(ראה גם משכן-כללי-פרוכת-קרשים)
ואת המשכן תעשה עשר יריעות, שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני כרובים מעשה חושב תעשה אותם. אורך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה, ורוחב ארבע באמה היריעה האחת, מדה אחת לכל היריעות. חמש היריעות תהיינה חוברות אשה אל אחותה, וחמש יריעות חוברות אשה אל אחחותה... ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן, עשתי עשרה יריעות תעשה אותם. אורך היריעה האחת שלושים באמה, ורוחב ארבע באמה היריעה האחת, מדה אחת לעשתי עשרה יריעות. וחברת את חמש היריעות לבד ואת שש היריעות לבד, וכפלת את היריעה הששית אל מול פני האהל... וסרח העודף ביריעות האהל, חצי היריעה העודפת תסרח על אחורי המשכן. והאמה מזה והאמה מזה בעודף ביריעות האהל, יהיה סרוח על צדי המשכן מזה ומזה לכסותו. ועשית מכסה לאהל עורות אילים מאדמים, ומכסה עורות תחשים מלמעלה. (שמות כו א והלאה)
עשר יריעות הן שהם עשרה רקיעים, ומי הם, הם יריעות המשכן, (שהוא המלכות), שהם עשר, (דהיינו עשר ספירות), והם עומדים להשגה לחכמי לב, (כי במלכות מגולה החכמה, ולא למעלה ממנה), מי שידע בהם מסתכל בחכמה גדולה ובסודות העולם, ומסתכל למעלה במקום ההוא שכל אחד ואחד מתדבק בו, חוץ משני (רקיעים) העומדים בימין ושמאל, (שהם חכמה ובינה שלה), שהם גנוזים עם השכינה... (תרומה תשו, ועיין שם עוד)
...במשכן במדידה של מטה, שהוא קו המדה, שהוא כעין פתיל (פשתים) ההוא, כשהתחיל להתפשט, היה בכל אמה קשר אחד, (שעד הקשר היה שיעור אמה), ובמדת (אמה) ההיא היה מודד, (ועל כן אפילו כשמודד כמה אמות נקרא אמה, ולא אמות), ומשום זה כתוב שמנה ועשרים באמה, שזה הוא האורך, והרוחב ארבע באמה, ולא כתוב אמות, משום שהיה מודד אמה לכל צד...
משום שהמדה הראשונה שהיא קדושה בצבעים קדושים, שהם שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני, אלו הם צבעים קדושים (הרומזים על חג"ת ומלכות, כי שש הוא חסד, ותולעת שני היא גבורה, וארגמן הוא ת"ת, ותכלת היא מלכות), וכל החשבון שלו עולה ל"ב. (כ"ח באורך וד' ברוחב, שהם ל"ב). ומדה השניה של יריעות עזים שהיא בחוץ, המכסה על זו, היא עולה לחשבון ד"ל, (דהיינו שלשים אמה אורך וד' רוחב שהם ל"ד), וזה שאמר אשרי משכיל אל ד"ל ביום רעה ימלטהו ה', ביום רעה ממש, (היינו עם הדינים בעצמם), ימלטהו ה', כי יריעות עזים שרומזות על דלות ודינים הן מכסות ומגינות על הקדושה, שהיא יריעות דשש משזר וכו' שלא יינקו מהן החיצוניים).
הסוד של החשבון בפנים (ביריעות שש משזר וכו'), הוא סוד ל"ב נתיבות החכמה כנ"ל), ובחשבון ההוא שמבחוץ, מה כתוב, ועשית יריעות עזים, למה עזים, (הרי השם עזים מורה על דינים עזים וקשים), אלא סוד הגוון שלו הוא לתת לו מקום בסוד הקדושה, (דהיינו שיכסה על הקדושה), ומשום זה (צריכים) יריעות עזים ודאי, (שהדינים שבהם שומרים על הקדושה, שלא יוכלו החיצונים להדבק בקדושה, דהיינו במשכן דיריעות שש משזר וגו'). כתוב אל גינת אגוש ירדתי וגו', והעמידוהו, אבל מה אגוז יש לו קליפה המסבבת ומכסה על המוח שבו, והמוח בפנים והסטרא אחרא בחוץ, וזה סוד רשע מכתיר את הצדיק, ועל כן נקרא אגוז, וכבר העמידוהו.
תא חזי, באותו שבמחוץ, (דהיינו ביריעות עזים), כל מה שמוסיף גורע, וסימנך פרי החג, שמתמעטים והולכים, (משום שמקריבים אותם על אומות העולם, שהם חיצוניים), אף כאן כך, במה שבפנים כתוב, ואת המשכן תעשה עשר יריעות, במה שמבחוץ כתוב, עשתי עשרה יריעות, מוסיף אותיות, (דהיינו שמוסיף ע' על שתי עשרה), וגורע מחשבון, (שנגרע אחד מחשבון שתי עשרה, מחמת תוספת ע' על שתי עשרה), ומוסיף חשבון וגורע, מוסיף חשבון, היינו שכתוב אורך היריעה האחת שלשים באמה ורחב ארבע באמה, (ויריעות הפנימות לא היו אלא כ"ח אורך), וכשעולה לחשבון נגרע, שעולה לחשבון ד"ל, שאין (קשה) בכל מיני (השמות של) עניות, כאותו שנקרא דל, ומשום זה כשעולה יותר בחשבון, הוא עולה בגרעון... (פקודי רמא, ועיין שם עוד)
יריעות המשכן שאמרנו, שהן סודות עליונים, הן סוד השמים (דהיינו ז"א), והעמידוהו, בסוד הכתוב נוטה שמים כיריעה. וסוד של אלו הוא בחשבון שאמרנו, (שהוא סוד ל"ב), ויש יריעות בסוד אחר, (דהיינו יריעות עזים), והכל הוא בסוד שלמעלה, דהיינו מבחינת שמים, ועל כן הכל הוא לדעת חכמה של כל בחינה ובחינה וכל דבר ודבר, ועל כן מבחין האדם בין טוב לרע, (דהיינו בין יריעות שש משזר וגו' שהן טוב, ליריעות עזים שהן רע כנ"ל), בין סוד החכמה ובין דבר שאינו עומד בחכמה (אלא בחסדים, דהיינו בין יריעות שש משזר וגו' שהן בשליטת החסדים, ובין הקרשים שהם גם בשליטת החכמה כנ"ל), ובסוד המדידה הראשונה, (שהיתה בסוד אמה), הרי נתבאר בכמה בחינות... (שם רנה, ועיין שם עוד)
מתיב רבי אבא, רבי יהודה אומר שני מכסאות היו, אחד של עורות אלים מאדמים, ואחד של עורות תחשים, רבי נחמיה אומר מכסה אחד היה דומה כמין תלא אילן, והא תלא אילן טמא הוא, הכי קאמר, כמין תלא אילן הוא, שיש בו גוונין הרבה... אמר רבי אלעא אמר רבי שמעון בן לקיש, אומר היה רבי מאיר תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה הוא, וקרן אחת היתה לו במצחו, ולפי שעה נזדמן לו למשה ועשה ממנו משכן, ונגנז. (שבת כח א וב)
ראה עוד משכן-קרשים, שבת צח א.
...חוטן כפול שלושים ושנים, דברי רבי נחמיה, שרבי נחמיה אומר חוט אחד, כפול לשנים, שזור לארבעה, משזר לשמונה, נמצא חוטן כפול לשלושים ושנים. וחכמים אומרים, חוט אחד, כפול לשנים, שזור לשלשה, משזר לששה, נמצא חוטן כפול לעשרים וארבעה...
ארכן של יריעות עשרים ושמונה אמה, צא מהן עשר אמות לרוחבו של משכן, נשתיירו שם תשע אמות מצד זה ותשע אמות מצד זה שהן יורדות ומכסות את הקרשים עד שמגיעות לאדנים, הא למדת שהאדנים גבהן אמה, ורחבן של יריעות ארבעים אמה, שנאמר ורחב ארבע באמה היריעה האחת, צא מהן שלושים אמות מן המזרח למערב, שנתן לגגו של משכן, ועשר אמות למערבו לאחורי המשכן, הרי ארבעים...
רחבן של יריעות (עזים) ארבעים וארבע אמות, שנאמר ורחב ארבע באמה היריעה האחת, מדה אחת לעשתי עשרה יריעות. צא מהן שלשים אמה לאורכו של משכן, ועשר אמות לאחורי המשכן, הרי ארבעים, נשתיירה שם יריעה אחת שכפלה אל מול פני האהל, שנאמר וכפלת את היריעה הששית אל מול פני האהל. רבי יהודה אומר חציה היה כופל אל מול פני האהל, וחציה היה סורח אחורי המשכן, שנאמר וסרח העודף ביריעות האהל, חצי היריעה העודפת תסרח על אחרי המשכן.
היה מביא כלי אחד גדול של עורות אלים מאדמים, ארכו שלושים אמה ורחבו עשר אמות, שמלבישו לאהל על המשכן מן המזרח למערב, שנאמר ועשית מכסה לאהל עורות אילים מאדמים ומכסה עורות תחשים מלמעלה, וכמין פספסין עשוי מלמעלה, דברי רבי נחמיה. רבי יהודה אומר שני כלים היו, התחתון היה של עורות אלים מאדמים, והעליון היה של עורות תחשים, שנאמר מכסהו ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה. (פרק ג, וראה שם עוד ופרק ב)
...אמר להם הקב"ה ומה אתם תמהים על זאת, ראו מה אני מחבב את התחתונים ויורד ושוכן תחת יריעות עזים, שנאמר ועשית יריעות עזים. רבי יהודה אומר חיה גדולה טהורה היתה במדבר, וממנה עשה יריעות, ורבי נחמיה אומר מעשה נסים היה, ולשעה היתה נבראת ונגנזה, תדע לך שכתיב אורך היריעה האחת, מי מביא לך יריעות של שלשים אמה, מכאן אתה למד כדרבי נחמיה, שהיה מעשה נסים, ולא תאמר ביריעה אלא בקרשים היה מעשה נסים. (שמות פרק כו, שע)
ואת המשכן תעשה עשר יריעות, כנגד עשרת הדברות, שש משזר הוא הבד, והוא הפשתים והוא הבוץ, משזר - כל מקום שנאמר שש משזר שיהא החוט כפול ששה. ותכלת - תכלת האמורה בכל מקום הוא הצמר הצבוע כעצם השמים שהוא פתוך מן הכחול. וארגמן - כל מקום שנאמר ארגמן הוא הצמר הצבוע אדום. ותולעת שני - הוא הצמר הצבוע בתולעת, והתולעת היא הגרגרים האדומים ביותר, הדומין לגרעיני החרובין, והן כמו האוג, ותולעת כמו יתוש יש בכל גרגר מהן, ובהן צובעין. כרובים - מלמד שהוא נארג צורות צורות, מעשה חושב - בכל מקום שנאמר מעשה חושב, הוא שתהיה הצורה נראית משני צדדין פנים ואחור, ומעשה רוקם הוא שתהיה הצורה נראית מצד אחד בפני האריג בלבד. אין לי אלא הבוץ בלבד שהוא כפול ששה, מנין אף התכלת והארגמן ותולעת השני שיהו כולן כפולין ששה, תלמוד לומר תעשה אותם, נמצא החוט כפול מארבעה ועשרים.
תנו רבנן, היריעות חוטן כפול על ל"ב, דברי רבי נחמיה, שהיה רבי נחמיה אומר, חוט אחד, כפול לשנים, שזור לארבעה, משזר לשמונה, נמצא חוט כפול על ל"ב, וחכמים אומרים, חוט אחד, כפול לשנים, שזור לשלשה, משזר לששה, נמצא חוטן כפול לעשרים וארבעה. (שמות כו א)
ועשית יריעות עזים - יריעות אלו נעשו משער העזים בלבד, וכן הוא אומר וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים. עשתי עשרה יריעות, כנגד אחת עשרה עריות שלויקרא. (שם שם ז)
אורך היריעה האחת שלשים באמה, כנגד שלשים דור מיום שכרת הקב"ה עם יצחק שימול לשמונה ועד שחרב בית המקדש, ואלו הן, צדקיהו... הרי שלשים. (שם שם ח)
עורות תחשים, מנין משח"ת, וגם שטי"ם תקון לשט"ן, אחד עשר יריעות, והבן כי מוסיף גורע לאפוקי בקדושה עשרה. (שמות תרומה)
וחברת - ותלפף ית חמש יריען לחוד כל קביל חמשא ספרי אורייתא, וית שית יריען לחוד כל קביל שית סידרי מתניתא... (שמות כו ט)
עשר יריעות - להיות לו לגג ולמחיצות מחוץ לקרשים, שהיריעות תלויות מאחוריהן לכסותן. שש משזר - הרי ארבע מינין בכל חוט וחוט אחד של פשתן, וג' של צמר, וכל חוט וחוט כפול ו', הרי ד' מינין כשהן שזורין יחד כ"ד כפלים לחוט. כרובים - היו מצוירים בהם באריגתן, ולא ברקימה שהוא מעשה מחט, אלא באריגה בשני כותלים פרצוף אחד מכאן ופרצוף אחד מכאן, ארי מצד זה ונשר מצד זה. (שם שם א)
תהיינה חוברות - תופרן במחט זו בצד זו, חמש לבד וחמש לבד. (שם שם ג)
היריעות ארכן כ"ח ורחבן ארבע, וכשחבר חמש יריעות יחד נמצא רחבן כ', וכן החוברת השנית. והמשכן ארכו שלשים מן המזרח למערב, שנאמר עשרים קרש לפאת נגב תימנה, וכן לצפון, וכל קרש אמה וחצי האמה, הרי שלשים מן המזרח למערב, רוחב המשכן מן הצפון לדרום עשר אמות, שנאמר ולירכתי המשכן ימה וגו', ושני קרשים למקוצעות המשכן, הרי עשר... נותן היריעות ארכן לרחבו של משכן עשר אמות אמצעיות לגג חלל רוחב המשכן, ואמה מכאן ואמה מכאן לעובי הקרשים שעוביים אמה, נשתיירו ט"ז אמה ח' לצפון וח' לדרום מכסות קומות הקרשים שגבהן עשר, נמצא שתי אמות התחתונות (של קרשים) מגולות.
רחבן של יריעות ארבעים אמה, כשהן מחוברות עשרים אמה לחוברת, שלשים מהן לגג חלל המשכן לארכו, ואמה כנגד עובי ראשי הקרשים שבמערב, ואמה לכסות עובי העמודים שבמזרח, שלא היו קרשים במזרח אלא ד' עמודים... נשתיירו ח' אמות התלויין על אחורי המשכן שבמערב, ושתי אמות התחתונות מגולות, זו מצאתי בברייתא דמסכת מדות. אבל במסכת שבת אין היריעות מכסות את עמודי המזרח, וט' אמות תלויות אחורי המשכן, והכתוב בפרשה זה מסייענו, ונתת את הפרוכת תחת הקרסים, ואם כדברי הברייתא נמצאת פרוכת משוכה מן הקרסים ולמערב אמה... (שם שם ה)
שלשים באמה - לפרוש אותן על היריעות התחתונות, כשנותן ארכן לרוחב המשכן, כמו שנתן את הראשונות, נמצאת אלו עודפות אמה מכאן ואמה מכאן לכסות אחת מהשתי אמות שנשארו מגולות מן הקרשים, והאמה התחתונה של קרש שאין היריעה מכסה אותו, היא האמה התחובה בנקב האדן, שהאדנים גבהן אמה. (שם שם ז וח)
וכפלת את היריעה הששית - העודפת באלו העליונות יותר מן התחתונות, אל מול פני האהל - חצי רחבה היה תלוי וכפול על המסך שבמזרח, כנגד הפתח, דומה לכלה צנועה המכוסה בצעיף על פניה. וסרח העודף - על יריעות המשכן, יריעות האהל הן העליונות של עזים, שקרויים אהל, כמו שאמר בהם "לאהל על המשכן", וכל אהל האמור בהן אינו אלא לשון גג, שמאהילות ומסככות על התחתונות, והן היו עודפות על התחתונות, חצי היריעה למערב, שהחצי של יריעה אחת עשרה היתירה היה נכפל אל מול פני האהל, נשארו שתי אמות רוחב חציה עודף על רוחב התחתונות, תסרח - על אחורי המשכן - לכסות שתי אמות שהיו מגולות בקרשים. (שם שם ט טיב)
והאמה מזה - לצפון ולדרום. בעודף - שהן עודפות על אורך יריעות המשכן שתי אמות. יהיה סרוח - לצפון ולדרום כמו שפירשתי, למדה תורה דרך ארץ שיהא אדם חס על היפה. (שם שם יג)
מכסה לאהל - לאותו גג של יריעות עזים עשה עוד מכסה עורות תחשים, ואותן מכסאות לא היו מכסין אלא את הגג, ארכן ל' ורחבן י', אלו דברי רבי נחמיה, ולדברי רבי יהודה מכסה אחד היה, חציו של עורות אילים מאדמים וחציו של עורות תחשים. (שם שם יד)
אורך היריעה - חסרי דעת אמרו כי מדת כ"ח (אמות) בעבור כ"ח מחנות הלבנה, והנכון כי היו עשר יריעות על דרך נוטה שמים כיריעה. (שם שם ב)
ועשית - המשכן זהב, כי הוא נכבד, והאהל כמו מכסה, על כן קרסיו נחשת ואינם נראים, כי ב' מכסים על האהל. (שם שם יא)
וכל יתידותיו - שבהם היו קושרים שפת היריעות, שלא יהיו נופלות לתוך המשכן מפני כובדן. (שם כז יט)
אורך היריעה - ידוע כי מעשה המשכן הכל ציורין כנגד מעשה שמים, ומפני שהמאורות קבועים בשמים וכל הפעולות באות משם בעולם השפל בעתים נגזרים, לכך הזכיר לשון יריעה, על שם הכתוב (תהלים ק"ד) "נוטה שמים כיריעה", והיו עשר יריעות כנגד עשר גלגלים, ואמר שמונה ועשרים אמה כנגד שמונה ועשרים עתים שבספר קהלת, ועליהם נאמר (דה"א י"ב) "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים"... או יהיה כנגד ימי יתרון הלבנה ופחיתותה... (שם כו ב)
עשר יריעות נגד תשעת הכדורים וכדור היסודות שבתוכן, ומדותיהם נגד מדות ומצבי אלו, (עיין שם בפירוט, רובו מתוך העקדה), יריעות עזים רומזות על חוזק הגרמים ועל העבים המסתירים הגרמים ומדותיהם וכו', רק לפי דרישות המלאכה שלהם. עורות אילים ותחש רומזים שקשה להשיג הגרמים מחמת חומר הגוף המונע. (שם כה א)
ונראה שבקרנות המערביים נמתחו היריעות בחבלים, כי הם רחבים כ"ו ורוחב הצלע י' אמות. (שם כו א)
ואת המשכן תעשה - חמש תחתונות קרויות משכן, כי תחתיהם הארון מקום שהשכינה שורה. (שם)
לפי שהמשכן על שם ושכנתי בתוכם, אין נכון לומר ועשית לשון עשיה על שכינתו יתברך, והזכיר לשון עשיה רק על היריעות, ולא על משכנו יתברך, ועל תבנית עשייתו הסכימו כל המפרשים שהיה על תבנית ג' עולמות, להורות שהעולם קיים על יסוד בנין זה, ועל כן נעשה מי' יריעות כנגד העולמות בכללם, שנבראו בי' מאמרות, כי אמירה בלשון רכה, וכן כל מעשה בראשית בצביונם נבראו, בצורות שבחרו להם, בלא כפיה, אבל הדברות קשות... ועל כן אורך היריעה כ"ח כמספר קול ה' בכ"ח, והיו ה' וה', שהיו ה' דברות בין אדם למקום וה' בין אדם לחברו, ונ' קרסים נגד נ' שערי בינה, שעל ידם יוכל האדם להתחבר לעליונים, ועל ידי זה יתחברו עליונים ותחתונים, שה' דברות הראשונות נגד עליונים, ואחרונות נגד תחתונים, והפרוכת תחת הקרסים, שהפרוכת והקרסים מורים על ענין אחד... (שם)
עשר יריעות - רמז נגד י' מאמרות שבהן נברא העולם, לומר ששקול המשכן ככל העולם כולו, גם זכות לישראל בו כאילו קיימו הי' מאמרות, ורשם שמו הנכבד ביריעות, וצוה שיהיו רחבים ד' כנגד ד' אותיות השם הנכבד, וכן רמזו ראשונים רשות הרבים רחבו ד' וגבהו י' שהוא על שם הוי"ה... וצוה לעשות י' יריעות נגד אות י', ויחבר ה' לרמוז אות ה' ראשונה... (שמות כו א)
...ויש בגוף ד' לבושים, כמו שכתוב "עור ובשר תלבישני, ובעצמות וגידים תסוככני", הגידים בהם הדם רצוא ושוב, והם שייכים בצד אחד עם האברים הפנימיים, כי הם תעלות וצינורות להוביל ההרגשה שבאה מן המוח והחיות של הלב אל כל הגויה, וג' מלבושים האחרים הם חיצונות לגמרי. וכן בעולם הגדול ד' קליפות המלבישים את העולם, כמו שכתוב בזוהר על סוד האגוז שיש לו ד' קליפות, והקליפה הדקה הסובבת את הפרי עצמה היא נגד קליפת נוגה, שהוא שייך בצד אחד אל הטובה, ועליו רוח סערה, וענן גדול, ואש מתלקחת, שהם נגד עור ובשר ועצמות, ועל כן היו למעלה יריעות תכלת וארגמן, כי יש ד' מיני גידים ויש להם ד' מראות, והוא נגד הנוגה בעולם הגדול, שנוטה אל הקדושה, ולכן היו יריעותיו עשר, שכן כל דבר שבקדושה, ולא היה מלביש את המשכן רק עד הרגלים, כי המשכן הגדול הוא בסוד מט"ט, ששם הוא חלוץ הנעל, שהוא סנדל, שהוא בעולם העשיה, ויריעות עזים ועורות אלים ועורות תחשים נגד ג' לבושים האחרים, נגד ג' קליפות האגוז הקשים ומרים, עור ובשר ועצמות, לכן היו י"א יריעות עזים, שהוא מצד הרע, כנודע מי"א סממני הקטורת וי"א ארורים, והם היו מכסים גם צדי המשכן ואחורי המשכן למטה, שהיה מחצי היריעה העודפת, וכמו שאמרו חז"ל, שלמד דרך ארץ, שיהא אדם חס על היפה, רוצה לומר לכן חס על יריעות תכלת שלא ירדו למטה, כי רגליה יורדות מות, ולא חס על העזים, ועליהם מלמעלה היו עורות אילים, שהם קשים נגד העצמות, ועורות תחשים הוא נגד העור שהופשט מן הנחש וילבש את האדם, ונקרא משכא דחיויא. ובאשר העור נחלק לשנים, קלף ודוכסוסטוס, בסוד מילה ופריעה, נרמז זה גם כן בשני מיני העורות שסככו מלמעלה... (שם רמזי המשכן, וראה שם עוד)
יריעות - 'ירע' קרוב לגרע וכרע, והוראת היסוד היא צמצום והגבלה בערך הדבר, בשיעור קומתו ובתכונתו, כן פה במובן יריעה, צמצום מקום, דבר הגודר שטח מסביב, לפיכך יריעה אינה מורה על שטיח בדרך כלל, אלא במיוחד על יריעת אהל, ארג המשמש לגידור מקום ולתיחום שטח... (שם כו א)
העמק דבר:
שש - בפרוכת מקדים תכלת וכו', דכל שכתוב ראשון עיקר, שאינו דומה עובי החוטים זה לזה, וביריעות היה העיקר השש, ובפרוכת התכלת. כרובים מעשה חושב - ובפרוכת כתב מעשה חושב כרובים, ויש הבדל באופן העשיה, דביריעות לא היה צריך לחשוב מתחלה שתהיה אותה צורה שהחל בדעתו לעשות נגמרת על זאת היריעה שהרי יתפרנה עם אחותה, ותגמר הצורה שם, מה שאינו כן בפרוכת, שהציור כלה עליה. (שם כו א)
היריעה האחת - האחת מיותר, וכן קשה לשון "באמה", ונראה שרוצה לומר שאמות היריעות גדולות מאמות הכלים, וכבמנחות צ"ו שאמות בנין גדולות משל כלים, ואולי גם הרבי אברהם אבן עזרא כוון לזה בדבריו הסתומים, וזה שאמר "האחת", שיעשו בתחלה אחת, וממנה תהיה מדה אחת לכל היריעות. אשה אל אחותה - ...ביריעות התפורות זה לזו בא ללמדנו על מה שכתבנו לעיל, שהיה ציור הכרובים הנגמרים מיריעה ליריעה מכוונים זה לזה. (שם שם ב וג)
לאהל על המשכן - אינו מכסה ממש היריעות שש, אלא אהל בפני עצמו, ואולי היה טפח אויר ביניהם, שאין אהל פחות מטפח, והיו מניחין כלונסאות ביניהם, אף על פי שלא כתוב בתורה, כדפירשנו, שנזכר רק דבר שהוא נגד איזה ענין בבריאה, וכן היה בבית המקדש, כבפסחים פ"ו עליית בית קדשי הקדשים חמורה מקדש הקדשים... (שם שם ז)
וכפלת - עקר בא ללמדנו שתהיה החוברת הגדולה שיש בה ו' יריעות למול פני האהל, ולא לאחוריו, ואם כן היתה הפריפה ב' אמות מבפנים לצד קדש הקדשים. (שם שם ט)
מלמעלה - למאן דאמר שהיה מכסה אחד, צריך לומר מלמעלה על חלק של קדש הקדשים, הוא למעלה מחלק ההיכל בכח הקדושה. (שם שם יד)
מכסהו - של אילים מאדמים, ולמאן דאמר שהיה מכסה אחד קראו מכסה האוהל שרובו על אהל מועד, ורוב התחש על קדש הקדשים. (במדבר ד כה)
חמש היריעות תהיינה חוברות וגו', ויש להבין למה לא חיבר כל עשר היריעות, ולא היה נצרך לקרסים, וכבר דברנו מזה, וכעת מצאתי בבעל הטורים כנגד חמש הדברות על לוח זה וחמש על לוח זה, ולפי דרכו יש ליתן טעם על יריעות העזים שהיו י"א יריעות... שמאחר שהיריעות התחתונות היו כנגד הלוחות, יש לומר נמי שיריעות עזים היו נגד כלל התורה, חמש כנגד חמשה חומשי תורה, ושש כנגד סדרי משנה... ועל כן משכן שהוא האוהל נקראות רק היריעות שרומזות לתורה, הלוחות ותורה שבכתב ותורה שבעל פה, אבל הקרשים ענין אחר היה בהם... (שמות תרומה תרע"ד)