משה   והמצרי

(ראה גם: משה-ופרעה)

 

ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ויך את המצרי ויטמנהו בחול... וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרג את משה, ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר. (שמות ג יא)

זהר:

וירא וירא הכל ברוח הקודש, הסתכל וראה, ומשום זה הסתכל בו והרג אותו, (כלומר שהרגו בהסתכלותו בו, ועל כן נאמר פעם שנית וירא), והקב"ה סובב הכל, (כדי שמשה) ילך אל אותו באר, כמו שהלך יעקב אל אותו הבאר שכתוב, וישב על הבאר... (שמות רט, ועיין שם עוד)

וזהו המצוה להפריש ערי מקלט למי שהרג, משום שאותו המצרי שהרגת במצרים, שבו היה נחש הקדמוני וכל המחנות שלו, שהיו סובבים אותו, והרגת אותו לפני זמנו, ולא יראת מרודפים שלו, שבכמה מקומות רדפו אחריך כמה נשים בנעוריך, שהן (הקליפות) נעמה אגרית לילית אוכמא, והקב"ה נתן לך ערי מקלט להנצל מהן, ובהם שערי תשובה... (משפטים שעז, ועיין שם עוד)

מכילתא:

שם האחד אליעזר, כי אלקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה, רבי יהושע אומר אימתי הצילו המקום, באותה שעה שאמר לו דתן מי שמך לאיש שר ושופט עלינו וגו', וישמע פרעה את הדבר הזה, אמר תפסו את משה, והעלוהו לבימה וכפתוהו, והניחו הסייף על צוארו, באותה שעה ירד מלאך ונדמה להם כדמותו של משה, תפסו את המלאך והניחו את משה, עשאן המקום כתים כתים אלמים חרשים וסומים, והיו אומרים לאלמים היכן הוא משה, ולא היו מדברים, ולחרשים ולא היו שומעים ולסומין ולא היו רואין, כענין שנאמר ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם, או מי ישום אלם וגו', לכך נאמר כי אלקי אבי בעזרי. (יתרו פרשה א)

פרקי דרבי אליעזר:

...ויגדל משה ויצא אל אחיו, ויצא משה במחנה ישראל וראה מצרי שהכה אחד מבני הקהתי, שהיה מאחיו משבט לוי, שנאמר (שמות ב') מכה איש עברי מאחיו, התחיל מקלל אותו, ונטל בחרב שפתיו והרגו, וטמנו בתוך מחנה ישראל, שנאמר (שם) ויטמנהו בחול, ואין חול אלא ישראל, שנאמר (הושע ב') והיה מספר בני ישראל כחול הים... (פרק מח)

אבות דרבי נתן:

בני אמי נחרו בי, זה משה שהרג את המצרי, שנאמר (שמות ב') ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וירא איש וגו', ויפן כה וכה וירא כי אין איש. מה תלמוד לומר כי אין איש, מלמד שהושיב לו משה סנהדראות של מלאכי השרת, ואמר להם אהרוג את זה, אמרו לו הרוג, וכי בחרב הרגו, והלא במאמר הרגו, שנאמר (שם) הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי, מלמד שהרגו בשם. (פרק כ א)

מדרש רבה:

...פעם אחת הלך נוגש מצרים אצל שוטר ישראל, ונתן עיניו באשתו שהיתה יפת תואר בלי מום, עמד לשעת קריאת הגבר והוציאו מביתו, וחזר המצרי ובא על אשתו, והיתה סבורה שהוא בעלה, ונתעברה ממנו, חזר בעלה ומצא המצרי יוצא מביתו, שאל אותה שמא נגע בך, אמרה לו הן, וסבורה אני שאתה הוא, כיון שידע הנוגש שהרגיש בו, החזירו לעבודת הפרך, והיה מכה אותו ומבקש להרגו, והיה משה רואה אותו ומביט בו, וראה ברוח הקדש מה שעשה בבית וראה מה שעתיד לעשות לו בשדה, אמר ודאי זה חייב מיתה, כמו שכתוב (ויקרא כ"ד) ומכה אדם יומת, ולא עוד אלא שבא על אשתו של דתן, על כך חייב הריגה, שנאמר (שם כ') מות יומת הנואף והנואפת. והיינו דכתיב ויפן כה וכה וגו', ראה מה עשה לו בבית, ומה עשה לו בשדה. וירא כי אין איש, כי בן מות הוא, רבי יהודה אומר כי אין איש שיקנא להקב"ה ויהרגנו, רבי נחמיה אומר ראה שאין מי שיזכיר עליו את השם ויהרגנו, ורבנן אמרי ראה שאין תוחלת של צדיקים עומדות הימנו ולא מזרעו עד סוף כל הדורות, כיון שראה משה כך, נמלך במלאכים, ואמר להם חייב זה הריגה, אמרו לו הן, הדא הוא דכתיב וירא כי אין איש, שילמד עליו זכות. (שמות א לג)

ויך את המצרי, במה הרגו, רבי אביתר אמר הכהו באגרוף, ויש אומרים מגריפה של טיט נטל והוציא את מוחו, רבנן אמרי הזכיר עליו את השם והרגו, שנאמר הלהרגני אתה אומר. ויטמנהו בחול, שלא היה שם אלא ישראל, טמנו בפניהם של ישראל שנמשלו לחול, אמר להם אתם משולים כחול, מה חול הזה אדם נוטלו מכאן ונותנו לכאן ואין קולו נשמע, כך יטמן הדבר בפניכם ולא ישמע, וכן אתה מוצא שלא נשמע הדבר אלא על ידי עברים, שנאמר ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים, זה דתן ואבירם... (שם שם לד)

ויאמר מי שמך לאיש וגו', רבי יהודה אומר בן כ' שנה היה משה באותה שעה, אמר לו עדיין אין אתה ראוי להיות שר ושופט עלינו, לפי שבן ארבעים לבינה, ורבי נחמיה אמר בן מ' שנה היה, אמר לו ודאי שאתה איש, אלא שאי אתה ראוי שר ושופט עלינו... וישמע פרעה, שעמדו דתן ואבירם והלשינו עליו, ויבקש להרוג את משה, שלח פרעה והביא סייף שאין כמותה, ונתנה י' פעמים על צוארו, ונעשה צוארו של משה כעמוד השן ולא הזיקתו, שנאמר (שיר ז') צוארך כמגדל השן. 

ויברח משה מפני פרעה, אמר רבי ינאי וכי אפשר לבשר ודם לברוח מפני המלכות, אלא בשעה שתפסו את משה וחייבוהו להתיז את ראשו, ירד מלאך מן השמים ונדמה להם בדמות משה, ותפשו את המלאך וברח משה. אמר ר' יהושע בן לוי נעשו כל הסנקליטין שהיו יושבין לפני פרעה מהם אלמין מהן חרשין מהן סומין, והיה אומר לאלמין היכן משה, ולא היו מדברים, לחרשים ולא היו שומעין, לסומין ולא היו רואין, זה שאמר הקב"ה למשה מי שם פה לאדם, מי שם פה לפרעה שאמר בפיו הביאו את משה לבימה להרגו, או מי ישום אלם, מי שם הסגנים אלמים חרשים וסומין שלא הביאוך, ומי עשה עצמך פקח שתברח, הלא אנכי ה', שם הייתי עמך, והיום אני עומד לך. (שם שם לה ולו)

מדרש תנחומא:

מי היה איש מצרי, אביו של מגדף, שנאמר (ויקרא כ"ד) והוא בן איש מצרי, מכה איש עברי, בעלה של שלומית בת דברי, כיצד היה אותו נוגש עשוי על ק"כ אנשים, והיה מוציא אותן למלאכתן לקריאת הגבר, ומתוך שהיה רגיל להוציאן היה נכנס ויוצא לבתיהן, ראה לשלומית בת דברי שהיתה יפת תואר שלימה מכל מום, נתן עיניו בה, עמד בשעת קריאת הגבר והוציאו מביתו, וחזר אותו מצרי ובא על אשתו, והיא סבורה שהוא בעלה, חזר בעלה מצא המצרי יוצא מביתו... ראה משה ברוח הקדש מה עשה באשתו והיאך היה מכהו, אמר לו לא דייך שאת ענית את אשתו, אלא אתה מכהו, כעס על המצרי, ויפן כה וכה, ראה שענה אשתו והיה חוזר ומכה את בעלה, וירא כי אין איש, שהוא חייב מיתה, ויך את המצרי, במה הכהו... (שמות ט, וכנ"ל במדרש רבה)

שוחר טוב:

...אבל הקב"ה הציל את משה מחרב פרעה, שנאמר (שמות י"ח) כי אלקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה, אמר רבי ינאי, כתיב (שם ב') ויברח משה מפני פרעה, וכי אפשר לו לאדם לברח מן המלכות, אלא בשעה שתפשו פרעה וחייבו להתיזו ראשו קהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה, שנאמר (שיר ז') צוארך כמגדל השן, זה צוארו של משה, אמר רבי אביתר, ולא עוד אלא שנפלה החרב על צוארו של קוסטינר והרגתו, שנאמר (שמות י"ח) ויצילני מחרב פרעה, לי הציל, ולקוסטינר לא הציל... (מזמור ד)

ילקוט שמעוני:

ויהי מקץ שנים חמש עשרה לבא בית המלך, היא שנת שמונה עשר ליום הולדו, ויתאו הילד אל אביו ואל אמו וילך אליהם, ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, ויהי כראות האיש המוכה את משה וינס אליו לעזרה, כי האיש משה נכבד וגדול בבית פרעה, ויאמר אליו, בי אדוני, האיש המצרי הזה בא הלילה אל ביתי ואסרני, ואל אשתי בא לפני, ועתה מבקש את נפשי לקחתה, ויהי כשמע משה הדבר הרע הזה ויחר אפו מאד, וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול, ויצל את העברי מיד מכהו... (שמות פרק ב, קסו)

...שלשה דברים נתן משה נפשו עליהן ונקראו על שמו... נתן נפשו על ישראל ונקראו על שמו, שנאמר לך רד כי שחת עמך, והא עם ה' הם, שנאמר והם עמך ונחלתך, ואומר עם ה' אלה ומארצו יצאו, אלא לפי שנתן נפשו עליהן שנאמר, ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, נקראו על שמו...

ויפן כה וכה אמר רבי חנינא מצרי שהכה את ישראל חייב מיתה שנאמר ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי (סנהדרין נ"ח)... ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ראה שאין גר וצדיק עומד ממנו, דבר אחר למלאכים המקיפין אותו שאל אם ראוי להרג, דכתיב זה בכה וזה אומר בכה, דבר אחר אמר לפני הקב"ה אם כן הורגין בניו, איה ה"כה" שאמרת לאברהם, דבר אחר, למה תאמר כה בסיני, כה תאמר לבית יעקב... הלכו ואמרו לפרעה מבזה הוא על פורפירא שלך ועל עטרה שלך, אמר להם יערב לו, הוא מסייע לשונאים, מיד בקש להרגו, רב נחמן אמר על הכל ערב לו, עד שאמרו ליה אינו בן בתך, ורבנן אמרי על הכל לא הקפיד עד שאמרו ליה שופך דמים הוא והרג את המצרי.

וירא איש מצרי, המצריים היו נוגשים וישראל היו שוטרים ומצרי ממונה על עשרה שוטרים, והשוטר ממונה על עשרה מישראל, נמצא הנוגש ממונה על ק"י בני אדם. חד זמן קרן (השכים) נוגש גבי שוטר, אמר ליה זיל כבוש עישוריתך, אזל למיכנש עישוריתא, שחקה לו אשה, אמרה דהדיין גברא דידי יצא, והבעל הטמין עצמו אחרי הסולם, כיון דסבר שיצא בעלה נכנס וקלקל עמה, הפך לאחוריו וחמתיה... (שם קסז)

לקח טוב:

ויפן כה וכה, אלו ישראל שנאמר כה יהיה זרעך (בראשית ט"ו), דבר אחר ויפן כה, ראה כת מלאכי השרת מכה ומכה, אמר להם כלום יצא מזה צדיק, אמרו לו לאו, וירא כי אין איש, מיד הכהו... (שמות ב יב)

ילקוט ראובני:

כי שבעתים יוקם קין, הוא משה, שהיה לו ז' שמות, והרג המצרי שהוא גלגול קין, וגם יתרו היו לו ז' שמות, כי כשהרג המצרי בשם המפורש בשם מ"ב כדי להעלות נפשו, ואז נדבק ביתרו ונתגייר וכפר בע"ז, אבל לבלעם לא רצה להמיתו בשם המפורש, רק בחרב טמא... (בראשית)

הוי כד שלטין על דינא אחזין בעלמא, ומיתה ועוני ודא הוי רזה דהיפוך משה שמה, וקטל למצרי, דאתמר ביה ואמר לי מה שמו מ"ה וגו', היפך ליה בגוונא דא מ"ה ל"י מצרי דמזלזל בשמי, ואמר מה שמו, מה יכול למעביד ליקטל ביה.

משה הרג את מצרי בשם תכה"ו, הוא פנים של ש-די וזהו לראות מהר"ה בתפאר"ת עוז"ך וגו' לתקן עולם במלכות ש-די, והוא שם ע' מע"ב שמות, וזהו כשאמר משה לרשע למה תכה רעך, השיבו הלהרגני אתה אומ"ר כאשר הרגת את המצרי, רוצה לומר על ידי שהזכיר לו תיבת תכ"ה שבו הרג המצרי... (שמות)

דע כי כל זרעו של הבל כולם נתחייבו מיתה ולכך הרגו קין להבל, ואמנם משה הרג למצרי קודם זמנו, וחטא בזה ונתחייב גלות, וזהו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמ"ה, אותיות משה. (משפטים)

תרגום יונתן:

ויפן - ואיסתכל משה ברוח קודשא בתרין עולמיא והוא לית גיור דעתיד למיקום מההוא, וקטל ית מצריא וטמן יתיה בחלא. (שמות ב יב)

ואיסתכל משה בחכמת דעתיה ואיתבונן בכל דר ודר והא לא קאים מן ההוא מצראי גבר גיור ולא דעביד תתובא מן בני בנוי עד עלמא, ומחא ית מצראי וטמריה בחלא. (שם)

רמב"ן:

הלהרגני אתה אומר - מכאן אנו לומדים שהרגו בשם המפורש, לשון רש"י, ומדרש רבותינו הוא, ואני תמיה אם כן מי הגיד לרשע כי משה הרגו, אולי סמך ידו עליו ויקללהו בשם ה', וזהו ויך, או מפני שנפל מת לפניו פחד משה שיעלילו עליו, וקברו בחול, וראה אותו עושה כן, וידע שהוא הגורם, או חשב שהרגו בחרב, כי לא ראה רק קבורה... (שם שם יד)

חזקוני:

ויך - מצא בו דין מות, כבן נח המאנס את אשתו של זה, ולא צריך התראה כדנפקא לן מ"הנך מת על האשה אשר לקחת". (שם שם יב)

רבינו בחיי:

ויך את המצרי - ראוי היה משה מששת ימי בראשית לעשות המעשה הזה להרוג את המצרי, כי כחו של מצרי הוא כחו של קין, שהוא מצד הטומאה, ודע כי הכאה הזאת בלשון היתה, כי המית אותו ברוח שפתיו, וכן דרשו ז"ל... ושם המפורש של מ"ב אותיות היה, ויש בכתוב התעוררות על זה, וכן אמר דוד ע"ה (תהלים מ"ד), בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו, ואמר זה על מ"ב אותיות, ועל זה נאמר (שם קמ"ח) כי נשגב שמו לבדו... (שם, ועיין שם עוד)

ספורנו:

וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו - ומצד האחוה התעורר להנקם. (שם שם יא)

אלשיך:

כי אין איש - בנדרים איתא שהעברי היה דתן, ומשה פנה אל שניהם, דתן ואבירם, וראה שבשניהם אין חשיבות, והיה נבוך, כי אם אין העברי ראוי אולי יגלה עליו, ובכל זאת הכה המצרי. (שם)

מהר"ל:

כי אין איש - לצאת ממנו שיתגייר, ובן הישראלית כבר יצא ממנו, וכיון שנולד באיסור, אין לו זכות בו, ועוד שהיה מקפיד רק אם טוב יוצא ממנו. והקשה הרא"ם ואם היה טוב יוצא ממנו לא היה ממיתו, והרי חייב מיתה, ותירץ מפני שמשה ידע כל זה רק ברוח הקדוש ולא בעדים, ואם כן אותה נבואה שמחייבת מיתה היתה מצלת אותו אם רואה לו זכות. (גור אריה שם יב)

מי ישום אלם - הקב"ה מקרב הנסים אל הטבע ככל האפשר, שאינו מבטל הטבע אלא בהכרח, לפיכך אם לא היה מלמדו לדבר, והיה פרעה נעשה אלם שלא נתאמץ בהריגתו, היה זה שינוי הטבע לגמרי, שלא יהיה מתאמץ בהריגתו, ונעשו משרתיו חרשים, שחשבו שאמר רק להכין להריגה, ולא שציוה על כך, אמנם משה לא היה סומך על הנס שיהיה בורח, שאין להעלות על הדעת שהם עורים ולא יראה, עד שראה שנעשה צוארו כשיש והקב"ה עמו, ואז ברח. (שם ד יא)

של"ה:

בענין שהבדיל משה שלש ערי מקלט, ומצאתי דבר נאה בקונטריס האריז"ל, למה בחר משה להבדיל ג' ערי מקלט, מאחר שאינם קולטות עד שיבדילו ג' אלו שבארץ ישראל, ומכח מה שכתב הרב ז"ל יתורץ קושיא זו, ויתורץ גם כן מה שייכות יש לפסוק וזאת התורה אשר שם משה להפרשת ג' ערי מקלט, וזה לשונו, אז יבדיל משה ג' ערים וגו', רז"ל שאלו למה הבדילן, הואיל ואינן קולטות עד שיבדיל הג' שבארץ ישראל, ותירצו. אך הסוד הוא, כי משה עשה זו כדי לתקן עצמו בם, לפי שהרג את המצרי בלא זמנו, והיה שוגג, כי נראה לו דמצוה קא עביד, הירדן מזרחה שמש, ראשי תיבות משה לנוס שמ"ה אותיות משה, אשר ירצח את רעהו, כי קין אחיו היה, וזה הוא שאמר מכה איש עברי מאחיו, כי המצרי המכה היה מקין אחיו, רוצה לומר הרע שבו, ואמרו כי נפש קין בא במצרי, ורוחו ביתרו, ונשמתו בקרח, אלא שלקח מקח רע בעצמו במחלוקותיו, ויתרו היה מעורב, וכשנברר הרע נתגייר, ובסוף הענין כתיב וזאת התורה אשר שם משה, פירוש משה שם זה לעצמו. עד כאן לשונו. ולעניות דעתי נראה, שמשה רבינו ע"ה קיים בעצמו הא דתנן חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות, עוד תנן רבי נהוראי אומר הוה גולה למקום תורה, על כן כשראה משה רבינו ע"ה שיש בו חובת גלות, הוזהר מאד בדברי תורה, והיה גולה למקום תורה, כי מקומו הוא מקום תורה. (תורה שבכתב ואתחנן)

אור החיים:

מכה איש עברי מאחיו - הביט בו שהיה מהצדיקים, כי היו אז רשעים בישראל, ולקמן אמר שני אנשים, ולא כתוב מאחיו... (שמות ב יא)

הכתב והקבלה:

מכה איש עברי - לשון הכאה סתם גם על הכאה שיש בה מיתה, ואם כן בחנם נתקשו המפרשים למה הרגו, כי היה רודף, ויפן כה וכה - אם אין ישראלי להציל את אחיו המוכה. (שם)

העמק דבר:

מכה איש עברי - הכהו באשר הוא עברי, ולא בשביל עצלות וכדומה. ויפן כה וכה - חפש עצות לקבול על המצרי על שהכהו בחנם, וירא כי אין איש - לקבל טענתו, שכולם בוגדים ושונאי ישראל. (שם)

תורה תמימה:

ויך את המצרי - בסנהדרין נ"ח מצרי שהכה ישראלי חייב מיתה, ולא קיימא לן כן, אלא רק על הז' מצוות נהרגין, ואולי היתה הוראת שעה. (שם)

שפת אמת:

ויצא ביום השני וגו', כי הגאולה היתה בב' בחינות, להכות המצריים ולגאול את ישראל, וביום הראשון תיכף ויך את המצרי, ובודאי איש מצרי היה זה שכל כח המצריים היה תלוי בו, אבל ביום השני לזכות את ישראל לא היה בנקל, ויתכן לומר שעליהם רמז משה רבינו ע"ה באומרו והן לא יאמינו לי, כי הם היו מקטרגים עליו כל הימים... (שמות תר"נ)