(ראה גם: מצרים-כללי)
רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס, וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. (דברים יז טז)
והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה, והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה. (שם כח סח)
מאי טעמא איענשו, משום דעברי אהאי קרא לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, ואינהו הדור אתו... (סוכה נא ב)
תני ר' שמעון בן יוחי בג' מקומות הוזהרו ישראל שלא לשוב ארץ מצרים, שנאמר כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, והשיבך ה' מצרים באניות, ובשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו, אחת בימי סנחריב מלך אשור, שנאמר הוי היורדים מצרים לעזרה, מה כתיב בתריה, ומצרים אדם ולא א-ל וסוסיהם בשר וגו', ואחרת בימי יוחנן בן קרח, והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם וגו'. (סוכה כג א)
...וכן הוא אומר לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, לישיבה אין את חוזר, חוזר את לסחורה לפרקמטיא ולכבוש את הארץ. (סנהדרין נד ב)
בשלשה מקומות הזהיר המקום את ישראל שלא לחזור למצרים, כי כאשר ראיתם את מצרים היום וגו', ואומר וה' אמר לכם לא תוסיפון וגו', ואומר בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה, בשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו, ראשונה בימי סנחריב... שניה בימי יוחנן בן קרח... שלישית בימי רוגינוס, בשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו. (בשלח יד יג)
...והנה יצטרך למען הרבות סוסיו שיחטיא את העם לשוב אל מצרים, וזה דבר ברור כי השם גאלם משם, ובשובם יחללו את השם, ואוריה הנביא בסכנת הנפש ברח לשם, גם ירמיהו בעל כרחו הלך לשם. לא תוסיפון - מצוה היתה ולא נכתבה, ויש אומרים מטעם לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, וזאת דרך האמת. (דברים יז טו וטז)
לא תוסיפו לראותם עוד - על דעת רבותינו הרי זו מצות לא תעשה לדורותם, ואם כן יאמר הכתוב אל תיראו התיצבו במקומכם וראו את ישועת ה' ולא תשובו לעבודתכם למצרים, כי אשר ראיתם אותם היום, הקב"ה מצוה אתכם שלא תוסיפו ברצונכם לראותם מעתה ועד עולם. ותהיה מצוה מפי משה לישראל, ולא הוזכרה למעלה, וכן "ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס, וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב וגו'", שהיא מצוה באמת לא הבטחה. (שמות יד יד)
לא ירבה לו סוסים - אלא כדי מרכבתו, שלא ישיב את העם מצרימה, שהסוסים באים משם וכו' לשון רש"י. והוקשה לי בזה, כי אמרו בירושלמי סוף סנהדרין, לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה לפרקמטיא ולכבוש הארץ. ואם ישלח המלך ויקנה משם הסוסים והרכב סחורה היא זו ומותר. ויתכן שדרך הכתוב כי הזהיר לא ירבה לו סוסים אפילו מארצו ומארץ שנער או בדרך סחורה המותרת, שלא יבטח על רכבו כי רב... ואחר כך הזהיר על המלך שלא ישיב את העם מצרימה שיהיו לו שם מעבדיו ומעמו שרי מקנה יושבים בערי הרכב למען הרבות סוס, כענין שנאמר בשלמה "ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה ואת ערי הרכב וגו'", וכן היו לו במצרים כמו שאמר "ומוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים ומקוה סחרי המלך וגו'"...
וטעם וה' אמר לכם - כי השם אומר לכם שלא תוסיפון לשוב בדרך מצרים, וכן "כאשר צוך ה' אלקיך", שהוא מצוה אותך כן. או אמר לכם, שאמר לי לצוות אתכם... ועל דרך רבותינו, "כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם" מצוה, ומשה הזכיר "וה' אמר לכם שלא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד". וכבר פרשתיו. וטעם המצוה הזאת מפני שהיו המצרים והכנענים רעים וחטאים לה' מאד, כמו שאמר "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" והנה רצה ה' שלא ילמדו ישראל ממעשיהם והכרית בכנענים כל נשמה, ואמר לא ישבו בארצך", והזהיר במצרים שלא נשב אנחנו שם בארצם. (דברים יז טז)
ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים, מן הים הגדול ועד המערב ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר, הכל אסור להתישב בה. בשלשה מקומות הזהירה התורה שלא לשוב למצרים, שנאמר לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, לא תוסיף עוד לראותה, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, ואלכסנדריאה בכלל האיסור.
מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרקמטיא ולכבוש ארצות אחרות, ואין אסור אלא להשתקע שם, ואין לוקין על לאו זה, שבעת הכניסה מותר הוא, ואם ייחשב לישב ולהשתקע שם אין בו מעשה. וירא לי שאם כבש ארץ מצרים מלך ישראל על פי בית דין שהיא מותרת, ולא הזהירה אלא לשוב לה יחידים, או לשכון בה והיא ביד עכו"ם, מפני שמעשיה מקולקלקין יותר מכל הארצות, שנאמר "כמעשה ארץ מצרים". (מלכים פרק ה ז וח)
וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב - זו מצוה לשעה, כדי שלא ילמדו ישראל מעשיהם, ולפי שהמצרים נודעים ומפורסמים בכל תועבה, כענין שכתוב כמעשה ארץ מצרים וגו', לכך צוה להם כן, ואינה מצוה לדורות, שיאסור הכתוב הדירה במצרים לעולם, והרי אנו רואים כמה קהלות דרות שם מאז ועד היום, ואלו היתה מצוה לדורות לא היו ישראל קדושים מקילין בזה לדור שם, ואילו עשו כן היו החכמים שבכל דור מוחים בידם. ויש שסוברין שמצות דורות היה, אבל לא אסר הכתוב הדירה במצרים אלא לאותן שבאים לשם מארץ ישראל, וכן יורה הלשון "בדרך הזה", שאתם הולכים, שמגמת פניכם לארץ אלא תשובון ממנו למצרים. (דברים יז טז)
וכבר אמר הכתוב בטעם מצוה זו, שהיא לבל ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וגו', כלומר שלא ישלח למצרים מעמו שיקבעו דירתם במצרים לגדל לו שם סוסים, שאין האיסור רק בקביעות דירה שם... (שופטים מצוה תצט)
שלא נוסיף לשוב בדרך מצרים לעולם, כלומר שלא נלך לקבע דירתנו במצרים, ועל זה נאמר וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. ונכפלה המניעה בזה ג' פעמים... משרשי המצוה, לפי שאנשי מצרים רעים וחטאים, והא-ל ב"ה הוציאנו משם וגאלנו בחסדיו מידם לזכותנו ללכת בדרכי האמת, ורצה בטובו הגדול עלינו לבלתי נשוב עוד להטמא בתוכם, כדי שלא נלמד סעיפותיהם ולא נלך בדרכיהם המגונים אצל תורתינו השלמה... (שם מצוה תק)
ולא ישיב - הדגש הוא על "בדרך הזה", באופן שירדתם עד עכשיו למצרים, אל תשובו ללכת מארץ ישראל למצרים כדרך שנהגתם בעבר, אל תרכשו שם את צורכי הכלל שארצכם איננה מספקת אותם. אל תביאו את עצמכם לכלל תלות במצרים. מלך ישראל שגאוותו על כחו הצבאי חוטא, כי מביא את העם לידי תלות במצרים, וכן בהגהות מימוניות מלכים ה' ז'. לירושלמי חוזר לסחורה ולפרקמטיא ולכבוש הארץ, ורק לישיבה אסור. ולר"א ממיץ האסור רק מארץ ישראל, ובזמן ישוב ארץ ישראל, ולכן חטאו מתישבי עיר אלכסנדריא בזמן בית שני, כבסוכה נ"א ב'. (דברים יז טז)