משה   במדין

(ראה גם: דור המדבר-מלחמת מדין, יתרו, משה-וצפורה)

 

וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה, ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר. ולכהן מדין שבע בנות, ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהן. ויבואו הרועים ויגרשום, ויקם משה ויושיען וישק את צאנם. ותבאנה אל רעואל אביהן, ויאמר מדוע מיהרתן בא היום. ותאמרנה איש מצרי הצילנו מיד הרועים, וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן. ויאמר אל בנותיו ואיו, למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם. ויואל משה לשבת את האיש, ויתן את צפורה בתו למשה... (שמות ב טו והלאה)

ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדין, וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלקים חורבה... (שם ג א)

וילך משה וישב אל יתר חותנו ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים, ויאמר יתרו למשה לך לשלום. (שם ד יח)

ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה, אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלקים. ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה. ויצא משה לקראת חותנו וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום, ויבואו האוהלה. ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל, את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה'... ויהי ממחרת וישב משה לשפט את העם, ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב, וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם, ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב... וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר. ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אותם ראשים על העם, שרי אלפים ושרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות... וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו. (שם יח ה והלאה)

ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אתו אתן לכם, לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל. ויאמר אליו לא אלך, כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך. ויאמר אל נא תעזב אותנו, כי על כן ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעינים. והיה כי תלך עמנו, והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך. (במדבר י כא)

זהר:

רבי אבא פתח וילך משה וישב אל יתר חותנו וגו', בא וראה משה היה רועה צאן יתרו חותנו ומעונו היה אצלו, וכשרצה ללכת, לא הלך אלא ברשותו, ויעקב שהיה איש תם ומעונו היה תמיד אצל לבן, למה לא בקש רשות ממנו... אבל יתרו לא היה כך לנגד משה, כי לבן היה מכשף, ובכשוף עשה כל מעשיו כנגד יעקב, ומשום שעתה לא רצה יעקב להתעכב שם, שהרי הקב"ה אמר לו שוב אל ארץ אבותיך וגו', ולכן לא רצה להתעכב ולעזוב מצות רבונו, ועל כן לא בקש רשות ממנו. (ויצא רנא, וראה עוד משה-כללי ויצא צה)

ולפיכך כתיב ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו, ולא שלו, דאמר רבי יוסי מה שנתן את צפורה בתו למשה, לא נתן לו צאן ובקר, והלא יתרו עשיר היה, אלא משה לא היה רועה את צאנו, כדי שלא יאמרו בשביל שהיה צאנו עמו היה רועה אותן בטוב, ולכן כתיב את צאן יתרו חותנו, ולא את שלו. כהן מדין, רבי תנחום אמר, אף על גב שהיה עובד כו"ם, בשביל שעשה עמו חסד היה רועה את צאנו כדין וכשורה במרעה טוב ודשן... (שמות שעז)

מכילתא:

חותן משה - מתחלה היה משה מתכבד בחמיו, שנאמר וילך משה וישב אל יתר חותנו, עכשיו חמיו מכבדו, אומר לו מה טיבך, אמר אני חותן משה. (יתרו פרשה א)

וישתחו וישק לו - איני יודע מי השתחוה למי, או מי נשק למי, כשהוא אומר וישאלו איש לרעהו לשלום, מי קרוי איש, הלא משה, שנאמר והאיש משה, הוי אומר לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו... (שם)

וישמע משה לקול חותנו, ודאי, ויעש כל אשר אמר, כל אשר אמר לו חותנו, דברי רבי יהושע, רבי אלעזר המודעי אומר וישמע משה לקול חותנו, ויעש ככל אשר אמר לו אלקים. וישלח משה את חותנו, רבי יהושע אומר שלחו בכבודו של עולם, רבי אלעזר המודעי אומר נתן לו מתנות רבות, שמתוך תשובה שנתן לו אתה למד, שנאמר אל נא תעזוב אותנו, אמר לו אתה נתת לנו עצה טובה ועצה יפה, והמקום הודה לדבריך, אל נא תעזוב אותנו. אמר לו כלום הנר מהנה אלא במקום חושך, וכי מהנר נהנין חמה ולבנה, אתה חמה ואהרן אחיך לבנה, מה יעשה הגר ביניכם, אלא הריני הולך לארצי ואגייר לכל בני מדינתי, ואביאם לתלמוד תורה ואקרבם תחת כנפי השכינה... (שם פרשה ב)

ספרי:

ויאמר אל נא תעזוב אותנו, אין נא אלא לשון בקשה, אמר לו אם אין אתה מקבל עליך גוזר אני גזירות עליך, עכשיו אומרים ישראל לא נתגייר יתרו מחיבה, כסבור היה יתרו שיש חלק לגרים בארץ ישראל, עכשיו שראה שאין להם חלק הניחם והלך לו. דבר אחר כסבור אתה שאתה מרבה כבוד, אין אתה אלא ממעט, כמה גרים ועבדים עתידים להיכנס תחת כנפי השכינה, והיית לנו לעינים, שלא תנעול דלת בפני הגרים הבאים לומר, אם יתרו חתנו של מלך לא קבל עליו, קל וחומר לשאר בני אדם... (בהעלותך פ, וראה עוד ערך יתרו)

תלמוד בבלי:

תנאי, המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו, מנא הני מילי, אמר רב נחמן דכתיב ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים, כי מתו כל האנשים, אמר לו במדין נדרת, לך והתר נדרך במדין, דכתיב ויואל משה, אין אלה אלא שבועה, דכתיב ויבא אתו באלה וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלקים... (נדרים סה א)

פרקי דרבי אליעזר:

...וכבא משה לביתו נכנס לגן ביתו שליתרו וראה את המטה וקרא את האותות אשר עליו, ושלח ידו ולקחו, וראה יתרו את משה ואמר זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים, לפיכך נתן לו את צפורה בתו לאשה, שנאמר (שמות ב') ויואל משה לשבת את האיש וגו', והיה משה רועה את צאנו של יתרו ארבעים שנה, ולא שכלה אותם חית השדה, והיו פרים ורבים הרבה מאד, ועליהם הכתוב אומר (יחזקאל ל"ז) כצאן קדשים... (פרק מ)

מדרש רבה:

ויואל משה, רבי יהודה אומר שנשבע לו, ואין ויואל אלא לשון שבועה, שנאמר (ש"א כ' י"ד) ויואל שאול את העם, ולמה השביעו, אמר לו יודע אני שיעקב אביכם כשנתן לו לבן בנותיו נטלן והלך לו חוץ מדעתו, שמא אתן לך את בתי אתה עושה לי כך, מיד נשבע לו, ונתן לו את צפורה. ורבי נחמיה אמר קבל עליו ללון עמו, ואין ויואל אלא לשון לינה, שנאמר (שופטים י"ט) הואל נא ולין, ורבותינו ז"ל אמרו קבל עליו לרעות את צאנו, ואין ויואל אלא לשון התחלה, כיון שנשא בתו התחיל וקבל עליו לרעות את צאנו. (שמות א מ)

דבר אחר וילך משה, לא היה צריך לומר, אלא וישב משה, אלא אמרו רבותינו בתחלה הלך אצל פרעה בשליחותו של הקב"ה, ואחר כך וישב אל יתר חותנו, שכך אמר לו הקב"ה אם יאמר לך יתרו כלום מן השבועה, אמור לו בעל השבועה התיר אותי מן נדרי, לכך וילך משה, ואחר כך וישב אל יתר חותנו. בנו של רבי חייא הגדול אמר, לא הלך אצל פרעה עד שהתיר לו יתרו את נדרו, ואם תאמר למה נאמר וילך משה, להיכן הלך, שהלך ליטול אשתו ובניו, אמר לו יתרו להיכן אתה מוליכן, אמר לו למצרים, אמר לו אותם שהם במצרים מבקשין לצאת, ואת מוליכן, אמר לו למחר הן עתידין לצאת ולעמוד על הר סיני לשמוע מפי הקב"ה אנכי ה' אלקיך, ובני לא ישמעו כמו הם, מיד ויאמר יתרו למשה לך לשלום, אמר לו לך לשלום ותכנס לשלום ותבא לשלום. (שם ד ד)

מדרש תנחומא:

והיאך הוליך משה למקום עובדי עבודת גלולים, אלא שיתרו כומר היה לע"ז, ולעולם עבודת גלולים בסורה בפני עובדיה, ויתרו רואה חרטומין שלה ובוסר עליהן, והרהר לעשות תשובה עד שלא יבא משה, וקרא לכל בני עירו ואמר להן עד עכשיו הייתי משמש אתכם, עכשיו אני זקן...

ויואל משה לשבת, ואין ויואל אלא שבועה, וכן ויואל שאול את העם (ש"א י"ד)

ולמה נשבע, שלא יעשה לו כמו שאמר לבן, אם תענה את בנותי, אמר הקב"ה משה הצדיק נתן נפשו על בני וברח למדין ויעשה גואלם, לפיכך כתיב ומשה היה רועה... (שמות יא ויב)

מדרש אגדה:

ויאמר אל בנותיו ואיו, אמר להן זה הסימן שאמרתם שדלה והשקה צאנכם, זה מבני בניו של יעקב שעמד על הבאר הוא, שהבאר מכרת את אדוניה. אמרו חכמינו ז"ל כל זמן שמשה ע"ה עומד על פי הבאר המים צופין ועומדין על הבאר, וכשחזר משה ע"ה אף המים חזרו לאחוריהם, שנאמר מוליך לימין משה (ישעיה ס"ג י"ב). ותחלה שבא משה מצא הרועים מכים צאנו של יתרו, אמר להם ריקים, מן הדין שישקו נשים תחלה וילכו להם, ואם אינם יכולים לדלות דולים להם האנשים מיד לא שמעו לו, עמד משה על פי הבאר והמים עלו ושתו כל צאנם ובקרם, אמר משה אוי לי שהנחתי את עמי ובאתי לדון את אומות העולם, לכך נאמר כרמי שלי לא נטרתי (שיר א' ו').

קראן לו ויאכל לחם, וכן אמר החכם שלח לחמך על פני המים (קהלת י"א א') ואיזה זה יתרו שהאכיל את משה, שנאמר בו כי מן המים משיתיהו (שמות ב' י"ב) אמר להם למה זה עזבתן את האיש, קראן לו ויאכל לחם, ופרע לו הקב"ה, הדא הוא דכתיב ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה (שם יח י'). ומי גרם ליתרו כל הטובות הללו, על שנדבק במשה זכה להעמיד חכמים ונביאים, שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ (דה"א ב' נ"ה)... ור' יוחנן אמר גדולה לגימא שמקרבת את הרחוקים ומרחקת את הקרובים... מקרבת את הרחוקים מיתרו, בשכר שאמר קראן לו ויאכל לחם זכו בניו לישב בלשכת הגזית, שנאמר ומשפחות סופרים וגו', וכתיב ובני קיני חותן משה וגו' (שופטים א' י"ז)... (שמות ב יט)

ילקוט שמעוני:

ויואל משה, בשעה שאמר משה ליתרו תנה לי את צפורה בתך לאשה, אמר לו קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך ואני נותנה לך לאשה, אמר לו משה מה הוא, אמר לו הבן שיהיה לך תחלה יהיה לע"ז, מכאן ואילך לשם שמים, וקבל עליו, אמר לו השבע לי, וישבע לו, שנאמר ויואל משה לשבת, אין אלה אלא לשון שבועה... (שמות פרק ב, קסט)

מדרש הגדול:

...היה בדעתו של משה להערים כדי שימצא פתח לנדרו, אמר אם אני אומר לו אלך ואשוב אל אחי שמא אינו רוצה, אלא אבליע לו הדיבור, אלכה נא ואשובה, יתרו הבין בדברים והשיב לו על הראשונה והניח השניה, ויאמר יתרו למשה לך לשלום, התחיל משה מיצר, מיד נגלה עליו הקב"ה בפמליא של מעלה והתיר לו את הנדר, דכתיב ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים, כבר נתן לך יתרו רשות, הקב"ה למה הוצרך לכך, מלמד שהתיר לו נדרו. והיאך התיר לו, אמר לו משה, אם היית יודע שישראל מתעכבין ואין נגאלין אלא על ידך היית נודר, אמר לפניו, רבונו שלעולם, אפילו על אחד מהם לא הייתי נודר, אמר לו הקב"ה אם כן מותר לך מופר לך... (שמות יד יח)

ואראה העודם חיים, למה לא אמר לו שהא-ל שלחו להיות להוציא את ישראל ממצרים, אמר משה בינו לבין עצמו, אם אני אומר לו כך שמא יתקשה הדבר בעיניו, ויחשוב כמה מחשבות, אלא אני אומר לו תחלה דבר הקל, אם נתן לי רשות מוטב, ואם לאו אני אומר לו בשליחות המקום אני הולך, ולא הצריכו יתרו לדבר, אלא מיד אמר לו לך לשלום... (שם)

לקח טוב:

...לפי שמסורת ביד החכמים שבן עשרים שנה יצא ממצרים וששים שנה היה במדין, והוא שהרשע אמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו (שמות ב' י"ד), ועדיין לא הגעת לתורת איש... (שמות ד יח)

תרגום יונתן:

וכד חכים רעואל דערק משה מן קדם פרעה וטלק יתיב לגובא, והות צפורה ברתיה מפרנסא יתיה בסיתרא בזמן עישרתי שנין, ולבסוף עישרתי שנין אפקיה מן גובא, ועל משה בגו גינתא דרעואל והוה מודי ומצלי קדם ה' דעבד עמיה נסין וגבורן, ואיסתכיית חוטרא דאיתבריאת ביני שמשתא וחקיין ומפרש עלה שמא רבא ויקירא דביה עתיד למעבד יד תמהיא במצרים, וביה עתיד ומבזע ית ימא דסוף, ולהנפקא מוי מן כיפה, והוה דעיץ בגו גינוניתא, ומן יד אושט ידיה ונסביה, הא בכין צבי משה למיתב עם גברא ויהב ית צפורה ברת ברתיה למשה. (שמות ב כא)

...ובעא למקטליה מן בגלל גרשום בריה דלא הוה גזיר על עיסק יתרו חמוי דלא שבקיה למגזריה, ברם אליעזר הוה גזר בתנאה דאתנו תרויהון. (שם ד כד)

ונפק משה מתחות עננא יקרא לקדמות חמוי וסגיד ונשק ליה וגייריה ושיילו גבר לחבריה לשלם, ואתו למשכן בית אולפנא. (שם יח ז)

רבינו בחיי:

ראה משה-כללי, שמות ב כא.

והיית לנו לעינים - להורות לנו הדרך, ויש לומר כיון שישראל היו נוסעים על פי הענן והוא המורה להם הדרך, מה צורך היה להם ביתרו, אבל משה אמר כן כדי לחזק לב קטני אמנה שהיו ביניהם, אשר להם היה יותר מתנחם ומתחזק במנהיג בשר ודם. או יאמר והיית לנו לעינים - לעדות בפני האומות ממה שראית בעיניך האותות והמופתים הגדולים ויראו ויקחו מוסר ויכנסו תחת כנפי השכינה. ובמדרש והיית לנו לעינים, כל דבר המתעלם מעינינו תהא מאיר עינינו, דבר אחר תהא חביב עלינו כגלגל עינינו, שנאמר ואהבתם את הגר. (במדבר י לא)

בעל הטורים:

ראה משה-ובניו, שמות ב טז.

אברבנאל:

ויואל משה - בראותו חכמתו הפציר בו לשבת אצלו, ולזה נתכוונו במדרש המטה הנטוע בגנו של יתרו. (שמות ב טז)

ספורנו:

ויצא משה לקראת חותנו - על אף מעלתו, לקדם פני מי ששלם לו טובה בצר לו... (שם יח ז)

אלשיך:

...וקרא האחד גרשום להודות על שנתן חינו בעיני יתרו, וזה חשוב יותר מהצלתו מחרב פרעה, אין זה אלא שהיתה חביבה עליו אכסנית יתרו... אל המדבר - בל תחשוב שעיקר ביאתו היתה מהיותו חותן משה ואשת ובני משה, כי אם לבא אל הר האלקים. ושני בניה עמה - ולא אני באתי להביאם, כי אם באתי אל ה'. לקראת חותנו - שראוי להקביל פני הבא לבקש פני ה' יותר מאשתו ובניו... (שם שם ג והלאה)

...והנה רז"ל האשימו את משה שלא קנא במעשה זמרי, כי לו ולפנחס יאות ביותר, זה שהיה נשוי מדינית, וזה שבא ממדינית, ואלעזר יש לו בית מנוס שהיה כהן גדול ואין לו להטמא, ועל כן ראוי לו למשה לנקום... (במדבר לא ב)

מהר"ל:

וישב אל יתר - שהרי נשבע לו. היו ב' שבועות, שלא יזוז ממדין שלא ברשות, ושלא ישוב מצרימה שבה מבקשים את נפשו, על הא' מספיק ליטול רשות, הב' צריך היתר, ועל זה אמר "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך", שהעני חשוב כמת, כי החי צריך שיהיה חי מעצמו ולא נתלה מזולתו... (גור אריה שמות ד יח)

כלי יקר:

אל נא - מעולם לא חשדתיך שבשובך לביתך תשכח המעמד הקדוש, אלא דאגתי מאחר שאתה רואה העם ברע, אולי בעבור זה לא יעלה ברצונך לשוב אלינו, וזה שאמר "כי על כן ידעת חנותינו במדבר, שכל החניות היו בתרעומת... לכן אני מבקש שלא תעזב, כי בזה תהיה מזכה הרבים, ועיני כל ישראל עליך ללמד קל וחומר, שאם אתה עזבת מולדתך ושררותך לדבק בשכינה, קל וחומר לישראל... ואז שתק יתרו ונעתר לו, כי זכות הרבים גדולה. ובפשט שקודם הבטיחו בטובה גופנית, כאמרו "והטבנו לך", ולא רצה לקבל, שאמר בארצי יהיה לי טובה הרבה, ואחר כך הבטיחו בטובה רוחנית שיהיה מכלל הסנהדרין שנקראו עיני העדה... (במדבר י לא)

אור החיים:

הר האלקים - שכבר הודיעו המקום אשר דבר אתו שם, וכן אמרו רז"ל שאמר לו ענין קבלת תורה... (שמות יח ה)

אל נא תעזב - אפילו לשעה, וכנגד טענת שרגא בטיהרא מאי מהני אמר, כי על כן ידעת חנותנו במדבר, ועל ידך האירו דרכנו בעצתך, ולדברי ר"י אחר שידעת מקום חנותנו שהיה מכוסה בעננים, וה' הודיעו חנותם וגם הסכים על ידו בעצתו, ואחר כל זה אין ראוי לעזבם, כי יש בזה חלול השם, שיאמרו שעמד על אמונתם והחשיבוהו כל כך, ועזב אותם, ומשלא קבל גרשו משה מכבודו של עולם. כי תלך - ...ואין נכון ללכת לחזור שתהיה מצוי בעת אשר יתן ה' הטוב לעמו, שנחלוק לך בחלק היפה, ויתרצה בכך, אלא לאחר שראה שנגזרה גזרה להתעכב מ' שנה הלך לגייר בני עירו וחזר... (במדבר י לא)

רש"ר הירש:

גרשם - שמות הבנים מראים שמשה הודיע ליתרו את כל עברו. (שם שם ג)

העמק דבר:

ויואל משה לשבת - שכרו לרעות צאנו בשביל לחמו, ויתן - לא כתב "לו לאשה", והיינו לכלכל את חייו ולהיות לו לעזר, כי משה היה מובדל מאנשים. (שם ב כא)

וישב אל יתר - בשמו הקודם, לומר שחייב בכבודו גם בלי מעלתו בהיותו חותנו ועשה עמו טובה, ואראה - לפי שעה, שהבין מדברי ה' שהגאולה לא תהיה מיד, ומיראתו משונאיו לא רצה לקחת משפחתו עמו. (שם ד יח)

משך חכמה:

אחר תאסף אל עמך - שלא יאמרו משה החניף למדין מפני חותנו. (במדבר לא ב)

שם משמואל:

וישתחו וישק לו... נראה לפרש ענין ההשתחואה והנשיקין של משה ליתרו על פי מה שאמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה במה ששלח יתרו למשה "אני חותנך יתרו בא אליך", צא בגיני, שאיננה חס ושלום בקשת הכבוד, אלא שבקש ממשה שיצא ממדרגתו הפנימית והנעלמת וישפיל את עצמו אליו, בכדי שיהיה ביכולת יתרו להדבק בו, ויתעלה אתו בעלותו חזרה למדרגתו. וענין הנשיקין הוא התדבקות רוחא ברוחא, שאחר שהשפיל את עצמו אליו הדביק רוח שלו ברוחו, ובזה העלה את יתרו למדרגות גבוהות... וכן היה הענין במשה ויתרו, שרוח יתרו נמשכה תיכף אליו, ועל כן כתיב "וישאלו איש לרעהו", אף שרעהו למעוטי גוי, וזה היה עוד טרם שנתגייר, תיכף בראותו אותו, מכל מקום מאחר שרוחו נדבקה בו ונמשכה אליו שוב נקרא רעהו... (שמות יתרו תרע"ד)

אך בעוד משה קיים הכניע את כולם, כי מדרגת משה היתה גבוהה עוד יותר... ועל כן באם היה משה עוד בעולם אף שנים רבות, לא היה צורך כל כך לנקום מאת המדינים, אבל באשר היה צריך משה להסתלק מן העולם, והיו חס ושלום הם בכחם העליון כנ"ל, והיה ביכלתם חס ושלום להתגבר על ישראל, על כן בלתי אפשר היה שיסתלק משה מהעולם עד אחר איבודן של מדין, שנכנעה קליפה זו כנ"ל, ונתפרדו כל פועלי און... (במדבר מטות תרע"ה)

מכתב מאליהו:

בני אדם חושבים שהשפעת הסביבה עושה רושם חשוב רק על ילדים וחלושי הדעת, אבל אינו כן, הסביבה עושה רושם אפילו על הכי גדול.

עיין בילקוט שמות קס"ט: ויואל משה לשבת את האיש, בשעה שאמר משה ליתרו תנה לי את צפורה בתך לאשה, אמר לו קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך ואני נותנה לך... הבן שיהיה לך תחלה יהיה לע"ז, מכאן ואילך לשם שמים, וקבל עליו... 

ומעולם נתקשינו בדברים אלו, וכי איזה ביאור יש לזה, שמשה רבינו ע"ה יסכים ליתן את בכורו לע"ז, וגם ישבע על זה... אמנם כבר נתבאר במהר"ל (תפארת ישראל פרק כ"ד) בדברי חז"ל לשון "זה אומר כך וכך", ופירושו שמה שמתחייב מזה על פי עצם מהותו ופנימיותו נקרא שהוא אומר כך, גם מה שאמרו ז"ל אין ויואל אלא לשון שבועה, אף שמצאנו לשון ויואל גם על ענין ההתרצות, הוא משום שכך הגדירו בעוצם ידיעתם בכחות נפש האדם, שמיד כאשר יש לאדם נטיית רצון לאיזה ענין כבר הוא נגרר אחריו בחזקה, וכאילו מושבע לו ועומד הוא, ולא עוד, אלא שהרצון עוד יותר חזק אצל האדם מן השבועה, שהרי כל ענין השבועה הוא לאמת דבר במה שתולה בהיפוכו חילול ה', ואף על פי כן עשוי אדם לעבור עבירה ולחלל שם שמים בשביל רצון.

והנה כאשר בא משה רבינו ע"ה אצלו היה יתרו כבר מופרש מע"ז, וגם היה סובל יסורין משום כך מבני עמו, הוא ובנותיו, גם מה שקודם לכן עבד כל עבודות זרות שבעולם והניחן... כתב הגאון רש"ז זצ"ל, שגם זה מורה על כח בקשת האמת שהיה חזק בו מאד מאד, מכל זה היה יכול משה להיות בטוח שכאשר יורהו דרך האמת בודאי יודה עליו, ולבסוף יחזור למוטב בלי ספק.

אבל עם כל זה, הרי לפי שעה לא היה יתרו עדיין עובד ה', ומשה רבינו ע"ה קבל על עצמו חיי צער כדי לקרב אותו אל האמת, כמו שנזכר בתרגום יונתן (שמות ב' כ"א), שבתחלה השליך יתרו את משה רבינו ע"ה אל הבור מחמת יראת פרעה... מכל מקום עם כל עוצם ה"לשם שמים" של משה רבינו ע"ה, עדיין נמצא מקום לבקורת על פי משפט התורה הקדושה, על שהתחבר לסביבה כזו ברצון, ויואל, ולא עוד אלא שעל פי משפט התורה, דהיינו משפט האמת, משום נטיית רצון זו, כבר הוא מושבע לה ולכל מה שיכול להשתלשל ממנה, ובדקות פנימיות לבבו כבר מוסכם הוא, שגם אם בנו בכורו ימשך על ידי זה לצד ע"ז, גם אדעתא דהכי מתרצה, ואף שלא דבר משה וגם לא חשב כזאת, מכל מקום כיון שמעצם ענין התחברות משה ויתרו כך מתחייב, וכך הוא בתעלומות פנימיות הלב, נקרא שכך אמר לו יתרו, וכך קיבל עליו וכך נשבע לו.

והנה אם כי כל זה שאמרנו בענין נטיית רצונו של משה רבינו ע"ה הוא ודאי בבחינה דקה מאד, בחינת "צל" בעלמא, מכל מקום מתוצאות הענין תצילינה אזני השומע, עיין תרגום יונתן (שמות ד' כ"ד), שעיכב יתרו את משה רבינו מלמול את בנו הבכור, כל זמן שהיה בביתו, ומלשונו שם מובן שהעיכוב נחשב כתוצאה משבועת משה שנתבארה לעיל. וגם יותר מזה להבהל ולהשתומם, שבן בנו של משה נעשה כומר לע"ז... נוראות להשתומם מערך הסביבה... (חלק א עמוד קנג, ערך הסביבה)