(ראה גם: מילה, משה-ובניו-וצפורה)
ויהי בדרך במלון, ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה ותגע לרגליו, ותאמר כי חתן דמים אתה לי. וירף ממנו, אז אמרה חתן דמים למולות.. (שמות ד כד)
קם אחד ופתח, ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. למי ביקש להמית, למשה, אמר לו הקב"ה וכי אתה הולך להוציא את ישראל ממצרים, ולהכניע מלך רב ושריו, ואתה מבטל מצוה ממך, כי בנך לא נמול, ומיד ויבקש המיתו.
למדנו ירד גבריאל בלהב אש לשרפו, ונרמז נחש שרף אחד שיבלע אותו לתוכו, למה דוקא נחש, ומשיב אמר לו הקב"ה אתה הולך להרוג נחש גדול ותקיף, היינו התנין הגדול הרובץ תוך יאוריו, שהוא מלך מצרים, ובנך לא נמול, מיד נרמז לנחש אחד שיהרוג את משה. עד שראתה צפורה ומלה את בנה, זהו שכתוב ותקח צפורה צור, מהו צור, אלא רפואה, ומהו הרפואה, ותכרות את ערלת בנה, כי נצנץ בה רוח הקדש, שעל ידי זה ינצל משה ממות. (לך שצה)
...שבשעה שאמר משה ליתרו תן לי צפורה בתך לאשה, אמר לו יתרו קבל עליך דבר זה שאומר לך, ואני נותנה לך לאשה, אמר לו מהו, אמר לו בן שיהיה תחלה יהיה לע"ז, מכאן ואילך לשם שמים, וקבל עליו, אמר לו השבע וישבע לו... לפיכך הקדים המלאך להרוג את משה, מיד ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה וגו', וירף ממנו וגו'... רבי יהושע אומר גדולה מילה שלא נתלה זכות למשה עליה מלא שעה... רבי אומר גדולה מילה שכל זכיותיו של משה לא עמדו לו בשעת דחקו, כשאמר לו המקום לך הוצא את עמי בני ישראל ממצרים, ועל שנתעצל במילה שעה אחת בקש המלאך להרגו, שנאמר ויהי בדרך במלון. רבי יוסי אומר חס ושלום לאותו צדיק שנתעצל במילה שעה אחת, אלא דרש משה קל וחומר, ימול ויצא הרי סכנת נפשות, ישהה וימול, המקום אמר לו לך והוצא את עמי ישראל ממצרים, אלא שנתרשל בלינה קודם המילה, לכך בקש המקום להרגו, שנאמר ויהי בדרך במלון וגו', רבי שמעון בן גמליאל אומר לא בקש המלאך להרוג את משה אלא לתינוק, שנאמר כי חתן דמים אתה לי, אמרת, צא וראה מי קרוי חתן, תינוק או משה, הוי אומר תינוק. (יתרו פרשה א)
תניא רבי יהושע בן קרחה אומר, גדולה מילה שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה, אלא כך אמר, אמול ואצא סכנה היא, שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וגו', אמול ואשהא שלשה ימים, הקב"ה אמר לי לך שוב מצרים, אלא מפני מה נענש, מפני שנתעסק במלון תחלה, שנאמר ויהי בדרך במלון... דרש רבי יהודה בר ביזנא בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו, מיד ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה, מיד וירף ממנו, באותה שעה בקש משה רבינו להורגן, שנאמר הרף מאף ועזוב חימה, ויש אומרים לחימה הרגו, שנאמר חימה אין לי... (נדרים לא ב)
...ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה ותגע לרגליו וגו', רבי יודה ורבי נחמיה ורבנין, חד אמר לרגליו של משה, וחרנה אמר לרגליו של מלאך, וחרנה אמר לרגליו של תינוק, מן דמר לרגליו של משה, הילך גזי חובך, מן דמר לרגליו של מלאך, הילך עבד שליחתך, מן דמר לרגליו של תינוק, נגעה בגוף התינוק... (נדרים יג א)
ויהי בדרך במלון, חביבה מילה שלא נתלה למשה עליה אפילו שעה אחת, לפיכך כשהיה בדרך ונתעסק במלון, ונתעצל למול אליעזר בנו, מיד ויפגשהו ה' ויבקש המיתו, את מוצא מלאך של רחמים היה, ואף על פי כן ויבקש המיתו, ותקח צפורה צור, וכי מנין ידעה צפורה שעל עסקי מילה נסתכן משה, אלא בא המלאך ובלע למשה מראשו ועד המילה, כיון שראתה צפורה שלא בלע אותו אלא עד המילה, הכירה שעל עסקי המילה הוא ניזוק, וידעה כמה גדול כח המילה, שלא היה יכול לבלעו יותר מכאן, מיד ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי, אמרה חתני תהיה אתה נתון לי בזכות דמים הללו של מילה, שהרי קיימתי המצוה, וירף המלאך ממנו, אז אמרה חתן דמים למולות, אמרה כמה גדול כח המילה, שחתני היה חייב מיתה שנתעצל ממצות המילה לעשות, ולולי היא לא ניצל. (שמות ה ח)
ראה עוד משה-כללי, שיר השירים א נ"ז.
ויהי בדרך במלון, מאי איכפת לן שהיה במלון, אלא צריך לומר שיש בו סוד ולא לחנם נכתבה בתורה, רוצה לומר מלון שהיו מלינים פמליא של מעלה על משה, שהלך עם כל בני ביתו למצרים, והיו אומרים כנגדו דברים קשים, וכי יתכן לאיש כזה שהקב"ה שולח אותו להוציא בני ישראל מארץ מצרים, והוא הוסיף והוליך בניו ובני ביתו עמו לשם, וזה הפועל מורה שרצה להתיישב שם וכו'. והמלאך גבריאל פגע במשה ויבקש המיתו, כי מקדמת דנא היה כעוס מדת הדין עם משה, וגבריאל שליח מסטרא דדינא הוה, ובשעה שהשיב משה להקב"ה בסנה שלח נא ביד תשלח, מה כתיב, ויחר אף ה' במשה, ומאותה שעה היתה מדת הדין נגד משה, ועוד שזה מטה שהיה לו שם גבריאל היה עליו, והיה ניתן כח לסטרא אחרא להתהפך מנחש למטה וממטה לנחש... על כן שלח גבריאל שהוא ממונה על סטרא דדינא ונעשה כמו נחש, והיה נראה לצפורה כמו נחש וכו', וכל דא סיבב הקב"ה על ידי צפורה כדי שיתחיל להתיש כח של סט"א על ידי צפורה שהיתה מסטרא דלהון, וכשילך לפני פרעה שהיה בפועל סטרא אחרא לפניו כי האי גונא אשתו כפרה באלהיה וכרתה הערלה, וכדא שליט משה על סיטרא אחרא. (שמות)
והוה באורחא בבית מבתותא וערע ביה מלאכה דה' ובעא למקטליה מן בגלל גרשום בריה דלא הוה גזיר על עיסק יתרו חמוי, דלא שבקיה למגזריה, ברם אליעזר הוה גזר בתנאה דאתניו תרויהון. ונסיבת צפורה טיגרא וגזרת ית עורלת ברה ואקריבת ית גזירת מהולתא לרגליו דמלאך חבלא, ואמרת חתנא בעא למיגזור וחמוי עכיב עליו, וכדין אדם גזורתא הדין יכפר על חתנא דילי. ופסק מלאך חבלא מיניה, בכן שבחת צפורה ואמרת מה חביב הא אדם גזרתא הדין, דשיזיב ית חתנא מן ידוי דמלאך חבלא. (שמות ד כד)
ויהי בדרך - היתה קבלה בידם שלא יומל הבן ביום השמיני אם הוא חולה או הוא בדרך שאין יכולת במוליכו להתעכב, ובעבור כי משה לא יוכל להתעכב בשליחות השם, ראה בעצתו שלא יומל, כי יסתכן הנער אם יוליכו אותו בדרך, והנה שלח השם מלאך להזכיר משה שיניח עצמו ויומל הנער, וילך לו לבדו, והנער יהיה עם אמו עד שיתרפא. והנה טעם ויפגשהו - שבא חולי על משה מהשם שלא עלה על לבו, וזהו ויבקש המיתו אם לא יומל בנו, ובעבור שאחזתו רעדה לא יכול הוא למולו, ומלה אותו צפורה, כי הוא גלה לה זה הסוד... ורב שמואל בן חפני אמר חלילה להיות השם מבקש להמית משה שהולך בשליחותו להוציא עמו, רק בקש להמית אליעזר, והוא סימן ויפגשהו גם המיתו, ואחרי כן פירוש שהוא אליעזר, על כן כתוב "את ערלת בנה", ולא הזכירו בתחלה כי עוד לא נקרא שמו... וטעם ותגע לרגליו - לפי דעתי לרגלי משה, כדרך "וראה את הדם על המשקוף ולא יתן המשחית", על כן וירף ממנו, אם כן יש להשיב עליו, אם החולי היה על אליעזר איך מלה אותו להוסיף לו מכאוב על מכאובו, ומנהג הנשים לקרא לבן כאשר יומל חתן... (שם)
ויקח משה - ...אולי היתה צפורה הרה, וכאשר שב אל יתר חותנו ילדה, ובעבור כי היה דבר המלך נחוץ לא מל אותו ולא קרא לו שם, ובדרך כאשר מלה אותו אמו לא קראה לו שם, כי משה היה נפגש מן המלאך, ואחרי לכתו למצרים וראה שנצל מכל המבקשים את נפשו אז קרא לו אליעזר, כי אלקי אבי בעזרי וגו'. וכך הזכירו רבותינו, כי הנמול הזה הוא אליעזר, וטעם וישב ארצה מצרים - עם הנזכרים. ורבי אברהם אמר... ויתכן זה, כי בעבור שנימול אליעזר לא היה יכול להביאו בדרך עד שיתחזק הילד, ולא רצה לעכב שליחותו של הקב"ה, ולכן עזבה במלון, וצוה אותה לשוב אל בית אביה בהתרפאו, וזהו שנאמר "אחר שלוחיה"... (שם שם כ)
ויגע בכף ירכו - רצה להגביה ירכו אולי יפול, והזיקו אף על פי שהקב"ה הבטיחו ושמרתיך, לפי שנתיירא מעשו. וכן משה בדרך במלון, לפי שהיה מתיירא מפני פרעה ואמר שלח נא ביד תשלח. (בראשית לב כו)
ויפגשהו ה' - ...ומה שלא נזדרז במילה, שאין הכרת על האב. ותקח צפורה - על ידי החולשה שנפלה על משה לא היה יכול למול. ותגע לרגליו - זו המילה, וסרס הכתוב: ותגע לרגליו ותכרות, דבר אחר השליכה הערלה לרגלו של מלאך להיות במקום קרבן, שבדם המילה יסתלק הנגף... (שמות ד כד)
ויהי בדרך - מלת ויהי חוזרת למשה, והגיד לך הכתוב כי כשהיה משה בדרך במלון ויפגשהו ה' זהו מלאך, ונקרא בשם המיוחד, והוא מן הנפרדים לא מן הנטיעות, ואף על פי כן נקרא בשם המיוחד, כיון שנשתלח להשלים ולעשות רצון קונו יתברך. וכן אמרו במדרש ויהי בדרך במלון, חביבה מילה שלא נתלה למשה עליה אפילו שעה אחת... ודע כי לפי המדרש הזה יש לתמוה כי כיון שהיה משה במלון למה אמר ותקח צפורה צור, והראוי למשה שישתדל הוא בעצמו במצוה, ועל כן פירש רבינו חננאל ז"ל כי משה לא היה שם במלון, כי כן הזכיר למעלה, ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, ובאור הפסוק ששלח אותם לפניו ואחר כך וישב משה מצרימה, וכיון שכן לא היה משה עתה במלון. ואמר "ויבקש המיתו", כלומר לנער... ובפירוש רש"י ראיתי כי משה היה במלון, אבל היה חולה ולא היה יכול למולו, ומלה אותו צפורה. (שם)
וירף ממנו - ...ויתכן לפרש כי לפי שהזכיר הכתוב לשון וירף ממנו, ולא אמר וילך מאתו, רמז רמז לה המלאך שעדיין לא נשלמה המצוה, ומיד הבינה צפורה זה והשלימה המצוה ועשתה לו פריעה, ומזה אמרה "חתן דמים למולות", כלומר שתי מילות, מילה ופריעה... (שם שם כו)
ויפגשהו - ב' במסורה, ויפגשהו ה', ויפגשהו בהר האלקים, לומר בשעה שנתרשל משה מן המילה באו אף וחימה לבולעו, ולא היה יכול להם עד שבא אהרן וסייעו, שנאמר ויפגשהו בהר האלקים, ובזכותו ניצל. (שם שם כד)
ויפגשהו ה' - יש אומרים שחשב לו לעוון שלקח אשתו ובניו למצרים, כי יהיה זה טרדת מחשבתו, ואינו, כי מחשבתו לשם שמים, ועל ידי זה יאמץ לב ישראל ויבטיחם בגאולה, אלא שהתעסק בעניני המלון ולא בהתבודדות, ופגשהו השפע בלתי מוכן, ונפעם רוחו להגיע עד שערי מות, וצפורה חשבה שאולי הוא בעון המילה, והיתה מסופקת אם חתן דמים אתה לי - נסתכן על שלקח אותה אתו למצרים, וכשראתה שאחר המילה הרפה ממנו, אמרה חתן דמים למולות, על שלא מל במדין או במלון. (שם)
בדרך - בלכתו מן המדבר למדין עם אשתו ובניו. ויפגשהו ה' - קרה יום מילת בנו, אשר בו תשרה שכינה לעמוד בברית... ואולי זאת היא סבת המנהג להכין כסא הכבוד במקום המילה. ויבקש המיתו - מלאך הברית המקדש את הנימול לזרע יעבדנו, בקש להרוג את משה בשביל שנתרשל. כי חתן דמים אתה לי - עשיתי זה, כי אתה כשנשאתני והיית חתן לי, התנית עמי שנמול את בנינו ונוציא מהם דם ברית, וכל זה אמרה לזכות משה לפני המבקש להמיתו... חתן דמים למולות - כשהיית חתן אמרת שנוציא דמים בשתי מילות, שהן כריתת המילה והפריעה. (שם)
בדרך במלון - מצד אחד ראה שהוא בדרך מצוה לגאול את ישראל, ומצד שני שנתעסק במלון תחלה. ויפגשהו ה' - השם המכוון כנגד המילה, כמו שדרשו "מי יעלה לנו השמימה" ראשי תיבות מילה וסופי תיבות הוי"ה, ואמצעם עולה למספר ישראל, שעל ידי המילה מצטרף ה' אליו. ותקח צפורה צור - לא ידעה אם הנחש בא על מילת הבן או על מילת בעלה, שאינו ראוי שישרה עם מדינית בבא אליו הדבור, ותקנה את עצמה על ידי המילה בצור, שמילה עולה פ"ה, ועם צור היא עולה צפורה. ובתחלה כרתה רק העור הא', ולא הרפה ממנו, ואמרה חתן דמים אתה לי, שמתחייב בשבילי, וכשכרתה העור הב' והרפה ממנו, אמרה שאין הדבר כן, אלא חתן דמים למולות, שהכל בשביל המילה. (שם)
באו אף וחימה ובלעוהו, פירוש כי האדם מורכב משני חלקים, האחד הוא הנפש הנתונה מלמעלה, השני הוא הגוף, וכשנתרשל משה מן המילה והיה מתחייב אליו עונש, באו שני מלאכי החבלה כנגד הנפש והגוף של אדם ובלעוהו, ולא שיירו ממנו רק רגליו, פירוש שלא בלעוהו כולו, כי עדיין לא היה החטא כל כך שהרי אפשר היה עדיין לתקן ולימול, ולכך כתיב ותגע לרגליו, כלומר, כיון שלא בלעו לרגליו מפני שיש תיקון לחטא הזה, ולכך תקנה היא החטא שמלה את בנה ותגע לרגליו. ועוד יש לפרש, כי לכך לא בלעו רגליו, מפני כי אין לדבר שהוא רוחני לבלע הרגלים, שהוא הדבר שהוא יותר פחות באדם, לכך אמר שבלע כל הגוף חוץ מן הרגלים... (חידושי אגדות נדרים לב א, וראה עוד מילה)
ויבקש המיתו - אולי היה מונע מצד היותו שליח מצוה, אך עתה נתעסק במלון, ובין שהמלאך השומרו והאחר נועדים נתחכמה צפורה ומלה. (שמות ד כד)
ויהי - מלשון נהייתי ונחלתי (דניאל ח') חלה ונצטער בדרך מסבת המלון - המילה, כמו זדון מזוד, ויבקש המיתו - אחר שכל כך הפציר בו שילך יתחייב מיתה בעון קל? ואולי רוצה לומר, משה, אחר שראה שנתחייב בעוון, בקש מותו מחייו. צור - במכילתא דרשב"י אסותא, רוצה לומר מלשון צרי ורפואה, כי אבן הוא צור בשורוק. חתן דמים אתה - בדמים אלו ישאר לי חתני... (שם)
ויפגשהו ה' - הוא הולך לגאול את העם ומביא אתו ילד ערל, אם כן מוטב שימות. תכניות ה' אינן קשורות באדם מסוים. חתן דמים - בדרך כלל מפרשים המלה על הרך הנמול, הנקרא חתן, כבנדרים ל"ב א', אך אין למלים משמעות ביחס לילד, וגם כוונתה לא היתה כן כי אם על משה, נראה שרצתה לומר, עשיתי זאת כי למעני היית חתן המות, אני אשמה בזאת, לפי זה היתה זאת מילת גרשם הבכר, שיתרו התנה אתו כי יהיה עובד ע"ז ולא נימול, או צפורה הנכריה חששה למול את אליעזר הקטן לפני הנסיעה, ומשה הסכים לה, חתן דמים למולות - על ידי מעשה זה תתחזק מצות מילה לדורות, כי יכירו בחשיבותה. (שמות ד כד)
ויהיה בדרך במלון וגו', פירש"י למשה, לפי שלא מל את אליעזר בנו, ועל שנתרשל נענש מיתה. הערה גדולה נוראה מזה לראות כח חטא כמה גדול, הנה משה רבינו ע"ה הולך בשליחותו של מקום להציל את כלל ישראל מנגישות מצרים ולהקריבם תחת כנפי השכינה, ולקבל התורה מן השמים, ולהכניסם לארץ הקודש, ולבנות בית הבחירה לעד ולעולמי עולמים, ובשביל חטא קל שנתרשל במצות מילה ועסק במלון תחילה, לא עמדו לו כל זכיות הנ"ל ונתחייב מיתה, לולא מל אותו. ולא עוד אלא שבאמת לא היה רשאי למולו בדרך מפני הסכנה, אלא רק, כתב הרב אברהם אבן עזרא ז"ל, שהיה לו להניח הילד במלון שיומל שם, והוא ילך לבדו בשליחותו של מקום למצרים להצלת כלל ישראל, ורק בעבור שלא העלה זאת על לבו נתחייב מיתה לולא מל אותו מיד... הרי כמה גדול חטא אחד בשוגג על שלא העלה על דעתו, ולא היה מועיל לו כל הנ"ל...
הדברים היוצאים מן הנ"ל, כי הנה מדרך האדם כשעוסק במצוה רבה כמו פדיון שבוים או פיקוח נפשות, וכל שכן בקידוש השם, והוא טרוד בהם, אינו משגיח אז כל כך על מצוה צדדית שתבא לידו, כמו תפלה או שאר מצוות, ואם יבא לו שגיאה בהם מה שלא שם על לבו, אינו מצטער כל כך... והנה בכאן ראינו, שאף שהקב"ה הפציר בו והוא לא רצה רק שילך אהרן בשליחותו, ועם כל זה לא בחר אלא בו, בודאי שלא הוכשר לזה רק הוא, והנה עסק אז במצות פדיון שבוים ובפקוח נפש, וגם כמה קדוש השם לשעתו ולדורות יצא על ידיו ביציאת מצרים, ובקריעת ים סוף, ובמלחמת סיחון ועוד, וגם אחר כך בכיבוש הארץ... והנה ידוע כי בשביל פיקוח נפשות של ישראל אחד חייבים למסור נפשם, ומכל שכן כמה וכמה קדושי השם, והכל היה על ידו, ואילו היה מת היה בטל כל זה, אחר שרק הוא היה המוכשר לזה, ועם כל זה לא הועיל לו בשביל שנתרשל במילה מחמת סכנת הילד, ורק שגגה יצאה מלפניו... וגם אנו רואים מזה, כי עיקר מעלת עשיית המצוה הוא מה שעושה רצון השם, ואחרי ששגג באיזה דבר אם כן אינו עושה רצון השם, ובשביל זה נחלש כח כל המצות היותר גדולים שעוסק בהם, אם כן עיקר המכוון שלכל המצוות היא עבודת הלב עם המעשה לעשות רצון השי"ת, ועוד אנו למדין מזה כמה גדול עונשן של המצוות...
ולדעתי לא היה משה רבינו ע"ה ראוי לכך שיבא השגיאה על ידו, רק להורות לרבים קודם מתן תורה, כמה יגדל עול המצות שיקבלו עליהם בעת מתן תורה, ולהזהר בהם בכל תוקף עוז... (חלק א קפז)
כמו כן יעלה לנו להבין בזה עוד ענין אחד תמוה מאד, כתוב בתורה (שמות ד' כ"ד) "ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקשה המיתו"... והנה ענין חטאו של משה שבשבילו היה בסכנת מיתה, כבר בארו חז"ל לפי שלא מל את אליעזר בנו וכו', והדבר נפלא מאד, איך זה בא לידי סכנה כזאת משה רבינו שלוחו של מקום לקיים ברית שכרת עם האבות לפדות את עם ישראל ולהוציאם ממצרים? כי מהנראה מהמקראות משמע, שאלמלא הקדימה צפורה למול את בנה היה המלאך ממיתו, והיתה נדחית על ידי זה גאולת ישראל.
והרי איך שנבאר את ענין החטא, הלא לא משמע ענין המקראות שבאמת נפל ממדרגתו על ידי החטא הזה, עד שלא היה ראוי עוד להיות שליח ה' לגאול את ישראל, אלא משמע שהיה בזה חטא פרטי, אשר בשבילו היה ראוי להענש, כי הקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה, ובשביל אותו החטא שתבע את ענשו, היה אפשר שיבוטל תפקידו הרם והנשא להוציא את בני ישראל ממצרים, ולקבל בעדם את התורה מפי הגבורה, ואיך זה לא הצילו הקב"ה מסכנה זו, אפילו אלמלא עשתה צפורה מה שעשתה להצילו, ועל כל פנים היה ראוי להזהירו ולשמרו מן החטא למען לא תתעכב הגאולה.
אבל גם ענין זה יתבאר לנו על פי דברינו, כי מכיון שמצא הקב"ה לטוב להעמיד את העולם על מדת המשפט... אינו עובר על מדת משפטו ואינו משנה את טבע מהלכו, ולפי טבע זו שמצא לראוי שתהיה בעולם, מוכרח ומחויב הוא על פי מדת המשפט, שמכיון שחטא משה ולא מל את בנו בזריזות הדרושה, יענש, והמלאך הממונה על זה עושה את שלו ואי אפשר למנעו מזה. אבל מכיון שבזה היתה תלויה הצלת ישראל הדרושה לתכלית העולם, לכן מראש נערכה במערכת הבריאה הסבה שתוכל להצילו ולא יצא העונש לפועל... (חלק א עמוד קל, משפט)