משח   משיחה

(ראה גם: כהונה-מלואים, משיח, משכן, שמן המשחה)

 

ומשחת בו את אהל מועד, ואת ארון העדות. ואת השולחן ואת כל כליו ואת המנורה הטהורה ואת כליה, ואת מזבח הקטורת. ואת מזבח העולה ואת כל כליו, ואת הכיור ואת כנו. וקדשת אותם והיו קדש קדשים, כל הנוגע בהם יקדש. ואת אהרן ואת בניו תמשח, וקדשת אותם לכהן לי. (שמות ל כו)

ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אותו בקרב אחיו ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה, ויקם שמואל וילך הרמתה. (שמואל טז יג)

ויקח צדוק הכהן את קרן השמן מן האהל וימשח את שלמה, ויתקעו בשופר ויאמרו כל העם יחי המלך שלמה. (מלכים א כ לט)

ויקם ויבא הביתה ויצק השמן על ראשו, ויאמר לו כה אמר ה' אלקי ישראל משחתיך למלך על עם ה' אל ישראל. (שם ב ט ו)

ספרא:

זאת משחת אהרן ומשחת בניו, כדיי הוא אהרן בעצמו וכדיי בניו בעצמם, רבי יהודה אומר יכול יהו אהרן ובניו צריכים לשמן המשחה לעתיד לבא, תלמוד לומר זאת משחת אהרן ומשחת בניו, הא מה אני מקיים אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ, זה אהרן ודוד. (צו פרק יח)

...ממנו נמשחו אהרן ובניו כל שבעת ימי המילואים, ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים, ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה, ואין מושחים מלך בן מלך, ומפני מה משחו את שלמה, מפני מחלקותו של אדוניהו, ואת יואש מפני מחלקותו של יהויקים שהיה גדול ממנו שתי שנים... 

וימשח את המשכן ואת כל אשר בו, לא כמשחת אהרן ובניו שלאחר שמלביש היה מושחם, וכן הוא אומר כשמן הטוב על הראש, יכול שמשחם עד שלא הלבישם, תלמוד לומר היורד על פי מדותיו, אבל משחת כל הכלים כל כלי וכלי בפני עצמו טעון משיחה, שנאמר וימשח את המזבח ואת כל כליו ואת הכיור ואת כנו לקדשם, הא למדת שכל כלי וכלי טעון משיחה בפני עצמו. (שם פרשת מלואים י)

ספרי:

וימשח אותו ויקדש אותו ואת כל כליו, שומע אני ראשון ראשון שנמשח היא קדוש, תלמוד לומר וימשחם ויקדש אותם, מגיד שלא קידש אחד מהם עד שנמשחו כולם. וימשחם מבפנים ומבחוץ, רבי יאשיה אומר מידת הלח נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ, ומידת היבש לא נמשחו לא מבפנים ולא מבחוץ, תדע לך שאין מקודשות, שנאמר ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים, הוא אימתי הן לה' לאחר שנאפו, רבי אומר וימשחם ויקדש אותם, למה נאמר, והלא כבר נאמר וימשח אותו ויקדש אותו, ומה תלמוד לומר וימשחם ויקדש אותם, מגיד שבמשיחתן של אילו הוקדשו כל הכלים לעתיד לבא. (נשא מד)

תלמוד בבלי

...ובו נמשח משכן וכליו, ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים, ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה ואין מושחים מלך בן מלך, ואם תאמר מפני מה משחו את שלמה, מפני מחלוקתו של אדוניה, ואת יואש מפני עתליה, ואת יהואחז מפני יהויקים שהיה גדול ממנו שתי שנים...

אמר מר, ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה, מנלן, דכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו, נימא קרא והכהן מתחתיו מבניו, מאי המשיח, קא משמע לן דמבניו דכהן גדול, אי הוי משיח הוי כהן גדול, ואי לא לא הוי כהן גדול. אמר מר ואין מושחין מלך בן מלך, מנלן, אמר רב אחא בר יעקב דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו וגו', ירושה היא לכם, ומנלן דכי איכא מחלוקת בעי משיחה, ולא כל דבעי מלכא מורית מלכותא לבניה, אמר רב פפא אמר קרא הוא ובניו בקרב ישראל, בזמן ששלום בישראל קרינא ביה הוא ובניו, ואפילו בלא משיחה. תנא, אף יהוא בן נמשי לא נמשח אלא מפני מחלוקתו של יורם, ותיפוק ליה משום דראשון הוא, חסורי מחסרא והכי קתני, מלכי בית דוד משוחין, מלכי ישראל אין משוחין, מנלן, אמר רבא אמר קרא קום משחהו כי זה וגו', זה טעון משיחה, ואין אחר טעון משיחה. אמר מר אף יהוא בן נמשי לא נמשח אלא מפני מחלקותו של יורם, ומשום מחלוקתו של יורם בן אחאב נמעול בשמן, כדאמר רב פפא באפרסמא דכיא, הכי נמי באפרסמא דכיא. (הוריות יא ב)

תלמוד ירושלמי:

...אין מושחין את המלכים אלא על גבי המעין, שנאמר והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו אל גיחון ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא וגו'... שאול ויהוא נמשחו מן הפך, שהיתה מלכותן מלכות עוברת, דוד ושלמה נמשחו מן הקרן, שהיתה מלכותן מלכות קיימת... (סוטה לה ב)

תנו רבנן, כיצד מושחין את המלכים כמין נזר, ואת הכהנים כמי כי, אמר רב מנשיא בר גדא, כמין כף יוני. תני חדא בתחלה מוצקין שמן על ראשו, ואחר כך נותנין לו שמן בין ריסי עיניו, ותניא אחריתי, בתחלה נותנין לו שמן בין ריסי עיניו, ואחר כך מוצקים לו שמן על ראשו. תנאי היא, איכא דאמרי משיחה עדיפא, ואיכא דאמרי יציקה עדיפא, מאן דאמר יציקה עדיפא, דכתיב ויצוק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו, ומאן דאמר משיחה עדיפא, מאי טעמא, קסבר שכן אתה מוצא אצל כלי שרת, והכתיב ויצוק ובסוף וימשח, הכי קאמר, מאי טעם ויצוק משום דוימשח.

תנו רבנן כשמן הטוב וגו', ויורד על הזקן זקן אהרן וגו', כמין שני טפי מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו, אמר רב פפא תנא כשהוא מספר עולות ויושבות לו בעיקר זקנו, ועל דבר זה היה משה דואג, אמר שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה, יצתה בת קול ואמרה כשמן הטוב וגו' כטל חרמון וגו', מה טל חרמון אין בו מעילה, אף שמן המשחה שבזקן אהרן אין בו מעילה...

תנו רבנן אין מושחים את המלכים אלא על המעיין, כדי שתמשך מלכותם, שנאמר ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם והורדתם אותו אל גיחון... רמה קרני באלקי, רמה קרני ולא רמה פכי, דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן, שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן.

המשוח בשמן המשחה, תנו רבנן, משיח, יכול מלך, תלמוד לומר כהן, אי כהן יכול מרובה בגדים, תלמוד לומר משיח, אי משיח יכול משוח מלחמה, תלמוד לומר והכהן המשיח, שאינו משיח על גביו... (הוריות יב א)

מדרש שמואל:

ותרם כראם קרני (תהלים ל"ב) רבי יהודה בן גירון ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, חד אמר שאול נמשח ומגינו לא נמשחה, וחד אמר לא הוא ולא מגינו, אמר דוד אנא כליית משחא דרבותא, ותרם כראם קרני בלותי בשמן רענן. (פרשה יט)

ילקוט שמעוני:

...ומערב... ואת החומץ בשמן, מפני שאמרו השמן אינו מקבל מעל, לפיכך מושחין בו מלכים. (שמות פרק כב, שמג)

רש"י:

ומשחת בו - כל המשיחות כמין כ"ף, חוץ משל מלכים שהן כמין נזר. (שמות ל כו)

ויצק וימשח - בתחילה יוצק על ראשו, ואחר כך נותן בין ריסי עיניו, ומושך באצבעו מזה לזה. (ויקרא ח יב)

למשחה - לגדולה. (במדבר יח ח)

אבן עזרא:

על ראש אהרן לבדו, כי הוא הכהן המשיח, והנה זה היה לפני שומו המצנפת על ראשו, כי על הראש יצוק לבדו, וכתוב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן. (שמות כט ז)

ואשר יתן ממנו על זר - שאינו ממשפחת אהרן, אמר הגאון ז"ל, קבלה היתה ביד ישראל שימשח דוד וזרעו משמן המשחה, לא מלכים אחרים, והוצרך לפרש ככה בעבור שלקח צדוק משמן המשחה שהיה באהל מועד ומשח בו את שלמה. ויפת אמר כי על זר שלא מבני ישראל, ולא דבר נכונה, כי הנה "והזר הקרב יומת", ופירש "למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא"... ולפי דעתי כי כל המצוות אמת הם לדורות ישראל, כמו שלא יעלו עולה רק במקום הנבחר, והנה גדעון ושמואל גם אליהו בהר הכרמל העלו עולות... והנה הכל הוראת שעה, גם ככה נוכל לומר בדברי שלמה, כי על הוראת שעה ביד נתן הנביא או גד נמשח בשמן המשחה. (שם ל לג)

רמב"ן:

למשחה בהם - להתגדל בהם, שיש משיחה שהיא לשון שררה, כמו "לך נתתים למשחה", "אל תגעו במשיחי", לשון רש"י. ואולי כן הוא כי בעבור ששררת ישראל למשוחים היא, למלך ולכהן גדול, ישאילו הלשון לכל שררה, וכן "ומשחת את חזאל למלך על ארם, ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך". אבל בכאן הנכון הוא "למשחה בהם", למשוח בבגדים הכהנים הגדולים מבניו, ולמלא בם את ידם, להקריב הקרבנות, וכן "לך נתתים למשחה", שנתתים להיות שלך, בעבור שמשחתיך לכהן לי, וכן "אל תגעו במשיחי", כי הנוגע בהם נוגע במשיחי ה' העתידים לצאת מהם, כמו שאמר "ומלכים מחלציך יצאו", "מלכי עמים ממנה יהיו". ויתכן שנאמר עוד כי "ומשחת שם את חזאל למלך על ארם", שישלח לו שמן למשחו למלך, להודיעו כי דבר ה' הוא, ועשה כן אלישע במצות רבו, כאשר הגיד לו שימלוך, ואף על פי שלא נכתב שם, ומשח אלישע לנביא תחתיך, ואולי כן עשו בכורש אשר משחוהו כמלכי ישראל, בעבור שידע כי נביא בישראל המליך אותו, ויקרא את שמו בעבור ה', ולכך אמר "למשיחו לכרש". ורבותינו אמרו, וכי כרש משיח הוא וכו', והנה כולן משיחות ממש, והכתוב שאמר "רוח ה' אלקים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים", דרך משל, שימשיל רוח הקדש אשר תחול עליו לשמן הטוב, כענין שנאמר, טוב שם משמן טוב. (שם כט כט)

...והנראה בעיני כי לא היתה משיחת הבנים ביציקת שמן על ראשם, כי לא נאמר זה אלא באהרן, "ויצקת על ראשו ומשחת אותו" ולא הזכיר שם במשיחת הבנים כלל שלא היה ביציקה כמוהו, ויתכן שלא היתה בבנים משיחה, זולתי ההזאות שהזה משמן המשחה על בניו ועל בגדיהם, וכן נראה בפרשת "וזה הדבר", שצוה למשח האב, "ולקחת את שמן המשחה ויצקת על ראשו", ולא צוה למשח הבנים כלל, לא ביציקה ולא במשיחה. אבל בפרשת הקמת המשכן אומר "ומשחת אותם כאשר משחת את אביהם", שלא הזכיר שם הזאות כלל, וכן בפרשת השמן, ולא הוזכרו משיחה והזאות בבנים במקום אחר, לכך אני אומר שלא עשה בהם אלא אחת מהם, והן ההזאות. (ויקרא ח י)

רד"ק:

קרנך - שהיה מזומן באוהל מועד עם שמן המשחה על פי הנביאים למשיחת מלכי בית דוד, ותחלה היה יוצק על ראש המלך, ואחר כך מושך כמין נזר בין ריסי עיניו, ואחר כך יוצק הנשאר בקרן על ראשו. (ש"א טז א)

קרן השמן - זו מדת המשיחה, ממנו יוצק על ראש המלך וכו', ויש אומרים שקודם מושך בין הריסים והשאר יוצק על ראשו. (מ"א א לט)

למשיחו - על שם המינוי. (ישעיה מה א)

משנה תורה:

אין מושחין ממנו (משמן המשחה) לדורות אלא כהנים גדולים, ומשוח מלחמה, ומלכי בית דוד בלבד, אפילו כהן בן כהן מושחין אותו, שנאמר "והכהן המשיח תחתיו מבניו" וגו', בבית שני שלא היה שם שמן המשחה, היה כהן גדול מתרבה בלבישת בגדים בלבד, שהיה לובש בגדי כהונה גדולה.

כיצד מושחים את הכהן, יוצק את השמן על ראשו, וסך ממנו על גבי עיניו כמין כי יונית, שנאמר "ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו". ומלכי בית דוד מושחין אותן כמין נזר על ראשו, ולא ימשח במקומות אחרות, ולא ירבה בשמן.

הנותן משמן המשחה על גבי מלך או כהן גדול שכבר נמשחו, פטור, שנאמר "ואשר יתן ממנו על זר", ואין אלו זרים אצלו, אבל הסך ממנו אפילו למלך וכהן גדול חייב, שנאמר "על בשר אדם לא ייסך", כי כל אדם במשמע, וכהן גדול שנטל שמן המשחה מראשו וסך במיעיו חייב כרת, והוא שיסוך ממנו בכזית.

אין מושחין את המלך אלא על גבי המעיין, ואין מושחין מלך בן מלך, שהמלכות ירושה למלך לעולם, שנאמר "הוא ובניו בקרב ישראל", ואם היתה שם מחלוקת מושחין אותו, כדי לסלק המחלוקת, ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו, כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקת אדוניהו, ויואש מפני עתליה, ויהואחז מפני יהויקים אחיו. וזה שמשח אלישע ליהוא לא בשמן המשחה משחו, אלא בשמן אפרסמון, ודבר זה מסורת ביד החכמים. 

כל כלי המקדש שעשה משה במדבר לא נתקדשו אלא במשיחתן בשמן המשחה, שנאמר "וימשחם ויקדש אותם", ודבר זה אינו נוהג לדורות, אלא הכלים כולן, שנשתמשו בהן במקדש במלאכתן נתקדשו, שנאמר "אשר ישרתו בם בקודש", בשירות הם מתקדשין. (כלי מקדש פרק א ז והלאה)

אין מושחין מלכי ישראל בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון, ואין ממנין אותן בירושלים לעולם, אלא מלך ישראל מזרע דוד, ואין מושחין אלא זרע דוד, כשמושחין מלכי בית דוד אין מושחין אותן אלא על המעין. אין מושחין מלך בן מלך, אלא אם כן היתה שם מחלוקת או מלחמה מושחין אותו, כדי לסלק המחלוקת, לפיכך משחו שלמה מפני אדוניה, ויואש מפני עתליה, ומשחו יהואחז מפני יהויקים אחיו. (מלכים א י)

אברבנאל:

והזית על אהרן - המשיחה הראשונה היתה רק לאהרן לכהונה גדולה, וזו השניה לאהרן ולבניו לכהונה, ומעורב בה דם מהמזבח, מקום עבודתם. (ויקרא ח ל)

מהר"ל:

אל תגעו במשיחי, פירוש כי תינוקות של בית רבן נקראים משיחי, כי המשוח הוא מקבל הקדושה, כי כל דבר הנמשח הוא מקבל הקדושה והוא גשמי, ולכך תינוקות של בית רבן מקבלים התורה, ובדבר זה נמשחו, ובנביאי אל תרעו, אלו תלמידי חכמים עצמם שיש להם השכל הנבדל שנקראים נביאים, שמכח חכמתם יוכלו להשיג ולדעת אף הנולד, כמו שאמרו ז"ל איזהו חכם הרואה את הנולד, לפיכך נקראו תינוקות של בית רבן משיחי, ותלמידי חכמים עצמם נביאים, כי תינוקות של בית רבן נקראים מקבלים קדושת החכמה, כמו שמקבל הנמשח... כי תנוקות של בית רבן נקראים משיחי, כי המשיח הוא קדוש, וכן תנוקות של בית רבן הם קדושים, וזה אמרם שהוא הבל פיהם של תינוקות של בית רבן. (חדושי אגדות שבת קיח ב)

מלבי"ם:

ביום המשח אותו - רק אהרן, דעל בניו רק הזה, ובכל זאת נקראים "הכהנים המשוחים", וכן בבמדבר רבה פרשה י"ב. (ויקרא ו יג)

שמן המשחה - נראה שאהרן לבד נמשח כל ז' הימים, ובניו רק בשמיני למלואים, ועל כן לא הזכיר משיחתם בסדר המלואים, ורק בהקמת המשכן, "ומשחת אותם" וגו'. ולשטת רבי יוסי נמשחו כל ח', ומה שכהן גדול בן כהן צריך משיחה ולא מלך בן מלך, כי המלכות היא ירושה, וכהן גדול רק אם ממלא מקום אביו. (שם ח ל)

רש"ר הירש:

ויצק שמן על ראשה - כדוגמת כלי מקדש, מה שמן אינו מתערב בשאר משקים, אף החפץ הזה יבדל משאר חפצים להיות קודש... (בראשית כח יח)

שמן המשחה - מלשון משה, הפרדה מהכללי הפשוט, לרש"י המשיחה בצורת אומגה יונית, אמנם לפי המשנה כלים כ' ז' כמין כי יונית, שהוא בצורת אקס, ורומז להתפשטות לכל הכיוונים. (שמות כט ח)

העמק דבר:

וימשח אותו לקדשו - דיש משיחה במלך, ומועילה לרוח עוז וגבורה, לכך כיון משה במשיחה זו שיהא לקדשו. (ויקרא ח י)