(ראה גם: אליעזר, גרשם, משה-מילה-וצפורה)
ותלד בן ויקרא את שמו גרשם, כי אמר גר הייתי בארץ נכריה. (שמות ב כב)
ואת שני בניה, אשר שם האחד גרשם, כי אמר גר הייתי בארץ נכריה. ושם האחד אליעזר, כי אלקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה. (שם יח ג)
בני גרשום שבואל הראש, ויהיו בני אליעזר רחביה הראש, ולא היה לאליעזר בנים אחרים, ובני רחביה רבו למעלה. (דה"א א כג טו)
ושבואל בן גרשום בן משה נגיד על האוצרות. (שם כו כד)
ואת שני בניה, אמר רבי חייא וכי בניה ולא בניו של משה, אלא בגין דאיהי אשתדלת אבתריינהו בלא בעלה, קרא לון אורייתא בניה ולא בניו. אמר רבי יוסי אף על גב דבנוי דמשה הוו, מלה דקשוט בניה ודאי, רבי אלעזר אמר הא משה הוה מזדווג באתר אחרא קדישא עלאה, ולאו יקרא דיליה למקרי לון בניו, השתא אף על גב דבנוי הוו, בגין יקרא דההוא אתר דאזדווג ביה, קרא לון בניה, הכא, לבתר קרא לון בניו, מאי טעמא, בגין דההוא שעתא דמטו, הוה משה ממלל בשכינתא, לבתר דאתפרש ונפק לגבי חמוי, כדין כתיב ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו וגו'.
אמר רבי שמעון, אלעזר אלעזר, אני רואה בפרשה זו שהתחלת הדבר כראוי, אבל הסיום אינו כן כמו שאמרת, ודאי שבשביל כבוד השכינה שהיא התחברות העליון שהתחבר בו במשה כתוב בניה, ואם תאמר הרי כתוב, ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה, (שקורא אותם בניו), הכל הוא כלל אחד, ומה שאומר בניו, היינו בניו דיתרו, כי לאחר שבא משה אליו היה לו בנים... (יתרו נד)
ואת שני בניה וגו' נכריה, רבי יהושע אומר נכריה היתה לו ודאי, רבי אלעזר המודעי אומר בארץ נכריה, אמר משה הואיל וכל העולם עובדי ע"ז אני אעבוד לפני מי שאמר והיה העולם, שבשעה שאמר משה ליתרו תן לי צפורה בתך לאשה, אמר לו יתרו קבל עליך דבר זה שאומר לך ואני נותנה לך לאשה, אמר לו מהו, אמר לו בן שיהיה תחלה יהיה לע"ז, מכאן ואילך לשם שמים, וקבל עליו, אמר לו השבע וישבע לו, שנאמר ויואל משה, אין אלה אלא לשון שבועה... לפיכך הקדים המלאך להרוג את משה, מיד ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה וגו' וירף וגו'... (יתרו פרשה א)
רבי נתן אומר היה מתעצב בלבו שלא עמד אחד מבניו, אמר לו המקום והלא בני אחיך אהרן כאלו הן בניך, ואף מי שאני מעמיד על ישראל ילך ויעמוד על פתחו של אלעזר... (נצבים דש)
ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי לא חזר בו, מנא לן, ממשה רבינו, שנאמר הרף ממני ואשמידם וגו', ואעשה אותך לגוי עצום, אף על גב דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה, אפילו הכי אוקמה בזרעיה, שנאמר בני משה גרשם ואליעזר ויהיו בני אליעזר רחביה הראש וגו', ובני רחביה רבו למעלה וגו', ותני רב יוסף למעלה מששים רבוא, אתיא רביה רביה, כתיב הכא רבו למעלה, וכתיב התם ובני ישראל פרו וישרצו וירבו. (ברכות ז א)
והא כתיב ויהי נער מבית לחם יהודה ממשפחת יהודה והוא לוי והוא גר שם, הא גופא קשיא, אמרת והוא לוי אלמא מלוי אתי, ממשפחת יהודה אלמא מיהודה אתי, אלא לאו דאבוה מלוי ואימיה מיהודה... אמר ליה וליטעמיך וכי בן מנשה הוא והלא בן משה הוא, דכתיב בני משה גרשם ואליעזר, אלא מתוך שעשה מעשה מנשה תלאו הכתוב במנשה... אמר רבי אלעזר לעולם ידבק אדם בטובים, הרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן, אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס... מי הביאך הלום, ומה אתה עושה בזה ומה לך פה, אמרו לו לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה אל תקרב הלום, לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה מזה בידך, לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה ואתה פה עמוד עמדי, תעשה כהן לע"ז, אמר להן כך מקובלני מבית אבי אבא לעולם ישכיר אדם עצמו לע"ז ואל יצטרך לבריות, והוא סבר לע"ז ממש, ולא היא אלא ע"ז עבודה שזרה לו... כיון שראה דוד שממון חביב עליו ביותר מינהו על האוצרות, שנאמר ושבואל בן גרשם בן מנשה נגיד על האוצרות, וכי שבואל שמו והלא יהונתן שמו, א"ר יוחנן ששב לא-ל בכל לבו. (בבא בתרא קט ב)
...אף על פי כן לא בטלה גזירתו של הקב"ה שאמר למשה ואעשה אותך, העמיד ממנו ס' רבוא שנאמר (דה"א כ"ג) ובני רחביה רבו למעלה, ולעתיד לבא הקב"ה מכנסן, שנאמר (ישעיה מ"ט) הנה אלה מרחוק יבאו ואלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים, והגליות באים עמהם... (במדבר טז טו)
...אמר הרי השעה שאתבע צרכי, אם הבנות יורשות, בדין הוא שיירשו בני את כבודי, אמר לו הקב"ה למשה, נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כ"ז), בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה יהושע ששמשך כדאי הוא שישמש את ישראל, שאינו מאבד את שכרו... (פנחס יא)
גר הייתי בארץ נכריה, ר' יהושע אמר נכריה היתה לו, ר' אלעזר המודעי אומר נכריה בדת, שהתנה עמו יתרו שלא למול את הראשון, לפיכך הקדימו המלאך להרוג אותו, מיד ותקח צפורה צור ותכרות... (שמות יח ג)
אשר שם האחד גרשם, כך התנה יתרו עם משה שימול אחד מבניו, והאחד יניח מלימול, הדא הוא דכתיב ויהי בדרך במלון, ומי הוא שלא נימול, זה אליעזר. (יתרו יח א)
הא דאמרו חז"ל משה שיעבד את גרשם לעבודה זרה בתנאי יתרו, לא שהיתה כונתו לע"ז ממש, אלא לעבודה שהיא זרה לו, כמו שפירש דוד לשמואל, אלא שברית כרותה לשפתים, לכן אותו הלוי שהיה כהן למיכה היה בן גרשם וכו'. (שמות)
אחר שלוחיה - כשאמר לו הקב"ה במדין לך שוב מצרימה, ויקח משה את אשתו ואת בניו וגו', ויצא אהרן לקראתו ויפגשהו בהר האלקים, אמר לו מי הם הללו, אמר לו זו היא אשתי שנשאתי במדין ואלו בני, אמר לו והיכן אתה מוליכן, אמר לו למצרים, אמר לו על הראשונים אנו מצטערים, ואתה בא להוסיף עליהם, אמר לה לכי לבית אביך, נטלה שני בניה והלכה לה. (שמות יח ב)
ויקח משה - לא ידענו אם נולד גרשום בימי בחורותיו ובברחו אל מדין, או בזקנתו, ואל תסמוך על דברי הימים של משה, כי הבל כל הכתוב בו. ובנו השני נולד עתה בהנבאו, וחשב להוליך את אשתו ובניו למצרים, ושיצאו יחדיו עם ישראל, ולא היתה עצה נכונה, כי הוא בא להוציא ישראל, והם יראו שבא עם אשתו ועם בניו לגור שם. ואל תתמה אם יחשוב נביא בדברי העולם דבר שאיננו נכון... ואין לתמוה אם רכב גרשום בנו אחריה, אולי קטן היה והיה אליעזר בחיקה, כי עוד לא נימול. (שם ד כ)
את אשתו ואת בניו - כמו "ובני פלוא אליאב", כי לא היה לו רק גרשום, כאשר הזכיר הכתוב, ואליעזר נתעברה ממנו בדרך או במצרים אם הלכה לשם, ויתכן כי קודם הדבור הנדבר לו בהר האלקים לא נולד לו רק גרשום, אבל היתה צפורה הרה, וכאשר שב אל יתר חותנו ילדה, ובעבור כי היה דבר המלך נחוץ לא מל אותו ולא קרא לו שם, ובדרך כאשר מלה אותו אמו לא קראה לו שם, כי משה היה נפגש מן המלאך, ואחרי לכתו למצרים וראה שנצל מכל המבקשים את נפשו קרא לו אליעזר, כי אלקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה. וכן הזכירו רבותינו כי נימול הזה הוא אליעזר, וטעם "וישב ארצה מצרים", עם הנזכרים. ורבי אברהם אמר "וישב ארצה מצרים", הוא לבדו שב, כי כאשר פגש השם משה נימול אליעזר, ובהתרפאו שבה צפורה עם בניה אל אביה, ויתכן זה, כי בעבור שנימול אליעזר לא היה יכול להביאו בדרך עד שיתחזק הילד, ולא רצה לעכב שליחותו של הקב"ה, ולכן עזבה במלון, וצוה אותה לשוב אל בית אביה בהתרפאו. וזהו שנאמר "אחר שלוחיה", גם אפשר שהלכו למצרים, וכאשר נתעכבו שם נכספה אל אביה, ושלחה עם הבנים, וזה טעם "שלוחיה", כי פחד יתרו שלא היה דעתו לגרש אותה... ובאלה שמות רבה, "וילך משה", להיכן הלך, שהלך ליטול אשתו ובניו, אמר לו יתרו להיכן אתה מוליכן, למצרים, אמר לו למחר עתידין לצאת ולעמוד על הר סיני ולשמע מפי הגבורה "אנכי ה' אלקיך" וגו' ובני לא ישמעו עמהם, אמר לו יתרו לך לשלום. ועל דעתם ראוי שנפרש אחרי שהסכימו בכך צוהו הקב"ה שישלים עצתו וישוב למצרים עם בניו ואשתו כאשר פירשתי. (שם)
ואת שני בניה - אף על פי שאין זה מקום מולדתם, יפרש שם הבנים, כי לא היה מקום להזכיר שם אליעזר בהולדו, כאשר פירשתי בסדר אלה שמות. ובכאן רצה להזכיר החסד שעשה הקב"ה למשה שהיה גר בארץ נכריה, ונותן שם הודאה לשם שהצילו מחרב פרעה בברחו... (שם יח ג)
גרשם - לא קרא הבן הראשון על נס ההצלה, שעדיין היה מלך מצרים חי, וירא ממנו בכל מקום שהולך, ורק אחרי שאמר לו הקב"ה "כי מתו כל האנשים המבקשים" וגו' קראו לאליעזר, דבר אחר היה ירא להזכיר מפני מה ברח ממצרים, פן יגרשנו חותנו, ואחר שהתיישב לא הקפיד. (שם ב כב)
ושם האחד - היה ראוי לומר ושם השני, ועל דרך הפשט, זה מיוחד לאמו, וזה מיוחד לאביו, גרשם שהיה הבכור היה מיוחד לאמו, ועוד שהצילתו מן המיתה, ואליעזר היה מיוחד למשה, שקראו כן על שם הצלתו. ויתכן לפרש עוד שהזכיר לשון אחד באליעזר מפני שכח הרבוי הוא מכח האחדות, ולפי שעתיד הקב"ה להשפיע כח הרבוי בזרעו של אליעזר שהיה רחביה, כענין שנאמר בדברי הימים א' כ"ג, ולא היה לאליעזר בנים אחרים, ובני רחביה רבו למעלה מששים רבוא, על כן הזכיר בו לשון אחד, להורות על הרבוי מכח האחד... (שם יח ד)
ולכהן מדין - ג' במסורה, ולכהן מדין, ושני פעמים גבי פסל מיכה, "לאב ולכהן" (שופטים י' וי"ח), יתרו היה כומר לע"ז, וכשנשא משה בתו הוצרך משה לידור לו שבן הראשון שיוולד לו שיהיה כומר לע"ז, וזה היה כוונתו, כי ידע שיחזיר את חמיו למוטב, כמו שעשה, שהרי נתגייר. מכל מקום נענש שבן בנו נעשה כומר לע"ז, שנאמר ויהונתן בן גרשם בן מנשה, ודרשו חז"ל (בבא בתרא ק"ט) בן משה היה, אלא שתולין הקלקלה במקולקל. (שם ב טז)
שם האחד גרשם כי אמר - ואצל אליעזר אין כתיב "כי אמר", איכא למימר כי אמר דלעיל קאי, ועל גרשם כתיב כי אמר, כי יש דרש במדרש, כשנתן יתרו בתו למשה הוצרך להתנות שיהיה הבן הראשון לע"ז, ולכך לא נימול עד שפגעו המלאך בדרך ובקש המיתו, אז מלתו צפורה ומחלה לו התנאי שהתנה עם אביה, לכן בכאן כתיב כי אמר, כלומר אמר נגלה לכל כי אנוס היה על תנאי הזה, כי גר היה והוצרך לעשות מאמר יתרו... (שם יח ג)
וישמע יתרו - עקר סדור הנהגת הבית להשגיח במה שיאות לאשה לשבת בית ולהכין צרכיה, וגם טורח הבנים ומזונותם על האב, והמשנה חוקם עושה עוול, וכבר נפל משה בחטא זה, ששלח אם על בנים ועזבם ימים רבים, וגם עתה אחרי כל הכבוד לא שם לבו אליהם, וספרה תורה מעלת יתרו ומוסר אשתו, כי אף על פי שאין דרכה של אבדה לחזור אחר בעליה, וצריך שתתנהג האשה בכבדות בעניני קרוב לבעלה, כאשר שמעו שמע משה וגבורתו אשר הוא חונה הר האלקים, מחלו על כבודם ובאו אליו... שם האחד - נוסף לכך שהיו בניו, עוד עשאם סימנים לו, ומקפיד עליהם מאד. (שם שם א וג)
גרשם - גר שם, או גר משומם הייתי, לזכר גרותו בכוש, ושם לא דבק באלוקות, על כן לא קרא השם בשמו, ועדיין פחד מפרעה, על כן לא הודה על הצלתו. (שם ב כב)
גרשם - היתכן שמשה יתנה שבנו יהיה עובד ע"ז? והרי יתרו כפר כבר בע"ז? אלא נראה שהתנה שהזוהמא שיש בו תהיה עליו, והשני יצא אחר כך טהור, או יקח אחר כך אשה ישראלית לבנים, כאברהם, כי לא נתגלה עדיין שמשה זך ונקי, וזה שאמר ביתרו "ושם האחד אליעזר", ולא אמר ושם השני, וגם העון לצאת ממנו שבואל בן גרשם, וגם הוא שב אל ה'. ולא ספר כאן לידת ושם אליעזר, כי משה היה מסתיר דבר בריחתו מפרעה, כי היה שולט גם שם. (שם)
אלה ראשי - ועתה מייחס כולם, לומר שלא מצא בהם ראוי לשליחות כי אם משה, והזכיר כל הראוי להיות ראש בקדושה, ועל כן השמיט בני משה, שאמם לא היתה בת אבהן, וממנה נגרעה שלמות הבנים. (שם ו יד)
ואת שני בניה - שאולי לא ירצה עתה באשה מדינית, אך אשה מוצאת חן בעיני בעלה על ידי בניה, וגם שקראם על הודאה לה'. וקרא האחד גרשם - להודות על שנתן חינו בעיני יתרו, וזה חשוב יותר מהצלתו מחרב פרעה, אין זה אלא שהיתה חביבה עליו אכסנית יתרו. (שם יח ג)
...ויש לך להבין דבר גדול בחכמה, כי דבר זה הוא הסבה שלא היה לבני משה רבינו ע"ה מדריגה עליונה כמו שהיה לבני אהרן, ודבר זה כי מצד שהיה עולה משה רבינו ע"ה במקום המדרגה העליונה, שהוא האמת, ודבר זה ראוי למשה רבינו ע"ה, רק כאשר המדרגה הזאת מצד הצניעות שהיא לאדם אי אפשר שתהיה למשה אותה מדריגה, ודבר זה מביא אליו חסרון יותר ויותר משאלו לא הגיע כלל אל זאת המדרגה... ולפיכך משה רבינו ע"ה כאשר הגיע אל המעלה העליונה הוא האמת, ושם היו לו הבנים, ואי אפשר שתהיה לו המעלה הזאת, רק היה יציאה מן מדריגת האמת על ידי מדת הצניעות, ולכך היו נדחים בניו לגמרי מן המדרגה הזאת העליונה... (נתיב האמת פרק א)
והנה משה רבינו ע"ה הוליד שני בנים במדין מצפורה אשתו, והיינו גרשון ואליעזר, ושניהם בסוד הבריחה שלו, ואליעזר הוא סוד התיקון, כי גרשום הוא רק לענין הגירות שלו, אך אליעזר הוא הצלה, שאז ניצול מחרב פרעה שהיה רודפו. וכבר אלה הדברים מתקשרים עוד בעניני הגלגולים בסוד קין והבל כידוע, כי הולכים לתקן הפגמים כלם שנפגמו בעולם, והנה כנגד זה היה עם רשב"י ר' אליעזר בנו בסוד כללות שני הבנים גרשום ואליעזר... (אדיר במרום דף ח, ועיין שם עוד)
עלה אל הר העברים - נסמכה לכאן, שנאמר והעברתם את נחלתו, פרש"י ללמדך שכל מי שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה, ליורשו למה לי, שרוצה לומר אף על פי שמניח בן, אבל אינו ראוי ליורשו, דהיינו לירש מעלת אביו בתורה וחכמה ושררה... שלכך קרא הקב"ה שמו הר העברים, כי עליו נתמלא הקב"ה עברה על משה על שלא הדריך בניו שיהיו ראוים ליורשו, ומלשון זה הבין משה שלא ירד אחריו כבודו לבניו, ומאחר שהרגיש שהדבר נמנע אמר "יפקד ה'" וגו'... (במדבר כז יד)
ושם האחד - ולא כתב השני, כי טעם זה קדם לטעם הראשון, שבתחלה הצילו מהחרב, ואחר כך בא לשם, וקרא תחלה על שם ההוה, ואחר כך על הקודם, או יכוון על גרותו בעולם הזה שקדמה. (שמות יח ד)
ושם האחד - אליעזר נולד בעת שציוהו ה' ללכת אל פרעה, ונודע לו שלא יירא מחרב פרעה, ולכן אמר "ושם האחד" ולא ושם השני, שעתה צמח לו מזל חדש ללכת לפני מלכים, וכל בן מורה על ענין בפני עצמו. (שם)
חתן דמים אתה לי - בדרך כלל מפרשים את המלה על הרך הנימול, אך אין למלים אלו משמעות ביחס לילד, ואם כן כוונתה לא היתה עליו כי אם על משה. ונראה שרוצה לומר, עשיתי זאת כי למעני היית חתן המות, אני אשמה בזאת, לפי זה היתה זאת מילת גרשם הבכור, שיתרו התנה אתו כי יהיה לע"ז ולא נימול... (שם ד כה)
ובניו - ותחלה אמר "ואת שני בניה", כי יתרו לא רצה להכביד על משה ולהטרידו באם אינו יכול להשאיר את צפורה ובניה אצלו, וכאן מודיע שמצד משה היו בניו ואשתו היקרים לו. (שם יח ה)
ואלה תולדות אהרן ומשה - מציין כאן כי בני משה לא קבלו שום שררה בצבור. (במדבר ג א)
ותלד - ולא כתב ותהר, שהיתה בחורה ולא ניכר עוברה. גרשם - לא הודה על הצלתו, כיוסף, שעוד לא יצא מצרתו עד שנולד הבן השני. (שמות ב כב)
ואת שני בניה - ולא בניו, רוצה לומר הם קישרו אותה אליו, כי היא גידלה אותם. שם האחד - רוצה לומר המיוחד בבניו, וממנו נשתלשל זרעו, כבדה"א כ"ג. בעזרי - כי אז אמר לו "כי אהיה עמך". (שם יח ג וד)
...וכמו שפירש אדומו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור, מאמר המדרש שיתרו התנה עם משה שהבן הראשון יהיה לע"ז, היינו כמו שיתרו זכה לשלימות על ידי שמקודם לא הניח ע"ז שלא עבדה, ובאשר ראה שאין בהם ממש השכיל לדעת כי גדול ה' מכל האלקים, כן רצה שזרעו אחריו יזכו באופן זה, וזהו הבן שיולד ראשון יהיה לע"ז, ומזה עצמו יבין וידע כי אין עוד מלבדו... (במדבר נשא תרע"ג)
...וכן משה רבינו ע"ה שלקח אשתו ובניו למצרים, אף שהולך להוציא את ישראל משם... אך נתיירא שמא יתקלקלו כשיהיו במדין בין רשעים, ורצה שיקבלו את התורה אחר יציאת מצרים, ועל זה נאמר "וירכיבם על החמור, שזה היה המכוון שלו להרכיב אותם ולהמשיל אותם על החומר הגוף והיצר הרע, וזה גם כן הקדושה של אברהם אבינו ע"ה דכתיב ויחבוש את חמורו... ואחר שמל את אליעזר בנו והכניסו בקדושה, שממנו יצא רחביה הראש, שיצאו ממנו ס' רבוא, ומספר ס' רבוא היינו שכוללין כל הדברי תורה שיש בהם ס' רבוא אותיות וחלקי אותיות, שכנגד זה יש בישראל ס' רבוא נפשות מקבלי התורה, ואז אחר מילת אליעזר שוב לא נתיירא משה רבינו ע"ה לשלחם חזרה למדין, כי כבר פעל בהם להרכיבם על כל עניני ותאוות הגוף שיהיה בקדושה וכאמור. (שמות יא)
...ויש לומר לפי הסדר שהזכיר לו שני בניה, דאף שהיא בת גרים יש בה קדושה, כיון שהיא אם הבנים, ואמר כאן טעם קריאת שמותיהם, אף שכבר נזכר טעם שם גרשום בלידתו, גם למה כתוב ושם האחד, ולא נכתב ושם השני... אך יש לומר על פי מה שאמרו (יומא ל"ד) האחד, מיוחד שבעדרו, וכן אמר כאן, שכל אחד מיוחד בעסקו, גרשום על שהיה משה רבינו מכניס כח הקדושה ביתרו שיתגייר, ועסק משה רבינו ע"ה לגייר גיורים ולקרבן, וכמו שקיבל את הערב רב, ושם האחד אליעזר, שהוא שורש קדושת משה רבינו ע"ה, שאמר "ונחנו מה", שהכל מהשי"ת, וזה שאמר "כי אלקי אבי בעזרי", וכתוב "כי אמר", ובאליעזר לא כתב "כי אמר", וכן דקדק בבעל הטורים. אך הענין על פי מה שכתוב במכילתא, שנדר משה רבינו ליתרו שבן הראשון יהיה לע"ז, וקשה לפרשה כפשוטו. ואפשר לומר על פי מה שאמרו (בבא בתרא ק"י) בשבואל בן גרשום, שאמר כך מקובלני מבית אבי אבא, והיינו משה רבינו ע"ה, לעולם ישכיר עצמו לעבודה זרה וכו', ומפרש עבודה שהיא זרה לו, והיינו שחלק משה רבינו ע"ה הוא שיהיה אדם דרופתקי דאורייתא, ולא יהיה לו שום עסק בעניני עולם הזה, וכמו שהיו ישראל בזמן שהיה הוא מנהיגם, שהיו אוכלי המן, ואם היה נכנס לארץ ישראל, היה נשאר כן לעולם... ורצה יתרו שיהיה הבן הראשון עוסק בישוב העולם, חורש בשעת חרישה וכו', וזהו עבודה שהיא זרה לו לגבי דרגיה דמשה, ועל זה אמר כי אמר גר הייתי, דהיינו שעסק שלו לגייר גרים... וזה נכריה לו, דבאמת שורש קדושתו היה כלל נפשות ישראל, ולא רק לקרב הגרים, ועל זה אמר כך מקובלני וכו' עבודה שהיא זרה לו, דלגבי מדרגת משה רבינו ע"ה היה עסקי עולם הזה עבודה שהיא זרה לו... (יתרו א)