מרים

(ראה גם: אהרן, דור המדבר-באר, משה)

 

ותתצב אחותו מרחוק, לדעה מה יעשה לו... ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות, ותיניק לך את הילד. ותאמר לה בת פרעה לכי, ותלך העלמה ותקרא את אם הילד. (שמות ב ד)

ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה, ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות.. ותען להם מרים, שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. (שם טו כ)

ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח, כי אשה כושית לקח. ויאמרו הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר, וישמע ה'... ויאמר ה' פתאום אל משה ואל אהרן ואל מרים צאו שלשתכם אל אהל מועד, ויצאו שלשתם... והענן סר מעל האוהל והנה מרים מצורעת כשלג, ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת. ויאמר אהרן אל משה בי אדני, אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו... ויצעק משה אל ה' לאמר, א-ל נא רפא נא לה. ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים, תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף. ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים, והעם לא נסע עד האסף מרים. (במדבר יב א והלאה)

ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחדש הראשון וישב העם בקדש, ותמת שם מרים ותקבר שם. (שם כ א)

ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר ילדה אותה ללוי במצרים, ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחותם. (שם כו נט)

זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים, בדרך בצאתכם ממצרים. (דברים כד ט)

זהר:

ואם תאמר הרי מרים שכתוב בה ותמת שם מרים ותקבר שם, כמו בשרה, שהוא נכתב רק כדי להראות חטאת של ישראל, (כמו שכתוב אחר זה ולא היה מים לעדה ויקהלו וגו'), כי המים לא הלכו בישראל אלא בזכותה של מרים, אבל לא נאמר במיתתה (מספר ימים ושנים) כמו שנאמר בשרה.. (חיי סג)

...שלחתי את מרים הביאה לכם באר להשקות אתכם, ושתיתם אתם ובעירכם, והם נתנו לכם ומשלהם אכלתם ושתיתם וישבתם בחופת כבוד שלהם, ומשלכם לא נתתי כלום, ולא עוד אלא שהשתדלו בשבילכם ולקחו המשא שלכם על צוארם והייתם מחרפים ומגדפים אותם. (תשא מט)

...באר בזכות מרים (שמרים היתה מרכבה למלכות), כי היא ודאי נקראת באר, ובספר אגדה, ותתצב אחותו מרחוק לדעה וגו', זו היא באר מים חיים, (דהיינו מלכות), והכל קשר אחד (כי מרים היתה קשורה במלכות). מתה מרים נסתלקה הבאר, שכתוב ולא היה מים לעדה, ובשעה ההיא רצתה באר אחרת להסתלק, (שהיא המלכות), שהיתה מצויה עם ישראל... (אמור רסא)

כל נשים הצדקניות של אותו הדור באים גם כן למרים באלו הזמנים, ואז עולים כולן כתמרות עשן מתוך המדבר הזה, ויום ההוא נקרא יום השמחה, בלילי שבתות וימים טובים באים הנשים כולן אל מרים, ועוסקות בהשתדלות בידיעת רבון העולם, אשרי הדור הזה (דהיינו דור המדבר) מכל הדורות שבעולם... (אמור קטז)

ג' אחים היו, משה אהרן ומרים, כמו שאמר ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, מרים היא הלבנה (מלכות), משה הוא שמש (ז"א), אהרן הוא זרוע הימין (חסד), חור זרוע שמאל (גבורה), ויש אומרים נחשון בן עמינדב, בתחילה מתה מרים, ונסתלקה הלבנה ונסתלקה הבאר, אחר כך נשבר זרוע הימין המקרב תמיד את הלבנה באחוה בשמחה, ועל כן כתוב ותקח מרים הנביאה אחות אהרן, אחות אהרן ודאי, שהוא הזרוע המקרבת באחדות באחוה עם הגוף (שהוא ז"א)... (חקת לט, ועיין שם עוד)

...ומאין לנו ששלשתם חקוקים ברקיע, היינו כי למדנו בכולם כתוב (שמתו) על פי ה', ובמרים לא כתוב על פי ה', מפני שאינו דרך העולם. אלא אמר אביו בכולם כתוב שם, ותמת שם מרים, וימת שם אהרן, וימת שם משה, כתוב כאן שם וכתוב שם שם, שנאמר ויהי שם עם ה', (מכאן נשמע ששלשתם חקוקים ברקיע עם ה'). (זהר חדש בראשית תריב)

מכילתא:

ותקח מרים הנביאה, וכי היכן מצינו שנביאה היתה מרים, אלא שאמרה לאביה סופך אתה מוליד בן שמושיע את ישראל מיד מצרים, מיד וילך איש מבית לוי ויקח וגו', ותהר ותלד וגו' ולא יכלה עוד הצפינו, נזף בה אביה, אמר לה בתי היכן נבואתיך, ועוד מחזקת בנבואתה, שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו, ואין יציבה אלא נבואה, שנאמר ראיתי את ה' נצב על המזבח... ומה תלמוד לומר אחות אהרן, אלא לפי שנתן נפשו אהרן על אחותו נקראת על שמו... ותען להם מרים וגו' מגיד הכתוב כשם שאמר משה שירה לאנשים, כך אמרה מרים שירה לנשים, שנאמר שירו לה' כי גאה גאה וגו'. (בשלח פרשת שירה פרשה ח)

ספרי:

...ואם תאמר בישראל לה היתה כן, והרי כבר נאמר ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות, שפרה זו יוכבד, פועה זו מרים, שפרה שפרה ורבה... פועה שהיתה פועה ובוכה על אחיה, שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו... זכתה יוכבד לכהונה ומרים למלכות, שנאמר וקוץ הוליד את ענוב ואת הצבבה ומשחות אחראל (דברי הימים א' ד') זו מרים, שנאמר ותצאן כל הנשים אחריה, בן חוורם זו יוכבד, שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה. נשאת מרים לכלב שנאמר (דברי הימים א' ב') ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור... ודוד בן איש אפרתי היה מבית לחם יהודה, נמצא דוד מבני בניה של מרים, הא כל המקרב את עצמו מן השמים מקרבים אותו. (בהעלותך עח)

ותדבר מרים ואהרן במשה, מלמד ששניהם דברו בו, אלא שמרים פתחה בדיבור, שלא היתה מרים יכולה לדבר בפני אהרן אלא מפני צורך השעה... מנין היתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה, אלא שראת צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים, אמרה לה מה לך שאין את מתקשטת בתכשיטי נשים, אמרה לה אין אחיך מקפיד בדבר, לכך ידעה מרים ואמרה לאחיה ושניהם דברו בו... (שם צט)

ויאמרו הרק אך במשה, והלא אף עם אבותינו דבר הקב"ה ולא פירשו מפריה ורביה, הלא גם בנו דבר ולא פירשנו מפריה ורביה, וישמע ה', מלמד שלא היתה שם בריה אלא בינו לבין עצמו דברו. רבי נתן אומר אף בפניו של משה דברו בו, שנאמר וישמע ה' והאיש משה, אלא שכבש משה על הדיבור. (שם ק)

...והנה מרים מצורעת כשלג, מלמד שנצטרעה בעזה, ללמדך שנקיי בשר היו... ומה תלמוד לומר לאמר, אלא שאמר לו השיבני אם מרפא אתה אם לאו, עד שהשיבו הקב"ה... מפני מה לא האריך משה בתפילה, שלא יהיו ישראל אומרים אחותו היא נתונה בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה... (שם קה)

ואביה ירוק ירק, רבי אחי ברבי יאשיה אמר שתי נזיפות נזפה, אילו אביה בשר ודם נזף בה עד שתהא מוכלמת שבעה... תסגר, הקב"ה הסגירה, והקב"ה טימאה, והקב"ה טיהרה. שבעת ימים ללמדך שבמידה שאדם מודד בה מודדים לו, מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר ותתצב אחותו מרחוק, לפיכך עיכבה לה שכינה וארון כהנים לוים וישראל ושבעה ענני כבוד, שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים... ואחר נסעו העם מחצרות, וכי שתי חצרות היו שנסעו מזו וחנו בזו, אלא כיון שנסעו ישראל לא הספיקו להלוך עד ששמעו שנצטרעה מרים, וחזרו וחנו לאחוריהם. (שם קו)

...בצאתכם ממצרים, בשעת גאולתכם, אלא שתלה הכתוב הכל, ללמדך שכל זמן שהיו הדגלים נוסעים לא היו הולכים עד שמרים מקדמת לפניהם, וכן הוא אומר ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים. (כי תצא רהע)

בשנה אחת מתו שלשה צדיקים, משה ואהרן ומרים, ושוב לא מצאו ישראל נחת רוח אחרי משה, שנאמר ואכחיד שלשת הרועים בירח אחד, וכי בירח אחד מתו, והלא בשנה אחת מתו, שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם, אלא מתה מרים נסתלקה הבאר, וחזרה בזכות משה ואהרן, מת אהרן בטל עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה, מת משה בטלו שלשתם ולא חזרו, באותה שעה היו ישראל נפוצים וערומים מכל מצוה... (נצבים שה)

תלמוד בבלי:

אמר רבי יעקב אמר רב חסדא כל המבקש רחמים על חבירו אין צריך להזכיר שמו, שנאמר א-ל נא רפא נא לה, ולא קמדכר שמה דמרים. (ברכות לד א)

אמר רבי חייא הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים. אמר רב מעין המיטלטל טהור, וזהו בארה של מרים... (שבת לה א)

מיתיבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר, שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן משה ואהרן ומרים, וג' מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן באר וענן ומן, באר בזכות מרים... מתה מרים נסתלק הבאר, שנאמר ותמת שם מרים, וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה, וחזרה בזכות שניהן, מת אהרן נסתלקו ענני כבוד, שנאמר וישמע הכנעני מלך ערד, מה שמועה שמע, שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד... חזרו שניהם בזכות משה, מת משה נסתלקו כולן, שנאמר ואכחיד שלשת הרועים בירח אחד... (תענית ט א)

מרים דכתיב ותקח מרים הנביאה אחות אהרן, אחות אהרן ולא אחות משה, אמר רב נחמן אמר רב שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל, ובשעה שנולד נתמלא כל הבית כולו אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך, ובשעה שהשליכוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה, ואמר לה בתי היכן נבואתיך, היינו דכתיב ותתצב אחותו מרחוק לדעה, לדעת מה יהא בסוף נבואתה. (מגילה יד א)

ואמר רבי אלעזר אף מרים בנשיקה מתה, אתיא שם שם ממשה ומפני מה לא נאמר בה על פי ה', מפני שגנאי הדבר לאומרו. אמר רבי אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת. (מועד קטן כח א)

...וכן לענין הטובה, מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר ותתצב אחותו מרחוק, לפיכך נתעכבו לה ישראל ז' ימים במדבר, שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים. (סוטה ט ב)

ויאמר מלך מצרים למילדות וגו' רב ושמואל, חד אמר אשה ובתה וחד אמר כלה וחמותה, מאן דאמר אשה ובתה יוכבד ומרים... תניא כמאן דאמר אשה ובתה, דתניא, שפרה זו יוכבד... פועה זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה, שהיתה פועה (ומוציאה את הולד), דבר אחר פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל... ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים, רב ושמואל, חד אמר בתי כהונה ולויה, וחד אמר בתי מלכות, מאן דאמר בתי כהונה ולויה אהרן ומשה, ומאן דאמר בתי מלכות דוד נמי ממרים קאתי, דכתיב ותמת עזובה אשת כלב, ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חובר, וכתיב ודוד בן איש אפרתי וגו' וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ירש ושובב וארדון בן חצרון, בן יפנה הוא, בן שפנה מעצת מרגלים, ואכתי בן קנז הוא, דכתיב וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב, אמר רבא חורגו היה, דיקא נמי דכתיב הקניזי, שמע מינה עזובה זו מרים, ולמה נקרא שמה עזובה, שהכל עזבוה מתחילתה... היו שתי נשים, נעשה מרים כשתי נשים, חלאה ונערה, לא חלאה ונערה הואי, אלא בתחילה חלאה, ולבסוף נערה. ובני חלאה צרת וצהר ואתנן, צרת שנעשית צרה לחברותיה, צחר שהיו פניה דומין כצהרים, אתנן שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו...

וילך איש מבית לוי, להיכן הלך, אמר רב יהודה בר זבינא שהלך בעצת בתו, תנא עמרם גדול הדור היה, כיון שראה שאמר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר לשוא אנו עמלין, עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן, אמרה לו בתו, אבא קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות... עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן... ויקח, ויחזור מיבעי ליה, אמר רבי יהודה בר זבינא שעשה לה מעשה לקוחין, הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדין לפניה... ותלך העלמה, אמר רבי אלעזר מלמד שהלכה בזריזות כעלמה, רבי שמואל בר נחמני אמר העלמה, שהעלימה את דבריה... אחות אהרן, ולא אחות משה, אמר רב עמרם אמר רב ואמרי לה אמר רב נחמן אמר רב, מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל, וכיון שנולד נתמלא כל הבית כולה אור, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך, וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה, בתי היכן נבואתיך, והיינו דכתיב ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו, לידע מה יהא בסוף נבואתה. (שם יא ב והלאה)

דתניא מדין קל וחומר כיצד, ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון... (בבא קמא כה א, וראה שם עוד)

דאמר רבי חמא בר חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל בשכר שלשה זכו לשלשה... בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים... (בבא מציעא פו ב)

תנו רבנן, שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה, ואלו הן... ומרים... משה אהרן ומרים דכתיב בהו על פי ה'... (בבא בתרא יז א)

...אמר רב יהודה בר זבידא מלמד שעשה לה מעשה לקוחין, הושיבה באפריון ואהרן ומרים משוררים לפניה, ומלאכי שרת אומרים אם הבנים שמחה. (שם קכ א)

מיתיבי מרים מי הסגירה, אם תאמר משה הסגירה משה זר הוא, ואין זר רואה את הנגעים, ואם תאמר אהרן הסגירה, אהרן קרוב הוא ואין קרוב רואה את הנגעים, אלא כבוד גדול חלק לה הקב"ה למרים אותה שעה, אני כהן ואני מסגירה אני חולטה ואני פוטרה... (זבחים קא ב)

מדרש רבה:

ורבנן אמרי ד' מדות נאמרו בנשים... ודברניות (במדבר י"ב) ותדבר מרים ואהרן במשה. (בראשית מה ו)

מי היו המילדות... רבי שמואל בר נחמן אמר אשה ובתה, יוכבד ומרים, ולא היה למרים אלא ה' שנים, שאהרן גדול ממשה ג' שנים, אמרו רז"ל הולכת היתה עם יוכבד אמה ועושה צרכיה, והיתה זריזה שעד שהתינוק קטן הוא ניכר, הוא שאמר שלמה (משלי כ') גם במעלליו יתנכר נער... דבר אחר פועה שהופיעה הפנים נגד פרעה וזקפה חוטמה בו, ואמרה לו, אוי לו לאותו האיש כשיבא האלקים ליפרע ממנו, נתמלא עליה חמה להרגה, שפרה שהיתה משפרת על דברי בתה ומפייסת עליה, אמרה לו אתה משגיח עליה, תינוקת היא ואינה יודעת כלום... פועה שהופיעה פנים נגד אביה עמרם שהיה ראש סנהדרין, באותה שעה כיון שגזר פרעה ואמר כל הבן הילוד וגו' אמר עמרם ולריק ישראל מולידים, מיד הוציא את יוכבד ופירש עצמו מתשמיש המטה, וגרש את אשתו כשהיא מעוברת מג' חדשים, עמדו כל ישראל וגרשו את נשותיהן, אמרה לו בתו גזרתך קשה משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה על הזכרים ונקבות, פרעה רשע הוא וגזרתו ספק מתקיימת ספק אינה מתקיימת, אבל אתה צדיק וגזרתך מתקיימת... (שמות א יז)

דבר אחר וייטב אלקים, אמר רבי ברכיה בשם רבי חייא ברבי אבא, הדא הוא דכתיב (איוב כ"ח) ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, מהו שכר היראה, תורה, לפי שיראה יוכבד מפני הקב"ה העמיד ממנה משה... ומרים יצא ממנה בצלאל שהיה מלא חכמה, דכתיב (שמות ל"א) ואמלא אותו רוח אלקים וגו', ועשה ארון לתורה שנקראת טוב, הוי ויטב אלקים למילדות. (שם שם כ)

...בתי מלכות ממרים, לפי שדוד בא ממרים, דכתיב (דברי הימים א' ב') וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה וגו'... עזובה זו מרים, ולמה נקרא שמה עזובה, שהכל עזבוה... ותמת עזובה, מלמד שנחלית ונהגו בה מנהג מתה, וגם כלב עזבה. ויקח לו כלב את אפרת (שם) זו מרים, למה נקרא שמה אפרת, שפרו ורבו ישראל על ידה, מהו ויקח לו, שאחר שנתרפאת עשה בה מעשה ליקוחין, הושיבה באפריון מרוב שמחתו בה. וכן אתה מוצא במקום אחר שקורא למרים שני שמות על שם המאורע שאירע לה, הדא הוא דכתיב (שם ד') ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים, חלאה ונערה, אשחור זה כלב... שהשחירו פניו בתעניות, אבי שנעשה לה כאב, תקוע שתקע לבו לאביו שבשמים, היו שתי נשים, כשתי נשים, חלאה ונערה, לא חלאה ונערה הואי אלא מרים היתה, ולמה נקראת חלאה ונערה, שחלתה וננערה מחליה, והחזירה הקב"ה לנערותה. ותלד לו נערה (שם) לאחר שנתרפאה ילדה לו בנים את אחוזם ואת חפר... ומנין שדוד בא ממרים, דכתיב (שמואל א' י"ז) ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה... ומשפחות אחרחל בן הרם, אחרחל זו מרים, ולמה נקרא שמה כן, על שם (שמות ט"ו) ותצאן כל הנשים אחריה וגו', מהו ומשפחות, זכה להעמיד ממנה משפחות, בן הרם, זכתה שיצא ממנה דוד שרימם הקב"ה מלכותו, כמו דאמר (שמואל א' ב') ויתן עוז למלכו. (שם שם כא)

...אמר רבי ברכיה בשם רבי חייא בר אבא שכר היראה תורה, שמיוכבד העמיד הקב"ה את משה וזכה שתכתב התורה על שמו, שנאמר (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי... מרים על ידי שסרה מן הרע ומן החטא העמיד ממנה הקב"ה בצלאל, וזכה לחכמה ולבינה, הדא הוא דכתיב ראה קראתי בשם בצלאל ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת. (שם מ א)

וימלא אותו רוח אלקים... ומהיכן זכה לכל החכמה הזאת, בזכות מרים, שנאמר ויעש להם בתים (שמות א')... ומרים נטלה חכמה, שהעמידה בצלאל ויצא ממנה דוד שהיה מלך שנאמר (דברי הימים א' ב') ותלד לו אפרת את חור, וכתיב (שמואל א' י"ז) ודוד בן איש אפרתי, שבא מן מרים שנקראת אפרת. (שם מח ה)

 דבר אחר זאת תהיה תורת המצורע, הדא הוא דכתיב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, אל תתן רשות לאחד מאבריך לחטא בכל אבריך, ואל תאמר לפני המלאך זה משה, הדא הוא דכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, שגגה היא, אשר נואלנו ואשר חטאנו, למה יקצוף האלקים על קולך על אותו הקול, שנאמר ויחר אף ה' בם וילך, וחבל את מעשה ידיך, אמר רבי יוחנן בפיה חטאה האברים לקו... (ויקרא טז ה)

...והבאר בזכות מרים שאמרה שירה על המים, שנאמר (שמות ט"ו) ותען להם מרים וגו', אמר רבי ברכיה הכהן בשם רבי לוי מלך בשר ודם שיש לו מדינה והוא משלח בני אדם גדולים לתוכה שיהו נושאים משואיהם ועושים משפטיהם מי צריך להיות זקוק למזונותיהם, לא בני מדינה, אבל הקב"ה לא עשה כן, אלא שילח למשה ולאהרן ולמרים, שנאמר (מיכה ו') ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, ואף על פי כן בזכותן היו מתנהגין, המן בזכות משה... והבאר בזכות מרים, מה כתיב (במדבר כ') ותמת שם מרים, ומה כתיב אחר כך, ולא היה מים לעדה... (במדבר א ב)

דבר אחר, שלח לך אנשים ויתורו, ותדבר מרים ואהרן במשה (במדבר י"ב), זה שאמר הכתוב (ישעיה מ"ד) לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם, מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך אנשים, אלא שהיה צפוי לפני הקב"ה שיאמרו לשון הרע על הארץ, אמר הקב"ה שלא יהיו אומרים לא היינו יודעין עונש לשון הרע, לפיכך סמך הקב"ה הענין זה לזה, לפי שדברה מרים באחיה ולקתה בצרעת, כדי שידעו הכל עונשו של לשון הרע... ואף על פי כן לא רצו ללמוד... (שם טז ה)

ורבנן אמרי, תדע לך שהנגעים באים על לשון הרע, הרי מרים הצדקת על ידי שדברה לשון הרע במשה אחיה קרבו בה הנגעים, מנין שנאמר (דברים כ"ד) זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים... שכל מי שמגיס לבו לדבר בגדול ממנו גורם לעצמו שיקרבו בו את הנגעים, ואם אין את מאמין הרי מרים הצדקת סימן לכל בעלי לשון הרע. (דברים ו ד)

...כך היה משה אומר, מרים שדברה, כך היא דרכן של נשים דברניות הן, אהרן הצדיק אף הוא היה צריך לדבר בי... (שם שם ה)

...כך בשעה שעשה הקב"ה מלחמת הים אמרה מרים שירה, ונקראת נביאה, שנאמר (שמות ט"ו) ותקח מרים הנביאה, כיון שאמרה לשון הרע על אחיה, אמר הקב"ה תטרד למטלון, שנאמר (במדבר י"ב) ותסגר מרים. דבר אחר זכור, כיון שראה משה מה הגיע לאחותו, התחיל צווח ומתפלל עליה בכל לבו ונפשו, (שם) א-ל נא רפא נא לה. רבנן אמרי אמר משה, רבונו של עולם, כבר עשית אותי רופא, אם אתה מרפא אותה הרי מוטב, ואם לאו מרפא אני אותה... כך היה משה צווח, אמר לו הקב"ה מה לך צווח, אמר לפניו, רבונו של עולם, אני יודע באי זה צער היא נתונה, שאני זכור השלשלת שהיתה ידי לתוכה, מנין שנאמר (שמות ד') והנה ידו מצורעת כשלג, כיון שנתפלל משה עליה ריפא אותה הקב"ה, מנין, שנאמר (במדבר י"ב) והעם לא נסע עד האסף מרים, לפיכך היו זכורין מה הגיע למרים מתחת ידי לשון הרע... אמר רבי שמעון ומה אם מרים הצדקת שלא נתכוונה לומר לשון הרע אלא דברה בשביל פריה ורביה כך הגיע אותה, אותם הרשעים שמתכוונים לומר לשון הרע על חביריהן לחתוך את חייהם על אחת כמה וכמה... (שם שם ו)

אמר רבי תנחומא אפילו במים הקב"ה עושה שליחותו, ומעשה במוכה שחין שירד לטבול בימה של טבריה, וארעת שעתה וטפת בארה של מרים ואסחי ואיתסי. והיכן היא בארה של מרים, אמר רבי חייא בא בר אבא כתיב (במדבר כ"א) ונשקפה על פני הישימון, שכל מי שעולה על הר ישימון רואה כמין כברה קטנה בימה של טבריא, וזו היא בארה של מרים, רבי יוחנן אמר שיערו אותה רבנן והיא מכוונת כל קבל תרעא מציעאה דכנישתא עתיקתא דסרונגיא. (קהלת ה י)

...פועה זו מרים, שהיתה פועה באשה והולד יוצא, דבר אחר פועה שהיתה פועה ובוכה על אחיה משה שהושלך ליאור, שנאמר (שם ב') ותתצב אחותו מרחוק, דבר אחר שפועה שהופיעה את משה אחיה, דבר אחר שפעת בפני פרעה ואמרה לו אוי לך מיום הדין. (שם ז ג)

מדרש תנחומא:

...דכתיב ויהיו בני פרץ חצרון וחמול, וכתוב אחד אומר (דברי הימים א' ב') ואחרי מות חצרון בכלב אפרתה, ואשת חצרון אביה ותלד לו את אשחור אבי תקוע, וכי יש שום אדם מת באדם, שהוא אומר ואחר מות חצרון בכלב, אלא מה הוא משמת חצרון בא כלב אל אפרת, זו מרים שפרו ורבו ישראל על ידיה... (תשא יג)

וכן אתה מוצא במרים, שנאמר צאו שלשתכם, לא היה צריך משה לצאת, שלא דבר עמו כלום, אלא כדי שיהא מזומן להתפלל על מרים לרפא אותה... ולמה אמר תחלה מרים ואחר כך אהרן, אלא שהיא פתחה בדבר תחלה ולפיכך הקדימה הכתוב... ומנין היתה מרים יודעת שפירש משה מן האשה, רבי נתן אומר מרים היתה בצד צפורה כשאמרו למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה, וכיון ששמעה צפורה אמרה אוי להם לנשותיהם של אלו... שיהו פורשין מנשותיהם כמו שפירש בעלי הימני, ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן... והענן סר מעל האוהל, ואחרי כן והנה מרים מצורעת כשלג, משל למלך שאמר לפדגוגו הכה את בני, אבל לא תכנו עד שאלך מאצלך, שרחמי עליו... (צו יג)

...והלא דברים קל וחומר, ומה מרים שלא דברה אלא באחיה חביבה שלא בפניו, ולא נתכוונה אלא להחזירו לאשתו כך, המספר לשון הרע על חבירו על אחת כמה וכמה. (מצורע ב)

פרקי דרבי אליעזר:

...מרים התחילה משוררת ומזמרת, והלכו כל הנשים אחריה, שנאמר (שמות ט"ו) ותקח מרים הנביאה וגו'... (פרק מב)

ירידה שמינית שירד הקב"ה באהל מועד, שנאמר (במדבר י"ב) וירד ה' בעמוד ענן ויעמוד פתח האהל ויקרא אהרן ומרים, אמר לו הקב"ה כל המספר לשון הרע אין לו רפואה, על אחיו בן אביו ואמו על אחת כמה וכמה, כעס עליהם הקב"ה ונסתלק מעל האהל, דכתיב ויחר אף ה' בם וילך, מיד נצטרעה מרים, אמר הקב"ה אם יהיה גם אהרן מצורע אין כהן גדול בעל מום מקריב על גבי המזבח, אלא יראה באחותו ויצטער... (פרק נד)

אבות דרבי נתן:

...מלמד שהלכה צפורה ושחה לה למרים, והלכה מרים ושחה לו לאהרן, עמדו שניהם ודברו בצדיק ההוא, מתוך שעמדו שניהם ודברו בצדיק באה עליהם את הפורענות, שנאמר ויחר אף ה' בם וילך, ומלמד שנסתלק מאהרן ודבק במרים, מפני שלא היה אהרן עסקן בדברים... באותה שעה עג משה עוגה קטנה ועמד בתוכה ובקש רחמים עליה, ואמר איני זז מכאן עד שתתרפא מרים אחותי... (פרק ט ב)

סדר עולם:

...ואין השעבוד יותר על כן ולא פחות מפ"ו שנים כשנותיה של מרים, ולמה נקרא שמה מרים על שם המירור. (פרק ג)

פסיקתא:

מרים היתה אותה שעה בת שש שנים, ואמרה אבא אבא פרעה היה טוב לישראל יותר ממך, למה, פרעה גזר בזכרים ואת בזכרים ובנקיבות, פרעה גזר ספק נתקיימה גזירתו ספק לא, ואתה גזרת ונתקיימה גזירתך, כיון ששמע עמרם את דבריה הביא אותה לפני סנהדרין, ואמרה לפניהם, ואמרו לו, עמרם, אתה אסרת ואתה צריך להתיר את הדבר, אמר להם ומה אתם אומרים לי, נחזור בחשאי, אמרו לו ומי מודיע לכל ישראל, אמר רבי יהודה בר זבידא הושיבה עמרם בפוריא, והיה אהרן מכאן ומרים מכאן טוענים קורקנות ומהלכים לפניה... (פרשה מג)

שוחר טוב:

דבר אחר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, רבנן אמרי במרים הכתוב מדבר, בשעה שדברה במשה שלקתה בבשרה, שנאמר (במדבר י"ב) ותדבר מרים ואהרן במשה, ומה היה לה, והנה מרים מצורעת כשלג, אל תאמר לפני המלאך זה משה, שנאמר וישלח מלאך, ולמה יקצוף על אותו הקול שהוציאה בפיה על משה הצדיק, וחבל את מעשה ידיך אלו התופים, שנאמר (שמות ט"ו) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף... (תהלים נב)

מדרש תדשא:

אתה מוצא מג' עבירות הצרעת נדבק לבריות, מקנאת הבל, כמו שנעשה במרים... (פרק טז)

ילקוט ראובני:

ותתצב אחותו מרחוק וגו', מרים המתינה למשה שעה אחת, לאו דוקא שעה אחת, אלא שליש שעה או רביע, דקתני בתוספתא מדה טובה מרובה ממדת פורענות על א' מת"ק. (שמות)

ואביה ירוק ירק, כי ידוע שמרים היא דוגמא לשכינה, ואביה ירק, כי לכתר תר"ך אותיות כמנין שני פעמים י"ש, ועל כן יר"ק ב' פעמים י"ש, כי על ידי הלשון הרע שדברה מרים למטה גרמה למעלה שמאותן ב' פעמים י"ש נהורין נהפכו ליר"ק יר"ק... (בהעלותך, ועיין שם עוד)

תרגום יונתן:

אף על גב דאתחייבת מרים נביאתה למלקי בצורעא בעלמא הדין, ואלפן סגי אית להו לעלמא דאתי לצדיקיא ולנטרי פיקודי אורייתא, לפום דעתידת מרים נביאתה שעה זערא למידוע מה הוה בסיפיה דמשה, בההוא זכותא הון כל ישראל אשתין רבון דהינום סכום תמנין לגיונין, וענני יקרא, ומשכנא וביירא לא זייען ולא נטלין עד זמן דאיתסיאת מרים נביאתא... (במדבר יב טז)

את משה אהרן ומרים - ... לאוראה לנשיא. (מיכה ו ד)

רש"י:

ותלך העלמה - שהלכה בזריזות כעלם. (שמות ב ח)

אבן עזרא:

ויאמר - ...ואהרן היה שלוח לפני זה אל ישראל ומרים לנשים, על כן אמר ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים. (שמות ד כז)

...וטעם כי אשה כושית לקח, זה הדבור שדברה מרים, ומה נכבד דברי קדמונינו שאמרו על הזקנים אשריהם ואוי לנשיהם, והנה חשדו משה כי לא נמנע לשכב עם צפורה רק בעבור שאינה יפה. (במדבר יב א)

רשב"ם:

למרים - שאף על פי שהיתה נביאה ואחות משה, לא חלקו לה כבוד אלא תסגר שבעת ימים, בדרך בצאתכם - שאף על פי שהיו טרודים ללכת העם לא נסע עד האסף מרים, וכל שכן שאר בני אדם. (דברים כד ח)

רמב"ן:

...וצוה במצות עשה שנזכור העונש הגדול שעשה ה' לצדקת הנביאה שלא דברה אלא באחיה גמול חסדה אשר אהבתו כנפשה, ולא דברה בפניו שיובש, ולא בפני רבים רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעה, וכל מעשיה הטובים לא הועילוה, גם אתה אם תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי לא תנצל... (דברים כד ט)

כוזרי:

...ונבואת ירמיה במצרים בה ובעבורה (בעבור ארץ ישראל), וכן נבואת משה ואהרן ומרים בפארן... (מאמר ב יד)

דרשות הר"ן:

...אבל שתוף אהרן ומרים עם משה לא היה כי אם כדי שישיגו אהרן ומרים הנבואה פתאום מצד השתתף משה עמה, כי אין לומר ששתופו של משה עמהם היה כדי שיראה משה שהיה השי"ת מקנא לכבודו, שאי אפשר לומר כן אלא לדברי מי שאמר בספרי שבפני משה דברו בו... וכדי שלא נחשוב שמה שנתנגע גוף מרים וחל עליה צרעת שעזר על זה התעוררות פעל נפש משה בגוף מרים, וזה לא יהיה מעלה במשה אבל היה חסרון לו, הודיענו הכתוב שלא נמשך הענין מזה הצד כלל, אבל מצד שהשי"ת קנא לכבודו של משה, לא שהוא נתעורר לזה כלל... (דרוש ח)

עקדה:

ותדבר מרים - כששמעו מאמרו יתברך היד ה' תקצר, חשבו שה' עמו בכעס והתירו לשונם להרהר אחר מעשיו. (במדבר יב א)

ספורנו:

ויחר אף - על שלא נכנעו תיכף, וילך - כמרחיק המצורעת שישלחוה כדי לביישה. (שם שם ט)

אלשיך:

ותקח מרים הנביאה - כי כאן נגמרה נבואתה שתוליד אמה בן שיושיע את ישראל, התוף - לעורר הכח הנבואי, ושתחול עליהם רוח הקודש כמו שחלה על האנשים עם משה, והנשים חשבו שאם למרים מספיק כלי אחד הן צריכות יותר. (שמות טו כ)

מהר"ל:

...אמר רב יודא בר זבינא שהלך בעצת בתו וכו', ואם תאמר למה היתה הנבואה על ידי מרים ולא היתה הנבואה על ידי אהרן, ונראה לומר כי נבואה זאת היא היתה ראויה למרים, כי הגאולה על ידי משה ואהרן, כדכתיב, ולפיכך לא היה אהרן מתנבא על זה, שתמיד הנביא מתנבא על דבר שיהיה אל אחר, ואין מתנבא אל אשר יקרה לעצמו... (גבורות ה' פרק טז)

...אמנם יש לך להבין, מה שהיה מצטרף מרים אל משה ואהרן, מפני כי כבר התבאר מענין אהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום ומקרב את הבריות ביחד, לכך היה אהרן מקשר את ישראל... ועל ידי משה רבינו ע"ה שהיה מלך ישראל, והמלך הוא אחד, כי על ידי סדורם והתקשרם יחד, בשביל זה עדיין אין ראוי לומר עליהם שהם אומה שלמה אחת, כי לא היה על ידי אהרן רק שלא היו מחולקים, ועל ידי משה רבינו ע"ה היו אומה שלימה יחידה, שהרי המלך הוא אחד, ודבר זה הוא ענין זולת הקשור והחבור שני דברים יחד... אמנם כמו שהשי"ת הוא חפץ בדביקות ישראל, כמו כן ישראל הם חפצים ומשתוקקים אל השי"ת, כי דודי לי ואני לו, ולפיכך היה עוד גואל שלישי, הוא מרים, נגד ישראל, שהם משתוקקים אל השי"ת, לכן היה גואל זה נקבה, כי חבור זה מצד כי ישראל שהם נחשבים כמו אשה להקב"ה בכל מקום הם משתוקקים אל השי"ת... 

אמנם על ידי מרים היתה הבאר, כי היה בישראל שהיו משתוקקים אל העלה, והשתוקקות הזה הוא השתוקקות התחתונים אל העליונים, כמו השתוקקות הנקבה אל הזכר, לכך נתן להם הבאר, כי הבאר נובע ועולה מלמטה למעלה, וכדכתיב עלי באר ענו לה, כי הבאר הוא התעלות התחתונים שהם המים אשר למטה מן הארץ נובעים למעלה וכמו שהיה הענן יורד מלמעלה, כי הענן מתייחס אל השמים, שהרי הוא נקרא ענן שמים, וזה היה מורה על השתוקקות העלה אל התחתונים, כך הבאר הוא מורה על השתוקקות התחתונים למעלה... ולכך בזכות מרים שעל ידה היתה השתוקקות והתעלות אל העלה, היא הבאר, שהוא מקור מתעלה ומשתוקק אל המעלה, והבן הדברים האלו כי הם נאמנים מאד... (נצח ישראל פרק נד)

כלי יקר:

האלך - מכאן שמרים נביאה היתה, דאם לא כן במה ידעה שתחמול עליו בת פרעה. (שמות ב ז)

מרים הנביאה - עכשיו נעשית נביאה, כי במעמד זה זכו גם הנשים לראות פני שכינה, עד שאמרו כולן זה א-לי, והנבואה התחילה במרים, וכל הנשים יצאו בעקבותיה, ולפי שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, והנשים יש להן צער לידה, על כן לקחה התוף בידה, ואמר אחות אהרן - שהיתה דומה לו בנבואה ולא למשה. (שם טו כ)

אור החיים:

הרק אך במשה - שמשה יעשה פגם בהם ובאבות שגם עמם דבר, או נתכוונו לב' מיעוטים בנבואתו שהתנבא רק בן פ', וביום שנתנבא נצטרע בידו. (במדבר יב ב)

והנה מצורעת - רוצה לומר עדיין מצורעת, ולא פרחה הצרעת גם ממנה, ולרז"ל רק כשהביט עליה היתה מצורעת, ואם כן צריך לומר שמשה לא היה מביט בה. (שם שם י)

אל נא תשת - אהרן חשב שמשה הקפיד, ואהרן דן במשה דין חכם המוחל על כבודו, ובאמת לא הקפיד, כפי שאמר והאיש משה ענו מאד, והעונש כי משה בדין מלך שאינו מוחל על כבודו, וזה שאמר לא יראתם לדבר בעבדי, כי עבד מלך כמלך, ועוד שחשבו שמשה עשה עוול וה' מסכים על ידו, ולכן לא הועיל לרפאותה תיכף. נואלנו - שהשוו נבואתו להם, חטאנו - שנגעו בכבודו. (שם שם יא)

ואביה ירק ירק - אבל אם היה משה מתפלל קודם לא היתה נענשת, תסגר - משמע אם כן שבתפלת משה פרחה ממנה הצרעת, דאם לא כן פשיטא שנסגרה, וכן לרז"ל שאהרן לא ראה צרעתה מחמת קורבה, ונסגרה אחר כך רק כמנודה, או על פי ה' שהוא כהן. (שם שם יד)

מלבי"ם:

ותאמר אחותו - היה מהשגחת ה' שאחותו תערב לבה לדבר כזאת אל בת מלך בלא פחד שתענש, ב' שהיה מטיב עצתה במה שאמרה האלך וקראתי לך וגו', רוצה לומר שאם תתני אותו לאשה מצרית פן תשלח בו יד להמיתו בסתר משנאתם ילדי העברים, וצריך מינקת עברית... (שמות ב ז)

אשר נואלנו - אוולת הוא המסופק בדבר, ואהרן שתק כי הסתפק, ומרים חטאה בשגגה, וגם כן אינה ראויה לעונש כזה שהוא כמיתה. תסגר שבעת ימים - תפלתך הועילה שלא תסגר כדין פעמים ז' יום, ושאחר כך תרפא לגמרי ולא רק תטהר על ידי שלא פשה הנגע. (שם שם י ויד)

רש"ר הירש:

אחות אהרן - כמו אהרן בין האנשים, כן פרסמה היא דברי משה בין הנשים. (שמות טו כ)

ותמת שם מרים - כאן נגמר תפקידה בחנוך הנשים, הן היו מוכשרות לתפקידן כאמהות בארץ ישראל, כפי שהוכיחו גם בעמידתם האיתנה במדבר. (במדבר כ א)

ויראו כל העדה - כמו שציין הנביא (מיכה ו' ד') נשלחו לישראל שלשה אישים להשפיע עליהם במובן ג' היסודות שהוא מונה שם, עשות משפט, אהבת חסד, והצנע לכת עם אלקיך, משפט כעצוב החיים ברצון ה', היתה פעולת משה, הקרבה עצמית למען השלום וחסד היתה פעולת אהרן, והצניעות יסוד הנשיות בישראל בצנעה ובטהרה הושפעה על ידי מרים, ואולי אפשר לומר כי זו באר הקדושה, חסד הוא הענן המגן בעד קרני האור הנוקבות וחודרות, והמשפט הוא המזון והקיום והחוזק בקיום האומה. (שם שם כט)

העמק דבר:

ותתצב - היה צריך לומר להתיצב, אלא שגם זה בהשגחה, ורוצה לומר שאחר העמידה שם. (שמות ב ד)

ותאמר לה - כשראתה שבת פרעה לוקחת התבה ידעה שיד ההשגחה בדבר, ונתקרבה ושאלה למה אמרת מילדי העברים זה, האם כדי שאלך ואקרא לך - כפלה פעמים לך, שאם קוראת מינקת בשם בת פרעה לא תסתכן על הצלת הילד. ותלך העלמה - ולא חזרה כדי שתשלם לה בעד שירותה, שהראתה מדת העברים העושים צרכי השרים שלא לבקש שכר. (שם שם ז וח)

שפת אמת:

במדרש זכור את אשר עשה וגו'... הענין הוא להיות כח איש ישראל בפה, לכן צריכין לשמר הפה מלשון הרע, ומרים היתה בחינת תורה שבעל פה, לכן באר בזכות מרים, שהיא פי הבאר, דכתיב עלי באר ענו לה, שהיא בחינת תורה שבעל פה, ועל שם זה נקראת מרים פועה, שפועה אל הילד, ולפי שהיה כחה גדול בפה נענשה בדברה על משה, כמו שאמרו שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. (דברים תצא תרנ"ז)

שם משמואל:

...ועל פי דרך זה יובן מה שדיברו אהרן ומרים במשה, שהם חשבו שפרישת משה רבינו ע"ה היתה מחמת ענותנותו הגדולה, שהחזיק את עצמו לשפל שבאנשים, ובאבות דרבי נתן פרק ט', כ"ד מוכי שחין היו בירושלים, ונפשו של משה היתה שפלה מהם... על כן החזיק את עצמו שאין לו שום מבוא לבא לנבואה רק על ידי פרישה שפירש מן האשה לגמרי, וזה שאמרו הלא גם בנו דבר, כי גם הם לא החזיקו את עצמם לאנשי מעלה, כמו שכתוב (במדבר ט"ז) ואהרן מה הוא... ואף על פי כן הגיעו לנבואה, על כן חשבו שענותנותו של משה היא יותר מדאי ולא הוצרך לפרישה לגמרי, עד שאמר להם השי"ת פה אל פה וגו', דלאו משום הכי פירש רק טעם אחר יש בו... (במדבר נשא תע"ר)

...וגם משה רבינו ע"ה היה הדבור פנים אל פנים, ולכך הוצרכו פרישה. וקשה, אמאי התרעמו אהרן ומרים על משה רבינו, וכי לא ראו שמתנבא בעודו בחושיו. אך כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה אמר בענין הפרישה כי התורה היא בירור טוב ורע, אסור ומותר, ובזה אי אפשר שלא יהיה בו עירוב טוב ורע, כאמרם ז"ל (ויקרא רבה פרשה י"ד) אי אפשר שלא יהיה לו צד אחד מעוון, לכן היו צריכים פרישה לתורה. וזהו שהתרעמו אהרן ומרים על משה רבינו ע"ה, כי באמת במשה רבינו ע"ה לא היה בו שום עירוב טוב ורע כמו שכתוב (שמות ב') ותרא אותו כי טוב הוא, ולא היה צריך לפרישה, וחשבו שכל הפרישה שלו היתה מחמת ענוותנותו, וחושב שגם אצלו יש תערובת טוב ורע, ועל זה אמר להם הקב"ה לא כן וגו', כי מפני טעמים אחרים נצטוה בפרישה, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש... (שם בהעלותך תע"ר)

ומעתה יובנו דברי רש"י בסמיכת פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה, ורשעים הללו לא לקחו מוסר. דהנה מה שדיברה במשה על פרישתו מהאשה, אף שלא נעלם מהם שסדר קדושה ופרישה והבדלה הוא מעלה באדם ולא חסרון... הגדנו שבאשר ראו שישראל אחר עמידתם ברום המעלות בעשיית המשכן והדגלים דומים למלאכי מעלה, פתאום נפלו ממעלתם, והיתה הנסיעה הראשונה כתינוק הבורח מבית הספר, ובתבערה ובקברות התאוה, והיה הדבר לפלא בעיניהם מאין היתה כזאת, ויצאו לדון שזה נצמח מפאת שמשה רבינו ע"ה נתעלה מעלה מעלה מהם ואין לו עוד חיבור עמהם, על כן אי אפשר שתאיר בהם כל כך הארה ממשה, ועל כן נפלו ממדרגתם ובאו למה שבאו, וחשבו שהסתלקות חיבור משה רבינו ע"ה מהם נצמחת מפאת פרישתו והבדלותו מעניני העולם הגופני, ואלמלא פרישתו מהאשה שהאשה היא חומרית, היה למשה רבינו ע"ה עדיין חיבור עם עולם החומרי ולא היה כל כך נבדל מכלל ישראל, ואף שלצורך עצמו של משה רבינו ע"ה היתה הפרישה, מכל מקום היה צריך לבטל את תועלתו מפני תועלת ישראל... וזה שטענו הלא גם בנו דבר ולא פרשנו, כדי שיהיה להם חיבור עם ישראל להשפיע להם מה שהשפיעו ענני כבוד ובאר, עד שהודיעם הקב"ה שאין להם ללמוד ממשה, כי נבואת משה היא ממקום גבוה הכולל הכל, כחשיכה כאורה, ואין פרישתו מדרך ארץ פועלת עליו כלל שעל ידי זה יסתלק החיבור עם ישראל, ומכל מקום הדיבור שדברו במשה אף שכוונתם לטובה ולתועלת לכלל ישראל, נחשב להם לחטא, כי היה להם להשיב אל נפשם שכל מה שמשה עושה בודאי כך ראוי וכן יפה, אף שבעיניהם לא היה נראה ראוי... (שם שלח תרע"ח)

שעורי דעת:

לפי זה הביאור יש להבין גם כן מה שמצינו בפרשת בהעלותך ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח וגו', והנה גם שם רואים אנו דברים סתומים בענין החטא, ולא נתבאר במה חטאו ולמה נענשו, וגם אופן התוכחה הוא כחידה סתומה, שלא נדע אל נכון מה הוא. וכבר בארו מפרשי התורה את ענין החטא שדברו עליו לשון הרע על שפירש מן האשה, אבל בכתוב לא נתבאר החטא ולא באו הדברים אלא ברמז. אבל זהו כפי שבארנו, שבאמת לא היה בזה חטא ממש, כי המשא ומתן ביניהם היה בשאלות נעלות וענינים נשגבים, שבזה טעו במשה ולא עמדו על טיב גודלו ושיא ערכו, ואין מקום בלבוש התורה לפרט את ענין החטא. וכמו כן התוכחה שהוכיחם הקב"ה אינה תוכחה גלויה על חטא, אלא נרמזו כאן דברי תוכחה שענינם הוא בסתרי תורה, שאין להם מקום בלבוש...

ובזה יש לבאר מה שאמר הקב"ה למרים ולאהרן "ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה", ואם תאמרו אינו מכיר במעשיהם, זו קשה מן הראשונה, דהיינו שיטעו לחשוב כי כח נבואתו של משה אינו מקושר עם שורש ההשפעה האלקית ששם שוררת הידיעה בכל תקפה וכל עלומיה למאור פני יתברך, אלא כחו ומדרגתו מגיע רק במקום ששורר העלם מציאותו יתברך ושם אין מעשיו נכרים וגלוים כל כך, וממילא סובלת ההשפעה הנבואית את מגרעותיה, ועל זה אמר להם הקב"ה כי זו קשה מן הראשונות, כי הלא פה אל פה אדבר בו, ואם כן איך אפשר שמעשיו לא יגיעו למציאות האמיתית ואיך זה לא יכיר במעשיו... (חלק א עמוד סח)