משה   נבואה

(ראה גם: נבואה)

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל. ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה, מדוע לא יבער הסנה. וירא ה' כי סר לראות, ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה, ויאמר משה משה ויאמר הנני... (שמות ג ב)

ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות, את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל. (שמות כה כב)

והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה... ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו, ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל. (שם לג ט)

ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים, וידבר אליו.. (במדבר ז פט)

לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט, ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה. (שם יב ז)

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו ה' פנים אל פנים. לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים, לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו. ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול, אשר עשה משה לעיני כל ישראל. (דברים לד י)

זהר:

ראה גם משה-כללי, וירא תקו.

רבי שמעון פתח ואמר, כמראה הקשת אשר יהיה וגו', מקרא זה למדנו, אבל בא וראה, כי כתוב, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, מה בין משה לשאר נביאי העולם, משה הסתכל באספקלריא המאירה, (שהיא ז"א), שאר הנביאים לא היו מסתכלים אלא באספקלריא שאינה מאירה (שהיא הנוקבא), משה היה שומע ועומד על רגליו, וכחו מתגבר, והיה יודע דבר על בוריו, כמו שכתוב ומראה ולא בחידות, שאר הנביאים היו נופלים על פניהם, ונחלש כחם, ולא היו יכולים לעמוד על בירורו של הדבר, מי גרם להם זה, משום שכתוב, כי נגע בכף ירך יעקב וגו' והוא צולע על ירכו... ועל זה כל שאר הנביאים נחלש כחם, ולא יכלו לעמוד ולקבל דבר על בוריו כראוי, מה הטעם, משום כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה, שלקח ושאב כל הכח של הירך, ועל כן נשבר כחו של הירך, ונשאר צולע על ירכו, כי כל נביאי העולם לא יכלו להשיג ולעמוד בו. בא וראה כל הנביאים חוץ ממשה, לא עמדו בכחם כראוי. (וישלח קה, ועיין שם עוד)

פתח ואמר, ויקרא אל משה, כאן א' קטנה, למה, שקריאה זו לא היתה בשלימות, מהו הטעם, משום שלא היתה אלא במשכן, (שאינו מקום קבוע), ובארץ אחרת, כי לא נמצא שלמות אלא בארץ ישראל. עוד כי כאן היא השכינה, ושם השלימות של זכר ונוקבא (ביחד, היינו ככתוב) אדם שת אנוש, (שכתוב שם) אדם עם א' גדולה, (רומזת על) השלימות של דכר ונוקבא, וכאן (שכתוב א' קטנה, רומזת) על הנוקבא לבדה, היינו שכינה. עוד ראיה) מסוף המקרא וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר, (ואהל מועד הוא הנוקבא, הרי שהדבור היה כאן מנוקבא לבדה... (ויחי תריא, ועיין שם עוד)

מה הטעם שנגלה למשה בלבת אש, ולא לשאר הנביאים, אמר רבי יהודה אין משה כשאר הנביאים, שלמדנו, כל מי הקרב לאש נשרף בה, ומשה קרב לאש ולא נשרף, שכתוב ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים, וכתוב, וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה...

רבי אבא אמר (בענין הזה) של משה, יש להסתכל בו בחכמה עליונה, כי למה כתוב מן המים משיתיהו, שמי שנמשך מן מים, שהוא חסד, אינו מתיירא מאש (שהוא דין), כי למדנו אמר רבי יהודה ממקום שנגזר (נשמת משה), לא נגזר אדם אחר, אמר רבי יוחנן בעשר מדרגות נשתכלל, שכתוב, בכל ביתי נאמן הוא, (שפירושו נאמן של ז"א, שהיא למעלה מן הנוקבא), אשרי אדם שאדונו מעיד עליו כזה.

אמר רבי דימי, והרי כתוב, לא קם נביא עוד בישראל כמשה, ואמר רבי יהושע בן לוי, בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, ומי הוא, הוא בלעם, (ואיך אתה אומר שממקום שנגזר משה לא נגזר אדם אחר). אמר לו רבי אבא ודאי יפה אמרת. שתק, כאשר בא רבי שמעון בן יוחאי באו ושאלו לפניו דבר זה. פתח ואמר, נוזל היוצא (מפרח) קרנטי, (שריחו רע), נתערב חס ושלום באפרסמון הטוב, (אתה מדמה חס ושלום את בלעם הרשע למשה רבינו). אלא ודאי כך הוא הפירוש, באומות העולם קם, ומי הוא בלעם, (אשר) משה מעשיו למעלה (בקדושה), ובלעם למטה (בטומאה), משה השתמש בכתב הקדוש של מלך העליון, (שהוא ז"א), ובלעם השתמש בכתרים התחתונים, שאינם קדושים, למטה, ובאותו הדרך ממש כתוב, ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב, (הרי שנקרא קוסם, כי היו מעשיו בטומאה), ואם יעלה על דעתך יותר, לך שאל לאתונו, (שנטמא בה ושכב עמה)...

אמר רבי יהודה, כשם שהיה משה נבדל מכל הנביאים בנבואה הקדושה העליונה, כך היה נבדל בלעם משאר הנביאים והמכשפים, בנבואה שאינה קדושה למטה, ועל כל פנים משה היה למעלה ובלעם למטה, וכמה מדרגות ומדרגות היו מבדילות ביניהם. (שמות שצ, ועיין שם עוד)

תא חזי, משה נשלם יותר מן האבות, משום שדבר עמו הקב"ה ממדרגה יותר עליונה מכולם, (ממדרגת האבות), ומשה היה פנימי של בית המלך, (שהוא ז"א, דהיינו שהיה מבחינת הדעת, שהיא פנימיות ז"א), ועל כן כתוב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וגו', וכבר בארנו הדברים. (וארא נא ועיין שם עוד)

תא חזי, כל הימים שהיה משה במצרים, שרצה להוציא את המלה מן הגלות, לא דבר המלה, שהיא הדבור, מלה ההיא שהיא דבור, דהיינו המלכות), הנהיג וניהל את ישראל, אבל לא דבר עד שקרבו אל הר סיני, ופתח בתורה, שכך ראוי להיות... (שם עא, ועיין שם עוד)

אשרי חלקו של משה, שהוא למעלה בכל קדושות העליונות, והסתכל במה שלא ניתן רשות לאדם אחר בעולם להסתכל, וכמו שבלעם היה רואה הארה קטנה ודקה כמאחורי הקיר, מתוך סטרא אחרא ההוא, אף משה מתוך הארה עליונה רבה וגדולה, היה רואה למטה כמאחורי הקיר, חשכות אחת דקה שנראה לו, ולא בכל עת, כמו שבלעם לא היה מסתכל בהארה ההיא בכל עת. אשרי חלקו של משה הנביא הנאמן, מה כתוב בו, וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה. הסנה (שהוא קליפה), היה ודאי בקדושה ההיא, ונתדבק בה, שהכל מתדבק זה בזה, טהור וטמא, ואין טהור אלא מתוך טמא... (יתרו נא)

תא חזי, בישעיהו כתוב, וארא את ה', (שהיא השכינה הנקראת) את. וביחזקאל כתוב, ואראה מראת אלקים, כאן את ושם מראת (שהיא השכינה), כי מה שראה זה ראה זה, (דהיינו רק השכינה). אשרי חלקו של משה, שלא היה נביא שלם כמותו, (שהוא ראה באספקלריא המאירה, שהוא ז"א)...

ואם תאמר שראה יותר למעלה (מעולם היצירה), למדנו, משה ראה ממראה המאירה, (שהוא ז"א), וכל הנביאים לא ראו אלא מתוך מראה שאינה מאירה, שכתוב, ואראה מראת אלקים, (חסר ו', שהיא מלכות), וכתוב, אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע וגו', לא כן עבדי משה וגו', וכתוב פה אל פה אדבר בו.

אמר רבי יוסי, תא חזי, שהנביאים כולם כלפי (משה, הם) כנקבה כלפי זכר, שכתוב פה אל פה אדבר בו ומראה, (שהיא בהכרח מראה המאירה, שהרי כתוב, פה אל פה אדבר בו). ולשאר הנביאים כתוב במראה אליו אתודע, (שהיא מראה שאינה מאירה, וכתוב) במראה ולא במראת (חסר ו'), כל שכן יחזקאל, שאפילו מראה לא כתוב בו אלא מראת חסר ו', (שהוא ראה בעולם היצירה), וכל שכן שכתוב בו, במשה, ולא בחידות), אלא כל מלה על בירורו, אשרי הדור, שנביא הזה היה שורה בתוכם. (שם שכג, ועיין שם עוד)

ומשום זה יש משל בדברי הנביאים, שאין נבואתם מצוחצחת כראוי, כמו שהיה במשה, שהיה צחצוח בנבואתו לגמרי, משום שהאור יצא מלמעלה (מבינה), מהמקום שכל האורות יוצאים משם, ומגיע למדרגתו, (שהוא ת"ת דאצילות, ומשם ינק (משה) נבואתו והאיר, מה שלא היה כזה לשום אדם, ולכל שאר הנביאים, ואלו בעלי החלום ובעלי המראה, כולם יונקים ממקום זה שלמטה (הוד), בלי החבור (דנצח והוד דז"א) שלמעלה, ועל ידי מדרגה אחרת תחתונה ממנו, (דהיינו המלכות), שהיא מבחוץ (דהיינו בהיכל הראשון)... (פקודי תקלד, ועיין שם עוד, וערך נבואה)

תא חזי, כשירדה השכינה אל המשכן, כתוב, כלת משה חסר ו', (נראה שבספר תורה שלהם היה כתוב כלת חסר ו'), כי היא הכלה של משה ודאי, (דהיינו המלכות, כי משה הוא סוד ז"א), והעמדנו, אבל סוד הדבר הוא, כלת משה, זו היא כנסת ישראל, (דהיינו המלכות), והכל דבר אחד, ולמלך העליון אמרו, (כלומר שמשה הוא סוד מלך העליון, ז"א), כיון שהוקם המשכן עמד משה בחוץ, אמר, לא ראוי להכנס אלא ברשות, מיד, ויקרא אל משה, מי הוא ויקרא, היא זו שהבית שלה היא, (דהיינו) כלה ההיא, שכל הבית ברשות שלה, (שהיא המלכות), וידבר ה' אליו, היינו אותו שנקרא קול, (שהוא ז"א), אותו שמשה אחוז בו, (כי משה הוא מרכבה לז"א). (ויקרא מו ועיין שם עוד)

אמר המאור הקדוש, בתחילה נראה לך מראה הזה, שנאמר בו במראה, (דהיינו המלכות), שהיא לך המראה הגדול בסנה, שנזכר שם ה' פעמים הסנה, (כנגד ה' בחינות כח"ב תו"מ, שבלבושים שלה הנמשכים משמאל, שהוא סוד בלבת אש מתוך הסנה), ועתה נגלה לך המראה הזה, ברמ"ח מצות (עשה, היינו בחסדים), שהם בה' חומשי תורה, (דהיינו בה' בחינות כח"ב תו"מ דז"א הנקרא תורה), ולא בחידות, שהם הלבושים שלה, (הנמשכים מקו השמאל), שבהם ראו כל הנביאים, כי אין דרך הכל, (שהיא מלכות), להתגלות בקירוב בשר, (דהיינו בלי הלבושים שנמשכים משמאל), אלא לחתן שלה, (שהוא משה, שהיה מסתכל במראה המאירה, מסוד החסדים דז"א, אבל שאר הנביאים היו מסתכלים במראה שאינה מאירה, דהיינו בלבושים שלה הנקראים חידות, וגם משבצות זהב, ולא ראו אותה בלי לבושים אלו)... (צו לז, ועיין שם עוד)

אם כן, הרי כתוב, וידבר ה' אל משה לאמר, (ולמה אמר ירמיהו לא ידעתי דבר, ומשיב), אלא מי הוא נביא עליון כמשה, שלא זכה אדם כמותו, שהוא שמע דבור בהכרזה, ולא פחד ולא נזדעזע, ושאר הנביאים נזדעזעו אפילו באמירה, והיו יראים ביראה. (פירוש, אמירה היא בשליטת החסדים, שאין בה אחיזה לדינים, ועל כן יכלו הנביאים לקבל משם, אבל דבור הוא בהרמת קול ודבור, שרק משה היה ראוי לקבל משם, ולא שאר הנביאים, ועל זה אמר ירמיהו הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי... (נשא אדרא רבה קכה, ועיין שם עוד)

תא חזי, כל נביאים ונביאים שהקב"ה הקים לישראל, כולם נגלה הקב"ה עליהם במדרגות עליונות קדושות, וראו זיו יקר הקדוש של המלך ממקום עליון, אבל לא קרוב כמשה, שהיה קרוב למלך יותר מכולם, כי חלקו היה מאושר יותר מכל בני העולם, שעליו כתוב, פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות, ושאר הנביאים היו רואים ממקום רחוק, כמו שאתה אומר, מרחוק ה' נראה לי. (שלח שי)

אשרי חלקו של משה נביא הנאמן על כל שאר הנביאים שבעולם, משום זה כשנפטר מן העולם לא נתעסק ביה חוץ מהקב"ה, שהעלו למחיצתו, ועל כן עלה משה בנבואה עליונה ובמדרגות יקרות מכל נביאי העולם, ושאר הנביאים ראו מאחורי קירות רבים. (שם שכ)

מהו השינוי, שבכל מקום בנביאים כתוב, כה אמר ה', ובמשה לא כתוב כך, אלא זה הדבר, אלא משה שהיתה נבואתו מתוך מראה המאירה למעלה, (שהוא ז"א), לא כתוב בו כה, (שהיא המלכות הנקראת כה), אבל שאר הנביאים, שהיו מתנבאים מתוך מראה שאינה מאירה, (שהיא מלכות הנקראת כה), התנבאו מתוך כה. (בלק רמח)

כותי אחד שאל את רבי אלעזר, אמר לו כח גדול אני רואה בבלעם יותר ממשה, כי במשה כתוב, ויקרא אל משה, (דהיינו שקראו לבא אליו), ובבלעם כתוב ויקר אלקים אל בלעם, וכתוב ויבא אלקים אל בלעם, (דהיינו שהאלקים בא אליו).

אמר לו למלך שישב בהיכלו על הכסא, מצורע אחד קרא על הפתח, אמר המלך, מי הוא שדופק על הדלת, אמרו מצורע פלוני, אמר לו יכנס לכאן ולא יטנף את ההיכל, אני יודע, אם אומר לו על ידי שליח לא יירא מפני, וילך בני ויקרב אליו ויטמא, אבל אני בעצמי אלך ואאיים עליו שירחק דרכו ממקום מושבו של בני, ולא יטמא אותו, הקדים המלך ובא אליו, ואיים עליו, ואמר לו, מצורע מצורע, מנע רגלך מדרך שבני שורה שם, ואם לא, אומר לך שגזרים גזרים יעשו ממך בני שפחותי. האוהב של המלך קורא בפתח, אמר המלך מי הוא, אמרו פלוני אוהבך, אמר, אהובי וחביב נפשי, לא יקרא אותו קול אחר, אלא אני, צעק המלך ואמר פלוני פלוני הכנס, חביב נפשי אהוב שלי, התקינו ההיכלות לדבר עמו.

כך בלעם הוא מצורע, הרחוק מבני אדם, קרא בשער המלך, שמע המלך, אמר מצורע הטמא לא יכנס ולא יטנף ההיכל שלי, אני צריך ללכת לאיים עליו, שלא יקרב אל שער בני, ולא יטמא אותו, ועל כן ויבא אלקים אל בלעם וגו', אמר מצורע מצורע, אל תלך עמהם, לא תאור את העם כי ברוך הוא... אבל במשה כתוב, ויקרא אל משה, דהיינו קול המלך, ולא על ידי שליח אחר. מאהל מועד, היינו מהיכל הקדוש מהיכל מתוקן, מהיכל יקר, שעליונים ותחתונים חושקים אליו, ואינם יכולים ליקרב לו. (בלק רפח)

פתח אותו האיש ואמר, ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר וגו', מקרא זה אין ראשו סופו, ואין סופו ראשו, ולא מלה זו כמלה זו, כי בתחילה אמר, ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, טוב הוא, ואחר כך אומר ושב אל המחנה, (שאין לו קשר אל ודבר ה'), ואחר כך ומשרתו יהושע בן נון נער וגו', מהו, שאמר רבי אלעזר, ודאי הקב"ה רוצה ביקר שלנו, כי עתה חבורינו היא בהשכינה, והשכינה לא תסור ממנו, מי שפתח הפתח יאמר הדבר.

פתח ואמר, ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, בכמה מדרגות עליונות ויקרות נבדל משה נביא הנאמן מכל שאר נביאי העולם, שכולם היו לפניו כקוף בפני אדם, שאר הנביאים היו מסתכלים במראה שאינה מאירה, ועם כל זה לא היו נושאים פניהם למעלה להסתכל, אלא כמו שכתוב, ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה, ולא עוד, אלא שהדברים לא היו אצלם בגלוי, ומשה נביא הנאמן לא היה כן, שהוא היה מסתכל במראה המאירה, ועמד במעמדו, ולא עוד אלא שהיה נושא ראשו להסתכל, כמי שאומר לחבירו נשא את ראשך ויסתכלו פניך בפני, כדי שתגע דברי. כך משה פנים אל פנים נשא ראשו בלא פחד, פניו היו נשואים ומסתכל בזיו יקר העליון, ולא נשתנה דעתו ופניו כשאר הנביאים, (כי שאר הנביאים) כי היו מתנבאים להסתכל, יצאו מרשותם ומדעתם, ונשתנה זיו פניהם ולא היו יודעים מעולם זה כלום.

ומשה לא כן היה, כי משה באותה מדרגה עליונה ממש היה מסתכל, (שהוא ז"א), ולא יצא מרשותו ומדעתו, כי בשעה שהיה מסתכל בזיו יקר העליון, מיד ושב אל המחנה, שדבר עמהם בכל מה שצריכים, ודעתו היתה מיושבת עליו כבתחילה, ועוד יותר, ועל כן (אחר ודבר ה' אל משה פנים בפנים), נאמר ושב אל המחנה, (ואחר כך נאמר) ומשרתו יהושע בן נון נער, ודאי שהיה יונק מתוך האהל, שהיה לומד להסתכל ברוח הקדש, כמו שאמר ונער שמואל משרת את ה'... (ואתחנן קסג)

אלא כאן יש להסתכל, שם (אמר) שיר, וכאן שירה, ששיר הוא זכר (ז"א), ושירה היא נוקבא  היינו מלכות), והרי למדנו, כל הנביאים כולם כלפי משה הם כקוף בפני אדם, והם אמרו שיר, (דהיינו שיר השירים, שיר ליום השבת), ומשה אמר שירה, משה היה לו לומר שיר, והם שירה, אלא זה הוא סוד הדבר, משה לא אמר זה לעצמו אלא בשביל ישראל.

אמר לו רבי שמעון אינו כן, אלא משה נודע מכאן ודאי שהיה במדרגה עליונה יתרה מכולם, משה עלה ממטה למעלה, והם ירדו ממעלה למטה. הוא עלה ממטה למעלה, כמו שלמדנו, מעלים בקודש ואין מורידים, משה עלה ממטה למעלה, שאמר שירה, שהיא תשבחה של המלכה, שהיא משבחת אל המלך, (והתחיל במלכות), ומשה עצמו נתאחד במלך (ונמצא ששירה שלו עלתה ממטה למעלה), והם ירדו ממעלה למטה, שאמרו שיר, (שהוא בבחינת דכר), שהוא השבח שהמלך משבח את המלכה, והם נתאחדו במלכה, (ונמצא השיר שלהם ממעלה למטה, מז"א אל המלכות), ועל כן נודע בזה שבחו של משה שהוא יותר מכולם, והיינו שכתוב אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה', היינו שירת המלכה, למי, לה', ומשום זה כתוב ויכתוב משה את דברי השירה הזאת, (וכן) וענתה השירה הזאת. (וילך כז)

תא חזי, משה היה שומע את קול הקדוש של מלך העליון ולא נזדעזע, וכל שכן מלאך שלא רצה (לקבלו), אחר שמת מה כתוב, ויאמר לא כי אני שר צבא ה'... רבי חייא אמר אשרי חלקו של משה יותר מכל נביאי העולם, תא חזי, כתוב, שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר, שמעו שמים, הנה ישעיה שהיה יותר רחוק מן המלך, כתוב שמעו שמים, משה שהיה יותר קרוב למלך, כתוב האזינו השמים...

רבי יוסי אומר, עוד מה בין משה לישעיהו, משה אמר האזינו השמים, (עם ה"א הידיעה), השמים, היינו השמים העליונים, אלו הנודעים, הנקראים על שמו של הקב"ה, ותשמע הארץ, היינו הארץ העליונה, אותה שנודעת שהיא ארץ החיים, (דהיינו מלכות), בישעיהו כתוב, שמעו שמים, ולא השמים, האזיני ארץ, ולא הארץ, כי הם שמים וארץ תחתונים, ועם כל זה, רצו להענישו, עד שאמר כי ה' דבר, ולא אני, ומשה אמר כל כך שכתוב האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, (שהם ז"א ומלכות כנ"ל ולא פחד, ולא רצו להענישו). (האזינו ה)

וכל מה שהסתכל יחזקאל לראות ולדעת, כל זה הוא במראה שאינה מאירה, (שהיא המלכות), אבל במראה המאירה, שהיא ז"א), לא זכה נביא להסתכל חוץ ממשה הנביא הנאמן, שכל מפתחות הבית בידו, שאר הנביאים כשהגיעו לחשמל הזה להסתכל בפנים הרעיונות נבהלו, והלב לא שקט, ויוצאים מכל רעיונות הגוף, אז ראו לפנים מה שראו, בלחש. (זהר חדש יתרו שמג)

ויהי בימי שפוט השופטים, רבי חלקיה ברבי אליעזר פתח המקרא, שכתוב, מרחוק ה' נראה לי וגו', כי כשהקב"ה מדבר עם הנביאים אינו נגלה עליהם אלא מרחוק, ועל כן רואים דמות דברים, כאדם העומד ממרחק, חוץ ממשה, שאמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא, כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא מתוך מראה שאינה מאירה, משה נתנבא מתוך מראה המאירה, שאר הנביאים מרחוק, ומשה מקרוב, שנאמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, דהיינו נאמן הוא בבית המלך, קרוב הוא למלך. ואם תאמר כיון שכל הנביאים נתנבאו מרחוק, אין אהבתו של מקום עליהם, כתוב מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד... (שם רות צב)

מכילתא:

וידבר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר, שומע אני שהיה הדבר לאהרן ולמשה, כשהוא אומר ויהי ביום דבר ה' אל משה, למשה היה הדבר ולא לאהרן, אם כן מה תלמוד לומר אל משה ואל אהרן, אלא מלמד שכשם שהיה משה כלל לדברות, כך היה אהרן כלל לדברות, ומפני מה לא היה מדבר עמו, מפני כבודו של משה, נמצא ממעט אהרן מכל הדברות שבתורה חוץ משלשה מקומות, מפני שאפשר... בארץ מצרים, חוץ לכרך, או אינו אלא תוך הכרך, כשהוא אומר ויאמר אליו משה כצאתי את העיר, והלא דברים קל וחומר, ומה תפלה הקלה לא התפלל אלא חוץ לעיר, דבור חמור לא כל שכן, ומפני מה לא נדבר עמו תוך הכרך, מפני שהיתה מלאה שיקוצים וגילולים, ועד שלא נבחרה ארץ ישראל, היו כל הארצות כשרות לדברות... (בא הקדמה)

ויקרא אליו ה', מגיד שהקריאה קדמה לדבור. (יתרו-בחודש פרשה ב)

ספרא:

ויקרא וידבר, הקדים קריאה לדבור, הלא דין הוא, נאמר כאן דבר, ונאמר בסנה דבר, מה דבר האמור בסנה הקדים קריאה לדבור, אף דבר האמור כאן הקדים קריאה לדבור, לא אם אמרת בדבור הסנה שהוא תחלה לדברות, תאמר בדבור אהל מועד שאינו תחלה לדברות, דבור הר סיני יוכיח, שאינו תחלה לדברות והקדים בו קריאה לדבר, לא אם אמרת בדבור הר סיני שהוא לכל ישראל, תאמר בדבור אהל מועד שאינו לכל ישראל, הרי אתה דן מבנין אב, לא דבור הסנה שהוא תחלה לדברות כהרי דבור הר סיני שאינו תחלה לדברות, ולא דבור הר סיני שהוא לכל ישראל, כהרי דבור הסנה שאינו לכל ישראל, הצד השוה שבהן שהן דבור ומפי קדש למשה, והקדים קריאה לדבור, אף כל שהוא דבור ומפי קדש הקדים בו קריאה לדבור...

יכול אף להפסקות, תלמוד לומר וידבר, לדבר היתה קריאה ולא היתה קריאה להפסקות, וכי מה היו הפסקות משמשות, ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין... ומנין שכל הקריאות היו משה משה, תלמוד לומר ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה, ויאמר משה משה, שאין תלמוד לומר ויאמר ומה תלמוד לומר ויאמר, מלמד שכל הקריאות היו משה משה. ומנין שעל כל קריאה היה אומר הנני, תלמוד לומר ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני, שאין תלמוד לומר הנני, ומה תלמוד לומר ויאמר הנני, מלמד שעל כל קריאה וקריאה היה אומר הנני... (ויקרא פרשה א)

אליו, למעט את אהרן, אמר רבי יהודה בן בתירא י"ג דברות נאמר בתורה למשה ולאהרן, וכנגדן נאמרו י"ג מיעוטין, ללמדך שלא לאהרן נאמר אלא למשה שיאמר לאהרן, ואלו הן, ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו, וידבר אליו... (שם פרשה ב, וראה שם עוד)

אשר ציוה ה', למדנו לדברות מדבר סיני שלא נאמרו אלא ביום, ומניין לדברות הר סיני שלא נאמרו אלא ביום, תלמוד לומר, אלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' אל משה בהר סיני. ומניין לדברות אהל מועד שלא נאמרו אלא ביום, תלמוד לומר במדבר סיני באהל מועד, מקיש דברות אהל מועד לדברות מדבר סיני, מה דברות מדבר סיני ביום, אף דברות אהל מועד ביום. (צו פרק יח)

ובבא משה אל אהל מועד, למה נאמר, לפי שהוא אומר וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, שומע אני מאהל מועד ממש, תלמוד לומר ונועדתי לך שם, ודברתי אתך מעל הכפורת, אי אפשר לומר מאהל מועד, שכבר נאמר מעל הכפורת, ואי אפשר לומר מעל הכפורת, שכבר נאמר מאהל מועד, כיצד יתקיימו שני כתובים, זו מידה בתורה, שני כתובים זה כנגד זה, והרי הם סותרים זה על זה, יתקיימו במקומם עד שיבא כתוב אחד ויכריע ביניהם, ומה תלמוד לומר ובבא משה אל אהל מועד, מגיד הכתוב שהיה משה נכנס ועומד באהל מועד, והקול יורד משמי שמים לבין שני הכרובים, והוא שומע את הקול מדבר אליו מבפנים... 

וישמע את הקול, שומע אני קול נמוך, תלמוד לומר את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם, כתוב אחד אומר ויהי קולות וברקים וכתוב אחד אומר קול דממה דקה, כיצד יתקיימו שני כתובים, כשהקב"ה מדבר הכל שותקים, שנאמר דומו יושבי אי סוחר ציון עוברים מלאוך... (נשא נח, וראה שם עוד)

במראה אליו אתודע, או כשם שאני בחלום ובחזיון, כך היה מדבר עם משה, תלמוד לומר לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא, חוץ ממלאכי השרת. פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות, אמרתי לו לפרוש מן האשה, במראה זו מראה דבור, אתה אומר מראה דבור, או אינו אלא מראה שכינה, תלמוד לומר ויאמר לא תוכל לראות פני... ולא בחידות, למה נאמר, לפי שהוא אומר בן אדם חוד חידה, או כשם שאני מדבר עם הנביאים בחידות, כך אני מדבר עם משה בחידות, תלמוד לומר ותמונת ה' יביט, זה מראה אחורים, או אינו אלא זה מראה פנים, תלמוד לומר והסירותי את כפי וראית את אחורי. (בהעלותך קג)

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אבל באומות קם, ואיזה זה, זה בלעם בן בעור. אבל יש הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם, משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר נאם שומע אמרי א-ל ויודע דעת עליון. משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנדבר עמו, ובלעם היה יודע אימתי היה מדבר, שנאמר ויודע דעת עליון. משה לא היה מדבר עמו עד שהוא עומד, שנאמר ואתה פה עמוד עמדי, ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל, שנאמר מחזה ש-די יחזה נופל וגלוי עינים. משל למה הדבר דומה, לטבחו של מלך, ויודע כמה הוצאת יוצאות למלך על שולחנו.

אשר ידעו ה' פנים אל פנים, למה נאמר, לפי שהוא אומר ויאמר הראיני נא את כבודך, אמר לו בעולם הזה אי אתה רואה, שנמשל בפנים, שנאמר לא תוכל לראות פני, אבל אתה רואה בעולם הבא שנמשל כאחורים, שנאמר והסירותי את כפי וראית את אחורי, אימתי הראהו, סמוך למיתה. (ברכה שנז)

תלמוד בבלי:

כדתניא, כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה... (יבמות מט ב)

מדרש רבה:

ויאמר משה משה, אתה מוצא באברהם אברהם (בראשית כ"ב) יש בו פסק, יעקב יעקב (שם מ"ו) יש בו פסק, שמואל שמואל (ש"א ג') יש בו פסק, אבל משה משה אין בו פסק, למה הן, משל לאדם שנתן עליו משוי גדול, וקורא לפלוני פלוני קרובי פרוק מעלי משוי זה. דבר אחר עם כל הנביאים הפסיק מלדבר עמהם, אבל ממשה לא הפסיק כל ימיו. תני רבי שמעון בן יוחאי מהו משה משה, לשון חיבה, לשון זירוז. (שמות ב יב)

...אמר רבי יהושע הכהן בר נחמיה, בשעה שנגלה הקב"ה על משה טירון היה משה לנבואה, אמר הקב"ה אם נגלה אני עליו בקול גדול אני מבעתו, בקול נמוך בוסר הוא על הנבואה, מה עשה, נגלה עליו בקולו של אביו, אמר משה הנני, מה אבא מבקש, אמר הקב"ה איני אביך, אלא אלקי אביך, בפתוי באתי אליך כדי שלא תתיירא... (שם ג א)

ואמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, אף על פי כן הראה, בשכר ויסתר משה פניו, ודבר ה' עם משה פנים אל פנים (שמות ל"ג), ובשכר כי ירא, (שם ל"ד) וייראו מגשת אליו, ובשכר מהביט, ותמונת ה' יביט (במדבר י"ב). ורבי הושעיא רבה אמר יפה עשה שהסתיר פניו, אמר לו הקב"ה אני באתי להראות לך פנים וחלקת לי כבוד, והסתרת פניך, חייך שאתה עתיד להיות אצלי בהר מ' יום ומ' לילה לא לאכל ולא לשתות, ואתה עתיד ליהנות מזיו השכינה... (שם שם ב)

דבר אחר סרו מהר, רבי יונה בשם רבי שמואל בר נחמן אמר, כל נביא שהיה עומד היה אומר נביאותו של חבירו, ולמה היה אומר דבר חבירו, לברר נביאותו, ורבי יהושע בן לוי אומר לנבואתו הוא נזקק, חוץ ממשה, שאמר כל דברי הנביאים ושלו, וכל שהיה מתנבא, מעין נבואתו של משה היה, וכל הדברות הוא אומר חוץ משנים שהקב"ה אמרן לישראל מפיו, אנכי ולא יהיה לך. (שם מב ז)

ויקרא אל משה, ולאדם לא קרא, והלא כבר נאמר ויקרא ה' אלקים אל האדם, אלא אין גנאי למלך לדבר עם אריסו. וידבר ה' אליו, ועם נח לא דבר, והלא כבר נאמר וידבר אלקים אל נח, אלא אין גנאי למלך לדבר עם נקדודו. וירא ה' אל משה, ולאברהם לא קרא, ויקרא מלאך ה' אל אברהם, אלא אין גנאי למלך לדבר עם פונדקי שלו. ויקרא אל משה, ולא כאברהם, באברהם כתיב ויקרא מלאך ה' אל אברהם, המלאך קורא, והדבור מדבר, ברם הכא, אמר רבי אבין, הקב"ה אמר אני הוא הקורא ואני הוא המדבר, שנאמר (ישעיה מ"ח) אני אני דברתי אף קראתי הביאותיו והצליח דרכו. (ויקרא א ט)

מה בין משה לכל הנביאים, רבי יהודה ברבי אילעי ורבנן, רבי יהודה אומר מתוך תשע איספקלריות היו הנביאים רואים, הדא הוא דכתיב, וכמראה המראה אשר ראיתי וגו', ומשה ראה מתוך איספקלריא אחת, שנאמר ומראה ולא בחידות, רבנו אמרין כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת, הדע הוא דכתיב (הושע י"ב) ואנכי הרביתי וביד הנביאים אדמה, משה ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת, הדא הוא דכתיב ותמונת ה' יביט. רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר, משל למלך שנגלה על בן ביתו באיקונין שלו, לפי שבעולם הזה שכינה נגלית על היחידים, אבל לעתיד לבא ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר. (שם שם יד)

...אמר רבי יהודה ברבי סימון, באותה שעה שמע משה קול נאה, וקול משובח, לשעבר היה משה עומד והיה הדבור בא לתוך אזנו כמין סילון, ולא היה אחד מישראל שומע, אבל כשהיו פניו מאדימות, היו יודעים שהדבור בא אצלו, וכיון שנעשה המשכן שמע קול נאה, מה שמע, (תהלים פ"ה) כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו... (במדבר יב א)

ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וגו', כאן אתה אומר (במדבר ז') ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו, וכאן אתה אומר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו', אי אפשר לומר ובבא משה, שהרי כבר נאמר ולא יכול משה, ואי אפשר לומר ולא יכול משה, שכבר נאמר ובבא משה וגו', הכריע כי שכן עליו הענן, אמור מעתה, כל זמן שהיה הענן שם, לא היה נכנס משה לשם, נסתלק הענן היה נכנס ומדבר עמו. וכן הוא אומר ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן, כי מלא כבוד ה' את בית ה', מלמד שנתנה רשות למחבלים לחבל... (שם יד לא)

אל אהל מועד לדבר אתו, למה נאמר, לפי שהוא אומר (ויקרא א'), וידבר ה' אליו מאהל מועד, שומע אני מאהל מועד ממש, תלמוד לומר (שמות כ"ה), ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת וגו', אי אפשר לומר מאהל מועד, שהרי כבר נאמר מעל הכפורת, ואי אפשר לומר מעל הכפורת, שהרי כבר נאמר מאהל מועד, באי זה צד נתקיימו שני כתובים הללו, זו מדה בתורה, שני כתובים זה כנגד זה, והרי הם סותרים זה על ידי זה, יתקיימו במקומן עד שיבא כתוב אחר ויכריע ביניהן, מה תלמוד לומר ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו, מגיד הכתוב, שהיה נכנס משה ועומד באהל מועד, וקול יורד מן השמים כמין סילון של אש לבין ב' הכרובים, והוא שומע את הקול מדבר אליו מבפנים. (שם שם לב)

תני ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, כדי שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר, אילו היה לנו נביא כמשה היינו עובדים להקב"ה, ואיזה נביא היה להם כמשה, זה בלעם בן בעור, אלא הפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם, ג' מדות היו ביד משה מה שלא היו ביד בלעם, משה היה מדבר עמו עומד, שנאמר (דברים ה') ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך וגו', ועם בלעם לא היה מדבר עמו אלא נופל, שנאמר (במדבר כ"ג) נופל וגלוי עינים, משה היה מדבר עמו פה אל פה, שנאמר (שם י"ב) פה אל פה אדבר בו, ובבלעם כתיב, נאם שומע אמרי א-ל, שלא היה מדבר עמו פה אל פה. משה היה מדבר עמו פנים בפנים, שנאמר (שמות ל"ג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, ועם בלעם לא היה מדבר כי אם במשלים, כמו דכתיב (במדבר כ"ג) וישא משלו ויאמר וגו'.

ג' מדות היו ביד בלעם מה שלא היו ביד משה, משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר נאם שומע אמרי א-ל אשר מחזה ש-די יחזה, משה לא היה יודע אימתי הקב"ה מדבר עמו, ובלעם היה יודע אימתי הקב"ה מדבר עמו, שנאמר ויודע דעת עליון, משלו משל לטבחו של מלך, שהוא יודע מה המלך מקריב על שולחנו, ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו, כך היה בלעם יודע מה הקב"ה עתיד לדבר עמו. בלעם היה מדבר עמו בכל שעה שירצה, שנאמר נופל וגלוי עינים, היה משתטח על פניו ומיד היה גלוי עינים על מה ששואל, ומשה לא היה מדבר עמו בכל שעה שירצה, רבי שמעון אומר אף משה היה מדבר עמו בכל שעה שירצה, שנאמר ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו, מיד וישמע את הקול מדבר אליו. (שם שם לד)

וישמע את הקול מדבר אליו, יכול שהיה קול נמוך, תלמוד לומר את הקול, קול לא נאמר אלא הקול, הוא הקול המתפרש בכתובים, ומה הוא הקול המפורש בכתובים, (תהלים כ"ט) קול ה' בכח קול ה' בהדר וגו'... יכול שהיו שומעים אותו הקול מבחוץ, תלמוד לומר וידבר ה' אליו מאהל מועד, מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאוהל, כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל י') וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה... תלמוד לומר לדבר אליך, עמך היה הדבור ולא עם כולם היה הדבור, יכול לא היו שומעים את הדבור, אבל היו שומעין את הקול, תלמוד לומר (במדבר ז') וישמע את הקול מדבר אליו, קול לו קול אליו... משה היה שומע את הקול, ואין כל אלו שומעין את הקול. יכול היה הקב"ה מדבר עמו ולא היה קוראו תחלה, תלמוד לומר ויקרא אל משה וידבר, הקדים קריאה לדבור... ומנין שכל הקריאות היו משה משה, תלמוד לומר ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה, ויאמר משה משה, שאין תלמוד לומר ויאמר אלא מלמד שכל הקריאות היו משה משה, ומנין שעל כל קריאה וקריאה היה אומר הנני, תלמוד לומר ויאמר משה משה ויאמר הנני, שאין תלמוד לומר ויאמר, אלא ויען הנני, מה תלמוד לומר ויאמר, מלמד שעל כל קריאה וקריאה היה אומר הנני... (שם שם לה)

...וכשהייתי בן ג' חדשים התנבאתי ואמרתי שעתיד אני לקבל תורה מתוך להבי אש... (דברים יא ו)

ראה עוד משה-כללי, קהלת ז מט.

מדרש תנחומא:

...וכן אמר להם פה אל פה אדבר בו, פה אל פה אמרתי לו לפרוש מן האשה, ומראה ולא בחידות, ומראה זו מראה הדבור, יכול מראה השכינה, תלמוד לומר (שמות ל"ג) לא תוכל לראות את פני, ואם תאמר הא כתיב ותמונת ה' יביט (במדבר י"ב), זה מראה אחורים, כענין שנאמר וראית את אחורי. (צו יג)

ואם תאמר הזקנים שהיתה נבואתם משל משה שמא חסר מנבואתו כלום, משל לנר שהיה דלוק, והדליקו ממנו כמה נרות, ואור דליקתו לא חסר, אף כאן משה, אף על פי שהיתה נבואת שבעים זקנים משלו, לא חסר מנבואתו כלום, שנאמר (דברים ל"ד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. (בהעלותך יב)

ילקוט שמעוני:

מהיכן היתה שכינה מדברת עם משה, רב נתן אומר מעם מזבח הקטורת, שנאמר ונתתה אותו לפני הפרוכת וגו', שמעון בן עזאי אומר מאצל מזבח הקטורת, שנאמר ושחקת ממנה הדק וגו', תלמידיו של רבי ישמעאל אומרים מאצל מזבח העולה, שנאמר עולת תמיד לדורותיכם. (שמות פרק מ, תכז)

מדרש הגדול:

ויאמר ה' אל משה, חמשה עשר פעם נדבר עם משה ביום אחד, ואיזה זה, זה יום שהוקם המשכן, ואלו הן, אדם כי יקריב מכם, צו את אהרן, קח לך עגל, יין ושכר אל תשת, איש איש מבית ישראל אשר ישחט, כמעשה ארץ מצרים, קדשים תהיו, אמר אל הכהנים, וישלחו מן המחנה, כה תברכו, קח מאתם, נשיא אחד ליום, בהעלותך, קח את הלוים, ויקחו אליך פרה אדומה. (במדבר פרק ז יא)

וישמע את הקול, כל הנביאים כולן לא היו שומעין את הקול אלא לפי כוחן, שנאמר קול ה' בכח (תהלים כ"ט), אבל משה רבינו היה שומעו כתיקונו, שנאמר וישמע את הקול, הקול כמות שהוא, וכן מצינו כשעמדו אבותינו על הר סיני היו אומרין אם יוספים אנחנו לשמע את קול ה' אלקינו עוד ומתנו, ומשה רבינו שמעו. גדול הוא כחו שלמשה, שנשא משוי שלא יכלו ששים רבוא לסבלו. כל הנביאים כולן לא היו מתנבאין אלא בחלום בחזיון לילה או בתרדמה ביום, שנאמר במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו (במדבר י"ב), אבל משה רבינו היה שומע את הקול הוא ער ועומד, שנאמר ובבא משה וגו', וישמע את הקול מדבר אליו... (שם פט)

עמדו ואשמעה, מלמד שהיה מתנבא בכל עת שירצה, ולא היה צריך להתכוין ולהזדמן לנבואה מפני שהוא מכוון ועומד, לא כענין שנאמר להלן בירמיהו, ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה' אלי לאמר (ירמיה מ"ב ז'), אלא עמדו ואשמעה מיד... (שם ט ח)

במראה אליו אתודע, אמר להן, הנביאים שאמרתם בחלומות ובחזיונות הייתי מדבר עמהן, שנאמר בחלום חזיון לילה בנפל תרדמה על אנשים (איוב ד' י"ג), לא כן נהגתי עם עבדי משה, אלא בכל ביתי נאמן הוא, כל שבמעלן וכל שבמטן גליתי לו, כל שבים וכל שבחרבה, דבר אחר בכל ביתי נאמן הוא, אף על מלאכי השרת ועל בית המקדש הוא נאמן. (שם יב ו)

פה אל פה אדבר בו, מלמד שלא היתה נבואתו על ידי מלאך, יכול שהיתה אימת שכינה על משה בשעה שהיה מדבר עמו, אמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו רבי יהודה ברבי אומר, כל הנביאים ראו מתוך תשע אספקלראות והן שנאמר (יחזקאל מ"ג ב') ומראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבואי לשחת העיר, ומראות כמראה אשר ראיתי על נהר כבר ואפל על פני, הרי תשע... ומשה רבינו ראה מתוך ספקלריא אחת, שנאמר ומראה ולא בחידות... ותמונת ה' יביט, אמר רבי שמעון שהיה רואה את הדמות מיד. (שם שם ח)

ילקוט ראובני:

מה כתיב באברהם, וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב וגו', ובמשה כתיב ויקרא אל משה וידבר אליו מאהל מועד לאמר, לפיכך נבואת משה נבדלת מכל הנביאים, כי כל הנביאים רואים מפתח האהל, ומשה ראה מתוך האהל. (ויקרא)

משה רבינו ע"ה לבדו זכה להקרב לשם הגדול הנקרא ה', וזה סוד ונגש משה לבדו אל ה', ואמרו חז"ל כל הנביאים על ידי אספקלריא שאינה מאירה, שנאמר וביד הנביאים אדמה, אבל משה רבינו ע"ה נכנס לאהל על ידי אספקלריא מצוחצחות, ותמונת ה' יביט, והסוד הזה, כי משה רבינו ע"ה נכנס לאהל וישמע את הקול מדבר אליו, וזהו שנקרא נאמן ביתו, מה שלא נשמר אדם הראשון, שלא עמד בנאמנות, אבל שאר הנביאים לא זכו להכנס אל האהל, ודי למבין, ואף על פי שאמרו ששמואל היה שקול כמשה ואהרן, ונקרא נאמן, לא נכנס לאהל. 

כל מה שראה משה רבינו ע"ה בכל חדרי המדות בבתי גוואי ובבתי בראי לא גילה כדרך שאר הנביאים, ואם תאמר לא ראה, כבר נאמר בכל ביתי נאמן הוא, כל אשר בביתי ראה וידע כל המדרגות המעלות וכל הדרכים והשבילים וכל המדות, כי יש למעלה רוח הקדש גילוי עינים.

פה אל פה אדבר בו וגו', אמר רבי יוסי כולהו נביאי לגבי משה כנוקבא לגבי דכר, דכתיב פה אל פה אדבר בו ומראה, ולשאר נביאים במראה אליו אתודע, ולא מראה. (במדבר בהעלותך)

כל הנביאים לא השיגו אלא עד המלכות ומשה השיג עד תפארת, שהכל מורה ייחוד של שם הוי"ה המתלבש בכל שמות, ולכן בזה השם כח לשנות הטבעים ולשנות מעשה שאר הספירות, ומשה בכח זה השם היה משנה הטבע אפילו בעולם הגלגלים... (דברים האזינו)

אמונות ודעות:

...ולא יתכן שיהא המדבר הוא אדון העולמים, כי התורה אמרה שאין הבורא מדבר עם שום אדם בלי אמצעי, זולת משה רבינו בלבד, והוא מה שאמרה "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים", אבל שאר הנביאים לא דברו עמהם אלא המלאכים, וכאשר אנו מוצאים שהכתוב פרש בשם מלאך, הרי פרש שהוא נברא... (מאמר ב פרק י)

ואחרי שבעה אלה, ראיתי להביא אחד מדבריהם אף שיארכו בו הדברים, והוא שהם אומרים, כמו שההאמנה במשה היתה על ידי עשייתו האותות והמופתים, כך צריך שתהא סבת ההאמנה בזולתו עשייתו האותות והמופתים. והתפלאתי כאשר שמעתי זאת פלא גדול, לפי שסבת האמינו בו ובכל נביא הוא, שיקרא אותנו תחלה לדבר שהוא אפשרי, וכאשר שמענו קריאתו וראינוה אפשרית, נבקש ממנו מופת עליה, וכאשר יעשהו נאמין בו. ואם שמענו קריאתו מראשיתה בלתי אפשרית, לא נבקש ממנו מופת, כי אין מופת לדבר הנמנע... (מאמר ג פרק ח)

תרגום יונתן:

ודבר - ומתמליל ה' עם משה ממלל קבל ממלל, קל דבורא הוה שמע ברם זיו אפין לא הוה חמי... (שמות לג יא)

רש"י:

ויאמר משה - בעמדו לפני פרעה נאמרה לו נבואה זו, שהרי משיצא מלפניו לא הוסיף עוד ראות פניו. (שמות יא ד)

ונועדתי - כשאקבע מועד לך לדבר עמך, אותו מקום אקבע למועד שאבא שם לדבר אליך. ודברתי אתך מעל הכפורת - ובמקום אחר הוא אומר וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, זה המשכן מחוץ לפרוכת, נמצאו שני כתובים מכחישין זה את זה, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת וגו', משה היה נכנס למשכן, וכיון שבא בתוך הפתח קול יורד מן השמים לבין הכרובים, ומשם יוצא ונשמע למשה באהל מועד. (שם כה כב)

אשר אועד לכם - ...ויש מרבותינו למדים מכאן שמעל מזבח הנחשת היה הקב"ה מדבר עם משה משהוקם המשכן, ויש אומר מעל הכפרת, כמו שנאמר (שמות כ"ה) ודברתי אתך מעל הכפורת... (שם כט מב)

ובבא משה - ...משה בא אל אהל מועד, ושם שומע את הקול הבא מעל הכפרת מבין שני הכרובים, הקול יוצא מן השמים לבין שני הכרובים ומשם יצא לאהל מועד. מדבר - כמו מתדבר, כבודו של מעלה לומר כן, מדבר בינו לבין עצמו, ומשה שומע מאליו. וידבר אליו - למעט את אהרן מן הדברות. וישמע את הקול - יכול קול נמוך, תלמוד לומר את הקול, הוא הקול שנדבר אתו בהר סיני, וכשמגיע לפתח היה נפסק, ולא היה יוצא חוץ לאהל. (במדבר ז פט)

ומראה ולא בחידות - ומראה זה מראה דבור שאני מפרש לו דבורי במראית פנים שבו, ואיני סותמו לו בחידות, כענין שנאמר ליחזקאל, (יחזקאל י"ז) חוד חידה וגו'... (שם יב ח)

זה הדבר - משה נתנבא בכה אמר ה' כחצות הלילה, והנביאים נתנבאו בכה אמר, מוסף עליהם משה שנתנבא בלשון זה הדבר... (שם ל ב)

אשר ידעו ה' פנים אל פנים - שהיה לבו גס בו, ומדבר אליו בכל עת שרוצה, כענין שנאמר (שמות ל"ב) ועתה אעלה אל ה', (במדבר ט') עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם. (דברים לד י)

אבן עזרא:

ונצבת על הצור - ...ומשה בקש לראות השם, והשם השיבו כי לא יראני האדם וחי, וזהו האמת, כי ההרגשות אינם מרגישות רק המקרים, על כן "ויראו את אלקי ישראל", וגם "ואראה את ה'", וכן נבואת יחזקאל, הכל במראות אלקים, והנה אמר בכאן וראית את אחורי, ובמקום אחר "ותמונת ה' יביט", ואלה הדברים צריכים פירוש ארוך, והגאון אמר, כי הפנים פני האור, והמשל פני השמש, והאחורים הנשאר מהאור התדבק באחד, ואין צורך לכל זאת, ולפני שאפרש זה אומר, דע כי השם לא דבר עם משה פנים אל פנים רק בארבעים יום השלישי והלאה, ובעבור השם על פניו אז קרן עור פניו, כי תחלת נבואתו על ידי המלאך הנראה בסנה, ושם כתוב ויאמר ה', כי השליח ידבר על לשון השולח, וזה היום שראה משה מה שבקש היה לו כיום מתן תורה, ולא הגיע אדם לפניו ואחריו אל מעלתו... (שמות לג כא, וראה שם עוד)

ויקרא אל משה - אחר ולא יכול משה, שהכבוד קראו מאהל מועד שיבא שם, ושם ידבר עמו, והכבוד לפנים מהפרכת, ושם היה משה נכנס, כי כן כתוב, וזה טעם ותמונת ה' יביט. (ויקרא א א)

אל מול פני המנורה - ...ונסמכה זאת הפרשה, להורות כי הדבור יהיה גם בלילה, כי שם יהיה הנר דלוק ולא יכבה. (שם ח ב)

בכל ביתי נאמן הוא - טעמו כבן בית שיכנס בלא רשות, ואם יצטרך ידבר צרכיו, ואתם כאשר אתודע לכם בחלום תדעו, ואם לא אין לכם רשות לשאול. פה אל פה - הטעם בלא אמצעי, במראה ולא בחידות - הטעם שאראה לו הדבור כאשר הוא כצורת המשכן, ולא בחידות - כמו הנשר הגדול (יחזקאל י"ז). ותמונת ה' יביט - כטעם הריני נא את כבודך, או שהוא בהקיץ. (במדבר יב ז וח)

רמב"ן:

וגם בך יאמינו לעולם - ...והנכון בעיני, שאמר אני בא אליך בעב הענן, שתגש אתה אל הערפל בעבור ישמע העם דברי, והיו הם עצמם נביאים בדברי, לא שיאמינו מפני אחרים... וגם בך יאמינו לעולם בכל הדורות, ואם יקום בקרבכם נביא או חולם חלום כנגד דבריך יכחישוהו מיד, שכבר ראו בעיניהם ושמעו באזניהם שהגעת למעלה העליונה בנבואה, יתברר להם ממך מה שכתוב, "אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע, בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" וגו', ולכך אמר "בעבור ישמע העם בדברי עמך", כי ישמע דברי מתוך האש וידעו שאני ה' מדבר עמך, ויאמינו בדברי וגם בך לעולם.... (שמות יט ט)

ויכס הענן את אהל מועד - ...ואמר כי לא יכול משה לבא אל אהל מועד אפילו אל הפתח מפני שהיה הענן מכסה אותו, ולא היה רשאי לבא בתוך הענן, ועוד כי המשכן מלא כבוד ה' ואיך יכנס בו. והטעם שלא יבא שם בלא רשות, אבל יקרא אותו ויבא תוך הענן, כאשר עשה בהר סיני, "ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן", ואמר "ויבא משה בתוך הענן". ועל דרך הפשט, בעבור שנאמר "וידבר ה' אליו מאהל מועד", לא נכנס משה למשכן, אבל קרא אותו מאהל מועד, ועמד פתח אהל מועד וידבר אליו.

ורבותינו אמרו, כתוב אחד אומר "ולא יכול משה לבא אל אהל מועד", וכתוב אחד אומר "ובבוא משה אל אהל מועד", הכריעו "כי שכן עליו הענן", כי לדעתם ובבא משה אל אהל מועד שיבא שם בלא קריאה מדעתו, או מפני שאמר שם "וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת", נראה להם שהיה משה עומד בתוך האהל לפני הכפורת, וכל עת היות כבוד השם מלא את המשכן לא נכנס משה בתוכו, ולכך יאמרו שהיה זה לאחר שנסתלק הענן... (שם מ לד)

אמר הכתוב בכאן "ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו", ולא כן בשאר המקומות, בעבור שלא היה משה יכול לבא אל אהל מועד, להיותו נגש אל המקום אשר שם האלקים, רק בקריאה שיקרא אותו, שכבר נאמר למשה, "ודברתי אתך מעל הכפורת אשר אועד לך שמה", וכיון שידע שהשם יושב הכרובים שם, נתיירא לבא באהל כלל, עד שקרא אליו כאשר בהר סיני, שנאמר ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן, או שלא היה משה יודע שהכבוד באהל, ושיהיה לו הדבור משם, כי לא כסהו הענן עד יום השמיני כדעת רבותינו, ואחרי הקריאה בא משה באהל לפני ולפנים, כמו שדרשו, אהרן בבל יבא, ואין משה בבל יבא. וזה דרך פשט בכתוב הזה... (ויקרא א א)

...ורבי אברהם אמר, כי נסמכה זאת הפרשה להודיע כי הדבור יהיה גם בלילה, כי שם יהיה הנר דלוק ולא יכבה, וזה איננו ככה על דעת רבותינו, שאמרו והלא לא נדבר עמו אלא ביום, ואלו ידע רבי אברהם מה בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים לא חשב כן, והוא מה שאמר הכתוב "במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה", שאין נבואתו החלום, כי החלום בלילה ממש, אבל הסדור בפרשיות האלה הוא כאשר פירשתי... (במדבר ח ב)

אם יהיה נביאכם - ...ור' אברהם פירש אם יהיה נביאכם נביא ה', כמו והנבואה עודד הנביא, ויפה אמר. וטעם הכתוב, שאף על פי אם יהיה נביאכם נביא ה', אינו מתנבא בשמי הגדול רק במראה או בחידות, והזכיר כן כי רבים מן הנביאים לא ישיגו לזה, אבל יהיו נביאים ברוח הקודש, כענין שנאמר "רוח ה' דבר בי", והיא יד ה' האמורה ביחזקאל, ויתבאר בדברי זכריה. במראה אליו אתודע - לא אמר הכתוב במראה אליו אראה, אבל אמר אתודע, והנה זה בפסוק "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די", יאמר כי השם הגדול יהיה במראה ובהתודע אל הנביא לא יהיה בשמו הגדול, כמו שאמר "ושמי ה' לא נודעתי להם", ואמר כי הדיבור יהיה בחלום. ולא כן עבדי משה, כי בכל ביתי אשר בו יראו הנביאים חלומות נאמן הוא, ויודע מעצמו כל המדות, ומפה אל פה יהיה לו הדבור מאתי, והתמונה יביט בה לא יראנה בחלום. ולשון ספרי: ותמונת ה' יביט זה מראה אחורים, והנה בכן למד הכתוב מה בין נבואת משה לנבואת האחרים אשר בדורו, וכבר הזכיר כן בקודמים לו, וארא אל אברהם וגו', כאשר פירש ויזכיר כן בסוף התורה בבאים אחריו, "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו ה' פנים אל פנים", והענין בכולן שוה... ואל תחוש למה שאמר בשמואל ששקול כמשה, דכתיב "אם יעמד משה ושמואל לפני" וגו', כי בעבור שהזכירו עמו חשבוהו רבותינו לגדולה, לא שישוו הנבואות חלילה להם... (שם יב ו)

אשר מחזה ש-די יחזה - כי ראה עתה באספקלריא המאירה כנביאים הראשונים, שאמר בהם "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די, או במדרגה למטה מהם", כי מחזה ש-די איננו ש-די, והנה הם יראו בא-ל ש-די והוא יחזה במחזה של א-ל ש-די. והנה היו שתי מדרגות למטה מהם, ועל כן קרא לעצמו גלוי עינים, שהיא מדרגה מן בני הנביאים... וכבר נאמר כן בבלעם עצמו, "ויגל ה' את עיני בלעם", ולא תחשבו בזה זולת מה שפירשנו, מפני מאמר רבותינו שאמרו בספרי: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ואיזה זה בלעם... וביאור ענין הברייתא הזאת, מפני שאמר הכתוב לא קם  נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים, ודרשו רבותינו שאינו בא לספר במעלה אשר לנבואת משה על נבואת שאר הנביאים, שכבר הודיע אותנו מעלתו עליהם בשני מקומות, בפסוק וארא אל אברהם וגו', ובפסוק אם יהיה נביאכם וגו', אבל עתה לא דבר על משה שיודע הוא את השם, כענין שנאמר "הודיעני נא את דרכיך ואדעך", שלא אמר הכתוב אשר ידע השם פנים אל פנים, אבל אמר אשר ידעו, כי דיבר על ביאור הנבואה, יאמר כי למשה רבינו תבא מבוארת כמדבר אל חברו פנים אל פנים, שמודיע דבריו וכונתו, עד שיכיר בפניו שהבין דבריו וכונתו באמירה ובהכרת רצונו בפניו. ואמרו כי לבלעם היה זה בעת שנבא לכבוד ישראל, שעמד על דברי ה' ועל רצונו וחפצו בכל הענין העתיד לבא בישראל, ואף על פי כן יש הפרש בין נבואת משה לבלעם, כי משה לא היה יודע מתי מדבר עמו באיזה ענין ובאיזה מצוה יצוה, אבל הוא היה מוכן בכל עת לדבור, והיה הקב"ה מצוה אותו כפי הרצון לפניו. אבל בלעם היה מכוין ומחשב בדבר אשר הוא חפץ בו, והולך ומתבודד ומכין נפשו להיות עליו הרוח אולי יקרה לקראתו כאשר מפורש כאן, ויודע שהשם יחול עליו בענין ההוא אשר חשב ידבר עמו, לא בענין אחר. ומשה לא היה יודע מתי ידבר עמו, כי לא היה אליו עת קבוע לדבור, אבל בכל עת שיחפוץ משה ויכוין לבו לדבור היה מדבר עמו, כמו שאמר, "עמדו ואשמעה מה יצוה ה'", וכן בכל עת שיהיה לפניו יתעלה הרצון להיות מצוה אותו מאהל מועד, וישמע את הקול מדבר אליו, אבל בלעם היה מכוין את השעה שיהיה לו הדבור, ולא תנוח עליו הרוח אלא באותה השעה, אולי היא השעה יזכירו רבותינו במסכת ברכות וסנהדרין שהיה מקלל בה, ובה היה חל עליו הרוח, לא בעת אחרת לעולם. וכן ענין העמידה מעלה למשה, והנפילה בבלעם פחיתות, שלא יסבול נבואה... ואמרו משל לטבחו של מלך על המדה הראשונה, וכונתם לאמר, שהטבח יודע בהוצאת שולחנו של מלך, והשר שלו שהוא נאמן בכל ביתו ועמד בסודו לא ידע בהוצאת השולחן. והמשל הזה יורה שדעת החכמים לומר, שהיה בלעם יודע מדעו אחרי כוונתו שהשם יאמר לו "מה אקוב לא קבה א-ל" וכל הענין, ואחר כן ישמע הדבור במלות השם אשר חשב בלבו, וזה מה שהזכרתי, כי היה קוסם ותבואנה העתידות בלבו, ועתה בשביל ישראל ישמע בהם גם הדבור, ולפיכך היה מתפאר בעצמו עתה לומר נאם שומע אמרי א-ל... (שם כד ד)

אשר ידעו ה' פנים אל פנים - שהיה לבו גס בו וכו', רש"י. ואיננו נכון, כי היה אומר אשר ידע את השם פנים אל פנים, אבל הוא מלשון "ואדעך בשם", "ואתה אמרת ידעתיך בשם", יאמר, שלא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר גדלו השם להיות אליו פנים אל פנים בדבור, וכן "מה אדם ותדעהו", שתעשה לו כבוד לשום דעתך עליו... ויתכן כי בעבור ששני אנשים המתראים פנים אל פנים נודעים זה לזה בראיה ההיא, אמר ידעו ה' פנים אל פנים, כי לא רצה להזכיר שידעו משה כן, לכבוד של מעלה, ואל תתמה במה שאמר בשבח משה אשר ידעו ה' פנים אל פנים, ואמר "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים", ובכל ישראל נאמר גם כן "פנים בפנים דבר ה' עמכם", כי שם דבר מתוך האש, לומר ששמעו קולו מתוך האש בלבד, ולא ראו הפנים, וכן פירוש "ועל הארץ הראך את אשו הגדולה" וגו'. ועל דרך האמת שידעו השם פנים אל פנים לדבקה בו, בעת שתבא הרוח במשה רבינו, וכן היה בעת מתן תורה, אבל לא השיגו הם אלא לקול מתוך האש. והנה באר שכל נבואותיו של משה כיום מתן תורה, ושאר הנביאים היתה עליהם יד ה', והבן זה. (דברים לד י)

לכל האותות - ...והנה גם לשאר הנביאים נעשו אותות ומופתים כאליהו ואלישע, שעשו מופתים רבים, אבל ההפלגה למשה רבינו בהם, אמרו במדרש, כל הנביאים כולם היו עושים נסים על ידי תפלה, כחמה ליהושע, ובן הצרפית ועצירת הגשמים לאליהו... אבל משה מיד היה עושה. ואין המדרש הזה ברור, והרב במורה הנבוכים אמר, כי ההפלגה למשה רבינו היא, מה שאמר "לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו, ולעיני בני ישראל", כי היו לעיני החולקים עליו והמסכימים עמו, אבל שאר הנביאים יעשו אותם ליחידים מבני אדם, כענין שנאמר "ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע". ואיננו נכון בעיני, כי עצירת הגשמים לאליהו העצירה והביאה נתפרסמו מאד, וגם היה בגזרה ממנו "חי ה' אם יהיה שנים האלה טל ומטר, כי אם אם לפי דברי"... וכן עמידת השמש ליהושע היה באמת לעיני כל ישראל, וראו אותה כל מלכי כנען הנלחמים בו והנשארים, ורבותינו יזכירו כן שראו אותם מסוף העולם ועד סופו... אבל לפי פשוטו של מקרא הכל קשור ומחובר, יאמר שלא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו השם פנים אל פנים, ולעשות אותות ומופתים ביד חזקה ומורא גדול כמשה, ואם עשו מקצת מהם, לא הגיעו לרובם, ולא למעלה הגדולה שבהם, כי לא היה כיום סיני לפניו ולאחריו. וכן לא הגיעו אותות הנביאים לזמן הגדול אשר הגיע הוא עליו השלום, כי אות המן יתמיד ארבעים שנה, ועמוד האש והענן גם הבאר והשלו על דעת רבותינו... ועל דרך האמת כי יאמר כי אותותיו ומופתיו של משה היו פנים אל פנים, כמו שפירשתי. (שם שם יא)

כוזרי:

...וממה שאני עתיד לזכרו, והוא שהעם עם מה שהאמינו במה שבא משה אחר המופתים האלה, נשאר בנפשותם ספק, איך ידבר האלקים עם האדם, כדי שלא תהיה התחלת התורה מעצה ומחשבה מחשבת האדם, ואחר יחברהו עזר ואומץ מאת האלקים, מפני שהיה רחוק הדבור בעיניהם מזולת אדם, בעבור שהדבור גשמי, ורצה ה' להסיר הספק הזה מלבותם, וצוה אותם להתקדש הקדושה הצפונה והגלויה... והתקדש היום ונזדמן למדרגת הנבואה, אף לשמוע דבר האלקים בפנים בפנים, והיה זה אחר שלשה ימים בהקדמות גדולות מקולות וברקים ורעמים, ואש שסבבה את הר סיני... ורואים את משה בא בתוכה ויוצא ממנה, ושמע העם דבור צח בעשרת הדברים... אבל לא היה בהם כח כמשה לראות הדבר הגדול ההוא, והאמינו העם מן היום ההוא כי משה מדובר בו בדבור התחלתו מאת הבורא, לא קדמה למשה בו מחשבה ולא עצה, שלא תהיה הנבואה כאשר חשבו הפילוסופים מנפש יזדככו מחשבותיה ותדבק בשכל הפועל, הנקרא רוח הקדש, או בגבריאל, ויעזרהו וישכילהו, ואפשר שיתדמה לו בעת ההיא בחלום או בין שינה וקיצה שאיש מדבר עמו... וסרו הסברות האלה במעמד הגדול ההוא... (מאמר א פז)

...ושמא זאת היתה בקשת משה באמרו (שמות ל"ג י"ח) "הראיני נא את כבודך", ואמר לו הן, על מנת שיזהר מראות הפנים אשר אין יכולת לאדם לראותם, וכמו שאמר וראית את אחורי, ובכבוד ההוא מה שתוכל לסבלו ראות הנביאים, ויש בעקבותיו מה שראותנו סובלת אותו, כמו הענן ואש אוכלת ממה שהוא רגיל אצלנו... (מאמר ד ג)

משנה תורה:

כל הדברים שאמרנו הם דרך נבואה לכל הנביאים הראשונים והאחרונים, חוץ ממשה רבינו רבן של כל הנביאים, ומה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים, שכל הנביאים בחלום או במראה, ומשה רבינו מתנבא והוא ער ועומד, שנאמר "ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו". כל הנביאים על ידי מלאך, לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה, משה רבינו לא על ידי מלאך, שנאמר "פה אל פה אדבר בו", ונאמר "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים", ונאמר "ותמונת ה' יביט", כלומר שאין שם משל, אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל, הוא שהתורה מעידה עליו "במראה ולא בחידות", שאינו מתנבא בחידה אלא במראה, שרואה הדבר על בוריו, כי הנביאים יראים ונבהלים ומתמוגגין, ומשה רבינו אינו כן, הוא שהכתוב אומר, "כאשר ידבר איש אל רעהו", כלומר כמו שאין אדם נבהל לשמע דברי חברו, כך היה כח בדעתו של משה רבינו להבין דברי הנבואה, והוא עומד על עומדו שלם, כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו, משה רבינו אינו כן, אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו, ואינו צריך לכוין דעתו, שנאמר "עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם", ובזה הבטיחו הא-ל, שנאמר "לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, ואתה פה עמוד עמדי", הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים לאהלם, שהוא צרכי הגוף כולם כשאר העם, ולפיכך אין פורשין מנשותיהם, ומשה רבינו לא חזר לאהלו הראשון, לפיכך פירש מן האשה לעולם ומן הדומה לו, ונקשרה דעתו לצור העולמים, ולא יסתלק מעליו ההוד לעולם, וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים. (יסודי התורה פרק ז ו)

משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי, שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף, אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה, היה צריך להשקיע את המצריים - קרע את הים, והצלילן בתוכו, צרכנו למזון - הוריד לנו את המן... ובמה האמינו בו, במעמד הר סיני, שעינינו ראו ולא זר, ואזנינו שמעו ולא אחר, והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל, והקול מדבר אליו, ואנו שומעים משה משה לך אמור להם כך וכך. וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם, ונאמר "לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת", ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו, היא אמת שאין בו דופי, שנאמר "הנה אנכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם", מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה... (שם פרק ח א)

לפיכך אם עמד הנביא ועשה אותות ומופתים גדולים ובקש להכחיש נבואתו של משה רבינו, אין שומעין לו, ואנו יודעין בבאור שאותן האותות בלט וכשוף הן, לפי שנבואת משה רבינו אינה על פי האותות, כדי שנערוך אותות זה לאותות זה, אלא בעינינו ראינוה ובאזנינו שמענוה כמו ששמע הוא... (שם שם ג)

שמונה פרקים:

הרבה ימצא במדרשות ובאגדות, ויש מהן בגמרא, שיש מן הנביאים מי שיראה השי"ת מאחרי המחיצות רבות, ומהם מי שיראהו מאחרי מחיצות מועטות, לפי קרבתם אל השי"ת, ולפי מעלתם בנבואה, עד שאמרו (יבמות מ"ט) שמשה רבינו ע"ה ראה השי"ת מאחרי מחיצה אחת בהירה, כלומר מזהירה, הוא אמרם, הסתכל באספקלריא המאירה, והאספקלריא שם הראה (ראי) הנעשה מגוף המזהיר כשהם וזכוכית, כמו שהתבאר בסוף כלים, והכונה בזה הענין מה שאומר לך, והוא שאנחנו בארנו בפרק שני, שהמעלות מהן שכליות ומהן מעלות המדות, וכן הפחיתיות מהן פחיתיות שכליות בסכלות ומעוט ההבנה ודוחק התבונה, ומהן פחיתויות המדות כרוב התאוה, הגאוה, הרוגז... והן רבות מאד, ואלו הפחיתיות כולן הן מחיצות המבדילות בין האדם ובין השי"ת. מאמר הנביא מבאר זה (ישעיה נ"ט ב'), "כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם", ואמר שעונותינו, והם אלו הרעות כמו שזכרנו, הן המחיצות המבדילות בינינו ובינו יתברך. ודע שכל נביא לא נתנבא אלא אחר שתהיינה לו כל המעלות השכליות ורוב מעלות המדות... 

וכאשר ידע משה רבינו ע"ה, שלא נשארה לו מחיצה שלא הסיר אותה, וכי נשלמו בו מעלות המדות כולן והמעלות השכליות כולן, בקש להשיג מהות השי"ת על אמיתות מציאותו, אחר שלא נשאר לו מונע, ואמר (שמות ל"ג י"ח), "הראיני נא את כבודך", והודיעו השי"ת, שאין אפשר לו זה, בהיותו שכל נמצא בחומר, רצוני לומר, מאשר הוא אדם, והוא אומרו (שם) "כי לא יראני האדם וחי". הנה לא נשאר לו בינו ובין השגת השי"ת על אמיתות מציאותו, אלא מחיצה אחת בהירה, והוא השכל האנושי שאינו נבדל, וגמל אליו יתברך חסד בתת לו מן ההשגה אחר ששאלו יותר ממה שהיתה אצלו קודם שאלתו, והודיעו שהתכלית ההיא אי אפשרית לו מפני שהוא בעל גשם, וכינה אמיתת השגה בראיית הפנים, כי האדם כשיראה פני חברו, תהיה אז בנפשו צורתו עד שלא תתערב לו עם זולתה... (פרק ז)

פירוש המשניות לרמב"ם:

היסוד השביעי: נבואת משה רבינו ע"ה, והוא שנאמין כי הוא אביהם של כל הנביאים אשר היו מלפניו ואשר קמו מאחריו, כולם הם תחתיו במעלה, והוא היה הנבחר מכל מין האדם אשר השיג מידיעתו יתברך יותר מכל מה שהשיג או ישיג שום אדם שנמצא או שימצא, וכי הוא ע"ה הגיע התעלותו מן האנושות עד למעלה המלאכותית, ונכלל במעלת המלאכים, לא נשאר מסך שלא קרעו ונכנס ממנו ולא מנעו מונע גופני, ולא נתערב לו שום חסרון בין רב למעט, ונתבטלו ממנו הכחות הדמיונות והחושיות והשגותיו, ונבדל כח המתעורר המשתוקק ונשאר שכל בלבד, ועל הענין הזה נאמר עליו שהיה מדבר עם השי"ת פנים אל פנים בלא אמצעיות מן המלאכים, רצוני היה לבאר זה הענין הנפלא ולפתוח המנעול ממקורות התורה ולפרש טעם פה אל פה וכל הפסוק בזולתו מענינו, לולא שראיתי שלאלה הענינים יצטרכו לראיות רבות מאד, והיינו צריכין להצעות רבות והקדמות ומשלים, ושנבאר בתחלת מציאות המלאכים ושנוי מעלותיהם מן הבורא ית"ש...

ואחזור לכונת זה היסוד השביעי ואומר, שנבואת משה רבינו ע"ה נבדלת מנבואת כל הנביאים בארבעה דברים, הראשון, כי איזה נביא שהיה לא דבר לו השי"ת אלא על ידי אמצעי, ומשה בלא אמצעי, שנאמר פה אל פה אדבר בו. והענין השני, כי כל נביא לא תבא לו הנבואה אלא כשהוא ישן, כמו שאמר במקומות, בחלום הלילה, בחזיון לילה, ורבים מענין זה, או ביום אחר שתפול תרדמה על האדם בענין שנתבטלו ממנו כל הרגשותיו, ונשארה מחשבתו פנויה כענין חלום, וענין זה נקרא מחזה ומראה ועליו נאמר "במראות אלקים", ומשה יבא אליו הדבור ביום, והוא עומד בין שני הכרובים, כמו שיעדו השי"ת, "ונועדתי לך שם", ואמר השי"ת "אם יהיה נביאכם וגו', לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו" וגו'.

הענין השלישי, כי הנביא כשתבא אליו הנבואה ואף על פי שהוא במראה ועל ידי מלאך יחלשו כחותיו ויתקלקל בנינו, ויגיע לו מורא גדול מאד כמעט שתצא רוחו ממנו, כמו שאמר בדניאל כשדבר גבריאל עמו במראה אמר, "ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית" וגו', ומשה רבינו ע"ה לא היה כן, אבל יבא אליו הדבור ולא ישיגהו רתת ורעדה בשום פנים, כמו שנאמר "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו", כלומר כמו שלא יארע לאדם חרדה מדבור חבירו, כן היה הוא משה רבינו ע"ה...

והענין הרביעי, כי כל הנביאים לא תנוח עליהם רוח הנבואה ברצונם, אלא ברצון השי"ת, שהרי יעמוד הנביא ימים או שנים לא תבא לו הנבואה, ויבקש מן הבורא השי"ת שיודיע לו הדבר בנבואה, ויעמוד עד שינבא או אחר ימים או אחר חדשים, או שלא יודיעו בשום פנים... (הקדמת פרק חלק)

מורה נבוכים:

...אמנם ראית התורה על היות נבואתו נבדלת מכל מי שקדמו, הוא אמרו "וארא אל אברהם וגו' ושמי ה' לא נודעתי להם", הנה כבר הודיענו שהשגתו אינה כהשגת האבות, אבל יותר גדולה, כל שכן השגת זולתם ממי שקדם, ואמנם הבדלה מנבואת כל מי שיתאחר, הוא אמרו על צד ההגדה, "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים", הנה כבר התבאר, שהשגתו נבדלת מהשגת כל מי שיתאחר אחריו בישראל, אשר הם ממלכת כהנים וגוי קדוש ובתוכם ה', וכל שכן בשאר האומות.

ואמנם הבדל מופתיו על הכלל ממופתי כל נביא על הכלל, כי כל הנפלאות אשר עשאום הנביאים או נעשו להם, הגידו בהם יחידים מבני אדם, כאותות אליהו ואלישע, הלא תראה מלך ישראל תמה מהם, וישאל גחזי שיגידם לו, כמו שכתוב, "ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע"... ואין כן אותות כל נביא זולת משה רבינו, ולזה הגידה התורה עליו גם כן שלא יקום נביא לעולם שיעשה אותות בפרהסיא לעיני האוהב והשונא הנאות לו והחולק עליו כמו שעשה משה, והוא אמרו, "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, לכל האותות והמופתים וגו', לעיני כל ישראל", שהוא קשר הנה שני הענינים יחד, שלא יקום מי שישיג כהשגתו, ולא מי שיעשה כמעשיו, ואחר כך באר שהאותות היו לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו החולקים עליו, והיו גם כן לעיני כל ישראל הנמשכים אחריו, שנאמר "לעיני כל ישראל", וזה דבר לא נמצא לנביא לפניו, וכבר קדמה הגדתו הצודקת שלא יהיו לזולתו. ולא יטעך מה שבא מעמידת אור השמש ליהושע, "ויאמר לעיני ישראל", כי לא יאמר לעיני כל ישראל, כמו שבא במשה, וכן באליהו בהר הכרמל בפני אנשים מועטים... (חלק ב פרק לה, וראה עוד משה-כללי חלק ב פרק לט)

...המדרגה הי"א, שיראה המלאך ידבר עמו במראה, כאברהם בשעת העקדה, וזאת אצלי העליונה שבמדרגות הנביאים, אשר העידו הספרים בעניניהם, אחר אשר התישב מה שהתישב משלמות דברויות האיש כפי מה שיחייבהו העיון, ואחר ההתנות במשה רבינו ע"ה. אבל אם אפרש שיראה הנביא עוד במראה הנבואה כאילו השם ידבר עמו, הוא רחוק אצלי, ולא יגיע פועל הכח המדמה לזה, ולא מצאנו זה הענין בשאר הנביאים, ולזה בארה התורה ואמרה במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, שם הדבור בחלום לבד, ושם למראה הדבקות השכל והשפעתו, והוא אמרו במראה אליו אתודע, שהוא התפעל מן ידע, ולא באר שבמראה שישמע דבר מהשם... ויסודנו, שכל נביא ישמע אמנם הדבור באמצעות מלאך, אלא משה רבינו ע"ה אשר נאמר בו "פה אל פה אדבר בו". דע כי כן הענין, שהאמצעי הנה הוא הכח המדמה, שהוא אמנם ישמע שהשם דבר אתו בחלום של נבואה, ומשה רבינו ע"ה מעל הכפורת, מבין שני הכרובים, מבלתי השתמש בכח המדמה... (שם פרק מה)

חזקוני:

מעל הכפורת - כשהיה משה חוץ לאהל מועד בא אליו הקול מאהל מועד, וכשהיה באהל מועד בא מעל הכפורת. (שמות כה כב)

ויקרא - לפי שכתב לעיל ולא יכול משה לבא אל אהל מועד, הוצרך לקרא לו, וליתן לו רשות להכנס, וכן בתרגום יונתן, שחשב משה בלבו, ומה סיני שנתקדש רק לשעה, לא עליתי עד שקרא לי, קל וחומר המשכן שקדושתו לעולם. (ויקרא א א)

נאמן הוא - ידוע לעולם, שראה מכבוד השכינה מה שלא ראו שאר נביאים, ולא מצינו שאמר כך ראיתי בנביאים אחרים, ועליו אמר שלמה המלך ע"ה, "נאמן רוח מכסה דבר". (במדבר יב ז)

רבינו בחיי:

...ועל דרך הפשט ענין הפרשה הזאת, כי משה השיג שלשה ענינים, ואלו הם, האש, והמלאך והשכינה, תחילה ראה האש שהיתה מתלקחת בסנה, ואין הסנה נשרף, וראה זה בעין הבשר ממש בהקיץ, כי כשראה הסנה בוער באש הכיר שהוא אש, והיה סבור שהוא אש גפרית של מטה, וכשהיתה דעתו כן ולא היה הסנה אוכל, על כן רצה להתקרב... ואחר שראה האש הזאת נתחזק שכלו בראיית המלאך, וזה שאמר "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה", משמעות הכתוב כי לבת אש ראה תחלה ואחר כך המלאך מתוך האש, ואחר שנתחזק שכלו בראית המלאך, ראה במראה הנבואה כבוד השכינה, וזהו שאמר, "וירא ה' כי סר לראות, ויקרא אליו אלקים", ומפני שעתה היתה תחלת נבואת משה, רצה הקב"ה לחנכו מעט מעט, ולהעלותו ממדרגה למדרגה עד שיתחזק שכלו... (שמות ג א)

...המעלה הזאת הנקראת ראשית, לא השיגה שום נברא כמו משה רבינו, ולזה העיד בו הכתוב (דברים ל"ג) "וירא ראשית לו", כי שם במעלת ראשית חלקת מחוקק ספון, משה זכה לקבל התורה. והשגתו זאת לא נודעה לו בנבואה, רק מצד הסתכלותו בחכמה, וזהו לשון "וירא", ולא אמר וידע. אך המעלה שקראוה רז"ל אספקלריא המאירה, והיא מדת הרחמים, נודע לו בנבואה, מה שאין כן באבות העולם ושאר הנביאים, שידעו ה' יתברך מתוך גלוי שכינה שנגלית להם בנבואה, אבל ה' המיוחד לא נודע להם בנבואה... קרא המעלה הזאת שמתוכה נתנבא משה אספקלריא המאירה, והיא המדה שבה יעשו נסים מפורסמים מחודשים ביצירה, ואספקלריא של א-ל ש-די אשר בה יעשו נסים נסתרים, קרא אספקלריא שאינה מאירה, והיא השגת האבות. ומלת אספקלריא נוטריקון היא ספק קלריא, כלומר שפע אורה, והיא מראה זכה מצוחצחת כענין הזכוכית הזך... (שם ו ב)

ויכס הענן את אהל מועד - ...ואמר וכבוד ה' מלא את המשכן, כי תוך המשכן היה מלא כבוד ה', כי הכבוד שוכן בתוך הענן תוך המשכן... על כן לא היה יכול משה לבא אל אהל מועד, כלומר בלא קריאה, אבל בקריאה הרי הוא רשאי לבא שם, ולא שהקריאה משה משה תהיה לו תיור להכנס בעוד הכבוד שם, אלא שתהיה לו אות שכבר נשתלם שפע אור הכבוד מן המשכן זולתי מן הכרובים, ועם זה היה משה רשאי לבא אל המשכן... וזהו שהוצרך לכתוב "ויקרא אל משה"... (שם מ לד)

ראה גם משה-כללי, שמות יז ה.

...והנה נבואת שאר הנביאים היתה באמצעות מלאך, כי המלאך היה שומע הקול הנפלא והיה מודיעו אל הנביא, ומשה רבינו ע"ה היה ממלא מקומו של מלאך, כי הוא היה שומע קול הדבור הנפלא בעצמו בלא אמצעי, וזהו שכתוב בו (דברים ל"ד) "פנים אל פנים", ואמר "אשר ידעו ה'", וזאת מעלת משה ויתרונו על שאר הנביאים, ועל זה העיד עליו הכתוב (שם) "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", כי היה נבדל מהם ומעולה עליהם בשלשה ענינים, האחד, שהיתה נבואתו בלא אמצעי, והשני, בענין התשובה, כי כל שאר הנביאים בעת הנבואה היו חרדים ונרתעים ואין מענה בפיהם, ולא היו יכולין להשיב עד שיסתלק מהם כבוד השכינה, כידוע מישעיה ויחזקאל, אבל משה רבינו ע"ה יפה כחו ונתעלה ענינו, והיה משיב במקום ההוא בעצמו, כענין שכתוב (שמות י"ח), "משה ידבר והאלקים יעננו בקול".

והשלישית, בענין מדרגות הנבואה, כי שאר הנביאים תבא להם הנבואה מתוך תשע מחיצות, והוא מה שמצינו ביחזקאל תשע מראות, שנאמר (יחזקאל מ"ג), "וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבואי לשחת את העיר, ומראות כמראה אשר ראיתי על נהר כבר ואפול על פני". וכן מצינו בדניאל תשע מראות (דניאל י')... אבל משה רבינו ע"ה מתוך מחיצה אחת מתוך מראה אחת, הוא שכתוב (במדבר י"ב), "ומראה ולא בחידות". ומעתה צריך שתתבונן כי ט' מראות הללו הם ט' אספקלריאות, ואין הכונה על תשע ספירות, כי אין נבואת הנביאים כולן זולתי משה אלא מתוך העשירית, ועל כן האספקלריאות הללו הם מדרגות של נבואה, זו למעלה מזו, כענין האמור ביחזקאל (יחזקאל א'): רוח סערה באה מן הצפון, ענן גדול, ואש מתלקחת, ונוגה לו סביב, ומתוכה כעין החשמל, אופנים, וחיות, רקיע שעל ראשי החיות, דמות כסא, דמות כמראה אדם, הנה בכאן תשע מראות, שהזכיר עליהם תחלה "וארא מראות" וגו'... אבל נבואתו של משה רבינו ע"ה היתה מתוך אספקלריא המאירה, ומעתה צא ולמד מה בין נבואתו של משה לשאר הנביאים, והבן זה... (ויקרא א א, ועיין שם עוד)

בעל הטורים:

במראה - ב' במסורה, במראה אליו אתודע, במראה נהפכו צירי עלי (דניאל י' ט"ז), לומר שאפילו במראה שאני נראה לנביאים נתהפך צירם עליהם, אבל משה יושב כתלמיד לפני רבו. (במדבר יב ו)

דרשות הר"ן:

אמנם יש לעיין, איך היה שלא השלים השי"ת למשה רבינו שלימות גמורה, עד שלא יצטרך לשליחותו שתוף כלל, כי אין ספק, שענין משה ומדרגתו היתה למעלה מן הטבע, ושהשלימו השי"ת באופן נסי במה שאין בכח האדם ויכלתו להשיג, כאמרו, "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" וגו', בזה הפסוק הודיענו, שנבואת משה ומדרגתו הוא דבר למעלה מן הטבע, איננו אפשרי שישיגנו האדם כפי המנהג הטבעי, שאם היה כן היאך אמר "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", והשי"ת לא ימנע טוב מבעליו, לבלתי ישיג האדם מעלה שהיא אפשרית, אבל ענין הפסוק הוא להודיע, כי ענין משה היה מן כת הנסים והנפלאות, ויצא מגדר הענינים הטבעיים, כי אם היות שחול רוח הנבואה על האדם הוא ענין אפשרי לפי המנהג הטבעי, אמנם כאשר תחול בו ישקעו כחות גופו עד שיתבטלו פעולותיו, אבל כשתחול רוח נבואה על האדם והוא ער עומד על רגליו שלם בכחותיו, כאשר ידבר איש אל רעהו, זה נמנע בחוק הטבע, כי מי שישיג זאת המדרגה, ישיג היות איש ושכל נבדל בבת אחת, וזהו שהודיעו הכתוב כי זה דבר נסי, חדשו השי"ת והשגיבו בכחו כיתר הנפלאות שחדש לקיום התורה, כי זהו ההכרחי שבכלם, כדי שלא יוכל שום נביא מכזב להתפאר, שהוא ניבא דבר הפך דברי משה רבינו ע"ה, כי השי"ת הודיענו, שמה שהשיג משה רבינו מזה, הוא למעלה מן האפשרות בדרך הפלא, וזה הפלא לא יעשה לאדם אחר בעולם, כמו שנעשה למשה רבינו... והוא שב שכל נבדל בפועל, ולא היה ענינו מקבל השנוי וההתפעלות עד שישכיל בעת אחד יותר ממה שישכיל בעת אחרת, אבל היו האותות שוים בהשגה, וזהו ענין רמזוהו רז"ל ריש יומא, אמר שם, שבעת ימים קודם יום הכפורים, ושבעת ימים קודם שרפת הפרה מפרישין כהן גדול, ולמדו זה מסיני, דכתיב (שמות כ"ד), "וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים", זה בנין אב שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישת ששת ימים...

אמנם מדרגת משה רבינו ע"ה שהיתה למעלה מן הטבע, כמו שנתבאר, היתה נשגבה מאד מזאת, כי הוא היה שכל בפועל, ולא היה לו כח שלא יצא אל הפועל, ולא היה גם כן שכלו אחר ששב בפועל מתחדש בלי ליאות וחסרון, שישוב כח שלא נשאר לשכלו מסך כלל, ונעלה ממנו כל הפך, כי שב במדרגת שכל נבדל. והראה זה באמרו "עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם", באור זה, כי היה מוכן לנבואה בכל עת שירצה, וידוע הוא, שאלו הפרישות כמו שאמרו ז"ל הם כדי שיתבודד האדם באותם ימי הפרישה בדרכי השי"ת ובעבודתו המוטלת עליו... וזה אמנם צריך לכל אדם שיהיה לו שכל בכח ובפועל, אבל משה רבינו ע"ה שהיה שכלי בפועל, למה טעון פרישה... אין ספק שזאת הפרישה לא הצריכה הכתוב בשביל משה, כי הוא לא היה צריך לזה, אלא זה בנין אב לכל האחרים שיכנסו למחנה שכינה... (דרוש ג, וראה עוד משה-ערל שפתים)

ואמנם היות משה מוכן לנבואה שיתנבא במדרגת נבואה גדולה ממדרגת הנבואה, הוא ענין נפלא צריך שיתבאר, איך יתכן לשכל נקשר בגוף, גם כי יהיה גוף פשוט, וכל שכן אם יהיה מורכב, לפי שידוע שאי אפשר שימצא זה אלא בנמצא שלא ישיגהו הפך, וזו היא מדרגת השכלים הנפרדים, או הגופים השמימיים, שמצד שלא ימצא להם הפך, לא בעצמם ולא חוץ מהם, ישארו תמיד על ענין אחד ולא יתפעלו מדבר, אבל הנמצאים הטבעיים אשר הם מתחת גלגל הירח, הן שיהיו גופות פשוטות או מורכבות, אי אפשר שלא יתפעלו וישתנו, אם מן ההפכים הנמצאים בתוכם, אם הם מורכבים, או מן ההפכים הנמצאים חוץ להם, אם הם פשוטים... ואם כן משה רבינו שהיה בעל גוף מורכב מד' יסודות, איך יהיה שימצא בכל עתותיו שוה מוכן על ענין אחד? זה פלא עצום עובר מן הטבע.

והתשובה, כי אמנם נבואת משה רבינו היתה דבר נסי, אין באפשרות אדם להגיע אליו, וזה מה שאמר הכתוב, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, וביאורו, שלא יקום עוד מי שיזכה למדרגתו, כי מלת "קם" עומדת במקום הווה משמש לעבר ולעתיד, ומאשר התורה נצחית, אמר ולא קם, שבכל זה גם האחרונים שיהיו יעידו ויאמרו ולא קם, והוא כמו ולא יקום עוד מי שיזכה למדרגתו...

אמנם איך בא זה הענין הנפלא למשה, אחשוב שהיה על דרך שאבאר, והוא שכל דבר שמשתלשל ונמשך על ידי האמצעיים, אמנם נמשך על יחס וסדר מה שהשפיע אל המקבל, ולזה יצטרך שיהיה היחס ההוא שמור, וכל עוד שהמקבל לא יהיה מוכן לקבל, ויתבטל היחס או יתקלקל. אבל מה שמגיע לאיזה נביא מאת השי"ת בלא שום אמצעי, אין שם שום יחס ולא יצטרך הכנת המקבל, אבל אם ירצה השי"ת יכונן העצים והאבנים כמו שיכונן איש שלם היצירה, מעותד להיות שלם בשכלו, שהכנת המתפעלים לא תצטרך אלא בשפעים המשתלשלים על ידי אמצעיים שהשפעתם מיוחדת ומוגבלת כפי השגת המקבלים, ואחרי שרצה השי"ת לזכות משה ולנבאו מבלי אמצעי, כמו שנראה בפסוק "פה אל פה אדבר בו", יחוייב שיהיה מוכן בכל עת בשוה, כי אין מעצור לה' להשפיע עליו תמיד, ואין השפעתו מוגבלת בהכנת משה... (דרוש ד)

ספר העקרים:

האמונות שראוי להאמינן כל בעל תורת משה, שהן נמשכות לשלשה עקרים שהנחנו, אף על פי שאינן שרשים אליהם, הן שש... השנית היא מדרגת נבואת משה רבינו, שהיא למעלה ממדרגת כל הנביאים שהיו ושיהיו, וזה כי אף אם אינה הכרחית לתורה אלקית בכלל, ולא לתורת משה בפרט, מכל מקום אחר שנזכר בתורה בפירוש, "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים ל"ד), פירושו, שלא קם ולא יקום, להורות על מעלת התורה שנתנה על ידו, הנה ראוי שיאמינה כל בעל תורת משה, והיא אמונה מסתעפת מתורה מן השמים... (מאמר א פרק כג)

...וזהו שנרמז למשה בסנה, כששאל ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם (שמות ג'), כי משה חשב שאולי הנראה אליו היה אחד מהשכלים הנבדלים, שמציאותם נתלה בזולתם, ולזה היה חושש שמא לא ישיג מבוקשו, שכל מציאותו וכחו של זה הזולת תלוי בזולתו, ואם הזולת ההוא יחפוץ לבטל רצונו, יתבטל בלי ספק ולא יצא אל הפועל דבר ממה שהוא חפץ, ולזה השיבו השי"ת כי שמו הוא אהי"ה אשר אהי"ה, כלומר הנמצא אשר מציאותו תלוי בעצמותו ולא בזולתו, ולזה יהיה מובטח שיעשה חפצו ורצונו בכל אשר יחפוץ... (מאמר ב פרק כז)

...כי באליהו לא היה זר אצלם שיהיה המדבר עמו אמצעי, אבל במשה, אחר מתן תורה, שהשיג למעלת פנים בפנים, תמהו על זה איך יאמר עלה אל ה', שיראה שהיה מדבר עמו אמצעי זולת ה', והשיבו כי האמצעי ההוא היה מטטרון, ששמו כשם רבו, והוא שר הפנים, אבל לא היה אמצעי אחר כמו לשאר הנביאים, שהיו נדברים על ידי מלאכים ואמצעיים, להגיע על ידם הנבואה מהשם אליהם... (שם פרק כח)

עיקר מציאות הנבואה במין האדם אינה כדי להגיד העתידות ולסדר הענינים פרטיים אישיים, כמו שיודע זה על ידי הקוסמים והחוזים בכוכבים, אבל כדי להגיע האומה בכללה או המין אל השלמות האנושי, וזה דבר בארוהו רז"ל בפרק אין עומדין (ברכות ל"ב) אמרו, "ויאמר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך" (שמות ל"ב), אמר לו הקב"ה רד מגדולתך, כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, עכשיו שישראל חטאו, אתה למה לי. הנה בארו בפירוש, כי הגיע משה אל המדרגה ההיא לא היה אלא בשביל ישראל, כדי שיקבלו התורה ויקיימוה... ובעבור זה אמרו קצת החכמים, שהתחלת הגעת הנבואה למשה לא היה על המדרגות שכתבנו בפרק י', אבל היה ענין נסיי חל עליו פתאום ברצון אלקי, עם היותו מוכן ולא בלתי ראוי אל המדרגה הגדולה ההיא, כדי להגיע המין האנושי או האומה בכללה אל התכלית האנושי... (מאמר ג פרק יב)

...ולפי זה אם יתברר שליחות השליח על דרך שנתבררה שליחותו של משה, ראוי לשמע אל דברי הנביא השני שבא לבטל דברי הנביא הראשון, ובעבור זה האמינו ישראל בדברי משה, אף על פי שבאו בדבריו דברים חולקים על תורת בני נח, כמו שכתבנו, עם היותם מקובלים שהיא אלקית, וזה לפי שנתברר להם ברור אמיתי, שהשם רוצה לתת תורה על ידי משה, שאם לא כן לא היו ישראל רשאין לזוז מקבלתם, ומן התורה שקבלו מאדם ומנח על ידי אבותיהם קבלה נמשכת. והברור הזה היה בשני דרכים, אם בשנתאמת להם שהנביא האחרון המשנה גדול במדרגה מן הראשון, ואם בשנתאמת להם שליחת השליח האחרון אמות חזק כראשון, כי שני המינים האלה נתאמתו בנבואת משה ובשליחותו אמות גמור. אולם היותו גדול במדרגה מן הראשונים, לפי שנעשו על ידו אותות ומופתיים גדולים ונוראים שלא נעשו מעולם עד היום ההוא כמותם, וכבר באר הכתוב זה בפירוש, אמר "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די, ושמי ה' לא נודעתי להם" (שמות ו'), כלומר שנגלה למשה בשמו הגדול שהיה יכול לחדש על ידו אותות ומופתים גלויים ומפורסמים בשנוי מנהגו של עולם, מה שלא נעשו לראשונים בהם מעולם, אלא נסים נסתרים לפדותם ברעב ממות ובמלחמה מידי חרב. ואולם התאמתות השליח שכל ישראל שמעו את הקול מדבר עם משה, כמו שאומר הכתוב (שם י"ט) "בעבור ישמע העם בדברי עמך", שאני רוצה לתת תורה על ידך, ומתוך כך יאמינו בדבריך, ובעבור זה היו ישראל מחוייבין להאמין בדבריו, ואף על פי שיסתרו כל דברי הנביאים הראשונים, אחר שנתאמתה שליחותו על הדרך שכתבנו בפרק י"ח מהמאמר הראשון.

ואולם אם אפשר שיבא בעתיד נביא אחר סותר דברי משה, ושנחייב להאמין אליו, הנה לא יתכן לפי זה, אם לא באחד משני צדדים, אם בשנתאמת היות הנביא ההוא גדול במדרגה ממשה, ואם בשנתאמת שליחותו כמו שהתאמתה שליחות משה, אולם שימצא הנביא גדול ממשה, כבר באר הכתוב המנע זה, אמר "אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע וגו' לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, פה אל פה אדבר בו" וגו' (במדבר י"ב), הרי שנתעלית נבואת משה למעלה ממה שהוא בחק כל נביא, כמו שבא בסוף התורה שלא יקום לעולם נביא אחר כמותו, שידעהו ה' פנים אל פנים, שזו המדרגה היא ששאל משה מהשי"ת ונתנה לו, כמו שכתב בסוף התורה, "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים" (דברים ל"ד)... (שם פרק יט)

יש לבעל הדין לחלוק ולומר, כי זה שנאמר בתורה (במדבר י"ב) "אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע וגו' לא כן עבדי משה" וגו', לא נאמר אלא על אהרן ומרים, אבל כבר אפשר בעתיד שימצא נביא כמשה או גדול ממנו, וכן "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים ל"ד), אינו מורה על שלא ימצא כמוהו או גדול ממנו, כי כבר ימצא זה הלשון על דבר שימצא כמוהו בעתיד, וזה שהרי אמר הכתוב על חזקיה, "ואחריו לא היה כמוהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו" (מ"ב י"ח), וכן נאמר על יאשיהו, "וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' וגו' ואחריו לא קם כמוהו" (שם כ"ג)...

והתשובה בזה, שאין הכרח מדרגת נבואת משה מן הכתובים שאמרנו בלבד, שאם כן כבר היה אפשר לבעל הדין לחלוק ולומר כי בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, אבל עיקר ההכרח הוא, ממה שבקש משה רבינו מהשם שתתעלה מדרגת כל ישראל ומדרגתו בנבואה מכל שאר האומות, וזה הוא מה שבקש משה רבינו מהשי"ת כשאמר לו, "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה" (שמות ל"ג)... ונאמר לו בתשובה זו "גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה, כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם", הרי שהודה לו השי"ת באותו עלוי שבקש ממנו, ובעבור זה הוא מה שהעיד עליו הכתוב בסוף התורה, שלא יקום נביא עוד בישראל כמשה, כלומר אפילו בישראל שהיא האומה הנבחרת לנבואה, לא יקום כמוהו לעולם, כמו שהובטח על כך, וכל שכן בשאר האומות, שאינן ראויות שתחול עליהם הנבואה.

ומה שאמרו רז"ל ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל הוא שאינו קם, אבל באומות העולם קם, וזהו בלעם, אמרו זה להורות, כי כמו שמדרגת משה בנבואה היתה בעבור ישראל, כמו שפירשנו בפרק י"ב מזה המאמר, כן בלעם לא הגיע לאותה מדרגה שהשיג בנבואה בהיותו קוסם, אלא בשביל ישראל שיברכם, אבל לא שתשוה מדרגת בלעם למדגת משה חלילה, שכבר נאמר לו "גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה" וגו', שהודה לו השי"ת שלא תשוה מדרגת שום נביא למדרגתו, ושלא תחול נבואה על אומות העולם. ולפי שראה משה שהודה לו השי"ת בבקשתו, הבין ממנו ב' דברים, האחד שהנבואה לא תחול על האדם בטבע, אלא ברצון אלוקי, ולפיכך הודה לו שלא תחול הנבואה על אומות העולם, שאם היתה חלה בטבע, לא היה השי"ת מונע טוב מבעליו, והשני הבין ממנו, שנבואתו תהיה ענין נסי, ודבר שהוא למעלה ממדרגת השכל האנושי, להשיג בנבואה אפילו מצד התורה, ואף אם יהיה מוכן אליה, שאם היה בחק השכל האנושי שישיגנה, איך הבטיחו השי"ת ואדעך בשם, ושלא יקום נביא בישראל כמשה, השי"ת אין ראוי שימנע טוב מבעליו... אבל בלי ספק, להיות נבואתו ענין נסיי בחסד מופלג, שאין מחק האדם שישיגנו, הבטיחו שלא יעשה אותו החסד לזולתו...

ולפי הדברים הללו, אחר שהודה לו השי"ת שאלו, כמו שאמר "ואדעך בשם", ראוי שנבין כי פסוק "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" הוא נס מתמיד, מורה על גודל מדרגת משה בנבואה על כל הנביאים הבאים אחריו, ולזה לא יהיה שום נביא רשאי לחלוק על דבריו, וראוי היה לפי זה למנות נבואת משה שרש פרטי בפני עצמו לתורת משה, לפי שהוא מורה על נצחיות התורה הזאת, אבל לפי שאפשר לבעל דין לחלוק על הפירוש שאמרנו, ולומר שאמת הוא שלא יקום בישראל כמשה ולא גדול ממנו, אבל באומות העולם אפשר שיקום, כמו שאמרו רז"ל על "ירום ונשא וגבה מאד", ירום מאברהם וגבה ממשה וכו', שיראה שאפשר שיקום גדול ממשה, לזה שמנו אותו ענף משליחות השליח, ולא שורש בפני עצמו, לומר שאף אם נודה שיהיה פירוש הפסוקים כדבריהם, ושיהיה אפשר שיקום בעתיד נביא אחר גדול כמשה, הנה אי אפשר לומר שנאמין שום נביא או מתפאר בנבואה לחלוק על דברי משה, אם לא שיתבאר לנו שליחות השליח, והוא שיתאמת שהוא שליח השם לתת תורה על ידו במעמד ס' רבוא, כמו שנתאמתה שליחות משה כמו שאמרנו... (שם פרק כ)

עקדה:

...ומה שטענו מפסוק ולא קם נביא עוד וגו' לכל האותות וגו', הכוונה האמיתית היא, שלא קם כמוהו, שתבא אליו ההתאמתות הגמורה במדרגת הנבואה הקרויה פנים אל פנים, בהקדמת ההודעה על עניני המופתים כמו שהיה במצרים, שלא נפל בהם ספק אם ואיך יבואו כבניסי נביאים אחרים, כי שרביטו של מלך בידו... (בראשית ז א)

במראה - כלי המחזה, ובזה רומז לנבואת כל הנביאים שהיא באופן בלתי שלם, כהמסתכל במראה, שבה ד' חסרונות, תראה רק מה שנוכחה ולא הנסתר, וכן יראו הנביאים חיצוניות הדברים ולא הפנימיות, כגון אברהם שחשב שכונת ה' היתה להעלות את יצחק לעולה ממש. ב', המסתכל במראה לא ישמע, ויראה למשל רק רמיזות האדם ולא ישמע קולו, וכן הנביאים יראו הדבר לפעמים סתום, ויכירו בתמונה רק דבר מועט, כבזכריה ד' ועוד, וכנגדו אמר במשה פה אל פה אדבר בו. חסרון ג' המסתכל אינו רואה הצורה המבוקשת עצמה, כי אם בבואה ממנה, וכן ישיגו הנביאים משלים וחידות, מה שיסתיר הרבה מתכונות, עד שיצטרכו לביאור, וכנגדו אמר במשה ומראה ולא בחידות. חסרון ד', המסתכל במראה צריך להסתכל אל מקום מקביל לגוף עצמו, ומזה בא שהדברים הימניים יראו בשמאל וכו', וכן הנביאים כשירצו להשיג השגת הרוחנית, יצטרכו קודם לפנות אל הפכה, ולהטיב לבם על ידי מאכל ומשקה כביצחק, או על ידי נגון או מתנת דבר כבשמואל א' ט' וזולתו, והפכו במשה, ותמונת ה' יביט, בתמונה עצמה, ולא יצטרך להפוך עורף אליו. וקבע בזה מעלתו של משה רבינו עליהם, שהיא כמעלת העילה לעלול, ואם כן חייבים בכבודו... (במדבר יב ו)

...וההבדל בין מעלת משה רבינו ע"ה לשאר הנביאים, והפסוק "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" וגו', הנה המופתים הנעשים על ידי נביא הם שיעשו במלאכות ה' עם הודעה מוקדמת, והוא המיוחד לנביא באשר הוא נביא, כמו שהיו עיקר מעשיו של משה, או המופתים מצד שהוא חסיד וקרוב לאלקיו, כרוב מופתי שאר הנביאים, שעשאום מעצמם בשעת הצורך על ידי תפלה, וזה עיקר נסי שמואל, ועל זה אמר משה ואהרן בכוהניו ושמואל בקוראי שמו, אמנם לא נשאר בלבם שום ספק במציאות הדבר שבקשו, וכבר יתברר זה מרוב צערם והתאמצם בתפלותיהם, אך למשה קדמה תמיד האמירה וההודעה בהתאמתות נפלאה משאר הנביאים, כי בכל ביתי נאמן הוא, ומפתחות כל האוצרות נמסרו בידו, ולא יצטרך לתפלה כלל, כי אם בקצת דברים שלא היו מעיקר המופתים, כגון "ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים" וכדומה... וזה שאמר "ולא קם נביא עוד וגו' לכל האותות והמופתים" וגו', שמצד עצם מדרגתם בזה האופן לא יפול בהם ספק והשערה, זולתי אמיתת הענין אשר ייעדהו, וכן היה בבלעם, מצד שידע שליחותו בדיוק, כמו שהעיד על עצמו "לא אוכל לעבור את פי ה'" וגו'... (במדבר כב ב)

אור ה':

...הנה איננו רחוק אבל מחוייב שידע השלמות היותר גדול שיצא לפועל במין האנושי, והשלמות הזה היה אצל משה מבלתי שתכריח ידיעתו המנעות השגת השלמות ההוא כזולתו, אבל נשאר אפשר, אלא שידע שלא יצא לפועל הגבול ההוא מהשלמות בזולתו, כמו שהתבאר זה, ויתבאר עוד בכלל הה' מזה המאמר. ואמנם יראה שדעת רז"ל, שעם היות הנבואה בכלל דבר בלתי יוצא מהמנהג הטבעי, הנה מדרגת משה רבינו ע"ה היה דבר יוצא מהמנהג הטבעי, והיה על צד המופת, וכשאר המופתים, וזה לקבוע בנפשותינו שלמות התורה ונצחותה, ושאין ראוי לשמע לנביא זולתו בבטולה, ולזה מה שדרשו, בישראל הוא דלא קם אבל באומות העולם קם, ומנו בלעם, הורו בזה, שנבואת בלעם היתה שלא על המנהג הטבעי, למה שהשגת הנבואה צריך הכנות והשלמות היה חסר מהם אותו הרשע, ולזה כנה אותו הכתוב בקוסם, אלא שבהיותו אצל בלק נתנבא על דרך נס ונפלא...

ואם הספק הב' הנתלה ביתרון מופתי משה, הנה כבר רמזנו בפרק הב' שהיתרון היה ברבויים ופרסומם והתמדתם, ואם היה שעמידת השמש יחשב בו שיש לו יתרון גדול לחשיבות נושאו, הנה היה שלא נקבל היות השמים חיים מדברים, הנה אין מקום לספק הזה, כי היה המופת הזה ביטול התנועה או איחורה לבד, שהיה מקרה במתנועע ובמופתי משה היו מופתים בעצם כמקצת המכות, שהיה בהם הוית עצמים, אבל כשנודה היותם חיים מדברים כפשט הכתובים, וכמו שיראו רוב הפילוסופים, ואם לא בא מופת על זה, הנה מה שבא בקבלה די בהתר הספק, אלא שהתמה במה שקצר הכתוב מלדברו... (מאמר ב כלל ד פרק ג)

אמנם ההבדל בעצם הנבואה, הנה באה בתורה בפירוש, אמר "אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה", ונאמר בחתימת התורה, "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" וגו', והרב בפירוש המשנה באר ההבדל הזה בד' ענינים, הא' היות נבואת שאר הנביאים באמצעי, ונבואת משה בלי אמצעי. הב' היות שאר הנביאים לא יתנבאו אלא בחלום הלילה או ביום בתרדמה נופלת עליו, או ימצאהו ענין יתבטלו בו הרגשיו ותשאר המחשבה לבדה, וזה נקרא מראה או מחזה, ומשה היתה הנבואה שורה עליו ביום, והוא ער עומד אצל שני הכרובים. הג' שאר הנביאים כשיתנבאו במראה או על ידי מלאך יזדעזעו אבריהם תמצאם חרדה גדולה כמעט שתצא נשמתם, ומשה לא היה חרד, ואף על פי שהיה מדבר פנים אל פנים. הד' כי שאר הנביאים לא היו מתנבאים כשירצו, והיו מהן צריכין להצעות כענין אלישע, אמר ועתה קחו לי מנגן, ומשה היה מתנבא בכל עת כמו שיורה באמרו עמדו ואשמעה מה יצוה...

ואמנם שורש כל ההבדלים כולם הוא אמרו, "אשר ידעו ה' פנים אל פנים", כי ליתרון מדרגת משה בהתמדת הנבואה והדבקות בתכלית השמע שאר חושיו וכחותיו אל הכח השכלי, אשר כל זה נרמז באמרו "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא", כי העבד הנאמן בכל בית אדוניו כל עשתונותיו בעבודת אדוניו, הנה בעבור זה ליתרון הדבקות היתה נבואתו בלי אמצעות מלאך, וליתרון השמע שאר חושיו וכחותיו אל הכח השכלי, היתה באה בהקיץ בלא חרדה. ובלא משל וחידות, ולהתמדתו בדבקות היתה בכל עת, ואמנם במקום נבחר והוא במקום שני הכרובים, להיותו מקום מוכן ישלם בו הדבקות המופלג יותר. ואמנם שאר הנביאים שלא הגיעו למדרגתו בדבקות לא היתה נבואתם פנים אל פנים, וכי לא הגיעו במדרגתו בהשמע כחותיהם היתה נבואתם באמצעית הכח המדמה, שנרמז זה באמרו "במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו", בשכבר התראה בספר החוש והמוחש, החלום הוא באמצעות המדמה, והמראה גם כן יתחזקו בה צורות המביטים בה, וידומה כאלו הם מפותחים בה, אשר כל זה פעל הדמיון... (מאמר ג כלל ו פרק ב)

אברבנאל:

אנכי אלקי אביך - בשמות רבה: נגלה עליו בקול אביו, פירוש לא בנבואתו המושלמת, שלא היה ראוי לה עדיין, אלא על ידי מלאך, כמו לאבותיו. (שמות ג ו)

מה שמו - ...ונראה לי שחשש שישאלוהו מאיזו מדרגה נבואתו, כי יש מתנבאים מכח שרים וכו', ורצה לדעת מדרגת נבואתו, מיהו השכל המשפיע בה, ותלה הדבר מענתונותו בשאלת העם, וכן כתב הרמב"ם ששואלים זאת מנביא, והודיעו אהי"ה - שהוא עצמו מחוייב ולא אפשרי המציאות ידבר עמו, וכן יאמר לבני ישראל, כי זה שאין מציאותו תלויה בדבר אחר שלחו אליהם. (שם שם יד)

כצאת משה - ...או: אחר הנבואה היה במשה תכף כח לשוב למחנה, מה שאינו כן ביהושע, ולרז"ל כל זמן שמשה חי לא נזדעזע יהושע מפני הדבור, ואחר שמת לא עצר כח אפילו בפני מלאך. (שם לג ח)

ובבא משה - מכאן משמע שהדבור תלוי ברצון משה, ולא בקריאה מה', ורק בפעם הראשונה אחר שכיסה הענן את המשכן נקרא, ולפי זה יש אומרים שאין משה בבל יבא אל קדש הקדשים, אבל מכאן משמע, שהיה בא אל אהל מועד, ושומע הקול יוצא מקדש הקדשים, ונראה שכוונת חז"ל כן, הקריאה היתה קריאת שמו בכל תחילת דבור, וזה בכל פעם שמשה בא לדבר אתו, והיה מדבר אתו בכל מקום, אבל בבואו אל אהל מועד בין הקדש ובין קדש הקדשים היה שומע את הקול מבין שני הכרובים.

וישמע את הקול - לרמב"ם אינו קול מוחש, כי אם השגה נבואית עליונה, ובסיני היה קול נברא ששמעו, כי לא היו מוכנים, וזה בהפך שיטתו, שמשה רבינו ע"ה לא התנבא בכח הדמיון, אך מצאנו גם במשה השגות גשמיות לצורך הענין, כגון במראה המשכן, כי המצוייר לעינים מצוייר בנפש יותר מהנשמע, וכן במקום שהיה צריך להעתיק בתורה השמיעם בקול מוחש, כדי שיהיו מדויקים... (במדבר ז פט)

וירד ה' בענן - כדי שיתפעלו לבבות הזקנים, כי משה היה שומע בלי ענן... ויאצל - כח משה נתחזק כל כך, עד שהושפעו הזקנים ממנו בשער המעשי הנקרא עצה, ובכח המתעורר להנהיג ולמחות הנקרא גבורה. (שם יא כה)

אם יהיה נביאכם - לאבן עזרא: אם יהיה נביא מכם באספקלריא שאינה מאירה, בחלום כגבור כח המדמה על המדבר, ומשה הוא בכל עת, במראה בכח המדמה ולא דמיון. ולהמורה ותמונת ה' יביט - ואמיתת ה' ישיג. ונראה הפירוש: אם יהיה נביא במדרגתכם, לא יגיע אליו קול ממש, כי אם ידמה לשמוע קול, וכן יתנבא במשל ובחידה שבהם הרבה כזב ומשל, ומשה נאמן הוא, לא יפול מנבואתו דבר. פה אל פה - בלא אמצעי, ובמראה - בלא דמיון, בלי בטול החושים ובנפילה בבטול כחות הגוף ובשינה, ותמונת ה' יביט, היא התמונה שעשה ה' בעליונים, כתמונות האלוקיות... מה שיחול שינוי בנפש אינו מצד עצמה, כי אם מצד כחות הגוף המתנגדים לה, ועל כן שאר הנביאים התנבאו רק בעת שנתבטלו כחות הגוף המתנגדים לכך, בחלום.

ויש מפרשים: במראה - פירוש אינם רואים הדבר עצמו, כי אם דרך מראה מלוטשת, וכן הדברים הנשמעים אינם בשלמות הרגשה חושית, אלא מדומה כבחלום. ולמסתכל במראה ד' חסרונות: א' יראה רק החיצוניות ולא הפנימיות, וכן בנביאים שאמרו לא ידעתי מה המה, ב', התמונה לא תתנועע ולא תענה. ג', בהיות הזכוכית באמצע, לעתים לא יראו דברים דקים, אך משה בלי חידות. ד', במראה נראית רק בבואה מחוקה ולא הדבר בעצמו, וכן הנביאים ישיגו רק צורך המלאך המדבר, ורק משה תמונת ה' יביט, ולא רק הרמיזות שיעשה ה' למלאך... (שם יב ו)

...וכדפירשתי נתאמת משה רבינו ע"ה על ידי האותות, וכתיב שם "ויאמן העם", ומעמד הר סיני נצטרך לשלול כל הסותר את דבריו, וזו גם כונת הרמב"ם בפרק ז' מיסודי התורה ופרק ח'... (דברים יח טו)

ויראהו ה' את כל הארץ - צריך לומר שה' חזק מאור עיניו שיראה ממרחק גדול, וכבר כתבתי שהנבואה פעמים תחול בשכל ויראה דברים ברורים בלי משל, ופעמים בדמיון וישמע צורות ומשלים, לא שיעשם הדמיון עצמו... ונבואת משה רבינו ע"ה היתה לרוב במדרגה הראשונה, וכאן ובכמה מקומות נבואה מוחשת, וראה כל הפרטים... (שם לד א)

ולא קם נביא עוד - מה שאמרו אבל באומות העולם קם, רוצה לומר שבלעם גם כן הבין כל רצון ה' וחפצו בנוגע לישראל, כמשה שהבין פנים בפנים, אבל לא שהיה לשאר הדברים כמשה, כי בלעם התנבא במשלים ולא בלי אמצעי כמשה. ולרבי חסדאי שנבואת משה היתה למעלה מהטבע, כדי לקבע בלבנו שלמות התורה, רוצה לומר שגם נבואת בלעם למעלה מהטבע, וכבר זכרתי שכל הנבואה על דרך הפלא.

והאמת מה שאמרו בבמדבר רבה ז' ובתנחומא ריש בלק, כל גדולה שנטלו ישראל, אתה מוצא שנטלו אומות העולם, משה ובלעם... נביאי ישראל מזהירים את ישראל מהעברות... במדת הרחמים על ישראל והאומות... הנה לא היה נביאים אמיתיים אלא לישראל, ובאומות רואי כוכבים, מעוננים וכו'... וההבדל בין נבואת משה ובלעם רצו לומר, משה לא היה יודע מי מדבר אתו, סבת הסבות שאי אפשר להשיגו, ובלעם יודע אם קסם, אם כוכבים וכו'. משה לא היה יודע מתי ידבר אתו, ותמיד מוכן, ובלעם יודע, כי צריך להתבודד בדמיונו לא לעשות מלאכתו, משה מנבא מעומד, פירוש תורתו עומדת לעד, ובלעם נופל, שאין לה קיום. והמשילוהו לטבח היודע רק האכילה הגסה ולא סודות המלכות... ונראה שפנים אל פנים נאמר על נבואה בלי אמצעי, וזכו ישראל לכך בב' דברות הראשונות, כדי שישארו הדברים חקוקים בלבותם. (שם שם י)

ספורנו:

מתוך הסנה - ...כי לא היתה נבואת משה רבינו ע"ה אז כמו שהיתה אחר כך, כמו שהעיד כי ירא מהביט וגו', על הפך "ותמונת ה' יביט", אבל מיום מתן תורה ואילך, שנגלה לכל ישראל פנים אל פנים, והם לא סבלו זה, הוא לבדו נשאר באותה דרגה, כאומרו פה עמוד עמדי. (שמות ג ב)

בעב הענן - אף על פי שכל נבואותיו של משה מעת מתן תורה היא באספקלריא המאירה, כאמרו ותמונת ה' יביט, מכל מקום נבואתו זו היתה בעב הענן. וגם בך יאמינו - באפשרות נבואתך שתהיה פנים אל פנים, אני אמנם אדבר עמהם פנים בפנים בלתי שום חלום, והוא היות האדם מתנבא בעודו משתמש בחושיו, וזה חשבו לנמנע... כי אמנם לא היה אצלם ספק על אפשרות הנבואה, וגם יודעים שהאבות ומשה ואהרן ומרים כבר התנבאו, אבל לא היתה נבואת שום נביא עד הנה כי אם במראה ובחלום, שבאר הוא יתברך, "במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו", אמנם בנבואת משה בעודו משתמש בחושיו היה ספק אצלם, לולא התנבאו גם הם באופן זה... (שם יט ט)

היו נכונים - גם הגוף יהיה טהור ומוכן לנבואה, לא הנפש בלבד, וזה בהיות להם מדרגת הנבואה העתידה אז להם פנים בפנים, בעוד היותם משתמשים בחושיהם, ולזה נאסרה האשה למשה מאז שהגיע לזאת המדרגה. (שם שם יא)

ויקרא - תמיד מתוך הענן כבהר סיני, כי לא יכנס בלא רשות, מאהל - כי לא נכנס אחר ששכן שם הענן ביום הקמתו לקדש את המקום ומשרתיו, וכן היה במקדש, אבל מיום א' ואילך נכנס מחוץ לפרוכת, והדבור בא אליו מעל הכפורת. (ויקרא א א)

אם יהיה נביאכם - אם היה משה במדרגה שחשבתם, לא הייתי נגלה אליו בזה השם, וגם בלעם שהיתה נבואתו בהקיץ לא היה בשם המיוחד, כפי שחשב, אלא ויקרא אלקים וגו'. (במדבר יב ו)

אלשיך:

וירא מלאך - העלהו ג' מדרגות לנבואה, על ידי מלאך להכינו לנבואת שם אלקים שהיא אספקלריא שאינה מאירה, ואחר כך בשם ה' שהיא המאירה, והמלאך עוררו לפרוש מעניני העולם ולהתבודד, ויראה אז בענינים העליונים, וזה שאמר אסורה נא - מעסקי העולם, ואתבודד ואראה מראות אלקים. (שמות ג ב)

רמ"ע מפאנו:

וישעיה מכריז ואומר מעת היותה שם אני כי עמדו רגלי קומתו על הר סיני מעת היות נבואתו שם בכח פשוט בלתי מכריע כלום לטוב או למוטב. וזו היא למשה רבינו ע"ה שלמות גדולה ששבה דעתו בעתידות בלתי מכרעת כמו שבארנו במקומו בדעת המקום לפי שהשגתו בהן היתה בצפיית הדבר העתיד להיות נבחר, לא קדמה בו אמירה ודבור נבואיי כלל אלא תמונת ה' יביט ירצה התמונה עצמה שהקב"ה רואה מכל הנמצאים זולתו וגם מן הדברים העתידים קודם היותם זכה

משה להשיג אותה על בוריה. וידוע שאין הבטה אלא מלמעלה למטה, וכתיב פה אל פה אדבר בו מנשיקות פיהו דשיר השירים נדעהו, וכתיב וישמע את הקול מדבר אליו שהוא מן ההתפעל כנודע, ומראה פועל יוצא כי הקול והדבור ההוא היה מראה למשה אותה התמונה שזכרנו בברור ולא בחידות, ולא יקשה מאמר ה' למשה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם כי הכתוב ייחס ההודעה לנביא שוכב (שכבר מת ונקבר), שכן היה משה מתנבא וכותב בדמע מיתתו וקבורתו והוא מופשט מחלק הגוף היסודי שכבר מת ונקבר בפועל, וממילא משמע שנסתלקו ממנו באותה שעה הצלם והדמות תחתון שבא זכרונם במאמר הנפש ומבואר יפה במאמר חקור דין... (מאמר אם כל חי חלק ב סימן ה)

מהר"ל:

ויקרא אליו משה משה, דקדקו עוד שם, למה אצל אברהם אברהם ואצל שמואל שמואל תמיד הפסק בטעם בין שני שמות. ופרשו בזה, משל לאדם שיש עליו משא, ויקרא במהירות פלוני פלוני פרק מעלי המשא הזה, וכך שיעבוד ישראל משא על הקב"ה, כביכול, וקרא משה משה פרוק המשא. פירוש, כל נבואה שבאה לנביא לפי מה שהיתה הכרחית היתה באה בחזקה ומהירות, ונבואה זאת מפני שקשה לפני השי"ת השיעבוד, היתה באה בנבואה בחזקה ובמהירות שהדבר הוא מוכרח.

עוד אמרו שם עם כל הנביאים הפסיק מלדבר עמהם, אבל ממשה לא הפסיק הדבור כל ימיו. ביארו בזה, כי נבדל נבואת משה מנבואת שאר הנביאים, כי כל הנביאים לא היה להם התדבקות גמורה, ולפיכך היה לנבואתם הפסק, אבל משה רבינו ע"ה היתה לו התדבקות גמורה בנבואתו, לכך לא היה הפסק בנבואתו, ולפיכך כתיב משה משה בלי הפסק, מורה על דבוק הגמור, ויש עוד מדרש דורש כל הנביאים לא היו מוכנים לנבואה מתחלת תולדותם ואחר כך קבלו הנבואה, ולפיכך יש הפסק בין שם לשם, כלומר בילדותו נקרא אברהם בלא נבואה, ואחר כך היה נביא, ומשה מתחלת תולדתו היה מוכן להיות נביא, וענין זה גם כן פירושו כמו שאמרנו למעלה, כי כפל השם מורה לך הדבוק ביותר לנבואה, ולפיכך אצל משה מתחלת תולדתו היה מוכן לנבואה, אבל נביאים אחרים שיש הפסק בין השלמות אין כל כך דבוק שלהם בנבואה, שכל כפל השם מורה על חוזק הקריאה ואמירתה, וזה יתר דבוק בודאי.

ויש עוד בזה דבר נפלא, שהשם מורה על המהות, שהיא הצורה, וכאשר היא צורה לגמרי, בלי נטות אל הגשמי, השם שלו כפול, מורה על צורה גמורה, כי השם של אדם מורה על מהותו שהיא הצורה, ואפשר שהצורה מוטבעת, וכאשר השם כפול, מורה מהות צורה נבדלת. ומזה תבין כל מה שדרשו ז"ל על כפל השם, שמפני שהיה משה צורה נבדלת, לא היה שינוי לנבואתו, כי כל הדברים אשר הם צורה נבדלת יש להם קיום, ואין לה שנוי, כי כח חמרי הוא משתנה. וזה סוד מה שנאמר במשה לא כהתה עינו ולא נס ליחו, שמשה נפשו לא היתה מוטבעת בגוף, מפני זה לא היה מקבל חולשה.

ויאמר אנכי אלקי אברהם וגו', ויסתר משה פניו וגו'. על דעת רבי יהושע בן קרחה בשמות רבה, כיון שעכשיו נגלה אליו הקב"ה, והיתה השעה הזאת מיוחדת להיות נגלה לו כבוד השי"ת, לא היה לו להסתיר פניו, כי היה הקב"ה מגלה לו מה שאפשר לראות בזמן המיוחד והכשר לזה. והוא תחלת אשר נגלה לו הקב"ה, והתחלת הדבר יש לו הכנה יותר ממה שיש לו אחר כך, לכך לא היה ראוי למשה להסתיר פניו באשר בתחילה נגלה אליו, וכאשר בקש אחר כך לראות הכבוד לא היתה השעה מוכנת לו אחר כך, והשיב לו הקב"ה כי לא יראני האדם וחי. ורבי אושעיא רבה סובר שיפה עשה שהסתיר פניו משום כבוד השכינה, ולכך זכה לקלסתר פניו, והוא טעם נכון שראוי למשה בשביל צניעות שלו שהסתיר פניו, שזכה לקלסתר פנים, שהיה האור האלקי שהוא כבוד אלקים על פניו, כאשר הוא נוהג בצניעות וכבוד, בא לו הכבוד הפנימי הוא אור אלקים על פניו... (גבורות ה' פרק כד)

...וזה מפני שאין ראוי שתנתן התורה שהיא יחידה במדרגה העליונה, כי אם על ידי מי שהוא מיוחד במדרגת הנבואה. ומזה שאמרו בספרי, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אבל באומות קם, שלשה דברים היו במשה מה שלא היו בבלעם... ואם כן יקשה לך, הרי לא נתייחד משה בנבואתו, כי אף באומות קם, אבל חס ושלום שלא יהיה מיוחד משה בנבואה, כי מה שאמרו אבל בנביאי אומות עכו"ם קם, מכל מקום היה נבואתו דרך נביאי אומות עובדי גלולים... וביאור זה, כי נבואת אומות העולם עכו"ם אינה נבואה בבירור גמור, ולפיכך כתיב ויקר, שהוא חצי דבור בלבד, כפי מה שהיא הנבואה שאינה בירור גמור, והנבואה היא בטומאה, אף שהשי"ת קדוש ודבריו קדושים, נביאי אומות העולם מקבלים דברו אף אם טמאים, ואין צריכים קדושה וטהרה, דומה למי שמשליך ממנו דינר זהב, אינו מקפיד אף אם נופל לאשפה, כי אין כונתו רק להשליך ממנו הדינר יפול בכל מקום, כך השי"ת אינו חפץ כאשר מדבר עם נביאי אומות העולם, רק שיצא הדבור ממנו, יבא אל המקבל אף בטומאה. אבל כאשר מדבר עם נביאי ישראל נתייחד עמו הדבור... ומעתה מה שאמרו אבל בנביאי אומות העולם עכו"ם קם, היינו דמכל מקום היתה הנבואה שלו בחסרון ובטומאה, אין זה מעלת הנבואה, כי מעלת הנבואה כאשר היא בקדושה ובטהרה ובבירור, ולא אמרו בנביאי אומות העולם עכו"ם קם, רק שהיה יודע דברים עליונים, וכאשר תבין דברי אמת, תדע, כי מה שהיה יודע משה בנבואה ומה שלא היה יודע, הכל נמשך אחר עצם המעלה בנבואה שהיתה למשה, ומה שהיה יודע בלעם בנבואה ומה שלא היה יודע, הכל נמשך ממה שלא היה לבלעם המעלה העליונה שהיתה למשה, וזה כי מה שהיה מדבר עם משה פנים אל פנים, שהיה משה עומד עם השי"ת, הכל הוא הקירוב והדיבוק עמו, ובלעם שלא היה לו זה, מורה על הריחוק מן השי"ת.

ומה שלא היה יודע משה הדבור קודם שבא אליו, וכן מה שלא היה מדבר עמו כל שעה שירצה, ומה שלא היה יודע מי מדבר עמו, נמשך אל מעלת משה, שכל נבואת משה נבואה ברורה, כמו שהיה הדבור עמו פנים אל פנים ופה אל פה, לכך לא היתה נבואתו רק נבואה ברורה, ואין בירור הנבואה רק כשבאה הנבואה אל הנביא, שכל דבר שיוצא מפי הקב"ה אין לו חזרה, כדאיתא במסכת ברכות, ודבר זה נקרא בירור הנבואה כאשר יוצא הדבור מפיו, אבל שידע הדבור קודם שנדבר ונתבררה הנבואה אין זה ראוי למשה ולמעלתו, שהיתה כל נבואתו בענין הבירור הגמור, אבל בלעם שלא היתה מדרגת נבואתו בענין הבירור הזה, אפשר לו לדעת דבר זה, שכן כל נבואתו בענין זה, וזה שהביא משל מן הטבח וכו', וזה כי מה שיודע הטבח מה שיאכל המלך, ואותו אשר נקרא לשלחן המלך אינו יודע, מפני שאין נקרא אל המלך מצטרף אל המלך לדעת שלחנו, רק כאשר שלחן ערוך בפועל, וזה כבודו ותפארתו של האורח, ולא יצטרף אל המלך זולת זה, ולכך אינו יודע קודם זה מה יאכל המלך, וכך משה לא היתה נבואתו רק כאשר הדבור בפועל יוצא מפי השי"ת מעצם כבודו יתברך, ודבר זה הוא נבואה ברורה, ובמדרגה זאת דבק משה בו יתברך, וזהו מעלתו וכבודו של משה, אבל בלעם לא היתה לו מעלה זאת, ולכך ידע הנבואה קודם שבא הדבור.

וכן מה שלא היה מדבר עם משה כל שעה, הכל נמשך אחר מדרגתו ומעלתו, וזה כי הענין נותן כך, כי היה הדבור עם משה פנים אל פנים, ואין לאדם במדרגה זאת שיהיה עם השי"ת תמיד פנים אל פנים, אבל עם בלעם היתה הנבואה כמו שאמרנו למעלה, שהיה משליך ממנו הדבור, והיה בלעם מקבל אותה, ולא היה כאן דבור פנים אל פנים, ולכך היה תמידי, וכן מה שלא היה יודע משה מי מדבר עמו, היינו כי לא יראני האדם וחי, כי אי אפשר להתחבר עם השי"ת, ודבר זה היה למשה שנסתכל באספקלריא המאירה, והיה לו דבקות עם השי"ת, ולפיכך אי אפשר שיהיה יודע מה שידבר השי"ת עמו. ושהיה מדבר עמו כל שעה אינו מורה שהיה גדול בנבואה מאד, שלא היה נמצא דבר זה במשה, רק שלא היה אפשר שיהיו אלו דברים במשה למעלת נבואתו, ומאחר שלא היתה בו הידיעה הזאת בשביל מעלת נבואתו אין זה חסרון, כי המעלה נותנת זה...

ומה שאמרו בפרק קמא דראש השנה ולא קם נביא עוד וגו', רב ושמואל חד אמר בנביאים לא קם, אבל במלכים קם, אין זה קשיא, כי פירוש דבר זה, כי בודאי ראוי שיהיה משה מיוחד בנבואתו, ואם לא היה לו שתוף בנבואה לא נתנה התורה שהיא מיוחדת על ידי משה, רק שהוא היה מיוחד בנבואה ולא קם כמוהו, ולכך נתנה תורה על ידו, שאין כמוהו, ומה שאמר במלכים קם, דכיון דלא קם בבני אדם כמוהו, הרי היה משה מיוחד בנבואתו, אף כי במלכים קם, דהיינו מפני גודל מדרגתו ומעלתו של שלמה, שהיה מלך על עליונים ותחתונים, ולכך נבואתו גם כן במדרגה עליונה עד שיאמר בישראל לא קם אבל במלכים קם, ועם זה לא יצא משה ממה שהיה מיוחד במעלתו מצד הנבואה, כי אין המלך בכלל שאר בני אדם... ואין הפירוש גם כן כי היה לשלמה נבואת משה רבינו ע"ה, כי אין הדבר כן, רק כי היה למשה בודאי מדרגה בנבואה עד שנמסרו למשה כל מ"ט שערי בינה, ובודאי אין דבר זה לשלמה, רק מה שאמר אבל במלכים קם, שהגיע בנבואתו לדעת דברים עליונים נעלמים כמו משה, שהיה משיג דברים הנעלמים. והנה היה מדרגתו בנבואה כל כך גדולה כמו שהיה גדול משה רבינו ע"ה, אבל שיהיה יודע מה שהיה יודע משה רבינו ע"ה, דבר זה אינו, כי למשה נמסרו כל מ"ט שערי בינה, ובידיעה הכללית שידע משה רבינו ע"ה הכל שהיה למשה רבינו ע"ה, בודאי אינו מדבר מזה בגמרא כלל, ולפיכך היתה נתינת התורה על ידי משה, ולא נתנה תורה לכלל ישראל, כי ראוי שתנתן התורה שהיא מיוחדת, ואין לתורה שום שתוף אל כל שאר השגות, ראויה שתנתן דוקא על ידי משה רבינו ע"ה שהיה מיוחד, דכתיב ולא קם נביא עוד וגו', ומפני גודל מעלת משה ויחודו בנבואה מורה עליו שמו, כי זה משה האיש הוא מהתחתונים, והיה מתעלה מעלה מעלה, עד שנאמר עליו ותחסרהו מעט מאלקים... (תפארת ישראל פרק כא)

...כי כאשר יתבונן האדם בציור גופו יוכל האדם לעמוד לדעת את השי"ת, והיינו דאמרי בגמרא בפרק החולץ, מנשה אמר לישעיה משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי, ואתה אמרת וארא את ה' יושב על כסא רם ונשא, ומתרץ שם, לא קשיא, משה רבינו ראה באספקלריא המאירה, רוצה לומר כי משה מפני שהיתה נבואתו נבדלת לגמרי, וזה נקרא שראה באספקלריא המאירה, לכך אמר כי לא יראני האדם, כי אין לו תמונה גשמית, ולראותו כפי מה שהוא השי"ת אי אפשר לראות השי"ת שהוא נבדל מהכל, אבל ישעיה שאין מעלתו כל כך, והיה רואה השי"ת בכח גשמי, וזה נקרא אספקלריא שאינה מאירה, והוא ראה השי"ת דרך עולם הגשמי, שהוא נחשב מלבוש אשר המלבוש מתדמה בו הלובש, וזה ההפרש אשר יש בין משה ובין שאר נביאים, משה כתיב בו פה אל פה וגו', אבל שאר הנביאים היו מתנבאים באספקלריא שאינה מאירה, היו רואים השי"ת דרך מלבוש הזה הגשמי, ולכך ועל הכסא דמות כמראה אדם... (דרך חיים פרק ג יד, וראה עוד ערך נבואה)

ודבר אל משה - תרגם אונקלוס ומתמלל, על הכבוד הנראה בענן, אבל כשכתב ודבר ה', תרגם ומלל, וכן כשכתב את הקול מדבר, תרגם ומתמלל, וכשהוא מצורף להשם ומלל... (גור אריה שמות לג ט)

זה הדבר - וכל הנביאים התנבאו בכה, שהיא באספקלריא שאינה מאירה, שהנבואות ב', מה שהתנבאו על מעשה ה' והנהגתו, ומה שהתנבא משה עוד על המצוות והתורה, שהוא סדר מציאות כללי בלתי משתנה, ולכן התנבא משה באספקלריא המאירה, כי הענינים הכוללים מופשטים מחומר ומושכלים ביותר, ומדרגות הנביאים למטה ממנה, מה שיתחדש בעולם, ולא בענינים הכוללים, משה רבינו ע"ה נתן תורה כוללת נצחית, והיתה נבואתו כוללת, לכך התנבא בזה, ובמקום שהתנבא על מעשה ה' והנהגתו, אמר כה, כמו בנבואת עברו משער לשער במחנה וכדומה, שאינו מהמצוות הנצחיות. (שם במדבר ל ב)

של"ה:

...ויש עוד מדרגה חמישית, שעלה למרום בגופו בין המלאכים, אשר על זה התרעמו המלאכים מה לילוד אשה בינינו, כמו שאמרנו לעיל, וענין המאמר יהיה אלו החמשה לכל אחד היה גדולת מדריגה אחת ממדריגות משה, אבל משה רבינו ע"ה היתה זו מדריגה בעצמה בו, אבל יותר בעילוי, וזה הוא שאמר אני נתעליתי... (מסכת שבועות)

...כבר כתבתי למעלה, מתחילה היה משה במדרגת איש, ואין איש אלא חשוב, ואחר כך עלה מעלה ונעשה אלהים, והרב המורה הנבוכים ביאר הענין, כי כל הנביאים מקבלים נבואתם על ידי אמצעי, דהיינו על ידי מלאכים הנקראים אישים, על שם שבאמצעותם נשפע לאישי בני אדם, אבל נבואת משה רבינו ע"ה לא היתה על ידי אמצעי, רק באספקלריא המאירה, וביאר הרב מאמרם ז"ל וישמע משה ויפול על פניו, במחלוקתו של קרח, שחשדוהו באשת איש, ודבר תמוה הוא, פירש מאשתו, ואיך סלקא דעתך לחשדו באשת איש, אלא דכוונה שחשדוהו שאין נבואתו מעלה יתרה משאר הנביאים, רק הוא כמוהם, שהוא מקבל הנבואה באמצעות האישים, נמצא הוא אשת איש, כי האשה מקבלת מן האיש, והנה כך היה באמת משה בתחילת הנבואה, כי טירון היה בנבואה, והוא לסיבה מאחר שהוא ילוד אשה ובא מטיפת איש, וילך איש מבית לוי וגו', זהו ענין שנגלה עליו בקולו של עמרם אשר הולידו, על כן מתחילה לא היה באספקלריא המאירה, כי נולד מאשת איש... והקב"ה היה מנתקו קצת מענין שהוא ילוד מאב ואם, ואמר לו אנכי אלקי אביך, כי ג' שותפים באדם... אבל לאחר החטא וידעו כי ערומים הם ויתבוששו, ונעשה הענין ערוה, וצריך שמירה ביותר, ומסיבה זו דבק בחומריות, לכך לא זכה משה רבינו ע"ה מיד למעלה אספקלריא המאירה, והיה טירון בנבואה, דהיינו על ידי אמצעי הנקראים אישים, והוא סוד אשת איש. ואמר לו אלקי אברהם יצחק ויעקב, שהם כולם תקונים של אדם הראשון, כמו שפירשנו בכמה מקומות. אחר כך נתגבר משה רבינו ע"ה והיה עולה ממדרגה למדרגה לזכות את חומר שלו עד שאחר כך פירש מאשתו, והכל לזכך ענין הטפה, ואז לא קם כמשה ולא יקום, והיה בו מעלה יתירה ממעלת המלאכים שאין להם חומר, והוא היה לו חומר וזיכך את חומרו, באופן שאף חומר שלו נעשה שכל, וקרן עור פניו... (תורה שבכתב וארא)

רמח"ל:

ואמנם ראייתם של הנביאים אינה כמי שרואה את חברו לפניו, אלא כמי שרואהו מאספקלריא ולא מאחת, אלא כמי שרואה מתוך אספקלריות רבות, שנעתק בהן הציור מזו לזו, אך הנראה הוא אחד ודאי, ותנועותיו נראות מתוך האספקלריות, אף על פי שאין מביטים אליו באורח מישור, ולא עוד, אלא שאין ראיתם אלא כמי שרואה מתוך אספקלריא בלתי מצוחצחת, שאי אפשר לו לראות הנושא בברור גמור, כך אי אפשר להם לראות הכבוד אפילו אחר כל העתקי הציורים הללו, בבירור...

אך נבואתו של משה רבינו ע"ה, היא בדרך יותר עליונה מכל זה, והוא: לראשונה שלא היה צריך לצאת מחושיו והרגשותיו ולא לחלום כלל, אלא היתה הנבואה מגעת לו עודו במצבו התמידי, וזהו שנאמר בו, פה אל פה אדבר בו, והיה מתגלה לו הענין כמי שרואה מתוך אספקלריא אחת לבד, והיא עצמה מצוחצחת, וכן הידיעות היו מגיעות לו בבירור, ולא על ידי חידות, והוא שנאמר "ומראה ולא בחידות", ואולם גם לו היה הכבוד מתגלה כפי מה שאפשר לו לקבל, וכמי שדיוקנו מצטייר בתוך המראה, כי זולת זה אי אפשר לאדם שישיג את בוראו, אבל היה בדרך, שלפחות הציור ההוא היה משיגו כלו ובברור, כמי שרואה באספקלריא מצוחצחת ומאירה שאין עיכוב לראייתו, ועל זה נאמר ותמונת ה' יביט, כי אותו הציור המצטייר שהוא התמונה, היה מביט אותו יפה יפה, מה שאינם כן שאר הנביאים, שאפילו אותו הציור לא היה אפשר להם שיעמדו עליו היטב, והנה מתוך הציור שהיה משיג, היה משכיל השכלה גדולה וברורה מאד, יותר מכל שאר הנביאים.

ועוד הבדל היה בין שאר הנביאים למשה, ששאר הנביאים לא היה בידם להנבא בכל שעה, אלא בשעה שהיה הבורא ית"ש רוצה היה משרה שפעו עליהם, ומתנבאים, אך משה רבינו ע"ה היה הדבר תלוי ברצונו, והיה מסור בידו להתקשר בו יתברך ולהמשיך אליו הגילוי כפי הצורך. 

ועוד ששאר הנביאים לא היו משיגים אלא ענינים פרטיים, מה שהאדון ב"ה היה רוצה לגלות להם, אך משה רבינו ע"ה זכה שיגלו לו כל סדרי הבריאה, וניתן לו רשות לחקור את הכל ולחפש בכל, ונמסרו בידו כל המפתחות שלא נמסרו לבן אדם מעולם, והוא מה שאמר הכתוב, "בכל ביתי נאמן הוא", וכן נאמר "אני אעביר כל טובי על פניך"... (דרך ה' חלק ג פרק ה, ה וו, וראה עוד ערך נבואה)

עתה אומר לך, הפרש גדול בין משה רבינו ע"ה לשאר הנביאים, שאר הנביאים אפילו הדמות הזה לא יכלו להביט בו הבטה גמורה, כי אינו נראה להם אלא כמו אחר כתלים או כמה מראות, או מראה בלתי מצוחצחת, וענין זה פירשו חז"ל, על מקרא זה עצמו במדרש רבה פרשת ויקרא, וזה לשונם, מה בין משה לשאר הנביאים, רבי יהודה אומר, כל הנביאים ראו מתוך שבע אספקלריאות וכו', ומשה מתוך אספקלריא אחת. רבנן אמרין, כל הנביאים ראו מתוך אספקלריא מלוכלכת, ומשה מתוך אספקלריא מצוחצחת. והנה בהיות שאפילו הדמות הנראה להם אינם יכולים לראות אותו היטב, הנה לא ישיגו סוף עניניו, וממילא גם מן הפתרון יחסר להן הבנה, וזה פשוט, כי כבר אין הקב"ה מראה להם דמויות אלא להודיעם ידיעות נכללות בדמות הנבואי ההוא, שבראותם הדמות ישיגו הידיעה הנכללת בו בכל חלקיו, ואם הדמות עצמו לא ישיגוהו אלא קצת, הנה ודאי הוא, שלא תגיע אליהם הידיעה מושלמת בכל חלקיה, אלא הקצת שכנגד הקצת שראו מן הדמות. אמנם משה, לפחות הדמות הנבואי היה משיגו בבירור, ועל כן היתה ידיעתו שלמה כמה שאפשר להיות ידיעת הנבראים, והוא הגיע לשיעור היותר גדול של ידיעות הנבואה, אבל גם הוא לא ראה אלא מה שניתן לו רשות לראות. וזה פשוט... (דעת תבונות קפח)

כלי יקר:

ויקרא - אל"ף זעירא, להשוותו לויקר של בלעם, רוצה לומר שגם משה השיג יותר ממה שהיה ראוי על פי הכנתו, וזה בזכות ישראל, וכן בלעם השיג יותר מכדי הכנתו בשביל ישראל... ונכתבה אל"ף זעירא להוציאו מלשון מקרה וטומאה, וזה שאמר ולא קם נביא עוד בישראל, רוצה לומר בשביל ישראל... (ויקרא א א)

ואת תדבר - כפי שיותש כח החומר יגדל כח השכלי, ודעת זקנים יוכיח, לפיכך היה משה יכול לשמע קול ה' ולא נתפעל, כי כבר תש כנקבה כח חומרו, על ידי שפירש מן האשה ושאר פרישות, ואמרו "קרב אתה ושמע את אשר יאמר", אמירה רכה תוכל לקבל אם היה חומרך חזק, ואת תדבר את אשר ידבר - תוכל לסבל גם דבור קשה לפי שהותש חמרך... (דברים כ כד)

אור החיים:

הנני - לא כשמואל שלא הכיר הקורא, כי משה נביא היה מטרם יצא מבטן אמו, והכיר הקורא... (שמות ג ד)

הנה אנכי בא אליך - אולי לצד שהיה רגיל לדבר עמו פה אל פה לזה אמר שידבר עמו באופן אחר, בעב הענן, ולא יהיה הדבור רוחני כרגילות הקודם, ונתן הטעם "בעבור ישמע העם", ואם ידבר באספקלריא המאירה אין כח בישראל לשמע הדברים לעוצם רוחניותם, ואמר לו מלבד תכלית שישמע העם המצוה מפי הבורא, ויש בזה חיזוק האמונה, גם עוד יש תועלת שיאמינו במשה לעולם בשאר המצוות, ויתכוון בזה גם כן לרצות למשה על המעטת כבודו. יאמינו לעולם - פירוש לעולם, לדורות הבאים, יאמינו באמצעותך בכל הנביאים, כברמב"ם, כל נביא שיעמוד אחר משה רבינו אין אנו מאמינים בו מפני האות, אלא מפני המצוה שצוה בתורה "אליו תשמעון"... ונראה לי כי האמונה שהאמינו במשה הינה שהוא עבד ה', וה' חפץ בו ועושה תפלתו, (על זה נאמר בויושע ה', "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", אך לא האמינוהו שה' מדבר עמו... וגם יאמינו - באמצעותך יאמינו בנביא שאקים להם, כי תפקע טענת הפילוסופים, או שתצוה להם לשמע לנביא על פי אות... (שם יט ט)

ויחזו את האלקים - ...כי ה' יעשה הבדל לנבראים מהביט אליו, כענין "ושכתי כפי" במשה, וכאן לא מנע מהם מחשיבותם, וראו אור גדול, אבל נסתכלו רק תחת רגליו, ולמשה היתה השגה זו בתמידות, ושם כפו לשלול מהביט בהשגה מופלאה. ושומר אני עצמי מהעלות על ספר דברים היושבים בסתר עליון, בל יהנה מהם שאינו ראוי ליאור באור החיים. (שם כד יא)

ויאמר ה' - למה שינה כאן לויאמר, ומכילתא: לא על ידי מלאך וכו', ואולי שויאמר לשון מעלה, כמו אמרו צדיק כי טוב, והמעלה, שדבר עליו בלי אמצעי. (שם לא יג)

פנים אל פנים - כשיעור הכנת משה להקבלת פני שכינה, תהיה השגתו מפנים עליונים, וכן כאשר ידבר איש אל רעהו, כמים הפנים לפנים וגו', שהלבבות ישכילו לאהוב ולשנא, ומעתה יבחין האדם מה הוא קונו לפי חשקו בה' ובעבודתו. (שם לג יא)

...וברמז, אדם מכם - מה שהקריב את משה רבינו ע"ה לדבר אתו הוא מכם, בשביל ישראל... (ויקרא א ב)

הרק אך - ...וכאן נתכוונו לומר בזה, שמעשה משה ירשום פגם בהם גם באבות העולם אשר דבר עמהם ה'... ועוד אפשר שנתכוונו לרמוז ב' מיעוטים שהיו בנבואת משה, א' שלא נתנבא עד שהיה בן פ' שנה, דכתיב ומשה בן שמונים שנה וגו', ובאותו זמן הוא שדבר אליו ה', ואהרן ומרים נתנבאו בני מ' ונ', ומיעוט ב' שביום שנתנבא נצטרע, דכתיב והנה ידו מצורעת וגו'. (במדבר יב ב)

ה' במראה אליו אתודע וגו', בא להודיע הפרש הדרגת הנביאים מהדרגת משה, ולצד שיש ג' דברים בענין הנבואה, א' השגת המראה, ב' זמן השגתה, פירוש אם יתנבא בכל עת שירצה או אין הדבר תלוי ברצונו אלא בזמן שיחפוץ ה', ג' השגת בחינת הדבור כאשר אבאר. והתחיל ה' לומר בבחינת הדרגת השגת הראיה, ואמר ה' במראה אליו אתודע, פירוש לפי שיש ג' הדרגות כלליות בהכרת ה', הא' לא השיגה אדם בנבואה, והוא מה ששאל משה הראיני נא את כבודך... המושג לצדיקים בעולם העליון, והשיבו ה' "לא תוכל וגו', כי לא יראני האדם וחי"... הדרגה הב' היא אור המאיר ממנו יתברך שיתיחס אליו תמונה, ואין תמונה זו דומה לשום תמונה מההוים בנמצא, כי אין לו תמונה אלא תמונה לנעלם מעיני כל חי, שאין לה מכיר זולת משה אשר הכירה לו ה', דכתיב ותמונת ה' יביט, מה שלא השיג זולתו בכל הנביאים. הדרגה הג' היא הבהקת אורו יתברך ברחוק, הא למה זה דומה, לנר דלוק אשר ילך אורו למרחוק, ויראה אדם האור ההוא, וזה יקרא מראה, וזה הוא השגת הנביאים זולת משה, וכנגדם אמר במשה ותמונת ה' יביט.

וכנגד זמן השגת הנבואה אמר "אליו אתודע", פירוש אפילו מדריגה קטנה כזו אינה אצלו בתמידות בעת אשר יחפוץ ישיגנה, אלא כשאני רוצה אתודע לו בה, וכשיחפוץ הוא להשיגה אינו מובטח שישיגנה בכל עת, כמו שהוא מובטח משה בכל עת שיחפוץ... והוא מאמר בכל ביתי נאמן הוא, כנאמן הזה שהכל בידו וברשותו, לעשות כל אשר יחפוץ, ודקדק לומר בכל ביתי, לכל, אפילו בהשגת נבואה הגדולה הדבר ברשותו להתנבא, מה שלא היה נשמע אם היה אומר בביתי נאמן.

וכנגד השגת בחינת הדבור אמר בחלום אדבר בו, דע כי ב' מדות בהודעת החלומות, הא' כשישמע הדברים תהיה דעתו מעורבבת, ולא תבין אזנו מילין להשכיל הנדבר, כי דעתו מבולבלת. ב' כל הנדבר בחלום אין הדברים בפשטן, אלא משל ודמיון, וצא ולמד מחלומות הכתובים בתורה ופתרוניהם, והוא מה שאמר ה' כי הנביאים בעת בא דברי הטוב להם יתבלבל דעתם... מה שאין כן משה שהיה מושלל מזה, שלא היתה דעתו משתנית בבא דבר ה', והיה שומע בדעת שלמה, גם לא היו באים אליו הדברים בדרך משל ומליצה, אלא דברים מבוארים וברורים, ואינן צריכין פתרון, והוא מאמר ה' פה אל פה אדבר בו... הג"ן פרשיות אשר דבר ה' אל משה, שכולן הם דברים שיובן פשטן של דברים כל מבין לשון הקודש... והוא מה שהודיע ה' כאן בבחינת המושג למשה, ואמר פה אל פה, פירוש לא היה הדבור נפסק מפי א-ל עליון לפי משה לעבור באויר העולם, שישתנה הדבור בהלבש האוירים, ויסובב לדבר דברי משלים וחידות, גם שלל התרגשות אשר תקרא לנביאים, כמאמר "ומראה", פירוש לא ירדם ולא יבהל, אלא ומראה, פירוש בעת ובשעה עצמה שאני מדבר בו פה אל פה אינו בסדר החלום, אלא ומראה, שאני מראה לו אור המנבא, ומביט... וזו היא הדרגת נבואה שאין למעלה ממנה, שיקשור ה' נפש נביא במקור המנבא, וישלשל הנבואה פה אל פה, ובזה גם כן תבין אומרו "אדבר בו", ולא אמר אתו או עמו, עוד נתכוון להשכילך שלא היה הדבור אלא מפי ה' לפי משה, ולא היה רואה פני עולם, והוא מאמר "בו". (שם שם ו)

הכתב והקבלה:

במראה - ...אמנם משה להיותו זוכה למראית פנים פה אל פה, להשיג הדבור האלקי בעצמותו בלתי התלבשותו בדמיונות, עד שאמרו עליו השכינה מדבר מתוך גרונו כביכול, לזה תכונה מראית השגתו המעליתית בשם מראה בסגול האל"ף בלשון זכר, שהוא הלוח הזכוכית שאין טיחה משוחה בו ויוכלו לראות מתוכו הצורה העצמית העומדת מצד השני, ואין התמונה מצטיירת בזכוכית, ועין הרואה יכולה לשלוט בדבר העצמי כמו שהוא. (במדבר יב ו)

בכל ביתי נאמן הוא - ...ולדעתי יודיע במקרא זה מן זכות וספיריות חומרו שלא יעצרנו הגשם מלהתרומם אל מעלת הנבואה, כי שאר הנביאים חומר גופם היה מעכב אותם מהשראת הנבואה אליהם בעוד רוחם עם גויתם... לכן איבריהם היו מזדעזעים תחלה וכשל כח גופם עד שתתפשט הנפש מן גשמיותו ותפרוש הנפש לצד מה לעצמה ותשאר לבדה פנים מן הגוף, אז תחול עליהם הנבואה, או כשהוא ישן שמראין לנפשו המסתלקת מן הגוף... ולדעתי אין מלת "פה אל פה" הוראתו כאן על אבר הדבור, אבל הוא דומה למה שכתוב (מ"ב י') "וימלא את בית הבעל פה לפה"... מן הקצה אל הקצה, כלומר מן קצה הראשון שבבית החכמה עד קצותה האחרון אוכל לדבר עמו, שאינני צריך להעלים ממנו שום ידיעה וחכמה, כי מוכן הוא להתקשר באותן הצורות הקדושות והטהורות עד שיוכל להסתכל מצורה הראשונה עד טבור הארץ... (שם שם ז)

מלבי"ם:

וירא מלאך - כבר התבאר שהיו כמה הבדלים בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים, א' שאר הנביאים נתנבאו בחלום, ונבואת משה היתה בהקיץ, ב' על כל הנביאים נפל פחד ורעדה ובטלו כל כחות הגוף, ומשה נתנבא כשהוא ער ועומד על רגליו ומשתמש בחושיו, ג' כל הנביאים ראו מחזות ודמיונות, כי בא להם שפע הנבואה באמצעות כח המדמה, ולמשה הגיע השפע על כח השכלי בלי תערובת הכח המדמה, ועל כן לא ראה שום דמיון... ד' כל הנביאים נבאו במשלים וחידות, עד שהיו נבואותיהם סתומות ועלומות, ובנבואת משה לא נמצא שום משל וחידה... ה' כל הנביאים הגיע להם שפע הנבואי באמצעות מלאך, ונבואת משה היתה פנים אל פנים, שלא באמצעות מלאך... אולם מן המחזה דפה יתבאר, שגם משה בתחלת נבואתו לא התעלה על יתר הנביאים בכל התנאים האלה, שהגם שהיתה נבואתו בהקיץ... בכל יתר הדברים לא עלה עדיין למרום המדרגה שבאה אליו הנבואה באמצעות מלאך...

...ורצה לומר, משה שראה באספקלריא המאירה, רוצה לומר שלא באמצעות כח הדמיון, רק שעבר השפע הנבואי על כח השכלי, לא ראה שום מחזה ודמיון, אבל ישעיה שעבר עליו השפע הנבואי באמצעות הכח המדמה, וראה דרך מסכים ולבושים וחלונות שהם כחות המדמה שהם כחות חומריות, נדמה לו שרואה מחזה ודמיון, וזה היה מדרגת נבואת האבות וכל הנביאים חוץ ממשה... וזה מציין ב"א-ל ש-די", שהם השמות שבהם מנהיג את עולמו, ומתגלה על ידי הנהגה, ראו מחזה ודמיון, כמו שכתוב, "ויחלום והנה סלם מוצב ארצה"... אבל נבואת משה שהיתה מהשפעת הא"ס בלא אמצעי, שעל זה מורה שם הוי"ה, שמורה על עצמו, לא שייך ביה ראיה, רק ידיעת השכל לבד... אולם בתחילת נבואתו של משה היתה נבואתו באספקלריא שאינה מאירה, וראה גם כן מחזה ודמיון...

אולם התבאר אצלי, שגם בנבואת משה היו מדרגות שונות, שהנבואה באספקלריא הבלתי מאירה זה היה למשה בטבע שנולד ממעי אמו שלם בכל המעלות השכליות והמדותיות, ושלמות כח המדמה עד שהיה מוכן לנבואה בטבע, ולא היה צריך לזה שום הכנה, כי ירש טבע זאת מאבותיו, שאביו היה נביא, וכן אחיו ואחותו, שהיה להם כח הנבואה בטבע, אבל הנבואה באספקלריא המאירה שתחול עליו הנבואה מהא"ס בלא אמצעות מלאך, ושיורק השפע על כח השכלי שלא באמצעות כח הדמיוני, שזה ענין נסי למעלה מיכולת האדם ומגבול הטבע, זה בא לו דרך נס ברצון ה', ולא היה לו זה בכל עת, רק בעת שהיו ישראל זכאים... (שמות ג ב)

וירא ה' כי סר לראות - אחר שלהשגה באספקלריא שאינה מאירה שנבא בה עתה, לא היה צריך שום הכנה, והמחזה שחזה עתה שהיה במשל וחידה ובאמצעות כח המדמה לא היה צריך על זו שתתפשט נפשו מגופו, כי לא נתבטלו כחות גופו בעת ההיא, כי לנבואה זו היה מוכן בטבע מאבותיו, אבל אחר שסר לראות, והנפש התפשטה מגופו, שאז ישיג באספקלריא המאירה, ובזה לא יתכן מה שסר לראות, כי באספקלריא המאירה לא יראני האדם וחי, ולכן "ויקרא אליו אלקים" וגו'... משה משה - בכל שני שמות הבאים סמוכים יש תמיד פסיק ביניהם... כי בכל הנביאים שלא היו מוכנים אל הנבואה בטבע, היה צריך קריאה אחת לעורר את החומר שיוכן שתתפשט הנפש ממנו, והקריאה השנית אל בתי הנפש והלחשים, אבל במשה שכבר היה החומר מוכן אל ההפשטה הזאת בטבע, ולא חרד ולא זע ממנו, לא נמצא פסיק ביניהם, כי חלו הקריאות תיכף אל הנפש פנימה. (שם שם ד)

וארא אל אברהם - שראו מראה ודמיון, כי היתה הנבואה בא-ל ש-די, אבל בשמי ה', שהיא הנבואה באספקלריא המאירה, שישיגו את האלקות שלא דרך חלונות העולמות, ולא על ידי מחזה המדמה, שאז לא יראו שום מחזה ודמיון, רק ישיגו השגה מדעית בחלות השפע מהאין סוף בעצמו על כח השכל, לא נודעתי להם - אמר לשון ידיעה, כי בהשגה זו אין שום ראיה רק ידיעה מדעית בלבד... (שם ו ב)

ויאמר משה - הנה התבאר אצלי שנבואת משה רבינו ע"ה התעלה מנבואת כל הנביאים, כי נבואתו היתה באספקלריא המאירה, דהיינו שדבר עמו הא"ס פנים אל פנים, שלא באמצעות מלאך... וכן מבואר פה בענין, שלא דבר ה' עם משה פנים אל פנים רק בעת שיצא אל האהל שהיה חוץ מן המחנה, לא בעת שהיה נמצא במחנה, כי באשר ירדו ישראל ממעלתם, ירד גם משה ממעלתו בעת שהיה בתוכם, ולא שרתה עליו שכינה באופן נעלה נסי ופלאי כמו מקודם, עד שיצא חוץ למחנה האהלה... כאשר שמע משה שאמר לו ה' לך עלה מזה, שלא יתעכבו במקום הזה לעשות המשכן, כי לא ישרה שכינתו ביניהם... הנה נסתפק עתה איך תהיה נבואתו מעתה... (שם לג יב)

פני ילכו - השיב לו ה' במה שנוגע לענין נבואתו לא תהיה נבואתו גם עתה על ידי מלאך רק נבואת פה אל פה... (שם שם יד)

...ואמרו שכל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל נזופים ממעשה העגל לא שרתה שכינה על משה, ובארתי דאין הפירוש שלא שרתה שכינה כלל, דהא רוב התורה ניתנה על ידו בימים האלה... וכל אותן ארבעים שנה שהיתה מעלת ישראל מושפלת בעיני המקום היתה גם נבואת משה בדרך מקרה, וזה הסימן נתן לו ה' להבחין אם ישראל זכאין או לאו, במה שבאה אליו הנבואה בעת אסיפת הזקנים ממקום נמוך, כמו שכתוב "וירד ה' בענן", שהוא אספקלריא שאינה מאירה... (במדבר יא כג)

הרק אך - ...משה היה מוכן בטבע שנולד ממעי אמו שלם בכל המעלות השכליות והמדותיות ושלמות כח המדמה, עד שהיה מוכן לנבואה בטבע בלא שום הכנה, כי לא סכך החומר ורגשותיו בעדו מראות מראות אלקים, ומהתנבאות בכל עת שירצה מבלי שום הכנה, והמופת לזה הוא, מה שהיה הוא הצנור שהריק שפע הנבואה לכל הנביאים שבדורו ובדורות הבאים, שזה לא יצויר רק אם היתה לו הנבואה מורשה בטבע מבלי שום הכנה, שאם נבואתו לא היתה רק על ידי הכנה לא היה אפשר שיריק הנבואה וישפיע לזולתו, אחר שהוא עצמו לא ישיגנה רק אם יכין עצמו אליה, ומזה הוכיחו מרים ואהרן, שמשה אינו צריך הכנה ולפרוש את עצמו מן האשה, וזה שאמרו, הרק - וכי רק מעלה זו יש למשה, מה שאך במשה דבר ה' - ולא יקבל נבואה אך לצורך עצמו, הלא גם בנו דבר - על ידי משה, ומזה מבואר שהנבואה לו בטבע. (שם יב ב)

אם יהיה נביאכם - ...ועל כן לא יכול להשפיע על כל הנביאים רק נבואה באספקלריא שאינה מאירה, שזה היה לו בטבע, לא בנבואה באספקלריא המאירה, שגם הוא לא השיגה רק על ידי הכנה ומציאת חן בעיני ה', ובזה נמצא תשובה לתלונת מרים על שפירש מן האשה... ומפרש במראה (בקמץ) אליו אתודע, ואצל משה אומר ומראה, בסגול, בזה גילה להם ההבדל בין אספקלריא המאירה ושאינה מאירה, שעל מה שאומר בכלים (פרק ל"ד ב') "אספקלריא טהורה", פירשו הר"ש והרע"ב ראי שרואים בו את הפנים, והרמב"ם פירש זכוכית שמביט דרך בו, וכן על "לא יערכנה זהב וזכוכית" (איוב כ"ח י"ז). פירש תרגום יונתן דהבא ואספקלריא. ומראה בקמץ הוא ראי, שמכוסה בטיח ועופרת מצד אחד עד שלא תעבור הראות לראות העומד מאחוריו, וזה אספקלריא שאינה מאירה, ומראה בסגול היא הזכוכית שהראות עוברת בה, וזה אפסקלריא המאירה. וזה מליצה על ראית והשגת הנביאים שלא השיגו את האלקות העומד חוץ מגבול העולמות, רק את האלקות הנמצא אתם בצד שהם עומדים, שהוא האלקות המתפשט בעולמות להיות נפש העולמות. ב' שהצורה במראה אינה הצורה עצמה העומדת נוכח המראה, רק תמונה של הצורה המתפלשת מן הצורה על פני המראה, כן לא ישיגו את האלקות כמו שהיא בעצמה, רק מה שתתפלש ממנה על כח דמיונם שהיא המראה. ג' הרואה את הצורה במראה יראה בה גם מראית פניו, שהוא עצמו עומד לפני המראה, ורוצה לומר שהמחזות והתמונות אשר יראו החוזים יראו גם דמות עצמם ומחזות דמיונם המתרשם במחזה. אבל משה רבינו ע"ה באספקלריא המאירה, וראה הדבר העומד מצד האחר, שהוא חוץ מגבול המביט, ורוצה לומר שהשיג את האלקות מופשט מן העולמות כמו שהוא בעצמותו, ובזה לא יראה שום מחזה ודמיון, וישיג רק השגה מדעית שכלית. (שם שם ו)

לא כן עבדי משה - שנתן לו רשות לעבור בהשגתו מן החצרות שהם העולמות, אל הבית פנימה, להשיג את האלוקות כפי שהיא בתוך ביתו. פה אל פה אדבר בו - כמי שרואה במראה, שרואה הצורה העומדת נכחו וידבר עמו פה אל פה, וכולל בזה יתר ההבדלים, שעומד על רגליו בהקיץ... ותמונת ה' יביט - גם כשמעיין על האלקות המתפשט בעולמות, שבזה יצייר תמונת ה', כאילו צורת החכמה העליונה הנשגבת נשקע בכל העולמות, וצורת העולמות היא צורת החכמה העליונה, לא יצייר לו זה בדרך המחזה שישיג איזו צורה בכח הראות, רק יביט על זה בעין השכל מופשט מכל מראה וחזון ותמונה ממשית. (שם שם ז וח)

רש"ר הירש:

ויקרא אל משה - להדגיש שאין ההתגלות האלקית בתוך או מתוך משה, וענין הקרוב לאקסטזה או התלהבות אנושית... דבור ה' אל משה היה כדבר איש אל רעהו, רוצה לומר הדבור אינו מושפע במאומה מן המקבל, ולהיפך, הקריאה האלקית הוציאה אותו לפני כל נבואה ממחשבותיו ומחיי רוחו. אולי רוצים רז"ל לציין זאת באמרם, משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנדבר עמו, ובלעם היה יודע, שבלעם היה מכין עצמו על ידי אקסטזה, ואולי לכך נאמר "ויקר אלקים אל בלעם", הדבור בא אליו כאילו באופן פסיבי, כאילו נגרם על ידי מעשה בלעם... (ויקרא א א)

וידבר אליו - ולא נכתב מה דבר אליו, אולי בא ללמד, שלא כל מה שנאמר למשה נכתב בתורה, או לומר שפעולת הזקנים היא על קרקע התורה שבעל פה. ויאצל - אולי מלשון מצולה, להדגיש את ההפרש הגדול שבין נבואת משה ונבואת הזקנים. (במדבר יא כה)

העמק דבר:

ונועדתי - לדברות, ולכך כתיב כאן מלא, שהיעוד באופן יותר מלא, מה שאינו כן לקמן "ונועדתי שמה לבני ישראל". ודברתי - היו שני אופני דברות, פרשה מתורה שבכתב, שבזה כתוב בכל מקום אליך או אליו, דבזה משה רק האזין, ודבור תורה שבעל פה, שבזה כתיב אתך, שמשה היה גם כן מדבר וחוקר, ובזה לא היה יעוד, ועל שני אלו כתיב ונועדתי לך ודברתי אתך... (שמות כה כב)

נאמן הוא - יודע בשם המפורש בו נבראו שמים וארץ, ובאמונתו אינו עושה מאומה. (במדבר יב ז)

משך חכמה:

ואצלתי - דע שהנביא מזדכך לפי כחו, אך בכל זאת השראת הנבואה היא חנינה מה', ועל זה אמר ונתתי רוחי וכדומה, ויתכן שתחול על ידי נביא אחר, אבל משה שחומרו זך מאד ודבוק לגמרי בה', לא היתה נבואתו שפע יתפשט מלמעלה, רק בעצמו מקבלת באספקלריא מאירה... (במדבר יא יז)

תורה תמימה:

ולא קם נביא - שמעתי בשם הגאון ר'ח מוואלאזין שבעת ששרתה עת רצון וברכה להשפיע אורה נתעוררה נבואת משה, ואף בלעם ידע העת ההיא והתחמק ממנה כעטלף מהאור, ולהיפך בעת נסתמו צנורות האור והטובה אז נתעורר בלעם לפעול, ומשה כבש נבואתו. (דברים לד י)

שפת אמת:

במדרש, גבורי כח עושי דברו וגו'. כי היה ראוי בקבלת התורה להיות כל עם ה' נביאים, אכן בני ישראל אמרו אם יוספים וגו', כי מזלייהו חזו שלא ישארו כולם במדרגה זו, ונתקן אחר כך על ידי התכללות במדריגות כהנים לוים ישראלים, ומשה רבינו על כולם, וזה שאמר במדרש בנוהג שבעולם וכו', משא שאין ס' רבוא יכולין וכו', והענין הוא להוכיח כי היה דבורו עם משה רבינו ע"ה בכח כל בני ישראל, כמו שאמר, בשבילכם נדבר עמי, ולכך אמר להם דברי כבושין אלו, שלא יעלה על דעתם חס ושלום כי יתרחקו הם, רק שכח הנבואה אליו על ידם הוא... אכן נפרש שזאת הנבואה עתה היה צריך להיות באמצעיות בני ישראל, וכל זמן שבני ישראל לא נתקנו כראוי, לא היה יכול להיות... (ויקרא תרמ"א)

בפסוק לא כן עבדי משה וגו'... אכן הענין הוא, דכל הנביאים היו צריכין להשתנות בעת הנבואה על ידי התפשטות הגשמיות, ונעשין כבריה חדשה, כדאיתא כשהיתה הנבואה שורה עליהם פניהם מאירים כלפידים, וכו', אם כן אין הנבואה דבוקה בעצם בהם, אבל במשה רבינו ע"ה אדרבא, כשהוצרך לדבר עמהם הושם לפניו מסוה והוצרך להשתנות בהתלבשות, וכשהנבואה דברה בו, היה בעצם תבניתו, כמו שכתוב פה אל פה אדבר, וזה נקרא נאמן, ולכן הם לא הוצרכו לפרוש מנשותיהם, כמו משה רבינו ע"ה, כדאיתא משה משה אין בו פסיק, שמשה שלמטה הוא משה שלמעלה, איש האלקים... (במדבר בהעלותך תרנ"ו)

בפסוק בכל ביתי נאמן הוא... וכח הנבואה כפי אמונת האדם, פירוש אמונה להיות נשאר במדרגה שהשיג בלי השתנות, כמו יתד במקום נאמן, וכשאדם מוכן לקבל הנבואה להיות קבוע בו בלי השתנות, זוכה לנבואה, ויש הרבה מדרגות בנבואה, ומשה רבינו בכל ביתי נאמן הוא, וזה שזכה לנבואה עליונה שהיה מוכן לעמוד בזו הנבואה העליונה, כי משה רבינו ע"ה כתיב ביה איש האלקים, ואמרו במדרש מחצה איש ומחצה אלקים, וזה שאמר "והאיש משה עניו מאד", פירוש זה החלק איש שבו היה עניו ושפל, אבל חלק אלקים שבו, אדרבא, היה מתעלה יותר מן המלאכים מזה הטעם עצמו... ואמרו חז"ל בגסות הרוח, אין אני והוא יכולין לדור, וכמו כן משה רבינו שהיה עניו מאד שרתה עמו השכינה ומדברת מתוך גרונו... (שם שם תרנ"ט)

איתא לא קם נביא וכו', ביאור הענין, כי משה רבינו ע"ה היה כולל כל הנביאים הבאים אחר כך, כמו שכתוב, אלה המצוות, שאין נביא רשאי לחדש דבר וכו', ולעומת זה כאשר הקב"ה בא להראות לאומות כי אין הנבואה טובה להם, העמיד להם בלעם שהיה הכולל של כל נביאי אומות העולם, וממילא כשהוא נטרד, שוב אין כח לנביא אומות העולם אחריו, ולכן כל נבואותיו היו לדורות עד ימי המשיח... (שם בלק תרמ"ח)

שם משמואל:

...ויש להתבונן בענין הישיבה והעמידה, ומה נפקא מינה אם היה יושב או היה עומד, ונראה דהנה כתבו המפרשים במה שבין נבואת משה רבינו ע"ה לבין שאר הנביאים, ששאר הנביאים היו צריכין הכנה לנבואה, ומשה רבינו ע"ה לא היה צריך לשום הכנה, כמאמר הכתוב "עמדו ואשמעה", והטעם כי החומר העכור הוא מסך מבדיל ומונע מן האדם שיחול עליו שפע הנבואה, ורק על ידי הכנת האדם עדי הגיעו קרוב להתפשטות הגשמיות אז הוסר המסך ונעשה ראוי לקבל שפע הנבואה, ובאשר משה רבינו ע"ה היה כל גופו מזוכך קודש קדשים, על כן לא היה צריך להכנה, כי תמיד היה מוכן, והנה בכל הנביאים מצינו לשון עמידה, באליהו ואלישע... ובמשה רבינו ע"ה כתוב אחד אומר (דברים י'), "ואנכי עמדתי בהר", וכתוב אחד אומר (שם ט'), "ואשב בהר", ולפי דרכנו יש לומר דלשון עמידה מצינו אצל התעוררות לעשות דבר, מלשון "עמדה ונשאת", "ועמד ואמר", וישיבה היא כשבלי התעוררות בא הדבר אליו, וכן הוא בטבע כמובן, ועל כן שאר הנביאים ששפע הנבואה בא להם על ידי התעוררותם ממטה למעלה, יצדק בהם לשון עמידה, אבל משה רבינו ע"ה, שלא היה צריך להכנה והתעוררות מצדו, רק שהדבור בא אליו כמו שהוא, יצדק לשון ישיבה, רק באשר העליות למעלה הן בלי שיעור וגבול, והאי כתר עלאה אוכם הוא לגבי עלת העלות, על כן שייך בו גם כן ענין עמידה, והיינו כשבא להשיג שפע הנבואה והדבור ממקום היותר עליון, שלעומת המקום ההוא נחשב גופו הקדוש נמי לגשם, אז צריך גם הוא להכנה... ואולי רז"ל נתכוונו לכך, באמרם (מגילה כ"א) רכות מעומד, קשות מיושב... (בראשית וירא תרע"ב)

...והנה לעיל הגדנו, דלנבואת התורה היה צריך משה רבינו ע"ה קריאה להגביהו למעלה למעלה, אלא שהקריאה היתה על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, להגביהו למעלה למעלה ממדרגת מלאכים, כי מדריגת מלאך היתה לו בלאו הכי, וממוצא הדברים שלשאר נבואותיו שהתנבא בלשון כה, כשאר הנביאים, הספיקה מדרגתו מדרגת מלאך, ולא היה צריך לשום קריאה כלל, שהרי תמיד היה לבוש בחינת מלאך, ולפי זה מובן שלנבואת התורה שהוצרך קריאה כנ"ל נטפל בה לשון עמידה, אבל בשאר נבואות היה הדיבור בא אצלו בלי שום קריאה והגבהה... (שם שם תרע"ח)

נראה לפרש, דהנה ידוע שכל נביא היה צריך הכנה לנבואתו, חוץ ממשה רבינו ע"ה, שהיה תמיד מוכן, והנה הכנה תצדק כשהוא בהקיץ... ואם כן יעקב אבינו ע"ה איך באה אליו הנבואה בעת השינה, שלא ידע להכין את עצמו... ועל כן פתח רבי יוסי בר זמרא פתח להאי פרשתא מהכא "כמה לך בשרי בארץ ציה" וגו', היינו כי ענין ההכנה לנבואה צריכה מפאת גשם הגוף, המושך לענינים השייכים לגוף, וצריכין הכנה לבל יעצרהו הגשם... ועל כן יעקב שהיה בבחינה זו כמה לך בשרי וגו', היינו שלא היתה לו תשוקה אחרת אלא אלקות... על כן לא הוצרך לשום הכנה, וכמו משה רבינו ע"ה, שלא הוצרך לשום הכנה, מפני שגם גופו היה קדוש מושלל מכל חמדות העולם, ונזדכך עד שלא היה חוצץ בפני הנבואה. ובא רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא להביא מרישא דקרא "צמאה לך נפשי כמה לך", היינו שלא השלילה מתשוקת העולם הזה הביאתו לזה, שלא נצרך להכנה לנבואה, אלא הצמאון לאלקות... (שם ויצא תרע"ה)

...ומכל מקום הכנת הנביא היא בפרט מדותיו, זה מתקשר באהבה וזה ביראה וכו', ומכין את נפשו על ידי הכנתו הפרטית, לכן אינו שורה עליו אלא בפרטות, ובזה יש ליתן טעם הא דאמרו (מגילה ב') אלה המצות, שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, דהא התורה היא נצחית וכללי, והיא כלל המציאות עליונים ותחתונים, וכל התורה היא שמותיו של הקב"ה, על כן אין לנביא שנבואתו רק בפרטות ענין לתורה, אלא לחדש מצוה לשעתה בלבד, שהוא דבר פרטי, ונביא התורה היה רק משה רבינו ע"ה באשר לא היה נצרך לשום הכנה, כי היה תמיד מוכן, וכל חושיו היו תמיד דבקים בשכינה בלי שיור, ולא היה לו שום רצון עצמי רק אל כל אשר יהיה שמה רצון העליון שמה היתה נפשו נמשכת, והיתה לו דבקות כללית בכל פרטי חושיו ומדותיו יחד, על כן היה יכול להיות נביא התורה שהיא כללית, וכל המציאות נכללת בתורה... (שמות וארא תרע"ד)

ונראה בהקדים מאמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שפירש ההפרש שבין ויקר שנאמר בבלעם, לויקרא שנאמר במשה, כי לשון ויקר היינו שהדבור בא אליו למקומו, ולא נתעלה על ידי הדבור, ונשאר בלעם הרשע, כמו שהיה עומד מבחוץ, אבל לשון ויקרא הוא קרא אותו שיקרב הלום, ונתעלה לקראת הדיבור. ויש להוסיף בזה דברים שמודדין לאיש כמדתו, שבלעם הרשע עם כל בקשתו קרבת אלקים לא רצה להניח את המעשים המכוערים שלו, רק רצה בשניהם יחדיו... על כן נמדד לו כמדתו, שאפילו בעת שבא לו הדיבור לכבוד ישראל, לא הוציאו הדיבור ממהותו הרעה, רק הדיבור בא אליו, וכמשל הזוהר הקדוש, במצורע הדופק על הפתח. אבל משה רבינו ע"ה שכל מהותו היתה פרישות מהחומר, כמו שנקרא משה, כי מן המים משיתיהו, כמו שכתב מהר"ל בספר גבורות, והיה מתקדש והולך ופירש מן האשה, על כן נתמדד לו במדתו, שנקרא ונתעלה לקראת הדיבור ונתקדש יותר ויותר... (ויקרא תרע"א)

והנה משה הוא שבת, כידוע, וכמו שאנו אומרים ישמח משה במתנת חלקו, וכמו ששבת הוא תכלית ימי המעשה, ששב לשורשו כנ"ל, כן הוא משה רבינו ע"ה בערך ישראל, שכל מה שישראל עובדין בבחינת איתכפיא ואתהפכא, הכל נקשר ונדבק בשורשו על ידי משה רבינו מאז ועד עתה, ומשה רבינו לא מת, והוא מאיר בתוך לבות בני ישראל, ומקשר ומעלה את כל עבודתם לריח ניחוח... אבל כמו ששבת הוא טוב רק בשביל ומחמת עמל ששת ימי המעשה, וכל החביבות לפני השי"ת דביקות ישראל מתרפקין על אביהן שבשמים ביום השבת נצמחת מן העמל שבששת ימי המעשה, כן היא חביבות הדיבור עם משה רבינו ע"ה נצמחת ביותר מעבודת ישראל... (שם תרע"ב)

והנה במשה כתיב, "כי מן המים משיתיהו" (שמות ב'), ופירש המהר"ל שהיה נבדל מהחומר לגמרי והיה כולו שכלי. ועל כן לא היה בעל שינוי, והיה תמיד מוכן לנבואה, כמו שכתב הרמב"ם, על כן הוא רק הוא היה יכול להוריד התורה, דכתיב בה עוז כנ"ל, אבל זולתו שהיו בעלי שינוי לא היו יכולים להוריד התורה, כי איך ייעשו בלתי בעלי שינוי שיהיו ראויים לקבל התורה... והטעם יש לומר, על פי מה שכתוב בספר המגיד לבני ישראל, שמשה אשתלים בשמיטיא קדמאי, ואחר שהוא הוריד התורה לישראל, שוב באמצעות התורה יש מקום להגיע למידה זה... (קרח תרע"ב)

...דהנה רוב נבואת משה מצינו שלא אמר בשם ה', אלא בלשון משלחו, כמו שכתוב (דברים י"א) ונתתי מטר ארצכם, ואין משה הנותן מטר, ובשאר נביאים על פי רוב כתיב כה אמר ה' וכדומה, ואינם מדברים בלשון משלחם, והטעם מבואר, שמשה שכינה מדברת מתוך גרונו, מה שאינו כן שאר הנביאים, והיה תמיד דבוק בשכינה, על כן כל דבורו הוא מאמר השי"ת... (שם תרע"ג)

פרי צדיק:

...והוא על פי מה שכתוב (ספרי שמות), שהנביאים נתנבאו בכה אמר, מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר, והיינו דהנביאים נתנבאו בכה אמר, שמתחילה שמעו הנבואה מהשי"ת, ואחר כך אמרוה, ומשה נתנבא בזה הדבר, היינו שבשעה שאמר הנבואה אז שכינה מדברת מתוך גרונו, והיינו זה הדבר, כמורה באצבע... בלק ב)

מכתב מאליהו:

משה רבינו ע"ה בקש "הראני נא את כבודך", והקשו, וכי לא ידע דלא שייך לראות עצמותו יתברך, כי לא יראני האדם וחי? ביאר ברדב"ז בתשובותיו, וענין בקוצר כי משה היה שומע את הקול יוצא מפי הכבוד העליון אל פי התורגמן, והתורגמן היה מפרש לו כונת הקול, והיתה שאלתו שלא יצטרך לתורגמן, (ענין התורגמן היינו דרך בחינת הסתר, והיינו דרך אספקלריא, אם גם מאירה), ואין זה נמנע במדרגת משה רבינו, והיתה התשובה, לא תוכל לראות את פני וגו', כלומר לא ישיג האדם למדרגה זו וישאר בחיים, כי מיד בהשיגו מדרגה זו תדבק נפשו שם ולא תפרד כי עזה כמות אהבה, וישראל היו צריכים למשה... (חלק א עמוד רמה מאמר התשובה)

משה רבינו ע"ה ראה "באספקלריא המאירה" (יבמות מ"ט), וביאר רמח"ל (אדיר במרום ע"ז) שהמשל הוא שמשה רבינו ראה נבואתו כאילו דרך זכוכית נקייה, היינו שראה הדבר עצמו, אם גם דרך מסך, דהיינו הזכוכית. והיינו שמשה רבינו היה ענו מכל אדם, כאמרו "ונחנו מה", ואצלו לא נתלכלכה הזכוכית על ידי ה"אנכי", אבל שאר נביאים, אף על פי שהיו גדולים מאד מאד, כמו שכתב הרמב"ם שלא תיתכן נבואה אלא במי שהוא שלם במדות, לא הגיעו לדרגת משה בסילוק האנוכיות, ועל כן לא יכלו לראות באופן ישיר אלא להסתכל כאדם הרואה מה שמשתקף במראה, היינו איך דמות עליונה נראית במראה של האנוכיות...

ומכל מקום המלאכים בקשו לפגוע בו, היינו שטענו שגם בבחינת "ונחנו מה" יש עדיין השגת "נחנו שהוא מה", שאי אפשר לאדם להגיע אל לשמה גמור ממש, שזוהי בחינת השער החמשים של נ' שערי בינה שלא נתגלה גם למשה... (חלק ד עמוד נג, וראה שם עוד)

כשבקש משה רע"ה מהקב"ה הראיני נא את כבודך (שמות ל"ג י"ח) לא הסכים הקב"ה וענה לו לא תוכל לראות את פני (שם), ואמרו על זה בגמרא (ברכות ז') תנא... כך אמר לו הקב"ה למשה, כשרציתי (בסנה) לא רצית, (שנאמר ויסתר משה פניו), עכשיו שאתה רוצה איני רוצה. ופליגא דר' שמואל בר נחמני... דאמר בשכר שלש זכה לשלש, בשכר ויסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים (כי קרן עור פניו), בשכר כי ירא זכה לוייראו... בשכר מהביט זכה לותמונת ה' יביט.

"פליגא" פירושו שיש כאן שני מבטים אמיתיים.

מבט א':

בגמרא יבמות מ"ט איתא, כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה. (הערה: רמב"ם סוף כלים ל' ב' פירש אספקלריא דהיינו מה שקוראים היום "עדשה", שהדבר שמאחוריה נראה קטן או גדול או שלא במקומו. ולפי זה אספקלריא שאינה מאירה בנבואה פירושה ששרידי המדות מעוותים בדקי דקות את הראייה, ואספקלריא המאירה היינו שכבר אין עיוות מצד המדות ורואים את האמת בתוקף בהירותה). ובגלל זה אצל ישעיה כתוב "וארא את ה'" (ו' א') ואצל משה "לא תוכל לראות" וגו'. פירוש במדרגה הפחותה יותר בנבואה אפשר לראות הכל כי מסתכלים בדרך ציור ומשל ולא בבהירות גמורה. ובשעה שנגלה הקב"ה אל משה בסנה "טירון (מתחיל) היה משה לנבואה" (שמות רבה ג' א'), ונבואתו היתה עדיין בבחינת אספקלריא שאינה מאירה. וכיון שכן אמר הקב"ה "כשרציתי" כי לפי מדרגתו דאז היה בתוך גדר האפשרות שבבריאה שיראה כבוד ה', אבל אז "לא רצית" כי משה סירב בזה משום ענוה. ובשכר זה זכה לכמה דברים גדולים כמו שלמד ר' שמואל בר נחמני.

מבט ב':

 אבל על ידי ענוה זו נתעלה משה רע"ה למדרגת דביקות וראייה באספקלריא המאירה - בחינת פנים בפנים, שהלב והשכל מקבלים יחד צורת הענינים בלי עיכוב ועיוות מצד המדות. ואז רצה משה לעלות להשגת כבוד ה', כי הגיע לדרגת ביטול היש ונתקנו אצלו המדות לגמרי והיה רחוק מאד מכל שמץ גאוה, והרגיש שהשגות אלו צריכות לו לעבודתו, כמו שאמר קודם לכן "למען אמצא חן בעיניך" (שמות ל"ג י'), אבל דוקא בדרגה עילאית זו אמר הקב"ה איני רוצה, והיינו שאין לזה אפשרות בבריאה, (כי בריאה היא גילוי רצונו ית'), כי "לא יראני האדם וחי" (שם שם כ') גילוי כזה מבטל את ההסתר שהוא מציאות הנברא. (חלק ה עמוד תנב)