מקרה

(ראה גם: הנהגה, השגחה, מציאות)

אמונות ודעות:

...והראיה השלישית מן המקרים, והוא שאני מצאתי כי לא ימלטו הגופים מן המקרים שיקרו בכל אחד מהם, אם מצד עצמו אם שלא מצד עצמו, כמו שמתהוה החי והצומח ויגדל עד שמגיע לשלמותו, ואחר כך הולך וחסר ומתפרקים חלקיו. ושוב אמרתי ושמא הארץ אין בה מן המאורעות הללו, והתבוננתי בה ומצאתיה שלא יחדל ממנה הצמח ובעלי החיים שהם מתהוים בגופה, וידוע כי כל דבר שלא יחדל מן החדוש הרי הוא כמוהו. ושוב אמרתי ושמא השמים אין בהם כיוצא במאורעות האלה, וחקרתים והנה הם בלתי נמלטים מן המאורעות, ותחלתם ועיקרם התנועה שהיא הכרחית לה ללא הפוגה, ואף תנועות רבות שונות אשר אם תערוך יחס אחת אל השניה תמצא להם אטיות ומהירות, ומהם זריחת אור זה על זה... ואמר הכתוב במאורעות השמים והארץ שהם מורים שיש להם ראשית... (מאמר א פרק א)

חובת הלבבות:

...ויש בני אדם שאמרו שהעולם נהיה במקרה מבלי בורא שהתחילו ויוצר שיצרו, ומן התימה בעיני איך תעלה בדעת מדבר בעודנו בבריאותו כמחשבה הזאת. ואלו היה בעל המאמר הזה שומע אדם שיאמר במאמרו בגלגל אחד של מים שהוא מתגלגל להשקות חלקה אחת של שדה או גנה, וחושב כי זה נתקן מבלי כוונת אומן שטרח בחבורו והרכבתו ושם כל כלי מכליו לעומת התועלת, היה לו להפליא ולהגדיל הרבה עליו, ולחשוב אותו בתכלית הסכלות, וימהר להכזיבו ולדחות מאמרו, וכיון שידחה המאמר הזה בגלגל קטן ופחות ונבזה שנעשה בתחבולה קטנה לתקנת חלקה קטנה מהארץ, איך יתיקר לעצמו לחשוב כמחשבה הזאת בגלגל הגדול הסובב את כל הארץ וכל אשר עליה מן הברואים, והוא בחכמה, תקצרנה דעות כל בשר ושכלי המדברים להשיג הויתה, והוא מכוון לתועלת כל הארץ וכל אשר עליה, ואיך יוכל לומר שיהיה מבלי כונת מכוין ומחשבת חכם בעל יכולת. ומן הידוע אצלנו כי הדברים אשר הם מבלי כונת מכוין, לא ימצא במאומה מהם סימן לחכמה וליכולת, והלא תראה אם ישפך לאדם דיו פתאום על ניר חלק, שאי אפשר שיצטייר ממנו עליו כתב מסודר ושיטות נקראות כמו שיהיה בקולמוס, ואלו הביא אדם לפנינו כתב מסודר, ממה שאי אפשר להיות מבלי מצוע קולמוס, ואומר כי נשפך הדיו על הנייר ונעשתה צורת הכתב עליו מעצמה, היינו ממהרים להכזיבו על פניו, שאיננו נמלט מכוונת מכוין, וכיון שזה בעינינו דבר שאי אפשר להיות בצורת רשומות בהסכמת דעתנו, איך יוכל לומר בדבר שמלאכתו יותר דקה, ותקונו יותר רחוק ועמוק בענינו עד אין תכלית, שיהיה מבלי כוונת מכוין וחכמת חכם ויכולת יכול... (שער א פרק ו)

אבן עזרא:

מקרה - המ"ם משרת, ומשקלו משדה אחוזתו. (דברים כג יא)

מורה נבוכים:

אריסט"ו יבאר שהענינים הטבעיים כולם אינם נופלים במקרה, ומופתו על זה כמו שזכר, וזה שהענינים המקריים אינם תמידיים ולא מאודיים (רצוניים), וכל אלו הענינים אם תמידיים אם מאודיים. אמנם השמים וכל אשר בהם הם תמידיים על ענינם לא ישתנו, כמו שבארנו, לא בעצמם ולא בשנות מקומותיהם, אמנם הענינים הטבעיים אשר תחת גלגל הירח מהם מתמידיים ומהם מאודיים, והתמידיים כחמום האש ורדת האבן למטה, והמאודיים כצורת אישי כל מין הנמצאות אינם מקריות, וזה תורף דברי אריסט"ו, בתשובה על מי שחשב מן הראשונים שהעולם הזה נפל במקרה, ושהיה מעצמו בלא סבה...

הנה התבאר לך, שאריסטו יאמין ויבאר במופת שאלו הנמצאות כלם אינם נמצאות במקרה, ואשר יסתור היותם במקרה, שיהיו בעצם, רוצה לומר שיש להם סבה מחייבת להיותם כן בהכרח, מפני הסבה ההיא נמצאו כפי מה שהם עליו, זהו אשר התבאר במופת, והוא אשר יאמינהו אריסטו... (חלק ב פרק כ)

...והמקרה הוא ממותר הענין הטבעי, ורובו משותף בין הטבע והרצון והבחירה, יתחייב לפי זה כולו שיאמר על מה שהתחייב מהסבות ההם שהשם צוה שיעשה כך או אמר שיהיה כך. ואני אזכור לך משלים ועליהם תקיש כל מה שלא אומרהו, אמר במה שימשך מן הענינים הטבעיים תמיד, כהתוך השלג כשיחם האויר... "ישלח דברו וימסם"... ואמר במה שתהיה סבתו בחירת אדם במלחמת עם ישלטו על עם או איש יתעורר להזיק איש אחד... אמר בשלוט נבוכדנצר הרשע ומחנהו, "אני ציויתי למקודשי גם קראתי גבורי"... ואמר "בגוי חנף אשלחנו"... ואמר בענינים המקריים מקרה גמור, אמר בענין רבקה "ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'", ובענין דוד ויהונתן אמר "לך כי שלחך ה'", ובענין יוסף "וישלחני ה' לפניכם"... (שם פרק מח)

כוזרי:

ואנחנו מציעים בתשובת זה הצעה ונאמר, כי החושים אינם משיגים מן המוחשים כי אם מקריהם לא עצמיהם, ואינם משיגים מן המלך על הדמיון זולתי המראים והתבניות והשעורים, ואיננו זה אמיתת המלך שהם מקבלים עליהם לרוממו, אבל אתה רואהו במלחמה בתכשיט אחר, ותראהו במדינה בתכשיט אחר, ובביתו בתכשיט אחר, ותאמר כי הוא המלך בגזירת השכל, ולא בגזירת החוש... (מאמר ד ג)

אמר הכוזרי, ואני אדבר עמו על הגלגל העליון עצמו, מה הוא שיגלגלהו, ההיה הדבר ההוא במקרה או לא. ואחר כן אדבר עמו בערכים ההם הגלגליים, והם עד אין תכלית מרוב... 

אמר החבר, היא הטענה, כל שכן עם השגתנו מהחכמה בהרבה מהן, ומה הצורך אליהן... וזולתן מפלאי החכמה... וכל מה שרמז לו דוד עליו השלום באמרו (תהלים ק"ד כ"ד) "מה רבו מעשיך ה'", לדחות טענת אפיקורוס היוני, אשר היה רואה כי העולם היה במקרה. (מאמר ה ז וח)

העולם חדש כי הוא גוף, והגוף אינו נמלט מתנועה ומנוחה, ושתיהם מקרים מתחדשים עליו, באים זה בעקב זה, והבא עליו חדש מבלי ספק בעבור בואו, והחולף חדש, כי אם היה קדמון לא היה נעדר... (שם יח פרק ב)

האלקים אינו גוף, כי הגוף איננו נמלט מחדושים, ומה שאיננו נמלט מן החדושים הוא חדש, ומן השקר שיקרהו מקרה, כי המקרה עמידתו בגוף הנושא, והמקרה מעולל לגוף הולך אחריו, נשוא עליו, והאלקים יתברך איננו נגבל ואיננו מתיחד בצד מבלתי אחר, כי זה מתנאי הגוף. (שם פרק ו)

...ובאמת אמר האומר כי הכל בגזירת הבורא, ובאמת אמר האחר בבחירות ובמקרים, בלתי שיוציא מאומה מהדברים ההם מגזירת האלקים. ואם תקצר תקרב מציאות זה בחלוקה הזאת, המעשים יהיו אלקיים או טבעיים או מקריים או מבחריים. והאלקיים מהסבה הראשונה יוצאים, ועל כל פנים אין להם סבה זולת רצון האלקים יתברך, והטבעיים מסבות אמצעיות מוכנות להם, ומגיעות אותם אל תכלית שלמותם, בעוד שלא ימנע מונע מאחד מהשלשה חלקים. והמקיים מסבות אמצעיות גם כן, אך הם במקרה לא בטבע ולא בסדר ולא בכוונה, ואין להם הכנה לשלמות, יגיעו עדיו ויעמדו אצלו, ומותנים בהם בחלקים השלשה האחרים...

ועל כן היו בני ישראל טענה בכל אומה על האפיקורסים אשר ראו דעת אפיקורוס היוני, באמרו כי כל הדברים הם נופלים במקרה, כי לא תראה בהם כונת מכוון, וסיעתו נקראים בעלי ההנאה, כי סברתם כי ההנאה היא התכלית המבוקשת, והיא הטובה סתם... אך טובת הסבות המקריות איננה נמנעת מן הרשע, כל שכן מהחסיד, וטובת הרשעים הוא בסבות ההן המקריות והטבעיות, ואין דוחה לדעתן כשתבא, אבל החסידים יצליחו בסבות ההן, והם בטוחים מרעתם.

וכמעט שאצא מענין כוונתי, ועתה אשוב אליו, ואומר כי דוד עליו השלום הביא שלשה חלקים בסבות המות, ואמר (שמואל א' כ"ו י') "כי אם ה' יגפנו", והיא הסבה האלקית, "או יומו יבא ומת", והיא הסבה המקרית, "או במלחמה ירד ונספה", היא הסבה המקרית, והניח החלק הרביעי, רוצה לומר המבחרי, כי אין אדם שיש לו דעת בוחר במות... והדבור המקרי הוא דבור המשוגעים בעת שגעונם, לא יסודר ממנו ענין ולא יגיע אל חפץ מכוון, והדבור המבחרי הוא דבור הנביא בעת נבואותו או דבור הדעתן המחשב, המחבר מליצתו ובוחר דבריו כפי שיראה שהוא ראוי לכונתו... (שם כ)

דרשות הר"ן:

ידוע כל דבר שאי אפשר לספר בו שנפל במקרה, לסדור הנחתו וענינו, מורה על פעל כוון בו, כאשר נאמר על כל ספר מסודר מאותיות ובתבות, כי זה בלי ספק לא נפל המקרה אבל נעשה על ידי פעל כוון בו. הנה הפעל המסודר בלי ספק מורה על פועל סדר אותו וחדשו, ובזה אין הפרש בין שיהיה הפועל השי"ת, ובין שיהיה האדם. אבל ההפרש בין שתי הפעולות הוא, כי החסרון שבפעל האנושי שהוא ההעדר שבו, איננו מורה על כוונת הפועל... (דרוש ג)

עקדה:

...וכפי שתראה בדברים שאין להם סבה ידועה, כגון בענינים האלקיים הסגוליים ורוב השמימיים, על אלו לא תפול ידיעה אמיתית, והחוקרים לאי ידיעתם בהרבה מהסבות נשתבשו לחשוב שהכל בא מהכרח החומר והמקרה שנזדמן בעת ההוייה, עד שיצאו לאפיקורסות בבורא. והחשוב בחוקרים הכה על קדקדם, כפי שזכר בהמורה בב' פרק כ' בג' טענות, ההזדמן יקרה רק מעט, והנמצאות יהיו על הרוב, ב' הבא בהזדמן לא יפול על השלמות, היושר ובכיוון הראוי מכל צדדיו, שעל כן צריך לעשות המצוה לשמה, ואמרו תעשה ולא מן העשוי, והוכיח מהאברים והכחות של זה בכוונת פועל חכם. ג' בהזדמן לא תפול תכלית בשום צד, והנה מפורסם שהדברים יביטו אל תכלית, הן המלאכה הנמשכת לטבע, וכל שכן הטבע עצמו, וסכלותנו בזה אינה ראיה למקריותם, כי לבורא הם מושכלים... (בראשית א א)

הפעולות האנושיות תהיינה מפאת ההשגחה השמימית, ההשתדלות האישית, או ההזדמן (המקרה), והשכל, הדת והנסיון יחייבו שלא יהיו בדרך אחת מאלו בלבד, אם כי השכל האלקי שליט על הכל, אם לא תהיה בחירת האדם חפשית, אז השכל שניתן לאדם לשוא, וגם אין שכר ועונש. וראינו שציותה התורה להנצל ממקרים, כגון "ועשית מעקה לגגך", "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר". והעצה הרי תועיל רק בדבר שהוא בידו. אמנם הנסיון יראה, כי ההשתדלות לעתים לא תועיל ואף תזיק, ובכל זאת ברוב מעשה בני אדם תועיל. אמנם הבחירה האנושית תשלוט עליה. וכולם יודו שאין ההזדמן מפרנס הנהגת המציאות, כי מציאותו במקרה ועל המיעוט... (שם לב ד)

ועוד תדריך מצוה זו של קדוש החודש נגד המיחסים הכל למקרה, וכבר כתב אריסטו שהוא מפני סכלותם בדברים אלו, ועל הרהורי האנשים בדברים האלו יחד קרבן שעיר חטאת לה' בראש חודש... (שמות יב א)

אברבנאל:

הקרה נא - הרלב"ג במלחמות טעה באמרו שהידיעה האלוקית והנבואה לא יפלו במקרה, אלא רק בערך האדם הוא מקרה, וה' סדר סבותיו. (בראשית כד יב)

הסבר טענת יוסף, הנה יש דברים שיקרו במקרה, שלא כיון אליהם ונמשכו לפעולותיו במקרה, כגון הלך לשוק ומצא מציאה, המקריים הם בלתי מוגבלים בסבותיהם, ועל כן לא תפול בהם הידיעה קודם, וידוע שדבר גדול באיכותו ובענינו או מרוב המקבלים אותו יהיה רק בהשכל ולא במקרה, שאי אפשר שתגיע תועלת גדולה במקרה, כי הם מכוונים מההשגחה, ורק האדם בסכלותו ייחסם למקרה, כגון שולח בנו לשוק והניח לפניו דינר ש"ימצאנו", ורק דברים פרטיים הם מקריים, ויש גם דברים מושגחים בפרטיים... (שם מה ח)

ספורנו:

והיה כצדיק כרשע - מעותד למקרה. (בראשית יח כה)

מהר"ל:

הנה יש קצת מחכמי עמנו כמו הרלב"ג בדבריו, התחיל לחקר על הנפלאות ואמר שיש נפלאות בעצם, ויש במקרה, יש בעצם התהפך המטה לנחש והמים לדם, ויש שבמקרה, הפך היד של משה רבינו ע"ה להיות מצורע, וכן יבושת יד ירבעם על המזבח, ועוד יש קצת נפלאות שידע הנביא קודם בואם, ויש אשר לא ידע בהם קודם בואם... (גבורות ה' הקדמה ב)

...ואי אפשר שלא היו עושים אלו הרשעים דבר זה בלבד, כי אם לא כן היה דבר זה מעשה מקרה, שמעשה שלא נעשה רק פעם אחת מקרה הוא, שאמר הכתוב "הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלש עם גבר, כלומר דבר שהוא בפעם אחת הוא במקרה, ואין בחינה בדבר שהוא במקרה, ואי אפשר לו לומר שהיה דבר זה במקרה, שהרי מדבר זה באה גאולה, שעל ידי זה ברח למדין ונשא בת יתרו, ונגלתה לו השכינה, ואיך תהיה הגאולה במקרה, שאין דבר יותר חשוב כמו גאולת ישראל ואיך תהיה על ידי דבר במקרה, זה לא יתכן... (שם פרק יט)

וביאור זה הדברים אשר הם מסדר הנהגת העולם באים בסדר ובמחשבה עליהם, לפי שהם קרובים אל העולם, אבל הדברים אשר הם רחוקים מן העולם יש בהם היסח הדעת, שהרי הם רחוקים מן סדר העולם, ולכך אינם באים רק בהיסח הדעת. ודבר אשר הם יוצאים מסדר העולם הם שלשה, כי הדברים שאינם בעצם רק שהם מקריים יוצאים מסדר העולם, שהמקרה אינו מסדר המציאות, והמקרים הם שנים, האחד הוא מקרה הטוב, והשני היפך זה, והוא המקרה הרע, השלישי יוצא מסדר, לא שהוא מקרה רק הוא מצד עלוי המעלה שהוא על סדר עולם הזה. ולפיכך הדברים אשר הם רחוקים מסדר העולם, הם אלו, האחד הוא המציאה שלא באה לידו רק במקרה, ולא כן שאר פרנסה ומחיתו של אדם שהוא כסדר העולם, אבל המציאה אינה כסדר העולם רק במקרה קרה, והוא לטוב, וכן העקרב הנושך את האדם אינו מסדר העולם, רק במקרה הוא לרע, לא כן הכלב, שאין הכלב ממית וגם הנחש אינו ממית כל כך כמו העקרב, והוא יתברך ברא סדר העולם לא הטוב המקרה הפתאומי, וגם לא ינהג ברע הגמור, שהוא עקיצת עקרב, המקרה הרע... (נצח ישראל פרק מ)

הדבר שהוא מוסכם שלא היתה בריאת העולם במקרה קרה, שכאשר האדם מתבונן בבריאה הזאת ימצא אותה שהיא מסודרת בחכמה בתכלית הסדר, ודבר כזה אי אפשר שיהיה במקרה דבר שהוא מסודר בתכלית הסדר, וכן דבר שהוא שלמות העולם, והוא כמו צורה לעולם, כמו שהתבאר כי התורה צורה אל העולם, אי אפשר שתהיה במקרה. ודבר זה באו חכמים לגלות, ואמרו לכל זמן וגו', כלומר כאשר נכנס האדם לגן עדן שזהו תכלית שלמות האדם, אל תאמר כי יהיה הענין הזה במקרה, דבר שהוא עיקר לעולם, שדבר זה לא יתכן, שאילו היה במקרה אין זמן מיוחד לו, אבל לא היה הדבר כך, רק היה בזמן מיוחד שלא היה הדבר במקרה, ולא בלבד כניסתו לגן עדן שלא היתה במקרה, שזה היה שלמות העולם, ולא שייך זה במקרה, רק אף יציאתו משם לא היתה במקרה, שלא תאמר כי בשביל שחטא האדם במקרה גורש מגן עדן, שדבר זה אינו גם כן, שמאחר שעל ידי החטא האדם היה בעולם דבר חדש, שהגיעה המיתה לבני אדם, ודבר זה לא יתכן שיהיה במקרה, כמו שהתבאר, ולכך אף היציאה מגן עדן לא היתה במקרה, רק מוכן היה האדם לחטוא... (תפארת ישראל פרק כה, וראה שם עוד)

רמח"ל:

ואולם צריך שתדע, שהמקרים הקורים לבני האדם יש בהם שני מינים, האחד מקרים תכליתיים, והשני אמצעיים. פירוש תכליתיים, מקרים שיהיו נגזרים על האדם, ולהיותם ראויים לו מצד אחת מהסבות שזכרנו למעלה, ואמצעיים, מקרים שיקרו לו, כדי שעל ידם יגיע לו מקרה אחר שראוי לו, והוא כענין "אודך ה' כי אנפת בי" (ישעיה י"ב א'), שפירשו חז"ל שנשברה רגל פרתו ונפלה ומצא סימא תחתיה (נדה ל"א), או שימלט ממקרה שראוי שלא יגיע לו, כגון שנתעכב ולא הלך בספינה שהיה רוצה לילך וטבעה הספינה בים. וגם אמצעיים אלה אפשר שיהיו לצורך עצמו של האדם, שיקרו לו, ואפשר שיהיו לצורך זולתו, לשתבא על ידי זה טובה או רעה לזולתו... (דרך ה' חלק ב פרק ג יב)

כלי יקר:

שבע על חטאותיכם בג' פעמים, ופעם אמר כחטאתיכם, כי בתחלה לא ענש מדה כנגד מדה, שלא יהיו ממין החטא, כי מין במינו נדבק בחזקה, ואם יאמרו אם כן שהמכות אינם עונש אלא מקרה יענישם כחטאתיכם, מדה כנגד מדה, ואם עוד יאמרו מקרה הוא, לא יענישם בעצמו, אלא והלכתי עמכם, יעזבם למקרה, ואז יהיו שבע כחטאתיכם, כי אין המקרה מכוון בהשגחה כי אם ז' כוכבי לכת יפעלו בהם, ועדיין הוא בספק, שהמקרה יפול גם טובות, על זה אמר בחמת קרי, ימנה המערכה עליהם כשהיא בחימה עזה. (ויקרא כו כד)

מלבי"ם:

הקרה נא - הנקרה הוא דבר בלתי מחויב מסבות הרגילות, וזה ההבדל בין קורות ובין מוצאות, כמו שכתוב "ויגידו לו את כל הקורות אותם", כי לא היה ראוי שיתנם למרגלים, והיה זה מקרה, מה שאינו כן במרגלי יהושע... וכן פה בבחינה שתצא הנערה שתשיב "שתה וגם גמליך אשקה" הוא מקרה, היינו שעל ידי שה' אלקי אברהם, ורצה לומר משגיח עליו בהשגחה מיוחדת, יהיה הוא המקרה ומסבב מקרה זאת... (בראשית כד יב)

את כל הקורות - ...וגם פה לפי מה שהסכימו עליו שבא עליהם בעבור מכירת יוסף, היה גם כן לא קורות רק מוצאות מההשגחה, אבל ליעקב שנעלם ממנו ענין מכירת יוסף ספרו שהוא רק קורות ומקרה בלא שום סבה. (שם מב כט)

כי תקרנה מלחמה - שהמקרה הוא דבר שאינו מן הרגיל בדרך הטבע, רק דרך מקרה רחוק, ועל כן אמר תקראנה בלשון רבים, שבהכרח יתחברו מקרים רבים עד שיולד מהם מלחמה, כי לפי הרגיל היו בטוחים ממלחמה... (שמות א י)

ויקר מקרה - דבר שאינו מחויב מהסבות הרגילות, מקרה השגחי לטובת הכלל, שאז תתלוה ההשגחה למקרה. (רות ב ג)

רש"ר הירש:

ה' - שאינו רק סיבה ראשונה, עילת העילות להתהוות העולם, אלא בכל עת ובכל שעה מהוה כל הווה. ממאורעות חיי אדוני נתגלתה לי אמיתות שמו זה, ולמען תעודת חיי אדוני אני מפיל את תחינתי. הקרה נא - כבר רמזנו על הקשר, גדולה מזו על הזהות שבין השרשים קרה וקרא, המושג היהודי של מקרה רחוק מרוח תפיסה של מקריות עיוורת, הקשורה למונח זה היום. מה שהוא קורא מקרה, הרי הוא פחות מכל מקרי. המספר את כל הקורות, או הקוראות אותו, הרי אלו כל אותם מאורעות חייו, שלא הוא קרא להם, אלא הם קראוהו אליהם, רק הוא לא ציפה להם, ולא התחשב בהם, אך דוקא משום זה אפשר ומפי עליון יצאו, בשליחותו המכוונת של מחולל הכל, "נקריתי בהר הגלבע" (שמואל ב' ב' א'), כאילו נקראתי לשם, לא היה זה ברצוני ובכוונתי, כח עליון שאינו תלוי בי הביאני לשם.

דבר זה נראה בעליל במקום שמוטל עלינו להקרות מקרה, "והקריתם לכם" הוא אומר (במדבר ל"ה י"א), ביחס לערי המקלט, עלינו לקבע להן מקום מתאים בארץ, שיזמין את הרוצח בשגגה ויוליך אותו אליהן...

אליעזר אומר בתפלתו "הקרה נא לפני", מבקש אפוא שהקב"ה ינהל את הענין שלשמו בא לכאן, הוא מעצמו לא יוכל להגיע למטרתו, בהוסיפו "לפני" הרי הוא מביע את המשאלה שהמקרה המבוקש יקדם אותו בדרכו, לכיוון שכבר יצא אליו, יסייע לו למלא את התפקיד שנטל על עצמו. (בראשית כד יב)

 

...קרה, כל אותן ההשפעות לטוב או למוטב, הקוראות לאדם או לעצם מכיוונו הטבעי שבחר בו מרצון ולפנות לכיוון אחר, קרויות מקרה, כל אותם המאורעות שאנחנו לא חשבנו עליהם ולא הבאנו אותם בחשבוננו נקראים על ידינו מקרה, אך אולי אין לך דבר שכל כך מחושב מראש ונגזר על ידי מחולל המאורעות, מאשר דוקא מה שאנחנו קוראים לו מקרה, אנחנו לא הבאנו אותו בחשבוננו, אך הוא בא בחשבון מדוקדק של המחשב חשבונו של עולם... (שם מב ד)

נקרה עלינו - הוראתו היסודית לקרא, מורה תמיד על השפעה הבאה עלינו מן החוץ, כל כוח חיצוני המפעיל עלינו את שלטונו, קורא אותנו, ובזה מטה אותנו מהמטרה אליה התכווננו או לה ציפינו אל עבר כיוון הרצוי לו, אי לכך תהיה הטייה זו מקרית רק מנקודת מבטנו הסובייקטיבית, אנו אמנם לא תכננו אותה, אבל דוקא משום כך יכולה תפנית זו להיות תוצאה של השגחה אלוקית הקוראת אותנו בזאת אל הכיוון המתוכנן על ידה... (שמות ג יח)

היקרך דברי - במאורע שאמנם אינו ניתן להחשב מראש על ידי האדם... (במדבר יא כג)

פקודת כל האדם יפקד - בעקב מקרה מיוחד התלוי בחוקי הטבע, על ידי שה' מוליך האדם אליהם או מוסרו בכחם, גם אלו באים כמובן בכח ה', אך אינם מספיקים לאמת את שליחותו של משה רבינו. (שם טז כח)

ר' צדוק:

...ולכאורה הגורל נראה מקרה, רק הכתוב מעיד (משלי ט"ז) "ומה' כל משפטו", דהמקרה גם כן מהשי"ת, על ידי זה הוא עיקר ניצוח עמלק, שנאמר בו "אשר קרך". וכן בהמן "אשר קרהו" שנתלים במקרה, כי כפי שרשם כך הם כל עניניהם. כד"ש (סנהדרין צ') הוא כפר בתחיית המתים לפיכך אין לו חלק וכו', וזהו מצד הבחירה. ומצד הידיעה הוא בהיפך, שמי שאין לו חלק בתחיית המתים הוא כופר בתחיית המתים.

וכן כל ענין עמלק מקרה בעולם, כי השי"ת ברא גם כן ענין מקרה דאין דבר חוץ מהשי"ת, ודבר זה גם כן מהשי"ת שיהיה מקרה מה שאינו מסודר כפי הסדר שיסד, וזהו עמלק. ולפי שהוא מקרה כמ"ש אשר קרך הוא תולה הכל במקרה, ואמר "אשר קרהו" (להמן), וזהו היה בעת הסוף שלו שהלך לאבדון, אז אמר "אשר קרהו", שתלה הכל במקרה, דכל דבר מתברר בסופו כמו בבלעם בסוף במעשה דשטים נתגלה שרשו זנות, ואז אמר "הנני הולך לעמי" וגו', כמשאז"ל ונודע שנבאש. דבתחלה כל דבר רע הגוון הוא להיפך, וגוון עמלק הוא שאין נתלה במקרה, דענין הגורל מצינו בתורה ביום הכפורים בחלוקת הארץ, דזו ענין ישראל לסמוך על גורל להחזיק שאין הדבר במקרה... (חלק ה רסיסי לילה יח עמוד כ)

...ובקהלת מצינו דכתוב "מקרה אחד יקרה את כולם" וגו', "כי מקרה בני אדם ומקרה בהמה ומקרה אחד להם וגו'", ועוד. וצריך להבין איך תלה חס ושלום הכל במקרה, והלא כל דבר בא בהשגחה מהשי"ת, ואף בבהמה ובעלי חיים אינו במקרה חס ושלום... אך באמת גם בתורה מצינו שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה "היקרך דברי אם לא", וכן מצינו באליעזר שאמר "הקרה נא לפני היום"... אך הענין מקרה היינו מה שהאדם אינו מצפה שיבא, הבא בהיסח הדעת, והוא דכל מאורעות העולם חיי ובני ומזוני לא בזכותא תליא אלא במזלא... וברשעים מצינו (ברכות ז') "רשע שהשעה משחקת לו", והיינו דמדה אחרונה נקראת עת, וכמו כתוב בזוהר הקדוש, עת דא כנסת ישראל, והיינו כ"ע איהו כתר מלכות, שהשי"ת האציל מזה המדות לבריאת העולם, ומדה זו נקראה שעתא, והמקרה בה"א, שהיא ה"א אחרונה כנסת ישראל, שבאמת הכל מהשי"ת, וכן באליעזר שאמר הקרה נא לפני, אף שיבא בהשגחה מהשי"ת, מכל מקום הנערה מצדה לא תדע דבר ותלך לפי תומה, ושייך לשון מקרה... וענין מקרה שבא על ידיעת שהוא מדה אחרונה, ובזה יש כ"ח עתים לטובה ולהיפוך, וכן בענין הבשר שבאמת לא היה כן רצון השי"ת רק שיסתפקו במן, רק על ידי שאלתם אמר השי"ת לתת להם בשר, ולזה קרא הדבר גם מצד השי"ת בשם מקרה, ואמר "היקרך דברי".

והנה מצינו בציווי השי"ת למשה כתוב "לך ואספת את זקני ישראל וגו', ובאת אתה וזקני ישראל וגו' ה' אלקי העברים נקרה עלינו" בה"א, ואחר כך כשבאו כתוב אלקי העברים נקרא עלינו באל"ף. והיינו שבאם היו הזקנים הולכים עמהם והיו מאמינים, אז היה הענין בא על ידי מדת מלכות כנסת ישראל בשלמותה על ידי האמונה, ולכן בציווי כתוב מקרה בה"א אך אחר כך כשנשמטו הזקנים הוצרך להיות על ידי אל"ף שהוא פל"א עליון נפלאות מעתיקא, אף שלא היו ראוים לגאולה... וכן מה שאמר יעקב אשר יקרא אתכם, דבקש לגלות להם הקץ, והיינו דאין בן דוד בא עד שיתיאשו מן הגאולה... והיינו קץ בעתה, דקץ אחישנה אין לו זמן, רק היום אם בקולו תשמעו... ואם יהיו דור שכולו חייב חס ושלום, מכל מקום בעתה יעשה ה' למענו, וכמו שהיה ביציאת מצרים, ולכן כתוב אשר יקרא, דרך מקרה בהיסח הדעת אשר לא יעלה על לב, וכתוב באל"ף, שהוא מפלא עליון נפלאות מעתיקא... (פרי צדיק ויקרא אמור ג, ועיין שם עוד)

ר' ירוחם:

בדרך זה נוכל להבין כל הענין של מקרה. מה זאת מקרה? ואיך כל אפשרותה? הלא אין כל דבר, אין כל פרט ופרט שבעולם, ללא השגחתו ית'... אולם פשר הדבר הוא ככה. בעצם הדבר ודאי, ואין כל ספק, כי כל הנמצא וכל המתרחש בהשגחה עליונה מתנהגת... ואין נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה (חולין ז'). השגחה בתכלית הדיוק. אכן הענין תלוי בתשומת לבו של האדם על המתרחש. אם רואים ומביטים על כל הנעשה בהשגחה בולטת, הנה זה כי הארת פנים כאן, ולעומת, כאשר רואים ומביטים על הנעשה במראה של מקרה, הנה זהו הסתר פנים. מאורע המתראה כמקריי, ובני אדם כן תולים אותו - מסובב מסיבות קדומות. הנה זה כי ההשגחה כאן הסתתרה, ללא הראות גלוי הנהגת הבורא ית', ההנהגה הופיעה במצב של הסתר, מסותרת תחת מסוה של כביכול "סיבות" מדומות לעין לא מתבוננת. כשהקב"ה מסתיר פניו, והיה חושך, ואז בחושך, כבר רואים דברים דומים כמקריים. אולם כשנשאל לנו אם מקרה הינה אמנם בריאה היא, הינה אמנם מציאות היא? ודאי כן, כמו שבחושך שהינה ודאי רק העדר של אור, ואף על פי כן בריאה היא, כן הוא בענין המקרים - בהסתר פנים מופיעה אז הבריאה של מקרה, אם כי הכל בהשגחה, אם כי תמיד ההשגחה אינה סרה אף כרגע. אכן א-ל מסתתר הוא!

ונמצא שכמו בכללות כן המדה בפרטות. אדם המביט ורואה את הכל כ"מקרה" אתו ההנהגה בהעדר הארה, לפניו הכל עוטה במסוה, ההשגחה מסותרת ממנו. ואדם שני הרואה הכל בעין השגחה ברורה, אתו ההנהגה בהארת פנים ודאי... (דעת תורה במדבר עמוד קלט, וראה שם עוד)

ראה עוד ערך הנהגה שם עמוד קמב.