אל"ף, בי"ת עם כולן וכולן עם בי"ת, וחוזרות חלילה, נמצא כל הדבור יוצא במאתים ושלשים ואחד שעורים... (שם כה, וראה עוד ערך בריאה)

אמר החבר, אבל יביאם ההכרח להודות בחכמה בהפרק עצם מעצם, כי לא יפרד עצם האש מעצם האויר, והאויר מן המים, והמים מהארץ במעט או ברב, ובחזק ובחלש, אך בצורה מיוחדת לכל אחד, זה אש וזה אויר וזה מים וזה ארץ, ואם איננו כן יש לאומר לומר כי מלא כל הגלגל כלו אש, אך כל מה שירד היה יותר עב אשיות ויותר קר, ואנחנו רואים פגישת יסוד ביסוד, וכל אחד שומר צורתו ועצמותו... והביא זה הפילוסופים לומר, כי שם שכל פועל אלקי נותן הצורות האלה, כאשר הוא נותן צורות הצמחים והחיים, והם כלם מארבעת היסודות, אין הדלית (גפן) נכרת מן הדקל במקרים אבל בצורות, שמו עצם זאת זולת עצם זאת, אך יפרד במקרים דלית מדלית ודקל מדקל, שתהיה על הדמיון זאת שחורה וזאת לבנה... (מאמר ה ד)

אמר הכוזרי, ואני אדבר עמו על הגלגל העליון עצמו, מה הוא שיגלגלהו, ההיה הדבר ההוא במקרה אם לא, ואחר כך אדבר עמו בערכים ההם הגלגליים והם עד אין תכלית מרוב, ואנחנו רואים צורות הצמחים והחיים יש להן תכלית, עליהן אין להוסיף ומהן אין לגרע, והיה ראוי שתתחדשנה עם חדוש הערכים צורות ותמחנה האחרות.

אמר החבר, היא הטענה כל שכן עם השגתנו מהחכמה בהרבה מהן, ומה הצורך אליהם... וכן יתבאר בבהמות הישוב, כצאן והבקר והסוסים והחמורים, שהן בעבור צורך האדם אליהן, כי אין התקנה בהן שיהיו מדבריות, אבל בישוב לתועלת בני אדם, וכל מה שרמז לו דוד ע"ה באמרו (תהלים ק"ד כ"ד) "מה רבו מעשיך ה'", לדחות טענת אפיקורוס היוני, אשר היה רואה כי העולם היה במקרה. (שם ז וח)

תחלת ההקדמות אשר בהן קיום העצה הזאת (ענין הבחירה), ההודאה בסבה הראשונה ושהוא עושה חכם, ושאין במעשיו שוא, אך כלם בחכמה וסדור אין בהם קלקול. וכבר התיישב זה בנפשות, בהתבונן ברוב הבריאה ומה הנשתרש ממנה בנפש המשתכל, עד שהאמין שאין במעשיו קלקול...

וההקדמה השניה ההודאה בסבות אמצעיות אך אינן פועלות, אבל הן סבות על דרך החומר או על דרך הכלים, כי השכבת זרע והדם חומר לאדם ואברי ההזרעה מחברים ביניהם, והרוחות והכחות כלים משמשים בחפץ האלקים ויגמר בהם צלמו וקוו וגדולו והזונו, ואפילו בדבר הנוצר יש שצריך אל הסבה האמצעית, כעפר אשר היה חומר האדם.

וההקדמה השלישית, כי הבורא יתברך נותן לכל חומר הטובה שבצורות שאפשר לו לקבל, והמתוקנת שבהן, ושהוא יתברך מטיב, לא ימנע חנינתו חכמתו והנהגתו מדבר, וכי חכמתו בפרעוש וביתוש על הדמיון, איננה מקצרת מחכמתו בסדור הגלגלים, אך התחלפו הדברים מחמת חמריהם, ואין לך לומר למה לא בראני מלאך, כאשר אין לתולעת לומר למה לא בראני אדם.

וההקדמה הרביעית, ההודאה כי למציאות מדרגות עליונות ותחתונות, וכל מה שיש לו הרגש והשגה וחוש מעולה מאשר אין לו זה, בעבור קורבתו ממדרגת הסבה הראשונה, אשר הוא השכל בעצמו, וכי הפחות שבצמח יותר מעולה במדרגה מן המעולה שבנמצאים, והפחות שבבהמה יותר מעולה במדרגה מן המעולה שבצמח. (שם כ)

משנה תורה:

יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו. ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להמצאות, ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים, הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטול הוא לבטולם, שכל הנמצאים צריכין לו, והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם, לפיכך אין אמיתתו כאמיתת אחד מהם... (יסודי התורה א א)

כל מה שברא הקב"ה בעולמו נחלק לשלשה חלקים, מהן ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה, והם הווים ונפסדים תמיד, כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות, ומהן ברואים שהן מחוברים מגולם וצורה אבל אינן משתנין מגוף לגוף ומצורה לצורה, כמו הראשונים, אלא צורתן קבועה לעולם בגולמם, ואינן משתנין כמו אלו, והם הגלגלים והכוכבים שבהן, ואין גולמם כשאר גולמים ולא צורתם כשאר צורות, ומהן ברואים צורה בלא גולם כלל, והם המלאכים, שהמלאכים אינם גוף וגויה, אלא צורות נפרדות זו מזו. ומהו זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפים, הכל במראה הנבואה ודרך חידה לומר שאינו גוף, ואינו כבד כגופות הכבדים... ובמה יפרדו בצורות זו מזו, והרי אינן גופין, לפי שאינן שוין במציאותן, אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חבירו, והוא מצוי מכחו של זה למעלה מזה, והכל נמצאים מכחו של הקב"ה וטובו... (שם פרק ב ג)

כל הנמצאים חוץ מהבורא מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ הכל מכח אמיתתו נמצאו, ולפי שהוא יודע עצמו ומכיר גדולתו ותפארתו ואמיתתו הוא יודע הכל ואין דבר נעלם ממנו. (שם שם ט)

כל הכוכבים הנראים, יש מהן כוכבים קטנים שהארץ גדולה מאחד מהן, ויש מהן כוכבים גדולים, שכל אחד מהן גדול מן הארץ כמה פעמים, והארץ גדולה מן הירח כמו ארבעים פעמים, והשמש גדולה מן הארץ כמו מאה ושבעים פעמים, נמצא הירח אחד מששת אלפים ושמונה מאות מן השמש בקירוב, ואין בכל הכוכבים כוכב גדול מן השמש, ולא קטן מכוכב שבגלגל השני.

כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם, והם חיים ועומדים ומכירין את מי שאמר והיה העולם, כל אחד ואחד לפי גדלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים, וכשם שמכירין הקב"ה כך מכירין את עצמן ומכירין את המלאכים שלמעלה מהן, ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם.

ברא הא-ל למטה מגלגל הירח גולם אחד שאינו כגולם הגלגלים, וברא ארבע צורות לגולם זה, ואינו כצורת הגלגלים, ונקבע כל צורה וצורה במקצת גולם זה, צורה ראשונה צורת האש נתחברה במקצת גולם זה, ונהיה משניהם גוף האש, וצורה שניה צורת הרוח, נתחברה במקצתו ונהיה משניהן גוף הרוח, וצורה שלישית צורת המים, נתחברה במקצתו ונהיה משניהם גוף המים, וצורה רביעית צורת הארץ, נתחברה מקצתו והנה משניהם גוף הארץ, נמצא למטה מן הרקיע ארבעה גופין מחולקין, זה למעלה מזה וכל אחד ואחד מקיף את שלמטה ממנו מכל רוחותיו כמו גלגל...

ארבעה גופים הללו, שהם אש ורוח ומים וארץ הם יסודות כל הנבראים, למטה מהן הרקיע, וכל שיהיה מאדם ומבהמה ועוף ורמש ודג וצמח ומתכת ואבנים טובות ומרגליות, ושאר אבני בנין והרים וגושי עפר הכל גולמן מחובר מארבעה יסודות הללו, נמצאו כל הגופין למטה מן הרקיע חוץ מארבעה יסודות האלו מחוברים מגולם וצורה, וגולם שלהם מחובר מארבעה יסודות האלו, אבל כל אחד מארבעה היסודות אינו מחובר אלא מגולם וצורה בלבד.

דרך האש והרוח להיות מהלכם ממטה מטבור הארץ למעלה כלפי הרקיע, ודרך המים והארץ להיות מהלכם מתחת הרקיע למטה עד לאמצע, שאמצע הרקיע הוא המטה שאין למטה ממנו, ואין הילוכם לא בדעתם ולא בחפצם, אלא מנהג שנקבע בהן וטבע שנטבע בהן, טבע האש חם ויבש והוא קל מכולם, והרוח חם ולח, והמים קרים ולחים, והארץ יבשה וקרה, והלא היא כבידה מכולם והמים קלים ממנה, לפיכך נמצאים למעלה על הארץ... וארבעתן יתערבו ביחד וישתנו כל אחד מהם בעת העירוב עד שימצא המחובר מארבעתן אינו דומה לאחד מהן כשהוא לבדו, ואין במעורב מהן אפילו חלק אחד שהוא אש בפני עצמו, או מים בפני עצמן, אלא הכל נשתנו ונעשו גוף אחד, וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן אינו דומה לאחד מהן כשהוא לבדו, ואין במעורב מהן אפילו חלק אחד שהוא אש בפני עצמו, או מים בפני עצמן... אלא הכל נשתנו ונעשו גוף אחד, וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן ימצא בו קור וחום לח ויבש כאחד, אבל יש מהם גופים שיהיה בהם חזקה מיסוד האש כמו בעלי נפש חיה, לפיכך יראה בהם החום יתר, ויש מהן גופו שיהיה בהן חזקה מיסוד הארץ כמו האבנים, לפיכך יראה בהם היובש הרבה... ועל הדרך הזה ימצא גוף חם יתר מגוף אחר חם, וגוף יבש יתר מגוף אחר יבש...

וכל המחובר מד' יסודות אלו הוא נפרד בסוף, יש שהוא נפרד לאחר ימים אחדים, ויש שהוא נפרד אחר שנים רבות, וכל שנתחבר מהם אי אפשר שלא יפרד להם, אפילו הזהב והאודם אי אפשר שלא יפסד ויחזור ליסודותיו, וישוב מקצתו לאש ומקצתו למים ומקצתו לרוח ומקצתו לארץ...

ארבעה יסודות אלו משתנים זה לזה תמיד בכל יום ובכל שעה מקצתן ולא כל גופן, כיצד, מקצת הארץ הקרובה מן המים שמשתנית ומתפוררת ונעשית מים וכן מקצת המים הסמוכים לרוח משתנין ומתמסמסין והווין רוח... ואין כל היסוד משתנה עד שיעשה כל המים רוח או כל הרוח אש, שאי אפשר שיבטל אחד מד' יסודות אלא מקצת ישתנה מאש לרוח ומקצת ישתנה מרוח לאש, וכן בין כל אחד וחבירו ימצא השינוי בין ארבעתן וחוזרות חלילה לעולם. ושינוי זה יהיה בסביבת הגלגל ומסביבתו יתחברו ארבעתן ויהיה מהן שאר גולמי בני אדם ונפש חיה צמח ואבן ומתכת, והא-ל נותן לכל גולם וגולם צורה ראויה לו על ידי מלאך העשירי שהיא הצורה הנקראת אישים.

לעולם אין אתה רואה גולם בלא צורה או צורה בלא גולם, אלא לב האדם הוא שמחלק גוף הנמצא בדעתו ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה, ויודע שיש שם גופים שגולמם מחובר מארבעת היסודות, וגופים שגולמם פשוט ואינו מחובר רק מגולם אחד, והצורות שאין להם גולם אינן נראין לעין אלא בעין הלב הן ידועין, כמו שידענו אדון הכל בלא ראיית עין. נפש כל בשר היא צורתו שנתן לו הא-ל, והדעת היתרה המצויה בנפשו של אדם הוא צורת האדם השלם בדעתו... (שם פרק ד א והלאה)

מורה נבוכים:

ואפלטון ומי שקדם לו היה קורא החומר נקבה והצורה זכר, ואתה יודע כי התחלות הנמצאות ההוות הנפסדות שלשה, החומר והצורה וההעדר המיוחד אשר הוא מחובר לחומר לעולם, ולולא התחברות העדר לחומר לא הגיעה אליו הצורה, ובזה הצד היה ההעדר מן ההתחלות, ועם הגיע הצורה יסור ההעדר ההוא, כלומר העדר הצורה ההיא המגעת ויחובר אליו העדר אחר, וכן לעולם, כמו שהתבאר בחכמת הטבע, ואם הם אשר אין הפסד עליהם בביאור היו שואלים השמות ולוקחים הדמיונות בלמוד, כל שכן שראוי לנו אנחנו קהל בעלי הדת שלא נבאר דבר שיקשה על ההמון להבינו אז תדמה להם אמיתת הענין חלוף הענין שנרצה בו. (חלק א פרק יז)

...ואמר כי אמרו "ותחת רגליו", רוצה בו מסבתו ובגללו, כמו שבארנו, ואשר השיגוהו הוא אמיתת החומר הראשון, אשר היה מאתו יתעלה, והוא סבת מציאות והסתכל אמרו "כמעשה לבנת הספיר", ואלו היתה הכוונה המראה, היה אומר כלבנת הספיר, והוסיף מעשה, כי החומר כמו שידעת מקבל לעולם מתפעל לפי בחינת טבעו, ואין פעולה לו כי אם במקרה, כמו שהצורה פועלת לעולם בעצמה, מתפעלת במקרה... (שם פרק כח)

פנים... והוא גם כן שם מציאות האיש ומעמדו, "על פני כל אחיו נפל", "ועל פני כל העם אכבד", ענינו במציאותם... "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים", כלומר מציאות במציאות מבלתי אמצעי... (שם פרק לז)

במציאה ענינים רבים מבוארים גלוים, מהם מושכלים ראשונים, ומורגשים, ומהם מה שהם קרו קרובים לאלו, עד שאפילו הונח האדם כמו שהוא, לא יצטרך עליהם מופת, כמציאות התנועה ומציאות היכולת לאדם... (שם פרק נא)

בתארים יותר עמוק מן הקודם, ידוע כי המציאות הוא מקרה קרה לנמצא, ולזה הוא ענין מוסף על מהות הנמצא, זהו הדבר המבואר הראוי לכל מה שלמציאותו סבה, שמציאותו ענין נוסף על מהותו, אמנם מי שאין סבה למציאותו, והוא השם יתעלה ויתרומם לבדו, כי זה הוא אמרנו עליו יתברך, שהוא מחוייב המציאות, תהיה מציאותו עצמו ואמיתתו ועצמו מציאותו, ואינו עצם קרה לו שימצא, ותהיה מציאותו ענין נוסף עליו... (שם פרק נז)

...ותשתכל בו ותבין איך באור יחסו יתברך לגלגל, ושהוא כלי לו אשר בו ינהיג המציאות, כי כל מה שתמצא לחכמים ז"ל כי השמים הפלוניים הם כך וכך, והשמים הפלוניים בהם כך וכך, אין ענינו שבשמים גשמים אחרים בלתי השמים, אבל ענינו שהכחות המהוות הענין הפלוני והשומרות סדורו יבואו מן השמים ההם... (שם פרק ע)

דע כי זה הנמצא בכלו הוא איש אחד לא זולת זה, רצוני לומר, כי כדור הגלגל הקיצון בכל מה שבו הוא איש אחד בלא ספק, כראובן ושמעון באישות, והשתנות עצמיו, רצוני לומר עצמי זה הכדור בכל מה שבו, כהשתנות עצמי איש איש מבני אדם על דרך משל... כן זה הכדור בכללו מחובר מן הגלגלים ומן היסודות הארבעה ומה שהורכב מהם, ואין ריקות בו כלל, אלא מקשה מלא נקודות מרכזו כדור הארץ, והמים מקיפים בארץ, והאויר מקיף במים, והאש מקיף באויר, והגשם החמשי מקיף האש, והם כדורים רבים אחד תוך שני, אין פנוי ביניהם ולא ריקות כלל אלא הקפתם מתוקנת מדובקים אחד באחד, כולם מתנועעים תנועה סבובית שוה אין מהירות בדבר מהם ולא איחור... הנה כל תנועה שתמצא בעולם התחלתה הראשונה תנועת הגלגל, וכל נפש שתמצא בעולם התחלתה נפש הגלגל. ודע כי הכחות המגיעות מן הגלגלים לזה העולם כפי מה שהתבאר ארבע כחות, כח יחייב הערוב וההרכבה, ואין ספק שזה מספיק בהרכבת המחצבים, וכח יתן הנפש הצומחת לכל צמח, וכח יתן הנפש החיה לכל חי, וכח יתן כח הדברים לכל מדבר, וכל זה במצוע האור והחושך, הנמשכים אחר יושרם והקפם סביב הארץ, וכמו שאם ינוח הלב כהרף עין ימות האיש ויבטלו כל תנועותיו וכל כחותיו, כן אלו ינוחו הגלגלים יהיה בו מיתת העולם בכללו ובטול מה שבו, וכמו שהחי אמנם הוא חי כולו בתנועת לבו, אף על פי שבו אברים נחים לא ירגישו, כן זה המציאות כלו הוא איש אחד חי, בתנועת הגלגל אשר הוא כדמות הלב מבעלי הלב, ואף על פי שבו גופים רבים נחים ומתים... כן אי אפשר חלקי העולם קצתם מבלתי קצתם בזה המציאות המיושב אשר דברנו בו, עד שימצא אש מבלתי ארץ, או ארץ מבלתי שמים. וכמו שבאדם כח אחד יקשור אבריו קצתם בקצתם וינהיגם ויתן לכל אבר מה שצריך, שישמור עליו תקונו וידחה ממנו מה שיזיקהו, והוא אשר בארו אותו הרופאים ואמרו הכח המנהיג גוף החי, פעמים רבות יקראוהו טבע, כן בעולם בכללו כח יקשור קצתו בקצתו ושישמור מיניו גם כן מדת מה שאפשר לשמרם, וישמור גם כן קצת אישי העולם. זה הכח יש בו עיון אם הוא במצוע הגלגל אם לא... כן במציאות עצמו מינים מכוונים מן ההוייה קיימים נמשכים על סדר אין הבדל ביניהם אלא מעט, לפי רוחב המין ההוא בכמותו ואיכותו, ומינין בלתי מכוונים, אבל נתחייבו לטבע ההויה וההפסד הכולל, כמו מיני התולעים המתיילדים מן האשפות... סוף דבר יראה לי, כי כל מה שלא ימצא בו כח הולדה לדומה לו, הוא מזה הכת, ולזה לא תמצאם שומרים סדרם, ואף על פי שאי אפשר מבלעדיהם, כמו שאי אפשר מבלתי מראים משתנים, ואי אפשר מבלתי מיני שאר בבני אדם... כן הענין בעצמו בכל המציאות, הענין המביא הווית מה שיתהוה והמשך מציאותו מדה אחת, והוא ערוב היסודות בכחות הגלגליות המניעות אותם המפוזרות בהם, היא הסבה העצמה בהתחדש סבות מזיקות במציאות, כזרמים והמטר הסוחף... או התחדש סבות ממיתות מאד, יכלו ארץ או ארצות או איקלים, בהשקע מקומות והרעש והזוועות...

ודע כי הדימוי אשר דמינו העולם בכללו באיש מבני אדם, לא יתחלף בדבר ממה שזכרנו אלא בשלשה דברים, האחד מהם שהאבר הראש מכל בעלי חיים שיש לו לב יקבל תועלת באברים שתחת ידו ותשוב עליו תועלתם, ואין במציאות הכללי דבר כן, אבל כל מי שישפיע הנהגה או יתן כח לא ישוב אליו תועלת כלל מאשר תחת ידו, אבל נתינתו מה שיתנהו כנתינת המטיב החונן אשר יעשה זה לנדיבות טבעיהם ולעמלתם לא לתועלתם, כל זה להדמות לשם יתעלה.

והשני כי הלב מכל בעלי חיים שיש לו לב באמצעיתו ובתוכו, ושאר האברים אשר תחת ידו מקיפים בו, בעבור שתכללהו תועלתם בשמירתו והסתרו בהם, עד שלא ימהר אליו היזק מחוץ, והענין בעולם בכללו בהפך, הנכבד שבו מקיף בפחותו, בעבור שבטוח עליו מלקבל מעשה מזולתו, ואפילו אם היה מקבל אין נמצא חוצה לו גשם אחר יעשה בו, והוא ישפיע על מה שבתוכו, ולא יגיעהו מעשה כלל ולא כל כח מזולתו מן הגשמים, ויש הנה כן קצת דמיון וזה כי האבר הראש בבעל חי כל מה שירחיק ממנו מן האברים הוא קטן במעלה מן הקרוב לו, וכן הענין בעולם בעצמו, כל אשר יקרבו הגשמים לנקודת המרכז התעכרו והתעבו עצמם וכבדה תנועתם, וסר אורם ובהירותם לרחק מן הגוף הנכבד המאיר...

והשי"ת אינו כח בגוף העולם, אבל נפרד מכל חלקי העולם והנהגתו יתעלה והשגחתו מחוברת לעולם בכללו חבור נעלם ממנו תכליתו, וכחות בני אדם מקצרות לדעתו, כי המופת יעמוד על הבדלו יתעלה מן העולם והנקותו ממנו... (שם פרק עב, וראה עוד אלקים-ומציאות)

(ההקדמה) השמונה עשרה, כי כל מה שיצא מן הכח אל הפועל מוציאו זולתו, והוא חוץ ממנו בהכרח, שאלו היה המוציא בו ולא יהיה שם מונע, לא יהיה נמצא בכח בעת מן העתים, אבל יהיה בפועל תמיד, ואם יהיה מוציאו בו ויהיה לו מונע והוסר, אין ספק שמסיר המונע הוא אשר יוציא הכח ההוא אל הפועל.

התשע עשרה, כי כל מה שלמציאותו סבה, הוא אפשר המציאות בבחינת עצמו, שאם ימצאו סבותיו ימצא, ואם לא ימצאו או יעדרו או ישתנה ערכם המחייב למציאותו, לא ימצא. 

העשרים היא, שכל מחויב המציאות בבחינת עצמו, אין סבה למציאותו כלל, ולא בשום ענין. האחת ועשרים, כי כל גשם הוא מורכב מב' ענינים בהכרח, וישיגהו מקרים בהכרח, אמנם ב' הענינים המעמידים אותו החומר שלו וצורתו, ואמנם המקרים המשיגים אותו הכמות והתכונה וההערכה וההנחה... (חלק ב' הקדמה)

ידוע מפורסם בספרי הפילוסופים, כשידברו בהנהגה, אמרו כי הנהגת זה העולם התחתון רצוני לומר עולם ההוייה וההפסד אמנם הוא בכחות השופעות מן הגלגלים, וכבר זכרנו זה פעמים, וכן תמצא החכמים ז"ל אומרם אין לך כל עשב ועשב למטה, שאין לו מזל ברקיע... הנה כבר ביארו בזה, שאפילו אישי ההווייה יש להם כחות כוכבים מיוחדים להם, ואף על פי שכחות הגלגל מתפשטות בכל הנמצאות, אבל יהיה גם כן כח כוכב אחד מיוחד במין אחד, כענין בכחו הגשם האחד, כי המציאות כולו איש אחד... 

וכן זכרו הפילוסופים שלירח כח מוסיף ומיוחד ביסוד המים, והראיה על זה תוספת הימים והנהרות בתוספת הירח... כי אלו הכדורים הארבעה המצויירים אף על פי ששופעים מכלם כחות בכל המתהווה, והם עלתם, יש לכל כדור יסוד מהארבעה יסודות, הכדור ההוא לבד התחלת כחות היסוד ההוא לבד, והוא המניע אותו תנועת ההויה בתנועתו, ויהיה כדור הירח מניע המים, וכדור השמש מניע האש, וכדור שאר הכוכבים הנבוכים מניע האויר... וכן סבות כל תנועה גלגלית ארבע סבות, והם צורות הגלגל, רצוני לומר כדוריותו, ונפשו, ושכלו אשר בו יצייר, והשכל הנבדל אשר הוא חשוקו, והבן זה מאד... וארבעה פנים מן הכחות הכוללות הבאות תחלה מאתו אלינו, והם כח הוויית המחצבים, וכח הנפש הצומחת, וכח הנפש החיה וכח נפש המדברת, כמו שביארנו... (שם פרק י)

מבואר הוא שכל מחודש יש לו סבה פועלת בהכרח, היא אשר חדשתו אחר שלא היה נמצא, והפועל ההוא הקרוב לא ימלט מהיותו גשם או לא גשם, וכל גשם לא יעשה מאמר מאשר הוא גשם, ואמנם יעשה מעשה אחד מאשר הוא גשם אחד, רצוני לומר בצורתו, והפועל ההוא הקרוב המחדש לדבר המחודש, אפשר היותו אם כן מחודש, וזה לא ילך אל לא תכלית, אבל אי אפשר לנו בהכרח אם יש דבר מחודש מבלתי שנגיע למחדש קדמון בלתי מחודש, הוא אשר חדשו... וכבר התבאר בחכמת הטבע, כי כל גוף שיעשה מעשה אחד בגוף אחר, לא יעשה בו רק כשיפגשהו או יפגוש מה שיפגשהו, אם היה מעשה הפועל ההוא באמצעיים, דמיון זה, כי זה הגוף אשר הוחם עתה, הוחם בפגוש אותו גוף האש, או שהאש חממה לאויר המקיף בגוף ההוא חממו, ויהיה הפועל הקרוב לחמום הגוף ההוא גוף האויר החם... וכן תמצא סבות כל מה שיתחדש במציאות ממחודשים תהיה סבתם המזגות היסודות, אשר הם גשמים פועלים קצתם בקצתם, ומתפעלים קצתם מקצתם, רצונו לומר, שסבת חדושם קריבת גוף אל גוף או רוחק גוף מגוף. אמנם אשר נמצא ממחודשים שאינם נמשכים אחר מזג, והם הצורות כולם, אי אפשר להם גם כן מבלתי פועל רצוני לומר נותן הצורה, הוא בלתי גשם, כי פועל הצורה צורה לא בחומר... וממה שיתבאר לך גם כן, כי כל מזג מקבל התוספת והחסרון, והוא יתחדש ראשון ראשון, והצורות אינן כן, שהם לא יתחדשו ראשון ראשון, ולזה אין תנועה בהם, ואמנם יתחדשו או יפסדו בלא זמן, אינם אם כן מפעולת המזג, אבל המזג מכין החומר לקבל הצורה לבד, ופועל הצורה דבר לא יקבל החלוקה כי פעולתו ממינו, ולזה מבואר שפועל הצורה רוצה לומר נותן הצורה בהכרח צורה, והיא נבדלת...

כן הבורא יגדל שמו, כאשר התבאר שהוא בלתי גוף והתקיים שהכל פעלו, ושהוא סבתו הפועלת כמו שבארנו, וכמו שנבאר נאמר שהעולם נתחדש משפע הבורא, ושהוא המשפיע עליו כל מה שיתחדש בו... (שם פרק יב, וראה שם עוד)

וזה הדרך אבארהו אחר הקדימי זאת ההקדמה, והיא שהחומר משותף בין דברים משתנים בפנים מאופני השינוי, ואי אפשר בהכרח מבלתי סבה אחרת חוץ לחמר ההוא המשותף, היא אשר חייבה היות קצתו בתאר אחד וקצתו בתואר אחר, או סבתו על מספר המשתנים, וזאת היא הקדמה מסכים עליה מי שיאמין הקדמות ומי שיאמין החידוש...

שאלנו אריסטו כבר עשית לנו מופת על היות החומר כל מה שתחת גלגל הירח חומר אחד משותף לכל, אם כן מה עלת התחלפות אלו המינים הנמצאים הנה, ומה עלת התחלף אישי כל מין. ועננו על זה בשאמר עלת ההתחלפות שינוי מזג המורכבות מן החומר ההוא, וזה שהחומר ההוא המשותף קבל תחלה ד' צורות, וכל צורה מהם נמשכו אחריה שתי איכיות, ובאיכויות ההם הד' היו יסודות למה שהורכב מהם, וזה שהם יתערבו תחלה בתנועת הגלגל, ואחר כן ימזגו, ויתחדש ההתחלפות בהתערבות המורכבות מהם בשיעורים מתחלפים מן החם והקר והלח והיבש, והיו בהם באלו המזגים המתחלפים הכנות מתחלפות לקבל צורות מתחלפות, והצורות ההם יהיו מוכנות לקבל צורות האחרות וכן תמיד, והצורה המינית האחת ימצא לחומר שלה רוחב גדול בכמותה ובאיכותה, ולפי הרוחב ההוא יתחלפו אישי המין.

אחר כך שאלנו עוד אריסטו, ואמרנו לו, אחר שהיה המזגות היסודות הסבה בהכנת החמרים לקבל הצורות מתחלפות, אי זה דבר זימן החומר ההוא הראשון עד שקבל קצתו צורת האש, וקצתו צורת הארץ, ומה שביניהם לקבל צורת המים והאויר, וחומר הכל אחד משותף... ענה אריסטו על זה כשאמר חייב זה התחלף המקומות כי הם חייבו לזה החומר האחד הכנות מתחלפות...

ושמע מהנה מה שאומר אותו אני, אתה המעיין אל מאמרי זה. כבר ידעת מופת אריסטו שבהתחלף הפעולות יתבאר התחלפות הצורות, וכאשר היתה תנועת היסודות הארבעה ישרה, ותנועת הגלגל סיבובית, נודע שחומר ההוא בלתי החומר הזה, וזה אמת לפי העיון הטבעי, וכאשר נמצא גם כן אלו אשר תנועותיהם ישרות מתחלפות הצד, מהם מה שיתנועע למעלה, ומהם מה שיתנועע למטה, ונמצא גם כן אשר יתנועע מהם לצד אחד, קצתם יותר ממהר וקצתם יותר מאחר, נודע שהם מתחלפי הצורות, ובזה נודע כי היסודות ד', ועל זה מהצד מן הראיה עצמו יתחייב גם כן שיהיה חומר הגלגלים כלם אחד, שכולם יתנועעו בסבוב, וצורת כל גלגל מתחלפת לצורת הגלגל האחר, אחר שזה יתנועע מן המזרח למערב, וזה האחר מן המערב למזרח. ועוד כי תנועותיהם מתחלפות במהירות ובאיחור, יתחיב שישאל גם כן ויאמר לו, אחר שזה החומר משותף לכל הגלגלים וכבר התייחד כל נושא מהם בצורה אחת בלתי צורת האחר, מי הוא מיחד אלו הנושאים ומכינם לקבל צורות מתחלפות, היש אחר הגלגל דבר אחר ייוחס לו זה ההתייחדות רק השי"ת... 

ודע כי לפי דעתנו אנחנו קהל האומרים בחדוש העולם יקל זה כלו, וימשך לפי שרשנו שאנחנו נאמר שיש מיחד ייחד כל גלגל במה שרצה מצד התנועה ומהירותה, אלא שאנחנו נסכל אופני החכמה בהמציא זה כך... (שם פרק יט, וראה שם עוד)

גזרה מוסכם עליה מאריסט"ו וכל מי שנתפלסף כי הדבר הפשוט אי אפשר שיתחייב ממנו אלא פשוט אחד, ואם היה הדבר מורכב יתחייבו ממנו דברים כמספר מה שבו מן הפשוטים אשר הורכב מהם... 

גזרה שנית, כי לא יתחייב אי זה דבר שיזדמן מאי זה דבר שיזדמן, אבל אמנם יהיה לעולם בין העלה ועלולה קצת ערך בהכרח, עד שהמקרים לא יתחייב איזה מקרה הזדמן מאי זה מקרה יזדמן, כאלו תאמר שיתחייב מהאיכות כמות או מהכמות איכות, וכן לא יתחייב מהחומר צורה אחת ולא מהצורה חומר אחד.

גזרה רביעית, כי הכלל המורכב מעצמים מתחלפים הרכבה שכנית, יותר ראוי בהרכבה מן הכלל המורכב מעצמים מתחלפים הרכבה המזגית,והמשל בו, כי העצם על דרך משל או הבשר יותר פשוט מכלל היד...

ואחר אלו ההקדמות אומר שזה אשר יזכרהו אריסט"ו שהשכל הראשון סבה לשני והשני סבה לשלישי, וכן אלו היו מדרגותיהם אלפים, השכל הראשון מהם פשוט הוא בלא ספק, ומאין נמצאת ההרכבה הנמצאת באלו הנמצאות על צד החיוב כמו שיחשבו אריסט"ו אנחנו נודה לו כל מה שזכרו שהשכלים כל אשר יתרחקו יתחדש בהם הרכבת ענינים אחר שמושכליהם רבים...

וכלל אומר לך אף על פי שאדע שהרבה מן העוזרים לאוהביהם ייחסוני באלו המאמרים אם למיעוט הבנת דבריהם או לנטיה מהם בכוונה, אלא שאני לא מפני זה אמנע מלומר מה שהשגתיו והבינותיו כפי קוצר יד שכלי. והכלל ההוא הוא, שכל מה שאמרו אריסט"ו בכל הנמצא אשר מתחת גלגל הירח עד מרכז הארץ הוא אמת בלא ספק, ולא יטה ממנו אלא מי שלא יבינהו, או מי שקדמו לו דעות ירצה להרחיק מהם כל סותר ולשמרם, או שימשכוהו הדעות ההם להכחיש ענין נראה, אמנם כל מה שידבר בו אריסט"ו מגלגל הירח ולמעלה, הוא כדמות מחשבה וסברא, מלבד קצת דברים, כל שכן במה שיאמרהו בסדר השכלים וקצת אלו הדעות האלקיות אשר יאמינם, ובהם ההרחקות העצומות וההפסדים הנראים המבוארים בכל האומות... (שם פרק כב, וראה שם עוד)

ראיתי לרבי אליעזר הגדול דברים בפרקים המפורסמים הנודעים בפרקי רבי אליעזר לא ראיתי מעולם יותר זרים מהם בדברי אדם הנמשכים אחר תורת משה רבינו ע"ה. וזה שהוא אמר דבר שמע לשונו, אמר שמים מאי זה מקום נבראו, מאור לבושו לקח ונטה כשלמה, והיו נמתחין והולכין, שנאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה, והארץ מאיזה מקום נבראת, משלג שתחת כסא הכבוד לקח וזרק, שנאמר "כי לשלג יאמר הוא ארץ". ואני תמיה זה החכם מה האמין, אם האמין כי הוא מן השקר שימצא דבר לא מדבר, ואי אפשר מבלתי חומר יתהווה ממנו מה שיתהוה, ולזה בקש לשמים ולארץ מהיכן נבראו...ולא התבאר לי בו פירוש מספיק, ואמנם זכרתיו לך שלא תטעה בזה, אלא שעל כל פנים כבר הועלנו בו תועלת גדולה, שהוא באר שחומר השמים בלתי חומר הארץ, ושהם שני חמרים נבדלים מאד, האחד מיוחד לו יתברך למעלתו וגדולתו, והוא מאור לבושו, והחומר האחר רחוק מאורו יתעלה וזוהרו, והוא החומר התחתון, ושמהו שלג שהוא תחת כסא הכבוד... בבראשית רבה אמר רבי אליעזר אומר כל מה שיש בשמים בריאתו מן השמים, וכל מה שיש בארץ בריאתו מן הארץ, והתבונן איך באר לך זה החכם כי חומר כל מה שבארץ חומר אחד משותף, רוצה לומר כל מה שתחת גלגל הירח, וחומר כל השמים ומה שבהם חומר אחר אינו זה... (שם פרק כו)

כבר בארתי לך שהאמנת חדוש העולם הוא יסוד התורה כלה בהכרח, אמנם הפסדו אחר שהתחדש ונתהווה אינו אצלנו יסוד התורה, ולא יפסיד עלינו דבר מאמונתנו בהאמנת התמדתו. ואולי תאמר הלא כבר נתבאר שכל הוה נפסד, ואם הוא נתהווה הנה יפסד, דע כי זה לא יתחייב לנו, שאנחנו לא אמרנו שנתהווה כמשפט התהוות הדברים הטבעיים המחוייבים לסדר הטבע, כי המתהווה ההוא על המנהג הטבעי יתחייב הפסדו בהכרח על מנהג הטבעי, כי כמו שטבעו חייב שלא יהיה נמצא ואחר כן היה, כמו כן בהכרח יתחייב שלא יהיה נמצא כן לעולם, שכבר התאמת שזאת ההויה בלתי מתמדת החיוב לפי טבעו. אמנם לפי טענתו התוריית אשר היא מציאות הדברים והפסדם לפי רצונו יתעלה לא על צד החיוב, לא יתחייב לנו זה הדעת שהוא יתברך כאשר המציא דבר לא היה נמצא, שיפסד הנמצא ההוא בהכרח, אבל הענין נתלה ברצונו, ואם ירצה יפסידהו, ואם ירצה ישאירהו בגזרת חכמתו... (שם פרק כז)

והענין אשר נלך סביבו כבר התבאר, והוא שהפסד זה העולם והשתנותו ממה שהוא עליו או השתנות דבר מטבעו והמשכו אל השינוי ההוא, הוא דבר שלא בא אלינו בזה דברי נביא ולא דברי חכמים, ועוד כי אומרם שיתא אלפי הוי עלמא וחד חרוב אינו העדר המציאות לגמרי, ואמרו וחד חרוב תורה על השאר הזמן, וזה עוד מאמר יחיד, והוא על צורה אחת. ואשר תמצא לכל החכמים תמיד, והוא יסוד יעשה ממנו ראיה כל אחד מחכמי המשנה וחכמי תלמוד, הוא אמרו "אין כל חדש תחת השמש", ושאין שם התחדשות בשום פנים ולא בשום סבה, עד שמי שלקח שמים חדשים והארץ חדשה על מה שחשב אמר אף שמים שהן עתידין להבראות כבר ברואים ועומדים, והביא ראיה באמרו אין כל חדש תחת השמש, ולא תחשוב שזה סותר למה שבארנו, אבל אפשר שהוא רוצה שהענינים ההם היעודים, הטבע המחייב אותם אשר מששת ימי בראשית הוא נברא, וזה אמת. אמנם אמרתי שלא ישתנה דבר מטבעו וימשך על שינוי ההוא, להשמר מן הנפלאות כי אף על פי שנהפך המטה לנחש ונהפכו המים לדם מבלתי סבה טבעית מחייבת אותם הענינים ההם והדומה להם לא ימשכו ולא שבו טבע אחר, אבל כמו שכתבנו עולם כמנהגו נוהג, וזהו דעתי, והוא שצריך שיאמן... (שם פרק כט, וראה עוד ערך נס)

...ואמנם ענין כי טוב הוא, שהוא נגלה התועלת ומבואר במציאות זה המציאות והתמדתו, אבל הדבר שנעלם ענינו אשר פשוטו בלתי נמצא כן אי זה תועלת בו נראה לבני אדם, עד שיאמר בו כי טוב. ואי אפשר לי מבלתי שאוסיפך ביאור, והוא שזה הוא חלק גדול מאד מן הנמצאות אינו תכלית מכוונת להמשך המציאות שיאמר בו כי טוב, אבל להכרח התחייב כדי שתגלה הארץ, והבן זה... וכבר ידעת אתה המעיין, כי ראש סבות ההויה והפסד אחר הכחות הגלגליות האור והחושך, ולמה שימשך אחריהם מן החום והקור. ובתנועת הגלגל יתערבו היסודות, ובאור ובחושך ישתנו משיגיהם, והתחלת המזגות שיתחדש מהם שינוי האדים אשר הם תחלת סבות אותו המים אשר המטר מהם, והם גם כן סבות המחצבים ואחר כך הרכבת הצמחים ואחר הצמחים בעלי החיים, וההרכבה האחרונה היא האדם, ושהחושך הוא טבע מציאות העולם התחתון כולו, והאור מקרי חוצה לו מתחדש עליו מחוץ, הלא תראה שבהעדר האור ישאר הענין הנח... (שם פרק ל, וראה שם עוד וערך בריאה)

הרבה פעמים יעלה בלב ההמון שהרעות בעולם יהיו יותר מן הטובות, עד שבהרבה מחידות רוב האומות ובשיריהם יכללו זה הענין, ויאמרו כי מן הפלא שיצא בזמן דבר טוב, אמנם רעותיו רבות ומתמידות. ואין זה הטעות אצל ההמון לבד רק עם מי שיחשוב שהוא חכם גם כן... לחלוק על מה שיחשבו אנשי האמת מגמילות חסדי ה' ולמציאותו וטובתו המבוארת, והיותו יתעלה הטוב הגמור בלא ספק, וכל מה שיבא מאתו טוב גמור.

וסבת זו הטעות כולה היות זה הסכל וחבריו מן ההמון לא יבחנו המציאות רק באיש אחד מבני אדם לא זולת זה, וידמה כל סכל כי המציאות כולו היה בעבורו, וכאלו אין שם מציאות זולתו לבד, וכשיבואוהו הענין בחלוף מה שירצה, יגזור מהמציאות כולו רע, ואלו בחן האדם המציאות וציירו וידע מיעוט חלקו ממנו, התבארה לו האמת, ונגלה כי זה השגעון הארוך, אשר ישתגעו בו בני אדם ברוב רעות העולם, אינם אומרים שהוא בחק המלאכים, ולא בחוק הגלגלים והכוכבים, ולא בחק היסודות ומה שהורכב מהן ממוצא או צמח, ולא בחק מיני בעלי החיים גם כן. ואמנם תלך מחשבתם כולם לקצת אישי מין האדם, ויתמהו מזה אשר אכל המאכלים הרעים עד שהצטרע, איך חלה בו זאת הרעה הגדולה, ואיך נמצא זה הרע... 

והבחינה האמיתית היא, שכל בני האדם הנמצאים כל שכן זולתו משאר מיני בעלי חיים הוא דבר שאין לו שיעור כלל בערך אל המציאות כולו הנמשך, כמו שביאר ואמר אדם להבל דמה, אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה, אף שכוני בתי חומר הן גוים כמר מדלי וגו'. וכל מה שבא בדברי ספרי הנביאים מזה הענין הנכבד, גדול התועלת בידיעת האדם ערכו, ושלא יטעה ויחשוב שהמציאות היה בעבורו לבד, אבל המציאות לפי דעתינו הוא מפני רצון הבורא, אשר מין האדם הקטן שבו בערך אל המציאות העליון, רצוני לומר הגלגלים והכוכבים, אמנם בערך למלאכים איך יהיה ערך על דרך האמת בינו ובינם. ואמנם האדם הוא הנכבד מכל מה שבעולמנו זה התחתון, רצוני לומר מכל מה שהורכב מן היסודות, ועם זה גם כן מציאותו הוא טוב גדול לו וחסד מה' במה שיחדו בו והשלימו, ורוב הרעות הנופלות באישיו הם מעצמם, רצוני לומר מאישי בני אדם החסרים, ומחסרונותינו נצער ונבקש עוד, ומהרעות נעשה אותם בעצמנו בבחירתנו נכאב וניחסהו לשם חלילה לו ממנו...

המין האחד מהרע הוא מה שיקרה לאדם מצד טבע ההויה וההפסד, רצוני לומר מאשר הוא בעל חומר, כי מפני זה יארע לקצת בני אדם מומים גלויים ובטול אברים בכלל היצירה...

והגזרה היא, שכל מה שאפשר שיתהוה מאי זה חומר שיהיה, יתהוה על השלמות שאפשר לו להתהוות מן החומר ההוא המיני, וישיג אישי המין מן החסרון כפי חסרון חומר האיש ההוא, ותכלית מה שאפשר להתהוות מן הדם והזרע והשלם שיהיה מהם הוא מין האדם כפי שנודע מטבעו שהוא חי מדבר מת, ואי אפשר לזה המין מבלעדי רע שימצא לו, ואתה תמצא עם זה שהרעות אשר ימצאו בני האדם בזה המין מעטים מאד מאד ולא יהיו אלא לעתים רחוקות, שאתה תמצא מדינות שיש להם אלפים שנים לא נשקעו ולא נשרפו וכן יולדו אלפים מבני אדם בתכלית הבריאות, ולא יוולד בעל מום רק על דרך פלא ועל צד הזרות. 

המין הב' מן הרעות הוא מה מה שיארע לבני אדם מקצתם לקצתם בהתגבר קצתם על קצתם, ואלו הרעות יותר מרעות המין הראשון, וסבותם רבות וידועות והם גם כן ממנו, אלא שאין לעשות בהן תחבולה... אבל מציאותו גם כן מעט...

המין הג' מן הרעות הוא מה שימצא כל אחד מבני אדם מפעולתו בעצמו, וזהו הרוב, ואלו הרעות יותר מרעות המין השני הרבה, ומרעות זה המין יצעקו בני אדם כולם, וזהו אשר לא ימצא מי שלא יחטא על עצמו בו אלא מעט, וזהו שראוי לגנות בעל המאורע על מה שיארע לו באמת, ויאמר לו כמה שאמר "מידכם היתה זאת לכם"... (חלק ג פרק יב)

הרבה נבוכו מן השלמים בבקשת התכלית זה המציאות מה הוא, והנני מבאר לך איך תבטל זאת השאלה לכל אחת מן הדעות. ואומר כל פועל שיעשה בכונה אי אפשר לדבר ההוא אשר עשה, מבלתי תכלית אחת בגללה עשה, וזה מבואר, לא יצטרך למופת לפי העיון הפילוסופי. והן הוא מבואר גם כן שהדבר אשר נעשה בכוונה הוא מחודש אחר שלא היה, וממה שהוא מבואר מאד גם כן ומוסכם עליו שהמחוייב המציאות אשר לא נעדר כלל ולא יעדר לא יצטרך לפועל, וכבר ביארנו זה, ולהיותו בלתי פעול בטלה מעליו בקשת התכלית, ולזה לא יאמר מה תכלית מציאות הבורא יתברך אחר שהוא אינו דבר נברא, הנה כבר התבאר לפי אלו ההקדמות שהתכלית אמנם יבוקש לכל מחדש שנעשה בכונת התחלת שכל, רצוני לומר למה שיש לו התחלה שכלית מתחייב בהכרח שתבוקש סבת התכלית מה היא, אמנם הדבר שאינו מחודש לא יבוקש לו תכלית כמו שזכרנו.

ואחר זאת ההצעה דע, שאין דרך לבקש תכלית לכלל המציאות, לא לפי דעתנו האומרים בחדוש העולם, ולא לפי דעת אריסט"ו בקדמות, וזה שלפי דעתו בקדמות העולם לא יבוקש תכלית אחרונה לחלק מחלקי העולם, כי לא יתכן לפי דעתו שיאמר מה תכלית מציאות השמים... כי הכל אצלו על צד החיוב הנצחי אשר לא סר ולא יסור, ואף על פי שהחכמה הטבעית תחקור על תכלית כל נמצא טבעי, אבל אינה התכלית האחרונה אשר דברנו בזה הפרק בה... ודע כי הגדולה בראיות על חדוש העולם למי שמודה על האמת ההוא, מה שיעמוד עליו המופת בנמצאות הטבעיות, כי לכל דבר מהם תכלית אחרת, ושזה מפני זה, והיא ראיה על כונת מכוין, ולא יצויר כוונה רק עם התחדשות מחדש.

ואשוב על כוונת הפרק והיא הדברים בתכלית, ואומר כי כבר באר אריסט"ו שבענינים הטבעיים יהיה הפועל והצורה והתכלית אחד, רוצה לומר במין, והוא שצורת ראובן על דרך משל היא העושה לצורת חנוך בנו, והדבר אשר עשתה הוא נתינת צורה ממינה לחומר חנוך, ותכלית חנוך שיהיה בו צורה אנושית... ואמנם מציאות תכלית אחרונה לכל מין חשב כל מדבר אחד, וזה בטבע שאי אפשר מבלעדה, אמנם ידיעתה דבר כבד מאד, כל שכן תכלית המציאות בכללו. ואשר יראה לי מדברי אריסט"ו שהתכלית האחרונה אצלו לאלו המינים הוא התמדת ההויה וההפסד, אשר אי אפשר מבלעדיהם, בעבור המשך ההויה בזה החומר אשר אי אפשר עמידת אישיו, ושתהיה ממנו מה שאפשר להתהוות, רצוני לומר השלם שאפשר להתהוות ממנו, כי הכוונה האחרונה היא הגיע השלמות, ומבואר הוא שהשלם שאפשר מציאותו מזה החומר הוא האדם, והוא סוף אל המורכבות והשלם שבהן, עד אם יאמר כי כל הנמצאות מתחת גלגל הירח הם בעבורו היא אמת מזה הצד... וכאלו הענין מבואר כי לפי דעת הקדמות תבטל שאלת התכלית האחרונה למציאות בכללו. 

אמנם לפי דעתנו בחידוש העולם בכללו אחר ההעדר, יש חושבים שזאת השאלה מחוייבת, רצוני לומר בבקשה התכלית לכל זה המציאות. וכן יחשבו שתכלית המציאות כולו מציאות מין האדם לבדו לעבוד את השם, ושכל מה שנעשה אמנם נעשה בגללו... וקצת פשוטי ספרי הנביאים יעירו זאת המחשבה הרבה, "לשבת יצרה", אם לא בריתי יומם ולילה וגו'.

ואם הגלגלים היו בעבור האדם, כל שכן שאר מיני בעלי חיים והצמחים, וזה הדעת כשיחקר כמו שצריך למשכילים, יתבאר מה שבו מן הטעות, והוא שיאמר למי שיאמין זה שהכל מפני זאת התכלית, כלומר מציאות האדם, אם הבורא יכול שימציאהו מבלתי אלו ההצעות או כולם, או אי אפשר שימצא אלא אחריהם, ואם יאמר אומר שאפשר ושהשם יכול להמציא אדם מבלתי שמים עד דרך משל, יש לשאול, אם כן מה תועלת באלה הדברים כולם, אחר שאינם התכלית, אבל הם מפני דבר שאפשר המצאו מבלתי אלו כלם. ואפילו אם היה הכל מפני האדם, ותכלית האדם לעבוד השם כמו שנאמר, השאלה קיימת, והיא מה התכלית בהיותו עוד, והוא יתעלה לא יוסיף שלמות אם יעבדהו, כל מה שברא וישיגוהו תכלית ההשגה, ולא ישיגהו חסרון אם לא יהיה זולתו נמצא כלל.

ואם יאמר אומר אין זה לשלמותו אבל לשלמותנו, כי הוא הטוב לנו והוא שלמותנו, תתחייב השאלה בעצמה, ומה תכלית מציאותנו בזה השלמות, אי אפשר בהכרח מבלתי שיגיע הענין בנתינת התכלית אלא: כן רצה ה'! או גזרה חכמתו, וזהו האמת... (שם פרק יג, וראה שם עוד וערך אדם-ומציאות)

חזקוני:

לעשות - ...דבר אחר לעשות כל ימי עולם כמנהגם ולא לשנות, מכאן תשובה לאומרים הקב"ה עושה מלאכה בשבת, שכל זה נקבע מו' ימי בראשית... (בראשית ב ג)

רבינו בחיי:

כי טוב - על דרך הפשט מלת וירא קיום הדבר ועמידתו בחפץ השי"ת, ובכל יום ויום של מעשה בראשית תמצא כן, והכוונה בו שגזר על כל אחד מן הנבראים שבכל הנמצאים העמידה והקיום שיהיה קיומן בחפצו, ואם יפרד מהם חפצו רגע יהיו לאין, ועל כן חתם מעשה בראשית "והנה טוב מאד", שרצה בקיומן...

ויש לי לומר כי מכאן ראיה עצומה כי העולם השפל בזמן שישראל עושין רצונו של מקום הוא עיקר המציאות, שאף על פי שנגמרה ביום שני בריאת הרקיע והמלאכים שהם העולם העליון, לא היה בזה שלמות עד שנגמרה מלאכת המים בשלישי ונעשה העולם השפל, כי כל העולם היה מים, והוצרכו להקוות במקום אחד כדי שתראה היבשה... ועם כל זה היה המציאות שלם וראוי להזכיר בו כי טוב... אם כן העולם השפל הזה הוא עיקר המציאות, ואולי מפני זה נקראה יבשה ארץ, לפי שבה נשלם רצון השי"ת וכוונתו במציאות... (בראשית א ד)

...ודע והבין שכל מצוי ומצוי שבעולם הוא עומד בכח מצוי אחר, אי אפשר לעמוד בפני עצמו, בלתי נמצא אחר, כגון שתאמר הרי שיש בכל העולם מין אחד בלבד, והוא חי, אם אין ארץ לא יוכל לעמוד המין החי ההוא בעצמו... ואם כן כל העולם הזה וכל מה שהוא עליו אי אפשר שיתפרק מצוי אחד מאחד, כי כולו נקשר זה בזה, העליון עם התחתון, והכל אחד, כמו שקבלנו המופת במלת אחד, שכל המציאות כולו אחד, וכשם שהנברא אחד, כך הבורא אינו אלא אחד... ומזה הזכיר על הכלל טוב מאד, לפי שהכל יותר שלם מן החלק... (שם לא)

...ובפרק רבי אליעזר דרשו, שמים וארץ עתידים לעבור ולהתחדש, מה כתיב עליהם (ישעיה ל"ד ד') "ונגולו כספר השמים", כאדם שהוא קורא בספר תורה וגולל אותו, וחוזר ופותח וקורא וגולל אותו, כך הקב"ה עתיד לגלול את השמים כספר, שנאמר "ונגולו כספר השמים והארץ כבגד תכלה", כאדם שהוא פושט טליתו ומקפל אותה, וחוזר ולובש אותה, רבי אליעזר אומר, כל צבא השמים עתיד ליבול ולהתחדש, שנאמר "וכל צבאם יבול כנבול עלה מגפן", מה הגפן והתאנה הזאת עליהן נובלות ועומדות כעץ יבש וחוזרות ופורחות ונוצצות ומוציאות עלים חדשים רעננים, כך כל צבא השמים עתידים ליבול, והן חוזרין ומתחדשים לפניו, להודיע שיש א-ל מבלה ואינו בולה... (שם ב ג)

את חוקותי תשמורו - על דרך הפשט הטעם איסור הכלאים מפני שכל הדברים הנבראים בארץ בין חי בין צומח יש לו כח ומזל למעלה, וכל אחד ואחד נברא למינו, כי כן יסד המלך יתעלה במעשה בראשית, שיהיה כל אחד ואחד למינהו, ומי שהוא מרביע או מרכיב שני מינין הרי הוא מכחיש מעשה בראשית, שכתוב שם למינהו, והוא עושה הפך ה' שרצה להבדיל בין המינין, כאלו מראה את עצמו שהוא חושב כי לא יספיקו הנבראים שברא הקב"ה בעולמו... ועל דרך הקבלה בסוד מצות הכלאים, מצוה זו ממצוות הנקראות חקים ואין תכלית הכוונה בחקים האלה בענינים הגופניים בלבד, רק בחקות השכליים הנמשכים מן השמים, ולכך נקראו חקות שמים, כענין שנאמר (איוב ל"ח) "הידעת חקות שמים", וחקות אלו לא נתנו רק לישראל, הוא שכתוב (תהלים קמ"ז) "חקיו ומשפטיו לישראל", וכל הכחות העליונים השכליים כל אחד ואחד ממונה על פקודתו ועל ממשלתו, והפעולות בעולם השפל הזה משתלשלות בסבתם, ובזה העולם מתקיים ועומד על השלמות, וכבר ידעת מאמרם ז"ל אפילו העליונים צריכים שלום, שנאמר "עושה שלום במרומיו", והשלום שלהם הוא קיומם ושיפעלו פעולתם במנויים, ואם כן המעמיד תולדות למטה מין במינו גורם השלום למעלה, כי הכחות הממונים הם משלימין מנוים הראוי כפי שצריך העולם השפל, והמעמיד תולדות למטה מין בשאינו מינו, הרי זה גורם הפך השלום, כי הוא מערבב הכחות העליונים ומבטל אותן ועוקר אותן ממנוים, וזהו סוד הלשון של כלאים, שהוא לשון מניעה כלומר בטול הכוחות... וזהו לשון חקים, מלשון חקיקה וציור, כי הם ציורי ענינים שכליים של מעלה... (ויקרא יט יט, וראה עוד כלאים, שעטנז)

...ועל דרך הקבלה יובל היא מלשון (ירמיה י"ז) "ועל יובל ישלח שרשיו", וירמוז כי כל הדורות יובלו אל הסבה הראשונה, ולכך נקרא היובל בשם דרור, כי הוא היובל אשר שם שרשי הדורות והנבראים כלם, כי שמם נאצלו בברית עולם, שנאמר (בראשית א') "בראשית ברא אלקים". ושמע תשובתם והבן זה, כי כל אחת מן השבע פועלת שבע אלפים, והנה הם מ"ט וכשישלמו לעולם ארבעים ותשעה יהיה תהו ובוהו, וישוב הכלל ליובל כמו שנאצל משם. והבן זה... (שם כה י, ועיין שם עוד)

...ועל דרך הפשט ענין ההפסק בזה (פרשת ויהי בנסוע הארון), ידוע כי חלקי עולם השפל הם שלשה חלקים, ואלו הן ים מדבר וישוב, וכן דרשו ז"ל העולם שלישו ים שלישו מדבר שלישו ישוב, והרי ישראל כשנכנסו לארץ עברו על שלשה חלקים אלו, ונתבאר להם חדוש העולם במופת באותן הנפלאות הגדולות והנוראות אשר ראו בעיניהם, והנסים המפורסמים הנעשים להם בכל חלק נסי הים ונסי המדבר ונסי כבוש ארצות שבעה עממין, ומפני שהולכי מדברות כי יראו ההרים הגבוהים והצורים החזקים השרשיים שהם יסודות הארץ תתאמת מהם לבעלי הטבע אמונת קדמות העולם, ועל כן חייבה חכמת התורה להפסיק פרשה זו בענין הארון שבו לוחות העדות... (במדבר י לה)

ויתכן לפרש בקשור דברי התפלה והתחנה הזאת, כי יזכיר משה בכלל דבריו כלל הנקודות כלן, שהן עקרי המציאות כולו, מעלה ומטה, מפני שהשיג כבר הקו האמצעי של מעלה, לכך בקש שיראה בחוש העין הקו האמצעי של מטה, להשיג המכוון נגדו, ועל כן יאמר אתה החלות ונתתה בי כח והשגה להשיג הנקודה האמצעית שכל הענפים משתלשלין ומשתרגין ממנה, והיא כנקודה בתוך העגול, שהיא תחלת העגול, אשר מי א-ל בשמים ובארץ, שהיא הנקודה בתוך השמים שהם הגלגלים המקיפים אותה, ולכך אמר אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, כי גבורתו של הקב"ה מתפרסמת כשעולם מתקיים בתנועת הגלגלים, וכן לשון הכתוב (תהלים י"ט) "ומעשה ידיו מגיד הרקיע", ועל כן יאמר אעברה נא ואראה, כיון שחוננתני דעה שהשגתי הנקודה האמצעית למעלה, יגדל נא חסדך עמי שתראני את הארץ הטובה, שהיא הנקודה האמצעית של מטה, ההר הטוב הוא ירושלים, שהוא הקו האמצעי של הארץ הטובה, והלבנון שהוא בית המקדש, שהוא הקו האמצעי של ההר הטוב... (דברים ג כד)

...ואותו כח המצמיח יש לו כח אחר ממונה, ואותו כח אחר יש לו כח גבורה מושל עליו, שהוא מעמידו ומקיימו, וכן מכח לכח עד הסבה העליונה, שהוא כח הכחות כלן, וגבוה על גבוהים, והוא מקור חיים וחיות כל חי, שהרי ישראל כל ארבעים שנה במדבר לא אכלו לחם, וחיו, זהו "על כל מוצא פי ה' יחיה האדם", כלומר על הכח הנגזר מפי עליון, וכל הכחות האמצעיים קראם הכתוב מוצא פי ה', כלומר כי הם כלם נגזרים ויוצאים מכחו, ובא הכתוב הזה להודיע שאין עיקר החיות במזון הבא מסבה אחר סבה, כענין הלחם שאנו אוכלין שהאמצעיים רבו בו, אלא שעיקר החיות במזון המתקרב אל הסבה העליונה, כי כל מה שיתקרב מכחו יתברך ויתמעטו האמצעים הוא עיקר החיות... (שם ח ג)

...וכן מצינו לרז"ל שאמרו עיקר שכינה בתחתונים היתה (ב"ר י"ט י"ג), כי בודאי הגלגלים וכל צבאם עם היותם עצומים ונבראים, נכבדים בעלי שכל ודעת רבה, לא נבראו אלא לתשמיש מין האדם, הוא שכתוב "והיו למאורות ברקיע השמים", ביאר הפירוש, כי כוונת אומרו "יהי מאורות" להאיר על הארץ היה, ואף על פי שחכמי המחקר סותרים זה בטענה שאין מפועל חכם לבנות בירה גדולה ובצורה להצניע שם גרגיר אחד, אף על פי כן אין לנו אלא אמונת התורה הצודקת בכל דבריה, כי מין האדם כשהוא צדיק נכבד וחשוב מן הכל אפילו מן הגלגל, אפילו מן המלאך, ומפורש אמרו גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת...

והדבר ידוע, כי עיקר מצות התורה ועיקר העבודה הוא היחוד, אף על פי שהוא יתברך ברא כל הנמצאים בשמים והם רבים, הוא אחד בכולם ועליון עליהם, ויכולין אנו להוכיח זה מכח חשבון, כי מן הידוע שהאחד אינו ראשית החשבון, אבל הוא סבה אל החשבון, וכשם שהוא סבה למציאות המספר ואינו מן המספר, כן הבורא יתעלה הוא סבה למציאות העולם ואינו מן העולם, וכשם שאם תסלק כח האחד יהיו כל המספרים בטלים, כי אין מציאותם אלא ממנו, כן הבורא יתברך לולא כחו יהיו כל הנמצאים בשמים ובארץ בטלים... וזה ראיה ומופת גמור מדרך חכמת המספר, כי העולם צריך עליו יתברך, והוא יתברך בלתי צריך לעולם, וכשם שהאחד הוא סבה למספר השנים, ומוליד השלשה באמצעות השנים, ומוליד הארבעה באמצעות השלשה, ומוליד החמשה באמצעות הארבעה, וכן כולם עד תשעה שהוא תכלית האחדים, האחד סבה לכלן באמצעות מה שבינו וביניהם, זה למעלה מזה, וכח האחד שהוא סבת כלן מתפשט בכולן, כן כחות הנמצאים כלם בשמים ובארץ זה עליון מזה, וזה למעלה מזה, סבה אחר סבה עד הסבה העליונה יתעלה שהוא סבת הכל ועליון על הכל, כמאמר שלמה "כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם". וענין הגדול הזה רמוז במצות הלולב, כי הלולב עלים רבים נפרדים זה מזה, וזה למעלה מזה, וכלם תלויים ודבוקים בשדרה שהיא הלולב... (כד הקמח לולב)

ידוע כי מציאות השי"ת מציאות מוחלטת, ומציאות שאר הנבראים מציאות קנויה, וענין מציאות מוחלטת היא, כי אלו ידומה הסתלקו יהיו מסתלקים כל הנמצאים, על כן יקרא מציאותו מציאות מוחלטת, שהוא עומד בעצמו ואינו צריך לזולתו. ומציאות קנויה היא מציאות כל שאר הנמצאים כלם, אשר מציאותם אינה מסתפקת בעצמה, אלא שהיא קנויה ממנו יתברך, הכל צריכים למציאותו, ואינו צריך למציאותם... וכשם שהמספרים כלם קנו המציאות מן האחד מבלתי תנועה ולא זמן ולא מקום, ולא יצטרך האחד בהמציאו אל דבר זולתי עצמותו, כן נתחדשו הברואים מן הבורא יתברך בלא תנועה ובלא זמן ובלא מקום ובלא כולם, וכשם שהאחד לא ישתנה מן האחדות בריבוי מה שתתחדש מן המספרים, ולא יחייב זה ריבוי בעצמו ולא שינוי בעצמו, כן חידוש העולם בריבויו לא יחייב שינוי בבורא יתברך באחדותו ולא שינוי בעצמותו... (שם מציאות השי"ת)

בא וראה כמה גדול כח הפרנסה, שהרי חלקי העולם הצריכין פרנסה הן ארבעה, ואלו הן, דומם וצומח וחי ומדבר, וכל אחד ואחד פרנסתו מוכנת לו כפי ערכו וכפי ענינו הראוי לו, הדומם והם ההרים והגבעות והאבנים והמתכות, הפרנסה שלהם היא קיומם בעצמם, והפסדם ובטולם מהויתם היא העדר פרנסתם, וכל זמן שהויתם קיימת וצורתן שלמה, אותו קיום הוא פרנסה שלהם, והשחיקה והרקבון בהם הוא העדר הפרנסה, ואם כן פרנסת הדומם היא עומדת בעצמו וגופו. הצומח יש לו מעלה יתרה על הדומם בנפש הצומחת שבו, מה שאין כן לדומם שאין לו נפש כלל, ופרנסת הצומח הוא יניקתו מלחות הארץ, וכפי עילוי הצומח על הדומם כן פרנסתו מתרחקת ממנו יותר מפרנסת הדומם, שהרי פרנסת הדומם בעצמו וגופו ופרנסת הצומח צריך הוא שיינק ממקום שסמוך לו.

החי יש לו מעלה על הצומח בנפש התנועה שבו, וכפי עילויו על הצומח פרנסתו מתרחקת ממנו יותר, שהוא צריך לרדוף אחריו ברחוק מקום, שהרי אפשר לו בכך להתנועע וללכת שם. המדבר והוא מין האדם יש לו מעלה על כלם בנפש השכלית שבו, וכפי עילויו על הכל אין פרנסתו מוכנת לו כל כך, שאם יתנועע שם ימצאנה, אלא צריך הוא שיטרח במזונותיו יותר ויותר על ידי אפיה ובישול ותקון המאכל... (שם פרנסה)

ויש לפרש עוד, "מי עלה שמים וירד", הכוונה בכתוב הזה להתבונן בנפלאות מעשיו של הקב"ה בבריאות בעלי חיים שברא, שכל אחד מהם מורכב מד' יסודות, וזהו שאמר מי עלה שמים וירד, כלומר מי עלה למדרגת החכמה הזאת וירד בעומקה שידע היאך נבראת מיסוד האש בריה הנקראת בלשון רז"ל סלמנדרא, בהסקת הכבשן שבע שנים רצופות... גם מיסוד העפר, והן הבהמות והחיות, וזה שדרשו רז"ל, כשהיה רבי עקיבא מגיע אצל מקרא זה, "והצב למינהו", היה אומר "מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית", בראת בריות גדילות בים... אלמלא יוצאות ליבשה מיד מתות... (שם פסח א)

...דבר ידוע וברור כי חסד השי"ת קדם לכל הנבראים כולם, לפי שהנבראים לא היו ראוים להברא, כי כיון שהיתה הויתם נעדרת קודם היותם, לא היה בהם זכות ולא שום ענין שבשבילו יהיו ראוים להברא, אם כן חסדו הגדול הקדימם כשברא אותם, וכענין שכתבו "מי הקדימני ואשלם"... ואחר שהמציא את עולמו בחסד, הוא מתנהג עם נבראיו בחסד, הוא שכתוב "עושה חסד לאלפים"... (שם פורים)

...ועל כן מאזנים בעל שתי כפות, כף זכות וכף חובה, והן הן שתי מדות שהקב"ה מנהיג בהן את עולמו, והן נקראות מדת הדין ומדת רחמים, ושמו המדה הטובה מרובה, שהיא לשון רבים, ומדת הדין לשון יחיד, והטעם בזה, לפי שההויה מרובה על ההפסד, וכן גזר בעל ההויות יתעלה בבריאת העולם במעשה בראשית שתהיה ההויה מרובה על ההפסד, בין בכלל המציאות כולו, בין בכלל העולם השפל, בין בפרטי בני אדם בכל אחד ואחד מהן. בכלל המציאות, שהמציאות נחלק לג' חלקים, עולם המלאכים, ועולם הגלגלים, ועולם השפל, ובודאי ההויה בכלל המציאות מרובה מן ההפסד, שהרי שני העולמות קיימים נצחיים, אין הפסד שולט בהם, והאחד הוא נפסד. ולפי הכונה הזאת היה מאמר רז"ל שאמרו המלאך שלישו של עולם. בכלל העולם השפל מצינו גם כן שההויה מרובה מן ההפסד, שאלמלא שיולדו הבריות בעולם יותר ממה שהם מתים היה העולם חרב, וזהו מדת הרחמים המתפשטת בכל העולם, ועל כן תמצאנה בלשון רבים, כי צריך העולם שתתרבה מדת רחמים על מדת הדין... וידוע כי ממדת רחמים מציאות החיים, וזהו שאנו אומרים בתפלה "זוכר יצוריו לחיים ברחמים"... (שם ראש השנה א)

ונראה לי לומר, כי מה שהזכיר למעלה העולם עומד, וכאן העולם קיים, לפי שהשנים שהזכיר למעלה, והן התורה והעבודה הן מדות שכליות, ולכך אמר העולם עומד, כי הם עמודי העולם, ובריאתו של עולם נשענת עליהם, כי הם עמודים שכליים רוחניים, וכן לשון עמודים מיוחדים לשמים, "עמודי שמים ירופפו", וכן אין עמידה אלא תפילה, מלשון עמודים, כלומר אין עמידת העולם ועמוד שלו אלא תפילה, אבל בכאן העולם קיים, לפי שהשלום שהזכיר כאן, והן משפט שלום הן מדות גופניות, שהן קיום בני העולם, וזהו לשון העולם קיים... (פרקי אבות א יח)

...כמו שהזכיר באברהם, שאף על פי שהיה נח עשירי, ובו נתקיים העולם בישובו, מכל מקום לא נתבשם העולם ולא עמד על השלימות עד שבא אברהם שהיה עשירי לנח, כי אז נשלמו שלש עשיריות עמו, עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, ועשרה דורות שמאדם ועד נח,ועשרה דורות שמנח ועד אברהם, ובכל נעשה העולם שלם, והיה זה כעין בריאת האדם שקראוהו עולם קטן, שאינו נשלם בבריאתו עד שיהיו בו שלש עשיריות, והוא שאמרו במסכת קדושין, שלשה שותפין יש בו באדם, הקב"ה ואביו ואמו, אביו נותן בו עשרה דברים... ועוד יש לבאר שנשלם העולם באברהם מפני שתקן עוותתו של אדם הראשון, שהרי אדם קצץ ואברהם ייחד, אדם לא עמד על נסיון אחד, אברהם עמד על י' נסיונות... (שם פרק ה ג)

ספר החינוך:

שלא להרביע בהמה כלאים... משרשי המצוה, כי השם ב"ה ברא עולמו בחכמה ובתבונה ובדעת, ועשה וצייר כל הצורות לפי מה שהיה צורך ענינו ראוי להיות מכוונות כוון העולם, וברוך הוא היודע, וזה שנאמר במעשה בראשית "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", וראיתו היא ידיעתו והתבוננותו בדברים, כי הוא ברוך הוא לגודל מעלתו אינו צריך לראיית העין אל הדברים אחר מעשה, כי הכל נגלה וידוע ונראה לפניו קודם מעשה כמו אחר מעשה... ובהיות יודע אלקים כי כל אשר עשה הוא מכוון בשלמות לענינו שהוא צריך בעולמו, צוה לכל מין ומין להיות עושה פירותיו למינהו, כמו שכתוב בסדר בראשית, ולא יתערבו המינין פן יחסר שלמותן, ולא יצוה עליהן ברכתו... (קדושים מצוה רמד)

הרקאנטי:

וכל שיח השדה... יש לך להתעורר על מה שעוררתיך כבר, כי כל הדברים העליונים בהגלותן נגלה בעולם השפל דוגמתם, וכפי התעוררות הנעשה למטה כך נעשה למעלה ועל כן העולם העליון צריך לשלימות עולם התחתון, ואם חס ושלום התחתונים אינם בשלימות, הנה הפגם ההוא עולה במסילה עולה נוכח בית אל ויגבהה ופוגם פגם במרכבה העליונה, ורמז בזה הפסוק שכל עוד שלא היה לאדם עזר כנגדו למטה, ולא נתחברו צורתם פנים בפנים, לא נראית שלימות המרכבה למעלה... (בראשית)

...ומכאן תבין סוד זיווג חתן וכלה ומצות פריה ורביה, ותדע ותשכיל ממוצא דבר כי כל ההוויות הם כמער איש ולויות, כאיש המעורה בלויה שלו, והעולם התחתון שהוא צל העולם העליון הוא כך כמו שאמרו רז"ל בספר הבהיר, אמר רבי עקיבא כל מה שברא הקב"ה בעולמו ברא זה כנגד זה, שנאמר "גם את זה לעומת זה עשה האלקים", ובפרק המוכר את הספינה אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם... (שם, ועיין שם עוד)

...ועל תתמה אחרי שכח הלוים הוא מדת הדין של מעלה איך יצא אהרן מהם שהוא הפך מדתם, כי כך דרכו של הקב"ה, מוציא אש ממים ומים מאש, מתוך מים מלוחין מוציא המתוקים ובתוקף המרירות מזריח שם פלאו למתקן. (תצוה)

יובל היא וגו' שבע שבתות שנים הם שבע שמיטות, רמז כי יחדש הקב"ה עולמו שבעה פעמים בכל שמיטה פעם אחת, ובכל אחת מהן תהיה תוספת טובה והשפעת ברכה משלפניה, כי בהתעלות יום השביעי ישאר הרוב מהנשמות, כי יחזיר אותן ואחרי כן יהיה עולם חדש להשפיע נשמות חדשות בלא יצר הרע ובלא זוהמא וטומאה... (בהר)

מהר"י יעבץ:

למנצח מזמור לדוד השמים, כבר כתבתי כי תורתנו הקדושה נשמה לזה העולם, כמו שנפשו של אדם נותנת לו קיום והעמדה לעולם... וכל זה לראיה כי קשר גדול לעולם עם התורה... (תהלים יט א)

גם כי אלך - אמרו המקובלים כי מהארץ עד לרקיע אין מקום פנוי, אלא הכל מלא המונים המונים, מהם טמאים ומהם טהורים, ובצאת הנפש מהגוף פוגעת בהם... (שם כג ד)

אמרם (מדרש פ"ה) בשנותו את טעמו, זה שאמר הכתוב (קהלת ג') "את הכל עשה יפה בעתו", כל מה שעשה הקב"ה בעולמו יפה עשה, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם כל מה שעשית יפה עשית, והחכמה יפה מהכל, וכן הוא אמרו (תהלים ק"ד) "מה רבו וגו' כלם בחכמה עשית", אבל השטות שבראת מה הנאה יש לפניך וגו', עד אומרו וכן אתה מוצא בתחלת בראשית שנאמר (בראשית א') "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", יורו לנו רבותינו שאין דבר בטל בעולם, אלא הכל היה בכונה ובהשגחה מדוקדקת מן הבורא, וכמאמר התנא (אבות ד' ג') "אל תהי בז לכל אדם", ושם פירשתיו, והנה זאת הסברא תורה על חדוש העולם מהאפס המוחלט, וזה שאם היה נברא יש מיש היינו אומרים שמשם נתחייבו הדברים שנראים בטלים, כי העושה דבר מדבר אי אפשר לו מבלי תוספת או גרעון... ואחר שידענו שלא נמצא מפעולותיו דבר בטל, אלא הכל היה בכונה ובדקדוק, ייטיב שכלינו להאמין שנברא העולם מהאפס המוחלט, ולכן לא היה שם מותר... (שם לד א)

המה יאבדו - הוקשה למפרשים והכתיב (קהלת א') "והארץ לעולם עומדת", (ירמיה ל"א) "אם ימשו החקים וכו'", (תהלים קמ"ח) "ויעמידם לעד לעולם", ויש שפירשו הדברים כפשטן כי יש לעולם קץ וגבול, ויביאו ראיה שהשמים חדשים, ויפרשו "לעולם" כמו (שמות כ"א) ועבדו לעולם, ור' אברהם אבן עזרא כתב, כי הפרטים יאבדו והכללים שמורים לעד, ואינו נכון בלשון הכתוב, כי אמר על השמים עצמם והארץ יאבדו... (שם קג כז)

דרשות הר"ן:

...ואמנם עם העיון הטוב מחוייב והוא כי האפשרי בבחינת סבותיו ישוב מחוייב, כאלו תאמר שירידת המטר ביום מחר דבר אפשרי, אבל אם נציע כי הוכנו סבותיו, וכאלו תאמר כי האדם החליט כבר עליו, והאויר האמצעי בתכונה משיבה אתם מים ושוב זה האפשר מחוייב, ואין מנוס אם כן לבל יהיה מטר נתך ארצה על צד הפלא, אלא בשנות הדבר המחייב, ומאשר למחייב ההוא עוד מחייב אין מנוס שלא ישתנה האמצעי העליון בצד מה, כי המציאות כולו נקשר קצתו בקצתו, ולזה אמרו אין הקב"ה נפרע מהאומה עד שנפרע מאלהיה תחלה, כי הם ברוב יעבדו למשפיעיהם, ואין המשפיעים המאזירים חיל המדריכים עוז למצרים לא ישתנו כלל, גם תעוז במעוזם לא תאבד האומה על ידי כן אם לא תחלש יד התומכה ומחזיקה. וכאשר יתוקן גם כן ענין איזה נברא יצטרך שפע שופע עליו מתקן ענינו באמצעות לא נשערהו, אבל יבא התיקון מצד איזה מעתיר נראה שיהיה המעתיר אמצעי באותו השפע השופע באמצעותו יחול על אשר יעתיר בעדו, ולזה בהחיות אליהו בן הצרפית התמודד על הילד שלשה פעמים... (דרוש ב)

...הוא ענין נפלא צריך שיתבאר, איך יתכן לשכל נקשר בגוף גם כי יהיה גוף פשוט, וכל שכן אם יהיה מורכב, לפי שידוע שאי אפשר שימצא זה אלא בנמצא שלא ישיגהו היפך, וזו היא מדרגת השכלים הנפרדים או הגופים השמימיים, שמצד שלא ימצא להם הפך לא בעצמם ולא חוץ מהם ישארו תמיד על ענין אחד ולא יתפעלו מדבר, אבל הנמצאים הטבעיים אשר הם מתחת גלגל הירח, הן שיהיו גופות פשוטות או מורכבות, אי אפשר שלא יתפעלו וישתנו אם מן ההפכים הנמצאים בתוכם, אם הם מורכבים או מן ההפכים הנמצאים חוץ להם אם הם פשוטים, כמו שיתפעלו וישתנו המים מהאויר כל אחד מהם מחברו, ועם היותם פשוטים... (דרוש ד)

...והטעם בזה, כי עם היות האדם בחירי במעשיו, והרשות נתונה בידו לבחור איזה דרך שירצה, כאמרו "ראה נתתי לפניך את החיים וגו'", ומי שיכפור זה יכפור בכל התורה כלה, ולא די שעוקר התורה, אבל יחלוק על טבע המציאות הנראה, כי מבואר נגלה שטבע המציאות על שלשה טבעים, מחוייב אפשר נמנע, ושהדברים האפשריים נעלמים אצל הטבע כמו שהוא נעלם אצלנו, ולולא זה היה האדם יודע במה שיעשה חבירו לאחר שעשה כמו שיודע במעשה עצמו, או יהיה סכל במעשיו כמו שיסכל במעשה חברו, וטבע המציאות נגלה מפורסם שיחלוק על זה... (דרוש ה)

במה אקדם ה' וגו', אין ספק שהמציאות כלו חסד פשוט, כמו שאמר הכתוב (תהלים פ"ט), "עולם חסד יבנה", כי לא קדם לנו דבר ראוי שנקבל עליו גמול, אבל טובותיו מתמידות עלינו תמיד, ומרוב התמדתם והרגלם אצלנו סכלנו בהם, כמו שאמר הכתוב... ולפעמים מתחדשים מקרים ברחוק מקום ובאיים הרחוקים, כדי שיתעוררו ישראל אל התשובה וייראו ויפחדו פן יגיעם הפורענות, והוא מאמר הנביא (צפניה ג') "הכרתי גוים נשמו פינותם" וגו', אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר... (דרוש ו)

ההקדמה השלישית, שהענין כאשר יקבל צורה אחת גם כי תסתלק הצורה ההיא מן הדבר ההוא שיקבל הדבר ההוא הצורה ההיא שנית יותר בקלות במעט פעולה, וזה מבואר נגלה, כי המים כשהוחמו וקבלו צורת החום, כי גם נתקררו יקבלו החום שנית יותר בקלות, מפני שהחום הראשון חלחלו ודקדקו חלקיהם, ולכן יקבלוהו שנית בקלות יותר, וביחוד כאשר לא עמדו בקרירותם זמן רב, גם העץ והפתילה כישדליקו האש או הנר בהם הם יותר מוכנים לקבלו פעם שנית אחר הכבותם, מאשר היו קודם הפעם הראשונה... (דרוש ח)

ספר העקרים:

ענין המציאות הנאמר על כל נמצא מן הנמצאים נחלקו בו בפילוסופים, אם הוא מקרה קרה לנמצא או הוא ענין עצמותי בו, ואולם שם המציאות הנאמר עליו יתברך, אי אפשר לומר שהוא מקרה, כי הוא יתברך איננו מקבל למקרים, כמו שיתבאר במאמר זה פרק ט'. ואי אפשר גם כן שיהיה דבר עצמותי לו, ונוסף על מהותו, שאם כן היה עצמו הא-ל יתברך מורכב משני דברים, וזה לא יתכן כמו שיתבאר, אם כן אין המציאות הנאמרת עליו יתברך דבר זולת המהות, ואחר שמהותו נעלמת תכלית ההעלם, כמו שכתב הרב... אם כן מציאותו נעלמת תכלית ההעלם, שאיננה נודעת אפילו למלאכי השרת, ולפי זה ראוי שישאל השואל ויאמר איך יונח שורש לתורה אלקית דבר הוא נעלם השגתו משום נמצא זולת השם... (מאמר ב פרק א, וראה עוד אלקים-מציאותו)

מה שראוי שיאמינהו כל בעל דת בעיקר הזה, שהוא מציאות השם, לפי מה שנתבאר במופת הוא, שיש בעולם נמצא מחוייב המציאות בעצמו, שאין לו עלה ולא דומה לו, והוא עלת כל הנמצאים ובו קיום מציאותם, ואין קיום מציאותו תלויה בהם ולא בזולתו, והוא הא-לוה יתברך, וזה הענין נותן הבנה ציורית למה שנתאמת במופת בפרקים שעברו...

ומה שיובן מן העיקר הזה הוא, כי כמו שהגדר או הרושם נותן הבנה ציורית במה שיש לו גדר או רושם, כן מלת נמצא במקום הזה הוא כסוג שכולל כל הנמצאים, ואמרנו מחוייב המציאות בעצמו הוא ההבדל העצמי שיש בינו ובין זולתו מן הנמצאים, והדברים הנמשכים לזה, והם עלה לו ולא דבר דומה לו, ושאר הדברים אינם אלא באור חיוב המציאות בעצמו, כדי שתשלם ההבנה הציורית במה שאפשר שיצוייר ממציאותו יתברך, אבל לפי האמת אין זה גדר ולא רושם, כי הוא יתברך אין לו גדר, כי הגדר מחובר מסוג והבדל, ומלת נמצא אינה סוג שתאמר על כל נשואיו ובהסכמה כמו שמדרך הסוג להיות, כי אין בעולם סוג יכללהו עם זולתו, כי לא יאמר נמצא על הא-ל יתברך ועל זולתו בהסכמה, כי המציאות האמיתית היא אליו יתברך, ומציאות שאר הנמצאות קנויה ממציאותו, ואחר שהנמצא אינו סוג יכלול אותו יתברך ואת זולתו, אין לו הבדל, ובעבור זה מה שנאמר עליו יתברך שאין דומה לו ולא שוה לו, הם מלות מורות על הזולתיות בלבד, כלומר שהוא יתברך זולת הנמצאים, שכולם קנו המציאות ממנו, ואין להם מציאות זולתו, ואין מציאותו תלויה במציאותם... (שם פרק ו)

 הנמצאים יחלקו חלוקה ראשונה אל שני חלקים, אל נמצאים עומדים בעצמם, ואל נמצאים עומדים בזולתם, והעומדים בזולתם הם כמקרים העומדים בגשמים, והצורות במציאותם בחמרים, והעומדים בעצמם ג' חלקים, החלק הראשון הגשמים, והוא היותר פחות שבהם, והחלק השני השכלים הנבדלים שאין להם התלות בגשמים, והחלק השלישי הנפשות שהן חלק ממוצע בין שני אלו, כי הן נתלות בגשמים מין מה מן ההתלות, כי הן תקבלנה רושם והפעלות מן השכלים הנבדלים, ותפעלנה ותעשינה רושם בגשמים, וכאלו הן ממוצעות במדרגה בין הגשמים והשכלים הנבדלים.

ואחר שהריבוי בנמצאים מושכל ומוחש ראוי שנבאר, איך אפשר שימצא הרבוי מן הסבה הראשונה, עם היותו אחד בתכלית הפשיטות. ואופן המצא הריבוי ממנו הוא על זה הדרך, כי אחר שאנחנו נמצא מיני הגשמים שהם עשרה או תשעה בהכרח, והט' מהם שמימיים והעשירי הוא החומר אשר בתוך מקוער גלגל הירח, והט' השמימיים הם חיים ויש להם גרמים ונפשות שהם פועלים ורושמים במציאות בראיה שהם בתנועותיהם ונטיותיהם לצפון ולדרום יסדרו עניני הבעל חי ויתקנו חיותם באופן נאות לקיום מינם, ולא יסדר על עניני החי מי שאינו חי, ועל כן נאמר שהם חיים משכילים, משיגים הדברים המסודרים מהם. וזה הריבוי אי אפשר שימצא מן האחד הפשוט אלא בשנאמר כי ההתחלה הראשונה השפיעה ממציאותה הפשוט בתכלית הפשיטות שכל אחד, והוא העלול הראשון, שהוא נמצא עומד בעצמו ואיננו גשם ולא מוטבע בגשם, והוא התחלת הרבוי, לפי שהעלול הזה יושכל בו רבוי בצד מה, כי יש בו שני מיני השכל, כי ישכיל את עצמו ואת התחלתו...

והוא מבואר שכל אלו הגרמים מתחלפים במין בהכרח, להיות עלותיהם מתחלפות כהתחלף העלול לעלה, וכמו שיתחלף חומר כל מה שתחת גלגל הירח לחומר גלגל הירח להיות עלותיהם מתחלפות, שהאחד עלה והאחד עלול... ולא ישתתפו בדבר אלא בתמונה הכדורית והתנועה הסבובית.

וכאשר מה שלמעלה מגלגל הירח קיים באיש, ובלתי נפסד, ומה שהוא למטה נפסד ובלתי קיים באיש אלא במין, ולזה היה האור בירח נוסף וחסר, ולהורות שהוא כאמצעי בין הדברים ההווים ונפסדים ובין הדברים הקיימים באיש הבלתי נפסדים. ולפי שאי אפשר שישתלשל הענין הזה מעלה ועלול אל בלתי תכלית עמד ההשתלשלות בשכל העשירי שהוא הפועל החומר כל מה שתחת גלגל הירח, ולכן נקרא שכל הפועל, ונקרא בלשון רז"ל שר העולם... (שם פרק יא וראה שם עוד)

התחלפות הפעולות ורבויים לאחת מג' סבות, אם בסבת התחלף הכחות הפועלות כמי שנפעל עם כח התאוה חלוף מה שנפעלהו עם כח הכעס, ואם סבת התחלפות החמרים כמו שהאש יתיך הזפת ויקשה המלח, ואם בסבת התחלפות הכלים, כמו שהחייט יתפור במחט ויחתוך במספריים. ופועל הא-ל יתברך אי אפשר שיתרבה לאחת משלש סבות הללו, כי הוא יתברך אחד פשוט אין בו רבוי כחות ואין עמו חמרים מתחלפים ולא רבוי כלים כדי שימצא הרבוי ממנו, ולא ישאר שיהיה הרבוי נמשך אלא מפני דבר אחר זולת אלו, והוא מפני הממוצע, וזה כשיסודר ממנו ראשונה אחד, ומאותו האחד אחר, ומאותו אחר נמצא שלישי, ועל הדרך שכתבנו בפרק י"א, עד שיתרבו האמצעיים וימצא הרבוי על ידם, ואם לא על זו הדרך יאמרו כי לא יצוייר שימצא הרבוי במציאות מן השם, עם היותו אחד פשוט, כי מהאחד לא ימצא ממנו אלא דבר אחד.

אבל כבר יקשה לפי זה הדרך, כי יתחייב שלא ימצא בעולם דבר מורכב מנפרדים אלא שיהיו הנמצאים כולם אחדים, וכל אחד מהם עלול מהאחר, יהיה למעלה ממנו שהוא עלול לו. ואחר שאנחנו נמצא בעולם הגשם שהוא מורכב מחומר וצורה והאדם מנפש וגשם, ואין מציאות אחד מהם סבה לאחר, שאם כן לא נמצא אחד מהם בזולת האחר, אבל מציאות שניהם מעלה אחרת זולתם, בוטל שיהיה הרבוי נמצא על זו הדרך...

...והרע אינו מכוון כוונה ראשונה, אבל אמנם יתחדש במקרה, כמו העונש או המוסר המגיע מן האב אל הבן, כי הוא רע מגיע בעבור הטוב, לא על הכוונה הראשונה, וזה כי אחר שהיו במציאות טובות, אי אפשר שימצאו מבלתי שימצא בהם רע מעט מעורב, כמציאות האדם אשר הוא מורכב מנפש מדברת ונפש בהמית, שהם יצר טוב ויצר הרע, והושם בו היצר טוב להשארות האיש במה שאפשר, שזהו השארות הנפש, והיצר הרע הושם להשארות המין, אשר אי אפשר שימצא האדם זולתו, גזרה החכמה העליונה שראוי שימצא מטוב הרב, ואף עם יעורב בו רע מעט, כי הדעת נותנת שמציאות הטוב הרב עם הרע המועט יותר נבחר מהעדר הטוב הרב בעבור הרע המועט, ולזה לא יתחייב ממציאות הטוב והרע שיהיו מהתחלות מתחלפות, כי כבר ימצא מהתחלה אחת טוב מצד עצמו והרע במקרה, כמו האש שימשך ממנו הטוב לכל המציאות השפלה בהוית ההוויות כולן, וכבר יגיע ממנו הרע לפעמים...

ועל כן הסכימו קדומי הפילוסופים כמו שיאמר אבן רש"ד שההתחלה אחת אחדות גמורה, שיתאחד כל המציאות אחדות גמורה, ושממנה סודרו סדור ראשון כל הנמצאות המשתנות והמתחלפות לתכלית אחד, שהוא קיום כל המציאות והקשרו קצתו בקצתו, עד שיתאחד המציאות אחדות גמורה, כמו שהראש במדינה ימנה קצת אנשים שיעשו מלאכה מה ולא זולתה, כדי שתהיה המלאכה ההיא יותר שלמה, וימנה אחרים שיעשו מלאכה אחרת ולא זולתה... כן הא-ל יתברך, אם היותו אחד אחדות גמורה, ימשך ממנו הרבוי, ולא יחייב זה רבוי בעצמותו...

והנך רואה כי אחר כל אלה הדברים הוצרך להודות (אבן רשד) כי קיום השמים והארץ הוא על צד המצוה והאזהרה, לא על צד החיוב, כי לעולם לא יצוייר המצא הדבר החמרי מן השכל הנקי מחומר הפשוט בתכלית הפשיטות על צד החיוב אלא על צד המצוה, וזה יורה על החדוש בהכרח, רצה לומר היות העולם נמצא ונתקיים ברצון רוצה... (שם פרק יג)

כאשר עייננו במציאות בכלל, נמצא אותו מתחלק לשלשה חלקים אי אפשר להכחיש מציאותם, החלק האחד העולם התחתון, שהוא עולם היסודות וההויה וההפסד, והחלק הב' עולם הגלגלים, והחלק הג' עולם המלאכים. ואלו השלשה חלקים נבדלים זה מזה תכלית ההבדל, כי אנחנו נמצא העולם התחתון שהוא עולם ההויה וההפסד כל אישיו נפסדים, אין להם קיום באיש כלל, ועולם הגלגלים כל אישיו קיימים באיש ובלתי נפסדים, אבל הם גשם וישיגם מקרי הגשם, שיש להם תמונה ותואר וממלאים מקום והם כמה ומחוברים מחלקים, ואלו השני חלקים, עם היותם נבדלים זה מזה נמצא אותם פעולים קצת בקצת ומתפעלים קצתם מקצתם, כי מתנועת הגלגלים וחלופי מצביהם יתחדשו ביסודות תנועות וחלפים, כי פעם יגבירו היסוד הלח, ופעם יגבירו הפכו שהוא היבש, ויתחדש מזה התערבות היסודות קצתם בקצתם, ויתחדש מזה התערבות המחצבים למיניהם, ואחר יתעלה ההתמזגות הזה ויזדכך יותר ויומזג באופן שיוכל לקנות צורת החי, וההקנאה הזאת לא יתנוה הגלגלים, מאשר הם גופים מתים, אבל ספק מאשר כח בהם לתת החיות לנמצאים המורכבים בהיותם מוכנים לכך מצד התנועה הגלגלית, ואותו הכח הנותן החיות נקרא נפש הגלגל...

ואותה סבה המיוחדת לכל גלגל תיחד לו תנועה מיוחדת, ואותם המיחדים תנועת הגלגלים הם מניעים אותם, והמניעים ההם נקראים שכלים נבדלים, לפי שהם נבדלים מחומר כמו שהתבאר בחכמה הטבעית, ויקראו בלשון התורה מלאכים. ונמצא לפי זה שיש במציאות חלק שלישי בהכרח, ונקרא עולם המלאכים, והחלק הזה עם היותו נבדל תכלית ההבדל לשני החלקים האחרים שזכרנו הנה הוא פועל בעולם הגלגלים כמו שאמרנו, בשהם מניעים את הגלגלים תנועות מתחלפות תכלית החלוק, זה למזרח וזה למערב... ובתנועות המתחלפות הללו נראה חלקי המציאות מתאחדים ונקשרים קצתם בקצתם, ונשמר הסדר תמיד בעולם הגלגלים ובעולם ההויה וההפסד, נשפט בהכרח שאי אפשר מבלי שיהיה לשלשת החלקים האלה כח אחד מנהיג ומאחד ומקשר קצתם בקצתם...

וכמו שיש לשלשת הכחות הללו אשר בגוף הבעל חי כח אחד מאחד נקרא הכח המנהיג הגוף, והוא מקשר כל חלקי הגוף וכחותיו קצתם בקצתם נקרא אצל הרופאים הטבע, כן יש בעולם בכללו כח אחד קושר כל חלקי המציאות וכחותיו קצתם בקצתם ומנהיג אותם... אבל דעתי בכאן הוא על הכח המנהיג גוף הבעל חי בלבד בכלל, שזה הכח נמצא בכל אחד מהבעלי חיים, אף על פי שיש יתרון בו לקצתם על קצתם, מכל מקום מזה הכח בכללו ילקח ראיה, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל על מציאות נמצא אחד מנהיג מקשר כל פרטי המציאות וחלקיו קצתם בקצתם. ומן הכח הדברי אשר באדם ילקח ראיה על שהנמצא ההוא דבר שכלי פועל ברצון כמו שבאדם כח שכלי פועל ברצון, שלכך נצטווה צווים אלקיים ואין הבדל בדמיון הזה מכחות הגוף אל כלל המציאות, אלא שבכחות הגוף כל כח מהם הוא נותן שפע ומקבל שפע מחברו המושפע ממנו... ובעולם כולו אין הדבר כן, אבל הנותן השפע לא יקבל שום שפע מן המושפע ממנו, כי יושפע השפע מהעליונים על התחתונים על צד הנדיבות וההטבה לבד, לא לקבלת שום תועלת מהם... (שם פרק לא)

הדברים יש להם שתי מציאויות מתחלפים, האחד המציאות אשר בכח והשני המציאות אשר בפועל, והשגת המציאות אשר בפועל היא על שני פנים, האחד היא ההשגה החושיית כראיית העין ושמיעת האוזן, היא השגה חלושה, לפי שהחוש אינו משיג מהדבר רק המקרים כלובן והשחרות... והשני השגת המציאות המושכלת, והיא ההשגחה שישיג השכל מהדבר הנראה, כי יפשיט המקרים ממנו וישיג עצמות הדבר ההוא שהוא המציאות הנמצא בפועל לדברים הנמצאים, ולזה ייחס הכתוב ראית השי"ת הדברים לראית השכל... (מאמר ד פרק מג)

עקדה:

בראשית - היות וקיום המציאות הכרחי להצלחת אדם, פתחה התורה בבראשית, והחוקרים ביררו שהסבות המקיימות יושגו בשאלות כמה (צורה), ממה (חומר), ממי (פועל) ולמה (סבה), ומציאות הסבות העצמיות של הנמצאים ודרך סדורם וכו' הוא סולם בו יעלו עד שיגיעו לאמיתת מציאות הסבה הראשונה לכל. וכפי שתראה, הדברים שאין להם סבה ידועה, כגון בענינים האלוקיים, הסגוליים, ורוב השמימיים, על אלו לא תפול ידיעה אמיתית, והחוקרים לאי ידיעתם בהרבה מהסבות נשתבשו לחשוב שהכל בא מהכרח החומר והמקרה שנזדמן בעת ההויה, עד שיצאו לאפיקורסות בבורא, והחשוב בחוקרים הכה על קדקדם כפי שזכר המורה חלק ד' פרק כ' בג' טענות, שההזדמן יקרה רק מעט והנמצאות יהיו על הרוב, ב' הבא בהזדמן לא יפול על השלמות, היושר, וההגיון, הראוי מכל צדדיו, שעל כן צריך לעשות המצוה לשמה... ג' בהזדמן לא תפול תכלית בשום צד, והנה מפורסם שהדברים יביטו אל תכלית, כן המלאכה הנמשכת לטבע, ומכל שכן הטבע בעצמו, וסכלותנו בזה אינה ראיה למקריותם, כי לבוראם הם מושכלים... אם כן בריאה זו היא כסולם מה' יצא ובו נעלה לשבח לאדון הכל, ואם ישארו לנו ספקות הוא לקוצר דעתנו וללאות השגתנו, וזה שאמר דוד ע"ה בתהלים כ"ד, מי יעלה בהר ה' וגו'... (בראשית א א)

ואת הארץ - תכלל גם כן היסודות הנטפלים עמה, וגלה לנו סוד נפלא מסודות המציאות, שגרמי השמים לא הוצרכו לתת המציאות ליסודות אלו, וכבר נמצאו במה ששופע על הנמצאים שפע האצילות, עם היותם חמרים מורגשים, וצורך הגרמים לאלו היסודות הוא רק אחר כך בתנועותיהם התמידיות, ולערבם ולמזגם להתמד הווייתם הנפסדת, ולא יקשה לנו אם השמים נבראו קודם או הארץ, כי אין צורך להאמין שהעגול קדם למרכז או להפך. (שם)

נעשה אדם - היה צורך לקיום הנמצאים השפלים לקשרם בנמצאים העליונים כדי שיהיה העולם אחד, וזהו על ידי מציאות האדם כממצע בין שני הטבעים, ויחדו מכל הנמצאות בה' ענינים... (שם כו)

ויכולו - המציאות נשלמת על ידי הבריאה הראשונה מהאפס המוחלט אל היש, ב' הוצאת יש נגמר מהאין הבלתי מוחלט (נתינת צורה לחומר), ג' הוית עצם מעצם על ידי המרת הצורות, כהאפרוח מהביצה וכדומה, וזו האחרונה היתה מהכונה בשאר הבריאות, ולזה כיוון רבי יהושע באמרו למטרונה, מכאן ואילך הקב"ה יושב ומזווג זיווגים. ובריאות אלו יוחסו, א' לערב הראשון של הבריאה, ב' מיום א' עד סוף יום ו', וג' מתחלת ליל ז' ואילך, ולכן אמר ב' פעמים ויכל ויכולו... (שם ב א)

יסוד מקובל באמונת השכר והעונש הוא, כי קיים יחס גדול וקשר אמיץ בין פעולות בני אדם ובין טבע המציאות, בתקון וביושר פעולותיהם יתחזק טבע כל הנמצאות, ולהיפך, וזה ייחד שהבנין האנושי הוא כעין בנין העולם, ונקראים עולם גדול ועולם קטן, וימצא ביניהם יחס כעין הנמצא בין כלי זמר הנערכים על ערך אחד, ובהגיע טור מהאחד, יתעורר אל קולו הטור שכנגדו בכלי השני, מפני היחס השוה שביניהם... ואם יוסכמו שניהם, העולם הגדול והקטן לפעול ולהפעל באופן שיושלם על ידם הנהגת המציאות יד ביד, יכונו לקבל שפע מאתו יתברך... הנה הורו, שכל טורי מערכות השמים והארץ נסדרו על פי התורה, ומצוותיה חקוקים על סדרי העולם ולב האדם... (שם ו ט)

ויברך אלקים - מעשה היצירה הוא, שהמתאחר ביצירה גדול במדרגה מקודמו, כמו שהחומר ההיולי קודם לצורה הפועלת בו, וכן בבראשית רבה י"ט, כל שנברא אחר חברו שליט בו, ולכן הכל נכנע למין האדם. ומה שאין כח בגדולי הבהמות לעמד בפני כפיר אריה קטן, הוא מצד צורתם וסגולתם המוסכלת מבעלי החקירה שילאו למצאה. וממשלת האדם טבע נפלא מתחייב מעצמות הבריאה לצורך ההנהגה ההשגחיית, כי טבעי הנמצאות הנבראים במדת החסד שנשתתפה למדת הדין, מתבוננים לפעול כפי המחויב מההשגחה על הענינים המושגחים, מה שקראו ההמוניים נס לפי הטבע המפורסם אצלם. אמנם אצל המשכילים המתבוננים במעשה ה' הוא טבע גמור... (שם ט א)

הפילוסופים יבקשו תכלית אחרונה למציאות זו, כי היא הנכספת לכל, ופלא שהשתדל המורה לבטל דרישה זו, וקיצור האדם מהשיג את תכלית החלקים לא ימנע מהשיג את תכלית הכלל, וכל שכן עבודת המאמינים בחידוש. ועוד תימא על הרמב"ם שבא בעקיפין על האומרים שתכלית המציאות הוא האדם לבדו לעבוד את ה', וכל השאר בגללו, אלא שראוי להאמין כי כל דבר נמצא לעצמו, כי כן רצה ה'. ואנחנו נאמין, שה' יכול אמנם לברא האדם בלי שמים וכוכבים, אבל כך מציאותו יותר נאה ומשובחת, ומה שרצה בבריאת אדם לעבדו, אף שאם יצדק מה יתן לו, כי כן רצה מפני חסידותו ונדיבותו, להמציא נמצאים שישתלמו בהכרת מציאותו ופלאיו ויודו לשמו... (שם יז א)

והנה סולם - הסולם הכולל שהוא מדרגת הנמצאות וסוד השתלשלותם, ובו יקשור העולמות יחד, מלאכי אלקים - הם השלמים מבני אדם, המשתדלים לעלות במחשבותיהם עד הגיעם אל ראש הסולם, והיא חכמת הטבע הנקראת מעשה בראשית... (שם כח יב)

האלקים נושא העולם וסובלו בכח בלתי בעל תכלית, לא באופן גופני כי אם על דרך אדנות ושררה כסיבה ומסובב, כמו שיאמר שהרוכב נושא מרכבתו, רצוני לומר שהולכת על פי דרכו. ועוד שהוא סבת הסבות כמו שאמרו בשוחר טוב תהלים צ' שהוא מקומו של עולם, כי הכל בו ובעבורו, רוצה לומר על דרך הדבוק וההשכלה, ודרך השכלים הנבדלים היושבים ראשונה במלכות, ותנועת כל המתנועעים בכחו יתברך, ועל זה אמר המשורר מזמור כ"ט הבו לה' בני אלים וגו', אמנם חוזק קיום הנמצאות האלו בכל המדרגות שזכרם במזמור הוא כפי חוזק ההשכלה, ובי' דורות ראשונים מאדם עד נח נתבטלה מהם ההשכלה בשיעור שנפסדו להם סדרי בראשית ונמחו מן העולם, כדפירשנו, וכן אחריהם... ולעומתם היו שהשתדלו לתקן עולם במלכות ש-די, והתחיל באברהם עד שהופיע האור הבהיר והמשובח שבמין האנושי משה אדון הנביאים, שהשלים זאת ההשכלה וההדבקות האלוקי... (שמות א א)

החודש הזה - כפי שסדר המציאות לפי הטבע יעיד אל אמיתות מציאותו יתברך, כן גם שדודו והריסת טבעו לפעמים יגידו, כי הנה הפלוסופים יודו בעוצם חקירתם על מציאות סבת הסבות, שבלעדו אין מציאות, אך לא שמו לו מציאות בפועל (פועל רצוני), כי שמו את כל הנמצאות מחויבות ממנו, כמו השכל והמושכל, ושתפו אם כן הסבה והמסובב... ואנחנו היונקים מתורת ה' יודעים, שהוא מסתפק בעצמו ובלי שום צורך אל נמצא, והנברא נמצא רק לצורך עצמו, שימצא על הצד יותר נאות האפשרי, ויתישר להכיר את בוראו. והוא יתברך חילק את בריותיו לג' ממשלות, עולם השכלים הנבדלים, שהם שכל בפועל, עומדים לפניו ראשונה, הקצה האחר הוא העולם השפל, והאדם נכבד ממנו, שופע עליו השכל בכח, ואחר כך בעזר האלקים וההישרה התורתית שב שכל בפועל, ומעט משותף לקצה העליון, וביניהם העולם האמצעי הגלגלים וכו', כדי שימצאו ב' המנהגות, הטבע הנוהג על ידי השפעת השכלים העליונים ואינו משתנה כמותם, וההנהגה השניה על פי השכלים האנושיים השלמים האותות והמופתים, ששמה התורה לשכר ועונש מצוותיה, ויונהג על ידי שלמי האנשים הדבקים בו... (שם יב ב)

הנני ממטיר - נראה מהמציאות שכל דבר גדל וקיים ממזון הלקוח ממדרגה שלמטה ממנו, והנה היסודות הפשוטים גדולם וצמיחתם מהחומר ההיולי המשותף להם, ומה שיהפך יסוד האש לאויר וכדומה, אינו להפך היסוד בעצמו, אלא חלק מההיולי יפשיט צורה זו ויקבל צורה אחרת, ובמדרגה הבאה, הדומם, יצמחו מהתחבר אליהם מהיסודות הפשוטים שהם במדרגת מזון להם, וכן הצמחים מהיסודות הבלתי פשוטים, והחי מהצמחים שתחתיו... (שם טז ד)

מעשה אלקים המה - ולכל אחד מהדברים שנבראו ערב שבת בין השמשות מציאות נסית נוראה מאד, בלתי נמצאת על ידי הטבע הכללי, ולא על ידי שינוי, כשאר הנסים שאמרו עליהם בבראשית רבה פ"ז, תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית וכו', ומציאותם הנפלאה היתה תלויה ועומדת עד בא העת, כפי שימשך ממעשי המקבלים... (שם לב טז)

...וכן בהנהגה העליונה, שהעולם נתון ביד באי עולם ואינם יכולים להקימו ולהמשיך סדרו ולואי שלא יחריבוהו, והשלם יעמיד ארץ על מכוניה, אם בשפע מושפע על הנמצא, כענין כד הקמח וצפיחית השמן, או בהפוך טבע הדברים, ועל זה אמר משה, ומעשה ידינו כוננהו. וכשם שה' עשה העולם בנדבה, כן בא המשכן בנדבה, חוץ מהאדנים, שהם מדרגה תחתונה, וחובה על האדם להשלים את עצמו, ובהשלמתו יעמיד העולם, ולכן דקדק בהם דקדוק גדול בחשבונם, כי יסוד העולם וקיומו שידקדק האדם חשבונותיו ולצמצם עם נפשו. (שם לח כא)

...ולדעתי הקריבו הנשיאים לרמוז על כללות העולם שנרמז במשכן, ותכלית הבורא בו שהכל נברא לכבודו ולעבוד עבודתו, והביאו שש עגלות צב ושנים עשר בקר, להסיע המשכן, כפי שהעולם יתקיים על ידי י"ב המזלות המתנהלים שש ושש סביב העולם הזה... (ויקרא א א, וראה שם עוד)

והנה הזמן נמצא מעת בא דברו יתברך להוציא העולם מהאפס אל היש, ומאז והלאה לא יצויר פועל בטבע זולתי בזמן, וזה שאמרו "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" (קהלת ג'), כי זה יתחייב תמיד לכל הנמצאים הנופלים תחת שינוי ותנועה, ולא באלו הנמצאים למעלה מהטבע... (שם ט א, וראה עוד ערך זמן)

...אמנם הטוב המתפשט מהא-ל הוא לכל, וההבדל הוא רק לפי המקבלים, והנמצא היותר גרוע מציאותו טובה לו מהעדרו, ולא כדעת הפתאים הטוענים מדוע לא עשה הנמלה גמל וכו' שאם יכול ולא רצה היא כילות, ואם לא יכול הוא קוצר יד, וטענו שהכל מקרה. אלא ברא את הכל על הצד היותר נאות, עשה באדם שערות מפני צורך השער בעצמו, שהוא נאות לו לאדם, וחומר השער קבל בזה מה שאפשר לו לקבל מהשלמות, כמו שקבלו גם העין והלב... (שם יא א)

מבואר שמדרגות הנמצאות מתחלפות מצד חלוף הנהגותיהם, והנה החומר שוה בכל, והצורה היא ההבדל המיוחד לכל, נמצא בעבורו יאמר כי הוא זה, אמנם הטבע ישתדל תמיד להמיר הצורה הזאת ולהביא אחרת תחתיה, והוא ההעדר, שהוא הכרחי לחידוש צורה, וזה אינו בעולם האמצעי, על כן לא ישתנה. ומה שאמר כי שמים כעשן נמלחו וגו' (ישעיה נ"א), הוא על דרך ההפלגה, שאפילו אם זה אפשר, אתה תעמוד לעולם. ובעולם העליון אין גם חומר כי אם רק צורה, אך יש להם התחלה, מה שאינו כן בבורא, שהוא רם מחומר ונשא מההתחלה. ואמר שם בשתים יכסה פניו על הצורה, כי הפנים סימן הצורה, ובשתים יכסה רגליו שאין לו התחלה החמרית אשר לרגלו, שהוא עולם הגלגלים, כמו שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר... (שם כא א, וראה שם עוד)

שאו את ראש - טעם המנין להורות שמציאותם טוב ומשובח, שעל זה יורה החשבון המדויק, כי כל מה שהמציאה החכמה האלקית הוא בחשבון מדויק, וכן בישעיה מ' "מי מדד בשעלו מים וגו'", שהכל בחכמה נפלאה ובשמירת היחס המספרי, וכן באומה זו... (במדבר א ב)

...ועל כן נקרא ה' שלום, כי הוא המקשר העולמות ומקיימם על צורתם, ואם היה העולם על שלמותו, היה כל חי בשלום, כי החוט המחזיק החלקים ומסב תועלתם אל הטוב הכללי, היה גם כן קיים, ורק בהנתק החוטים המקשרים ימות החי, ולכן שואלים בשלום לדעת המצב, כי השלום הוא הטבע המעמיד חלקי הנמצא... (שם ו כד)

...כי ה' ברא הכל בצורת משפיע ומושפע, עילה ועלול, הנקראים זכר ונקבה, וכן במשה כשעשאו מושפע מה', אמרו "ואת תדבר אלינו", ובהשפיעו אליהם אמרו דבר אתה עמנו וגו'... (שם יד יג)

הדברים שהם שלמי הצורה הם חלושי החומר, והאדם שהוא היותר מוכן וזאת האומה הנבחרת שהיא יותר מכולם, יתחייב ביותר בהפסד צורתה היותה חלושה... ועל כן יתחייבו בכל עוז לעמוד על שלמות צורתם, כי ככל שהצורה שלמה יותר, יהיה הנזק הבא מהפסדה יותר חזק... (שם כה יא)

אחר שהחכמה האלקית ראתה לעשות את האדם מחבור חומר וצורה, צריך לברא למענו הקרקע לעניני החומר, והשמים לנשמתו, והשמים מסך מבדיל בין המדור העליון הרוחני, והשפל החמרי, והתנועה הנמצאת בשמים היא המבדיל ביניהם, כי בעליונים שאינם גוף לא תמצא תנועה, ולכן אין זמן במערכותם ואינו שולט בהם, כי אם להפך הם שולטים בו, והנמצאים השמימיים שלתנועתם נמשך הזמן, הם שוים לזמן כי בהתחדש תנועתם יתחדש הזמן, והנמצאים התחתונים כל סוגי תנועותיהם מוקפים בזמן, ויש לו עליהם ממשלה עצומה שהזמן יספיק להוית הדברים וגם להפסדם, וזו הממשלה הטבעית אשר למערכות השמים על ההוים ונפסדים. ובאדם יחוייב שימצאו שניהם, מצד חומרו הוא תחת ממשלת הזמן, כי התנועה הכרחית בו, וכל מעשיו בחומר מוגבלים על ידי הזמן, אך מצד השכל אינו תחת הזמן... (שם ל ב)

מאז הסכימה הדעת האלוקית להמציא עולמו, גזרה חכמתו על מציאות השלום, כי מהות מציאותו מחוברת מענינים רבים בעצם אחד, כי החומר המשותף הנברא ראשונה כבר בחבור העדר ומציאות, עד שבררוהו שהוא אמצעי בין ההעדר והפועל, וישיגהו הכח לקבל הצורות, וכן תארו הנבואה כדפירשנו, וכל שכן היסוד הפשוט שחוברו בו ב' עצמים חומר וצורה, ומבואר שכל המחובר מהם מתקיים על ידי השלום והערך והיחס הנאותים להם היא עיקר מציאותם, עד שגזרו שעיקר ההויה וההפסד אינו כי אם קבוץ העצמים ופרידתם, ועל כן אמר יוצר אור וגו', כמו שתיאר יציאת היש מהאין המוחלט באור, שעל ידי יצירתו נתן מציאות זה להעדר המתואר בחושך, על ידי שיצויר בשכל האנשים, כן תיאר את הבריאה השלמה בעושה שלום, ועל כן תיארוהו במלך שהשלום שלו, רוצה לומר שמשפיע ההתיחדות וההסכמה הזאת על כל בריותיו, וזהו ענין כבוד מלכותו ממש, שכל הדברים חוזרים אל האחדות הפשוטה, וכאמרו "והיה ה' למלך וגו' ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", כי המלכות והאחדות הם ענין אחד...

ולפי שבעשיית השלום הזה נתן מציאות לפירוק והפירוד שבעקבם, אמר גם כן ובורא רע, ובמין הדבר, סבת כל הבריאה מצד שמציאותו תלויה בהסכמת הדברים הטבעיים נוספת עליהם הסכמת כל אלו עם הצורה השכלית. ולכך הוצרכו המשפטים והתורות לשלום בין קצתם וכן גם במזלות ובכוכבים, וכבמדרש אמר רבי יוחנן לית מזל חמי מה דיהא קדים ליה, ומה דהוא לעיל מיניה, אלא מאי דהוה מלרע מיניה, רוצה לומר שאין לו השקפה שכלית, ורואה רק המעשה שנמסר אליו, על כן פנים גם הנמצאים העליונים מורכבים, ואין פשוט אלא הוא יתברך לבדו, ואם כן צריכים ההסכמה ושמירת יחסם ומצבם עם עצמם ואלו עם אלו... (דברים א א, וראה שם עוד)

לא ירבה - לפי שהסדר המוגבל הוא הראוי בחיים, ועקר הזמן יצא בלמוד התורה האלקית ובמעשה מצוותיה, לכן מחוייב שימצא דבר זה בעצם ובראשונה במלך, כמו שחוייבו הפעולות העליונות להיות מוגבלים בתכלית ההגבלה, כי מהם ימשך סדר התחתונים, ולכן ציוה הגבלה זו במלך, וקל וחומר לכל אדם... (שם יז טז)

ידוע שג' חלקי המציאות לא ישנו מעלתם, העליונים לא ירדו מטבעם, האמצעיים לא יעלו ולא ירדו, ולתחתונים השפלים אין עוד ירידה, ואין לבקש מכל אלו לשנות מקומם, אך האדם מוצב עם הממשלה השלישית השפלה והרחוקה מכל שלמות, וראשו מגיע אל הממשלה העליונה, כי הבורא נפח באפיו נשמת א-לוה קדושה לחבר בו ב' קצוות היצירה ולחדש בחבורם ענין הבחירה, שהוא סוד האדם ומהותו... (שם ל א)

אור ה':

הפרק הב' בבאור ההקדמה השנית האומרת שמציאות גדלים אין תכלית למספרם שקר, והוא שיהיו נמצאים יחד. הנה אחר שבאר בהקדמה הראשונה המנעות מציאות גודלים בבלתי בעל תכלית, ביאר בהקדמה הזאת השנית המנעות מציאות גודלים בבלתי בעל תכלית במספר, ואמנם אמיתות זאת ההקדמה יגיע במופת ההקדמה הראשונה, וזה שכל גודל יש לו שיעור מה, וכאשר הוספנו עליו גודל אחר היה מקובץ שעורם יותר גדול, וכאשר יוסיף גודלים בבלתי בעל תכלית במספר, יהיה השיעור בלתי בעל תכלית, אשר התבאר המנעו.

הפרק הג', בבאור ההקדמה הג' האומרת שמציאות עלות ועלולים אין תכלית למספרם שקר, ואם לא היו בעלי גודל משל זה שיהיה זה השכל דרך משל סבתו שכל שני, וסבת הב' ג', וכן אל לבלתי תכלית, זה גם כן מבואר הבטול. הנה אחר שבאר בהקדמה הב' המנעות מציאות בבלתי בעל תכלית בדברים אשר להם סדר במצב בגודלים, באר המנעות מציאותו בדברים אשר להם סדר בטבע בעלות ועלולים, כי העלה היא אשר בהמצאה ימצא העלול, ואם יצוייר העדרה לא אפשרי המציאות בבחינת עצמו, והוא צריך אל מכריע יכריע מציאותו על העדרו, אשר המכריע ההוא הוא עלתו, ולזה השתלשלות עלות ועלולים לבלתי תכלית לא ימלט כללם מהיותם כולם עלולים, אם לא, ואם היו כולם עלולים הנה הם אפשרי המציאות, ולפי שהיו צריכים אל מכריח יכריח מציאותם על העדרם, הנה להם עלה בלתי עלולה בהכרח, ואם לא היו עלולים כולם, הנה אחד מהם עלה בלתי עלולה, שהיא תכלית ההשתלשלות, וכבר הונח שלא היה לו תכלית זה שקר בטל, והשקר הזה התחייב בהניחנו עלות ועלולים אין תכלית למספרם, וצריך שנתעורר שלא חייב המנעות בבלתי בעל תכלית אלא לדברים שיש להם סדר במצב, בגודלים, או בטבע בעלות ועלולים, אבל בדברים אשר אין להם סדר במצב ולא בטבע בשכלים או בנפשות, הנה לא ימנע מציאותם בבלתי בעל תכלית. וזה הוא דעת ן' סנא ואבוחמד, ואולם ן' רשד יראה ההמנעות גם בדברים שאין להם סדר, כי הוא אמר שהמספר בפועל הוא בלתי תכליתי בהכרח, וזה שכל מספר בפועל הוא ספור בפועל, וכל ספור בפועל הוא אם זוג ואם נפרד, ומה שהוא זוג או נפרד הוא בעל תכלית בהכרח. ומה שיראה לנו בזה הוא, שהחלוק הזאת למספר היא אמיתית, אין המלט ממנה, אבל המספר הבלתי בעל תכלית אחר היותו בלתי מוגבל, לא יתואר בזוגיות והפרידה, ולזה אין הבלתי בעל תכלית נמנע בו, ולזה מה שדקדק הרב בהמנעות המספר הבלתי בעל תכלית בדברים שיש להם סדר במצב בגודלים או בטבע כעלות ועלולים, בשיהיה האחד עלה לשני והשני לשלישי וכן לבלתי תכלית. (מאמר א' כלל א פרק ב וג)

הפרק הי"א בביאור ההקדמה הי"א האומרת בקצת הדברים שעמידתם בגשם יחלקו בהחלק הגשם, ויהיו נחלקים במקרה כמראית ושאר הכחות המתפשטות בכל הגשם, וכן קצת המעמידות לגשם לא יחלקו בשום פנים כנפש וכשכל. הנה חלוקת הדברים אשר עמידתם בגשם והמעמידות לגשם מבוארת בעצמה למה שהמקרים אשר עמידתם בגשם מהם יחלקו במקרה בחלוקת הגשם, במראה ובשיעור, ומהם שלא יחלקו כנקודה והקו, והקו מצד הרחבי, והשטח מצד העמק, וכן המעמידות לגשם מהם שיחלקו בחלוקת הגשמים כהיולי אשר הוא דבר המקבל החלוקה למה שצורת הגשמיות שהיא דבקות הרחקים לא יקבל החלוקה שאין מדרך ההפך שיקבל ההפך ומה שצריך לבאר אמרו כנפש ושכל, כי הוא יראה שהם כח בגוף, ולמה שאין מתפשטות בכל הגוף לא יחלקו בחלוקת הגשם. ועוד יתבאר זה לענינו כי אריסטו יראה בחלוף זה, כי השכל הנקנה נקשר בגוף הקשר מציאות לא הקשר עירוב, ולזה לא יתנועע במקרה כשיתנועע הגוף, ולזה יראה שהשכל הנבדל הוא מניע לגלגל ולא יתנועע מקרה, ולהיותו מניע הוא ונפשו ולזה יקרא הגלגל מתנועע מפאת נפשו. והרב יראה ששכל הגלגל הוא כח בגוף ויתנועע במקרה בתנועת הגלגל, ולזה יחד מופת על שאין השכל ההוא מניעו, כי למה שיתנועע במקרה יצטרך לנוח בהכרח כמו שיבאר בהקדמה הח', ויהיה פועלו בלתי תכלית אחר שיתחלק בהחלקו, ולזה אמר כי מניעו הוא השכל הנבדל. (שם פרק יא, וראה עוד שם פרק יב)

הפרק הי"ח בבאור הקדמה הי"ח האומרת שכל מה שיצא מן הכח אל הפועל מוציאו זולתו, והוא חוץ ממנו בהכרח, כי לא היה המוציא בו ולא יהיה שם מונע לו נמצא בכח עת אחר אבל היה בפועל תמיד, ואם היה מוציאו בו והיה לו מונע והוסר, אין ספק שמסיר המונע הוא אשר הוציא אותו מן הכח אל הפועל, וחתם ההקדמה הזאת באמרו והבן זה.

ההקדמה הזאת כבר תתאמת בחפוש, וזה כי מה שיאמר עליו שהוא בכח דבר הנה יהיה אם בפועל ואם במתפעל, והנה במתפעל אם שיהיה בעצם אם במקרים. ואמרם בעצם בהויה והפסד אין ספק שמוציא הכח בהם זולתם למה שהוא מבואר שהדבר לא יהוה את עצמו ולא יפסיד עצמו, ואמנם במקרים בשינוי בכמה ובאיך ושאר המאמרות הנה להצטרכם אל נושא אין ספק שהכח אשר בנושא יפעלם ויוציאם מן הכח אל הפועל, ואולם בבחינת הפועל, וזה כשנאמר בדבר יש שהוא פועל לדבר בכח אין ספק שהכח אם שיהיה בו או חוץ ממנו, ואם הוא חוץ ממנו הנה מוציאו זולתו, ואם הוא בו הנה למה שהכח בו לפעול אם לא יהיה לו מונע ולא יחסר בו תנאי הנה יהיה בפועל תמיד הוא מפני שהיה לו מונע. ולזה אם לא יהיה בפעל תמיד הוא שיהיה לו מונע, ולזה מסיר המונע הוא המוציא. והנה צריך שיתבונן בזה הדבר, כי אמרנו בדבר שהוא בכח וכך הנה יחייב שינוי במתפעל בהכרח, ואמנם בפעל, אם יהיה הכח בו לפעול ויש לו מונע מצד המקבל הנח, הנה אם היה שהמסיר המונע הוא המוציא מן הכח אל הפועל, אבל לא יחוייב שינוי בפועל. וכל זה מה שהעיר במקום הזה וחתם ההקדמה הזאת בשאמר והבן זה.

הפרק הי"ט, בבאור ההקדמה הי"ט האומרת שכל אשר למציאותו סבה הוא אפשר המציאות בבחינת עצמותו, כי אם נמצאו סבותיו נמצא, ואם לא נמצאו או נעדרו או השתנה יחסם המחייב למציאותו לא ימצא. והוא מבואר בעצמו, כי מה שלמציאותו סבה, אם שיהיה מחוייב בבחינת עצמו או נמנע או אפשר, כי טבע החלוק כן חייב, ואיננו מחוייב לעצמותו, כי מה שהוא מחוייב לעצמותו לא יחוייב העדרו בהעדר זולתו, ומה שלמציאותו סבה הנה העדר מחוייב בהעדר סבתו, ואיננו גם כן נמנע לעצמותו, כי מה שהוא נמנע או מציאותו אי אפשר שהיה למציאות סבה מחוייב אם כן שיהיה אפשר בבחינת סבתו, רוצה לומר שמציאותו נצחית היא או בלתי נצחית אפשר שיהיה מצוייר ההעדר בהעדר סבתו...

בביאור ההקדמה הכ"ב האומרת שכל גשם הוא מורכב משני ענינים בהכרח, ישיגוהו מקרים בהכרח, אולם השני ענינים המעמידים אותו חמרו וצורתו, ואולם המקרים המשיגים אותו, הכמה והתמונה והמצב הנה להכרח מציאות הנושא להויה והפסד חוייב מציאות החומר, ולהיות החומר בעצמו משולל מכל צורה, למה שאם היה לו צורה היה ההויה השתנות ולא הויה, ולכן אשר ייחדהו ויגבילהו ישימהו נמצא בפועל נרמז אליו, הוא הצורה, התבאר אם כן שהדברים המעמידים אותו הוא החומר והצורה, ולהיות המקרים יצטרכו אל נושא, ומהם מתפרדים אל הנושא ומהם בלתי מתפרדים, הנה אשר הם בלתי מתפרדים הם הכמה שלא יצוייר הגשם זולתו, והתמונה אשר במאמר האיך שלא יפרד מן הגשם למה שהיה רושם התמונה שהיא אשר יגבילהו קו או קוים והמצב שהוא יחס חלקיו קצתם אל קצתם ואל הגשמים אשר מחוץ, והנה נתייחדו אלו למה שהם בלתי מתפרדים מהגשם, והוא אשר רצוהו באמרו וישיגוהו מקרים בהכרח, ופירש הכמה והתמונה והמצב.

הפרק הכ"ג, בבאור ההקדמה הכ"ג האומרת שכל מה שהוא בכח ולו בעצמותו אפשרית מה, כבר אפשר בעת מה שלא ימצא בפועל, ההקדמה הזאת נבוכו בה רבים מהמפרשים, ולא עלה בידם, וזה שמשפט הלשון יראה שאין המלט מהכפל, וזה שמה שהוא בכח דבר לו בעצמותו אפשרות מה לדבר ההוא, ואם כן אמרו ולו בעצמותו אפשרות כפל ומותר, כי אמרו כבר אפשר בעת מה שלא יצא לפועל, אין ענין לו, וזה שאפשר לו אפשרות מה, אין עניין לו יותר מאמרנו אפשר שיצא לפועל ואפשר שלא יצא, ולזה היה המשפט הזה כמשפט אמרנו האדם אדם, ואם היתה הכוונה באמרו ולו בעצמותו אפשרות מה, שנושא הכח היה לו אפשרות שימצא ושלא ימצא, ואם לא יראה כן מאמרו אפשרות מה, שאם היה הכוונה על מציאותו לא יתכן אמרו מה, אבל נניח כן, הנה אם כן הנושא כבר יצא לפועל, ולזה יהיה אמרו כבר יהיה אפשר בעת מה שלא לפועל בלתי מתיחס כלל. ומה שיראה לנו בבאור זאת ההקדמה, הוא כפי מה שאמר, כל מה שהוא בכח דבר והאפשרות ההוא הוא בעצמו, וזה שהאפשרות הוא בכח דבר ממנו שהאפשרות בעצמו, כאלו תאמר שיהיה אפשר בעצמו שישתנה וישוב לבן, ואפשר שיהיה האפשרות נתלה בדבר חוץ ממנו, כאילו תאמר שאפשר כשישחיר שישחיר בתנאי שיהיה המקבל גשם לח, ולזה גזר שכאשר יהיה האפשרות בעצמו, כבר אפשר בעת מה שלא ימצא בפועל, רוצה לומר שיהיה נעדר, וזה שיהיה האפשרות בעצמו בלתי צריך לדבר מחוץ יחוייב היותו בחומר מקבל השינוי, ולכן אפשר שיהיה נעדר בעת מה, כי החומר המשתנה הוא סבת ההעדר בעצם, והנה יסכים הפירוש הזה במה שהשתמש בו הרב בזאת ההקדמה בפרק א' מחלק הב' מהמורה.

הפרק הכ"ד, בבאור ההקדמה הכ"ד, שכל מי שהוא בכח דבר א' הוא בעל חומר בהכרח, כי האפשרות הוא בחומר לעולם. ההקדמה הזאת מבוארת בעצמה שמה שהוא בכח דבר אחד, יתחייב שיהיה נושא הכח וישאר עם האחד, ואם לא לא היה הוא דבר אחר, ומה שזה דרכו הוא החומר, שהצורה איננה בכח להיות דבר אחר, ולזה יתאמת שהאפשרות היא בחומר לעולם, ואולם צריך שנתעורר כי למה שהאפשרות אם שיאמר בנושא הנמצא, כאלו תאמר שחומר הנחשת אפשר שיהיה זנגאר, ואם שיאמר בנושא הנעדר כאלו תאמר הזנגאר אפשר שיחול בחומר הנחושת, הנה הכוונה בזה האפשרות אשר בנמצא.

הפרק הכ"ה, בבאור ההקדמה הכ"ה, האומרת שהתחלות העצם המורכב האישי החומר והצורה, ואי אפשר מבלתי פועל, רוצה לומר מניע הניע הנושא עד אשר הכינו לקבל הצורה, והוא המניע הד' הקרוב המכין לחומר איש מה, וחוייב מזה העיון בתנועה והמניע והמתנועע וכבר התבאר כל זה מה שחוייב לבארו... (שם, וראה שם עוד)

הפרק הז' בחקירה בהקדמה הי' האומרת כי כל מה שיאמר שהוא בגשם יחלק אל שני חלקים, אם שתהיה עמידתו בגשם כמקרים, ואם שתהיה עמידתו בגשם בו כצורה הטבעית. ראוי שתדע, שב"ס ואבוחמד והנמשכים אחרים היו רואים שמציאות החומר והצורה בכל גשם ואף בגרמים השמימיים, למה שהצורה הגשמית אצלם אינה זולת דבקות הג' רחקים מתחתכים על זויות נצבות, ולפי שהדבקות זולת המתדבק אמרו שהמתדבק מקבל החלוק, והדבקות אינו מקבל החילוק צריך גם כן אל נושא יקבל החלוק והדבקות השכל אם כן יגזור בכל גשם ב' דברים עצמיים לו, הם החומר והצורה, ואולם ב"ר למה שהגם השמימיי לא יקבל החילוק בפועל, יראה שאין בו ריבוי והרכבה כלל, וזה כי הגשם אחד במציאות, אלא שהשכל יחייב בו הרכבה מנושא ונשוא מצד ההויה וההפסד, לפי שהנפסד לא יקבל ההויה וכמו שקדם לנו ביאורו בפרק הי' מהכלל הא', הגם שנצחי אם כן, שלא יפול תחת ההויה וההפסד, לא יגזור בו השכל הרכבה כלל מחומר. והנה לפי דעת ב"ר מה ההכרח מי יתן ואדע שלא נאמר כן בגשמים הוויה והנפסדים, רוצה לומר שהחומר בהם הגשמות והצורה היא הצורה מיוחדת כלל אחד ההולכת מהלך השלמות לגשמות, והגשמות הנקראת אצלו צורה גשמית, שתהיה הולכת מהלך החומר אל הצורה המיוחדת, ויהיה גם כן החומר בזולת הצורה המיוחדת יצטרף אל מקום ונמצא בפועל, והנה שהדי במרומים שהגרם השמימיי שהוא גשם בלא חומר נמצא בפועל, והנה בזה יותרו קושיות חזקות ומבוכות רבות אשר טבע ההיולי, למה שהונח, ואם כן הוא הנה לטוען היטעון שאין בכאן צורה מיוחדת יהיה קיום הגשם בו, אבל הצורה הגשמית היא הנושא בפועל והעמדת הצורה המיוחדת, ואם היה שאין ראוי לומר בצורות המיוחדות היותם מקרים, למה שבהם ייחודים יובדלו בהם מהמקרים כאלו מתאמר שהצורות המיוחדות להם מקומות מיוחדים, ושאינם מקבלים התוספות והחסרון וכיוצא באלו, הנה אמנם יאמר בהם שהם דברים עצמיים, אבל שיהיה עמידת הגשם בקיומו בו לא למה שצורת הגשמית שהיא הנושא היא לעולם נמצאות בפועל ועמידת הצורה המשלמת אותו היא בו.

 הפרק הח' בחקירה בהקדמה הי"ב האומרת שכל כח נמצא מתפשט בגשם הנה הוא בעל תכלית, להיות הגשם בעל תכלית. ואומר שהסבה אשר זכרה כבר התבאר בטולה במה שקדם, וזה שהמנעות גשם בלתי בעל תכלית לא התבאר עדיין, אבל נניחהו ואומר שהוא בטל, וזה שלא נודה בחיוב התדבקות הנמשך לקודם בהקש, וזה שלא תתחייב התנועה בזולת זמן, למה שלכל תנועה זמן שרשי, אין המלט ממנו, ולא יתחייב גם כן שינוי הזמן לכח הבלתי בעל תכלית, והבעל תכלית למה שיחס הכח אל הכח יהיה בזמן העודף על זמן השרשי הידוע אצל הטבע, וזה שהבלתי בעל תכלית והבעל תכלית למה שייחס הכח אל הכח יהיה בזמן העודף זמן השרשי הידוע אצל הטבע, וזה הבלתי בעל תכלית יגיע בזולת זמן חוץ מהזמן השרשי, והבעל תכלית יצטרף בו לזמן מה, ולו הונח מניע בעל תכלית, יניעהו בזמן השרשי יקרה ממנו בטול, למה שכבר ימצא החילוף ביניהם במתנועע גדול, שהמניע בעל תכלית יצטרך זמן בהנעתו, חוץ מהזמן השרשי, והבלתי בעל תכלית יניעהו בזמן השרשי לבד, וזה הדרך שנתבטל בו המופת... (שם מאמר א כלל ב פרק ז והלאה, וראה שם עוד)

ואולם בגבול הנשוא בהקדמה הזאת, שהוא אמרנו הא-לוה, נמצא למה שנפל מחלוקת בו בין מפרשי ספרי אריסטו, צריך שנרחיב בו הדבור ליוקר השורש הזה, והיותו עמוד והתחלה עצמית לכל. והוא כי ב"ס ואבוחמד והרב שנמשך אחריהם יראו, שהמציאות זולת המהות, ושהוא מקרב קרב לו, וב"ר וקצת האחרונים יראו שהמציאות איננו דבר זולת, ולזה צריך שנבאר דעת לדעת דעתם מאלו המפרשים מה שצריך שיובן מהגבול הזה בהקדמה הזאת. והנה לפי דעת ב"ר אין ספק שאחר שמציאותו ומהותו אחד, ומהותו מתחלף תכלית החלוף למהות זולתו, הנה מציאותו אם כן מתחלף תכלית החלוף למציאות זולתו, ולזה הוא מחוייב שהנמצא יאמר על הא-לוה יתברך ועל זולתו בשיתוף השם הגמור, ולא במין ממיני הספוק, למה שבמיני הספוק התיחסות מה, והחלוף הוא בקדימה ואיחור, אבל מהותו יתברך אין לו התיחסות עם מהות זולתו, מחוייב אם כן שיאמר שם הנמצא עליו ועל זולתו בשתוף השם הגמור וכל שכן לפי דעת הרב, שיראה שמציאות מקרה לכל הנמצאות שהוא מחוייב, ששם הנמצא יאמר על הא-לוה יתברך בשתוף השם הגמור, ולא במין ממיני הספוק. וזה שלמה שהוא מבואר שהא-ל יתברך לא ייוחס לו מקרה ומחוייב שהמציאות לו אינו זולת המהות, ולזה הוא מחוייב שיתחלף מציאותו תכלית החלוף כהתחלף מהותו ועצמותו ממהות זולתו. התבאר אם כן לפי דעת כולם, שהנמצא יאמר בו יתברך בשתוף השם הגמור עם שאר הנמצאות. וכן כתב הרב בפירוש לפי דעתי, לפי שעם היות יתחלפו המפרשים בשם הנמצא הנופל על שאר הנמצאות, הנה הם מסכימים על הנמצא הנאמר על הא-לוה יתברך, שאיננו דבר יוצא מעצמו. והנה מי יתן ואשער במה תפול הוראת זה השם כשיוחש על האלקות יתברך, וזה כי באמרנו הא-לוה נמצא, ויורה שם הנמצא על דבר שאינו יוצא מעצמו, הנה הוא כאמרנו הא-לוה הוא הא-לוה, וכבר יפול זה הספק בשאר הנמצאות לדעת ב"ר והנמשכים אחריו, שיראו שהמציאות איננו דבר זולת המהות, וזה כי באמרנו האדם נמצא, או הלובן נמצא, הנה הוא לפי דבריו כאמרנו האדם הוא אדם או הלובן לובן. ואם יאמר בזה שהוא חלק גדר, הנה לא ימלטו מההכפל, וזה כי באמרנו אדם, כבר יובן בו חי מדבר נמצא, ולזה יהיה אמרנו אדם כאמרנו החי מדבר נמצא. וכן יפול ספק אינו מעט לדעת האומר שהמציאות בשאר הנמצאות ושהוא מקרה קרה לו. וזה שאם המציאות מקרה, יתחייב נמצא בנושא, ויצטרך גם כן אל נושא, ושיהיה לו מציאות אחר וכן לבלתי תכלית, ועוד שיהיה המציאות כדמות הצורה לחומר, למה שהנושא לפי דבריהם יהיה נעדר כזולת מקרה, ויתחייב אם כן שאם היה המקרה הזה נותן המציאות והקיום לעצם שיהיה ראשון בשם העצם מהנושא, בהיות הצורה ראשון בשם העצם בשם מהחומר, וכמו שנתבאר באחד מהשמע, וכבר הונח מקרה זה חלוף לא יתכן. ולפי שיתחייב מזה שאין המציאות מקרה לנמצא, וכבר היה מחוייב מן הספק הקודם שאיננו המהות בעצמו, הנה מה הוא המציאות אם כן מי יתן ואדע.

והנה כבר יראה שהבטול בשלא יהיה מקרה למהות הוא אמיתי והכרחי יתחייב אם כן שיהיה עצם המהות או עצמי לו, וכאשר יתחייב שאיננו עצם המהות כמו שהתבאר מהספק הקודם הראשון, ישאר אם כן שיהיה עצמי למהות, וזה שמתנאי המהות היותו נמצא חוץ לשכל, כמו שאמרנו על דרך משל שמהות האדם החיות והדבור, הנה מתנאי המהות שיהיה נמצא חוץ לשכל, ולזה היה הוראת המציאות נאמרת בהסכמה בכל שאר הנמצאות, ובלבד במקרים שאין להם קדימה קצתם על קצתם, ויאמר בעצם ובמקרים בספוק למה שהמציאות חוץ לשכל יאמר כקדימה בעצם ובאיחור במקרים, אבל אמנם ההוראה הכוללת היא היות הדבר המיחס לו המציאות בלתי נעדר, ובדרך הזה בעצמו יאמר בא-ל יתברך ובשאר העצמים, רצוני לומר שהוא בלתי נעדר, אלא שהבלתי נעדר יאמר בקדימה בו יתברך ובאיחור על שאר הנמצאות, ולזה הוא מבואר, שלא יאמר הנמצא עליו ועל שאר הנמצאים בשיתוף השם גמור, אלא במין הספוק. (מאמר א כלל ג פרק א, וראה עוד אלקים-מציאותו)

והנה יתבאר זה גם כן אם מצד העיון ואם מצד התורה, אם מצד העיון יראה מפנים מהם, כי למה שהתבאר בחכמה הטבעית שכל הדברים הנטפלים תחת ההויה וההפסד יקדם בהכרח ד' סבות למציאותם, והיה שבמציאות הסבות ימצאו המסובבים בהכרח, הנה אם כן מציאות המסובבים מחוייב לו אפשר, וכאשר נעיין זה גם כן במציאות הסבות הנה הוא מחוייב בהכרח שיקדם מציאות סבות אחרות עליהם, אשר במציאות יתחייב מציאות הסבות ההם, ויהיה בהכרח מציאותם מחוייב לא אפשרי, וכאשר נבקש לסבות ההם סבות אחרות יהיה המשפט בהם אחד עד שיכלה אל הנמצא הראשון המחוייב המציאות יתברך שמו, התבאר אם כן שבטבע האפשר בלתי נמצא, ומהם שהוא הידוע בעצמות ומוסכם עליו, שהדבר שאפשר שימצא ושלא ימצא יצטרך לסבה תכריע מציאות על העדרו, ואם לא היה ההעדר קיים, ולזה כשנניח האפשר, נמצא הנה בהכרח כבר קדמה סבה חייבה מכריע מציאותו על העדרו, והיה הנמצא אם כן אשר הונחה אפשר מחוייב. וכאשר נעיין גם כן בסבה הקודמת, אם הונחה אפשרית, כשנניחה נמצאת יתחייב בה אשר התחייב באפשר הראשון, אשר הונח עד שיכלה אל הסבה הראשונה, והנמצא הראשון מחוייב המציאות יתברך, ומהם שהם מן הידוע בעצמו ומוסכם עליו שכל מה שיצא מן הכח אל הפועל יצטרך אל המוציא זולתו יוציאהו, ולזה יתחייב שכאשר יתחדש רצון האדם לפעול דבר מה, הנה הרצון אשר היה בכח ויצא אל הפועל הנה מוציאו זולתו בהכרח, והוא הדבר אשר הניע הכח המתעורר להתקבץ להסכים עם הכח המדמה כמו שהתבאר בספר הנפש, שהוא סבת הרצון...

הנה מכל הדברים יראה מצד העיון, שטבע האפשר בלתי נמצא, ואולם מצד התורה למה שיתבאר ממנה כמה שאין ספק באמיתתו ממה שזכרנו מידיעת השם שהיא מקפת בכל בפרטים, ואם הם נעדרים, וגם בנביאים נמצא שהיו מודיעים הרבה בכל הפרטים קודם היותם, ואם לא היו מחוייבים בעצמם רצון מה שהוא תלוי בבחירה, כמו הענין בפרעה, שכל זה הוראה גלויה שטבע האפשר בלתי נמצא. (מאמר ב כלל ה פרק ב)

ואומר כי למה שהתבאר במה שהמציאות טוב, והיה התכלית בזאת התורה הקנאת הטוב, כמו שהתבאר במה שקדם בזה המאמר, הנה הוא מבואר שהתכלית לכל הנמצאים ושאר התורה אחד הוא הטוב, אבל אומר שהתכלית בהם, רצוני לומר בכלל המציאות ובזאת התורה אחד במין, ושהתכלית בכלל המציאות השפל ובזאת התורה אחד באיש, אם שהתכלית לכלל המציאות כלו ובזאת התורה אחד במין, הנה יתבאר כן לפי שהמציאות בכלל ג' חלקים, עליון והוא עולם המלאכים, אמצעי והוא עולם הגלגלים, שפל והוא עולם היסודות, הנה לא ימלט מחלוקה אם שיהיו כולם נצחיים, רצוני לומר בלתי נפסדים. ואם היה שהתבאר היותן נבראים, ואם שהיו כולם נפסדים, ואם שיהיו קצתם נצחיים וקצתם נפסדים, וזה שהמלאכים אין להם סבות ההפסד, כי ההפסד והרע יבא מפאת החומר, כמו שהתבאר במקומו, ולזה נשאר בחלוקה אם שיהיו כלם נצחיים או יהיו קצתם נפסדים, ואם שיהיה תכלית בהם אחד במין, וזה שאם היו כלם נצחיים הנה התכלית בהם אחד במין, ואם היו קצתם נפסדים הנה יהיה סבת הנפסדים היותם הצעה לזולתם, אשר הוא החלק הנצחי, כאלו תאמר עולם היסודות למין האנושי, רצוני לומר לנפשות בני אדם או עולם הגלגלים, או היה שהתאמת בהם היותם מהחלק הנפסד. ואמנם להיותם הצעה לחלק הנצחי, כבר נתאמת בכללם היות תכליתם החיים הנצחיים, ולזה התבאר, שהתכלית בכלל המציאות כלו ובזאת התורה אחד במין, ואמנם שתכלית כלל המציאות השפל ובזאת התורה אחד באיש, זה יתבאר בקלות למה שהתבאר בזולת זה המקום, שהתכלית בעולם השפל הוא המין האנושי, ותכלית שלמות האנושי בזאת התורה, אשר תכליתה החיים הנצחיים והדבקות בו יתברך, הנה אם כן תכלית אחד במספר. (מאמר ב כלל ו פרק ג)

ואומר, וכבר בארו הקודמים והאריך בו הרב המורה, היות המציאות הזה בכללו כאיש אחד קצתו נקשר בקצתו, והיה ראוי כן להיותו נמצא הממציא אחד פשוט והיה ראוי להיות תכליתו בכללו אחד, להיות איש אחד ותכלית חלקיו האחרות עם תכלית כללו אחד, כי להיותו איש אחד קצתו נקשר בקצתו, הנה קצתו הצע לקצתו, ואם היה לקצה התכלית האחרות זולת התכלית האחרות לכלליו לא היה המציאות בכללו איש אחד, וזה להיות התכלית נמשך לצורה, כמו שהתבאר במקומו. ולזה כשתהיה הצורה אחת, הנה התכלית אחד בהכרח, ולפי שכבר נבוכו הקודמים בזה, אי אפשר מבלתי שנאריך בו, עם שיתבאר בו מה שזכרנו מהחיוב הזה, רצוני לומר היות התכלית אחד. ואומר דבר ידוע ומוסכם עליו שמהאחד הפשוט לא יתחייב רק אחד פשוט, ולמה שהתבאר מעצם השי"ת היותו אחד פשוט בתכלית הפשיטות, ואנחנו נראה עצמים מורכבים מחומר וצורה נאצלת מאתו. הנה זה מקום ספק גדול בהקדמה הזאת. וזה עם היות העצמים המורכבים מחומר וצורה נתהווה באמצעות שכלים נפרדים אחרים כאלו תאמר השכל העשירי, הנה להיות העלול הראשון נאצל מהאחד הפשוט בזולת אמצעי, כבר יתחייב היותו אחד פשוט. והעלול השני גם כן להיותו עלול מהאחד הראשון שהוא פשוט, כבר יתחייב גם כן היותו אחד פשוט, וכן בעלול האחרון, ולזה כמה אני תמה אם נתהוו הגשמים מהשכלים עם היותם פשוטים.

ומה שאמרו בהיתר הספק הזה הוא, כי עם היות ההקדמה האמיתית שמהאחד הפשוט לא יתחייב כי אחד פשוט בבחינת מהותו, הנה בבחינת חיוב מציאותו כבר יתחדש בהכרח הרכבה מה, וזה כי העלול עם היותו אחד פשוט בבחינת מהותו, למה שנתחייב מאחד פשוט, אי אפשר מבלתי התחדש בו הרכבה מה בבחינת חיוב מציאותו. וזה שהוא בבחינת עלתו הוא מחוייב המציאות, ובבחינת עצמו אפשר מציאותו. והנה העלול השני להיות עלתו מורכבת כבר, יוסיף הרכבה, וכל מה שישתלשל כן יוסיף העלול בהרכבה עד השכל הי' אשר לרבוי הרכבתו יתחייב ממנו גשם מורכב מחומר וצורה, זהו מה שאמרו בהתר זה הספק, או במה שבא מכח דבריהם והוא מבואר נגלה מה שבו מהחולשה. וזה כי ההרכבה נמצאת בשכלים העלולים הוא בבחינת אפשר וחיוב מציאותו, אבל בבחינת מהותם הם פשוטים בזולת הרכבה. והנה מה שחוייב מההקדמה הוא, שמהאחד הפשוט לא יתחייב אלא אחד פשוט במהותו, ולא יחוייב מההקדמה הזאת פשיטות בחיוב המציאות ואפשרות, ואיך יחוייב זה והעלול הא' בבחינת מציאותו הוא מורכב בהכרח. ולזה עם היות העלולים מתרבים בהרכבה הזאת, הנה להיותם בבחינת מהותם פשוטים, איך התחדשו מהם דברים מורכבים, מי יתן ואדע.

ומה שראוי שיאמר בהתר זה הספק כפי מה שאומר, וזה שאם היה העלול מתחייב לעלה חיוב מוחלט, היה מקום לספק הזה, אבל להיות העלול מתחייב מהעלה מפאת ציור רצונו התר הספק מה שלא יקשה, וזה שעם היות השכל יחייב היות לאחד הפשוט רצון אחד פשוט גם כן, הנה יתאמת אחדות הרצון הזה בהטבה, רצון השפעת הטוב האפשרי, או הטוב אשר גזרה חכמתו, ולהיות כל מציאות טוב כמו שהתבאר במקומו, היה ראוי להטבת הא-ל יתברך שהוא ראוי שתהיה ההטבה היותר שלמה שאפשר שתצוייר שלא תקצר בהמציא הטוב שאפשר להמציא, ולזה עם היות שבהמצאות הטוב יקרה ממנו רע מה, הנה להיותו טוב בעצמו ההוא טוב מה אשר לא היה ראוי שיקצר ממנו הרצון האלקי השלם. לזה הגשמים המורכבים במהותם לא ימנע שיתחייבו מהאחד הפשוט בלי אמצעי אחר שהם מתחייבים באמצעות הרצון האחד הפשוט, אשר הוא המצאת כל טוב אפשרי, או הטוב אשר גזרה חכמתו. וזה א' ממה שיקויים בו המצאת כל המציאות מאתו יתברך על צד הרצון, כמו שיבא במאמר ג' בכלל הא', אלא שהביא ההכרח לדבר בו להורות שהתכלית ברצונו יתברך אחד פשוט והוא המצאות הטוב, אם לכלל המציאות ואם לדברים האלקיים ממנו. ולפי שהטוב היותר שלם שאפשר הוא הדבקות בו יתברך, היה ראוי שיושפע הטוב ההוא ממנו לכל מי שאפשר השפעתו, ויתאמת זה אם כן מצד העיון. ואולם רז"ל בארו זה במקומות מתחלפים, רצוני לומר שהתכלית לכל העולם והתורה אחד, אמרם שהתורה קדמה לעולם אלפים שנה יורה שהתורה קודמת קדימת סבה לעולם, להיות התכלית הראשונה שבסבות להיות תכלית הדבר קודם במחשבה בזמן לדבר. הנה לאמת היות תכלית העולם התורה, הפליגה בזמן ואמרו אלפים שנה, כאמרו על צד הגוזמא ואלו חיה אלף שנים פעמים, ואמנם הכוונה באמרם התורה תכלית התורה, והוא הדבקות הנצחיי בו יתברך, והוא האמת הגמור. וכן זכרו בפירוש באמרם אלמלא התורה לא נתקיימו שמים וארץ.

ואמנם היות תכלית המציאות בכללו וחלקיו טוב, הנה דרשו בפירוש וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, והנה טוב מות, וזה להיות תכליתו החיים נצחיים, והנה להיות הטוב סוג כולל מיני הטובות, וזכרו בתחלת הלל הגדול הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, ירצה בו הטוב המוחלט ולהיות הטוב המוחלט ראוי שיהיה נצחי, אמר כי לעולם חסדו... (מאמר ב כלל ו פרק ד)

אלא שכבר תשאר השאלה למה המציאו בעת ידוע אחר שהיחס אם מצד הפועל ואם מצד המתפעל אל כל העתים אחד. והנה הספק הזה ואם הוא עצום מאד, הנה התרו בא' מבפנים, אם שנאמר שכבר גזרה חכמתו לסבה ידועה שיהיה לו התחלת הויה מחודש, ולא תשאר בו השאלה למה המציאות בעת הזאת למה שהחדוש בכלל העתים יחד אחד, ואם שנתיר לעצמינו מה שנמצא בקצת מאמרים לכלול הביאם הרב המורה ולא מצאנו חולק עליהם, אמרם מלמד שהיה בונה עולמות ומחריבם, ומהם אמרו מלמד שהיה סדר זמנים קודם לכן, הכונה מהם לפי מה שיראה החדוש התמידי אלא שהיו הווים בעת ידוע ונפסדים בעת ידוע, אם בתנועה האישית והפסדם, ואם להיות כל אחד מהם הולך מהאחר מדריגת השלמות, ואפשר שזה שאנחנו בו נצחי, ואפשר שיפסד ויבא אחריו עולם אחר הולך מזה מהלך השלמות במדרגת החי מהצומח, כי בזה דלתי החקירה נעולות והדברים עתיקים למקבלי האמת, ואם היה מהחכמים שהרחיקו מאד הפסד העולם מצד העיון, הנה יתבאר בקלות שאין בכל מה שאמרו שמה שיחייב במה בחייבו כמו שיבא במאמר הד' בה'... (מאמר ג כלל א פרק ה)

כבר יראה שיש פנים הרבה מההראות לצד החיוב, מהם כל המופתים והטענות שחשבו קצת הפילוסופים לחייב קדמותו, וזה שכל הדברים שהראו בהם פנים לבטל התהוותו יבטלו גם כן הפסדו, וזה מבואר בהם מאד, ומהם שאף בשנניח חדושו והתהוותו, הנה למה שהמציאות בעצמו טוב, כמו שהתבאר בזולת זה המקום, הנה אם כן העדרו רע. ולפי שהתבאר שהרע לא יגיע מאתו יתברך, והוא דבר גם כן המוסכם בדברי רז"ל אמרם אין דבר רע יורד מלמעלה, יתחייב אם כן לפי מה שיראה שהעדרו נמנע, ואין ענין לנצחיות זולת זה. ומהם למה שהתבאר בטבעיות שההפסד הטבעי יבא מצד החומר לא מצד הצורה, וזה כשיגברו הכחות המתפעלות על הכחות הפועלות, ואמנם יתכן זה במה שיש בו הפך, ולפי שהוא מבואר בגרמים השמימיים שאין בהם הפך, הוא מבואר שאין להם ההפסד, ולפי שהגרמים השמימיים באמצעות תנועותיהם ונצוציהם פועלים ומשפיעים מה שבכאן הוא גם כן מבואר שאי אפשר בו שיפסד למה שהפועלים בהם תמידיים נצחים, ומהם שאחר שהונח היות ההויה הכוללת רצונית, הנה יחוייב אם היתה נפסדת שיהיה הפסדה רצונית גם כן, ועם ששינוי הרצון אי אפשר שייוחס לו יתברך, הנה רצונו הכולל הוא ענין בלתי מצויין בטוב המוחלט, הנה מכל אלו הפנים יראה מצד העיון שהעולם נצחי במה שיבא, והנה יסכים בזה פשט הכתובים אמר "אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור דור", רמז באמרו כסאך לפי מה שיראה אל השמים, כאומרו השמים כסאי, ואמר "וישב ה' מלך לעולם"... ואמנם לצד השלילה יש גם כן פנים מההראות מהביא למה שהונח העולם הויה כמו שקדם, ומפורסם מהם, שכל הוה נפש יתחייב אם כן לעולם שיהיה נפסד, ומרבי למה שנראה בגרמים השמימיים תנועות הפכיים, אלו תאמר שקצתם מתנועעים ממזרח למערב וקצתם ממערב למזרח וקצם תנועותת רבות מורכבות, הנה יראה שההפסד אפשרי בהם, ואם הוא אפשרי הוא מחוייב שיצא אל הפועל בזמן מה, כי המאמר בשיהיה אפשרי בעצמו ולא יצא אל הפועל לעולם הוא נמנע, הנה אם כן הפסדו מחוייב, וכבר יסכים בזה מאמר אחד לרז"ל, אמרם שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב, והנה לפי שיש פנים מההראות לצד החיוב ולצד השלילה ראוי שנברר בהם הצודק מהבלתי צודק, ונאמר אמנם הטענה הא' לצד החיוב הנתלה במופתים אשר חשבו לקיים בהם הקדמות הוא מאמר בטל למה שכבר התבאר בהם שלא יחייבו אותו, אבל התבאר חדושו במה שאין ספק בו.

ואולם הב' הנתלים בהקדמה האומרת שהרע לא יגיע מאתו יתברך, הנה להיותה בקשר תנאי, והוא שלא יגיע ממנו בעצם, אבל יעבור שיגיע ממנו במקרה הוא בהכרח החומר, הנה לא נמנע מפני זה העדר העולם מהכרח החומר, וזה שלא יגיע הרע ממנו יתברך בעצם אבל במקרה מצד המתפעל.

ואמנם הג' הנתלית בטבע הגרמים השמימיים שאין להם סבות ההפסד למה שאין בהם הפך, לא תתן האמת בדרוש זה מפנים מהם למה שנמצא בהם הפכיות בצדדי התנועות כבר יעובר בהן שהוא נמשך לעצמותם, ואם היה שנעלם ממנו טבעם להפלגת מרחקם, ולזה יהיה היסוד אשר בנו עליו טענתם רעוע ונפסד, ומהם כי כשנודה שאין לו הפסד בטבע, הנה למה שהווייתם והתמדתם רצוני, כמו שהתבאר במה שקדם, הנה לא ימנע הפסד מה שבכאן, וזה כי למה שמצבי הגרמים השמימיים משתנים תמיד, הנה כמו שאפשר בחלק המיושב שישחת, כן אפשר בכלו, הנה למה שהבטול הזה לא יחייב אפשרות הפסדו אל לא דבר.

ואולם הד' הנתלית בהיות ההוויה רצונית לתכלית ההטבה שלא יצוייר הטוב המוחלט בהפסד כולל רצוני, הנה היא אמיתית בעצמה, אלא שלא תתן האמת במוחלט שלא יפסד העולם להניעה אל הטוב ממנו להיות הולך מהלך השלמות אל עולם אחר, כמו שאפשר בזה שאנחנו בו, וכמו שקדם, ואמנם מה שיתאמת בטענה הזאת הוא, שאי אפשר הפסדו אל לא דבר. ואולם פשט הכתובים לא יחייב גם כן נצחיותו למה שלא המשיך אלא הכסא לדור ודור, וזה בהתמדת הדורות לא יפסד כסא ה', אבל באבדן הדורות יעבור הפסיד הכסא, וכן המלכות יתמיד בהתמדת העולם, כאמרו לעולם תשב, כל שכן אחר שיפסיד אל לא דבר והמלכות נצחית. 

ואולם הטענה הא' לצד השלילה הנתלית בהקדמה האומרת שכל הוה נפסד, הנה יתבאר בקלות בטולה למה שכבר הכו על קדקדה ולא התבאר אמיתותה, ועוד שאם הודינו בה לא תתן האמת אלא בהויה הטבעית לא בהויה רצונית.

ואולם הב' הנתלית בהפכיות הנמצא בגרמים השמימיים ושההפסד מפני זה אפשרי בהם, הנה לא תתן האמת על כל פנים, וזה שלא יחוייב מחלוף התנועות הפכיות בהם בעצם, למה שהתבאר בהם שההוויה בהם רצונית, והיתה על צד ההשגחה להשלים מה שבכאן, ועוד כשנודה שההפיכות נמצא בהם, הנה כמו שהיתה ההויה בהם רצונית לתכלית ההטבה, כן אפשר וראוי שתהיה ההתמדה רצונית לאותה תכלית בעצמו, ואולם המאמר לרז"ל שחייב חרבן זמן אחר כן כשנשתכל בו יחייב התמדת העולם יותר, אם להגבלת זמן החורבן, כאמרו וחד חרב, שאלו היה חרב לעולם אחר השיתא אלפי לא היה מקום להגביל זמן אלף אחד, וזה מבואר בעצמו, ואם לאמרו חרב, כי שם חרבן לא יפול על העדר, ולזה יראה שהם יחייבו התמדתו אם במים אם באש, וקבלו היותו זמן מוגבל חרב. ולזה העולה מכל מה שנאמר חיוב נצחיות העולם במין, רוצה לומר שלא יפסד אל לא דבר, אבל אפשר שיפסד אל עולם אחר כשילך זה ממנו מהלך השלמות, אלא שנראה שמה שהעידו רז"ל בזה הוא חרבן מה שבכאן זמן מוגבל, אבל בגרמים השמימיים לא חייבו דבר, ולזה יותר ראוי שיאמר בנצחיותם באיש לפי דרכי התורה, וכל שכן עם מה שהתבאר מציאות נצחיות באיש בזמן תחיית המתים, כמו שקדם. (מאמר ד דרוש א)

והנה יש פנים מהראיות לכל הצדדין, אם לצד החיוב יש פנים מההראות מהם שאיך שיהיה שהוית העולם עולה אם שהיתה רצונית או מחוייבת מה המונע שלא יחול הרצון או החיוב בעולם אחד או עולמות זולת זה, ומהם כי למה שהתבאר היות העולם רצונית על צד ההטבה והחנינה, והוא מבואר שאין שם כילות וצרות עין להטיב כל אשר יוסיף בעולמו יוסיף בהטבה, ולזה כבר יתכן שיהיו בכאן עולמות רבים, הנה מאלו הפנים יראה צד החיוב ואם צד השלילה יש לו פנים מהראות גם כן מהם שם, שאם היו בכאן עולמות יחד לא ימלט העולם מחלוקה, אם שיהיה במה שבין כמה העולמות רקות או גשם, והיות רקות נמנע אצל הקודמים, יחוייב אם כן שיהיה ביניהם גשם, והגשם אם שיהיה ספוריי אם לא, ואם הוא ספוריי יחוייב שנראה בקצת זמנים שמשים וירחים יותר מאחד כשהיות שניהם על האופן, ואם הוא גוף חשוך הנה לפי מה שנמצא בגרמים השמימיים החשוכים שיקבלו האורה מזולתם, כמו הירח שקבל אורה מהשמש, וקצת הכוכבים לדעת מי שיראה כן, הנה יתחייב שיקבל אורה מה שבין העולמות מהשמשים, ויתכן שנראה כוכבים רבים מעולמם או מעולמות אחרים, ולזה יתחייב ממה שהתבאר בחוש שלא יהיה בכאן יותר מעולם אחד, מהם כי למה שלא נמצא ריבוי אישים לא באישים ההווים הנפסדים כמו בבעלי חיים ובצמחים, הנה יראה שהרבוי בהם לתכלית שמירת המין לבד, ולזה היו האישים הבלתי נפסדים בלתי נמצא בהם ריבוי, ויתחייב אם כן שהעולם אחר שהתבאר היותו בלתי נפסד, שלא יהיה בו ריבוי, ומהם כי למה שהם שהפועל למציאות אחד בתכלית הפשיטות, כי כבר יראה שהנמצא ראוי להיות אם למה שהוסכם עליו שמהאחד הפשוט לא יתחייב אלא אחד פשוט, ואם למה שכבר יראה שהשלמות הגדול לנמצא הנאצל שיתדמה בכל מה שאפשר למאציל, ולמה שהיה המאציל אחד הנה יתחייב שיהיה האחדות לנאצל שלמות לו, ויתחייב אם כן מאלו הפנים מניעת הריבוי בעולמות, והנה לפי שיש פנים מהראות לב' הצדדין ראוי שנברור מהם הצודק מהבלתי צודק.

ונאמר אמנם הטענה הא' לצד החיוב הנתלות באפשרות חלות הרצון או החיוב בעולם אחר זולת זה, הנה לא תחייב המציאות אבל תתן האפשרות לבד מצד חול הרצון, ואולם אם ימצא שם מונע מצד הריבוי בעצמו הנה לא ישאר שם באפשרות, אולם המניעה מצד הריבוי כבר יתכן לאחד מהטענות המראות פנים לצד השולל. וזה אם להיות הריבוי מותר כאישים הנצחיים ואם להיות האחדות שלמות כמו שנזכר שם... (שם דרוש ב וראה שם עוד)

ואמנם לפי שהתבאר בטבעיות שהגרמים השמימיים מניעים היסודות ומרכיבים אותם ומשפיעים במורכבים כח והכנה אל שיקבלו צורותם הטבעית, ואין ספק שימשכו מזה מדות ורשמים לפי המזגת המורכבים ההם מהאיכיות הד' עד שימשך מזה גם כן שישימו קצת בני אדם אל שיקבלו השפע האלקי הנבואי לפי הכנת יצירתם הטבעית, הנה לא נפל ספק במין הזה מן ההנהגה במשפטי האדם. אבל במה שלא יתחייב מהמזגת האיכיות הד' כאלו תאמר האדם עני או עשיר מצליח בקנינים ומוצא מטמונות או ההפך... הנה נפל הספק בכיוצא בזה, אם יש הנהגה ומבא לגרמים השמימיים בו, והנה הצד המחייב נתפרסם לבעלי משפטי הכוכבים שנתאמת להם עם השנות רב, שלפי מערכות הכוכבים בבתיהם ומצבם קצתם והדבוקים והנה התנאים זכרום יתחייבו הדברים ההם, ואם היה שאין מבוא לאיכיות הדברים, ואולם הצד השולל יש לו גם כן פנים מההראות מהם, שלפי שהתבאר שלכל דבר טבעי היה או מלאכות ד' סבות, והם הפועל והחומר והצורה והתכלית הוא מבואר, שאם היה לגרמים השמימיים כח והנהגה באלו הענינים הנה היה זה הפועל לבד בתנאי שיהיה החומר נכון ומזומן ולזה יראה שלא יתחייב מהנהגתם לבד מציאות הדברים ההם, שאם היה מתחייב לא היה החומר בעל אפשרות ומהם שהוא ידוע שסבות הדברים מהם טבעיות ומהם חיצוניות ומהם מקריות, ואלו היו הדברים מוגבלים ומתחייבים מהנהגת הגרמים השמימיים לא היה המקרה מקרה ולא הרצון רצון. ומהם לפי שהוא ידוע שהעצומים הנבדלים מחומר גדולי הערך מהעצמים החמריים, עד שלפי האמת הנפרדים הם הפועלים והחמרים הם המתפעלים, ולפי שהיתה נפש האדם אצולה מן העליונים, איך יתכן לגרמים החמריים לפעול בהם, ומהם שאם היו עניני האדם בחיוב, הנה מצות התורה ואזהרותיה לריק, והיה הגמול והעונש בלתי ראוי, ומהם שאם היה לחלק הזה אמות מה הנה יחשב שלא היה ראוי להרחיק החלק הזה כמו העוננות והנחוש, שכבר יראה שהחלק הזה לבד הוא שאסרה התורה... (שם דרוש ד)

אברבנאל:

ומה שכתבו בחגיגה י"ד אין בין מים העליונים לתחתונים אלא ג' אצבעות וכו', והמורה פירש על חלקי האויר והיות המטר, והאמת שהוקשה להם מה הם המים שמעל לרקיע, שהוא גרם שמימי, וחשבו אם כן שהמים העליונים רומזים לשכלים הנבדלים מניעי הגלגלים. והמאמתים מצאו שאינו כן, כי אלו יקראו אש רוח... וזה שאמר רבי עקיבא כשתגיעו לאבני שיש טהור, רצונו לומר התחלת המציאות, בל יחשבו שהוא מים הנזכרים במעשה בראשית, ובן זומא אמר שהמים התחתונים שהם הגשמים נבדלים מהעליונים, שהם לדעתו השכלים הנבדלים כי אם ג' אצבעות, רוצה לומר ג' ממדי הגשם, ואמר עליו עדיין בן זומא בחוץ, לא השיג שהמים העליונים נאמרו על הגרמים השמימיים ולא על השכלים והדעות האחרות, שם בגמרא לרבי אחא ההבדל הוא מקומי, לרבי הוא גלגל לבנה, כי אין למקום זה שיעור שהוא מקרה, ולמר זוטרא ורב אשי כתרי נמלא דפריסי, רוצה לומר שתי לוחות, דהיינו הבדל בטבע ובצורה... (בראשית א ו)

תדשא הארץ - מדרגות ההויות המתחדשות הן לדעת הפילוסופים א' האדים המתאדים מחום השמש, מהארץ והמים, ב' הדברים הנולדים מהאדים באויר הכוכב המדליק הברק והעננים וכו', ובארץ המתכות הגפרית וכו', ואלו עדיין חסרי מציאות בלי נפש, והחלק נקרא בשם הכל, ולא יתהוו זה מזה, לפי שאין בהם כח המצייר ומוליד, ג' הצומח בעלי נפש הזנה הגדול וההולדה, ובהם רק חוש המשוש, ד' בעלי חיים מרגישים שבהם הנפש הצומחת שהיא כחומר לנפש המרגשת, ה' ההרכבה האנושית הכוללת הצמיחה וההרגש. ומה שהורוני כתבי הקודש והנביאים הוא, שכח ג' הראשונים צורותיהם הם מהחומר, כמו שכתוב ואד יעלה, או כי יש לכסף מוצא, הצומח הוא מכח תנועת הגלגלים, כרז"ל אין לך עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע וכו', וכן ממגד שמים וגו', וצורות בעלי החיים מפועל השכל הנבדל, שקראוהו שכל הפועל, ולכן בהם השגות חושיות ודמיוניות, והנפש השכלית היא מהא-ל יתברך עצמו, כפי שהיה בבריאה, וכמו שכתוב (ישעיה מ"ב) "כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי"... (שם שם יא)

ויתן אותם - לרמב"ן שאין המאורות מגוף הרקיע אלא מונחים בו, והמורה כתב שהוא דעת בטל, ובזה נצחו חכמי האומות חכמי ישראל, ואודיעך שפליניאו כתב גם כן כדעת הרמב"ן ועוד אחרים, ובב"ר אמר רבי שמעון בן יוחאי אין אנו יודעים אם פורחים הם באויר ואם שפין הם ברקיע... הנך רואה שהיה מסופק אצלם... ועל הספק איך נבראו הגרמים השמימיים לצורך האדם והדברים השפלים, א' לחז"ל נפש האדם חשובה מהגרם השמימי, כי היותר מתישב על הדעת הוא שתנועתם טבעית, אך המורה הוכיח בראיות תוריות שהשמים חיים משכילים, אם תעיין בהם תמצאם שדופות קדים, וגם הנשמה נצחית והשמים יבלו, ובקיום אין המעלה, שהעורב והאיל יחיו כפל כפלים מהאדם ואינם נכבדים ממנו, או אם נודה שהגלגלים חיים משכילים, ומציאותם עבור עצמם, הכוכבים שבהם אינם לצרכם כי תמצא שבגלגל היומי אין כוכבים לגמרי, ועוד, אלא הם עבור השפלים, וכן כתב הרלב"ג במלחמות, הנה לא ימנע היות דבר נכבד עבור הפחות. (שם שם יז)

נעשה אדם - נברא לאחרונה, כי כל צורה ראשונה מצטרפת לשניה, במדרגת החומר כח והכנה, והשנית מגבלת לראשונה ומשלמת במדרגת הצורה. וכבר העירו על זה רז"ל, ועוד כל הנברא אחר חברו שליט בחברו, ועוד השתלשלות הנמצאות מהא-ל יתברך, וכמאמר הקדמונים שכל הנמצאים יוצאים מהא-ל ואליו ישובו, ומהיסודות הכבדים תתחיל העגולה לעלות שוב אליו, ואם כן מצד אחד קרובים אליו יתברך השכלים הנבדלים, ומצד השני האדם, ובזה יתדמה יום א' בבריאת השמים הצורות הנבדלות ליום א'... (שם שם כו)

והנה טוב מאד - מלבד כל פרט, גם בהיותו מקושר ומאוחד הוא טוב מאד. או רק אחר כך בהנהגה במנהג הטבעי ימצאו מותרות ודברים רעים. ומה שלא כתב באדם והנה טוב, יש מפרשים כי טובו ושלמויותיו נגמרים רק עד יום מותו... (שם לא)

...ונראה לי שויכולו - מלשון תכלית שנאה, כי בשלמות ראשון ואחרון, הראשון קנין הצורה המשלמת, וכן גדר הפילוסופים הנפש שלמות ראשון לעולם הטבעי, והתכלית האחרון שיעשה ההוה אחר התהוותו בטבע צורתו, הראשון תכלית ההויה, והב' תכלית ההוה, ותכלית אחרונה זו לפעול כל אחד בצורתו וכטבעו לא הגיעו הנבראים אליו בו' ימי בראשית, ובז' ברכם והתחילו לפעול... (שם ב א)

...ומאלו השנים בחרו חכמי אומות העולם נקודת טלה לראש השנה, כי בה מתחילה מדרגת הקנין האור והחושך, וחכמי ישראל משיבים לעומתם שזו רק קדימה בעצם ומעלה, ולא זמנית של מציאות והויה, שהכח יקדים לפועל וההעדר למציאות, על כן תתחיל השנה מהחורף והיום מבערב, כמו שבאדם יקדים העבור ללידה, וכן בתורה ויהי ערב וכו'... (שמות יב א)

...ומה שהשיגו הזקנים, נראה שה' ברא ג' עולמות, ובכל אחד חלק מושלם שינהיגו בעצמו וישפיע עליו בלי אמצעי, וכן העלול הראשון מקבל ממנו, וממנו משתלשל לשאר, כמו שאמר וקרא זה אל זה ואמר, ובתפלה וכולם מקבלים זה מזה, וכן הגלגל העליון בגרמים השמימיים שמניעו בלי אמצעי, ולא כאריסטו וכו', וזכרתי בעטרת זקנים שכן דעת הרמב"ם באמת, וכן ישראל בעולם השפל דבקים אליו בלי אמצעי במדרגת העלול הראשון שבשכלים, ודבקות זו השיגו אצילי בני ישראל... (שם כד י)

...וכפי ענין המראה, הגלגלים יתנועעו מקול הקורא המניעם, והם אמות הספים שהעולם עליהם, והבית ימלא עשן - צורות ההווים המגיעות משפע הגלגל אחר שקדם להם ההעדר. עשן - על האידים שהם תחלת ההויה. כלל המראה, להודיעו רוממות ה' והשגחתו. (ישעיה ו ד)

ספורנו:

והנה טוב מאד - תכלית המציאות בכללו טוב מאד, יותר מן התכליתיות הפרטיות המכוונות אליו. (בראשית א לא)

אלה תולדות השמים - אלה הצמחים ובעלי חיים שאמרנו היו תולדות השמים וארץ בכח שנמצא בהם משעה שנבראו, כי מאז נמצאו בהם כחות פועלות ומתפעלות להויות ונפסדות כאמרם את השמים לרבות תולדותיהם, ואת הארץ לרבות תולדותיה, אמנם יצאו לפועל. ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים - ביום שסדר הנהגת הארץ ותולדותיה מן השמים על סדר מתמיד, וזה אחר ששת ימי בראשית ואז נקרא ה' אלקים שבסדרו התמיד ההויה. (שם ב ד)

הודיעני נא את דרכיך - שני דרכיך הנפלאים הא' הוא איך בידיעתך בלבד אתה נותן מציאות הנמצאים, כמבואר במופת, והב' איך בידיעתך הבלתי כוזבת בעתידות ישאר בהם טבע האפשר והבחירה... (שמות לג יג)

את כבודך - איך ישפע מציאות כל נמצא ממציאותך עם רוחק היחס ביניהם, כאמרו מלא כל הארץ כבודו. (שם שם יח)

וראית את אחורי - תראה איך תהיה פעולת כל מה שלמטה ממני. ופני לא יראו - אבל לא יהיה נראה אצל זולתי איך ממציאותי יושפע מציאות כל נמצא כמו ששאלת. (שם שם כג)

...כי אמנם בהיותו לנו לאלקים בלתי אמצעי ישפיע מציאות נצחי ההוה ממנו בלתי אמצעי, כאמרו כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם, אמנם מציאות הנפסדים הוא ממנו באמצעי בלי ספק. (דברים ז יב)

מדרש שמואל:

ומה שכתב עושה שלום ובורא רע, רוצה לומר שהשי"ת עושה כל הדברים שהם שלום ויוכל לבא עליהם רע, למי שרוצה לעשותו, כי כמו כלי הזיין שבראו השי"ת להרוג בו הרשעים, וזו היא הטובה, ואם הורג בו צדיקים זו הרע... והכל לפי רוב המעשה, כלומר מה שאמרתי לך שבטוב העולם נדון, ואין רע יורד מן השמים, זהו על הרוב, ואם ראית שום אדם שלא ראה מאורות מימיו או שנוצר בלא רגל ובלא יד, או מי שנפלו עליו אבני אלגביש וכיוצא בו, אל תסתכל בו, אך הבט לרוב מעשה השי"ת ותמצאם שהם טובים בלי ספק, ותבט ברוב ולא במיעוט, כי הוא בטל ברוב, וזה שאמר והכל לפי רוב המעשה, ואותו המיעוט בודאי שהלא דבר הוא ונעלם הוא מעינינו מקוצר שכלנו, ולכן אל תבט אלא ברוב המעשה... (אבות ג כא)

והר"ם אלמושנינו ז"ל כתב לבאר למה יחדו הדברים האלו הנזכרים במשנתנו זאת לערב שבת בין השמשות אשר נתחבטו בו המפרשים כלם, מה שאאמינהו אני הוא ענין מסכים למה שכתב הרלב"ג ז"ל שההויה בששת ימי בראשית אשר נתייחסה לכל הבריאה היתה רצונית, ומה שנמשך מן ההויה ביום השביעי ומיום השביעי והלאה היתה הויה טבעית וכו', וכללות כוונתו הוא שהויה הנפלאת היא כמו ממוצעת אשר נתחדש ממנה העולם, ובין ההויה הטבעית אשר נמשך מציאות העולם אחרי התחדשו. ובזה נאמר כי להיות ענין הנפלאות ממוצע כנזכר, על כן נאמר שנבראו בערב שבת בין השמשות, כלומר בין הדברים הפעלים ברצונו ית', ובין הנבראים בטבע ובהמשכות, ויהיה נבחן עוד המיצוע הנזכר בפלאות בבחינת האין והיש כי התחדשות הפלא עם היותו יש מיש אחרי היותו בנושא בלתי מתחדש, הנה הוא יש מאין בענין הבטחתו לעניו מחודש בהחלט אשר לא יהיה בכחו וטבעו כלל להיותו כן, ועל דרך זה נאמר שנבראו כלם בין השמשות בהיותם אמצעיים בין הדברים שנבראו מן האין המוחלט ובין הנמשכים יש מיש. (שם ה ה)

...ועוד ייחסו לומר שאין גנאי לבועז שבא ברמאות על טוב ושנשא מואבית, וכן פרץ בא על ידי מעשה יהודה ותמר, כי מעת חטא אבינו הראשון נתקלקלו הדברים ונעשו פנימים חיצונים וחיצוניים פנימיים, והוא סוד העשוקים דבקהלת, ומאז נדחו רות ונעמה ועתה נתקרבו, וכן סוד צפורה אשת משה ובנות פוטיאל וכו'. (רות ד יח)

שערי קדושה:

...ואמנם כבר נתבאר בשער שקדם לזה עניני מהות העולמות, איך כולם הוי"ה אחת כוללת כולו, ונחלקת לחמשה עולמות, נקרא יחידה וחיה ונשמה ורוח ונפש. והעולם החמרי הזה הוא גוף וחומר לכולן באופן, כי כל העולמות הם צורות אדם, כלול מחומר וצורה נחלקת לחמשה מיני רוחניות כנזכר. וידעת, כי שם הוי"ה במילואו באלפין (יו"ד ה"א וא"ו ה"א) עולה בגימטריא אדם, ועל דרך זו בכל פרט ופרט בכל בחינותיהם כל בחינה מהם נקרא אדם פרטי, נכלל מהוי"ה אחת, הנחלקת בארבעה יסודות ועשר ספירות. ועוד יש חילוק אחר, לא נתבאר בשער הקודם, והוא כי גם העשר ספירות נחלקו לתרי"ג בחינות, כמו שיתבאר, והרי כי כל העולמות יחד, וכן כל פרט מהן בפני עצמו נברא מדמות אדם התחתון, וזהו סוד "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", והבן זה היטב.

וכבר נתבאר כי מן הבריאה למטה הכל נקרא עץ הדעת כלול טוב ורע, אלא שבכל מדרגה מהם מתמעט הטוב ומתרבה הרע, עד שנמצא שהעולם השפל רובו רע ומיעוטו טוב, גם נתבאר כי לעולם הרע מכתיר את הצדיק, ולכן הטוב נקרא פרי, והרע נקרא קליפה המלבשת את הפרי, ולא זו בלבד, כי אפילו האורות הטובים הם על דרך זה, כי היותר זך רוחני שבהם, מתלבש בתוך שאר האורות, וכן כולן כפי סדר מדרגותיהן, וכבר נתבאר בשער הקודם, איך האין סוף פנימי מכולם, וחוצה לו הספירות בסדר מדרגותיהן, כתר פנימי מכולן, ומלכות חיצונה מכולן.

ועתה נבאר מה שלא נתבאר שם, והוא, כי כמו שזה האור המיוחד הנקרא עולם העשר ספירות בתמונת אדם אחד, כן יש עוד אור אחר הנקרא מחצב הנשמות של בני אדם, נכלל ממש בכל אותן פרטי הבחינות שנתבארו באדם של העשר ספירות, שהוא הנקרא אלקות גמור, הוא מתלבש תוך האור הזה, הנקרא מחצב הנשמות בכל פרטיו. עוד יש אור אחר בצורת אדם, הנקרא מחצב המלאכים, שממנו נחצבו כל המלאכים, וגם הוא נכלל מכל פרטים הנזכרים כולם, והוא מלבוש חיצון על אור מחצב הנשמות. ועוד יש אור אחד מועט, ונקרא אור חשוך, וכולו דינים קשים, שממנו נאצלו כל הקליפות שבאותו עולם, ומלביש על אור מחצב המלאכים, וגם הוא תמונת אדם. וחוצה לכל האורות הנזכרים הם הרקיעים עצמן שבאותו עולם, והם הנקראים גוף לאותו עולם. ובפנים ממנו חמשה אורות הנזכרים, אור האין סוף כפי ערך אותו עולם לפנים מן הכל, ועליו אור העשר ספירות, ועליו אור מחצב הנשמות, ועליו אור מחצב המלאכים, ועליו העולם עצמו, שהן הרקיעים גוף אורות הנזכרים, ואחר כך בזה הגוף הנקרא רקיעים, שם נבראו תולדות העולם ההוא, והן כלולים מכל הבחינות, כי כל אחד מהן יש לו כח נמשך מן הרקיעים, והוא גוף שלו, ובתוכו אור הדינין, ובתוכו אור המלאכים, ובתוכו אור מחצב הנשמות, ובתוכו אור העשר ספירות רוכב עליהן ומחיה כולן. ואותו הכח הנמשך מאור מחצב הנשמות נקרא מזל עליון של נפש האדם השפל, והבן זה מאד. אלא שזה שבבריאה נקרא מזל הנשמה, ושביצירה מזל הרוח, ושבעשיה מזל הנפש.

ועתה נבאר מהות האדם, מה ענינו. ונתחיל הויתו מעולם העשיה מלמטה למעלה. כבר נתבאר כל עולם ועולם, וגם התולדות של אותו עולם מה ענינם. והנה עולם העשיה תחילה יש בו חלק התחתון הנזכר, מלכות זה שבה, ונקרא ארבעה יסודות עולם השפל, והנה כל תולדותיו נבראו בו בגוף שבה, והוא ביסוד העפר הגשמי ונחלקים לארבעה חלקים:

התחתון שבהם האבנים טובות והמתכות, ואין בהם רק יסוד העפר, שקבל כח מארבעה יסודות כולן, מן הגוף שבהן, ונתערבו יחד ונעשה מהם מתכת ההוא, אמנם יש בתוכו כח אחד שעירב התערובות הנזכר, והוא נקרא נפש ליסוד העפר, הכלול מן חמשה כחותיו כנ"ל. אחר כך נברא הצומח, כמו האילנות והעשבים, והיה גופו מיסוד העפר גם כן, ובו נפש הדומם הראוי לו, ונוסף עליו נפש הצומח כלולה בחמשת כחותיה. אחר כך נברא החי, והם בהמות ועופות וכו', ובהם הגוף ונפש דומם, ונפש צומחת, ונוסף עליו נפש החיה הנקרא נפש הבהמית והתנועה וההרגש.

אחר כך נברא האדם המדבר, ויש בו כל הכחות הנ"ל, ונוסף עליהם נפש המדברת מיסוד האש, אך דע כי ודאי שכל הבחינות מגוף וצורות שבאדם יהיו יותר זכים משל החי, ושל החי משל הצומח, ושל הצומח משל הדומם. וזה יתבאר לך ממה שכתבתי לעיל, כי כל הבחינות נכללה כל בחינה מהן כולן כסדר זו בתוך זו, ואחר כך ברא את האדם הישראלי זך בכל בחינותיו, יותר מכל שאר הנבראים, בגופו ובארבע בחינת נפשותיו, הדוממת והצומחת והחיה והמדברת, מפנימיות הזך שבכל ארבעה יסודות שבהן ובצורתן, רצוני לומר נפשות שבהן.

ולהיותו יותר זך מכל הנבראים בארץ נתעלה עוד, כי גם הוא נכלל ונקשר בכל העולמות ובכל פרטיהן ממטה למעלה, הא כיצד, תחלה נכנסה בו נפש מרקיע וילון, ומשם ולמעלה עד רקיע עליון דעשיה הכל נקרא נפש דעשיה, וזו נקראת נפש השכלית הקדושה שבאדם, ואמנם זו עצמה נחלקת לחמשה כחות, יחידה וחיה וכו', גם נחלקת בשתי חלוקות באופן אחר, כי כל הבחינות שלוקח מן הארבעה יסודות נקרא נפש היסודית, הנחלקת לכחות הנזכרים, דומם וצומח וחי ומדבר, ונפש של וילון כתר על כולן, ונקרא נפש שכלית. ומה שמשאר תשעה רקיעין נחלקין לרוח ונשמה וחיה יחידה שבנפש, וכולן יחד נקרא נפש אחד, נפש העשיה, בבחינת כללות העולמות, ואחר כך לוקח רוח אחד מעולם היצירה וגם הוא נחלק לכמה מדרגות על דרך הנ"ל, אך בבחינת כללות כל העולמות נקרא רוח. ועל דרך זה נשמה מבריאה, וחיה מאצילות, ויחידה מאדם קדמון. והרי נתבאר היטב מהות האדם כי הוא כולל כל העולמות כולן, בין בכללותם בין בפרטן, מה שאין כן בכל הנבראים עליונים ותחתונים, כי כל תולדות איזה עולם מהן אינו כולל רק העולם אשר בו נברא, והרי זה בענין העולמות ממטה למעלה.

גם הוא כולל כל העולמות מבפנים ולחוץ. כיצד, הנה בעולם העשיה יש לו גוף מהעפר הנקרא העולם השפל, ובתוכו נפש היסודית מבחינת הקליפות, ובתוכו מבחינת מלאכי העולם הזה, שנבראו לכל צרכי העולם הזה, לגדל הצמחים וכו', ובתוכו מבחינת הנשמות של בני אדם, וכל אלו נעשין מרכבה אל אור הנמשך מן אורות העשר ספירות שבעשיה, אשר בתוך ארבעת היסודות כדי להחיותן, והם לפנים מן הכל, וכן על דרך זה במה שיש באדם מגלגל העשיה ומשלש עולמות יצירה בריאה אצילות.

מעתה נתיישב כל תשובות השאלות שכתבנו בתחלת השער הזה. כי הנה אור מחצב הנשמות פנימי ועליון מן אור מחצב המלאכים, ולכן הן משרתיו, כי על ידו נמשך הארתם וחיותם מאור העשר ספירות אליהן, וזה סוד הן אראלם צעקו חוצה, כי כשאין נמשך מהעשר ספירות שפע לנשמות ישראל, הפנימים מהם, חסרה השפעתם, שהן חיצונים עליהם, נמצא שצעקו בזמן החורבן להיותם חוצה מהנשמות, ולכן לא ירדו להתלבש גם הם בעולם הזה בגוף, כי בהכרח היו נאבדים על ידי הקליפות, כי אפילו הנשמות הפנימיים אין בהם כח לעמוד בפני הקליפות, כל שכן הם... (חלק ג שער ב' ועיין שם עוד)

הנה בתחילת הבריאה נבראו כל העולמות על הסדר הנ"ל מכח האין סוף ברצון הפשוט, בתורת נדבה וחסד, אחר כך צריך עוד להמשיך מזון וחיות ושפע בכל העולמות להעמידן על עומדן כבזמן הבריאה ולא יותר, כמו כתוב "ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע"... שהוא ענין הבריאה עצמה. אכן המשכת חיותם מאז ואילך הוצרך מעשיהם שיפרנסו עצמן, כענין הבן, שבהיותו גדול אינו אוכל על שלחן אביו, ואמנם העשר ספירות עצמן, אינם צריכות למעשיהן, כי השפע הצריך להם להעמידם על עמדן כשנאצלו נמשך להם בהתמדה מאת האין סוף, כי בעשר ספירות נאמר לא יגורך רע, ואין צורך להם לתיקון על ידי מעשה, מה שאין כן בנבראים, שהן מבחינות הנשמות ולחוץ, שהן מעורבים טוב ורע, שצריכין מעשה ותיקון. האמנם בבחינה האחרת, והיא, בשנגרע שפע אל הנבראים, נראה חס ושלום, חולשא ומיעוט יכולת בעשר ספירות שאינן משפיעין בהם, לכן נאמר "צור ילדך תשי", ובהיפך "תנו עוז לאלקים"... (שם)

אלשיך:

כל דבר חמרי מתקיים רק כאשר שפע רוחני נשב בו, אך צריך הדרגות שונות שיוכל השפע האלקי להשתלשל אל החומר, ומתעבה בהשתלשלות זו. ואמרו רז"ל שהקב"ה ברא הארץ על ידי שנטל עפר מתחת כסא הכבוד וזרקו למים, וזה שאמר "והארץ", רוצה לומר הארץ הראשונה שנבראה בלי עולמות בינתיים, ואדם תוהה בה, כי לא היה הגשמות נתפס בה בעצם, וכל התולדות בוהו, היו בה בכח, ויצאו כל אחד ביומו. ואמר ורוח אלקים מרחפת, היתה סמוכה, ואין השתלשלות מרוחקת עד לגשמיות, והיה צריך להרחיק מים העליונים, שרוח אלקים מרחפת עליהם, ממים תחתונים, כדי לשלשל ולהקנות עביות בארץ, לכן ברא שמים בין מים למים, הם הגלגלים ושמי השמים הם המלאכים, ועל שניהם חזר ואמר "ויעש אלקים את הרקיע", ולא נאמר בו כי טוב, כי יום ב' רמז לארץ הב' שהיה בו המבול... (בראשית א ו)

נקדים כי הקדושה היא אחדות, וכחות הטומאה שלעומתה הם עולם הפירוד, נשמות ישראל הן מהקדושה, ולכן הם גוי אחד, ונפשות עכו"ם מהחיצוניים, ומתיחסים לרבוי. לכוחות החיצוניים אין קיום ומציאות, אלא שיש באיכותם ובפנימיותם מציאות מאור קדוש, כל כח חיצוני שואב משפע עליון, כבזוהר על פסוק "הכפירים שואגים לטרף", אך כשישראל עושים רצונו של מקום ניתן השפע לישראל, ומתמציתם נהנים גם הם, וכשאין עושים נהפך השפע לחיצוניים, וישראל גולים אצלם לאכול מאשר ישאבון שריהם, והשכינה מרגשת יותר צער מאתנו כאשר משפיעה על החיצוניים. עולם הזה הגשמי מתקיים על ידי השתלשלות שפע מהעולמות העליונים דרך צנורות הקדושה ירושלים וציון, או דרך הצנורות החיצוניים. (שם יא א, וראה שם עוד)

...כי העולם יתקיים על ידי שפע הנשפע מאתו מלמעלה למטה, או על ידי השראת שכינה בארץ, ולמעלה מזה בהיות צדיק בארץ, כדאי להיות מרכבה לשכינה, והוא שאמר אחר כך שה' ניצב עליו, ולא על מלאכי המרכבה. (שם יז א)

ויפגע במקום, הראה לו שכל ג' העולמות טפלים לו ומשתעבדים אליו, שנעתק הר המוריה לקראתו, ובא השמש מעולם הגלגלים למענו, וגם המלאכים באו לכהנו. והנה יפלא בעיני יעקב מדוע המשילו בכל מעשה ידיו, ולכך הראהו הסולם, שהצדיק מקיים כל העולמות ועולה על גביהם, כי לשם קיום העולם חילק ה' נשמות קדושות בכל דור להקימו ולקיימו, והתקין את האדם עולם קטן, שחומרו יכלול הד' יסודות, והנפש החיונית נותנת חיות ותנועה בחומר כאיכות הגלגלים והרוח מעין עולם המלאכים, והנשמה שמעולם העליון, ובקיים האדם המצוות בד' חלקיו יתקדשו כולם, וישלשל השפע עד לארץ... (שם כח יא)

...כי הוא גם רוכב שמים, על עולם הגלגלים הגשמי, וכדפירשנו כי ז' רקיעים אינם ז' גלגלים, אלא הא' הוא וילון שהוא כמסך בפני כולם, והב' הנקרא רקיע הוא כללות ח' הגלגלים, ומהג' ומעלה עולם המלאכים, ועל ידי אור התורה ומצוות עולה אור קיום הרקיעים למעלה עד ה', ומהתהפכות האור חוזר שפע קדושה בהשתלשלות על הגלגלים והעולם השפל, ואם כן ישראל עוזרים שהשמים יקבלו קדושתו על ידי תורה ומצוות, ושם שוכן בבחינה התחתונה שבשכינה, כי משחקים ולמטה הגלגלים הגשמיים. (דברים לג כו)

השמים מספרים - עולם המלאכים מספרים כבוד א-ל, שזו שלמותם, ומעשה ידיו מגיד הרקיע - עולם הגלגלים, שזו שלמותו ושלמות האדם שהוא עיקר הבריאה, תורת ה' תמימה. (תהלים יט ב)

...ואילו שמים וארץ כבגד יבלו - יאבדו חיצוניותם הדומה לבגד וישארו רוחניים. לפנים הארץ יסדת - חכמי המחקר נחלקו על עמידת הארץ, יש אומרים שהשמים מושכים אותה מכל צד ולכן עומדת, ויש אומרים שדוחים אותה, על זה אמר הלא הארץ ניתנה באמצע לפנים, כשהשמים עודם לחים עד יום ב', ואינם מושכים ודוחים, אלא ודאי כח אלקי עצום הוא שהעמידה באמצע בל תמוט, ועם כל זה המה יאבדו - אחר התחיה, והשמים שתעשה חילופים יהיו זכים רוחניים, מעין מה שנתלבש יתברך כשבראם בהוד והדר. (שם קב כז)

עוטה אור - על בריאת כסא הכבוד פרוס כשלמה לפני האצילות, וכאילו האצילות מעוטף בו. נוטה שמים - על עולם המלאכים הנקרא עולם היצירה, המקרה במים - על עולם הגלגלים, והמים שבעולם היו ב' איכיות, העליונים שרוח אלקים מרחפת עליהם רוחניים, והנקראים פני תהום גשמיים, וביניהם איכות ממוצעת, וממנו עשה גשם זך עולם הגלגלים, וזה שאמר גילה טפה האמצעית או הגלידה, ואמרו רז"ל כשיעור שבין מים תחתונים לרקיע, כך בין רקיע לשמים של מעלה, אם כן השמים העליונים רוחניים... (שם קד ב)

המים אשר מעל השמים - כדפירשנו שתחלה היה מים על מים עליונים על גשמיים, ולא היה מקום להיות עולם גשמי, עד שהפרידם יתברך, ומהטפה האמצעית הממוצעת בין רוחניות לגשמיות ברא רקיע, הוא עולם הגלגלים, והעלה מים עליונים הרוחניים למעלה מרקיע, ותלויים במאמרו... (שם קמח ד)

ואין כל חדש תחת השמש - רק בעולם השפל הזה, אך למעלה מתחדשים אורות וחופות ותקונים, ולכן שולחה הנפש לעולם הזה, לתקנם על ידי תורה ומצוות. (קהלת א ט)

רמ"ע מפאנו:

הכל צפוי והרשות נתונה... כך שנה ר' עקיבא במסכת אבות פרק ג'. וממה שזכרנוה בריש הפרק הקודם מבואר נגלה שאין המציאות הפשוט בגזרת עירין מחייב המעשה העתיד... (מאמר חקור דין חלק ד פרק ח, וראה עוד אדם-בחירה)

נחזור לחלוני רקיע שמסרו לנו אמתת מציאותם אנשי כנסת הגדולה בשבחו של מקום אשר לא ידומה בו בדברי הקדושים ההם כזב כלל ויש לכל חלון שם בפני עצמו, כדאיתא בברייתא דפר"א וקצתם מקראי. דע כי בחזרת הגלגל יום ביומו הנה החלונות הנפתחים לנו שחרית וערבית עולים ויורדים מהאופק יום יום במספר במפקד אין נגרע עד שלעולם יש שהם ממעל לו ראוים להפתח כמנין יעקב יעקב, דכתיב ביה ויזרח לו השמש, חוץ מהנפתח בכל יום שחרית בסוד מחדש מעשה בראשית, ועל פתיחה זו בבקר תקנו לנו ביוצר שבת ובוקע חלוני רקיע, שכולן סתומים ואינן נפתחין אלא איש יומו. וכנגדו נפתח ערבית למטה לארץ ברקיע אשר על ראשי האנשים שכפות רגליהם הפוכות תחת פרסותינו... (מאמר העתים סימין יא)

ועל תתמה על השמש העושה בשבת כמו בחול ואינו נמנע, כי הוא כלי אומנתו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים במצות הקב"ה, והלכה כבית הלל שאין מצוה בשביתת כלים, ושכר היום מותר בהם אפילו שלא בהבלעה, שאינו שכר שבת אלא שכר כלים דידיע פחתייהו ועושין חשבון לאחר שבת... אף כאן יש להשמש שכר שבת צפון לעתיד לבא, דכתיב "ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים", הרי מפורש שכרו אתו יום יום שלא בהבלעה... (שם סימן טו)

נקטינן כי הרעות והטוב כולם נתונים מרועה אחד, וטעם קדימת הקליפה לפרי לכבוש אותה בין הטוב והחסד שפירש בזוהר תרומה טוב כלול כלא בגויה ולא אתפשט לתתא והרמז בשם בן ד' כשהוא מתעלה במספר קטן עולה טו"ב. והנה חסד נחית ואתפשט לתתא וזן כלא, והרמז בשם בן ד' כשהוא מתעלה באותיותיו שעולה בגמטריא חס"ד, להשביע לכל חי רצון, ואי אפשר לקליפה שתקדים אלא אל ההתפשטות לא לשורש הנעלם בשום פנים. הוא הדבר אשר אמרנו כי הרע אין לו קדימה במוחש לחלקה מוחלטת אלא קשור בעבותות אהבה בין הטוב והחסד. ועל הקדימה במוחש לחלק הגרוע תחלה כתיב "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" והדר "ואכלת ושבעת" מכל החי הטהור, ועל הלחם לבדו נאמר ושבעת. וכן במזון האדם החלקים היותר נכבדים ומעולים הם המאוחרים בהזנה עד שיזוכך האדם ויתברר פעמים שלש בראש להם. וידוע בכלל הנבראים כי דא קליפה לדא ודא מוחא לדא, וזה הפרי המאוחר ביצירה גם הלבוש החיצון עתיד להיות בכלל הטוב. ולנו בזה טעם לשבח עם הגלוסקאות שעתידה ארץ ישראל להוציא בזמן שישוב אור החמה על חד תלת מאה וארבעים ותלת, שעל סלוקם נאמר "אלביש שמים קדרות", אלבי"ש בגמטריא הכי הוי, אלא שהחלק מהאור הזה שנשאר בעולם הוא הגרוע מעין השמן הסמוך מאד להפתילה, ושמ"ב חלקים ממנו שעלו בשם ה' ונגנזו ונסתלקו מן העולם בעון ראשון, הנה כל חלק מהם מעולה מכל מה שתחתיו עד שיגיע אל החלק העליון הנעלם מן העין, שכח א"ס גנוז בתוכו כמבואר במקומו. 

הא למדת שאין שיעור לקלקול המאורות שנתמעטו בעון ראשון, ואין קצבה לתקון העתיד כי לא השמ"ג חלקים שוים עד שנוכל לשער בשכלנו מה יושיענו ה' כי רבים רחמיו עד אין קץ... (שם סימן כה)

ומן המאורות נלמד לכל דבר, כי מה שאירע אליהן הוא סימן לחלקי הנפש אשר מספר חמשתן יחד נפ"ש רו"ח נש"מה חי"ה יחי"דה הוא כמנין שמים קדרות בתוספות הקדרות עצמו שהוא לבוש שק עליהן עד ירחמינו עושנו... ומכאן אתה דן לשאר המדרגות נסתרות ונגלות שיש לכולן עלוי בקדש עם התקון הכולל המקווה במהרה בימינו... והנה דא לחמא עניא שאנו אוכלים צריך לנקותו מן הסובין הנזרקין תמיד בזיעת אפינו ואינם ראויים למאכל שהם הקליפה החיצונה, ואדרבה הוא חלק שיהא אז משובח ועדיף בבישול, ועליו ראוי לברך המוציא, אלא שהרע בפעם צריך מרוק רב קודם שיומתק. ויש כאן סוד ארץ נבראת תחלה, כי בראשית הוייתה צדיקים המועילים העקודים במקושרים ליעקב אמר המה מעולם היחוד היה סדר יציאתם מן האפס המוחלט אל תחלת המציאות ממטה ולמעלה, וכשהאיר בהם הנצוץ העליון בסדר ממעלה למטה, אזי שמים נבראו תחלה וישתמר תקנת השואתם באור וכלים יתר כטעם שהותר האגד שלהם ונקראו נקודים ואם שניהם כאחד נבראו. ועל ידי כן הפח נשבר ואנחנו נמלטנו בסוד ברורים שפירושו ברים ודוים בברור הנשמות והתפשטן בלבושיהם כמבואר במקומו... (שם סימן כו)

מהר"ל:

...ויותר מזה אמרו רז"ל על ארץ הצבי, בהיותם יושבים עליה מרווחת, וכאשר אין יושבים עליה צרה. והנה לפי בעלי הטבעיים הדבר הזה מן הנמנעות הכנס הגשם בגשם, איך תרווח הארץ בהיותם יושבים עליה, ויכנס גשם בגשם כאשר אין יושבים עליה. אבל על דעת בעלי התורה הכל הוא אמת ונכון, שוודאי לפי הטבע אי אפשר, אבל לפי הדבר שלא בטבע נמצא כי הטבעי דבר בפני עצמו, שהוא לפי טבעו, והדבר שאינו טבעי גם כן בפני עצמו, כלל הדבר מפני שנעלם מהם ענין הנסים שאינם טבעיים הוקשה להם דברים אלו, והיה רחוק להם להשיג...

וראוי לתמוה לפי המדרש הזה, שזכר הכתוב אלו דברים דוקא, וביאור ענין זה מה שהזכיר דברים אלו, לפי שבא לומר כי השי"ת אליו הכל, וכל חלופי המציאות וחלופי הכחות הכל שלו, ומפני כי החלופים הם החלקים המתנגדים זה לזה והמתחלקים זה מזה, והדברים המתנגדים זה לזה והמתחלקים זה מזה בראשונה הם ששה צדדי העולם שהם ארבע רוחות ומעלה ומטה שהם מחולפים ומחולקים שכל צד נגד השני, ועוד השביעי הוא האמצעי המתנגד אל כלם, ולאלו השבעה מתייחסים ענינים מתחלפים כפי מה שראוי להם... (גבורות ה' הקדמה ג)

ובמדרש במדבר רבה מי יתן טהור מטמא לא אחד, כגון אברהם מתרח וכו', מי עשה כן מי גזר כן, לא יחידו של עולם. ביארו רז"ל כי המדה נותנת כן, להיות יוצא טהור מטמא, לכך הכתוב אומר לא אחד, רק רוצה לומר כי מפני שההפכים יש להם סבה אחת, שאין המציאות מחולק רק יש להם סבה אחת, וזהו הסבה הראשונה שבאו ההפכים מאתו, ומפני זה יוצאים זה מזה, לכך אמר לא אחד, יחידו של עולם המאחד את המציאות, ובשביל שהוא מאחד הכל לפיכך יוצאים ההפכים זה מזה, שאלו לא היה להם התאחדות לא היו יוצאים זה מזה. ומצד שהוא יתברך מאחד את המציאות יצאו זה מזה. ואף המציאות הרע הוא מאחד, והרי דבר זה עמוק מאד... אמנם עיקר הפירוש כמו שאמרנו, כי ראוי בפרט שיהיו ההפכים יוצאים זה מזה, בעבור היחוס וההצטרפות שיש להם יחד, ששני הפכים משלימים להיות בכל בלי חסרון, שהרי יש כאן דבר והפוכו, ואין עוד דבר חסר. וזהו ענין האחדות, שאין לענין האחדות רק שהוא הכל, ואין חוץ ממנו, מפני זה ההפך האחד, שהוא חלק הכל יוצא אל השלמה, ויוצא ממנו חלק שני, כדי להשלים עד שתהיה הפעולה הנמשכת מן הפועל הוא השי"ת שיש בה הכל, כמו שהפועל יש בו הכל במה שהוא אחד, ולפיכך מי שהוא אחד משלים להכל, וזהו מה שאמר לא אחד שהוא הכל, וכל שההפכים יותר רחוקים זה מזה ראוים לצאת זה מזה, שבשביל כך הם הכל, במה שזה קצה האחד והשני הוא הקצה השני, ובזה הם הכל... (שם פרק ה)

...כי שם אהיה מורה על שהוא יתברך הויה שמאתו מתקיים הכל, כמו שנמשך מן העיקר קיום הכל, וזה השם מורה על שהוא יתברך עיקר הכל, וממנו הכל, ולפיכך הוא בלשון מדבר, כי המדבר בעדו אל זולתו נגלה אליו... (שם פרק כה)

...וכמו כן בעולם הכללי כי אין ספק מה שהעולם הזה הוא חמרי הוא מונע שלא יקנה האדם המדרגה העליונה, וכמו כן מה שהעולם הוא חמרי הוא מונע שלא יגיע אל המדרגה האלקית, וכך הוא מונע שלא יגיע אל המדרגה האלקית, וכך הוא מונע שלא יגיע אל המדרגה הפחותה שהיא העולם הזה כמו שנתבאר למעלה. וזה שאמר כי פגע בו גנאי נהרא, ידוע כי כח הצומח הוא בעץ שאינו בעל חי ולא שייך בו בחירה ורצון, ולפיכך הוא חמרי לגמרי, וזה שאמר שפגע בו גנאי נהרא שנקרא גנה על שם הצומח שיש בו והוא חמרי, לכך נקרא החומר שבעולם גנאי, ונקרא גנאי נהרא ולא גנאי לבד, זהו שאמרנו לך כי החמרי נקרא מים בכל מקום...

ועוד נקרא נהרא כי כח החמרי הטבעי הוא נוהג בתמידות ואינו נח לעולם רק נוהג כמנהגו, אבל מה שקונה האדם המדרגה העליונה אין זה כמנהגו של עולם בתמידות, רק על ידי בחירה ורצון כשהוא רוצה, ולפעמים רוצה ולפעמים אינו רוצה... וזה שקרא הטבע החמרית גנאי נהרא, שהנהר רץ באין הפסק ואינו נח, ועוד נקרא נהרא מפני שהחמרי אין מציאות לו בפועל, למי שיודע ענין החומר ומדרגתו, ולכך נקרא נהרא כי הנהר שאינו עומד אין לנהר מציאות גמור בפועל, שאין לדבר מציאות בפועל רק אם הוא נמצא נח בפועל. אבל הנהר הזה שאינו נח אין לו מציאות גמור בפועל, ולכך נקרא החומר שאין לו מציאות גמור בשם "נהר", והחומר הזה הוא מונע למדרגת רבי פנחס... אבל רבי פנחס בן יאיר במדרגתו העליונה שלו הוא גובר על המונע החמרי, ואמר לו חלוק לי מימיך ואעבור בך... ואמר לו הנהר אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני, אבל מה שאני עושה רצון השי"ת דהיינו לעשות מה שנברא עליו במנהגו של עולם, שעל זה ברא אותו השי"ת הוא עושה באין הפסק, אבל האדם אינו כך, כי הוא אפשרי בלבד, והדבר שהוא מסודר כך שיהיה תמיד ואינו אפשרי הוא יותר במדרגה על האדם שהוא אפשרי במעשיו, ולפיכך אין ראוי שיהיה גובר האדם על הדבר שהוא טבעי שהוא בתמידות.

ואמר שאם לא יחלוק יגזור שלא יעברו בו מים לעולם, פירוש כי כאשר החמרי הוא מתנגד אל דבר שהוא אלקי לגמרי, אז הדבר שהוא אלקי מפסיד החמרי לגמרי... (שם פרק מא, וראה שם עוד)

...וזהו על דרך שאמרו רז"ל בפרק קמא דתענית, שלשה מפתחות לא נמסרו לשליח... והטעם באלו שלשה דברים כי כל דבר שהוא בכח ויוצא לפועל אין יציאתו לפועל כי אם על ידי הקב"ה שהוא בלבד בפועל הגמור, וזה מפני שהוא יתברך נבדל מן החומר, שכל ענין החומר הוא בכח, וכל אשר יש בו צירוף גשמי אי אפשר שיהיה בפועל הגמור, לכן הוא יתברך נבדל לגמרי מן החומר, והוא בלבד בפועל הגמור, ולא כך המלאכים, כי אף שאינם גשמיים, מכל מקום יש להם יחוס וקירוב אל הגשם, ולכך אינם בפועל הגמור, רוצה לומר שאין מדריגתם בתכלית השלימות, כי הנמצא שהוא חסר ואינו שלם בתכלית אינו בפועל, כי המציאות בפועל כאשר הוא שלם ואינו חסר, ולפיכך הדברים שכלם הם יציאה לפועל הגמור, אי אפשר שיהיה רק על ידי השי"ת שהוא בפועל הגמור... ולפיכך דוקא באלו כתב לשון פתיחה, כי אלו דברים נחשבים יציאה לפועל, אבל צמיחת העצים ושאר הויות אינם הויה שלמה, ומפני שאינם הויה שלמה אינם בפועל גמור, כי דבר שאינו נשלם אינו נחשב מן המציאות שהוא הפועל, כמו שנתבאר, וראוי שיהיה שלימות העולם הזה מה שהוא בפועל מן השי"ת, שהוא בפועל הגמור, והוא המוציא הכל אל הפועל... (שם פרק נב)

...אמנם כאשר בא יעקב אל ארם מתנגד לו לגמרי, ורצה לעקור את הכל, כי ארמי הזה אינו בכלל המציאות כלל ואינו נכלל בו, ואינו מתייחס אל המציאות כלל, אבל הוא עם שאין שם מציאות עליו, לכך התנגדות הזה כאשר יתנגד ההעדר אל המציאות, שזהו התנגדות גמור, לא כמו במצרים, כי החומר והצורה שניהם משותפים שהם נחשבים מן המציאות, אבל התנגדות ארם נחשב התנגדות העדר ומציאות שהוא מבקש להעדיר הכל. וזהו אמרם ז"ל בפרק החליל, ארבע הקב"ה מתחרט עליהם שבראם, ואלו הם כשדים ישמעאלים יצר הרע וגלות. וביאור זה כי כשדים אין מציאותם נחשבים, כי לפחיתותם אין שם מציאות עליהם, והם דומים לבריאה שהיא טפילה ונמשכת אחר בריאה אחרת, כמו התולעים, שלא יחשוב כי יש בהם בריאה בפני עצמן, רק שהם נמשכים אחר בריות אחרות, ומצד עצמם אין ראוי להם הבריאה... ולכך הקב"ה שהוא משפיע המציאות בודאי מתחרט עליהם מצד עצמו... (שם פרק נד)

...ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, מזה מבואר לך כי כל דבר שבא מעולם הנבדל, כמו הנהר שהוא יוצא מעדן להשקות הגן, כשהוא בא אל עולם הטבע הוא עולם הרבוי יפרד לארבעה ראשים, כי זהו נגד הפירוד והריבוי שהוא בעולם הרבוי, ולפיכך הגאולה שבאה מעולם העליון הנבדל היה מתפרד לארבעה ראשים, הם ארבע לשונות של גאולה... (שם פרק ס)

ויש לשאול הנה השמים כסאו והארץ הדום רגלו, ויהא שכינתו בעליונים, ולמה בחר לשכון בתחתונים, ובדבר זה מעלין ולא מורידין, יהיה אלקותו בעליונים למה צריך תחתונים שהם עפר רימה ותולעה, ואמנם אם נמצא שכל דבר המציאות תלוי בשכינתו בתחתונים, ודבר זה הוא הכל, מעתה הוסרה השאלה. וכאשר תדע כי הוא יתברך מצטרף לנמצאים במה שהם עלולים, כי הוא יתברך שהוא עילת הכל רצונו בעלול, כאשר יש עלה יש כאן עלול, נמצא כי התקשרות הסבה הראשונה בנמצאים מצד שהוא יתברך עלה להם והנמצאים הם עלולים ממנו, וכבר הארכנו בקשור הנכבד הזה למעלה אצל "ויקרא אליו מתוך הסנה". וכאשר התבאר זה, אם כן אין עליך לומר שמיוחדים בזה העליונים כי אם התחתונים, כי במה שנקראים עליונים הם פועלים בתחתונים, והם כמו עילה נחשבים, ואין עיקר עצמם שהם עלולים אבל התחתונים במה שהם תחתונים הם עלולים בעצמם, ולפיכך החבור האמיתי שיש לסיבה הראשונה שהוא עלה באמת הוא בתחתונים במה שהם עלולים באמת... (שם פרק סו)

הנה יש לשאול איזה מקום מנוחתו, שיהיה מקום כבודו בתחתונים אשר נראה שהכבוד מרוחק מהם והם בעלי חומר גס ועכור, ואיך בהם נמצא ראוי לחבור הקדוש הזה. דע כי אם שהתחתונים האלו הם פחותים, ויש להם חומר עב וגס מצד עצמם, בשביל זה לא ימנע שלא ימצא בהם מעלה מצד שהם השלמת הכל, והנה תמצא כמו כן שהארץ שהיא יסוד התחתון והשפל מכל הנמצאים, יש בה מעלה מצד השלמת הכל, שמפני שהוא אחרון מכל היסודות על ידם יושלם הכל, כי לעולם הדבר יושלם על ידי האחרון, שהוא השלמה, ולפיכך בכל מעשה בראשית שקולה הארץ כמו השמים, כי לפעמים מקדים השמים ולפעמים מקדים הארץ, לומר לך ששקולים, כמו שאמרו במדרש ויקרא רבה... והיינו מפני שהשמים שהם עליונים ונחשבים התחלת הכל, והארץ שהיא תחתונה במוחלט שלימות הכל, שעל ידה יושלם, כמו שיש לכל אחרון משפט השלמה, וראוי שיהיו שניהם שקולים, כי התחלת הכל והשלמת הכל שניהם כח כללי יש בהם, זה מצד ההתחלה שהוא התחלה אל הכל, וזה מצד ההשלמה שהוא משלים הכל... (שם פרק ע)

ובפרק ד' דנדרים תניא, ז' דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן, תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח... וביאור ענין זה, כי רז"ל יודעי מצפוני החכמה כאשר עמדו על ענין העולם הזה אמרו, מאחר שיש לעולם הרכבה וחבור מדברים מחולפים, והעולם מורכב מהם והפשוט קודם למורכב, אם כן יש דברים יאמר עליהם שנבראו קודם שנברא העולם המורכב והם דברים פשוטים, ואין לומר שאין הרכבה רק באותן המורכבים מד' יסודות, אבל השמים וד' יסודות פשוטים אין בהם הרכבה זה אינו, שהרי הגשם יש בו הרכבה, שהרי כל גשם מתחלק לחלקים, ואם כן כל גשם מורכב מן החלקים, וגדר הגשם הוא שיש לו התפשטות האורך והרוחב והגובה, ואלו הם גדר הגשם, ואם כן הגשם יש לו הרכבה מאלו הרחקים שהם האורך והרוחב והגובה, וכאשר הפליגו חכמים עוד בחכמה על צורת העולם הזה מצאו, כי המורכב האחרון הוא האדם, קודם לו מורכב הבעל חי... וקודם לו הגשם הפשוט הנאמר על ההרחקים בלבד, וזהו התחלת העולם. כי כל שבעולם הוא גשמי, ודבר ברור הוא, כי הגשם הפשוט אשר יש לו הרחקים השלשה, דהיינו האורך והרוחב והגובה יש לו שש פאות, דהיינו פאת המעלה ופאת המטה, ופאת הימין ופאת השמאל, ופאת הפנים ופאת האחור והם שש פיאות. ומפני כי אלו פיאות נוכחים זה לזה נחשב האמצעי שאינו פאה, רק עומד באמצע לענין בפני עצמו, והם נקראים שש קצוות עם היכל הקודש באמצע, כי האמצעי מה שהוא באמצע אין לו בחינות שום צד כלל. ודבר זה יש לו מעלה נבדלת מן הגשם, כי כל גשם יש לו התפשטות צד, שזהו ענין הגשם התפשטות הרחקים, והאמצעי שעומד באמצע מתייחס לדבר בלתי גשמי שאין לו רוחק, ולכך נקרא היכל הקודש מקודש מן הגשמי. ונחשב העולם הגשמי מורכב מאלו שש פיאות, והאמצעי הם שבע דברים, וכאשר הפשוט קודם למורכב, שדבר זה ידוע כמו שאמרנו למעלה, שהפשוט הוא קודם למורכב, אם כן אתה צריך לומר שיש ז' דברים ואינם מתיחסים לעולם בגשמי כלל, שהרי הגשם הוא שמורכב מאלו הפאות, אבל הם דברים בלתי גשמיים, והם קודמים לעולם, והם מתיחסים לפשוטים יותר במה שאין בהם חבור הפיאות, רק כל אחד מתייחס לפאה אחת פשוטה מבלי הרכבה. ואם תאמר איך יצויר דבר זה, שהרי כל פיאה בגשם, שזה אין קשיא, כי אין אנו אומרים רק שהוא מתיחס בענינו אל פיאה ההיא בלבד, רק כיון שהגשם מורכב משש פאות, והשביעי העומד באמצע ואי אפשר שלא ימצא הפשוט קודם לו, והוא פשוט יותר מבלי חבור כלל, שכיון שהעולם הגשמי הוא מורכב, וכל מורכב אחרון צריך שימצא קודם לו הפשוט, שאין לו הרכבה זאת, שכל מורכב ימצא לפני פשוט, וכל אחרון ימצא לפניו קודם על זה יאמר כי אלו ז' דברים נבראו קודם שנברא העולם... (שם)

...ונראה כי מפני שהיה רב אשי סובר שהיו הראשונים טועים אחר העבודת גלולים, מחמת שהיו אומרים כי ההתחלה אי אפשר שתהיה אחת, שאם היתה ההתחלה אחת, איך יבא מזה רבוי בעולם, וכבר הסכימו על זה איזה חוקרים בחכמתם, כי מן דבר שהוא אחד לא יבא רק אחד, כי הרבוי אשר יש בו דברים מחולקים איך יושפע זה מדבר שהוא אחד דברים שהם מחלפים, כמו שאי אפשר שיושפע מן האש דבר שהוא חלופי, רק האש פועל חמימות והמים פועלים קרירות, ולא תמצא שיהיה דבר אחד פועל שני דברים מתחלפים, כך אי אפשר שיבאו דברים מתחלפים מן אשר הוא אחד, ולפיכך גזרו בדעתם שההתחלות הם רבות. וקושיא זו הגדילו מאד, עד שקצת חוקרים התירו ספק זה באמרם כי מן ההתחלה שהיא אחת יושפע מאתו שכל אחד, והשכל הזה משיג עצמו ומשיג עלתו, ובמה שמשיג עלתו הושפע ממנו גלגל וזהו התחלת הריבוי, והאריכו בדברים אלו, וסוף סוף נשארו במבוכה עם קבלתם שהוא אחד ואין זולתו.

וכבר מצאתי לאיזה אנשים שקבלו דעתם במה שאמרו ברבוי ההשתלשלות והמשיכו על זה דברי תורה, ואומר אני כי הנמשך אחר זה הוא חטא גדול מאד מאד, כי שולל מאתו יתברך בריאת כל העולם, ויאמר שהעולם הזה נברא על ידי אמצעיים חס ושלום לומר כך ולהרהר כך... אך אנחנו המאמינים בתורת משה, אנו אומרים כי הוא יתברך ברא הכל, והקושיא איך יבא הרבוי מן האחד הפשוט, אנו אומרים כי מן השי"ת אשר הוא אחד נשפע ממנו דבר אחד, והוא ראשית הבריאה, ואחר כך הושפע עוד על הראשית, וחלוק גדול יש, כי כאשר הראשית כבר נמצא, אז יושפע על זה עוד, שאלו הושפע מאתו שני דברים כל אחד בפני עצמו, היה קשה איך יושפע מן האחד שני דברים מחולקים. אבל יושפע ממנו דבר אחר, והוא ראשית הבריאה, ואחר כך הושפע על הראשית, והרי חלוף ורבוי הנמצאים הם מצד המקבל, כי אף כי מן האחד לא יושפע רק אחד, מכל מקום כאשר נמצא האחד אשר הוא אחד, אז מצד המקבל אשר הוא נמצא עתה שייך תוספת, כאשר המקבל ראוי אל מה שיתווסף עליו, ולכך הכל הוא מצד המקבל. וזה כי הנברא מצד שהוא עלול הוא חסר וצריך השלמה, כי האדם נברא וצריך אליו השלמה, היא האשה, ודבר זה אי אפשר שיהיה נברא השלמתו עמו ולא יהיה חסר, אם כן היה העלול שלם בעצמו, ודבר זה אי אפשר, רק שנברא חסר והושלם על ידי דבר שהוא עזר...

בזכות מעשרות, דכתיב בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא מעשרות, דכתיב ראשית דגנך וגו', ובאור ענין הזה, כי הכל מודים שהעולם נברא בשביל שיש כאן התחלה, וכל התחלה היא יחידית, ולכן ראוי להיות נברא העולם מן השי"ת, שמן האחד יושפע אחד, ובשביל אותה התחלה נברא הכל, על זה אמר שנברא העולם בשבילו, כי כבר אמרנו שאי אפשר שיהיה העולם בלא השלמה, ולכך אם לא היה התחלה לא היה אפשר להיות נברא הריבוי, כי לא יבואו דברים מתחלפים מן האחד, כאשר אין כאן מקבל, אבל כאשר יש מקבל, הוא התחלה, מזה מתחדש הרבוי מן השי"ת כי אי אפשר שיהיה המקבל בלא השלמה... (נצח ישראל פרק ג, וראה שם עוד)

נלכדה ביתר ונחרשה העיר וכו', כאשר הנמצאים הם מחולקים בעצמם, עד שתמצא שיש בהם שהם הפכים לגמרי, כמו האש ומים, ובמין האדם גם כן, אף שכולם משתתפים שהן מין האדם ימצאו מתחלפים, עד שתמצא אומה מסוגלת לזה ואומה לענין אחר הפך זה, ודבר זה נראה לחוש, וכל שכן באומה ישראלית שהיא מתחלפת מכל האומות, ויש באומות שהם הפכים להם לגמרי, ולפיכך אמרו אין לך דבר שאין לו זמן מיוחד, כמו שאמר שלמה ע"ה... וכל המציאות הוא תחת הזמן, וכמו שהוא מציאות מיוחדת בפני עצמו, כך יש לו זמן בפני עצמו, כי הזמן בו הוית הנמצאים, וכמו שהזמן בו הוויית הנמצאים, כן תמצא זמן מיוחד שבו הוא הפסד הנמצאים, ולפיכך שנינו ה' דברים ארעו לאבותינו וכו', כי הזמן הזה בפרט מיוחד אל אותם שהן מתנגדים... (שם פרק ח)

הדביקות שיש לישראל אל השי"ת, אף כי נפלא הוא בעיני האדם הדביקות הזה, שיהיה האדם דבק בבורא, הנה מעידה התורה הנאמנה שאמרה התורה "ואתם הדבקים בה' אלקיכם", וגם השכל מחייב דביקות זו מצד הנבראים, כי מאחר שנמצא העולם הזה מאתו, אי אפשר שלא יהיה להם דביקות וחיבור אל אשר פעל אותם, כי לא יבא דבר מדבר רק אם יש לו צירוף אליו... (שם פרק יב)

כל דבר שהוא בעל גשם או מתייחס אל גשם הוא בעל תכלית, כי אי אפשר שיהיה גשם בלתי בעל תכלית, ודבר זה מבואר ליודעים, ומעלת ושלימות הגשם בתכלית שלו, כי בתכלית הדבר שם נשלם הדבר, ולכך שם שלימותו, כי אין ראוי שיהיה בשלימות דבר כאשר לא הגיע אל שלימותו. ודבר זה מה שאמר לפני שבר גאון, שרוצה לומר כי לפני השבר, שהוא הסלוק וההעדר היה התכלית שלו, ותכלית הדבר שם הוא שלימותו, כי אין ספק כי בתכלית הדבר שם הוא נשלם, ומפני ששם הוא נשלם, ראוי שיהיה שם שלימותו... ומזה תדע, כי הדבר שהוא בשלימותו ובמעלתו בעולם הזה, תדע כי זהו תכליתו ואיננו מוכן לשלימות אחר יותר גדול מזה... (שם פרק כ)

...וזה כי הדעת מחייב שיהיה השי"ת לבדו בעולמו, וזהו "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא", כי אם העולם נוהג בהנהגתו לעולם, היה הוא יתברך מצטרף אל הנמצאים תמיד, והוא יתברך נבדל מכל הנמצאים, אף שהוא יתברך מצטרף אל הנמצאים במה שהוא סבה ועלת הנמצאים, מכל מקום הוא נבדל מהם גם כן, ולפיכך במה שהוא סבה להם מנהיג אותם, ונותן להם הויה, ובמה שהוא נבדל מהם הוא נשגב לבדו ולא נמצאו הנבראים, ולפיכך וחד יחרב, שנאמר ונשגב ה' לבדו, שיהיה הוא יתברך בלבד ואין נמצא אתו שום מציאות עוד, כי הוא יתברך עלה לנמצאים והם עלולים, ואם היה העלול נמצא תמיד היה משתוה אליו העלול שיהיה נמצא תמיד... (שם פרק כז)

במסכת פסחים אמר רבי יוסי ב' דברים עלו במחשבה לבראת ערב שבת ולא נבראו עד מוצאי שבת... ותשובת שאלה, דע כי חכמינו באו להגיד על ענין הטבע ועל מעשה האדם, כי מעשה האדם הם יותר מן הטבע, וכאשר השי"ת ברא בששת ימי בראשית כל ענין סדר הטבע הפשוטים והמורכבים והשלים את העולם, נשאר עוד בכח לעשות עוד הרכבה יותר כמו דבר שזה שנבראו הבהמות והרכבתם להתחבר בהמה אל בהמה, וזהו הרכבה... שהרי מינים מחולקים לא יצאת הרכבה זאת אל הפעל בששת ימי בראשית, שהיה זה בכח, והאדם שהוא מוציא אל הפועל הדברים אף שאינם לפי הטבע, הוציא דבר זה לפועל... (באר הגולה באר ב)

...ויש לך להבין זה בעומק החכמה, כי הנגעים בפרט אינם ראויים שיהיו בעולם ואין להם מציאות כלל מצד עצמם, רק שהם באים במקרה בלבד ואינם בעצם, ולפיכך השי"ת אשר מחוייב המציאות רחוק ממנו דבר שהוא במקרה, כי הוא יתברך מחוייב המציאות, והמקרה אין לו מציאות כלל, רק במקרה קרה, לכך השי"ת מטהר את ספק נגע, לומר שלא נמצא הנגע הזה, כי מציאותו דבר מקרה ואין לו מציאות אצל השי"ת שהוא מחויב המציאות, אבל שאר מתיבתא דרקיעא אשר הם אפשריים ואינם מחוייבים בעצמם, אצלם אין דבר שהוא מקרה כמו הנגעים כאילו אין להם מציאות כלל, רק יש להם מציאות אצלם, כי אינם מחויבי המציאות... (שם באר ד)

במדרש בראשית רבה, יהי ערב אין כתיב כאן רק ויהי ערב, אמר רבי אבהו מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו, אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי... והמדרש הזה הוא לקצת בני אדם בתכלית הריחוק, שיהיה בורא ורואה העולם שאין טוב ומחריב אותו ויברא אחר, אף לאומן בשר ודם אין ראוי דבר כזה, כל שכן בבורא העולם אשר לא ייעף ולא ייגע ואיננו בן אדם ויתנחם.

אבל בני אדם לא ירדו לפנימיות המאמר הזה ולא עמדו בסודו. וזה כאשר תמצא בכל הנבראים אשר ברא השי"ת אותם היה בורא עולמות ומחריבן, ואמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי, וזה כי מתחילה ברא הנבראים, ובשעה שנבראו ולא היה בעולם מציאות אחר היו אותם הנבראים עיקר הבריאה, ושם המציאות עליהם, עד שברא השי"ת את האדם שהוא עיקר המציאות, ואמר דין יהניין לי יתהון לא יהניין לי, ובזה נחרבו שאר הנמצאים, כאשר בחר השם יתברך באדם הוא עיקר המציאות, כלומר שאין שם מציאות נופל עליהם, וכמו כן הוא בכלל מעשה אלקים, שמתחילה היו בעולם האומות, והם היו המציאות של עולם הזה כאשר עדיין לא היה העם אשר בחר השי"ת, וכאשר היו ישראל לא היו נבחרים העובדי כוכבים, ושוב לא יחשבו מציאות כלל... (שם)

...דע כי הוא יתברך הוציא את הנמצאים כולם לפועל המציאות בששת ימי בראשית בעצמו ובכבודו, לא על ידי שליח הוא הטבע, כמו שהיה אחר ששת ימי בראשית, שהשי"ת מנהיג את עולמו על ידי השליח, והוא הטבע, וכאשר ברא את העולם הוא יתברך מאחד את הנמצאים כולם, וכמו שהוציא אותם אל הפועל בששת ימי הטבע, כך אחר ששת ימי המעשה מאחד הוא יתברך את הנמצאים עד שהם אחד ואינם מחולקים, וזהו מה שאמר שהוא יתברך מזווג זיווגים, כי הזיווג הוא האחדות והתקשרות הנפרדים, שכך ראוי שיהיה העולם מתאחד, ופועל הזה מתיחס אל השי"ת דוקא ולא אל שום פועל טבעי ולא אל זולת זה מן הפועלים... (שם)

...אמנם סדר חיבור העולם זה עם זה, שדבר זה אין קרוב אל השי"ת, רוצה לומר חבור האדם, ולכך הוא בשל זה, והעריות הוא חבור הנמצאים זה עם זה כפי מה שהוא חבור המציאות, על זה נבנה סוד העריות, כי העריות הוא חבור האדם אל אשר ראוי לו, והוא יוצא מן סדר חבור המציאות, ואין זה כמו מעשה בראשית, ולכך הוא בשלשה, נמצא מדריגת החכמה שלשה, האחד החכמה מה שהגיע אל מרכבות כבודו יתברך, והשני דברי חכמה השייך אל פעולותיו שהוא פועל בעצמו, והשלישי חכמת סדור וחבור המציאות זה עם זה באיזה ענין ראוי להם החיבור, וזה נקרא חכמת עריות, ואין חכמה עליונה שאינה נכללת בג' מיני חכמות אלו...

אמר רבה בר בר חנה, לדידי חזי לי ההוא אקרקותא דהוה כי אקרא דהגרוניא, ואקרא דהגרוניא כמה הוין שתין בתי, אתי תנינא בלעא, אתא פישקנצא ובלעא לתנינא, וסלקי ויתיב באילנא, תא חזי כמה נפישא חילא דאילנא. ועל המאמר הזה חושבים מחשבת אוון כי הם דברי הבאי, ויתבאר לך כמו שהרחיקו אותו כך הם דברים עמוקים מאד, במה שדרך חכמים לעסוק בציור העולם ובסדור שלו, איך הוא סדורו וקשורו זה עם זה עד שהעולם מקושר ומסודר יחד עד שהוא אחד, שכך ראוי שיהיה אחד לפי שהוא מפועל אחד... וכאשר אדם רואה חלוק הטהור והטמא, גוזר דעתו שיש כאן חלוק, ומפני יחוד שמו יתברך באו חכמים לבאר כי אין הדבר כך כלל, כי העולם הוא אחד ובא מפועל אחד, הוא השי"ת, ואם הרחיקה אותם התורה, דבר זה בשביל שהם רחוקים ונבדלים מן עיקר העולם הוא המציאות, ולכך הם טמאים בעבור ריחוק שלהם מן העולם, ואסרה התורה אותם לאומה הטהורה והקדושה, ובשביל זה אין לומר עליהם שהם מסולקים לגמרי מן המציאות, ולעשות אותם מחולקים לגמרי, רק הם נמשכים אחר העיקר, כמו כל דבר טפל שנמשך אחר העיקר. ולפיכך החכמים יודעי מצפוני החכמה חלקו עולם הזה לב' חלקים, החלק הראשון הוא המציאות בעצמו, והם הם דברים שאין להם המציאות בעצמם אבל הם נמשכים אחר עצם הבריאה, והרמב"ם כתב שיש נמצאים שאינם עצם הבריאה, ואם שכתב דברים אחרים ממה שהתבאר כאן, מכל מקום יש דברים נמשכים אחר עצם הבריאה, עד שהם מקושרים עם עיקר המציאות, עד שהעולם הוא מסודר מקושר יחד, ואותם שאינם עיקר הם הדברים הטמאים, אין להם חבור אל המציאות שהוא טהור, מחוץ למחנה המציאות מושבם וסדורם, וכבר אמרנו במה שהתבאר, כי התורה נמוס המציאות, וכאשר התורה שהוא נמוס וסדר המציאות הרחיקה הדברים הטמאים, נמצא כי הדברים הטמאים הם רחוקים מן המציאות ונבדלים מהם.

וחלקי המציאות הם ג', יש מתייחס למים ויש מתייחס לאש ויש מתייחס לאויר, כי אלו ג' הם יסודות, והם נקראים אש"ם בספר יצירה, ומבוארים במקומות הרבה שהם יסודות הכל, ולא נמנה עמהם יסוד העפר לטעם מופלג, כי יסוד הזה שיש לו המטה במוחלט אינו מתחבר עם הג' יסודות שאין להם המטה במוחלט, ולפיכך הארץ יסוד נבדל לעצמו... ותמצא כי יש בריה טמאה כמו הצפרדע המתייחסת למים, ויש בריה טמאה המתייחסת לאש, כמו תנין שהוא נחש והוא שורף בארס שלו, ויש בריה טמאה המתייחסת לאויר, והוא העורב הפורח באויר... ויתיב באילנא, פירוש ענין זה, דע כח העולם הזה דומה אל אילן אחד, שנמשך מן העיקר עד סוף האילן, ויש לו ענפים הרבה נמשכים זה אחר זה, וכן הוא העולם שנמשך מן הסבה הראשונה והוא העיקר, וזהו אמרם כופר בעיקר, ומשתלשלים חלקיו זה אחר זה עד סוף השתלשלות חלקי המציאות, ויש עוד מציאות משתלשלת והם אינם מעצם העולם, אבל הם נטפלים נמשכים אל העולם, שהוא המציאות בעצמו, וזה בעבור פחיתותם, לכך אינם עיקר העולם, ומפני שחלקי המציאות משתלשלים זה אחר זה, ותמיד אשר הוא יותר עיקר ועצם המציאות קרוב יותר אל העיקר, והוא הסבה הראשונה, שהוא עיקר הכל, והוא נושא הכל ועצם המציאות הוא וקודם וראשון אל אשר אינו עיקר כל כך, ולפיכך נקרא השתלשלות חלקי המציאות זה אחר זה מן הסבה הראשונה שהוא עיקר הכל אילנא. ויש דברים שהם נבדלים מן המציאות לגמרי, שאינם עצם המציאות אבל הם כמו דברים מקריים שהם נמשכים אחר העצם, כך אלו דברים נמשכים אחר עצם העולם, ואף כי יש בעצם המציאות גם כן יותר עיקר, והוא קרוב אל הסבה הראשונה, שהוא עיקר הכל, שלכך נקרא אילנא. מכל מקום נכללו כולם בשם עצם המציאות, ועם שיתחלפו שהאחד יותר עיקר מן האחר, אבל יש דברים שהם נבדלים מן עצם המציאות, והם דברים פחותים שאינם רק כמו מקרה הנמשך אחר העצם, ואינם נכללים כלל בשם עצם המציאות, ומפני כי הדברים הטמאים לפחיתתם מחוץ למחנה מושבם כמו שהתבאר למעלה, ועם כל זה הם מתקשרים ומתאחדים עם עצם המציאות עד שהכל אחד, ובזה העולם אחד, ועם שהם נבדלים מן המציאות אינם נבדלים לגמרי, שאם כן היו הנמצאים מחולקים, אבל הם אחד, לפי שיצאו מפעל אחד, ולפיכך צריך שיהיו גם כן מסודרים מתאחדים עם האילן הזה עד שהוא אחד לגמרי... וכך באלו דברים גם כן, עם שהם מציאות שאינם בעצם, והם נמשכים אחר מציאות העולם אשר הוא בעצם יש בהם סדר, כי אשר הוא יותר רחוק ויותר נבדל מן המציאות העולם אשר הוא בעצם, מכל מקום הוא נטפל ונמשך אחר דבר שאינו כל כך רחוק רק שהוא מתייחס בדבר מה אל עצם המציאות מקבל אותו, עד שהדבר אשר הוא יותר קרוב מכל הוא נמשך אחר האילן, והאילן הוא השתלשלות המציאות מקבל אותו... (שם באר ה)

...הרי כבר ביארנו לך בדברים אלו וכיוצא בהם, שאף אם נמצא דבר בזה בדברי חכמים, הרצון בזה על מהותו בלבד, כי לכל בעל חי יש מהות בפני עצמו, מצד שהוא בעל חי זה, ובעל חי זה שנקרא ראה, חוש הראות שלו בתכלית החדוד, עד שמצד כח חוש הראות עומד בבבל ורואה נבילה בארץ ישראל, ואף כי יש מונע לדבר זה מצד החומר, סוף סוף מהות חוש הראות שלו כאשר הוא מופשט מן החמרי הוא כך, כי הדבר נאמר על חוש הראות מצד מהותו העצמית, כי יאמר על האדם שהוא חי מדבר, אף שהוא אלם ואינו יכול לדבר, כי מצד המהות המופשט הוא חי מדבר, ואף כי יש לו מונע מצד החומר כי לא דברו רק מענין המהות... (שם)

ואין לך דבר אשר לו המציאות הגמור כמו שיש לדין, כי הדין הוא דבר מחוייב שיהיה, וכל דבר שמחויב שיהיה יש לו המציאות הגמור, ולפיכך כאשר נברא העולם בכל מעשה בראשית נאמר שם אלקים, שהוא דין, ודבר זה בארנו בכמה מקומות... (שם באר ו)

הנבראים אשר ברא ה' יתברך בעולמו כלם הם פועלים בעולם אשר נבראו בו, וכל אחד לפי מעלתו וחשיבותו גודל פעולתו, הנה השמים וכל צבא השמים כולם פועלים מסבבים הרקיע, ופועלים בתחתונים כמו שבראם השי"ת וסדר אותם, וכן התחתונים כולם פועלים, הארץ היא שפועלת ומוציאה צמחה וכל אשר הוא יוצא מן הארץ היא פועלת... עד שאין אחד בטל, והכל פועלים בעולם אשר נבראו בו. וכל פעולה היא מתיחסת אל הפועל, כי החמימות אשר היא פעולת האש מתייחסת אליו... (תפארת ישראל פרק א)

ונמצא לך ההפרש שיש בין האדם ובין כל הנמצאים התחתונים ועליונים, כי העליונים שלימותם בפועל, ואינם צריכים להוציא שלימותם אל הפועל, והתחתונים זולת האדם אין להם גם כן יציאה אל הפועל, כי מה שנבראו עליו אין השתנות ויציאה לפועל בהם, אך האדם הוא בכח, ויוצא אל הפועל, ויראה ששמו מורה על דבר העצמי לו, שהוא מיוחד בו האדם מכל. וזה שהוא נקרא אדם, על שהוא עפר מן האדמה... (שם פרק ג)

...וזה כי כבר אמרנו שהאדם יש לו סדר בעצמו, וכל אשר הוא מסודר היציאה מן הסדר שלו הוא בו' פנים, כמו שתאמר הנקודה הזאת המיוחדת במקום זה יש לה יציאה שיוצאת מן היחוד והסדר שלה לימין או לשמאל או לפנים או לאחור או למעלה או למטה, ואלו ו' דברים הם מה שיש לה נטיה מן היחוד והסדר שלה, אבל הבטול לגמרי הוא דבר זולת זה, והוא ענין שביעי, נמצא שהדבר יש לו יציאה בז' דברים... (שם פרק ז)

הנה החכמים ז"ל בששה סדרי משנה חלקו כל המציאות, ואף אם נראה לאדם שהם דברים קלים מאד, אין הדבר כך, ומפני שהמציאות בכלל נחלק לחלקים אלו, החלק האחד המציאות אשר הם גשמיים, השני שהם גשמיים ובלתי גשמיים ביחד, כאלו הם מורכב, השלישי המציאות הבלתי גשמיים, וכל חלק וחלק נחלק לשנים, האחד קרוב יותר מן השני אל המדרגה הנבדלת, עד שבזה הם ששה חלקים, ולפיכך אמר אמונת זה סדר זרעים, וידוע כי סדר זרעים הם סדר צמחי הארץ וכל אשר שייך להם, וזהו המדרגה הראשונה.... (שם פרק י)

...ודבר זה מחייב השכל כדי שיהיה סדר העולם הזה לא במקרה קרה, לכך החכמים היודעים סדור העולם באמת סדרו וגזרו שנצטוה האדם מן השי"ת כמו שיתבאר, שלא יהיה סדר העולם על ידי שכל האדם, שהוא במקרה, אם ישכיל או לא ישכיל, כי השכל הוא בכח ולא בפועל, כי אין מעצם האדם ומבריאתו שיש שיהיה משכיל בודאי גם אפשר שישכיל הדברים בחילוף מה שהוא... ואיך ראוי שיהיה נסמך סדר העולם אל שכל האדם אשר הוא חוטא, ואיך דבר זה אפשר, שיהיו מעשיו הטבעיים, דהיינו תקון גופו, מסודר בתכלית הסדור מן השי"ת כאשר נראה, כי הכל מסודר בחכמה, ואילו מעשים שהם מצד השכל לא יהיו מסודרים מן השי"ת, ועוד המציאות הזה הוא אפשרי מצד עצמו, והוא מחוייב מצד עלתו, כי מצד השי"ת הוא מחוייב, ומוכרח שיהיה נמצא שהוא גוזר מציאותו, ומאחר כי מציאות האדם מחוייב מן השי"ת, ואם אתה אומר כי סדר הזה הוא נמשך אל שכל האדם, היה מציאות האדם אינה מחוייבת מצד העלה כלל, שהרי סדר שלו נמשך אל שכל האדם שהוא אפשר, ובודאי אם אין סדר למציאותו הרי מציאותו בטל, לפיכך אי אפשר רק שיהיה האדם מסודר מן השי"ת לגמרי מצד העלה... 

מופת שני, כי כל הדברים אשר בראם השי"ת הכל הוא בשלמות, ולא נמצא דבר חסר בעולם, ודבר זה מעיד עליו החוש כאשר אנו חוקרין, על כן נמצאים שהם שלמים לפי מה שהם, וכמו שאמרו רז"ל גם כן כל מעשה בראשית בצביונם נבראו, בדעתם נבראו, בקומתן נבראו, ואין זה מקום לבאר הענין... וכאשר אנו חוקרין על גדר ההשלמה, הנה ענין השלמה שאין בו תוספת וחסרון כלל, שאם יש בו תוספת לא היה זה שלמות, ולכן אם היה בו חסרון הרי אינו שלם. והאדם הזה הוא חסר, כי מעלת האדם מצד השכל, ומצד הזה האדם חסר, שהוא חסר השכל... כי האדם נברא בכח על השכל, ואף אם הוציא שכלו לפועל, עדיין אין כאן שלמות, כי תמיד הוא בכח יותר לצאת אל הפועל, ואין כאן השלמה... רק מה שנתן התורה לכלל ישראל דבר זה הוא השלמת הכלל... (שם פרק טז)

...ביאורו כי כמו שהשי"ת מחוייב המציאות, כן התורה דבריה מחוייבים ומוכרחים מן השי"ת אשר סדר וגזר כך, ולפיכך לא היה נכנס לתוכו שום בריאה בעולם, רק השי"ת אשר הוא מחוייב המציאות, וכל הנבראים הם אפשריים מצד עצמם, כי לא נבראו כי אם לשמש זולתם, אבל מצד עצמם אפשריים, ולא כך התורה שהיא מסודרת מן השי"ת בעצמו, וכן ישראל הם מחוייבים מצד העלה בעצמה, כי כל עלול אף שהוא אפשרי מצד עצמו הוא מחוייב מצד עילתו יתברך, אבל שאר הנבראים ומלאכי השרת אינם מחוייבים מצד העילה, כי הם נבראו לשמש זולתם, ואין זה דבר שהוא מחוייב, ולפיכך אמר שלא היה מניח אחד לכנוס לשם, כי אינם שייכים לזה, עד כי באו ישראל אשר הם מחוייבים מצד העלה יתברך כמו התורה... (שם פרק יז)

...ודבר זה מפני כי הקול מורה על המציאות, שזה ענין הקול שהוא יוצא אל המציאות והוא נשמע אל אחר, ודבר זה מבואר מעצמו... כי דברים שאין להם מציאות בשלמות הוא יושב דומם, כדכתיב ישב בדד וידום כי נטל עליו, וכאשר נתנה התורה ויצא הסדר השכלי לפועל שקודם זה לא יצא סדר השכלי אל המציאות בפועל ועתה יצא לפועל, היה עם זה קולות, שהקולות מורה על היציאה לפועל, ואין כל הדברים שוים, כי יש מציאות חסרה ואינה מציאות שלמה, אבל התורה היא מציאות שלמה, ואינה מציאות חלק, לפי שהתורה היא צורת כל העולם והשלמתו כמו שאמרנו, ולכך נתנה התורה בחמשה קולות, ולא נתנה בשנים ושלש, כי חמשה קולות הוא התפשטות המציאות לכל צד, והאמצעי שבתוכם שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, הנה מורים חמשה קולות על יציאה לפעל דבר שלם שהוא מתפשט בכל צד, כמו שהיא התורה השלמת כל העולם... (שם פרק ל)

...וכאשר אנו מעידין כי הוא יתברך ברא העולם בששה ימים ונח ביום השביעי, אי אפשר לומר שהיה פועל העולם במקרה כמו שהתבאר, ואחר שציונו שנדע שהוא יתברך פעל העולם ואינו במקרה, עדיין יש לחשוב כי אף שאין ראוי שיהיה המציאות הכללי במקרה, אבל מציאות הפרטיים יחשבו שהם במקרה, ודבר זה היו אומרים החוקרים מדעתם על הנמצאים, הודיע לנו כי אף מציאות הפרטיים אינם במקרה כלל, וציונו לכבד את האבות, ואם היו התולדות הפרטיים במקרה קרה אין כאן כבוד אבות, כי האבות הם עלה פרטית... (שם פרק מא)

ויש לשאול על זה שאמר על ג' דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, למה על אלו דברים ולא על כמה דברים אחרים, על המילה שנאמר בה "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי"... יש לך לפרש כי הנבראים נבראו בשביל שיש בהם הטוב, ואם לא היה בנמצאים הטוב לא היו נבראים, כי הדבר שאינו טוב בעצמו אין ראוי שיהיה לו המציאות, ויותר ראוי שיהיה נעדר ולא יהיה לו המציאות, אבל מציאותו בשביל הטוב שיש בו, וכמו שבריאתו הוא בשביל הטוב מכל שכן קיום העולם ועמידת כל הנבראים הוא מפני שנמצא בהם הטוב, ואם לא היה נמצא בנבראים הטוב לא היה ראוי להם הקיום, רק מצד הטוב שנמצא בכל אחד יש לו קיום, ומפני זה חתם בכל בריאה ובריאה במעשה בראשית "וירא אלקים כי טוב", וזהו בפרט, כל בריאה ובריאה בפני עצמה, ולכן בכלל כל הבריאה "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". ודבר זה, כי כאשר הדבר הוא טוב אז ראוי לו הבריאה שיהיה נברא, ונמצא הדבר שהוא טוב, וכן אין לדבר קיום רק מצד הטוב... כי כאשר יש בנברא חסרון ולכך אינו טוב, ודבר שהוא חסר וקרוב אל ההעדר לגמרי, אבל הטוב שאין בו הרע והחסרון הוא רחוק מן ההעדר, וראוי לו הבריאה והקיום, והשי"ת העיד על הכללים שבהם הטוב, אף על גב שנמצא בפרט שלהם החסרון, ולפיכך הפרטים מקבלים העדר ודאי, אבל הכללים הם עומדים, ועליהם העיד שהבריאה היא טובה, שכל מין ומין יש בו הטוב, וכלל הבריאה העיד הכתוב גם כן עליהם שנאמר "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"... כי ההעדר שמקבל הנברא הוא מפני החסרון אשר הוא הרע הדבק בנברא ומביא אותו אל ההעדר, וכאשר התבאר לך דבר זה, יש לך לדעת כי הנבראים כולם תלוים באדם, שהם נבראים בשביל האדם, ואם אין האדם כמו שראוי להיות, הנה הכל בטל... (דרך חיים פרק א ג)

...מה שאמר על שלשה דברים העולם עומד, יש לך לדעת כי העולם הזה שברא הקב"ה אי אפשר שיהיה עומד בעצמו רק על ידי השי"ת אשר מאתו הכל, ושלשה דברים צריך אל העולם עד שיש לו קיום ועמידה מן השי"ת, וזה כי העולם הזה הוא צריך לטובו ולחסדו, דהיינו אל השפעתו יתברך, כי אחר שנברא צריך העולם שיושפע ממנו פרנסת העולם וקיומו, ועוד קיום העולם כאשר העולם הוא נברא לעבוד השי"ת, כי אם לא היה זה שנברא לעבוד השי"ת, ובזה כל העולם הוא חלק גבוה, אם כן אין ראוי הבריאה לעולם, כי דבר מחוייב הוא וברור שאין אפשר שיהיה דבר זולתו יתברך, ובזה שהעולם נברא לעבוד השי"ת היה כל העולם חלק גבוה, ובזה יש מציאות אל העולם, כי בזה נחשב שאין העולם יוצא מן השי"ת כאשר נברא לעבודתו יתברך, ועוד דבר שהוא קיום העולם והוא שלימות העולם שאינו מציאות תוהו ומציאות חסר, שאילו היה העולם מציאות חסר אין ראוי לו המציאות כלל, ועל ידי שלשה אלו, שהעולם הוא נברא לעבוד השי"ת, והוא עוד בריאה בשלימות ולא חסירה, וכאשר השי"ת משפיע לו חסדו וטובו ובאלו דברים העולם עומד, וכנגד זה אמר על התורה, כי העולם בעצמו הוא התורה... אם לא היה בעולם התורה לא היה נחשב העולם לכלום, כי מה שהוא לפחיתותו כאלו היה העולם תוהו ובוהו ואין בו ממש, לכך היה חוזר העולם לתוהו ובוהו לגמרי... וגם העבודה אל השי"ת, שבשביל זה נברא העולם לעבוד השי"ת, וזה אמרם בפרק בני העיר, אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר ויאמר אליו אברם במה אדע כי אירשנה, אמר אברהם לפני הקב"ה שמא בני יהיו חוטאים ואתה עושה להם כאנשי דור המבול, אמר לו... כבר תקנתי להם סדר קרבנות, בזמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאלו הם הקריבו קרבן, ואני מוחל להם". וביאור זה, כי אברהם היה יודע כי העולם לא נברא אלא בשביל הקב"ה, שנאמר "כל פועל ה' למענהו", כי אין ראוי לשום דבר שיהיה לו מציאות, כי אם אשר הוא אל השי"ת, עד שהכל צורך גבוה, ודבר זה בארו חז"ל באמרם כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו, שנאמר "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו", וכתיב "כל פועל ה' למענהו", כי אם נמצא לעצמו, הרי יש חס ושלום דבר זולת השם, ובמה שהוא לכבוד השם יתברך לעבדו, הרי בזה הוא למענהו, וזה שאמר ועל העבודה, כי מה שעובדין אל השי"ת בזה העולם הוא אל השי"ת, ואינו העולם דבר לעצמו, שיאמר חס ושלום שיש מציאות זולת השי"ת... (שם)

...שכבר ידעת כי יסודות העולם הם ג', אשר נקראו בספר יצירה אמ"ש, והם מים אויר אש, הנה היסודות לעולם שלשה הם, ולא נזכר הרביעי היא הארץ לטעם ידוע לנבונים, ואלו ג' יסודות אשר זכר בעל ספר יצירה, והם יסודות עליונים שנקראו אמ"ש שהם יסודות הכל, שמהם נברא הכל, כמו שמבואר שם, ואלו שלשה על ידי אלו ג' דברים מתקשרים בו יתברך אשר הוא יסוד הכל, ובזה העולם עומד בקיומו בו יתברך, כי התורה היא רוח חכמה ובינה, והעבודה היא האש, שהרי כך נקרא העבודה בכל מקום קרבני לחמי לאשי, ובכל הקרבנות אשה ריח ניחוח... וגמילות החסדים היא מדת המים, דכתיב "שלח לחמך על פני המים"... ולפיכך אמר על ג' דברים העולם עומד, כי העולם הזה אשר הוא מיוסד על ג' יסודות אשר זכרנו, מתקשר בו יתברך על ידי אלו ג' דברים, כי יש ליסוד הרוח קשור בתורה, שהיא רוח, יסוד המים יש לו קשור בגמילות חסדים שהוא מדת המים, ויסוד האש יש לו קשור בעבודה שהיא האש, ועל ידי אלו ג' דברים אשר כל אחד מן ג' יסודות העולם יש לו קשור באחד מהם, כמו שכתבנו, יש להם קשור עם השי"ת, כי התורה והעבודה וגמילות חסדים יש להם קשור עם השי"ת, עד שהכל מקושר בו יתברך... (שם)

...וימצא האדם לפעמים והוא חסר קנין השכל, ולפעמים הוא חסר קנין הממון, והשנוי הוא באלו דברים כמו שיתבאר, וצריך אל עמודים המחזיקים עד שלא יפלו, ועל זה אמר על שלשה העולם עומד, על האמת, שאם שקר גובר בעולם, הרי השקר הוא ביטול לגמרי אל השכל עד שלא ימצא, והרי השי"ת נתן בעולם השכל, והוא חלק אחד משלשה חלקי העולם, וכאשר האדם רודף האמת, יוצא השכל בעולם כאשר ראוי. ועל הדין עומד החלק שני שהוא קנין לאדם, והשי"ת נתן לכל אדם קנין ראוי לו, ואין האדם ראוי שיהיה נוגע במוכן לחברו, רק מה שהשם יתברך נתן לכל בריה, ואם אין דין יבא בטול לחלק הזה שהוא קנין לאדם... כאשר יש דין בעולם כל אחד זוכה כראוי וכפי אשר השי"ת ברא את העולם ונתן לכל א' וא' קנין אשר שייך לו, ועל ידי הדין כל אחד עומד בשלו... ואמר שהעולם עומד על השלום, ודבר זה שייך אל האדם עצמו, וזה כי בני אדם שנבראו בעולם נכנסו במחלוקת במה שכל אחד רוצה שיהיה הוא הכל, ולפיכך בני אדם הם מתנגדים בעצמם כאשר הם ביחד, והאחד בטול השני בעצמו, ולפיכך אמרו על השלום עומד העולם, שלא יבא מחלוקת בין איש לחברו בעצמו, ודבר זה לא מצד הממון רק מצד עצמם. הרי ג' דברים אלו שהם עמודי העולם וג' חלקים אשר הם בעולם אשר אין נמצא עוד חלק כלל... ומעתה לא יקשה הרי שמעון הצדיק מנה אחרים, כי אותם הם הסיבה שהשי"ת שהוא הסבה והעלה לעולם מעמיד העולם כמו שביארנו למעלה באר היטב, ואלו הג' דברים שלא יבא בטול והפסד לעולם מצד עצמו, ולפיכך שמעון הצדיק התחיל באלו ג' דברים מפני כי על ידי ג' דברים מעמיד השי"ת העולם, ואם אין אלו ג' בטל התחלת העולם, ורבן שמעון בן גמליאל אומר כי ג' דברים הם סבה שהעולם עומד על עמדו כאשר ראוי ולא ישתנה מצד עצמו... 

ועוד יש לך לדעת מה שאמר רבן שמעון בן גמליאל על ד' דברים העולם עומד, הנה ידוע כי אמרו העולמות הם ג', העולם השפל הזה הוא עולם התחתון, עד עולם הגלגלים הוא נקרא עולם השפל אשר הוא עולם הויה והפסד, ודבר זה לא שייך רק בעולם התחתון, וכל הויה היא על ידי אחר שפועל בו ההויה, כי אין ההויה מעצמה, ואחר כך עולם האמצעי אין בו הויה אחר שנבראו, כי עולם הזה אין שם חסרון עד שיהא צריך הויה, רק הכל בשלימות, ומפני כך העולם הזה הוא עולם השלום, כי על ידי השלימות שנמצא בהם יש בהם השלום, ומה שהעולם הזה מיוחד בשלום, אמרו ז"ל בפרק אם אין מכירין אותו, אמר רבי יוחנן מאי דכתיב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה... העולם העליון הוא עולם השכל, אשר השכל הוא השגת האמת, וקראו אותו עולם השכלים הנפרדים אף על פי שאין דעתי כך, ואין נראה דעת חכמים כך, מכל מקום בודאי הוא עולם שאין שם שקר רק אמת, כי בעולם האמצעי לא שייך לומר עליו השגת האמת, ולא כמו שאומרים כי הגלגלים חיים משכילים, כי כבר התבאר שאין כך דעת חכמים, אבל עולם העליון הוא השגת האמת, ונקרא עולם האמת...

דע לך כי תמצא כאשר ברא הקב"ה את עולמו היה נברא על ידי ג' דברים, האחד שהוציא אותם הפועל אל הפועל, כדכתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ואצל הבריאה נאמר אלקים שהוא מדת הדין, וזה אמרם כל הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כי השי"ת ברא העולם בדין... וכאשר ברא השי"ת את העולם ברא אותו באמת, כמו שתקנו חכמים בברכה פועל אמת שפעולתו אמת, כי אין בבריאתם שקר... ואלו לא היה בהם חס ושלום האמת, לא היה קיום לדבר שהוא שקר, אבל הם עשוים באמת, ופירוש דבר זה בכל הנבראים עצמם אין דבר שיוצא מן האמת.

הג' כאשר נגמר מעשה בראשית נתן השי"ת מנוח לנבראים, שנאמר ויכל אלקים ביום השביעי, ודבר זה הוא המנוחה והשלום... ואין זה מן הבריאה עצמה כלל, שהרי אין השבת בכלל ימי המעשה, אבל מכל מקום הוא קיום העולם, שהרי כתיב "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה", שהיה משלים כל המלאכה של ששת ימי בראשית, וההשלמה היא קיום הכל... (שם פרק א יח)

ולפרש לך למה הפרטים אין מגיעים רק עד ט', דבר זה יש לך לדעת כי כל אשר הושפע מן השי"ת אי אפשר רק שיהיה לו שתי בחינות, וזה שהוא ראוי שיהיה אחד מצד שהושפע מן השי"ת שהוא אחד, לכך כל דבר שבא ממנו הוא גם כן אחד. והבחינה השנית מצד המושפע עצמו שאי אפשר שיהיה אחד לגמרי בכל צד, כי כל אשר הושפע מן השי"ת נוטה מן האחדות אל הרבוי, כאשר הוא יתברך בלבד אחד, נמצא אשר מושפע מאתו נכנס במדרגת הרבוי, ואי אפשר שלא יהיה בו בחינה של אחדות גם כן, כי הושפע מן השי"ת שהוא אחד, והפעולה דומה אל הפועל שהוא אחד, ולפיכך אי אפשר רק שיהיה בדבר שהוא מושפע מן השי"ת שתי בחינות שיש בו אחדות מצד הפועל, ומתחלק מצד בחינת המושפע, והבחינה של רבוי והחלוק מגיע עד תשעה, וזה כי כל רבוי שיש בדבר הוא מצד התחלקות אשר הוא מגיע עד תשעה... (שם פרק ג יג)

...וזה כי האדם מצד מה יש לו המציאות ביותר מכל הנמצאים זולת השי"ת, שכל דבר שהוא תחת רשות אחר הרי אין לו מציאות גמור בעצמו, שהרי הוא אינו נמצא מצד עצמו והוא נכנס תחת רשות אחרים, והאדם מפני שהוא מלך בתחתונים הנה יש לו המציאות הגמור, אף כי בודאי הוא תחת העלה השי"ת... לכך עיקר הצלם בא על הפנים דוקא, כי מציאות האדם בפנים שלו ניכר האדם ונמצא מה שהוא, וזהו מציאותו... (שם שם יד)

ובאולי תשאל הנה בארנו למעלה כי המציאות הוא לדברים הנבדלים מן החומר ביותר, כמו השכל וכיוצא בזה, ולדברים החמריים אין המציאות כל כך, ואיך אפשר לומר כי יהיה אור המציאות כל כך לאדם, והוא בעל חומר נברא מן האדמה, יותר ממה שהוא למלאכים שאינם מוטבעים בחומר, בודאי אין זה קושיא, כי הדבר הזה כמו שהארכנו למעלה, כי האדם מקבל נצוץ עליון הזה, והוא בנושא הוא האדם, והנצוץ הזה שהוא מקבל יותר פשוט מן המלאכים... (שם)

דע כי מצד מדרגת מעלת האדם שהוא חביב כל כך ראוי שיהיו כל מעשיו שהוא עושה לשם שמים נראים ונגלים לפני הקב"ה, שהרי האדם קרוב אל השי"ת, ואיך לא יהיו מעשיו צפויים לפני הקב"ה, ומכל שכן לפי הפרוש שאמרנו במה שאמר חביב האדם שנברא בצלם אלקים, כי צלם אלקים הזה נותן מציאות גמור אל האדם, וכאשר יש לאדם מציאות גמור, איך לא יהיו מעשיו צפויים וגלוים אל הקב"ה, והכל מצד מעלת הצלם הזה שהוא מורה על המציאות הגמור, ודבר שיש לו מציאות הוא נודע לפני השי"ת, אבל אשר מציאותו תוהו, יש לו הסתרת פנים מן השי"ת, ודבר זה מבואר... (שם שם טו)

אמנם יש עוד טעם כי התורה מצד עצמה ראויה שתהא נמצאת בעולם ביותר ממה שנמצאו הדברים הגשמיים אשר אין ראוי להם המציאות, כמו הדבר שהוא שכלי שראוי לתורה המציאות, וזה כי התורה היא הטוב בעצמה, שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם" והטוב ראוי שימצא כמו שאמרנו, כי לכך נאמר בכל מעשה בראשית כי טוב, לומר לך כי הטוב ראוי שיהיה נמצא, ועוד כי הדברים השכלים ראוי להם המציאות ביותר, ודבר זה ביארנו בכמה מקומו גם כן, כי אין ההעדר דבק בדברים השכלים, והרי כתיב בתורה כי היא חייך ואורך ימיך, ואם כן ראוי המציאות אל התורה באשר היא נותנת המציאות, רק כי מצד העולם הזה שהוא גשמי ורחוק העולם הזה מן השכלי, לכך לא נמצאת התורה השכלית בעולם הזה הגשמי... (שם ד ה)

ורמזו בכאן דבר מופלג מאד מאד, וזה כי השכל הוא ציור המציאות, וכן התורה כולה היא ציור המציאות, וכן הוא הכתב שהיא צורה וציור הכתיבה וכל חקיקה של כתב נקרא בלשון חרות, כי הכתב יש לו צורה... (שם פרק ו ב)

...כי שמים וארץ היו תלוים ועומדים עד ששי בסיון, אם יקבלו ישראל את התורה מוטב, ואם לאו יחזור העולם לתוהו ובהו, כל זה מפני כי על ידי התורה יש חבור עליונים ותחתונים, ואם יקבלו התחתונים התורה אז הוא החבור הזה, ואז יש להם הקיום מצד התחברם יחד, ואם לאו יחזור הכל לתוהו ובהו, שאי אפשר להתקיים בהפרדם והתרחקם בריחוק והבדל מחולק, ואם כן מצד שהתורה מחברתן היא מקיימת אותם, עד שהעוסק בה לשמה ידמה ממש כאילו בנה וכו' כי בודאי הקיום הוא הבנין. (דרשה על התורה)

...ומורה זה כי העולם מסודר יחד עד שהעולם הוא אחד, כי סדר העולם היא התורה שהיא סדר אחד לגמרי, כי התורה היא אחת, וכאשר הדבר הוא מקושר ומסודר יחד, אם אחד יוצא מן הסדר דבר זה הוא ביטול הסדר להכל, וכן כאשר מקיים הסדר בדבר אחד, הוא קיום אל הכל, ולכך אמרו בעשרה מאמרות נברא העולם וכו', כלומר כי מה שהעולם נברא בי' מאמרות ולא נברא במאמר אחד, לא היה מורה זה על סדר אחד מקושר יחד, כי מה שהיה נברא במאמר אחד כל הנבראים המחולקים היה זה מפני כי כתיב "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע, מה פטיש מתחלק לכמה ניצוצות, כך דבר ה' מתחלק לכמה חלקים, ובענין זה היה נברא העולם ואם כן איך היה כל העולם שבו דברים מחולקים נברא במאמר אחד, ואם כן היה העולם מחולק כל דבר לעצמו, ועתה שנברא בי' מאמרות אשר מספר עשרה מורה שהעולם הוא אחד מסודר ומקושר יחד, ומזה יש לך ללמוד כי הצדיקים ששומרים הסדר שסידר השי"ת את העולם בזה מקיימים כל העולם... (נתיב התורה פרק א)

...דזה אינו, כי הכל נברא לשמש את השי"ת, כי הכל ברא לכבודו יתברך, כי מן הנבראים כלם ומבריאתם נראה כבוד מעשיו, ולכך הכל קודש אל השי"ת כמו שאר קדשי שמים שהם משמשים אל השי"ת כמו שאמרנו, אבל כאשר ברא הכל לכבודו והוא מכיר את השי"ת מפועל ידיו, שהרי נותן הודאה על הפרי שנבראו, הנה דבר זה הוא כבוד השי"ת גם כן... (נתיב העבודה פרק יד)

ובודאי דבר זה צריך טעם, למה שמו של הקב"ה שלום יותר מן אמת, וזה כי הוא השי"ת עושה שלום בין כל הנמצאים, ואם לא היה השי"ת עושה שלום בין ההפכים שהם בעולם, אין העולם מתקיים, כי הנמצאים יש בהם ההפכים, והוא יתברך כולל את הכל, ומצד השי"ת אשר הוא כולל את הכל שלום ביניהם, כי הוא יתברך צורת העולם האחרונה, ובזה משלים הכל, וזה ויקרא לו ה' שלום, רוצה לומר כי השי"ת צורה אחרונה לעולם, ובזה הוא יתברך כולל הכל ומקשר ומאחד הכל, וזה הוא השלום בעצמו... ומפני כי השלום הוא צורה אחרונה אל הכל, ולכך חותם הכל הוא השלום, ללמד דברם זה כי השלום הוא מן השי"ת, במה שהוא צורה אחרונה אל הכל... (נתיב השלום פרק א)

...דע כי הסכמת הכל כי המציאות הוא הטוב וההעדר הוא הרע, ולפיכך אמרו כי ביום הב' נברא הגיהנם, שהגיהנם אינו נכנס בכלל המציאות, רק הוא העדר המציאות, ויבאו שם הרשעים אשר הם בעלי חסרון... (נתיב השלום פרק ב)

ובמדרש, הכל היה מן העפר, רב נחמן אמר אפילו גלגל חמה נברא מן הארץ, שנאמר "האומר לחרס ולא יזרח", פירוש כשם שהחרס מן העפר, כך גלגל חמה מן העפר, כי הארץ משותפת לכל העולם, מצד שהארץ היא באמצע והאמצע היא רשות אל הכל ומשותף לכל, כי כל הנבראים ראוים שיהיו משותפים ביחד, שיהיה להם התחלה אחת, לאפוקי אותם שקראו גשם השמים גשם חמישי, ולפי דבריהם אין לגשם השמימי ושאר היסודות התחלה אחת, ומכל מקום אפילו אם כך הוא, הוא גשם חמישי, ולפי דבריהם אין לגשם השמימי ושאר היסודות התחלה אחת, ומכל מקום אפילו שגם השמים הוא גשם חמישי ואין חומר השמים חומר היסודות, מכל מקום נוכל לומר שהכל היה מן העפר, עד שכל הנמצאים משותפים ביחד, ואין הפירוש כי השמים הם עפר כמו שהאדם הוא בעל עפר... (נתיב הענוה פרק ג)

דע כי הדין אם היה האדם הנהגתו כאשר היה ראוי לו, מה שנברא באדם הנשמה מן העליונים, ולכך תחלת דינו נשאת ונתת באמונה, כי העליונים אין אחד מקבל מזולתו, לפי שאם אחד היה מקבל מזולתו היה בהם הרכבה, שהרי מקבל מזולתו, ודבר זה לא שייך בעליונים, אף כי הם מקבלים מן השי"ת, לא נחשב דבר זה להם הרכבה, שיהיה האחד מורכב מעצמו ומזולתו, ודבר זה לא יתכן בנבדלים שאין בהם הרכבה כלל, ולפיכך המשא ומתן מתיחס אל המורכבים שהם מקבלים מאחר, ואין במורכבים אחד עומד בעצמו, שאם היה עומד בעצמו ולא היה שום חבור אל זולתו, דבר זה הוא פשיטות, ואין פשיטות בתחתונים. והאדם יש לו משא ומתן, ודבר זה ראוי לו מצד שהוא אדם מורכב שהוא מקבל מזולתו, ולפיכך דין שלו מתחלה על משא ומתן, שאם הוא באמונה ולא לקח דבר שאין ראוי לו, ומתדמה בדבר מה אל הנבדלים... (נתיב יראת השם פרק ב)

...וכאשר נברא העולם מן השי"ת היה ראוי שיהיה הכל תחת רשות השי"ת, כי השי"ת ברא הכל, ולכך הכל ראוי שיהיה נברא לכבודו. אבל כאשר נמצא ממנו הבריאה, אי אפשר שיהיה בלא חסרון, ואין דבר זה מן השי"ת, כי אין ההעדר והחסרון מפעולת פועל כלל, אבל החסרון הוא מצד חסרון העולם שהוא העלול, ומזה ימשך החסרון שהיו המלכיות מושלים בעולם... (נר מצוה, התחלה)

...ופירוש זה, כי הים הוא רחוק מן הישוב, ואם זוכין ישראל אז האומות אין להם מציאות הגמור, כמו דבר שהוא בים אין לו מציאות, ולכך הדגים שהם בים אין להם שחיטה, וזה מפני שאין להם המציאות, כי המציאות הוא בישוב, ולפיכך אם ישראל זוכים אין למלכות כח, והם עולים מן הים, כלומר שהתחלת הווייתם אין כח חזק להם, עד שהם עולים מן הים, ואם אין זוכים, ואז עולים מחורשא שהוא בישוב... (שם ד"ה ובמדרש וארבע חיוון)

והנה לא היה הסולם עומד בשוה אלא בשפוע, להודיעך דבר עמוק, כי העליונים יותר במעלה ובמדרגה מהתחתונים, והינם מתדמים במין, לכך לא היו עליות הסולם בשוה, אלא מצד אל צד, אמנם בית המקדש שהוא בית ועד השכינה שבו שני הצדדים מתייחס לעליונים ולתחתונים והכל שוים בו, לכך ראויה שיהיה אמצע שפוע הסולם נגד בית המקדש הכלול משניהם... (גור אריה בראשית כח יג)

היום - וכן לענין יציאת מצרים חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שהדברים החשובים במדרגה לעילוי מציאותם אינם נופלים תחת הזמן, וכן יציאת מצרים ודבקות המדרגה העליונה למעלה מסדר הזמן... שהזמן תולה בתנועת השמש בגלגל, והתורה למעלה מזה, וכל הדברים שעל הזמן כל ענין הזמן שוה ואינו בזמן... (שמות יג ג)

יהיה זה - שכולו קיים, וכן במנורה המאירה למשכן, והשמן המקדש אחרים שהם גוף ועיקר אין מגיע להם הפסד, כי מציאותם אינה במקרה אלא מסדר המציאות שסדר השי"ת, על כן אין ביטול לסדר מציאותם ורק לנושא יש הפסד, שאינו כל כך במדרגה... כי לעצם הציור (של המשכן) המסודר מהשי"ת לא הגיע הפסד בטול ושינוי, ועל שינוי הגופות והחומר אין להקפיד. (שם ל לא)

במלח תמלח - ...ועוד שהמלח והמים הפכים, המים לחים והמלח יבש, ויש במדרש הזה דבר נעלם מאד, שכל הדברים הולכים להתעלות, ומים תחתונים נבדלו מהעליונים ונעשו תחתונים, וזהו היפך הבריאה והמציאות, שהכל הולך להתעלות, ולפיכך לא היו נבדלים עד שהבטיחם השי"ת להיותם קרבים על המזבח שיקנו התעלות... (ויקרא ב יג)

טוב כלב החי וגו', טוב הכלב החי שיש בו מציאות מה, מן אריה המת שאין בו מציאות, קרא המלך המת אריה המת, ואשר יש בו חיות טוב מן האריה המת, שאין בו חיות במה שזה נחשב מן המציאות,וזה אין מן המציאות, ואסור לטלטל האריה המת, מפני שכל דבר שאינו מן המציאות הוא מוקצה מן הבריות שהם המציאות, והבן מלת טוב שנאמרה לשון זה על המציאות, כמו שאמרנו למעלה, שכל עלוי שיש לגוף אין דומה בזה לנפש... (חדושי אגדות שבת ל א)

על שבזו בה תלמידי חכמים וכו', דבר זה ראוי לחורבן, כאשר אין רפואה למכה, ויש לך להבין עוד איך המבזה את התלמיד חכם אין רפואה למכתו, כאשר תדע ענין השכל אשר הוא המציאות, והחומר אין לו מציאות, ואף הצורה שהיא מוטבעת בחומר מפני שהצורה שהיא מוטבעת בחומר אין לה מציאות גמור, והמציאות הוא לדבר שעומד בלא חומר הוא השכל, ודבר זה ברור אין ספק בו, ולפיכך אמר שאין רפואה למכתו, כי המתנגד אל המציאות הגמור הוא ההעדר הגמור, ואין ספק כי אין רפואה לדבר זה שהוא העדר גמור, רק לדבר שאינו העדר גמור... (שם קיט ב)

כבר ביארנו לך כי השמים והארץ נבראו בשביל דבר אשר הוא בהשלמה ואליו ראוי הבריאה, לדעת רבי שלימות האדם מצד המילה המשלמת את גופו של אדם עד שהוא אדם שלם, ובשביל שהמילה היא שלימות האדם, לכך בשביל המילה נבראו השמים והארץ... ולדעת רבי אלעזר נברא הכל בשביל התורה, כי התורה השלמה שכלית, כמו שהמילה השלמת האדם מצד גופו... (שם נדרים לב א)

וכאשר הפליגו חכמים עוד בחכמתם על צורת העולם הזה, מצאו כי המורכב האחרון הוא האדם, וקודם לו מורכב הבעל חי, וקודם לו מורכב הצמחים, וקודם לו מורכב הדוממים, וקודם לו הגשם הפשוט, הנאמר על הרחוקים בלבד, וזה התחלת העולם, כי כל דבר שבעולם הוא גשמי, ודבר ברור הוא, כי הגשם הפשוט אשר יש לו הרחקים השלשה, דהיינו האורך והרוחב והגובה ויש לו שש פיאות, דהיינו פאת המעלה ופאת המטה ופאת הימין ופאת השמאל, ופאת הפנים ופאת האחור, והם שש פאות, ומפני כי אלו ו' פאות נוכחים זה לזה, נחשב האמצעי שאינו פאה, רק עומד באמצע לענין בפני עצמו, והם נקראים שש קצוות עם היכל הקודש מכוון באמצע, כי האמצעי מה שהוא באמצע אין לו בחינה שום צד כלל, ודבר זה יש לו מעלה נבדלת מן הגשם, כי כל גשם יש לו התפשטות צד, שזהו ענין הגשם התפשטות הרחקים, והאמצעי שעומד באמצע מתייחס אל דבר בלתי גשמי שאין לו רוחק, ולכך נקרא היכל הקודש מקודש מן הגשמי... (שם לט ב)

...כבר אמרנו לך כי התחתונים מתייחסת אליהם הקבלה, ודבר זה דבר גדול ועמוק, אם העליונים צריכים לקבל השפע תמיד, כי יש חושבין שהעליונים מקבלים שפע תמיד מן השי"ת, ודבר זה דעת רבי עקיבא כדאיתא במסכת יומא בפרק יום הכפורים (ע"ה ב'), ויש אשר ימאנו בדבר, שאין העליונים מקבלים שפע תמיד מן השי"ת, ודבר זה דעת רבי ישמעאל כדאיתא שם, וכבר האריכו בזה. והכרעת חכמי האמת הוא כך, שכל התחתונים כמו האדם וכל אשר מתייחס אליהם מקבלים קיום, והוא הפרנסה, וכל העליונים אינם מקבלים קיום תמיד אחר שנבראו מן השי"ת... והאדם לפי מעלתו ומדריגתו העליונה גובר ומתעלה על הרוחניים, והוא מבטל את סדר שלהם, עד שנותן להם קבלה אחרת שהוא בטול להם, והיינו שאמר כי בניהו אשר נשלח מן המלך כמו שאמרנו, הוא שהיה כורה בירא למטה ומסלק המים, וכורה בור למעלה להכניס יין במקומו, ואין היין הזה ענין גשמי גם כן... (שם גיטין סח א, וראה שם עוד)

ודע כי כלל המציאות הוא ג' דברים, האחד הוא התחלת המציאות, השני הויית העולם עצמו, הג' השלמת העולם, וידוע כי מצות החלה היא כנגד השלמת העולם, וזה כי גלגול העיסה הוא הרכבת הקמח, והוא דומה בעולם הרכבת הפשוטים אחר שנתהוה העולם... תרומות ומעשרות נגד העולם עצמו, דהיינו הפשוטים, שהרי תרומות ומעשרות חייבים קודם שנעשה ההרכבה, ואחר כך מצות שמיטה ויובלות שהוא ספירות שני יובל, והזמן הוא התחלת העולם, שכל העולם התחלתו הזמן, כי הכל נברא בזמן... (שם קידושין מ ב)

וכך אין התחתונים מבוררים מפני עירוב שלהם, וזה שאמר שמא רוח עברה לפניך, רוצה לומר כי העירוב שהוא בתחתונים ואין ברור בהם חס ושלום, גורם שאין הידיעה בתחתונים, כמו שיש בעליונים, והשיב לו הקב"ה כי נמצא בתחתונים שהם מבוררים לגמרי, כמו שתראה בשערות הראש, שאם היו שנים יונקים מגומא אחת ערבות השערות היו מערבבין האור שהוא מבורר בלא עירוב, וכך אמרו (נדרים פ"א) עירבוביא מביא לידי עוירא, כי ערבוב השערות הוא בטול האור, שהוא מבורר הדבר עד שאין ערבוב, ודבר זה ידוע בסוד הבריאה ובחכמות השערות אשר הם מקבלים קדושה של נזיר. ואף כי יש בבני אדם עירוב הדבר עד שאינם מוגבלים ומבוררים, כל זה מצד החומר לא מצד הצורה, אשר מצד הצורה הכל מבורר, ושלשה דברים זכרו שנמצא בהם הבירור ולא העירוב, כי העולם נחלק לג' חלקים, החלק האחד הוא למעלה כמו הרקיע, אשר ממנו הגשמים מן המים העליונים... ומביא ראיה כי הגשמים שהם למעלה השי"ת ברא אותם עד שיש הבדל בין טפה לטפה, שאם לא כך היו מטשטשים הארץ, ואף על גב שנמצא בהם הבלתי בירור זהו מצד החומר, אבל מצד הצורה נמצא בהם הבירור הגמור, וכן יעלי סלע שהם למטה שיש להם עת מיוחד, נמצא בהם הבירור הזה... (שם בבא בתרא טז א)

ועוד אמרו בפרקי דרבי אליעזר, כי רוח צפון בראו ולא גמרו, אמר מי שהוא א-לוה יבא ויגמור אותו... וביאור ענין זה, שלא גמרו לחסרון העלול, וזה על שהוא יתברך יחיד בעולם, ולפיכך אי אפשר שיהיה פעולתו אשר יבא ממנו שלם בתכלית, שאם היה שלם בתכלית היה כאן חס ושלום שניות, כי אז היה אפשר העולם שהוא העלול שלם באופן זה, שכל אחד מן המעלות היה משלים חציו, והיה פעולת כל אחד חסר מן העלה ויושלם על ידי האחר שהוא גם כן א-לוה, ולא שייך לומר שאי אפשר שלא יהיה העולם חסר מן העלה, שהרי בודאי חסר, שהרי פעולת כל אחד חסר. ודבר זה מבואר שהוא יתברך אחד ואין זולתו במה שהעולם חסר, ולא יושלם, אם כן אין עוד להשלים העולם... כי לחסרון העלול שהוא חסר יש חסרון בעולם, ואם יש בעולם עוד א-לוה למה לא נשלם החסרון... (שם כה א)

אמנם להבין דברים אלו על אמיתתם וסדר השתלשלות אלו היסודות שהם ג', ואיך נמשכים אחר עיקר המציאות הוא יותר עמוק, וכאשר אתה רוצה להבין עוד דברים חכמים בענין זה, דע כי הוא יתברך ברא הנמצאים והם משתלשלים ממנו יתברך, ויש דברים נבדלים מן השתלשלות הזה לימין ולשמאל ובסוף גם כן כמו האילן הזה שהוא משתלשל מן העיקר ויש דברים נבדלים מן המציאות לצד שמאל, וימין ושמאל הנאמר כאן רוצה לומר, שהם מחולקים זה מזה וכל אחד נוטה אל הקצה אחר, ויש דברים עוד נבדלים מן המציאות באחרית, והדברים אשר הם נבדלים מן השתלשלות המציאות הם הדברים הטמאים אשר הם נבדלים מן המציאות, כמו שהתבאר. ואשר הם נבדלים מן המציאות לצד ימין הם בריות טמאות שהם במים, שהם מתיחסים לימין, כמו שידוע למי שמבין עקרי החכמה, ואשר הם נבדלים לצד שמאל הם בריות טמאות מתיחסים לאש, שהאש מתיחס לשמאל, וכל הדברים האלו ידועים למבינים, ואלו שני דברים נבדלים מן השתלשלות העולם, שזהו נוטה לקצה הגמור לצד אחד, וזה נוטה לקצה שני לצד אחר, ולפיכך הם נבדלים מן השתלשלות האילן, אמנם הנבדל מצד סוף השתלשלות הם כמו עופות הטמאים, כי אלו בפרט הם סוף השתלשלות, וזה כי הפשוט הוא קודם וראשון לאשר הוא מורכב, כי יסודות הפשוטים קודמים למורכב, ומפני כי העוף הוא מורכב יותר מכל הנבראים שהרי לא נברא מן המים כמו בריות המים ולא נברא מן האש ולא נברא מן האדמה רק נברא מן הרקק, ולפיכך הוא מאוחר להשתלשלות מפני שהוא מורכב משנים, לכך העוף הטמא הוא נבדל מן צד הסוף, הרי לך שלשה דברים נבדלים, ולא תמצא עוד לומר שיש כאן שנבדל מן עצם השתלשלות. ואם לא היה לכל אלו דברים שום התקשרות והתאחדות כלל עם השתלשלות המציאות, לא היו ראויים שיהיו נבראים כי צריך שיהיה כל המציאות מתקשר ומתאחד...

והדבר הוא עמוק מאד והוא ידוע לבעלי מדע, יהיה לך רמז מעט, כי הדבר אשר הוא לצד מיוחד הוא נבדל מן העיקר, ומפני כי עיקר הצד הוא ימין, ולפיכך הדבר אשר הוא נבדל מצד ימין ויש לו צד מיוחד הוא יותר רחוק ונבדל מן עצם המציאות, ואשר הוא נבדל מצד השמאל שהוא גם כן צד, אבל אינו כמו צד ימין שהוא יותר צד נחשב מן השמאל, ומכל מקום הוא צד מחולק גם כן, אבל הנבדל מן הסוף שאין זה צד לגמרי, הוא יותר קרוב אל המציאות ודבר זה רמזו חכמים המחכימים בחכמתם במקומות הרבה, כאשר תפתח עיני השכל. ולכך אמרו כי אתא תנינא ובלעה לאקרקותא ואתא פשקנצא ובלעה לתנינא, כי כבר אמרנו כי אשר הוא קרוב אל עצם המציאות הוא מקבל ונושא את אשר הוא יותר רחוק... ולפיכך אמר ויתיב באילנא, ודוקא עורב, שהוא מציאות נבדל מצד הסוף, יש לו חבור יותר בזה השתלשלות ויתיב באילנא, כי מצד הסוף הוא נוסף על השתלשלות ועומד כן, ולא כן הנבדל מצד הצדדין, ואי אפשר לפרש... (שם בבא בתרא עג ב)

 אמר רבה רבר בר חנה זימנא חדא הוי אזילנא בספינה וכו', כבר ביארנו לך כי כל דברים אלו לבאר ענין הוייות הים, וכמו שהם נבדלים משאר הנמצאים שביבשה בגודל, כך הם נבדלים בכח ובחוזק, שאף על גב שיש לחשוב כי המים בעצמם אינם חזקים וקשים כמו הארץ, ויש לחשוב שגם כן כך הנבראים שהם במים שאינם חזקים, על זה אמר שאין הדבר כך, אבל הם מתוארים בחוזק יותר מיבשה עצמה, עד שאפשר לקרות עליו אגמא... הנה בזה המאמר בא להודיע ענין הוויית הים שהם נבדלים מן הבריאה שהם ביבשה בחוזק גדול, כי גם זה נמשך אחר מדריגות הים שיש לו מדריגת הימין שבו החוזק... (שם)

וקאמר גבי בהמות בהררי אלף למלחיה נמי לנקבה וכו', וביאור זה שעל מציאות זה שהוא הלויתן ראוי יותר שיהיה מציאות בכח לגמרי, כי מציאות זה שהוא הלויתן אינו דבר בפועל כמו שאר הנמצאים, וראוי שיהיה בכח, ודבר זה ידוע בחכמה מאד, שכל הדברים אשר נבראים מן המים, אין מציאותם בפועל ואין מציאותם כמו שאר נמצאים וראיה לזה שאין הנמצאים שהם מן המים צריכים שחיטה, וזה מפני כי אין להם מציאות גמורה. ועוד ידוע ממה שכל בריות המים אין להם קול, שהקול אשר נשמע מורה על מציאות בפועל, ולכך הוא נשמע, ודבר זה סתרי חכמה מאד, ולכך שייך מליחה דוקא גבי בשרא דכוורא, אבל גבי בהמה לא שייך זה... (שם)

גם יראה הדיין כאילו גיהנם פתוחה מתחתיו, כי החוטא במשפט ראוי לו הגיהנם, שאין דבר בעולם שיש לו מציאות יותר כמו המשפט, שהדבר שהוא בלתי מחוייב אין מציאותו כל כך כמו דבר שהוא מחויב, והיוצא מן הדבר שיש לו מציאות מחויב הוא בעל העדר לגמרי, ולכך הוא יורד לגיהנם, שהוא הפך המציאות, כאשר בארנו דבר זה במקום אחר, ולכך באים לשם חוטאים שהם בעלי העדר... (שם סנהדרין קסד ב)

ומה שאמר הושיט אצבעו ביניהם ושרפם, רוצה לומר כי השי"ת רוצה לבטל את הבריאה בדבר קל הוא מבטל אותם, בנגיעה קטנה שהוא נוגע בהם ומתקרב אליהם שורף אותם, ואצבע קטנה היא נגיעה קטנה, כמו שאמרו (שבת י"ג א') אפילו באצבע קטנה לא נגע בי, ואל תאמר כי איך שייך שריפה אצל הנבדלים מן הגשם, ולא שייך הפסד בזה, כי אין זה קשיא, כי כל דבר שנתהוה שייך ביטול, כי ביטול בריאותו ממנו הוא הפסד, ולפיכך אין זה קשיא כלל. ואל תתמה כי השי"ת יודע הכל וידע שיקטרגו על האדם ולמה בראם, כי אין זה קשיא, כי הדבר שנמצא בפועל המעשה יותר משובח מפני שהוא נמצא בפועל, ומפני שהוא יתברך בפועל לגמרי לכך הכל נמצא בפועל, אם לא שנמשך מן הפעולה דבר שאינו ראוי להיות נמצא, ודבר זה אין ראוי לו הפעולה, ולכן ברא השי"ת המלאכים אשר מקטרגים ובטלם... ואם אתה רוצה לומר כי זה מה שבראם ומה שמבטלם הכל הוא שכלי, והאדם הוא משיג כך והכל הוא שכלי, בריאת המלאכים וביטולם, והדבר שהוא מצד השכל נאמר עליו שהיה כך כמו שהתבאר ענין זה בכמה מקומות הוא נכון גם כן... (שם לח ב)

...דבר זה בארנו בכמה מקומות, ענין זה המעוט שממעט עצמו גורם לו הקיום, והבאנו ראיה ברורה מן הארץ שהיא יסוד הכל והפחות, ועל הארץ נאמר והארץ לעולם עומדת, מה שלא נאמר בכל היסודות, שתראה מזה כי הקטנות מביא הקיום והנצחיות. טעמו של דבר כי מי שהוא קטון אין מתנגד לו, כי ההתנגדות היא מצד השוי ודומה לו במעלה, אבל כאשר הוא שפל אין מתנגד לו, ודבר זה הוא קיום של דבר, שכל אשר יש לו מתנגד אין קיומו כל כך בעבור המתנגד אשר יש לו ומביא לו הפסד ואבוד. כי המשפיל עצמו הוא הפשיטות וכל דבר לפי פשיטתו הוא קיום שלו יותר, מפני כי אל דבר שהוא פשוט יותר אין מתנגד לו כלל... (שם צא ב)

שמש וירח עמד זבולה, דע כי לא נמצא בנבראים פעולה מהירה תמידית כמו התנועה של השמים, אשר הם מתנועעים תנועה תמידית מהירה, והשמש והירח הם המושלים בצבא השמים, ואם אין השמש והירח פועלים כל הנמצאים בטלים, ולכך תולה הכל בשמש וירח שהם המושלים, וכדכתיב (תהלים קל"ז) השמש לממשלת ביום, ואת הירח והכוכבים לממשלת בלילה, וכל הפעולות הם במדת הדין... וכאשר אין כאן דין בעולם אין ראוי התנועה הסיבובית אשר היא הקודמת לכל התנועות, וכבר התבאר בראיות ברורות דבר זה, כי התנועה הזאת היא מצד מדת הדין, וכאשר אין דין בעולם אין כאן תנועה... (שם קי א)

של"ה:

...ואז יתברר ענין קודם שנברא, ולא אמר קודם שברא. ונקדים הקדמה קטנה מה שכתב הפרדס פרק א' משער המציאות, וזה לשונו, הענין שאין דברי הקדושה והאצילות והרוחניות הדק בעניני העולם השפל הזה הגשמי, כי עניני הגוף להיות מוגשמים פחותי הערך, כאשר ירצה האדם לפעול פעולה או דבר מזולתו מהגשמיים, אי אפשר לאדם לפעול הפעולה ההיא הנרצית אליו אם לא שיתבטלו קודם כל המציאות הגוף הקודמים אל הגשמיים ההם, כדי שיתהפכו אל הדבר הנרצה בו. המשל בזה, ברצות האדם להמציא אליו בגד ללבוש, הנה יגזוז הצמר או השער מהבעל חי ההוא, והנה לפי האמת הצמר נקנה לו פעולה ראשונה מכשהיתה, ובעל חי נשאר משולל וערום ובחוסר כל, הנה שנתבטלה מציאות ראשונה כאשר בא להפעל אל מציאות זולתו, אחר כך עוד ילבן הצמר ההוא, והנה אחר ליבונה לא תשאר מציאות הראשונה אשר היה אליה בהיותה בגיזה, כי הגשם הראשון חלף הלך לו, ונקנה אליה מציאות יפה ונבחרת מהראשונה, מציאות הצמר הזך המלובן...

והנה הענין הזה במקרה הגופים, אבל דברי הקדושה והרוחניות והאצילות היפך לענין הזה, שאין אלו מקריו, ואפילו שיתפשטו מיני הנאצלים והרוחניים וילבש צורה יותר מתגלית מכמו שהיה קודם התפשטותם, לא מפני זה יבטלו מציאותם הראשונים חס ושלום, אלא אדרבה יתרבו הדברים על לאין תכלית מתעלות עד לאין קץ, ואף אם יתחלף הדק הרוחני אל מציאות יותר מתגלה, עם כל זה מציאות הראשונה לא תזוז ממקומה, ולא יפקד מושבו. 

עוד נשתנה הרוחניות בענין זה מן הגופני, כי הגופני וכל מציאותיו המתחדש הם בעילוי אל הקודמת בפרט בפעולות המכוננים בבני אדם, כי כל עוד שיפעל יתקרב אל הנרצה, וזה שבחו, ואין כן הרוחני, אלא אדרבא, כל עוד שיתגלה המציאות הקודם הוא עיקר ושורש אל מציאותו המתחדשת ומתאצלת, והשרשי שואב משורשו ושרשו משרשו, לפי רבוי המציאויות, עד שזה תלוי בזה וזה תלוי בזה, עד הקודם אל כולם, וכל עוד שיעלו הם משובחים קרובים אל המקור והשורש האמיתי, שהיא שורש כל השרשים ומקור כל המציאות מלך מלכי המלכים. 

עוד שם וזה לשונו, כי כאשר עלה רצון לפניו להאצילם הנה נצטיירו ממציאותם הצחצחות והדקות הנעלמות וממציאות הדק ההוא נשתלשלו המדרגות עד הגיעם אל הגלוי המחשבי, ושם גם כן נצטיירו מציאויות שני, ואמרנו שני, מפני שאין לחקור מה שבין אין סוף לכתר כלל, אלא שהם בדקות באין סוף והם מתאצלות בכתר, הוא שקראנו מציאותם גלוי מחשבי והדקות שבאין סוף ממשיך שפע אל השרשים הדקים שבכתר, וכן נאצלו מציאותם ממדרגה למדרגה, וכל עוד שיתקרבו אל המאציל הם נקראים פנים, וכל עוד שיתרחקו הם נקראים אחוריים, ולכן כמה פנים לפנים הנראים וכמה אחוריים לאחוריים הנראים כנ"ל... (בית ה')

...דע כי האצילות לא נתגלה אלא כדי להתגלות אלקותו על ידי הנהגתו להנהיג את העולם בחסד דין ורחמים, והנהגה שהם חסד דין ורחמים נפעלים על ידי ז' ספירות שהם חסד גבורה וכו' בסוד זכר ונקבה ו' קצוות, בסוד הזכר המשפיעים ו' קצוות בסוד הנקבה המקבלת ההשפעה להנהיג בהם את העולמות. זה לשון הפרדס פרק ה' מסדר האצילות, והוא כי עיקר ההנהגה בתחתונים אינה כי אם על ידי השש קצוות שהם גדולה גבורה תפארת נצח הוד יסוד, והם המנהלים הדנין את העולם לטוב ולרע כאשר ברצון קונם. והנה השש קצוות האלה דמות אל האילן הצריך נטיעה ושתילה, הכונה כי צריך ראשונה מציאות נעלמת שעל ידה תהיה השקאת האילן הזה, והם שרשיו התקועים בתוך הבינה, ומשם הנהר היוצא מעדן משקה גן העדנים כדי שיהיה עושה פרי למינהו, אשר זרעו בו על הארץ התחתונה היא המלכות. נמצאו אל קצוות האלה שלש מציאוית מוכרחים, והם מציאות הנטיעה שהם שרשים, ומציאות השתילה שהם ענפי האילן, ומציאות הפירות שהם למטה מקום השפעות הפעולה... (שם, ועיין שם עוד)

וזה היה חכמת אדם הראשון, אשר קרא שמות לכל דבר כדי שיוכר על ידי השם ההוא, עד שנאמר שהיתה מעלתו בזה גדולה ממלאכי השרת, כי ברוח הקודש שעליו בנה אותיות ומלות מיוחסות עם הדבור הפנימי בשביל שהשמות ההם יורו על שורש הדבר ההוא, וכאילו נאמר שבידיעת התחתונים ידע סוד המרכבות העליונות, כי כל נברא מטה יש לו שורש למעלה, שאם לא כן איך מתקשרים חלקי העולם הזה אם אין ליסודות שורש למעלה, ואם אין לנבראים שורש למעלה, איך מתפשטת ההשפעה וההשגחה מאדון הכל בהם, וזאת היתה חכמה נפלאה, כי השיג מקור ושרש כל דבר וכנהו בשם ההוא והוא ושמו ודאי... (בית אחרון)

והנה להבינך סוד זה צריך שתדע כי יחוד הספירות בדרך כלל היא על ג' אופנים... אופן יחוד א' הוא במה שהם מיוחדים מצד אצילותם, רוצה לומר כי בהיות שכוונת אין סוף ב"ה לברא עולמות בעלי תכלית ובעלי גבול, ומבלי תכלית להמציא תכלית, ומבלי גבול להמציא גבול, כדי לגלות כח אלקותו יתברך לזולתו, שהם בעלי גבול ובעלי תכלית, ולהשגיח עליהן בכל צרכיהן בתיקונן ובקיומן על עמדן, ועולם כמנהגו ינהוג ולא יהיה חרב ובטל כהרף עין חס ושלום, והיות זאת הכוונה אינה בחק גדר היכולת הפשיטות הבלתי בעל תכלית להמציא הבעל תכלית ובעל גבול כאמור, כי אם על ידי נאצליו שירדו בסוד עילה ועלול י' מדרגות, ומן י' מדרגות אצילות ירדו עוד י' מדרגות בסוד עילה ועלול שהן י' עולמות בריאה המכונות בשם כסא כבוד... ומן י' מדרגות יצירה ירדו עוד י' מדרגות בסוד עשיה, עד שירדו המדרגות לגבול והתכלית, ותכלית בעצם עד שכל העולמות יתייחדו ויתקשרו כמנורה של פרקים. והנה מצד זה השגחת אין סוף ב"ה בהם בתחילת אצילותם, במה שהשפיע בהם שפעו והאור, והאיר בהם אורו אשר כשפע האור ההוא הם מתייחדים יחוד אמיתי חזק ואמיץ ולא יחסר השפע ההוא לעולם, ומטוב השפע הם נזונים באחדות השוה מלאים שפע שבע רצון, מלאים על כל גדותם הוד וחדוה במקומו, ומשפע שלימות משפיעים בשאר עולמות בריאה יצירה עשיה לחם חקם ומזונם אשר בשפע ההוא תלוי קישור עולמות וקשור היסודות עד טבור הארץ... וזו היא כוונת קריאת שמע לפי הכוונה הנכונה שמייחד כל העולמות ממטה למעלה עד הסבה הראשונה ב"ה, שכולם מקושרים ומיוחדים זה בזה וזה בזה עלול בעלתו ועלול בעלתו לפי המדריגות עד הסבה הראשונה, שהוא בשפעו הגדול והקדוש מקשרם ומייחדם ומקיימם מנקודה הראשונה עד נקודת טבור מרכז הארץ... (שער הגדול)

...והאריך בפרדס פרק עשירי משער היכלות, כי כל דבר הוא מד' יסודות, והענין כי ד' יסודות העליונים הם חסד יסוד המים, גבורה יסוד האש, תפארת יסוד הרוח, מלכות יסוד העפר, והם מיוחדים תכלית היחוד, ועל ידי ד' יסודות האלה הנאצלים הדקים נתהוו הד' יסודות שבסדר אצילתן, והבריאה והיצירה והעשיה מדריגה אחר מדריגה מעילה לעלול, וכל ד' מדרגות בכל א' וא' מהמדרגות בעצמם באצילות יש אבי"ע (אצילות בריאה יצירה עשיה), וכולם אצילות ובבריאה יש אבי"ע, וכולם בריאה, וכן ביצירה ועשיה משל אל צורף הכסף שיבדיל לכל מין ומין בעצמו לד' מינים, וכן על דרך עשיה שבאצילות ראש לאצילות שבבריאה, ועשיה שבבריאה ראש לאצילות שביצירה... ומד' השתלשלות מדרגות אלו נשתלשלו כל העולמות מאצילות לבריאות, ומבריאות להיכלות, ומהיכלות לקליפות, ומקליפות למציאות הרקיעים הם המזלות, ומהם אל היסודות האלה העבים והמורכבים וכו', על כן נמצא לפי זה, כי יסודות ד' אלה, והם ד' יסודות שברקיעים עם היותם ספיריים וד' יסודות הרקיעים הם עצמם שביצירה, וכן עד העליונים. אמנם ההתעבות לפי ההשתלשלות כפי ריחוקם ממקורם ולפי זה אין דבר בעולם שלא יושפע עליו מלמעלה שפע ואור אלא שהשפע ההוא כפי רדתו מהאחוריים שהם פנים אליהם וכו', עד שלא תמצא בעולם הזה דבר שלא יהיה בו רוחניות וחיות קצתם כפי ערך גופו וחמרו, לפי המדרגות שיתרחק מהמקור, המשל אל עששית גדולה דולקת באמצע הבירה, ומפני גודל הבירה לא תאיר אל מקצועות הבירה בירכתים, אלא אור מועט, וכל זמן שהאדם יתקרב אל העששית תאיר אורה יתר נאה, עד שהמגיע אל תוך ד' אמותיה יכהו, עיניו מרוב אורה, הנה אפילו היסודות שהם גולמים מתים, יש להם מעלה זה על זה, העפר שהוא אחרון במדריגה לא יתנועע וממקומו לא ימוש, והמים שעליה מתנועעים והרוח שעל המים ביותר, ויסוד האש עוד ביותר עולה בטבעו למעלה מעלה, וכן סדר עליית המורכבים זה על זה, על הדומם הצומח, ועל הצומח החי, ועל החי המדבר, ומזה נוכל להבין ענין נפש הבהמה ונפש בעל חי, כי כאשר יתקבל החומר ההוא מורכב מד' יסודות ויתהווה ממנו הבהמה או הבריאה ההיא, הנה לפי שנצטיירו היסודות צורה נכבדת ועלו במדרגה ונתקרבו אל האור החיוני השופע בו, ואותו אור השופע בו הנשמה אליו, ועל האמת יש נפש חיונית, ועל היותר אמת אין בה נפש כל עיקר...

ועם זה נבין כי כל הדברים בעולם הזה עולים ממדרגה למדרגה, המים יורדים על הארץ ויונקים הזרע ההוא עובי ושומן הארץ וגדוליהם שיסודות מן העבים עלו אל חלק אבר הזרע ההוא והזרע גדל ונעשה עשב וכו', ומתקרבים יותר אל המקור, ואז מה שהיה תחת מלאך הממונה על הארץ יצא מרשותו, ושופע בו מלאך הממונה על העשב, ואחר כך הבהמה אוכלת העשב, ונעשה חלק אבר ממנה, ונעשה כצורתה ותקרב יותר אל מקורו, וכפי קרבותו אל מקורו כן יתקרב אליה האור ויגדל בה הארה, ואז יצא מרשות המלאך הממונה על עשב, ונכנס תחת מלאך הממונה על הבהמות, וכאשר האדם יאכל הבשר ההוא יעלה הבשר אל מדרגה משובחת בקרבתה אל מציאות האדם השופע עליו אור מלך מלכי המלכים הוא הנשמה העליונה... (בעשרה מאמרות מאמר ב)

אתה בן אדם תלך בשכלך מלמטה למעלה עד רום המעלות רבון העולמים, אז תתמלא יראה בהתבוננך כי אין התחלה ואין סוף לרום ההתרוממות, אחר כך תלך בשכלך מלמעלה למטה ותתבונן כי אדון יחיד הנקרא אין סוף מתפשט בכולן, עד שלא יצדק לומר זה מלכות ולא אין סוף חס ושלום, אלא המלכות גם כן יש בו כח אין סוף, ולא זו בלבד, אלא בדרך זו הוא חיות הספירות וחיות המרכבות וחיות המלאכים וחיות כל מעשה בראשית מן הנקודה ראשונה ועד אחרונה, וזהו ואתה מחיה את כולם, ופירשו רז"ל ואתה מהווה לכלם, וכן פירוש ואתה מחיה את כולם והכל ענין אחד, כי אחר שהוא הווה אותם והמציאם מהאין יוכרח שישפעו ממנו ושואבים כולם ממנו חיותו, ואחר שהוא מחיה אותם נמצאו שהוא ממציאם והמהוום בכל עת ובכל רגע ובכל שעה. והנה מהווה ומחיה הכל ענין מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, שהוא שפע השופע להחיות להעמידם ולהציבם בצביונם, ואם חס ושלום יעלה על הדעת הסתלקות שפע מהם, כרגע יסופו ואינם, אלא מחודשים בסוד חידוש אורו... (שם)

והנני מפרש דרך שלמות האדם בעצמו, בשלש אלה יתבונן האדם, כי הקב"ה הרים אותו על כל הנמצאים כפי סדר המדרגות, דומם צומח חי מדבר, כמו שכתוב "ותחסרהו מעט מאלקים וגו', כל שתה תחת רגליו וגו'", הנה הצומח יונק ואוכל תמצית הדומם, ובעל חי אוכל הצומח, והאדם שהוא המדבר אוכל את החי. דע שכל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לקילוסו, שנאמר כל פועל ה' למענהו, לקילוסו, וכל נברא חושק ומשתוקק לעלות במדרגה רבה ממנו עד שעולה למדרגת מלאך, ובאכול בעל חי את הצומח נהפך הצומח לבעל חי... אחר כך עולה מעלת האדם מצד השכל והנשמה שנתן בו השי"ת עולה למעלת מלאך, עד שמתדבק בהשי"ת בתפוס מדותיו של הקב"ה במה שאפשר לו להתדמות לבוראו. ואף אם לא נתנה התורה חס ושלום היה כל מדרך ארץ, רוצה לומר מדרכי המוסר והנהגה ישרה, דהיינו שבכל עתיו ורגעיו יהיה מורא שמים עליו... (שער האותיות אות ד)

ואומר כי יסוד היסודות ועמוד החכמות לדעת ולהבין כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, ולעמוד על עיקר זה צריך לדעת כי קודם הגלות הכבוד העליון סוד ה' אלקים היו כל הדברים גנוזים ומיוחדים במחשבה הסתומה וכן הנתיבות ואותיות ומאמרות עם נשמות וכחות אור וחושך וטוב ורע וכל ההפכים שם היו מעורבים כדמיון הכסף והסיגים המעורבים יחד, והכל במקום אחד, אשר ממנה כל ההפוכים, כי כן הטוב ורע, עם היותם דברים הפכיים מעורבים ברצון הנפש, ובהתברר הרצון יראה שהטוב הוא עיקר הרצון, ואין הרע כי אם לשלמות הטוב ולחזקו ולקיימו, נמצא כי הכל ממקור אחד נחצב, ולפי שאין היכר בכבוד בהיות הדברים על תכונה זו, בא הרצון הנעלה הפשוט לבנות הכול לכבודו, ונאצלה אם הבנים עם כן אלה הדברים בה נכללים, והיא סוד מצרים העליונה, כי בה היו כל ההפכים מצרנים ומעורבים אלו באלו, ומשם הוקבעו כל אחד במקומו הראוי לו, האור והטוב במקומו, והחושך והרע במקומו, והנשמות הקדושות והטהורות נבדלו מן הנשמות הטמאות ונתפשטה המחשבה והובררה, ונודע כי הטוב עיקר ומנתיבות האותיות נבדלו ונודעו בעצמם, והאמת אשר היה נעלם ונסתר ומעורב בשקר בנבדל ונגלה ונראה... ונודע באמת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו. והנה היתה יציאת מצרים העליונה מוכרחת ומחוייבת לדעת ולהכיר זה ולפרסמו, והנה הנשמות ועודן במחשבה משם קבלו התורה, וסוד זה כי באו כלולות ומצוירות מכ"ב אותיות התורה, ולולא יציאת מצרים העליונה והתפשטות המחשבה לא היה שום דבר, ולא נבראו עליונים ותחתונים ולא נודעה האלקות ולא היה הכר הכבוד. והנה זה לעומת זה עשה האלקים, והביא בגלות במצרים שרשים וענפים בדוגמא עליונה, ונתערבו שם גוי בקרב גוי, טהור וטמא, טוב ורע, אור וחושך, ישראל ומצרים, עד שנגלה עליהם הקב"ה להודיע שמו ולפרסם אלוקותו על ידי המסות הגדולות והאותות והמופתים... (מסכת פסחים)

ואם תקשה למה באמת בראם השי"ת כך, התשובה, כי האלקים עשה כדי לצרף ולזכות הבריות כמו שברא החזיר ומנע אכילתו וכיוצא באלה שהמציא השי"ת את הרע כדי להזהירו עליו לבחון אותנו אם נשמור מצותיו, וזהו סוד שהרשהו לאכל מפרי הגן, כי הם לא היו דומין זה לזה. והרי עץ הטוב והרע הם כל פירות שלא מנע ממנו סמאל אכילתם, שלא יבא לידי טעות הנזכר, אשר לטעם זה בראו לאדם יחידי שלא יטעה כאשר אירע באמת... (שם)

וענין הזה הוא ענין בריאת העולם, שקדמה הקליפה ואחר כך ויהי אור, שלכן כתב תהו ובהו, ואחר כך יהי אור, דרשו על ד' גלויות, ואחר כך יהי אור זה משיח, אבל הטוב האמיתי שאין בו תערובת רע הוא יעקב, כי הוא התוכיות והפנימיות סוד עץ החיים בתוך הגן ועליו נרמז וכל טוב אדוניו בידו... (תורה שבכתב פרשת חיי)

...כי ענין דביקות הנשמה בגוף על ידי המאכל ביאר יפה האלקי האר"י ז"ל והענין הוא, כי אין לך שום דבר שאין בו קדושה וכמו שאמרו רז"ל אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה ואומר לו גדל, היא ההשפעה הנשפע בו ומכה אותו לילך לפועל, וזה ההשפעה שהיא דבר רוחני שורה בו, הרי לך מכל המאכל אשר אוכל וכל משקה אשר שותה, והוא דבר גשמי ונעלם בו גם כן הדבר הרוחני, והוא כמו גוף ונפש, והאדם שהוא גוף ונפש האוכל ושותה, הגוף נהנה מהגופני והנפש נהנה מהרוחני שבו. וזהו סיבה שהנפש נדבקת בגוף על ידי המאכל והמשתה, על זה אמר הפסוק "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם", כלומר מצד הלחם לבד הנראה לעין שהוא הגופני, רק על כל מוצא פי ה', כי יש בו פי ה', כי הוא אמר ויהי, ופי ה' גרם לו שיש לו מוצא, זהו ההשפעה הרוחנית סיבה לדביקות נשמה בגוף... (שם ויקרא)

רמח"ל:

כי בהיות מציאותו ית"ש השלמות האמיתי כמו שכתבנו, הנה שהוא שלמות אינו מתייחס אלא לו, כענף אל השורש, כי אף על פי שאינו מגיע אל השלמות השרשי, הנה המשך ותולדה ממנו הוא, ותראה כי השלמות האמיתי הנה הוא מציאות ית"ש, וכל חסרון אינו אלא העלם טובו ית"ש והסתר פניו. ונמצא שהארת פניו השרש והסבה לכל שלימות שתהיה והסתר פניו השורש לכל חסרון, אשר כשיעור ההסתר כך יהיה שיעור החסרון הנמשך ממנו, ועל כן הנברא הזה עומד בשיקול בין השלמות והחסרונות, שהם תולדות ההארה וההסתר, בהתחזקו בשלמיות והקנותם אותם בעצמו, הנה הוא אוחז בו יתברך הוא השורש והמקור להם, וכפי מה שירבה בשלמיות, כך הוא מרבה האחיזה וההתדבקות בו עד שבהגיע אל תכלית קנית השלמיות הנה הוא מגיע אל תכלית האחיזה וההתדבקות בו ית"ש, ונמצא מתדבק בו ית"ש ונהנה בטובו ומשתלם בו, והוא עצמו בעל טובו ושלמותו. והנה לשיהיו במציאות הענינים השונים האלה של שלמות וחסרון שזכרנו, ותמצא הבריה שזכרנו בתכונה שהיא צריכה להיות, פירוש באפשרות לשני הענינים וביכולת עליהם, שתקנה השלמות ותעדר מן החסרונות, ושימצאו לה האמצעיים לדבר הזה, פירוש לקנות השלימות, הנה ודאי שפרטים רבים ושונים צריך שימצאו בבריאה ויחוסים רבים בין הפרטים האלה עד שיצליח התכלית המכוון בה.

ואולם הבריה אשר התעתדה לענין הגדול הזה, היינו לדביקות בו ית"ש כמו שכתבנו, היא תקרא העיקרים שבכל הבריאה, וכל שאר מה שימצא במציאות לא יהיה אלא עוזר באיזה צד או באיזו בחינה אל התכלית לשיצלח ימצא, ועל כן יקראו טפלים לבריה העיקרית שזכרנו. אך הבריאה העיקרית באמת היא המין האנושי, וכל שאר הנבראים בין השפלים בין הגבוהים ממנו אינם אלא בעבורו להשלמת עניניו, לפי כל הבחינות הרבות והשונות הראויות לימצא בהם, וכמו שאבאר עוד לפנים בסייעתא דשמיא. (דרך ה' חלק א פרק ב ד)

ואולם מלבד כל זה גזרה מדת דינו ית"ש שלא יוכל לא האדם ולא העולם מעתה להגיע אל השלמות עודם בצורה שנתקלקלה, דהיינו הצורה שיש להם עכשיו, שבה נתרבה הרע, אלא יצטרך להם בהכרח עבור מעבר ההפסד, דהיינו המותה לאדם, וההפסד לכל שאר ההוים שנתקלקלו עמו, ולא תוכל הנשמה לזכך הגוף אלא אחר שתצא ממנו תחלה וימות הגוף ויפסד, ואז יחזור ויבנה בנין חדש, ותכנס בו הנשמה ותזככהו, וכן העולם כולו יתחרב מצורתו של עתה, וישוב ויכנס בצורה אחרת ראויה לשלמות, ועל כן נגזר על האדם שימות ויחזור ויחיה, והוא ענין תחית המתים, ועל העולם שיחרב ויחזור ויחודש, והוא ענין מה שאמרו חז"ל שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב, ולבסוף אלף שנה הקב"ה חוזר ומחדש את עולמו (סנהדרין צ"ז)... (שם חלק א פרק ג ט)

חלקי כלל הבריאה הם גשמיים ורוחניים, הגשמים הם המורגשים מחושינו, ומתחלקים לעליונים ותחתונים, העליונים הם כלל הגרמים השמימיים, דהיינו הגלגלים וכוכביהם, התחתונים הם כלל מה שבחלל הגלגל התחתון, דהיינו הארץ, המים האויר וכל מה שבהם, הן הגופים המורגשים, והרוחניים הם נבראים משוללים מגשם, בלתי מורגשים מחושינו, ומתחלקים לשני מינים, האחד נשמות והשני נבדלים, הנשמות הם מין נבראים רוחניים, התעתדו לבא בתוך גוף ליגבל בתוכו, וליקשר בו בקשר אמיץ, ולפעול בו פעולות שונות בזמנים שונים, הנבדלים הם מין נבראים רוחניים בלתי מעותדים לגופות כלל, ונחלקים לשני חלקים, האחד נקראים כחות והשני מלאכים, וגם הם ממעלות רבות ושונות, ולהם חוקים טבעיים במציאותם כפי מעלותיהם ומדרגותם, עד שבאמת נוכל לקראותם מינים רבים של סוג אחד שהוא הסוג המלאכיי.

ואולם נמצא סוג אחד של נבראים שהוא כמו אמצעי בין רוחני וגשמי, והיינו שבאמת אינו מורגש מחושינו, וגם אינו נגבל בכל גבולי הגשם המורגש וחוקיו, ומצד זה נקראהו שלא בדקדוק רוחני, אבל נבדל בענינו מן הסוד המלאכיי אף על פי שיתדמה לו באיזה בחינות, ויש לו חוקים פרטיים וגבולים מיוחדים, כפי מציאותם באמת, ונקרא זה המין השדיי... והנה נבדל מין האדם לבדו להיות מורכב משני מיני בריאה נבדלים לגמרי, דהיינו הנשמה העליונה והגוף השפל, מה שלא נמצא בשום נברא אחר. וכאן צריך שתזהר שלא תטעה לחשוב שיהיה ענין שאר הבעלי חיים כענין האדם, כי אין נפש הבעלי חיים אלא דבר גשמי מן הדקים שבגשמיות, ומענינו נמצא גם כן באדם בבחינת היותו בעל חי. אמנם זולת כל זה יש באדם נשמה עליונה, שהיא מין בריאה בפני עצמו, נבדל מן הגוף לגמרי, ורחוק ממנו עד מאד, שבאה ונקשרה בו בגזרתו ית"ש על הכונה שזכרנו בפרקים שקדמנו.

הנבראים הגשמיים ידועים הם אצלינו וחוקותיהם ומשפטיהם הטבעיים בכללם מפורסמים, אך הרוחניים אי אפשר לנו לצייר ענינם היטב, כי הם חוץ מדמיונינו, ונדבר בהם ובעניניהם רק כפי המסורת שבידינו.

והנה מן העקרים הגדולים שבידינו בענין זה הוא שכנגד כל מה שנמצא בנמצאים השפלים נמצאים למעלה כחות נבדלים, שמהם משתלשלים ויוצאים בסדר אחד של השתלשלות שגזרה חכמתו השפלים הם ומקריהם, ונמצאים הכחות ההם שרשים לנמצאים השפלים האלה, והנמצאים השפלים ענפים ותולדות לכחות ההם, ונקשרים זה בזה כטבעות השלשלת.

עוד מסורת בידינו שעל כל עצם וכל מקרה שבנמצאים השפלים האלה הופקדו פקידים מן הסוג המלאכיי שזכרנו למעלה, ומשאם לקיים העצם ההוא או המקרה ההוא בנמצאות השפלים כפי מה שהוא, ולחדש מה שראוי להתחדש בשפלים כפי הגזרה העליונה.

ואמנם עיקר מציאות העולם ומצבו האמיתי הוא בכחות ההם העליונים, ותולדות מה שבהם הוא מה שבגשמיים השפלים, וזה בין מה שמתחלה ובין מה שמתחדש בהתחלפות הזמנים, והיינו כי כפי מה שנברא מן הכחות ההם וכפי הסדור שנסדרו והגבולים שהוגבלו, כך היו מה שנשתלשלו אחר כך לפי חוק ההשתלשלות שרצה בו הבורא ית"ש. וכפי מה שנתחדש ומתחדש בהם, כך הוא מה שנתחדש ומתחדש בשפלים. אמנם המציאות המצב והסדר, וכל שאר ההבחנות בכחות, הם כפי מה ששיך בהם לפי אמיתת ענינם והמציאות והמצב והסדר וכל שאר המקרים בשפלים, משתלשל ונעתק למה ששיך בהם לפי אמיתת ענינם. 

והנה לפי שורש זה, תחלת כל ההוויות למעלה בכחות העליונים, וסופם למטה, אמנם פרט אחד יש שיוצא מן הכלל הזה, והוא מה שנוגע לבחירת האדם. כי כיון שרצה האדון ית"ש שיהיה היכולת לאדם לבחור במה שירצה מן הטוב ומן הרע, הנה עשהו בלתי תלוי בזה בזולתו ואדרבה נתן לו כח להיות מניע לעולם עצמו ולבריותיו, כפי מה שיבחר בחפצו... (שם פרק ה א-ד)

ידוע ומבואר הוא, שכל הנבראים כולם שנבראו בין העליונים ובין התחתונים, הנה נבראו לפי שראתה בהם החכמה העליונה צורך ותועלת למה שהוא התכלית הכללי של הבריאה, וכל חקותיהם ומשפטיהם הטבעיים הוחקו והוטבעו כפי מה שגזרה החכמה העליונה היותו נאות, לפי הכוונה שכיונה בנברא ההוא. ואולם מאותו הטעם עצמו שנבראו, ראוי גם כן שיתקיימו כל זמן היות בם תועלת לכלל הבריאה כמו שכתבנו, ועל כן האדון ב"ה שברא כל הנבראים האלה לא ימנע גם כן מלהשגיח עליהם לקיימם באותו המצב שהוא רוצה אותם בו.

ואולם כבר הקדמנו בחלק ראשון פרק חמישי, שתחלת הנבראים כולם הם הכחות הנבדלים ומהם משתלשלים הגשמים, והדברים בגשמים בכל פרטיהם הנה הם כפי מה שנעתק אליהם מן הכחות ההם בפרטי בחינותיהם, ואין דבר קטן או גדול בגשמיים שלא יהיה לו סבה ושורש בכחות הנבדלים כפי בחינותיהם, והאדון ב"ה הנה הוא משגיח על כל אלה הענינים כפי מה שבראם, דהיינו על הכחות הנבדלים בראשונה, ועל כל השתלשלותם כפי מה שהוא באמת, וכן הוא משגיח גם כן על הפקידים שהפקיד על הנמצאות כמו שכתבנו שם. (שם חלק ב פרק א א)

הנה כבר הקדמנו שענין העבודה שנמסרה לאדם, תלוי במה שנבראו בעולם עניני טוב ועניני רע, והושם האדם ביניהם לבחור לו את הטוב, ואולם פרטי עניני הטוב רבים הם, וכן פרטי עניני הרע, כי הלא כל מדה טובה מכלל הטוב, והפך זה כל מדה רעה, דרך משל, הגאות מעניני הרע, והענוה מעניני הטוב... והנה שיערה החכמה העליונה כל פרטי הענינים מזה המין, שראויים למצא ולפול אפשרותם בחק האנושיות לפי התכלית העיקרי שזכרנו במקומו, והמציאה אותם בכל בחינותיהם סבותיהם ומסובביהם וכל המתלוה להם, וחקקה אפשרותם באדם... (שם פרק ג א)

...ואולם צריך שתתבונן שאין הדמיון באלה הענינים עם מה שנעשה במלכות הארץ, אלא בסדרים, אך באופן העשות הדברים אין הדמיון אמיתי, כי בגשמים נעשים כפי מה ששייך בהם בהשגתם ובכל עניניהם, וברוחניים כפי מה ששייך בהם, בהשגתם ובכל ענינהם וברוחניים כפי מה ששייך בהם בהשגתם ובעניניהם. והנה שם האדון ב"ה את הקטיגור והוא השטן, שנאמר בו "ויבא גם השטן בתוכם" (איוב א'), ופקדתו לתבוע דין בבתי הדין, וכשהוא תובע יתעוררו הדיינים וישפוטו... (שם פרק ו ג וד)

אמנם מלבד זה נמצא עוד באדם מציאות נפשיי נבדל ועליון מאד, ואין התכלית בבריאתו באדם אלא לקשרו בשרשים העליונים, שיש לו ליקשר בם, להיות מעשיו מולידים תולדותם בכחות העליונים בכח גדול. ובמציאות הזה נמשך השפע הנשפע אל האדם מן המקורות העליונים, וממנו בנפש שזכרנו, וממנה בגוף, והנפש העליונה מנהגת את התחתונה, ופועלת בה הפעולות המצטרכות בכל זמן מזמני האדם, לפי היחס שהוא מתייחס והקשר שהוא מתקשר עם העליונים. והנה הנפש הזאת מתקשרת בתחתונה, והתחתונה בחלק היותר דק שבדם, ונמצאו הגוף ושתי הנשמות מתקשרים זה עם זה... (שם חלק ג פרק א ב)

והנה ניתן לאדם יכולת שישתמש מן הנמצאות על הדרך הזה, כמו שניתן לו יכולת להשתמש מהם על הדרך הטבעי, ובאותו הענין עצמו שניתן לו ההשתמש בטבעי, פירוש, כי כמו שאין ההשתמש בטבעי מוחלט כרצונו, כי אולם לא יכול להשתמש בו אלא בדרכים ידועים ובגבולים מיוחדים, כי הנה לא יוכל לחתוך אלא בסכין וכיוצא בו, ולא יוכל לעלות אלא על ידי סולם, ולא יוכל לדחוק אלא הדברים הרכים וכל כיוצא בו, כן השמוש הרוחני לא ניתן לו אלא בגבולים ידועים ובדרכים מיוחדים, כפי מה שראתה החכמה העליונה היותו נאות... והנה הכינה החכמה העליונה שימצא בטול לגבולים מגבולי טבע החומר והעולם הזה המבדילים ומרחיקים את האדם מן הנמצאים הרוחניים ועניניהם, ויותר האדם מקשוריהם, ויתיצב על מצב מעולה ממצבו הגשמי, עד שיותן לו קשר וענין עם הרוחניים עודנו בעולם הזה בגופו החשוך.

ואולם לא כל גבולות הטבע הוחק שיבוטלו אלא קצת מהם, אותם שראתה החכמה העליונה היותו נאות לכוונה הכללית של ההנהגה, וגם אלה בתנאים משוערים ודרכים ידועים בתכלית הדקדוק. ואולם התקינה חכמתו ית"ש אמצעיים לאדם שבהם יוכל להשיג התכלית הזה אם ירצה וישתדל בם, דהיינו בטול גבולי הטבע האלה ממנו, והציב עצמו במצב שזכרנו, וכן ענינם תלוי במה שאפרשהו עתה.

דע כי הנה נתבאר, שקיום כל המציאות כלם בכללם ובפרטיהם אינו אלא האדון ב"ה, ונמצא שכל הנמצאות וסדריהם בין מה שבכחות העליונים, בין בנבראים הרוחניים בין בגשמיים אינם מתקיימים אלא במה שהוא ית"ש נמצא להם להתלות בו. והנה הוא נמצא ומתגלה אל כל נמצאיו, ומשפיע בם כפי מה שראוי להם לקיום ענינם, ונמצאו ההשפעות רבות ושונות כפי רבוי המקבלים ושינוייהם, ובהשפעות ההן תלוי מציאות כל המציאויות למחלקותם וכל עניניהם, וכשימשכו השפעות ההן יוולדו כל התולדות הנולדות מהן בכל השתלשלות הנמצאות, כפי מה שסידר ויקבלו מהמלאכים מאורו ית"ש המתגלה עליהם מה שיקבלו, וישפיעו העליונים לתחתונים והתחתונים לתחתונים עד סוף ההשתלשלות כלו... (שם פרק ב ב-ה)

והענין, כי הבורא ית"ש המציא ברצונו נמצאים שונים, עליונים ותחתונים, רוחניים וגשמיים וסדרם בסדרים שונים, ונתן בחק כל אחד מהם לפעל פעולות ולעשות מעשים, להתגלגל בגלגולים ובסבובים שונים, כפי מה שפילגה חכמתו יתברך לכל אחד ואחד, ואמנם הנה הוא ית"ש השרש והסבה לכלם, וענין זה מובן בשתי בחינות, בבחינת המציאות, ובבחינת הפעולה בבחינת המציאות, מה שכבר ביארנו בחלק ראשון, איך כל המציאויות כלם תלויים בו יתברך ונמשכים מרצונו, מה שאינו כן מציאותו שהוא מציאות מוכרח מצד עצמו ובלתי נתלה בזולתו, אך כל שאר המציאויות אין להם מציאות אלא מצד מה שהוא ית"ש רצה בהם ומקיימם ברצונו, בבחינת הפעולה הוא, שאף על פי שניתן בחוקם של הנבראים לשלוט בענינים מה שיכלתם מקפת, ופועלים פעולות גדולות כל אחד כפי מה שבחק פעולתו, הנה באמת אין בהם כח ולא שליטה אלא מה שמסר להם הבורא ית"ש, שהוא האדון האמיתי השליט וכל יכול, וכל מה שהם פועלים אינו אלא מה שהוא ית"ש נתן ונותן להם כח שיפעלו, והוא אדון עליהם להוסיף ולגרוע כרצונו בכל עת ובכל שעה.

ומעומק הענין הוא, כי הרי כפי הסדרים שסדרה חכמתו יתברך לתקונם של הנבראים, כמו שכתבנו, הנה יש ענינים רבים של רע שמתגלגלים וסובבים בעולם, אם מצד בחירותם של בני האדם החוטאים, ואם מצד מה שנגזר עליהם לענשם, ונראה הדבר לכאורה שזה הפך רצונו יתברך, כי הנה הוא ית"ש אינו רוצה אלא בטוב, וכל חפצו להיטיב, והנה שמו יתברך מתחלל בשליטת הרשעים ובתגבורת הרעות והקלקולים. אמנם היודע בדרכיו יתברך ומעמיד בענינם ידע כי על כל פנים אין כל זה אלא סבוב מסבות בדרך עמוק, כלם מתכוונים לנקודת השלמת הבריאה ובה מסתיימים, ונמצא שהקב"ה הוא המנהג את הכל באמת, ועצתו לבדה היא תקום, שהוא הגיע טובו ושלמותו אל ברואיו, אלא שלפי אמיתת הענין צריכים הדברים להגלגל בגלגולים האלה...

ומה שנכלל עוד בעומק זה הענין הוא גילוי אמיתת יחודו יתברך, וזה כי הנה כבר ביארנו שכלל כל המסבות הסובבות בעולם הוא, שהנה ברא הבורא יתברך את הרע לשיעבירוהו בני האדם, ויקבעו בעצמם ובבריאה את הטוב, והנה חוקים רבים ושרשים גדולים הושרשו בענין הזה לשישתלם בכל חלקיו ובחינותיו, כי אולם פרטים רבים ימצאו בענין מציאותו של הרע בבריאה, פעולותיו ושליטתו, ופרטים רבים כמו כן בענין יחסו של האדם עמו, במה שהוא נתון תחתיו ומושם בתוכו, ובענין התגברו עליו והתפתחו ממאסריו וכבשו אותו, וענין מציאות הטוב התפשטותו והתחזקו כפי הכנע הרע והכבשו, ואמנם שורש כל מציאות הרע, פעולותיו ושליטתו הוא העלים הבורא יתברך את יחודו, שאינו מתגלה בעוצם אמיתתו לכל, וכפי שיעור ההעלם כך הוא שיעור כח מציאותו של הרע, ושורש כל בטול הרע והעברתו והקבע כל הבריאה בטוב הוא גלוי אמתת יחודו יתברך... ונמצא שסוף תקון כל הבריאה תלוי בגלוי יחודו יתברך, והנה הוא היה והווה ויהיה תמיד אחד יחיד ומיוחד, אלא שעכשיו אינו מגולה לכל כראוי ולעתיד לבא יתגלה לגמרי לכל הברואים, כמו שכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד... (חלק ד פרק ד א)

והנה ממה שיש עוד להבחין הוא, כי הבורא ית"ש הנה הוא מלך על כל בריותיו, ופירוש ענין זה הוא, כי אמנם אמיתת מציאותו יתברך הוא דבר בלתי נתלה בזולתו כלל, ובלתי מתייחס לזולתו, כי הנה הוא מצוי מוכרח ושלם מצד עצמו ואין לו שום יחוס עם אחר כלל לא למעלה ממנו ולא למטה ממנו, פירוש שאין לו סבה שיתלה בה כלל, לא כמסובב עם סבתו, ולא כמצטרף עם מצטרפו, והנה בבחינה זאת נקראהו בשם אלקים ב"ה, דהיינו המצוי המוכרח מצד עצמו, וכמו שכתבנו. ואמנם בהיות שרצה וברא נבראים וכולם תלויים בו במציאותם ובכל בחינותם, וכמו שכתבנו נקראהו בבחינה זו אדון כל, כי הכל ממנו והכל שלו והוא שליט בכל כרצונו... (שם שם ב)

ואמנם מכל הענינים האלו יוצאות תולדות גדולות לתקון כלל כל הבריאה, וזה כי אולם סדרי הבריאה וכונניותיה מסודרים בדרך, שכאשר מלכותו ית"ש נודעת ומודים בה כל ברואיו, נמצא בברואים כל טוב וכל שלוה, והברכה מתרבית בהם ושלומם מתגדל, ובהתפרץ העבדים ואינם משתעבדים ומודים במלכותו יתברך כל טוב חסר, והחשך מתגבר והרעה שולטת. והנה נמשכים דרכי ה' אלה בכל חלקי הבריאה, העליונים והתחתונים הפועלים והנפעלים. ואולם היות מלכותו יתברך נודעת או לא נודעת נמשך ודאי ממעשי התחתונים, וכבר נתבארו אלה היסודות במקומם, אך מה שצריך עתה לעניננו שאם יהיה טעם לשיופיע הבורא יתברך במלכותו וימלוך על עולמו, ימשך מזה הטוב הרב והשלוה הגדולה לנבראים, ותרבה ההארה הקדושה והטהרה וכל דבר טוב, וכחות הרע יהיו נכפפים ומשועבדים ולא יקלקלו טובת העולם, ואם לא, הנה הקב"ה מסתיר פניו ואינו מגלה כח ממשלתו, וכחות הרע מתפרצים ושולטים, וכל תולדות הענין הזה ההוות בכל מקום שהן שייכות שם, והוא כלל כל הרעות הנמצאות בעולם. והנה בהיות ישראל מתחזקים בכל יום על דבר זה ומקבלים מלכותו יתברך ומודים בה בלבם ובפיהם מופיע הקב"ה בעולמו, וכחות הרע נרפים תחת הטוב, ונמשכת הברכה לעולם, ובהעיד על יחודו יתברך כמו שכתבנו לעיל, הנה כנגד זה נענה לנו, ומתנשא ביחודו ומחזיקו ומוסיף לעולם תקון על תקון בבחינת התקון האמיתית שזכרנו שאליו מתגלגלים כל מסבות ההנהגה, ומקיים עצתו שהיא העמיד הבריאה על הטוב השלם.

ומה שצריך שתבין בזה הוא, שאין כל הדברים האלה אמורים אלא לשיהיה תקון הבריאה מצד בני האדם ולא מאליו, כי עולם ההנהגה כבר מסודרת היא ועומדת על הדרך הזה, שכל גלגוליה הולכים אל ההשלמה, וזה מה שהאדון ב"ה מסבב בטובו וכחו, אלא שהיתה גזרת חכמתו שיהיה זה נעשה על ידי בני האדם, שאז ישתלמו בני האדם שעשו הדבר הזה, ותהיה ההשלמה עצמה בתכלית בהיות הברואים עצמם בעלי שלמותם כמו שכתבנו. ונמצא שזה עיקרם של דברים אלה שמה שסדר האדון ב"ה והכין להיות משלים את בריותיו יושלם ויצא לפועל על ידי בני האדם, לשישתלמו הם בשלמות הראוי להם... (שם שם ד) 

...וזה שמסדרי החכמה העליונה בנבראים ומציאויותיהם הוא שימצאו הנמצאים כלם במדרגה ידועה, מה ששיערה החכמה העליונה היות נאות לפי הנרצה בעולם ומצבו, וכלל המדרגה הזאת היא מדרגה נותנת מקום לחשך להמצא ולטומאה להתפשט ולפעול. אמנם כל זה בשיעור נודע, דהיינו שלא ימצא החושך ולא תשלוט הטומאה כל כך שיטמא לעולם לגמרי ויתקלקלו הבריות, שאם היה הדבר מגיע לזה, היו צריכים כלם ליפסד ולימחות כמו שקרה בזמן המבול, אך בשיעור מה שלא יקלקל העולם, אבל ישארו בו הענינים חול ולא קדש, חשוכים ולא בהירים. והנה סדרה שזאת תהיה מדרגתם הראשונה ועיקרית, אמנם שבדרך תוספת נמצא בם הארה מעולה והשפעת יקרה, יתעלו בה מן המדרגה השפלה הזאת ויגיע לברואים ענין קדש ובהירות מה שראוי שיגיע להם לפי העולם הזה...

והנה בכל יום ויום צריך שיתחדש השפעה והארה בנבראים שתעלה אותם מן המדרגה השפלה השרשית בהם ותתן בהם קידוש ובהירות כמו שכתבנו. ואולם סדרה החכמה העליונה מציאות ההארה הזאת המתחזקת ומעברת החשך של העולם ומגברת בו ובברואיו היקר והמעלה והקדושה שזכרנו, ותלתה המשכה במעשה התחתונים כשאר כל ההשפעות והתקונים, ואמנם המעשה אשר תלויה בו הוא מסור אדם נפשו על קידוש שמו יתברך, וגם בזה יש מדרגות... נמצא כלל ענין פרשה ראשונה של שמע הוא העדות וההודאה ביחודו יתברך בכל הבחנותיו, קבלת עול מלכותו והמליכו על כל הברואים כלם, וגמור בדעתנו להמסר על קידוש שמו. ותולדות כל זה היות האדון ברוך הוא מחזיק ממשלת יחודו על כל הבריאה, והכנע והשתעבד כחות הרע, והתחזק הטוב והתגברו והמצאו יתברך לבריאה שתתלה בו ותשתלם בשלמות, והמשך ההשפעה נותנת עילוי לברואים כשיעור המצטרך, והנתן בהם בהירות וקידוש כפי הנאות... (שם ה וו)

והנה חז"ל חיברו לענין הזה הברכות של הקריאת שמע, וזה כי הנה בכל יום מתחדש כל המציאות כולו מלפניו יתברך, וזה בשתי בחינות, אחת בבחינת הקיום וההתמדה, שהנה מתחדש השפע בכל להתקיים ולהתמיד על מציאותו, והשנית, כי הנה כל הימים מימי הששת אלפי שנה כלם גזורים ועומדים מלפניו יתברך בבחינת הארות והשפעות מציאויות ומצבים המצטרכים לעולם לשישלים הסבוב הנרצה ויגיע אל השלמות, ונמצא כל יום בחינה חדשה ממש ובבחינה ההיא מתחדש כל המציאות כולו, ועל זה נאמר מחדש בכל יום מעשה בראשית. והנה על השרש הזה תקנו הברכות האלה והשבחים על כלל הבריות כולם שהם המתחדשים יום ביומו, והנה כלל הבריות האלה מתחלק לשנים, האחד כל בריות העולם התחתונים והעליונים, והשני כלל מין האנושי, והיינו ישראל שהם מין האדם באמת, והנה על סדר זה סדרו ברכה ראשונה בשבח כלל הבריות ופקידיהם, והם הבריות למטה והמלאכים למעלה, כל אחד בסדריו. וכללו בזה ענין היום והלילה והמאורות המושלים בהם, והשנית בשבח על ענינם של ישראל... (שם שם י ויא)

...ואולם גזרה החכמה העליונה שלהיות הנבראים כלם מקבלים השפע מלפניו יתברך יהיו תחילה מתקשרים זה בזה מלמטה למעלה, התחתונים בעליונים מהם, והעליונים בעליונים יותר, וכן על דרך זה עד הכחות השרשיים, והם יתלו בו יתברך ויושפע להם שפעו, ואחר כך יתפשט השפע מלמעלה למטה בכל מדרגות הבריאה כראוי, וישובו ויתיצבו כלם על מדרגותיהם לפעלם כפי מה שסודר להם... ובאותו השבח וההלול מתעלות הדרגות הבריאה מלמטה למעלה, עד התקשר הכל במדרגה היותר עליונה, ואז נקשר הכל ונתלה באורו יתברך, ונמשך השפע לכל הברואים והוא מה שנעשה בתפלת שמונה עשרה. (שם חלק ד פרק ו י)

עוד צריך שתדע, שהנה כלל העולמות מתחלק לארבעה, והיינו עולם הזה בשני חלקיו עליון ותחתון, שהם החלק השמימי ונקרא עולם הגלגלים, והיסודי הוא הנקרא עולם השפל, וכלל שניהם נקרא עולם אחד, ועל העולם הזה יש עולם המלאכים, ועליו עולם הכחות העליונים, שרשי הבריות שזכרנו בחלק ראשון, ונקרא עולם הכסא. והנה למעלה מזה במדרגה יבחן כלל השפעותיו יתברך לגלויי אורו שמהם נמשכים כל המציאויות כלם ובהם תלויים. והנה על דרך השאלה נקרא לכלל כל ההשפעות האלה עולם אחד, ונקראהו עולם האלקות... וזה כי עולם יקרא קבוץ עצמים רבים ונמצאים שונים במקום, מתחלקים למחלקות רבות, ומתיחסים זה לזה ביחסים שונים. והנה בעצמות כולם יהיו מוחשים או רוחניים, יתכן ענין זה באמת, ונמצא שיקרא עולם הזה עולם בהיותו רבוץ גופים שפלים או שמימיים במקום אחד, ונקרא עולם המלאכים עולם בהיותו גם הוא קבוץ המלאכים רבים במקום אחד... ועולם הכסא עולם בהיותו קבוץ כחות רבים במקום ששייך בם, אך השפעותיו יתברך הנה אינן עצמים מרובים ונמצאים שונים כלל, אבל הבחנות הן, והן מיני גלוי אור ממנו יתברך, שאין ענינם אלא מה שהוא ית"ש נמצא לבריותיו ומשפיע להם כפי עניניהם. אך בהיות שנבחין בהשפעות אלה חלוק סדר והדרגה כפי מה שראוי למקבלים, שבם נשרשים חלוקיהם סדריהם והדרגותיהם של הנמצאים כמו שכתבנו, על כן נקרא לכלל כל זה עולם, ונחשבהו למעלה מכל השלשה... (שם שם יג, וראה עוד ערך תפלה)

ענין השבת בכללו הוא, כי הנה כבר בארנו למעלה שענין העולם הזה נותן שיהיו הדברים בו חול ולא קדש, אמנם הוצרך גם כן שמצד אחר ינתן קצת קדוש לברואים, כדי שלא יגבר בם החושך יותר מדאי. והנה שיערה החכמה העליונה את כל זה בתכלית הדקדוק, באיזו מדרגה צריך שיהיה החול, ובאיזו מדרגה הקדוש הנוסף הזה, והגבילה לכל זה הגבולים הנאותים, בבחינת הכמות והאיכות, המקום והזמן וכל ההבחנות שיש לבחון בנמצאות... (שם פרק ז ב)

אך העבודות המקריות הן כפי המקרים שקורים לבני האדם בכל ימי חייהם כפי מצבם בזה העולם... והוא שאין לך ענין בכל עניני העולם חק או מקרה באיזה נמצא מן הנמצאות, שלא הוסד והוחק כפי מה שמצטרך למצא בנמצאות לפי התכלית האמיתי של הבריאה שזכרנו למעלה, שלהשיג אותו בשלמות הוצרכו כל הפרטים האלה בגבולות ההם שהם מוגבלים באמת. אמנם צורך הפרטים כלם וצורותיהם נמשך אחר חלקי המציאות והדרגותיו, וההשפעות עליהן למיניהן ומדרגותיהן כמו שכתבנו למעלה, והנה בכל הענינים נצטוו מצוות כפי ענינם להעמיד הדברים על צד היותר טוב ולא על צד הרע, שכשישמרו המעשים ההם בגבולים ההם יהיו ענינם לפי הטוב, והנמשך מהם טוב ותקון... (שם פרק ט א)

האדון ית"ש כמו שביכלתו הבלתי בעל תכלית ברא הנמצאים הגופניים שרואים עינינו, כן רצה וברא נמצאים אחרים מעולים מכל אלה, בלתי מורגשים ומוחשים מן החושים שלנו, וכמו שנתן לנמצאים הגופניים האלה גבולים מיוחדים וחוקים, כן נתן חוקים אחרים לנמצאים המעולים האלה, כפי מה שגזרה חכמתו היות נאות לפי ענינם... וצריך שתדע, שכמו שבגופניים יש מינים שונים, וכפי התחלף המין כן יתחלפו החוקים המיוחדים לו, כן ברוחניים ימצאו מינים שונים כלם מן הסוג הרוחני, ובהתחלף המין יתחלפו החוקים אשר להם. אמנם כלל גדול הוא בכל הסוג הרוחני, שאין ענינו ולא גבוליו מושג לנו באמת כמות שהוא, אבל ידענו מציאותם וקצת ענינם מעניניהם כפי מה שמסרו לנו הנביאים והחכמים ז"ל... 

עוד מין אחר של נבראים נמצא, שהוא מין אמצעי בין גשמי ורוחני, והיינו שיש בו קצת מגבולי הגשם ועניניו ומשולל מקצתם, ושם המין הזה נקראים שדים, ויש בהם קצת גופניות, אך לא כגופניות שלנו, ויש בהם קצת עניני רוחניות, אך לא כרוחניים ממש, וגם בהם יש מדרגות מדרגות ומינים שונים, וכפי מדרגותיהם כך הם החוקים והגבולים שלהם.

אין לך דבר בעולם התחתון בין עצם בין מקרה שלא ימצא כנגדו ענין מה למעלה בכחות הנבדלים, וכן אין לך דבר למטה שלא יהיו עליו ממונים מכת המלאכים, שמנהיגים אותו ומחדשים בו ענינים ומקרים, כפי מה שיגזור האדון ב"ה. ומה שפועלים העליונים בגשמיים נקראהו השפעה. כל ההשפעות הבאות מן העליונים לצורך התחתונים עוברות דרך הכוכבים, ונמצאו הכוכבים המשפיעים היותר קרובים לתחתונים ואולם השפעתם אינה אלא כפי מה שנמשך בהם מלמעלה.

לכל אלה הרוחניים נתן האדון ב"ה רשות לפעול בתחתונים פעולות שלא כדרך הטבעי, כשיעוררו אותם התחתונים על ידי אמצעים ידועים שהוכנו ונתיחדו לזה, אמנם אין בכח שום אחד מהם לעשות כל מה שירצה, אלא לכל אחד יש גבול מה שהוגבל לו... (מאמר העיקרים ב')

וצריך שתדע, כי אף על פי שהטובה האמיתית נקנית מכל אחד ואחד בפני עצמו כפי מעשיו, אמנם אין כלל הבריאה משתלם עד שתסודר כלל האומה הנבחרת בסדר נכון, ותשתלם בכל עטוריה, ותתדבק בה השכינה, ואחר כך יגיע העולם למצב השלם ויזכו הפרטים כל אחד. וצריך שתדע שאף על פי שהטובה האמיתית נקנית מכל אחד ואחד בפני עצמו כפי מעשיו, אמנם אין כלל הבריאה משתלם עד שתסודר כלל האומה הנבחרת בסדר נכון, ותשתלם בכל עטוריה ותתדבק בה השכינה, ואחר כך יגיע העולם למצב השלם, ויזכו הפרטים כל אחד ואחד כפי מה שזכה במעשיו. ואולם דבר זה עדיין לא נשלם מתחילת הבריאה ועד הנה, כי מיד שנברא אדם חטא... והנה שיתא אלפי שנה הגבילה החכמה העליונה לעבודת בני האדם והשתדלותם על השלמות, ואחר כך יתחדש העולם בצורה אחרת, ראויה למה שיעשה בו אחרי כן, דהיינו ההנאה הנצחית לזוכים לה. וטרם יכלו ששת אלפים אלה, הנה צריך שתעמוד האומה הנבחרת במצבה השלם, שיוכלו ליעתק הדברים אחר כך אל הנצחיות, וזה מה שהובטחנו עליו שיהיה על כל פנים, והאמצעי לזה יהיה אחד מזרע דוד שיבחרהו האדון ב"ה לזה... (שם ח)

כשנתבונן על כלל מצבי הבריאה נמצאם שונים, האחד אמצעי והשני תכליתי. האמצעי הוא כלל כל מה שקורה והולך עד סוף הסיבוב, התכליתי מה שיקרה בסוף הכל, האמצעי הוא על צורות רבות, דהיינו כלל מקרים רבים מתחלפים מה שאנחנו רואים שסובב והולך בעולם. התכליתי יש לו צורה אחת לבד, והוא שיהיו הברואים דבקים בבורא יתברך ושכינתו שורה עליהם בתמידות, לא יפרדו ממנו ולא יפרד מהם ויהיו נמשכים אחריו לגמרי כצל אחר הגוף. והנה סבת כל המצבים האלה הוא השפעתו יתברך אל הברואים והמצאו להם, כי כשיעור המצאו להם, כן יהיה המצב שימצאו הם בו... והנה באמת כלל כל המצבים שתחת המצב האמצעי הם נמשכים מגלויים שהוא יתברך שמו מתגלה לא כחק שלמותו, אלא כפי מה שרוצה שיוולד בברואים כפי גזרת החכמה, ואולם המצב האמצעי בכל חלקיו, אף על פי שבצורתו הוא שונה מאד מהתכליתי, אף על פי כן אינו נוטה ממנו במהלכו... (מאמר החכמה י)

והנה בתחלה נעשו הי' כלים והם תולדה מן הצמצום ומן הרשימו של החלל, ואחר כך בתוכם היה צריך להתפשט העצמות בסוד האורות. וצריך שתדע כי הנה בכלי נמצא שורש שיוצא הס"א, פירוש כי כאשר חידש המאציל חידוש העולם בסוד הצמצום, והניח הרשימו שממנו נעשו הכלים, הנה הרשימו ההוא היה לפי המציאות שרצה שימצא בעולם, וכיון שרצה שתהיה בעולם הס"א, הנה ודאי שצריך להכין הרשימו שתהיה נותנת זה, אך זה צריך שתבין כי הענפים שהם הבריות אינם יוצאין מן השורש שהם הספירות אלא כשיעמדו הספירות בערך אליהם, פירוש שיהיו באותו הכח הראוי להוציא הבריות ההם, כי בהיות הספירות בבחינת אצילות הנה לא יוציאו מלאכים, כי רב הוא האור בהם ממה שצריך שיהיה להוציא המלאך... והנה על כרחך אף על פי שנאמר שהרשימו הוא הניתן שתהיה הס"א בעולם, אבל זה פשוט שלא יהיה שורש ראוי להוציא אותה אלא לאחר שירד האור ירידות רבות, שהוא עד סוף מדריגות הקדושה, שאז מגיע להוצאת הס"א, והבן זה מאד... (אדיר במרום דף כט, ועיין שם עוד)

...דע כי המאציל ית"ש האציל את כל המציאות כרצונו, בכל הסדרים אשר סידר את העולמות. ועוד שם דרך אחר, והוא תיקון העבודה שבכחה נסדרים הדברים כולם בחוק וסדר אחד. וסוד הענין, כי לפי סדר הבריאה נמשכה הס"א בסוף המדרגות, והיא רעה ומזיקה כי להיות יצר הרע ומלאך המות נבראה, ועל ידי מעשה התחתונים אינו כך, כי הלא צריך להיות כל רע אובד, ומה שנשאר מן הס"א צריך שיהיה טוב וטהור, וזהו כבודו של המאציל ב"ה, והוא סוד "יהי כבוד ה' לעולם", שהיות המאורות שרש לס"א לפי ההשתלשלות אינו פגם בכבוד, כי אדרבא כחו של המאציל ית"ש נודע בזה אחר שהוחזר כל הרע היותר קשה לטוב, ולהיות כל העולמות נתקנין בכל חלקיהן, צריך שכל התרי"ג שרשים של הנשמות יהיו משלימין בכל חלקיהן כל התרי"ג מצוות, ואז נמצא התיקון שלם. ונמצא שכל צדיק שהשלים במעשיו שם דרך חדש בהנהגת העולמות, הוא הדרך שרוצה בו המאציל יתברך, אך שלא רצה לברא אותם כך, כי אם להכין שיהיה כך מעשה התחתונים, והבן היטב... הנה הדרך הזה הב' הוא עתיד להתקיים לנצח, ולכן אפילו עתה שהוא שליטת הזמן, צריך שיהיה שליטת הנצחיות שיהיה נעלם, שלא ינהיג אלא שיהא נמצא להיות נובעים בו התיקונים שיתגלה אחר כך בסוף הזמן, וזה סוד וצדקתו עומדת לעד, כי כל המעשים טובים הולכין ונקבעים במציאות הנצחיות להתגלות אחר כך. וסדר הענין כך הוא, כבר אמרתי שהשיתא אלפי שנין הם השורש לכל הנמצאים וזמניהם וחקותיהם ולאלה הם כל כך מאורות שפרטיותם הוא פרטיות הרגעים הקטנים שבשית אלפי שנין אלו, ואלה מאירין עתה בדרך זמן כמו שכתבנו למעלה, ואחר כך יתגלו כולם בדרך נצחיות, פירוש שכולם יאירו תמיד כמו שכתבנו. וזה הדבר הראשון המוכן להיות כך, שהוא באמת סוף המעשה, ולפי מציאות זה נסדרו הדברים בהנהגת הזמן, כי אין שורש אלא אחד אלא שהוא פועל בב' מיני פעולות, והבן זה עומק הדברים. והנה מה שמתגלה עתה אינו אלא מה שהוא בסוד הנהגת הזמן, אבל היא עצמה תלויה בסוד הנהגת הנצחיות וענינה.

ועוד יש דבר גדול, כי הלא כל המעשים הנעשים בכל אחד מן הרגעים האלה הנה הוא גורם פעולה בפני עצמה בכל המאורות, וגם צריך שתדע, שאינו דומה פעולת תיקון הבא אחר קלקול לתיקון העומד מאליו בלי קלקול, וכן על דרך זה כל פעולה הנעשית בכל חלק זמן היא מתחלפת מחברתה מפני רוב התנאים הנמצאים בה, שאי אפשר לפרוט אותם, ועל פי כל השינוים האלה הוכן הנצחיות להבנות, כי זה ההפרש שבעולם הזה נבראו הענפים לפי השורש, ולעולם הבא יתחדש השורש לפי מה שנעשה כבר בענפים, והוא סוד מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. והבן מאד, כי זה סוד "אם צדקת מה תתן לו,ורבו פשעיך מה תפעל בו", כי אף על פי שעתה הוא פגם בשורש חטא הענפים שלא יוכל להשפיע בהם וצריך להסתיר כחו, הנה זה כל זמן מציאות הבחירה, אך בהתחדש הדברים הנה כפי הענפים והכנתם יהיה חידוש השורש על כן לא יהיה פגם כלל, והבן מאד, כי כל אלה הם מעמקי החכמה...

וסוד זה נתפרש בפירוש המרכבה בזוהר חדש פרשת יתרו, כי אין המאורות עומדים בשום מראה קבוע, כי הם משתנים תמיד לכמה מיני מראות, מפני רוב הבחינות המשתנות בהם נשמות מכמה דברים הפועלים בהם, אך זה צריך שתדע, כי אף על פי שהפרטים הם רבים, הנה השרשים אינם כל כך, ולכן אפילו להתחלפות המאורות ימצאו שרשים, שהם באמת שרשי ההתחלפות אשר מהם כל שאר החילופים הנמצאים בהם... 

והנה זה סוד יום הדין הגדול, שעליו כתיב "כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם" וגו', כי אז יתפשטו כל הדברים בכל הזמנים שנעשו לקבל בקבע המציאות כראוי, ולכן יעשה הקב"ה דין פרטי על כל דבר ודבר שנעשה בכל זמן מזמן בריאת העולם בכל השית אלפי שני, ואז יבא אלף השביעי להסיר הצורה מכל ההנהגה הזמנית, והוא סוד אתחרב כלא בתריסר שעתי, ועוד אדבר לך מזה. ואחר כך אלף השמיני דהיינו חידוש העולם אז יהיה נבנה הבנין של כל השרשים, לפי הכנת הענפים כמו שזכרתי, והבנין ההוא נעלם לגמרי, שאי אפשר לדעת ממנו כלל... (שם דף נג, ועיין שם עוד)

ואפרש לך ענין ההפסד בכל הנמצאים, דע כי ראשית הנבראים התחתונים הוא העפר, בסוד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר, וחז"ל אמרו ואפילו גלגל חמה, כי באמת כל מה שבעשיה אין ראשיתו וחומרו אלא עפר, שהוא היסוד הד' מד' יסודות ארמ"ע שכנגד העשיה עצמה, והענין כי בתחלה כשברא הקב"ה את העולם אז ברא הכל מן העפר והוא כי הכין מעט עפר מה שרצה לאותה הבריאה, והעפר ההוא כבר היה בנוי ומורכב מד' יסודות כי אין שום נברא פשוט, ואז הוציא המאציל ית"ש הארה מאחת המאורות והאיר על אותו עפר, ובהאיר אותה ההארה אז מיד קנה העפר ההוא כמו מציאות חדשה, כי נעשה מעפר בשר או עצם או עץ, מה שנעשית ממנו עד שנעשית הבריאה, והוא כי הד' יסודות המורכבין שם קבלו כח להתנועע ולהפשט בדרכים ראויים לאותה הבריאה, והיו מתנועעים עד שנעשה הצורה ההיא וכח הארה של המאור היתה מניעה אותם כך, וגם אחר שעשו הצורה ועמדו בה לפי הגבול אשר הושם להם הארת המאור היא עומדת על הנברא ומקיימת צורתו, ואלמלא הארת המאור היתה נסתרת ונסתמת בא' הצדדין מן הנברא היא הצד חסר, ואם ההארה היתה מתחלשת היה הנברא מתחלש, והוא סוד תסתיר פניך יבהלון.

ונחזור לענין, כי כיון שראשית כל הנבראים היה מן העפר שלבש צורה אחרת, גם כי עתה אין הנבראים נבראים אלא מן הזרע, אבל הזרע עצמו אין מציאותו אלא מן העפר, לפי אותו הצורה שלבש, ועל כן בהיותו ישוב לעפר תסתלק הארת המאור וצורת הנברא ההיא לא תעמוד בו, והרי הכל שב לכמו שהיה, כי מעט עפר שהיה חומרו הוא שב באמת ומתחבר אל העפר. והנה כמו כן יש בנבראים הרוחניים כי להם החומר והצורה, ובהסתלק כח המעמיד הצורה ישאר החומר לבדו בהיות התפשטות השורש ישוב להבלע בשורש, אך פעולת העברת הצורה תעשה בכח גבורה חזקה העוברת עליו, וכל הסדרים ניתרים בו, ואז ישאר החומר לבד, והוא נבלע כנ"ל והנה בזמן ההוא הקב"ה יחבר יחד הרע הנדח בדין הגדול והס"מ והראש של שניהם ייסר אותם בתוקף הגבורה אשר יגיע להם להעביר צורתם, ואז נאמר "והיו דראון לכל בשר", והיה יכול לעשות זאת כרגע אחד, אך ירצה לעשותו בזמן קצוב אצלו ית"ש, ובאותו זמן נותן בהם כח לקבל פורענותם, והוא ענין "כי תולעתם לא תמות וגו'", וכאשר תשלים הגבורה להעביר הצורה, אז הנוג"ה שכבר הוא כאור תבלעם ותשאר לבדה, שהיא טוב המתדבקת בקדושה... (שם דף נה, ועיין שם עוד)

...ואפרש לך סוד האמונה הזאת, כתיב "א-ל אמונה ואין עוול", והוא כי הקב"ה מנהיג את עולמו בכמה גלגלולים עמוקים, והכל באמונה לתת לכל אחד לפי מעשיו ממש, ונמשך מראשית הכל, כי שם הקב"ה בעולם צד הקדושה וצד הטומאה זה לעומת זה, וביניהם שם כל עניני העולם, להיות בו שולטות או זו או זו לפי המעשים, אך הכונה היא לנהוג הדברים בהנהגה כל כך עמוקה שאי אפשר להשיגה אלא הוא עצמו, ובה סוף סוף יחזור כל רע לטוב, ותהיה הממשלה לקדושה לבדה. והנה זאת היא אמונתנו הקדושה אנחנו בני ישראל, אשר אין מאציל אלא אחד, הוא לבדו עשה את הכל, ושם התפשטות ספירות קדושה וכנגדן עשה מדרגות הרע, והוא המנהיג לבדו אדון יחיד עתיד להחזיר כל רע להשתעבד לעבודת קדשו, ואין גם אחד עושה דבר זולת רצונו... ומי שיודע בזה ידיעה אמיתית נקל יהיה לו להבין עניני ההנהגה, ויראה אותם כולם נכוחים למבין ואין זר בהם. וכמה סבובים נסבבים בעולם עד תחית המתים בבחינת התחזק הסט"א, וסוף הכל תשוב הקדושה לאיתנה, "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא"... וכל המראה מן הסטרא אחרא הפך מן האורות הכל שקר ותועה, וידעו הבריות האמת הזאת בסוף ההנהגה והסיבוב... (שם ב דף כד)

הנה רבותינו ז"ל אמרו ש-די, שאמר לעולמו די, ותראה שלפעמים נמצא ש-די לבדו, ולפעמים א-ל ש-די, והנה בהיות יוצאות ההשפעות להתפשט, אלמלא נצטיירו בחותם המגביל לכל אחת מהן נטיותיה היו ההשפעות הולכות ומתרחבות תמיד, ולא נשארות בציור פרטי הראוי להן, ובהצטיירן בחותם אז נשארות בציורן כראוי להנהגה, נמצא שני דברים נעשים, התפשטות ההשפעות והצטיירן בגבול ושיעור הראוי להם, ואלה הדברים נעשים בכח שני השמות האלה א-ל ש-די, וסוד זה עולם חסד יבנה, שהתפשטות ההשפעות היא בסוד חסד, שהוא א-ל...

וסוד הענין הזה, כי הקב"ה התחיל הבריאה והעמידה על מצב שיוכל אחר כך האדם להשלימה, עד שיהיה לו השכר על מעשיו. וזה כי האדם נברא כבר בצלם אלקים, ודיוקנו בדמות דיוקן של מעלה, ועם כל זה איננו שלם להדמות לעליון לגמרי עד שישלימנו במעשיו הטובים, והוא ענין המצוות שהם תרי"ג כתרי"ג אברי האדם... והנה רצה המאציל ית"ש להתחיל הבריאה ולהניח השלמות אל האדם כמו שכתבנו, ואומר לך מהו השלמות הזו, כי היא תלויה בשני דברים, הראשון ענין הרע, שהרע נמצא עדיין בבריאה, והגוף הוא עדיין בעל יצר הרע, ואלמלי השלים הקב"ה בריאתו הנה לא היה הרע נמצא כלל, ולא היה יצר הרע בגוף, ורצה הקב"ה שהגוף בעל יצר הרע יתקן עצמו בזכותו בתורה ובמצוות, ואז נשאר והוא ונקי, וזהו ענין הראשון שבו תלויה השלמות הזו. והשני הוא ענין המשכת השפע, כי הניח זה לעבודת התחתונים, שבכח הזכותם הנה ממשיכים השפע, וכשגמרו להמשיך שפע כמו שצריך לכל חלקי הבריאה, אז נשלמה עבודת האדם, והרי הבנת שני הדברים הצריכים להעשות לשלמות בני אדם, הסרת הרע והמשכת השפע... (שם ב דף ג)

סדר כל המציאות הוא פנימיות וחיצוניות, כי כל עליון חיצוניותו היא פנימיות התחתון, עד שנמצאים כל המאורות פנימיות, וכל הנמצאים מהם חיצוניות להם, והם עצמם מתחלקים בסוד פנימיות וחיצוניות כי האדם הוא פנימיות ושאר כל העולם הוא חיצוניות אליו, וכן באדם עצמו יש הנשמה והגוף... (שם דף יב)

והנה מכלל מיני ההארה הזאת בכל פרטיהם יוצאת התולדה, שהיא כלל הבריאה הזאת בכל משפטיה. ולא עוד אלא שהבריאה עצמה הנולדת היא עצמה דוגמא אל כלל מיני ההארה שמוציאים אותה שחלקי הבריאה מקבילים אל מיני ההארה בכל פרטיהם. והנה הם כולם מיני הארה אשר להם יחס זה עם זה, לפי דרך ההשפעה וההארה ומהם נמשכים האיכות והעצמים בטבע, לפי ענין הנבראים, עד שנזכיר בספירות כל מה שנזכיר בנבראים, לא מפני שהם בם כמו בנבראים, אך הם ענינים בספירות לפי דרכם, שהם הם כענינים ההם עצמם בנבראים לפי דרכם...

ב' הצמצום הוא מה שהאדון ב"ה כבש כביכול חוק טובו בבריאת נבראיו, שלא לעשותם שלמים אפילו לפי ערכם, כל שכן שלא עשאם לפי ערכו.

ג' העולמות שנבראו במרכז אין סוף ב"ה, הוא שסדר הכללי הכולל כל עניני הנבראים שעל ענינו נבנו כל עניניהם הוא אמיתת יחודו, ומתעלה הדבר עד אמיתת המצאו בהכרח, שהוא המרכז לכל מעלות שלימותו, שאין להם תכלית, שכולם סובבים על ענין זה. ונמצאו כל סדרי העולמות בנויים על ענין גילוי היחוד, שנעשה בהעלם תחילה וגילוי לבסוף...

ה' הרשימו הוא הכח הנשאר לשרש עניני העולם וכלל מדרגות ההנהגה, שאינו אלא כרושם קטן כלפי מה שנסתלק, שהיה ראוי להיות העולם נברא בבחינתו אילו לא היה הצמצום שזכרנו, והרשימו הזה הוא שורש מציאות התחתונים בבלתי שלימות, והוא שורש עניני הטוב ורע שבאים בשיקול אחד, הפך מן ההשואה לטובה הנמצאת לפי השלימות.

הקו הוא השלימות שחוזר האדון ב"ה וכולל בהנהגתו לנמצאים, להשלים חסרונות ענינם. ואמנם הוא השלימות הנוגע לנמצאים לפי ערכם, ואינו שלימות לפי ענינו הפשוט ית"ש, שהוא מתעלה בסוד אין סוף המשקיף, אך הוא השלמות של הנמצאים, המשלים חסרונותיהם המוטבעים בחוק של הרשימו. שרצה הקב"ה לעשות החסרונות והשלימות שתי יצירות כדי שיוכלו החסרונות לשמש לבדם לפעמים, אך הכוונה היא להשלים החסרונות. והנה הנהגת הטוב ורע משמשת בגלוי, והנהגת השלימות משמשת בהעלם והשלימות מסבב הדברים בדרך נסתר, להיות הכל בהשואת ההטבה בלא רע... (כללים ראשונים)

י', עולם הנקודים הוא שורש מה שהקב"ה רוצה לגלות אמיתת יחודו בדרך היכר האור מתוך החושך, ועל כן בו נמצא שורש לרע בשתי בחינותיו, פירוש מצד היותו רע, ומצד היותו חוזר למוטב. ונמצא שכל העולמות מתחלקים לשני סוגים, וכולם על ענין גילוי יחודו יתברך שבמרכז, כי צריך בתחילה לברר אמיתת היחוד שזה נעשה על ידי הסתר האמת בתחילה, לגלותו לבסוף. ואחר שנתברר האמת בעצמו, אז יתן עילוי על עילוי לנשמות בדברים עמוקים והשגות עצומות באמת הזה עצמו שנתברר כבר... (שם, ועיין שם עוד)

י"א המלכין קדמאין ושבירתן, הוא כלל שורש המצא מציאות טוב ורע בהחלט, פירוש בטבע עצמו לא באישיו. אחר כך בא התיקון, ואז נעשו המידות של הטוב לצד אחד, ונדחו הרעות שמהם נעשו ספירות הס"א, ואז נשרשו אישי הטבע לפי מה שראוי להיות בהם מן הטוב ומן הרע שכבר הוכן בטבע עצמו בהחלט. והנה מלכין קדמאין היו שרשי מציאות הטבע, אך לא בשלימות, שיהיה לעתיד לבא שמים החדשים וארץ החדשה, ולבחינת מציאויות האלה גזר הקב"ה הביטול, והיתה השבירה שזכרנו, שהיא שורש ההשחתות כולם, אך למציאויות השלמות לא גזר ביטול, וענינם מושרש בתיקון השלם שיהיה לעתיד לבא, שישתלם לגמרי חסרון השבירה, ולכן לא יהיה עוד בהם ביטול, אלא שמים החדשים וארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני תמיד כתיב. ואמנם מה שעשה האדון ב"ה שורש המציאויות האלה בלתי שלימות, לא מבלתי יכולת חס ושלום, אלא שכיון בתחילה להניח מקום לרע לימצא לצורך עבודת האדם, ונמצא שאז לא כיון אלא להיות מוציא הרע לפועל, על כן עשאם בבלתי שלימות, לא מבלתי יכולת חס ושלום, אלא שכיון תחילה להניח מקום לרע לימצא לצורך עבודת האדם, ונמצא שאז לא כיון אלא להיות מוציא הרע לפועל, על כן עשאם בבלתי שלימות, כי לא רצה להוציא הרע אלא לדבר בלתי שלם, אך לא לדבר השלם שנשלם בכח שלימותו יתברך, שאין שייך עוד שם רע. וזה ענין שורש הס"א שהיתה במלכין קדמאין, ובעבורה לא היו זה כנגד זה, ולא היו מתחברים בנוקבא, וכל שאר התיקונים שיש עתה באצילות לא היה בהם.

והנה עד שהאדון ב"ה תופס בשתי המידות, מידת הארת פניו ומידת הסתר פניו כאחד, אין שם השחתה והפסד, אך ההפסד והחושך אינו נולד אלא מהיות האדון ב"ה מסתיר פניו מעולמו הסתר גמור, אז יוולדו כל הקלקולים, ומענין זה נתהוו כל מלאכי החבלה וכל מדריגות הרע והטומאה. וזה ענין מיתת המלכין קדמאין, שהאור נסתלק מהם ולא נשארו רק הכלים שהם שרשי החסרון, כמו שכתבנו, והשלימות נתרחק מהם, ומההנהגה זאת יצאה הס"א וכל תולדותיה. (שם)

י"ב, ...והנה כל עניני הרע נכללים בספירות ב"ן, דהיינו הנקודים, ושורש מציאות הנמצאות בבלתי שלימות היא מלוכת המלכין קדמאין, ושורש ביטול הנמצאות ביטול המלכין קדמאין, שכל מה שנתחדש בביטולם הוא שורש כל ההשחתות וההפסדים הנמצאים בטבע בהחלט. וכלל כל הכונניות הטובות שבסוד דמות אדם נכללים במ"ה, אשר בהתחבר אליהם ענין הרע ישוב להיות רק להנצח, ואז ישוב גם הוא להיות לטובה לעולם, והוא ענין ב"ן הנתקן על ידי מ"ה שגם שורש החושך והרעות חוזר להיות לטובה, בהיותו עומד רק לקבל תיקוני המ"ה ולא להשליט הרעות. והנה מה שהמחשבה בתחילה היתה מכוונת לתת מציאות לרע, שלכן הוציאה שרשי המציאות בבלתי שלימות, עכשיו חוזרת להיות מכוונת לטוב, וכל אותם המציאויות תחזור ותחדשם בשלימות יותר, ושרשים האלה למציאויות הם שנתחדשו בספירות שנעשו אחר התיקון. (שם)

ט"ו, ענין זה כנגד זה וזה תחת זה הוא, כי הנה הנמצאות שבנבראים יש בהם ההדרגה, שהם הולכים כסדר, גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם, וזה דבר מגולה ונראה לכל עין, ואמנם יש עוד בהם מציאות קשר ויחס שהם נעזרים זה בזה, ונחשבים כולם רק לחלקי גוף אחד, שאינו שלם אלא בחיבור חלקיו, ועיקר השלמתה של הבריאה הוא מצד קיבוץ כל החלקים, שכולם נעשים אגודה אחת, ונשלמים זה בזה, ונעשה בקיבוץ החלקים כלי שלם. ואמנם הקלקולים וההשחתות לא הוחקו אלא לנבראים, כל אחד מצד עצמו, והתיקון מצד הכלל המקבצם... (שם)

ל"ד, מ"ה וב"ן המתחברים ומחיבורם נעשו הפרצופים, הסוד הוא, כי הנה האדון ב"ה המציא החושך, שחידש בהעלם פניו יתברך, וכל הרעות התלוים בזה, וכל זה המציא וחידש בחוק וגבול שרצה וחידש, והוא שידע הגבולות האלה, ידע גם כן מה מצטרך לתיקון הדבר הזה, שתשאר הבריאה כולה נקיה וההנהגה קבועה לטובה בלי רע כלל ועיקר, והנה כל החושך וקלקולי הרע מושרשים בב"ן וכל התיקונים מושרשים במ"ה, ולא הוצרכו אלא מיני התיקונים שהוצרכו לפי מיני הקלקולים המושרשים בב"ן, ועל כן עשה כל החיבורים בין מ"ה וב"ן, שידע היותם מצטרכים לתקן מציאות החושך הזה. והנה הוא ידע שיש ענינים במהות הבריאה שתיקונם תלוי ברבות ההארה והטובה, ויש ענינים אחרים במהות הבריאה, שתיקונם תלוי על ידי הנסיונות והעוני והסיתום, וזה לא מצד שום זכות או חובה, אלא מצד המהות ששם האדון ב"ה בטבע הבריאה, כי כל מה שעושה האדון ב"ה ודאי הוא לטובה, ובין הרווחה שהוא נותן, ובין העוני והסיתום, זה וזה ודאי אל מקום אחד הולך, לתקן תיקונים בעולם, רק שיש תיקונים נעשים בדרך הזה, ויש תיקונים בדרך הזה, וזה תלוי במהות הבריאה לבד, וכל הענינים האלה תלוים בחיבורי מ"ה וב"ן, כי מן החיבורים שהם נתחברו נמשכים ענינים אלה, שמאיזה חיבורים נמשך רבות הטובה, ומאיזה חיבורים הסתתמה, ושניהם הולכים לתקן מציאות החושך הטבעי של התחתונים, אך בב' דרכים האלה, כי על כל פנים מ"ה אינו אלא תקון ב"ן, אך נתקנו לפי מה שהוא צריך להתתקן.

ואמנם הנשמות כולן חלוקות לפי ענין זה, ושורש ההתחלקות עמוק וסתום ולא נודע, כי היה צריך לדעת טעמי כל הספירות, והוא הדבר התלוי ברצון העליון שאינו נודע. אך זה ידענו, שתיקון הבריאה מתחלק בין הנשמות, שניתן חלק לכל אחד ואחד, כמו שידעה החכמה העליונה היות ראוי לכל אחד מהם על פי הטעם הנעלם שזכרנו, ויש מי שמגיע לחלקו להיות תיקוניו בדרך רבוי הטובה, ויש מי שהגיע לו לתקן בדרך העוני והצירוף, וכל זה תלוי במ"ה וב"ן שזכרנו... (שם)

התפשטות הספירות הוא בשני מינים, התפשטותן זו מזו במספר, והתפשטות כל ספירה למאורותיה. התפשטותן זו מזו, שכל המציאות הנברא הוא כללות אחד, כולל בעצמו כל חלקי הבריאה ההיא, שהוא השורש לנמצאים הנבדלים הנקראים ענפים, כמו שנפרש עוד בסייעתא דשמיא. והנה התפשטות המציאות הזה הוא החידוש הראשון יש מאין, כי לא נמצא ההתפשטות הזה, לפי שלא נמצא עדיין מי שצריך לו. וכל הענפים שהם הנבדלים הם יש מיש, כי כולם יוצאים מן השורש אשר להם בספירות האלה. נמצא זה המציאות כלל אחד, ומתחלק לחלקיו, ועם כל זה תמיד הוא כלל אחד, ואין הבדל מציאויות נפרדים. ונתפשטו חלקי המציאות הראשון תחילה כל אחד גבוה במעלתו מאשר תחתיו, אחר כך כל חלק שנתפשט חוזר ומתפשט בחלקיו הפרטים, וכן כולם עד אין תכלית. והתפשטות חלקיו נקרא גילוי כח, פועל פעולה בתחתונים שאין חברו פועל אותה. ונמצא ההתפשטות הראשון לעשר ספירות, והשני גם כן לעשר, וכן עד אין תכלית. ובהתפשטות זה נמצאו דרכים רבים, כל חלק קטן מחלקי המציאות הזה כולל בעצמו תמיד בהתפשטות השני, וזה יחוד וקשר הנמצא בהן להיותן אלקיות, שלא יפול בהן פירוד, כי לכן תמיד בכל חלק קטן ימצא כח הכל, אך גילוי הכחות לפעול בבריאה או בהנהגה אינה כך בלתי בעל תכלית, כי יהיו הנבראים גם הם כן, אלא אף על פי שבמהותם הם כך, בהגלותם לפעול לא נגלה רק מה ששיער המאציל ב"ה שצריך הוא, עד שתצא הבריאה באותה התכונה שהיא, לא פחות ולא יותר, וזה היה בין בכלל ובין בפרט, פירוש התפשטות ראשון ושני, כי כל מאור מתגלה פועל פעולה מיוחדת, ולהעמיד הבריאה כאשר היא צריכה שלא תמצא בה פעולה אחרת יותר, ולא תחסר פעולה ממה שיש. אך שיעור הבריאה הוא, שירד האור בכחו ירידות מודרגות שיעור כל כך שיוציא בריאה אחת ראוי לקבל יצר הרע, וראויה גם כן ליצר הטוב להיותה בעלת בחירה, והיא האדם. ואל זאת הנקודה נמשכו כל הקוים בכל הבריאה כולה, כי מן הראש מתחילים הדברים ויורדים בהדרגה בהשתלשלות אחת והשינוי בחלק אחד פועל בכל מה שיפעל... ודע שגילוי המאורות אינו מחויב בספירה, לכן אפשר להמצא פעמים בכל גילוים, ופעמים לא בכולו. וגם ימצא בהם גילוי חזק מגילוי... (כללי פתחי חכמה ודעת כלל ג)

אחר שנתפשט המציאות הדבק במאצילו מראש עד סוף, כפי הכחות שנתגלו בו, כך יצאו ממנו בריות נפרדות בתת המאציל כח לכל כח להוציא תולדה, והתולדה מקבלת צורה אחרת בהיותה נפרדת מן השורש, אבל הצורה הניתנת לה, לפי הכח הנותנה היא, ותדע שכל כחות המציאות, כמו שנמצאו בהם בחינות רבות, כן יוציאו תולדות רבות משונות זו מזו, לפי הבחינה שבה הוציא התולדה ההיא. וזהו שפירשתי לך כבר, איך המאורות יכולים להאיר באור כל הספירות שבהם, ובאור מקצתם לבד, ועל כן לפי בחינת ההארה יוציא התולדה. 

וכלל התולדות מתחלק לשני מינים, גשמיים ורוחניים, הגשמיים הם הנופלים תחת חושינו, והרוחניים את שאינם נופלים. הגשמיים מתחלקים אחר כך לסוגים רבים, והסוגים למינים, והמינים לפרטים. אך הרוחניים אינם מתחלקים אלא לשני מינים, והם המלאכים והנשמות, והכל יוצא משורש משונה אשר לו במציאות הקדוש. והנה הגשמיות והרוחניות נמשך מן המקום כי התולדה שירדה כל כך מדריגות עד שהגיעה אל עולם השפל, שם נתעבה דקותה ונתגשמה, והתולדה שלא נתרחקה כל כך עמדה ברוחניותה... (שם כלל ה)

קבלה נאמנה בידי חכמי ישראל, שכיון שרצה האדון ב"ה לברא נבראים, האיר מאור כבודו בדרך ידועה לפניו יתברך, ומאותו גילוי וההארה הוליד כל ההויות והמציאות שגזר להמציא, הן וכל חוקותיהן, כללותיהן ופרטותיהן, פירוש שהנה ברצונו ויכלתו גזר, שמהיות הוא יתברך שמו מתגלה בגילוי ההוא ימשכו כמסובב מסיבתו כל ההויות והמציאויות בכל הגבולות שרצה בם, וכן מהיותו תמיד בגילוי ההוא תימשך התמדת קיום ההויות ההן בגבולותיהן כולן, שאילו הוא יתברך שמו, היה סר מהאיר מדרך הזה, מציאות כולן היתה מתבטלת ברגע אחד. ואמנם צריך שתתבונן שאין הכוונה לומר, שהיה האדון ב"ה מוכרח בדבר הזה, שלא היה אפשר לו לברא הנבראים זולת זה, כי הנה אי אפשר לנו לדמות בו יתברך הכרח כלל, כי כל יכול הוא, אמנם בחפצו ורצונו רצה בזה... (כללי מאמר החכמה א)

אך הנמצאים למיניהם כפי אורותיהם העצמיים אינם נודעים לנו, ולא נוכל לקבץ אותם לסוגים, ולא נוכל לתאר בהם תארים מיוחדים לספירות על מה שיולידום. אבל נזכיר הספירות בתארים הראויים להם כפי ההנהגה, ונייחס להם בנמצאים ואותם שנולדים מהם, דרך משל נאמר שהזהב יוצא מן הדין ורומז עליו, והכסף מן החסד ורומז עליו, וכיוצא בזה ואנחנו לא נבחין יותר דין בהמצאת הזהב מבהמצאת הכסף, ולא יותר חסד בהמצאת הכסף מהזהב, אבל הכוונה שמן הספירה שממנה נשפע החסד בהנהגה יוולד הכסף בנמצאים, וכן כל כיוצא בזה, ועל פי הכלל הזה צריך שתתבונן בדרושים להבחין בתארים, אם הם מיוחדים בדרוש ההוא כפי הנשואים בו, או אם הם בלתי מיוחדים ונמשכים אחר נשואים אחרים וטעם אחר... (שם י, ועיין שם עוד)

אמנם צריך אתה לדעת, כי כיון ששמנו הנחה זאת, שכל הבריאה אינה אלא ענין לפי דמות האדם, אם כן לא לבד הנבראים צריך שיהיו כך, אלא כל הנמצא, פירוש אפילו המקרים המתלווים אל כל עצם צריך שיהיו נמשכות מדמות האדם הזה, ומקשר ושייכות חלקיו זה לזה, ועל כן לא נמצא לא עצם ולא מקרה בעולם, שלא ימשך מן הספירות והקשר אשר ביניהם, ומכאן נמשך היות נזכרים כמה תוארים אחרים, תוארי פעולות גשמיות, על הדרך שהוזכרו תוארי חלקי הגוף עצמם. (כללים מספר קנאת ה' צב-אות ט)

הזמן האחד שיש לנו לבאר עתה הוא זמן התעלם יחודו יתברך כיום הזה, הוא כלל זמן עבודת האדם. והנה מחק שלמותו כבר אמרנו, היה ודאי לעשות את כל מעשיו שלמים, ולא יהיה במעשיו אלא טובה גמורה ושלמה בלי שום חסרון ורעה כלל, אמנם ברצותו להתנהג עם נבראיו בהנהגה הזאת שכבר זכרנו, הנה המציא סדר חדש ממש שלא כדת השלמות העליון ברוך הוא, אלא מאי דצריכא לברייתא, לתת להם זכות לשכר טוב באחריתם, והוא דרך הטוב והרע, השכר והעונש, שלפי הדרך הזה הנה הטוב והרע שקולים הם ובאים שניהם בעולם הזה, וכן מזומן הוא הטוב לטובים כמו הרע לרעים, ועל פי הדרך הזה נמצא הבריות מתקלקלות לפעמים ונתקנות לפעמים וניתנה הרשות לשטן להסטין ולמשחית לחבל את אשר ירשיעון אלקים, ונמצאו אומות העולם ועובדי עבודה זרה וכן כל שאר הרעות כלם אשר בעולם, שעליהם באו הבטחות הנביאים עליהם השלום להעבירם מן העולם לעתיד לבא, כענין שנאמר "והאלילים כליל יחלוף ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", "בלע המות לנצח וגו'", ועל פי הדרך הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שאין הקב"ה רוצה לעכב כלום בידי בני אדם אם רוצים לקלקל מעשיהם, ומזה נולדו כל הקלקולים הגדולים אשר היו בעולם מני יום ברא אלקים אדם, ואין מנוחה לצדיקים בעולם הזה כי רעת האדם רבה עליו, והשטן מקטרג בכל עת ובכל שעה... זה כלל הדרך אשר חידש הרצון העליון לפי ענין ההעלם שליטתו ויחודו, ואין דרך זה תלוי אלא בהסתר פני טובו יתברך, כי לולי היה רוצה להתגלות באמיתת ממשלתו היה מעביר הרעות האלה, ולא היה מניח אלא הטוב והתיקון לבדו, וכמו שיעשה לעתיד לבא.

 ודעי עוד, כי ודאי גם עתה אף על פי שהעלים טובו ומנע חק שלמותו מן הנבראים, אף על פי כן ודאי הוא, שהוא משפיע להם, כי מאין להם הויה ומציאות וקיום אם לא מהשפעתו, אם כן ודאי משפיע הוא, אך השפעתו זאת שהוא משפיע עתה לגבי מה שהיה ראוי להשפיע, אם כחק שלמותו היה רוצה להשפיע, אינה אלא כדמיון הצל לגבי אדם, או כרושם קטן הנשאר מן הכתב על הניר אחר שסרו האותיות ממנו, ונקרא כלל מן ההשפעה הזאת חשך ולא אור, לגבי ההשפעה השלמה שהיתה יכולה לבא אם כחק שלמותו היה משפיע...

ואמנם בהיות הכוונה התכליתית רק גילוי היחוד ולא העלמו, וכמו שנבאר לפנים כי אין ההעלם הזה אלא אמצעי כדי לבא אל הסוף הזה של הגילוי, על כן, אף על פי שהסתיר פניו לחדש בו דבר הנהגת הטוב והרע, שב על כל פנים והשקיף במדת טובו ולפי חק ממשלתו להשלים סיבות כל ההנהגה הזאת בתקון הכללי. וזה דבר פשוט, כי כבר שמעת איך קץ שם לחושך זה של הטוב ורע כל זמן השיתא אלפי שנין, וכבר גזר מראשית אחרית אשר תכלינה כל אלה, וישאר יחודו מגולה, וטובת העולם קבועה לנצח נצחים, אם כן כל יום ויום שעובר נמצא העולם קרב יותר אל שלמותו, ולא עוד אלא שלקב"ה מסיבות מתהפכים בעומק עצתו ומגלגל גלגולים תמיד להביא העולם אל השלמות הזה... (דעת תבונות מח)

מה שנוכל להשיג בענין זה הוא, כי הא-ל יתברך שמו הוא תכלית הטוב ודאי, ואמנם מחק הטוב הוא להיטיב, וזה הוא מה שרצה הוא יתברך שמו לברא נבראים כדי שיוכל להיטיב להם, כי אם אין מקבל אין הטבה, ואמנם כדי שתהיה ההטבה הטבה שלמה, ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים מקבלים אותה ביגיע כפם, כי אז יהיו הם בעלי הטוב... (שם יח)

אפרש לך יותר הקדמתי זאת ותביני ענין עמוק, וכן תביני מאמרם ז"ל "הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו".

הנה אין שום דבר מוכרח המציאות אלא מציאותו יתברך, וכל הנמצא זולת זה אין לו מציאות אלא בחפצו יתברך, ונמצא תלוי ועומד רק ברצונו יתברך, ועל כן נקרא שכל המציאות המצוי תלוי במאמרו יתברך, כענין מה שאמרו במים העליונים... המשילוהו בזה, כאילו הוא תומך כל המציאות בכל פרטיו והוא עומד עליהם מלמעלה. וכלל הענין הוא הדבר אשר דברתי, כיון שאין המציאות המחודש ממנו יתברך מוכרח אליו כלל, אם כן הרי הוא נתמך רק על מה שרצונו הפשוט רוצה בו, ותביני שרק רצונו וגזרתו זאת הוא המקום לכל הנמצאים, וזולת זה לא היה מקום כלל...

והרי זה ענין גדול להבחין בכל מדה ממדותיו יתברך, והוא המשך תולדות המדה ההיא מכח פעולת השלמות עצמו, והרי זה כמו דבר אמצעי בין השלמות ובין המדה לפי ענינה, והוא מתחלף בכל מדה לפי התחלת ענין המדה, כי לפי ענינה כך היא מתפעלת מן השלמות, ושיש להבחין גם באמצעית הזאת ענינה האמצעי ודרך העשותו, וכמו שנבאר לקמן בסייעתא דשמיא, כי עד שלא רצה וגזר בזה לא היה מקום לנבראים לימצא, אדרבא, לפי מציאותו יתברך יש לו לימצא בהכרח ולא זולתו, וזה פשוט, אלא ברצותו בהם יגזור גזרה זאת שימצאו הנמצאים ואז יש להם מקום ולא בלא זה, ונמצא כשנגזר בזה, הרי נתן מקום לכל הבנינים שבנה אחר כך... (שם נח, וראה עוד אלקים-ומציאות)

ראי, יש העצמים הגשמיים והעצמים הרוחניים, והנך רואה כמה הפרש יש בין אלה לאלה, כי הגשמיות הוא פחיתות ודאי לגבי הרוחניות אשר ענינה נכבד ומעולה, והנך רואה כמה מן החושך והחסרון יש בגשמים. הרי לנו בכאן שתי מיני בריאות, בריאה בהארה רבה והשפעה מרווחת, ובריאה בהארה מועטת והשפעה ממועטת, ושתי מדות אלו יתברך, מדת הבריאה בהארה, ומדת הבריאה בלא הארה. מדת ההארה מתולדות חק טובו היא, ומדת הבריאה בלא הארה מתולדות העלם טובו. ותראי כי הרוחניים כל עסקם בדברי קודש, אך הגשמים עניניהם עניני חול ודברים שפלים ונבזים, ונמצא שכל כלל עמל האדם תחת השמש אינו אלא הבל הבלים, ומותר האדם מן הבהמה אין... ותדעי עתה, כי שתים אלה הם מוסדות הנהגתו יתברך ושרשה עם ברואיו, מדת הסתר פנים שהוא מתעלם ומסתתר, ואינו מגלה הדר כבודו ומדת הארת הפנים, ומה שהוא בהנהגה הוא בבריאה, כי הנבראים הגסים ועכורים לא נבראו אלא בהסתר פנים, כי לא האיר להם פני קדשו, והרוחניים נכבדים, ברואים בהארת פנים, ועל פי יסודות אלה נעשה החיבור הזה של הגוף והנשמה... (שם עח)

צריך שתדעי, שכל המתהווה או המתקיים בנמצאות אינו לא מתהווה ולא מתקיים אלא בהשפעה נשפעת ממנו יתברך, וכפי מציאות ההשפעה כך הוא מציאות הנולד ממנה. וענין זה בארו באר היטב הרב הגדול הרמב"ם ז"ל לחיי העולם הבא, בספר המורה שלו בחלק שני בפרקים רבים. והנה דוגמא לזה הוא השפעת הכוכבים, ידענו שהולידה כל עניני העולם התחתון הזה, וכמאמרם ז"ל "אין לך עשב ועשב מלמטה, שאין לו מזל ברקיע שמכה בו ואומר לו גדל", כמו שהביא הוא ז"ל בפירוש, ואמנם אלה משפיעים לפי החק שהטביע בם הא-ל יתברך, ומשפיעים רק מה שמקבלים ממנו יתברך, אך הא-ל יתברך הוא מקור כל השפע הנשפע, ופרש הוא ז"ל בפרק י"ב על זה מקור מים חיים את ה', שהזכיר הנביא ירמיה... רצונו לומר שפע המציאות, וכלל הענין יאמר ז"ל, כאשר התבאר לנו שהוא בלתי גוף והתקיים שהכל פעלו, נאמר שהעולם משפע הבורא נתחדש, ושהוא משפיע עליו כל מה שיתחדש בו, וכן יאמר שהוא משפיע מחכמתו וכו'. ואמנם שמעת כבר שלכל הפעולות שהאדון ברוך הוא פועל עמנו לא אחת בהם שיהיה דבר מענינו יתברך לפי מהותו הפשוט יתברך ומרומם על כל ברכה ותהלה, אבל כלם ענינים שחידשם הוא יתברך ברצונו וחפצו, והם מיני השפעה שרצה וחידש להיות משפיע והולך על הסדר שגזר בחכמתו הנפלאה כלם דברים השייכים למציאות הנמצאים שרצה להמציא... חידש בהם מיני ודרכי השפעה כמינים של נמצאות שרצה שיהיו, כי כל מין אחד של השפעה יוליד מין אחד של נמצאים, וזה פשוט, כי שפע החכמה הוא שפע אחד, ושפע הגבורה הוא שפע אחר, ושפע העושר הוא שפע אחר וכן כולם. (שם ק)

שפע רוצה לומר, מה שמגיע מן הבורא יתברך אל נבראיו לעשות בם ענין מה, ואנחנו לא נבחינהו מצד הפועל, כי כבר לא נדע איך הקב"ה פועל, לא נבחינהו אלא מצד הנפעל, וכשיגיע מן הבורא יתברך אל נברא כח וגבורה תהיה ההשפעה ההיא השפעת גבורה כי היה הרצון העליון בהשפעה ההיא שתוולד ממנה הגבורה, וכשתגיע חכמה, תהיה ההשפעה השפעת חכמה, וזה פשוט, נדבר על נדון דידן, על הטובות והרעות, אנחנו רואים הוולד הטוב והרע בעולם, איך את חושבת שהם נשפעים?

...אמנם הכלל הוא, כי כל מה שהוא בעניני האדון ברוך הוא קודם בריאת העולם, אי אפשר להשיגו כלל, ואין שייך שם שום אחד מן הגדרים הנזכרים מעתה, ואין להזכיר לא כח ולא פועל, שיתחייב מזה המצא כל היחס הנמצא בין הכח והפועל. אמנם בשעה שרצה לברא העולם, הוא עצמו חידש המציאות הכח והפועל, והוא עצמו עשה העולם וכל בריותיו בתחלה בכח ואחר כך בפועל, לחדש מציאות זה של כח ופועל...

ואודיעך עוד ענין עמוק בדבר זה, והוא כלל מציאות העולם בכל זמניו, כי שרש הכל הוא, שהאדון ב"ה חפץ ורצה להשפיע מטובו אל הנמצאים שרצה להמציא, וחידש על כן מציאות הארה והשפעה ממנו יתברך ראויה לערך הנמצאים האלה שרצה להמציא. אמנם מה שחפץ האדון ב"ה בהשפעה הוא, שתהיה השפעה של קדושה ממש ממנו יתברך, שהוא עצם הקדושה ומקורה, ויהיו תולדות ההשפעה הזאת רק ענינים של קדושה, וכמו שהוא עתה במלאכים... כי אין התכלית המכוון בחידוש ההשפעה הזאת כי אם שיושפע מקדושתו יתברך שמו אל נמצאיו, להיות נהנים מזיו קדושתו, לא זולת, אבל לפי שרצה במציאות העולם השפל הזה, ועל כן גזר שתהיה השפעתו גם היא נשפלת במעלתה להוליד דברים וגשמים אלה שירידה היא לה ודאי, שלא על התכלית הזה חודשה, ונמצא שמה שאנו רואים שהוא עתה משפיע דברים גשמיים ושפלים, נדע שזהו מיעוט והשפלה להשפעה עצמה שצריכה להתלבש בדרכים אלה שהם פחיתות לגבה, להיות השפעת הא-ל יתברך מקור השלמות והקדושה, אך כך עלה במחשבה לפניו יתברך, להלביש השפעתו בדרכים החשוכים האלה עד עת מועד שתתפשט מכל אלה הלבושים ותשאר בבירורה. ותוכן ענינה, שלא תהיה הבריאה וכל עניניה אלא קדש לה'. והנה כל זמן עבודת האדם, ההשפעה מתלבשת בלבושים אלה, ובכלות זמן העבודה תתפשט היא מכל הלבושים. ואמנם מסיבות גדולות וגלגולים גדולים שם האדון ב"ה לדבר הזה להגיע אל תכליתו, ונמצא ששורש התחלפות זמני העולם הוא דרך השפעתו יתברך, שהוא הולך ומשנה השפעתו... (שם קטז)

כבר אמרנו שהרע הזה שנברא, לא נברא אלא בגבול שרצה בו החפץ העליון, ואמנם אף על פי שחידש האדון ב"ה הביטול להוויות, לא חידש אלא להויות בלתי שלמות, אך להויות השלמות לא היה ביטול, אלא קיומם יהיה נצחי. ותראי שעל כן עתה יש ביטול להויות העולם, ולעתיד לבא לא יהיה עוד, אלא שעתה הבריאה לא שלמה היא, על כן גזר עליה הביטול, אך לעתיד לבא יחודשו שמים חדשים וארץ חדשה שתהיה בריאתם שלמה, על כן לא יהיה להם ביטול. ונמצא שההשפעה הראשונה שהמציא מציאות הטבע הכללי, וביטול סידורה שהמציא קלקולי הטבע, לא היתה השפעה שתוליד דברים שלמים בשמים וארץ החדשים שלעתיד לבא, כי להם לא יהיה ביטול, וכמו שזכרנו, אבל היתה השפעה שלא היה בחוקה להוליד אלא דברים בלתי שלמים, על כן הוחק לה הביטול, שהוחק לצורך המציא הקלקולים בטבע וההשפעה שהמציאה. ובחר האישים של הטבע מורכבים מן הטוב והרע, הנה היא השפעה שמבדלת הרעות לבדם, שלא יבטלו הנמצאות אלא מוגבלים יהיו בכח גזרתו של מקום ותלויים במאמר שלא להתגבר ולבטל את הנמצאות, כי אם להמצא באותו השיעור והתחום שצריך לתכונת הנמצאות האלה ולהתגבר בזמן אחר שמצטרך בתגבורת יותר גדול, ובזמן אחר להמעט הכל יפה בעתו, כאשר גזר החפץ העליון, כי מעתה יש בנמצאות מן החסרונות והקלקולים ודאי, אך אינם כל כך שיבטלום מהויה, ואמנם הם בשעור שסוף סוף יתגברו עד שיבטלום, כי כל הווה נפסד, ונמצא מציאותם משוער בשיעור מדוקדק מאד כאשר ידעה החכמה העליונה שזכרנו...

אך בהשפעה השנית שרצה לתת הויה לנמצאות, הנה באמת היתה כוונת המחשבה העליונה להציל ההוויות מן הביטול ולרחקו עד עת מועד, וכמו שזכרנו, כי על כן לא ביטלה הביטול מן העולם, אבל הגבילה הרעות ושמה אותם בתחום שרצתה לצורך תכונת העולם כמו שזכרנו, עד שתבא השעה שיעביר כל הרעות מן המציאות, וישארו כל הנמצאות שלמים ונצחיים... ואמנם מציאות הרע אינו נולד אלא מעוצם הסתר הפנים תכלית הסתתרו יתברך, כי ברצון החפץ העליון לברא אדם בעל נשמה וגוף לפי התכונה שאנו רואים כיום הזה בנשמה ובגוף, השוה את מדותיו לתפוס ולפעול תמיד בשתי המדות, מדת הסתר הפנים ומדת הארת הפנים, להיות אוחז בזה, וגם מזה אל תנח ידו, לקיים כל תכונותיו של האדם לטובה, החלשות והחזקות, הנכבדות והשפלות, כל מה שצריך לקיומו לפי התכלית המכוון בו. אמנם כאן את צריכה להקדמה אחת, והיא, שלא מפני שיהיה נברא אחד חסר השלמות נאמר שהוא דבר רע ממש, כי יכול להיות חסרון, שאף על פי שאינו השלמות והטוב הגמור איננו רע, הלא תראי המלאכים, גם הם חסרים ודאי, כי אינם בתכלית השלמות, כי אין תכלית שלמות אלא לאדון ברוך הוא, וביניהם גם כן כמה מעלות ומדרגות יש... ובעלי החיים יש בהם חסרון יותר, שאין להם לא שכל ולא דבור, והם מזוהמים ומתטנפים, ויש המזיקים ומלאכי חבלה ורוחות הטומאה שהם רע ממש, והם ההפך ממש לטוב ולשלמות, אותם שהשם העליון ב"ה מתעלם מהם העלם גמור, כטעם "אין הקב"ה מייחד שמו על הרעה". ואמנם שלשלת החסרונות הוא שמוציא הרע, כי בהשתלשל הענין הזה ונוסף חסרון על חסרון, סוף סוף יוליד מה שהוא רע ממש. והנה קודם שחידש האדון ב"ה מציאות ההנהגה שחידש לצורך הנמצאים, לא היה ענין לשום חסרון כלל, וכשחידש מציאות הלזה נמצא שנתחדש מציאות סדר אחד, שבהשתלשלו יוליד רע, כי כיון שיש מציאות לחסרון, סופו יהיה הרע ממש...

אמנם מן הענינים העיקריים שחידש הוא יתברך, הנה הוא ענין המדה והשיעור, כי בפשיטותו אין שייך שום מדה ושום שיעור, ומאז רצה בחוקי ההדרגה, את הכל תיכן במדה והסדיר כל הנמצאות בהדרגה זה תחת זה, מן הראשון שבהם ועד האחרון שבהם, ובכל מדרגה מדד במדתו, כמה חסרון יהא בה וכמה ישאר בה מן הטוב והתיקון... ונמצא שבהיותו הוא יתברך תופס בשתי המדות כאחד, בהסתר הפנים ובהארת הפנים שזכרנו, יולידו מזה הנשמה והגוף, שדברי הגוף יהיו פחותים משל נשמה, ויהיו בו החסרונות שאין בנשמה, אך לא מפני זה יהיה בו רע, אמנם ברצותו יתברך לחדש מציאות הרע, שהוא ההפך לשלמותו יתברך ממש, כמו שזכרנו, הנה אז הסתיר פניו ההסתר היותר גדול שאפשר, לחשוב עד שבהיותו רק מסתיר פניו ולא מאיר אותם כלל, ויוולד מזה הוויות ההפסדים ממש, וברא משחית לחבל. ונמצא כלל הרע אשר הוא יתברך השיב אחור ימינו מהנהגת עולמו, וינהגהו בכבדות תוקף חושך סתרו, ושם בטבע הלז כל הפסדי הטוב, הלא המה כל המדות בית דין להביא במשפט על כל נעלם... (שם קיח)

מציאות הרע הזה נכלל בשני ענינים, אחד הוא השפלות ופחיתות, והשני ההפסדים של ההוויות, ונדבר על ראשון ראשון. הענין הראשון אמרנו שהוא השפלות והפחיתות, וזה כי הנה גם המלאכים עצמם הולכים ונשפלים במעלתם זה תחת זה, אך עם כל זה כלם ברורים כלם נכבדים ויקרים, ואין הפחיתות אלא בגוף הזה אשר לאדם וממנו ולמטה, שנמשכים הדברים בדרך גופניות וחמריות, סוף דבר עפר מן האדמה...

כללו של דבר, עצם מהות הנושאים ומקריהם בכל עניניהם מתייחסים הם תמיד, ונמצא ששתי הבחנות יש לנו להבחין בענין האדם וכל שאר הבריות, האחד מציאות הענינים המכוונים במציאותם ובמקריהם, פירוש התולדות הנולדות מהוויתם ומפעולותיהם, והשני הדרך שלהם, פירוש צורתם וצורת פעולותיהם, כי מה שיניע הגוף יוכל להניע גם הנשמה והמלאך, אך זה לפי דרכו וזה לפי דרכו, והרי אלה שתים מדות, פעולות גדולות בפעולותיו יתברך, אחת קביעות מה שיולד מפעולות הנבראים, וזה כלל כל חוקות הנהגתו וסדרי כונניותו שזכרנו, והשניה, הקביעות איך יולידו הנבראים ההם התולדות ההם, וגם לזה יש סדרים גדולים הנאותים וצריכים להשלמת הענין הזה... (שם קכו, וראה עוד ערך אדם הראשון)

חלקי הבריאה הזאת, מי שמביט עליהם לפי ראות עיניו, בתחלה לא יראם ענינים מפוזרים ומפורדים, פרוש בלתי מתקשרים כלם אל תכלית אחת, אלא כל אחד ענין בפני עצמו, לתכלית מיוחד נשלם בעצמו בלתי שיצטרך לחברו, כי כל אחד המינים בדומם כמו כן בצומחים, כמו כן בבעלי חיים אין ביניהם קשר ויחס שיצטרכו להעזר זה מזה ושיתקבצו לתכלית אחת, אלא כל אחד נברא למה שנברא, ועניניו משלימים לתכלית המכוון בו, לא יותר. עם כל זה ההדרגה המסודרת נראית בכל בטבע ודאי, וכל מי שיקח בידו להתבונן מציאות הנמצאים ימצאם הכל בהדרגה... אך מי שיעמיק בחכמה ימצא היות כל הנמצאות כלם מתקשרים קשר גמור זה בזה, שכולם צריכים להשלים הענין שאליו כוונה המחשבה העליונה בבריאה, וכלם מתקבצים לתכלית אחת שתנאיו רבים וסדרם עמוק מאדם, והם הם כל חלקי הבריאה הרבים האלה... ומכלם יצא הפרי הטוב הראוי לצאת מן הבריאה, ודבר זה כבר אמרתי עמוק הוא, כי כאן החכמה מתרחבת והולכת עד אין תכלית, לדעת פקודת כל הנמצאות... ורז"ל אמרו "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו", ואמנם צריך להבין ענין הכבוד הזה, שגם הוא מחודש אצלו יתברך ככל שאר התארים, וכשנבין התואר הזה נבין פקודת כל הנבראים האלה בהשלמת הכבוד הזה, איך כלם צריכים להשלמתו, ואיך כלם מתקבצים אל התכלית הזה... ונדע על כן כי אין שלמות ענינם במה שהם נמצאים איש לדרכו מקצהו, אלא במה שהם מתקשרים זה בזה ומתאחדים לתכלית האחד שזכרנו, כי זה לבדו הוא ודאי שלמות ענינם, כיוון שזה הוא המצטרך יותר לתכלית שבעבורו נבראו, שהוא התכלית הכללי שזכרנו.

ובאמת תראי, שגם במעשים אין רע נמצא בעולם אלא בחלקי הדברים טרם התחברם להשלמת דבר, אך אין דבר מושלם שיהיה רע, וזה כיון שידענו שכל מה שהקב"ה עושה הוא אך טוב מאד, הנה מה שנראה חסר בצד אחד, מתנאי הדברים נשלם החסרון ההוא בתנאי אחר שמשלים בעדו, ולא היה החסרון ההוא אלא מפני שלא נשלם הדבר ההוא בכל תנאיו, וכיון שישתלם ודאי הוא טוב, ודבר זה מתאמת מן המעשה עצמו שהוא כך, והמעשה הכללי שהוא סיבוב העולם יתברר הדבר שגם הוא כך בסוף הכל, בזמן שתתקיים הבטחת "אודך ה' כי אנפת בי", כי אז יהיו נגמרים כל חלקי המעשה, והנה יהיה המעשה אך טוב באמת...

הוא הענין שזכרנו כבר, שכל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו, והכבוד הוא, שיהיה הוא יתברך שמו שמח בכל מעשיו, ויהיה לו מקום כביכול להנחות את כל מעשיו בטובו, וההנהגה בכל המעשים אינה אלא להביא הכל אל התיקון הגמור, שלא יהיה עוד מציאות לרע כלל. אך אין פרי זה יוצא אלא מקיבוץ כל המעשים כלם, ונמצא כי במיני הטבע מצד עצמם לא מצד התקשרם נהיה הביטול וכל ההשפלה וההפסד, אך בהתקשרותם נשרש תיקונם והצלתם מן הרעות... (שם קכח)

...ועד הנה השלמנו כל המצטרך לדעת בענין בריאת הרע, עתה נבאר את אשר סידר האדון יתברך שמו לתיקונו ולהעבירו מן הבריאה, להיות כל הנמצאות מתוקנים עד תכלית התיקון השלם שיהיה לעתיד לבא. ואמנם, מה שצריך לדעת תחלה הוא, שאף על פי שחידש הרצון העליון את הקלקולים, כמו שזכרנו כבר, לא היתה הכוונה להשאירם, אלא אדרבא, להעבירם ולהביא אחריהם התיקון השלם, ועל כן גזר שלא יהיה הקלקול ביטול גמור, שלא ישאיר זכר מן המתבטל, אבל עשה שיהיו קלקולים שיכולים ליתקן, כי תתקיים הווית הנבראים אפילו בתוך הקלקולים, עד שתשוב לאיתנה כחולה המתרפא. ותראי אמיתת הדבר הזה בכל דברי העולם, כי לא הושמו הקלקולים לאבד הטוב, אלא לענות, ואחר יסתלקו ישוב הטוב לאיתנו. ראי, אפילו המיתה, שהיא הביטול היותר גדול שבעולם, אינה ביטול גמור, כי הרי יש תחיית המתים, שאף על פי שהגוף שב לעפר, הנה הלוז שבו מתקיים, כידוע, לבנות ממנו הגוף ההוא עצמו, כל שכן מה שהוא פחות ממיתה, שאינם ביטול גמור ודאי, אלא מתקלקל ויכול ליתקן... נמצא שלא המציא האדון ב"ה למעשיו ביטול ממש שאין לו תיקון, אלא קלקול שיכול ליתקן. והנה כמו שזכרנו שלהמצאת הביטול הזה לא ייחד האדון ב"ה שם שלמותו עליו, שאינו מייחד שמו על הרעה, כי אדרבא ממעשי שלמותו הוא לקיים כל דבר, אפילו בתוך ההפסדים בשעת קלקלתו, ולא זז מרחף עליהם כדי לקיים הטוב שלא יתבטל ביטול גמור... (שם קל)

ואמנם כבר שמעת למעלה היות כל עניני הנמצאות מתקשרים זה בזה, עד שכלם נמשכים זה מזה ונולדים זה מזה, וכלם ביחד קשר אחד ומציאות כלל אחד, שאינו נשלם אלא בכל הפרטים האלה, ובזה תלוי יופיו ושכלולו של העולם, וכמו שזכרנו דבר זה למעלה, והרי זה לאו מקום רחב ידים הרבה מאד להתבונן ולהעמיק בחכמת הבורא ית"ש בבריאתו, כי כל ענין אשר נמצא בהנהגתו יתברך נדע שיש לו בהנהגה עצמה ענין קודם יחייבהו, ויקרא לו סבה ומוליד, והסבה הזאת היא שתוליד והיא שתשלים הענין המתחייב ונולד ממנה, וזה הוא כלל הכונניות שזכרתי למעלה שמתגלגלים בעולם משמי השמים ועד תחתיות הארץ, בהיות כל הנמצאות העליונות והתחתונות, הגבוהות והשפלות מתקשרות זו בזו ונולדות ומתחייבות זו מזו, ובהשפיע האדון ב"ה אחת מהשפעותיו, לא נבחין בה מה שתפעל בעולם לבד, אלא גם מה שיש כלול בחוקה להוליד עוד ענין מתחייב ממנה, ומה שימשך ממנה בנמצאות יהיה תמיד בהשקפה אל הענין ההוא הכלול בחוקה, ואמנם אם עוד ירצה האדון ברוך הוא, ויוציאו מן הכח אל הפועל הענין ההוא המתחייב, הנה גם בעולם יפעל ענין יותר רשום ומצוין שיהיה נמשך ממה שחודש בהשפעה בפועל, שמתחלה לא היה אלא נשקף לבד בכלל מה שהיה נפעל מן השפע הראשון, ועכשיו יחודש מציאותו בפועל. וגם בזאת יבחן מציאות, בבלתי שלמות ובשלמות, כל אלה ענינים פשוטים ליודעים דרכי החכמות המופתיות... (שם קמ)

וגם שאר בריאות העולם הם כך, כל אחד ואחד דוגמא לאחד מסתרי הנהגתו יתברך, וכיוונה מחשבה העליונה לעשות לכל סדר הנהגותיה דוגמא בעולם הזה, ומכאן נמשך רוב המון הבריות שכל בריה ובריה מראה על אחד מסדרי הנהגתו יתברך, ונידונים כל מקרי הבריה ההיא בכל צורותיה וסגולותיה, על פי עניני הסדר ההוא העומד ליראות בו, עד שנמצאו כל מדותיו יתברך כמו שרשים והבריות ענפים להם ממש, שמציאות הבריות האלה תלוי במציאות המדות ההמה, וכבר מזה נמשכו מראות הנביאים, שברצות האדון ברוך הוא להראות להם מדות ממדותיו, הנה בדמות הנבואיי הראה להם האריה והשור וכל שאר הענינים שבא בנבואות... (שם קנ)

אמנם צריך לדעת, שעל פי כוונת הנהגה נעשה מהות הנבראים הנהוגים, וזהו העומק שאני אומר לך שצריכים אנו לדעת עתה, והיינו מציאות מהות הברואים וכל מקריו המתחלפים לעומק ההנהגה להשתוות. הנה, כבר שמעת ענין העולם השפל הזה, שהוא מקום חושך ופחות שכל הענינים המתילדים בו הם ענינים חשוכים ופחותים, וכבר שמעת גם כן איך כל מה שיש במציאות הוא דבר מחודש מרצונו, ותלוי רק בגזירתו ובמאמרו. ונמצא שהיות המקום הזה בחשכו, זה ודאי תלוי במאמר פיו יתברך שמעמידו בתכונה הזאת, והרי אם היה רוצה היה יכול להגיה חשכו הרבה, ולעשות ענינו יותר נשא ונכבד, וזה פשוט.

ואמנם בענין ערך מציאות העולם והאדם, אם ביקר ואם בשפלות, יש לנו מקום רחב ידים מאד לעיין ולהתבונן בו, נמצא בזה חכמה עמוקה להבין כמה מעלות של עילוי והשפלה יש לאדם בעולמו. ובאמת הפרטים אין להם סוף כלל, אך הכללים אינם כמו כן, והם מפתחות גדולים להבין סתרים גדולים ממעשיו יתברך. ונאמר עתה, כי הנה כשרצה האדון ב"ה לנהג את עולמו במדת המשפט, שהוא דרך השכר ועונש, הוצרך שימצא בעולם הטוב והרע, וממילא שיהיה האדם בנוי בתכונה אחת ונהוג בהנהגה אחת, שיוכלו לפול בו שניהם, הטוב והרע, בשיקול אחד, מה שאין כן אם היה רוצה האדון ב"ה לנהג את העולם לפי טובו ואור פני חסדו, שאז כל הבריות יש להם להיות נשלמות ומתוקנות מהארת פניו יתברך, ולא יהיה רע בעולם, ומציאות האדם תהיה מעולה שלא יפלו בו הרעות, ולא יהיה מקום בו אלא לטוב, ליקר, להארה ולחכמה. על כן נמצא, שמציאות האדם בשפלותו ועילויו תלוי בדרך הנהגתו יתברך את האדם עצמו, כי לפי מה שירצה בהנהגתו ירצה במציאותו, על כן במדת המשפט תלויה השפלת העולם, להיות הוא ועניניו שפלים ופחותים...

ואולם אף שהעולם הזה שפל וחשוך, הנה כשנדקדק בו נמצא שאינו חשוך לגמרי, שלא יהיה בו אור כלל, אלא יש בו דברים של הארה, פירוש, החומריות הגופנית המתייחסת לבהמיות השולט בעולם הזה, זהו החושך שאנחנו מכירים בו, אך אינו משולל לגמרי מאיזה דברים של הארה, דהיינו מה שאינו חומריות אלא רוחניות, כי על כל פנים יש הידיעה והחכמה בבני אדם, ויותר מזה יש התורה, יש רוח הקודש, כולם דברים שאינם מחוק החמריות, מכל אלה נלמד שיש בעולם הזה הרכבה של חושך ואור, ונבין מדרגות חשכו ומדרגות הארתו בכל העתים והזמנים ונבחין מדרגות החשך לבד ומדרגות ההארה לבד. ואז נבא עד תכונת כל המקרים המתחלפים בו, ואמנם החשך וההארה כבר שמעת מה היא ומה מקורה, כי חושך הוא כל החמריות והטבעיות הגופני, והארה הוא כל הרוחניות, שזה מה שנבדלים בו הנבראים התחתונים השפלים שאינם קדושים, מן העליונים שהם קדושים, לפי שכולם הארה ואין שם חומר, ומקור החשך הוא, שאין הקב"ה משפיע שפע רוחני כמו שהיה ראוי להיות שפע אלקי, אלא משפיע שפע לפי בחינת העולם השפל הזה, ומקור ההארה הקב"ה ישפיע שפע אלקי ממש, רוחני וקדוש. ונאמר עתה, כי בהיות האדון ב"ה רוצה לנהג העולם במשפט, אז ישעבד כביכול השגחתו למעשי התחתונים, עד שמעשיהם הטובים יעוררו השגחתו לטובה, והרעים ימנעו מהשגחתו ההטבה... וברצותו לנהג העולם באהבתו לבד, ישתמש מממשלתו שאינה משועבדת לשום חק ואינה צריכה לבריותיו כלל, כענין שנאמר (ישעיה מ"ח י"א) "למעני למעני אעשה", ואז אין מקום לרע כלל אלא לטוב... אז ישפיע שפע אלקי וקדוש על כל הבריות שיתקדשו בו...

ועוד הרכיב שני המינים, השני והראשון בהרכבות ידועות מה שרצה, ובהרכבות מתחלפות, שבזמן אחד ירבו ובזמן אחר ימעטו, ויעשו תולדות מתחלפות במציאות העולם הזה, ומן ההרכבה הזאת יוולד היות אפילו באדם הגשמי דברי ההארה, ובפרט התורה בעולם ורוח הקודש באדם. והנה כאן הוא ביחוד מקום התחלף הזמנים לחול ולקודש, כי ברבות ההרכבה מן ההשפעה הרוחנית בהשפעה הגשמית, תרבה ההארה על החומר בבני האדם, ויום שבת קודש הוא מכל שאר הימים יען בו ירבה האדון ב"ה להשפיע בהשפעות רוחניות ואלוקיות שזכרנו...

ועוד אודיעך הקדמה עיקרית, והיא, כי הנה כבר בארתי לך ההשפלה הקדומה בחק האדם וההשפלה שנשפל אחרי חטא אדם הראשון, כי היה ערך הגופניות הראשון כרוחניות אחר ההשפלה, ואמנם צריך העולם להתעלות מהשפלותיו, ועל זאת ההנהגה הולכת וסובבת. ואמנם צריך בתחלה שישתלם העולם במצבו התחתון בהתרבות כל רבויי ההארה שיכולים להמצא בו לפי ערך התחתון, או יהיה לו עילוי ממצבו, ויקבל כל השייך לו לפי העילוי ההוא. ועל דרך זה יתעלה מעילוי לעילוי. (שם קנב)

הנה עד עתה דברים מענין השפעתו יתברך המולדת בעולם כל המעשים המתחדשים בו, אמנם עתה יש לנו לבאר ענין מציאות התחתונים בכל השנויים המשתנים במציאותם ובכל החוקים החקוקים במציאותם. והנה גם זאת השפעה מהשפעותיו יתברך ודאי, אבל עם כל זאת היא מין בפני עצמו, כי שאר ההשפעות הוא מה שהקב"ה משפיע אל הנמצאים, וזאת ענינה מה שהוא במציאות הנמצאים, שגם זה ודאי אינו אלא תלוי במאמר פיו של הא-ל יתברך, ונמשך גם זה אחר ענין שאר ההשפעות....

אמנם מה שיש לנו להבחין עתה הוא, כי כלל המעשים הנעשים בעולם ממנו יתברך, הוא ענין אחד, וכלל המצא הבריות שבהם נעשים המעשים ההם, הוא ענין אחר. וכשנחקור על הענין האחד נשיג סדרי השפעתו יתברך, וכשנחקור על הענין הזה השני נשיג כל דברי השתנות מציאות הבריות לעילוי או לירידה בכל הפרטים התלויים בזה השורש.

הנה כבר אמרתי, גם מציאות הנמצאים אינו אלא תלוי במאמרו ודאי, שאין מציאות לנמצאים אלא מכח שפעו והשגחתו, שאם היה האדון ב"ה מסלק, חס וחלילה, שפעו והשגחתו, כבר כל הנמצאים היו לאין ברגע אחד, אבל כח ממנו נמשך ודאי אל הנמצאים להתקיים, ועל דרך משל נאמר, כמו שהנפש מקיימת את הגוף, שזולתה נפסד ודאי, כך השגחת האדון ב"ה מקיימת כל נמצאיו, שזולתה היו נפסדים...

ואמנם מה שיש להבחין בענין הזה, הוא רק שינוי עידני הבריות והתחלף ענינם במציאותם, לעילוי או לירידה, כמו שזכרנו, שכל אלה ודאי ענינים תלויים במאמרו יתברך לפי החוקים שחקק למציאות הנבראים, כי הרי לא יתעלו הנבראים עילוי יתר על מה שבחוקם ולא ירדו ירידה יתירה מאשר בחוקם. ונבין עתה מה שיש להבין במציאות הזה, שהרי כל זה ייוחסו לכח הזה וההשגחה הזאת, שממנו יתברך מציאות הזה. הנה עיקר הנבראים הוא האדם, ועיקר האדם כנסת ישראל, וכבר אמרו ז"ל מלאכי השרת יושבים מבחוץ וישראל מבפנים, דכתיב (במדבר כ"ג כ"ב) "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל"...

ונמצא שאנו צריכים להרחיק הרע מן הגבול שנרחב לו אחר החטא, כמו שזכרנו, ולהשיב את הטובות שאבדנו, וכפי מה שמתחדש תמיד זה ממעשי הצדיקים בהכנת התחתונים, כך האדון ב"ה משפיע להם. והנה הקב"ה מחלק מעצם הנהגתו לכנסת ישראל להיותה שותפת עמו בהשלמת הבריאה, שיהיה הוא יתברך מתקן מצד אחד והיא מצד אחד, ומניה ומינה יסתיים התיקון השלם, ובבחינת זאת אמרו ז"ל במדרש "יונתי תמתי - תאומתי". ומצינו ענין התחבר השפעה והקבלה להשלמת הנמצאות, שאמר (ישעיה מ"ח י"ג) "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, קורא אני אליהם יעמדו יחדיו", שהשמים משפיעים והארץ מקבלת, ואף על פי כן שניהם שקולים זה כזה מצד השתלם המציאות מבין שניהם... (שם קנח)

...ואודיעך ענין עמוק, והוא כי הכבוד העליון הוא השורה בכל מקום, והוא המחיה את כל הנמצאות, והעיד הכתוב (נחמיה ט' ו') "ואתה מחיה את כלם", ועל כן נאמר "מלא כל הארץ כבודו". ואמנם העונות של בני האדם מרחיקים הכבוד מן התחתונים, והוא ענין "כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם וגו'", ולהפך הזכיות משכינים הכבוד בתחתונים, והוא ענין "ושכנתי בתוכם". והנה הכבוד עצמו מתעלה ומתרומם בהיותו שוכן בתחתונים, וכבר אמרו ז"ל "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו", ובגלות נאמר "וילכו בלא כח לפני רודף", לפי שהיה הכח העליון רחוק מהם...

והנה האדון ב"ה הולך ומחדש תמיד תיקונים חדשים בכללות הבריאה לפי התעוררות התחתונים וכמו שזכרנו, ולכל תיקון יצטרכו כל התנאים הצריכים להשלמתו ולהשלמת כל התולדות הצריכות להוולד ממנו, וכל זה נעשה בהתדבק הנבראים בו, ואמנם לחידוש אחד מן התיקונים העיקריים יצטרך התדבקות הנבראים, והעיקר כי בבחינת עיקריות מציאותם בבחינתם הנכבדת יותר, שכל הנמצאות תלויות בם, ואז ימשיכו ממנו שפע גדול ועיקרי המצטרך לתיקון ההוא המתחדש בם, אך להשלמת עניני התיקון ההוא לא יצטרך הנשלמים בו, וזה פשוט לפי טעם ההקבלה וההדרגה, וכל אלה הדברים היו צריכים לדעת הכהנים המקריבים את קרבן ה'... (שם קס)

יש לדבר הזה שורש עמוק מאד, וזה כי הנה האדון ב"ה עשה את הרע באותה התכונה שעשאו ובאותם הגבולים שרצה אותו, והנה הוא מגלגל גלגלולים להעבירו מן הבריאה לגמרי, וכמו שזכרנו. אמנם צריך שיגלגל גלגולים אלה לפי הענין של הרע, ולפי הגדרים שעשה אותו, וזה פשוט. והנה אחר שעשה האדון ב"ה את הבריאה הזאת החסרת השלמות, הוא מגלגל גלגולים אלה להשלים אותה בהעביר חסרונותיה, והוא יתברך לבדו יודע שורש כל הענינים שרצה לעשות, וטעמי כל גזירותיו הנעלמים מבריותיו, כי אין הבריות יודעות אלא מן הגזירות של הרצון והלאה, אך לא למעלה מזה, פירוש טעמי הגזירות האלה באמת לא נמסרו לבריות כלל, והם החקירות האסורות לנו, כי הדברים מושרשים ברוממות הרצון הרוצה אותם, מה שאי אפשר לנו להשיג.

והנה הוא יתברך שמו יודע שלהשלים הבריאה הזאת צריכים שני דברים, הגברת ההארה ורבויה, דהיינו הגברת ההשפעה והעלמה ומיעוטה, כי יש ענינים שנתקנים ברבוי ההשפעה וההארה, ויש ענינים שנתקנים אדרבא, בהעלם ומיעוט בהניח לרע התגבורת הגדול, כמו שזכרנו. ודבר זה יראה בבירור למי שישים לב אל כל הנולד בעולם, שימצא שלא יולד דבר, לא לטובה ולא לרעה, שלא ימשך ממנו תועלת וטוב לעולם, וכבר אמרו כל מאי דעבדין מן שמיא לטב, אפס כי הרבה דרכים למקום... והוא ענין עשרים ושמונה העתים המוזכרים בספר קהלת, שכנגדם עד בשחק הלבנה המתמלאת ומתמעטת להיות דוגמא לענין הזה... אמנם כלל תיקון הבריאה חילק אותו האדון ב"ה בין כל הנשמות אשר עשה לעבדו, לפי מה שידע היות הגון לכל אחת מהן לפי הענין שברא אותו, שהוא דבר נעלם מאד מאד, ולא הושג משום נביא וחוזה, כי כל זה נכלל בטעמי הגזירות שזכרנו שהם נעלמים מן הנבראים, ולא יודעו לנו אלה התולדות, ונמצא שיש אדם שיגיע לו מצד שורש ענינו להיות מושפע בריבוי ההשפעה שהוא אחד מן הדרכים שבהם נשלמת הבריאה כמו שזכרנו, ויש אדם שיגיע לו מצד שרש ענין להיות מושפע במיעוט ההשפעה, שהוא הדרך השני המצטרך להשלמת הבריאה, ואין כאן טעם מצד מעשי בני האדם ההם, אלא מצד שמגיע להם לפי מה שחילק האדון ב"ה תיקון הבריאה בין הנבראים, כי זה תיקון לה וזה תיקון לה, כל אחד לפי דרכו... (שם קסח)

ותראי כי גם זו מדה ממדותיו יתברך, להעתיק עניני השפעותיו ומדותיו אל עניני הצורה של התחתונים, שתוכל הצורה להיות דוגמא רומזת אל הענינים של ההשפעות ההמה, וסידר האדון ב"ה סדר שלם שיספיק לעשות בצורות הנבראים דוגמא לכל הענינים העליונים שהוא רוצה להראות בהם, עד שנמצא טעם הגון ושלם לכל חלקי הצורה של הנבראים, שלא יהיה שום ענין בהזדמן, אלא הכל מיושב על אפניו על פי השורש הזה, שיהיו הענינים העליונים והרוחניים נרמזים בצורות הנבראים השפלות עצמם. ומרוממותו של כבוד העליון הוא, שלא יראה הנביא הענינים העליונים אלא מצד התיחסם לנבראים עצמם להיותם נרמזים בהם. ואמנם יש עוד עומק יותר בענין הזה, והוא, כי הנה הסדר והדרך שלקח האדון ב"ה להיות מעתיק בו עניני ההשפעה אל עניני הצורה של התחתונים, וכמו שזכרתי, הוא הפועל הרבה במציאות הנבראים האלה בכל צורותיהם, ואתן לך משל מזה, לפי שרצה להעתיק מדות השגחתו מדת החסד מדת הדין ומדת הרחמים אל ענין הגוונים, הלבן האדום והירוק, לכן יש שלשה גוונים אלה בעינו של אדם, ולולי היה רוצה להעתיק ענינים אלה בדרך הזה, לא היו אברים אלה וחלקיהם באדם, אבל אברים וחלקים אחרים. וכן בכל שאר התכונות שבנמצאים ואיכויותיהם והתגברם פעם בדרך אחד ופעם בדרך אחר, עד שעושים שנויי המצבים בכל הגופים הנבראים, הנה כל זה תלוי בדרך איך שרצה האדון ב"ה להעתיק הענינים העליונים לצורות והתבניות בנבראים. נמצא שזה הענין הוא שורש גדול לנבראים ולמקריהם, על כן יראה האדון ב"ה את כבודו לנביא בדרך הדמויות האלה כדי שיבין המדות וההשפעות, וגם העתיקם אל הצורות התחתונות כדי שישיג ויבין היטב ההתפעלות שנעשה בתחתונים מן ההשפעות העליונות בכל סידורי הערך, וכל החילוקים אשר עשה בענין הזה. ואם ירצה הא-ל יתברך להראות את נביאו פרטיות הכחות הסובלות את העולם אלה על אלה, כענין אמרם ז"ל הארץ על מה עומדת, על העמודים, ועמודים על המים וכו', וכלם תלויים בזרועו של הקב"ה, יראה לנביא גלגלים רבים, ואלה בתוך אלה, כל עליון סובל את התחתון ממנו, והעולם במרכז כולם, והוא יתברך שמו משקיף וסובל את כולם... (שם קץ)

דע כי קלקולי הגלות רבים הם, ונמצא נכללים בארבעה ראשים, הראשון נתבאר בפסוק "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (דברים ל"א י"ח), וזה סוד גדול מאד, כי הקב"ה סידר המאורות שעל ידיהם יצא השפע לעולם, ועל כן הם כולם מאירים זה בזה ומאירים בענפיהם. ותדע שכל הבריאה היא ענף המאורות, כל המלאכים וכל בני האדם וכל הבריות כולם. ובהיות המאורות שמים פניהם להאיר לתחתונים נמצאו כל חלונות האורה וברכה נפתחים, ועל כן ירבה הטוב בכל, ולא היה לא צער ולא יגון כלל בעולם. וכאשר גרמו העונות, אז הסתירו המאורות פניהם ולא האירו זה לזה, וגם תולדותיהם לא לקחו מחיה די שביעתם, ואז תשש כח הקדושה וכל הנמשכים אחריה, ונתגבר כנגד זה כח הטומאה. והבן מאד כי כל זה גרמו עוונות ישראל, כי בחטאם נתחזקה הטומאה, והיתה מתגברת לעמוד במקומות מן הקדושה לפי חטאם. ותדע שכל כך נתגברה, עד שאם היה הדבר נמשך יותר, כבר היה צריך העולם ליחרב, ומאהבת הקב"ה את ישראל, לא המתין להם עד מלאת סאתם, רק הקדים להגלותם... והבן איך היה זה, כי בהיות המאורות מאירים ברווחה כמו שהיו, למי היה נמשך אותו השפע, הלא לישראל, על כן לא היו שולטות האומות עליהם להגלותם, וכל שכן שלא היו יכולות להחריב את הבית הקדוש. וכיון שהסתירו המאורות את פניהם, נתמעטה ההשפעה מישראל ומבית המקדש, ואז גברו האומות והיתה הגלות... ולא תאמר שאין נמשך מהם שפע, כי אם כך היה לא היה העולם עומד, אבל האמת שלא נמשך אלא מה שצריך בהכרח, ואי אפשר זולתו, ונמצא הכל בצמצום, על כן אין שמחה, וגם משרתים גדולים ושרים רבים ונכבדים בטלו מעבודתם מפני חוסר השפע, והושמו תחתיהם אחרים קטנים מהם, ומפני זה לא נמצא טעם בפירות... (מאמר הגאולה)

כתוב (זכריה י"ד ט') "והיה ה' למלך על כל הארץ", זוהי תכלית הטובה והשלום שהבטיח הקב"ה את ישראל שיתענגו בו לעתיד לבא. והבן, כי לא אמר והיה ה' מלך, אלא למלך, והענין כי כל המדרגות שנבראו עומדות בסדר זו תחת זו, ונמצאו המדרגות החיצונות עומדות תחת הקדושה ומשועבדות אליה, ובהיות הדברים כך, הכל הוא בתיקון, וזהו שיהיה לעתיד לבא, כי כיון שמרדה הקליפה באדוניה הכל נתקלקל, ונאמר בה (משלי ט"ז כ"ח) "ונרגן מפריד אלוף", כי בהאחזה במדריגות האור שב לאחור, והמדות לא נתחברו אחת אל אחת, והשפע נמעט, וכח ישראל דל וחסר. ולעתיד לבא יוסר הרע מן הקליפה, ומה שישאר ממנה ישוב תחת עבודת הקדושה, ויכירו הכל כי הקדושה היא השורש האמיתי ואדון הכל, ועל כן אמר והיה ה' למלך על כל הארץ, כי מלך כל הארץ כבר הוא וכבר היה תמיד, כי אין שום נברא פועל בלא רשותו כלל, אלא שאין כל העבדים מכירים אותו, ולעתיד לבא הכל יכירוהו וישתעבדו אליו מרצונם... ואמר שם הקדוש הוי"ה ב"ה שהוא כללות כל המאורות, אמנם חזר עוד ופירש "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", והבן, שכל התיקון תלוי בסוד הייחוד, להיות הכל קשר אחד ואין מפריד, שכל המאורות יהיו נקשרים ונאחזים זה בזה, וכל התולדות קשורות בשרשיהן וכן קשורות זו בזו, עד שימצא הכל ביחוד אחד ובקשר אמיץ ויתגבר האור תמיד, והברכות תתחדשנה בכל שעה ברוב שלום ושמחה... ונמצא שעתה יש אלהים אחרים בעולם, כי אף על פי שבאמת אי אפשר לעשות דבר אשר לא ציוה עליו המלך, הנה הם פועלים במרדם ובגאותם, כאילו היה חס וחלילה שורש אחר נבדל מן האמיתי, כי באמת הקדושה מבדלת עצמה ומתרחקת מן הטומאה, ועל כן אלהים אחרים הם נקראים, אבל כיון שתתוקן הבריאה כולה, והרע שבקליפה יכלה, והטוב יימשך אחר הקדושה כראוי, והוא סוד גרים גרורים הם (יבמות כ"ד ב'), הנה אז יוודע לכל כי לא יש רק שורש אחד יחיד ומיוחד הוא אלקינו ואין עוד אחר... (שם)

 ...והבן שמזה נמשך רוב הטוב והשלום הגדול, כי בעלות המציאות יקבל מעלה גדולה וחוזק רב ולא יהיו הדברים כבראשונה, אלא בחשיבות רבה יותר, ומזה נמשכת השלוה ופתיחת המאורות, כי באמת כל השערים יפתחו וכל מבואות הברכה, ועל כן רווחה גדולה תהיה לכל נברא, אין חוסר ואין דלות, ואז יתקיים הכתוב (דברים ט"ו ד'), "אפס כי לא יהיה בך אביון". וכן הנבראים יגדילו כמותם ומהותם מפני עליית השרשים ופתיחת המאורות שזכרתי... ותדע כי כפי פתיחת המאורות האלה ורב הברכה, כן יינתן כח לישראל לקבלה, שאם לא היה ניתן להם לא היו יכולים לעמוד ברוב הטובה, אלא שכבר גם הם יעלו במדרגתם כמו ששמעת... וכוונת הנביא להודיע כי ישמחו ישראל ברוב השמחה הזאת, ועם היות השמחה רבה מאד, הנה גם הם עצמם יפרחו ויוסיפו כח, כמו שמוסיפות כח שאר הבריות... (שם)

...והבן עתה הסוד הגדול הזה, כי אילן הקדושה מתחזק בענפין לכל הצדדים, והענפים עלו במספרם שבעים בראשונה, ואחריהם עד אין תכלית, ושבעים אילנות אחרים נמצאו סביב סביב, והגבול בינותם להבדיל בין הקודש ובין החול, ועם כל זה בחטאת האדם נתערבו ענפי האילנות החיצוניים בענפי האילן הפנימי, ומפני העירוב הזה מתחזקים האילנות האלה. ואפרש לך זה הענין כי עמוק הוא, הנה לא יוכלו האילנות האלה להתחזק בקדושה, כי זרים המה, ומדרגתם החוצה, אבל חטאות בני אדם גורמים לחלקים מן האילנות האלה, הנקראים לו ענפים, להתערב להדבק בענפי הקדושה בסופם או יותר, כמו החטא, וזה ידוע למשכילים, ונמצא שבהתגבר האילנות האלה לבלתי הכיר את אדוניהם, נתקלקלו הדברים, ושישראל באלים מצאו שבעים תמרים והם נגד השבעים האלה, כי כולם נשתעבדו ונכנעו תחתם, בהתערב הענפים, כמו שזכרתי, הנה חסרה שליטת הקדושה, ונמצא עבדים על סוסים ושרים הולכים כעבדים על הארץ (קהלת י' ז'). ולתקן הקלקול הזה, הנה צריך להתיז הנטישות הזרות, וצריך לעקור אותן מן הנוף שהן קבועות בו, אז תפולנה לארץ, ועל כן לא ירע לענפים הטהורים כלל... (שם ועיין שם עוד)

ונמצא לך, שתיקון כל הבריאה תלוי בהכרת הקליפות, כי הלא אלה הן המחשיכות אור השלום הזה שבו תלויה כל שלוות העולם, וכאשר יעברו אלה מן העולם, ישאר העולם בשלום לבדו ובמנוחה. וזה הטוב המובחר שבכל הנחמות שאנו מצפים להיות תיקון העולם ברוב שלימותו מאין מחריד. והנה צריך שתדע, שכל הדברים בגבול הם עומדים, ואינם יוצאים מתחומם, והשפע כמו כן במידה הוא יורד שיקבלוהו התחתונים, ואם יותר היה לא יהו מקבלים אותו, כי אין בהם כח לקבלו, אך הקליפה בהיות כי כל חפצה למנוע הטוב, על כן תחזק לסתום האור ולהסיג הגבול. ובאמת כי על זה נאמר (דברים כ"ז י"ז) "ארור מסיג גבול רעהו", כי המסיג גבול, גורם שתתחזק הקליפה ותמעיט רוחב השבילים והמסילות אשר לשפע, ועל כן היה שלמה מזהיר מאד ואומר (משלי כ"ב כ"ח) "אל תסג גבול עולם", כי הגבול צריך, ובאין גבול לא היו הבריות יכולות להתקיים, אבל לא תהיה גורם בחטאיך להסיג עוד הגבול הזה וימעט יותר, כי כן ימעט השפע וכח הקדושה לי וישראל. והנה לעתיד לבא, בהיות הדברים חוזרים לתיקון גדול, אז אלו מסיגי הגבול יאבדו, והגבול יתרחב, והאמת שיתרחב יותר מבראשונה, ועל זה הענין נאמר (ישעיה נ"ד ב') "הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשוכי".

ואפרש לך זה הענין, כי הלא לפי מדרגת הנבראים וחשיבותם כך הוא גבולם, ומפני שכל נברא יעלה ממדרגתו שהוא בה עתה הרבה, וחשיבותו תהיה יותר מאד, על כן גם הגבול יתרחב, והנה על זה הענין אמר הנביא (ישעיה ס"א ז') "לכן בארצם משנה יירשו", כי ארץ הצבי קצרה לזה, ולעתיד תחזור להתפשט כראשונה, וגם יותר מבראשונה הרבה... ובהיות השלום מתחזק מאד יגביר החסד על הגבורה, ואז יהיו נקרבים כל המאורות אחד אל אחד בקורבה גדולה, כי יגבר במאורות כח הקורבה והייחוד, וגם במקבלים כך, שהם החיילים כל הצבאות למשמרותם, ועל כן יהיה נגש החורש בקוצר, כי כל כח יתקרב לחבירו, ואין צריך כל כך גבול, כי כבר כל מאור קרב וכל הפעולות לא תתרחקנה, ונמצאו כל המאורות מוציאים כל פעולותיהם כמעט בבת אחת, ולא תאמר שערבוביא היא זאת, כי כח השלום המתחזק הוא ומייחד הכל בייחוד גמור, עד שנמצאו המאורות פועלים בייחוד, והמקבלים מקבלים בייחוד, ומוציאים הפעולות גם כן זו אחר זו בלא הפסק גדול, והבן היטב, כי הסוד עמוק.

ועתה אשוב לעניני שהייתי מדבר בראשונה, כי כל מקרי העולם אחר זה הם נמשכים, בהתגבר צד הקדושה על הטומאה או להיפך, ומפני שהקליפה תוסר בזמן העתיד, על כן יהיו המאורות כולם מאירים בכח גדול, ועתה לא אאריך בזה, כי כבר פירשתי אלה הענינים היטב במקום אחר... (שם)

ונחזור לענינינו, כי האותיות אשר תבואנה לחיבור המלה, הנה הן מורות קבוצת האורות אשר נקבצו באו אל חיבור הגוף המוזכר בשם ההוא בגשמיות, כי זה תלוי בזה, בשלשלת משתלשלות מן הסיבה הראשונה ב"ה, וכדכתיב בפרשת צו בספר הזוהר, לית לך טב וביש, קודשא ומסאבותא דלית ליה עיקרא ושורשא לעילא, ובעובדא דלתתא איתער עובדא דלעילא... (ילקוט ידיעת האמת חלק ב עמוד רצג)

...כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל ומקלקל העולם עמו, ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו, ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבוד בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו, כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כלם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך... (מסלית ישרים פרק א)

ועוד אודיעך, דע שהמאציל יתברך ויתעלה, לפי שהוא בלתי תכלית אין לו ערך עם הבריאות שברא, אמנם לפי יכלתו היה יכול לברא את העולם על כמה הפכים שונים בלתי תכלית, ואמנם היה גזירה מלפניו להשוות פעולתו אל ערך הנפעל ממנו, כדרך פעולת האדם לשים כחו הגדול לדבר גדול וכח קטן לדבר קטן, אף שבבורא יתברך לא היה זה בהכרח רק ברצון פשוט, לא כמו שהוא באדם, אך על כל פנים חייבה גזירתו לכל זה, וזה הוא מאמרם הלא במאמר אחד יכול להבראות וכו', אלא לתת שכר טוב וכו', וזה אנו רואים שרצה לתת לכל בריה מאמר לעצמו, ובמאמר אחד לא ברא דברים, וזה לרצותו להשוות פעולה לנפעל. ובכאן נשרשת כל חכמת הקבלה, להבחין הכחות שבהן ברא הקב"ה את עולמו, ולהבחין הערך בין כח לכח ובין נברא לנברא... (חוקר ומקובל)

קבלה נאמנה ביד חכמי ישראל, שכיון שרצה האדון ב"ה לברא נבראים האיר מאור כבודו בדרך ידוע לפניו יתברך, ומאותו הגילוי וההארה הוליד כל ההויות והמציאות שגזר להמציא, הם וכל חקותיהם כללותיהם ופרטותיהם, פירוש שהוא ברצונו ויכלתו גזר שמהיות הוא ית"ש מתגלה בגילוי ההוא ימשכו כמסובב מסבתו כל ההויות והמציאויות בכל הגבולות שרצה בם, וכן מהיותו תמיד בגילוי ההוא תמשך התמדת קיום ההויות ההם בגבולותיהם כולם, שאלו הוא ית"ש היה סר מהאיר בדרך הזה, מציאות כלם היה מתבטל ברגע אחד, ואמנם צריך שתתבונן שאין הכוונה לומר, שהיה האדון ב"ה מוכרח בדבר הזה, שלא היה אפשר לו לברא הנבראים זולת זה, כי הנה אי אפשר לנו לדמות בו יתברך הכרח כלל, כי כל יכול הוא, אמנם בחפצו ורצונו רצה בזה. ועומק זה הענין, שהנה כיון שכל תכלית הבריאה לא היה אלא לשימצא מי שיוכל ליהנות בשלימות שבו יתברך, על כן גזרה חכמתו שיהיה הכל תלוי בו ונסמך עליו, פירוש שיהיה רצונו יתברך ליעשות הוא עצמו יסוד וסמך לכל המציאויות שיסמכו עליו ויתלו מציאותם בו. ונמצא שלא הספיק לו להיות עם נבראיו ביחס הסבה הפועלת עם פעולה, אבל רצה להתייחס להם כעין המקור והשורש עם הנמשך ממנו, ששניהם מין אחד, והתולדה נמשכת ממולידה בהמשך טבעי, פירוש שהנה התולדה ההיא לא תחדל לצאת מהמוליד ההוא אם לא יהיה לה מעכב, וכן לא תצא מהמוליד ההוא תולדה אחרת תחתיה, כן רצה להיות הוא עצמו מקור אל הברואים שגזר שימשכו ממנו בהמשך הטבעי הזה...

...והנה הגילוי הזה בכלל נקראהו הארה, ופרטיו נקראים ספירות, והם פרטי גילוים שהאדון ב"ה מתגלה ונמצא אל נמצאיו, להיות מציאויותיהם מתהוים ומתקיימים בהתלותם בו. ואמנם כפי המצבים והמקרים שגזרה חכמתו יתברך שימצאו בנבראים, הנה כמו כן הבחנות יבחנו בכלל הגילוי הזה, שהוא הסבה לכלם, ואולם הקבלה שבידינו היא, שהפרטים האלה כלם נכללים תחת עשרה סוגים ונקראים עשר ספירות, וכולם אינם אלא אורו יתברך שנמצא לנמצאים כפי מה שצריך להם... והנה כמו שנתגלה ית"ש ביו"ד גילוים אלה, כן ברא עשר נבראים זכים ורוחניים בתכלית מה שאפשר שימצא בנמצאים, והוא ית"ש בעשר גילויו מסתתר בהם וזורח מתוכן, וגם הם נקראים עשר ספירות, והם הנקראים כלים ממש, כי הנה הם כמו כלים לאורו יתברך המתעלם בתוכם, ויו"ד גילוייו יתברך נקראים עצמו, שאינם דבר אחר זולתו, אלא אורו המיוחד הוא המתגלה לנבראים כמו שראוי להם...

וצריך שתדע, שמכלל הספירות האלה הנה הוא הויות המצויים כלם שרצה וחידש השי"ת כמו שכתבנו, וכן מכלל ענינם הוא הוולד בנמצאים מקרים וענינים כפי גזירות החכמה העליונה, והוא מה שנקרא הנהגה והשגחה. והנה כלל המקרים הנולדים בנמצאים מתחלק לב' מינים, והם תיקון והפסד כללים או חלקים, פירוש שיקרה לאחד מן הנמצאים כלו או לחלקים ממנו, ופעולות ב' הענינים האלה נקראת הטבה והרעה... והנה כשנבחון כללי ההארה לפי מה שמולידים מן המקרים נמצאם ג', כלל שרש ההטבה ונקרא חסד, שרש ההרעה ונקרא דין, והממוצע בין ההטבה וההרעה ונקרא רחמים... אך הנמצאים לפי אורותיהם העצמיות אינן נודעים לנו ולא נוכל לקבץ אותם לסוגים, ולא נוכל לתאר בהם תארים מיוחדים לספירות על מה שיולידום, אבל נזכיר הספירות בתארים הראויים להם כפי ההנהגה ונייחס להם בנמצאים אותם שנולדים מהם, דרך משל, נאמר שהזהב יוצא מן הדין ורומז עליו... ואנחנו לא נבחין יותר דין בהמצאת הזהב מבהמצאת הכסף... אבל הכוונה שמן הספירה שממנה נשפע החסד בהנהגה יוולד הכסף בנמצאים, וכן כל כיוצא בזה...

כשנתבונן על כלל מצבי הבריאה נמצאם שנים, הא' אמצעי והב' תכליתי, האמצעי הוא כלל כל מה שקורה והולך עד סוף הסיבוב, התכליתי מה שיקרה בסוף הכל. האמצעי הוא על צורות רבות, והיינו כלל מקרים רבים מתחלפים מה שאנחנו רואים שסובב והולך בעולם. התכליתי יש לו צורה אחת לבד, והוא שיהיו הברואים דבקים בבי"ת ושכינתו שורה עליהם בתמידות, לא יפרדו ממנו ולא יפרד מהם, ויהיו נמשכים אחריו לגמרי כצל אחר הגוף. והנה סבת כל המצבים האלה הוא השפעתו יתברך אל הברואים והמצאו להם, כי כשיעור המצאו להם כן יהיה המצב שימצאו הם בו... והנה באמת כלל כל המצבים שתחת המצב האמצעי, הם נמשכים מגילוים שהוא ית"ש מתגלה לא כחק שלימותו, אלא כפי מה שרוצה שיוולד בברואים, כפי גזירת החכמה ואולם המצב האמצעי בכל חלקיו אף על פי שבצורותו הוא שונה מאד מהתכליתי, אף על פי כן אינו נוטה ממנו במהלכו, כל שכן שאינו מתנגד אליו, אלא אדרבא הוא הולך מהלך השגחתו, כי הוא אמצעי שצריך שיוקדם לו כדי שיוכל להגיע הוא בסוף הכל... (כללי חכמת האמת, ועיין שם עוד)

כלי יקר:

יהי מאורות - לרש"י כתיב חסר, לשון מארה, לפי שהמאורות סבת הזמן, וכל הדברים הנופלים תחת הזמן יש בהם צער, כמאמר חז"ל, כל מקום שנאמר ויהי לשון צער, ומסיק במסכת מגלה דוקא ויהי בימי, אבל הנמצאים העליונים שלמעלה מהזמן אין בהם שום צער, שהזמן מבלה את הכל... (בראשית א יד)

והנה טוב מאד - ...או בשר ודגים שכל אחד בפני עצמו טוב, ואם יתערבו יתקלקלו, אבל הברואים לא זו שכל אחד בפני עצמו טוב, אפילו בצירופם יחד היו טובים. (שם שם לא)

ויקח קרח - ...ונראה שהמדרש שעשה קרחה בעולם רוצה לומר שחלק על מציאות ה', דחולק על רבו כחולק על השכינה, שטען שהעולם קדמון לחזק מחלקותו, שאז אין לשום בריאה יתרון על חברתה, וגם להשי"ת אין קדימה חס ושלום. ומשה אמר לו ערב וגו', כמו שלא תוכל לבטל הבדלת ערב ובקר, שאין זה מקרה אלא נברא ברצונו, וכשם שהוא יתברך קדמון, כן חלק מכבודו לאשר חפץ, וזה שאמר "ואם בריאה יברא ה'", שקרח חלק על הבריאה... (במדבר טז א)

אור החיים:

והנה טוב מאד - באמצעות בריאת האדם נראה מעשהו בכללותו כי טוב הוא, שרק באמצעות האדם יוכר ויובחן הטוב, ויודה למיטיבו. והנה מה שהיה אז היה לצד מעשה ה' טוב מאד, ואחר כך האדם בקש חשבונות רבים לצד הבחירה, ושלל הטוב בהיות מעשיו בבחינת הרע... (בראשית א לא)

ויכולו השמים - ונראה כי יכולין לומר על דרך אומרם הקב"ה מקומו של עולם, גם מצינו כי מלא עולם, כאמור "מלא כל הארץ כבודו", ומעתה אורו יתברך נמצא בהקף העולם ובפנימיותו. וצריך לתת לב לדעת טעם הדבר למה עשה ה' ככה. ומקובלני מפי זקני תורה, כי הטעם שעשה ה' העולם כדורי הוא כדי שיעמוד ויתקיים בהשוואת כחי חלקיו, ופירוש של דברם הוא, יש לך לדעת, שאין תשוקה בעולם ערבה חביבה ונחמדת ונאהבת ונתאווה ומקווה לנבראים, בפרט לחלקי הרוחני המכיר ויודע בחינת אור האלקים כהדבקות באורו יתברך, ואליו יכספו כל נפש חיונית המגעת להכיר קצת מנועם אורו יתברך, תצא נפשם לחזות בנועם ה'. ולך לדעת כי כל אשר ברא ה' בעולמו יצר בו ה' בחינת ההשכלה וההבחנה כפי בחינתו, בעלי חיים מדברים ובלתי מדברים, וצומח ודומם יש לכל כח אחד מההשכל להכיר יוצרו כפי השגתו. ובזה תשכיל לדעת העמדת העולם באיזה דבר הוא תלוי והועמד מבלי התנועעות, כי ה' גילה סודו אל יראיו, ובאמצעות ההערות הנאמרים הושג המורגש, והוא כי באמצעות אורו הנערב והמקווה אשר יסובב כדוריות העולם בהשוואה, וכל חלק וחלק מהסובב של העולם יתעצם בכח אש התשוקה הבוערת בו להתקרב לבחינת כללות נוצר המקווה, ולהיות כי כל בחינת סיבוב העולם תושוה בו שיעור התשוקה בין מצד מה שממנו, כי אין תאות חלק אחד רבה על חברו, שבאמצעות זה יתרבה התעצמות החלק ההוא וחלק שכנגדו, בין מצד מה שאליו הוא האור הנעים כי אינו קרוב לחלק מהסובב יותר מחברו, שבזה יגדל חלק מהעולם בכח התעצמותו יותר מחלק אחר, אלא הכל בהשואה, וכל חוט השערה מכל חלקי הסובב של העולם יתעצם להתקרב ומושך לצד הפונה אליו, ובאמצעות התעצמות הנמשך מכל סביבות כדוריות העולם נמצא העולם עומד וקיים, וכל חלק מעמיד את חברו באמצעות האמור, ונמצא העולם תקוע ביתדות ומסמרי חשק הבורא עד כלות ונטות רוחניות שבו להתקרב להנערב יתעלה שמו. ובזה אתה משיג טעם שברא ה' את העולם כדורי. (שם ב א)

...מצינו כי הקב"ה גילה הדבר בי' הדברות, כי ששת ימים עשה ה' וגו', גילה כי בשעת הבריאה לא ברא ה' כח בעולם זולת לעמד ו' ימים, לטעם הנודע לו, גם ידוע ליודע אמת, ונתחכם ה' וברא יום אחד ובו חוזר ומשפיע נפש לעולם שיעור המקיים עוד ו' ימים, וזולת זה היום היה העולם חרב... (שם שם ג)

לעבדה - למה יהיה צריך שמירה, אם מהגנבים זה הבאי, ומה העבודה שצריך הגן, ועוד. אכן יש לך לדעת שכל הווה אינו אלא דוגמא לרוחניות, וכמו שהאדמה צריכה עבודה והזרעה והגשמה להוציא מזון האדם, גם שמירה מדברים מפסידים כמו כן גן עדן, אשר היא היום אדמת הנפשות לבד, כי הגופות נגשמו, גם היא צריכה עבודה ושמירה כפי רוחניותה, הגשמה המיוחדת לה היא עסק התורה, כמו שכתוב "יערוף כמטר לקחי", והזרעים הם מצוות עשה... (שם ב טו)

כי רבה רעת האדם - ...אכן כוונת הכתובים הוא, להיות כי האדם מורכב מד' יסודות ארמ"ע והם בה' דרגות, הדרגה הפחותה הוא העפר העכור וגס מכולם, למעלה ממנו יסוד המים, למעלה ממנו יסוד האש... ותמצא כי כל הנבראים שבעולם הגם שכולם מד' יסודות בראם, עם כל זה כל בריה עיקר בנינה מיסוד אחד, והוא יסוד היסוד והג' סניפים לו... והאדם יסוד שעליו נבנו היסודות, והוא יסוד העפר דכתיב ויצר וגו' עפר מן האדמה, שהוא יסוד הגס והעב שבד', לזה ישיבתו ומנוחתו באדמה, ועשה ה' כן לסבות הרבה, ואחת מהנה כי הוא הסולם אשר בו עולות המדרגות ממטה למעלה, והמדרגה התחתונה היא יסוד העפר, וצריך להיות בארץ. ואם היה נבנה מן הג' האחרים הרוחניים בערך העפר, לא היתה הכונה שלמה בבריאתו, והמשכיל יבין, והוא סוד הבירור, ולזה כאשר ראה ה' כי רבה רעת האדם הכיר כי רוב התיעוב הוא לצד יסודי שהוא בנוי מן הארץ, וגם מקום חיותו בארץ... (שם ו ה)

...הנה ידוע שכל רוחניות מתחלק לג' בחינות, קדושה חול ורע, וכל אחד יוציא ענפים, הקדושה האושר הנצחי, התאוה למושכלים, החול לערב, לבנות וללבוש, והרע לכל אסור ושקוץ, ומג' אלו כל הווה. וגזר ה' שחלק הקדושה מצוה, והחול רשות. והנה הנפש טובה, ואם יכניס לתוכה מהמר תתייסר, או נפש וגוף בעולם הזה, או נפש בלבד לאחר מיתתו, והוא סוד הכביסה, וכפי בחינת הרע שנתדבקה בנפשו כן יתאווה ממנו, ויתרחק מהטוב. הכלל, אין דבר בעולם או איסור שאין לו יסוד ברוחניות... (שם מט ג)

וראית את אחורי - רוצה לומר חיות העולמות עומדת בחשק ההסתכלות באורו יתברך, ונמנע שיביט נברא אל אורו, על כן עשה לו מסוה הנקרא אחורים, כמו שבאדם אחורים, והנפש פנים לו, והרוח פנים לנפש, והנשמה לרוח, כן הכין אור ממנו דרך שם ישקיפו, ולמשה הוא רק מסך אחד... (שמות לג כג)

...ושמעתי מהרב ר"י לוריא זצ"ל כי לפעמים ישתנה האדם מטוב לרע על ידי מאכל שיש בו מחלקי הרע, או נפש רעה מהגלגולים, אך מהיות תורתך במעי נשמרתי. ודע ששורש הכל התורה, וכשם שבה פרד"ס, כן במאכלים, וכדפירשתי בחדושי הש"ס. והאוכל יסוד חיותו מהקדושה, וכשחטא אדם הראשון נפגם ונתערב בו רע, לזה צוה ה' ערלת האילנות, יגדל עם החטה סובין ומוץ הנזרקים, לכן כשאוכל מהמותר כאילו נהנה מאור עליון ממאורי התורה שנגשם לצד הצלחת יסודי ארץ הצריכים מזון... (ויקרא יח ב)

ועוד יש לך לדעת, כי כבודו יתברך מלא כל העולם ועד מתחת עולם אורו מאיר בד' עולמות בסוד ד' אותיות הוי"ה ב"ה, יו"ד נעלם בעולם אצילות, ה"א ראשונה בעולם הבריאה וכו', ואמרו חז"ל שחיוניות המתנועע בבני א-ל חי מאורו יתברך, דכתיב כי חלק ה' עמו, גם קראם בניו... (שם כב יב וראה עוד נשמה)

...ונראה לפרש על פי מה שהקדמתי בפנימיות התורה בפרשת ויכולו, שכל נברא תכסוף תאוותו להדבק אל א-ל חיים ב"ה, ותיאבון זה גם בבלתי מתנועע, כל אחד בשיעור הרוחניות שהטביע בו הבורא הצריך לקיומו, ומצינו שנקראו מים בוכים לצד שה' חלקם שחציים נשאר מתחת ליבשה, ומתאנחים שלא זכו להתקרב לאלקים חיים בחצי העליון... (במדבר ה טו)

...ואסדר ב' וג' גרגרים מסתרי תורה, ענפי הקדושה שסדר המאציל ב"ה הם שבילי ומשפטי התורה, וכל המחליף סדר מסדרו עוקר הענף בסוד בחינת נשמתו ועושהו ענף רע, כי יסתלק ממנו כח המקדש, וזה סוד הקרבן, שיתפגל ויטמא במחשבת חוץ לזמנו ומקומו ויחייב כרת. ב' הענף שבו שפעל אוון קודם לשלח בו יד, כענין תייסרך רעתך, ונמצא ענף הקדושה נהפך לרעה ולמשחית רחמנא ליצלן. ג' בחינת הנשמות שנטע ה' בעמו הם אותיות התורה, וידוע ליודעי חן. ד' כשברא ה' האדם נטע אחד שבו כלולים כל ענפי הקדושה, וכשיחטא ונפגם, נפגמו כל הנשמות התלויות בו, וכל היוצאים ממנו פגומים עד נפש אברהם אבינו ע"ה שנתלבנה בי' נסיונות, ונתבררה הפסולת בישמעאל, ויצתה נשמת יצחק ונתלבנה בעקדה... וכשבא קרח להחליף ענפי הקדושה ולהפך הכהונה ממקומה, נפגמו ענפי הקדושה שבשורש נשמתו... (שם טז א)

למספר בני ישראל - כל מעשה ה' זה לעומת זה טוב ורע, וכל הנפשות מב' אילנות, הטוב הוא אדם הראשון, והרע ס"מ אדם בליעל, וכשחטא נתערב טוב ברע, וביעקב נתברר הטוב מחדש, זה שאמר שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון. ובאילן ע' ענפים בכל אחד, כדי שכל בחינה מענפי הקדושה מושלת על שכנגדה ברע, וזה סוד רגליה יורדות מות, שרגלים של הקדושה דורכים על ראשי הקליפה ושולטים עליה. ואמר כי חלק ה' עמו, ה' מושל על ישראל ועל ידי זה על כל העולם... (דברים לב ח)

תניא:

...לפי שבאמת כך הוא דרך ירידת והמשכת החיות לתחתונים בצמצומים רבים ועצומים, מינים ממינים שונים להבראות מהם ברואים רבים מינים ממינים שונים, וכל כך גברו ועצמו הצמצומים והסתר פנים העליונים, עד שיוכלו להתהוות ולהבראות גם דברים טמאים וקליפות וס"א ולקבל חיותם וקיומם מדבר ה' ורוח פיו יתברך בהסתר פנים וירידת המדרגות, ולכן נקרא אלהים אחרים, מפני שיניקתם וחיותם אינה מבחינת פנים, אלא מבחינת אחוריים דקדושה, ופירוש אחורים כאדם הנותן דבר לשונאו שלא ברצונו, שמשליכו לו כלאחר כתפו, כי מחזיר פניו ממנו משנאתו אותו... והנה רצון העליון בבחינת פנים הוא מקור החיים המחיה את כל העולמות, ולפי שאינו שורה כלל על הס"א, וגם בחינת אחוריים של רצון העליון אינו מלובש בתוכה ממש אלא מקיף עליה מלמעלה, לכך היא מקום המיתה והטומאה ה' ישמרנו, כי מעט מזעיר אור וחיות שיונקת ומקבלת לתוכה מבחינת אחוריים דקדושה שלמעלה הוא בבחינת גלות ממש בתוכה בסוד גלות השכינה הנ"ל, ולכן נקרא בשם אלהים אחרים שהיא עבודה זרה ממש, וכפירה באחדותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. כי מאחר שאור וחיות דקדושה הוא בבחינת גלות בתוכה אינה בטילה כלל לגבי קדושת הקב"ה, ואדרבה מגביהה עצמה כנשר לומר אני ואפסי עוד, וכמאמר יאור לי ואני עשיתיני, ולכן אמרו רז"ל שגסות הרוח שקולה כעבודה זרה ממש... (לקוטי אמרים פרק כב)

...ולא עוד אלא שיחודם הוא ביתר שאת ויתר עוז מיחוד אור אין סוף ב"ה בעולמות עליונים, מאחר שרצון העליון הוא בגילוי ממש בנפש ולבושיה העוסקים בתורה, שהרי הוא הוא התורה עצמה, וכל העולמות העליונים מקבלים חיותם מאור וחיות הנמשך מהתורה, שהיא רצונו וחכמתו יתברך, כדכתיב "כולם בחכמה עשית", ואם כן החכמה שהיא התורה למעלה מכולם, והיא היא רצונו יתברך, הנקרא סובב כל עלמין, שהיא בחינת מה שאינו יכול להתלבש בתוך עלמין, רק מחיה ומאיר למעלה בבחינת מקיף, והיא היא המתלבשת בנפש, ולבושיה בבחינת גילוי ממש כשעוסקים בדברי תורה, ואף על גב דאיהו לא חזי וכו'... מה שכל העולמות עליונים ותחתונים כלא חשיבי קמיה, וכאין ואפס ממש עד שאינו מתלבש בתוכם ממש, אלא סובב כל עלמין בבחינת מקיף להחיותם עיקר חיותם, רק איזו הארה מתלבשת בתוכם מה שיכולים לסבול שלא יתבטלו במציאות לגמרי... (שם פרק כג)

אבל באמת לאמיתו, אפילו עבירה קלה הרי העוברה עובר על רצון העליון ב"ה, והוא בתכלית הפירוד מיחודו ואחדותו יתברך, יותר מס"א וקליפה הנקראים אלהים אחרים ועבודה זרה ממש, ויותר מכל הדברים הנשפעים ממנה בעולם הזה, שהם בהמות טמאות וחיות ועופות הטמאים ושקצים ורמשים, וכמאמר יתוש קדמך, פירוש, דאף יתוש שמכניס ואינו מוציא שהיא קליפה היותר תחתונה ורחוקה מבחינת הקדושה המשפעת בתכלית הריחוק, קודמת לאיש החוטא בהשתלשלות וירידת החיות מרצון העליון ב"ה, וכל שכן שאר בעלי חיים הטמאים, ואפילו חיות רעות שכולם אינם משנים תפקידם ופקודתו יתברך שמרה רוחם... (שם פרק כד)

והנה מודעת זאת מרז"ל, שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, והנה לא שייך לפניו יתברך בחינת מעלה ומטה, כי הוא יתברך ממלא כל עלמין בשוה, אלא ביאור הענין, כי קודם שנברא העולם היה הוא לבדו יתברך יחיד ומיוחד וממלא כל המקום הזה שברא בו העולם, וגם עתה כן הוא לפניו יתברך, רק שהשינוי הוא אל המקבלים חיותו ואורו יתברך, ומקבלים על ידי לבושים רבים המכסים ומסתירים אורו יתברך, כדכתיב "כי לא יראני האדם וחי", וכדפירשו חז"ל, שאפילו מלאכים הנקראים חיות אין רואים וכו'. וזהו ענין השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה על ידי ריבוי הלבושים המסתירים האור והחיות שממנו יתברך, עד שנברא עולם הזה הגשמי והחומרי ממש, והוא התחתון במדרגה, שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו יתברך, וחשך כפול ומכופל עד שהוא מלא קליפות וס"א שהן נגד ה' ממש, לומר אני ואפסי עוד.

והנה תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה אינה בשביל עולמות העליונים הואיל ולהם ירידה מאור פניו יתברך, אלא התכלית הוא עולם הזה התחתון, שכך עלה ברצונו יתברך להיות נחת רוח לפניו יתברך, כד אתכפיא ס"א ואתהפך חשוכא לנהורא, שיאיר אור ה' אין סוף ב"ה במקום החושך והס"א של כל עולם הזה כולו ביתר שאת ויתר עז, ויתרון אור מן החשך, מהארתו בעולמות עליונים, שמאיר שם על ידי לבושים והסתר פנים המסתירים ומעלימים אור אין סוף ב"ה שלא יבטלו במציאות. ולזה נתן הקב"ה לישראל את התורה, שנקראת עוז וכח, וכמאמר חז"ל שהקב"ה נותן כח בצדיקים לקבל שכרם לעתיד לבא, שלא יתבטלו במציאות ממש באור ה' הנגלה לעתיד לבא בלי שום לבוש... (שם פרק לו)

...אף על פי כן אמרו, תפלה או שאר ברכה בלא כוונה הן כגוף בלא נשמה, פירוש כי כמו שכל הברואים שבעולם הזה שיש להם גוף ונשמה שהם נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ונשמת כל אשר רוח חיים באפיו מכל בעלי חיים וה' מחיה את כולם ומהוה אותם מאין ליש תמיד באור וחיות שמשפיע בהם, שגם הגוף החומרי ואפילו אבנים ועפר הדומם ממש יש בו אור וחיות ממנו יתברך שלא יחזור להיות אין ואפס כשהיה, ואף על פי כן אין ערך ודמיון כלל בין בחינת אור וחיות המאיר בגוף, לגבי בחינת אור וחיות המאיר בנשמה, שהיא נפש כל חי, ואף שבשניהם אור אחד שוה בבחינת הסתר פנים ולבושים שוים שהאור מסתתר ומתעלם ומתלבש בו, כי שניהם הם מעולם הזה שבכללותו מסתתר בשוה האור והחיות שמרוח פיו יתברך בבחינת הסתר פנים וירידת המדרגות בהשתלשלות העולמות ממדרגה למדרגה בצמצומים רבים ועצומים עד שנתלבש בקליפת נוגה להחיות כללות עולם הזה החומרי, דהיינו כל דברים המותרים והטהורים שבעולם הזה, וממנה ועל ידה מושפעים דברים הטמאים, כי היא בחינה ממוצעת כנ"ל, אף על פי כן ההארה שהיא המשכת החיות אשר ה' מאיר ומחיה דרך לבוש זה אינה שוה בכולן, בבחינת צמצום והתפשטות, כי בגוף הגשמי והדומם ממש, כאבנים ועפר, ההארה היא בבחינת צמצום גדול אשר אין כמוהו, והחיות שבו מועטת כל כך, עד שאין בו אפילו כח הצומח, ובצומח ההארה אינה בצמצום גדול כל כך. ודרך כלל נחלקות לארבע מדרגות, דומם צומח חי מדבר, כנגד ד' אותיות שם הוי"ה ב"ה שממנו מושפעים, וכמו שאין ערך ודמיון ההארה והמשכת החיות שבדומם וצומח להארה והמשכת החיות המלובש בחי ומדבר, אף שבכולם אור אחד שוה בבחינת הסתר פנים ומלובש בלבוש אחד בכלן, שהוא לבוש נוגה, כך אין ערך ודמיון כלל בין הארת והמשכת אור אין סוף ב"ה שהוא פנימיות רצונו יתברך בלי הסתר פנים ולבוש כלל המאירה ומלובשת במצות מעשיות ממש... (שם פרק לח)

...כי לגדולתו אין חקר, ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, ונודע מזוהר הקדוש והאר"י ז"ל ריבוי ההיכלות והעולמות עד אין מספר, ובכל עולם והיכל ריבוא רבבות מלאכים לאין קץ ותכלית... וכולם קמיה כלא ממש חשיבי ובטלים במציאות ממש כביטול דבור אחד ממש לגבי מהות הנפש המדברת ועצמותה, בעוד שהיה דיבורה עדיין במחשבתה, או ברצון וחמדת הלב כנ"ל באריכות... (שם פרק מו)

והנה כאשר יתבונן המשכיל בגדולת אין סוף ב"ה כי כשמו כן הוא, אין סוף ואין תכלית כלל לאור וחיות המתפשט ממנו יתברך ברצונו הפשוט ומיוחד במהותו ועצמותו יתברך היחוד, ואילו היתה השתלשלות העולמות מאור אין סוף ב"ה בלי צמצומים, רק כסדר המדרגות ממדרגה למדרגה בדרך עלה ועלול, לא היה העולם הזה נברא כלל כמו שהוא עתה בבחינת גבול ותכלית גבול, ותכלית מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה, וכן בין כל רקיע לרקיע, וכן עובי כל רקיע ורקיע, ואפילו עולם הבא וגן עדן העליון מדור נשמות הצדיקים הגדולים והנשמות עצמן, ואין צריך לומר המלאכים הן בבחינת גבול ותכלית, כי יש גבול להשגתן באור אין סוף ב"ה המאיר עליהן בהתלבשות חב"ד, ולכן יש גבול להנאתן שנהנין מזיו השכינה ומתענגין באור ה', כי אין יכולין לקבל הנאה ותענוג בבחינת אין סוף ממש שלא יתבטלו ממציאותן ויחזרו למקורן. והנה פרטיות הצמצומים איך ומה אין כאן מקום ביאורים, אך דרך כלל הן הן בחינות הסתר והעלם המשכת האור והחיות שלא יאיר ויומשך לתחתונים בבחינת גילוי להתלבש ולהשפיע בהן ולהחיותם להיות יש מאין, כי אם מעט מזער אור וחיות בכדי שיהיו בבחינת גבול ותכלית שהיא הארה מועטת מאד, וממש כלא חשיבי לגבי בחינת הארה בלי גבול ותכלית, ואין ביניהם ערך ויחס כלל... וככה ממש היא בחינת ההארה מועטת זו המתלבשת בעולמות עליונים ותחתונים להשפיע בהם להחיותם לגבי ערך אור הגנוז ונעלם שהוא בבחינת אין סוף, ואינו מתלבש ומשפיע בעולמות בבחינת גילוי להחיותם, אלא מקיף עליהם מלמעלה, ונקרא סובב כל עלמין. ואין הפירוש סובב ומקיף מלמעלה בבחינת מקום חס ושלום, כי לא שייך כלל בחינת מקום ברוחניות, אלא רוצה לומר סובב ומקיף מלמעלה לענין בחינת גילוי השפעה, כי ההשפעה שהוא בבחינת גילוי בעולמות נקרא בשם הלבשה שמתלבשת בעולמות, כי הם מלבישים ומשיגים ההשפעה שמקבלים, מה שאינו כן ההשפעה שאינה בבחינת גילוי אלא בהסתר והעלם ואין העולמות משיגים אותה, אינה נקראת מתלבשת אלא מקפת וסובבת. הלכך מאחר שהעולמות הם בבחינת גבול ותכלית, נמצא שאין השפעת אור אין סוף מתלבש ומתגלה בהם בבחינת גילוי רק מעט מזער הארה מועטת מצומצמת מאד מאד, והיא רק כדי להחיותם בבחינת גבול ותכלית, אבל עיקר האור בלי צמצום כל כך נקרא מקיף וסובב מאחר שאין השפעתו מתגלית בתוכם, מאחר שהם בבחינת גבול ותכלית...

למשל כדור הארץ הלזו, הרי ידיעתו יתברך מקפת כל עובי כדור הארץ וכל אשר בתוכו ותוך תוכו עד תחתיתו הכל בפועל ממש, שהרי ידיעה זו היא חיות כל עובי כדור הארץ כולו והתהוותו מאין ליש, רק שלא היה מתהוה כמות שהוא עתה בעל גבול ותכלית וחיות מועטת מאד, כדי בחינת דומם וצומח, אם לא על ידי צמצומים רבים ועצומים שצמצמו האור והחיות שנתלבש בכדור הארץ להחיותו ולקיימו בבחינת גבול ותכלית ובבחינת דומם וצומח בלבד, אך ידיעתו יתברך המיוחדת במהותו ועצמותו, כי הוא המדע והוא היודע והוא הידוע ובידיעת עצמו כביכול יודע כל הנבראים, ולא בידיעה שחוץ ממנו כידיעת האדם, כי כולם נמצאים מאמיתתו יתברך, ודבר זה אין ביכולת האדם להשיגו על בוריו וכו', הרי ידיעה זו, מאחר שהיא בבחינת אין סוף אינה נקראת בשם מתלבשת בכדור הארץ, שהוא בעל גבול ותכלית, אלא מקפת וסובבת, אף שידיעה זו כוללת כל עביו ותוכו בפועל ממש, ומהוה אותו על ידי זה מאין ליש. (שם פרק מח)

וכמו שבנשמת האדם עיקר גילוי כללות החיות הוא במוחין, וכל האברים מקבלים אור וכח לבד המאיר להם ממקור גילוי החיות שבמוחין, ככה ממש על דרך משל עיקר גילוי כללות המשכת החיות להחיות העולמות והברואים שבהם הוא מלובש ונכלל ברצונו וחכמתו ובינתו ודעתו יתברך, הנקרא בשם מוחין, והן הן המלובשים בתורה ומצוותיה, וגילוי כללות המשכה זו הוא מקור החיות אשר העולמות מקבלים כל אחד בפרטות, רק הארה מתפשטת ומאירה ממקור זה כדמיון אור המתפשט מהשמש על דרך משל, ומקור זה הוא הנקרא עלמא דאתגליא, ומטרוניתא, ושכינה, מלשון "ושכנתי בתוכם", על שם שמקור זה הוא ראשית התגלות אור אין סוף ב"ה, אשר ממשיך ומאיר לעולמות בבחינת גילוי, וממקור זה נמשך לכל אחד האור וחיות פרטי הראוי לו, ושוכן ומתלבש בתוכם להחיותם, ולכן נקרא אם הבנים על דרך משל, וכנסת ישראל, שממקור זה נאצלו נשמות דאצילות ונבראו נשמות דבריאה וכו'... אבל השכינה עצמה שהיא ראשית הגילוי ועיקרו מה שאין סוף ב"ה מאיר לעולמות בבחינת גילוי, והיא מקור כל המשכות החיות שבכל העולמות, (שכל החיות שבהם אינו רק אור המתפשט ממנה כאור המתפשט מהשמש), אי אפשר לעולמות לסבול ולקבל אור שכינתה שתשכון ותתלבש בתוכם ממש, בלא לבוש המעלים ומסתיר אורה מהם, שלא יתבטלו במציאות לגמרי במקורם, כביטול אור השמש במקורו בגוף השמש, שאין נראה שם אור זה רק עצם גוף השמש בלבד. ומהו הלבוש שיוכל להסתירה ולהלבישה ולא יתבטל במציאות באורה, הוא רצונו יתברך וחכמתו וכו' המלובשים בתורה ומצוותיה הנגלית לנו ולבנינו... (שם פרק נב, ועיין שם עוד, וערך אלקים-ומציאות)

...הנה כתיב "לעולם ה' דברך נצב בשמים", ופירש הבעש"ט ז"ל כי דברך שאמרת "יהי רקיע בתוך המים", תיבות ואותיות אלו הן נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים ומלובשות בתוך כל הרקיעים לעולם להחיותם, כדכתיב "ודבר אלקינו יקום לעולם", ודבריו חיים וקיימים לעד וכו', כי אילו היו האותיות מסתלקות כרגע חס ושלום וחוזרות למקורן היו כל השמים אין ואפס ממש, והיו כלא היו כלל וכמו קודם מאמר יהיה רקיע וכו' ממש, וכן בכל הברואים שבכל העולמות עליונים ותחתונים, ואפילו ארץ הלזו הגשמית ובחינת דומם ממש אילו היו מסתלקות ממנה כרגע חס ושלום האותיות מעשרה מאמרות שבהן נבראת הארץ בששת ימי בראשית, היתה חוזרת לאין ואפס ממש כמו לפני ששת ימי בראשית ממש, וזה שאמר האר"י ז"ל, שגם בדומם ממש, כמו אבנים ועפר ומים יש בחינת נפש וחיות רוחנית, דהיינו בחינת התלבשות אותיות הדבור מעשרה מאמרות המחיות והמהוות את הדומם להיות יש מאין ואפס שלפני ששת ימי בראשית, ואף שלא הוזכר שם אבן בעשרה מאמרות שבתורה, אף על פי כן נמשך חיות לאבן על ידי צירופים וחילופי אותיות המתגלגלות ברל"א שערים פנים ואחור, כמו שכתוב בספר יצירה, עד שמשתלשל מעשרה מאמרות ונמשך מהן צירוף שם אבן, והוא חיותו של האבן. וכן בכל הנבראים שבעולם השמות שנקראים בהם בלשון הקדש, הן הן אותיות הדבור המשתלשלות ממדרגה למדרגה מעשרה מאמרות שבתורה על ידי חילופים ותמורות האותיות ברל"א שערים, עד שמגיעות ומתלבשות באותו נברא להחיותו, לפי שאין פרטי הנבראים יכולים לקבל חיותם מעשרה מאמרות עצמן שבתורה, שהחיות הנמשך מהן עצמן גדול מאד מבחינת הנבראים הפרטיים, ואין כח בהם לקבל החיות אלא על ידי שיורד החיות ומשתלשל ממדרגה למדרגה פחותה ממנה על ידי חילופים ותמורות האותיות וגימטריאות שהן חשבון האותיות, עד שיוכל להצטמצם ולהתלבש ולהתהוות ממנו נברא פרטי זה, וזה שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש הוא כלי לחיות המצומצם באותיות שם זה שנשתלשל מעשר מאמרות שבתורה, שיש בהם כח וחיות לברא יש מאין ולהחיותו לעולם, דאורייתא וקב"ה כולא חד. (שער היחוד והאמונה פרק א)

והנה מכאן תשובת המינים וגילוי שורש טעותם הכופרים בהשגחה פרטית ובאותות ומופתי התורה, שטועים בדמיונם הכוזב שמדמין מעשה ה' עושה שמים וארץ למעשה אנוש ותחבולותיו, כי כאשר יצא לצורף כלי שוב אין הכלי צריך לידי הצורף, כי אף שידיו מסולקות הימנו והולך לו בשוק, הכלי קיים בתבניתו וצלמו ממש כאשר יצא מידי הצורף, כך מדמין הסכלים האלו מעשה שמים וארץ, אך טחו מראות עיניהם ההבדל הגדול שבין מעשה אנוש ותחבולותיו, שהוא יש מיש רק שמשנה הצורה והתמונה מתמונת התיכת כסף לתמונת כלי, למעשה שמים וארץ שהוא יש מאין... שבהסתלקות כח הבורא מן הנברא חס ושלום, ישוב הנברא לאין ואפס ליש, אלא צריך להיות כח הפועל בנפעל תמיד להחיותו ולקיימו, והן הן בחינת אותיות הדבור מעשרה מאמרות, שבהם נבראו, ועל זה נאמר "ואתה מחיה את כולם", אל תקרי מחיה, אלא מהוה, דהיינו יש מאין ו"אתה" הן בחינת האותיות מאל"ף עד תי"ו, והה"א היא ה' מוצאות הפה מקור האותיות, ואף על פי שאין לו דמות הגוף, הרי מקרא מלא דבר הכתוב "וידבר ה'", "ויאמר ה'", והיא בחינת התגלות הכ"ב אותיות עליונות לנביאים, ומתלבשות בשכלם ובהשגתם במראה הנבואה... וכעין זה התלבשות האותיות בברואים, כדכתיב "במאמר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם", רק שהיא על ידי השתלשלות רבות ועצומות עד שיורדות לעשיה גופנית, מה שאינו כן השגת הנביאים היא באצילות המתלבשת בעולם הבריאה. (שם פרק ב)

והנה אחרי הדברים האלה, כל משכיל על דבר יבין לאשורו, איך שכל נברא ויש הוא באמת נחשב לאין ואפס ממש לגבי כח הפועל ורוח פיו שבנפעל המהוה אותו תמיד, ומוציאו מאין ממש ליש, ומה שכל נברא ונפעל נראה לנו ליש וממשות, זהו מחמת שאין אנו משיגים ורואים בעיני בשר את כח ה' ורוח פיו שבנברא, אבל אילו ניתנה רשות לעין לראות ולהשיג את החיות ורוחניות שבכל נברא השופע בו ממוצא פי ה' ורוח פיו, לא היה גשמיות הנברא וחומרו וממשו נראה כלל לעינינו, כי הוא בטל במציאות ממש לגבי החיות והרוחניות שבו, מאחר שמבלעדי הרוחניות היה אין ואפס ממש כמו קודם ששת ימי בראשית ממש, והרוחניות השופע עליו ממוצא פי ה' ורוח פיו הוא לבדו המציאות המוציאו תמיד מאפס ואין ליש ומהוה אותו אם כן אפס בלעדו באמת.

והמשל לזה הוא אור השמש המאיר לארץ, שהוא זיו ואור המתפשט מגוף השמש ונראה לעין כל מאיר על הארץ ובחלל העולם, והנה זה פשוט, שאור וזיו הזה ישנו גם כן בגוף וחומר כדור השמש עצמו שבשמים, שאם מתפשט ומאיר למרחוק כל כך כל שכן שיוכל להאיר במקומו ממש, רק ששם במקומו ממש נחשב הזיו הזה לאין ואפס ממש, כי בטל ממש במציאות לגבי גוף כדור השמש, שהוא מקור האור והזיו הזה, שהזיו והאור הזה אינו רק הארה מאירה מגוף ועצם כדור השמש, רק בחלל העולם תחת כל השמים ועל הארץ, שאין כאן גוף כדור השמש במציאות, נראה כאן האור והזיו הזה ליש ממש לעין כל, ונופל עליו שם יש, מה שאינו כן כשהוא במקורו בגוף השמש, אין נופל עליו שם יש כלל רק שם אין ואפס, כי באמת הוא שם לאין ואפס ממש, שאין מאיר שם רק מקורו לבדו, שהוא גוף השמש המאיר ואפס בלעדו.

וכדברים האלה ממש בדמותם כצלמם הם כל הברואים לגבי שפע האלקי מרוח פיו השופע עליהם ומהוה אותם והוא מקורם, והם עצמם אינם רק כמו אור וזיו מתפשט מן השפע ורוח ה' השופע ומתלבש בתוכם ומוציאם מאין ליש, ולכן הם בטלים במציאות לגבי מקורם כמו אור השמש שבטל במציאות ונחשב לאין ואפס ממש, ואינו נקרא בשם יש כלל כשהוא במקורו... ולכן נראה לעינינו גשמיות הנבראים וחומרם וממשם שהם יש גמור, כמו שנראה אור השמש יש גמור כשאינו במקורו. רק שבזה אין המשל דומה לנמשל לגמרי, לכאורה, שבמשל אין המקור במציאות כלל בחלל העולם, ועל הארץ שנראה שם אורו ליש גמור, מה שאינו כן הברואים הם במקורם תמיד, רק שאין המקור נראה לעיני בשר, ולמה אינן בטלים במציאות למקורם, אך להבין זה צריך להקדים. (שם פרק ג)

כי הנה כתיב "שמש ומגן ה' אלקים", פירוש מגן הוא נרתק לשמש להגן שיוכלו הבריות לסבלו, כמאמר חז"ל, לעתיד לבא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה, רשעים נידונין בה וכו', וכמו שהנרתק מגין בעד השמש, כך שם אלקים מגין לשם הוי"ה ב"ה, דשם הוי"ה פירושו שמהוה את הכל מאין ליש, והיו"ד משמשת על הפעולה שהיא בלשון הוה ותמיד, והיינו החיות הנשפע כל רגע ממש בכל הברואים ממוצא פי ה' ורוחו, ומהוה אותם מאין ליש בכל רגע. והנה בסידור שבחיו של הקב"ה כתיב הגדול הגבור וכו', ופירוש הגדול היא מדת חסד והתפשטות החיות בכל העולמות, וברואים לאין קץ ותכלית, להיות ברואים מאין ליש וקיימים בחסד חנם, ונקראת גדולה, כי באה מגדולתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו, כי גדול ה' ולגדולתו אין חקר, ולכן משפיע גם כן חיות והתהוות מאין ליש לעולמות וברואים אין קץ שטבע הטוב להיטיב.

והנה כמו שמדה זו היא שבחו של הקב"ה לבדו, שאין ביכולת שום נברא לברא יש מאין ולהחיותו, וגם מדה זו היא למעלה מהשכלת כל הברואים והשגתם, שאין כח בשכל שום נברא להשכיל ולהשיג מדה זו ויכלתה לברא יש מאין ולהחיותו, כי הבריאה יש מאין הוא דבר שלמעלה משכל הנבראים, כי היא ממדת גדולתו של הקב"ה והקב"ה ומדותיו אחדות פשוטה, כדאיתא בזוהר הקדוש, דאיהו וגרמוהי חד, וכשם שאין ביכולת שום שכל נברא להשיג כבודו, כך אינו יכול להשיג מדותיו. וכמו שאין ביכולת שום שכל נברא להשיג מדת גדולתו, שהיא היכולת לברא יש מאין ולהחיות, כדכתיב "עולם חסד יבנה", כך ממש אין ביכלתו להשיג מדת גבורתו, שהיא מדת הצמצום ומניעת התפשטות החיות מגדולתו מלירד ולהתגלות על הנבראים להחיותם ולקיימם בגילוי כי אם בהסתר פנים שהחיות מסתתר בגוף הנברא, וכאילו גוף הנברא הוא דבר בפני עצמו, ואינו התפשטות החיות והרוחניות, כהתפשטות הזיו והאור מהשמש, אלא הוא דבר בפני עצמו, ואף שבאמת אינו דבר בפני עצמו, אלא כמו התפשטות האור מהשמש, מכל מקום הן הן גבורותיו של הקב"ה אשר כל יכול לצמצם החיות והרוחניות הנשפע מרוח פיו ולהסתירו שלא יבטל גוף הנברא במציאות, וזה אין בשכל שום נברא להשיג מהות הצמצום וההסתר, ושיהיה אף על פי כן גוף הנברא נברא מאין ליש, כמו שאין יכולת בשכל שום נברא להשיג מהות הבריאה מאין ליש.

והנה בחינת הצמצום והסתר החיות נקרא בשם כלים, והחיות עצמו נקרא בשם אור, שכמו שהכלי מכסה על מה שבתוכו, כך בחינת הצמצום מכסה ומסתירה האור והחיות השופע, והכלים הן הן האותיות ששרשן ה' אותיות מנצפ"ך, שהן ה' גבורות המחלקות ומפרידות ההבל והקול בה' מוצאות הפה, להתהוות כ"ב אותיות, ושרש הה' גבורות הוא בוצינא דקרדוניתא... (שם פרק ד, ועיין שם עוד)

והנה שם אלקים הוא גם מדת הגבורה והצמצום, ולכן הוא גם כן בגימטריא הטבע, לפי שמסתיר האור שלמעלה המהוה ומחיה העולם, ונראה כאילו העולם עומד ומתנהג בדרך הטבע. ושם אלקים זה הוא מגן ונרתק לשם הוי"ה להעלים האור והחיות הנמשך משם הוי"ה ומהוה מאין ליש, שלא יתגלה לנבראים ויבטלו במציאות, והרי בחינת גבורה זו וצמצום הזה הוא גם כן בחינת חסד שהעולם יבנה בו, וזו היא בחינת גבורה הכלולה בחסד...

ואם כן ממילא תדע, שבשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, פירוש שגם הארץ החומרית שנראית יש גמור לעין כל, היא אין ואפס ממש לגבי הקב"ה, כי שם אלקים אינו מעלים ומצמצם אלא לתחתונים ולא לגבי הקב"ה מאחר שהוא ושמו אלקים אחד, ולכן גם הארץ ומתחת לארץ הן אין ואפס ממש לגבי הקב"ה, ואינן נקראות בשם כלל, אפילו בשם עוד, שהוא לשון טפל, וכגוף שהוא טפל לנשמה וחיות שבתוכו... לפי שהנשמה אינה מהווה הגוף מאין ליש, אבל הקב"ה מהוה את הכל מאין ליש, הכל בטל במציאות אצלו, כמו אור השמש בשמש, ולכן הוצרך הכתוב להזהיר "וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'", שלא תעלה על דעתך שהשמים וכל צבאם והארץ ומלואה הם דבר נפרד בפני עצמו, והקב"ה ממלא כל העולם כהתלבשות הנשמה בגוף, ומשפיע כח הצומח בארץ וכח התנועה בגלגלים ומניעם ומנהיגם כרצונו, כמו שהנשמה מניעה את הגוף ומנהיגה אותו כרצונה. אך באמת אין המשל דומה לנמשל כלל, כי הנשמה והגוף הם באמת נפרדים זה מזה בשרשם, כי אין התהוות שרש הגוף ועצמותו מנשמתו, אלא מטפות אביו ואמו, וגם אחרי כן אין גידולו מנשמתו לבדה, אלא על ידי אכילת ושתיית אמו כל תשעה חדשים... מה שאין כן השמים והארץ, שכל עצמותם ומהותם נתהוה מאין ואפס המוחלט רק בדבר ה' ורוח פיו יתברך, וגם עדיין נצב דבר ה' לעולם ושופע בהם תמיד בכל רגע ומהוה אותם תמיד מאין ליש, כהתהוות האור מהשמש בתוך גוף כדור השמש עצמו, דרך משל, ואם כן הם בטלים באמת ממציאות לגמרי לגבי דבר ה' ורוח פיו יתברך המיוחדים במהותו ועצמותו יתברך... רק שהן הן גבורותיו במדת הגבורה והצמצום להסתיר ולהעלים החיות השופע בהם שיהיו נראים השמים והארץ וכל צבאם כאילו הם דבר בפני עצמו, אך אין הצמצום וההסתר אלא לתחתונים, אבל לגבי הקב"ה כולא קמיה כלא ממש חשיבי, כאור השמש בשמש, ואין מדת הגבורה מסתרת חס ושלום לפניו יתברך, כי איננה דבר בפני עצמו, אלא ה' הוא האלקים. (שם פרק ו)

...וטעם הצמצום וההסתר הזה שהסתיר והעלים הקב"ה את החיות של העולם כדי שיהיה העולם נראה דבר נפרד בפני עצמו, הנה הוא ידוע לכל כי תכלית בריאת העולם הוא בשביל התגלות מלכותו יתברך, דאין מלך בלא עם, פירוש עם מלשון עוממות, שהם דברים נפרדים וזרים ורחוקים ממעלת המלך, כי אילו אפילו היו לו בנים רבים מאד, לא שייך שם מלוכה עליהם, וכן אפילו על שרים לבדם, רק ברוב עם דווקא הדרת מלך. ושם המורה על מדת מלכותו יתברך הוא שם אדנות, כי הוא אדון כל הארץ, ונמצא כי מדה זו ושם זה הן המהוין ומקיימין העולם, להיות עולם כמות שהוא עכשיו יש גמור ודבר נפרד בפני עצמו, ואינו בטל במציאות ממש, כי בהסתלקות מדה זו ושם זה חס ושלום היה העולם חוזר למקורו בדבר ה' ורוח פיו יתברך, ובטל שם במציאות ממש, ולא היה שם עולם עליו כלל.

והנה גדר ובחינת שם עולם נופל על בחינת מקום ובחינת זמן דוקא, בחינת מקום הוא מזרח ומערב צפון דרום מעלה ומטה, בחינת זמן עבר הווה ועתיד. והנה כל בחינות אלו אין להן שייכות במדות הקדושות העליונות, כי אם במדת מלכותו יתברך לבדה, שייך לומר שהוא יתברך מלך למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית, וכן לד' סטרין וכן בבחינת זמן ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך, ונמצא שחיות המקום וכן חיות הזמן והתהוותם מאין ליש וקיומם כל זמן קיומם, הוא ממדת מלכותו יתברך ושם אדנות ב"ה. ולפי שמדת מלכותו יתברך מיוחדת במהותו ועצמותו יתברך בתכלית היחוד, כמו שיתבאר, הלכך גם בחינת המקום והזמן בטלים במציאות ממש לגבי מהותו ועצמותו יתברך, כביטול אור השמש בשמש, וזהו שלוב שם אדנות בשם הוי"ה... (שם פרק ז)

...אלא שצמצם הקב"ה האור והחיות שיוכל להתפשט מרוח פיו והלבישו תוך צירופי אותיות של עשרה מאמרות, וצירופי צירופיהן בחילופי ותמורות האותיות עצמן ובחשבונן ומספרן, שכל חילוף ותמורה מורה על ירידת האור והחיות ממדרגה למדרגה, דהיינו שיוכל לברא ולהחיות ברואים שמדרגות איכותם ומעלתם היא פחותה ממדרגות איכות ומעלת הברואים הנבראים מאותיות ותיבות עצמן שבעשרה מאמרות, שבהן מתלבש הקב"ה בכבודו ובעצמו, שהן מדותיו. והחשבון מורה על מיעוט האור והחיות, מיעוט שאחר מיעוט, עד שלא נשאר ממנו אלא בחינה אחרונה שהוא בחינת החשבון, ומספר כמה מיני כחות ומדרגות כלולות באור וחיות הזה, המלובש בצירוף זה של תיבה זו. ואחר כל הצמצומים האלה וכיוצא בהן, כאשר גזרה חכמתו יתברך הוא שיהיה יכול האור והחיות להלבש גם בתחתונים, כמו אבנים ועפר הדומם, כי אבן דרך משל שמה מורה כי שרשה משם העולה ב"ן במספרו, ועוד אל"ף נוספת משם אחר לטעם הידוע ליוצרה, והנה שם ב"ן בעצמו הוא בעולמות עליונים מאד, רק שעל ידי צמצומים רבים ועצומים ממדרגה למדרגה ירד ממנו חיות מועט במאד מאד, עד שיוכל להתלבש באבן, וזו היא נפש הדומם המחיה ומהוה אותו מאין ליש בכל רגע וכמו שכתבנו לעיל, וזו היא בחינת ממלא כל עלמין, מה שאינו כן בחינת סובב כל עלמין וכל כח ומדרגה, וזו היא בחינת ממלא כל עלמין, מה שאינו כן בחינת סובב כל עלמין. וכל כח ומדרגה יכול לברא ברואים כפי בחינת מדרגה זו גם כן לאין קץ ותכלית בכמותם ובאיכותם, להחיות עדי עד, מאחר שהוא כח ה' המתפשט ונאצל מרוח פיו ואין מעצור וכו', אך שלא יהיה איכותם במעלה גדולה כל כך כאיכות ומעלת ברואים שיוכלו להבראות מבחינת כח ומדריגת האותיות עצמן. (שם)

...כי הנה המעלה ומדרגה הראשונה אצל הנבראים היא החכמה, שלכן נקראת ראשית, כי באמת היא ראשית ומקור כל החיות בנבראים, כי מהחכמה נמשכות בינה ודעת, ומהן נמשכות כל המדות שבנפש המשכלת, כמו אהבה וחסד ורחמים וכיוצא בהן... וכל זה בנפש האדם ונפש כל הברואים שבכל העולמות עליונים ותחתונים שבכולם החכמה היא ראשית ומקור החיות. (שם פרק ט, וראה עוד בפרק הבא)

אבל לגבי הקב"ה מדרגת החכמה שהיא תחלת מחשבה וראשיתה, היא סוף מעשה אצלו, דהיינו שנחשבת כאילו היא בחינת ומדרגת עשייה לגבי הקב"ה, כדכתיב "כולם בחכמה עשית", והיינו לומר שכערך החיות שבעשיה גופנית וגשמית, לערך חיות החכמה שהיא ראשית ומקור החיות באדם, וכל הברואים גשמיים שהוא כאין לגבי חיות שבאותיות הדבור, שהוא כאין לגבי החיות שבאותיות המחשבה, שהוא כאין לגבי חיות ומעלת המדות שמהן נמשכה מחשבה זו, שהוא כאין לגבי חיות ומעלת ומדרגת החכמה בינה ודעת מקור המדות, כן ממש ערך מדרגת ומעלת החכמה, שהיא ראשית ומקור החיות שבכל העולמות לגבי הקב"ה בכבודו ובעצמו... רק מפני שאין בנבראים כח להשיג רק השתלשלות ממדרגת חכמה שהיא ראשית למדרגת עשיה השפלה, לכך אנו אומרים שלגבי הקב"ה נחשבת מדרגת החכמה כמדרגת עשיה ממש, דהיינו לומר שהוא רם ונשא ונעלה עילוי רב מאד מאד ממדרגת החכמה, ולא שייך כלל לייחס אצלו שום ענין המתייחס לחכמה אפילו בדרך מעלה ועילוי רב... (שם פרק ט)

והנה גם עשרה מאמרות גם כן נקראו בשם מאמרות לגבי הנבראים בלבד, כי כמו שהמדות שבנשמת האדם כשבאות להתגלות במעשה הן באות מלובשות באותיות המחשבה, כגון מדת חסד ורחמים שבנשמה אי אפשר לבא לידי התגלות בפועל ממש, כי אם על ידי שמחשב בדעתו... ואם מצוה לאחרים לעשות כמו המלך, אזי מתלבשת מדת החסד וגם אותיות המחשבה באותיות הדבור, כך על דרך משל, מדותיו של הקב"ה כשבאות לבחינת התגלות פעולתן בתחתונים, נקרא גילוי זה והמשכת פעולה זו בשם מאמר וצירוף אותיות, שהרי אי אפשר שתהיה שום פעולה נמשכת ממדותיו הקדושות בלי צירופים הנקראים בשם אותיות, כגון לבריאת האור ממדת החסד, נמשך ממנה המשכת פעולה וכח לפעול ולברא בו את האור, והמשכת כח זה וחיות זו נקראת בשם מאמר ואותיות "יהי אור", כי אף שאינן כאותיות מחשבה שלנו חס ושלום, מכל מקום הם ענין המורה על התהוות האור מאין ליש, ולא נבראו ממנו דברים אחרים שנבראו גם כן ממדת חסד, כמו מים וכיוצא בהם, מפני שנתלבשו בהם כחות בבחינת צירופים אחרים המורים על התהוות המים. ונמצא כי כל חיות וכחות הנמשכות ממדותיו הקדושות לתחתונים לבראם מאין ליש ולהחיותם ולקיימם נקראות בשם אותיות הקדושות, שהן בחינת המשכת החיות מרצונו וחכמתו ומדותיו להתהוות עולמות ולהחיותם... (שם פרק יא, ועיין שם עוד)

רק שהברואים מתחלקים למיניהם בכללות ובפרטות על ידי שינויי הצירופים וחילופים ותמורות כנ"ל, כי כל אות היא המשכת חיות וכח מיוחד פרטי, וכשנצטרפו אותיות הרבה להיות תיבה, אזי מלבד ריבוי מיני כחות וחיות הנמשכים כפי מספר האותיות שבתיבה עוד זאת העולה על כולנה, המשכת כח עליון וחיות כללית הכוללת ושקולה כנגד כל מיני הכחות והחיות פרטיות של האותיות ועולה על גביהן, והיא מחברתן ומצרפתן יחד להשפיע כח וחיות לעולם הנברא בתיבה זו לכללו ולפרטיו... (שם פרק יב, וראה שם עוד)

...אך ביאור הענין, למה אמרו רז"ל שעולם הזה דוקא נברא בה', הנה ידוע כל חכמי לב כי ריבוי העולמות וההיכלות אשר אין להם מספר, כמו שכתוב היש מספר לגדודיו, ובכל היכל וגדוד אלף אלפין ורבוא רבבן מלאכים, וכל נפש רוח נשמה חיה יחידה מדרגות לאין קץ, ובכל עולם והיכלות מריבוי היכלות שבאצילות בריאה יצירה, הנה כל ריבויים אלו ריבוי אחר ריבוי עד אין קץ ממש, הכל נמשך ונשפע מריבוי צירופי כ"ב אותיות דבר ה', המתחלקות גם כן לצירופים רבים עד אין קץ ותכלית ממש, כמו שכתוב בספר יצירה... והגם שיש במעלות ומדריגות המלאכים ונשמות כמה וכמה מיני מעלות ומדריגות חלוקות לאין קץ וגבוה על גבוה, הנה הכל נמשך לפי חילופי הצירופים והתמורות בא"ת ב"ש וכו'. אך דרך כלל הנה כולם בעלי חכמה ודעת ויודעים את בוראם מפני היות חיותם מפנימיות האותיות הנמשכות מבחינת ח"ע וכנ"ל. אך העולם הזה השפל עם החיות שבתוכו קטן מהכיל ולסבול אור וחיות מבחינת צורת האותיות ומפנימיותן להאיר ולהשפיע בו בלי לבוש והסתר כמו שמאירות ומשפיעות לנשמות ומלאכים, רק ההארה וההשפעה באה ונשפע לעולם הזה מבחינת חומר וגוף האותיות וחיצוניותם, שהוא בחינת ההבל המתחלק לז' הבלים שבקהלת, שעליהם העולם עומד כמו שכתוב בזוהר הקדוש, והוא מוצא פי ה' המתלבש בעולם הזה וכל צבאיו להחיותם, ובתוכו מלובשים בחינת צורת אותיות הדבור והמחשבה ממדותיו הקדושות ורצונו וחכמתו וכו', המיוחדות באין סוף ב"ה בתכלית...

והנה באדם התחתון למשל, מי שהוא חכם גדול להשכיל נפלאות חכמה ומצמצם שכלו ומחשבתו באות אחת מדבורו, הנה זה הוא צמצום עצום וירידה גדולה לחכמתו הנפלאה, ככה ממש על דרך משל ויתר מזה לאין קץ היה צמצום גדול עצום ורב כאשר בדבר ה' שמים נעשו בששת ימי בראשית, וברוח פיו כל צבאם, היא אות ה' של שם הוי"ה ב"ה, אתא קלילא... אך אז היתה המשכה וירידה זו בלי אתערותא דלתתא כל, כי אדם אין לעבוד וכו', רק כי חפץ חסד הוא, ועולם חסד יבנה, וזהו בהבראם, באברהם, כי חסד לאברהם... (אגרת הקדש ה, וראה שם עוד)

...וצריך להבין היטב, איך האין סוף חד עם גרמוהי הן הכלים, הרי הכלים הן בבחינת גבול ותכלית כמו שכתוב בעץ חיים, אמנם הכוונה היא, לומר שהן אלקות לברא יש מאין כמו האין סוף, ולא בבחינת השתלשלות עילה ועלול לבד, ומה שכתב הרמ"ק ענין השתלשלות עילה ועלול, וכן הוא בזוהר הקדוש פרשת בראשית, היינו בהשתלשלות הספירות בספירות עצמן, (בבחינת הכלים) שנקראות בלי מה, בס"י שאינן בבחינת יש ומהות מושג, וכמו האין סוף, דלית מחשבה תפיסא ביה כלל, וכמו שכתוב ופני לא יראו. ונבואת משה רבינו ע"ה והשגתו היתה מפרק עליון דנצח דז"א, ובהשתלשלות העלול הוא מוקף מהעילה ובטל במציאות אצלו כזיו השמש בשמש, כמו שכתב הפרדס מהרמ"ק, ואף גם צמצומים רבים מאד לא יועילו להיות גשם עב כעפר מהשתלשלות הרוחניות משכלים נבדלים אפילו של המלאכים, אלא להיות רוח הבהמה מפני שור. ויש מאין נקרא בריאה בלשון הקדש, והגם שהיש הנברא הוא גם כן כלא חשיב קמיה, דהיינו שבטל במציאות לגבי הכח והאור השופע בו מהכלים די"ס דאבי"ע, שהקו אור אין סוף ב"ה מאיר בהם, וכזיו השמש בשמש, היינו קמיה דוקא, שהיא ידיעתו יתברך מלמעלה למטה, אבל בידיעה שממטה למעלה, היש הנברא הוא דבר נפרד לגמרי בידיעה והשגה זו שממטה, כי הכח השופע בו אינו מושג כלל וכלל, וגם אין ערוך זה לזה כלל לא מיניה ולא מקצתיה, מהערך שמהעלול אל העילה, שהעלול יודע ומשיג איזה השגה בעילתו ובטל אצלו על ידי ידיעה והשגה זו וגם במהותם ועצמותם אין הפרש גדול כל כך רק שזה עילה וזה עלול, ולא מיניה ולא מקצתיה מההפרש שבין מהות היש הנברא למהות הכח והאור השופע בו להוותו מאין ליש, ולכן נקרא יש מאין דוקא. והנה ראשית היש הנברא ותחילתו הן הכלים די"ס דבי"ע, וגם האורות נפש רוח נבראו מבחינת הנשמה די"ס דבי"ע שהוא אלקות, והן הלמ"ד כלים דמלכות דאצילות... (שם כ, ועיין שם עוד)

נפש החיים:

וענין מה שהוא יתברך נקרא בעל הכחות, כי לא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה, כי האדם כשבונה בית, דרך משל מעץ, אין הבונה בורא וממציא אז מכחו העץ, רק שלוקח עצים שכבר נבראו ומסדרם בבנין, ואחר שכבר סדרם לפי רצונו עם שכחו הוסר ונסתלק מהם, עם כל זה הבנין קיים, אבל הוא ית"ש כמו בעת בריאת העולמות כולם בראם והמציאם הוא יתברך יש מאין בכח הבלתי תכליתי, כן מאז כל יום וכל רגע ממש, כל כח מציאותם וסדרם וקיומם תלוי רק במה שהוא ית"ש משפיע בהם ברצונו יתברך כל רגע כח ושפעת אור חדש, ואלו היה הוא יתברך מסלק מהם כח השפעתו אף רגע אחת, כרגע היו כולם לאפס ותהו, וכמו שיסדו אנשי כנסת הגדולה, "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", היינו תמיד ממש, כל עת ורגע.

וזהו שנקרא הוא ית"ש האלקים בעל הכחות כולם, שכל כח פרטי הנמצא בכל העולמות הכל הוא ית"ש הבעל כח שלהם, שמשפיע בהם הכח וגבורה כל רגע, ותלוים בידו תמיד לשנות כולם ולסדרם כרצונו יתברך.

הגה"ה: ואף שאין חידוש ניכר לעין, אמנם הד' יסודין עלאין דאינן השרשין קדמאין ואבהן דכולא, כנזכר בזוהר וארא כ"ג ע"ב, שהם שרש כל מעשה בראשית ופנימיות כולם, והם ד' אותיות הוי"ה ב"ה, התמזגותם והרכבתם כל עת ורגע בשרש שרשם אינו מושג כלל, והוא ית"ש מחדשם כל רגע לפי רצונו, וענין התמזגותם כל רגע הם התתר"ף צרופי השם ב"ה, על פי השתנות נקודותיהם תתר"ף רגעי השעה, וכן משתנים עוד כל שעה לצרופים אחרים, וגם אין מדת יום שוה למדת לילה, לא כל יום דומה לחבירו שלפניו ואחריו כלל, זה שאמר המחדש וגו' מעשה בראשית דיקא. (שער א פרק ב)

אמנם להבין עיקרו של ענין התוספת ורבוי ברכה בהעולמות על ידי מעשי האדם ומהות ענין צורך העולמות לזה. הנה רז"ל אמרו (ברכות י' א') הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד, לא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד הנשמה, מה הקב"ה מלא כל העולם, אף הנשמה מלאה כל הגוף... ולכאורה יפלא, כי אל מי תדמיון וכו', ואמנם הענין כמו שכתבנו לעיל, שכל השגתנו כביכול אותו ית"ש הוא רק מצד התחברותו יתברך להעולמות, וסדר מצב העולמות והכחות כולם העליונים ותחתונים יחד בכלל, מסודרים כביכול בכל פרטיהם כתבנית קומת אדם בסידורו כל פרקי אבריו וגידיו וכל פרטי הענינים שבו, והתאחדותם אחד בחברו, שהוא כוללם יחד בתוכו כל הכחות והעולמות, כמו שכתבנו לעיל בשער א', והוא ענין השיעור קומה הנזכר בדבריהם ז"ל במדרשים... וכתב שם שזה רמזו הכתוב "ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים", ועיין עוד בריש שער הצלם ובשער ציור עולמות אבי"ע שם, ועצמותו יתברך מתפשט ומסתתר בתוך כולם וממלאם, והוא נשמתא דלהון, כביכול כענין הנשמה המתפשטת ומסתתרת בגוף האדם, לכן הורשינו לתארו יתברך על זה האופן... (שער ב פרק ה)

...וכשם שמאכל הגוף כאשר איננו טוב ואינו מתקבל אל הגוף אינו זן וסועד את הגוף אלא נהפך בתוכו לפסולת וזוהמא וצואה, וגם הוא מתיש ומחליש את כל הגוף, כי על ידי זה אין הנפש מתפשטת בתוכו כראוי, ולפעמים יחלה מזה, כן הענין שהמעשים אשר לא טובים ורצויים חס ושלום המה נהפכים בתוך העולמות לפסולת ולכלוך כביכול, והוא התגברות כחות הטומאה והקליפות הרחמן יצילנו, שנקראים קיא צואה... וזה שאמר בזוהר חדש פרשת אחרי ס"ט א' בענין ירבעם, כד עבד תרי עגלי, שאמר הקב"ה להמלאכים הרי כל שפע דהוא יהיב לכון אתהפך לכון בזוהמא, וגורם בזה פגם וחולי וקלקול גדול ותשות כח חס ושלום בהעולמות, לפי ענין ואופן המעשה ולפי מדרגתו בשורשו בהעולמות, כי אז באותן העולמות שאותן המעשים מגיעים עדיהם אין התפשטות והתחברות עצמותו יתברך בהם על השלימות האמיתית כראוי, כפי כוונת רצונו יתברך, דלא שרי באתר פגים כל עוד אשר עדן חלאתה בתוכה ומצואתה לא רוחץ, ומאחר שכל העולמות בכלל הם מקושרים ומאוחדים כאחד, ממילא גם כל העולמות מרגישים מעט במקצת מזה הפגם, ואינם חוזרים לאיתן בריאותם ותקונם האמיתי כמקדם, עד אשר יתרוקנו אלו כחות הטומאה על ידי קיבול האדם עונשו הראוי לו... או על ידי תשובה שלמה אמיתית שמגעת עד שורשה העליון הנקרא עולם התשובה, עלמא דחירו ונהירו עלאה דכלא, ומשם מתעורר ונמשך אור עליון קדוש. (שם פרק ז)

אמנם ענין פנימיות מקומו של עולם הוא ענין גדול מאד, כי מה שכנוהו ית"ש מקומו של עולם אין ערך כלל לענין מקום הנושא כל חפץ העומד עליו, שעצמות התהוות וקיום הכלי יש לה מציאות בפני עצמה, והמקום רק מצלת אותה שלא תפול ותשבר, וכן ענין חיות וקיום הגוף על ידי הנשמה, הגוף יש לו מציאות בפני עצמו, ואינו מתבטל ממציאותו גם בצאת הנשמה ממנו, אבל העולמות כולם, כל עיקר התהוות מציאותם כל רגע הוא רק מאתו ית"ש, ואלו היה מסלק רצונו יתברך מלהוות אותם כל רגע, היו לאין ואפס ממש, ורק מחמת שאין בכח שום נברא אף עליון שבעליונים להשיג מהות הענין איך כל העולמות וכל צבאם המה בעצם אין, ורק כל רגע המה מתהוים למציאות ממנו יתברך, לזאת בחרו להמשילהו יתברך ולהסביר לאזן שומעת בקרב חכמים בתיבת מקום.

הגהה: גם המשילוהו יתברך בבחינת מקום, שכמו שהמקום על ידו מתקיים הכלי, אף אם אינו שוה בערך עם הכלי, וגם המקום אף אם מתקיימים על ידו כמה וכמה כלים שונים זה מזה, אין גורמים על ידי זה שום שינוי במקום, והמקום מקיים וסובל כולם בהשואה אחת, כך הוא יתברך שמו מקיים כל העולמות אף שאין ערך כלל בינו יתברך וביניהם, דאף כולא עלמא אוכמא איהו לגביה דאין סוף. וגם אם נראה לנו שנויים משנויים שונים מצד הבריאה מדרגות שונות זו מזו, ואף כי נמצאים גם כחות הטומאה וס"א בכל מדרגותם, והקיום של כולם הוא רק ממנו יתברך לבד, עם כל זה לית ביה שנוי ית"ש, דאיהו לא אשתני, ומצדו יתברך הוא מקיימם בדמיון מקום. ואם כי דבר זה אין בשום שכל להשיג איך ומה הוא והוא פלאי, לזה המליצו חז"ל "הנה מקום אתי", אתראי טפילה ליה, פירוש שלית מחשבה תפיסא איך הוא בבחינת המקום בלי שינוי, רק הוא יתברך לבדו המשיג עצמותו איך הוא מקום דכולהו עלמין בלי שינוי, כענין "הוא ידע מקומה", וזהו "אתי" דייקא, כענין לבא לפומא לא גליא, שאף שכך גזרה חכמתו יתברך ליתן מציאותו לו לעולמו, באופן שילאה כל שכל להשיג איך הוא המשכת התהוותם ממנו ית"ש כל רגע, ויוכל להדמות בעיני בשר שהעולם הוא מציאות בפני עצמו חס ושלום, האירו חז"ל עיני השכל בהמשילם לענין מקום, שכמו שהכלי העומדת על איזה מקום, הגם שהכלי הרי יש לה באמת מציאות בפני עצמה, עם כל זה אם לא היה להכלי מקום שתעמוד עליו היתה כלא היה, כן אף שהעולם כולו מורגש ונדמה כמציאות בפני עצמו, הוא ית"ש מקומו, שאלמלא היה מקום ברצונו להתהוות העולמות, על אחת כמה וכמה שהיו כולם כלא היו.

...וכן כל הדברים שמנו רז"ל שם בענין התדמותו יתברך להנשמה בגוף, הכל הוא רק על ענין התפשטותו ית"ש בהעולמות וממלאם ושליטתו עליהם כנ"ל, שרק בדבר זה לבד מתדמין בענינם... אין ענין מלוי הקב"ה את העולם כענין מלוי הנשמה את הגוף, שעם כל זה גם הגוף שישנו לעצמו חוצץ בפניה, רק שמתפשטת בפנימיות כל פרטי חלקיו ומקיימו, שהרי גם בצאת הנשמה מהגוף אין הגוף מתבטל על ידי זה ממציאות, אבל אדון כל ית"ש הוא מלא את כל העולמות והנבראים, ואינם חוצצים חלילה נגדו יתברך כלל באמת, ואין עוד מלבדו יתברך ממש שום דבר כלל בכל העולמות, מהעליון שבעליונים עד התהום התחתון שבתהומות הארץ, עד שתוכל לומר שאין כאן שום נברא ועולם כלל, רק הכל מלא עצמות אחדותו הפשוט ית"ש... (שער ג פרק ב)

והוא ענין הכתוב "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא", ויותר מפורש במשנה תורה, "וידעת היום וגו' כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד", וכן "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו", והוא ממש כמשמעו שאין עוד מלבדו יתברך כלל בשום בחינה ונקודה פרטית שבכל העולמות עליונים ותחתונים והבריות כולם, רק עצמות אחדותו הפשוט ית"ש לבד... וזה גם כן מאמרם ז"ל שהוא יתברך מקומו של עולם ואין העולם מקומו, היינו שאף כל המקומות שמורגשים לחוש במציאות אין המקומות מקומות עצמיים, אלא הוא ית"ש הוא המקום של כל המקומות, שמצדו יתברך נחשבים כולם כאלו אינם במציאות כלל, גם עתה כקודם הבריאה... והאמת הייתי מונע עצמי מלדבר בענין זה כלל, כי הראשונים ז"ל הסתירו הענין מאד... אבל שבתי וראיתי שכך היה יפה להם לפי דורותיהם, אבל עתה הן ימים רבים ללא מורה, וכל דרך איש ישר בעיניו להלוך אחר נטיית שכלו... שזה תורת כל האדם, ונעשה משל גם בפי כסילים לאמר הלא בכל מקום וכל דבר הוא אלקות גמור, ועינם ולבם כל הימים להעמיק ולעיין בזה... הלא יוכל להוולד מזה חס ושלום הריסת כמה יסודות התורה הקדושה רחמנא ליצלן... (שם פרק ג)

ולחשב הדבר על מכונו נבאר מאמר קדישין רז"ל, שמבואר בעץ חיים לוקח מהתקונים, שהוא ית"ש ממלא כל עלמין בהשוואה גמורה, והרי מצינו שגם בעולמות העליונים כל עולם חלוק ומשונה מחבירו בבחינות שונים בענין התחברותו יתברך עליהם... כי מובא בכמה מקומות בזוהר שאדון יחיד אין סוף ב"ה ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, והיינו שמצדו יתברך נקרא בבחינת ממלא כל עלמין, ומצדנו כפי אשר נצטוינו בתורה הקדושה בענין הנהגותינו בתורה ומצוות, וכפי השגתנו בחוש, נקרא ית"ש בבחינת סובב כל עלמין, שבחינת ממלא כל עלמין הוא כבוד אלקים הסתר דבר מצדינו.

והענין, כי ודאי אמת שמצדו יתברך גם עתה, אחר שברא וחידש העולמות ברצונו, הוא ממלא כל העולמות והמקומות והבריות כלם בשיווי גמור ואחדות פשוט, ואין עוד מלבדו כמשמעו ממש... והוא הוא גם עתה כקודם הבריאה, שהיה הכל מלא עצמות אין סוף ב"ה גם במקום שעומדים העולמות עתה, ולבך תשית לדברי קדוש ה' רבינו שמואל אביו של הקדוש ר' יהודה החסיד בשיר היחוד שחיבר, "ואין תוך מבדיל בינותיך", וביחוד יום ג' "סובב הכל ומלא את כל, ובהיות הכל אתה בכל", עיין שם עוד בזה...

וזה שאמרו רז"ל בהדברים שדימו התחברותו יתברך להעולמות להתחברות הנשמה להגוף... אם שהוא יתברך ממלא את כל וכל המקומות, מקומות הטהורים והמקודשים ואשר אינם טהורים, אף על פי כן אינם חוצצים כלל ולא גורמים שום שינוי חלילה לקדושת טהרת עצמותו ואחדותו הפשוט יתברך, וזה שאמר (מלאכי ג') "אני ה' לא שניתי"... (שם פרק ד)

אבל עם כל זה הן הן גבורותיו ונוראותיו ית"ש, שאף על פי כן צמצם כביכול כבודו יתברך שיוכל להמצא ענין מציאות עולמות וכחות ובריות נבראים ומחודשים, בבחינות שונים וענינים מחולקים, וחילוקי מקומות שונים, מקומות קדושים וטהורים, ולהיפך טמאים ומטונפים, והוא הבחינה אשר מצדינו, היינו שהשגתנו אינה משגת בחוש רק ענין מציאותם כמו שהם נראים, שעל פי זאת הבחינה נבנו כל סדרי חיוב הנהגתינו שנצטווינו מפיו יתברך חק ולא יעבר, ומצד זאת הבחינה הוא שדימוהו רז"ל כביכול כענין הנשמה אל הגוף... וכל השמות והכנויים והתארים והמדות עליו יתברך שמצינו בתורה הקדושה, כולם מדברים מצד זאת הבחינה כפי שהוא מצדינו וסדרי חיוב הנהגותינו, שהוא מצד התחברותו יתברך אל העולמות שמצדם ועל ידיהם נמשך כל השינויים של פרטי סדרי ההנהגה כולם... (שם פרק ה)

והנה כל יסודי התורה הקדושה בכל האזהרות והמצוות כולם, עשה ולא תעשה, כולם הולכים על פי זאת הבחינה שמצד השגתנו, שודאי יש חילוק ושוני מקומות, שבמקומות הטהורים מותרים וגם חייבים אנחנו לדבר או להרהר בדברי תורה, ובמקומות המטונפים נאסרנו בהם אף ההרהור דברי תורה. וכן כל עניני וסדרי חיוב הנהגותינו שנצטוינו מפיו יתברך בתורה הקדושה. ובלתי זאת הבחינה שמצדינו אין מקום לתורה ומצוות כלל, ואף שבאמת שמצדו יתברך המשיג עצמותו הוא מלא את כל בהשוואה גמורה בלא שום חציצה ולא שום חילק ושינוי מקומות כלל, רק הכל אחדות פשוט כקודם הבריאה ממש, אבל אין אנחנו יכולים וגם לא הורשינו ליכנס כלל להתבונן בינה בזה הענין הנורא, לידע ולהשיג איך אדון יחיד ב"ה מלא את כל וכל המקומות באחדות פשוט ושיווי גמור חלילה וחלילה... ואנחנו אין רשאין להתבונן אלא במה שהורשינו, והנגלות לנו להשגתנו, והוא בהבחינה שמצדינו שנקרא הוא ית"ש בבחינת סובב כל עלמין... (שם פרק ו)

...כי ביאור מלת 'צמצום' כאן אינו לשון סילוק והעתק ממקום למקום, להכנס ולהתחבר עצמו אל עצמו כביכול להמציא מקום פנוי חס ושלום, אלא כענין שאמרו בבראשית רבה פרשה מ"ה, "וצמצמה פניה ולא ראתה המלך עוד", שפירושו שם לשון הסתר וכיסוי, כן כאן מלת צמצום היינו הסתר וכיסוי, והכוונה שאחדותו ית"ש בבחינת עצמותו הממלא כל עלמין בהשואה גמורה מכנים אנחנו בשם צמצום, מחמת שאחדות יתברך הממלא כל עלמין הוא מצומצם ומוסתר מהשגתנו... והשגתנו מה שאנחנו משיגים מציאת השתלשלות עולמות זה למעלה מזה בבחינות שונים, מכנים אנחנו בשם קו, שהוא כעין קו המשתלשל... אך מצד הקו, היינו שמאחר שגזר רצונו יתברך, שגם אחר הצמצום וההסתר אין ההסתר שוה להשגתנו בכל המקומות בשוה, ואנחנו משיגים השגות שונים בחילוק בחינות פרטיות דרך השתלשלות כעין קו אור המאיר, השגתנו להשיג התגלות אורו יתברך בעולמות וכחות חלוקים, שכל עולם וכח היותר עליון ההתגלות אור האלקי בו יותר, וגם השגתינו התגלות אורו יתברך בזה העולם הוא גם כן בבחינות ומדרגות שונים במקומות חלוקים כמו שמנו רז"ל עשר קדושות, וג' מחנות מקודשות זו למעלה מזו בערך קדושתם, אז מצד אור השגתינו התגלות אורו יתברך הוא שיצדק בו מעלה ומטה, וכל חילוקי המקומות והבחינות שונים ופרטיהם המבוארים בדברי האריז"ל...

וזהו ענין החלל ומקום פנוי שהזכירו ז"ל, ושכלל ענין הצמצום היה להתגלות הכלים, היינו שגזרה רצונו מטעם הכמוס אתו יתברך להסתיר אור אחדות עצמותו יתברך בזה המקום שיעור עמידות העולמות והבריות כולם הסתר עצום, להמציא על ידי זה ענין נפלא כזה שיתראה ויושג מציאות עולמות וכחות אין מספר דרך הדרגה והשתלשלות, ולהאיר בהם התגלות אורו יתברך אור דק בשיעור ודקדוק עצום ודרך מסכים אין קץ, ועד שיוכלו להמצא דרך השתלשלות ומסכים עצומים גם מקומות אשר אינם טהורים, וכחות הטומאה והרע והקליפות בשפל המדרגות התחתונים, ונראה ומתדמה כאילו חס ושלום הוא חלל פנוי מאור אחדות עצמותו ית"ש, ואין אנחנו משיגים רק רשימה דקה מועטת ואור מועט כעין קו דרך משל, עד שבהגיעו דרך סדר ההדרגות והמסכים הרבים אל תחתוני התחתונים כחות הטומאה והרע, אין התגלות אורו יתברך ניכר כלל להשגתנו... ורוצה לומר, עם כי ודאי שגם במקום כל העולמות והברואים הכל מלא גם עתה רק עצמותו ית"ש לבד, כקודם הבריאה, אמנם הוא בבחינת צמצום, דהיינו בבחינת הסתר לבד מופלא ומכוסה מהשגתינו, כדי שעל ידי זה הצמצום וההסתר תהא כל השגתינו את העולמות דרך השתלשלות, והמשכת התגלות אורו יתברך בהם בסדר ההדרגה לבד כעין קו דרך משל... (שם פרק ז)

...וביותר ביאור ענין בעל הכחות, כי כל כח מהתחתון שבתחתונים עד העליון שבעליונים, המשכת קיומו וחיותו הוא על ידי הכח שלמעלה הימנו, הוא נשמתו המתפשטת בפנימיותו, וכידוע בדברי האריז"ל שהאור ופנימיות נשמת כל כח ועולם הוא עצמו החיצוניות של הכח והעולם שעליו, וכן הולך על זה הסדר גבוה מעל גבוה, בין בכללות כח הכחות, כי כללי כל הברואים וכחות התחתונים הם מהתמזגות הד' יסודות, ושורש הד' יסודות הם מהד' מלאכים הנקראים ד' מחנות שכינה, שסימנם א'ר'ג'מ"ן, והד' מלאכים אלו שרשם מד' חיות המרכבה שהם כללי כל שורשי נפשות כל הברואים התחתונים, שכל האלפי רבויי מיני החיות שרש נפשותם משתלשל מן פני אריה שבמרכבה... ולכן בכל אחד מולך עליהם אותו המין שצורתו ושמו הוא כצורת ושם הפנים שבמרכבה, כמו שאמרו ז"ל (חגיגה י"ג)...

וכן פרטי כל הכחות והמינים כולם, לכל אחד יש שורש ושורש לשרש למעלה מעלה, כמאמר ז"ל אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל, שנאמר הידעת חקות שמים וכו'... כי אותו הכוכב והמזל הוא פנימיות נפשו וחיותו ושרשו של אותו הצמח, שממנו מקבל כח הצמיחה שהיא נפשו כידוע, ושרש ונפש אותו הכוכב והמזל הוא המלאך הממונה עליו, שממנו מקבל הכוכב כח הצמיחה להצמיח ולגדל אותו הצמח כמו שכתב הזוהר תרומה הנ"ל, ושרש ונפש המלאך הוא מהכח והעולם שעליו, ולכן משביעין את המלאכים בשמות, כי אותו השם הוא נפשו וחיותו ונהורא דיליה של אותו המלאך בהעולם, והכח שעליו שמאירו ומקיימו... והוא ית"ש הוא האלקים בעל הכחות כולם, שהוא נשמת וחיות ושורש השרשים של הכחות כולם, כמו שכתוב "ואתה מחיה את כולם", כל רגע ממש, ולכן נקרא הוא יתברך נשמתא דכל נשמתין ועקרא ושרשא דכל עלמין. (שם פרק י)

והענין כידוע בזוהר שהוא יתברך ודבורו חד, וכל דבור ומאמר של הקב"ה במעשה בראשית שאמר 'ויהי' הוא הנפש וחיות אותו הדבר שנברא בו, וכל רבי רבוות המינים שבו עם המזלות הממונים עליהם והמלאכים הממונים על אותם המזלות ושרשם ושרש שרשם למעלה מעלה שבכל עולם, ומאז והלאה עוד כל ימי עולם דברו יתברך נצב בהם להאירם ולקיימם כל רגע בכל פרטי עניניהם ושינוייהם וסידור מצבם, לכן בכל העשר מאמרות לא נזכר רק שם אלקים, שאותו המאמר הוא בעל הכחות של אותו הדבר, וכל המינים שבו שנבראו בו, שהוא נפשם המתפשט בפנימיות כל פרטי חלקיהם, רק שעתה טח עינינו מראות בעיני הבשר איך ובאיזה אופן דבורו יתברך מתפשט בהם, ולעתיד לבא כתיב "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר", היינו שיזדכך השגתנו עד שנזכה להשיג ולראות גם בעין בשר ענין התפשטות דבורו יתברך בכל דבר בעולם, כמו שכבר היתה ההשגה מעין זה בעת מתן תורה, דכתיב "וכל העם רואים את הקולות"... זהו ענין פירוש שם אלקים בעל הכחות כולם, אבל עם כל זה לפי פירוש וענינו של הזה השם משמע שיש במציאות גמור גם עולמות וכחות מחודשים מרצונו הפשוט יתברך שצמצם כבודו והניח מקום, כביכול, למציאות כחות ועולמות, אלא שהוא יתברך הוא נשמתם ומקור שרש כח חיות שמקבלים מאתו יתברך שמתפשט ומסתתר בתוכם כביכול... אבל שם העצם הוי"ה ב"ה מורה על הבחינה והענין כפי אשר הוא מצדו יתברך, שנתבאר למעלה... (שם פרק יא, ועיין שם עוד)

והענין כי התורה הקדושה היא דבורו יתברך, ובמאמר פיו יתברך במעשה בראשית נבראו העולמות כולם, שעל ידי סידור גלגול צרופי האותיות על פי סידור גלגול צרופי האותיות על פי סדר הרל"א שערים פנים ואחור שבמאמר בראשית ברא וכו', נאצלו ונבראו העולמות עליוני עליונים ורבי רבוון בכל סדר מצבם ופרטי עניניהם וכל הנכלל בהם, וכן בכל מאמר ומאמר שבו על דרך הנ"ל נבראו כל פרטי המינים והענינים שבאותו הסוג שעליו נאמר אותו המאמר... ולכן אמרו בזהר דאורייתא היא נהירו דכל עלמין וחיותא וקיומא ושרשא דכלהון, והענין כי העולמות והכלים על סדר ההשתלשלות והדרגה, שכל עולם היותר עליון וגבוה הוא נשמתו וחיותו וקיומו ואורו של העולם שתחתיו לבד, אמנם יתרון עולם האצילות על הג' עולמות בי"ע, שהוא מתפשט ומאיר לכל הג' עולמות בי"ע שתחתיו... ולכן התורה הקדושה ששורשה העליון הנעלם הוא למעלה מעלה גם מאצילות קדוש יתברך כנ"ל, וקב"ה ואורייתא כולא חד, היא הנפש והחיות ונהירו ושרשא דעלמין כלהו, שכמו שבעת הבריאה בה נאצלו ונבראו כולם, כן מאז היא נשמתם וחיותם וקיומם על סדר מצבם, ובלתי שפעת אורם בהם כל רגע ממש להאירם ולהחיותם ולקיימם היו חוזרים כולם לתהו ובהו ממש. (שער ד פרק י)

ולזאת עיקר חיותם ואורם וקיומם של העולמות כולם על נכון, הוא רק כשאנחנו עוסקים בה כראוי, כי קב"ה ואורייתא וישראל כולא חד, שכל אחד מישראל שרש נשמתו העליונה מדובק ונאחז באות א' מהתורה, והיו לאחדים ממש, ולכן אמרו בבראשית רבה פ"א, שמחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר... ולכן מעת הבריאה, שהיתה התורה גנוזה עדיין במקור שרשה הנעלם מכל העולמות עליונים ומרחוק לבד האירה לכל העולמות להחיותם ולקיימם, ולא נשתלשלה עצמותה ממש למטה לזה העולם שיעסקו בה קבוצי מטה, עדיין היו העולמות רופפים ורותתים ולא היו על מכונם האמיתי, וקראום רז"ל שני אלפים תוהו, והיו תלוים ועומדים עד עת מתן תורה... והאמת בלתי שום ספק כלל, שאם היה העולם כולו מקצה ועד קצהו פנוי חס ושלום אף רגע אחת ממש מהעסק והתבוננות שלנו בתורה, כרגע היו נחרבים כל העולמות עליונים ותחתונים והיו לאפס ותהו חס ושלום, וכן שפעת אורם או מיעוטו חס ושלום הכל רק כפי ענין ורוב עסקנו בה, לכן אנו מברכים עליה "וחיי עולם נטע בתוכינו", כענין הנטיעה שנטיעתה כדי לעשות פרי להרבות טובה, אך אם אנו מחזיקים בתורה הקדושה בכל כחנו כראוי, אנו מנחילין חיי עד וממשיכים משרשה הנעלם למעלה מכל העולמות תוספות קדושה וברכה ואור גדול בכל העולמות... (שם פרק יא)

 ועל ידי עסק התורה הקדושה נשלמה כוונתו יתברך בבריאה, שהיתה רק בשביל התורה שיעסקו בה ישראל, כמאמר ז"ל בראשית, בשביל התורה וכו', ובשביל ישראל וכו', ובשביל משה וכו' שהוא הסרסור בקבלת התורה, וכביכול הוא יתברך שמח במעשיו בעולמו ובריותיו שמעלים חן לפניו כשעה ראשונה בעת הבריאה.... (שם פרק יג)

וכל זמן שיש עדיין אנשים מישראל שדבקים בו יתברך ובתורתו בעיון ובשקידה ויגיעה גדולה לשמה, ורק בתורת ה' חפצם כל הימים, ואז האנשים שבטלים לגמרי מעסק התורה מרוע בחירתם המה ירדו שאול חיים ומגורשים מהסתפח בנחלת עבדי ה', הדבוקים בו יתברך ובתורתו... ועל כל פנים העולם גם כל העולמות, הגם כי נתמעטו וירדו מקדושתם ואורם בסבת החטאים האלה בנפשותם, וכמעט שנטיו רגלם ליחרב חס ושלום, כמו שכתוב בתנא דבי אליהו פרק ב', "אמרו חכמים כל זמן שבני אדם מבטלין מן התורה מבקש הקב"ה להחריב את העולם וכו'", ושם אליהו זוטא פרק ה' "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל, ואין מצוקין אלא תלמידי חכמים וכו'", בכל יום יוצאים מלאכי חבלה מלפני הקב"ה לחבל את העולם כולו, ואלמלא בתי כנסיות ובתי מדרשות שתלמידי חכמים יושבים בהם ועוסקים בדברי תורה, היו מחבלין את כל העולם כולו... ואף גם איש אחד מישראל לבד רב כחו שבידו להעמיד ולקיים את כל העולמות והבריאה בכללה על ידי עסקו והתבוננותו בתורה הקדושה לשמה... (שם פרק כה)

וטעמו של דבר כמו שכתבנו לעיל, שמקור שורשה העליון הנעלם של התורה הקדושה מאד נעלה מעל כל העולמות, ראשית ושרש אצילות קדשו יתברך, סוד המלבוש העליון, כמו שכתב רבינו איש האלקים נורא האריז"ל, רק שנשתלשלה כביכול עד לארץ אשר האירה מכבודה, ומסרה ונטעה הוא יתברך בתוכנו, שנהיה אנחנו המחזיקים ותומכיה בעץ החיים, לזאת מאז כל חיותם וקיומם של העולמות כולם, תלוי ועומד רק כפי ענין ורוב עסקנו והגיונינו בה, שאם אנחנו עוסקים בה ומחזיקים ותומכים אותה כראוי בלי רפיון כלל, אנו מעוררים מקור שרשה העליון מקור הקדושות והברכות, להמשיך להריק תוספת ברכה וחיי עולם וקדושה נוראה על כל העולמות, כל עולם לפי ערך קדושתו שיוכל לקבל ולסבול, ואם חס ושלום עסקנו בה ברפיון, מתקמט ומתמעט הקדושה ואור העליון של התורה מכל העולמות, כל אחד לפי ערכו הולך וחסר רותתים ורפויים חס ושלום, ואם חס ושלום היינו כולנו מניחים ומזניחים אותה מלהתעסק בה מכל וכל, גם העולמות כולם כרגע היו מתבטלים מכל וכל חס ושלום, מה שאינו כן בכל המצוות... (שם פרק כו)

ועוד זאת יתירה ערך ויתרון קדושתה הנאורה מהעולמות, כי העליונים אף שקדושתם רבה מאד, אמנם כאשר נשתלשלו וירדו דרך השתלשלות והדרגות עצומות, הגם שבכל עולם נצטייר ונתחתם בו כל סדרי העולם שמעליו בדמותו כצלמו ממש, וכמו שכתוב בזוהר יתרו פ"ב ב'... עם כל זה אינו שוה ודומה כלל ערך קדושתו ואורו להעולם שמעליו, עד שכל כך נתעבו ונתמעטו מקדושתם ואורם דרך השתלשלות והדרגות עצומות, עד שבזה העולם נעשו חולין שאנו נוהגין בהן מנהג חול, אמנם התורה הקדושה, אף שגם היא נשתלשלה וירדה ממקור שורשה העליון בקדש מדרגות אין שיעור מעולם לעולם וממדרגה למדרגה, עם כל זה קדושתה הראשונה כמו שהוא במקור שרשה ראשית דרכה בקודש כדקאי קאי גם בזה העולם... (שם פרק כז)

...ודע כי כל העולמות הם בהדרגה זה אחר זה עולם תחת עולם, וכל עולם הוא כעין נשמה לתחתון ממנו, דרך משל גוף להחיות הם האופנים, והם נשמה להאופנים, ונשמת החיות הוא מרקיע שעל גבי ראשיהן, ומשם נשמת בני אדם המאמינים בתורה ויש למעלה למעלה... (רוח חיים פרק א א)

על התורה ועל העבודה - שנאמר אם לא בריתי וגו' חוקות שמים וארץ לא שמתי, ורוצה לומר שמים וארץ ביחד לא היו מתחברים אילולא התורה, כי השפעה יורדת לכל על ידי התקשרות, ואד יעלה מן הארץ וגו', ולמטר השמים תשתה מים... ואמרו רז"ל אין לך עשב בארץ שאין לו מלאך ברקיע מכהו ואומר לו גדל, כי הגשמיות בעצמו אין לו כח ומציאות כלל, לולי כח העליון השוכן עליו ומקיימו, וכח הרוחני היורד מלמעלה מקבל שפעו מגבוה ממנו וגבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם עד התורה הקדושה, כי ממנה תוצאות החיים, וממנה יוצאים כל ההשפעות כי היא קדמה לעולם, ועל ידה נבראו ונתקיימו כל העולמות, והיא למעלה מכולן, וכנגד קשר זה שנקשרו, דהיינו שהורידו הקדושה לארץ, צריך להעלות מדברים שלמטה למעלה, והוא על ידי הקרבן שמקריבין לעשות נחת רוח למי שאמר ונעשה רצונו, מעלים הדומם צומח חי מדבר ממטה למעלה, משפל מצבם עד מקום גבוה עד שיתקבלו לרצון לפני ה', ויתקשרו מעלה מעלה ממקורם העליון להוריד לנו ברכה ולהוריד ההשפעה עוד יותר בשפע רב על ידי קישור זה... (שם ב)

...הענין הוא, כי ודאי הנשמה אינה ניזונת מהלחם הגשמי, אך בשעה שאמר הקב"ה "תוצא הארץ דשא", וכן כל המאמרות, נוצר מהבל פיו ית"ש כח להדבר ההוא ומקיים הדבר, ובהעדר השגחתו וכחו יעדר גם גשמיות הדבר, וזה הכח המקיימו הוא רוחני, ואם כן כל מאכל מורכב משני דברים, גשמי ורוחני, ולזה ירצו גם כן חז"ל באמרם אין לך כל עשב בקרקע שאין לו מלאך ברקיע וכו', ובזה האדם ניזון, גוף האדם ניזון מגשמיות הלחם, ורוח אלקים ניזון מרוחניות כח המקיים הדבר... (שם פרק ג ג)

הכתב והקבלה:

ויברך אלקים - במה שנתן לכל הבריות ברכה להתמיד בהולדת דומיהם, כי ביום הז' התחיל כל דבר לפעול להוליד דומיהם, וזה שאמרו בבראשית רבה פרשה ס"ח, שהקב"ה מזווג זיווגים, כי עד עתה ברא צורות חדשות, ומעתה מזווג הפשוטים בהרכבה, וזה שאמר "לעשות". (בראשית ב ג)

בידכם ניתנו - אף על פי שהאדם נראה מאוס ונפסד יותר משאר בעלי חיים, יצירתו מטפה סרוחה, מה שאינו כן בזרע האדמה, במותו יעלה יותר צחנה, וצואתו יותר מסרחת, ובלידתו אינו נחשב ואינו מתקיים בלי עזר רב, אך ראינו בבריאה שהפסד כל דבר הוא יתרונו, כי הבריאה נוצרה כדי להתעלות תמיד, ובהפסד צומח נעשה בעל חי על ידי אכילתו וכו', אם כן הפסדו היא השלמתו, אמנם הנאכל על ידי אדם השקוע במאכל ומשתה ובוזה התורה משתנה לגריעותא... (שם ט ב)

הנה מקום אתי - אני עומד בעצמותי ובמהותי הנעלם מכל חי, שהוא מקיים כל העולמות, ואילו מסלק רצונו הם בטלים, ואין כח בשום נברא להשיג זאת, לכן כינוהו בשם מקום, כמו שהכלי צריך למקום עמידה, אף שיש לו מציאות בפני עצמו, כן הוא יתברך מקומו של עולם, שנדמה כאילו יש לו מציאות בפני עצמו והוא מקומו של עולם, ממלא כל העולמות הנבראים ואין חוצץ בעדו, והכל מלא עצמות אחדותו הפשוט, כבירמיה כ' "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא". (שמות לג כא)

מלבי"ם:

ויש הבדל בין שם הוי"ה לבין שם אלקים, ששם הוי"ה ב"ה יקרא לפעמים מצד עצמותו, וכשיקרא בו מצד הבריאה יציין מה שמהוה כל ההויות, אבל בהשקף מצד שגבל כל כחות הבריאה ונתן למו מדה וקצב וגבול נקרא בשם אלקים, שמציין כחות הרבות המוגבלות במדה ובקצב, ומצד זה שם הוי"ה מורה רחמים ושם אלקים מורה דין, כי מצד דברא והמציא את הכל השפיע בשפע רב במדת טובו וחסדו, אבל מצד שחקק ונתן גבול לכל דבר בחכמתו, וצמצם אורו לפי מה שיוכל הכלי לסבול, ימצא הדין לפי המקבלים... ועל כן בכל פרשה זו נזכר שם אלקים לבד, כי אז מדד ונתן גבול לכל בריה וצמצם אורו ושפעו לפי מה שיסבול החומר שיתהווה ממנו. וחומרי העולם הגופים שהם מורכבים מד' יסודות, ואין הויה חדשה כי אם על ידי העדר צורה קודמת, וההיולי שלהם אינו עומד רגע על מצב אחד, כי תמיד פושט צורה ולובש צורה, ורק בזה יש אפשריות להויה המתמדת, אם היה בורא אותו בשם הוי"ה, שאור שפעו וחסדו הוא בלי גבול ומדה, היה ממציא ההויה באופן נשגב ובכח נצחי בלתי משתנה ובלתי נעדר, כי היה משמיד את ההעדר מכל וכל, ואז לא היה אפשר להמציא עולם ההויה וההפסד, ואז לא היה האדם ויתר הנמצאים החומריים אדם או נמצאים חומריים, רק נמצאים קיימים באיש בלתי משתנים.

וכן גם העולמות העליונים יש להם גבול וקצב, למשל המלאכים לא השפע להם אור גדול כמו להשרפים אשר בעולם הכסא... לכן לא נזכר בכל מעשה בראשית רק שם אלקים, שהכחות הרבות השונות אשר התנוצצו בכל חלקי המציאות באו במדה ובצמצום, כל אחד לפי מה שהוכן הכלי שלו או חומרו לסבול. ובעולם ההויה וההפסד עת המציא ההויה מן ההפסד, לא סלק את ההעדר מכל וכל, כי נשאר מעצמו בכח החומר מזה הצד, שבעת תכלה כח ההויה אשר היא מוגבלת, ישוב ההעדר היסודי ויתגלה כבתחלה...

וכבר דברתי מזה באורך (ישעיה מ"ה ה') ששם הוכיח הנביא נגד דעות המשנים, הוראה שהרע לא יצא מאת ה' מצד שרצה לעשות רע, רק שנמצא מעצמו בכח החומר, ולא היה אפשר להמציא נבראים חומריים רק בזה האופן... שאי אפשר שתצא המציאות שרובה טוב וחסד אם לא על ידי קו המדה ההוא שהוא דין ומשפט צדק, אבל מפרשת "אלה תולדות השמים" והלאה באו שני השמות הוי"ה ואלקים, כי אחר הבריאה ישפיע מדת טובו לפנים משורת הדין... (בראשית א א)

...וטעם ההבדל הזה בין השמים והארץ, מפני שהעליונים קיימים באיש, ואינם מקבלים לא השינוי על ידי מלאכה, ולא ההפסד על ידי הטבע, רק כמו שנבראו כן קיימין לעולם, לכן נשלם תיקונם במאמר הראשון שנבראו מאין, שאז נברא עצם הדבר. אמנם התחתונים שהם רק קיימים במין, ולא יצוייר בהם הויה רק על ידי ההעדר, כי צריכים תמיד לפשוט צורה וללבוש צורה אחרת, וזה יסוד קיום המיני אם היו נבראים תיכף בכל תיקוניהם במאמר הראשון, לא היה אפשר שתפול בהם שינוי והעדר והפסד, וכן לא הויה, כי עצם הדבר שנברא מאין לא ישתנה לעולם, ועל כן בצאתם מרחם האפס אל היש במאמר הראשון יצאו חסרים, ונשלם חסרונם בששת ימי המעשה, שהיה יצירה יש מיש לא בריאה יש מאין, ובזה נשאר בהם תמיד האפשרות לשוב אל התוהו ובהו ואל החסרון והעדר שנשאר כרוך בהם... (שם שם ב)

...ב' בכל מדרגה שעלתה הבריאה התרוממה מן הארץ והתפרדה ממנה, הדומם חלק מן הארץ, הצומח יתרומם עליה, והעשב יתרומם מן הדשא והעץ מן העשב. הדשא גדל מעצמו, והעשב צריך זריעה, והעץ נטיעה, ועוד דבוקים בשרשם לארץ. אבל החי יתפרד ממנו וגם הוא יעלה במעלות, התולע רוחש עליו, והדגים טבועים במצולה, וחית הים יעלו אל היבשה לפעמים, עד העוף והיונקים. ותראה כי שורש הצומח שהוא ראשו דבוק בארץ, וראש הבעל חי נתון באמצע בין השמים והארץ, וכל שישתלם בעל חי יותר יגביה ראשו למעלה, עד האדם שראשו שהוא שרשו מושרש בעולם העליון, ופונה תמיד אל שרשו, ודומה כעץ הפוך, ששרשו למעלה וענפיו למטה, כעומד באמצע בין העליונים והתחתונים.

ג' חיות הצמח קשור בו יותר מחיות החי, כי יש תקוה לעץ אם יכרת ועוד יחליף, וגם בזה חיות העשב קשור בו יותר מן האילנות, כי גדל מעצמו, חיות השרצים קשור בו יותר מן היונקים והאדם, שנמצא שרצים שיחיו ימים רבים בלא אוכל, שיחיו גם עת יחתכו לגזרים... מבואר שכל שהתעלתה הבריאה במדרגה, חיות הגשמיות בלתי חזק בה כל כך, כי תכין את עצמה לחיים רוחניים נפרדים מן החומר.

ד' המדרגות הראשונות רבו בכמות מן מה שאחריהם, הדשא רב מן העשב, העשב מן האילנות, הצומח רב מן החי, התולעים מן הרמשים... ומיני הבעלי חיים רבו נגד המדבר, אדם יחיד נברא, והאומות רבו נגד העם שקבלו התורה, כמו שכתוב "כי אתם המעט מכל העמים", שהלב והמוח והסגולה מעטה נגד העלים והקליפה.

ה' המדרגות הקודמות נמצאים בשלמות במדרגות הבאים אחריהם, יסודות הדומם וטבעיו נמצאים בצומח, ונוסף עליו נפש הצומחת, וכל כחות הצומח נמצאים בהחי, ונוסף עליו נפש החיונית...

ו' החומר של המדרגות הראשונות חזק יותר מן חומר המדרגות שאחריהם, הדומם חזק מן הצומח, וחומר הצומח חזק מן חומר בעל החי, עד שגוף האדם הוא החלש שבכולם, כי היה בהכרח שיזדכך החומר ויתרבה בו ההרכבה, עד שיוכן לקבל נפש גבוהה יותר, עד שחלושי החומר יהיו חזקי הצורה...

ז' וכבר הביא הר"י אברבנאל מאמר הקדמונים, שכל הנמצאים יוצאים מהא-ל יתברך ואליו ישובו, כדרך הרעיונית שהתחלתה הוא הא-ל יתברך, וסופה ויסודה הוא גם כן יתברך, ובארו זה לפי שהוא פועל וצורה ראשונה לעולם, והוא תכליתה האחרון. וציירו העגולה כאלו מחציתה יורדת מלמעלה למטה ומחציתה עולה בחזרה מלמטה למעלה, אל האלקים אשר ממנו התחילה... שהם יקלסוהו על השתלשלות העולמות ממנו מן האור העליון שנתלבש וירד ונתעבו העולמות עד העולם השפל והמגושם מכולם, והוא מקלס אותם על שיעלו את השפל אל הרום, ויעלו בהר ה' להיות עם קרובו, שעל זה המליצו חז"ל שעתיד הקב"ה להיות מחול לצדיקים לעולם הבא, והם מראים עליו באצבע, שהצדיקים יעלו במחול העגולה עד ראש העגולה, עד שיהיו קרובים אל ה' כמו השכלים הראשונים, שהם ראשית ההשתלשלות ברדת העולמות למטה. ואולם למה שאמרנו למעלה ימצא באדם עצמו בין צד העגולה ברדתה בין הצד שכנגדה בעלותה, כי מצד גופו הוא הירוד והחלוש שבכולן, בו ירדה הבריאה לתכלית השפל והמורד... ומצד הנפש עלה יעלה בסולם המעלות עד ראש העגולה. (בראשית א כד)

...אולם באמת כל העולמות אשר ברא ה' הם צלם האלקות, שכבר נודע שכל העולמות הם מתאחדים כאיש אחד, וכל המציאות נקרא בשם האדם הגדול, כמו שהאדם נקרא בפי החכמים בשם עולם קטן, ופירושו, שכמו שכל אברי האדם, הגם שכל אחד ממזג ומכונה מיוחדת, הם מתאחדים להיות כאיש אחד, וכולם קשורים קצתם בקצתם, וכל אחד משלים את חבירו, כן כל המציאות והעולמות אין מספר אשר ברא ה', הם ערוכים כאיש אחד וגויה כוללת, שכל אחד הולך מהלך השלימות להשלים הקומה הכללית, כאשר ישלימו אברי הגוף את הגוף הכללי, וכמו שהאדם הקטן עיקרו הוא הנשמה האלקית, שהיא המחיה את כל האברים, והיא המשפעת בו התנועה וההשכלה, ואם תפרד מן הגויה אז כל האברים הם עצמות מתות מפוזרות, כן האלקות המתפשטת והשופעת אורה וחיותה בכל העולמות היא נפש האדם הגדול הזה, והיא המקשרת כל אברי הגויה הכללית, רוצה לומר כל העולמות הרבים מראש ועד סוף להיות קומה שלמה וגויה כללית, שבה יתראה חכמתו של יוצר בראשית... וכמו שהגוף הוא צלם הנפש ומתוקן ועשוי באופן שיכיל האור והחיות של הנפש וכחותיה, כן האדם הגדול הוא מצלם האלקות וחכמתו השופעת בכל עולם ועולם... (שם שם כו)

והנה טוב מאד - הפילוסופים נחלקו בזה מעולם, אם העולם הנברא הוא היותר טוב שהיה אפשר להברא, או שאינו היותר טוב. וחברו על ויכוח זה ספרים הרבה, כי האומרים שהוא היותר טוב מבררים זה מצד השכל, כי שלא יברא ה' העולם היותר טוב לא יצוייר רק או מחסרון ידיעה או בחסרון יכולת או בחסרון רצון. ה' לא יחסר חכמה לדעת את היותר טוב, ולא יכולת להמציאו, ולא רצון, כי הוא הטוב והמטיב, אם כן ודאי שהעולם שברא הוא היותר טוב שהיה אפשר לו להמציא... וכבר באר הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ב') שהשיב נגד חכם אחד שמונה מספר רעות העולם ושרעותיו רבו מן טובותיו, שזה מפני שהאדם יביט על איש אחד מאישי העולם... ואם היה רואה שהוא בטל בערך המציאות הכללית, ושרע הנמצא לקצת הוא לצורך ההויה וההפסד הכללי, לא היה טוען זה... אולם מבואר כי אמר זה אחר בריאת האדם שהוא תכלית הבריאה, שאם נחשב כל נברא בששת ימי הבריאה כעומד בפני עצמו ושנברא בעבור עצמו, נמצא בכל אחד רע וחסרון, למשל הצומח, הגם שהוא טוב בערך הדומם, שלכן אמר בו "וירא אלקים כי טוב", אינו טוב מאד, כי היה טוב יותר אם היה חי מרגיש... אולם אחר שנברא האדם, שהוא תכלית הבריאה, שכולם נבראו רק בעבורו, שבו כולם להיות טוב מאד... ובבחינה זו שהם נבראו רק לצורך האדם הם טובים מאד, שאם היה נברא הצומח שיהיה לו חיות, לא היה מושג ממנו התכלית מה שנברא עבורו... (שם שם לא)

כבר נודע שכל העולמות הם מתאחדים כאיש אחד, וכל המציאות נקרא בשם האדם הגדול, פירוש שכמו שכל אברי האדם, הגם שכל אחד מהם הוא ממזג ותכונה מיוחדת, הם מתאחדים להיות איש אחד, וכל אחד משלים את חברו... כן כל המציאות והעולמות אין מספר אשר ברא ה', הם ערוכים ומסודרים כאיש אחד וגויה כוללת וכולם קשורים זה בזה, וכל אחד הולך מהלך השלמות להשלים ולהעמיד הגויה הכללית כאשר ישלימו אברי הגוף את הגוף בכלל... וכמו שהנפש באדם היא עיקר האדם, והיא הנקראת בשם אדם באמת, והגוף הוא רק הלבוש החיצון שבו יתלבש האדם הפנימי, שהנשמה שהיא האדם האמיתי תראה כחותיה ופעולותיה על ידי האברים שהיא מתלבשת בהם, כן האלקות המתלבשת באדם הגדול, שהיא המציאות הכללית, היא עיקר האדם הכללי הזה... וכמו שנקרא העולם בכללו בשם אדם גדול, כן נקרא האדם בשם עולם קטן, כי כל העולמות שברא ה' וכל המציאות כולו שנוסד בששת ימי המעשה מראש ועד סוף, כולם נקבצו באו ביצירת האדם והושתלו בו...

והרמב"ם בפרק ע"ב מחלק א' מספר המורה כתב שהדמוי אשר דמינו העולם בכלל כאיש מבני אדם יתחלף ממנו בג' דברים, א' שהלב מכל בעל חי שיש לו לב הוא באמצעותו, ושאר האברים הפחותים ממנו מקיפים אותו, ובהעולם הוא בהיפך, שהנכבד שבו מקיף את הפחות, ב' שהאבר הראשי מכל בעל חי שיש לו לב יקבל תועלת מהאברים שתחת ידו ותשוב אליו תועלתם, ואין כן המציאות הכללי, שכל מי שישפיע הנהגה או יתן כח לאשר תחתיו, לא ישוב אליו תועלת כלל... והג' כי זה הכח המדבר הוא כח בגוף ובלתי נפרד ממנו, והשי"ת אינו כח בגוף העולם, אלא נפרד מכל חלקי העולם, והנהגתו יתעלה והשגחתו מחוברת לעולם חבור נעלם ממנו תכליתו.

והנני אומר שדברי הרמב"ם מה שאמר שבאדם הגדול כל הנעלה מחברו מקיף את חברו זה יצדק בבחינת שהוא סובב כל עלמין, אבל בבחינה שהוא ממלא כל עלמין כל הפחות מחברו מלביש את חברו, עד שאור אין סוף מוקף מכולם...

והנה ה' ערך את ההנהגה באופן שכל הכחות והעולמות וסדרי המרכבה וכל המעשה אשר יעשה האלקים בעולמו ערוך ונמשך לפי מעשה בני אדם לטוב או לרע, וכבר המשילו זאת חקרי לב למה שהמציאו חכמי המוזיקא בשני כלי זמר אחד גדול ואחד קטן, העומדים בהיכל מכוון לכך בסדר ובערך וגבול ידוע, שאם יפרטו על פי הנבל הקטן יתן הנבל הגדול זמירות לעומתו, וכן ערך ה' שהנבל הגדול אשר עשה, שהוא העולם בכללו, יתן זמירות לנגן נגוני שמחה או עצב, טוב או רע, לפי מה שיפרט האדם על פי הנבל הקטן שהוא גופו... (שמות כה א' רמזי המשכן)

ויאמר ה' - עתה הודיעו השער שהוא מצד אחד נמנע ההשגה ומצד השני אפשרי ההשגה, שהוא להשיג איך יצא המציאות שהוא בעל תכלית, מאת האין סוף שהוא בלתי בעל תכלית, ואיך יצא הרבוי מן האחדות, ואיך נתהווה המקום המכיל בתוכו כל העולמות ממי שנעלה מהמקום ומהזמן ומהגבול וכל שנוייהם, שבעיון הזה קבלו חכמי חרשים סוד הצמצום, וכתב בעץ חיים בתחלתו, תחלת הכל היה מציאות אור פשוט, ונקרא אור אין סוף, ולא היה שום חלל ושום אויר פנוי, וכשעלה ברצונו להאציל ולברא וכו' מצמצם את עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז, ונעשה חלל עגול שהוא המקום לכל העולמות אשר עשה. ופירוש שלהוציא את העולמות שהם בעלי גבול ותכלית ומתקוממים במקום מאת הבלתי בעל תכלית והאין סוף, מוכרח ששער את עצמו בדרך מוגבל ושער את כל העולמות שיהיו בעלי גבול ושיתקוממו במקום, כי בהיותו בלתי בעל תכלית, ונמצאו בכחו כל האפשריות עד בלי תכלית, ימצא בו גם כן האפשריות להמציא עולמות שהם בעלי גבול ותכלית, ולהמציא מציאות זה עזב דרכו הבלתי בעל תכלית, שזה ימליץ שצמצם את עצמו וסלק אורו ממקום זה, היינו שסלק את אורו הבלתי בעל תכלית, ונעשה חלל ומקום שיתקוממו שם ברואים בעלי גבול, שצריכים מקום המגביל אותם... (שם לג כא, וראה שם עוד)

אולם ה' ערך סדרי העולם הגדול והנהגתו שיהיו נמשכים לפי סדרי האדם, הוא העולם הקטן והנהגתו, שאם הטבעיים מושלים בעולם הקטן, והנפש נמשכת אחרי החומר וטבעיו ויצוריו, אז גם בעולם הגדול הטבע שוררת והכל מתנהג לפי סדרי המערכת ומנהג הטבע, ועת יתקדש האדם ויתנשא מן החומר אל הנהגה בחירית נפשית, והשכל גובר והנפש האלקית שוררת, אז גם בעולם יתקדש ה' ויתעלה להנהיג הנהגה נסית פלאית... (ויקרא יט ב)

...והקב"ה כרת ברית עם כלל המציאות ברית השלום, כי כל המציאות מורכב מכחות מתנגדים זה לזה, והם מפורדים איש מאחיו, רק שכינת א-ל חי שהוא נשמת המציאות וחיותו וקיומו הוא המחבר כל כחות המפורדות אשר בכלל הבריאה ועושה שלום ביניהם, כמו שכתבנו במקום אחר... ובהיות כל כחות האדם בעולמו הקטן נכנעים תחת נפשו האלקית, הוא דוגמת האלקות המשים שלום בעולמו הגדול... (במדבר כה יב)

ויגדל שמך - שכמו הכלים שעל ידם מנהיג הנהגה טבעית, הכוכבים, קיימים לעולם, כן הכלים שעל ידם ינהיג ההנהגה ההשגחית, שהם ישראל ובית דוד, יהיו קיימים לעולם. (שמואל ב ז כח)

חומת אש - שכל החשוב מחברו מקיף אותו ומגן עליו, וכל העולם הגשמי מוקף מעולמות. ולכבוד אהיה בתוכה - ומה שהמקדש באמצע, הוא רק כדי שידעו הגוים. (זכריה ב ט)

אמרת ה' צרופה - הבריאה וקשר חוקי הטבע במעשה בני אדם כך שהצדיק ישמר מרעת הטבע, הבריאה צרופה, אין סתירה בינה ובין ההנהגה הבחירית. (תהלים יח לא)

בכנור - יודו על ההנהגה הטבעית, שהעולם והטבע מסודרים בחוקים על פי חוקי המוסיקה. (שם לג ב)

רחקיך יאבדו - כי קיום כל נמצא מה' וכפי ריחוקו ממנו אין לו מציאות וקיום. (שם עג כז)

רש"ר הירש:

...וכן מצינו במים, מתחילת בריאתם הם פשטו בכל הארץ, אחר כך הם הורמו מן הארץ על מנת לחזור אל הארץ ממרום, וכן מצינו גם באור, מתחילת בריאתו הוא שכן בכל הארץ, אחר כך הוא נקבע במאורות, וחוזר ממרומים אל הארץ. וכן הדבר בזרע ובארץ, כי יצורי עולם מקבלים ונותנים, מקבלים זה מזה ונותנים זה לזה, כל הבדלה והפרדה היא לצורך השפעה הדדית, והן זו תמצית כל החיים בארץ, הכל צריכים זה לזה, לא רק על מנת לקבל, אלא גם על מנת לתת, העץ זקוק לארץ, אך גם הארץ זקוקה לעץ, כל מושפע חוזר ומשפיע... (בראשית א יא)

...וכן גם כאן, אלקים ראה את כל אשר עשה, את כלל הבריאה בשלמותה, הוא ראה את היצורים בשבת אחים גם יחד, בסובבם כאחד סביב ציר אחד ויחדיו תואמים ובהרמוניה, אין הוא אומר את הכל אשר עשה, את הכלל השלם אשר עשה, אלא את כל אשר עשה, את השלמות וההרמוניה והאחדות של בריאתו, הוא ראה כל פרט בקשריו אל הכלל, והנה טוב מאד, אם הפרט היה טוב כשהוא לעצמו, הרי בקשריו אל הכלל הוא טוב מאד, הוא טוב גם במקום שלא ציפינו לכך, וגם חסרון מדומה הופך לטוב, ובלבד שהעין תהא צופה אל הכלל, ואכן דבר שהוא תואם את ציפייתנו קרוי בפינו טוב, אך דבר שהוא טוב למעלה מן הצפוי, והוא יצלח למלאכה גם במקום שלא ציפינו לכך, קרוי בפינו טוב מאד, וכן כל נברא וכל הווה הוא טוב מאד בקשריו אל הכלל הגדול, כל רע יחסי נראה כרע, כל עוד העין צופה אל הפרט, אל שבר של זמן ומקום, אך מה שעין מתרוממת וסוקרת את הכלל, הרי הרע נעלם והופך לטוב, וגם הכחות העזים השולטים בעולם, המוות, היסורים והיצר הרע, גם הם הופכים לטוב, והואיל ולא ציפינו לכך, הם הופכים לטוב מאד. אילו יכולנו לסקור את הפרט מנקודת מבטו של הכלל, אילו יכולנו לסקור את עצמנו בכללותנו, לא רק כתחתונים אלא גם כעליונים, לא רק מבחינה ארצית-גשמית, אלא גם מבחינה רוחנית-אלקית, לא רק ביחסנו לעולם הזה אלא גם ביחסנו לעולם הבא... כי אז כרבי מאיר בשעתו היינו מוסיפים בתורתנו והנה טוב מאד - והנה טוב מוות... (שם שם לא)

...סיום הבריאה, אי התהוות של ברואים נוספים, ובמושג אחר, השבת הנוכחית של הבריאה יש בה משום התגלות הבורא, יותר מאשר בעצם מציאותם של שמים וארץ. אילו נתהווה העולם מסיבות פיסיות שאין ביסודן מחשבה ורצון חפשי, אילו נולד העולם מכחות הטבע המצויים בו, כטענת החמרנות בכל הדורות, מדוע זה שלטת השבת בבריאה מזה אלפים שנה, מדוע חדלה הסיבה הקיימת לסבב את התוצאה? מה הציב לבריאתה קץ ותכלית?

...מדת החומר והכח שהבורא חלק לכל יש, והצורה שהקב"ה טבע בו, הופכים את כל יש למלאכת ה', הוויה ומלאכה בעולם כולו היא הגות אלקים ומלאכות אלקים. המדע חוקר את הווייתם ומלאכתם של הברואים, לאמיתו של דבר הוא מתחקה על הגיונות הא-ל, היוצאים מהם ומשליחותם, אין האדם סבור שהוא יודע דבר אלא אם כן קלט מהדברים את הגיונות הא-ל. חוקר הטבע הכופר באלקים, והוא מקריב את חייו לחקור את הרעיונות שבטבע, בכל חוק שהוא מגלה, כבר גילה את עקבות הא-ל שכפר בו במו פיו... (שם ב א)

השמים והארץ יולידו כסבילים, סבילת זו הובעה כאן על ידי ה"א הנפעל, והיא נראית רק לאדם שעינו פקוחה, ואילו המבט השטחי בכל הזמנים מתעלם מאותה סבילות. אותה סבילות הטבועה בשמים ובארץ גלויה רק לאדם חושב, אך היא זעירא ונעלמת מן האדם השטחי... אדם רואה את כח הנברא הפועל בחוקיות של קבע, והוא מתעלם מכוחו וגבורתו של הבורא, שקבע לברואים את חוקיהם, הוא רואה את התולדות ואיננו מבחין בהבראם... (שם שם ד)

...התבונן בעולמי, הכלל וכל פרט טבועים בחותמם של די! ודי זה מעיד על הא-ל, אילו היו שמים וארץ תוצאה נצחית של כוחות טבע עוורים השולטים לעד, כטענת החכמה עתיקת היומין של איוולת לב האדם, מדוע חדלו הכחות האלה ליצור לעד ולעולם... ולא רק בכלל הגדול אלא בכל נברא זעיר, בכל חלקיק זעיר בעל צורה ובעל כח הוא טבע החותמת די. אכן די זה הוא המקור היחיד של הווייתם וסוג הווייתם. כל כח קיבל רווח ותחום לפעילותו, לפנים מן התחום הוא כח חי, מחוץ לתחום הוא אפס. כל צורה היא כשמה היקף מגביל, היא המסגרת המגבילה את החומר ונותנת רווח לכחות הפועלים בו... (שם יז א)

...כדי להוציא מן הלב דעה מוטעית זו, מדגיש הכתוב: "מאת ה' מן השמים", אתם מחליפים סיבה במסובב, דבר הנראה לכם כסיבה, אינו, לאמיתו של דבר, אלא מסובב. טיב הקרקע והרכבה כמו שהוא כיום, שעל פיהם אתם מבארים את השואה של סדום ועמורה, אינם אלא תוצאות השואה, סיבתה האמיתית אינה על הארץ ומהארץ, אלא מאת ה' ומן השמים. דומה שמעין זאת טועים בעלי ההשערה הגיאולוגית על התהוות העולם, עובדות התופעות שעליהן הם מבססים את מסקנותיהם אמת הן, אולם המסקנות עצמן בטעות יסודן, אף הם מחליפים סיבה במסובב, מה שנראה להם כסיבת ההתפתחויות המהפכניות, שהביאו לידי התהוות הארץ, אינן אלא תוצאה של המהפכות אשר ה' חולל אותן בבואו לברא את הארץ. (שם יט כד)

...יתר על כן, אם תמצי לומר אמת עוד יותר עמוקה טמונה בזה. נראה שהמלה עולם בתנ"ך אין פירושה רק העבר והעתיד הנסתרים, אלא בכלל כל הנסתר והנעלם מעינינו, הן אך מתיהר האומר שרק העבר והעתיד נסתרים ממנו, גם ההווה הממשי ביותר הוא ביסודו ולאמיתו של דבר עולם, כל ממשות עיקרה ושורשה בנעלם, שלו לבדו המציאות הנעלה ביותר. הדמויות והצורות מתחלפות, הכח הפועל הנסתר המונח ביסודו של כל נגלה, המופשט הנעלה הוא העומד לעולם, יתרה מזו, הוא הנמצא האמיתי היחיד שעליו אפשר לבנות... (שם כא לג)

הכל בבריאה פועל במלא הרצינות והאחריות, כל יצור מרגיש שפעולתו מנחילה ישע גם לעצמו וגם לכל הבריאה. רגעיו של כל יחיד אינן כטיפות מים בודדות אשר ניתזו אל תוך ים הנצחיות ללא שום משטר וסדר, אלא כל רגע נוצר על ידי רגעים אין ספור, שקדמו לו, ואילו הוא עצמו, הרגע הנוכחי, המהווה לבנה אחת בבנין עולמים. כל דבר המבשיל ברגע הבא, נזרע עוד לפני כן ברגעים שקדמו לו. כדי שיתפתחו פירות הישע, היה בתחילה צורך לשתול בתוך האדמה זרעונים נושאי ברכה. הרגשה מעודנת זו היא נחלת הבריאה כולה, כל רגע בהווה נושא בחובו עתיד שלם, על כן נאחז כל יצור ברגע הנוכחי בכל כחו ומרצו, והריהו ממלא אותו בתוכן הקשור עם נצחיות. (במעגלי שנה ד, עמוד קפא)

העמק דבר:

הרקיע - ...וברור ששניהם אינם בצורת מים הנראים לנו בעולם התחתון, אלא שנזדכך, המים שהוא משפיע טוב וחסד בצורה אחרת המכונה מים, ובאמת כל מה שתחת הרקיע הב' הוא הנהגת הטבע, והמאורות והמזלות מושלים בהם, ועל זה אמרו בסנהדרין פ"ד למה נקרא שמם כישוף, שמכחישים פמליא של מעלה, וכבר פירש רבינו בחיי שאין בכחם להכחיש אלא הנהגת הטבע שהוא פמליא של מטה, אבל לדידן הוא מעלה... (בראשית א ז)

והנה טוב מאד - לבד שכל מעשה בפני עצמו לפי רצון הקב"ה, בצרופם יחד הם טוב מאד, שכל אחד משלים חסרון השני. (שם שם לא)

ויורהו ה' עץ - כי בכל מקום בו חסר פרט הכרחי לקיום האדם, נוצר דבר להשלים את החסרון. (שמות טו כה)

משך חכמה:

...ובאמת תבל כולה מושגחת ממנו, ולכן אין חילוק בין תולעת קטנה שבים והנבראים העליונים, כמו שאין הבדל בין דג קטן מדג גדול בבריאתו, ולא נופל המורכב מד' יסודות מהשמש המורכבת מיסודות מזהירים, כן לא נופל בן תמותה מהאישים העליונים, וכולם בטלים במציאותם אל הבורא יתברך. (שמות לב יט)

ציצית - כוונת הציצית, שה' ברא העולם העליון המעיד על שלמותו וחכמתו, ובעולם השפל הניח לבעל הבחירה שישלים, והניח מותרות בבריאה כהערלה שעל האדם לתקן, לכן כתב בתחילה "כאשר ציוה אותו אלקים" על השלמת הבריאה, ומצינו שהכתוב כינה האצילות הראשונה בשם מלבוש "עוטה אור כשלמה", ומעיר לנו במצות ציצית שהמציאות בגד, שמשני צדדיו עוד חוטים שלא נארגו, ואם תארגם תעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. (במדבר טו לח)

מוהר"ן:

כי הצדיק מבקש ומחפש תמיד לגלות הרצונות של השי"ת, כי יש בכל דבר רצון השי"ת, הן בכלל הבריאה, דהיינו מה שהשי"ת רצה לברוא את העולם בכלל, וכן בפרטי הבריאה, בכל דבר ודבר בפרט, יש רצון השי"ת, דהיינו שהשי"ת רצה שזה הדבר יהיה כך, בתמונה הזאת, ובכח הזה ובטבע הזאת. ודבר אחר יש לו תמונה אחרת וכח אחר וטבע והנהגה אחרת. והצדיק מחפש ומבקש תמיד אחר אלו הרצונות להשיג ולידע רצון השי"ת בכל דבר, כגון מפני מה היה רצון השי"ת שהארי יהיה לו כח וגבורה כזו, ובזו התמונה, ובזאת הטבע וההנהגה שיש לארי. ולהיפך יתוש קטן, הוא חלש כח מאד, ויש לו טבע ותמונה והנהגה אחרת. וכן בפרטי פרטיות כגון בהאריה בעצמו מפני מה זה האבר של האריה צורתו כך ויש לו כח וטבע כזאת, ואבר אחר יש לו צורה אחרת וכח וטבע והנהגה אחרת, וכן בשאר כל הברואים שבעולם דומם צומח חי מדבר, שבכולם יש שינויים רבים לאין מספר בין כל אחד לחבירו וכן בכל אחד ואחד בעצמו יש בו שינויים רבים בפרטי פרטיות... והכל היה מחמת רצון הבורא ית"ש שרצה שזה יהיה כך וזה כך. והצדיק מחפש תמיד אחר אלו הרצונות ומשיג ומוצא אותם על ידי ההתפארות שמוצא בישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות, כי כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל ישראל... (יז ב)

כי קודם הבריאה כשהיה הבריאה בכח כביכול, וקודם שהוציא אל הפועל היה כולו אחד, וכולו אמת, וכולו טוב, וכולו קדש. ואפילו שם טהור לא היה שייך לומר, כי טהור אין שייך אלא כשיש טומאה... וכשהוציא הקב"ה את הבריאה מן הכח אל הפועל, אזי נתהוה תיכף בחינת הטהרה, כי כשהוציא מן הכח אל הפועל היו שני דברים, בחינת האחד והבריאה, ואז שייך בחירה שהוא בחינת הטהרה, שהוא ממוצע בין האחד, כי הוא סמוך ועדיין לא הגיע לחשבונות רבים, שהיא הרע והטומאה, אך הוא רושם וסימן על ההשתלשלות שיוכל להשתלשל ויגיע עד שיהיה רע וטומאה, ועל כן כתוב בזוהר (בראשית דף מ"ח א' ועוד) שעיקר אחיזת הטומאה מסיטרא דשמאלא, כי הטהרה מרמזת שיש טומאה, והוא סימן שישתלשל עוד שיהיה טומאה, ועל כן אפשר לזכך ולהעלות הטומאה לטהרה, כי היא בעצמה נשתלשלה מטהרה...

וכל זה היינו בחינת שמאל, בחינת טהרה, בחינת הבחירה, שמשם עיקר השתלשלות הטומאה שהוא הרע וההתנגדות, בחינת שקר כנ"ל, כל זה נמשך מבחינת אחר הבריאה, אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל, שאז היה כביכול שני בחינות, דהיינו האחד והבריאה וכנ"ל. ועל ידי השגחת השי"ת אפילו אחר הפעולה שהוציא הקב"ה מכח אל הפועל כל הדברים הם באחדות עמו, והרי יונק מהשארת ההשגחה, היינו מאחורי כתפיה כידוע, והוא רחוק מאחד... (נא, וראה עוד ערך טהרה ואדם-בחירה)

כי יש אפיקורסים שאומרים שהעולם הוא מחויב המציאות, ולפי דעתם הרעה המשובשת נדמה להם שיש על זה ראיות ומופתים חס ושלום ממנהג העולם. אבל באחת הבל יפצה פיהם, כי באמת העולם ומלואו הוא אפשרי המציאות, כי רק השי"ת לבד הוא מחויב המציאות, אבל כל העולמות עם כל אשר בהם הם אפשרי המציאות, כי הוא ית' בראם יש מאין וביכולתו וכחו ואפשרותו ית' היה לבראם או שלא לבראם. על כן בודאי כל העולם ומלואו הוא אפשרי המציאות.

אך מאין נמשך הטעות שיכולין לטעות חס ושלום שהעולם הוא מחוייב המציאות. דע שזה נמשך מחמת שבאמת עתה שכבר נאצלו ונמשכו נשמות ישראל, עתה בודאי העולם הוא בבחינת מחוייב המציאות, כי כל העולם ומלואו הכל לא נברא אלא בשביל ישראל כידוע, וישראל מושלין בעולם, ועל כן בודאי עתה אחר שנאצלו ונבראו נשמות ישראל, כביכול הוא ית' מוכרח לברא ולקיים העולם, כי על מנת כן האציל נשמות ישראל כדי לברא בשבילם כל העולמות. אך נשמות ישראל בעצמן כשנאצלו היו הם בעצמן עם כל העולמות התלויים בהם הכל היה אפשרי המציאות...

ועיקר הכונה שברא כל העולם בשביל ישראל היה כדי שישראל יעשו רצונו, ושיחזרו וידבקו בשרשן, דהיינו שיחזרו ויוכללו בו ית', שהוא מחוייב המציאות ובשביל זה נברא הכל. נמצא כל מה שישראל עושין רצונו של מקום ונכללין בשרשם, שהוא מחויב המציאות, על ידי זה נכלל כל העולם שנברא בשבילם בחיוב המציאות, כי עיקר התכלית שנברא העולם הוא בשביל זה... (נב, וראה עוד ערך ישראל)

דע כי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך (חגיגה י"ד), וכל דיבור ודיבור נחלק לכמה ניצוצות... כמו כן נבראו כמה וכמה מלאכים לפי רוב הניצוצות... וכל מלאך ומלאך הוא ממונה על איזהו דבר. ואפילו כל אילנות ועשבים יש עליהם ממונים, כמה שאמרו חז"ל (ב"ר י') אין לך עשב מלמטה שאין לו מלאך מלמעלה וכו', וכל מלאך מקבל חיותו מן הדיבור, ומשפיע לתוך הדבר שנמנה עליו. ושני הכחות האלו, היינו כח שיש למלאך לקבל וכח להשפיע, מכונים בבחינת ידים, ביד ימין מקבל חיותו וביד שמאל משפיע בבחינות ומכה אותו ואומר לו גדל. והכאה היא בחינת שמאל. נמצא שכל הרפואות תלוים בתורה, בבחינות (משלי ד') "ולכל בשרו מרפא". כי התורה נותנת כח למלאכים, והמלאכים משפיעים לעשבים, ועשבים מרפאים בכח התורה. ומי שפוגם באמונת חכמים ופורץ גדרם אזי אין רפואה למכתו... כי הפורץ גדרם מסיר הידים מן המלאכים לפי בחינות הסרתו מדרך דברי רבנן... (נז א)

...כי מהארציות נתעלין הניצוצות ונעשה שלום, שזהו עיקר תיקון הבריאה כנ"ל, על כן צריכין לדבר רק דיבורים קדושים ולא דברים אחרים כדי להעלות הניצוצות הנ"ל לתקן כל העולמות, כי עיקר הבריאה היתה על ידי הדיבור, כ"ש (תהלים ל"ג) בדבר ה' שמים נעשו, ועל ידי השבירה נפלו ניצוצות בכל הדברים במאכל ובמשתה ובמלבוש ובכל התענוגים שבעולם, כי התענוג שיש בהדבר שאוכל ושותה וכיוצא בזה הוא מהניצוצות שנפלו לשם, והניצוצות הם אותיות כנ"ל, וקודם שמוציאם אל הדיבור הם בבחינת דם שהוא בחינת נפש, וכשמוציאם על ידי הדיבור זה בחינת (שה"ש ה') "נפשי יצאה בדברו", ואז מעלה הניצוצות ומחברם יחד, ועושה שלום ביניהם... ובחינה זאת של בירור הניצוצות נעשה בכל יום עד ביאת המשיח... (עה)

...כי דע כי שורש כל הבריאה הוא הכבוד, כי כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו, כ"ש כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וכו'. ומאחר שהכל נברא בשביל כבודו ית' נמצא שכבודו יתברך הוא שורש כל הבריאה. ואף על פי שכולו אחד, על כל זה בהבריאה יש חלקים ובכל חלק וחלק מהבריאה יש בו בחינת כבוד מיוחד, שהוא שרשו כנ"ל... (תנינא יב)

"לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ" (תהלים מ"ו). כי באמת הדבר נפלא ונורא מאד, אשר ברא השי"ת את כל הבריאה שיש בה כמה וכמה דברים נפלאים ונוראים הרבה מאד מאד, מה רבו מעשי ה' ואפילו בזה העולם בלבד עצמו נפלאות ה' אשר ברא דוממים וצומחים וכו' ומי יוכל לשער גדולת ה' שיש בבריות של זה העולם מכל שכן שאר העולמות, והכל כאשר לכל, לא נברא אלא בשביל ישראל, וישראל בעצמן עיקר בריאתן בשביל בחינת שבת שהוא התכלית, כי שבת הוא תכלית מעשה שמים וארץ, שהוא בחינת עולם הנשמות שהוא עולם שכולו שבת, ושם ישיגו את השי"ת כראוי בלי שום מסך המבדיל ובלי שום מונע... וזהו התכלית שבשביל זה ברא השי"ת את כל הבריאה כולה. ועל כן יש בודאי בכל דבר ודבר שנברא בעולם בחינת התכלית. כי בכל דבר ודבר יש בו התחלה וסוף, דהיינו ההתחלה ממקום שנשתלשל בהשתלשלות עד שנתגשם ונתהוה בזה התמונה והדמות. וגם יש בו בחינת התכלית והסוף שבשביל זה נברא, דהיינו שיכולין ישראל להעמיק עיונם ולדעת ולהתבונן בפרטי הבריאה... להתבונן בהם גדולות הבורא ית' ולעבדו ית' על ידי זה... (תנינא לט)

שפת אמת:

...פירוש כמו שכתבנו כל פועל ה' למענהו, כי הכלל לעולם מחובר בכח הפועל, אם כי בפרט יש דברים שמתנגדים להקדושה, אבל בכלל נאמר הכל ברא לכבודו, ועל שם זה קודם השבת היה עולם חסר מנוחה, והוא השבת שכולל כל ימי השבוע, ושבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו', שכל הדברים מתעלים ונעשין אחד מיוחדים להיות כלי להשי"ת לעשות בהם כרצונו, וזה שאמר "ויכולו", במדרש שנעשה מעשה בראשית כלי, והוא על ידי התכללות. ופירוש ויכולו מלשון כלתה נפשי, כי הוא הביטול שכל דבר מתבטל לנקודה חיות שיש בהם מהשי"ת וזהו נקרא מנוחה, שהיא שביתות הכל ומקום ושורש הכל, ועל בחינה זו נאמר הוא מקומו של עולם... (בראשית תרל"א)

ברש"י, מה העולם חסר, מנוחה וכו'. כי מה שכתב וינח, אף כי לא שייך יגיעה, רק כי ששת ימי המעשה היה קיום הבריאה על ידי כח הבורא במאמר ובריאת כל דבר ביומו, אבל בשבת נשלם להיות דבר של קיימא, שיתקיימו כל הנבראים אף אחר שיסיר השי"ת התגלות מאמרו, כי אין העולם יכול לקבל התגלות כח השי"ת, ולכן בכל יום יש הסתר, אבל שבת קודש הוא פעולה להיות התקשרות הטבע אל מה שלמעלה מהטבע, ולכך נקרא שלום, שהיא שלימות כל נברא וגמר תיקונו... (שם תרל"ד)

במדרש ויכולו, הגו סיגים מכסף וכו'. באור החיים פירש ויכולו מלשון כלתה נפשי, דאיתא פירוש 'ארץ' שרצתה לעשות רצון קונה, כי בריאת התחתונים היה רק מצד הרצון והשתוקקות, כי העליונים מתוקנים יותר, לכן כל חשיבות התחתונים הרצון, אך כי יש הרבה רצונות אחרים, ועל זה נאמר והארץ היתה תוהו, וצריכין לברר הרצון על ידי התורה... (שם תרל"ה)

...כי התורה נותנת חיים לכל הבריאה, ובמדה לכל בריה, ואותו נקודה חיות שמתלבש באיזה מקום להחיותו, זו הנקודה אין לה שיעור, כי היא למעלה מן הזמן והטבע, ועל נקודה זו נאמר הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו, וכתוב "רחבה מצותך מאד", ומאד הוא יותר ממקום התלבשות... כן בכל דבר נקודה פנימיות אין לה שיעור... והנה אברהם אבינו ע"ה על ידי שהיה קיום כל הברואים, כמו שכתוב "בהבראם", וגם היה בו עוד שורש ישמעאל ועשו, לכן לא היה יכול לצאת מבחינת גבול ומדה, רק בהתלבשות הטבע, אבל ביעקב התחיל התגלות נקודה פנימיות הנ"ל בחינת שבת, לכן הוא נחלה בלי מצרים... (שם תר"מ)

איתא במדרש כי שבת נקרא שלום, ונראה הטעם על פי המדרש, והארץ היתה תוהו ובהו, שתחתונים מתרעמין למה העליונים נזונין מטמיון, והתחתונים אם אינם יגיעים אין אוכלין. תו העליונים קרובים אל המלך והתחתונים נדחו, עיין שם. והנה בשבת הוא יום מנוחה ויקר ונקרא מתנה טובה ואין צריך יגיעה, והתחתונים מתקרבין ויש להם עליה, ולכן הוא שלום, שעליונים ותחתונים נעשין אחד ביום השבת, ולכן שבת סהדותא איקרי, פירוש להודיע שגם התחתונים הדבקים בשורש העליון, לכן השאיר הקב"ה יום אחד השבת, שבו מתגלה דביקות ואחדות להעיד על הכלל כולו... (שם תרנ"ג)

...והענין הוא, כי כל מעשה בראשית הוא רמזים על שרשים העליונים, וזה עצמו פירוש בראשית ברא, שיהיה כל הבריאה שורש ודביקות בראשית, וכן כל הדברים שדרשו חז"ל שנקראו ראשית, והפירוש שעל ידי דברים אלו מעלין הדברים לשורש הראשון... (שם תרנ"ד)

...דאיתא במדרש ה' אלקי גדלת מאד, אין כמדת הקב"ה כמדת בשר ודם, בשר ודם חוקק צורתו על הטבלא, הטבלא גדולה מצורתו, והקב"ה כביכול צורתו גדולה מן הטבלא. פירוש חלק אלקותו ית"ש שנתן בכל דבר, היא גדולה מאותו דבר, שהרי כתיב "ה' אלקי גדלת", ולכן "ברכי נפשי את ה'", כי אותו ניצוץ אלקות שבאדם מעלה אותו ומגביה יותר מהשגת מלבוש הגשמי, כאשר אנו רואין בחוש כי הנשמה מנהגת את הגוף... (שם תרנ"ה)

...ומאמר הראשון הוא חופף על הבריאה, ומזה המאמר נמשך ברכה וקיום אל הבריאה, וזה שאמר שהתחיל בב' לשון ברכה, והלואי שיתקיים, פירוש כי מאחר שאין עולם הטבע יכול לקבל האלקות, לכן ברא השי"ת להיות קיום העולם על ידי ברכה שנמשך מן השורש אלקות אל הבריאה, וזו הברכה בשבת, וזה זכרון למעשה בראשית הוא המאמר של בראשית "ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו", פירוש להיות קדוש ונבדל מן הזמן, כי גם הזמן נברא ושבת הוא למעלה מן הזמן... (שם)

אתה יצרת עולמך מקדם וכו', שציור כל הנבראים הוא ברוחניות, וכל הגשמיות רק לבוש ומשל להפנימיות, ולכן בשבת קודש שנגמר מעשה בראשית נתגלה עיקר הרצון, ולכך בשבת קודש מתגלה תמיד חיות הפנימיות כמו שכתוב "שער החצר הפנימית יהיה סגור וגו', וביום השבת יפתח", וצריך הרצון להתבטל להפנימיות שער הפונה קדים... (שם נח תרל"ג)

...פירוש ברית עיקר נקודה הפנימיות שיש בכל דבר, שהוא עיקר החיות, כתיב "אם לא בריתי וגו' חקות שמים וארץ לא שמתי", פירוש כל הבריאה נראה כמו חוקה, כיון שאין נעשה רצונו יתברך אין טעם למה השי"ת נותן להם חיות, אבל יש נקודה פנימית בכל דבר שנולד ממנה כבוד להשי"ת, כדכתיב ולכבודי בראתיו, ונקודה זו נקראת ברית, ולכן השומר ברית נקרא צדיק, כי הוא מיישב הקושיא ומצדיק הוויות הנבראים, לכן נאמר צדיק יסוד עולם... (שם תרל"ד)

...וכן איתא בזוהר הקדוש, והוא כנ"ל, שכל דבר קיומו הביטול והדיבוק למה שלמעלה, עד שהכל בא אל הנקודה האמיתית מהשי"ת שמחיה כל, ונקודה זו רצה אברהם אע"ה לראותה איך נותנת חיים לכל הנבראים, שלא להיות נפרדים אף שהם בעולם הזה, ועל ידי הביטול לך לך זכה לראותה, וכן גם עתה בשבת קודש שכל אדם משליך כל עניני החול ומקבל על עצמו עול מלכות שמים, שהוא בחינת שבת לשבות מכל מעשה קטן וגדול, נתגלה באמת... (שם לך לך תרל"ב)

...כי מאחר שהמצוה להסיר הערלה, בודאי אין החיות הפנימית והקדושה מתפשט בזו הערלה, וכל שיש איזה מקום טימטום באדם שאין החיות מתעורר שם נקרא חסר, לכן על ידי המילה נקרא תמים, האדם הוא רמז לכל הבריאה, שנקרא עולם קטן, וכמו שיש ערלה באדם כן בכל דבר, צריכים להסיר המכסה והערלה, ובדורות גם כן היה דור המבול הערלה, לכן נאבדו, ונתגלה אחר כך נח הצדיק תמים. (שם תרמ"א)

...והראה לו כי כל העולם נברא רק בעבורו וזרעו אחריו, ולכן תמה כי למה נבראו כל אלה הרשעים, והתשובה היתה כדי ליפותך, שכל אלה נבראו להראות חיבת בני ישראל, כשושנה בין החוחים, ועיקר המכוון בבריאה היה לבני ישראל... (שם תרנ"א)

...וזה וירא אליו, שנתגלה לו הפנימיות, שהיה בעצמותו נסתר ונכסה קודם המילה, כמו שכתוב ומבשרי אחזה וגו', גם פירוש וירא, דכתיב וירא אלקים וכו' טוב על כל הנבראים, וראיה זו קיימת לעד ונותנת קיום והעמדה למעשה בראשית, והיא דבוקה ומיוחדת למי שיודע זאת שכל חיות העולמות מהשגחתו יתברך, כמו שכתוב "תמיד עיני ה' אלקיך בה וגו'". (שם וירא תרל"ב)

ופרצת ימה וקדמה וגו', דרשו חז"ל על פסוק והאכלתיך נחלת יעקב אביך, המענג שבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, דאיתא שם ש-די, שאמר לעולמו די, שהיתה מתרחבת והולכת בלי שיעור, והצמצום היה עבור הרשעים שאינם כדאי להשתמש וכו', כמו שאמרו חז"ל שלכך גנז אור הראשון וכו', נמצא כל גבולי ארץ מתבטלין להצדיק, כמו שכתוב שמלך פורץ גדר ואין מוחין בידו, שהצדיקים מקיימין העולם, ולכן אין המצרים עומדים בפניהם, ובאמת זה ניתן לכל איש ישראל, אך על ידי שפנימיות האדם מתלבש בגוף, מזה בא הגבולים... (שם ויצא תרל"ו)

באור החיים כי חנני אלקים וכו'... אך איך יוכל אדם לומר כל, והרי כמה דברים היה שלא היה לו, אך מי שדבוק בשורש עליון מה שיש לו הוא בחינת כל, כי כל דבר יש בו נקודה חיות מהשי"ת, ובנקודה זו כלול הכל, כמו שכתוב במדרש הכל בחזקת סומא וכו', גבי הגר שמצאה הבאר עיין שם, והפירוש שבכל מקום יש הכל ממש על ידי שיש בו חיות מהשי"ת, וזה שנקרא ה' שלום, שכל נקודה מכח השי"ת נמצא שם הכל, ועל ידי זה מי שמדבק כל דבר בשרשו יש לו הכל, ואין חילוק אם יש לו רב או משהו, וזהו בחינת שבת, שכל חפציך עשויים ואין חסר כלל, כי הוא שלימות הכל, אבל עשו אמר יש לי רב, והוא הרבוי שבא מכח האדם, כי מה שבא בכח ה' הוא אחדות ושם נמצא הכל... (שם וישלח תרל"א)

עוד לענין הנ"ל אשר ברא אלקים לעשות, פירוש כל הנברא בימי בראשית צריך תיקון... והענין כנ"ל, כי שלמות הבריאה הוא התחברות כח הנשמה בגוף, וזה נוהג בכל הבריאה, שיש בכל דבר בחינת נשמה וגוף, וזה לא נשלם, כי תלוי בעבודת האדם, לכן נאמר אשר ברא לעשות, פירוש לתקן. וזה כוונת זוהר הקדוש אשר תמצא ידך וכו' לעשות בכחך לתקן כנ"ל, אך בשבת קודש יש זה השלימות אף בלי עבודת האדם, לכן כי בו שבת וגו'. (שם מקץ תרל"ו)

במדרש קץ שם לחושך, זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, כל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם וכו', כי הכלל כל שתחת הזמן יש בו עירוב טוב ורע, והן המה ו' ימי המעשה, אשר בכל הארה מהימים יש לכל אחד נגדה איזה חשכות זה לעומת זה וכו', אמנם השי"ת נתן לנו מצות השבת שהיא מעין עולם הבא, למעלה מהזמן, ושם אין מגע סט"א כלל... אבל מי שהוא צדיק ולבו חלל בקרבו, אין בו שליטת הסט"א, כי פרט האדם הוא מתנהג כמו כלל העולם... ומצד הבינונים שהם כלל העולם, כעת מצדם יש זה התערובת ושליטת שני היצרים, ולכך כל הארה יש כנגדה חשכות... כי הסט"א נמשך אחר הארת הקדושה כנ"ל, זולת כשבא צדיק כיוסף, שנאמר השליט על הארץ, שלמעלה מהזמן, הוא המשביר את כל כח הסט"א, שהמה מכבים הארת הקדושה... (שם מקץ תרל"ז)

...יון גימטריא גלגל, שהיו בקיאין בחכמת גלגל המזלות, אבל באמת הנהגת כל הגלגל הכל על פי הנהגה עליונה, וכמו שכתוב בספרי קודש אנכי ה' אלקיך, אלקיך גימטריא גלגל, וגימטריא היה הוה יהיה, שמאתו באו כל אלה הגלגלים שמתהפכין תמיד מראשן לסופן, הכל לכבודו ברא, להודיע שהוא ראשון והוא אחרון, וזה שאמר כי היא חכמתכם ובינתכם, דרשו חז"ל זה חכמת חשבון המזלות... אבל חכמת הטבע אדרבא מביא לשכוח את הבורא, ולכן תיקנו להלל ולהודות שעל ידי הודאה והלל לה' על כל הדברים זה מביא הזכרון שלא להיות נטבע תוך הטבע ולבא לשכחה... (שם חנוכה תרס"א)

ברש"י חבל על דאבדין וכו', אף כי כתוב שמדרגת משה רבינו ע"ה היתה למעלה יותר, אף על פי כן הוטב בעיני השי"ת עבודת האבות לפרסום כבוד שמו יתברך, כמו שהוא נסתר בעולם הזה, כמו שאמרו ז"ל למען אברהם שקרך אדון, והוא שם ש-די שהוא חיותו יתברך לכל הנבראים, שנקודה חיות ממנו יתברך מחיה כל העולמות, ואף הטבע נמשך מחיות נקודה הפנימית שלמעלה מהטבע, ומשה רבינו ע"ה היה דבוק במה שלמעלה מהטבע, והוא שם הוי"ה יתברך שאין סוף לגדולתו, אבל בחינת נקודה הנ"ל היא המשכה שתהיה מספקת ליתן חיות לכל דבר ודבר כפי משפטו, ולכך נקרא ש-די, על שם שיש די באלוקותו לכל בריה וכו', והיא עבודת אבותינו לברר בטבע והחושך שמכל מקום נמשך הכל מנקודה הפנימיות ושהכל ברא לכבודו... (שמות וארא תרל"ב)

...ומשה רבינו זכה כמו שיהיה לעתיד ה' ושמו אחד, שלא יהיה שום דבר רק חיות אלקי, ובעולם הזה נתלבש הכל בטבע, וכפי התקדשות האדם בעניני עולם הזה, זוכה להשיג דבר מה, ובחינה זו נקראת אספקלריא דלא נהרא, שעל ידי ההסתר זוכה להתגלות כנ"ל, וזה הוא עבודה קשה... (שם תרל"ד)

...ומשה רבינו זכה כמו שיהיה לעתיד ה' ושמו אחד, שלא יהיה שום דבר רק חיות אלקי, ובעולם הזה נתלבש הכל בטבע, וכפי התקדשות האדם בעניני עולם הזה, זוכה להשיג דבר מה, ובחינה זו נקראת אספקלריא דלא נהרא, שעל ידי ההסתר זוכה להתגלות כנ"ל, וזה הוא עבודה קשה... (שם תרל"ד)

...אשר חכמים יגידו ושמענו מרבותינו ז"ל, כי יציאת מצרים היה תיקון כל מעשה בראשית, וכלל הדברים שבאמצעות עשר מכות נתקנו עשרה מאמרות, ונעשה אחר כך עשרת הדברות, אשר על כרחך כמו שמצינו בראשית הבריאה עלה במחשבה לפניו לבראותו במדת הדין וראה שאינו מתקיים, חזר ושיתף עמו מדת הרחמים, כמו כן נעשה בגאולה זו... ולהבין דבריהם ז"ל כי חס ושלום שמחשבת השי"ת לא נתקיימה, אכן פירוש דבריהם כי מעשה בראשית בפועל אי אפשר להתקיים במדת הדין, פירוש שיתנהגו כל הברואים ממש במשפט השי"ת, אך נתקיימה מחשבתו בבני ישראל, אשר הם עלו במחשבה לפניו, ואנחנו בני ישראל צריכין בודאי לקיים הכל על פי התורה... (שם תרל"ו)

בפסוק וארא וכו', ובמדרש חבל על דאבדין וכו' הענין הוא, כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו לכבודו ברא, ועל זה נבראו בני ישראל לברר כבוד מלכותו יתברך בעולם, אכן הרשעים וחומריות עולם הזה מסתיר הקדושה, ולכן הוצרכו בני ישראל שיעשה לנו הקב"ה נסים לשנות הטבע, אכן האבות הקדושים היה כחם יפה לברר כבוד מלכותו יתברך בעולם בלי נסים וגברו על כל הטבע... (שם תרמ"ט)

ופירוש למען תהיה תורת ה' בפיך... הענין הוא דכל מה שברא הקב"ה בעולמו הכל בתורה, רק שנתלבש בדרך הטבע, ויש כמה מיני חכמות, וקיום כל דבר בחכמה, כמו שכתוב בחכמה יסד ארץ, רק שמתלבש בחכמת הטבע, אבל בני ישראל כשיצאו ממצרים נעשו בני חורין מן הטבע, ושיזכו לתורת ה' ממש בלי התלבשות בטבע... (שם בא תרנ"ד)

...כי בכל נברא יש נקודה שנתברר על ידה כבודו יתברך, כמו שכתוב כל פועל ה' למענהו ולכבודו וכו', וזה ענין פרק שירה שיש לכל נברא שיר ושבח להשי"ת, ואז ישיר ישראל את השירה הזאת, פירוש השירה הידועה שעולה מכל הנבראים, ובני ישראל עשו שכל הנבראים ישירו, ויגלו נקודה אמיתית שהם עומדים מחיות השי"ת שמחדש בכל יום מעשה בראשית, וכל זה תלוי במעשה האדם, כי כשעושה מעשה בדביקות השי"ת, על ידי ידיעה זו שכל מעשה יש לו חיותו יתברך, על פי ידיעתו נתברר בזה בגוף המעשה, ומסיר על ידי זה ההסתר ויתגלה הפנימיות, ופירוש שירה היא, להיות הכל נמשך בקו ושורה למקור שרשו הוא חיותו יתברך... (שם בשלח תרל"א)

דכתיב בפרשת המן ראו כי ה' נתן לכם השבת, כי אכילת המן היה רוחניי כמלאכי השרת, והמן נברא בערב שבת, כמו שאמרו רז"ל, כי כל העולם ניזון מהשפעת השי"ת, אך נעשה התלבשות בטבע, ולכן הוא מצומצם במדה וגבול, אבל קודם הצימצום נמצא הכל בנקודה אחת, לכן לא העדיף המרבה וכו'... (שם בשלח תרמ"ח)

ובמדרש, נכון כסאך מאז, מאז ישיר וכו', דהנה כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא, למענהו לעדותו. ובאמת כל הבריאה עדות על הבורא ית"ש, אבל הם ברמיזה בלבד, אבל אדם המדבר הוא עיקר העדות, שמעיד בפה על הבורא שברא אותו ואת כל הברואים... והרשעים חוטאין עוד בזה הכח, כמו שכתוב שם... ובני ישראל ביציאת מצרים הוציאו זה העדות מכח אל הפועל, לכן נעשה להם ים ליבשה, שהישוב בעולם היה כדי להעיד עליו בפה... (שם תרס"א)

...כי בסדר ההנהגה לא כל הברואים שוים, וכפי זכות הנברא כך מנהיג אותו הקב"ה, יש על ידי מלאכים ושלוחים וסיבות קרובות ורחוקות, לכן כתוב שמעה עמי ואדברה, כי הדיבור והנהגה שלו אינו מתגלה רק כפי מה שמצפין תחתונים להיות נמשכין אחר הנהגתו יתברך... (שם יתרו תרנ"ב)

אנכי... כי הקב"ה נותן אלקות וכח לכל בריה, אבל יש כחות נפרדים שמתפשטין לתת חיות אפילו להכופרים בהקב"ה, ולכן נקראו אלהים אחרים, פירוש כחות שמשתנים להיות נפרדים מחי החיים, וכן קיום הטבע שיש בו אלקות שנטבע תוך הטבע, בכל דבר לפי מדתו וצימצום וציור מיוחד, והנהגה זו נקראת בית עבדים, כי כל דבר שאינו במקומו ושורשו נקרא עבד, וחירות הוא הדביקות בשורשו ומקומו... (שם תרנ"ז)

...כי בעולם הזה קשה להשיג האמת, דהוא עלמא דשיקרא, כמו שכתוב במדרש בראשית, אמת אמר אל יברא וכו', ותשלך אמת ארצה, פירוש שאם היה האמת מתגלה לא היה קיום להעולם שהכל היה מתבטל במציאות אל אחד האמת, ולכן נקרא עלמא דשיקרא, וכאשר שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי נקרא עולם על שם ההעלם, שעל ידי ההעלם יש מציאות לעולם, לכן הושלך אמת ארצה, להיות האמת נסתר ונעלם בחשכת הגשמיות והטבע. אכן לבני ישראל ניתנה האמת על ידי התורה, כמו שכתוב מגיד דבריו ליעקב, שהיא הנהגה האמיתית הפנימיות... (שם משפטים תרנ"ב)

...כי כל מה שסידר הקב"ה בעולם למילף מיניה חכמתא, כמו שסדר הטבע ימות הגשמים הכנה לתבואה, שצריך לעבור חרישה וזריעה וגידול העשב והקש, עד שנתברר אחר כך להוציא לחם מן הארץ... והבירור הוא באדר, כי אז מתחילה התגלות החטה, שמקודם היתה מעורבת בשורש תוך הקש... (שם שקלים תרנ"ו)

...וכפי מה שאדם רוצה באמת לברר מלכותו יתברך, כן יוכל להטות כל הדברים אליו יתברך, כי לדברים גשמיים אין להם רצון, וכל דבר צריך להיות לו רצון כי זה העיקר, ומזה הוכחה כי דברים אלו תלויים בהאדם שיש לו רצון, וברצונו יוכל להטות הכל אליו יתברך כנ"ל, וזה שאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", בתוך כל אחד... (שם תרומה תרל"ג)

...דאיתא אור שנברא בששת ימי בראשית היה מסוף העולם ועד סופו, וגנזו הקב"ה לצדיקים, והיכן גנזו, בתורה שנקראה טוב, על כן אור הגנוז דכתיב "וירא אלקים את האור כי טוב", ונמצא כי על ידי התורה ומצוות זוכה האדם לזה האור, ובאמת נמצא אור הזה בכל מקום, כי הוא חיות כל העולמות, רק שהוא נסתר כמו שכתוב וימנע מרשעים אורם, ומוכרח שגם להם יש נקודה מאותו האור, רק שאינו נגלה להם, וכפי מה שאדם עושה כל המעשים על פי התורה ומצוות, מתגלה אליו האור שיש בכל מעשה בראשית, והיינו דכתיב נר מצוה וכו', שמאיר לאדם לידע איזה דרך ישכון אור... (שם תרל"ה)

...ויתכן שהוציאו כן ממאמרו יתברך בכל מעשה בראשית "וירא אלקים כי טוב", והיינו שהביט בכל דבר שנמצא בו דברי תורה שנקרא טוב, ומקודם החטא היה נגלה הטוב, ואחר כך נתערב רע בטוב, כי הנה הכל תלוי בזה האדם שהוא כלל הבריאה, שנקרא עולם קטן, והוא המקיים התורה, ועל ידו נמצא הטוב בכל מעשה בראשית... ואחר כך על ידי החטא היה תערובת ובקבלת התורה הותקן הקלקול... ובכח זה ויתנו לי תרומה, היינו להרים כל הבריאה, ובודאי אלו הי"ג דברים המנויין כאן הם שורש כל הבריאה, ומה שנקרא תרומה הגם כי מאלה המינים נתנו כל הנמצא אצלם, רק שעל ידי זו הנדבה היה עליה לכל הבריאה, על ידי תרומה זו שהרימו הראשית ושורש הטוב הגנוז במעשה בראשית. (שם תרמ"ו)

...פירוש כי ימי המעשה הם כח מעשה בראשית, כדאיתא אין לך עשב שאין לו מזל ברקיע ואומר לו גדל וכו', ונמצא הנבראים מקבלים מאותן הימים שהם הארות עליונים, וכיון שהם משפיעים להמקבלים ניתווסף כח בשמים, וזה ענין לכל יש בן זוג, אבל בשבת לא היה בריאה כי בו שבת, ולכן אין לו בן זוג, כי אין הנבראים מקבלים מהארת יום השבת כי לא היתה בו בריאה, כי שבת הוא נשמת ימי המעשה, רק בני ישראל שהם גם כן נשמת הבריאה, כי כל הבריאה תלויה בהם, והם מעוררין חיות כל הנבראים, ולכן מקבלים הם מהארת השבת, ונמצא שבת משפיע לבני ישראל... (שם תשא תרל"ה)

...דאיתא שהקב"ה הניח מלברא גופים להרוחות בבין השמשות של שבת, והלא גלוי וידוע לפניו ב"ה שיערב השמש בינתים, אמנם כך היה רצונו יתברך, שלא להיות נשלם העולם הזה בשלמות, וכמו שכתב המהר"ל ז"ל שעולם הזה הוא בחסרון השלימות, וההשלמה על ידי המשכת כח הבורא על ידי תורה ומצוות, וזה ענין צדיקים מקיימין העולם ומצד זה עצמו שולטין המזיקין בעולם על ידי חסרון השלימות... (שם ויקהל תרל"ז)

במדרש, ואל מי תדמיוני ואשוה וכו', מי ברא אלה, בזכות אלה שמות בני ישראל, בזכות אלה המצוות וכו' שמות יקרא, וכתוב בשם יקרא וכו', כי כל בריה מגדול ועד קטן יש לה איזו התקשרות בשורש, וזה השם שיש לכל בריה, ולכן מסיים הפסוק לתבונתו אין מספר, פירוש כל בריה מכירה את הבורא במין דעה ובינה מיוחדת שאין בריה אחרת מכירה באותו אופן, כדאיתא בזוהר הקדוש, נודע בשערים, לכל חד לפום שיעורין דלבא, ויש מעין זה בכל בריה ממש זה לתבונתו אין מספר, ולכן יש שם מיוחד לכל בריה. אכן הברואים נבראו לשמש את האדם, ולכן אדם הראשון קרא שמות לכל, כי הדיעה והדביקות שלהם בשורש נגמרה על ידי האדם, והאדם יש לו דביקות בשם שמא דכולל כל שמהן... (שם תרנ"ה)

...למבין דברי חכמים יש לשים לב, איך יצאו מעשה בראשית מכח עליון שהוא גבוה מעל גבוה, אך על ידי התורה והמשפט, כי משפט יש בכל דבר איך להתנהג בדבר זה על פי התורה, ומצד זה יש קיום לכל המעשים מצד שיש להם שייכות אל התורה שהיא רצונו יתברך, וכמו שברא הקב"ה העולם בכח התורה, כמו כן כפי מה שבני ישראל מבררין זאת, שכל קיום העולם הוא על ידי התורה ומצוות שמתלבשין בעשיה, כך מעוררין השגחתו יתברך כמו בשעת הבריאה... (שם פקודי תרל"ה)

ובאמת כל מה שברא הקב"ה הכל לכבודו ברא, כדאיתא במשנה, ולכן נמצא בכל ציור העולם עדות על הבורא יתברך, כמו שכתוב ויעמידה לעד לעולם, פירוש לעד, שהכל עדות על הקב"ה, ויש עדות בעולם שנה נפש, כי המשכיל בדעת שלימה רואה ומבין כי אי אפשר להיות בריאת העולם רק על ידי האחד האמת ית"ש... וזהו בבחינת העולם עצמו חק נתן וכו'. ויש בחינת שנה, שהוא שינוי הזמנים ועתים, שזה עדות ביותר שיש מנהיג שסובב ומגלגל כל העולם, ויש בחינת נפש שהוא עיקר העדות כשמו, שכתוב שנברא העולם בספר וסיפור וכו', וזה העדות ניתן לבני ישראל... (שם תרנ"ד)

במדרש חכמות בנתה ביתה וכו', כי עיקר כח האדם לעורר שורש נשמתו החצובה מלמעלה מהטבע, וזה שאמר כי בנין העולם הוא בעמודי שבעה, אבל קיום העולם תלוי בהתמשכות חיות מיום השמיני, שהוא למעלה מכח הטבע, שהטביע הקב"ה במעשה בראשית, לכן נברא האדם אחר כך, שהוא צורה של כל הבריאה שהיא החומר, אמנם ודאי מקודם צריכין לתקן הטבע ולהתקדש בהיותו עוסק בעניני עולם הזה הטבעי, ועל ידי זה נמשך חומר הגוף לצורה שבו, שהוא הנשמה... (ויקרא החודש תרל"ח)

בגמרא מנלן דטרפה אינה חיה וכו'... אך כי ודאי חיות השי"ת שיש בכל נברא הוא חיותו, אך כי הכשרות החיות מסטרא דקדושה ונקרא זאת החיה ונאכלת, והחיות הטריפות הוא זה אשר לא תאכל מה שנשלם רצונו יתברך שאין בני ישראל אוכלין אותו, זה הוא חיותו המחיה אותו, ונקרא חיה אשר לא תאכל כנ"ל, כי חיות הסט"א הוא זה שדוחין אותו, שנתרבה כבוד ה' על ידי התגברות האדם נגד היצר הרע, שלא להתדבק בסט"א. (שם שמיני תרל"א)

במדרש, מצורע מוציא רע, כי בכל דבר יש תערובת טוב ורע, וכן באדם, ומכל מקום כמו שהוא בשורש הטוב גובר על הרע, כי מידה טובה מרובה, אבל צריכין ליזהר שלא להוציא הרע מן הכלל, וכן כתיב נצור לשונך מרע וכו', בקש שלום, הוא הביטול אל הכלל, וכן כתיב בטהרת מצורע שתי צפרים חיות המים החיים, הכל לחזור להתדבק בשורש, וכשהוא בתוך הכלל יכול ליתקן. (שם מצורע תרל"ט)

...כי להאדם ניתן לקרב כל דבר לשורש החיות על ידי המצוות, שאין לך דבר שאין בו מצוה, ועל ידי המצוות נמשך חיות לכל הדברים, כי בלא זאת נקראים מתים, כמו שאמרו ז"ל רשעים בחייהם נקראים מתים וכו'... (שם אחרי תרל"ב)

ובמדרש בענין שחוטי חוץ, ויתרון ארץ בכל הוא וכו', אפילו דברים שנראין מיותרין וכו'. כלל הענין כי אין דבר בעולם שאינו נכלל בציור עליון, דכתיב "וירא אלקים את כל אשר עשה וגו'", והוא ציור של שלימות כל הבריאה, שהוא בודאי בצלם עליון, ולכן כל דבר שניתקן על ידי המצוה הרי הוא בכלל עיקר הבריאה... והתורה הקפידה כל כך על שחוטי חוץ, דכתיב דם שפך, פירוש על ידי שנעשה ממנו קרבן נתדבקה הבהמה בשורשה, והיא בכלל ציור הבריאה, ולכן השחיטה בחוץ כשופך דם אדם, שממעט הדמות כביכול... (שם תרל"ח)

במדרש אמרות ה' אמרות טהורות וכו', פירוש שעל ידי כח מאמרות הבורא יתברך יכולין למצא הטהרה בכל מקום, כי הכל בא מעשרה מאמרות, ואמרות ה' טהורות כסף צרוף, אמנם כשבא בעולם הזה נדבק בהנבראים תערובת טומאה, וצריך בירור מ"ט פנים טהור מטמא, וזה שאמר בעליל לארץ מזוקק וכו', וכיון שניתן בחינת בירור זה לבני ישראל, לכן מבקש דוד המלך ע"ה אתה ה' תשמרם לאשר המה מכניסין עצמם בעומק הזה לברר מאמרי הבורא יתברך, וזו עבודת האדם, וזה שאמר אמור ואמרת, כי המאמרות נשתנו ממדרגה למדרגה, מבחינת הנותן והמקבל, לכן ואמרת אליהם בבחינה אחרת, וגם שלא ליחס דבר מגונה למאמר עליון כפל ואמר ואמרת, שבהתדבקות עליון במאמר ראשון אין טומאה כלל, ועל ידי השתלשלות ממאמר למאמר וכו' באים אלה בחינות... (שם אמור תרל"ח)

אכן נראה דבאמת כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא, וה' בחכמה יסד ארץ, לכן יש יתרון בכל מעשה בראשית, לאפוקי מדעת המינים שאומרים עזב ה' את הארץ, אכן אין יכולים למצא החכמה הגנוזה במעשה בראשית רק בכח התורה, כדכתיב בראשית ברא, בשביל התורה שנקראה ראשית, ובעמלה של תורה יכולין להעלות זה הראשית, שנמצא בתוך הטבע, וזה נקרא עמלה של תורה, לעמול למצא דברי תורה בכל מקום, שצריך איש ישראל להאמין שהכל תורה, וכח העשרה מאמרות שהם בתוך הטבע גנוזים וכדכתיב אמרות ה' וכו' טהורות כסף צרוף... ובאמת זה בחינת גאולה וחירות להוציא יקר מזולל, והנה בני ישראל כלים לזה, וכשיצאו ממצרים נעשה בירור זה על ידם בכלל העולם, עד שנתבררו עשרה מאמרות ונעשה מהם עשרת הדברות... (שם תרנ"ו)

בפסוק ולא תחללו את שם קדשי וגו', כתיב כל הנקרא בשמי וגו' בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, שמו יתברך חל על כל הד' עולמות, ובני ישראל מעידין על זה, כמו שכתוב "אתם עדי נאום ה'", פירוש שמעידין ששמו יתברך מחיה ומהוה כל העולמות, ושהכל נאום ה' והוא אחד ושמו אחד, וכפי בירור זה העדות מתייחד ומתקדש שמו יתברך, והרי הכתוב אומר כי קדושת שמו יתברך תלויה בנפשות בני ישראל, כי בשמים למעלה הכל רואין קדושת שמו יתברך, ובעולם הזה נסתר הכל על ידי הטבע ולכן נשתלחו נפשות בני ישראל בעולם הזה להעיד עליו... כי עולם הזה הטבע מסתיר הפנימיות, וכל הדבוק יותר בטבע יש לו כח חזק בהטבע, והשור ושה שהם נרדפים מפני שיש בהם יותר פנימיות, לכן הטבע מתנגד אליהם, מכל שכן בנפשות בני ישראל, שהם בני עולם הבא, עולם הזה מתנגד להם ביותר... (שם תרס"ג)

...וכפי התעוררות האדם בכל קומה שלמה שלו לעבודת השי"ת, כך מעורר כל הברואים, וכמו שיש בעולם אילנות מפירות ויש אילני סרק, כך נמצא כזה באדם אברים שהחיות מתרבה בהם ויש שהחיות מועט בהם, וכשהאדם מתקן הכל, וזה כענין החוקים שאין האדם מרגיש הטעם, אף על פי כן נמשך אחר גזירת המלך, ובזה מתקן אותן המקומות שאין החיות מתגלה בהם, וזהו אילני סרק שעתידין לעשות פירות... (שם בהר תרמ"ד)

...כי באמת כל העולם נברא בשביל התורה, כמו שאמרו חז"ל, אך הוצרך העולם מתחלה להיות כמדבר, וכמו שהבינו בני ישראל שחסר להם הישוב, וכי כל הטבע הכל תוהו ואינו ישוב האמיתי, כך זכו להתישב בישוב האמיתי על ידי התורה, וכענין שאמרו חז"ל בחלונות של בית המקדש שהיו צרים מבפנים, לומר שמשם יוצא האורה לכל העולם, כך ניתנה התורה במדבר, לומר שמן התורה בא ישוב וסדר לכל הבריאה... (במדבר תרנ"ד)

במדרש צדקתך וכו', כי מה שניתן התורה במדבר דוקא, היה כדי להמשיך אור התורה אף למקום תהו, כי התורה היא חיות הכל כמו שאמרו ז"ל שקודם התורה היו ב' אלפים תוהו, והקב"ה מאיר על ידי התורה לכל מקומות האפלים... (במדבר שבועות תרל"ג)

...כי באמת אלקותו יתברך חל על כל הבריאה כל אחד כפי כח הקבלה, ולכן נקרא אלקים בלשון רבים, אבל בני ישראל יש להם חלק בבחינת האחדות, ולכן מיחדין שמו יתברך פעמים בכל יום... (שם תרנ"ה)

...והענין הוא כי הגם שיש דברים שהם הכנה כמו עלה הכנה לפרי, וכן בכל מעשה העולם זה הכנה לזה, כמו דומם לצומח וצומח וכו' למדבר, מכל מקום כל זה בדרך התלבשות הטבע, אבל מצד כח הפועל אמת שפעולתו אמת, כי יש אלקות בכל דבר מצד אמיתות הבורא ית"ש המהוה כל, וזה פירוש אמת, בלי זמן ידוע ובלי גבול ידוע. וזהו דרך התורה שנקראת תורת אמת, ותורת ה' תמימה, זהו בחינת השלימות, שאין לך אות בתורה שאין בה כל התורה מצד האחדות האמת... (שם תרנ"ו)

...שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראתו וכו', כלתה נפשי וגו' כי עיקר קיום העולם זאת התשוקה שיש להנבראים להתדבק בבוראם, אך יש בעולם הזה תשוקות אחרים מסט"א, ולכן אין הכסיפה וחשוקה מראה יופיו, ובבא יום שבת קודש מתעברין מיניה כל סט"א כמו שכתבו חז"ל גם עם הארץ אימת שבת עליו, ולכן מתברר בשבת קודש זאת התשוקה, והוא קיום העולם... (שם נשא תרל"ו)

...וזהו הרמז של המדרש, בעינים בראתי לבן ושחור, ואין אתה רואה רק מהשחור, רמז להנ"ל, שכל ההארות שהצדיקים זוכין רק מכח החושך וההסתר שיש בעולם, ועל ידי זה זוכין לאורה הגדולה... כמו שכתוב בזוהר הקדוש נשא, שעל זה כתיב "כל ארחות ה' חסד ואמת", תרי"ג אורחין דאורייתא, פירוש שכל המצוות הם עיטין טבין, והיינו שברא העולם בזה האופן שהוא עלמא דשיקרא, וצריכין לסיוע של תרי"ג מצוות לתקן כל האברים וכל הימים, ולהמשיך הארת התורה בדרכים שלמטה, כי כל מה שגבוה יותר היא באחדות יותר, ולכן נקראת התורה בגמרא פרשת דרכים... וכל זה לזכותכם, כמו שאמר חסד ואמת, כדי לתקן אלה המקומות החשכים ולהוציא יקר מזולל, שעל ידי זה מתקרבין הגרים וחסידי אומות העולם... (שם בהעלותך תרמ"ד)

...דכתיב מי זה האיש ירא ה' יורנו בדרך יבחר, כי בכל יום יש דרך חדש, כדאיתא במדרשות בכל יום הקב"ה מחדש הלכה הגה מפיו יצא וכו', והירא ה' לאמיתו מראין לו הדרכים המתחדשים בכל יום, וגם מי שאינו במדרגה זו כמו אנחנו בגלות, עם כל זה על ידי היראה זוכין לכוון כפי מה שמתחדש בשמים... (שם קרח תרמ"ג)

...שהשי"ת ברא בעולם טומאה וטהרה כדי לראות שאין דבר נפרד, כיון שעל ידי הביטול חוזרין להיות טהור, והוא ראיה על אחדותו יתברך, והיא עבודה, ובשבת כתיב ויקדש אותו, שמתחדש החיות בכל דבר מעולם העליון כנ"ל פי הבאר. (שם חקת תרל"ד)

וירא בלק וגו', כי הקב"ה גנז אור התורה במעשה בראשית, ועל זה כתיב "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", ודרשו חז"ל על מלאך המות ויצר הרע, ועבודתנו היא למצא הארה הגנוזה, ואז נתגלה האמת ומכניעין הכל להקב"ה... (שם בלק תרל"ב)

במדרש הצור תמים פעלו וגו', הענין הוא כי הקב"ה ברא העולם להיות נתלה מדרגה במדרגה, עד שיוכל להיות דביקות לכל בריה כפי ביטול שלה למדרגה שקודם לה, כענין ד' בחינות דומם צומח חי מדבר, והדומם יש לו התקשרות בצומח, והצומח בחי, והחי במדבר, והמדבר בבני ישראל, שלהם עיקר הדבור, הוא באמת בחינת הנבואה ששייך לבני ישראל בפרט... ויש בחינה ממוצעת בין כל המדרגות כידוע, ולכן נמצאו חסידי אומות העולם שיהיה יכולת להיות להם דביקות אם היו מבטלין עצמם לבני ישראל... (שם תרמ"ה)

בהפטרה קול אומר קרא וגו' יבש חציר וגו' ודבר אלקינו וגו', כי בכל דבר יש ניצוץ אלקי, אשר הקול יוצא ממנו לכבודו יתברך, אף שאינו נשמע מבחוץ, ואומר מה אקרא, אבל כשתפול הקליפה החיצונית מתגלה דבר ה' אשר הוא עיקר החיות הפנימית, וצריך אדם להאמין זה, כי עיקר חיות הכל היא נקודה הנ"ל, כי בריאת האדם היה על זה שעל ידי מעשיו יתקרבו כל הדברים לשורש החיות שלהם, וכתיב בכל לבבך, דרשו חז"ל ביצר טוב וביצר הרע, ובזוהר הקדוש מפרש, כי יצר הרע דומה לברזל שכשנשרף באש מתהפך להיות אש ומתבטל הקישוי, כן יצר הרע על ידי אש התורה, וכפי מה שזה ברור להאדם שיודע ומאמין כי אין מקום פנוי מהשי"ת, כמו כן נתבטל החיצוניות אצלו... (דברים ואתחנן תרל"ג)

במדרש בפסוק שמע ישראל, אמר הקב"ה לבני ישראל, כל מה שבראתי בעולם זוגות, שמים וארץ, עולם הזה ועולם הבא, אדם וחוה, אבל כבודי אחד יחיד ומיוחד בעולם, והענין הוא, כי הקב"ה ברא הכל לכבודו, ולכן אין השלימות נמצא לשום בריה, כי הכל צריכין עזר זה מזה, שמים וארץ, אדם וחוה, וכמו כן עולם הזה פרוזדור לעולם הבא, וכן אין עולם הבא רק למי שטרח בעולם הזה, ואין השלימות רק להקב"ה שהשלום שלו, ולכן אי אפשר להתדבק באחדות רק בני ישראל שחבר בהם הקב"ה בכח התורה ומצוות יכולין להתדבק באחדות... (שם תרנ"ד)

במדרש הלשון, אדם מישראל שיש לו מנורה של פרקים וכו', כי בריאת האדם היה לחבר ולקשר כל דבר לשרשו, שכל העולם יש לו חיבור ושייכות להקדושה, וזה המנורה של נר ה' נשמת אדם, ובשבת מתגלה הארה הפנימיות בכל דבר, ואין צריך רק הרצון לקבל ההארה... (שם עקב תרל"ב)

תמים תהיה עם ה' אלקיך, כי הקב"ה נקרא מלך שהשלום שלו, פירוש כי השורש והשלימות והתכלית מכל הדברים הוא בו יתברך, וזה בחינת מלך שהשלום שלו, וכח מלכותו יתברך משלים ומנהיג הכל, כמו שכתוב וקונה הכל, וכל הדברים חסרים, ואין יכולין לבא אל השלימות רק בהתחברם אליו יתברך, ולזה מיוחדים בני ישראל שיכולים לקבל השלימות מאתו יתברך, לכן נקרא השולמית, ולפי שנחסר זה השלימות בעולם, לכן המעוננים וקוסמין מבקשין תחבולות על ידי הכישוף לקבל כח בחכמת הטבע, ולא זה הדרך לבא אל השלימות, ואדרבא מוסיפין להתחסר, רק בני ישראל נאמר עליהם תמים תהיה עם ה' אלקיך, ואדרבא על ידי ביטול כל הדעת והחכמות אליו יתברך זוכין אל השלימות... (שם שופטים תרנ"א)

כי תצא למלחמה וגו' ונתנו וגו', בהקדים דברי המדרש על פסוק כי לוית חן הם לראשך, המצוות מלוין אותך וכו', פירוש כי בודאי נמצא בכלל כל הבריאה וכן בכל פרט איזה נקודה המעלת חן לפני הקב"ה, וכן כתיב וירא אלקים וגו' והנה טוב מאד, והסתכלות זה שהטוב בעיניו מקיים כל העולם, וזה תכלית מעשה בראשית, וזה החן הוא סוד השבת, שכן כתיב והנה טוב מאד ויהי ערב וגו' יום הששי, ולכן מצינו בכל מקום "מצאתי חן בעיניך וגו'", הוא שהצדיק הוא הנקודה שהוטב בעיני המקום, והוא יסוד העולמות כולם, והמצוות הן עצות להסתדר במציאות החן הנ"ל. והנה גם סט"א המתנגד לקדושה וכל מעשה היצר ותחבולותיו ודאי יש גם בהם נקודה קטנה אשר בעבורה רצה הקב"ה לתת להם כח לכל מעשיהם, כמו שכתוב טוב מאד יצר הרע, ואמת כי בהתגברות האדם על יצר הרע אז נתברר הטובה הגנוזה, וזה ושבית שביו... (שם תצא תרל"ו)

...אך הלא יש לו אלפים ורבבות עולמות, ורק רוצה הקב"ה להיות עדות בעולם שהוא יתברך בראו, וזה הראשית מקיים כל העולם, אפילו שיהיו רשעים וכופרים מתקיים הכל על ידי הראשית, ולכן הכל תלוי בעבודת בני ישראל, שעל ידו מתעורר הפנימיות חיות העולם... (שם תבא תרמ"ט)

...דהקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית, וזה ההתחדשות מתלבש בטבע, והטבע מסתיר זאת הנקודה, כמו שכתוב "אין כל חדש תחת השמש", שאינו במילואו והתגלות תחת השמש, אבל בני ישראל הם כלים לעורר ולקבל זה התחדשות, ולכן "היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות", לתקן ולגמור זה ההתחדשות... (שם תר"ס)

...ופירוש הדברים, כי הקב"ה ברא מקומות מעוקמים גם בעולמות עליונים, שיצטרכו תיקון על ידי עבודת האדם, ובלא זאת לא היה שייכות חטא בעולם, וכמו כן על ידי התשובה מתיישבין אותן המקומות ליישר העקמימות, וזה זכותו של בעל תשובה, וכל דבר תלוי במה שלמטה ממנו, נמצא זה השב מעורר חזרת כל המקומות להשיבם לדרך הישר, ועל ידי זה מתעוררין עולמות העליונים יותר ויותר, עד שנאמר שמגעת עד כסא הכבוד, מגעת דייקא, לכן אמרו חז"ל שכל יחיד ששב מביא רפואה לעולם. (שם נצבים תרל"ה)

ועיקר פירוש אני לדודי, להיות איש ישראל יודע שנברא רק לשמש את קונו, ואין לו מציאות וצורך אחר כלל בעולם, והגם כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו, אבל הוא להיות לצורך בני ישראל... ובני ישראל נאמר עליהם אדם ובהמה, ערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה, הוא הביטול כנ"ל, שיודעין שאין להם מציאות אחר רק לדודי, וכן ודודי לי, הפירוש כן, כי כל מה שצימצם השי"ת כביכול להיות נודע בעולם ושיתגלה שם הוי"ה ב"ה בעולם, הכל לי, כמו שכתוב בשביל ישראל שנקראו ראשית... (שם אלול תרמ"ז)

החיים שמבקשין בראש השנה, כי בראש השנה נברא האדם, והוא עיקר החיים, וכל החיים בעולם באמצעיות האדם, דכתיב "אתה עשית את השמים וכו', ואתה מחיה את כולם", פירוש, כי כל הבריאה של מעשה בראשית הוא צמצום אלקות בהתלבשות הטבע, כמו שכתוב בספרים, שזה ענין הבריאה יש מאין, מה שהיה מקודם הבריאה מלא כבודו, ולא היה מציאות שום דבר יש רק על ידי צמצום אורו יתברך, ונעשה יש, וכל מה שנתפשטו הברואים הרי זה בחינת מיתה, דכל ירידה והשפלה נקראת מיתה, ואחר כך ברא האדם, ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה, פירוש שהוא הכלי, ושיחזור ויתמשך החיים מחי החיים אל כל מעשה בראשית, ולכן האדם קרא שמות לכל, שהוא המעלה ומקשר כל הבריאה אל חי החיים... (שם תרנ"ז)

שם משמואל:

...ובזה יש לפרש דברי המדרש... כך כל זמן שהיה העולם תוהו ובוהו לא נראית מלאכת שמים וארץ, כיון שנעקר תוהו ובוהו מן העולם נראית מלאכת שמים וארץ, ויצא לצורף כלי נעשו כלים, הדא הוא דכתיב "ויכולו השמים והארץ וגו'", והיינו דכל זמן שהיו נמתחין והולכין ומתרחקין מהשורש נקרא העולם תוהו ובוהו, שהיה נחשב קלקול להבריאה שנתרחקה ממקור החיים, ואילו היה מי שראה זה היה בעיניו תוהו ובוהו, כי לא היה ניכר שבח שמים וארץ, ואך כשהגיע יום השבת, והשיג רצון לשוב למקורו, זה נקרא שנעקר תוהו ובוהו מן העולם, אז ניכר שבח שמים וארץ, וזהו הפירוש נעשו כלים, מלשון כלה כנ"ל, שנעשה מהם טבע השתוקקות למעלה. 

ואפשר עוד לומר, דהנה כל הבריאה היתה צריכה להעשות על ידי צמצום למען לא יתבטל למקורו, כמבואר במקובלים, ומחמת כח הצמצום ניתן בהם הרצון להתרחק כנ"ל, והנה אין זה כל כך רבותא, אבל כאשר פסק זה וניתן בהם הרצון לשוב להמקור כנ"ל, ואף על פי כן אינם מתבטלים במציאות, זהו רבותא יותר, ומובן שהריחוק היה צורך הקירוב כדי שאחר כך כשישובו למקורם לא יתבטלו... (בראשית תרע"ד)

ברש"י, ולימדך כאן שהעולם הזה נברא בה"א, רמז שירדו למטה לראות שחת... ויש להבין דאם כן היתה צורת הבריאה לרעה, וחס ושלום לומר כן, והרי מפורש "והנה טוב מאד", ונראה על פי מה שהגדנו במקום אחר, בהא דבמדרש מי יתן טהור מטמא לא אחד, כגון וכו', העולם הבא מעולם הזה, דלרגלי רוממות עולם הבא, אי אפשר לאדם לזכות בו, אלא על ידי עולם הזה המושך לחומריות וטנופא דהאי עלמא, והאדם מתאמץ ומתגבר לברוח ממנו, על ידי זה בא לעומתו לעולם הבא, וכבזוהר הקדוש דמדבר חיצוני שהאדם בורח ממנו בא לעומתו בקדושה. על כן אם יצוייר בלתי עולם הזה שלא היה דבר חיצוני לברוח ממנו, לא היה אפשר לזכות לעולם הבא, וכמו שהגדנו במאמר הקודם, הטעם שבכל מקום שנכתב שבת בתורה נזכרו מקודם ששת ימי המעשה, אם כן זה עצמו נרמז במה שנברא בה"א שסתומה מכל צדדיה ופתוחה למטה, היינו שהטבע עצמו מושך לכל רע, כדי שתהיה בזה סיבה להאדם לזכות לעולם הבא, אם כן קלקלתו של עולם זוהי תקנתו. ומעתה יצדק בו הלשון "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", שאילו זולתו, שראייתו היא בשטחיות ראה והסתכל בו, לא היה רואה בו שהוא טוב מאד, שהטוב הוא רק פנימיות נעלמה, שהוא טוב לזכות על ידו לעולם הבא, אבל השי"ת שלפניו הנעלם כגלוי, הוא ראה את כל אשר עשה, הוא מצאו שהוא טוב מאד... (שם תרפ"ג)

ונראה דהנה כל סדר הבריאה היה במתכונת של טפל ועיקר, שעולם הבא עיקר, ועולם הזה טפל, וכמו שאמרו חז"ל (אבות פרק ד') התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, וכן ששת ימי המעשה טפלים לשבת... וכן בפירות יש קליפה שהיא שומר לפרי... וכל אדם אם עושה את הפעולה אשר נברא למענה הוא קונה שלימות, ואם הטפל הוא טפל באמת לעיקר, הרי באמצעותו נעשה גם הטפל שלם, ואם העולם הזה באמת טפל לעולם הבא, ומתקיים התקן עצמך בפרוזדור וכו', נתעלה גם עולם הזה ומתקדש, ועולם הבא מאיר גם בעולם הזה, ויקויים עולמך תראה בחייך, וכן ששת ימי המעשה אם הם טפלים לשבת באמת, הרי באמצעות שבת גם ששת ימי המעשה מיתקנים ומתעלים, וזה שרמזו (ביצה ט"ז) שבכל יום אכל לכבוד שבת, והיינו שהשבת האירה לששת ימי המעשה, וכן קליפה לפרי, אם היא שומרת לפרי יש לה חשיבות, ועל ידי כן היא מקבלת טומאה... (תולדות תרע"א)

...ופירשנו שזה שהקב"ה גובר על הטבע אינו כל כך רבותא, ועיקר כבודו של הקב"ה שהטבע בעצמו אין לו שום מציאות כי אם ברצון השם, כי כל הנבראים נבראו מאמיתת המצאו, וזה עצמו מפלאות תמים דעים, שהאש יכולה לשרוף נגד כבוד ה', כי לפי האמת נגד רצון השי"ת הרי אין לה מציאות, אלא שמפאת הצמצומים הרבים נעשית האש כמו דבר יש ונפרד בפני עצמו, שאינו מרגיש מה שהוא נגד כבוד השי"ת, וזה שאמר גבריאל אני שר של אש, כשארד לתוך הכבשן תתעלה האש לשרשה, ושוב לא תהיה לה שום מציאות לעשות נגד כבוד השי"ת, אלא מבפנים תהיה קרה ותקדיח מבחוץ. וכן לעתיד כשתתעלה כל הבריאה נאמר (ישעיה מ"ג) "כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך, כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך", היינו שאיננו צריך להתגבר ולדחות את הטבע, כי זה איננו כל כך שבח, כי עדיין אין זה מורה שהטבע אין לו שום מציאות כי אם מאמיתת המצאו, אלא שהקב"ה יותר חזק מהטבע, ועל כל פנים יש לטבע מציאות בצד מה, אבל כשהטבע כמו שהוא אינו פועל, זה מורה שבח יותר שאין לכל נמצא שום מציאות אלא ברצון ה'... (שמות תרע"ב)

ונראה דהנה במדרש (ריש חקת) זה שאמר הכתוב מי יתן טהור מטמא לא אחד, כגון אברהם מתרח... מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם. תמן תנינן, בהרת כגריס באדם טמא, פרחה בכולו טהור, מי עשה כן וכו'... ופירשנו, כי אי אפשר שיפעול דבר את מה שהיפוך לו, כמו שהאש אינה פועלת קרירות והמים אינם פועלים חמימות, כך לא היה ראוי שיצא טהור מטמא, אלא מחמת שכל הנמצאים מציאותם מאמיתת המצאו ית"ש, ואפילו טמא איננו נפרד וחולק רשות לעצמו, ואין שום מציאות בעולם אלא מאמיתת מציאותו ית"ש, והוא אחד בתכלית ואין שום נמצא בלעדיו, ועל כן מצד אמיתת יחידו וכו' יכול להיות טהור מטמא, כי שורש אחד להם, הוא יחידו של עולם, ולא לבד שיצא טהור מטמא, אלא אפילו טומאה עצמה יכולה להתהפך ולהיות טהורה מהאי טעמא, וזהו שהביא ראיה מבהרת פרחה בכולו טהור, ומסיים כנ"ל, לא יחידו של עולם... (שם פורים תרפ"א)

...אלא הטעם דבמקום קידוש השם אין מציאות האדם נחשבת לכלום, וכמו שבהמות וחיות אין מציאותן מציאות נגד האדם ומותר לשוחטן לצרכו, כי כן יובן אלף פעמים ככה מציאות האדם נגד כבוד ה', ועל כן יהרג שלא יתחלל כבוד ה'... (שם תשא תרע"ג)

...והנה משה רבינו היה נקי בלי שום פסולת, וכמו שכתוב ותרא אותו כי טוב הוא, שהיה טוב לגמרי בלי שום תערובת חלקי רע, על כן אין לחלקי הרע שום שליטה ואחיזה במקום שהוא היה מבורך ונתן עינו עליו לטובה, כי כל ענין מציאות שליטת הרע בדבר בלתי סמוי מן העין, הוא משום שיש בדבר הזה תערובת חלקי הרע, ומצא מין את מינו, וזה שאין בו תערובת חלקי הרע, אינם מוצאין שמה את מינם כלל. וכן אליהו הוא פנחס, שנפרדו ממנו כל חלקי הרע בקנאו את קנאת ה' ומסר נפשו להריגה על קידוש ה', ומהאי טעמא נמי מפני שבת כולהו ערקין לנוקבא דתהומא רבה, כי שבת היא טוב לגמרי בלי פסולת... ועל כן במקום משה ואליהו ושבת אין מקום לשליטת חיצוניים, ושראי ברכה אף בדבר בלתי סמוי מן העין... (פקודי תרע"ג)

ונראה דהנה ידוע דכל הבריאה היא בבחינת פנימיים ולבושים, והפנימיים אלו הם עוד לבושים למה שהוא יותר בפנימיות, וכה סובבת הולכת כל הבריאה, או שתקראם עצמות וכלים או תוכיים ומקיפין, וידוע עוד דכל הקפה אינה פחות משלשה הסובבים את המרכז, והם הם המתקלא חדא, הן בעולם הן בשנה, הן בנפש... קיצור הדברים, שבת בשנה, וכלי המקדש בעולם, ורגש והתלהבות הנפש באדם, הם הנקודות הפנימיות שבבריאה שעליהם נראים האור האלקי, וקדושת הזמן ונפש האדם... (שם פקודי תר"פ)

בש"ס פסחים ה', בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון וכו', להכרית זרעו של עשו שנקרא ראשון וכו', וביאר מהר"ל בפרק דרוש נאה, דבשכר השבתת שאור זכו להכרית זרעו של עשו, ובפשיטות שעשו הוא חמץ ושאור של כל העולם, ונראה לבאר דהנה דבר בריאת העולם היה השתלשלות הרוחניות לתוך הגשמיות, כמו נשמה בגוף, והכוונה שתהיה הרוחניות נראית מתוך הגשמיות כתפוחי זהב במשכיות כסף, וכמו נשמה, שאף שאינה נראית בהתגלות לעיני החומר, מכל מקום בגוף האדם נראה מתנועותיו שיש נשמה בקרבו, כך היתה הכוונה שתהיה נראית ונגלית הרוחניות מתוך הגשמיות, וכן על אופן זה למעלה למעלה עד שידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו', אך כחו של עשו הגיאות שבו מכסה על הפנימיות, לומר שהוא הפנימיות, וזה שפושט טלפיו ומראה שהוא טהור, ומטמין טומאה שבו הוא מבפנים, ועל כן כחו כל כך גדול כי הוא כח פנימי רע, ועל כן יש לו כח זה להתגאות ולומר שהוא תכלית הבריאה ופנימיותה, ועל כן יש לו כח להסתיר בפני הרוחניות שלא תהיה נגלית מתוך הגשמיות, וזהו שבמדרש תנחומא (סוף תצא) כל זמן שזרעו של עמלק קיים, (שהוא תמצית הרע של עשו), כביכול כאילו הפנים שלמעלה מכוסה, ולעתיד כתיב ולא יכנף עוד מוריך. וגסות הרוח שבו היא המקלקלת את כל כוונת הבריאה, כמו חמץ ושאור המחמיצים את כל העיסה... וזהו כחו של עשו, שהשקר מסתיר את האמת, ועל כן חמץ אוסר במשהו כענין גסות הרוח... (ויקרא פסח תרע"ט)

...ומכל מקום יש לומר, היות ידוע שמעת חטא עץ הדעת טוב ורע כל הנבראים התחתונים יש בהם תערובת טוב ורע עד עת קץ, שרוח הטומאה יעביר מן הארץ, וכמו שתאמר שאין המורכב יכול לסבול את הפשוט, כמו כן תאמר שאין המורכב מטוב ורע יכול לסבול את מה שאין בו שום שמץ תערובת טוב ורע, ועל כן אש של מעלה שיצאה מלפני ה' שלמעלה מכל שום שמץ תערובת רע, לא היה בכוחם של מורכבים מטוב ורע לסבלה, הגם שהיתה מתמדת כל ימי בית ראשון נראית לצדיקים ולבלתי צדיקים, אינו דומה לתחילת יציאתה מלפני ה'... (שם שמיני תרע"ד)

ונראה בטעמו של דבר, דהנה ידוע שמפאת עירוב טוב ורע אי אפשר שימצא דבר שיהיה כולו טוב או כולו רע, אלא הכל בתערובת, ומכל מקום כמו שהעולם נידון אחר רובו, כן בדברים האסורין והמותרין נדונין אחר הרוב שבהם, ובדברים המותרים הרוב הוא חלקי ההיתר, ומיעוט חלקי הרע בטלין ברוב החלקים של היתר, ובדברים האסורים הוא להיפוך. וזהו הענין דבש"ס סנהדרין י"ז אמר רבי יהודה אמר רב אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה... ונראה לפרש, דטעמי טומאה הם מקבילים לחלקי רע וטומאה שבו, וסומכוס היה מוצא בו במספר ארבעים ושמונה ניצוצי טומאה, על כן עלה בידו גם על פי נגלה מ"ח טעמים, וכן נמי על דבר של טהרה היה מוצא בו מ"ח ניצוצי טהרה, על כן עלה בידו גם על פי נגלה מ"ח טעמי טהרה... (שם מצורע תרע"ו)

...ועל כן יובן כי בהתהוות הדבר לפועל יצדק יותר לשון אמירה, היינו בלתי חיבור, כי כל התהוות הנבראים היא על ידי צמצום שבלאו הכי היו בטלים במציאותם, ועל כן נקראו עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, ולא דברות, שהרי כל מהות הנבראים הוא על ידי בחינת אמירה ולא בחינת דבור, אך אחר שכבר הוא בפועל ונצרך לכח הקיום והעמדה שהטבע משתנה בכל עת פושט צורה ולובש צורה, ולמען יתמיד בקיומו שייך לשון דיבור, שעל ידי שהנבראים יש בהם חיבור להשי"ת יש בהם נמי כח הקיום בצד מה, ועל כן העליונים שיש להם חיבור יותר, יש בהם כח הקיום ביותר, והמלאכים נקראים עומדים, שהם תמיד בבחינה אחת בלתי משתנה, ועל כן להתהוות הדבר לפועל כתיב כי הוא אמר ויהי, אבל למען יהיה בו כח הקיום שלא ישתנה, כתיב הוא צוה ויעמוד, שלשון צוה הוא מעין לשון דיבור... ולפי האמור יובן שהעליונים שאינם בלי שינוי ועומדים תמיד על מתכונת אחת, די להם באמירה אחת, אבל התחתונים שיצר הרע מצוי בהם, הגורם שינוי בכל פעם, נצרכים לאמירה שניה, למען יהיה בהם בהכרח קיום בצד מה... (שם אמור תרע"ד)

ונראה לפרש על פי מה שכתב בעל אור החיים (בראשית) שהבריאה היא רק לשבעה ימים, ובכל שבת מתחדשת הבריאה עוד לשבעה ימים, וכן לעולם, וזהו "שבת לה' אלקיך", שחוזרת כל הבריאה לממציאה, וחוזר השי"ת ובורא אותה כבראשונה. ויש לומר שכמו שהבריאה היא בכלל, כן היא נחלת ארץ ישראל לישראל נמי, היינו שניתנה להם רק לשבע שנים לעבוד את האדמה וחוזר ונותן להם עוד לשבע שנים... (שם בהר תרע"ד)

והנה זקני זצללה"ה מקאצק אמר כי הנקודה של אמת היתה רק לכהן גדול בשעה שנכנס לקדש הקדשים, ביאור הדברים, דהנה אמת אמר אל יברא (האדם) שכולו מלא שקרים, והיינו שמטבע הבריאה אין בה מדת אמת, מאחר שכל הבריאה היתה רק על ידי צמצום והסתר, דאם לאו הכי היה העולם מתבטל במציאות, וזה ההסתר וההעלם איננו מדת אמת, כי באמת אין עוד מלבדו, ועל כן הטבע מושך בנבראים היפוך מדת האמת, אך האמת נסתרת, ואי אפשר למצא מדת האמת אלא במה שהיא תכלית הפנימיות, ויש נקודה פנימית בכל אדם שכמעט אין האדם מרגיש בה, והיא נקראת בתולה ואיש לא ידעה, והנה ידוע שכהנים הם פנימיים, וכהן גדול הוא פנימיות שבפנימיות... ויש פנימיות בעולם הוא קדש הקדשים... וכן יש פנימיות בשנה זה יום הכפורים... שבאשר הוא פנימיות שבשנה מתיחס ביותר להשי"ת, ועל כן ביום הכפורים כשנכנס כהן גדול לבית קדש הקדשים נקבצו ובאו כל הפנימיות שבעולם שנה נפש, ונתעורר תכלית הפנימיות שטמון בתוך תוכו של הכהן גדול, ומאירה בו מדת האמת כאילו הוא איש אחר ובטבע אחר בו, כמו טבע האבן העכורה שנתהפך כנ"ל מחמת ניצוצי השמש... (במדבר נשא תרע"ג)

ונראה דכל אחד מאלה שלשת העולמות הנ"ל מחולק נמי לשלשה, באופן שיצדק לומר עליהן שהם שלש של שלש שלש, עולם התחתון הוא חוצה לארץ, וארץ ישראל וירושלים, וירושלים עצמה כוללת בתוכה שלשה מחנות, מחנה שכינה לויה ישראל כנ"ל. וכמו שהעולם התחתון מחולק לשלשה, כן נמי העולם האמצעי והעולם העליון, והנה ז' רקיעין אלו כוללין בתוכם העולם האמצעי והעולם העליון, וכל אחד מהם מחולק לשלשה, היינו וילון רקיע שחקים הם השלשה של העולם האמצעי, באופן שוילון הוא התחתון, שהוא עולם המעשה שבעולם האמצעי, וזהו שמחדש בכל יום מעשה בראשית, רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות המסבבים על ידי השירה כנ"ל, הוא העולם האמצעי שבאמצעי, שחקים שטוחנות מן לצדיקים, שהמן מתייחס לשכל כידוע, הוא העולם העליון שבעולם האמצעי, ועד כאן מגיע העולם האמצעי. ומשם ולמעלה מתחיל העולם העליון, זבול הוא העולם התחתון, עולם המעשה שבעולם העליון, ועל כן בו מזבח בנוי ומיכאל מקריב עליו קרבנות, מעון שבו כתות של מלאכי השרת שאומרות שירה הוא העולם האמצעי שבעולם העליון, מכון וערבות הם העולם העליון שבעולם העליון, ועל כן נאמר בהם ואתה תשמע השמים מכון שבתך... (שם קרח תרע"ז)

והראהו הקב"ה מטבע של אש מתחת כסא הכבוד ואמר לו זה יתנו, כזה יתנו, הכוונה הראוהו שאף שהיא חתיכת דומם יש בו גם כן רוחניות, שהרי דוגמתו למעלה של אש, כי בכל דבר יש רוחניות, שמזה התהוותו וקיומו, דלולי כן אין לו מציאות, דאין עוד מלבדו כתיב, ובכל קניני האדם יש רוחניות השייך לנפש האדם, וכידוע דאתה מחיה את כולם, וזה ענין וינצלו את מצרים, שלא יאמר אותו צדיק וכו', ברכוש גדול לא קיים... (שמות שקלים א)

...וזה שכתוב מלאה הארץ קניניך, אומרים בשם הרבי רבי בונם זצ"ל שכל העולם כולו מלא רק לקנות אותך, היינו שבכל הבריאה יש דברי תורה ללמוד ממנו, וכמו שמצינו שאברהם אבינו קיים כל התורה כולה, ומהיכן למד, רק למד מכל הבריאה שמלאה דברי תורה... וכתיב והלכת בדרכיו, שכל המצוות הם דרכיו של הקב"ה שהאציל להנהגת העולם, והוא מקיים המצוות תחלה, ונצטוו ישראל ללמוד מזה לילך בדרכיו... (דברים ראש חודש אלול ג)

ר' צדוק:

וביאור זה, כי התחלת ההרכבה היא בבריאת העולם, כי מתחלה היה הוא ושמו אחד, והיה אחדותו הפשוטה מתפשטת עד אין קץ וסוף, וכשעלה ברצונו הפשוט לגלות מלכותו ולבראות יצורים הנה אם היה הנבראים גם הם אחדים פשוטים לא היו נבראים אלא בוראים והם והוא אחד, כי האחד לא יתרבה, כי אם יתרבה אינו אחד אלא יותר על אחד, ולכן היתה תחלת הבריאה לבראת מורכבים... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד לז)

ביאור זה כי בכל יצורי העולם יש ב' כחות אלו שהם כח המרכיב וכח הנרכב, כי לולי זה לא היה אלא מורכב אחד הנרכב מאחד הפשוט, כי מאחד פשוט לא יצא אלא מורכב אחד כאשר אמרנו, וכדי שירבו המורכבים צריך שיהיה במורכב ההוא עוד כח להרכיב מורכב אחר, וכן האחר אחר עד אין קץ ועל יד זה מתרבים המורכבים. ולכן כשנתגלית העולם שהוא כח ההרכבה ניתן כח ההרכבה במורכבים גם כן, ולכן הוא מתפשט כח ההרכבה עד אין קץ, שהרי כל מורכב הרי נרכב על ידי כח זה ויש לו גם כן כח ההרכבה עד אין קץ.

ולכן אמרו יותר ממה שעגל רוצה לינק פרה וכו'... והיינו כי כח המרכיב ומשפיע רודף אחר כח המושפע להשפיע לו ולהרכיבו בעבור כח המרכיב שנודע בו. אבל אין המורכב רודף אחר המרכיבו, לפי שמורכב הוא פחות במעלה מן המרכיב והעלה מן העלול. וכבר אמר החכם למה נמצאו החכמים בבתי העשירים ולא להיפך, מפני שהחכם ידע מעלת העשיר אבל העשיר לא ידע מעלת החכמה, והדברים עמוקים למבין...

ואמנם מה שצד רביעי פתוח הוא כי על ידי סתימת צד הרביעי היה מורה חזרת כח ההרכבה למרכיב הראשון ויהיה חוזר חלילה על דרך החיות רצוא ושוב הידוע ליודעים, וזה הוא חזרה לכח היחוד העליון שהוא בחינת ממלא כל עלמין, רוצה לומר היחוד האמיתי שיתגלה לעתיד על מילואו ושלימותו, והוא מתגלה על ידי מעשה התורה והמצות אשר נוסדו על כך לגלות היחוד האמיתי בבחינת ממלא כל עלמין. אבל בריאת העולם שהיתה על ידי כח הצמצום שנתצמצם כח יחודו יתברך ונתעלם מן העין, ונראה כח ההרכבה ופירוד מן היחוד האמיתי, ובבחינת סובב כל עלמין, וזהו יסוד בריאת העולם כולו להיות מקום לברואים שונים ולכחות שונות ולכח הרע ולתורה ועבודה וכידוע ליודעים. לכן הבי"ת שהוא כח ההרכבה שבו נברא העולם להיות המורכב מורכב ולא להיות חוזר ומתייחד ויהיה הכל אחד באין היכר מורכב ומרכיב, ולכן צד הרביעי פתוח... (שם שם עמוד לח, וראה שם עוד)

ובתנחומא שם מסיים, ומי הן המלאכים אלו שמשמרין אותו מן המזיקין וכו' מכריז לפניו ואומר תנו כבוד לצלמו של הקב"ה, לפי שכל העולם כולו מלא רוחות ומזיקים. פירוש שכל ענייני העולם הם מלאים דברים מזיקים לנפש מכל צד, כח חמדה וכל חפץ הנמצא בבריאת העולם הוא מעורב טוב ברע, הטוב כאשר ישתמש בו רק לרצון השי"ת, והרע להיפך, וזהו שמלא מזיקין. והגדר לזה היא התורה, כמו שאיתא בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין, שהיא השמירה שעל ידי כל מצוה ממצות התורה שמקיים נמסר לו מלאך אחד, רוצה לומר כח הקובע ועומד שאין יכול לנטות כלל אל הרע... (שם שיחת מלאכי השרת עמוד יט)

ראה עוד ערך מלאך ובריאה שם עמוד לט.

...כי חומר הלב ומוח הוא כחומר כל הגוף עפר מן האדמה, והיינו כי תכלית הבריאה היא העשיה הגופנית, כי אין תכלית בריאת המלאכים והשכלים הנבדלים מצד עצמם, רק מצד צורכם על התכלית המכוון שהוא האדם הגופני שבעשיה הגופנית, ואם כן גם העולם המלאכיי הלבביי והמוחי שהם נבראים מחודשים ולא נאצלים הם שכונים על הגופני ונשענים ששם הוא משכנם, שרק לתכלית זה היה בריאתם, ולולי הגופניי לא היה שום מקום ומשכן להם. והעשיה הגופנית הנראית לעינינו משמים והארץ וכל צבאיהם זהו חומר הבריאה. אבל הנפש שבבריאה הם רוחניות כחות העולמיים כולם, הכח המעשיי של גמר המעשה שעל ידו יוצא המעשה לפועל הוא הנקרא בפי המקובלים עולם העשיה הרוחני, וכחותיו הרוחניים הם מלאכי מים שבזוהר שהם כחות השלמת המעשה כנזכר לעיל. (שם עמוד ס, וראה עוד ערך מזל)

...וכמו שהראש שלו ממקור קדוש יוצא כך הסוף, ומאחר שראשם וכתרם הוא רגלי מלכות דקדושה שהוא ממש סוף מעשה, כך מדה כנגד מדה סוף מעשה ורגלי מלכות שלהם חסד, והיינו שבגמר מעשה אין כאן רע באמת כי סוף הכל לטובה וחשב מחשבות לבלתי ידח, ואין כאן גוף רע באמת כלל. וזה סוד מה שאמרו שקר אין לו רגלים בשבת ק"ד א', ומה שאמרו בברכות והנזקין שרגלי השדים כתרנגולים ואין כאן מקומו להאריך. והיה זה על ידי יום השבת שהוא תיקון אדם הראשון, וכמו שאמרו ז"ל שאדם הראשון אמר מזמור של יום השבת, שאז נתקבלה תשובתו, וכן יהיה בסוף הכל התיקון שחוזר למקורו, ואין הקב"ה מניח שישתלם הרע ולכך אין שום בריה שיהיה רע גמור רק הכל מעורב טוב ורע, וכמו שאיתא בשבת ע"ז ב' שהכל יש בו תועלת. וכן לעתיד יתוקן הכל ולא יחסר שום בריה מן העולם, וגר זאב וגו' ונחש וגו' ואפילו באומות העולם נאמר אז אהפוך וגו', שיהיו עבדים לישראל כמו שיתבאר לקמן, כי אז יהיו ישראל מתדמים להקב"ה זה לעומת זה... (שם שיחת שדים עמוד פה, וראה עוד ערך שד)

...כי לעולם כשהקב"ה מתחיל לחדש דבר אז הוא מתפשט בכל העולמות ועד שמגיע גם לעץ הדעת טוב ורע ולעולם הזה, וגם כחות הרע שיסד השי"ת להיות להם מציאות דמיוני קולטים גם כן אותו דבר המתחדשת ועושים גם כן, רק להיותו זה לעומת זה הוא ממש להיפך, ולהיותו מפעולת השי"ת להיות כן ברישא חשוכא והדר נהורא כי יתרון האור ניכר רק מן החושך, לכן הם מתחילים לפעול קודם, ומזה זורח האור כטעם ישת חושך סתרו, כי שם הוא נסתר... (שם שם עמוד פט)

כשהקב"ה מרומם איזה דבר טוב בעולם אז ממילא אותו דרגא בסט"א משתפל, וכן להיפך כשרואה איזה דבר רע בתכלית השפלות ידע כי אותו דבר בקדושה הוא בתכלית הרוממות. וכמ"ש "כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים", ונאמר "וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק", באותו דבר שזה נגדע זה נתרומם, ונאמר "אמלאה החרבה", ודרז"ל מגילה ו' קסרי וירושלים וכו', פירוש ששניהם במדריגה א' במלכות, וכל אומה יש לה כח מה, כמ"ש אופיה של אומה זו וכו'... והיינו שבאבדן אותה אומה נתבטל אותו כח, ובכל דבר יש גם כן טוב כידוע, ואז נתרומם אותו כח הטוב. וכמו באבדן סדום שהיו אבירי לב הרחוקים מצדקה, נתבשר לידת יצחק שהיה גם כן גבור הלב כנודע. וכן באבדן מצרים היה הכנה למתן תורה כידוע מחכמת מצרים שהיתה מופלגת... (חלק ב צדקת הצדיק קנ, עמוד מט)

כל עניני העולם וכל הנבראים מזכירים לאדם שיש בורא, וכמ"ש ברכות ו' כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, פירוש שידע זה על ידה ויכיר שיש בורא עולם. וכמו ששמעתי על "מלאה הארץ קניניך", פירוש לקנות על ידם אותך. והשי"ת מזמין לאדם בכל יום דברים וענינים שונים אולי על ידם יבוא לזכירה בבורא. כי באמת ההצלה משכחה זו אינה ביד האדם, דלכן לא נאמר אנכי (ה' אלקיך) וגו' בלשון צווי, שאי אפשר לצוות על הידיעה דאנכי שלא ישכח, שצויווי הוא רק מה שביד האדם לקיימו, וכששוכח הרי הוא שכח מזה ושכח גם מהמצוה, רק צריך לסייעתא דשמיא, והסייעתא דשמיא הוא על ידי לא יהיה וגו'. פירוש לאלקים כח ויכולת בכל מקום, והיינו בכל שימושו בכחותיו באיזה כח מכחות הגוף ראיה או שמיעה או מעשה או הילוך וכיוצא יכיר שהשי"ת הוא הנותן לו כח זה... (שם צדקת הצדיק רלב עמוד קי)

...ומספר ז' ידוע שכולל מספר הכחות שיסד השי"ת בבריאה בכל עניני הבריאה. וז' שמות ליצר הרע (סוכה נ"ב א') הם מצד ז' כחותיו, וכאשר יבאיש שמן רוקח הוא ז' פרושים הנ"ל, שכנגדם בקדושה ז' זמני קודש שיש לישראל מצד קדושת הזמן, שבת ויום הכפורים ויום טוב וחול המועד ור"ח וחנוכה ופורים. ומצד קדושת המקום ז' שמהר הבית ולפנים שנחשבו בסוף פרק א' דכלים... (שם ישראל קדושים י עמוד קיט)

וידוע דשם "רע" בעיני השי"ת הוא בפגם הברית, כמ"ש בער "רע בעיני ה'", ובדוד המלך ע"ה באותה מעשה "והרע בעיניך עשיתי". וזהו שורש הרע שבבריאה שהוא בריאת הערלה החופפת על ברית קודש, שאינה נקראת אלא על שם הגוים, כמ"ש "כל הגוים ערלים", כדתנן בנדרים דזהו שורש הרע דגוים שהוא בבריאה. ועל זה ניתנה מצות מילה לישראל שהם יכולים להסיר אותו הרע שבתולדה, כי אצלם אינו בשורש רק כקוצים הסובבים לשושנה והוצי לאסא. והגם דגם בישראל יש אחיזה לרע באותו אבר, דזהו הנגיעה בכף ירך יעקב שהיה כח למלאכו של עשו לקטרג שם, דשם יש שורש מה לסכלות מעט שבתולדה, שעל זה אמר "בעון" מלא, אפילו חסיד שבחסידים אין מתכוין אלא להנאת עצמו... דדבר זה יהיה רק לעתיד על ידי השי"ת שיסיר לב האבן בזביחת היצר הרע... (שם שם עמוד קכ, וראה עוד ערך יצר הרע לשם)

...שענין כתיבת התורה הוא ענין בריאת העולמות כולם דוגמת הקב"ה כנ"ל, שאם אתה (מחסר אות) וכו', כידוע שסדר הבריאה מסודרת על אופן היותר מתוקן מאת האומן המופלא השי"ת, וכמו המורה שעות המסודר מן האומן על אופן הראוי אם ישנו סדרו או יגרעו או יוסיפו יתקלקל כל מכוון הבנין אשר הוא רק כאשר יהיה בסדר המכוון ההוא. וכך סדר העולם היש אומן גדול מבוראו מסתמא סדר חלקי כחות החיים שבו הם על סדר המכוון ביותר וכולו היקף סדר אחד אשר על שמו נקרא התורה שירה כנ"ל, שהיא כטבעת או אצעדה המקיף סדר שלם כהעגולה שהיא סדר שלם זה רצוף אחר זה חלק אחר חלק, ואם יחסר קצת ממנו הרי נחרב הסדר כולו... (חלק ג דובר צדק עמוד ז)

...והוא בסוד נעוץ סופן בתחלתן, וכמראה הבזק שהוא במקום שכלה חוזר ומתלהט, וכמש"ל אף הוא יחיד בתחתונים, שאמת מארץ תצמח, ורק דעולם העשיה ומשם יצמח ויתגלה תכלית עומק היחוד על ידי האדם ששרשו למעלה מעולם האצילות, והוא מגלה שגם הרבוי הזה הוא יחוד גמור, וכמשנ"ת סוד זה למעלה ראש, רק שהוא מילוי היחוד וכמש"ל, והם באדם מחשבה שבמוח ורצון והרגש שבלב וכחות האברים שבדם ובכבד, ויציאת הפעולה על ידי מעשה האברים. וד' כחות אלו הם נגד ד' עולמות אבי"ע כמ"ש במקום אחר, והם נגד ד' המספרים הנ"ל שהם ד' שמות הידועים לחכמי ההנדסה, שהם נקודה וקו ושטח וגשם. הנקודה היא שאין לה שום התפשטות והיא חכמה שבמוח, כידוע שהחכמה נקראת נקודה בכל מקום בזוהר, שאין לו תפיסה ולא קיימא לשאלה ואינו בעל קצוות כלל, שהוא דבר המגודר במקום וקיימא לשאלה, מה שאינו כן המחשבה אינה מוגדרת כלל בקצוות שאינה בעלת גבול ומקום כלל, ולכך היא נקודה. והקו הוא בעל ב' קצוות שיש לו התפשטות א' וממנו נתהוה ב' קצוות, והוא עץ הדעת טוב ורע, והוא הלב באדם כידוע ששם עץ הדעת טוב ורע, לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, שההרגשה היא רק בב' קצוות והם טוב ורע. ושטח הוא בעל ד' קצוות והוא כחות המתפשטות מן הלב שהם מתפשטים מן הלב והנהגתם היא על ידי החכמה שבמוח.

והנה מצד הלב ההרגשה בטוב ורע היא רק מה שאדם מרגיש במתוק ומר ונאה ומגונה, וזהו נקרא טוב ורע כמ"ש בזוהר דרע היינו רע לבריות. וזהו המורגש לאדם עצמו שהוא גם כן מכלל הבריות מה שהוא רע להם ונודע ונרגש להם. אבל הרע לשמים וטוב לשמים, דהיינו צדיק ורשע, והוא בענין איסור והיתר טמא וטהור שהוא מצד התורה וחכמה העליונה זה מושג מצד החכמה... רק שבמקומה במוח שם אין מקום לרע כלל... רק ההתפשטות בכח האברים שהם הנשפעים מן הלב, ששם יש גם כן הנטיה לרע ממילא מצד החכמה יש גם כן נטיה לאיסור. וזהו ד' קצוות טוב ורע ואיסור והתר שהם ב' המרחקים אורך ורוחב, אבל בגובה אין להם התפשטות כל זמן שלא יצא לפועל במעשה... וביציאה לפועל נעשה בעל ג' מרחקים וו' קצוות שהוא התפשטות האורך והרוחב, דהיינו הטוב לשמים וטוב לבריות בגובה גם כן, רוצה לומר שיהיה הטוב בשלימות כפי עומק המחשבה של מעלה שעל זה רומז הגובה, וזהו ענין נעוץ סופן בתחלתן. ולכך בענין הטוב ורע שבין אדם לחבירו השיעור בעשרות, ולענין איסור והיתר השיעור במאות, ולענין בריה ודבר שהוא חשוב שבריה היא קומה שלימה והוא שלם מכל צדדיו ובעל ג' מרחקים ביטולו בשלימות הג' מרחקים שהוא באלף... (שם דובר צדק עמוד טז, וראה שם עוד)

ואמר דעובדא דבראשית רוצה לומר מעשה בראשית דהיינו הבריאה מצד שהיא בריאה ונראה הנבדלת מהשי"ת היא משתלשלא על סנפירוי דדא. פירוש סנפירין הוא ששט בהם, ורוצה לומר על שטיטת תנין זה ותנועותיו נתייסד כל מדרגת המעשה בראשית איך היא מצדה נראית מובדלת מעצמיות דהשי"ת הוא רק על ידי שורש הרע שברא השי"ת, פירוש שרצה שיהיה מציאות טעות כל כך עד שיחשובו שעולם בלא מנהיג. ועל זה ממש שהם תכלית הרע הגמור שהוא העדר ההכרה שהכל מהשי"ת והשורש הנעלם היינו עומק ראשית דמחשבה זה ברצון השי"ת שרצה שיהיו נמצאים מחשבות ורצונות ופעולות כאלה בעולם. נמצא שורש נעלם זה הוא משתרש בשרשין עילאין, רוצה לומר בעצמות רצון השי"ת שרצה שיהיה כך. רק מכל מקום מאחר שרצון זה הוא מצד הבריאה שיש מקום לדבר נבדל, אם כן הרי גם רצון זה נברא ומחודש, כי בזולת בריאה שרוצה לומר דבר נבדל מהשי"ת כהבדל היש מאין, אי אפשר להיות מקום לרצון זה כלל. ואם כן גם שורש רצון זה נראה כנבדל מעצמות השי"ת, אבל באמת הוא מעצמותו ית'. ונמצא מצד הפעולות דרע דהיינו שמחשיב כל הבריאה לדבר נפרד מהשי"ת, אז גם שורש הרע נעשה נפרד מהשי"ת, וכאלו הוא שורש רצון נפרד הרוצה שיכירו שהעולם נפרד מהשי"ת. וזהו עומק ראשית ושורש הנעלם דרע שעומק ראשית דמחשבתו הוא שיהיה מחשבות ורצונות אלו. אבל כאשר מכיר שהעולם הנראה לנפרד הוא הכל מהשי"ת שבראו והוא מלכו ואדונו, שזה נקרא מעשה בראשית, אז ממילא מכיר דגם התנין הגדול רוצה לומר שורש הרצון להיות מציאות לרע הוא גם כן מהשי"ת, שמכלל הבריאה היה גם כן שורש רצון זה. ונמצא נתתקן שורש הרע, שמאחר שמכיר שהוא מהשי"ת אינו שורש רע ונמצא כל השתלשלות הבריאה על קוטב רצון זה שיהיה אפשרות גם כן לחשוב שהבריאה נפרדת מהשי"ת, דלזה היה עיקר הבריאה דמעשה בראשית... (שם עמוד קיז, וראה עוד אדם-בחירה וקלפה)

ועיקר כח החסרון שבעולם נקרא אשה ונוקבא כנודע, שעיקר החסרון שמבקש השלמה וירד לעולם רק כח השורש הנעלם דהשלמה והוא מבקש שיושלם בשלימות זה נקרא תאוה ויצר לב האדם שחושק לאותו קב, שעל זה נאמר שלשה לא תשבענה, כי אותו קב דשורש הנעלם הוא בהתפשטות, והחסר רוצה שיושלם להיות כמו הקב גם כן בהתפשטות. ובאמת זה אי אפשר כי התשעה קבין שהם היש מאין הרי הם בהגדרה וצמצום דמזה הוא הישות, כי בהתפשטות לאין סוף הוא אין ולא יש, כי היש הוא המגודר, ומכל מקום אין לו שביעה שרוצה להתדמות לעילתו ומשפיעו... (שם עמוד קעא, ועיין שם עוד)

פילוסופים קדמונים אמרו כי אין הנאה ומגונה וטוב ורע וכל המציאות וכיוצא אלא לפי הדימוי, שאם ידמה לאחד נאה הרי הוא נאה, ואינם מציאות באמת לעצמם, ואריסטו הקשה עליהם כי אם כן יהיו שני הפכים בנושא אחד, אם ידמהו ראובן נאה ושמעון מגונה. ואין זה קושיא, שזהו אלו היה הנאה ומגונה מציאות בפני עצמו היה קשה, אבל כיון שאינו מציאות בפני עצמו כלל אלא בלב הרואה ומדמה אם כן אין ההפכים בנמצא אחד אלא בב' נושאים, ראובן ושמעון, וזהו "כל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו", שכפי קריאת האדם כן שמו באמת. (שם קומץ המנחה לב עמוד ז)

ראה עוד אלקים-ומציאות לחלק ד ליקוטי מאמרים עמוד רה.

והנה ידוע מהר"ב ז"ל דשמיני עצרת הוא נגד שלמה המלך ע"ה, כי דוד ושלמה לעולם תכופים... וידוע דכל מגמת שלמה הע"ה להשיג אור זה דמשיח, ושיהיה בניינו הבנין האחרון המקווה. ובאמת עלתה בידו ברוחניות, שקיימא לן (חגיגה ג') קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא, והיינו קדושת שלמה. אך לא בגשמיות והתגלות לעיני בני אדם שהרי נחרב. אך החורבן הוא כטעם שבירת הכלים, ולעתיד יתגלה כי גם גוף בניינו קיים לעד. אך מכל מקום למראה בני אדם היה טענה אליו, ולכך נכתב בכתוב עליו מה שנכתב... והוא סוד התגלות האור איך באמת לאמיתו גם גשמיות הגוף הוא ממש דבוק בהשי"ת, כי השם הוא שורש החיות וחיות שלהם ממש הקב"ה. ונמצא הכלים גם כן ככלים שלמעלה דידוע באצילות איהו וגרמוהי חד, שגם הכלים אלקות כנודע, וגם הגוף קדוש...

...ונמצא דיש ב' מיני אור מקיף, הא' במדרגת יושר והב' במדרגת עגולים, והעגולים גדול מהיושר בזה אף על פי שבאור פנימי העגולים במדרגת נפש שהוא למטה ממדריגת רוח דיושר, וכן האור מקיף דעגולים שהוא כפי ערך האור פנימי קטן מאור מקיף דיושר שהיא כפי ערך אור פנימי שלו, מכל מקום זהו מצד האור פנימי, והאור מקיף מצד חלקותו הנמשך מן האור פנימי כמו שיש חילוק דרך משל מן אור מקיף דאדם לאור מקיף דבהמה וכמובן. שמה שהוא מושג בשוה לכל בהכרח הוא פשוט יותר ממה שאינו מושג אלא לכל אחד לפי מה שהוא אדם ובעל שכל. אבל האור מקיף, דהיינו העדר השגה לשום נברא שאין בו השגה בפנימיות רק בסוד מקיף, אם כן ודאי גדול הוא ההשגה, והאור הנעלם בשוה מכל הנבראים אפילו מבעל שכל היותר גדול מאור מהשגה הנעלמת במדרגות כפי איכות הבעל שכל המשיג.

ולכן לגבי אור פנימי שהוא אור המושג למקבלים היושר גדול מעיגולים, אבל לגבי אור מקיף שרוצה לומר אור הנעלם מכח ההשגה דכלי קבול ונשאר רק בסוד מקיף (כמו למשל האדם משיג השמים שרואה בעיניו, אבל רחוק הוא מהם להגיע עד תכלית עניינם שקראום הקדמונים גשם חמישי שלא נדע איכות ענין גשם ההוא רק נודע ונראה לנו שיש גשם שמימי המקיפנו) העיגולים גדול, וכמו שהוא בכלל האור מקיף דכללות העולמות שהוא המקום פנוי ואויר הקדמון שהאור מקיף הוא עצמות אין סוף הוא אור מקיף הכללי בסוד יחידה, והוא גדול מאור מקיף הפרטי המתחלק לכל כלי וכלי מן הכלים שבפנים. וזה סוד נעוץ סופה בתחילתה, דראשית הכל מצד האור מקיף הוא עיגולים וכן סוף הכל מצד האור פנימי הוא עגולים, ולכך האור מקיף דבוק לעגולים, והאור מקיף דבעגולים שהוא סוד יחידה הוא דבוק ממש בעגולים, כי מצד היחוד הזה שהוא יחיד ומיוחד ממש נגלה תיכף אור העיגולים, רוצה לומר היחוד גם בפנימיות בענין ממלא כל העולמות דבמדרגת היחוד. על זה איתא בספר יצירה לפני אחד מה אתה סופר, דלא שייך כלל לומר פירוד וחציצה בשום ענין בעולם, וכל העולמות אין חוצצין לפניו כלל, דאלו היו חוצצין אם כן אינו יחידה. ואם כן מדרגת יחידה היא עצמה גלוי מדריגת העיגולים שהוא אור פנימי של כל הבריאה כפי התיקון שאין שם שבירה כלל.

ואמנם תרין עיינין שהוא האור מקיף בסוד יושר כנ"ל הם נחתין תרין דמעין לימא רבא על שבירת הלוחות כדאיתא שם בתיקונים, ואף על פי שמצד המקיף גם שברי לוחות מונחים בארון, מכל מקום אור מקיף זה הוא כפי מדת ומדריגת האור פנימי וחלוק למדריגות. ואם כן בשברי לוחות דאין שם אור פנימי רק רשימו גם אור מקיף הזה הוא רק כפי מדריגה זו דאור פנימי שהוא הרשימו דהעדר האור כנ"ל, כך האור מקיף שמהעינים הם התרין דמעין דנחתין לימא רבא, היא מדת המלכות כידוע, שזה מדת העגולים והשבירה שהוא במידה זו כנ"ל... (שם שם עמוד ריא ועיין שם עוד)

והכל אחוזים בנפשות מבני ישראל, אפילו בעלי חיים טמאים ואומות העולם, וכמש"נ יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, דכל העולם כולו לא נברא אלא בשביל ישראל, שהם יכירו על ידם כח מלכותו ית' ועומק מחשבה העליונה הניכרת מתוך מעשיו, וכולם מקבלים חיותם מהנפשות דישראל שהם אחוזים בעצמיות אותיות המחשבה ועל ידיהם הוא השתלשלות דמחשבה להגיע לסוף מעשה. ולעתיד כשיבוקש עון ישראל ואיננו שיהיו כולם צדיקים ויבוער הרע ויצר רע מן העולם יתבטל גם הטומאה מבעלי חיים... (שם מחשבות חרוץ עמוד פז)

חכמה ומוסר:

...אבל דע בני כי קצרתי מאד, כי המתבונן בבריאה למה ברא ולמה נבראה ישתומם מאד על רוב טובתו אשר מוכן לנבראים בעת שישמח ה' במעשיו, שמח לא נאמר אלא ישמח, בעת שיוגמר העת להטבה, כראוי לבורא אשר הוא כל יכול, וכל דרכיו יתברך להטיב בלי תכלית, כשיחשב האדם זאת ישתומם מאד, ומוליד תשוקה באדם להיות מן המוצאים חן בעיניו יתברך, כי עצמו מספר רוב העונג המוכן להם... (חלק א כה)

הנפש אשר עשו בחרן, הענין כי הנה ידוע כי יש כמה עולמות, אצילות בריאה יצירה עשיה, וכולם רוחניים כמו אצילות בריאה יצירה, ועשיה לבד הוא עולם הגשמי, אשר נקרא עולם המעשה, וכל המצוות המעשיות הם רק בעולם הזה, וכך היה רצון הבורא יתברך, שעל ידי המעשים האלו דוקא כהלכתם אז יעשו רושם ותקון גדול בכל העולמות הרוחניים. והנה כבר ביארנו במאמר "דרך חכמה", להראות כי כן אנו רואים בטבע, כמה עושה מעשה האדם תקונים או קלקולים ברוחניות הטבע, נמצא כי נקל להבין כי רצון הבריאה היה לקשר גשמיות ברוחניות לסוד נעלם מאתנו, ואין אנו מבינים כי כן הוא, ככה רצה הוא יתברך לברא את האדם בסדר הזה, התקשרות גשמית ברוחניות לסוד נעלם, כמו השכל וכוחותיו הנפש וכחותיה הם רוחניים, הגוף וכחותיו ופעולותיו הם גשמייים, וכענין שאמר הגר"א ז"ל על אמרם ז"ל מפלגא ולתתא. והנה נפלאות הבורא קא חזינן, שהיה רצון הבורא יתברך שגם כל פעולות השכל תהיינה רק על ידי גשמיות על ידי חושים ועל ידי כח הציור אשר הוא כמו עולם המעשה, והנה אין שום השכלה לאדם רק על ידי כח הציור, כמו שאנו רואים, כי כל הדברים אינם מובנים לאדם רק על ידי הציור... (שם לד)

מהידוע כי הדבר המוכרח לא ישובח ולא יגונה, והנה הדבר אשר בא תמיד על אופן אחד נראה כמוכרח, ועל כן כתב בעל חובת הלבבות ועוד ראשונים, כי לכך נברא העולם בכחות הפוכים, שלא יאמר הבלתי מבין כי טבע הוא, אף כי כבר ידוע מאמר הכוזרי מי הוא הטבע, אבל לא רבים יחכמו, לכן נברא בטבעים שונים... (שם פב)

כל מה שהוא מעט המציאות הוא יקר מאד, כגון הכסף וזהב, והנה הוא יוקר מקרי אבל לא יוקר עצמי, ויוקר עצמי נקרא מה שאי אפשר לחיות בלעדו, ולכן ראינו כל מה שהוא יוקר מקרי הוא מועט בעולם, כי אפשר לחיות בלעדו, למשל יין חשוב הוא מאד, ועם כל זה אין לו יוקר עצמי, כי אי אפשר לחיות ביין לבד... מה שאינו כן אם ירעב ללחם או יצמא למים יתן כל אשר לו בעד נפשו, כי אי אפשר לו לחיות בלעדם, ולכן רואים אנו שכל מה שהאדם צריך לו יותר ואי אפשר לו לחיות בלא זה ברא הקב"ה בריבוי יותר... (חלק ב קכה)

...הנה כל הדברים גם גשמיים יש בהם רוחני, כגון הלחם שנאמר עליו (דברים ח' ג') "לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם", העולם לא יבינו רק הגשמיות, איש הרוחני יבין הרוחניות שבדבר, וכן ברוחניות יש גשמיות ורוחניות, פירוש פשטות הדבר יקרא גשמיות, צורת הענין יקרא רוחניות הדבר, וצורת הענינים מעט הם אשר יבינו, כי על פי הרוב גם הלומדים החכמה יקחו הפשט ולא הצורה. והנה גדר השמיעה הונח בעיקר על הבנת הדבר, כענין שמע ישראל וגו', כלומר הבינו הצורה, והנה גדר העבדות הוא שישתעבד כל כחותיו לעבדות השי"ת, ולכן כתב בעל החובת הלבבות כי המצוות השכליות רבו גם רבו ממנין השמעיות, פירוש התוריות... (שם רמו)

כי הפילוסופים מתקשים מאד בחלק המעשה ואינם מבינים זאת. אבל באמת יש להראות בעליל כי שגו הרבה בזה, כי הלא ידוע כי כל הדברים המגושמים אין אנחנו יודעים מה הם, ואם כי אנו רואים כי הם מורכבים מעפר ורוח וכדומה מהיסודות, אבל מקור היסודות אין אנו יודעים מהו, הרוח והאש וכדומה מה הם, ואם כן על כרחך צריכים אנחנו להודות כי גם הדברים המגושמים הם רוחניים, כי גדר הרוחני מה שאין אנו רואים ויודעים, רק אנו מבינים שעל כרחך כן הוא, כדמיון נפש האדם, שאין אנו יודעים מה היא, רק אנו מבינים שעל כרחך יש נפש באדם, אבל אין אנו יודעים צורתה. ומעתה המשכיל יבין היטב, כי אחרי שאין אנו יודעים מהות עצמי של המורכב וסיבתה, למה כח זה ביסוד זה וכח זה ביסוד זה, נמצא שעל כרחך עצמות המציאות כולה רוחנית היא, ואדרבא המעמיק הרבה בזה יבין כי עמקות הרוחנית לכאורה גדולה יותר, יען כי האדם מורגל שבמה שאינו יודע אינו מחשב כלל, ובמה שנדמה לו שיודע אינו מחשב בעומק, בחשבו כי הלא יודע הוא, וכן בזה, כשבא לחשוב מהי נפש, מהו מלאך, מבין הוא כי אינו יודע, ומתיישב בנפשו כי הוא רוחני, אבל בגשמיות נדמה לו כי הלא יודע הוא כי זה עץ, זה ברזל, זה זהב וכדומה, ולא יתפעל מאומה מהם, יען כי חושב שהוא יודע. מה שאינו כן להמעמיק ומבין כי אינו יודע, ויודה על כרחו שזה רוחני, נמצא כי על כרחו יתפעל יותר, שזה הגשמי שהיה דומה לו גשמי הוא, ושמבין זאת, ובאמת הלא התבונן כי אינו גשמי באמת רק רוחני.

והנה כל הדברים והענינים שברא הקב"ה בעולם הכל הוא לתכלית אחד, וכולם פנים להתאחד לתכלית שיש לו יתברך מעולמו בעת שתושלם הבריאה, ונמצא על פי זה כי מה שאנו מדמים כי הרשעים מפריעים חס ושלום תכלית כוונת השי"ת אין זה כלום, הם חושבים להפריע דרכי התורה, אבל לבסוף יגולגל על ידי הפרעתם דרכי התורה וכוונתו יתברך בעולמו להתאחד הכל יחד...

ועל פי זה נבא להכות על קדקוד הפילוסופים שמקשים על מעשה המצוות, כי באמת העולם הגשמי גם כן עולם רוחני, ואדרבא, לפי הבנתנו יותר רוחני, כמו שנתבאר למעלה, ואם כן כמו שהאדם והעולם שנברא בו גשמי ורוחני, פירוש עצם הגשמי רוחני הוא, כן צריך להנתן לו תורה כדמותו וכצלמו, מעשה המצוות, ואשר בה עצמם המעשה באמת רוחני... (שם רפ, וראה שם עוד)

שעורי דעת:

כל הענינים הנמצאים פה בעולמנו התחלתם היא בעולמות העליונים, אשר מציאותם האמיתית היא שם, ואלה הענינים עצמם משתלשלים דרך רבבות עולמות עד שמגיעים לעולמנו אנו במציאות קלושה זו, כי כל מה שהוא יותר רוחני הוא יותר קרוב אל שרשו, ומציאותו היא יותר חזקה ונכונה, וכל מה שהוא מתגשם, הרי הוא מתרחק משרשו והוא יותר קלוש ורפה, כי תחלת הנבראים כולם הם הכחות הנבדלים, ומהם משתלשלים הגשמיים... ואין לך דבר קטן או גדול בגשמיים שלא יהיה לו סבה ושורש בכחות הנבדלים כפי בחינותיהם (דרך ה' לרמח"ל).

וכמו שאין לך דבר בגשמיים שלא יהיה לו שורש ברוחניים, כמו כן אין לך דבר בעליונים שלא ישתלשל ענינו עד עולמנו התחתון, כי אתה מוצא כל מה שברא הקב"ה למעלן ברא למטן... וכל אותם הברואים עצמם נמצאים בכל העולמות והם עצמם מתראים לכל עולם בלבוש הראוי לו... 

ואף שרחוקים מאד הדברים הגשמיים ואפילו הרוחניים שבעולמנו אנו לדברים הגבוהים והנשאים שבעולמות העליונים, בכל זאת אנו מרגישים גם כן כי יש איזה יחס ביניהם... נמצאנו למדים כי כל המושגים שיש לנו בענינים הפשוטים שבעולמנו אנו, יוכלו באמת לשמש לנו גם להשיג ענינים רוחניים הכי גבוהים כפי בחינותיהם שם, כי באמת הענין אחד הוא. והתורה הקדושה היא נשמת הבריאה ושרשה, שלפיה נברא העולם עם כל עניניו. קודשא בריך הוא אסתכל באורייתא וברא עלמא, ולכן כל הענינים הנמצאים בבריאה עיקר ענינם בשרשם על פי מתכונתם הנכונה הוא לפי עניני התורה הקדושה... (חלק א עמוד יא)

...והנה שאלה זו תפתר על פי הכלל שאמרה התורה אחרי רבים להטות, כי זהו גם כן חק טבעי, שהעמידה למנין וקביעת ההלכה על פי רבים קובעת את טבע הבריאה על פי ההלכה שנקבעה, ולא רק מציאות איסור והיתר, טומאה וטהרה נקבעין על פי קביעת ההלכה, אלא אפילו מצבי החיים לא ישתנו בשום אופן בזמן מן הזמנים, לשיתנגדו לקביעת הלכה זו. כי כמו שתליית המאורות ברקיע השמים העמידם הקב"ה לעד לעולם, כמו כן אור דעת התורה קובעת את המציאות לעד לעולם, כי דברים חיים וקיימים נאמנים ונחמדים לעד ולעולמי עולמים.

וזהו מה שאמרו חז"ל, כל העוסק בתורה לשמה... כאילו עשאן לדברי תורה, שנאמר "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם" (סנהדרין צ"ט ב), כי קביעת ההלכה פועלת את מציאות טבע הדברים כפי הכרעת הדין, וההלכה נוצרת על ידי החכם לפעול מעתה את פעולתה כפי שהוכרעה ונקבעה. (שם עמוד כד)

כל הנמצאים שבעולם מורכבים מגוף ונשמה, לא רק המדבר והבעל חי, כי אם גם הצומח ואפילו הדומם יש לו בחינת נשמה, הוא הכח הרוחני המאחד את חלקיו, מחזיק את יסודותיו ומקיימו בתכונתו. שתי בחינות אלו שבכל נמצא נכנה אותם בשמות חומר וצורה, ומשניהם יחד נשלם כל דבר שבעולם. חומר הוא עצם הדבר בחלקיו הנפרדים, והצורה הוא הכח הרוחני המאחד את חלקיו ומעמיד אותו על תכונתו, והנה יש לדעת כי גם הענינים הרוחניים כמו דבר שכל וחכמה יש להם גוף ונשמה, חומר וצורה, החומר של דבר חכמה הוא ידיעת החכמה המתבטאת במלים ואותיות של דבור כתב ומחשבה, צורת החכמה ונשמתה היא פנימיות ידיעה זו המתפשטת בלב, מצטיירת בו ומורגשת בנפשו של אדם... (שם עמוד כז)

...אבל באמת התמיהה היא רק לפי מושגנו אנו, כפי שמצטייר בנפשנו ענין הבריאה ורואים אנו את החי והדומם כל אחד כמציאות מובדלת בפני עצמה, אשר פה התחלתה וגמר תכליתה, אבל כפי אשר הראנו זה כמה, וכן נמצא בספרים הקדושים, שכל נברא הוא רק חלק מהבריאה כולה, וכל אחד דבוק ומושרש בחלק יותר עליון ובעולם יותר גבוה ממנו, וכדמצינו (בראשית רבה י') אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל, נוכל להבין כי גם אצל הדומם והצומח שייך עניני הרגש כאלה...

למשל זבוב הנח על אחד מאברי האדם, על רגלו או על ידו, בודאי נדמה לו כל חלק מאברי האדם שהוא בריאה בפני עצמה, ובשום אופן אי אפשר לו להשיג שזהו חלק מאדם היודע ומרגיש את הנעשה באבריו, ואף אילו אפשר היה להסביר לזבוב ולהביאו לידי ידיעה זו, בכל זאת גם אז אי אפשר היה לו להרגיש בהרגשה ענין זה מפני קוצר מושגיו וחושיו, אבל האדם שיש לו מושג והיקף רואה ומרגיש מה שהזבוב עושה על אבריו, כן אפשר לצייר לנפשנו כי לו היה לנו מושג עוד יותר גדול בבריאה, ויכולנו להסתכל בה בהיקף יותר גדול, אז היינו יכולים לראות בשדה שהיא חלק מבריאה זו היודעת ומרגשת מה שנעשה בחלקה, זאת לא זאת שגוף השדה מרגיש את הנעשה בו ויודע את התקשרותו עם הבריאה כולה, אמת שהשדה אינה מרגישה את זה, כמו שגם אברי האדם לעצמם אינם מרגישים את הנעשה בהם, ורק האדם מרגיש את הנעשה באבריו, וכן זו הידיעה עצמה שכל אבר הוא חלק מכל האדם, לא בכל אבר ואבר לעצמו מקומה, כי האברים אינם יודעים מהאדם, אלא האדם יודע מאבריו ומכיר שהם חלקים ממנו. וכמו כן בשרשה מרגישה שדה זו התקומה שהגיעה לה על ידי תוספת איזו מעלה וחשיבות.

אבל מכל מקום זה לא יתכן, רק אם נאמר שחלות קנין מהוה מציאות בעצם החפץ ומקשרו אל האדם שהוא שייך לו מעתה, וכמו שמצינו בספרים הקדושים כי כל קניני האדם ואפילו עבדיו ושפחותיו משרתיו וגם כליו שייכים לשורש נשמתו, אבל לו היו חוקי התורה רק דברים מוסכמים להנהגת בני אדם, לא היה נעשה שום השתנות בשדה זו כשיצאה מיד הדיוט ליד מלך, ולא היתה לה בזה כל תקומה... (שם עמוד מה)

...דוגמא לזה, ישנם אמנים שכותבים פסוק שלם על שעורה אחת, שאי אפשר לקרא רק על ידי זכוכית מגדלת, והנה כל אות ואות נרשמת שם כנקודה קטנה דקה מן הדקה, כי בהצטמצם פסוק שלם על מקום קטן כזה, כל נקודה קטנה שלו מכילה אות שלמה, וכמו כן עוד הרבה יותר לאין שעור הוא הצמצום שמצטמצם כל פרט של עניני הבריאה הנשגבים בנקודה קטנה שבנפש האדם, המכילה בקרבה כל עניני הבריאה הכה גדולה... כן הדבר הזה בעניני מעשי האדם, שכל עניניו הם רק שרטוטים קטנים המכילים בקרבם לפי האמת כשמתפשטים בעולמות העליונים ענינים רמים ונשגבים, ואם כן כל מה שנראה פה אצלנו כחלוק דק, באמת הוא הפרש גדול לאין שיעור.

אבל כל זה מובן לנו רק אחרי שזכינו להכיר את קדושת התורה כמה תלויה כל מציאות הבריאה בחקיה וכל פרטי עניניה. ובשביל כך, כל חלוק דק בדיני התורה עושה רושם למעלה, ששם צריך להתחולל גמר התהוות חלות הדין... (שם עמוד מז)

לא נכון הוא מה שחושבים ורגילים לומר, יש טעם אחד ידוע ועוד ישנם טעמים אחרים בלתי ידועים (למצוות), או יש טעם אחד בנגלה ואחד בנסתר, ולפעמים הטעם בנסתר הוא להיפך מן הנגלה, לא כן הוא, הרבה פעמים כבר דברתי אודות זה הענין... יתר על כן, אף בעולמות העליונים המגיעים עד שורש הבריאה, נמצאים גם כן אותם הענינים שנושאים עליהם את אלו השמות שהם נושאים פה בעולמנו, ויש להם איזה יחס רחוק לענינינו פה, כדוגמת מרחק היחס שיש בין ענינים נפשיים וחומריים, ועוד יותר רחוק מזה, ובכל זאת נושאים הם שם אחד. טעם הדבר, מפני שכל הענינים הנמצאים פה בעולמנו נמצאים הם גם בעולמות העליונים ומשם הוא שרשם, ואף ששם הוא ענין רחוק ונפלא ואחר לגמרי, היינו רק מפני שמציאותו שם בעולם אחר הוא, ומה פה בעולמנו התחתון רחוק כל כך ענין אחד במציאותו הרוחנית ממציאותו החומרית בשרשו, בעולמות הנאצלים ורחוקים מעולמנו זה, על אחת כמה וכמה שרחוק ונאצל הוא לאין שיעור וערך מכפי מה שהוא נמצא פה, אבל באמת הנהו אותו הענין עצמו, ונצטייר בכל עולם לפי ענינו... ולפיכך מתארים אותם בשם אחד, ומורגש לנו כי יש להם יחס מפני שבאמת בשרשם אחד הוא, מציאות אחת היא בכל העולמות, ובכל עולם מצטייר הדבר לפי העולם ועניניו.

דבר זה יסוד הוא בעניני האמונה בעניני הבריאה ובחכמת האמת, ובשביל חסרון ידיעה זו נמצאים שוטים המדברים סרה על ספרי הקבלה, טענו על שמגשימים חס ושלום את הבורא, כביכול, ואת הדברים הרוחניים... אבל יש לדעת, שבאמת עניני החומר וכל מציאותם הם מהעולמות הגבוהים והעליונים, כי מציאותם האמיתית היא שם, ובעולם הזה משתלשל מה שנמצא בעולמות הגבוהים באותו השם ובאותו התואר שהם נמצאים כאן, ולכן כל השמות שנקראו בם הדברים הרוחניים ועניני העולמות העליונים אינם מליצה, רק המה באמת שמותיהם האמיתיים... (שם עמוד נח)

...והנה הנהגה זו, חידוש המציאות, נתגלתה ביציאת מצרים, שאז יצאה הבריאה מכל גדריה וחוקיה, רק שם ה' שרר בכל ועל הכל... ובזה הראה לנו הבורא, כי יש הנהגה יותר עליונה, בלי גבולי וחקי הטבע, התלויה רק ברצונו יתברך לבד, ושממנה יש לנו להשיג את כל המציאות במושג יותר נכון. על כח הנהגה זו מכנים אנו להקב"ה בשם הוי"ה היה הווה ויהיה אין עוד.

אף שבאמת גם שם הוי"ה הוא על שם רצונו והנהגתו בבריאה, כי על מציאותו יתברך אין לנו שמות, ואין לנו בזה שום מושג, כי כל מה שאנו משיגים הוא רק מהשפעתו והשגחתו, אלא שמתוך הנהגה עליונה זו מכירים אנו כי המציאות האמיתית הוא השם לבדו, הוא ורצונו ואין זולתו, ומכנין אותו בשם הוי"ה. אמנם גם ענין חדוש המציאות הוא מאופני הנהגת ה' שעלה במחשבה בתחילת הבריאה, וכדאמרינן, תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית על הים שיקרע וכו'...

הנה ענין חידוש המציאות שהוא בטול חוקי הטבע נראה במראה הסנה, "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל"... כי במעשה הזה היה ניכר שידוד כל חקי הטבע והבריאה ובטולם, ויתגלה בו הנהגת שם הוי"ה בעולם... (שם עמוד פז)

ובזה שדברנו נוכל לפרש דברי המזמור תהילים קמ"ז, כי הנה ענין זה, הנהגת ה' הנמצאת בבריאה לברא חדשות בשינוי התולדות אינה נראית אלא במה שנוגע לאדם ועניניו, והם הדברים הנמצאים בעולם התחתון, אבל כל המערכות העליונות הנן קבועות בחוקים וגבולים מיוחדים, כפי שנקבע להן בתחילת הבריאה ברצון הבורא, ובסידור זה מתנהגים עניניהם תמיד... (שם עמוד צב)

...והפיכת חלום גם כן יתבאר בדרך זו. כי לא כמו שחושבים הוא, שחלום הוא גלוי ידיעה מהעתיד לבא, אלא חלום הוא השגת מצב ההוה, כי כל דבר הקורה בעולמנו אין שרשו והתחלתו הסבה הגלויה שאנו רואים פה, אלא התחלת כל דבר ומקורה היא בעולמות הגבוהים, שורש הבריאה, ויש אשר נברא וקיים הוא לפני ימים רבים ושנים רבות בעולמות הגבוהים, שורש הבריאה, ואף גם בעולם זה בחלקיו הרוחניים הדקים שאין חוש האדם משיגם, ולבסוף משתלשל הדבר ויתגלה גם לעין האדם ולחושיו שנתנו לו להציץ על ידם ולראות את המציאות ולהרגישה במדה כל שהיא, כי אף אחרי הגיע הדבר לחושינו איננו רואים אלא אחוז אחד מרבוא רבבות המציאות באמת, כי כל זמן שהנפש מלובשת בחומר אי אפשר לה לראות יותר מאשר נתן לה להציץ על ידי החלונות הקטנים, חמשת החושים, ששם החומר דק באיזו בחינה של כל חוש וחוש מאשר בשאר חלקי הגוף, ועל ידם הוא רואה מה, וגם מה שרואה אין זה לפי המציאות באמת אלא כפי האספקלריה של חוש האדם, במדה ואופן דקותו שלו החומר במקום ההוא. אולם בשעת השינה הנפש מתפרדת קצת מן החומר ואינה שקועה לגמרי במסגרת החומר כמו בהקיץ, ואז יקרה שהנפש מציצה מבעד למדרגות החומר מחוץ לבחינת חושיו, ורואה מה מהמציאות הקיימת עוד טרם באה לידי גלוי החושים, ואמנם ראיה אחרת היא ומחזה אחר לגמרי הוא מאשר יראה האדם בחושיו, כי מציאות זו לא ניתנה להבחן בחושי האדם, אלא מכיון שהאדם לא לומד לדעת מהמציאות זולת מה שהוא מבחין בחושיו, ואין לו שום דמיון מגילוי מציאות באופן אחר, כי עדיין לא ניתק לגמרי מן החומר לשיגיע לידי הבחנת המציאות באופן אחר, לכן מתערבת השגתו המופשטת מחושי החומר עם ההשגות החמריות, מתבלבלת עמהם ומתהפכת להשגה גשמית לפי איזה ציור חמרי המקביל להשגתו הרוחנית, ואשר לזה דרושה חכמת הפתרון לדעת מה ראה, ועל מה דברי החלום מעידים.

ובאמת יש אשר גם שלא בשעת החלום ירגיש האדם איזו ידיעה מהעתיד ולבו אומר לו דבר מה, וזה מה שקוראים "אינטואיציה", וזה גם כן אי אפשר שתהיה ידיעת העתיד, שלזה זוכים רק נביאי ה', אלא מכיון שהמציאות כבר ישנה, ורק חוש האדם לא יוכל להשיגה כי לא התגשמה עדיין עד כדי ראיית החוש, לכן יש אשר הנפש מציצה מבעד לגדרי החומר ומרגשת דבר מה מהמציאות הקיימת למעלה מהחושים... (שם עמוד קיב)

והנה בהתבוננו כי אף בהנהגה הנסית לא נבראה בריאה חדשה, אלא הכל נברא מבראשית ואין כל חדש תחת השמש, יש לנו להבין דבר חדש בטעמו של דבר, כי באמת כל הדברים שאפשר להם לבא במגע אתנו ולהשפיע עלינו כבר נבראו מבראשית, ונגד כל ענין ומושג שיש לנו לפי טבע יצירתנו ומהות נפשנו יש בריה וכח מיוחד מתאים לזה בבריאה הסובבת אותנו, כי כן רצתה ההשגחה בתחלת היצירה, שהכל יברא בשלמות ולא יחסר כל בבריאתו, ואלו תתהוינה בריות חדשות לגמרי שאין להם מציאות בטבע שבראשית היצירה, אי אפשר שנשיגם כלל לפי טבע ענינינו, ועל כל פנים לא יהיה בכחם לעשות רושם עלינו, אם לא שאנחנו בעצמנו נשתנה בטבע מציאותנו, ונהיה לבריות חדשות מתאימות לענינים החדשים שנוצרו בעדינו... ואין בחפץ ה' לשנות את מציאותנו, כי הלא רצונו היה להביא אותנו ואת כל העולם לתכלית הנרצה לפי מציאות זו ולא אחרת, ושלפי טבע יצירתנו כפי שהוא עתה, נכיר ונדע את מציאות ה' דרכיו ומלכותו, ולפי רצון ה' במציאותנו זו, אי אפשר ולא דרוש להמציא ענינים אחרים יותר מאלו הנמצאים כבר מבראשית...

אולם גם הטבע הנמצא מתחלת הבריאה אין זה אותו הטבע שאנו רואים יום יום בעינינו, כי ישנם כחות נסתרים ונפלאים המתגלים לנו מזמן לזמן, מהם כאלו אשר בהגלותם נכנסים אל רכוש הצבור כחלק מן הטבע התמידי, כמו כח החשמל שרק בדורנו נגלה לנו כחו הנפלא המניע בעזוז גבורתו במרחק אין קץ, וכמו כן ישנם עוד כחות נעלים, טמירים בחוק הטבע ובבריותיו לפי שרשם העליון, שרק חלק מהם ידוע לחכמים ונביאים, וחלק מהם לבא לפומא לא גליא, וידועים רק לבורא יתברך, והוא מודיע לעבדיו הנביאים בעת הצורך מה שעליהם לעשות כדי להביאם לידי גילוי, ושעל ידם יכול לבא התקון לפי התכלית הנרצית... (שם עמוד קכג)

...והנה דבר זה היה למשה נגד טבעו, ורק ממקור החכמה מוצאו, כי הנקל היה למשה איש האלקים בראותו אנשים מתגלגלים ביסורים נוראים, מפרפרים בין החיים והמות, לשיר ולשמוח שמחה עצומה? אין זאת אלא שהדעת ואור החכמה הביאוהו לזה, בראותו כח ה' הגדול שנתגלה והביא את בני ישראל לידי אמונה בה' ויראתו, ואשר לעומת ענין רם ונשא כזה, הכל כאין וכאפס... כי באמת כל עניני הבריאה ומהלך דרכה, כל יצור וכל פעולה עיקרם הוא רק הגרעין הפנימי של אמונה ויראת ה' המתגלה ומתעורר על ידם, ורק זהו תכנם באמת, ושאר הענינים הם כאין והכל הבל... (שם עמוד קפח)

ידוע על פי חכמת אמת, כי מערכת כלל הבריאה ומדות הנהגתה מסודרות כדוגמת שעור קומה של האדם, ועל פי מתכונת כל אבר ואבר שיש לו לאדם נמצא דוגמתו במעלה רוחנית נעלה ונפלאה, בשרשי הבריאה לפי ענינם האלקי, ועל ידי הענינים האלה על פי מהותם שם, מתנהגת כל הבריאה, וזהו ענין "בצלמנו", כי האדם נברא בצלם אלקים, דהיינו בצלם השעור קומה, שורש ההנהגה האלקית. וכמו כן כל עניני התעוררות הכחות הרוחניים של האדם, אין מציאותם רק באדם עצמו, אלא כל אותם הענינים נמצאים במערכת ההנהגה האלקית על פי מהות עולמם שם, וכל רגש וכח המתעוררים באדם, אותו הענין ממש ישנו בכל העולמות על פי מהותם, וזהו ענין כדמותנו, כי דמותו הרוחנית של האדם היא גם כן כדמות ההנהגה האלקית, באשר כלל הנהגת הבריאה נערכה ונסדרה דוגמת האדם וכחותיו... (חלק ב עמוד יד)

והיינו כי בכל הבריאה הנראית לפנינו, ואף מה שנראה לנביאים במחזה עליון, אנו רואים כי נסדרו שתי מערכות שוות בכחן זו לעומת זו, ומתנקשות הן זו עם זו במלחמה תמידית, ואין שום הכרעה לצד אחד יותר מלצד השני. נמצא שאין ידוע כלל איזה רצון השליט הקב"ה בבריאה לשינצח צד אחד יותר מחבירו, כי הלא תלה את כל מהלך הבריאה במעשי בני אדם, ואם חס ושלום יבחרו ברע, הרי יכריעו את הכף לתוהו ובוהו, ויפרוש הרע את ממשלתו על כל העולם. אבל ממה שנאמר "וירא אלקים את האור כי טוב", אנו יודעים כי אף על פי שבעולמות שנסדרו ונעשו במאמר פיו של הקב"ה ויצאו כבר מן הכח אל הפועל שקולים כחות הטוב והרע בשוה, מכל מקום בשורש הראשון של הבריאה, דהיינו המחשבה הראשונה והרצון הפנימי, שמשם נשתלשלה הבריאה כולה, שם אין כח הרע מגיע, ושם נמצא רק הרצון לטוב, ובמחשבה תחילה, שקדמה למעשי בראשית, הועמד סדר הבריאה בחשבון נפלא, כי על פי כל האופנים שיבחרו בני האדם להתנהג, מוכרח שסוף סוף יגיע העולם אל הטוב ותגבר הקדושה, כי נסתכל הקב"ה וראה את האור כי טוב...

וזהו מה שאמרו רז"ל דבבתי גואי איכא בכיה, כי שם מורגש הצער על התגברות הרע, ושם יש החפץ והרצון שיתגבר הטוב וימשול לנצח, אבל בבתי בראי ליכא בכיה, כי שם אין ניכר כלל באיזה מהם חפץ הקב"ה, ובין אם נתגבר הטוב או חס ושלום הרע, הכל נעשה בלי שום עיכוב ובלי צער, אלא בעוז וחדוה מתמלא צוויו של המקום בין לטוב ובין למוטב...

עוד ענין אחר נשגב מאד, בענין מציאות העולמות ופעולותיהם מוצא אני לראוי לבאר כאן, וכמדומני שבידיעה זו מגיע האדם בהשגת החכמה עד כדי לההפך ממש לאיש אחר, כי בידיעה זו ובהבנתה מוארים יסודות האמונה בכל המקצועות...

והנה לפי המשקל הראשון שתפסתי מדבריו של רמח"ל ז"ל בענין מציאות העולמות, נשאר ברעיוני כי באמת אין מציאות בריאה כלל, כי מבלעדי המציאות האמיתית, שהוא הבורא ב"ה, אין עוד ואפס זולתו, ולית אתר פנוי מיניה. וגם מציאותנו אנו אינה מציאות באמת, אלא שהבורא יתברך צמצם את אורו, כביכול, והמציא מושג של בריאה הנדמית לנו כאילו יש כאן מציאות ונמצאים שונים עם עניניהם המתיחסים להם. וכן מציאות המלאכים והכחות העליונים השונים והעולמות הגבוהים, אשר על פיהם משתלשלת ההנהגה העליונה כמו שביארו חכמי האמת, אין זה במציאות ממש, אלא שנראים לו לנביא דרכי ההנהגה באופן ההשתלשלות כזו, ועל ידי כחות ומלאכים אלו, כי נתן השי"ת ענין מושג כזה, שישיג אותו הנביא בסדר זה, אבל באמת אין זה במציאות, כי ה' הוא האלקים אין עוד. 

לפני שנים רבות הייתי בעיר שבל, ובקרתי את הצדיק המקובל ר' שלמה פיין אלישוב, ושוחחנו מסביב לעניני חכמת הקבלה... ונסבה השיחה על ספרי הגרמח"ל זצ"ל ועל השקפתו בענין מציאות העולמות, ובהביעי לפניו את אשר הבנתי בהם, אמר לי כי אין לתפוס בדבריו שכל מציאות העולמות הוא רק על פי המושג הניתן לנביא, אלא שבאמת ישנה בריאה ואלפי רבבות עולמות גבוהים ונשאים, ואף על פי כן אין נגרע מאחדותו יתברך מאומה... והנה לפני ימים אחדים פתחתי את ספרו לשם שבו ואחלמה, ולנגד עיני ענין זה הקורא תגר על הטופלים על הרמח"ל ז"ל, כי לפי דבריו אין מציאות עולמות באמת, וכבר נמצאים מן המקובלים האחרונים המחזיקים בשיטה זו, והוא מרבה להוכיחם, כי נכשלים בכפירה חס ושלום ואין נחת.

ועל מה שהביאם לומר כן, כי מכיון דלית אתר פנוי מניה, אם כן הלא אי אפשר שתמצא מציאות אחרת. והוא משיב, כי אין זו קושיא כלל, כי הלא גם בעולמנו רואים אנו ענינים הנמצאים במציאות, ואף על פי כן אינם חוצצים בנוגע למציאות אחרת. ולמשל הנשמה היא מציאות באדם הממלא את כל הגוף, ואין הגוף חוצץ בינה כלל, ומביא עוד ראיה מקול העובר דרך הכותל.

והנה על תירוציו אלה כמדומני שיש עוד מקום לבעל דין לחלוק, אבל עתה נראה לי שהענין מתבאר היטב... ואמנם קשה מאד לתפוס הדבר במחשבתנו, וגם אצלי עבר זמן רב עד שנצטייר במחשבתי, אבל בכל זאת חייבים אנחנו לקרב אל לבנו ציור זה כפי יכולתנו, כי כל כמה שנשיג את זה הענין יוארו לנו כל פנות התורה והאמונה באור נפלא.

הנה בעולמנו אנו רואים אנו כי ישנם דברים שהנם מציאות בבחינה אחת, ולגבי מציאות אחרת אינם נחשבים למציאות כלל. למשל כשמעמידים אנו נר אצל המראה, אנו רואים לפנינו שני נרות. והנה לו לא היה לנו רק חוש הראיה ולא שום הבחנה אחרת במציאות הלא היתה לפנינו באמת מציאות של שני נרות ממש, כי לא היתה לנו אז שום אפשרות להבחנת המציאות, זולת זו שאנו מבחינים בחוש הראיה. אולם מאחר שיש לנו עוד חושים שבהם אנו מבחינים את המציאות, אנו יודעים שאין כאן אלא נר אחד, והנר שבמראה אינו אלא בבואה של הנר ההוא, נמצא שעל פי הבחנתנו בהכרת המציאות שלפנינו, אנו יודעים שהנר שבמראה אינו אלא דמיון. אבל על פי הבחנת המציאות בחוש הראיה גרידא, מציאות הנר שבמראה היא מציאות ממש, כמו הנר שכנגדו. וכמו כן נוכל להבין, כי לו נתווספו לנו חושים חדשים, היתה לנו אז השגת המציאות אחרת לגמרי, והרבה דברים הנחשבים אצלנו לנמצאים ממש היו חוזרים להיות רק דמיון ולא היו נחשבים לנמצאים כלל. הרי רואים אנו שיש בחינות רבות בענין המציאות, שלפי בחינה אחת מציאות היא, ולפי בחינה אחרת אינה מציאות כלל. והנה כל זה בעולמנו אנו, שכל החושים והבחנות הם במדרגה אחת, ואם כן הלא נוכל לצייר לנו גם כן באיזה ציור את האפשרות שלפי הבחנת המציאות שלפנינו תהיה מציאות אמיתית עם ענינים רבים לאלפים ורבבות, ושבבחינת מציאות זו ימצא באמת מהלך הנהגה עם התעוררות כחות נפלאים, ומכל מקום לפי בחינה אחרת נשגבה הימנה אין זו מציאות כלל.

 ועל פי זה נבין, כי כל עניני העולמות וכל יצורי עליון הנם נמצאים גדולים ונפלאים, וכל אלה מרגישים את עצמם לנמצאים, כמו שאנחנו מרגישים את מציאותנו אנו, וכל הבריאה כולה היא מציאות גדולה ונפלאה, וכל הענינים הנמצאים בעולמנו והיחס שבין אלפי רבבות העולמות והשפעתם זה על זה, הם ענינים הנמצאים באמת, אבל כל זה הוא רק מציאות בבחינת הבריאה שלפנינו והברואים שברא הקב"ה בעולמו, אבל לעומת המציאות האמיתית, לפי הבחנת המציאות של עצמותו יתברך אין כאן מציאות כלל, כי אין מציאות כמציאותו... (שם עמוד יח)

ודעו כי מציאות הבריאה היא העלם המציאות הנכונה של הקב"ה, כי באמת אין עוד מלבדו ואפס זולתו, אלא שנתעטף הקב"ה, דהיינו שהקב"ה עטף ממציאותו יתברך בפרפירא של הבריאה ונתעלה בה, ולפי זה ההעלם נמצאים נבראים עליונים ותחתונים, שלפי השגתם ירגישו כי ישנם וישנה בריאה מלבד מציאות האמיתית, וזו ההשגה וכל ישותם של הנבראים בהעלם יסודם ובאותה מדה שהענין הנאצל ממציאותו יתברך מקושר בבריאת העולם, שורר שם העלם ושייכת שם זכירה.

ובהיות כל עניני ההשפעה האלקית נאצלים ממנו יתברך על ידי צנורות הבריאה, וניתן הכח לאדם שהוא תכלית הבריאה לפעול במעשיו את פעולות ההשפעה מלמטה למעלה, ולהמשיך על ידי זה שפע מלמעלה למטה, וכן בענין הזכירה ניתן לו כח לפעול בתפלתו את הזכרון, להסיר באיזו מדה את ההעלם הנמצא בשורש הבריאה. והתורה הקדושה, שהיא למעלה מכל שרשי הבריאה בהיותה שורש כל השרשים, יודעת הסבות העליונות של ההעלם בבריאה, ומלמדת לנו את הענינים והפעולות שעל ידם נוכל להקטין את מדת ההעלם ולעורר את הזכרון... (שם עמוד לב)

זהו מה שנתברר לנו בע"ה כבר, אולם אחרי ההתבוננות בענין זה נתחדש לנו להוסיף, כי לא רק שהענינים הנמצאים פה נמצאים גם למעלה, אשר שם שרשם ועיקר מציאותם, אלא שכל הענינים הנמצאים למעלה נמצאים הם גם למטה, ואין למעלה מה שאין למטה, אלא שכל אלו הענינים מקבלים את דמותם וצורתם בכל עולם, לפי מה שהוא, ורחוקים הם זה מזה כרחוק הנפש מהגוף, ועוד לאין ערך יותר, כי פועל חכם לא היה דרוש לו לברא בריאות מיוחדות, אלא בריאה אחת היא הנמצאת וחודרת בכל העולמות, ומצטיירת בכל עולם שהיא נמצאת בו לפי המתאים והיאות לו. ואף על פי שאנו בהיותנו פה אין אנו יכולים להרגיש שכל הענינים הנמצאים למעלה בכל פרטיהם, הם אותם הענינים הנמצאים למטה, אבל כשנזכה להיות בעולם יותר עליון, נכיר שדבר אחד הוא, ושהענינים הנמצאים בעולם הזה הם אותם הענינים עצמם שזכינו להשיג בעולמות הכי עליונים, ונרגיש יחוסם והתקשרותם מלמעלה למטה... (שם עמוד נ)

...לפי הדברים הקודמים ובביאור דברי המדרש כל מה שברא הקב"ה למעלן ברא למטן, היה אפשר להבין את זה ולתפוס במחשבתנו שכנגד אלו הברואים הנמצאים למעלה נבראו בכל עולם ועולם ברואים אחרים ממש כאותם הברואים שלמעלה, אלא שהם מצומצמים ומוגבלים לפי שיעור ומרחק של כל עולם. אבל באמת אל לנו לתפס במחשבתנו ולצייר לנו את זה הענין שאותם הענינים עצמם נמצאים בכל עולם ועולם באופן אחר, המיוחד לכל אחד לפי מושגיו וגבוליו הוא, וכי למעלה נבראו שרפים, ולמטה נבראים אחרים המתאימים כנגדם לפי צמצום זה העולם בצורת עצי שטים, אלא שהבחינה האמיתית והציור הנכון הוא, כי אותם הברואים עצמם נמצאים בכל העולמות, וזה הנברא עצמו הנמצא בשורש הבריאה בכל פרטיו ועניניו, חודר הוא דרך כל העולמות עד העולם הזה התחתון, אלא שבכל עולם ועולם מתראה ומורגש הוא רק באותו החלק ממציאותו ובזו הבחנה שאפשר שיחדור ויתראה לפי שיעור וצמצום של כל עולם ועולם, ואותו הנברא שבעולם היותר עליון מאיר ופועל הוא כפי כל מציאותו האמיתית, בהשתלשלו למטה והתרחקו ממאור שרשו מתכווץ האור ונשאר מואר רק בחלקו, שגם הוא כולל ומקבץ את כל עניניו באותה המדה המצומצמת והפחותה המקבלת למדת התרחקות זה העולם בצורה וגוף המתאימים לעולם שהוא עובר בו, וכל שינוי הנראה הוא לפי ענין ומדת האור החודר אליו שם משרשו...

והנה ידיעה זו שזה האדם עצמו, שנמצא בעולם התחתון בכל אותם הענינים וההרגשים הסובבים אותו פה, נמצא וחי באותה שעה גם בעולמות העליונים, וממש בחוג אותם הדברים עצמם נמצא הוא גם בעולם היותר נעלה, אפשר לנו ללמוד מהרבה ספורי התורה, ובאמיתת ידיעה זו יקל לנו הרבה מן הקושי והתמיהה שיש בהם ונראה אור... (שם עמוד נה)

והנה ההפרש בין הכרתם של הברואים בעולם הזה להכרתם בעולמות העליונים היא כל כך גדולה, עד כי ענין זה שאין שום אדם יכול להגיע אליו. הנה בעולמות הגבוהים גם הצפרדע יש לה הכרה זו, והכרתה במציאות ובמלכות הבורא היא כה בהירה ונעלה, עד שמבעת הדבר בשירה כה עליונה ונשאה של "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שהיא מורה על גודל מלכותו יתברך, שכל כמה שלא תתעלה הבריאה בכל המדרגות שתתחלף ותתקדש, דהיינו באלף השביעי, וכן להלן באלף העשירי ובאלף של יובל וכן למעלה בקודש לעולם ועד, שאז תתגלה יותר ויותר מציאותו יתברך ואחדותו שהוא הוא האלקים, אין עוד ואפס זולתו, בכל זאת יתראה שם כבוד מלכותו יחד עם ההכרה בבחינה היותר עליונה, שכל המציאות היא אין ואפס לנגד המציאות האמיתית של הויתו יתברך, והשגה כה עליונה בגודל מלכותו יתברך יש לה לצפרדע על פי שרשה, כי כל כמה שיתפתח העולם לנצח נצחים ולעידן עידנים, תתרבה ההכרה בכבודו ומלכותו, ולעולם ועד יהיה ברוך שם כבוד מלכותו. ולכן שירת הצפרדע היא יותר גבוהה ועליונה משירת דוד, כי שירת דוד והכרתו במלכות הבורא היא לפי גבולי המציאות שהוא נמצא בה עתה, וכל השירות והתשבחות שהוא מברך בהם את בוראו בחסד גבורה ותפארת וכו' הם מדות מלכותו יתברך המתראים עתה בבריאה, ועל כל זה תגדל ההכרה ברוממות הבורא ובגודל מלכותו שנמצאת בשירת הצפרדע "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", בהבליטה בזה ההכרה בבחינת שם מלכותו שתתראה לעולם ועד בלי סוף ובלי תכלית, אף שעל כל זה מציאות האמיתית נשאת עוד יותר ואי אפשר להגיע עדיה, שהיא רק מציאותו יתברך.

...שהדשאים נשאו קל וחומר בעצמן, שנראה מזה שהיתה להם דעה והכרה במצב הדברים ובטבעם, וידעו ללמוד מהם ולכוון להכוונה האמיתית ולמלאות רצונו יתברך, ושעל זה פתח שר העולם ואמר "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו". ומזה אנו למדים כי לא כמו שאנו מבחינים את הצומחים והדוממים פה היא מציאותם באמת, כי גם הצומחים לפי מציאותם העליונה בשרשם הם נבראים חשובים למאד, ורק לפי מה שמתבוננים אנו בהם לפי בחינת מציאותם פה בעולמנו אינם מרגישים ומבחינים כלל, אבל לפי שורש מציאותם יודעים הם מהכל ומרגישים הם את כל הנעשה בהם, ולכן נשאו קל וחומר בעצמן... אף שאיננו יודע להכיר את כל זה לפי מציאותו כאן, בכל זאת בשרשו ובחינתו למעלה מרגיש הוא גם מה שנפעל עמו פה, וכל הנארע בכל בחינות מציאותו בכל העולמות מתהוה ונפעל בעולם מציאותו האמיתי, שהוא שרשו העליון, המרגיש בכל נעשה ודורש את תפקידו. והציור לזה הוא כמו שמצינו אצלנו, כי הנה האדם במוחו מרגיש את כל הנעשה ונארע בכל אחד מאבריו, אבל אין האבר הפרטי מרגיש מה שנעשה בכללות האדם וגם מה שנעשה בו בעצמו, כמו כן לפי האמת אצל הדומם והצומח במהותו העליון, ששם הוא שורש מציאותו, מרגיש הוא בכל הנעשה ונארע בו בכל מעלותיו ובחינותיו... (שם עמוד סב)

בעת האחרונה ביארנו את ענין יחס העולמות זה לזה, כי לא רק שורשם של כל הענינים הנמצאים פה הוא בעולמות העליונים, כפי שבארנו כבר, אלא שכל הנבראים הנמצאים בעולמות העליונים נמצאים בכל העולמות עד עולמנו התחתון, ואין שום נברא בעליונים שלא ימצא ענינו גם כן בתחתונים. ובארנו בזה דברי חז"ל על הכתוב "כי כל בשמים ובארץ", ועוד הוספנו לאמר, כי אין לנו לתפס במחשבתנו שברא הקב"ה ברואים מיוחדים בכל עולם ושהם דומים זה לזה, אלא שהיא מציאות בריאה אחת, וכל אותם הברואים עצמם נמצאים בכל העולמות, והם עצמם מתראים בכל עולם ועולם בלבוש הראוי לו, ומצטיירים באותה הבחינה המתאמת לעולם ההוא.

והנה על פי יסוד דברינו הללו נראה לנו היום לבאר יותר ולעלות עוד דרגא בהבנת הענין. והוא כי לא רק עצם הנבראים נמצא בכל עולם לפי עניניו, אלא גם חקי טבעם וכל הענינים המתייחסים להם הם אותם הענינים עצמם הנמצאים בכל עולם ועולם. ולכן כל דרכי ההנהגה שאנו רואים בעולמנו אנו בחוקי הבריאה, נמצאים הם בכל העולמות ומתראים ומורגשים הם כאן. ולפי זה נוכל להבין כי כמו שבעולמנו זה יכול האדם לפעול בדברים הטבעיים ולהשתמש בהם כרצונו, כי כן גזרה חכמתו יתברך, כי טבע העולם יתנהג כמנהגו הקבוע, אף אם ישתמש בזה האדם נגד רצון ה', אם לא באופן יוצא מן הכלל שמשתנים סדרי הטבע, על פי החקים שהוקבעו גם לזה, כמו כן יכול האדם לפעול עם הכחות הרוחניים הנעלמים ממנו, שאנו קוראים להם בשם כחות סגוליים, שבאמת גם הם כחות טבעיים, שהטבעו בבריאה ברצון ה', ולעיני איש משכיל אין עניני הטבע הפשוט שהורגלנו בו פשוטים יותר מענינים הכחות הרוחניים הנשאים, אם רק יוכל להגיע עדיהם וידע להשתמש בהם. (שם עמוד סט)

רואים אנו במהלך העולם, כי כל המאורעות שבו יתהוו על פי ההתנגשות של כחות הטוב והרע הפועלים בעולם, ולפי התגברות אלו הכחות זה על זה במלחמתם התמידית יוכרעו המאורעות לטוב או למוטב. והנה שורש ההתנגשות הזאת היא בהנהגה העליונה של הבריאה, כי כשם שנסדרה מערכת הקדושה, כן נסדרה מערכת הטומאה, וזה לעומת זה עשה אלקים, יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע. ויתן לשני הענינים שליטה בהנהגת העולם, כי ניתן הכח אף לרע, לא רק בעולם התחתון, אלא גם בעולם העליון, בשרשי הבריאה, שגם שם כחו גדול. ומזה באים כל הרעות הפורעניות והעונשים בעולם. וכחות הטוב והרע שקולים, מערכה מול מערכה, רק ניתן כח הבחירה לאדם לבחור בטוב או ברע, ולהביא במעשיו ברכה או קללה. וכשם שהצדיקים במעשיהם הטובים מוסיפים כח במערכת הקדושה ומרבים שליטת הטוב בעולם, כמו כן הרשעים במעשיהם הרעים מוסיפים כח במערכת הטומאה, וכח הרע ושליטתו מתגברים בעולם ומביאים רעה לעולם.

והנה הקב"ה בחפצו ברא את שני הענינים הטוב והרע, ונתן לשניהם שליטה וכח במהלך הבריאה, ובחכמתו מסר ביד האדם את המפתח של שני הענינים האלו, כי אם יבחר במעשים הטובים יתנהגו כל עניני העולם על צד הטוב והאור, ולהפך חס ושלום... ולפי זה היה אפשר לומר כי באמת כחם שוה, ולא ניתן בבריאה יתרון לצד הטוב מלצד הרע, ואפשר שלבסוף ינצח הרע כמו שאפשר שינצח הטוב... אבל באמת על פי אמונתנו לא כן הוא, מאמינים אנו כי סוף סוף ינצח צד הקדושה והטוב, והיה ה' למלך על כל הארץ, ואור ה' וטובתו יתפשטו בעולם ויכניעו כליל את צד הרע, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה. והענין הוא כי כך נסדר מבראשית, כי עד כמה שלא יבחרו בני האדם בחופש הבחירה שנתן להם, בכל זאת אחרי כל הסבות והגלגלים שיגולגלו הדברים במהלך המאורעות בעולם על ידי מעשי האדם ובחירתו, יובל העולם לתכליתו תכלית הטוב... וכל מה שהיה ויהיה מתחלת הבריאה עד תכליתה הכל הוא על פי משפט עליון, היינו על פי הסדרים שהוכנו מתחלת המחשבה מבראשית כמה שבארנו זה כמה... אלא שאם יזכו תוכל הגאולה לבא מיד, ואם לא יזכו תתאחר יותר. אבל לעת קץ דגלי רק לרחמנא, מוכרח שיבא העולם לתכליתו... וגם אפשר שיסתובב ענין הגאולה באופן שמצינו בספרים הקדושים, כי כשיתגבר הרע מאד, יכלה הוא את עצמו, ועוד דרכים רבים שהובאו בחשבון וידועים לבורא עולם...

אבל צריך לדעת כי כל ענין זה, איך ומתי יבא העולם לתכליתו, וכל עניני המשפט התלויים בזה, אי אפשר לשום אדם להשיג, כי לא נתן להכירם לבני אדם, ואפילו לנביאים, כי גם הם רואים מה שכבר נתן בבריאה ובשרשיה העליונים, שגם הם נעשו במאמר פיו של הקב"ה, בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם, אבל הקץ וכל עניניו תלויים במחשבה הראשונה שקדמה לבריאה בלבו של הקב"ה כביכול, וליבא לפומא לא גליא... (שם עמוד פג)

...וכן היה דרך הרשעים הקדמונים, שהשגתם היתה גדולה מאד, וכדמצינו בספרים הקדושים לענין דור ההפלגה, שרצו לנתק ספירת מלכות מהספירות העליונות ולשלוט על ידה, וכל זה מפני שראו כח הרע עד היכן הוא מגיע, וסבורים היו, כי לאחרי הבריאה כח הרע והטוב שקולים הם, ואפשר להשליט את הרע בכל היצירה גם בשרשי הבריאה שם אין שליטה לכח הרע, ולפיה מוכרח סוף כל סוף שינצח הטוב ותגבר הקדושה... (שם עמוד פו)

...הנה לפי המקובל אצלנו ומצטייר לנו נמצאים העולמות העליונים במקום אחר מעולמנו, בשמים ממעל וכדומה, וכן כל ענין העולמות הרבים, שמדובר אודותם בספרים הקדושים, כל עולם נמצא במקום אחר זה למעלה מזה. אבל באמת טעות היא לאמר, כי ענין העולמות העליונים היא במעלות המקום, וזה רק משפל מדרגתנו, שקשה לנו להשיג באופן אחר עולמות משונים זה מזה תכלית שינוי, אם לא במקומות שונים. אבל באמת אין הדבר כן, כי הלא לפי המציאות האמיתית אין ענין מקום וזמן כלל, כנמצא בספרים הקדושים שכל ענין מקום וזמן הוא דבר שנתחדש בבריאה ונמצא רק במושגינו אנו, לפי טבע יצירתנו שנטבע בנו אופן השגה כזה, שאין אפשר לנו לצייר שום דבר כי אם בגבולי מקום וזמן, אבל באמת לאמיתו אין ענין מקום כלל, ואם כן ודאי שאין ענין העולמות העליונים ותחתונים במציאות המקום זה למעלה מזה, רק ענינם הוא במעלות הרוחניות, שכל העולם הוא במעלה יותר עליונה, כלומר במושגים יותר נעלים ונשגבים, שמכנים אנו לזה עליון ותחתון, במעלה ולא במקום, ולכן אף לפי מושגנו אנו, שאי אפשר לנו לצייר שום ענין בלי תפיסת מקום, אל לנו לצייר לעצמינו ההפרש שבין העולמות בגבולי מקום, רק צריכים אנו לצייר לנו שהכל נמצא במקום אחד, ובמקום שנמצא בו עולמנו נמצאים גם כן העולמות העליונים ועליוני עליונים...

ולפי זה צריכים אנו להבין, שהנשמה לאחר הפרדה מן הגוף לא תעלה מעולמנו למקום אחר, אלא נמצאת היא פה עמנו במקום שנמצא בו גם גופה, אלא לפי ערך השגתה במציאות, אחרי שנתפשטה מן החומר ויצאה ממסגר השגת החושים, ודאי שמשגת הכל, וגם את העולם הזה עצמו, במושג אחר נעלה לאין ערך ושעור, מכירה ורואה את כל הדברים במושגים אחרים לגמרי יותר נעלים ונכונים, ולכן כל עולמה אחר הוא, עולם יותר עליון ונשגב.

אבל את זה צריך לדעת, כי גם במצבה זה עוד השגותיה מוגבלות הנה, אף כי בגבולים אחרים מהגבולים הצרים של חמשת החושים, אבל בכל זאת כל השגתה מצומצמת עדיין לפי הצמצום של עולמה, ועדיין רחוקה היא מהשגת המציאות האמיתית תכלית רחוק, כי כל מציאות העולמות הוא רק מהעלם המציאות האמיתית, ולזאת יקרא עולם, כי כל מציאותו הוא רק מההעלם, וכן מדרגת העולמות הוא לפי מדת ההעלם בם, שאינו דומה ההעלם מעולם לעולם, ובעולמנו התחתון ההעלם יותר גדול מבכל העולמות, ולכן מצטייר לנו הכל בהשגות חמריות בציורי החושים, אבל בעולם יותר עליון מצטיירים אותם הדברים עצמם במושגים יותר דקים ורוחניים, ואופני המושגים הם רבים ונעלים זה יותר מזה, כל עולם מושגיו רחוקים ונעלים לאין שיעור ממושגי העולם שתחתיו, וכן נמצאים עולמות רבים לאין שיעור... (שם עמוד פט, וראה שם עוד)

...כי כל ענין חדוש הבריאה הוא ענין המצא מושגים אלו של בריאה ונבראים, וכמו כן נדע כי ישנה בחינה יותר עליונה במציאות, שלפיה מציאות כל העולמות אפס היא, וזהו שלפי מציאותו יתברך אין מציאות אחרת כלל, כי אין מציאות כמציאותו.

והנה לפי מה שבארנו שישנם בחינות שונות במציאות, יש לנו להבין גם אפשרות המצא דברים שלפי בחינת מושג אחד הם סותרים זה לזה, ולפי בחינה אחרת אינם סותרים כלל, וגם בזה תקל לנו ההבנה על ידי ציור נאות לזה. אם היו מניחים מדורת אש על שפת הים, ומעמידים ראי כנגד המדורה, יש שבהביטנו בראי נראה אש ומים נמצאים בכפיפה אחת, באשר המרחק שביניהם אינו משתקף בראי. והנה לו היה לנו רק חוש הראות בלבד, הרי לא היתה לפנינו שום סתירה בזה, כי לפי בחינה ומושג זה אפשר לאש ומים להמצא ביחד, רק בהיות לנו עוד חושים, שעל פיהם אנו מבחינים במציאות, ולפי חושים אלו אי אפשר לאש ומים להמצא בערבוביא, לפי ידיעת בחינה זו דבר הסותר הוא...

ולפי זה אף שלפי מושגינו המוגבלים מכירים אנו שידיעה ובחירה סותרות זו לזו, הרי צריכים אנו לדעת כי אפשר שלפי מציאות יותר גבוהה ונעלה אינן סותרות זו לזו, ואפשר לשניהן להמצא יחד... 

הבריאה במערכותיה וסדריה מתנהלת לפי חוקים וגבולים ידועים, שלפיהם הוכנה כבר מראש, ונמצאת הידיעה שפלוני יהיה צדיק, ועד כמה יגיע צדקו וטובו, מבלי שיגרע מזה כלום, וזה אי אפשר שישונה ויגרע ממדת צדקתו שהותוותה לו מראש. וכמו כן אם נמצא בידיעה על אדם שיהיה רשע, אי אפשר שיצא לצד הרע יותר מכפי מדתו שישנה כבר בידיעה, אבל להפך, במה שלפי חוקי הבריאה ועניניה עומד האחד להיות רשע, אין זה שולל האפשרות לשנות דינו ולהיות צדיק, כי כח הצדק והטוב אינו מוסגר לגמרי בחוקי וגבולי הבריאה, גבוה הוא מכל חק ולמעלה מכל גבול, כי מקורו הוא בשפע רצון ה' לטובה, השופע ויורד בלי גבול ותכלית ואינו מוגבל בשום מדה וקצב, וזהו ההבדל בין מדת הטוב להרע, שלרע ניתן גבול ומדה, והטוב הוא למעלה מכל מדה.

ואחרי שזכינו לידיעה זו נבין ענין התשובה בעד הרשע... כי אף אם לפי הסדרים נגזר עליו להיות רשע... בכל זאת הקב"ה מלך רב חסד, רצה שיהיה מקום לרשע לשוב מרשעו ולהמנע מעונש, וחתירה חותר לו הקב"ה מתחת כסא כבודו בהכינו לו מקום מעל לגבולי הבריאה והנהגתה ובתתו לו האפשרות להגביה את עצמו מעל לפשעיו, בהתדבקו במקור ושורש הטוב...

נמצא שהכח לבחור בטוב אינו מוגבל ואין הידיעה מעכבת, באשר הידיעה היא רק לפי הבריאה וחוקיה, כי עצם ידיעה זו הוא ענין הנמצא בהנהגת הבריאה, ואם אף כי יש להבין שגם ענין זה, היינו האפשרות להמשיך כחות חדשים משפע רצון ה', גם זה כבר נכלל בהנהגת הבריאה מראש, מכל מקום אין לזה שום גבול וקצב, כי זה נמשך מרצון ה' האין סופי, הבורא תמיד עולמות חדשים של טוב וחסד, ונותן אפשרות למשוך כחות יצירה חדשים ממקור הטוב שהוא למעלה מכל בריאה ויצירה, ואי אפשר שתהיה על זה הידיעה המקושרת עם גבולי הבריאה. ואמנם בידיעת הבורא יתברך שלמעלה מן הבריאה, ודאי אין שום גבול חס ושלום... אבל אין ידיעה זו נוגעת לנו, כי אין לנו שום יחס אלא עם הענינים שנסדרו במערכת העולמות, שכל מציאותם היא רק מהעלם מציאותו האמיתית יתברך, אבל למעלה מזה אין שייך ענין מציאותנו ולית מחשבה תפיסא ביה כלל... (שם עמוד צח)

והנה על פי חכמת האמת, כל ענין הבריאה ואפשרות מציאות יצורים מצטיירת לעין הנביא בציור כזה, שהבורא מצמצם, כביכול, את מציאותו האמיתית והניח חלל בעד יצירת העולמות, אבל האציל קו אור ממציאותו יתברך, כח אלקי, שממנו נבראה ונשתלשלה כל הבריאה, כל העולמות ויציריהם, ולכן לפי כח השגתנו מצטייר לנו כאלו הקב"ה כביכול עבר ממקום הבריאה, וכל הבריאה היא מאחרי ה', אבל חס ושלום שנקיים מחשבתנו על זה, כי צריכים אנחנו להאמין, שגם אחרי חדוש הבריאה הוא ממלא הכל וסובב הכל, ולית אתר פנוי מיניה, כי לפי האמת לאמיתו גם אחרי הבריאה לא נשתנתה מציאותו במאומה, ואין בלעדיו מציאות כלל, ושתי המחשבות האלו צריכות לשלוט במחשבתנו בגדר רצוא ושוב. אמנם לפי כח השגתנו אי אפשר שיהיה לנו שום ציור בבורא כפי בחינת אמיתתו, וכל ציורנו בבורא ב"ה הוא רק כפי בחינת הצמצום והקו וכמו שנתבאר... 

וזהו מה שאמרו חז"ל ברכות ז' א', "והסירותי את כפי וראית את אחורי", אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין, והיינו שעלה בהשגתו להבין התקשרות הקדושה שישנה להשם יתברך עם העולמות לאחר הבריאה, וראה בעין נבואתו איך העולמות מתקשרין ומתאחדין עם הבורא ב"ה, אבל להשיג ולדעת איזו בחינה במהות מציאותו, דהיינו פני ה', לא היה יכול, ועל זה נאמר, "לא יראני האדם וחי". הלא רואים אנו, כי כל ענין הבריאה ויצירת העולמות מתבטא במלת אחרי, כי תכלית ציורנו בהם היא רק לפי המושג האפשרי היותר עליון שהשיג אדון הנביאים, ושגם הוא היה רק בבחינת אחרי ה'. והנה עבודת האדם בעולם הזה היא להגביר את אורו יתברך בכל העולמות חלל הבריאה, וזה על ידי ידיעתו והרגשו, כי גם אחרי הבריאה הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, ובהכרתו זאת הרי הוא כאילו ממלא את החלל הנמצא מאחרי ה', (כי הכל תלוי בהשגת הנבראים, שזהו כל מציאות הבריאה, והבן). ולכן כשהאדם מחזיק באמונתו ומכיר ומרגיש כי כל המציאות היא רק מאורו יתברך, נקרא זאת בשם ממלא אחרי ה'...

והנה לפי זה יש לנו להבין, כי מי שמתבטל מן התורה שלא לצורך, היינו כשהתכלית אינה לשם שמים, הרי הוא מחשיב מציאות אחרת, וכאילו נותן מקום לענינים בלתי תלויים במציאותו ורצונו יתברך, ובזה הרי הוא כאילו כופר באחדותו האמיתית, מכחיש אורו יתברך בבריאה, וכאילו דוחק רגלי השכינה, והוא כאילו עובד עבודה זרה, בזה שהוא מוסר עצמו לענינים נבדלים ממציאותו יתברך... (שם עמוד קז)

...והנה זאת הבריאה שנבראה בגדרים אלו ולא נתן בה מקום לתשובה, איננה אלא זו שנבראה לשית אלפי שנין, שהם ששת ימי המעשה, אבל ביום השביעי שהוא האלף השביעי, יהיו שמים חדשים וארץ חדשה, ותהיה הבריאה שלמה לפי רצונו יתברך, וכל מה שראו הנביאים והחכמים הוא רק מה שנמצא בבריאה לפי מתכונתה להני שית אלפי שנין, ואת זה אנו מכנים בשם מעשי השם, דהיינו הבריאה כפי שהיא עכשיו. וזאת הבריאה לפי שאינה עוד בשלמות האמיתית, יש בה מקום לצרות וענויים ולפגעי התבל, אבל הבריאה הנכונה והשלמה שתהיה לעתיד לבא, היה תהיה לפי הרצון האמיתי של הבורא יתברך, ותהיה בתכלית הטוב, ואז נראה כי גם כל מה שעבר עלינו בהני שית אלפי שנין היה רק לטובתנו ולאשרנו האמיתי... וזאת הבריאה העתידה אפשר לכנות בשם מחשבת השם, כי היא רק עלתה במחשבה להבראות, ועדיין לא נכנסה הנהגתה בעולמנו... (חלק ג עמוד לג)

רבינו ירוחם:

היצירה כולה הנה פליאה גדולה,ניקח למשל את כדור הארץ, איך הוא קביעתו? הנה הוא אסיפת וחיבור רבי רבבות חלקים דקדקים, וכל חלק דק וחלק דק מנהו מתחלקין עוד לרבי רבבות חלקים דקדקים, וכן הלאה והלאה, וכשתרצה לבא להחומר הראשי, הנה לא תדע תחילתו, כי גם הוא מתחלק, גם הוא חיבור של חלקים קטנטנים עד אין שיעור. ונקודתו הראשונה הבלתי מתחלקת לא תדמנה כלל, אף לא תדע לכנותה בשם, ואתה עומד תוהה ומשתומם על בוהו שבה, אחת רק תדע ותראה, את הלבוש שמתלבש זה החומר, אבל לא את המתלבש, תדע ותראה את הדבר כשהתגשם, אבל לא את המתגשם, כי הוא רק כח פועל עד אין נבדק... תראה תמיד רק את הלבוש רק היוצא ולא את המוציא...

וקח למשל דבר פרטי, הנה אתה רואה פת לחם, אם אוכל אותה ומושך ממנה כח וחיות. הנה תתמה ודאי ותשאל, איה מקום המזין אשר בלחם? ...מכל זה תדע בודאי, כי יש כאן מוצא פי ה' אשר היווה את הלחם, אם יתבונן האדם יראה ברור את התולה ארץ על בלימה, אין עמודים ואין יתדות לעמוד עליהם, כי אם ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, ולא על עולמות עליונים המדובר כאן, לא על עולמות שאינם שייכים לנו הוא המכוון, כי אם בעולמנו זה, בטרם כל יציר נברא אז את החכמה ברא להיות בגדר מושג, להיות נושאת לבושים זו החכמה אשר אינה גשם, לא אחיזה ולא תפיסה בה, הנה בגשם תתגשם ובלבושים תתלבש, והוא אומרו "עור ובשר תלבשני וגו'", והנה איך נתפשטו כל הדברים מדבר ה', איך נארגו הכל מחכמה, זהו סוד תוהו ובוהו, והוא ענין חללו של עולם, אשר אמרו ז"ל (דברים רבה ב' י"ט) כי רחב נתנה ממש בו, ומשה רבינו אמר אין עוד, כי אם תולה ארץ על בלימה... לו ראינו את החכמה העליונה, כי אז היינו רואים את אריגת כל המציאויות, היינו רואים את ה"ורוח אלקים מרחפת על פני המים", היא ראשית ההתחלה, היא הממציאה לכל הנמצאים. (דעת תורה בראשית א א עמוד ז)

...כלים הנם היותר עיקרי בבריאה, כי הם המובילים לכל הישג ומטרה, בלעדיהם הלא נבול תבול, ורק בעזרתם תגיע לדבר מה. ולכשתמצה את הענין תבין ותראה עוד יותר, כי אמנם כל פרטי הבריאה כולה, המורגשים והנראים ואף הבלתי נראים, כי אם אשר תשיגם בבינת שכלך, או אשר הראשונים הודיעוך עליהם ברוח קדשם, כולם אמנם כלים שמם, כל בריאתם ומציאותם לכלים הם, מהאצילות הראשונה עד ההשתלשלות האחרונה, כל ראשון הוא כלי לבא אחריו, כל המציאויות משמשות הן לתכלית אחת, כולם מתגלגלים סובבים ומועילים רק לתכלית ההיא, כולם הן רק כלים לאותה המציאות התכליתית. ומי אמנם אותה התכלית של הבריאה? הלא כל הנמצאים נמצא בשביל האדם לבדו, ולמה נמצא האדם ומה היתה כוונת יצירתו? לצייר לנפשו אחדות הקב"ה וכל הנלוה לענין ההוא... 

בספרי המקובלים מובא שכל שיתא אלפי שנין של הבריאה הם לברר הניצוצות הקדושים, רבים הכלים ורבות התכליות, אם תדע אותם או אם לאו, אולם לה' לו נתכנו עלילות, הוא ידע דרכיהן... (שם א יד, עמוד יג)

הכל הוא בתוך "המהלך", האדם וכל אשר בו, עם כל היקפו, כל מעשיו הכל נכנס לתוך מהלך של מסובב וסיבה קודמת. ויש להבין בסוד ענין הסיבה, כי סיבה ומסובב אינם דברים נפרדים זה מזה, אלא סיבה ומסובב הם מציאות אחת ממש, מובלע זה בתוך זה... כשיש באבן יסוד האש או כחות אחרים, הרי האבן והאש הם ודאי דברים שונים, ובכל זאת אי אפשר לומר שהם באמת נפרדים, כי הלא הכל הוא אבן, ויש לה תמונה אחת, מראה אחת, צבע אחד, אלא התירוץ הוא, ב"איתכסיין" הנם ממש אחד, אלא שיש בחינה של "איתגליין", ובבחינה זו כבר מתחלקים הדברים...

בדרך זו עלינו להבין גם כן הסוד של סיבה ומסובב, אם כי באתגליין הרי הם באמת שני דברים, אבל באתכסיין אמנם סיבה ומסובב הם אחד ממש, מובלעים הם זה בתוך זה, לבלי להפריד ביניהם, וכמו כן עלינו להבין ענין גוף ונפש... (שם עמוד מז)

"מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית" (תהלים ק"ד), ופירש התומר דבורה (סוף פרק ב') רבו, לשון רב ביתו, חשובים מאד, כולם בחכמה עשית, ואחרי שנטפלה חכמתך בהם, רבו וגדלו מעשיך, הנך רואה בבריאה רק את הפשטות, אבל הלא כל זה בחכמה עשית, הלא לברא רגל אחת של יתוש קטן שם לזה הקב"ה כל החכמה העליונה, רחמים, חמלה וחסד עד אין סוף, א-לוה כל בריות אדון כל תולדות, הבריה היותר קלה יש לה כל הא-לוה, כל החכמה העליונה, נצרכה לנברא היותר שפל, ואם כן התבונן וראה כמה צפון במעשה פשוט, כי אם ליתוש קטן הוצרכה כל החכמה העליונה, אם לבריאה קלה יש לה כל הא-לוה, הלא מובן כבר מה הוא איפוא מעשה האדם... (שם עמוד עו)

הענין, הנה בדברים גשמיים יודע כל אחד כי כל דבר הנהו מציאות של דבר, מוגדר ומיוחד במהותו, ולכולם שמות יקרא, למשל אש, הנה מציאות היא, וכל טבעיו. כמו מה שהוא בוער מה שהוא עולה למעלה, מה שהוא חם ויבש, כל הפרטים הנם באים ויוצאים ממציאותו, ולא דברים צדדיים בעלמא, מים הנה זה מציאות, טבעיו הם כי מכבה הוא...

לא כן בדברים הרוחניים, טועים אנו ואין אנו נותנים מציאות ושם לדברים, סוברים אנו, כי הם רק דברים הפורחים באויר. דוד המלך ע"ה אמר (תהלים קי"ט נ"ט) "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך". ופירשו חז"ל (ויקרא רבה ל"ה) אמר דוד, רבונו של עולם, בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך, והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות... דרכי דוד והליכותיו היו אצלו מציאות, הליכותיו נתהוו אצל דוד לאברים ממש, אשר בשם רגלים קרואים, וכמו שאברים גשמיים אין משנים מדתם, עושים תפקידם ואין יוצאים לעולם מחוק הקבוע להם, כמו כן הוא באברים רוחניים... לא שינו בשום אופן את מהלכם... 

גם מחשבה ועיון אינם כפי שאנו סוברים סתם ענינים אויריים בעלמא, גם מחשבה ועיון אברים הם, תופסים מקום מיוחד, ומוגדרים במציאותם... גם בדורנו אלה זכינו וראינו גדולים אשר בעסקם בהגיון ועיון אי אפשר היה לבא אליהם, לא שמעו ולא ראו, וכלום לא הפריע אותם. גם מחשבה ועיון אברים הם, ומציאותו של אבר היא, כי עושה הוא את שלו ושום דבר לא שולל חוקו... (שם יז א עמוד קג)

רמח"ל מבאר בספרו דעת תבונות, ענין החסרונות הנמצאות בבריאה, אשר הן לא כחק שלימותו יתברך, והוא כי עיקר אשר רצה הוא יתברך בבריאתו לגלות מעלת יחודו יתברך, שבגדרו יש שלילת ההיפך, והוא ענין אמונתנו שאין עוד מלבדו, דהיינו כי אין זולת מציאותו יתברך כל מציאות, ולתכלית זאת מתכונת העולם היא שיש בו טוב ורע, היינו מציאות ומציאות של אי-מציאות, של העדר וחסרון. מהי, ואיך היא מציאות של אי-מציאות? זהו באמת מנפלאות הבורא הכל יכול, שברא מציאות של העדר, כדי לשלול אותו מן המציאות ההכרחית. והנה אדם הראשון היה לו להכיר מצד חכמתו לבד את המציאות השלילית הזאת, להכיר שהיא העדר וחסרון, וממילא היה מכיר את המציאות האמיתית את היחוד השלם...

זהו הכלל הגדול בכללות הבריאה, ואין בכלל אלא מה שבפרט, איש משכיל ומתבונן חייב להכיר שתי מציאויות אלו בכל פרט ופרט. כל התאוות כל החמדות סודן ההעדר! הנה לכאורה דומה כי התאוות הן הנן המציאויות היותר חזקות, שום דבר אינו קשה לאדם כדי למלאות איזה רצון... אולם זה שהרבונו של עולם עוזרו והוא שובר רצון אחד, תיכף הוא מכיר את אשר היה שם, ממש לא כלום... כיון שזהו סוף סוף העדר מציאות, הנה על ידי גערה גרידא יכול הים הזה ליהפך ליבשה, חרב ויבש ממש, כאילו לא היה שם ים מעולם...

נמצא כי כל מדת העולם הזה היא מציאות של אי-מציאות, של העדר וחסרון. אולם עלינו לדעת, כי זו המציאות של העדר אמנם כה גדולה, ויתכן כי אדם בנה יבנה בנינים רבים וגם ענקיים, והכל עומד רק על העדר וחסרון. ובא וראה עד היכן הדברים מגיעים, כי גם אדם הראשון, במצבו שלו אשר לא היה אצלו הרע, כי אם בבחינת של "מקום חלות" בלבד, וגם במצב זה הנה כבר היתה לו שייכות אל המציאות של העדר וחסרון, זהו הסוד של זה לעומת זה.

וניקח לנו לציור מעשה של רבה בר בר חנה (בבא בתרא ע"ג) שראו ההוא דג גדול שהיה על גבו עפר וחול רב מאד, וכבר צמחו עליו עשבים, וחשבו שזה הוא אחד מאיי הים, ועלו עליו ואפו ובשלו אגביה, ושהו שם זמן רב, וכאשר התנועע הדג מהאש והחום ששמו עליו אז הכירו שנמצאים הם על דג. סוד הדבר הוא: יכול אדם לבנות לעצמו מי יודע מה, אם הוא יכול לנוע ממקומו, סימן הוא כי אין זו המציאות של אמת, כי אם הוא בנה בניניו על מציאות של העדר, כי מציאות זו של העדר היא בעלת השתנות ותזוזה, ועלולה להתבטל, אם הענינים אינם נעים ואי אפשר להזיזם ממקומם, זהו סימן שהם מהמציאות האמיתית, כי מציאות איננה בעלת שינויים...

היוצא מדברינו בקצרה הוא, כי יש שתי מציאויות, מציאות של מציאות, ומציאות של העדר וחסרון. וישנן דרכים המוליכות אל המציאות האמיתי, והן התורה והמצוות... וישנן דרכים המוליכות את האדם אל המציאות של אי מציאות, וזהו "וילכו אחרי ההבל ויהבלו", והסוד של "כמוהם יהיו עושיהם", עד שנשארים תלויים באויר בבחינת שקר אין לו רגלים (שבת ק"ד), וכל רוח קלה תדחפנו מסוף העולם ועד סופו, עד יקלענה בתוך כף הקלע רחמנא ליצלן. כל מעשה קטן שבקטנים בכחו לעקור ולהפוך את האדם על שרשיו, ואם בכל זאת נשאר עדיין מחובר במשהו, אין זה כי אם מנפלאות הבורא... (שם עמוד קמג)

כשרואים על ידי מיקרוסקופ איזה דבר קטן שהוא מתגדל על ידי המשקפת הזאת פי אלפים פעמים, ממש אין מאמינים למראה, שאמנם יש במציאות מדה כה גדולה. איזו אנחה קטנה בעולם הזה, הנה בעולם האמת שומעים אותה בצעקתה האמיתית במדה כה נוראה ואיומה, אשר ממש אין יכולים לעצור ולעמוד נגדה באדישות. (שם שמות ג ז, עמוד טו)

אנו אומרים "ברוך אומר ועושה", מה זה שייך לומר על הקב"ה "אומר", מהו ענין אמירתו? ...האומנם גילו לנו בזה כל סוד הבריאה, סוד מקיף כל העולם מראשיתו עד אחריתו... גדר כל הבריאה מאצילותה הראשונה עד אחרית הימים, עד השתלמות הבריאה בתכלית, שהוא התגלות שמו יתברך, עד הזמן ההוא, הנה כל המציאות היא רק בבחינה של בכח, ולא זולת. האומנם כי בהבכח הזה אמנם נמצא כל הבפועל העתיד להיות, כל התכלית אשר תהיה באחרית הימים... וזהו סוד של אומר ועושה, כי התכלית הלא היא העשיה, שהוא הגלוי הגמור בפועל, ועד הזמן ההוא עד הגילוי הגמור בפועל, הכל הוא עדיין בחינת אומר, הוא הבכח לתכלית השלמות, הוא סוד "ועושה", היינו התגלות שמו יתברך בפועל, בגילוי הגמור... חז"ל הקדושים (זוהר מובא באבני אליהו על ברוך שאמר) כינו לאמירה ועשיה בשמות מיוחדים, כי אמירה היא חכמה ועשיה היא בינה, הנה לנו כי אומר אין זה ענין של אמירה בעלמא, אלא חכמה היא, ספירה שלמה מהעשר ספירות, ובה יסד ארץ. וכוונתם בזה היא, כי חכמה היא מדת הבכח להבינה, שהיא בסוד הבפועל הוא סוד המעשה, שהוא הגילוי בפועל, וכל מה שאנו מאמינים שיהיה לעתיד לבא, היינו שיתגלה שמו יתברך בגילוי הגמור בפועל, ומצבנו עתה, המצב שאנו בו חיים כעת, הוא רק שהעתיד טרם בא לידי גילוי, אבל גם עתה לא חסר כלום, והעתיד גם בהוה הוא, אלא שכל כולו עדיין הוא רק בבחינת בכח לעומת הבפועל הגמור, כל העולם הזה הוא מציאות של עץ עושה פרי, מציאות של גידול וצמיחה, אבל לא הפרי בעצם שזהו העולם הבא.

ואמנם גם ההבטחה, גם הבכח הזה הלא עולם מלא הוא, מדה הוא, התגלות בשם משמותיו הקדושים של של ש-די קיים לנצח נצחים, ואפשר לו לאדם להתגדל ולהשתלם גם במצב ההווה, אם כי הוא רק בבחינת של בכח. והלא האבות הקדושים כולם, במדה זו ושם זה נבנו ונתגדלו. נצייר לנו גרעין אשר עיקר כל מציאותו הוא כי ממנו יצא כל פרי, והוא אמנם רק בחינה של בכח, אבל גם על הגרעין כבר מברכין ברכת הנהנין, גם הוא ראוי לאכילה לעצמו. (שם עמוד נו)

...הנה כי עם עצם הנס של המכה נסתעפו עוד ריבוי של נסים, ועל מה זה, ולאיזה צורך היה זה? ...אולם האמת היא כי התכלית העיקרית בכל ענין יציאת מצרים היא האמונה בכלל הנסים, ועיקר הענין הוא להאמין ולהכיר בעצם מציאות רוחניות הבריאה, לידע כי הבריאה אינה זאת אשר הוא רואה בעיניו, זאת אשר הוא חש בחושיו הגשמיים, החומר והגשם שאנו רואים בבריאה הוא רק כי אם לבוש להבריאה האמיתית ומהי באמת, היא הרוחניות, כי הרוחניות היא המקור לכל היצור, וראשית התחלתו הרוחניות היא, אשר נתעטפה ונתלבשה בלבושים שונים רבים מאד, מדק דק עד אין נבדק, עד החומר האחרון, החומר הכי מגושם, הרוחניות היא באמת קיום כל דבר, ובאסיפתה תאפס כל היקום...

הנה כל חומר הלא הוא מציאות של הרכבה וחיבור, וניקח למשל את כדור הארץ, הנה כולו נקבע ונבנה בחיבורי שכבות עפר וחוליות חול. אסיפת רבי רבבות חלקים דקיקים זה על זה וזה עם זה, עד אשר נהיה לחומר הענקי הזה זהו כל כדור הארץ ומלואו. והנה לא תדע, וגם תתמה מאד, מהו כח חיבורם יחד. כי כאשר תבחן גם את כל חלק וחלק ממנו, אף גם החלק הכי דק בתכלית, הנה גם אותו תמצאנו כולו מחולק, מורכב ומחובר מקטנטני חלקי חומריים וכן הלאה, לא תמצא בשום אופן אותו החומר הקטנטן הראשון, אשר אצלו תוכל להעצר ולראות אותו כאותה הנקודה האינה מתחלקת כבר... והנה הנקודה הראשונה היחידה בתכלית הבלתי מתחלקת באמת, הנה זאת לא תדמנה כלל, והמחקרים קוראים לה בשם חומר ההיולי, ובלשון הקודש נקרא זה תוהו. את החומר הזה החומר ההיולי הזה אין צריכים להבין כדבר גשם, כדבר ממש, ולא אפילו כיסוד דק מאד, כי אם רוחניות שברוחניות, קדוש ודק נעלה על כל מעלה, כי זהו אשר קראו הכתוב בשם תוהו, דהיינו כי אין כאן תפיסה בשם כלל וכלל... את הרוחניות הזאת אין לנו כלים לראות במו עינינו, כי כל הנראה הלא הוא שוב גשם ולא רוחניות, אולם לו היתה אפשרות כזאת, לו היתה היכולת לראות ההתחלה הזאת, כי אז היינו קוראים אותה נפש דבר ה', וזהו בדבר ה' שמים נעשו וגו'.

הנה כי כן כי הבריאה היא כולה רוחניות, וזהו "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה" (משלי ג' י"ט), הרוחניות היא התחלתה והיא נפשה, כי על כן היא חיות כל היקום, ובה כל הקיום... ומזה כי הטבע והלמעלה מן הטבע אינם דברים נפרדים, אלא אחודים בתכלית, ועיקרו של כל דבר ודבר ודאי הוא הלמעלה מן הטבע, הנה זה דבר ה' ורצונו יתברך, ולא הטבע אשר הוא רק הלבוש להעיקר, וממילא מובן היטב כי הלמעלה מן הטבע היא השולטת ודאי, כי הרי היא הנפש, היא החיות, סוף דבר כל המציאות הלא הם דוקא הרוחניות, דוקא הלמעלה מן הטבע...

וכמובן שלמעלה מן הטבע דרכים אחרות לגמרי, דרכים שהן לא לפי מושגינו כלל, וכל הקושיות שלנו (על קפיצת הדרך, או מקום מועט המחזיק את המרובה, ראה שם) כלא הם בעולם הרוחניות, המאמין שהקב"ה כל אשר חפץ עשה ועושה, ולא מתקשה כלל על הקב"ה, כביכול, שילך מארץ ישראל לחרן ברגע אחת... האיש הזה יבין גם כן פשוט בכל עניני הנסים, אחרי כי כל הבריאה כולה, גם הטבע כולו רוחניות הם, והרוחניות היא הבעלים באמת, וברוחניות הדרכים שלה הן לא לפי מדתנו כלל. (שם ט ח, עמוד עה)

...אמר הכתוב (בראשית ג' י"ז) ארורה האדמה בעבורך, הנה זה קללה ממש להאדמה שלא תוכל להוציא פירות, והעונש הוא על עוונה שלה... וכבר אמר אדמו"ר זצ"ל הסבא מקלם (חכמה ומוסר חלק א' מאמר קצ"ט), על זה שמצינו בחז"ל (סוכה כ"ט) לשון המאורות לוקין, כי זה ממש ליקוי להם ועונש להם, במה שנלקחה מהם היכולת להיטיב עם הבריאה. ואמנם כי צער גדול ונורא הוא זה להם מה שלא יכולים להיטיב, אין אנו יכולים אף לצייר לעצמנו ולהשיג גודל היסורים שלהם בזה, שלא היה לו היכולת להיטיב לאורחים, עד כי הקב"ה הוכרח לשלוח לו מלאכים להכניסם כאורחים... (שם עמוד פד)

הנה כי לא באו מצוות התורה לסדר מנהגו של עולם, אלא להיפך, כל הבריאה כולה נבראה בעיקר לשאת את התורה, כי אחרי שיש ענין וסוד של תורת כבוד אב ואם, כי על כן נחקק כן בבריאה כי יהיו בה מציאות של אב ואם, למען שתתקיים התורה של כבוד אב ואם, וכל הבריאה כולה טפלה לתכלית המצוות... הנה כי כן לא היה המן על מה שהוא עליו, כי אם למען המצוות התלויות בו, והן הנן העיקר בירידת המן, וכשאמר הכתוב למען אנסנו, הנה מזה עוד יסוד, כי תכלית המצוות ועיקרן הוא ענין הנסיון שיש בקיום המצוות, ולפי דברי החסיד יעב"ץ ז"ל כי כל הבריאה כולה, כל מציאותה היא כי היא נושאת התורה והמצוות, נמצא כי תכלית כל הבריאה היא הנסיונות שמתנסה האדם תמיד בשמירת המצוות, ובצדק איפוא יקרא זה העולם עולם הנסיונות... (שם עמוד קיא)

...והוא מסוד הענין אשר אמרו במדרש (בראשית י"ט י"ג) עיקר שכינה בתחתונים היתה. ביאור הענין, כי חלילה וחלילה לנו לחשוב כי יש שום מקום להבורא יתברך, בין בהבריאה בכללה ובין בבית מיוחד כמו המשכן... אבל יסוד הדברים הוא, כי סוד הבריאה כולה הוא סוד של מראה ודמות, הענין של "כתבניתם" הוא לאו דוקא במשכן לבד, הבריאה כולה היא מערכת גדולה של ריבוי מרבוא ריבבן מרמזים שלל צבעים, שלל גוונים כולם מרמזים ומראים ומורים כבאצבע על הדר כבודו וזיוו יתברך ויתעלה, כל דבר ודבר בזה העולם, כל מציאותו וענינו הוא באשר הוא אות וסימן לעליונים, ניתן לאדם להתבונן בהם, ועל ידם להכיר את הבורא, טובו גדלו ורוממותו ויכלתו, והם הם המשכן והמקדש... וכאן מתחלקים הענינים לדרגות דרגות בריבוי לאין שיעור, עד כמה שהוא מראה ודמות, כן במדה הוא מקום לקדושתו יתברך, הוא הכלי המוכן לקדושתו יתברך, והוא הרי כל ענין עולם הזה, אשר זה שמו "עולם ההכנה", יותר מהכנה אין כלל בעולם.

וכבר האריך בזה בעל תומר דבורה בספר הפרדס שלו, מפורסם הוא כי לפי הכנת הדברים התחתונים כן חשק העליונים לדבק בהם, וראיה גדולה ממעשה המשכן... וכמו שחשק המסובב לעלות אל סבתו, כן חשק הסבה שיהיה מסובבו קרוב אליו, וכחשק העלול אל עלתו, כן חשק העלה שיתקרב עלולו אליו... ואל ענין הזה נאמר בתורה (ויקרא י"ט ב') קדושים תהיו כי קדוש אני. עד כאן לשונו.

והאומנם כי רמיזות הגוונים והוראותם והתיחסותם להיכן הם, הנה הם מהסודות גדולים ודאי, אנחנו לא יודעים באמת מפני מה הזהב הוא במראה סמוק, והתכלת במראה כחול, מה ענין השחרות ומה הלבנות, אבל על כל פנים הנה לכולם מהלך וטעם ודאי בכל זה, ואלה הנם הם ודאי מעיקרי סודות הבריאה, ולהאדם רק אחת, לידע כי כלם ראשם מגיע השמימה, וכאמרם ז"ל שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד, ועם כוונת האדם בהם יש שם השארות שכינה ומקבל פני השכינה... (שם עמוד רנה)

...ולידע זה הענין, כלומר ההתיחסות של כל דבר אחד לרעהו צריכים לידע כל סוד ההשתלשלות של כל הבריאה, וענין זה של השתלשלות הבריאה מתחילת האצילות עד אחרית העולמות אמנם הוא סוד כל הבריאה וקיומה, והיא אמנם חכמה גדולה ורבה, אשר רק אדם הראשון, אשר חכמתו מרובה מן המלאכים, הוא לבדו ידע התייחסות כל דבר לרעהו, ואיך להכיר בזה מהותם וצורתם ולהגדירם בשם...

ובציור, כשבונים בית ומניחים את היסוד, פשוט הוא, כי לא נגמר בזה הבנין, ואחר כך כשמניחים עליו שורות שורות של קורות, עדיין ברור כי לא נגמר הבנין, עד שמניחים עליהם את הגג, ואז הוא גמר הבנין. ומאין אמנם יודעים העת שכבר נגמר הבנין? הלא בזה גופא שלא רואים כבר שום חסרון בו. שמתחילה כשהניחו הקורה הראשונה וראינו שיש בה מלמעלה של אותה קורה נקבים נקבים לקבל בהם את ההוצין זכרים היוצאים מתחתית הקורה השניה אשר ממעל התחתונה... הנה הן בעצמותן מגידות לנו כי זקוקין עוד למשלימי חסרונותיהן... עד שמניחין ממעל כולן את הגג, ובו אין כבר שום חסרון, בו אין כבר לא נקבים ולא חלולים, אז כבר רואים שהבנין נגמר ונשלם.

זהו אשר פילוסופי העולם טעו בהם, כי נתקשה להם ענין החסרון שנמצא בהבריאה, ולא יכלו להבין כל ענין הכלה והפסד של הבריאה, חולשת הבריאה בשגם הוא בשר, וכהנה רבות, כי איך יתכן שמשלם בתכלית השלמות ית"ש יבא חסרון והעדר. אבל לא ירדו לסוף הדעת להבין כי היא הנותנת, ואדרבה, מהחסרון עצמו יכולים להכיר את המשלים, כי מציאות החסרון מגיד בעצמו שיש לו משלים, את כל הבריאה כולה צריכים להבין כן על דרך בנין כפי שיציירנו לעיל, כן בגשמיות וכן ברוחניות, כי כולם מקבלים זה מזה ונותנים זה לזה... וכל מה שהנהו יותר גדול הוא מוכיח ומעיד על גדולת המשלים אותו, כדי שיבא להכיר את הבורא ית"ש המשלים של כל הבריאה, וזהו הוראת שם א-ל עליון, כי הוא למעלה מעל כולם, השם הגומר עלינו ומשלימנו... (שם עמוד רעט)

...והנה כל הבוחנים (איזו סחורה) עיקר הסתכלותם היא באחת, אם הסחורה היא סחורה מתקיימת, הנה זה הטוב אשר מחפשים לדעת. וכן הוא ברוחניות, אם נפשך לדעת מהו אמיתי וטוב, לזה מסרה לנו התורה כללים איך לידע סוד מהותם, והבחינה העיקרית על זה היא - מתקיים, שאם אין הדבר מתקיים, יהיה מה שיהיה, אף הנראה טוב מכל הצדדים, אבל אם אינו מתקיים, הנה תדע ודאי כי "נייר" הוא (ולא אריג). על הקב"ה אומרים "ומלכותו ואמונתו לעד קיימת, ודבריו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים", וסוד זה הוא הבחינה המקפת על כל הבריאה, בכלליה וכל פרטיה. כן אמר דוד המלך ע"ה (תהלים צ"ב ח') "איש בער לא ידע", סוד המבינות בהבחנה, "בפרוח רשעים כמו עשב", הנה הוא טועה וחושב כי נראה ברשעים פריחה וגם הצלחה, אבל סוד הדבר הוא, שהם רק כעשב, הממהר לפרוח, אבל מהרה הוא גם בלה יבול כליל... אבל מעשה צדיקים הם "כתמר יפרח וגו', עוד ינובון בשיבה וגו'", וזה הבחינה האמיתית אי אלה הם מעשה הצדיקים... (שם עמוד רפג)

...הנה זה יסוד גדול, כי חוץ מהשפעתו יתברך אין קיום למשהו, כי מאין להם הויה ומציאות וקיום, וכשישנו בכל זאת כל סוד החסרון ההעדר וההפסד, בהכרח כי גם זה מהשפעתו יתברך, ואיך זה, והלא מפי עליון לא תצא הרעות והטוב? משלם הלא אי אפשר שיצא חסר? על זה מבאר רמח"ל ז"ל, כי כל סוד העדר המציאות הוא רק מהסתר פני טובו יתברך, "הסתרת פניך הייתי נבהל".

ויש להבין סוד ההעדר על דרך זו, חוקרים מסתפקים אם החושך הוא מציאות בפני עצמה, או אם הוא רק העדר האור, כלומר שאינו מציאות עצמית, רק כשאין אור ממילא חושך הוא. והנה אנחנו הלא אומרים יוצר אור ובורא חושך, הרי כי חושך עצמו גם כן בריאה היא, "תשת חושך ויהי לילה", וכן אפשר לחקור בעין רעב מהו... הרי רואים אנו שישנה מציאות של העדר וחסרון, אולם זוהי מציאות של ממש, וכשאוכלים ושבעים אין להבין כי לפני כן היה שם חור ועל ידי האכילה נתמלא החור, אוכל הוא ענין אחר לגמרי, ואינו מצטרף כלל אל הרעב, רעב ואוכל הם שני מציאויות נפרדות. ובכל זאת יש כאן פלא, כי סוף כל סוף שניהם אחוזים ודבוקים זה בזה, עד שהשלימות האמיתית יוצאת מהרעב דוקא... 

צריך להבין את סוד ההעדר והחסרון, יש לדעת כי העדר הוא מציאות ממש, ומציאות חזקה מאד, ובנה עליה מצודים וחרמים. ומהו המציאות? זוהי מציאות של העדר וחסרון, מציאות של רעב, פשוט חסר, ובזה כלולים כבר כל הצרות, כל היסורין, וכל המחלות. הוא מה שאמרו חז"ל (ברכות מ') מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק, סוד עולם הזה הוא דוקא בריקן, ברעב, במלא אין כבר כל המציאות הזאת, איה כל ההנאות והתענוגים, רק בריקן, במצב של תשוקה בהעדר, בחסרון, כי סוד העולם הזה הוא בחסרון ורעב, כל מי שיש לו מנה רוצה מאתים, כל הסוד הוא ב"רוצה", ב"יש לו" אין עוד כל הרגשה, מפני שהסוד הוא ריקן מחזיק, כלומר המחזיק הוא בריקן, כי הסוד של רע הוא חסרון, רעב - מציאות של רעב...

לפי זה נבין את הסוד של "בורא רע", ולא עושה רע, (עיין רד"ק ישעיה מ"ה ז'), אמת היא כשאינם אוכלים סובלים רעב, ורעב הוא מציאות חזקה מאד וממנה סובלים עינויים קשים ומרים, אך אם ביכלתו לאכול, הרי ילך ויאכל, וכשהוא בעצמו מעדיף לרעוב, הלא אין מי שיאשם בזה, בורא רע זוהי אמת, אך אינו עושה רע, והבן! (שם עמוד שכב)

...הנה הרמב"ן (בראשית ב' ט') כתב, והיפה בעיני, כי האדם היה עושה בטבעו מה שראוי לעשות כפי התולדה, כאשר יעשו השמים וכל צבאם פועלי אמת שפעולתם אמת ולא ישנו את תפקידם... נמצא שלפי דעת הרמב"ן הנה כל הבריאה מוכרחים הם, והנה אנחנו מבינים בפשטות דענין הכרח היינו בגדר בעל כרחו ושלילת כל רצון, וכאילו הטילו עליהם פעולתם ללא כל רצון, אבל באמת הלא אי אפשר לומר כן, שהרי אמרו חז"ל שכל הבריאה בדעתם בקומתם ובצביונם נבראו, נמצא שרצונם היתה בבריאתם, והסכימו על כל פרט ופרט שבהם... ועל כן עלינו לומר ששני הענינים אמת, אין הכי נמי שבדעתם ובבחירתם נבראו, אבל ההתעשות בבריאתם היא כל כך בנפלאות עד אין שיעור, וכל עניניהם הנם כל כך במהירות, כענין "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק", עד שהם כבטבע כל מעשיהם, וכאילו הם מוכרחים. וזה מטעם שדעתם אשר עם בריאתם כל כך חזקה ומוסכמת, עד שאין אפילו ניכר שמתחברת עמה הבריאה, כי מתוך המהירות הגדולה בבחירתם לעשות רצון קונם, לא נתפסת אפילו בהשגה שכלית, ונראה ממילא כאילו עושים בטבע ובהכרח, אבל לאמיתו של דבר לא חסר כאן כלום בבחירה, וזוהי ודאי מנפלאות הבורא יתברך... (שם עמוד שנז)

...כן כשהקב"ה רצה לברא את עולמו ברא מתחילה התורה הקדושה, והיא הדפוס אשר הלביש את העולם, וזהו "ה' קנני ראשית דרכו", רוצה לומר בראשית ברא את התורה ובה נברא העולם, למדים אנו מזה עקרים גדולים, מלבד העיקר הידוע כי התורה היא צורת העולם והעולם כחומר, וכמו שהחומר משועבד לצורה, כך העולם משועבד לתורה ולשומריה, ולכן נוכל לחדש בה אותות ומופתים ולברא חדשה בארץ, שכל העולם נברא רק בתמונת לבוש להדפוס... ולכן יצא לנו מזה יסוד גדול, כי הנהגת השי"ת בעולמו להשלים המכוון איך להלביש העולם למכוון התורה שהיא הדפוס...

הנה עיקר מכוון התורה היא אמונת ה', ולכן נברא העולם בתמונה זאת ובאמצעים רבים והנהגות רבות לפי ההכנה הנדרשת על פי הנהגת אמונה, ומזה יסתעפו אופני כמה הנהגות דהיינו דרך הסבות, וכל ההנהגה דוקא בסבות רבות ובהסתר פנים, אשר לכאורה היה צריך להיות ההיפוך, לראות הכל בגלוי ולא בהסתר, אלא שזהו הסוד, כי אחרי כי הדפוס הוא דפוס אמונה, ולכן לא תוכל להיות הנהגה אחרת אם לא על דרך הנהגת אמונה, ומזה יצא כל ענין הזורעים בדמעה ברנה יקצורו, וגם כל ענין משא ומתן, ונשאת ונתת באמונה (שבת ל"א), לנסות את האדם אם הוא מותאם לצורה של אמונה.

וכן הנה התורה היא דפוס של קדושה, ולכן נבראו על דרך זו כל הנהגות העולם שייכים לזה, דהיינו כי נבראו טהורים וטמאים וכל דרכי הקדושה והטומאה, הכל כדי לנסות את האדם אם הוא מותאם לצורה של קדושה. וכן הנה התורה היא דפוס היראה, כענין "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'" (דברים י' י"ב), ולכן נברא העולם על דרך זו לנסות את האדם אם הוא ירא מלפני ה', נבראה יראה בכל תכסיסיה... (דעת חכמה ומוסר חלק ג ב)

הרמב"ן מביא בפרשת שופטים על הפסוק (ט"ז כ') צדק צדק וגו', אמרו צדק זו מדת דינו של עולם, שנאמר צדק וגו', וכתיב בתריה למען תחיה וגו', אם תדין עצמך תחיה וכו' ואם לאו הוא ידין עליך ותקים בעל כרחך וכו'. הענין מבואר, כי עלינו לדעת כלל גדול, כמבואר בספרי המקובלים ז"ל, שכל עניני העולם הם בדרך השתלשלות, ומזה נבין שכל המדות העליונות הם בתחתונים, וכמובן הלא הם רחוקים זה מזה בתכלית הריחוק, ואף מדת החסד שבאברהם אבינו ע"ה שעליו נאמר אהבת צדק וגו', ובכל זאת הלא הם כצל מוצל מחסדי העליונים, או אמונת בשר ודם נשתלשלה ממדה עליונית הא-ל הנאמן... (שם צד)

באמת ההתחלקות בכל הבריאה ניכרת בכללים ובפרטים, כמו למשל היסודות אשר הוסכם לכל החכמים המה ארבעה, אש רוח מים עפר, ומהם נבנו כל פרטי הבריאה, וכאשר נעיין בהפרטים באמת כבר הם נשתנו שינוי רב, אשר כמעט אינו ניכר איך הוא שייך להכלל אשר הוליד את הפרט, משונה הוא במראהו ודמותו ותכונתו. באילן יש כלל, הוא השרש או הגרעין, אשר ממנו יצא הכל, ולהגרעין יש תמונה מיוחדת וממנו יתרבו הפרטים כמו העלים ונצה עד הפרי כולו, והמה אינם מתדמים לשרשם בשום דבר, לא בתמונתם ולא בטעמם, ואף לא בצביונם, וכן בכל הבריאה כולה כללים ופרטים ואינם שווים זה לזה... (שם סימן קז)

רבים מהפילוסופים תמהו, איך יצאו כל כך רבויים בבריאה, אחרי כי הבורא הוא יחיד בתכלית, ואין יחיד כמוהו, ואיך יצאה ממנו בריאה בריבוי עצום כל כך. אכן לפי דברינו אין שייך על זה שם ריבוי, כי מלת ריבוי שייך רק אם יתאספו דברים אשר בעצמם הם רק אסיפת הריבוי ואינם שווים זה לזה, כי אם ההתאספות תאחד אותם. אכן הבריאה יסודה ושרשה בכללים ופרטים, הריבויים רק פרטים אשר יוצאים מכלל אחד, כמו שאנו רואים באילן גדול שנמצאים בו ריבוי עצום ממינים שונים, כמו קליפה, ועלים ופרחים, ועוד דברים אשר לכאורה הם שונים זה מזה, אכן באמת הלא שרש אחד לכולם, והוא אשר הוליד את כולם. ועל כרחך כי באמת אינם ריבוי ממינים שונים, כי אם שהמה נחשבים פרטים יוצאים משרש כלל גדול, כן הוא ענין הבריאה, כי כל הריבוי שאנו רואים אינו ריבוי באמת, כי אם רק פרטים היוצאים מכלל גדול, ולפי הריחוק מהשורש והכלל מזה יתהוו כל כך פרטים, כפי רחוקם מהשרש, וכל הקרוב קרוב אל הכלל והשרש, שם יתלכדו כל הפרטים ויתהוו שרש וכלל אחד.

ובזה מבואר ענין כי הבורא ית"ש הוא אחד ואין יחיד כמוהו, אחרי כי הוא שרשא דשרשא דכל עלמין, והפרטים נתהוו אחרי שנתרחקו משרשם, כי אין להם דמיון כלל וכלל למאציל אין סוף, והמה באמת כללים ושרשים גדולים כנגד הפרטים היוצאים מהם, וכן הלאה הלאה עד פרטים לאין שיעור, אכן באמתתם כל השתנותם זה מזה רק בתמונת כללים ופרטים, כפי שביארנו מדרך החכמה, הפרט משונה מאד בכל צביונו מהכלל... (שם קח)

היום הוספנו בזה לפי הצעת דברינו, נמצא כי באמת אין עוד מלבדו, והוא ושמו אחד, אחדות גמורה, וזה יסוד אמונתנו ביציאת מצרים, כי שם הכרנו כי כל הבריאה היא אחדות גמורה, וכל פרטי הבריאה המה רק באשר רחוקים הם מהכלל, ולכן נתהוו לפרטים, ולכן אין זו פלא כי נהפכו כל יסודות הטבע, ממים לדם ומדם למים, הנחש למטה והמטה לנחש. כי באמת האחדות האמיתי מאחד אותם, ולכן תתהפך החומר חותם (איוב ל"ח י"ד), כי באמת הנחש והמטה המים והדם כולם ממקור אחד יצאו, ומה זו פלא כי יתהפכו מזה לזה... ואין לך מופת יותר גדול מורה על אחדות כי אין עוד מלבדו, כאשר אנו רואים ההתהפכות בטבע מחומר לחומר ואין זאת כי אם אחדות גמורה...

נתבונן נא מה שאמרו ז"ל במדרש רבה חוקת וזה לשונו, מי יתן טהור מטמא לא אחד, כגון אברהם מתרח... מי עשה כן... לא יחידו של עולם... ומה זו פלא כי מתרח יצא אברהם, ומעולם הזה יצא עולם הבא, כי כל הבריאה וטבעיה אחדות גמורה היא, ובזה תוכל להתהפך... (שם קיב)

כל הבריאה מלאה תופעות המעידות על יסוד זה, שהכל מונח תחת שינויים. בכל הבריאה כולה כמעט איננו מוצאים רצועה אחת, שבה תנאי החיים שווים לכל ארכה.

ישנם שינויי מקום: במקום זה ישנם נבראים כאלה - ובמקום אחר הנבראים הנם כבר מסוג שונה לגמרי. משינויי המקומות ישתנו צורות האנשים ותמונותיהם, גם הצמחים שונים ממקום למקום, ואין אלה שינויים מקריים, כי אם שינויים בכל עצם מציאותם ומהותם. האומנם כי סיבת השינויי היא המרחקים השונים מגלגל החמה, שהשפעת האור והחום שונה במעלות רוחב השונים ועוד כהנה, אבל על כל פנים הבריאה כן היא מונחת תחת שינויים...

וישנם שינויי זמן, וגם אלה הם שינויים בעצם מהות האדם, יום ולילה, קיץ וחורף, קור וחום, משתנה הוא אז האדם לגמרי ממש, מציאותו וכל הנהגתו משתנה אז, אי אפשר באמת להתנהג בלילה כמו ביום, בעת זריחת השמש שורה האדם במצב אחד, באמצע היום הוא משתנה לגמרי, ולפנות ערב מתחלף הוא שוב. ואין אלה איזה שינוי סתם במצב רוח, אלא שינוי הוא בעצם האדם.

חז"ל גילו לנו חליפות זמנים ממבט יותר גבוה, "והיה אמונת עתך" זה סדר מועד (שבת ל"א). ענין המועדות יש להבין כי הם מהווים שינוי גמור בזמן, והאדם עמהם משתנה הוא בהם בעצם מהותו, כדוגמת ההשתנות של יומם ולילה. הנה ביום הששי היתה אותה המלאכה מותרת, וביום השבת כבר חייבים עליה סקילה, מפני שהשתנה המצב שינוי מוחלט.

אלה הם דברי האבן עזרא בפרשת וילך (דברים ל"א ט"ז) שמביאם הרמב"ן ז"ל, "ומעבודת השם לשמור כח הקבול כפי המקום"... הנה המקום היא הסבה לחייב בע"ז ובעריות, אשר לא נענשו עליהם הכותיים בהיותם לא במקום "נחלת ה'". מקום ארץ ישראל שונה בעצם משאר הארצות, וממילא משתנה המצב בה - "וישלח ה' בהם האריות" דווקא בבואם לארץ...

כשאדם עובר למקום חדש, אם אך ישאר נייטראלי ולא יתעקש לעמוד על מצבו הקודם - הנה בטבע הוא שיפשוט צורתו וילבש צורה חדשה, כפי תכונת המקום החדש. הצרה היא שהאדם מתעקש ומתנגד "בארבע ידיו ורגליו" נגד כל שינוי, ונגד עקשות זו אין עצה... (דעת תורה ויקרא עמוד קמז)

ראה עוד אדם חייו שם עמוד קעז.

ונקח לציור את העשר ספירות, אשר הם ודאי אורות אלקיות הם כולם, נושאי כל העולמות, אצילות בריאה יצירה ועשיה, כלליהם ופרטיהם מגבהי מרומים עד עולמות השפלים, וגם הם הלא שונים הם בדרגותיהם, כל אחד עליון הוא מרעהו, עד אור האין סוף ית'. ולגבי אור האין סוף הרי כולם "כאוכמא (שחור) לגבי חיורא", אבל הם כולם, כל העשר ספירות הרי מאוחדים הם ודאי, אחד ממש, כל כולם רצון אחד להם, והוא לעשות רצון קונם, כולם חבוקים ודבוקים בו ית'. וכשנרצה נוכל עוד להגיד כי הכל מכל כל הוא ענין של נשמות ולבושים, והקב"ה הוא הנשמה לכל היצירה... הנה כי "זיו הדרו" של הקב"ה הוא נשמתו של ראשית האצילות, האור הכי ראשון לבריאה, אשר הוא לבושו כביכול של הקב"ה, מסוד הצמצום, לכסות ולהסתיר אורו ית', אשר לא יכלכלוהו גם "שמים ושמי שמים", וגם "נהורא קדמא דא" אשר רק לבושא שמיה... 

ונקח לציור מקום צל לגבי אור השמש, אף ענן הכי דק, משהו שבמשהו, כבר עושה איזו מסוה בעד השמש, ובמקום זה הצל כבר יתראה שם כשטח של חושך. אבל גם במקום זה הצל, עוד אור גדול בו, אור אשר לאו כולי עלמא אף יכולין למיסבל גודל בהק זה האור, הבא ישר מזיו המאור הגדול, מאור שמש. ומה עבד הקב"ה? עבד נהורא לנהוריה לאתלבשא דא בדא, וכן כל שאר נהוגין, "עד דעלמין כלהו אתקיימו בקיומייהו ויכלין למסבל". ככה דמסוף העולם ועד סופו, רצה לומר מראשית ההארה עד התחתון במדרגה כולם בחינות נשמתין ולבושין הן, הראשון הוא הנשמה, והשני הוא הלבוש, והשלישי הוא לבוש ללבוש. הנה כי השני נקרא גוף להגבוה ממנו, ונשמה להתחתון, וכן השלישי... עד הסוף, נמצא כי "הקב"ה המבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו"... וכל הדרגות עד הסוף הן ריבוי גופים, ריבוי לבושים, ולבושים ללבושים, בסוד הצטמצמות האורות לפי כח המקבלים, וכולם קשורים לנשמתם לנקודת חיותם, אחודים ומיוחדים דבוקים וחשוקים לרצונו ית'...

וזאת למודעי, כי כל הדברים הנאמרים כאן הוא רק על המדות הקדושות אשר לאחר הבריאה, מהמדות שהיה רצונו ית' להאצילם ולגלותם, אבל מאשר לפני הבריאה, אין לנו רשות לחקור, ואף להסתכל בהם, כי לא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו כל דמיון ומשל כלל וכלל... (שם עמוד רעח)

ראה עוד ערך מקרה דעת תורה במדבר עמוד קלז.

מוסכם בפי החוקרים כי הבורא עולמים ית"ש הוא מחויב המציאות, מצוי האמיתי, מוכרח במציאותו. ואצל הבורא עולם הלא לא שייך לומר שענין ההכרח הוא בגדר אונס, שם הלא זה ודאי שיא המעלה בעצם. הנה מזה אנו למדים להדיא כי סוד ההכרח אשר בבריאה כולה הנה זה מציאות של מעלה ודרגה, ושיא המעלה הוא כשנכנס בתכלית ההכרח עד שאי אפשר אחרת כלל. קבלת התורה הלא היתה שיא הדרגה שהגיעו וזכו לה הכלל ישראל, וכל מעלתה ושלמותה היתה אמנם דוקא כאשר באו בתכלית ההכרח, אחרי שהיו מיוצגים תחת ההר הכפוי עליהם כגיגית בלי אפשרות של נטיה כל דהו... (שם דברים עמוד קנה)

...הנה כי מדבר (אדם) יש לו איחוד עם מלאך, אלא שהעינים של "המדבר" סתומות הן מלראות רוחניות, ובהתגלותן, והנה תיכף רואה את המלאך (בלעם במדבר כ"ב ל"א)... והלא אמרו חז"ל (עיין זהר בראשית) על הפסוק "ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כי לקח אותו אלקים" (בראשית ה' כ"ד) כי נתהווה מלאך. ואמנם איך זה יתכן שמן מדבר יתהוה מלאך. הלא בעל כרחנו להגיד, שאמנם אין כל נפרדות בבריאה, מקצה עד אחריתה כלולים ואחודים והכל אחד... והנה מקובלים קוראים זה בלשון כלולים זה בזה לגבי ענין הספירות. אבל אמנם זהו יסוד בכלל הבריאה, כל הנמצא בה הכל כלולים ודבוקים זה בזה, והחילוקים בין אחד לרעהו אינו אלא במדת הבחינות והדרגות, אבל מלבד זה כל כולם אחד הם, דומם יתכן ויהיה צומח, צומח חי, חי מדבר, וכן הלאה עד גמירא. (שם שם עמוד קסג)

צריכים להאמין ולהכיר כי קוטב כל הנהגת הבריאה הוא "ההכרח". הבורא ית' הוא מחויב המציאות, מוכרח המציאות בלי תכלית, וכל הבריאה כולה הינם מוכרחים מאמיתת מציאותו ית'. וזה ענין כל התורה והמצות, כולן גזירת מלך הן, וגזירת מלך היינו מוכרחים. זהו שאנו אומרים אחרי קבלת עול מלכות שמים "ברוך שם כבוד מלכותו", שהוא השם של אד' (הגריעב"ץ) השם המכריח ודאי, וזהו מדת המשפט... (שם שם עמוד קצד)

הלא מההמצאות עצמן אנו לומדים ורואים נפלאות עצמה של הבריאה. ולמשל: מהמצאות האלקטרי הלא רואים בהיר כי כל הבריאה היא כולה אור, כי אם אין בגוה אור, מאין בא האור? החושך בעצמו גם כן אור הוא, ומה שסוף כל סוף לא ישנו חושך, בעל כרחנו להסיק כי כל החושך איננו אלא מציאות כסוייה על האור. כי איך זה אחרת תאמר? כי החושך הוא הנהו עיקר הבריאה, והאור שמוציאין ממנו אינו אלא רק איזו המצאה לבד? הלא זה כסילות פשוטה להגיד כן. מריבוי האור, ומגודל ההשתמשות אשר בו, רואים במו עינים כי האור הוא הוא עיקר הבריאה.

כשממציאים המצאה נפלאה להתדבר איש את רעהו מקצה העולם ועד קצהו, היא ההמצאה של הטלפון. ועוד יותר, המצאת הטלויזיה, גם להתראות פנים אל פנים איש את רעהו, האין זה נפלאות הכי גדולות שמצאו בכחות הבריאה? הלא זה מראה לנו כי גם בעצם העולם הגשמי, אין בעצמו מציאות של "רחוק", אין כל הפסקים בבריאה. רחוק וקרוב כאחת הן! כי איך זה אפשר לחשוב אחרת? מאין תהיה בבריאה מציאות של רחקות, אחרי שמלא כל הארץ כבודו! ואמנם כן באמת היה אדם הראשון, שהיה צופה מסוף העולם עד סופו (חגיגה י"ב). כי הבריאה כל גבולה היא קרובה בתכלית, וכל הרחקות שאנו נפגשים בהן זוהי כי אם מתוך הכסויות. ובקצרה, הבריאה כולה איננה בעצמותה האמיתית כפי שנבראה, הבריאה היא חרבה ושוממה, בריאה כסויה כל כולה... (שם דברים ב עמוד קעד)

מכתב מאליהו:

...אמנם לאשר יבחין ידע, כי לא לבד אשר הסבות לא תועלנה, אבל גם חורבן בא על ידן, הן כל הבריאה כולה היא למען קדש שמו יתברך, כמו שכתוב (ישעיה מ"ג) "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו", וכיון שהסבות מסתירות את כבודו ממילא הן מחריבות. ובאמת היה ראוי כי מי שלא יאכל לחם יחיה, ואשר יאכל לחם ימות, שהרי השתמש בסבה הטבעית והיא מחרבת ולא בונה, ורק מאשר בעולם הזה צריך שיהיה מקום לטעות, למען תהיה הבחירה ביד האדם, על כן האדם האוכל לחם מכל מקום חי, ואשר לא יאכלנו ימות, אם לא הגיע למדרגה רוחנית שמימית שהגיע לה משה רבינו, או לשאר בחינות מבחינות הנסים הגלויים... (חלק א עמוד קפא)

הרוחניות היא תוכן הבריאה ותכניתה, פירוש כי כל מה שמתהווה לעינינו בעולם הגשמי שורש הווייתו הוא ברוחניות, ולא רק הווייתו אלא גם כל אופן השתלשלותו ופעולתו, ואיך פועל לעינינו על גשמים אחרים, ואיך נפעל על ידם, הכל נעשה ומתנהג רק על פי צרכי הרוחניות ובסדר רוחני, ולשם התכלית הרוחנית אשר נתכוון לה הבורא ב"ה בבריאתו, והיינו שאמר הכתוב "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי", פירוש שגם חוקות הטבע תלויות בתכלית הרוחנית השמורה בברית התורה, ומה שנראים לנו כחוקים טבעיים תחתונים אין זה אלא דמיון, והרבה ממאמרי חז"ל מורים על עיקר זה, ובראשם מה שתיקנו לומר ב' פעמים בברכת יוצר אור המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, למדונו בזה שאין הבריאה הגשמית מציאות מוחלטת שנבראת פעם אחת בנקודת זמן ידועה בעבר, ומאז עומדת בכח עצמה, אלא בכל יום ובכל רגע תמיד צריכה לבריאה מחודשת, נמצא שהוויית כל רגע חדש היא פעולה חדשה של רצונו ב"ה לתכלית מיוחדת מכוונת מאתו יתברך, ובלתי תלויה ברגעים שקדמו לו לענין הגשמיות שבהם... הקב"ה מחדש תמיד מציאויות חדשות רבות מאד זו אחר זו, וכל אחת כמעט שתדמה לזו שקדמתה, ועל ידי זה נראות כולן כאחת. וכן בסבה ומסובב, אין המסובב נולד מן הסבה, אלא זו סמוכה לזה, והסבה האמיתית היא רצון השי"ת, המחדש תמיד מעשה בראשית. והיינו שאמר רבי חנינא בן דוסא מי שאמר לשמן וידלוק, הוא יאמר לחומץ וידלוק, כי הכיר אותו צדיק לא רק להלכה אלא למעשה, שרצון ה' הוא לבדו ובלי אמצעי, הגורם לכל ענין טבעי, ועל כן לא היה בעיניו שום הפרש בין דליקת השמן והחומץ, ובאמת בין דליקת שמן בין אי דליקת חומץ, לשניהם יש שורש רוחני, אך זכות הצדיק, ומי ישער עוצם הרוחניות שבשבת קודש של רבי חנינא בן דוסא, הוא שהכריע את הדבר...

אך מה שאנו אין רואים כל זאת הוא, כי טח מראות לבנו, כי הנה בעיני המגושם הקרוב אל הגשמיות ולהוט אחריה, העולם הגשמי לבדו הוא המציאות האמיתית, וחוקי הטבע ידמו לו כחוקים מוחלטים העומדים בכח עצמם ואין ניצל מגזירתם, ועל כן נבין מדוע חכמי האומות הנלכדים בשחיתות הגשמיות ישתדלו בכל כחם להסביר כל עניני העולם במושגי הגשמיות, ויתלבטו להוכיח איך הכל נתהווה ונשתלשל אך ורק על פיה, והוא משום שהרוחניות מחוץ להשגתם לגמרי... (שם עמוד קפג)

...והנה מציאות הגשם הוא רק בבחינת עלמא דשקרא, כידוע, וכן לא שייך הבחנת כמות וריבוי אלא בבחינה ההיא, נמצא שהפירוט הנ"ל ועלמא דשקרא היינו הך, ובאמת הרי מציאות הבריאה אינה אלא גילוי כבודו יתברך בשלמות האפשרית בבריאה, וזהו דוקא בבחינה מאוחדת לגמרי, פירוט בגילוי כבודו יתברך, היינו תערובת עלמא דשקרא בגילוי ההוא, והיינו תערובת רע וטוב, וזה היה עצם החטא של אכילת עץ הדעת טוב ורע, שגרם התפרטות זו... (שם עמוד קמט)

השי"ת סדר את עולמו שברא שיצטרפו כל עניני העולם יחד דוקא, והיינו אמרם ז"ל (אבות ה' א') בעשרה מאמרות נברא העולם, כי מספר י' הוא א' בעשיריות, מצורף ומאוחד מעשרה פרטים ביחד. וביאור הענין הוא, כי כל הבריאה היא לתכלית התגלות כבודו יתברך לברואיו, אשר זהו החסד היותר גדול אשר אפשר להמצא, והגלויים הללו רבים מאד מאד, לא נבראו כל כך הרבה בני אדם אם לא שכל א' וא' גדר אחר לו בגילוי, והיינו מה שאמרו חז"ל (מדרש רבה ריש פנחס), כשם שאין פרצופיהם דומין כך אין דיעותיהם שוות... בשביל שחלק כל א' וא' בגילוי כבודו יתברך שונה הוא... וכן כל רגע ורגע אצל כל א' מהנבראים גילויו מיוחד הוא, דלא ניתנו ב' רגעים לגילוי אחד. וזהו ענין "מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית", דכל רגע עולם אחר הוא, חדש, לא מה שהיה תכלית רגע שקדם הוא תכלית רגע הנוכחי, נמצא שאם יאבד אדם איזה רגע לבטלה, אותו גילוי חסר הוא לו ולא יתוקן אלא אם בתשובה או בעונש מר חס ושלום, שהוא גילוי כבודו יתברך על ידי שיתגלה משפטו לאמיתו וצדקתו...

ככה בנין העולמות כולם, אם אדם אחד יאבד גילוי אחד של רגע אחד, נעשה מזה חורבן לכל "בית החרושת", היינו כל הבריאה כולה ממש, ואי אפשר שיהיה לה תקנה, אלא רק על ידי הגילוי שנעשה על ידי עונש שעבור החטא הזה... (שם עמוד שיג)

הנה כל ההסתר שבבריאה יכול ליהפך לגילוי כבודו יתברך על ידי בחירת האדם. ובכל פרט ופרט שבבריאה טמונה בו אפשרות של קדוש ה', והאדם יוציא טהור מטמא על ידי שעושהו כלי לעבודת ה', כגון עניני העולם הזה, אם מנצלם רק במדה הנחוצה לו לעבודתו הרוחנית ולא יותר, הרי יש בזה גילוי כבוד ה' וקידוש שמו... כי רק בהיות הטומאה כלי לאפשרויות הללו של קדוש השם היא מתקיימת, וזו היא חיותה, אי אפשר לטומאה להתקיים כשאין בה אפשרות לקדושה, כי אין מציאות כלל אלא לקדוש השם, וכשבטלה אפשרות קדוש השם - הטומאה תכלה מן הארץ. אך אם האדם איבד את ההזדמנות ולא קדש את ה' בכליו, לא ניצל את ההסתר והטומאה כדי לקדש שמו יתברך אלא כדי למלאות רצונו, אזי הניצוצות הללו מתבטלים והם בבחינת מתים בגלותם, והאדם איבד את חלקו בעבודת ה' חס ושלום. לכל אחד ואחד ניצוצות מיוחדים שצריך לגאלם, היינו שלכל אחד חלק מסויים בקדוש השם, שבעבורו קבל את מזג כחותיו המיוחדים, ולפיו הם הנסיונות שמזמינים לו... (חלק ב עמוד רנג)

תיקון הרע באחרית הימים יהיה שילמדו מהרע את כבוד שמים, כמו שכתוב "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע" (מלאכי ג' י"ח), כי ילמדו מהרע ועונשיו את יתרון האור מהחושך, ויתרון הטוב מהרע... אופן עליון יותר של למוד מהרע הוא, שלומדים מהרע עצמו את גדרי הטוב, זהו כבוד שמים שמכירים שגם שגם הרע אמצעי הוא להגברת הטוב, ואין שום רשות אחרת מלבד הטוב...

אמרו בזוהר הקדוש (בראשית פ"ח) דאית שמאלא קדישא ואית שמאלא מסאבא, השמאלא נעשה קדישא על ידי האופנים השונים של שמוש הרע לשם עבודת הבורא. גדר זה של תיקון הרע בבחינות הללו הוא השורש לתשובה השלמה, תשובה מאהבה, המגעת עד כסא הכבוד, כלומר עד תכלית שלמות הבריאה, עד התיקון הסופי, שבו גם הרע הופך לטוב, על ידי תשובה מאהבה הזדונות נעשים כזכיות, כי הם גרמו לעליית השב עד למדרגת בעל תשובה גמור, שגדולה יותר ממדרגת צדיק מעיקרו. (חלק ג עמוד קנא)

מן הדברים שמטעים את האדם לחשוב שיש מציאות לכחות טבעיים הוא שרואה שאין שינוי בפעולות ההן, כמו כח הכובד, החום, שפועלים תמיד בשוה, וכן האור וכל הכחות הידועים. אבל ראה זה פלא, למה נטעה את עצמנו כל כך, הרי כיון שרצונו יתברך הוא תמיד כך בלי שינוי, בחינת "אני ה' לא שיניתי", כגון שהאבן תפול תמיד ארצה, אם כן מה יחייב שינויים, האם יחשבו את רצון ה' למקרה שעשוי להשתנות? (שם עמוד קסו)

מבואר בספר נפש החיים לרבינו חיים מוולוז'ין זצ"ל גדר אחדות ה' האמיתית, אשר זוהי כוונת הפסוק הראשון בקריאת שמע, שהוא יתברך הוא אלקינו בעל הכחות ומקור ושרש נשמתנו וחיותנו ושל כל הברואים... שאין הברואים כולם חוצצים חס ושלום כלל נגד אחדותו הפשוט יתברך הממלא כל, ונקרא גם עתה הוי"ה אחד... הרי שלעומת היחוד הנשגב הזה כל הגילויים בבחינת הסתר הם, כי האפשרות להבחנת גילוי תתכן רק אם יש פירוד בין זה שנתגלה ובין זה שמתגלה אליו, והלא אין עוד מלבדו כתיב, אלא שכך גזר רצונו להסתיר את מציאותו הבלעדית האמיתית, כדי שתהיה בריאה ויהיו נבראים שיהנו מזיו כבודו יתברך.

גדר יחוד זה של "אין עוד מלבדו" אינו מושג השגה פנימית בתוך הבריאה, שהרי על פי בחינת יחוד זה אין מציאות לבריאה. בריאת העולם היתה על ידי צמצום והעלמה של אמת זאת, ומציאות הבריאה נבחנת רק בתוך הבריאה עצמה, פירוש אחרי ובתוך צמצום זה, ומציאותה היא רק מינה ובה, יחסית כלפי עצמה.

לפיכך נאמר על מי ששרוי בתוך הבריאה "כי לא יראני האדם וחי", כי ראיית אמיתת אחדות מציאותו יתברך היא היא התבטלות בחינת האנוכיות הנפרדת שבנברא, ובזה הרי הוא מתבטל מן המציאות. כי עצם הבחנת נברא היא בזה שמרגיש את עצמו כמציאות נפרדת מהבורא ית"ש, ואילו יבחין אף לרגע אחד את האחדות הגמורה האמיתית הנ"ל, הרי הוא יוצא חוץ לבריאה, וממילא בטלה מציאותו הנפרדת, ושוב אין כאן מי שיבחין... (שם עמוד רנה)

תכלית הבריאה היא גילוי שמו וכבודו יתברך בעולם, זהו החסד הגדול ביותר שאנו זוכים לו... אולם האין כרוך בזה עצמו חילול השם, הרי קידוש השם הזה אפשרי רק אם קודם לו הסתר, שכן גילוי יתכן רק לאחר הסתר שקדמו, בהתחדש גילוי במקום אשר מתחילה היה הסתר מתקדש שמו יתברך והכרתו מתרבה בעולם, אך כל הסתר אפילו לשעה הריהו חילול, אם כן זה ממעט את שלמות קדוש ה'.

זאת ועוד, כל עצם מציאות האדם והעולם הוא מצב של הסתר, רגילים לומר שבריאת העולם היא יש מאין, אבל מושג זה צריך עיון, הן כל מה שבבריאה אינו אלא התגלות רצונו יתברך בצורה שהוא יתברך רצה שיתגלה לנו, ואם כן לא נתוסף בבריאה שום דבר חדש כי רצונו יתברך היה קיים אף לפני הבריאה, לכן מה שנתווסף בבריאה היא רק הצורה החיצונית שלבש רצונו יתברך, ואם כך הרי זה ממש בחינת יש מיש.

אולם מצאתי שמתרצים שדבר אחד נתחדש חידוש גמור בבריאה, והוא בחינת מקבל, אפשרות הקבלה תתכן רק במי שיש לו חסרון שצריך להשלימו על ידי הקבלה, והרי השי"ת בהיותו שלם בתכלית השלמות, לא שייכת אצלו לא בחינת חסרון ולא בחינת קבלה... 

כבר נתבאר לעיל שגילוי חסדו יתברך בבריאה אינו אלא מה שרצה השי"ת לגלות לנו שנשיג במדת חסדו, אבל בעצם מדת חסדו יתברך אין לנו תפיסה והבחנה כלל, כל הגילוי הוא רק כלפי המקבל, יוצא איפוא שעל עצמיות חסדו יתברך לא יתכן לדון ולהקשות. אולם כלפי המקבל יש הסתר בגילוי זה של חסד כפי שמתגלה בבריאה, שהרי בענין זה יש הסתר שלמותו יתברך, שנראה לפי הבנתנו כאילו חס ושלום צריך הקב"ה סיוע, שאין אפשרות להשפעתו רק על ידי מציאותו של המקבל. נוסף לזה, הן כל עצם מציאות בחינת נברא הסתר הוא כלפי בחינת מציאותו יתברך המוחלטת והפשוטה. כבר ביארנו, שמצד בחינת אחדותו יתברך הגמורה אפס זולתו, ולא שייכת בריאה ולא מציאות אחרת זולתו כלל, אלא הקב"ה ברא נברא שיכיר את עצמו כמציאות זולתו יתברך, ויוכל לבחור ולגלות גילויים חדשים, והרי זה לעומקו של דבר הסתר של בחינת אפס זולתו...

אמנם התשובה היא, אדרבא, אף ההסתר גילוי הוא, שהרי בריאת ההסתר למען הגילוי, היא עצמה גילוי גדול של חסד אלוקי עד אין שיעור, ההסבר הוא, שכדי לזכות את האדם בראו הקב"ה במצב של הסתר, כדי שיוכל לגלות גילויים בעמלו בעבודת ה' לקדש שמו יתברך בעולמו, ולזכות על ידי כך לחיי נצח... זהו היסוד של עולם חסד יבנה. נמצא שההסתר מגדיל את גילוי החסד עד אין שיעור, שההסתר עצמו נהפך לגילוי... (שם עמוד רסט)

אמנם הדבר עמוק מזה בהרבה, כי אליבא דאמת, אין הסתר שאינו גילוי מצד אחר, וכן אין שום גילוי שאינו הסתר מצדו השני. אין ליצר הרע כלים משלו, וליצר הטוב כלים אחרים, אלא כל כלי יכול לשמש להרע ולהיטיב, ונבאר זאת, הסברנו לעיל, שאצל ה' לא שייך גילוי, כי נהורא עמה שרא, גילוי הוא השתנות, השלמת החסר, ולגבי השי"ת לא שייך חסרון והשלמתו, מכאן שהגילוי הוא רק כלפי השגות הנברא, שמבחין גילוי על גבי הסתר, והוא אשר למענו נברא. אך הגילוי הוא על כל פנים הסתר אחדותו יתברך, כי חסר בהכרת אפס זולתו אצל הנברא המשיג את עצמו. גם במקום בו חלק הגילוי הבריאה, יש הסתר זה של אפס זולתו, אלא שבחפצו להיטיב צמצם השי"ת כביכול את עצמו וברא את העולם. ואם כן עצם מציאות הבריאה היא הסתר, ולכן כל גילוי הוא מצד אחד הסתר, ולכן כל הסתר הוא גילוי, כגון הרשע החוטא מבלי שיארע לו עונש, הרי מחד גיסא זהו הסתר של מדת משפטו יתברך, אך מאידך זהו גילוי ענותנותו יתברך הסובל את ההסתר כדי לאפשר את הבחירה. באותו דבר שהרשע רואה הסתר, הצדיק מבחין גילוי ענותנותו, נמצא שאם האדם יראה הסתר או גילוי זה תלוי רק בבחירת המבחין, הרואה חשיכה אין זה אלא מפני שהוא רוצה לראותה... (שם עמוד רהע)

ויש לשאול, אם כן למה קבעה התורה זמן הבריאה ששת ימים? משום שרצתה לבאר לנו שמציאות כל דבר היא לפי הערך הרוחני שבו, כי דבר שיש בו הרבה גשמיות ומעט רוחניות, ערכו ומציאותו האמיתיים הם מעטים, כי מציאות כל דבר היא לפי מדת רוחניותו... (חלק ד עמוד קיג)

יש שמתיימרים לטעון טענה "ריאליסטית", שהאמונה דמיון, תולדת היאוש להשיג המבוקש המציאותי - עושר וכבוד וכל מאווי העולם הזה - אשר על כן ימצאו קצת בני אדם באמונה תחליף למבוקש ההוא. כן אומרים הטועים האלה.

אבל מנין להם מה היא מציאות? הלא המושג "מציאות" מקבל משמעות רק ביחס אלינו ולעצמותנו. גם הנבחן בחמשת החושים אין לקובעו למציאות אלא על פי ביקורת הנסיון שלנו. וכי אין ידוע דבר הדמיונות אשר ידמו עוברי מדבריות כי רואים הם בעיניהם ממש אילני פירות ובריכות מים, ולא תתברר להם טעותם אלא בהגיעם למקום ההוא ונדמה להם כי המים והפירות הם עוד מהם והלאה.

ועוד מאחר שכל השגותינו יחסיות אלינו, הלא כל דבר אשר ישביע את שאיפותינו וימלא את מחסורינו, הלא מציאות הוא ביחס אלינו.

הרי גדר דמיון הוא מה שהוא נגד המוחש. אבל הלא יש מבט של שאיפות תאוה וגאוה, ויש מבט רוחני, ושניהם בתוך פנים האדם. מבט התאוני והגאווני מרעיב ומצער לאדם, ומבט הרוחני משמחו ומאשרו. ואם כך היא האפשרות בפנים האדם לחוות את המוחש באופן זה השני מה שייך על זה בחינת דמיון?

...ומעתה כמה טועים הם ה"ריאליסטים" באמרם שההתרכזות לרוחניות אינה מציאות, הרי אדרבה היא מציאות ממש פנימית המשביעה את שאיפת האדם בכל אופן שהוא... (חלק ה עמוד שמ, וראה שם עוד וערך דמיון)

...ומעתה כמה טועים הם ה"ריאליסטים" באמרם שההתרכזות לרוחניות אינה מציאות, הרי אדרבה היא מציאות ממש פנימית המשביעה את שאיפת האדם בכל אופן שהוא... (חלק ה עמוד שמ, וראה שם עוד וערך דמיון)

הכוכבים נראים לנו קטנים מאד אבל כשמקרבים אותם אלינו על ידי טלסקופ אנו נבהלים מגודלם. לעומת זאת, ענינים רוחניים נוהגים בני אדם לעמוד ממרחק, וממילא קטנים הם בעיניהם, ולא עוד אלא שלגביהם גם ישתמשו במשקפת מקטינה. ואין תימה איפוא אם הגשמיות גדולה בעיניהם והרוחניות קטנה. ומזה באה האפיקורסות.

אך האמת היא כי לעומת הגודל הנראה בגרמים השמימיים, עוד הרבה יותר באין ערך ודמיון כלל הוא גודל ערך הרוחניות שבכל אדם ואדם כערכו. בכל אדם נמצאים עולמות עולמות שאם ירצה בכוחו לקבלם לעתיד לבא, כדתנן במשנה בסוף הש"ס "עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות, שנאמר להנחיל אוהבי יש". וכתב שם רמב"ם (בפירוש המשניות) כי 'יש' היא המציאות... וכאלו אמר כי לאוהבי אנחיל את היש המוחלט. אלה הם העולמות הרוחניים, כי הרוחניות היא המציאות המוחלטת, לא הגשמיות. אילו היו אנשים אלה מתקרבים אל הרוחניות היו זוכים לראות ולהכיר איך העולם הגשמי שנראה כל כך רב וכביר לאותם שקרובים אליו הוא אדרבה כאין וכאפס ממש נגד רגע אחד של רוחניות של אדם אחד ממש. הכלל: כל מה שהוא קרוב אל האדם רואהו ברומתו (בגדול), וכל שירחק ממנו יקטן בעיניו. הרשעים קרובים לגשמיות ורחוקים מרוחניות, ומזה מרבים להרשיע ולהתפקר, אבל הצדיקים להיפך... (שם עמוד שמח)

חוק האנטרופיה - שבכל מערכת, הסדר מתבטל במשך הזמן - מתאים לתכלית הבריאה, שנגיע לביטול היש, ענוה, וביטול עצמנו בפני כבודו ית'.

הקול, זרם החשמל, הרדיו וכו' כולם מתגלים לנו בצורת גלים. זה מתאים לגדרי עלייה וירידה, גדלות וקטנות, רצוא ושוב, שהם יסודות גדולים ברוחניות כידוע.

באטום - שהוא יסוד החומר - יש פרוטון, עם מטען חשמלי חיובי, ואלקטרון, עם מטען חשמלי שלילי, והם הפכים והם מצומדים יחדיו. וכן ברוחניות, גוף ונפש, עולם הזה ועולם הבא, עליונים ותחתונים, גילוי והסתר, חיים ומות, רע וטוב, רוחניות וגשמיות דוקא כשהם מצומדים יחד יוצאת לפועל תכלית הבריאה.

(חוק שימור האנרגיה - שכמות האנרגיה בעולם לא משתנה, היא פושטת צורה ולובשת צורה אבל לגבי כמותה הכללית אין שינוי לעולם - זה מתאים לכלל שביארנו במאמר "רצונו ית' מתקיים על כל פנים". שיש אופנים שונים של קידוש ה' בחירה בטוב תוצאתה קידוש ה' - גילוי כבודו ית'. וגם בחירה רעה תוצאתה קידוש ה' - גילוי משפטו ית', אבל איך שהוא "כמות" הגילוי בעולם לא משתנה).

בהשגה הפיזית החומר אינו אלא התרכזות גלי אנרגיה. כן ממש על פי ההשגה הרוחנית כל החומר אינו אלא התרכזות של גלים של הבעת כבודו. (שם עמוד שנ)

אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל (מלאך) ברקיע שמכה אותו ואמר לו גדל (ב"ר י' ו'). אם אין האדם במדרגה לראות שהשי"ת פועל הכל בלי אמצעי, על כל פנים יראה שכל מה שמתרחש בעולם הוא שליחות מה' לשם קידום תכלית הבריאה, שזוהי בחינת מלאך. אבל למה מכה בו, וכי אינו רוצה לגדול? אמת כי העשב אינו רוצה לגדול, כי חושש שיהיה כלי לרשעים, (כמו פרו של אליהו עיין לעיל). המלאך מכריח אותו לגדול. פירוש התכלית דורשת כלים על כל פנים, ואולי יהיה כלי לצדיק, ואם לא, הרי גם על ידי הרשעים מתקדש שמו ית' לבסוף כידוע. (שם עמוד בעת)

הנה בריש "עץ חיים" כתב ר' חיים ויטאל בשם האריז"ל:

דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון הפשוט ממלא כל המציאות... וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות... אז צמצם את עצמו בנקודה האמצעית אשר בו... וצמצם האור ההוא... ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל... ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד ישר... ומשתלשל ויורד תוך החלל ההוא... ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור אין סוף למטה ובמקום החלל ההוא האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות.

ורבו הפירושים בדברים אלו.

והנה כבר הזכרתי שלכאורה יש להסתפק אם נחלקו בעל התניא זי"ע והגר"א זצ"ל בגדר הצמצום גופיה, דהיינו בענינים עיקריים, כגון גדר הצמצום האם הוא כפשוטו או לא. ואם הוא רק באורו או אפילו במאור עצמו ית', וענין ממלא כל עלמין וכדומה. כי הרי באיגרת הגר"א המפורסמת (י"א תשרי תקנ"ז מספר 'החסידים ומתנגדיהם' למ. וילנסקי ירושלים תש"ל) מרמז שהחסידים טעו לחשוב שיש אלקות בכל דבר אפילו בעצים ואבנים, כי הבינו ענין "ממלא כל עלמין" כאילו מוסב על עצמותו כביכול, ולכאורה הרי זה ענין עיקרי מאד.

והאמת היא שהדברים האלה לא היו אלא חששות, כי בעת ההיא תורת החסידות עדיין לא נתפרשה כל צרכה. תורת הבעש"ט זצ"ל היא שאין הצמצום כפשוטו ולא בעצמותו ית' כי בחינת "ממלא כל עלמין" ו"לית אתר פנוי מיניה" שייכים גם לאחר הצמצום. ודבר זה הוא מעיקרי תורת החסידות. רק קלי הדעת טעו לפרש כאילו אלקות ממש בכל מקום ובכל דבר. גדולי החסידים לא עלה זה על דעתם כלל. עיין שער היחוד והאמונה לבעל התניא (פרק ז') שכתב: "וממלא כל עלמין היא בחינת החיות המתלבשת תוך עצם הנברא שהיא מצומצמת בתוכו בצמצום רב כפי ערך מהות הנברא שהוא בעל גבול ותכלית". הרי שמדבר בחיות ורוחניות השופע מפי ה' ולא מעצמותו חס ושלום. ועל המשמעות של אפסות האדם והיקום מול האור העליון של האין סוף הוא כותב (שם פ"ג) "אילו ניתנה רשות לעין לראות ולהשיג את החיות ורוחניות שבכל נברא השופע בו ממוצא פי ה' ורוח פיו לא היה גשמיות הנברא וחומרו וממשו נראה כלל לעינינו, כי בטל במציאות ממש לגבי החיות והרוחניות שבו מאחר שמבלעדי הרוחניות היה אין ואפס ממש"... הרי ש"ביטול המציאות" הוא מצד ראיית האדם ולא ביטול המציאות ממש.

וכן כתב גם הגר"א - שאין הצמצום בעצמותו ית' - במאמר "סוד הצמצום" (בליקוטים בסוף פירושו לספרא דצניעותא דפוס וילנא תרע"ג), וזה לשונו שם: "ודע כי אין סוף ב"ה אין לחשוב בו כלל וכלל... ומה שאנו מדברים בו ובספירות הכל מרצונו והשגחתו שידוע מצד פעולותיו. וזה הכלל לכל דרכי הקבלה. וידוע כשם שהוא בלתי בעל תכלית, כן רצונו, וזה אין סוף לרצונו הפשוט, ואף בזה אסור לחשוב כלל. רק ידוע שהעולמות הן בעלי תכלית... ועל כן צמצם רצונו בבריאת העולמות. וזהו הצמצום". הרי שגם הוא ז"ל דיבר מרצונו ית' ולא מעצמותו חס ושלום.

וכ"כ ב"אבני אליהו" (בסידור "אשי ישראל" תפלת שחרית, על הלשון "ומברכים ומשבחים ומפארים" וכו' כתב עוד יותר מפורש, "ושבח הוא הצמצום, על דרך וראית את אחורי, דרך שלילות, שאין אנו מכירים את עצמותו, והוא הצמצום בשכלנו". (וידוע שמש"כ ב"אבני אליהו" הוא או דברי הגר"א או דברי בנו ר' אברהם זצ"ל בשמו).

הרי שהמחלוקת לא היתה בעיקרים כלל. המחלוקת היתה רק עד כמה להשתמש בהשגות דקות אלה בעבודת ה'. החסידים השתמשו בה בהרחבה כידוע. הגר"ח מוואלאזין ז"ל בנפש החיים (ג' ג') הזהיר מזה מאד, כי כבוד אלקים הסתר דבר ועתה "נעשה משל בפי כסילים לאמר הלא בכל מקום וכל דבר הוא אלקות גמור, עד שגם נערים מנוערים ממשכא להו לבייהו לקבוע כל מעשיהם והנהגתם בזה לפי שכלם". ויכול להביא לידי תקלות גדולות וכמו שמפרט שם. (הערה מהמו"ל: ענין זה של ממלא כל עלמין היה מעיקרי החסידות. כי הבינו שפירושו ששפע החיות של הקב"ה מגיע גם לעולם התחתון ביותר, גם לתוך הקליפות, ובזה ראו תקנה לכל יהודי אפילו במדרגה הנמוכה ביותר שיוכל לחדש הקשר שלו עם רבונו של עולם דרך הניצוץ הקדוש שבלבו, כמאמר הכתוב "ואף גם זאת בהיותם וגו' לא מאסתים ולא געלתים וגו'", וכן "השוכן אתם בתוך טומאתם"). (שם עמוד תפד, וראה עוד ערך צמצום)