(ראה גם: אב-בן, אח, אחות, אם-בן, דוד, יחוס, קרוב)
שה לבית אבות - אין לבית אבות אלא למשפחות, שנאמר למשפחותם לבית אבותם. (בא יב, פרשה ג)
ובמשפחתו, מה תלמוד לומר, אמר רבי שמעון וכי מה חטאת המשפחה, אלא ללמדך, שאין לך משפחה שיש בה מוכס שכולה מוכסים, שיש בה ליסטים שכולה לסטים, מפני שמחפים עליו. והכרתי אותו, מה תלמוד לומר, לפי שנאמר ובמשפחתו, יכול תהא משפחתו בהכרת, תלמוד לומר אותו, אותו בהכרת, ואין משפחתו בהכרת, אלא ביסורים. (קדושים פרשה י)
ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן, גניי הוא לו, וגניי לאמו, וגניי למשפחתו, וגניי לשבטו שיצא ממנו, וכנגדו אתה אומר ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן חרש וחושב, שבח הוא לו, ושבח לאביו, ושבח למשפחתו, ושבח לשבטו שיצא ממנו. (אמור כד פרשה יד)
...כשהוא אומר בנים, לרבות את הקרובים, ואילו הם הקרובים, אחיו, ואחי אביו, ואחי אמו, ובעל אחותו, ובעל אחות אביו, ובעל אחות אמו, ובעל אמו, וחמיו וגיסו... (תצא רפ)
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, אחד מן האחין שמת, ידאגו כל האחין... (שבת קה ב)
...וכל מצוה שקבלו עליהם בקטטה, כגון עריות, עדיין עושין אותה בקטטה, דכתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו, על עסקי משפחותיו... (שם קל א)
שבט מושלים, אלו תלמידי חכמים שבמשפחות הדיינים. (שם קלט א)
רבי שמעון אומר, אפילו הניח ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר אינו אוסר, שכבר הסיע מלבו... ודוקא בתו, אבל בנו לא, דאמרי אינשי, נבח בך כלבא (חתנך) עול, נבח בך גורייתא (כלתך), פוק. (עירובין פו א)
אמר רבינא היינו דאמרי אינשי, כי בר אחתיך דיילא הוי (שוטר) חזי בשוקא, קמיה לא תחליף, (שמכיר עושרך ומעשיך למצא עלילה לגבות ממך ממון). (יומא יח א)
שמשפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני י"ח שנה, באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי, אמר להם, שמא ממשפחת עלי אתם, כדכתיב ביה וכל מרבית ביתך ימותו אנשים, לכו ועסקו בתורה וחיו, הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותה משפחת רבן יוחנן על שמו. (ראש השנה יח א)
...מיוחסות שבהן מה היו אומרות, תנו עיניכם למשפחה, לפי שאין האשה אלא לבנים. (תענית לא א)
...ורבנן אמרי, משפחות מתגרות זו בזו, משפחת יהודה אומרת, אנא גרים דמתיליד מרדכי, דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא, ומשפחת בנימין אומרת מינאי קאתי. (מגילה יב ב)
...אבל אני מעיד לכם על שתי משפחות גדולות שהיו בירושלים, משפחת בית צבועים מבן עכמאי, ומשפחת בית קופאי מבן מקושש, שהם בני צרות, ומהם כהנים גדולים ושמשו על גבי המזבח. (יבמות טו ב)
...אמר קרא ממשפחתו יגאלנו, משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה. (שם נד ב)
...אמר ליה רבה לרבא בר מארי מנא הא מילתא דאמור רבנן בני בנים הרי הן כבנים, אילימא מדכתיב הבנות בנותי והבנים בני, אלא מעתה והצאן צאני הכי נמי, אלא דקנית מינאי... אלא מהכא, אחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד, ותלד לו את שגוב, וכתיב מני מכיר ירדו מחוקקים, וכתיב יהודה מחוקקי, (שיצאו מחוקקים מחצרון מבתו של מכיר, אלמא בני בתו כבניו)... תנו רבנן, והמקרב את קרוביו והנושא בת אחותו... עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני. (שם סב ב)
ונברכו בך כל משפחות האדמה... כל משפחות האדמה, אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל. (שם סג א)
אמר רבא השתא דאמרת אחיות מחזקות, לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעים, והוא דאתחזק תלתא זימני. (שם סד ב, וראה שם עוד)
...אמרה לו רבי, ממשפחת דורקטי אני, שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולים, בדק רבן גמליאל בקרובותיה ומצא כדבריה, אמר לו זכה במקחך, אשריך שזכית למשפחת דורקטי... (כתובות י ב)
תנו רבנן, נאמן התינוק לומר כך אמר לי אבא, משפחה זו טהורה, משפחה זו טמאה... אלא משפחה זו כשרה, ומשפחה זו פסולה... דתנו רבנן, כיצד קצצה, אחד מן האחין שנשא אשה שאינה הוגנת לו, באין בני משפחה ומביאין חבית מליאה פירות ושוברין אותה באמצע רחבה ואומרים, אחינו בית ישראל שמעו, אחינו פלוני נשא אשה שאינה הוגנת לו, ומתייראים אנו שמא יתערב זרעו בזרעינו, בואו וקחו לכם דוגמא לדורות, שלא יתערב זרעו בזרעינו, וזו היא קצצה שהתינוק נאמן להעיד עליה. (שם כח ב)
...ניחא ליה לאביה מאי, דלמא לא ניחא להו לבני משפחה, ניחא להו לבני משפחה מאי, אי אפשר דליכא חד במדינת הים דלא ניחא ליה. (שם מא א)
...מעיקרא סבר ומבשרך לא תתעלם, (וצריך לעזר למשפחתו), ולבסוף סבר אדם חשוב שאני. (שם נב ב)
...יתיבו ועיינו במשפחות, רבי אתי משפטיה בן אביטל, ורבי חייא אתי משמעי אחי דוד, (ולא היתה בת משמעי הוגנת לבנו, שלא היתה בת מלכים). (שם סב ב)
אמר ליה רבינא לרב אשי, אלא מעתה בייש עני בן טובים דאית להו זילותא לכולהו בני משפחה, הכי נמי דבעי למיתן להו בושת לכל בני משפחה, אמר ליה התם לאו גופייהו, הכא אשתו גופיה הואי. (שם סו א)
...וכגון שהורישתו אשתו בית הקברות, משום פגם משפחה אמור רבנן לישקול דמי וליהדר, ומאי ינכה להן מן הדמים, דמי קבר אשתו, כדתניא, המוכר קברו ודרך קברו, מעמדו ומקום הספידו, באין בני משפחה וקוברין אותו בעל כרחו משום פגם משפחה... (שם פד א)
קרוב ותלמיד חכם, תלמיד חכם קודם. איבעיא להו, שכן וקרוב מאי, תא שמע טוב שכן קרוב מאח רחוק, שניהם קרובים, שניהם שכנים, ושניהם חכמים, שודא דדייני, (לפי מה שיראו הדיינים, את מי מה היה מקרב יותר). (שם פה ב)
דביתהו דאביי הוה לה ההיא ברתא, הוא אמר לקריבאי, היא אמרה לקריבה, אמר לה תיתסרא הנאתי עלך אי עברת אדעתאי ומינסבת לה לקריבך, אזלת ועברת על דעתיה ואינסבא לקריבה... (נדרים כג א)
האב מדיר את בנו בנזיר... בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר, היינו דקתני מיחה או שמיחוהו קרוביו, אלא לרבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש לקיש כל כמינהון קרובים דאמרין ליה לא תגמריה מצות... (נזיר כט א)
איתמר, מפני מה תיקנו זמן בגיטין, רבי יוחנן אמר משום בת אחותו (והיא אשתו, ושמא תזנה תחתיו וחס עליה)... (גיטין יז א)
דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, שתי משפחות היו בירושלים, אחת קבעה סעודתא בשבתא ואחת קבעה סעודתא בערב שבת, ושתיהן נעקרו. (שם לח ב)
אמר רבי סלא אמר רב המנונא, כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו, אליהו כופתו והקב"ה רוצעו, ותנא על כולם אליהו כותב והקב"ה חותם, אוי לו לפוסל את זרעו ולפוגם את משפחתו ולנושא אשה שאינו הוגנת לו...
אמר רבי חמא ברבי חנינא כשהקב"ה משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל, שנאמר בעת ההיא נאם ה' אהיה לאלקים לכל משפחות ישראל, לכל ישראל לא נאמר, אלא לכל משפחות. (קדושין ע א וב)
מאי מגישי מנחה בצדקה, אמר רבי יצחק צדקה עשה הקב"ה עם ישראל, שמשפחה שנטמעה נטמעה... אמר אביי אף אנן נמי תנינא, משפחת בית הצריפה היתה בעבר הירדן וריחקה בן ציון בזרוע, עוד אחרת היתה וקירבה בן ציון בזרוע, כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב, כגון אלו דיודעין, אבל משפחה שנטמעה נטמעה. תאנא עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה, אבל חכמים מוסרים אותו לבניהם ולתלמידיהן פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעמים בשבוע... עולא איקלע לפומבדיתא לבי רב יהודה, חזייה לרב יצחק בריה דרב יהודה דגדל ולא נסיב, אמר ליה מאי טעמא לא קא מנסיב ליה מר איתתא לבריה, אמר ליה מי ידענא מהיכא אינסיב, אמר ליה אטו אנן מי ידעינן מהיכא קאתינן, דילמא מהנך דכתיב נשים בציון עינו בתולות בערי יהודה... אמר ליה היכי נעביד, אמר ליה זיל בתר שתיקותא, כי האי דבדקי בני מערבא, כי מינצו בי תרי בהדי הדדי, חזו הי מנייהו דקדים ושתיק, אמרי האי מיוחס טפי... אמר רב יהודה אמר רב אם ראית שני בני אדם שמתגרים זה בזה שמץ פסול יש באחד מהן, ואין מניחין אותו לידבק אחד בחבירו... (שם עא א וב)
אין בודקין (ליחוס) לא מן המזבח ולמעלה, ולא מן הדוכן ולמעלה, ולא מן הסנהדרין ולמעלה, וכל שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים וגבאי צדקה משיאין לכהונה ואין צריך לבדוק אחריהן... מאי שנא בנשי דבדקינן ומאי שנא בגברי לא בדקו, נשי דכי מינצו בהדי הדדי בעריות הוא דקא מינצו, ואם איתא דאיכא מילתא לא אית ליה קלא, גברי דכי מי צי בהדי הדדי ביוחסין הוא דמינצי, אם איתא דאיכא מילתא אית ליה קלא... אמר רב יהודה אמר רבי זו דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות... (אמר רב חמא בר גוריא אמר רב אם קורא עליו ערער צריך לבדוק אחריה... (שם עו א, וראה עוד יחוס)
...אמר ליה וכי אדם מוחל על צערו, דתניא, הכני פצעני על מנת לפטור פטור, אישתיק, אמר מידי שמיע לך בהא, אמר ליה הכי אמר רב ששת משום פגם משפחה. (בבא קמא צג א)
אתמר שבוי שנשבה, רב אמר אין מורידין קרוב לנכסיו, שמואל אמר מורידין קרוב לנכסיו. בששמעו בו שמת כולי עלמא לא פליגי דמורידין, כי פליגי בשלא שמעו בו שמת... היורד לנכסי נטושים מוציאין אותו מידו, ואלו הן נכסי נטושים, הרי שהיה אביו או אחיו או אחד מן המורישים הלכו להם למדינת הים ולא שמעו בהם שמת, ואמר רבן שמעון בן גמליאל שמעתי שהנטושים כשבויים... (בבא מציעא לח ב, וראה שם עוד)
...וממאי דשארו זה האב, דכתיב שאר אביך הוא, אימא שארו זו האם, דכתיב שאר אמך היא, אמר רבא אמר קרא ממשפחתו וירש אותה, משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה, דכתיב למשפחותם לבית אבותם... אמר רבי אלעזר לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן, אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס... (בבא בתרא קט ב)
ואלו הן הקרובין (לענין עדות), אחיו ואחי אביו ואחי אמו, ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו, ובעל אמו וחמיו וגיסו, הן ובניהן וחתניהן וחורגו לבדו. אמר רבי יוסי זו משנת רבי עקיבא, אבל משנה ראשונה, דודו ובן דודו וכל הראוי ליורשו, וכל הקרוב לו באותה שעה, היה קרוב ונתרחק הרי זה כשר, רבי יהודה אומר אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה הרי זה קרוב... אמר רב, אחי אבא לא יעיד לי הוא ובנו וחתנו, אף אני לא אעיד לו אני ובני וחתני, ואמאי, הוה ליה שלישי בראשון, ואנן שני בשני תנן, שני בראשון תנן, שלישי בראשון לא תנן... לעולם חתנו ממש, ואמאי קרי ליה חתן בנו, כיון דמעלמא קאתי כדור אחר דמי. אי הכי הוה ליה שלישי בשני, ורב אסר שלישי בשני... (סנהדרין כז ב, וראה שם עוד וערך עדות)
תנו רבנן, אדם נברא יחידי, ומפני מה... דבר אחר מפני המשפחות, שלא יהו משפחות מתגרות זו בזו, ומה עכשיו שנברא יחיד מתגרות, נבראו שנים על אחת כמה וכמה.. (שם לח א)
אמר אליהו הצדיק היה מחזר על תפוחי רעב שבירושלים, פעם אחת מצא תינוק שהיה תפוח ומוטל באשפה, אמר לו מאיזה משפחה אתה, אמר לו ממשפחה פלונית, אמר לו כלום נשתייר מאותה משפחה, אמר לו לאו חוץ ממני... (שם סג ב)
למשפחותיהם יצאו מן התיבה, אמר רבי יוחנן למשפחותיהם ולא הם. (שם קח ב)
...אמר ליה רבי יוחנן לא ניחא ליה למרייהו דאמרת להו הכי, אלא אחד מעיר מזכה כל העיר כולה, ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה כולה. (שם קיא א)
וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן (שבועת שוא) ממנו וממשפחתו, שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ואין בשרו אלא קרובו, שנאמר ומבשרך לא תתעלם... והכתיב ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו, ותניא אמר רבי שמעון, אם הוא חטא משפחתו מה חטאת, לומר לך, אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה מוכסין, ושיש בה לסטים שאין כולה לסטים, מפני שמחפין עליו, התם בדינא אחרינא, הכא דדינא דידיה, (בפורעניות הבאה עליו)... (שבועות לט א)
אמר רבי יוחנן, אבא ממשפחת בריאים הוה, אבל כגון אנו מי שיש לו פרוטה בכיסו יריצנה לחנוני. (חולין פד א)
אמר רבי יצחק, עדיין ישנה לאותה משפחה בין גדולי רומי, וקוראין אותה משפחת בר לויאנוס. (שם פז א)
משפחת אנטבליה היתה בירושלים, והיתה מתייחסת של ארנן היבוסי. (פאה לז א)
...אמר רבי ירמיה ובלבד קרובין שהן ראויין להתאבל, כהדא דתני חכם שמת קרוביו ואפילו קרובים שאינן ראויין להתאבל... דתני חכם שמת הכל קרוביו... (מועד קטן יז א)
רב חסדא בעי, דור שלישי מהו שיהא מותר באשת ראשון, משה מהו שיהא מותר באשת פנחס... (סנהדרין יז א, וראה שם עוד)
וישב עמו חודש ימים, אמר רבי אמי למדתך תורה דרך ארץ, עד היכן צריך אדם להטפל בקרוביו, עד חודש ימים. (בראשית ע יג)
ויראה יהודה, אמר רבי חייא בר זבדא צריך אדם להזהר עצמו באחות אשתו ובקרובותיו שלא יכשל באחת מהם, ממי אתה למד, מיהודה... שם פה ט)
תני חבורה ומשפחה כך הן דומים לכיפת אבנים, את נוטל ממנה אבן אחת וכולה מתרועעת, את נותן עליה אבן אחת וכולה עומדת... אמר רבי אלעזר נולד בן זכר במשפחה מיד היא רפה. (שם ק ז)
תני כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו, רבי מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו... (ויקרא טו ח)
נשיא בית אב לשמעוני, שכל הפוגם את עצמו, ופוגם את משפחתו עמו. (במדבר כא ד)
...ומה תלמוד לומר ואת כל משפחותיה הוציאו, תני רבי שמעון בן יוחי שאפילו היתה משפחתה ר' אנשים, והלכו ונדבקו בר' משפחות אחרות, כולן ניצלו בזכותה, ואת כל משפחתה לא נאמר, אלא ואת כל משפחותיה. אמר רבי זעירא משפחות ומשפחות הם, משפחת סופרים מעמדת סופרים, בני תורה מעמדת בני תורה, עשירים מעמדת עשירים. איתיבון, והא זרעית זרעיתא פלונית דמטת ופסעת, אמר לון ומי כתיב לא לעולם ינתק, לא במהרה ינתק כתיב, אין אתקשי עלגא (רם לבבו) מפסיק מעותרא... (קהלת ד יד)
מדת הקב"ה לא כמדת בשר ודם, מדת בשר ודם עשיר שיש לו עניים קרובים שונאן ואינו מודה בהן, שנאמר (משלי י"ט) כל אחי רש שנאוהו, אף כי מרעה רחקו ממנו, והקב"ה כל העושר והכבוד שלו, מחופף ומרחם על העניים... (משפטים ט)
...אמר לו הקב"ה לירמיה, לך אמור להם חייכם בשביל ששמרתם את המצוה הזאת שאין משפחותיכם פוסקת מלפני לעולם... (שמיני ה)
ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה וגו', וכי אחיו היה, והלא בן אחותו היה, ללמדך שבן אחות של אדם קרוי בנו, ובן אחיו של אדם כאחיו, ומנין אנו למדין, מאברהם אבינו, שאמר ללוט (בראשית י"ג) כי אנשים אחים אנחנו... ובני בניו של אדם כבניו, ומנין אנו למדין, מיעקב, שאמר (שם מ"ח) אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, וכי בניו היו, והלא בני בניו היו, אלא ללמדך שבני בניו של אדם כבניו, ובני בנותיו של אדם כבניו, מנין, מלבן שאמר ליעקב (שם ל"א), הבנות בנותי והבנים בני, וכי בניו היו, והלא בני בנותיו היו, אלא ללמדך שבני בנותיו של אדם כבניו. (פרק לו)
וחרפה לא נשא על קרובו, זה המקרב את קרוביו, אמר רבי סימון, בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, בשר ודם אם יש לו קרוב בזוי או עני כופר בו, אבל הקב"ה הוציא את ישראל ממצרים מכור הברזל, וקראם לבני ישראל עם קרובו. (מזמור יז)
...אשר יש להם שכר טוב, שאם תבא פורענות על המשפחה זכות שניהם עומדת ומבטלת אותה, שנאמר (ירמיה ב') ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה, שבשביל שנים ממשפחה אותה המשפחה מצלחת, ואם היו שלשה צדיקים צדיק בן צדיק בן צדיק אינו פוסקת מהם לעולם, שנאמר והחוש המשולש... (מזמור נט)
ולא עוד, אלא כל המרבה בשחוק ובשיחה ותיפלות עליו כתיב, (הושע ד') אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו וגו'... ואם היה בתוך המשפחה ובני המשפחה שמחים בו, לבסוף הוא מגלה את כל בני המשפחה... (פרק יג)
...הנושא אשה לשם גדולה, סוף שמעמיד עליו מאותה המשפחה שממעט זרעו אחריו... (פרק ג)
בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם בהן, מה ראו להתקרב יותר מן האומות, סתם פיהן הקב"ה, אמר להן הביאו לי ספר יוחסין שלכם, שנאמר הבו לה' משפחות עמים, כשם שבני מביאין, ויתילדו על משפחותם... (במדבר פרק א, תרפד)
אמר רבי שמואל בר נחמן ארבעה הן שבאו ממשפחה בזויה, ואלו הן, פנחס, ואוריה, יחזקאל וירמיה, פינחס אתה מוצא בשעה שבא פינחס ליחס את ישראל, אמרו לו אתה בא ליחסנו, אלעזר אביך לא היה נשוי לבתו של פוטיאל... וכיון שראה הקב"ה שהיו מזלזלין בו, התחיל מיחסו, פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, כהן בן כהן קנאי בן קנאי... (שם פרק כה, תשעא)
רבי ברכיה בשם רבי מייסא אומר, ושפח כתיב, שמר משפחותיהן שלא יתערב זרע קדש בגויי הארצות. (ישעיה פרק ג, שצט)
דבר אחר גומל נפשו זה המקרב קרוביו, ועושה חסד עם קרוביו כאלו הוא עושה עם עצמו, שקרובו שלאדם כנפשו. ועוכר שארו אכזרי, זה שאינו מדבק בקרוביו, מכאן אמרו לעולם יתעסק אדם בגמילות חסדים עם כל אדם, וכל שכן עם קרוביו, ואפילו עם מי שאינו צריך... (ויקרא כה לה)
...אבל פירוש החלק השלישי, והם עניני אשתו ובניו ובני ביתו וקרוביו ואוהביו ואויביו... והוא שאין אדם נמלט מאחד משני דברים, שיהיה נכרי, או שיהיה בתוך משפחתו וקרוביו. ואם יהיה נכרי יהיה צוותו באלקיו בעת השתוממותו, ויבטח עליו בגרותו, ויעלה על לבו גרות הנפש בעולם הזה... ויחשוב זה טובה מטובות הבורא עליו, מפני שאם יהיה רודף אחר עניני העולם וצרכיו, תהיה יגיעתו יותר קלה עליו מבלי אשה ובנים, וחסרונם לו מנוחה וטובה... ועל כן היו הפרושים בורחים מקרוביהם ובתיהם אל ההרים, כדי שיפנו לבותם לעבודת האלקים, וכן היו הנביאים בזמן הנבואה יוצאים ממעונותיהם ומתבודדים לחובות הבורא עליהם...
ואם יהיה הבוטח באלקים בעל אשה וקרובים ואוהבים, יבטח באלקים בהצלתו מהם, וישתדל לפרוע מה שחייב להם ולעשות חפציהם ולהיות לבו שלם עמהם, וירף ידו מהזקתם ויסבב על מה שיהיה טוב להם, ויהיה נאמן בכל עניניהם, ויורם אופני תועלותם בעניני התורה והעולם לעבודת הבורא, כמו שכתוב, (ויקרא י"ט) ואהבת לרעך כמוך... לא ליחל הגמול מהם ולא לקדם אצלם, ולא מאהבתו בכבודם ושבחם, ולא להשתרר עליהם, אך לקיים מצות הבורא ולשמור בריתו ופקודיו עליהם. כי מי שתהיה דעתו בעשותו חפציהם על אחד מהדברים שזכרנו תחלה, לא ישיג רצונו מהם בעולם הזה, וייגע לריק ויפסיד שכרו לעולם הבא. ואם הוא נוהג בזה לעבודת האלקים בלבד, יעזרם האלקים לגמול אותו בעולם הזה, וישים בפיהם שבחו ויגדל ענינו בעיניהם, ויגיע אל הגמול הגדול בעולם הבא... (שער ד הבטחון, פרק ד)
באיש ההוא ובמשפחתו - ובגניסתיה דמחפיין עלוי... (ויקרא כ ה)
אביון מאחד אחיך - אחיך מאביך קודם לאחיך מאמך. (דברים טו ז)
על קרובו - מזמור זה להודיע מדת חסידות, אם עבר קרובו עבירה שיש בה עונש, ענשו במשפט, ולא נשא חרפה שחיפה עליו. (תהלים טו ג)
ואשר יגאל - ...ולפי דבריהם יראה לי בפירוש הפסוק כי היה לפנים בישראל כשצריך אדם למכור שדהו, שיבא הקודם בירושתו ויקנה אותה, הוא הנקרא גאולה, שנאמר "קנה לך את שדי אשר בענתות, כי לך משפט הגאולה לקנות", וכן מפורש שם בענין בועז. ונראה בעיני שהיו דנים לו דין קדימה, כאשר הנהיגו לנו רבותינו בדין דבר מצרא, והיו קונים מן הגואל הראשון בקנין סודר, כמו שעשה בועז... (במדבר כה לג)
ויהי - נכתב הספור להודיע יושר לבב אברהם ובטחונו, ושראוי לאדם למסור עצמו למקום סכנה להציל קרובו, כאברהם. (בראשית יד א)
טוב תתי אותה לך - לומר שהדבק במשפחה טוב. (שם כט יט)
הקרובים כשרים להתיר נדרים ושבועות... שאין ההיתר הזה דין... (שבועות ו ו)
עני שהוא קרובו קודם לכל אדם... (מתנות עניים ז יג)
כל הרוצה למכור קרקע ובאו שנים כל אחד מהן אומר אני אקח בדמים אלו, ואין אחד מהן בעל המיצר... קרוב ותלמיד חכם, תלמיד חכם קודם, שכן וקרוב, השכן קודם, שגם זה בכלל הטוב והישר הוא... (שכנים יד ה)
שבוי שנשבה וברח מחמת סכנת נפשות חייבין בית דין להתעסק בנכסיהן, כיצד עושין, כל המטלטלין יהיו מופקדין ביד נאמן על פי בית דין, ומורידין לתוך הקרקעות קרובין הראויין לירושה, כדי לעבוד את הקרקעות ולהתעסק בהן עד שיודע שמתו או עד שיבואו...
מי שיצא לדעת והניח נכסיו, ואין ידוע להיכן הלך, ולא מה אירע לו, אין מורידין קרוב לנכסיו, ואם ירד אין מסלקין אותו... שמעו בו שמת, הרי בית דין מוציאין כל המטלטלין ומניחין אותן אצל נאמן על פיהן, ומורידין הקרוב לשדות ולכרמים בהן כאריס, עד שיביא ראיה ברורה שמת או עד שיבא.. (נחלות ז ה וח)
כשמורידין קרוב לנכסי השבוי או בורח או לנכסי היוצא לדעת ששמעו בו שמת, לא יורידו קטן, שמא יפסיד הנכסים, ואין מורידין קרוב לנכסי קטן, שמא יטעון ויאמר זה חלקי המגיע לי בירושתי, ואפילו קרוב מחמת קרוב אין מורידין... (שם ח א, וראה שם עוד)
מעיד קרוב על כתב קרובו, כיצד, שטר שעדיו ראובן ושמעון, ומתו או שהלכו למדינת הים, ובא בנו של ראובן ואמר זה כתב ידו של אבי, ובא בנו של שמעון ואמר זה כתב ידו של אבי, הרי אלו כשני עדים כשרים שאינן קרובים, ואם יצטרף עמהם שלישי והעיד על כתב ידן של שניהם הרי נתקיים השטר.. (עדות ז א)
הקרובים פסולים לעדות מן התורה, שנאמר "לא יומתו אבות על בנים", מפי השמועה למדו, שבכלל לאו זה שלא יומתו אבות על פי בנים ולא בנים על פי אבות, והוא הדין לשאר קרובים, אין פסולין מדין תורה אלא קרובים ממשפחת אב לבד, והם האב עם הבן ועם בן הבן, והאחין מן האב זה עם זה, ובניהן זה עם זה, ואין צריך לומר הדודים עם בן אחיו, אבל שאר הקרובים מן האם או מדרך האישות כולן פסולין מדבריהם...
ולעולם שלישי בראשון כשר, ואין צריך לומר שלישי בשני, אבל שני בשני ואין צריך לומר שני בראשון שניהם פסולים... (שם יג א, וראה שם עוד)
ומדיני ממונות גם כן הירושות, והם מדה מעולה, רצוני לומר שלא ימנע האדם טוב ממי שהוא ראוי לו, ואחר שהוא הולך למות שלא יקנא ביורשיו ולא יפזר ממונו, אבל יניחהו למי שהוא יותר ראוי לו מכל בני אדם, והוא הקרוב לו יותר לשארו הקרוב אליו ממשפחתו, וכבר באר שהבן קודם לבת, ואחר כך הבת, ואחר כך האח, ואחר כך אחי אביו, כמו שהוא ידוע. ויבכר הגדול שבבניו מפני שאהבתו קודמת... וזאת המדה תשמרה ותחזקה זאת התורה הישרה מאד, רצוני לומר, נשיאת פני הקרובים והטיב להם, כמו שאמר הנביא "ועוכר שארו אכזרי", ודברי התורה בצדקות, "לאחיך לענייך" וגו'. והחכמים ז"ל משבחים מאד מדת האדם שיהיה מקרב את קרוביו, ונושא את בת אחותו, וכבר הודיעתנו התורה בזאת המדה הפלגה גדולה מאד, והוא שהאדם צריך לישא פנים לקרוביו, ולקרב מאד כל מי שיש לו עמו אחוה, ואפילו חטא לו וחמסו, ואפילו היה הקרוב ההוא בתכלית ההפסד, אי אפשר לו מבלתי שישא פנים לקרובו, אמר יתעלה "לא תתעב אדומי" וגו'... (חלק ג פרק מב)
...מן הידוע כי צריך אדם לאוהבים כל ימיו, וכבר ביאר אריסטו במאמר התשיעי מספר המדות, אם בעת בריאותו והצלחתו יהנה בחברתם, ובעת צרתו יצטרך אליהם, ובזקנותו וחולשת גופו יעזר בהם, וזאת האהבה נמצאת בבנים יותר גדולה וכן בקרובים, ולא תשלם האהבה והאחוה ועזר בקרובים רק ביחסים, עד שהמשפחה האחת כשיקבצה אבי אב אחד, ואפילו אבי אב רחוק, יהיה ביניהם בעבורו אהבה ועזר קצתם לקצתם, וחמלת קצתם על קצתם, אשר היא אחת מכוונות התורה הגדולות. ומפני זה נאסרה הקדשה, למה שיש בהתרה מהפסד היחס, והיות הנולד ממנה נכרי לבני אדם כלם... (שם פרק מט)
ולא ידור אדם במקום שיש משפחות מקובצות, כי אין מקבלים תוכחות, כי המשפחה מחפה עליהן שלא יתביישו לעיני משפחות שבעיר, ולעולם לא יהיה בלא ריב ובלא מצה. (קעט)
עשיר אחד היה מחלק מעות לעניים לצדקה, והיה נותן ביד הגבאי, והיה לו אח עני וקרוביו עניים, אמר לו החכם, כל מה שאתה נותן לעניים לגבאי נחשב לצעקה, כי טוב שתתן לאחיך ולקרוביך העניים. (שכד)
...ועוד גורם, שזה אבותיו או אמותיו היה בידם עושר, ובשביל להתגאות נתנו למי שאינו הגון כדי לשבחו, וכשבאו לו הקרובים או טובים שלא ישבחוהו, היה ממעט לתת להם, לפיכך מדדו לו מן השמים מדה במדה, שעל אחרים מרחמין, ועליו ועל זרעו אין מרחמין, שנאמר (תהלים ק"ט) "אל יהי חונן ליתומיו". (שלב)
כתיב (תהלים קל"ג) "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", אחים גם בגימטריא בנים, רוצה לומר שני אחים או אב ובניו כשהם בקטטות ובכעס, וכן הרב לתלמידיו, אף על פי שילמדו תורה ממנו, כיון שמתקוטטים יחדיו מוטב שלא יהיו יחדיו מפני שמצערו, ואל תאמר דוקא מפני שהאב מצטער והרב מצטער, אלא אפילו הבן מצטער על ידי האב מוטב שיפרדו, כיון שאינן יכולים לסבול יחד. (שמג)
כשהמשפחה מוחים ביד אדם מלעשות דין בחייבים, נענשים המשפחה, לכך תרגם אונקלוס "ובמשפחתו", ובסעדוהי (ויקרא כ' ה'), או כשבני אדם יראים לדבר מפני יראת המשפחה, לכך יש למשפחה לדון ולשפוט איש בבנו ובאחיו. (תתשה)
...ועוד נמצא לנו תועלת אחרת בדבר, כי מהיות הקרובים שוכנים תמיד זה אצל זה, ישיבתם וקימתם יחד, אי אפשר להן להנצל שלא יתקוטטו זה עם זה לפעמים, ואילו יאמינו בעדותן זה על זה, אילו בכעסם תמיד אלו עם אלו, תעלה חמתם לפי שעה ויבואו לפני הדיין ויחייבו את ראשם למלך, וכשוך החימה כמעט שיחנוק עצמו הקרוב מדאגתו על קרובו ועל מעשהו. וכל דרכי השם ישרים. (כי תצא מצוה תקפט)
וחרפה לא נשא על קרובו - לא עזר לקרובו במקום שאינו ראוי, או לא רדפו, או קרוביו לא הוצרכו להתבייש עבורו. (תהלים טו ג)
וחרפה לא נשא על קרובו - יש מפרשים לא עשה דבר שיחרפו בו קרובו, ונכון הוא. ויתכן לפרש שהיה מוכיח קרובו באופן שלא יתבייש ממעשהו... (תהלים טו ג)
כפי שתנועת השמש היומית היא אמת המדה לכל הזמן, כן אהבת האדם את עצמו היא קנה מדה לאהבת הזולת, עד שיהיה דין הריע או הקרוב כדין עצמו, וכמו שאמר "אהבת נפשו אהבו" בדוד ויהונתן, שירא על סכנת חברו כעל סכנת עצמו וכו', וכן שאר הקרובים כפי קרבתם, ולפי בחינה זו ישיג הגנאי את המפר ברית אהבה ושלום, ועל כן שמו עונשים יותר גדולים לחוטאים נגד הקרובים, וכמו שכתב בדברים י"ג, "כי יסיתך אחיך וגו' לא תחמול ולא תכסה עליו" וגו', וכן דוד במשפט הורגי איש בושת, שהיו משבט בנימין וקרוביו, ולכן החמיר עליהם העונש, ולכן ייחס הכתוב כל עניני הסיוע והעזר לאח, "כי ימוך אחיך", "וחי אחיך עמך" וגו'... (בראשית כה יט)
כי יסיתך - ...ונתחברה להסתה גם הנטיה הטבעית של האדם להשמע למשפחתו ולהמשך אחריהם בדעותיהם ובמעשיהם, ולכן הוסיף פה לא תאבה לו ולא תשמע אליו וגו', כי אין אהבה ושום דבר עומדים לפני יראתו ועבודתו יתברך. (דברים יג ז)
ומשה היה רועה - ...עוד מלמדנו הפסוק, שאם יזקק האדם לבריות, מוטב שישתעבד לקרוביו מאשר לאחרים. (שמות ג א)
אחיך - שמחמת האחוה ישמעו יותר זה לזה ויתייעצו, ואחר כך הבנים והאשה, שיותר רחוק שיתיעצו בהם.... (דברים יג ז)
ברוך מבנים - ...או שדרך השוים באחוה ובקרבה להיות קנאה ביניהם, והוא יהיה מהולל מאחיו, כי הוא עשיר ונדיב. (שם לג כד)
ובמשפחתו - כי העלמת עם הארץ ממנו באה מיד משפחתו המחזיקים אותו. (ויקרא כ ה)
וחלי רע - לעתים יקרה זה מפני שנאתו את קרוביו, וזה חלי מגונה ורע, שאבד זמנו לריק בהשגת העושר. (קהלת ו א)
וכי תשיג - ...ואל תתיאש מהרחמים, כי אחד מאחיו יגאלנו, יחזירנו בתשובה, כי הכל ערבים זה לזה, ומשום פגם משפחה הקרוב קרוב קודם... (ויקרא כה מ)
יהא אדם אוהב שכיניו ומקרב קרוביו, ואם עשה כן עליו הכתוב אומר, "אז תקרא וה' יענה", וחייב אדם לגמול חסד לשכניו ולקרוביו טפי מלשאר בני אדם, מובא בגמרא בבלי וירושלמי. (מצות עשה מדברי קבלה ומדברי סופרים התלויות בלב)
ובפרק הבא על יבמתו, האוהב את שכניו והמקרב את קרוביו... עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני. דבר זה צריך ביאור, כי מה ענין זה לזה. יש לך לדעת, כי ראוי שיהיה האדם דבק ומחובר אל השייכים אליו, וכל אלו שייכים אל האדם... שכל מצות הצדקה והלואה הוא מפני שהוא אחיו, ולפיכך נאמר עליו, "אז תקרא וה' יענה", כדכתיב "ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו בכל קראנו אליו", וכאשר האדם מקרב את קרוביו ושכניו, אז השי"ת גם כן קרוב לו, כשם שהוא מקרב את השייכים לקרב אליו, כך השי"ת קרוב, כדכתיב, "ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו", הרי כי הקב"ה נקרא קרוב לישראל, ואם האדם מקרב קרוביו, את אשר ראוי לקרב, נחשב גם כן הקב"ה קרוב אליו, ואם מרחק אותם ודוחה קרוביו, איך יהיה השי"ת קרוב אליו. וכאשר תעמיק עוד תדע, כי אלו שזכר שמחבר עמו כל מי שראוי להתחבר ולהתאחד עמו, דהיינו קרוביו שכניו ובת אחותו... מדת השי"ת אשר הוא אחד, לכך מאחד הכל, ומפני זה, מי שיש בו מדה זאת גם כן לאחד אשר שייכים אליו, הוא קרוב אל השי"ת, ולכך נאמר עליו "אז תקרא וה' יענה"... (נתיב הצדקה פרק ד)
מארצך וממולדתך - כתינוק המעתיק מן הקל לקשה, כי בני הארץ נותנים לו כבוד ושם, המשפחה עומדת בעדו בפרץ, והאב מנחילו עושר... (בראשית יב א)
והגישו אל הדלת - ...וברמז מוסר לאדם הטוען שעליו לטרוח עבור מזונות אשתו ובניו ואינו יוצא לחירות הלוחות והתורה, וכאשר יגיעו אדוניו למשפט ילווהו קרוביו רק עד הדלת, מה שאינו כן בתורה ובמעשים טובים. (שמות כא ה)
ואיש את קרובו - אכן יכוין לומר, שיש כמה אחים שדעתם מרוחקות זה מזה, ועם אנשים אחרים לא קרובים המה להם יאהבו אהבת נפש, וזה ימשך משורש הנשמות, כי יש נשמות שקרובות בשורשם ונמשכים בריחוק מולידם, ויש נשמות שהם מרוחקים בשורשם, ובאים בקירוב מוליד, ויותר יאהבו הקרובים בקרבת השורש מהקרובים בבחינת מוליד, ולקרובים בבחינת מוליד יתיחס שם אחוה, ולקרובים בשורשם יתיחס שם קרוב... (שמות לב כז)
ובמשפחתו - כשלא יהיה דין למטה כי אם למעלה, יפתחו גם פנקסי משפחתו, ויתעורר הדינים עליהם, ואם רק חשבו לזנות לע"ז נתפסים עליו כמעשה. (ויקרא כ ה)
עצמי ובשרי אתה - יש לומר על פי מה דאיתא בגמרא, שלשה שותפין יש באדם, האב מוליד גידין ועצמות, והאם מולידה בשר ודם וכו', לפי זה מי שהוא קרוב מצד האב הוא נקרא עצם אחד, ומי שהוא קרוב מצד האם לבד נקרא בשר אחד, והנה לבן שהיה קרוב ליעקב מצד האב וגם מצד האם... לכן אמר ליעקב "עצמי ובשרי אתה". (קול אליהו ויצא)
איש את אחיו - ...והגיד להם שבני המשפחה מחוייבים לעשות נקם במשפחותם, כי הם הנענשים תחלה, כמו שכתוב "ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו", והם ערבים איש בעד אחיו, ואף בעד רעהו שאינו אחיו, כיון שהוא רעהו וידידו, ואף בעד קרובו שאין ריעות והתחברות עמו, חייב להרגו מצד שהוא קרובו, שמצד זה הוא ערב בעדו ביותר. (שמות לב כז)
וחרפה לא נשא על קרובו - לא חיפה על קרובו. (תהלים טו ג)
לאמר - ...ה' נתן את מצותו לאדם, למען ימסרנה מדור לדור. אולם דבר זה לא ייתכן, אם לבן הצעיר אין אב ואם שימסרו לו את המצוה ויחנכוהו לקראתה, ומכאן גם דעת חז"ל ביחס לבחירת ישראל, ה' נתן את תורתו לישראל, שכן הם שמרו על טהרת חיי המשפחה, משום כך הם נמנו וחזרו ונמנו למשפחותם לבית אבותם... (בראשית ב טז)
משפחה משורש "שפח", "ספה", "סבא" וכו', כל אלה מורים על שפע, על אסיפת רבים וכינוסם להמון אחד. (שם ח יט)
חתן - כדרך שקרובי בשר, איש ואשה, אב ואם וכו' נקראים בלשוננו על שם קירבתם זה לזה, הכל לפי מהות הקירבה ומשמעותה הפנימית, כן מדקדקת הלשון תכלית הדיוק במתן שמות של קרובי חיתון... הורי האשה נקראים חותן וחותנת בפי הבעל, והוא להם חתן, ואילו הורי האיש נקראים בפי האשה חם וחמות, והיא להם כלה. הכלה מתקבלת בבית חמיה ונכללת בתחומו... הורי הבעל מסבבים אותה כ"חומה", והיא משכללת את ביתם ונעשית בו "כליל" תפארת וחמדה... (שם יט יב, וראה עוד חותן, חתן, כלה)
...זוגות הקברים, שהיהודי הראשון קנה לעצמו, ולאחר מכן גם לבניו לנכדיו ולנשותיהם, אלה היוו את הרכוש הראשון שהמשפחה היהודית רכשה בארצה. ערך קשרי המשפחה הקושרים את האשה ללב בעלה, ואת ההורים לכל בניהם, ערך זה היה מעתה קשור קשר בל יינתק עם אדמת ישראל, הוא שהפך אחר כך לקו היסוד של האופי היהודי, הוא שהכשיר את האדם מישראל להיות לאשר היה, אולי על שם זה נקרא המקום חברון, משורש 'חבר', מורה על הרעות וקרבת הלבבות המקשרת בין האיש והאשה בישראל, העושים את דרכם כאחד, כאיש ואשה... (שם כג בסוף, וראה עוד ערך נשואין)
...לעומתם היאך ירדה תקופתנו, בה מתיחות אם לא איבה שרויה בין בנים מבוגרים לאביהם בעטיו של זיווג שני, וכאן אומרים חז"ל כי יצחק הוא שהלך אל הבאר אשר במדבר, והביא משם את הגר לאברהם... (שם כה א)
אמנם אין מקום לנגודים כאלה בבית יהודי, רגש החובה וההשתעבדות המשותפת למטרה אלקית אחת ויחידה, והעבודה המשותפת במילוי תפקיד זה, צריכים היו להשוות כל ניגוד. אולם האידיאל של הבית היהודי הינו רק תוצאה לחינוך התורה האלקית והגורל היהודי... אם יכלה ההשגחה להעיז להפקיר אותו לגזירות מלכיות, אשר במשך מאות בשנים היו עלולות לזרוע פירוד לבבות, קנאה ושנאה ממארת, אל חיק המשפחה היהודית, כאשר נאלצו בנים להמתין למות אביהם, ואחים צעירים למות הגדולים (כדי להנשא), כאשר בנים לא יכלו לבסס את מעמדם כל עוד חיו אבותיהם, ובנים צעירים כל עוד חיו הגדולים, וכך הפכו קשרי המשפחה הטבעיים למכשלה ולקללה, אם למרות כל זה יצאה המשפחה היהודית מלהט נסיונותיה באהבת הורים בנים ואחים מזהירה כיהלום, וטהורה כפנינה... הנה אין כל זה אלא נצחון התורה האלקית... (שם לז א)
...כי התפקיד שהוטל על יוסף יקודם בייחוד אם גם לו יהיו בית ומשפחה, אם יבין העם להגביל את צריכתו בשנות השבע... ההשפעה הטובה ביותר תצא מדוגמתו הוא, אם הוא, הראשון במדינה, ידגים לכולם הליכות של פשטות בבית ובמשפחה. אך לשם כך היה זקוק לבית ולמשפחה, ולשם כך נדרשה לו אשה. האדם הבודד, שאין לו בית ומשפחה, אינו קשור קשר אמיץ עם צרכי הכלל ודאגותיו, אך בהיותו מטופל באשה ובבנים... ולו יהיה גם קיסר או מלך, הרי הוא שותף לדאגת הצבור ומבין לרוחו. (שם מא מה)
והנה הציווי "בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית" וגו' מעניק לכל בית בייחודו, חשיבות וקדושה ממדרגה ראשונה. בעוד הציווים הקודמים דורשים רק, כי הבית יורכב מבנים השותפים לרוח הכלל וליעוד הכלל, הרי פסוקים אלה מנשאים כל בית ובית לדרגה ולחשיבות של מקדש, במקדש האומה מצינו... כל קודש שבגבול המקדש קשור ומחובר לקדושתו, כל עוד הוא מצוי בתחום שלטונו עתיד הוא להשיג את יעודו, ולכשיופקע משלטונו יתנוון וימות... וכך דינו של הבית היהודי, המיוצג על ידי החבורה המאוחדת בפסח, אף הוא מהווה חוג קדוש וסגור, שאין להפקיע ממנו לא בן מבניו, ולא חלק מקרבן... וכשם שבנינו הרוחני של עם ישראל מושתת על הפרדה ברורה לבתים, והצמדת בן המשפחה למקום הפסח המייצג את חוגו המשפחתי, כן הדבר בבנין החומרי של העם, יסוד ראשון הוא, כפי שאנו רואים שוב ושוב מנין ישראל "למשפחותם לבית אבותם". גאוות ישראל ומקור נצחיותו הם חיי משפחה מסודרים מתוך צניעות וטהרה... (שמות יב מו)
ולנקבה - ...כבר אמרנו תחילת תזריע, כי עניני הנשואין והמשפחה שעליהם מושתת האופי המוסרי של האומה, גם הם מושתתים על הצד הפיזי בלתי חפשי שבאדם, ודיני הטומאה שבהם מזהירים, שגם אלו עומדים תחת הבחירה החפשית של האדם... (ויקרא טו לג)
לגלות ערוה - ...חיבור איש ואשה בחירות מוסרית הוא הניגוד לחיי היצר הגופניים העיוורים של הבהמה, על חירות זו כונן ה' את עמודי כל התפתחות האנושות, את הנישואין, המשפחה והחברה, ולפיכך ביום שניתנה האשה לאדם, ייעוד האשה להיות עזר כנגדו, כבר נאמר ביחס לנישואי האדם "על כן יעזב איש" וגו' (בראשית ב' כ"ד), בכך נצטוה האדם לבל יבקש את אשתו בחוג הצר של קרובי הדם, ורק אם יקיים גזירה זו תושג המטרה הנעלה של הנשואין. זהו חוק "למינהו" שנגזר על מין האדם... מן הראוי איפוא שאיש ואשה יהיו רחוקים זה מזו, בטרם ינשאו ויחיו חיי אישות, אל יהא ביניהם קשר של חיבה הנובע מאהבת קרובים, כי העז שבקשרי האהבה, קשר הנישואין, בדין שיצמח רק מתוך הנישואין עצמם, רק כך תתעלה גם הבחינה המינית של הנישואין, ותגיע לדרגה של טהרה מוסרית, כל עצמה תהא בטלה באהבת בני הזוג, שהתחילה בה ונובעת גם ממנה. לא כן יהיה, אם כבר היו כל הלבבות קשורים זה לזה באהבת הורים, אחים ובנים, וככל שחיי המשפחה יעצבו את דמותו של עם ה', כן יגדל כוחה של אהבת קרובים בישראל. מעתה נישואי קרובים יוסיפו רק אהבה מועטת על אהבתם, כי כבר קדמה אהבת הקרובים, והנישואין יוסיפו כמעט רק את הבחינה המינית, אך זו, כשלעצמה, אם איננה מביאה לידי אחדות הלבבות, איננה אלא ערוה ערטילאית. ועוד: אהבת הקרובים, תפקידם והשפעתם הם גורמים חשובים עצמאיים, בצד אהבת בני הזוג תפקידם והשפעתם, ובדין שישפיעו בצותא כדי לבנות חיי משפחה כרצון התורה, משום כך אין זה ראוי, ואף אין זה נסבל, שגורמים אלה יידחו זה מפני זה. אין האם יכולה להיות רעיה, אלא אם כן תחדל להיות אם... אך רצון התורה, שהאם, האחות, הדודה וכו' תהיינה רק אם, אחות, דודה וכו', והואיל ואין הן יכולות להיות רעיות, הרי הזיווג עמהן איננו אלא ערוה ערטילאית... (שם יח ו)
כי תהיין לאיש - כאן מזהיר שלא ישתבשו היחסים בתוך המשפחה על ידי סימפטיה מחולקת, שעל ידי כך יתפרדו ענפי המשפה זה מזה לדורות. (דברים כא טו)
השקפת עולמה של היהדות היא, כי כל יחיד בישראל נולד לצורך תפקידו במסגרת העם, שמקורו בגילוי השכינה עלי אדמות, וכי יש להוריש תפקיד זה מדור לדור, מן ההכרח איפוא, שלא תהא כל הפסקה חלילה, בשושלת הדורות, וכי תמיד יהיה ליהודי בית בו יחיה באוירה יהודית טהורה, ובו יקבל את המורשה הרוחנית-מוסרית הזאת. "בית אבות" האין זו פיסגת אושרו וסיפוקו של אדם, שהוא גדל בבית ומקים בית לעצמו? האין זה גם תנאי מוקדם לכל שלום ולכל השתלמות מוסרית של כל אומה שהיא, או של כל האנושות? הקפידו על טהרת המשפחה, דאגו בתשומת לב שכל ילד משעת לידתו יקבל את אהבת ההורים כיאות, יחונך ויטופח כראוי, כל איש ואשה ישמרו על הכוחות האבהיים והאמהיים שבקרבם, לטובת בנין בתיהם ומשפחותיהם בקדושה ובטהרה. הקימו בתים! כך תהיו דואגים לטובת בני האדם... רוח ההתמסרות והאהבה לזולת תפרח רק במסגרת של משפחה טהורת-מוסר, והיא תחדור בקרב המושלים והנמשלים, בין אילי התעשיה והכלכלה, בין אנשי האמנות והמדע, רק בעלי מוסר צרוף כזה מסוגלים להחדיר את היסוד המוסרי לתוך הפעילות למען טובתה שלומה אושרה וישעה של האנושות. זו הדרך היחידה לכך, אין בנמצא שום תחליף למוסר הבית.
אם תהפכו את בתיכם לבתי קלון, אם תפקירו את ילדיכם לאוירה הצוננת של מוסדות ופנימיות למיניהם, במקום להעניק להם את אהבת ההורים החמה, ותגדלו יתומים חיים, אשר לא ידעו ולא יכירו את הוריהם, אזי לא יועילו כל החכמות המדיניות, וכל ההישגים בתחומי המדע וההשכלה יהיו לשוא. אפילו השפע הכלכלי והטכניקה המתפתחת בצעדי ענק, וכן הנטיות הדתיות המצטמצמות במסגרת בית התפלה, על ידי הביקור השגרתי בהם לא יצילו את האנושות מן האבדון. הנכם בונים לכם ארמונות פאר, אבל אינכם רואים, כי הם מיוסדים על ביצה טובענית... (במעגלי שנה ג עמוד קל, וראה שם עוד)
משאר בשרו - שאר בשרו מיבעי, ומזה דרש בתורת כהנים, שהקרוב קרוב קודם, ולרש"י קדושין כ"א א' למדנו זה מדכתיב "דודו או בן דודו", וכן ברמב"ם, ונראה שמשאר למד רש"י יבמות נ"ד ב' שמצות גאולה מוטלת עליו יותר מקרובי האם, ומשמע שאם אין לו קרובי אב אז מצוה על קרובי האם, משמע גם מקצת שאר. (ויקרא כה מט)
כי אחיך הוא - רצה הקב"ה להרגיל את ישראל במעלת הנפש, וכל שהנפש גבוהה יותר מקרב את קרוביו. (דברים כג ח)