(ראה גם: משה-כללי-מתן תורה-נבואה-תפלה)
ויאמר אנכי אלקי אביך אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים. (שמות ג ו)
ויחר אף ה' במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא, וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. (שם ד יד)
וישב משה אל ה' ויאמר, א-דני למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך. ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו. (שם ה כב)
ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. ויאמר ה' אל משה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי... (שם לב לב)
ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי, ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני. ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכיך ואדעך למען אמצא חן בעיניך, וראה כי עמך הגוי הזה. ויאמר, פני ילכו והניחותי לך. ויאמר אליו, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה... ויאמר ה' אל משה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה, כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם. ויאמר, הראיני נא את כבודך. ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך, וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. ויאמר לא תוכל לראת את פני, כי לא יראני האדם וחי... (שם לג יב)
ויאמר משה אל ה' למה הרעות לעבדך ולמה לא מצאתי חן בעיניך, לשום את משא כל העם הזה עלי... ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעיניך, ואל אראה ברעתי. (במדבר יא יא)
ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חודש ימים. הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם, אם את דגי הים יאסף להם ומצא להם. ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר, עתה תראה היקרך דברי אם לא. (שם שם כא)
ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. (דברים ג כו)
ובכל שעה שהדין שורה בעולם, אומר רוח הקודש ווי שלא נמצא עוד כמשה, שכתוב, ויזכור וגו' איה המעלם מים וגו', שכתוב ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי, כי הוא העלה אותם מן הים בתפלה, ומשום ששם את עצמו בתפלה על ישראל בים נקרא על שמו, המעלם מים, שהוא העלה אותם מן הים... (נח קפה)
תא חזי, שנים היו שהטיחו דברים כנגד הקב"ה, משה ואליהו, משה אמר למה הרעות לעם הזה, ואליהו אמר הרעות להמית את בנה, ושניהם אמרו דבר אחד. מהו הטעם, (שאמרו שניהם למה הרעות, ומשיב) אלא הוא סוד, משה מהו הטעם שאמר למה הרעות, הוא משום שניתן רשות לס"א לשלוט על ישראל, הרעות, פירושו נתת רשות לצד האחר של הרע לשלוט עליהם... משה אמר למה הרעות, משום שניתן רשות לצד הרע לשלוט על ישראל, להיות תחת השעבוד שלו, פירוש אחר, למה הרעות, כי ראה כמה מהם שהם מתים ונמסרו בצד הרע... (ויגש עב)
רבי אלעזר בן עזריה אומר, בארבעה מקומות בקש משה מלפני הקב"ה והשיבו לו על שאלותיו, כיוצא בו אתה אומר, וידבר משה לפני ה' לאמר, הן בני ישראל לא שמעו אלי, אין תלמוד לומר לאמר, אלא שאמר לו השיבני אם אתה גואלם אם לאו, עד שהשיבו הקב"ה עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כיוצא בו אתה אומר, ויאמר משה לפני ה' לאמר, יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר, שאין תלמוד לומר לאמר, אלא שאמר לו השיבני אם אתה ממנה פרנסים אם לאו, עד שהשיבו המקום... כיוצא בו אתה אומר ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, אין תלמוד לומר לאמר, אלא שאמר לו השיבני אם אכנס לארץ אם לאו, עד שהשיבו המקום רב לך... (בהעלותך קה)
ראה משה-כללי, ברכות לב א וסג ב.
...ועל דבר זה נענש משה רבינו, שנאמר ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה, אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב בא-ל ש-די ולא הרהרו על מדותי, ולא אמרו לי מה שמך... ואתה אמרת לי מה שמך בתחלה, ועכשיו אתה אומר לי והצל לא הצלת את עמך...
וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו, מה ראה, רבי חנינא בן גמלא אמר ארך אפים ראה, ורבנן אמרי אמת ראה. תניא כמאן דאמר ארך אפים ראה, דתניא כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וכותב ארך אפים, אמר לפניו, רבונו של עולם, ארך אפים לצדיקים, אמר לו אף לרשעים, אמר לו רשעים יאבדו, אמר לו השתא חזית מאי דמבעי לך... (סנהדרין קיא א)
...רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי ממשה למד רבי אליעזר, שפתח לו הקב"ה בנולד, אמר לו הקב"ה, אילו היית יודע כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך היית נודר... (נדרים כט ב)
...אמר משה, ביום הכפורים אראה כבודו של הקב"ה ואחר כך אני מכפר על עונותיהם של ישראל, אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם הראיני נא את כבודך (שמות ל"ג), אמר לו הקב"ה, משה, אין אתה יכול לראות את כבודי שלא תמות, שנאמר (שם) כי לא יראני האדם וחי, אלא למען השבועה שנשבעתי לך והשם שהודעתי לך אני אעשה רצונך, עמוד בפתח המערה, ואני אעביר לפניך את המלאכים המשרתים לפני, שנאמר (שם) אני אעביר כל טובי על פניך, וכשאתה שומע את השם שהודעתי לך שם אני עומד לפניך, ועמוד בכחך ואל תפחד, שנאמר וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה הרי אנו משרתים לפניך ביום ובלילה, ואין אנו יכולין לראות את כבודך, וזה ילוד אשה רוצה לראות את כבודך, ועמדו בזעף ובהלה להמיתו, והגיעה נפשו עד מות, מה עשה הקב"ה נגלה עליו בענן, שנאמר (שם ל"ד) וירד ה' בענן, וזו ירידה שביעית, וסכך עליו הקב"ה בכף ידו שלא ימות, שנאמר ושכתי כפי, וכשעבר הסיר הקב"ה את כף ידו מעליו, וראה אחורי השכינה, שנאמר והסירותי את כפי, התחיל משה צועק בקול גדול ואמר, ה' ה' א-ל רחום וחנון, אמר משה לפניו סלח נא לעונותיהם של ישראל... (פרק מו)
וישב משה אל ה' ויאמר, באותה שעה בא משה והשיב דברים לפני הקב"ה, אמר לו למה הרעותה וגו', בנוהג שבעולם בשר ודם האומר לחבירו למה אתה עושה כן, הוא כועס עליו, ומשה אמר לפני הקב"ה למה הרעותה לעם הזה. אלא כך אמר לפני הקב"ה נטלתי ספר בראשית וקראתי בו, וראיתי מעשיהן של דור המבול היאך נדונו, מדת הדין היתה, ומעשה דור ההפלגה ושל סדומיים היאך נדונו, ומדת הדין היתה, העם הזה מה עשו שנשתעבדו מכל הדורות שעברו, ואם בשביל שאמר אברהם אבינו (בראשית ט"ו) במה אדע כי אירשנה, ואמרת לו ידע תדע כי גר יהיה זרעך, אם כן הרי עשו וישמעאל מבניו, והן צריכין להשתעבד כמו הם... ואם תאמר מה איכפת לי, אם כן למה זה שלחתני.
ומאז באתי אל פרעה וגו', אמר רבי פנחס הכהן בן חמא, אמר לפניו, שמך הגדול גבור ונורא הוא, וכל העולם כולו מתייראין ממנו, ופרעה הרשע שמע שמעך והזיד. מהו והצל לא הצלת, רבי ישמעאל אומר והצל לא הצלת ודאי. רבי עקיבא אומר יודע אני שאתה עתיד להצילם, אלא מה איכפת לך באותן הנתונין תחת הבנין, באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע במשה, וכיון שראה הקב"ה שבשביל ישראל הוא אומר, לא פגעה בו מדת הדין. ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה, במלחמת פרעה אתה רואה, ואין אתה רואה במלחמת ל"א מלכים שיעשה בהן נקמה יהושע תלמידך, מכאן אתה למד שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ. (שמות ה כו וכז)
ראה גם משה-כללי, שמות ו א.
דבר אחר וידבר אלקים אל משה, רבי מאיר אומר משל למלך בשר ודם שהיה משיא בתו, קרא לקרתני אחד להיות סירסור ביניהן, התחיל מדבר בגסות כנגדו, אמר המלך מי הגיס את לבך, לא אני הוא שעשיתיך סרסור, כך אמר הקב"ה למשה, מי גרם לך שתרבה דברים הללו, אני הוא שגידלתי לך, ורבי יהודה אמר כך אמר משה, בשעה שאמרת לי ועתה לכה ואשלחך אל פרעה במדת רחמים אמרת לי שאתה עתיד לגואלן, שמא עד שבאתי נהפכה למדת הדין, אמר לו הקב"ה אני ה', במדת רחמים אני עומד, הוי ויאמר אליו אני ה'. (שם ו ג)
דבר אחר מה תצעק אלי, הדא הוא דכתיב ותגזר אומר ויקם לך, אמר רבי לוי, כשם שהקב"ה מצוה למשה ומדבר עמו, כך היה משה מצוה, כביכול, לפני הקב"ה, שלכן בני יוסף אומרים לו (במדבר ל"ו) את אדני צוה ה', ואדוני צוה בה', וכשם שהקב"ה קורא למשה ומדבר עמו, כך היה משה קורא להקב"ה ומדבר עמו, שנאמר וידבר ה' אל משה, וכתיב (שם כ"ז) וידבר משה אל ה' לאמר יפקוד ה' וגו', ראה כמה היה שולט. וכשראה את פרעה רודף אחרי ישראל בא לצעוק, שנאמר ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי, אמר לו למה אתה מצטער... כך אמר הקב"ה למשה מה תצעק אלי, דבר ואני עושה. (שם כא ב)
דבר אחר אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (שיר ד') נופת תטופנה שפתותיך, אמר משה, רבון העולמים, במה שחטאתי לפניך בו אני מקלסך, אמר רבי לוי בר חייא משל למדינה שמרדה על המלך, אמר המלך לדוכוס שלו נלך ונלחם בה, אמר לו דוכוס אין אתה יכול, החריש המלך, והלך בלילה בעצמו וכבשה. ידע דוכוס עשה עטרה והביאה למלך, אמר לו העטרה הזו למה, אמר בשביל שחטאתי בדבר, ואמרתי לך אין אתה יכול. כך אמר משה לפני הקב"ה ומאז באתי אל פרעה וגו' והרי טבעת אותו בים, לכך אני משבחך באז... (שם כג ג)
...אותה שעה בקש הקב"ה ליתן להם את התורה ולדבר עמהם, והיה משה עומד, אמר הקב"ה מה אעשה מפני משה, אמר רבי לוי, משל למלך שבקש לעשות אופימטאטא חוץ מדעתו של אפרכוס, אמר לו עשה דבר פלוני, אמר לו כבר נעשית, שוב אמר לו לך קרא לפלוני סונקליטוקוס ויבא עמך, עד שהוא הולך עושה המלך מה שבקש. כך בקש הקב"ה ליתן י' דברות, היה משה עומד מצדו, אמר הקב"ה אני גולה להם את הרקיע ואומר אנכי ה' אלקיך, הם אומרים מי אמר, הקב"ה או משה, אלא ירד משה, ואחר כך אני אומר אנכי ה' אלקיך, כך אמר הקב"ה למשה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם, אמר לו כבר הקדשתים, אמר כי אתה העדות בנו וגו'... עד שמשה יורד נגלה הקב"ה... (שם כח ג)
...כיון שראה הקב"ה כן, אמר למשה לך רד כי שחת עמך, ואין שחת אלא שחבלו מעשיהם... דבר אחר לך רד בזעף, אותה שעה דבר הקב"ה כנגדו דברים קשים... אותה שעה ראה משה למלאכי השרת שהם עומדים ומבקשים לצאת ולחבל כל ישראל, אמר משה אם מניח אני את ישראל וארד, אין להם תקומה לעולם, איני זז מכאן עד שאבקש עליהם רחמים... (שם מב א)
...כיון שבאו ישראל למרה מה כתוב שם, (שמות ט"ו) ויבאו מרתה, התחיל משה מהרהר בלבו ואמר, המים הללו למה נבראו, מה הנייה יש לעולם בהן, מוטב היה אילולא נבראו. ידע הקב"ה מה היה מחשב בלבו, אמר לו הקב"ה לא תאמר כן, ולא מעשי ידי הן, יש דבר בעולם שלא נברא לצרוך, אלא אני מלמדך היאך תהא אומר, אמור כך, עשה את המר מתוק... כיון שבאו ישראל למדבר ובקש האלקים לכלותם, אמר לו משה, רבונו של עולם, לא כך אמרת לי במרה, הוי מתפלל ואמור עשה את המר מתוק, ואף עכשיו חלי מרירתן של ישראל ורפא אותן... (שם מג ד וראה עוד משה-כללי, מג א)
...באותה שעה כעס משה עליהם, ונטל האהל והלך לו, שנאמר (שמות ל"ג) ומשה יקח את האוהל וגו', רבי יהודה בר רבי אמר, ראה כבוד שחלק הקב"ה למשה, שהניח את העליונים ובא אצל משה, והיו מלאכי השרת באין לומר הימנון לפניו, והוא נתון אצל משה, וכן השמש והירח והכוכבים באים להשתחוות לפניו וליטול רשות לצאת להאיר לעולם, שאילולא שהן נוטלין רשות ומשתחוים לא היו יוצאין... שאלו לחיות איפה הוא כסא הכבוד, אמרו להם לכו אצל משה, מנין שכן, שנאמר והיה כל מבקש ה' וגו' (שמות ל"ג), כל מבקש משה אין כתוב כאן, אלא מבקש ה', מה כתיב שם, ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, אמר לו הקב"ה לא כך התניתי עמך, כשיהו פני כעוסות יהיו פניך מרצין את פני, חזור בך והכנס למחנה. (שם מה א)
בראשונה כשהיה משה כועס על ישראל היה הקב"ה מרצה אותו, כשהיה הקב"ה כועס על ישראל משה מרצהו, שנאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, אמר הקב"ה תרתין אפין מזגין רותחים, לא כן אמרתי, כשאהיה בכעס אתה מרצה אותי, וכשתהיה בכעס אהיה מרצך, אמר לפניו רבון העולמים, אתה הוא שכעסת עליהם תחלה, אמר לו לך והתרצה להם, שוב אל המחנה, אמר רבי אחא אותה שעה מצא משה ידו לדבר לפני הקב"ה, אמר לו ראה שאין אתה יכול להזיז אהבתך מהן אפילו שעה אחת... (שם שם ב)
...כך אמר הקב"ה למשה שוב אל המחנה, ואם לאו יהושע בתוך האהל, מי גרם למשה ששב אל המחנה, משרתו יהושע בן נון, אמר משה רבון העולם, לכבודך כעסתי עליהן, ראה אתה אומר אלי, ראה שאין אתה יכול להניחם, ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי, אמר לו הקב"ה כבר אמרתי לך ושלחתי לפניך מלאך, אמר לפניו, רבונו של עולם למלאך אתה מוסרני, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. (שם שם ד)
משל למלך שנכנס למדינה, ועמו דוכסים ואיפרכין ואסטרטליטים, ואין העם יודעין איזה מהם חביב מכולן, אלא מי שהמלך הופך פניו ומדבר עמו הוא חביב מכולן, כך ואל משה אמר עלה אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים זקנים, ואין אנו יודעים אי זה מהן חביב מכלן, אלא מי שהקב"ה קורא אותו ומדבר עמו, לכך נאמר ויקרא אל משה... (ויקרא א ח)
ויקרא אל משה, ולאדם לא קרא, והלא כבר נאמר ויקרא ה' אלקים אל האדם, אלא אין גנאי למלך לדבר עם אריסו... (שם שם ט, וראה שם עוד ומשה-נבואה)
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, משה לא זן עיניו מן השכינה ונהנה מן השכינה, לא זן עיניו מן השכינה, שנאמר ויסתר משה פניו, ונהנה מן השכינה, מנין, שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, בשכר ויסתר, זכה ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, בשכר כי ירא, זכה וייראו מגשת אליו, בשכר מהביט זכה ותמונת ה' יביט... (שם כ ז)
...וכך קרח נחלק על משה, ואמר, מלבו אמר משה כל הדברים הללו, פתח משה ואמר לפני הקב"ה, אם מתים אלו על מטותם כדרך שבני אדם מתים והרופאין עולין והן מבקרים אותם כדרך שכל החולים מתבקרין, אף אני כופר ואומר לא ה' שלחני, ומלבי אמרתי... אמר לו הקב"ה למשה מה אתה מבקש, אמר לפניו, רבונו של עולם אם בריאה יברא, אם בראת פה לארץ הרי יפה, ואם לאו יברא ה' לה עכשיו פה. (במדבר יח י)
...כך הקב"ה, אמר רבי שמואל בר נחמני ז' ימים היה מפתהו הקב"ה שילך בשליחותו, והיה משה אומר לו שלח נא ביד תשלח, לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום וגו', הרי ז' ימים, לאחר זמן פייסו הקב"ה והלך בשליחותו, ועשה כל אותן הנסים על ידו, בסוף אמר לו לא תביאו, אמר לו משה, רבונו של עולם אני לא בקשתי להלוך, וכן הוא אומר (דברים ג') אתה החילות להראות את עבדך וגו', הואיל וכך גזרת עלי, אותו שיכנס אל תעשה לו כדרך שעשית לי, אלא אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם... (שם כא טז)
דבר אחר ואתחנן, זה שאמר הכתוב (דניאל ב') והוא מהשנא עדניא וזמניא וגו', אמר רבי אבין למה הדבר דומה, למלך שהיה לו אהוב והוא ממנה דוכסים ואיפרכין ואיסטרטליטין, לאחר ימים ראו אותו שהיה מבקש מן השוער ליכנס לפלטין ואינו מניח לו, היו הכל תמהין... אמרו להם שעתא עברת, כך משה גוזר על הקב"ה והוא מקיים, קומה ה', שובה ה', ואם בריאה יברא ה'... ועכשיו מתחנן ומתחבט ליכנס לארץ ישראל ואינו מתקבל, שעתא עברת. (דברים ב ב)
ואתחנן אל ה', זה שאמר הכתוב (משלי י"ח) תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות, אמר רבי תנחומא תחנונים ידבר רש זה משה שבא אצל בוראו בתחנונים, ועשיר יענה עזות, עשירו של עולם, זה הקב"ה, ענה אותו עזות, שנאמר (דברים ד') אל תוסף דבר אלי... (שם שם ד)
אמר רבי אחא בשם רבי שמעון בן לקיש, אמר משה, רבונו של עולם הרי מדת הדין בכף מאזנים מעוין, אתה אומר אכנו בדבר, ואני אומר סלח נא, אמר לו הדבר מוכרע, נראה מי נוצח אתה ה' או אני, אמר רבי ברכיה אמר לו הקב"ה חייך שלי בטלת ושלך קיימת, מניין, שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך, הוי ותגזר אומר ויקם לך.
דבר אחר ותגזר אומר, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, כל מה שגזר משה הסכים הקב"ה עמו, כיצד, לא אמר לו הקב"ה לשבור את הלוחות, הלך משה ושיברן מעצמו, ומנין שהסכים הקב"ה עמו, דכתיב (שמות ל"ד) אשר שברת, יישר כחך ששברת, הקב"ה אמר לו שילחם עם סיחון, שנאמר (דברים ב') והתגר בו מלחמה, והוא לא עשה כן, אלא ואשלח מלאכים וגו', אמר לו הקב"ה כך אמרתי לך להלחם עמו, ואתה פתחת בשלום, חייך שאני מקיים גזרתך, כל מלחמה שיהיו הולכים לא יהיו פותחים אלא בשלום, שנאמר כי תקרב אל עיר וגו'. (שם ה יג)
...רבנן אמרי, אמר משה, רבונו של עולם, כבר עשית אותי רופא, אם אתה מרפא אותה הרי טוב, ואם לאו מרפא אני אותה. דבר אחר מהו א-ל נא, אמר רבי אבא בר כהנא, למה הדבר דומה, לתלמידו של רופא שעלת מלכיא לראותו, הביא אותה אצל רבו, אמר אותו תלמיד לרבו, מרי, כבר לימדת אותי כל סדרן של רפואות, אם אתה מרפא אותה הרי יפה, ואם לאו הריני מרפא אותה, כך אמר משה, רבונו של עולם, כבר לימדת אותי כל סדרן של נגעים, אם אתה מרפא אותה הרי יפה, ואם לאו הרי אני מרפא אותה... (שם ו ו)
דבר אחר מה שהיה כבר נקרא שמו, זה משה, שנאמר ויקרא אל משה, ונודע לכל כי זה משה נביא הוא, בשעה שאמר לו הקב"ה לכה ואשלחך אל פרעה, וכשבא לאותו מעשה אמר לך רד וגו' אמר לפניו, רבונו של עולם, כד אינון טבין אינון דידך, וכד אינון בישין אינון דידי, בין טבין בין בישין דידך אינון... ולא יוכל לדון עם שתקיף ממנו, כשאמר לו (דברים ג') אעברה נא וגו', אמר לו הקב"ה רב לך אל תוסף דבר אלי... (קהלת ו יא)
דבר אחר כי העושק יהולל חכם, עושק שעשקו דתן ואבירם למשה רבן אבדו חכמתו ממנו, ויאבד את לב מתנה, מתונה כתיב, אילו היה משה מתון היה ניצול, אלא שהקניטו והקפידו אותו, ואמרו לו (שמות ה') ירא אליכם וגו', ולא סבל אלא אוף הוא הקפיד מכעסו ואמר ומאז באתי וגו', אמר לו הקב"ה אני כתבתי עליך שאת חכם, ואת מקפיד ואומר לי כך, חייך יש לך לידע וליידע טוב אחריתן של בני מראשית שנתתי להם במצרים, דכתיב אתה תראה וגו'... (שם ז יז)
...אמר לו הקב"ה למשה, מדינן את מסתלק ומלפני אין את מסתלק, עלה אל הר העברים הזה, אמר לפניו, רבונו של עולם, הואיל ואתה מסלקני מן העולם הודיעני איזה פרנסים אתה מעמיד לישראל, אמר לו הקב"ה, משה, על בני אתה צריך צוויי, ועל פועל ידי אתה מצוני, עד שאתה מצוני על בני צוה את בני עלי, הדא הוא דכתיב (במדבר כ"ח) צו את בני ישראל וגו'... (שיר א נג)
ויאמר אנכי אלקי אביך וגו', נגלה עליו בקולו של עמרם אביו, כדי שלא יתיירא, באותה שעה שמח משה ואמר עוד אבי עמרם חי, אמר לו הקב"ה אנכי אלקי אביך וגו', בפיתוי באתי אליך שלא תתיירא, מיד ויסתר משה פניו. אמר לו הקב"ה חייך בשביל שחלקת לי כבוד אני חולק לך כבוד לעיני כל ישראל, וייראו מגשת אליו... (שמות יט)
ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו, אמר רבי שמעון בן לקיש, אדם שלמדו רבו את התורה, עד שלא למדו היה הרב לומד ותלמידו עונה אחריו, משלמדו אומר לו רבי, נאמר אני ואתה... (תשא טז)
לך רד, רבנן אמרי, באותה שעה נתנדה משה מפי בית דין של מעלה, נאמר כאן לך רד בנזיפה, כי שחת, ונאמר להלן וירד יהודה מאת אחיו (בראשית ל"ח)... מיד עמד משה לפני הקב"ה ואמר, רבוני מה סרחוני, אמר לו שחת עמך, אמר לו משה וכי עמי הם, והם עמך ונחלתך... (שם כב)
וידבר ה' אל משה במדבר סיני, עד שלא הוקם המשכן דבר עמו בסנה, שנאמר (שמות ג') ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה, אחר כך דבר עמו במדין, שנאמר (שם ד') ויאמר ה' אל משה במדין, אחר כך דבר עמו במצרים, שנאמר (שם י"ב) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים, ואחר כך דבר עמו בסיני, שנאמר וידבר ה' אל משה במדבר סיני, כיון שהוקם המשכן אמר יפה הוא הצניעות... התחיל לדבר עמו באהל מועד... (במדבר ג)
אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו משום רבי ישמעאל בר נחמיה הלוחות ארכן היה ששה טפחים ורחבן ג', והיה משה מחזיק בשנים והקב"ה בשנים, ושני טפחים ריוח באמצע, וגברו ידיו של משה ואחז בלוחות ושברן, שנאמר (שמות ל"ב) וישלך מידיו, לפיכך אמר לו הקב"ה אתה שברת, על מה שברן, על שפרח הכתב מעליהן... (עקב יא)
וקראת אליה לשלום, אמר רבי לוי, שלשה דברים עשה משה והסכים הקב"ה על ידו, ואלו הן, כתיב (שמות ל"ד) פוקד עון אבות על בנים, ומשה אמר לא יומתו אבות על בנים (דברים כ"ה), ומניין שהסכים הקב"ה על ידו, שנאמר (מ"ב י"ד) ואת בני המכים לא המית, ככתוב בספר תורת משה. והשניה כששבר את הלוחות, ואחת בימי סיחון ועוג, אמר לו הקב"ה לך הלחם עמו, פסקו אמת המים שלו... לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום... (שופטים יט)
הן קרבו ימיך וגו', אמר משה לפני הקב"ה, רבונו עולם, בדבר שקלסתיך, שאמרתי הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים (דברים י') אתה מקניטני, אמר לו הקב"ה למשה, אתה דומה לשכן רע, שרואה את הנכנסות ואינו רואה את היוצאות, כך אמרת על בני, (שמות ו') הן בני ישראל לא שמעו אלי... (וילך ג)
...לשעבר כשהיה משה כועס עם ישראל היה הקב"ה מרצה אותו, שנאמר ושב אל המחנה וגו', ויאמר משה אל ה', למה הדבר דומה למערה שהיא נתונה על שפת הים ומילא אותה, מכאן ואילך הים נותנת למערה והמערה חוזרת לים, ויאמר ה' אל משה, ויאמר משה אל ה'. (תשא יד)
יען לא האמנתם בי, וכי לא אמר משה דבר קשה מזה, שנאמר הצאן ובקר ישחט להם, אף שם אינה אמנה והיא גדולה מזו, ולמה לא גזר עליו הקב"ה מיתה שם, משל למלך שהיה לו אוהב, והיה מגיס בינו לבין המלך בדברים קשים, ולא הקפיד המלך עליו, לימים עמד והגיס בפני הלגיונות, גזר עליו מיתה... (חקת לא)
עם חסיד תתחסד... רבי נחמיה פתר קרא במשה, כשבא עמו בחסידות אף הקב"ה בא עמו כן, אימתי, בשעה שאמר (שמות ג') מדוע לא יבער הסנה, אמר מאן דברייה בגריה, מה כתיב (שם ויסתר משה פניו, וכשבא בתמימות אף הקב"ה כן, ואימתי, בשעה שאמר לו (שם) ואמרו לי מה שמו, אמר לו זו עכשיו, לשעה אהי"ה אשר אהי"ה, ואימתי בא עמו בעקמנות, בשעה שאמר לו (שם ד') שלח נא ביד תשלח, מה כתיב תמן, ודבר הוא לך אל העם, ואימתי נתברר על עסקיו, בשעה שאמר לו הראיני נא את כבודך, מה כתיב תמן, אני אעביר כל טובי על פניך... (מזמור יח, ראה עוד משה-כללי מזמור כג)
דרכיך ה' הודיעני, רבי ברכיה בשם רבי יוחנן אמר משל לרופא אחד שהיה לו תלמיד ולימדו כל מיני רפואות חוץ ממכה פלונית, אמר לו כל מיני רפואות גלית לי חוץ ממכה פלונית, בבקשה ממך גלה אותה לי, כך אמר משה להקב"ה (שמות ל"ג) הראני נא את כבודך, כלומר מנהג שאתה מנהג בעולם, אמר לו אין אתה יכול לעמוד על מדותי. רבי זעירא בשם ריש לקיש אמר, אמר משה לפני הקב"ה, כשאמרתי לך (שמות י"ז) עוד מעט וסקלוני אתה מפייס אותי עליהם, וכן כשהתנית עמי כשאהיה עם בני בכעס אתה מפייס אותי עליהן, מה כתיב (שמות ל"ג) ומשה יקח את האהל ונטה, וכן דרש מנודה לרב מנודה לתלמיד. רבי יהודה אומר, והיה כל מבקש משה אין כתיב כאן, אלא כל מבקש ה', מלמד שכל מי שמבקש פני זקן כאילו מקבל פני שכינה. אמר לו הקב"ה, משה, תרין אפין מרגזים רתחין, הרב בכעס והתלמיד בכעס, אם כן מה תהא עליהם, חזור בך, נכנס למחנה, שנאמר (שם ל"ג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, איני יודע מקרא זה מהו, כשהוא אומר ושב אל המחנה, מלמד שהתיר לו נדרו והכניס את האהל למחנה, אמר רבי אחא באותה שעה מצא משה את ידו לפני הקב"ה להתפלל על ישראל להודיעם דרכיו של הקב"ה... (שם כה)
...וכן לכך נדמה משה באותה שעה, שנאמר (שמות ל"ג) ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכך, מיד ירד הקב"ה לסוף דעתו של משה, והראה לו דור דור וחכמיו, דור דור ופרנסיו, והראה לו מדותיו שהוא מתנהג בהם בעולם הזה, ומדותיו שהוא מתנהג בהם בעולם הבא, ואמר לו למשה, הרי אתה אומר מפני מה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו, ויש רשע ורע לו, כמה שאמרת הודיעני נא את דרכך, אמר לו הקב"ה למשה אין אתה יכול לעמוד על כל מדותי, אלא הריני מודיעך מקצת מדותי, כשאני רואה בני אדם אף על פי שאין בהם תהלה ושבח של תורה ומעשים טובים, לא במעשה ידיהן ולא במעשה אבות אבותיהן, אלא רק בשביל שהן עומדין ומודין ומברכין ומשבחין ומרבין תחנונים לפני, אני נזקק להם וכופל להם מזונותיהן... כיון שראה משה שמדתו של הקב"ה של חסד ושל רחמנות הוא, מיד נתעטף ועמד בתפלה לפני הקב"ה... (פרק ו)
...חזר הקב"ה לרצות את משה, אמר לו לא אני הוא שאתם בני ואני אביכם, אתם אחי ואני אחיכם, אתם רעי ואני רעכם, אתם דודי ואני דודכם, כלום אסרתי לכם, איני מבקש מכם אלא כשם שבלשתי בעצמי ומצאתי י"א מדות, כך איני מבקש מכם אלא י"א מדות, ואלו הן, הולך תמים, ופועל צדק וגו', שוב חזר הקב"ה לרצות את משה, אמר לו כלום יש לפני משוא פנים בין ישראל בין גוי, בין איש בין אשה... עשה מצוה שכרה בצדה, שנאמר צדקתך כהררי א-ל... (בראשית פרק יד, עו)
אמר רבי פנחס הכהן בר חמא, אמר הקב"ה למשה, בשביל שקראתי אותך אלהים, שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה, אלקיך אני, ולכך נאמר וידבר אלקים אל משה וגו', זה שאמר הכתוב כי העושק יהולל חכם, כשהחכם מתעסק בעיסקין הן מערבבין אותו מן החכמה, ויאבד את לב מתנה, מן התורה שנקראת מתנה, שנאמר וממתנה נחליאל, אפילו משה שנאמר וישב משה אל ה' ויאמר וגו', ויאמר ה' אל משה עתה תראה וגו', מה שאני עושה לפרעה ולמצרים אתה רואה, אבל אין אתה רואה וגו', באותה שעה בקש הקב"ה לישב עליו בדין, מנין, שנאמר וידבר אלקים אל משה, ואין אלקים אלא דיין, שנאמר אלהים לא תקלל, נכנסה סניגוריא ולמדה עליו זכות, שנאמר ויאמר אני ה', ואין ה' אלא רחמים, שנאמר ה' ה' א-ל רחום וחנון. (שמות פרק ו, קעו)
וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל וגו', זה שאמר הכתוב כי תאמר אלי שאהו בחקיך וגו', היכן דבר, בשעה שאמר לו לך נחה את העם, עדיין תלי תניא בדלא תניא, תלמוד לומר ויצום אל בני ישראל, אמר להם הוו יודעין בני סרבנים הם, טרחנין הן, על מנת כן תהיו מקבלין עליכם, שהן מקללין אתכם, וסוקלין אתכם באבנים... (שם שם קעח)
...בסנה הפסיק בין קריאה לדבור, אבל באהל מועד אין בו הפסק, דבר אחר ויקרא אל משה בסנה למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שכעס על עבדו וצוה לחבשו בבית האסורין, וכשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אותו אלא מבחוץ, אבל באהל מועד כשהוא שמח עם בניו ובניו שמחין עמו, כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אותו אלא מבפנים, כמו שהוא מושיבו בין ברכיו, וכיד אדם על בנו, לכך נאמר ויקרא אל משה... (ויקרא פרק א, תכט)
זה שאמר הכתוב צדיק מושל יראת אלקים, אתה מוצא הרבה דברים שגזר משה על האלקים וקיים גזרתו, שנאמר כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, והקב"ה לא אמר לו אלא ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, וכתיב ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור. וכתיב השמים מספרים כבוד א-ל, וכן מכנף הארץ זמירות שמענו, שהן מקלסין להקב"ה, עמד ושתקן, שנאמר האזינו השמים, ראה מה כחו של משה גדול, עליו הכתוב אומר, וגבורי כח עושי דברו. משל למה הדבר דומה, לארי שהיה רועש בקינוגיא, והיה כל העולם רועש, והיה אחד מתקרב אצלו ומאכילו ומשקו ומעמידו ומרביצו, והיו הכל מסתכלין בארי, ואומר זה לזה ראה כחו של ארי זה מה שקשה הוא ומה שמשבוח, אמר להם פקח אחד אל תקלסו לארי, אלא שזה כחו של שושבינו, היאך הוא מעמידו ומרביצו, כך הקב"ה נקרא ארי, שנאמר אריה שאג מי לא יירא, והכל אומרים ראו כמה שקשה כחו, שנאמר קול ה' בכח קול ה' בהדר, והכל מתייראין, ומשה נכנס אצלו, שנאמר ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים, וכן מעמידו ומרביצו, שנאמר ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה', אוי צדיק משה מושל ביראת אלקים... (במדבר פרק י, תשכט)
...כיון שאמר קרח לא משה נביא ולא אהרן כהן גדול, ולא תורה נתנה מן השמים, כיון ששמע משה כך הלך אצל האלקים, אמר, אם אני מוותר על בזיוני ועל בזיונו של אהרן, אבל על בזיונה של תורה איני מוותר, שנאמר בזאת תדעון, ואין זאת אלא תורה, שנאמר וזאת התורה אשר שם משה... (שם פרק טז, תשנב)
דבר אחר ואתחנן אל ה', משל למטרונא שילדה בן, כל ימים שבנה קיים היתה נכנסת בפלטין בזרוע, לא עשתה אלא מת בנה, מבקשת ליכנס ואינה נשמעת, כך כל ימים שהיו ישראל קיימין היה משה נכנס לפני הקב"ה בזרוע, למה ה' יחרה אפך, סלח נא לעוון, כיון דכתיב במדבר הזה יתמו ושם ימותו, התחיל לבקש ליכנס והיה מתחנן... (דברים פרק ג, תתיג)
ה' אלקים, מה ראה להזכיר שתי פעמים מדת הדין ומדת הרחמים, משל למלך שהיה יושב בבית דירתו מסביר פנים טובות לכל בני פלטין, כיון שנכנס איפרכוס שלו התחיל מזדעף, גזר ואמר עשו בימה פרסו וילון שאני יושב בדין, אמר ליה איפרכוס שלו, מרי המלך לכל בני הפלטין עשית פנים יפות, וכיון שנכנסתי פרסת עלי בימה, עלילה אתה מבקש לי, כך אמר משה לפני הקב"ה, לאבות דברת במדת רחמים, שנאמר ויאמר ה' אל אברם, אני ה' אשר הוצאתיך, וכן עם יצחק, וירא אליו ה', וכן עם יעקב והנה ה' נצב עליו, ועלי נגלית מתחלה במדת הדין, אני ה' אלקי אברהם אביך, אותה שעה יראתי והטמנתי, שנאמר ויסתר משה פניו... (שם תתטו)
ויתעבר ה' בי, רבי אליעזר אומר נתמלא עליו חימה, רבי יהושע אומר כאשה שאין יכולה לשוח מפני עוברה. למענכם, בשבילכם נעשה לי כך, ולא שמע אלי לא קבל תפלתי... (שם תתיז)
הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים, משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו שני אפוטרופין, אחד היה ממונה על מה שבבית ועל מה שבשדה, והיה יודע כל מה שבבית וכל מה שבשדה, ואחד היה ממונה על מה שבשדה, ולא היה יודע אלא מה שבשדה, כך משה, כשעלה למרום היה יודע העליונים והתחתונים וקילס להקב"ה בהן, שנאמר הן לה' אלקיך השמים וגו', אבל דוד שלא עלה למרום קילס להקב"ה במה שהיה יודע... (שם פרק י, תתנה)
...כיון שקבל משה עליו למות, התחיל הקב"ה לפייסו,ואמר לו בעולם הזה על ידך הנהגתי אותן, אף לעתיד לבא, ויזכור ימי עולם משה עמו וגו'... (שם פרק לא תתקמא)
יודיע דרכיו למשה, דכתיב ועתה וגו' הודיעני נא את דרכך, אמר לו הקב"ה על דרכי אתה מבקש לעמוד, חייך שאני מודיעך, שנאמר יודיע דרכיו למשה. דבר אחר יודיע דרכיו למשה, שהקב"ה בלבד היה יודע קץ של גלות מצרים, ולמי הודיע, למשה, שנאמר יודיע דרכיו למשה... (תהלים קג, תתנט)
ראה עוד משה-כללי, שיר השירים תתקפב.
אמר רבי שמעון בן יוחי, כשנגלה הקב"ה על משה בסנה לשלחו למצרים, אמר לפניו, רבונו של עולם השבע לי שכל מה שאני מבקש ממך אתה נותן לי, ונשבע לו על כך חוץ משני דברים, מהכנסת הארץ ויום המיתה, ונשבע ושמר מה שנשבע לו, שנאמר (ישעיה מ"ה כ"ג) בי נשבעתי, יצא מפי צדקה ולא ישוב וגו'... (שמות ג ח)
זה שאמר הכתוב נוצר תאנה יאכל פריה, ושומר אדוניו יכובד (משלי כ"ז י"ח), נאמר הפסוק הזה כנגד משה רבינו, שהיה זהיר ונזהר במצותיו של הקב"ה, שכן את מוצא בשעה שצוהו הקב"ה בעשיית המשכן, לא עיכב בדבר ולא נתרשל, אלא ויעש כאשר צוה ה' אותו כן עשה, כן עשה וכן הוא עתיד לעשות, וכיון שהשלימו ושרת בו שכינה הקטין את עצמו ולא נכנס לתוכו עד שקרא לו הקב"ה ונכנס, הדא הוא דכתיב נוצר תאנה יאכל פריה שזכה להסתופף בצלה שלשכינה, ושומר אדוניו יכובד (משלי שם), שקרא לו הקב"ה במעמד כל ישראל, דאמר רבי תנחום כדרך שנהג משה כבוד בשכינה כך נהג בו הקב"ה כבוד גדול, שקרא לו והיה מדבר עמו בפני כל ישראל... (ויקרא א א)
בי נשבעתי... רשב"י אומר, כשנגלה הקב"ה למשה מתוך הסנה לשלחו למצרים אמר משה לפני הקב"ה רבון העולם השבע לי שכל מה שאני מבקש לעשות את עושה, שלא אדבר דברים לפני פרעה ולא אעשה ויהרגני, ונשבע לו שכל מה שהוא מבקש הוא עושה חוץ משני דברים, מלהכנס לארץ ויום המיתה. ומנין שנשבע לו, שנאמר בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב. (ישעיה מה כג)
...אמרו בשר אנו מבקשים, כיון ששמע משה כך, הלך אצל הקב"ה אמר לו רבון העולם בניך מבקשים בשר, אמר לו הקב"ה תן להם, אמר לו מאין לי בשר לתת לכל העם הזה, הצאן ובקר ישחט להם וגו', ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, מאי הרגני נא הרוג, אמר לפניו רבון העולם, אם לא אתן להם הורגין אותי, ואם אדבר כנגדם הורגין אותי, מכאן ומכאן הרוג אני, בבקשה ממך הרוג נא את הרוג, מיד חרה לו להקב"ה, ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם, אמר לו הקב"ה תן בשר לבניך, אמר לו מאין לי בשר, אמר לו צפרדעים היו לך במצרים, וכנים היו לך במצרים, כל כך היית עשיר ועתה נעשית עני, אמר לו ולא משלך היה לי, אמר לו במצרים היה לי וכאן לא היה לי, היד ה' תקצר... (תהלים כג א)
א"ר יצחק אפילו הדיוט אם אומר לחבירו למה גנאי הוא לו, ומשה אמר להקב"ה למה ה' יחרה אפך בעמך, אלא לבו בודד עליו, שאינו תובע צורך עצמו אלא צרכן של ישראל. אשר לא נשא לשוא נפשי, זו נפשו של מצרי, שלא נטל אותה על חנם, אלא בדין עשה, ולא נשבע למרמה זה משה, דכתיב ויואל משה לשבת את האיש, ישא ברכה מאת ה' זה משה, א"ר תנחומא אל תהי קורא בו ישא אלא ישיא ברכה לאחרים. (שם כד כה)
דבר אחר איש האלקים, שהטיח דברים כלפי מדת הדין, שהקב"ה אומר אכנו בדבר, ומשה אמר סלח נא, ומה השיבו, סלחתי כדבריך (במדבר יד כ)
...לא היה צריך לומר אלא (תפלה) למשה, מהו איש האלקים, למלך שכעס על בנו אמר לו אוהבו בבקשה ממך מחול לו ואל יהרג, וכן עשה. למחר התחיל המלך לומר אילו הרגתי את בני לעצמי הייתי מכשיל, אלא זכור אוהבו לטוב שבקש עליו רחמים, ומה אני עושה אותו אב למלכים. כך אמר הקב"ה הרף ממני ואשמידם, אמר לו משה אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג (במדבר י"א ט"ו), הרוג נא את ההרוג, אם אדבר כנגדך הורגין אותי, ואם לא אעשה שליחותך נתחייבתי הריגה, ומכאן הרוג אני, הרוג נא את ההרוג, הוי הרגני נא הרוג, מה כתיב בתריה ויאמר ה' סלחתי כדבריך, אחר כך אמר הקב"ה אילו הרגתי את ישראל הייתי מכשיל את עצמי, מחזיק אני טובה למשה שבקש עליהם רחמים, שנאמר ויחל משה את פני ה' אלקיו, מה אני עושה אותו אב לנביאים, הוי תפלה למשה איש האלקים... (צ א, וראה שם עוד)
הודיעני נא דרכיך, בקש משה לידע מפני מה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, ומצאתי בספר החיים בקשת משה רבינו ע"ה היה על דרך זה שיקחנו בחייו דוגמת חנוך ואליה, וכן היה בקשת המשורר דרכיך הודיעני. (שמות תשא)
וידבר אלקים אל משה - דבר אתו משפט, על שהקשה לדבר ולומר למה הרעותה לעם הזה. אני ה' - נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני, ולא לחנם שלחתיך, כי אם לקיים דברי שדברתי לאבות הראשונים... (שמות ו ב)
ויקרא אל משה ביום השביעי - לומר עשרת הדברות, ומשה וכל בני ישראל עומדים, אלא שחלק הכתוב כבוד למשה, ויש אומרים ויכסהו הענן למשה ו' ימים לאחר עשרת הדברות, והם היו בתחלת מ' יום שעלה משה לקבל הלוחות, ולמדך שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה ששת ימים. בתוך הענן - כמין עשן הוא, ועשה לו הקב"ה למשה שביל בתוכו. (שם כד טז ויח)
הניחה לי - עדיין לא שמענו שהתפלל משה עליהם, והוא אומר הניחה לי, אלא כאן פתח לו פתח והודיעו שהדבר תלוי בו, שאם יתפלל עליהם לא יכלם. (שם לב י)
ואתה אמרת ידעתיך בשם - הכרתיך משאר בני אדם בשם חשיבות, שהרי אמרת לי הנה אנכי בא אליך בעב הענן וגו' וגם בך יאמינו לעולם. ועתה אם אמת שמצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכיך, מה שכר אתה נותן למוצאי חן בעיניך. ואדעך למען אמצא חן בעיניך - ואדע בזו מדת תגמוליך, מה היא מציאת חן שמצאתי בעיניך, ופתרון למען אמצא חן, למען אכיר כמה שכר מציאת החן... (שם לג יב ויג)
ויאמר הראיני נא את כבודך - ראה משה שהיה עת רצון ודבריו מקובלים, והוסיף לשאול להראותו מראית כבודו. ויאמר אני אעביר - הגיעה השעה שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות, לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר תפלה, כשנצרכת לבקש רחמים על ישראל הזכרת לי זכות אבות, כסבור אתה שאם תמה זכות אבות אין עוד תקוה, אני אעביר כל מדת טובי לפניך על הצור, ואתה צפון במערה, וקראתי בשם ה' לפניך, ללמדך סדר בקשת רחמים אף אם תכלה זכות אבות... וחנותי את אשר אחון - אותן פעמים שארצה לחון, ורחמתי - עת שאחפוץ לרחם, עד כאן לא הבטיחו אלא עתים אענה ועתים לא אענה, אבל בשעת מעשה אמר לו הנה אנכי כרת ברית, הבטיחו שאינן חוזרות ריקם. (שם שם יט)
ונצבת על הצור - הוא ראש ההר, ובעבור הכבוד הוא ישימנו בעצמו בנקרת הצור, כי כן כתוב "ושמתיך", לא שיכנס הוא מעצמו. ועתה אזכיר כלל טעם הפרשה, אמר הגאון כי השם אמר למשה העל את העם הזה מזה המקום שחטאו בו, ובמקום אחר אסלח להם, ומשה השיב אם לא ישוב אפך במקום הזה אל תעלנו מזה. והנכון בעיני, בעבור שהשם אמר לו "ושלחתי לפניך מלאך", אז השיב משה "ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי", אם הוא הכתוב בו כי שמי בקרבו, והשם השיבו אני בעצמי אלך והניחותי לך, והנה טעם "לך", כי עמך לבדך אלך, ולא אשכון בתוך בני ישראל, על כן השיב משה, "אם אין פניך הולכים" עם הגוי הזה, אל תעלנו... והשם השיב "גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני", ובעבור זה שמח משה ואמר "ילך נא ה' בקרבנו", היפך "כי לא אעלה בקרבך". ומשה בקש לראות השם, והשם השיבו "כי לא יראני האדם וחי", וזהו האמת, כי ההרגשות אינם מרגישות רק המקרים, על כן ויראו את אלקי ישראל... והגאון אמר כי הפנים פני האור, והמשל פני השמש, והאחורים הנשאר מהאור התדבק באחד. ואין צורך לכל זאת. ולפני שאפרש זה אומר, דע כי השם לא דבר עם משה פנים אל פנים, רק בארבעים יום השלישי והלאה, ובעבור השם על פניו אז קרן עור פניו, כי תחלת נבואתו על ידי המלאך הנראה בסנה, ושם כתוב ויאמר ה'... וזה היום שראה משה מה שבקש היה לו כיום מתן תורה לישראל, ולא הגיע אדם לפניו ואחריו אל מעלתו... (שם שם כא)
היד ה' תקצר - ...למה הצרה הזאת, רק הדבר כמשמעו, כי משה לא ידע כי השם יחדש אות או מופת כי אם להצדיק נביאו כאשר אפרש. (במדבר יא כג)
למה הרעות - אף על פי שאמר לו "ואני אחזק את לב", היה סבור שיקל מעליהם מעט. (שמות ה כב)
הודיעני נא את דרכיך - מדותיך, ולפיהן אדע אם טוב לנו שתלך עמנו או לא, ואדעך - עוד יותר ואדבק בך, ועל ידי זה אהיה אהוב בעיניך, כי עמך הגוי - ובחר להם הטוב להם. והניחותי לך - אלך עמך לכבוש הארץ עד שאניח לך מכל אויביך. הראיני נא את כבודך - בראיית שכינה ממש, ויש מפרשים כריתת ברית, שהרי כתיב "ויסתר משה פניו" וגו'. אעביר כל טובי - אכריז, כמו ויעבירו קול במחנה, כל טובי - לצדיקים ולרשעים, וחנותי - לא נתרצה לכפר מכל וכל... וראית את אחורי - הזוהר והאורה שמזהיר עוד אחרי עברי, אבל שלפני, המתגבר והולך, לא תוכל לראות. (שם לג יג והלאה)
מה שמו - ...ועל דרך הפשט באור מה שמו, מה אמיתת מציאותו, ורצה לומר כי ישאלוהו ישראל על מציאות השם ועל דרך ההשגחה שהוא עיקר האמונה, ועל כן בקש ממנו שיאמר לו שם שיורה הוראה שלמה על המציאות וההשגחה אצל החכמים שבהם, שיאמינו בדבריו וישמעו לקולו. ועל כן השיבו השי"ת אהיה אשר אהיה, הודיעהו השם הזה הנמצא אשר הוא הנמצא, כלומר ראוי המציאות, והודיעהו לבאר להם...
ועל דרך המדרש, "ואמרו לי מה שמו", בקש לידע שמו הגדול, אמר לו הקב"ה שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא, כשאני דן את הבריות אני נקרא אלקים, כשאני עושה ברשעים מלחמה אני נקרא צב-אות, כשאני תולה חטאו של אדם אני נקרא ש-די... וכתב הרמב"ן ז"ל על דעתי לא יסתפקו זקני ישראל ממציאות הבורא, כאשר אמר הרב חלילה וחס (הרמב"ם), אבל משה רבינו ע"ה היה גם כן בעת ההיא אב בחכמה, גדול במעלת הנבואה, ובקש דרך שאלה מי השולח אותו, כלומר באיזו מדה הוא שלוח אליהם, וזהו ואמרו לי מה שמו, כלומר ישאלוני על שליחותי אם היא במדת א-ל ש-די, היא שעמדה לאבות שבה נעשו להם נסים נסתרים, או במדת רחמים שבה נעשו נסים מפורסמים מחודשים ביצירה. והשי"ת השיבו אהי"ה אשר אהי"ה הודיעו שהוא שלוח אליהם במדת הדין אשר במדת רחמים... (שמות ג יג, ועיין שם עוד)
ראה אתה אומר אלי וגו', עד עתה לא היה צריך לאמר לשאול מי ומי ההולכים עמו כי היה עת רצון, אבל עתה מפני החטא הוצרך לדקדק ולהזכיר לו התנאים, ואף על פי שכבר אמר למעלה ושלחתי לפניך מלאך, מאחר שלא פירש לו שם המלאך שישלח עמו אין זה מסור בידו, ויש לו עדיין רשות לבקש מי שהוא גדול ממנו... (כי תשא)
אל תוסף ראות - ב' במסורה, כאן ואל תוסף דבר אלי (דברים ג' כ"ו), אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, בשביל שאמר לו אל תוסף ראות פני, כי ביום ראותך פני תמות, אמר לו ה' בעת מותו אל תוסף דבר אלי. (שמות י כח)
ידבר איש אל רעהו - בגימטריא שהוא מסביר לו פנים. (שם לג יא)
דבר אחר רב לך, הרבה פעמים עשית כנגדי, אמרת שלח נא ביד תשלח (שמות ד' י"ג), למה הרעותה (שם ה' כ"ב), הצאן ובקר (במדבר י"א כ"ב), והסלע, אי אפשר לי לסבול לך יותר. (דברים ג כו)
...וזהו מה שנראה לי בה, כי בתחלה קבל משה לפני הקב"ה, כי אמר ראה אתה אומר אלי וגו', ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי, והוא אמרו אחרי אשר בחרת לתועלתן של ישראל שתהיה הנהגתן על ידי מלאך, אם נא מצאתי חן בעיניך היה ראוי שתודיעני המלאך מי יהיה, ולא תדבר עמי ברמז ובמסתיר פנים. ואחר שאמר זה שקובל עליו, לא רצה להתפלל ראשונה שילך השי"ת עמהם, להיותו ירא למה שחשש השי"ת שלא יהיה זה סבת כליונם, אבל התפלל בענין שמחמתו תבטל החשש הוא, ואמר "אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכיך" וגו', ופירושו כך, הודיעני אנא את דרכיך, והם מדותיך בענין שאהיה מצד ידיעתי אותם מוצא חן בעיניך, ומספיק להתפלל עליהם ולבטל כל צרה שתבא עליהם מצד עונש חטא מה... ואז השי"ת השיבו פני ילכו וגו', והוא כאמרו אינני צריך להודיע דרכי בשביל זה... (דרוש ד)
ואמרו לי מה שמו - ...ונראה לי שחשש שישאלוהו מאי זו מדרגה נבואתו, כי יש מתנבאים מכח שדים וכו', ורצה לדעת מדרגת נבואתו, מיהו השכל המשפיע בה, ותלה הדבר מענותנותו בשאלת העם, וכן כתב הרמב"ם ששואלים זאת מנביא, והודיעו שהוא עצמו מחוייב ולא אפשרי המציאות ידבר עמו, וכן יאמר לבני ישראל, שאין מציאותו תלויה בדבר אחר... (שמות ג יד)
ויאמר משה - ...דרך ג' הנכון בעיני, שמשה רבינו ע"ה בקש ג' בקשות, כי אחר שאמרו נעשה ונשמע, ומשה הגיע למעלת הנבואה העליונה, רצה להנהיגם בעצמם גם במדבר הבלתי מושגח, וציום על המשכן שיהיו ראויים באמצעותו להדבק בה', ומשה ינבא שם ולא על ידי מלאך, ואחרי העגל השחית החסד הזה, ומשה מתפלל עבורו ב"ראה אתה אומר אלי" וגו'... ואחר כך שאל "הראיני נא את כבודך", לפי שאמר לו לעתיד ואדעך בשם, שאל ממנו ראיית הכבוד, שיראנו בנבואתו כבודו וגדלו, לא מהותו, ואלו הנמצאים כולם מעשה ידיו לכבודו, ובקש הדרכים בשם ידיעה, כי יושגו בשכלו, והכבוד בלשון ראיה, כי סדר הנמצאות טבעם וקשרם ישיג רק בנבואה, ואמר לו אני אעביר כל טובי - מדותי ותארי, וחנותי - אחון וארחם את ישראל אם ראוים... (שם לג יב והלאה)
למה הרעות - בראות משה שיבא העונש, התחכם שהצטער על עצמו, כדי שה' יחלה פניו לעבור על חטאת העם, ויהיה זה סבה למחילתם. (במדבר יא יא)
רפא נא - ומתפלה קצרה זו למדנו גם כן שהיה משה בן בית, שבראשי דברים שואל מאדוניו. (שם יב יג)
ואם ככה את עושה - ואם אתה השלם נמנע משלמות ההנהגה הראויה מאתך, ותנהיגם ככה באופן חסר כהנהגת נקבה בשבילי ולכבודי, ולא תשתף אחרים עמי כדי שלא לפגם בכבודי. הרגני - כדי שתוכל למנות אחרים, שעל ידם תהיה הנהגת העם שלמה... (שם שם טו)
אני ה' - ארחמך, כי דברת מרחמים על בני, או לא אמעיט בשביל זה גדר נבואתך באספקלריא המאירה, כי אני דובר בך. או: לישראל אתהפך ממדת הדין למדת הרחמים, ולהיפך לפרעה... (שמות ו ב)
ויט משה את מטהו - ה' חלק כבוד למשה, ואמר לו שבנטיית ידו בלבד יבא הארבה, ומשה חלק כבוד לקונו, ונטה במטה ה'. (שם י יג)
...וכשאמר משה הראני נא את כבודך, בקש לעמוד על אמיתת הכבוד הזה, ואמר הקב"ה "וראית את אחורי", ובפרק קמא דברכות אמר רבי חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, מלמד שהראה לו הקב"ה קשר של תפילין, פירוש שהראה לו הכבוד אשר אינו אמיתת הכבוד, וזה הראה אל משה, אבל עצם אמיתת הכבוד, והם עצם התפילין עצמם, דבר זה לא הראה לו כלל, וזה שאמר "ופני לא יראו", הוא אמיתת הכבוד, כפי מה שהוא, וזהו התפילין עצמם, רק הקשר שנקשרים בבעל התפילין, ודבר זה הראה למשה, כי ישראל קשורים ודבוקים בו, אבל אמיתת הכבוד כפי מה שהוא לא ראה... (באר הגולה באר ד)
למה הרעות - ...אכן הכונה על פי דבריהם ז"ל, שאמר הקב"ה למשה בני סרבנים וכו', ועל זה בא מאמר משה למה הרעות, פירוש השלכת עלי הרעה הזאת לסבול רעות בניך, ואחר שקבלתי היה מן הראוי למצא חן בעיניך ליתן לי עזר לישא עמי בעול הגדול... ואמר זה משה לצד שראה כי בקש שלא יתן להם בשר ולא יהרגם, כבמדרש בסמוך, ולא מצא חן בעיני ה' לקבל תפלתו, גם ראה המסובב מהם שהם גרמו לו מיתה במדבר, וכמה ענפי היגון אשר סובב לו מהם... (במדבר יא יא, וראה עוד משה-וישראל)
ואצלתי - להראותו כי ה' נתן בו כח שיוכל שאת משא כל העם, וכשמאן חזר ונטל ממנו מה שבאים לשאת עמו... (שם שם יז)
ועתה - כדי שאמצא תמיד חן, הודיעני נא את דרכיך - דרכי ההנהגה ומדותיך, כדי שאלך בהם ואדעך - לידע האמיתיות בעניני האלקות, ואשיג כל חכמת האלוקות וסודות חכמתו, הנהגתו והשגחתו. כי עמך - ואל תאמר שחטא ישראל מעכב, כי הם משתוקקים להשראת שכינה, כמו שכתוב ונצבו איש פתח אהלו וגו'. ויאמר פני ילכו - השיב שנבואתו תמשיך באספקלריא מאירה... והמלאך ילך רק לירושת הארץ. ואמר אם אין פניך הולכים - גם לירושת הארץ, אל תעלנו. גם את הדבר הזה - ילך עמם בעבור זכותו, וגם יעלהו במדרגות, עד שיהיה ראוי מצד שמו ועצמותו שתקשר בו ידיעת ה'. הראני נא את כבודך - נראה שכבוד ה' היא הבריאה כולה, ובקש להשיג כמה שיכול מזה. ויאמר - הודיעו שיש ג' דברים להשיג, אפשרי, בלתי אפשרי, ואפשרי מצד אחד... (שמות לג יג, וראה שם עוד ומשה-ידיעה)
ואת תדבר - על דברות שלצורך שעה, ובשיר השירים רבה שמשה נמשל לאשה שאינה מתביישת לבקש מבעלה הרבה פעמים, שבשביל בניו מבקשת, כך משה, ומשום הכי כתב לשון נקבה. (דברים ה כד)
...נאמר בנסע הארון ויאמר משה קומה ה' וגו'... הארון לא נסע ולא נח על פי מצוות משה, ואף על פי כן ציוה עליו משה שיסע וינוח, כאילו העשוי כבר חייב עדיין להיעשות, והרי כאן ביטוי להזדהות הגמורה של האדם עם רצון ה', מי שהגיע לדרגה זו מקבל את רצון ה' כאילו יצא מרחשי לבבו... (במדבר י לה)
במדרש מי אנכי וגו', כי השי"ת הבטיח אנכי ארד וכו', (וקשה מה התשובה על זה), כי משה רבינו ע"ה שטען כל כך, אף כי ידע מעצמו התשובה מי שם פה לאדם, והפשוט נראה, כי רצה לברר זה מפי השי"ת עצמו, שאין השליחות רק מהשי"ת, בלי תערובת כח משה רבינו ע"ה, כי היה עניו וירא שלא יהיה חס ושלום קלקול על ידי שנעשה על ידי בשר ודם, וזה שאמר שהבטיחו "אנכי", ועל ידי שהשיבו השי"ת כי אהיה עמך, וגם מי שם פה וכו', מזה ניתווסף בירור וידיעה גמורה שיוכל להיבטל מכל וכל, שיהיה מעשה השי"ת בעצמו, דכתיב ואשלחך וגו'... (שמות תרל"ב)
במדרש אש שלמעלה שורף ואינו אוכל וכו', שרמז לו הקב"ה כמו שהסנה אינו אוכל, כך לא יכלו בני ישראל במצרים, פירוש שהראה לו שהשיעבוד והיסורים במצרים הוא בהשגחה עליונה, והיסורים שבאים מלמעלה הם רק לטובה, שורף ואינו אוכל, והענין הוא כמו שכתוב בזוהר הקדוש, דיש אשא תכלא ועליה אשא חוורא, ומשה רבינו ע"ה היה דבוק באשא חוורא, ולכן אמר למה הרעותה וגו', אבל השי"ת הראה לו כמו שכתוב ואתם הדבקים וגו' חיים כולכם, שיעברו זה האש וישארו בחיים... (שם תרמ"ט)
...אבל מעשה האדם נוגע מה שלמעלה מהשגתו, וממילא יוכל להיות שינוי בשורש האדם, ואם כן לא יוכל אדם לדעת זה כלל... וכן במשה אמר למה הרעותה, ודאי לא היה יכול לצייר חס ושלום על רעת ישראל, והשי"ת השיבו אני ה', שכל הויות על ידי רצוני, אם כן לא שייך קושיא והירהור, וכן ציוהו לומר לבני ישראל אני ה', לידע שגם גלות מצרים רק על ידיו יתברך, כי כל הויות ממנו יתברך, ולא שמעו וגו' מקוצר רוח, כי כשהיו בגלות לא היה נגלה זה... (שם וארא תרל"א)
...כי הנה נודע בזוהר הקדוש פירוש למה הרעותה, שמשה רבינו ע"ה היה למעלה מהטבע, ולא היה יכול לסבול ולראות כלל דבר רע בעולם, ועל זה התרעם לפני הבורא למה הכניס בני ישראל במקום תערובת טוב ורע, והשי"ת השיבו, כי לאשר האבות בכחם נכנסו לתקן פרצה זאת, נשבע להם כי זרעם יגמרו את עבודה רבה זו... (שם שם תרל"ז)
...והנה יש לומר שמשה במאמר למה הרעותה ידע בעצמו שמדבר שלא כהוגן, אך לא היה יכול לסבול צרת ישראל והפקיר את נפשו, ואפילו העולם הבא שלו עבור ישראל, ומעשהו זה של משה היה לרצון לפני אבינו שבשמים ית"ש, והתעורר לעומתו מקור הרחמים על ישראל, אף על פי שאינם כדאי, ולא הגיעה זכותם וזכות אבותם לזה, ולפי זה יתפרש הכתוב עתה תראה, כי מאחר שמסרת נפשך על ישראל נתעוררו עליהם רחמים רבים ממקור הרחמים, ויזכו למה שלא זכו האבות, ותהיה ההנהגה בשם הוי"ה, ובשם זה יתחדשו אותות ומופתים בנסים נגלים... (שמות וארא תרע"ה)
...ויש לפרש, שמשה רבינו ע"ה חשב שהוא בעצמו אשם בזה, והיינו דמשה רבינו ע"ה שכינה מדברת מתוך גרונו, וכתיב (ישעיה נ"ה) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם, כי דבורו של הקב"ה עושה רושם, וכענין שכתוב בדבר ה' שמים נעשו (תהלים ל"ג), כן היה צריך הדיבור להיות עושה רושם לטוב בלב פרעה, וגדולה מזה איתא בספרים הקדושים, אשר אף בצדיקים הגדולים נמצאת מדה זו, אשר בדיבורם עושים רושם, להכניע לב עושי רשעה ולהטותם לדרך ה'... ומשה רבינו ע"ה חשב קל וחומר הדברים שדיבור השכינה שמדברת מתוך גרונו, היה צריך לעשות רושם לטוב בלב פרעה, ואם לא ישלחם, כמו שכתוב ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, מכל מקום יכנסו הדברים ויכשכשו בתוך מעיו, ויקל עליהם עולו במקומם, אף שלא ישלחם, ועל כל פנים לא ירהב עוז בנפשו להרע עוד יותר. אלא ודאי הוא, מחמת שהוא אינו ראוי לשליחות הזאת, על כן חשב שנפגם הדבור בעברו בתוך פיו ואבד את כחו... (שם תרע"ח)
...ומעתה תתבאר התשובה עתה תראה אשר אעשה לפרעה, שאיננה דברי נזיפה, אלא אדרבה, עתה שמסרת את נפשך כנ"ל תראה וגו', כי ביד חזקה וגו', היינו על ידי מסירת נפש זכית לבחינת חיה, ומעתה תהיה היציאה על ידי נסים נגלים, מה שלא היה זה מקדמת דנא, וטרם שדברת והפקרת את נפשך כנ"ל, שעדיין לא היתה לך בחינת חיה, לא היה בכחך לעשות נסים נגלים... ויש להוסיף ולומר, דהנה לכאורה יקשה לדרכנו מהא דאמרו ז"ל עתה תראה, אבל אין אתה רואה במלחמת ל"א מלכים, דמשמע לכאורה שהיה זה לעונש, ולפי דרכנו אדרבה הרי נתעלה על ידי מאמרו כנ"ל.
ויש לומר דהנה זה עצמו שבקש משה רבינו להכנס לארץ ולא נענה בתפלתו, ולפי הנגלה היה זה גרעון למשה, אבל בזוהר הקדוש, שאדרבה, שמעלת משה רבינו ע"ה היתה גבוהה ממעלת ארץ ישראל, וכניסתו לארץ ישראל היתה נחשבת גרעון אליו. ויש להסביר זה גם לפי דרכנו הנ"ל, שמשה רבינו ע"ה זכה לבחינת חיה, והיא בחינה בלתי מלובשת בכלי הגוף, ובשביל זה היתה הנהגתו על ידי נסים נגלים בלתי מלובשים במשטרי הטבע. והנה מהות ארץ ישראל היא הנהגה מלובשת בטבע, שצריכין לחרוש ולזרע... (שם תרע"ט)
...וכשאני לעצמי הנני אומר באימה ליישב כל הפרשה על פי דברי הזוהר הקדוש הנ"ל, ונאמר דהשליחות לפניהם והעליה בקרבם שני ענינים הם, דהשליחות לפניהם היא כענין שכתוב "וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה", וכענין שכתוב, (מלאכי ג') "הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים", וברש"י שם, שולח מלאכי לבער את הרשעים, ואם כן גם כאן בפרשת משפטים שכתוב, "הנה אנכי שולח מלאך לפניך", היינו מלאך שלוח לפניהם לגרש את שבע האומות, וכמו שכתוב מפורש, "לשמרך בדרך ולהביאך", אבל עמהם בקרבם היה השי"ת בכבודו ובעצמו, וכמו שפירשתי בפסוק "כי אהיה עמך", היינו שיהיה עמו תמיד... ואם כן אין זה של שליחות המלאך סתירה להעליה בקרבם... אבל כאן שנאמר לו "ושלחתי לפניך מלאך" וגו', דמסיים "כי לא אעלה בקרבך", התרגש משה, ולאו על רישא דקרא ושלחתי לפניך התרגש, דזה אינו חדשות, דהיינו הך דבפרשת משפטים, אלא על סיומא דקרא "כי לא אעלה בקרבך", ולא ישאר לו אלא מלאך שלוח לפניהם, בזה התרגש ואמר "ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי", היינו עמי במחיצתי בקרב העם הזה. ונענה על זה, שנאמר לו "פני ילכו והניחותי לך", ובאשר לא נאמר אלא והניחותי לך, דמשמע משה לבדו ולא בקרב העם כולו, חזר ובקש "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה", ובתרגום, אם לית שכינתך מהלכא ביננא, כי על הליכת השכינה עמו כבר נענה, ומה לו לבקש עוד, אלא שהבקשה היתה בקרב העם כולו... והבטיחו הקב"ה גם על זה... אך באשר לא היו ישראל עדיין כל כך נרצים, וכאמרם ז"ל דארבעים יום האמצעיים היו בכעס, ועוד שפשע העגל שמור לדורות, על כן נצרך לזה לי"ג מדות של רחמים, וזה שאז בעת הזכרת י"ג מדות אמר ילך נא ה' בקרבנו, והנה זה שנשאר לדורות, כמו שכתוב (במדבר ל"ה ל"ד) "כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל", ובספרי שם, אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם, ואפילו בגלות. (שם תשא תרע"ח)
...ואם כן אם לא ניתנה לו מדרגה עליונה זו, לא היה פרעה מרשיע כל כך, אבל מאחר שנתעלה משה בנבואתו להיות למעלה מכל הנביאים שקדמוהו, ונבואתו היתה יוצאת מסדר העולם... וכאשר הוא בא בנבואה כזו לפרעה, ומכל מקום לא שמע, על כן נתגאה עוד יותר יוצא מסדר עולם להכביד עליהם כל כך עולו... ואם כן התאונן משה, למה גדלהו בנביאות עד שנעשה כל כך במדרגה עליונה, שפרעה תהיה לו יניקה ממנו להתגאות ולהרשיע עוד יותר, ומוטב שלא ניתנה לו מדרגה עליונה זו, יהיה בא אל פרעה בכח נביא פשוט, ולא גרם לו להתגאות כל כך ולהכביד עולו. אך באמת גם זה היה לצורך ישראל, כי באשר פרעה הרשע יוצא מהסדר הוצרך להביא עליו מכות גם כן יוצאות מהסדר, והיה נגוף למצרים ורפוא לישראל, עד שהשיגו ישראל מדרגה עליונה יוצאת מגבול וסדר העולם, ועל כן זכו לאמור שירה בלשון אז... (שם פסח תרע"ד)
...וצריך להבין, למה לא אמר לו חטא זה בשעה ששאל מה שמו וגו'. ובאמת משה רבינו לא שאל מה שמך, רק אמר "ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם", והיינו שישראל ישאלו... אך ענין השאלה מה שמו הוא, כיון שידוע שישראל היו משוקעים בקליפת מצרים כעובר במעי אמו, ונצרך להופיע בהם אור, ועל זה אמר ואמרו לי מה שמו, היינו באיזה שם יופיע בהם האור, ועל זה אמר לו השי"ת אהי"ה אשר אהי"ה... והנה משה רבינו ע"ה האיר בלבו אור אהי"ה בשלימות, וכמו ששמעתי מרה"ק זצוק"ל על פסוק וראית את אחורי וגו', ואמר שהפירוש שאחר המעשה השיג משה רבינו את כל העומק, והיינו עד המחשבה, פני קודם המעשה, לא יראו, שלא יוכל להשיג את העומק כי מאד עמקו מחשבותיו. ומשה רבינו שזכה למדרגתו משנולד, ואחר כך כשראה משה רבינו ע"ה שעדיין לא נגאלו, ואדרבה ומאז באתי וגו', תלה הדבר בחסרונו, שמקודם זכה לראות, ועתה נתקלקל שאינו כדאי לראות ולהשיג מעשה ה', ובאמת הוא מפני שהוא קודם המעשה וההתגלות, ולכן לא האיר לו עוד, והוא שתלה בחסרונו שאל למה הרעותה למה זה שלחתני, כיון שידעת שאוכל להתקלקל... ועל זה אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין וכו', שהאבות לא אמרו לי מה שמך, והשיגו רק באספקלריא דלא נהרא, והוא על בחינת מהימנותא שלימתא, כאמור, ולא הרהרו אחר מדותי, ואתה אמרת לי מה שמך בתחלה ועכשיו וכו'... שמות וארא ב)
במדרש איתא, מה תצעק אלי, הדא הוא דכתיב ותגזר אומר ויקם לך, אמר רבי לוי, כשם שהקב"ה מצוה למשה ומדבר עמו, כך היה משה מצוה, כביכול, לפני הקב"ה... נפלאים דברי המדרש, משה יגזור וה' יקיים, משה ידבר וה' יעשה, איך זה אפשר כי משה יצוה את ה'... זה אחד מן הדברים התמוהים והמופלאים שקשה להבין, וכשמוצאים ומרגישים מעט את רגש הדבר, לא יקשה כלל. המאמין הגדול בה' המרגיש השגחתו, כי מלא כל הארץ כבודו, ומשגיח הוא על הכל, אצלו מורגשת ביותר מציאותו יתברך וקרבת אלקים בעולם, ותפלתו יוצאת מקרבו יותר בטוחה, כי יודע הוא, שהיא מגעת אל ה'. האדם שאינה מבוררת אצלו כל כך האמונה, אף שהוא מאמין במציאות ה', אבל מכיון שאמונתו אינה בהירה, תפלתו אינה כל כך בטוחה, כי כל מה שמבוררת אצל האדם האמונה, קוננת ומושרשת יותר בנשמתו, מרגיש הוא ביותר הוית אלקים בעולם, ושתפלתו נשמעת אצלו. וישנם רגעים כאלה בימי חיי האדם, בשעת צרה גדולה, שאין לו מוצא ממנה, שאז מתעורר הוא כלו, מתמלא בבהירות האמונה ואינו מפיל תחנונים ומבקש כעני בפתח בפסוקי דרחמי, אנא ה' הושיעה נא, אלא יוצאת ממנו שאלתו ובקשתו בבחינת דרישה כעין צווי במפגיע, הושיעה ה'! וזה נובע מבהירות האמונה וההרגשה במציאותו והויתו בעולם, ושיד ההשגחה בכל... (חלק ב עמוד קצד, נכון כסאך מאז)
עתה תראה - וכמו כן באמת שאלת משה הלא היתה כולה מצד הרחמים, ולו לא היה משה רבינו טוען למה הרעות, לו לא ניגש אל ה' לתבוע משפטן של בני ישראל, כי אז לא היה כלל אותו משה רבינו שהיה צריך להיות, ובאמת כי זהו אשר מסיים שם במדרש, (ש"ר ה' כ"ז) באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע במשה, וכיון שראה הקב"ה שבשביל ישראל הוא אומר, לא פגעה בו מדת הדין, ואף על פי כן ויאמר ה' אל משה עתה תראה וגו', מכאן אתה למד שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ. אמנם כן, כמו שאצל אברהם אבינו היה זה מצד מדת החסד שלו, כן במשה רבינו היה זה מצד מדת הרחמים שלו, אלא שכל התביעה על משה רבינו ע"ה היתה, כי אם רק באופן שאלתו, על הלשון הקשה שהרגישה התורה בשאלתו, הוא אשר כתב רש"י להלן: דבר אתו משפט על שהקשה לדבר, על קשיות הלשון בלבד היתה כאן הטענה, הוא אשר אמרו חז"ל (יבמות קכ"א) וסביביו נשערה מאד, מלמד שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה... (דעת תורה שמות ו א)
...אולם כבר הזכרנו לעיל את הגילוי הגדול של חסדו יתברך על בעל התשובה, וכיון שראה משה רבינו ע"ה כי הועילה תשובת ישראל ותפלותיו של עצמו, ונתכפר החטא על כל פנים במקצת, למד עוד יותר את עוצם חסדיו יתברך, וגדלה דבקותו בו יתברך עוד למעלה למעלה, על כן חשב שיוכל לעלות עוד אל שלמות ההכרה והדבקות, והתפלל על זה, והשיבו הקב"ה לא תוכל וגו', כי לא יראני האדם וחי, אבל וראית את אחורי, הראה לו קשר של תפילין, שהוא ענין אהבת הקב"ה לישראל, (כרז"ל בברכות ו'). זה היה יכול משה רבינו ע"ה להשיג אז, וזוהי בחינת השגת י"ג מדות הרחמים, שלמות הכרת רחמיו וחסדיו יתברך לעמו, והזכרת י"ג מדות היא בחינת תפלה עליונה מאד, וענין תפלה זו היא השאיפה הפנימית ביותר לגילוי שלמות חסדו יתברך... ועל זה אמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה שהוא ראוי לכך, כי משה רבינו ע"ה כל עצם פנימיותו היתה שאיפה לגילויו ולדבקות שלמה בו. ומפורש בתורה, שיחד עם קבלת לוחות שניים נתגלו למשה רבינו ע"ה י"ג המדות... ויש לדייק מזה שקבלת לוחות שניים היתה בבחינת גילוי י"ג מדות הרחמים, והיינו שנתחדשה אז בחינה חדשה בענין קבלת התורה, שתאפשר קבלת התורה אפילו למטה ממדרגת גן עדן... אחר חטא העגל נתחדשה בחינה חדשה של קבלת התורה, קבלתה מבחינת חיצוניותה של התורה, על ידי עשיית מעשה המצוות באופן החיצוני, אפילו שלא לשמה, והאדם יעמול בעבודתו יתברך כדי להכניסה אל הפנים... זו היא הבחינה החדשה אשר הורידה משה רבינו ע"ה בתפלותיו ובדבקותו, שפתח פתח חדש, שנוכל להתחיל עבודתנו מבחוץ ולבא לפנים... (חלק ב עמוד צא, מדות הרחמים)