משה   ופרעה

(ראה גם: משה-והמצרי, יציאת מצרים, עשר מכות-התראה, פרעה-חזוק לבו)

 

וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה, ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר. (שמות ב טו)

ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה, כי אמר ה' אלקי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי במדבר. ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח... ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו, לכו לסבלותיכם... (שם ה א)

וידבר משה לפני ה' לאמר, הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישעמני פרעה ואני ערל שפתים. (שם ו יב)

כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנו לכם מופת, ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין... ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים, ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן... ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר ה'. (שם ז ט והלאה)

לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה ונצבת לקראת על שפת היאור, והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך. ואמרת אליו ה' אלקי העברים שלחני אליך לאמר שלח את עמי ויעבדוני במדבר, והנה לא שמעת עד כה... (שם שם טו)

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, ואמרת אליו כה אמר ה' שלח את עמי ויעבדוני. ואם מאן אתה לשלח, הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים... (שם שם כו)

ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים ממני ומעמי, ואשלחה את העם ויזבחו לה'. ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך, רק ביאור תשארנה... (שם ח ד)

...ויקרא פרעה אל משה ולאהרן, ויאמר לכו זבחו לאלקיכם בארץ. ויאמר משה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח לה' אלקינו, הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו... ויאמר פרעה אנכי אשלח אתכם וזבחתם לה' אלקיכם במדבר רק הרחק לא תרחיקו ללכת, העתירו בעדי. ויאמר משה הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל ה' וסר הערוב מפרעה מעבדיו ומעמו מחר, רק אל יוסף פרעה התל לבלתי שלח את העם לזבח לה'... (שם שם כא)

וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אלהם חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. העתירו אל ה' ורב מהיות קולות אלקים וברד, ואשלחה אתכם ולא תוסיפון לעמוד. ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרש את כפי אל ה', הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד למען תדע כי לה' הארץ. ואתה ועבדיך, ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלקים. (שם ט כז)

ויבא משה ואהרן אל פרעה, ויאמרו אליו כה אמר ה' אלקי העברים עד מתי מאנת לענת מפני, שלח עמי ויעבדוני. כי אם מאן אתה לשלח את עמי, הנני מביא מחר ארבה בגבולך... ויושב את משה ואת אהרן אל פרעה ויאמר אלהם לכו עבדו את ה' אלקיכם, מי ומי ההולכים. ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו בצאנינו ובבקרינו נלך כי חג ה' לנו. ויאמר אלהם יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם, ראו כי רעה נגד פניכם... ויגרש אותם מאת פני פרעה. (שם י ג והלאה)

וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן, ויאמר חטאתי לה' אלקיכם ולכם. ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו לה' אלקיכם, ויסר מעלי רק את המות הזה. ויצא מעם פרעה, ויעתר אל ה'. (שם שם טז)

ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יוצג, גם טפכם ילך עמכם. ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות, ועשינו לה' אלקינו... ויאמר לו פרעה לך מעלי, השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות. ויאמר משה כן דברת, לא אוסיף עוד ראות פניך.... (שם שם כד)

ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל, ולכו עבדו את ה' כדברכם, גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו, וברכתם גם אותי. (שם יב לא)

זהר:

וידבר ה' אל משה ואל אהרן וגו', רבי יוסי אמר, (על כן נאמר ויצום) אל בני ישראל, שצוה לנהל אותם בנחת כראוי, ואל פרעה, לנהוג בו כבוד. (וארא פב)

אמר רבי שמעון, עתה יש לגלות סודות שהם מתדבקים למעלה ולמטה. מה כתוב, בא אל פרעה, הלא לך אל פרעה היה צריך לומר, מהו בא, אלא שהכניס אותו (את משה) חדרים לפנים מחדרים, אל תנין חזק אחד עליון, שכמה מדרגות משתלשלות ויורדות ממנו. ומי הוא, הוא סוד התנים הגדול. ומשה ירא מפניו, ולא קרב אלא לאלו היאורים, שהם מדרגות שלו, אבל (לתנים) עצמו היה ירא ולא קרב, משום שראה אותו משתרש בשרשים עליונים.

כיון שראה הקב"ה שמשה ירא, ושליחים ממונים אחרים למעלה לא יכלו לקרב אליו, אמר הקב"ה הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, שהקב"ה היה צריך לערוך עמו מלחמה ולא אחר, כמו שאמרו אני ה', (אני ולא השליח), ובארו סוד החכמה של התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו לאלו יושבי על מדין היודעים סוד אדונם. (בא לו)

מכילתא:

ויקרא למשה ולאהרן, מגיד שהיה פרעה מחזר ושואל בכל ארץ מצרים, היכן משה שרוי, היכן אהרן שרוי, ויאמר קומו צאו, אמר לו משה מוזהרין אנו שלא לצאת אלא בפרהסיא, שנאמר ואתם לא תצאו וגו'. דבר אחר, ויקרא למשה ולאהרן, למה נאמר, לפי שהיה אומר לו פרעה לך מעלי, ויאמר משה כן דברת, יפה דברת ובזמנו דברת, לא אוסיף עוד ראות פניך אלא וירדו כל עבדיך אלה, שאין תלמוד לומר אלה, אלא שסופך עתיד להיות בראשם, ולירד בראשונה, אלא מלמד שמשה חלק כבוד למלכות, וכן הקב"ה אמר לו חלוק כבוד למלכות, שנאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל פרעה, צום לחלק כבוד למלכות... ויאמר קומו צאו, אני אמרתי מי ומי ההולכים, ואתם אמרתם בנערינו ובזקנינו נלך, קחו צאו. אני אמרתי רק צאנכם ובקרכם יוצג, ואתם אמרתם גם אתה תתן בידינו וגו', קחו מה שדברתם ולכו, וברכתם גם אותי, והתפללו עלי שתכלה מעלי הפורענות. (בא פרשה יג)

תלמוד בבלי:

...רבי זירא אמר משה לעולם הוה ידע, ודוד נמי הוה ידע (מתי חצות)... וכיון דמשה הוה ידע למה ליה למימר כחצות, משה קסבר שמא יטעו אצטגניני פרעה, ויאמרו משה בדאי הוא... (ברכות ד א)

...וכל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם, והכתיב ויצא מעם פרעה בחרי אף, ולא אמר ליה ולא מידי, אמר ריש לקיש סטרו ויצא, ומי אמר ריש לקיש הכי, והכתיב ונצבת לקראתו על שפת היאור, ואמר ריש לקיש מלך הוא והסביר לו פנים, ורבי יוחנן אמר רשע הוא והעיז פניך בו, איפוך. רבי ינאי אמר לעולם תהא אימת מלכות עליך, דכתיב וירדו כל עבדיך אלה אלי, ואילו לדידיה לא קאמר ליה... (זבחים קב א)

תלמוד ירושלמי:

רבי יודן בשם רבי יצחק אמר בה ארבע שיטין, בשר ודם יש לו פטרון, אמרו לו נתפס בן ביתך, אמר להן אני מקיים עליו, אמרו לו הרי יוצא לידון, אמר להן אני מקיים עליו, אמרו הרי הוא יוצא ליתלות, היכן הוא ואיכן פטרונו, אבל הקב"ה הציל את משה מחרב פרעה, הדא הוא דכתיב ויצילני מחרב פרעה. אמר רבי ינאי כתיב ויברח משה מפני פרעה, ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות, אלא בשעה שתפס פרעה את משה חייבו להתיז את ראשו, וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה, הדא הוא דכתיב צוארך כמגדל השן, זה צוארו של משה, אמר רבי אביתר, ולא עוד אלא שנתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסטנירו והרגהו, הדא הוא דכתיב ויצילני מחרב פרעה, לי הציל וקוסטנר נהרג... תני בר קפרא מלאך ירד ונדמה להן בדמות משה, ותפסו את המלאך וברח משה, אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שברח משה מפני פרעה נעשו כל אוכלוסין שלו אילמין, ומהן חרשין ומהן סומין, אמר לאילמין היכן משה, ולא היו מדברים, אמר לחרשין ולא היו שומעין, אמר לסומין ולא היו רואין... (ברכות סג א)

פרקי דרבי אליעזר:

...וכשבאו משה ואהרן אצל פרעה ואמרו לו כה אמר ה' אלקי ישראל שלח את עמי ויעבדוני, אמר להם פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח, מיד השליך אהרן את מטהו לפני פרעה, ונעשה מיד נחש שרף, מיד קרא פרעה לחרטומים והשליכו מטותם ונעשו נחשים שרפים, מיד רץ מטה אהרן ובלע למטותם... (פרק מח)

מדרש רבה:

ראה משה-והמצרי, שמות א לו.

ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים, למה אמרו שלשת ימים ולא אמרו נלכה נא לעולם, למה אמרו כן, כדי שיטעו המצריים, וירדפו אחריהם בשעה שיצאו, ויאמרו לא גאלם אלא על מנת שילכו ג' ימים ויזבחו לו, והם עכבו עצמן כל כך, וירדפו אחריהם בסוף ג' ימים, ויטביעם בים, למדוד להם במדה שמדדו, שאמרו כל הבן הילוד היאורה וגו'. (שם ג יב)

ויאמרו אל פרעה כה אמר ה' וגו', אמר רבי חייא בר אבא אותו היום יום פרוזבוטי של פרעה היה ובאו כל המלכים כלן לכבדו, והביאו דוראות של עטרות, והיו מעטרין אותו, שהוא יום קוזמוקרטור, והביאו אלהיהן עמהן, משעטרו אותו, היו משה ואהרן עומדין על פתח פלטרין של פרעה, נכנסו עבדיו ואמרו ב' זקנים עומדין על הפתח, אמר להם יעלו, כיון שעלו היה מסתכל בהן שמא יעטרו אותו, או שמא יתנו לו כתבים ואף לא שאלו בשלומו, אמר להם מי אתם, אמרו לו שלוחיו של הקב"ה אנו, מה אתם מבקשים, אמרו לו כה אמר ה' שלח את עמי וגו', אותה שעה כעס ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא היה יודע לשלח לי עטרה, אלא בדברים אתם באים אלי, לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח, אמר להם המתינו לי עד שאחפש בספר שלי, מיד נכנס לבית ארמון שלו, והיה מביט בכל אומה ואומה ואלהיה, התחיל קורא אלהי מואב ואלהי עמון ואלהי צידון, אמר להם חפשתי שמו בבית גנזי ולא מצאתי אותו, אמר רבי לוי משל למה הדבר דומה לכהן שהיה לו עבד שוטה, יצא הכהן חוץ למדינה, הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות, התחיל צווח לבני אדם שעומדים שם, לא ראיתם רבי בכאן... כך אמרו משה ואהרן לפרעה, שוטה, דרכן של מתים לתבען בין החיים, שמא החיים אצל המתים, אלקינו חי הוא, אלו שאתה אומר מתים הם... אמר להם בחור הוא או זקן הוא, כמה שנותיו כמה עיירות כבש... אמרו לו אלקינו כחו וגבורתו מלא עולם, הוא היה עד שלא נברא העולם, והוא יהיה בסוף העולם, והוא יצרך ונתן בך רוח חיים. אמר להם ומה מעשיו, אמרו לו נוטה שמים ויוסד ארץ, קולו חוצב להבות אש... מהעדה מלכין ומהקים מלכין, אמר להם מתחלה שקר אתם אומרים, כי אני הוא אדון העולם, אני בראתי עצמי ואת נילוס, שנאמר (יחזקאל כ"ט) לי יאורי ואני עשיתיני, באותה שעה קבץ כל חכמי מצרים, אמר להם שמעתם שמו של אלהיהם של אלו, אמרו לו שמענו שבן חכמים הוא ובן מלכי קדם, אמר להם הקב"ה לעצמכם קראתם חכמים ולי בן חכמים, שנאמר (ישעיה י"ט) חכמי יועצי פרעה עצה נבערה, איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני בן מלכי קדם, ראה מה כתיב בהן (שם כ"ט), אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה... (שם ה יא)

ויאמרו אלקי העברים נקרא עלינו, אמרו משה ואהרן שמא שנינו אותו הלשון שאמר לנו הקב"ה ואמרנו לו כה אמר ה' אלקי ישראל, ובשביל כך הקשה כנגדינו, חזרו ואמרו אלקי העברים. פן יפגענו, לא היה צריך לומר אלא פן יפגעך, מהו פן יפגענו, ללמדך שנהגו בו כבוד, ללמדך שחייב אדם לחלוק כבוד למלכות. (שם שם יט)

ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן, מהו למה, אמר להם למה ודבריכם למה... לכו לסבלותיכם, אמר רבי יהושע בן לוי שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך, אמר להם פרעה בשביל שאתם פנוים אתם אומרים נלכה נזבחה לאלקינו, לכו לסבלותיכם. (שם שם כ)

הן רבים עתה, אמר להם אם אלף אנשים אתם מבקשים או אלפים הייתי נותן, שמא ס' רבוא אתם מבקשים, לכו לסבלותיכם. (שם שם כ)

אמר לו הקב"ה למשה פרעה הרשע עשה עצמו אלוה, שנאמר (יחזקאל כ"ט) לי יאורי ואני עשיתיני, לפיכך יראה אותך, ויאמר שזה אלוה, פרעה הוה אחד מד' בני אדם שעשו עצמן אלהות והרעו לנפשם... (שם ח ג)

השכם בבקר, למה בהשכמה, אמר רבי ברכיה לפי שהיה פרעה הרשע אומר, ומה בנו של עמרם זה הולך ובא אלינו בכל בקר ובקר, אלא עד שלא יבא אלך ואצא לי מכאן, והקב"ה שהוא בוחן לבבות אמר לו, משה הוי יודע שהרשע הזה כך מחשב בלבו, אלא עד שלא יצא קדם לפניו, לכך נאמר השכם בבקר. ורבי פנחס הכהן ברבי חמא אמר, הדא הוא דכתיב (איוב י"ב) וחנפי לב ישימו אף, לאחר שהקב"ה מצפה לרשעים שיעשו תשובה ואינן עושים, אפילו הם רוצים באחרונה הוא נוטל את לבם שלא יעשו תשובה... כך היה פרעה רוצה לעסוק בתפלה, ואמר הקב"ה למשה, עד שלא יצא לך והתיצב לפניו. דבר אחר השכם בבקר, אמר הקב"ה למשה, הרשע הזה הקשה את לבו בשלשה הראשונות, ומכה ד' קשה היא יותר על הראשונות, לך והזהר אותו, כדי שישלח את עמי ולא תבא עליו המכה. (שם יא ב)

ויאמר ה' אל משה השכם בבקר וגו', הדא הוא דכתיב (איוב ל"ו) הן א-ל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה... היה ניתן כח במשה להשכים ולהתיצב לפני פרעה, והיה מורה דרך לפרעה כדי שיעשה תשובה, שכן כתיב ואמרת אליו כה אמר ה' אלקי העברים וגו', כי בפעם הזאת וגו', למה לא נאמר כאן הנה יוצא המימה, כיון שראה פרעה שבעת שהיה יוצא המימה משה מקדימו בדרך, נמנע שלא לצאת, כדי שלא יפגע בו משה, אמר לו הקב"ה לך אצלו בהשכמה עד שלא יצא מביתו. (שם יב א)

...מהו רעה נגד פניכם, אמר להן דרך הבחורים והזקנים לזבח, שמא הקטנים והטף, מי שאומר דבר זה, אין דעתו אלא לברוח, ולא כמה שאתם אומרים דרך שלשת ימים, לפיכך ראו שאותה שאתם מחשבים שיש בדעתם לברוח, היא תשוב נגד פניכם, שלא תצאו מכאן, הדא הוא דכתיב לכו נא הגברים, אמר לו אם תאמרו לא כן מחשבותינו לברוח, אם כן יאמנו דבריכם לכו נא הגברים כי הטף אינן בני עבודה, למה אתם צריכין להם, אלא כי אותה אתם מבקשים, רעה אתם מבקשים, לעשות לברוח אתם חפצים, לפיכך אינני שומע לכם לכלום, מיד צוה וגירש אותם משם, הדא הוא דכתיב, ויגרש אותם מאת פני פרעה. (שם יג ה)

ויהי בחצי הלילה, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ד) מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, אמר רבי אבהו, מקים דבר עבדו זה משה, שנאמר (במדבר י"ב) לא כן עבדי משה, והיאך קיים, אלא כיון שהביא עליהם מכת החשך, התחיל פרעה צווח, לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יוצג, אמר לו משה, חייך וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה, מהו פרסה, אפילו בהמה שהיא כולה של מצרי ויש בה טלף אחד לישראל, איני מניח אותה... אמר לו פרעה עד מתי אתה נכנס לכאן, לך מעלי, השמר לך את תוסף ראות פני. אמר לו משה יפה דברת, לא אוסיף עוד ראות פניך... ועכשיו קפץ הקב"ה ודבר עם משה, שנאמר עוד נגע אחד אביא על פרעה וגו', כיון ששמע משה שמח ונתגדל, שנאמר (שמות י"א) גם האיש משה גדול מאד, התחיל צווח בפרהסיא, כה אמר ה' כחצות הלילה, יפה אמרת, אל תוסף ראות פני, אני איני עוד בא אצלך, אלא אתה בא אצלי, ושר צבא הזה שעומד עמך, וזה הפרכוס שלך, וכל בני פלטין אלו שלך באין אצלי עמך ומבקשים הימני ומשתחוים לי שנצא מכאן, דכתיב וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר, לא רצה לומר והשתחוית לי, משום כבוד מלכות... (שם יח א)

...כיון ששמע פרעה כך, אמר כמה דברים שמעתי ושתקתי, כיון שהגיע על שפיכת דמים תפסו אותו, והיאך ברח מלפני פרעה, דכתיב (שמות ב') ויברח משה מפני פרעה, אמר רבי ינאי בא הקוסטינר ליתן את החרב על צוארו, וקהתה החרב מעל צוארו שנעשה של שיש... (דברים ב כ)

מדרש תנחומא:

...והיתה בת פרעה מנשקתו ומחבקתו ומחבבתו, ולא היתה מוציאה אותו מפלטרין של מלך לפי שהיה יפה מאד, והכל מתאוין לראותו, כל מי שהיה רואהו לא היה מעביר עינו מעליו והיה פרעה מחבקו ומנשקו, והוא נוטל כתרו מעל ראשו ומשליכו, כמו שעתיד לעשות לו... (שמות ח)

ויברח משה מפני פרעה, העלו את משה לבימה ובקש פרעה להרגו, עשה הקב"ה לפרעה אלם, ולספגנין חרשין, ולספקלטרין עורים, וברח משה מפני פרעה... (שם י)

...ואלו היה אדם עושה מכל אותן המטות שהשליכו ונעשו תנינים היו יותר מעשרה חבילות ועומדין, ובלען מטה אהרן ולא נעבה יותר ממה שהיה, כשראה פרעה כך תמה ואמר, אם יאמר למטה בלע לפרעה ולכסאו הוא בולע, הוא הסימן שאמר למשה בסנה, כשאמר ליה מזה בידך השליכהו ארצה, זה פרעה שנדמה לנחש, יפקד ה' בחרבו הקשה על לויתן נחש בריח (ישעיה כ"ז). כשהיה יוצא משה מאצל פרעה היה אומר אותו רשע, אם יבא אצלי בן עמרם אני הורגו אני צולבו, אני שורפו, כשהיה משה נכנס, מיד פרעה נעשה מטה... (וארא ג)

ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ, אמר רבי שמעון בן יוחי ומה עשה להם, התחיל מחרק עליהם שיניו, ואמר נרפים אתם נרפים, לשון טנוף הוא, ישתחק עצמותיכם, קדשים אתם קדשים, על כן אתם אומרים... (שם ו)

...כל רוחו יוציא כסיל, זה פרעה הרשע, וחכם באחרונה ישבחנה, זה משה ואהרן, שכתוב בהם ויבלע מטה אהרן את מטותם, תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן, אהרן יהא עושה הדברים, אבל אתה עומד כנשיא, שהוא גוזר על הזקנים והן עושין... (שם יב)

מדרש משלי:

ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו, זה משה ופרעה הרשע, שהיו מתנקשין זה עם זה בשפתים, בשעה שעמד לפניו אמר לו מי שלחכם, אמר לו אלקי העברים נקרה עלינו, ומי גרם להם על שנתקשו לפני הקב"ה, לפיכך אף הוא נתקשה להם על ידי משה, שנאמר ברזל בברזל יחד... (פרשה כז)

אותיות דרבי עקיבא:

קו"ף זה משה אבי כל החכמים ואבי כל הנבונים, שהקיף לפני פרעה הרשע כל דברי חכמה וכל דברי בינה וכל דברי ערמה וכל דברי דעה וכל דברי השכל בשבעים לשון, והיו שבעים סופרים יודעי שבעים לשון וכל כתב וכתב עומדים לפני פרעה הרשע, כיון שראו את משה ואהרן שהן דומין למלאכי השרת ורום קומתן כארזי לבנון, וגלגלי עיניהם דומים לגלגלי כוכב הנוגה, וזקנות שלהם כאשכלות תמרה, וזיו פניהם כזיו החמה, ומטה האלקים בידם שחקוק עליו שם המפורש, ומדבר פיהם יוצאים שלהבות, מיד נפל עליהם פחד ורעדה אימה וזיעה ורתת והשליכו קולמסים מידם ואת אגרותם מעל שכמם, ונפלו על פניהם לפני משה ואהרן והיו משתחוים להם... (אות קו"ף וראה עוד בילקוט שמעוני)

ילקוט שמעוני:

ויהי בשנה השלישית ללדת משה, ופרעה יושב על כסאו והגבירה יושבת מימינו ובתיה יושבת משמאלו והנער יושב בחיקה, וכל שרי המלוכה יושבים אצלו, ויהי הם יושבים אל השלחן ויושט הנער את ידו ויקח את העטרה מעל ראש המלך, וישם אותה בראשו, ויבהלו המלך והשרים על זה ויתמהו תמיהה גדולה מאד, ויען בלעם הקוסם אחד מסריסי המלך ויאמר, זכר נא אדוני המלך את החלום אשר חלמת ואת אשר פתר עבדך, ועתה הלא זה העלם מילדי העברים אשר אלקים בקרבם, ומחכמה עשה זאת ויבחר לו את מלכות מצרים... ואם על המלך טוב נשפכה את דמו ארצה בטרם יגדל ויקח את המלוכה מידך, ותאבד תקות מצרים אחרי מלכו. וישלח אלקים מלאך ממלאכים קדושים ושמו גבריאל וידמה כאחד מהם, ויען המלאך ויאמר אם על המלך טוב, יביאו אבן שהם וגחלת אש וישימו אותם לפני הילד, והיה אם ישלח ידו אל השהם דע כי מחכמה עשה זאת ונהרגהו, ואם על הגחלת ישים ידו, דע כי לא מחכמה עשה זאת ונחייהו. וייטב הדבר בעיני המלך והשרים, ויעש המלך כדבר המלאך, ויביאו לו את השהם ואת הגחלת, ויקח המלאך את ידו אל הגחלת ותדבק הגחלת באצבעו וישאה אל פיו ותבער קצה שפתיו ושפת לשונו ונעשה כבד פה וכבד לשון, ויחדלו המלך והשרים מהמית את הילד... (שמות פרק ב, קסו)

ואחר באו משה ואהרן, ויהי כבואם אל שער בית המלך, והנה שם כפירי אריות אסורים שם בכבלי ברזל, ואין איש יוצא ובא מפניהם, לבד אשר יצוה המלך לבדו, וילכו האומנין ויסירו הכפירים בלחשיהם, ויביאוהו. וימהר משה וינף את המטה על הכפירים ויתירם, ויבאו בית המלך, והכפירים באו עמם בשמחה גדולה, כאשר ישמח הכלב אל אדוניו בבואו מן השדה, ויהי כראות פרעה כן, ויתמה על ככה ויבהל מאד מפני האנשים, כי היה תארם כתואר בני אלהים, ויאמר להם המלך, מה אתם רוצים, ויאמרו לו ה' אלקי העברים שלחנו אליך לאמר שלח את עמי ויעבדוני, ויירא מאד מפניהם, ויאמר להם לכו היום ובאו למחר, ויעשו כדבר המלך. והיה אחרי לכתם וישלח פרעה ויקרא אל בלעם הקוסם וינוס וימברינוס בניו המכשפים וכל חרשי מצרים, ויבואו אל המלך ויספר להם המלך את אשר דברו אליו... ויען בלעם אל המלך אין אלה כי אם מכשפים כמונו, ועתה שלח בעדם ויבאו ונבחנה אותם, ויעש המלך כן. (שם פרק ה, קעו)

כי ידבר אליכם פרעה וגו', זה שאמר הכתוב כל רוחו יוציא כסיל, זה פרעה, כיון שהלכו משה ואהרן אצלו, אמר להם תנו לכם מופת, מיד וישלך אהרן את מטהו, באותה שעה שחק פרעה עליהם, אמר להם למה אתם סבורים שבאתם לשחק עלי, איני מתיירא מן הדברים האלו, כל מצרים מלאה כשפים, תבן אתם מוליכים לעפריים, כתם לרקם. ויקרא פרעה אין כתיב כאן, אלא ויקרא גם פרעה, אמר רבי לוי שקרא לאשתו, ואמר לה ראי היאך באו היהודים לשחק בי, מניין, ותתן גם לאישה. מה כתיב ויבלע מטה אהרן את מטותם, הוי כל רוחו יוציא כסיל, זה פרעה, וחכם באחור ישבחנה, זה משה...

כשבאו משה ואהרן עמדו לפני פרעה, והיו רואין שהם דומים למלאכי השרת, ורום קומתן כארזי לבנון, וגלגלי עיניהם דומים לגלגלי חמה, וזקנות שלהם כאשכולות תמרה, וזיו פניהם כזיו החמה, ומטה האלקים בידם, שחקוק עליו שם המפורש, ודבור פיהם כאש שלהבת, מיד נפל פחדם עליהם, והיו ארבע מאות פתחים לפלטרים של פרעה, ועל כל פתח ופתח אריות ודובים וחיות רעות, ולא היתה בריה יכולה ליכנס שם עד שהיו מאכילין אותם בשר, שלא יהו מזיקין אותו, וכשבאו משה ואהרן נתקבצו כולם וסובבים ומלחכין רגליהם, והתחילו ללוותם עד שבאו לפני פרעה, וכל מלכי מזרח ומערב כשראו אותם נפל פחדם עליהם, וזיע ורתת וחלחלה אחז לפרעה ולכל היושבים לפניו, והסירו כתריהם מעל ראשיהם והשתחוו להם. באותה שעה הוצרך פרעה לנקביו ונכנס לבית הכסא, ונזדמנו לו י"ב עכברים והיו נושכים אותו בכל צד מושבו, וצעק צעקה גדולה ומרה, עד ששמעו קול צעקתו כל גדולי המלכות. ואחר כך חזר וישב על כסאו ונתחזק לבו, אמר למשה ואהרן מי אתם ומאין באתם, ומי שגרכם אצלי, אמרו לו אלקי העברים שלחני אליך שלח את עמי ויעבדוני, מיד אמר לא ידעתי את ה', מעולם לא שלח לי אגרת שלום ולא הביא לי דורון. (שם פרק ז, קפא)

ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו, היה פרעה הולך בלילה ומסבב בכל שוק ושוק, ואומר היכן הוא משה, והיכן הוא דר, והיו בניהם של ישראל משחקים בו ואומרים לו, פרעה להיכן אתה הולך, והוא אומר להם למשה אני מבקש, והם אומרים כאן הוא דר, ומשחקים בו, עד שעמד עליו. אמר קומו צאו מתוך עמי, אמר לו משה וכי גנבים אנו, הקב"ה אמר לנו לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, אמר לו בבקשה ממך קומו צאו, אמר לו משה למה אתה מטריח הרבה, אמר לו שאני בכור ומתיירא אני שמא אמות, אמר לו משה, אל תתיירא, לגדולה מזו אתה מתוקן... אמר לו ומבקש אתה לכלות את המכה הזו ממך, אמור, הרי אתם ברשותכם, הרי אתם עבדיו של הקב"ה. התחיל פרעה צווח לשעבר הייתם עבדי, אבל עכשיו הרי אתם בני חורין, הרי אתם ברשותכם, צריכין אתם להלל להקב"ה שאתם עבדיו, שנאמר הללויה הללו עבדי ה'... (שם פרק יב, רח)

דבר אחר, איום ונורא זה פרעה, שהיה קוזמוקרטור, שנאמר מושל עמים ויפתוהו, ממנו משפטו ושאתו יצא, זה משה שגדל בתוך ביתו, שנאמר ויהי לו לבן, ועמד והביא עליו עשר מכות. (חבקוק פרק א, תקסב)

...פרעה אמר יאור לי ואני עשיתיני, אני הוא שבראתי את עצמי, הודיעו הקב"ה שהוא אנוש, אמר לו הקב"ה למשה, הנה יוצא המימה, לצרכו ולדרכו בבקר, אחוז בו והודיעו שהוא בשר ודם, מה עשה משה, אחז בו, אמר לו הנח לי שאעשה צרכי, ואחר כך אדבר עמך, אמר לו משה, יש אלוה שעושה צרכיו, לפיכך אמר לו השכם בקר, והודיעו שהוא בשר ודם. (תהלים ט, תרמו)

לקח טוב:

דבר אחר ואחר באו משה ואהרן, אחרי שנכנסו כל המלכים, דא"ר חייא בא אבא איטום פרוס של פרעה היתה באותו היום, היו כל המלכים באים ומעטרים אותו, באו והודיעו להם שני זקנים עומדים בפתח פלטין שלך, אמר להם יש בידם עטרות, אמרו לאו, אמר להם אם כן יכנסו באחרונה, לכך נאמר ואחר באו משה ואהרן. (שמות כ א)

מדרש הגדול:

ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים, מיכאן שמשנין בדברי שלום. ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, הודיעו הקב"ה שכבר נמנע ממנו התשובה, ושאינו משליח, ואף על פי כן שילחו לו, כדי להודיע לבאי העולם, שבזמן שהקב"ה מונע התשובה מהחוטא, אינו יכול לשוב, אלא ימות בעונו שעשה בתחלה ברצונו. (שמות ג יח ויט)

...אמרו לו לפרעה שני זפוטיים עומדין על פתחך, כסבור פרעה שמא באו ממדינות רחוקות באו והביאו לו דורון, יבאו ויראו בגדולתו, אמר להן יכנסו, נכנסו משה ואהרן כשהן עטופין בטליותיהן, ומקלותיהן בידיהן, ולא נתנו לו שלום ולא סיפנוהו, באותה שעה היתה לו בושה גדולה, נשא עיניו וראה אותן, אמר הכלב אני כי באו אלי הללו במקל, אמר להם, משלמי אתם, ומי שלחכם אצלי, אמרו לו אלקי העברים, אמר להם וכי יש א-לוה לעברים, מפני מה לא הציל את עמו מידי היום כמה שנים. אמרו לו, הוי יודע שיש לעברים א-לוה, ולא הניחך עד עכשיו אלא למלא סאתו וליפרע מאותו האיש בבת אחת. אמר להן וכי אלקיכם כח וגבורה יש בו יותר ממני, או גדולה ומלכות יש לו יותר ממני, בכמה מדינות הוא שולט, בכמה עיירות הוא מולך... אמרו לו אלקינו אינו כענין שאתה מספר, אלא כוחו וגבורתו מלא עולם, קולו חוצב להבות... הוא יצר את כל העולם כולו ומלך על כולו תחלה, והוא ממליך מלכים ומלכותו לא תפסק לעולם ולעולמי עולמים. אמר להם הואיל וכן הוא, המתינו לי עד שאחקור בבית גנזי בדלסדקור שלי, לפי שאין מלך בעולם שלא שיגר לי כתב ודורון, ואם אמת אתם אומרים עכשו אמצאנו באגרות שלי... (שמות ה א)

למה משה ואהרן, אמר להם מפריעים אתם את העם ומבטלין אותן ממלאכתם, לכו לסבלותיכם, והוציאן למשה ולאהרן, באותה שעה אמר לשומרים ולפרקבטילין אימתי נכנסו שני זפוטיים הללו, אני הורג אתכם, והיו משה ואהרן נכנסין ויוצאין ואינן רואין אותן, וצוה פרעה והרג את כל השומרים. (שם שם ד)

תרגום יונתן:

ואמר ה' למשה למא אנת מסתפי חמי דכבר שוית יתך דחילא לפרעה כאילו אלהא דיליה, ואהרן אחוך יהא נביא דילך. (שמות ז א)

רש"י:

נתתיך אלהים לפרעה - שופט ורודה לרדותו במכות ויסורין. יהיה נביאך - כתרגומו, מתורגמנך... (שם)

ויצא מעם פרעה בחרי אף - על שאמר לו אל תוסף ראות פני. (שם יא ח)

רמב"ן:

...והנכון עוד שנפרש כי ירמוז גם לפעמים הראשונים, יאמר כבר ידעתי מכם כי בטרם אתם יראים ובאחרית אתם מורדים, כי לעולם טרם סור מכם המכות אתם יראים את ה', כאשר עשיתם בצפרדעים ובערוב, ותשובו ותמרו את פי ה', וכן יעשו לעולם, ומפני זה לא הזהירו עוד בשובו, אבל התפלל עליו בארבה על דעת כדי שיוסיף לחטא. (שם ט ל)

גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות - אלא אמר משה דבר זה על מנת להעשות ולא עשה כן כלל, אבל הם דברי חיזוק, ויאמר כי תכבד מאד יד ה' עליו ועל עמו, עד כי גם זבחים ועולות וכל אשר לו יתן בעד נפשו, ובאמת כי כאשר אמר להם וברכתם גם אותי, היה נותן ברצונו כל מקנהו לכפר עליו, אבל לא עלה על דעת משה לעשות זבח רשעים תועבה, כי ה' חפץ דכאו, לא לכפר עליו, רק להענישו ולנער אותו ואת כל חילו בים... (שם י כה)

ויתן ה' את חן - ...ויש אומרים כי בעיני העם עם מצרים, ולא אמר בעיני פרעה ובעיני עבדיו, כי השם אמץ את לבו כנגד משה, ודבר לו שלא כהוגן עתה פעמים, כי רצה ה' שיבא אליו וישתחוה לו כבא אדם אל שונאו, כי כל זה גדולה ומעלה למשה... (שם יא ג)

רבינו בחיי:

אלקי העברים נקרא עלינו - יש לתמוה, אחר שהשיב להם פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו, לא ידעתי את ה', למה היו חוזרין משה ואהרן לומר אלקי העברים נקרא עלינו. אבל הענין כי השי"ת אמר תחלה ובאת אתה וזקני ישראל וגו', ואמרתם אליו ה' אלקי העבריים נקרא עלינו, ובכאן אמרו לו כה אמר ה' אלקי ישראל וגו', הזכירו לו השם המיוחד כמו שנצטוו, וכאשר השיב פרעה לא ידעתי את ה', אז נזכרו כי פרעה היה יודע שם אלקים, שהוא אדון העולם ומנהיגו, כי יזכירנו בדבריו תמיד, אחרי הודיע אלקים אותך וגו', אבל לא ידע שם המיוחד, ועל כן אחר שהשיב לא ידעתי את ה', חזרו ואמרו לו אלקי העברים נקרא עלינו שהוא א-ל ש-די, מלשון מקרה ופגע, ועל כן פירשו המקרה פן יפגענו בדבר, כי אמר להם השי"ת בפסוק ואמרתם אליו ה' אלקי העבריים נקרה עלינו, כי המקרה הוא כולל מה שהם אומרים עכשיו פן יפגענו... (שם ד ג)

אברבנאל:

בלכתך לשוב - אמר לו שלא יבטח במטה, כי אינו צריך לו, וגם אינו צריך להחניף לפרעה, אבל גם שלא יחשוב כי פרעה ירא מפניו, כי אני אחזק את לבו. (שם ד יא)

התפאר עלי - כי פרעה רצה לנסותו בזה, אם יכול גם להסיר המכה, מה שלא יכלו החרטומים לעשות. (שם ח ה)

ואנכי אהיה עם פיך - כשיצטרך, שיכנסו דבריכם בלב פרעה, ולא יתקומם עליכם ויגרשכם. (שם ד טו)

ספורנו:

ויצום אל - מינם לשרים, כמו ויצוהו דיהושע. אל - כמו על, להוציא - מינם לשרים להוציאם, וישראל ופרעה ישמעו בעל כרחם. (שם ו יג)

אלשיך:

ולא ביד חזקה - נתן טעם על שיאמר לו דרך ג' ימים נלך וגו', ולא שיאמר לו שישלחם ביד חזקה, ואם לא ישלח ה' ידו החזקה, כי אז לא היתה אשמת סירובו מספיקה לשלוח כל המופתים, כי איך ישלח לגמרי את כל עבדיו, ועוד טעם ושאלה אשה - ואם יאמרו שהולכים לגמרי לא ישאילום. (שם ג יט)

ראה נתתיך אלהים לפרעה - שינה עכשו לומר אלהים לפרעה, ולא לאהרן, ועל אהרן אמר "יהיה נביאך", ולא יהיה לך לפה, כי מתחמץ לב משה על כבוד אלקים וביזוי שלוחו על ידי פרעה, על כן אמר לו מעתה אתה לו כאלקים ואהרן הנביא, ואם כן רק מבזה שלוחך. אתה תדבר את כל אשר אצוך - ועל מה שילך אליו תמיד בחנם, אמר לו שדי לו שיקבל לזה תמיד ציווי מלפני ה', ועל הליכת אהרן אמר וישלח את בני ישראל, די לו שעל ידי זה יצאו. (שם ז א)

והמטה - ואל תירא בהראותך אליו כשהוא מסתתר ביאור, כי יפחד מהמטה שבידך... ומפני כבוד המלך אמר לו בפעם הראשונה שבכל קבוצת מכות בא אל פרעה, בסתר, ואחר כך כשהעיז פניו אמר לו במכה שניה שיתרה בו בפני עבדיו, ולא יחוש לכבודו. (שם שם טו)

כלי יקר:

מי ומי - פרעה אמר לו שילכו אלה ההולכים גם בכל מקום, והביטו ימין ושמאל וראו מי ומי ההולכים, ומשה השיבו נלך - אנו הולכים ופורשים מהנהוג בכל מקום, כי חג ה' - לא רק לזבח אלא גם לשמח, ולכך צריך גם בני הבית, או נלך לשמח בבנינו, והשיבו רעה נגד פניכם - אינכם הולכים כלל לשמוח, כי אם לבטל הוראת כוכב רעה, ואין לכם לצרך את ה' לזה, וגם אין לקחת הטף. (שם י ח)

אור החיים:

הן בני ישראל - הקל וחומר הוא, כי בני ישראל הם בכל זאת בעלי אמונה, ומכירים מלכות שמים, והבשורה טובה בשבילם, וכל זה אינו בפרעה, ואילו היה כח בדברי משה להכריח את פרעה לשמע, כל שכן שהיו בני ישראל שומעים על אף קוצר הרוח, ועוד יאמר פרעה, אם אלקי העברים שליט, מדוע לא ירפאהו בדבורו. ועוד אהרן נשלח רק אל בני ישראל, ואל פרעה דבר משה בעצמו, הגם שאמר ויאמרו אל פרעה, כי אהרן עמו ושותק, וזה שאמר "ודבר הוא לך אל העם", "וידבר אהרן", וכאן דייק "בני ישראל לא שמעו אלי", ובפרעה אמר "ואיך ישמעני". (שם ו יב)

ולא ישמע אליכם - מוסיף שיבא זמן שיסרב פרעה לשמע כלל, ויאמר לו לך מעלי וגו', ואז הגיע הזמן לנטות ידי במכת בכורות, ואז והוצאתי וגו'... (שם ז ד)

התפאר עלי - כונת משה להראותו אשר יפליא ה' לחבב ידידיו, ומזה יחליט בדעתו כי מהנמנע שיעזבם ה' בשום אופן, כי מדרך המוסר, כאשר ישאל עבד מרבו, הלואי שישיג עשותו לו, לא שיתנה עליו באיזה זמן מסוים, ובלבד שלא יקדים ולא יאחר, ואמר משה, בא וראה ההשגחה הנכונה ושלמות החבוב, שאעתיר לה' ואומר אליו בתפלתי כי יעשה הדבר בעת שאקבע לו... וקשה כי הגם כי נפש רשע איוותה רעה, זה דוקא בדבר שאינו ניכר לאדם אלא במושכל, אבל כזה אין לך אדם שיחפוץ שיתעכב בסכנת מות, אלא הטעתו עין שכלו בראותו זריזותו של משה, חשב כי משה הכיר שקרב זמן קץ המכה, והערים בדעתו כי יחפץ פרעה למהר להסיר המכה, ולכן סבל צער אותו הזמן לידע הדבר אם מרמה אותו, ואמר למחר. אלא שלדרכנו אין אנו צריכים לזה, כי רצה לבחן התפארות משה שאמר למתי וגו', שאין מדה זו אפילו בעובד לכוכב ולמזל, ואמר למחר, שפירוש שיתפלל עכשיו כי למחר יסיר, להגדיל הנסיון, והשיב למען כי תדע כי אין וגו', שיקבל תפלתנו בתנאים... (שם ח ה)

בא אל פרעה - בכל מקום שאמר בא אל פרעה יכוון שיכנס אל טרקלין שלו בלא שאילת רשות, הגם שהיו לו כמשפט המלכים שומרי הבית, אף על פי כן יעול (יכנס) בלי שאלת רשות, וכן היה עושה, כאמרם ז"ל... ומצאתי ראיה לדבריהם, ממה שאמר לו פרעה "השמר לך אל תוסף ראות פני", למה הוצרך להתרות במשה, היה לו לצוות על עבדיו שומרי הבית שלא יניחוהו להכנס... (שם ט א)

השכם - ג' מצוות נצטוה, א' שילך בהשכמה, ב' שיתייצב לפניו, היינו שלא ירכין ראשו וקומתו כדרך העומדים לפני גדולים, כי כבר עשאו רבון ושליטו עליו, והוצרך לצוותו, כי מטבעו של משה להרכין ראשו מעט כדרך השפלים. עוד רמז לו כי פרט זה שאמר לו התייצב לא בכל מקום יסור מעליו ההכנעה, אלא לפני פרעה. (שם ט יג)

ואתה ועבדיך - הזכיר העבדים, להיות שראה כי לא שמו לבם אל דבר ה', והניחו עבדיהם ומקניהם בשדה. ואם תאמר מי גילה למשה שאחר מכת ברד עודם במרדם ולא נכנעו... כבר כתבתי שה' השכילו שיביא מכת בכורות על המצרים, גם כפי מה שפירש בפסוק "ולא ישמע אליכם פרעה", שיגיע עת שלא ירצה עוד לשמע אפילו השליחות, אם כן ידע משה שהגם שיחדלו המטר וכו' לא ישלחו את העם... עוד ירצה להודיע כי ידוע הוא כי דבריהם לא ערמה ותחבולה, כדי שיתרצה משה להתפלל, אלא מלבד פחד לבבם מה' אלקים, ויש בזה להודיע להם כי יודע מחשבות אדם ותחבולותיו. (שם ט ל)

ויפן ויצא - זלזל בו אחר שחזר לסרחונו, וכן פרעה נהג בו כך. (שם י ו)

גם אתה תתן בידינו - לא יבקש זבח מאיש בזוי וטמא, שהרים פיו בקדוש ישראל, אלא שהוא יתן להם מקנה, ויעשוהו לצורך עצמם, ולכן אמר זבחים, הגם שאין מקבלים מנכרי אלא עולות... (שם שם כה)

הכתב והקבלה:

ויצא מעם פרעה בחרי אף - סבל חרונו עד שגמר, כדרך החכם, אמנם כדי לא לתת למשה מדת החרון הסבוהו על פרעה, או נצטוה לנהוג כבוד במלכות, והיה יוצא תמיד לאחוריו, ואחר שאמר לו לא אוסיף עוד ראות פניך, פנה לאחוריו ויצא. (שם יא ח)

מלבי"ם:

ויבקש - ממה שלא אמר ויבקש פרעה את משה להרגו, למדו חז"ל שכבר היה בידו ומסרו לקוסטינר להרגו, ולא שלטה בו החרב. (שם ב טו)

אלכה ואשובה - ה' אמר לו לכה ואשלחך אל פרעה, ואחר כך אמר לו ובאת אתה וזקני ישראל ואמרתם אליו וגו' ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך וגו', שפשטות הדברים מורים שהיה השליחות רק שילך אל פרעה ויתרה בו שישלח את ישראל לחוג במדבר, ופרעה לא ישמע לו, ואז יכה ה' בעצמו את מצרים שלא על ידי משה, ואם כן לא היה שליחותו רק על ההתראה הראשונה שיתרה את פרעה... (שם ד יח)

התפאר עלי - ...אחר שאין אתה מאמין בנסי ה', הלא גם אם אעתיר אל ה' ויסורו הצפרדעים, גם כן תתפאר עלי שלא אני עשיתי זאת, רק שסרו מעצמם במקרה, ועל כן כדי לברר הדבר במופת צריך ג' דברים, א' שיקבע זמן ויסורו ברגע שקבע להם, ב' לך ולעבדיך - באשר עיקר ביאת המכה היה בשבילך, שפרעה התחיל בעבירה תחלה, וצריך שעיקר התפלה יהיה שיסורו ממך, ועל ידי זה יושעו גם עבדיך, ג' רק ביאור תשארנה, שאם יסורו כולם עדיין יתלה הדבר במקרה.. (שם ח ה)

ויפן ויצא - שהנפטר מן המלך הולך לאחוריו, והוא פנה פניו מן המלך ויצא, כיוצא מבית הדיוט. (שם י ו)

לך מעלי - כי לפי דעתו שמלא דבר ה', ומשה מעליל עליו, נפסק השליחות ולא התיירא עוד ממשה, אחר שלדעתו מקיים דבר ה', ומשה אינו שליח עוד רק אומר מדעת עצמו. ויאמר משה כן דברת - שנפסק השליחות, כי עתה אתרה בך התראה אחרונה ולא אוסיף עוד ראות פניך, עד שאתה תבא אלי. (שם שם כח וכט)

העמק דבר:

ויברח משה מפני פרעה - מיותר, אלא שכבר נתפס ועמד לפניו להיות נדון. (שם ב טו)

ואיך ישמעני פרעה - יקבל ממני, אף על פי שיטה אזנו, הואיל ואינו יכול להסביר לו דברי ה' בהיותו ערל שפתים. (שם ו יב)

נתתיך אלקים - יהי כדבריך, שלא אתה תדבר, אבל לא מהיותך נבזה בעיניו, אלא גדול, וחושב שאינו ראוי לשמע מפיך, ונתקיים שכל המשפיל עצמו ה' מגביהו. (שם ז א)

ויעתר - לעיל בצפרדע ולהלן בברד לא כתיב לשון עתר אלא ויצעק, ויפרש כפיו, ועתר משמעו רבוי תפלה, דהיינו משום שלא היה הדין נותן, שהרי גם עתה הטיל פרעה תנאי שלא כדבר ה', ומה שאמר "הרחק לא תרחיקו", אבל משה נהג בחמלה רבה בפרעה ובעבדיו והעתיר לה' שיסיר מהם המשחית... (שם ח כו)

ודברת אליו - בלשון עז יותר מאשר עד כה, באשר כבר הכיר כי דבר ה' אין להשיב, ובכל זאת מתקשה. (שם ט א)

ויפן ויצא - בכבוד, לאחר שהודה. (שם י ו)

ויעתר - הוצרך לעתירה, כי לא הבטיח דבר בפה מלא, ובכל זאת העתיר, כי אפילו אם יבטיח אין בזה ממש, עד שיכלו סימני המכות. (שם שם יח)

בחרי אף - אם היה בכעס, איך חלה עליו רוח הקודש, אלא נראה דלא רצה לשמע כלל מאמרם, ועל זה אמר שיצא בחרי אף. (שם יא ח)

שפת אמת:

ד' לשונות... ואיך ישמעני פרעה, פירוש שלא היה יכול פרעה לקבל דברו של משה רבינו ע"ה רק באמצעות בני ישראל, שהיה להם קצת שייכות אליו, שהיו משועבדים תחתיו, ועל זה קרא משה לעצמו ערל שפתים, שבודאי צריך להיות דיבור הצדיק עולה עד גבוה מעל גבוה ויורד עד למטה מטה... והוא הדבר שדברנו בשם הזוהר הקדוש, שהדיבור היה בגלות, והיה העצה על ידי אהרן, שהוא היה לו קצת שייכות בגלות, אף ששבט לוי לא עבדו, היו משועבדים קצת. (שמות וארא תרל"ז)

שם משמואל:

...ויש להבין משה עצמו איך הרהיב עוז בנפשו לאמרו לא אוסיף עוד ראות פניך, שמא יצטרך עוד לבא אליו בשליחות ולהביא עליו עוד מכות או על כל פנים מאמר אחד, וכמו שהיה באמת, שנתבקש לאמור לו מאמר כחצות הלילה וגו', אלא שכביכול נכנס בפלטין של פרעה, אבל משה שלא ידע שכן יהיה איך אמר לא אוסיף עוד ראות פניך, ואם משה סמך עצמו שבודאי יעשה ה' ככה כדי שלא ימצא משה בדאי, זה קשה מן הראשונות, שמשה יטריח את המקום כביכול להכנס למקום טומאה בלי צורך גבוה. ובפשיטות יש לומר, דהנה רש"י הביא מה שאמרו ז"ל בעמדו לפני פרעה נאמרה לו נבואה זו, על מאמר כה אמר ה' כחצות הלילה, ואינו מובן למה לא הביא זה על מאמר השי"ת עוד נגע אחד וגו'... ואם כן ידע משה שיש להביא על פרעה עשר מכות, ותשע כבר הביא עליו, ואם כן לא נשאר רק נגע אחד, הוא מכת בכורות, ואז מוכרח להתקיים מקרא הנאמר בפרשת שמות, "ואחרי כן ישלח אתכם" וגו', ועל כן אין ראיה שקפץ עליו הדיבור בעמדו לפני פרעה, אבל פרשה של כחצות הלילה, זה לא מצינו לו מקודם, ומוכרח לומר, שבמעמדו לפני פרעה נאמרה לו. ולפי זה יש לומר שעל כך סמך משה לומר לא אוסיף עוד ראות פניך, באשר ידע שאין עוד מכות להביא עליו אלא מכת בכורות, ומאמר זה שהוא "עוד נגע אחד", כבר נאמר לו בפרשת שמות, ומאמר כחצות הלילה עדיין לא ידע ממנו, על כן סמך לבו שלא יצטרך לבא אליו.

אך העיקר נראה, שבכוונה עשה משה שבאם יצטרך לשליחות יבא לו הדבור בעמדו לפני פרעה, וזה היה לפועל דמיוני למה שנאמר אחר כך (ויקרא ט"ז) "השוכן אתם בתוך טומאותם", ואמרו ז"ל (יומא נ"ז) אפילו בזמן שהם טמאים, שכינה שרויה ביניהם. (שמות בא תרע"ו)

והנה פרעה שהיו בו רב ניצוצי הקדושה הנקבצים כנ"ל, ובשביל זה עצמו היה לו כח גדול לסרב ולהעיז, והיה נצרך להוציא ממנו את חלקי הקדושה אלו, בכל פעם כשבא משה רבינו ע"ה והתיצב לפניו והביט בפניו, היה מושך ממנו חלקי הקדושה בהבטתו ובכוונתו אליהם כפעם בפעם, ועל כן עם צורך ההתראה היתה ביאת משה רבינו ע"ה אל פרעה מצד עצמה לבדה מילתא רבתא, אבל לא יתכן לבא אליו ולהביט בפניו ולהחריש, ועוד שאין זה כבוד משה רבינו, ומתעתע היה בעיני מצרים ובעיני פרעה, וגם אינו כבוד מלכים, על כן לא בא אליו בלתי עם התראה. והנה ידוע שכל כחות הטבע הם שבעה, ועל כן בשבע המכות הראשונות כבר משך משה רבינו ע"ה את כל חלקי הקדושה שהיו בו בטבע, וכל מה שהיה נכלל במה שהקשה ה' את רוחו ואימץ את לבבו, ובאשר עדיין לא נאמר למשה רבינו ע"ה מענין המתנה הטובה כנ"ל, שעד כה לא נאמרה אלא בלשון אקשה את לב פרעה, או בלשון חיזוק, ולא בלשון כיבוד, על כן חשב, שמעתה אין לו עוד לבא אליו להביט בצורת אדם רשע זה למגן (בחנם), ולזה בא אליו הדבור בא אל פרעה, ולא נאמרה לו בזה שום התראה, ובא לעוררהו שגם עתה מתבקשת הבטתו בפניו, כי אם היה מודיע לו תיכף את ההתראה, לא היה יודע שהכוונה על ראית פניו, שהבטתו מצד עצמה מילתא היא, שהרי חשב שכבר משך ממנו כל לחלוח טוב, על כן נאמר לו בא אל פרעה סתם, ולא פירש לו שום התראה, ובזה רמז לו מה שעליו לעשות בהבטתו בו כנ"ל, ובזה יתפרש בטוב הא ד"כי אני הכבדתי את לבו", כי לולא שנעשו בו עתה חדשות, היינו הכיבוד במתנה הטובה הנ"ל, שהוא כח הכל מצד הקדושה, היה צודק משה רבינו ע"ה בחשבונו, שאין מן הצורך להביט בצלם דמות אדם רשע זה, ואולי היה בזה עוד חשש פגם למשה רבינו ע"ה שמן הדין אסור להסתכל בצלם אדם רשע, אבל מאחר שחדשות נהייתה, שהכבדתי את לבו, כפירוש המדרש הנ"ל שכיבדתיו במתנה טובה, על כן נחוץ מעתה למשוך ממנו גם מתנה טובה זו, למען שיתי אותותי אלה וגו', שבזה יתקדש שם שמים עוד יותר, ואף לדורות הבאים. ונראה שגם פרעה התחיל להרגיש שבהבטתו של משה בפניו מושך ממנו כל לחלוח טוב, וזה היה הענין מה שכתוב "ויגרש אותם מאת פני פרעה", שהיה לו לומר בקיצור ויגרש אותם מביתו, או מאת פרעה, אלא שבא להגיד שהגירושין היו כדי שלא יעמדו בפניו ויביטו בו...

ולפי האמור יש לפרש דברי חכמים וחידותם בש"ס זבחים ק"ב... והכתיב ויצא מעם פרעה בחרי אף, ולא אמר לו ולא מידי... אמר ריש לקיש סטרו ויצא, ומי אמר ריש לקיש הכי, והכתיב ונצבת לקראתו, ואמר ריש לקיש מלך הוא והסבר לו פנים... ויש להבין, הרי הלכה רווחת שחולקין כבוד למלכות בלי שום חולק בכל הש"ס, ומה גם לעשות לו בזיון גדול כזה, שאפילו להדיוט שבהדיוטים אין עושין כן, ועוד מה תועלת היתה בזה, שיהיה כדאי לו למשה רבינו ע"ה לעשות ככה במסירת הנפש. אך לפי דרכנו יש לפרש, דהנה ידוע טעם הזוהר הקדוש בטומאת מת, שכחות הטומאה מתאוין לדבוק במקום שנתרוקן מהקדושה, ועל כן גוי שלא היתה בו קדושה מעיקרא בחייו אין בו טומאה חמורה במיתתו, ועל כן פרעה אף שהיה גוי, מכל מקום אמרנו לעיל שניתנה בו מתנה טובה כח השכלי, ונשמה מסטרא דקדושה, ועל כן במה שמשה רבינו ע"ה בהבטתו בפניו משך ממנו כל אלה, וזה היה בפעם האחרונה, עד שלא נשאר בו עוד שום רושם קדושה, שוב הוה כענין מת ישראל, ולעומת שהיה בו מעיקרא ענין כבוד כנ"ל, שרה בו אחר כך לעומתו כחות בזיון, וזהו שרמזו במה דאמרו סטרו, שפירש"י הכהו מכת לחי, שהיא מכת בזיון. (שם שם תרע"ח)

שעורי דעת:

כשאנו מתבוננים במשא ומתן של משה ואהרן עם פרעה מלך מצרים, נעמוד משתוממים ותמהים, מדוע סבל מהם פרעה את כל הצער והעלבון שהביאו לו תמיד, ולא המיתם בבאם אליו בתוכחות והתראות. כי הלא לא נכנע לרצון ה' ובדבריו לא האמין, וכל אשר עשו לו חשד כי מעשה כשפים המה... ואם נאמר כי נס מן השמים היה, שיסבול מהם ולא ימיתם, הרי נס זה הוא לכאורה גדול משאר נסים ומפלאות שנזכרו בתורה, ומדוע לא נזכר בה הנס הנפלא הזה? ...מתוך ספר התורה אנו רואים, כי פשוט היה בעיני משה ואהרן שאין לו לפרעה לעשות עמהם רעה, ואדרבה, בשעה שכבר פקעה סבלנותו של פרעה אחרי הביאם עליו תשע מכות גדולות ונאמנות, ואמר לו למשה השמר לך אל תוסף ראות פני וגו', קצף עליו משה ויצא מעם פרעה בחרי אף...

וכשמתבוננים אנו בכל המשא ומתן שהיה להם למשה ואהרן עם פרעה, רואים אנו כי גם ביניהם התנהל משא ומתן מדעי, להבין ולהכיר את דרכי הנהגת הבורא ב"ה ואת כחות כל עניני הבריאה עד כמה ישלטו ואם יש מעצור להם, ולכן לא ראתה התורה הקדושה איזה נס בזה שלא המיתם, כי בהכירו את כחם הגדול לא-לוה לא היה די לו להמיתם ולסלקם מן הדרך, אלא רצה למצא את שורש הכח הזה, מבלי שיצטרך להודות במציאות ה' וביתר יסודות האמונה אשר הורוהו על ידי כל הנסים והנפלאות, וכמפורש בתורה שבהתראת כל מכה הובהרו לו לדעת יסוד מיסודות האמונה... ואף שהיו כאן גם כן אמצעי כפיה, שמפני היראה הוכרח להודות לשעה, אף על פי כן התחזק תמיד ומצא תואנות לישב הדברים מבלי שיתנהג העולם אך ורק על פי רצון הבורא ב"ה, ולכן לא היתה תפארתו על דרך כזו שימית את המוכיחים ומראים לו דרך האמונה באותות ומופתים, אלא רצה למצא את הכח המראה את כל האותות האלה ולנצח במלחמתו המדעית, ורק אז ינקום מהם... (חלק א עמד קח וקטז, נסים וטבע א)