משה   וארון יוסף

(ראה גם: יוסף, סרח)

 

ויקח משה את עצמות יוסף עמו, כי השבע השביע את בני ישראל לאמר, פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם. (שמות יג יט)

זהר:

ויקח משה את עצמות יוסף עמו, למה העלה עצמותיו, אלא משום שהיה הראשון לרדת לגלות, ולא עוד אלא שהיה לו סימן הגאולה (דהיינו פקוד יפקוד), והשביע את ישראל על זה, זה שאמר כי השבע השביע, והוא נתבאר, אשרי חלקו של משה, שישראל היו עוסקים לשאל כסף ממצרים, ומשה היה עסוק בשבועה של יוסף. ויש אומרים שהארון שלו בנילוס היה, ועל ידי שם הקדוש העלה אותו, ועוד אמר משה, יוסף, הגיע הזמן של גאולת ישראל, ואמר עלה שור, ועלה, (כי יוסף נקרא שור, שנאמר בכור שורו הדר לו וגו'), ויש שאמרו בין מלכי מצרים היה, ומשם עלה, ויש אומרים שכדי שלא יעשוהו ע"ז שמו אותו בנילוס, וסרח בת אשר (שהיתה חיה בשעת המעשה), הראתה למשה מקומו. (בשלח מא ומב)

מכילתא:

ויקח משה את עצמות יוסף עמו, להודיע חכמתו וחסידותו של משה, שכל ישראל עוסקין בבזה, ומשה עוסק במצות עצמות יוסף, עליו הכתוב אומר חכם לב יקח מצות, ואויל שפתים ילבט. ומשה מהיכן היה יודע היכן היה קבור יוסף, אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו דור, והיא הראתה למשה קבר יוסף, אמרה לו במקום הזה שמוהו, עשו לו מצרים ארון של מתכת ושקעוהו בתוך נילוס, בא ועמד על נילוס, נטל צרור וזרק לתוכו, וזעק ואמר, יוסף יוסף, הגיעה השבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו, תן כבוד לה' אלקי ישראל ואל תעכב את גאולתך, כי בגללך אנו מעוכבים, ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך. מיד צף ארונו של יוסף ונטלו משה. ואל תתמה בדבר הזה, הרי הוא אומר ויהי האחד מפיל את הקורה והברזל נפל למים, ויצעק ויאמר אהה אדני והוא שאול. והרי קל וחומר, ומה אלישע תלמידו של אליהו הציף הברזל, קל וחומר למשה רבו של אליהו.

רבי נתן אומר בקיפוסולין של מצרים היה קבור יוסף, ללמדך שבמדה שהאדם מודד בה מודדים לו... יוסף זכה לקבור את אביו, שאין באחיו גדול ממנו, שנאמר ויעל יוסף לקבור את אביו, וכתיב ויעל עמו גם רכב גם פרשים, מי לנו גדול כיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה. משה נתעסק בעצמות יוסף שאין בישראל גדול ממנו, שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו, מי לנו גדול כמשה, שלא נתעסק בו אלא שכינה, שנאמר ויקבור אותו בגיא... ולא עוד אלא שהיה מהלך ארונו של יוסף עם ארון חי העולמים, והיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של שני ארונות אלו, אומרים להם זה ארונו של מת, וזה ארונו של חי העולמים, ואומרים להם מה טיבו של מת להלוך עם ארון חי העולמים, ואומרים להם המונח בארון זה קיים מה שכתוב במונח בארון זה... (בשלח הקדמה, וראה שם עוד)

תלמוד בבלי:

תנו רבנן, בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו, שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה, והוא נתעסק במצות, שנאמר חכם לב יקח מצות וגו', ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור, אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, הלך משה אצלה, אמה לה כלום את יודעת היכן יוסף קבור, אמרה לו ארון של מתכת עשו לו המצרים וקבעוהו בנילוס הנהר, כדי שיתברכו מימיו. הלך משה ועמד על שפת נילוס, אמר לו, יוסף יוסף הגיע העת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם, והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל, אם אתה מראה את עצמך מוטב, ואם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך, מיד צף ארונו של יוסף, ואל תתמה היאך ברזל צף... (ההמשך כמו לעיל במכילתא)... ואי לא עסיק ביה משה ישראל לא הוו מעסקי ביה, והכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, ותו אי לא איעסקו ביה ישראל בניו לא הוו מיעסקי ביה, והכתיב ויהיו לבני יוסף לנחלה, אמרו הניחו לו כבודו במרובים יותר מבמועטין. ותו אמרו הניחו לו, כבודו בגדולים יותר מבקטנים. קברו בשכם, מאי בשכם, אמר רב חמא ברבי חנינא משכם גנבוהו ולשכם נחזיר אבידתו. קשו קראי אהדדי, כתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו, וכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל וגו', אמר רבי חמא ברבי חנינא, כל העושה דבר ולא גמרו, ובא אחר וגמרו, מעלה עליו הכתוב על שגמרו כאילו עשאו... (סוטה יג א)

תלמוד ירושלמי:

אמר רבי יצחק עד יעקב תרמוסרה היה לובשן, (רבי יוחנן לתפילין כשהולך למרחץ), וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין לה, וכד הוה מייתן ליה הוה אמר דא מילתא, שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, ארונו של חי העולמים וארונו של יוסף, והיו אומות העולם אומרים מה טיבן של שני ארונות הללו, והיו ישראל אומרין להן, זה ארונו של יוסף עם ארונו של חי העולמים, והיו אומות העולם מונין את ישראל ואומרים, וכי איפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי העולמים, והיו ישראל אומרים על ידי ששימר זה מה שכתב בזה... אמר להו רב מנא, והכין לא הוה ליה מילא דאוריא חורי למימר אלא דא, אלא קינתורין הוון, (על שהיו מאחרין להביא את התפילין מפני המתרחצים)... (ברכות יד א)

מדרש רבה:

וישבע יוסף - שומע אני מיד, תלמוד לומר אתכם, כשתהיו עולין, ומנין אף עצמות של שבטים העלו עמו, שנאמר אתכם... (בראשית ק יב)

ויקח משה את עצמות יוסף, עליו הכתוב אומר (משלי י') חכם לב יקח מצות, שכל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב, ומשה היה עסוק בעצמות יוסף, שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף וגו', אמר הקב"ה למשה, עליך נתקיים חכם לב יקח מצות, יוסף היה חייב לאביו לקברו, מפני שהוא בנו, ואתה לא בנו ולא בן בנו, ולא היית חייב לעסוק בו וקברת אותו, וכן אני שאיני חייב לכל בריה אני מטפל בך ואקברך... מנין היה משה יודע היכן היה יוסף קבור, יש אומרים סרח בת אשר הראתה אותו והיה קבור בנילוס, מה עשה משה וכו', ויש אומרים בתוך הפלטורין היה קבור כדרך שהמלכים קבורים, ועשו מצרים כלבים של זהב בכשפים, שאם יבא אדם לשם יהיו נובחים, וקולן הולך בכל ארץ מצרים מהלך מ' יום, ושתקן משה, שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. התחיל משה צווח, יוסף יוסף, הגיע השעה שאמרת (בראשית נ') פקוד יפקוד אלקים אתכם, מיד נתנדנד הארון ונטלו משה, שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף. והיו עצמותיו של יוסף מחזרין עמהם במדבר מ' שנה, אמר לו הקב"ה אתה אמרת לאחיך (בראשית נ') אנכי אכלכל אתכם, חייך אתה נפטר ועצמותיך מחזרין עמהם במדבר מ' שנה, שנאמר (במדבר ט') ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם, ואין אדם אלא יוסף, שנאמר (תהלים ע"ח) אהל שכן באדם... בזכות עצמותיך הם עושים פסח קטן. כי השבע השביע וגו', למה שני פעמים, אלא הוא נשבע להם שאין בלבו עליהם, והם נשבעין לו שאין בלבם עליו, למה והעליתם את עצמותי וגו', אמר רבי לוי, משל למה הדבר דומה, לאדם שהכניס יינו במרתף, ונכנסו הגנבים ונטלו החבית והלכו להם ושתו אותו, ובא בעל היין ומצא אותם שגנבו החבית, אמר להם שתיתם היין, החזירו החבית למקומה, כך משכם גנבו אחיו של יוסף אותו ומכרו אותו, וכשבא ליפטר מן העולם השביע אותם, אמר להם, בבקשה מכם אחי, משכם גנבתם אותו חי, החזירו לשכם את עצמותי... (שמות כ יז ויח)

ולמה זכה משה שהקב"ה נתעסק עמו, אלא בשעה שירד למצרים והגיע גאולתו של ישראל, כי ישראל היו עוסקים בכסף וזהב, ומשה היה מסבב את העיר ויגע ג' ימים וג' לילות למצא ארונו של יוסף, שלא היו יכולים לצאת ממצרים חוץ מיוסף, למה, שכך נשבע להן בשבועה לפני מותו, שנאמר וישבע יוסף את בני ישראל לאמר וגו', משנתיגע הרבה פגעה בו סגולה, וראתה משה שהיה עיף מן היגיעה, אמר לו אדני משה, למה אתה עיף, אמר לה ג' ימים וג' לילות סבבתי את העיר למצא ארונו של יוסף ואין אני מוצא אותו. אמרה לו בא עמי ואראך היכן הוא, הוליכה אותו לנחל, אמרה לו במקום הזה עשו ארון של ת"ק ככרים והשליכוהו בתוך הנחל החרטומים והאשפים, וכן אמרו לפרעה, רצונך שלא תצא אומה זו מכאן לעולם, העצמות של יוסף אם לא ימצאו אותן עד עולם אינם יכולים לצאת. מיד עמד משה על שפת הנחל, ואמר יוסף יוסף, אתה ידעת היאך נשבעת לישראל פקד יפקד אלקים אתכם, תן כבוד לאלקי ישראל ולא תעכב גאולתן של ישראל, מעשים יש לך, בקש רחמים לפני בוראך ועלה מן התהומות. מיד התחיל ארונו של יוסף לפעפע ועולה מן התהומות כקנה אחד, לקח אותו ושם אותו על כתפו והיה סובל אותו וכל ישראל אחריו, וישראל היו סובלים את הכסף ואת הזהב שנטלו ממצרים, ומשה סובל ארונו של יוסף, אמר לו הקב"ה, משה אתה אומר שדבר קטן עשית, חייך החסד הזה שעשית גדול הוא, ולא השגחת לכסף ולזהב, אף אני אעשה עמך החסד הזה ואתעסק עמך... (דברים יא ה)

מדרש תנחומא:

ויקח משה את עצמות יוסף, מנין יודע משה היכן יוסף קבור, אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, היא הודיעה את משה היכן יוסף קבור. עמדו מצרים ועשו לו ארון של מתכת ושקעוהו בנילוס, בא משה ועמד על נילוס, נטל צרור וחקק בו עלה שור, וצווח... (בשלח ב)

...מה שעשה יוסף פרע לו הקב"ה, מה כתיב שם, ויעזוב בגדו אצלה (בראשית ל"ט), אמר לו הקב"ה, חייך, כשיצאו בניך ממצרים עתיד הים לראות ארונך ולברוח, שנאמר (תהלים קי"ד) הים ראה וינוס, ומה ראה, ראה ששמר יוסף כל עשרת הדברות. שמעון איש קטרון אומר, עצמותיו של יוסף ראה, ולא עוד אלא שהיתה ארונו מהלכת לפני הארון, ואומות העולם רואין אותו, ואומרים מה טיבו של ארון זה, שהוא הולך לפני ארון של תורה, וישראל אומרים זה ארון המת, שהוא מהלך לפני ארון התורה, שקיים זה כל מה שכתוב בזה עד שלא נתנה התורה, לפיכך זכה לילך עמו... (נשא ל)

ילקוט ראובני:

ויקח משה את עצמות יוסף עמו, עמו דוקא, כמו שיוסף הוא בסוד מטטרו"ן, כן גם כן זכה משה לדרגא דיליה. (שמות בשלח)

תרגום יונתן:

ויקח משה - ואסיק משה ית ארונא דגרמי יוסף בגויה מן נילוס, והוה מדבר עמיה... (שמות יג יט)

רש"י:

עגל מסכה - כיון שהשליכו לאור בכור, באו מכשפי ערב רב... ויש אומרים מיכה היה שם, שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים, והיה בידו שם וטס שכתב בו משה עלה שור עלה שור להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס, והשליכו לתוך הכור ויצא העגל. (שם לב ד)

אלשיך:

ויקח משה - שלא יחשבו בני ישראל שאינו הגואל האמיתי. פקד יפקוד - פקידה כפולה, צבאות מעלה וצבאות מטה... ומיד נזדעזע ארונו של יוסף ונטלו, ומה גם לפי שכתב בזוהר וישב שיוסף היה מרכבה לשכינה, ולא יפלא ממנו נסיעתה. (שמות יג יט)

אור החיים:

פקד יפקד - הכפל להצדיק אמונת הדבר, ועוד על הרחקת נזק עוני מצרים והקרבת התועלת שיצאו ברב טוב, ובל תהיה זו סבה שלא יעלוהו בטרדתם, והגם שיפסידו בזאת מטען זה במקומו... (שם)

 

כלי יקר:

ויקח משה - ...או נתעסק במת להורות לישראל שלא יהיו להוטים כל כך אחר הממון. (שם)

מלבי"ם:

ויקח משה - הגם שידע שיסבבו דרך רחוקה ויתעכבו ימים רבים, והיה לו היתר שהשבועה רק אם יכנסו לארץ ישראל בדרך ישרה, וכך יותר נקל לשלח שלוחים להביאו אחר שיכנסו לארץ, כי יוסף אמר "אתכם", תיכף בצאתם יקחוהו, ולרז"ל מפני שהסבם לים סוף הוצרך לקחתו, כי הים נבקע בזכותו. (שם)

העמק דבר:

ויקח משה - מקום הפסוק כאן, לומר שבשבילו באו ענני כבוד, עמו - שלא נכנס למחנה שכינה. אתכם - השביעם שיעלוהו תכף ומיד, או לפחות כשיגאלו. (שם)

תורה תמימה:

עמו - במחיצתו במחנה לויה, שעם מורה על השתוות משני הצדדים, ואתו על טפל מצד אחד. ומבואר מכאן שהגופים החנוטים מטמאים, ועיין משנה למלך אבל פרק ג א'. השבע השביע - שישיבעו לבניהם, ומכאן ראיה שאי אפשר להשביע לנולדים שעוד לא נולדו, דאם לא כן היה יכול להשביע כל הדורות הבאים... (שם)

שם משמואל:

במדרש רבה, ויקח משה את עצמות יוסף, עליו הכתוב אומר, חכם לב יקח מצות... ויש להבין שהרי מה שהיו ישראל עסוקים בכסף וזהב היתה נמי מצות השי"ת, ולא עוד אלא שנאמר בלשון "דבר נא", אין נא אלא לשון בקשה. וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה פירש, כי ישראל עשו להשלמת נפשם, זה כסף אהבה, וזה זהב יראה, שהיו כלים לענינים הרוחניים, אבל משה רבינו ע"ה לא השגיח על השלמת נפשו כלל, אלא כל מעשיו היו לטובת ישראל, וזהו "יקח מצוות", שלשון יקח הוא לשון הגבהה, היינו שהגביה את המצות שלא כיון בהם אפילו להשלמת נפשו. ויש לי להוסיף... כי יוסף לא רצה להניח את ישראל לבדם במצרים, והיה מרוצה יותר שיהיה כל השנים הרבות הללו בלי קבורה, אף שידוע ענין הקבורה שכמו שהיא בגשמיות כן היא ברוחניות, שהנפש נאספת ונגנזת במקום מנוחתה, מכל מקום הוא לא השגיח על עצמו כלל, והפקיר עצמו להיות נודד כל אותן שנים ממקום מנוחתו בשביל תועלת ישראל...

והנה ידוע שמשה מלגאו ויעקב מלבר, ומעלתו של משה עוד יותר פנימית ממעלתו של יעקב, ועל כן כשהוציא את ישראל ממצרים ונעשו עמו של משה, היה בלתי אפשר שיהיו ישראל כל כך דבקים בו, ושיוכל להשפיע מטובו ומזכותו עליהם, וקל וחומר ממדת יעקב שהיו רחוקים גם ממדתו שהיתה פנימית יותר, על כן למד מיעקב שהעמיד את יוסף גברא בחרקאיה (במקומו), והוא יהיה אמצעי בינו ובין ישראל, כן ממש עשה משה, שלקח את עצמות יוסף עמו, היינו שמחמת שמירת הברית שהיא מדה הנוהגת בכל ישראל, וישראל דבקים עבורה בו ביוסף, ויוסף דבוק יהיה בו, כי בזה הענין שניהם לדבר אחד נתכוונו, שלא השגיחו על תועלת עצמם והשלמת נפשם, על כן יהיה יוסף לאמצעי בינו ובין ישראל, ובאמצעות יוסף תהיה יכולת בידו להשפיע מטובו על כל ישראל.

ובזה יבא פשט הכתוב כמין חומר, ויקח משה את עצמות יוסף עמו, היינו העצם של יוסף, שהיו כל מחשבותיו לתועלת ישראל והפקיר נפשו עליהם, כמו כן עשה משה, ובזה יוסף הוא עמו בדומה לו, כי לשון עמו הוא בדומה לו... והעליתם את עצמותי מזה אתכם... היינו שיהיה להם חיבור עמו... (שמות בשלח תרע"ג)

ונראה שזהו נמי הוא הענין דויקח משה את עצמות יוסף עמו, היינו את עצם מדתו של יוסף, שהיא קדושת המח לקח עמו, לסיוע להכניס בישראל קדושת המח, שטובים השנים מן האחד, ושניהם יחד יכניסו בישראל בחינת הביטול, וזה שאמרו ז"ל, (ילקוט שמעוני תהלים תתע"ג) הים ראה וינוס, ארונו של יוסף ראה, דכתיב ביה, וינס ויצא החוצה. שבאותו מעשה השתמש בקדושת המוח שבו, וכמו שאמרו ז"ל אין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן התורה ומן החכמה שהיא בשכל... ומאז ניתנה מדה זו לכלל ישראל, כאמרם ז"ל, יוסף גדר עצמו מן הערוה, לפיכך נגדרו כל ישראל בזכותו... וזהו שלקח משה עצמות יוסף עמו להשפיע בישראל קדושת המוח, ועמו כמדתו, שמשה רבינו ע"ה היה קדוש במח, וכנ"ל, ולא היה נפנה ליתר מיני חלקי הקדושה ומדרגות גבוהות מעל גבוהות שיהיו לו לסייע להשלמת ישראל, אלא עצמות יוסף, ובירר לו זה מבין יתר חלקי הקדושה... וכן יש לומר, שמשה רבינו ע"ה שבירר עצמות יוסף מבין יתר חלקי הקדושה יצדק בו תואר "חכם לב", ויובן נמי מה ששייך זה לפרשה זאת ולא הזכיר זה בפרשת היציאה, שהיציאה ממצרים היתה מפאת קדושת הלב שבישראל כנ"ל, ולא היה נצרך לזה עצמות יוסף, אלא שצפה משה בחכמתו שלמתן תורה צריכין לקדושת השכל, ובהכרח שעוד קודם מתן תורה יבא לקריעת ים סוף או ענינים אחרים בדומה לו, ולזה נדרש לו לסייעו ממהותו של יוסף... (שם שם תרע"ו)

במכילתא ויקח משה את עצמות יוסף עמו, להודיע חכמתו וחסידותו של משה, שכל ישראל עסוקים בבזה, ומשה עוסק במצות עצמות יוסף... ויש לדקדק בלשון "חכמתו וחסידותו", חכמתו יש לפרש שהשכיל בחכמה שנחוץ להם עצמות יוסף שבזכותו נקרע להם הים, כבמדרש, אבל לשון חסידותו צריך פירוש, שחסידות בכל מקום היא לפנים משורת הדין. וזה לא יתכן כאן, שהרי בדין היה מוטל עליהם להוציא עצמות יוסף מפני השבועה... והנה ביציאת מצרים שהיתה התגלות אלקות לעיני כל, והיו הכל רואין אשר ה' הולך לפניהם בעמוד ענן יומם ובעמוד אש לילה, מה גם על הים... ואם כן בדין היה שהים לא יהיה ביכולתו לעשות דבר מה שהוא נגד רצון השי"ת, והיה צריך להתקיים בישראל כמו לעתיד, שכתוב "כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך", ולא יהיו צריכים לנסיונות לעבור בים עד צוארם. 

ויש לומר דהנה בזוהר הקדוש דחטא מכירת יוסף מרחף עליהם ועוד במרה קם המקטרג לקטרג עליהם שעדיין לא נתפרע מהם שבע כחטאיהם. והנה ידועים דברי רש"י (בראשית מ"ט) ויפוזו זרועי ידיו, שיצאו עשר טיפין מבין צפרני ידיו, אם כן הם גרמו לאותו צדיק יסוד עולם למכשול זה, חטא דור המבול, ועל כן כמו דור המבול שחטאו במים נדונו במים, כי העונשין הם התדמות החטא בסוד (ירמיה ב') תיסרך רעתך, על כן נמי ישראל שגרמו מעין חטא כזה, שהוא חטא במים, היו המים עומדים לשטן עלי דרכם, ועל כל פנים לא היו המים בעצמם להם מעין לעתיד כנ"ל, ועל כן הוצרכו לנסיונות.

ויש לומר דזה טעם יוסף שהשביע את כל ישראל להעלות את עצמותיו, ולא נסתפק בזרעו לבדם, שהתכוון לכפרה על המכירה... ולפי זה יש לומר שבאם היו ישראל אז כולם משתדלים בעצמות יוסף היה זה להם לתיקון גדול על המכירה, ועל גרם הפגם הנ"ל, והיה להם ענין העברת הים באופן אחר נעלה מעין לעתיד, ולא היו נזקקין לנסיונות, אבל ישראל שכחו שהעלאת עצמות יוסף נדרשת עבורם לתיקון כנ"ל, ותפסו שהיא לתועלת יוסף עצמו, שיהיה נקבר בארץ, ואם כן שוב אין נפקא מינה מי הוא המעלהו, ואמרו כבודו בגדולים יותר...

ולפי האמור יש לפרש הלשון חכמתו וחסידותו של משה, חכמתו היא שהשכיל על דברי יוסף, שכוונתו היתה לצורך ישראל ותועלתם, ועוד זאת שכל מה שעשה לא מחמת עצמו עשה אלא בשביל ישראל, היינו להוציא את ישראל ידי חובתן, ובזה עשה תיקון מעט שעל כל פנים על ידי נסיון זכו ישראל לקריעת ים סוף. בזכותו של יוסף הים ראה וינוס. וזהו פירוש חסידותו, שהתחסד עם ישראל שכל העשיה היתה בשבילם ולצרכם, ומכל מקום באשר הם לא עשו כלל הוצרכו לנסיון, והיינו דהנה משה רבינו ע"ה היה נשמת ישראל... אך גוף וחומר האדם היה מפסיק בינם לבין משה רבינו ע"ה, ועל כן עשיית משה רבינו ע"ה לא היתה נחשבת עשיית ישראל, אך על ידי הנסיון שהשליכו נפשם מנגד והלכו לתוך הים כמאמר משה, וביטלו את עצמותם, שוב היה משה רבינו ע"ה מתאחד אתם להיות כאיש אחד, על כן שוב נחשבה עשיית משה עשייתם, ונחשב גם לישראל תיקון פגם הנ"ל, ונקרע להם הים. (ויקרא פסח תר"פ)