(ראה גם: מצה, פסח, קרבן-פסח)
ואכלו את הבשר בלילה הזה, צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו. (שמות יב ח)
צלי אש ומצות, מגיד הכתוב שמצות הפסח מצה צלי ומרור, צלי אש ומצות, ומנין אתה אומר שאם אין להם מצה ומרור הן יוצאין ידי חובתן בפסח, תלמוד לומר יאכלוהו, אין לי אלא בזמן שאין להם מצה ומרור יוצאים ידי חובתן בפסח, יכול כך אם אין להם פסח אין יוצאין במצה ומרור, הרי אתה דן, הואיל והפסח מצות עשה, מצה ומרור מצוה עשה, הא למדת כמו שאם אין להם מצות ומרור יוצאין ידי חובתן בפסח, כך אם אין להם פסח יוצאין ידי חובתן במצה ומרור, דבר אחר על מצות ומרורים יאכלוהו, מכאן אמרו הפסח נאכל אכילת שבע, ואין מצה ומרור נאכלים אכילת שבע. (בא פרשה ו)
ויורהו ה' עץ וגו' רבי אלעזר המודעי אומר זה עץ של זית, שאין לך עץ מר יותר מעץ זית, רבי יהושע בן קרחה אומר זה עץ הרדופני, רבי שמעון בן יוחאי אומר דבר מן התורה הראהו... רבי שמעון בן גמליאל אומר, בא וראה כמה מפורשין דרכי הקב"ה מדרכי בשר ודם, בשר ודם במתוק מרפא את המר, אבל הקב"ה מרפא את המר במר... כדי לעשות לו נס... וימתקו המים, רבי יהושע אומר מרים היו לפי שעה ונמתקו, רבי אליעזר המודעי אומר מרים היו מתחלתם... (בשלח פרשת ויסע פרשה א)
אמרי ליה חזן חסא על פום דני (ראיתי בחלום חסא על חבית), לאביי אמר ליה עיף (גדל) עסקך כחסא, לרבא אמר ליה מריר עסקך כי חסא. (ברכות נו א)
והאמר רב גידל אמר רב כל תלמיד חכם שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מור תכוינה, שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר, אל תקרי מור עובר אלא מר עובר... (שבת ל ב)
ואמר רבי ירמיה בן אלעזר מאי דכתיב והנה עלה זית טרף בפיה, אמרה יונה לפני הקב"ה רבונו של עולם יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלוין ביד בשר ודם. (עירובין יח ב)
...וכן שמעתי ממנו שיוצאין בעקרבלין בפסח, וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי. (שם כג א)
ורבי יהודה מיבעי ליה לטמא ושהיה בדרך רחוקה, סלקא דעתך אמינא הואיל ובפסח לא יאכל מצה ומרור נמי לא ניכול, קא משמע לן... (פסחים כח ב, וראה שם עוד)
ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחזרת בתמכא ובחרחבינא ובעולשין ובמרור, יוצאין בהן בין לחין בין יבשין, אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין, ומצטרפין לכזית, ויוצאין בקלח שלהן, ובדמאי, ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו. חזרת חסא, עולשין הינדיבי, תמכא אמר רבה בר בר חנה תמכתא שמה, חרחבינא אמר רבי שמעון בן לקיש אצוותא דדיקלא, ובמרור מרירתא... תני בר קפרא... בחרחלין בחרחבינין ובחזרין, רבי יהודה אמר אף עולשי גינה וחזרת... רבי מאיר אומר אף עסווס וטורא ומר ירואר... אחרים אומרים כל ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין... רבינא אשכחיה לרב אחא בריה דרבא דהוה מהדר אמרירתא, אמר לי מאי דעתיך דמרירין טפי, והא חזרת תנן, ותנא דבי שמואל חזרת, ואמר רבי אושעיא מצוה בחזרת, ואמר רבא מאי חזרת חסא, מאי חסא דחס רחמנא עליוון. ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן למה נמשלו מצריים כמרור, לומר לך מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה, אף מצריים תחילתן רכה וסופן קשה, אמר ליה הדרי בי. אמר ליה רב רחומי לאביי ממאי דהאי מרור מין ירק הוא, אימא מרירתא דכופיא (מרה של דג), דומיא דמצה, מה מצה גדולי קרקע, אף מרור גידולי קרקע, ואימא הירדוף, דומיא דמצה, מה מצה מין זרעים, אף מרור מין זרעים, ואימא הרזיפו (זרע וסם המות לבהמה), דומיא דמצה, מה מצה שניקחת בכסף מעשר אף מרור שניקח בכסף מעשר... יוצאין בהן בין לחין בין יבשין, אמר רב חסדא לא שנו אלא בקלח אבל בעלין לחין אין יבשין לא, והא מדקתני סיפא בקלח שלהן, מכלל דרישא עלין, פרושי קא מפרש... תנו רבנן אין יוצאין בהן כמושין, משום רבי אלעזר ברבי צדוק אמרו יוצאין בהן כמושין. בעי רמי בר חמא, מהו שיצא אדם ידי חובתו במרור של מעשר שני בירושלים... במצה דאורייתא הוא דלא נפיק אבל מרור דרבנן נפיק, או דילמא כל דתקינו רבנן כעין דאורייתא תיקון, אמר רב מסתברא מצה ומרור. (שם לט א, וראה שם עוד)
פשיטא היכא דאיכא שאר ירקות מברך אשאר ירקות בורא פרי האדמה ואכיל, והדר מברך על אכילת מרור ואכיל, היכא דליכא אלא חסא מאי, אמר רב הונא מברך מעיקרא אמרור בורא פרי האדמה ואכיל, ולבסוף מברך עליה על אכילת מרור ואכיל... אלא אמר רב חסדא מעיקרא מברך עליה בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור ואכיל, ולבסוף אכיל אכילת חסא בלא ברכה... אמר רבינא אמר לי רב משרשיא בריה דרב נתן הכי אמר הלל משמיה דגמרא לא ניכרוך איניש מצה ומרור בהדי הדדי וניכול, משום דסבירא לן מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן, ואתי מרור דרבנן ומבטיל ליה למצה דאורייתא... (שם קיד ב)
רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן פסח מצה ומרור... מרור על שום שמיררו המצריים את חיי אבותינו במצרים... אמר רבא מצה צריך להגביה ומרור צריך להגביה... (שם קטז א)
אמר רבא מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן, ומאי שנא מרור דכתיב על מצות ומרורים בזמן דאיכא פסח יש מרור ובזמן דליכא פסח ליכא מרור, מצה נמי הא כתיב על מצות ומרורים, מצה מיהדר הדר ביה קרא בערב תאכלו מצות, ורב אחא בר יעקב אמר אחד זה ואחד זה דרבנן... (שם קכ א)
דאמר שמואל כל מילי ידענא אסותייהו לבר מהני תלת, מאן דאכיל אהינא מרירא אליבא ריקנא... (בבא מציעא קיג ב)
בחזרת חסין, בעולשין טרוקסימון, ובתמכא נגנידין, בחרחבינה רבי יוסי ברבי בון אמר רבי יסי חלי, ובמרור ירק מר ופניו מכסיפין, ויש לו שרף, התיבון הרי חזרת מתוק, הרי אינו קרוי חזרת אלא מתוק, רב חייה בשם רבי הושעיא כל עצמן אין הדבר תלוי אלא בחזרת, מה חזרת תחלתה מתוק וסופה מר, כך עשו המצריים לאבותינו במצרים, בתחילה במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך, ואחר כך וימררו את חייהם בעבודה קשה... (פסחים יח א)
החזרת והמצה והפסח לילי יום טוב הראשון חובה ושאר כל הימים רשות, רבי שמעון אומר לאנשים חובה לנשים רשות, הילל כורכן זה בזה ואוכלן, אימתי אוכלן בשתחשך, לא אכלן משתחשך אוכלן כל הלילה, לא אכלן כל הלילה לא יאכלם מעתה, החזרת והמצה והפסח אין מעכבין זה את זה. (פסחים פרק א)
אמר אחד מחכמי ספרד ידוע כי הליחה תגבר בארץ מצרים בעבור מימי היאור, ובעבור שלא ירד שם גשם כי האויר הוא לח תמיד, על כן מנהגם היה לאכול בכל שולחנם מיני מרורים רבים מעשבים וחרדל ואפילו לא יהיה למצרים אלא פת לבדה, לעולם המרורים יהיו על שלחנו לטבול בו הפת, כי הם רפואה לאוירם. ואנחנו נסמוך על דעת קדמונינו שפירשו לנו כי המרורים זכר לוימררו את חייהם. (שמות יב ח)
ומצות על מרורים - כמו עם... ולא אמר עם ללמד שאינו חובה שיהא כורכן בבת אחת ואוכלן, ויחסר הכתוב בי"ת, כמו ירחצו מים, וילמד הכתוב שאין מצות ומרורים אלא עם אכילת הבשר, אבל המצות חזר וצוה "בערב מצות תאכלו", אפילו בפני עצמן, כדעת רבותינו. ויותר נכון שנאמר כי מצות נמשך למעלה, ואכלו את הבשר ומצות, וחזר וצוה עם מרורים יאכלוהו לבשר הנזכר, והנה צוה באכילת הבשר ובאכילת המצות ולא ציוה באכילת מרורים, רק אמר שיאכלו לבשר עם מרורים, ירמזו שאין במרורים מצוה רק לאכול הבשר עמהם, ובזמן שאין בשר אין במרורים מצוה, וגם אינם מעכבים הבשר... (שם)
בלע מצה יצא, בלע מרור לא יצא, בלע מצה ומרור כאחד ידי מצה יצא ידי מרור לא יצא, שהמרור כטפילה למצה, כרכן בסיב וכיוצא בו ובלען אף ידי מצה לא יצא. (חמץ ומצה פרק ו ב)
אכילת מרור אינה מצוה מן התורה בפני עצמה, אלא תלויה היא באכילת הפסח, שמצות עשה אחת לאכול בשר הפסח על מצה ומרורים, ומדברי סופרים לאכול המרור לבדו בליל זה, אפילו אין שם קרבן פסח. מרורים האמורים בתורה הן החזרת והעולשין והתמכא והחרחבינא והמרור, כל אחד מחמשת מיני ירק אלו נקרא מרור, ואם אכל מאחד מהן או מחמשתן כזית יצא, והוא שיהו לחין, ויוצאין בקלח שלהן אפילו יבש, ואם שלקן או כבשן או בשלן אין יוצאין בהן. (שם פרק ז יב)
...ואחר כך כורך מצה ומרור כאחת ומטבל בחרוסת ומברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו על אכילת מצות ומרורים ואוכלן, ואם אכל מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו מברך על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו... בזמן הזה שאין שם קרבן, אחר שמברך המוציא לחם חוזר ומברך על אכילת מצה, ומטבל מצה בחרוסת ואוכל, וחוזר ומברך על אכילת מרור ומטבל מרור בחרוסת ואוכל, ולא ישהה אותו בחרוסת שמא יבטל טעמו, וזו מצותה מדברי סופרים, וחוזר וכורך מצה ומרור ומטבל בחרוסת ואוכלן בלא ברכה זכר למקדש... (שם פרק ח ו)
...וכן מצה ומרור, הואיל והן מכשירי הפסח הרי הן כפסח, ואם לקח ממעות הפסח ממי שמנה אותן עמו כדי למנותן עמו במצה ומרור או להיות לו חלק בעצים שצולה בהן, הרי המעות חולין. (קרבן פסח פרק ד יא)
...וכן מה שפירשו במרורים, שכל עשב מר הוא בכלל מרורים שהזכיר הכתוב, ושאדם יוצא ידי חובתו בפסח בכלן, לפי שהצוואה לנו במרור זכר לוימררו את חייהם, ובכל עשב מר יזכר הדבר, אבל מכל מקום בררו לנו חכמים ז"ל לאכל החזרת, כי בה זכר התמרור מצד הקלח שטעמו מר קצת, וגם יש בה הדור למצוה יותר מבשאר עשבים מרים, גם כי שמה הדור שנקראת חסא, ורמז ברכה בו שחס רחמנא עלינו ופדאנו מיד המצריים הקשים, ומכל אלה יש התעוררות וזכר אל לב בני אדם בענין הנסים שנעשו לנו במצרים, ולפיכך הקבעה ההלכה שראוי לנו לחזר אחר החזרת... (בהעלותך מצוה שפא)
...ושימור המצה רוצה לומר ימדוד שמושי גופו, ויאכל עמה מרור רמז להכנעת הכוחות החומריים, שבזה יגיש מרירות לגופו וימתיק לנפשו. (שמות יב טז)
וציוה לאכול על הפסח מצות ומרורים, להורות כי מאתו שהוא אחד יבאו פעולות המחולקות, ולא נאמר כי אחר שהוא אחד פעולותיו אחדים, שלא ימשך מדבר שהוא אחד רבוי פעולות, כי האש שיש בו טבע אחד אינו פועל רק פעולה אחת, לחמם... ואין הדבר הזה בעליון יתברך... ולפיכך ציוה לאכל הפסח הזה המורה על האחדות, על מצות ומרורים, המצה מורה על הגאולה כאשר ידוע, והמרורים על השיעבוד לומר כי הכל בכחו, שהוא המוחץ והוא הרופא... מרורים הוא ליצחק, לפי שכל ימיו היה במרירות שהכהו עיניו, ואמרו במדרש רבות בפרשת תולדות יצחק, עד שבא יצחק לא היו יסורים בעולם, ועם יצחק באו יסורים לעולם... (גבורות ה' פרק לו)
...ולפיכך ציוה אותנו שנאכל המצה שהיא החירות והמרור המורה על השעבוד כאחד. או כמו שאמרנו, כי המדרגה העליונה הזאת שישראל הם אל השי"ת בה קנו החירות ובה קנו השעבוד, הכל כמו שהתבאר למעלה, אמנם אין המרור מן התורה לשני טעמים, האחד כי אין המרור הוא זמנו בעת החירות, אף כי כמו שקנו ישראל החירות כך קנו מדת השעבוד, כמו שהתבאר, מכל מקום אין זמן החירות זמן השעבוד, ולא כך כאשר היה הפסח, שהרי המצה והמרור נאכל עם הפסח בלבד, מפני כי מן המדרגה הזאת מה שאנו אל השי"ת באה המצה והמרור, וזה הוי שפיר, דהא הפסח הוא זמנו עתה, ומן המדרגה הזאת נמשך החירות והשעבוד. אבל כאשר אין פסח אף כי המצה היא החירות, ומי שיש לו החירות יש לו שעבוד גם כן, מכל מקום אין נמשך זה מזה וכל אחד דבר בפני עצמו. הנה המצה מן התורה ומרור דרבנן, כי מצוה דרבנן היא לומר כי מדריגת החירות ומדריגת השעבוד הכל אחד הוא, ומי שיש לו אחת יש לו גם השנית. ועוד טעם, כי מצות המרור המורה על השעבוד, אף כי בא מן השי"ת שעבוד אין זה רק מצד המקבל, כאשר יש חסרון במקבל, אז יבא מן השי"ת השעבוד על המקבל, אבל מן השי"ת בו הטוב כאשר ידוע, ואף אם הוא מביא השעבוד, הוא מביא אותו לתכלית הטוב, וכמו שאמר הכתוב "כי גר יהיה זרעך וגו' ואחרי כן יצאו וגו'", ולפיכך אין המרור מן התורה רק אם הפסח הוא מן התורה, לומר ממדרגה זאת שאנו אל השי"ת נמשך המצה והמרור שכיון שהוא נסמך ונטפל עם הפסח כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו, הרי אין לו מציאות בעצמו והוא טפל עם הפסח... (שם פרק ס)
מרור בגימטריא מות, שהם הדינים הקשים, וצריך ללועסו בל"ב שינים שהם ל"ב נתיבות חכמה, ובלעוסן יתמתק המרירות שבהן, ולכן בלע מרור לא יצא עד שילעסנו וימתיקנו... ונודע כי החכמה מקור החיות, כמו שכתוב והחכמה תחיה את בעליה, ואז מות נתהפך לחי, סוד צדיקים במיתתן קרוין חיים, וזה לשון תולעת יעקב: חטא שהוא המרור אל הכינויים וארבע אותיות (רוצה לומר ד' אותיות ידו"ד רומזים על הרחמים והכינוי שהוא אדנ"י רומז על הדין, ונגד זה נקרא מרור רומז על הדין, ונקרא חסא רומז על הרחמים). ונקרא מרור שנאמר קראן לי מרה, שנתרחקה מן הדעת ונפלה בגלות עם בניה, וכשנזכרה נקראת חסא... (מסכת פסחים מצה שמורה, ועיין שם עוד)
...גם אוכל לומר כונה מופלאה בענין מרור הנקרא חסא שיתגלה לעתיד, וזהו בבחינת יהיה, ומתחלה אקדים מה שאמרו המקובלים, שהקליפה שהיא המרור יש לה אחיזה בקדושה שלמעלה, היא דקה מן הדקה, דאלולי זה חס ושלום היה שניות, רק מצד ההשתלשלות נתעבה ונתעכר עד שהומרר... וכל זה יהיה באחרית הימים שהקליפה תחזור לקדושה והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות ש-די וכו', וזה סוד המרור שנקרא חסא, שרומז על העתיד שהוא בחינת יהיה... ומאחר שפסח מצה ומרור הם בחינת היה הוה יהיה, סוד של ידו"ד נקט לישנא דמה בשלשה אלה, אמר בכל אחד מהם על שום מה, כי השם של מ"ה הוא ידו"ד במילואו... (שם מצה עשירה, ועיין שם עוד)
כי ישאלך בנך - ...ואפרש גם דברי החכם, הוא שואל על פסח מצה ומרור מה העדות והחקים והמשפטים, ומשיב לו בתחלה ממרור, שעל ידי ההכנעה יבא להכרת מציאות ה', וקודם לזה צריך לשעבד חומרו... (שמות יג יד)
מרור - ההכשרה העצמית בחיים על ידי נסיונות מרים, מורה לאדם שיראה אך ורק בהקב"ה את רועהו ושופטו, ויכרות עמו ברית עולם, רק לאחר שעברת את נתיב המרורות של החיים תדע להעריך כראוי את האוצר היקר המקנה לך את אושר החיים, שאינו ניתן לתמורה, ואי אפשר לגוזלו ממך, והוא חיי טוהר במשפחה, בקהלה ובעם. אלה הם נכסיך הנצחיים. רק הודות למרור תבין את משמעות בשורותיהם של פסח ומצה, רק על ידי המרור תרגיש את מתיקותם של פסח ומצה... (במעגלי שנה חלק ג עמוד עג)
מרור זה וכו', אא"ז ז"ל הגיד טעם אכילת מרור שמה שהיה מר להם היה קצת גאולה, מה שכתוב וימת מלך מצרים ויאנחו, ולכך באה הגאולה, וזה שאמר מתחת סבלות מצרים, שמה שלא היינו יכולים לסובלם היה גאולה. ופשוט יש לומר טעם מרור כמו שכתבנו לעיל להראות שגם הגלות וימי העינוי רואין עתה ומאמינים שהיה לטובה ומשבחין על זה, כי על ידי זה נכנסנו לבריתו של הקב"ה... כי לא היינו במקרה במצרים, רק שהכל היה הכנה לקנות השלימות, כמו שכתוב מכור הברזל ממצרים, כמו שמכניסין הכסף בכונה לאור לבררו. (פסח תרל"ב)
מרור על שם שמררו, דאיתא בזוהר הקדוש כי הקב"ה עשה לטובתנו שהפך לבם לשנא אותנו כדי שלא נתערב בהם, וזה שאמר לגוי, שהיו מצוינים שם, שלא היו מתערבים בהם, זה היה על ידי עבודה קשה שעבדו בנו, ועל זה עצמו יש לנו להודות להשי"ת. (שם תרמ"ד)
...וזה טעם מצה ומרור על ב' התקונים שנעשה בהסרת הסיגים וביציאת הניצוצות קדושה שהיה נבלע בהם, ואותנו הוציא משם כתיב מלא בו', ורמזו על אות ברית קודש שהיה צריך תיקון על ידי יציאת מצרים... (שם תרנ"א)
הלל היה כורך פסח מצה ומרור להודיע כי מרירות הגלות אינו דבר נפרד ושהיה שינוי רצון בשעת הגאולה. אך כל הסדר שנהג הקב"ה עמנו הכל דרך אחד, כמו שכתוב ממית ומחיה ומצמיח ישועה, מרו"ר הוא מו"ת, כי בדלות חשובים כמתים, אבל הוא לצורך חיות חדשה, ולהיות ישועה לדורות, ולכן צריכין לאכול מרור שאנחנו עתה בגלות ויכולין באכילת מרור למתק המרירות בלילה זו. ולכן בלא מרור לא יצא, כי טעם מרור נרגיש עתה ביותר מהמצה, אבל המרור מתמתקת עתה, ולכן בעל הגדה סומך אחר מרור זה וכו' בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו יצא ממצרים, וזה כוונת המרור עתה... (שם תרנ"ג)
ובזה יש לפרש מאמר הש"ס (פסחים ל"ט) מאי חזרת, חסא, מאי חסא, דחס רחמנא עילוון. ולכאורה אינו מובן דהמרור הוא זכר לוימררו את חייהם והמצה זכר לחירות, אם כן היה לו לקרות למצה חסא ולא למרור. ולהנ"ל יש לומר דהנה המפרשים דקדקו למה אוכלין המצה דהיא זכר לחירות קודם המרור שהיא זכר לשיעבוד, ואיפכא מבעי ליה, שהשעבוד היה קודם לחירות, אך להנ"ל יש לומר דלאחר החירות כשישראל קבלו על עצמם עול תורה ומצוות נעשה השעבוד למפרע לתועלת ולשבח, ומה שאנו אוכלין המרור הוא שאנו משבחין להקב"ה על השעבוד דמעיקרא, וכענין משלו משל (ירושלמי הוריות פרק ג' ה"ד) לטובתי נשברה רגל פרתי, ועל כן אף שהשעבוד היה מקודם, מכל מקום הטובה והשבח שבו היה מאוחר, על כן מקדימין המצה, וזה עצמו הטעם שמרור נקרא חסא לרמז לענין זה... (פסח תרע"ז)
המרור נקרא בלשון המשנה פרפרת הפת, וכמו שכתבו תוספות פרק ערבי פסחים דממשיך הלב למאכל, כי כך כל דבר מרור וחריף וחמוץ ומליח, וכך בחיות הנפשי מולידים חיות ורצון לבקש חיות, והמשילו בפרק קמא דברכות מלח ליסורין, וכן מרור על שם וימררו את חייהם, וכמו שאמרו ג' מתנות טובות על ידי יסורין, וכן במצרים וכאשר יענו במירור החיים, כן ירבה וכן יפרוץ בתוספת חיים, וזה טעם על מצות ומרורים יאכלוהו, עיקר מצות הקרבן פסח שאכילתו מולידה בלב החיות דפסח וכו', היינו הרחבת השי"ת לנו באכילת בשר דקרבן פסח, ועל מצות על שם שלא הספיק וכו', כידוע הטעם שנחפז עד שלא החמיץ השאור שבעיסה לקלקלם לגמרי עד שלא יוכלו לצאת חס ושלום כנודע, וזהו זכרון הלחם עוני שחיות זה יוצא מתוך העוני הגדול שלנו, ומרורים על שם שמררו וכו', והוא היסורין שקבלנו תמור עוני בדעת שלנו, והוא דגריר לבא והוליד חיות לבשר חיות, על ידי ויאנחו ויזעקו וגו' מן העבודה והמירור, והקרבן פסח על מצות ומרורים עולה על גביהם, כי הוא העיקר ההרחבה שאחר כך... (קונטרס עת האוכל טו)
...ובמצרים היה דור המבול, ונגזר עליהם היאורה תשליכוהו, וכן נפשות דור הפלגה שעל זה נגזר עליהם עבודת פרך בחומר ובלבנים, וכמו שכתוב (האר"י הק' ז"ל), ולכן כתוב וימררו את חייהם, שעל ידי שמררו חייהם שלהם זכו לכל הדברי תורה, ונדרש בחומר בקל וחומר, ולא על מדה אחרת מי"ג מדות, אך כל הי"ג מדות לא מצינו שיהיה אדם דן מעצמו רק בקל וחומר (כבסוכה ל"א וכדפרש"י)... ובלבנים בליבון הלכתא וכו', שהוא עיקר היגיעה בתורה שבעל פה, ללבן ההלכה, ולכל זה זכו על ידי וימררו את חייהם, להרב חכמה שבא לתקן הרב כעס, וזה שאמר מרור שאנו אוכלין על שום שמררו את חיי אבותינו במצרים, ואנו אוכלים המרורים ומברכים אשר קדשנו במצוותיו וציונו, שאדרבה זה גרם לנו לזכות לכל התורה שבעל פה... (פסח ב)
...אך לפי זה קשה דהוה ליה להיות הסדר פסח מרור ומצה, ולמה הקדים רבן גמליאל מצה למרור, אמת שבפסוק גם כן כתוב ואכלו את הבשר וגו' ומצות על מרורים יאכלוהו, גם כן הסדר פסח מצה ומרור, אך הא גופא קשיא, למה לא נחשבו בפסוק כסדר האבות, גם לפי הזמן מרור על שם וימררו, זה היה בגלות מצרים קודם לפסח שפסח וכו', ומצה שלא הספיק וכו'. אבל באמת הענין מרור על שם וימררו את חייהם, אין המכוון על היסורין שסבלו, אך הפירוש המכוון לתכלית מהיסורין שסבלו, שעל ידי זה זכו אחר כך לבער היצר הרע, כעין מה שתבע יצחק אבינו ע"ה יסורין לתכלית טוב, שמדתו גבור הכובש את יצרו, וידע שלא יוכלו לכבוש היצר רק על ידי יסורין שיתקנו העבר, ועל ידי זה היו ניצולין מיצר הרע לעתיד, שלא יהיה עבירה גוררת עבירה... וכנגד זה באה מצות מרור, על שם וימררו את חייהם, ועל ידי זה זכו לצאת מקליפת מצרים, וזה היה בזמן מאוחר אחר הפסח, שהיה תחלת ההצלה אשר פסח על בתי בני ישראל וגו', ומשום הכי הקדים הפסח, אך למה הקדים מצה למרור. הנה השל"ה הקדוש (מצה שמורה צ"ז רע"א) דבור המתחיל לחמא הקשה, הא מצות בערב תאכלו מצות נצטוו בראש חודש ניסן, ופרשת וישא העם את בציקו היה רק אחר כך בט"ו, ואיך תאמר מצה על שם שלא הספיק, אך באמת המצוה היתה בערב תאכלו מצות תיכף בליל פסח, והיינו מצד השי"ת שנגלה עליהם וגאלם, וזכו אז לפי שעה שלא יהיה שאור שבעיסה בלב ישראל כלל, והיינו בתחלה פסח ה' על בתי בני ישראל... ואחר כך בא תכלית מהמרורים דוימררו את חייהם, שעל ידי זה זכו אחר כך להיות גבור הכובש את יצרו מצד ישראל, ועל ידי זה זכו למתן תורה, וזה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו, שתכלית המרורים להיות גבור הכובש את יצרו, כדי שעל ידי זה יזכו להיות את פני יצר הרע מכל וכל... כמו שנאמר וייראו העם את ה', ועל ידי זה זכו לראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל... ומכל מקום בסדר הזמן זכו למצה קדושת יעקב אבינו ע"ה, מצד השי"ת תכף בליל א' כמו שנאמר בערב תאכלו מצות, ומכל מקום נצטוו תיכף שבעת ימים תאכלו מצות, שלאחר כך יזכו להיות חירות ממלאך המות... (שם ה)