(ראה גם: אדם-ידיעה, משה-כללי-נבואה-תורה)
קום זקן, הכה לכל הצדדים, בשעה שעלה משה לקבל התורה, מסר לו הקב"ה ע' מפתחות התורה, (שהן ז' ספירות חג"ת נהי"ם, שבכל אחת עשר ספירות והן ע'). כשהגיע לחמשים ותשעה היה מפתח אחד גנוז וסתום, (שהוא יסוד שבע"ס דיסוד שנקרא עטרת יסוד), שלא היה נמסר לו, התחנן לפניו, אמר לו, משה, כל מפתחות עליונים ותחתונים תלוים במפתח הזה, אמר לפניו רבון העולם, מה שמו, אמר לו איתן, וכל איתנים תלוים בו... (משפטים שג, ועיין שם עוד)
שלא לחנם נגלה לך התורה יותר מכל ישראל, ועלתה אליך כהמים של הבאר, שעלו אליך לא אל האבות, ולא לשום אדם, כי הבאר, (שהיא המלכות) מכרת אדוניה, ותורה זו, נאמר עליה ומשם בארה היא הבאר וגו', הבאר היא מלאה ומימיה אינם יוצאים לחוץ, והיא באר מים של התורה, שהוציאה כל המים וכל המים שבעולם נכנסים בה ומימיה אינם יוצאים לחוץ... (שם שעד ועיין שם עוד)
...בלי וא"ו באמצע הוא מט, (היינו) צדיק מט לפני רשע, ומי גרע הזה, הוא אחד מחמשים, כי חמשים שערים ניתנו לך חסר אחד, כמו שהעמידוהו בעלי המשנה, חמשים שערי בינה נמסרו למשה חוץ מאחד, וזהו א' החסר מחמשים ונשאר מט, וזה גרם לך צדיק מט לפני רשע, מי הוא רשע, זה סמאל, וזהו הוא מ"ט מן מטה שלך, שנאמר בו, ומטה האלקים בידי, המטה שלך הוא מטה משה, ומשם זה א' שהיא בינה חוזרת לך, כמו שהעמידוהו במשנה, אלף בינה היא חוזרת לך, בתשובה, ותכנס בין ו"ו ותעשה וא"ו, לקיים בך לישראל, וברחמים גדולים אקבצך, משם והלאה יתקיים בך לא יתן לעולם מוט לצדיק... (שם שפה, ועיין שם עוד)
אלא כך למדנו, מי יכול להכלל ולהשיג מה שגנוז במבוע הזה, (שהוא יסוד), שהרי משה לא גילה זה בימיו, כשגילה סודות עמוקים לישראל, (דהיינו שער החמשים), ואף על פי שהכל היה מתגלה על ידו, אלא באותה שעה שרצה הקב"ה להעלותו לישיבה הקדושה העליונה, ולהסתירו מבני אדם, שכתוב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, היום ממש, (ביום פטירתו), כי ביום ההוא נשלמו ימיו לקרב למקום זה, (לשער הנ'), שכתוב הן קרבו ימיך, קרבו ממש... (תרומה תתפז)
ועוד אמר רבן יוחנן בן זכאי, כמה נצטער אותו האיש, שכתוב בו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, לראות שמש אחד המשמש לפניו, ולא ניתנה לו רשות, שכתוב הראני נא את כבודך, אמר רבן יוחנן בן זכאי הוא שכתוב בו כבוד א-ל, והוא מטטרון שר הפנים... ומה השיב לו, לא תוכל לראות את פני, שהוא שר הפנים, ולא ניתנה לו רשות עד שיצאה נשמתו, לקיים מה שנאמר כי לא יראני האדם וחי... (זהר חדש בראשית שפו)
ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי שלשה דברים בקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו, בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו... בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן לו, שנאמר הודיעני נא את דרכיך, אמר לפניו, רבונו של עולם, מפני מה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו... אלא הכי קאמר ליה, צדיק וטוב לו, צדיק גמור, צדיק ורע לו, צדיק שאינו גמור... ופליגא דרבי מאיר, דאמר רבי מאיר שתים נתנו לו ואחת לא נתנו, שנאמר וחנתי את אשר אחון, אף על פי שאינו הגון, ורחמתי את אשר ארחם, אף על פי שאינו הגון. ויאמר לא תוכל לראות את פני, תנא משמיה דר' יהושע בן קרחה, כך אמר לו הקב"ה למשה, כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה איני רוצה. ופליגא דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, בשכר שלש זכה לשלש, בשכר ויסתר משה פניו, זכה לקלסתר פנים, בשכר כי ירא, זכה לוייראו מגשת אליו, בשכר מהביט זכה לתמונת ה' יביט. והסירותי את כפי וראית את אחורי, אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין. (ברכות ז א)
...רב ושמואל, חד אמר נ' שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר ותחסרהו מעט מאלקים, בקש קהלת למצא דברי חפץ בקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, וחד אמר בנביאים לא קם אבל במלכים קם... (ראש השנה כא ב)
רבי יהושע בן קרחה אומר, לא עשה משה יפה שהסתיר פניו, שאילולא שהסתיר פניו היה מגלה לו הקב"ה מה למעלה ומה למטה ומה היה ומה עתיד להיות, ובאחרונה בקש לראות, שנאמר הראיני נא את כבודך, אמר לו הקב"ה כשבקשתי לא בקשת, עכשיו שבקשת איני מבקש... (שמות פרשה מה ה)
ויאמר הראיני נא את כבודך, נתאוה לעמוד על מתן שכרן של צדיקים ושלותן של רשעים... מה הקב"ה משיבו, לא תוכל לראות את פני, אין פני האמור כאן אלא שלותן של רשעים, כדכתיב (דברים ו') ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו... מה כתוב למעלה, ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך, מדת הטוב ומדת הפורענות, וחנותי את אשר אחון, באותה שעה הראה לו הקב"ה את כל האוצרות של מתן שכר שהן מתוקנין לצדיקים, והוא אומר האוצר הזה של מי הוא, והוא אומר של עושה מצוות, והאוצר הזה של מי הוא, של מגדלי יתומים... ואחר כך ראה אוצר גדול, אמר האוצר הזה של מי הוא, אמר לו מי שיש לו אני נותן לו משכרו, ומי שאין לו, אני עושה לו חנם ונותן לו מזה, שנאמר וחנותי את אשר אחון... (שם ו)
יודיע דרכיו למשה, אמר רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא, אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, הודיעני נא את דרכיך (שמות ל"ג), אמר לו הקב"ה, משה, דרכי אתה מבקש לידע, חייך שאני מודיעך, הוי יודיע דרכיו למשה ולבני ישראל עלילותיו, לא כשם שנאמר (דברים כ"ב) ושם לה עלילות דברים... (תהלים קג)
ויאמר לא תוכל לראות את פני, בקש משה לעמוד על מתן שכרן של מצות, ועל שלותן של רשעים, אמר לו הקב"ה לא תוכל וגו', ואין הלשון הזה אלא לשון שלותן של רשעים, שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו, אמר לו הקב"ה והסירותי את כפי, העולם הזה אני מראה לך מתן שכרן של יריאים, ולעולם הבא אני מראה לצדיקים הטוב שהוא צפון להם, אמר דוד מה רב טובך וגו'... (שמות פרק לג, שצה)
ויאמר הראיני נא את כבודך - ראה משה שהיה עת רצון ודבריו מקובלים, והוסיף לשאול להראותו מראית כבודו. ויאמר אני אעביר - הגיעה שעה שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות, לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר תפלה, שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל הזכרת לי זכות אבות, כסבור אתה שאם תמה זכות אבות אין עוד תקוה, אני אעביר כל מדת טובי לפניך על הצור... (שמות לג יח ויט)
ויאמר לא תוכל - אף כשאעביר כל טובי על פניך איני נותן לך רשות לראות את פני. (שם שם כ)
לא אוכל עוד לצאת ולבא - דבר אחר בדברי תורה, מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה. (דברים לא ב)
את כל הארץ - הראהו את כל ארץ ישראל בשלותה, והמציקין העתידים להיות מציקין לה, עד דן - הראהו בני דן עובדי ע"ז... והראהו שמשון שעתיד לצאת ממנו למושיע... דבר אחר אל תקרי הים האחרון, אלא היום האחרון, הראהו הקב"ה כל המאורעות שעתידין ליארע לישראל עד שיחיו המתים. (שם לד א וב)
מהו זה שביקש משה רבינו להשיג כשאמר הראיני נא את כבודך, ביקש לידע אמיתת המצאו של הקב"ה, עד שיהיה ידוע בלבו כמו ידיעת אחד מן האנשים שראה פניו ונחקקה צורתו בלבו, שנמצא אותו האיש נפרד בדעתו משאר האנשים, כך ביקש משה רבינו להיות מציאות הקב"ה נפרדת בלבו משאר הנמצאים, עד שידע אמתת המצאו כאשר היא. והשיבו ב"ה שאין כח בדעת אדם החי, שהוא מחובר מגוף ונפש, להשיג אמיתת דבר זה על בוריו, והודיעו ברוך הוא מה שלא ידע אדם לפניו ולא ידע לאחריו, עד שהשיג מאמיתת המצאו דבר שנפרד הקב"ה בדעתו משאר הנמצאים, כמו שיפרד אחד מן האנשים שראה אחוריו והשיג כל גופו ומלבושו בדעתו משאר גופי האנשים, ועל דבר זה רמז הכתוב ואמר "וראית את אחורי ופני לא יראו"... (יסודי התורה א י)
...ועל זה נאמר "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים", מחובר למה שיורה עליו הנראה, מפחדו להסתכל באור הנראה, לא שהשם ישיגוהו העינים יתעלה מכל חסרון עילוי רב, ושובח לו ע"ה הדבר הזה, והשפיע עליו הא-ל יתעלה מטובו מה שחייב לו, שנאמר בו "ותמונת ה' יביט". וזכרו החכמים ז"ל כי זה גמול להסתירו פניו תחלה מהביט אל האלקים... (חלק א פרק ה)
...ובאור זה כפי מה שיראה לי, שמשה ע"ה בקש השגה אחת והיא אשר כנה אותה בראיית פנים, באמרו "ופני לא יראו", ויעדהו בהשגה למטה ממה שבקש, והוא אשר כנה אותה בראיית אחור, באמרו "וראית את אחורי", וכבר העירונו על זה הענין במשנה תורה. ואמר הנה כי ה' יתעלה העלים ממנו ההשגה ההיא המכונה בראיית פנים, והעבירו לענין אחר, כלומר לידיעת הפעולות המיוחסות לו יתעלה, שיחשב בהם שהם תארים רבים כמו שאבאר. ואמרי 'העלים ממנו', ארצה בו, כי זאת ההשגה נעלמת נמנעת בטבעה, ושכל אדם שלם עם הדבק שכלו במה שבטבעו שישיג ויבקש השגה אחרת אחריה תשתבש השגתו או ימות, אלא אם ילוה אליו עזר אלקי, כמה שאמר, "ושכתי כפי עליך עד עברי"... (שם פרק כא)
דע כי אדון החכמים משה רבינו ע"ה בקש שתי בקשות, ובאתהו התשובה על שתי הבקשות. הבקשה האחת, היא בקשו ממנו יתעלה שיודיעהו עצמו ואמתתו, והבקשה השנית והיא אשר בקש תחלה שיודיעהו תאריו. והשיבו יתברך על שתי השאלות, בשיעד לו בהודיעו אותו תאריו כולם ושהם פעולותיו, והודיעו כי עצמו לא יושג לפי מה שהוא, אלא שהוא העירו על מקום עיון ישיג ממנו תכלית מה שאפשר לאדם שישיגהו. ואשר השיגו ע"ה לא השיגו אדם לפניו ולא לאחריו. אמנם בקשתו ידיעת תאריו הוא אומרו "הודיעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך"... ונאמר לו במענה השאלה השנית "לא תוכל לראות את פני" וגו', אמנם אמרו "כל טובי", הוא רמז להראות אותו הנמצאות כולם, הנאמר עליהם "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", רוצה לומר בהראות אותם לו שישיג טבעם והקשרתם קצתם בקצת, וידע ההנהגות להם איך היא בכלל ופרט, ואל זה הענין רמז באומרו "בכל ביתי נאמן הוא", כלומר שהוא הבין מציאות עולמי כולו הבנה אמתית קיימת... (שם פרק נד, וראה שם עוד וערך ידיעת ה')
...וטעם הקנאה (של המלאכים) הוא ענין מניעה אצלם, שתהיה עלוי מדרגה למורכבים בעלי חומר יותר מן השכלים הנפרדים מן החומר גם עילוי מדרגה אשר למשה רבינו ע"ה שישיג הוא החכמה שהיא נעלמת מהם, המעלה הזאת הנקראת ראשית, לא השיגה שום נברא כמו משה רבינו, ולזה העיד בו הכתוב (דברים ל"ג) "וירא ראשית לו", כי שם במעלת ראשית חלקת מחוקק ספון, ומשם זכה לקבל התורה, והשגתו זאת לא נודעה לו בנבואה רק מצד הסתכלותו בחכמה, וזהו לשון "וירא" ולא אמר "וידע", אך המעלה שקראוה רז"ל אספקלריא המאירה, והיא מדת הרחמים נודעה לו בנבואה, מה שאין כן באבות העולם ושאר הנביאים כולן שידעו ה' יתברך מתוך גלוי שכינה שנגלית להם בנבואה, אבל ה' המיוחד לא נודע להם בנבואה... ומה שאמרו שאינה מאירה, אין הכונה שלא יהיה שפע האור גדול ועצום, שהרי אספקלריא היא, אבל הכונה לומר שאינה נותנת אור למסתכל בה, כענין מעלת משה שהיתה אספקלריא המאירה, שהוא בשפע אורה כפול ומכופל נותנת אור למסתכל בה, ולכך קרן עור פניו, ועל כן לא תמצא שיזכירו הכתובים השם המיוחד בענין אברהם, רק עם אל"ף דל"ת או אל"ף דל"ת לבדו, ובמשה לא יזכיר הכתוב ש-די רק השם המיוחד... (שמות ו ב)
הודיעני נא את דרכיך - על דרך הפשט דרכיך-מדותיך, כי דרכי השי"ת הם מדותיו, וכן באר דוד ע"ה, "יודיע דרכיו למשה", ויזכיר המדות מיד "רחום וחנון ה'" וגו'. והנה משה בקש הודעת השי"ת מתוך דרכיו ומדותיו, כלומר מתוך דרכי פעולותיו, והשיב לו השי"ת על זאת "אני אעביר כל טובי על פניך", ומשה בקש שתי שאלות, האחת אפשרית, והיא הודיעני נא את דרכיך, והשנית נמנעת, והיא הראני נא את כבודך, ועל שאלת הראני נא השיב לו הקב"ה "לא תוכל לראות את פני", ועל שתים אלה הזכיר שלמה בחכמתו, (משלי כ"ה) "כבוד אלקים הסתר דבר, וכבוד מלכים חקור דבר". באר כי ידיעת השי"ת על שני חלקים, אחד נמנע, וזהו שאמר כבוד אלקים הסתר דבר, והחלק השני אפשר ויוכל אדם לחקור עליו... כן יקרה בהשגת השי"ת מצד פעולותיו, כלומר מצד חכמתו ומצד יכלתו בכל ברואיו נשכיל ונבין ענינו, ואז יאיר שכלנו, אבל כאשר נטריח בעצם כבודו שנמשיל אותו ונדמהו במחשבתנו, הלא אנו מעוורים עיני שכלנו מהשיג בו שום דבר, ועל זה נאמר כבוד אלקים הסתר דבר.
ועל דרך השכל הודיעני נא את דרכיך, תאריך, כלומר פעולותיך, והם הנמצאות שבבראשית, שהוא יתברך מתואר בהם, כי בהם ידענו האדם, וזהו שנאמר ואדעך, והיודע אותו יתעלה הוא המוצא חן, זהו שאמר למען אמצא חן בעיניך...
והנה משה בקש השגה אפשרית, והיא ידיעת התארים, ובקש גם כן השגה נמנעת, כשאמר הראני, שהיא בקשת עצמו ואמיתתו יתברך, והשיב לו הבורא יתעלה על שאלת הודיעני נא, שהיא ידיעת תאריו, שהם פעולותיו, "אני אעביר כל טובי", והטוב הזה הוא שהורה לו, שיראהו פעולותיו שהן הנמצאות כלן, שכתוב בהם, (בראשית א' ל"א) "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", כלומר שישיג טבעם והתקשרם קצתם בקצתם וידע הנהגתו להם איך היא בכלל ובפרט. ועל שאלת "הראני נא" השיב לו, לא תוכל לראות פני, כלומר אמיתת עצמי, כי לא יראני האדם וחי... וכדי לבאר שההשגה הזאת נמנעת, אמר "ויעבור ה' על פניו", ומלת העברה במקום הזה כלשון (ש"ב כ') "והוא ירה החצי להעבירו", שהוא מלשון מושאל למי שיחטיא כוונה אחת ויכוין כונה אחרת ותכלית אחרת, ומלת על פניו כנוי לבורא יתעלה, ענין הכתוב, שהבורא יתעלה העלים ממנו ההשגה ההיא המכונה פנים ששאל עליה... והעבירה לענין אחר, והיא ידיעת התארים, שהודיעו הפעולות הבאות ממנו יתברך, והם י"ג מדות שהזכיר, והיא השאלה שבקש תחלה "הודיעני נא את דרכך"...
והגאון רבינו סעדיה פירש, כי לא תוכל לראות פני, ראשית האור, וראית את אחורי, אחרית האור, אבל ראשיתו לא תוכל לראות, ואפשר כי על זה אמר יחזקאל (יחזקאל א') "וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב ממראה מתניו ולמעלה", זהו הראשית, "וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה אש", זהו האחרית, ועל זה אמר הכתוב לפי דרך זה, (חבקוק ג') "לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו"... (שמות לג יג, ועיין שם עוד)
הראיני נא את כבודך - יש כבוד למעלה מכבוד, ומה שהשיג משה במתן תורה שבע ספירות לכך בקש עתה למעלה מהם. והכבוד הנזכר בכאן הוא הכבוד הגדול העליון, שנקרא כתר אספקלריא המאירה... ויש לדקדק אם היה זה מן הנמנע שיראה האדם בכבוד בעודו בחומר איך חשב להשיגו, אבל משה הגדול בנבואה מפני שכבר תשש ונתדלדל חומרו בארבעים יום שהתענה, חשב בעצמו שלא יפסיד חומרו השגתו, אלא שיהיה כמי שאינו, ושישיג עתה מה שישיג אחרי הפרדו מן החומר, והשיב לו השי"ת "כי לא יראני האדם וחי"... (שם שם יח)
עמדו ואשמעה מה יצוה ה' - ...ומה שנתעלם ממנו דין זה, ולא נחשב לו לעונש, כשם שנחשב בפרשת בנות צלפחד, שכתוב בסדר פנחס "ויקרב משה את משפטן לפני ה'", ואמרו שנתעלם ממנו דין בנות צלפחד בשביל שנטל עטרה לעצמו, הענין הוא, מפני שירושת הבת במקום שאין בן הוא דבר תלוי בסברא, שראוי להקדים אותה לשאר יורשי האב... וכיון שנתעלם ממנו ענין זה חשבוהו לעונש, אבל דין פסח בדחיית הטמאים מניסן לאייר, דבר שצריך קבלה הוא, ואינו תלוי בסברא, ולכך לא חשבוהו לעונש. (במדבר ט ח)
...ויתכן לפרש בקשור דברי התפלה והתחנה הזאת, כי יזכיר משה בכלל דבריו כלל הנקודות כלן, שהן עקרי המציאות כולו מעלה ומטה, מפני שהשיג כבר הקו האמצעי של מעלה, לכך בקש שיראה בחוש העין הקו האמצעי של מטה להשיג המכוון כנגדו, ועל כן יאמר אתה החלות ונתת בי כח והשגה להשיג הנקודה האמצעית שכל הענפים משתלשלין ומשתרגין ממנה... ועל כן יאמר "אעברה נא ואראה", כיון שחננתני דעה שהשגתי הנקודה האמצעית למעלה, יגדל נא חסדך עמי שאראה את הארץ הטובה שהיא הנקודה האמצעית של מטה... (דברים ג כד)
...ובמדרש אמר משה לפני הקב"ה, בדבר שחטאתי לפניך אני מקלסך... שנאמר "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע" וגו', ולכך אני משבחך באז ישיר. כי נמשך אחר העיונים הטבעיים להסתפק שמא אותו רע חלקי שבא משליחותו לא היה מאתו, ועתה מקלסו שהכל בא ממנו, ואז, רוצה לומר בזמן שעבר, לא הגיע עדיין לשלמות ההשגה הזאת, וכאן הוראת אז הוא על העתיד, שמעתה שירה זו לעד נאמן על אמיתת הענין הזה... (שמות טו א)
הראיני נא את כבודך - בתורת חסד וחנינה, שיודיעהו דרכיו, או אחר שאמר לו "גם את הדבר הזה אעשה", רוצה לומר הודעת דרכיו, בקש שיראנו מיד. אעביר כל טובי - קשר הנמצאות והשתלשלות כל העולמות ודרך המשך השפע מקצתם לקצתם, עד שידע ידיעה אמיתית שכל הטוב המושפע על הנמצאים מאתו. לא יראני האדם וחי - אמר לו זאת בתורת למוד גדול, כי ההפרש בין חכם לחכם ממנו הוא, שיוסיף לדעת סבות לבלתי דעת אותו, כי אין בכח השכל האנושי בהיותו מחובר עם החיות הסוגי (המשותף לכל בעלי החיים) להשיג מהות עצם נקי מחומר, וכל שכן למי שבתכלית הנקיות והפשיטות. ושמתיך בנקרת הצור - רוצה לומר בתקרת הציור, המקום הגבוה ביותר שאפשר לך. ושכותי כפי - רום מעלת המושג יהיה סוכך מבדיל מהשיג את ההשגה המיוחדת לפנים, אבל ממנה ואילך והסירותי כפי וראית את אחורי - שישיג מצד השלילות. (שם לג יח והלאה)
עלה ראש - ימנע ממנו רק הכניסה הגשמית, ולא הרוחנית, ומראייתו הגיעה אליו שלימותו האחרונה שהיתה בחוקו אלמלי נכנס לשם. (דברים ג כד)
מערבות מואב - חז"ל דרשוהו על מה שראה, שהראהו שלשלת מלכים שתעמד מרות המואביה עד מלחמת גוג ומגוג בבקעת יריחו, ונראה לדרשו על מעלותיו השכליות, שעלה השלמות האנושית מצד תולדתו אל הר נבו, הוא רום מדרגת הנבואה, על פני יריחה - להשגת הנמצאים הרוחניים. הגלעד - שהיו העתידות גלויים לפניו, דן ונפתלי - דין ה' עם הנפתלים... (שם לד א)
אעביר כל טובי - לא רק אודיעך המדות, אלא אעביר כוחות הקדושה ההם, וחנותי כדי שיוכלו להתפלל בהם וייענו. הנה מקום אתי - רצה להראות לו כי אי אפשר לראות כבודו, ויתיצב על הר סיני שלא סרה קדושה ממנו אחר שחלה עליו פעם, ועם כל זה לא יוכל לסבל, ויצטרך לשומו, מבלי שירגיש, בנקרת הצור. (שמות לג יט וכא)
...ואין הפירוש גם כן כי היה לשלמה נבואת משה רבינו ע"ה, כי אין הדבר כן, רק כי היה למשה בודאי מדרגה בנבואה עד שנמסרו למשה כל מ"ט שערי בינה, ובודאי אין דבר זה לשלמה, רק מה שאמר אבל במלכים קם, שהגיע בנבואתו לדעת דברים עליונים נעלמים, כמו משה שהיה משיג דברים הנעלמים. והנה היתה מדרגתו בנבואה כל כך גדולה כמו שהיה גדול משה רבינו ע"ה, אבל שיהיה יודע מה שהיה יודע משה רבינו ע"ה, דבר זה אינו, כי למשה נמסרו כל מ"ט שערי בינה, ובידיעה הכללית שידע משה רבינו ע"ה הכל שהיה למשה רבינו ע"ה בודאי אינו מדבר מזה בגמרא כלל, ולפיכך היתה נתינת התורה על ידי משה, ולא נתנה תורה לכלל ישראל, כי ראוי שתנתן התורה שהיא מיוחדת, ואין לתורה שום שתוף אל כל שאר השגות, ראויה שתנתן דוקא על ידי משה רבינו ע"ה, שהיה מיוחד... (תפארת ישראל פרק כא)
...דע לך כי דבר זה היה למדרגת משה רבינו שהיתה השגתו בשלימות, ולכך היה מקבל התורה שהיא תמימה גם כן, ואלו השגות התגין, אף על גב שהתגין באים על השגה עליונה, אין ההשגה בדבר ההוא בשלמות, רק מעט מעט, לפי עלוי ההשגה, ולכך התג הוא קטן, אבל משה רבינו ע"ה מוכן אל השגה שלימה, לכך לא היה מוכן אל השגות התגין, ואין מדרגת העולם הזה שתהיה אותם השגות בשלימות, לכך אין כאן רק תג דק מאד, מורה על השגה מועטה, ומשה רבינו ע"ה היה לו כל ההשגות בשלימות, איך התורה מסודרת מן השי"ת, אשר סדר התורה אל העולם, ומצד הזה אי אפשר לעמוד על השגות התגין אשר אין ההשגה בהן בשלמות, כי אם לרבי עקיבא היה השגה בהן, מפני שהם מסולקות מן העולם הזה, ולא היה משיג בהם מצד שסדר השי"ת את הכל, ודי בזה להבין התגין של התורה, שלא כמו לבטלה בא, שראוי אל התורה שאין דבר ריק בה. (שם פרק סג, וראה עוד משה-כללי)
שלשה דברים היו קשים למשה וכו', פירוש דבר זה, כי אלו הדברים הם רחוקים מן העולם, מפני שהם יוצאים מן העולם, וזה כי המנורה מפני מדריגתה, כמו שידוע בסוד המנורה, שהיא למעלה מן העולם, וזה ידוע ממה שהיתה המנורה מקשה, לפי שהיא מעולם האחדות לגמרי... ומפני זה לא היה יכול להשיג בהשגת הנבואה דבר זה, עד שהיה צריך להראות לו באצבע ולסייע לו. כן השרצים, מפני שהן רחוקים מאד מאד מן העולם, כי האדם הוא עיקר העולם, והבהמות קרובים אליו, אבל השרצים הם רחוקים מאד מאד מן העולם, ולכך היה קשה ההשגה במראות הנבואה, כי משה ראה במראה הנבואה השייך אל העולם וצורתו והתקשרותו, אבל דברים שהם יוצאים מן העולם הוא רחוק, והיה קשה לו, עד שהיה מסייע לו השי"ת והראה לו... (חדושי אגדות מנחות כט א, וראה עוד משה-תורה)
דע ששבעת ימי הבנין, כל אחד כלול משבעה, כי מה שבזה יש בזה, כי הן בתכלית האחדות כדלעיל, נמצא עולים תשעה וארבעים, והן כולם צמצומים של בינה, כדלעיל בסוד השורש והנשמה... ובחינת עצמותה של בינה הוא חמשים שערים, ולכן נקראת בינה בלשון הזוהר יובל או שופריה דיובלא, כי היא שנת החמשים, וזו היא השגת משה רבינו ע"ה תשע וארבעים פנים, תשעה וארבעים שערים, ועצמותה של בינה שהיא השער הנו"ן לא השיג... (חוקר ומקובל פרק יח)
...והנה למה שקדם, כי עיקר הגלות לברר הניצוצות שנטמעו בנ' שערי טומאה, אם היה מוציאם קודם הזמן היו מפסידים בירור החלק ההוא. ותדע שעם ה' השיגו בבחינת כללותם הכלול במשה שנתייחס בשם "עמו" השגת מ"ט שערי בינה, וטעם שלא השיג שער הנ', לצד שאין המושג אלא בהשתדלות המשיג, ולצד שישראל לא נכנסו בנ' שערי טומאה לברר אותו לא השיגו בחינת הקודש שכנגדו, והבטיחנו כי לעתיד לבא ישפיע בנו א-ל עליון תורת חיים שבשער הנ', והשגתו היא באמצעות הגלות... (שמות ג ח, ועיין שם עוד)
הראיני נא את כבודך - למהרי"א שיודיעו תאריו בחיוב ולא על דרך שלילה, לרמב"ם שיודיעו מהותו, ומהרי"א הקשה אם כן ירצה להיות א-לוה, כמאמר החכם אילו ידעתיו הייתיו. ולדעתי דעת הרמב"ם היא דעת רז"ל, ונראה שאחר שראה כי לא הועילו כל המופתים ההגיוניים על מציאות ה' ואחדותו לעם, ובקשו אלהי נכר, בקש משה שיבין אמיתת מציאותו במופתים הנפלאים מן השכל האנושי הפשוט, והיא ההשגה שלמעלה מהמוחשות, וזה שאמר לו אני אעביר כל טובי על פניך - רוצה לומר, בהשגתך אגלה ואראה לך בסימן ולא בדמות, וזה שאמר "וקראתי בשם"... ונצבת על הצור - כינוי להשגה האמיתית, כי עד ההשגה מתנועעת נפשו אליה. הצור - הבורא יתברך, הצורר ומקשר פרטי הברואים יחד, והוא הנקרא אצל המחברים השתלשלות הבריאה והתקשרותה זה בזה... ושכתי כפי - ענין הסתרה, כמו מתן בסתר יכפה אף, ופירוש הפסוקים כך: הנה מקום אתי - אני עומד בעצמותי ובמהותי הנעלם מכל חי, שהוא מקיים כל העולמות, ואילו מסלק רצונו הם בטלים, ואין כח באדם נברא להשיג זאת, לכן כינוהו בשם מקום... ונצבת על הצור - תבין איך חלקי הבריאה מתקשרים עד שיתאחדו, כי כל כח תחתון קיומו מהעליון, שהוא נשמתו... וגם השגותינו מהתגלות אורו בעולם הזה, הוא בבחינות ומדרגות שונות, כמו שמנו רז"ל י' קדושות, כי כך גזר רצונו להסתיר אור אחדותו, כך שיושג דרך הדרגה בהשתלשלות דרך מסכים אין קץ, עד שיושג אפילו במקום שנראה כאילו הוא חס ושלום פנוי לגמרי מאור אחדותו. בעבור כבודי - כשתתפשט להראות לעיני השגתך, ושמתיך - תשיג את מקור הוית השתלשלות הבריאה. ושכתי כפי - אגלה לעיניך במראה רוחני את הסתתרות כבודי הנעלם, רוצה לומר הסתתרותי שאין בריה משיגה את מקום כבודו. עד עברי - עד שאגלה לך. ומשה נתעלה בזה למדרגה האפשרית בבני אדם, עד שאמרו ששכינה מדברת מתוך גרונו... והסירותי את כפי - שאסיר מחשך התעלמותי, וראית את אחורי - בהשגתה סינטטית, על ידי חיבור פרט לפרט, כי אי אפשר להשיגו בהשגה כללית... (שם לג כא)
בכל ביתי - רוצה לומר בית החכמה ופנימיותה, נאמן הוא - עומד איתן במקומו, ואינו נבדל ומתמוגג כשאר הנביאים. פה אל פה - מקצה של החכמה ועד הקצה השני. (במדבר יב ז)
הודיעני נא את דרכך ואדעך - שתלמדני דרכי ההנהגה שלך ומדותיך למען אלך בדרכיך והנהגתך, וכן תעזור לי שאדעך - לידע האמתיות בעניני האלקות בענין שאשיג כל חכמת האלקות וסודות חכמתו והנהגתו ואלקותו והשגחתו וטובו ויכלתו, ועל ידי זה אמצא חן בעיניך - לעתיד, שעל ידי שלמות המדע וההנהגה יתמיד מציאות החן שתהא נבואתי נבואת פה אל פה, ולא תאמר שחטא ישראל מעכב... וראה כי עמך הגוי הזה - משתוקקים אל השראת השכינה... (שמות לג יג)
אעביר כל טובי - רוצה לומר כל הבריאה, שכל המציאות המציא על ידי מדת טובו... ויותר מזה שאגלה לך סתרי השמות שבהם תלוים חיות העולמות, שכל העולמות נבראו בשמותיו של השי"ת, והם נשמה להם ומחיים ומקיימים את כולם ומשפיעים בהם שפע וברכה, ועל זה אמר "וקראתי בשם ה' לפניך", וי"ג מדותיו שכל זה ממדת טובו... ויאמר - עתה הודיעו השער שהוא נמנע ההשגה, שהיא ידיעת מהות ועצמות האין סוף יתברך, שזה נקרא פניו שהוא עצמותו, על זה אמר "לא תוכל לראות את פני"... (שם שם יט וכ)
ויעבר - עתה מפרש דברים מה שאמר וירד ה' בענן וגו' שסכך אותו בענן שזה היה בעת ההעברה מן האין סוף אל הוית העולם דרך הצמצום ונקרת הצור, זה היה עד שעבר ה' על פניו במעבר שבין האין סוף והבלתי גבול על הבעל תכלית וגבול, ויש לפרש "על פניו" רוצה לומר פני ה', שהיא המדרגה שנקרא פניו, שהוא המהות, ועבר מן פניו אל אחוריו, שהיא הבריאה שנשתלשלה מאתו, שאמר על זה "וראית את אחורי"... (שם לד ו, וראה שם עוד)
אני אעביר כל טובי - משה יחזה את כל ריבוי הפנים של התופעות, שבהן תופיע המידה האחת של "טוב ה'" למען ברואיו... פנים רבות למעשי ההשגחה של ה' המחנכים את האדם ומביאים אותו אל אושרו... וקראתי בשם ה' - ילמד את משה כיצד יבטא את החזיון בלשון בני אדם, ה' לימד אותו כיצד יקראו בני אדם בשם ה' שעה שעומדים לפניו בתפילה... (שמות לג יט, וראה שם עוד)
עיין שמות ד' ג' וברמב"ן שם, לא הבינותי למה עשה האותות למשה... ואולי אף על פי שהודיעו השם הגדול שבו נברא העולם ובו נהיה כל דבר רצה להראותו... למען יתחזק הדבר בלבו של משה וידע באמת, הרי כי לאחר ידיעת השם הגדול, פירוש מדת חסדו יתברך אשר גילויה הוא תכלית כל הבריאה כולה, וידוע שידיעת משה רבינו ע"ה היתה באספקלריא המאירה, מכל מקום היה עוד שייך אצלו תוספת ביאור על ידי ראיה חושית, והיינו משום בחינת הצל שנשארת אפילו בגדולים ביותר. וענין הצל אשר עומד בפני ראיית בני אדם היותר בהירה הוא מה שדייקו בספרים הקדושים, במה שאמרו ז"ל שמשה רבינו ע"ה ראה באספקלריא המאירה, אבל על כל פנים רק באספקלריא. (חלק א עמוד קסח, צלו של גוף)
...כתיב לא יראני האדם וחי, ואצל משה רבינו ע"ה כיון שלא היתה חציצה של טמטום הלב בין שכלו ולבו, השיגו שניהם כאחד בכל מ"ט שערי בינה, היינו שכל המדרגות האלה השיג בכח ראיית נבואתו באספקלריא המאירה, וגם משער נ' שמע מרחוק, כמו שנאמר שנגש אל הערפל, (מה שהיה עדיין מכוסה מראייתו), ושמע את הקול מדבר, אך גם הוא לא היה יכול לראות בשער ההוא, כי גם הוא לא ראה אלא מדותיו יתברך והנהגתו, כמו שכתוב "וראית את אחורי", פירוש זהו הלמוד ממעשיו יתברך, שרק מתוכם אפשר להשיג שמץ ממחשבת השי"ת שקדמה להם. אולם בתפלה אפשר לכל אדם, אפילו לפשוט ביותר, להגיע ישר אליו יתברך, כי הלב בדבקותו יכול להגיע אל מה שאין השכל מגיע בהשגתו. (חלק ג עמוד סד, תפלה) 120