(ראה גם: אהרן, כהונה, כהן גדול, משה-ואהרן)
וישחט ויקח משה את הדם ויתן על קרנות המזבח סביב באצבעו ויחטא את המזבח, ואת הדם יצק אל יסוד המזבח ויקדשהו לכפר עליו. ויקח את כל החלב אשר על הקרב ואת יותרת הכבד ואת שתי הכליות ואת חלבהן, ויקטר משה המזבחה... (ויקרא ח טו, וראה שם עוד)
ויתן עליו את הכתונת וגו', מלמד שנעשה משה סגן הכהנים לאהרן, והוא היה מפשיטו והוא היה מלבישו, וכשם שנעשה לו סגן בחייו, כך נעשה לו סגן במותו, שנאמר קח את אלעזר בנו והפשט את אהרן את בגדיו... (צו-מלואים פרשה ו)
וישחט ויקח משה מן הדם, כל שבעת ימי המלואים היה משה משמש בכהונה גדולה, הוא היה שוחט, הוא היה זורק, הוא היה מזה, הוא היה מחטא, הוא היה יוצק, הוא היה מכפר, לכך נאמר וישחט ויקח משה... היה משה שוחט ואהרן רואה אותו, זורק ואהרן רואה אותו, מזה ורואה אותו, מחטא ורואה אותו, יוצק ורואה אותו, מכפר ורואה אותו. (שם פרשה יד)
רבי עקיבא איקלע לגנזק בעו מיניה... במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים, לא הוה בידיה, אתא שאל בי מדרשא, אמרי... בחלוק לבן, רב כהנא מתני בחלוק לבן שאין בו אימרא. (ע"ז לד א)
אמר רב משה רבינו כהן גדול וחולק בקדשי שמים היה, שנאמר מאיל המלואים למשה היה למנה, מיתיבי והלא פינחס היה עמהן, ואם איתא לימא והלא משה רבינו היה עמהן, דילמא שאני משה דטריד בשכינה... מיתיבי מרים מי הסגירה, אם תאמר משה הסגירה, משה זר הוא, ואין זר רואה את הנגעים, אמר רב נחמן שאני מראות נגעים דאהרן ובניו כתובין בפרשה... כתנאי, ויחר אף ה' במשה, רבי יהושע בן קרחה אומר כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם וזה לא נאמר בו רושם, רבי שמעון בן יוחי אומר אף זה נאמר בו רושם, שנאמר הלא אהרן אחיך הלוי, והלא כהן הוא, הכי קאמר, אני אמרתי אתה כהן והוא לוי, עכשיו הוא כהן ואתה לוי, וחכמים אומרים לא נתכהן משה אלא שבעת ימי המלואים בלבד, ויש אומרים לא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה, שנאמר ומשה איש האלקים בניו יקראו על שבט הלוי, ואומר, משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו... (זבחים קא ב)
ראה משה-כללי, יומא ב ב.
...כך בקש הקב"ה למנות על מלאכת המשכן, ועשאו למשה גזבר על הדיינים ועל הכל, וכשבקש הקב"ה לעשות כהן גדול, היה משה סבור שהוא נעשה כהן גדול, אמר לו הקב"ה לך ומנה לי כהן גדול, אמר לפניו, רבון העולם מאי זה שבט אמנה לך, אמר לו משבט לוי, אותה השעה שמח משה, אמר כך שבטי חביב, אמר לו הקב"ה אהרן אחיך הוא, לכך נאמר ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. רבנן אמרי כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר שמש משה בכהונה גדולה, ויש אומרים לא שמש אלא ז' ימי המלואים, ורבי ברכיה בשם רבי סימון אומר כל מ' שנה שמש משה בכהונה גדולה, שנאמר (דה"א ה') ובני עמרם אהרן ומשה, כתיב (שם כ"ג) ומשה איש האלקים. (שמות לז א)
רבי יודן בשם רבי יוסי בר יהודה ורבי ברכה בשם רבי יהושע בן קרחה, כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה, הדא הוא דכתיב משה ואהרן בכהניו, רבי ברכיה בשם רבי סימון מייתי לה מן הדין קרא, בני עמרם אהרן ומשה, ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, לעמוד ולשרת בשם ה', ומשה איש האלקים בניו יקראו על שבט הלוי. אמר רבי אלעזר בר יוסי פשוט הוא לן שבחלוק לבן שמש משה כל שבעת ימי המלואים, רבי תנחום בשם רבי יודן תני כל שבעת ימי המלואים היה משה משמש בכהונה גדולה, ולא שרתה שכינה על ידו, הדא הוא דכתיב וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם... (ויקרא יא ו)
ויעל עליו - אף ביום השמיני למלואים, שהוא יום הקמת המשכן, שמש משה והקריב קרבנות צבור, חוץ מאותן שנצטוו בו ביום... (שמות מ כט)
ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו - יום השמיני למלואים הושוו כולם לכהונה... (שם שם לא)
ראה משה-כללי, שמות מ לה.
ראה משה-כללי, גבורות ה' פרק כח.
וכבוד ה' מלא את המשכן - ואם כן איך נכנס משה תמיד לקדש הקדשים, יש לומר שעמד במקום הבולט כדדי אשה, שהשכינה רק בי' אמות דקדש הקדשים עצמו. (שמות מ לה)
במדרש, כשאמר הקב"ה ואתה הקרב וגו' הרע למשה וכו'. והענין הוא, כי מוכן היה משה רבינו להיות כהן, ואז היתה העבודה במעלה גבוהה ביותר, כמו שכתוב אני אמרתי אלקים אתם, שהיו בני ישראל מוכנים ממש כמלאכים, ואחר החטא היה התיקון במדרגה נמוכה מזה, וכל בגדי כהונה שהיו להיות נדמה הכהן כמלאך ה', כדאיתא במדרש, אבל מקודם היה עצם האדם מתלבש במלאכות ה', ולכן משה רבינו ע"ה שמש בלי בגדי כהונה, והרמז בגמרא, בחלוק שאין בו אימרא, פירוש שלא היה בו כמלא נימא מגשמיות, רק כמו שכתוב בתורתו של רבי מאיר "כתנות אור" באל"ף...
והענין כנ"ל, כי משה רבינו ע"ה אמר אם תשא חטאתם, להיות נמשכין אחר מדרגה שלו, ואם אין נתרצה להיות הנהגה שלהם במדרגה קטנה שלא על ידו, ועתה שנאמר לו "הקרב", שזהו בחינת אהרן, בחינת תקרב, שהיא מדת בעלי תשובה, ולא נתקיים לגמרי נשיאות חטאת להיות בבחינת "תבחר", שהיא בחינת משה רבינו ע"ה בחיר ה', לכן הרע לו ולא נזכר שמו בפרשת לבושי אהרן, שהיא מדרגה נמוכה מבחינת משה רבינו ע"ה. ומה שאמרו חז"ל שעל ידי שסירב בהר חורב נגזר שיהיה אהרן כהן, נראה שהכל ענין אחד, כמו שכתבנו שם, שעל ידי שלא נעשה על ידי משה רבינו ע"ה וצירף בחינת חסד של אהרן, ולכן יצאו גם ערב רב, ומזה נעשה החטא, וזה צריך אריכות דברים. (שמות תצוה תרנ"א)
במדרש, לולי תורתך שעשועי וגו', כשאמר הקב"ה למשה הקרב אליך וגו' אהרן, הרע לו, אמר לו ותורה היתה לי ונתתיה לך, שאלולי היא הייתי מאבד עולמי וכו'. פירוש הגם כי היה משה רבינו ע"ה גדול מאהרן, מכל מקום הכהונה ניתנה לאהרן, שהוא נבדל מן העם, כמו שכתוב, ויבדל אהרן וגו', אבל משה רבינו ע"ה שר התורה, צריך להיות דבוק בכלל ישראל, ולכן לא הוריש משה רבינו כתרו לבניו, רק מורשה קהלת יעקב, ואילו היה גם משה רבינו ע"ה נבדל, לא היה חס ושלום לנו תקומה... ובזה ניחם הקב"ה למשה, כי אי אפשר לו להתפרש מכלל ישראל, ולפי שמסר משה רבינו ע"ה נפשו על כלל ישראל, שילם לו הקב"ה להיות כחו נשאר בכלל ישראל, וכמעט כל איש ישראל יש בו הארה וניצוץ ממשה רבינו ע"ה, ולכן לא ניתנה לו הכהונה, כי הכהן צריך להיות נבדל, וכן אמרו חז"ל כתר כהונה זכה אהרן ונטלו... אבל כתר תורה מונח לכל איש ישראל... (שם תר"ס)
...וזה שאמר לו הקב"ה, חייך שאני צוררה לך בכנפיך, היינו שאני מתנהג עמך לפי שיטתך, שחששת ביותר לתועלת ישראל, כך אני עושה בענין כניסתך לארץ ישראל, ובענין הכהונה הגדולה, והנה הוא לו לעונש מצד אחד, והפקת רצונו בצד אחד, ממש מדה במדה. (ויקרא שמיני תרע"ב)