(ראה גם: בית דין, דיין, דין, חוק, מצוה, סנהדרין)
את חקותי תשמורו, הם מנהגי המלך (שהוא ז"א), משפטי אלו הם הגזרות שבתורה, רבי יהודה אומר אלו המנהגים ממקום שנקרא צדק, (שהוא המלכות), נקראים חוקותי, והם גזרות המלך, ובכל מקום שנקרא משפט, נקראים דיני המלך, שהוא מלך הקדוש, הקב"ה, המלך שהשלום כולו שלו הוא, שהוא מלך הקדוש במקום ששני חלקים אחוזים זה בזה, (דהיינו דין ורחמים), ועל כן כתוב, צדק ומשפט מכון כסאך, והם דין ורחמים, ומשום זה חק ומשפט, ועל זה כתוב חוקיו ומשפטיו לישראל, לישראל, ולא לשאר העמים... (אחרי שח)
כשנתעורר צדק הוא דן דין לכל ביחד, כי אין בו רחמים ולא ויתור, כשנתעורר משפט, יש בו רחמים, יכול שיהיה הכל במשפט, בא הכתוב ואמר, בצדק תשפוט עמיתך, מה הטעם, משום שצדק אינו דן לזה וסולח לזה, אלא הכל יחד, בהשואה אחת, כעין זה לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול, אלא כלם בהשואה אחת, בצדק. יכול שיהיה כל הדין בצדק בלבד, בא הכתוב ואמר תשפוט, שצריכים לחבר אותם יחד, שלא ימצא זה בלא זה, וזו היא שלמות הדין... (קדושים צח, וראה עוד דין)
אם בחקותי תלכו, בחקותי זה מקום שגזירות התורה תלויות באותו מקום, (דהיינו מלכות), כמו שאומר את חקותי תשמורו, חוק הוא (שהמלכות) נקרא כך, וגזירות התורה נכללות בה, ואת משפטי תשמורו, משפט זה הוא מקום אחר עליון, (שהוא ז"א), שאותה החוקה (שהיא מלכות) נאחזת בו, ומתחברים זה בזה, העליונים והתחתונים, (דהיינו החוקות שבמלכות במשפטים שבז"א), וכל המצות שבתורה וכל הגזירות שבתורה וכל הקדושות שבתורה אחוזים באלו (בז"א ובמלכות), משום שזהו תורה שבכתב (ז"א), וזהו תורה שבעל פה (מלכות).
ועל כן, אם בחוקותי הם כל אלו הגזרות והדינים והעונשים והמצות, שהם במקום ההוא, שנקרא תורה שבעל פה, (דהיינו המלכות), שנקראת חוקה. ואת משפטי תשמורו, במקום ההוא שנקרא תורה שבכתב, (שהוא ז"א), שכמו שאומר משפט לאלקי יעקב, (שהוא ז"א הנקרא יעקב), וזה אחוז בזה וזה בזה, והכל אחד, וזה הוא הכלל של שם הקדוש, (דהיינו היחוד של ז"א ומלכות). ומי שעובר על דברי תורה, כאלו פוגם השם הקדוש, משום שחוק ומשפט הוא השם של הקב"ה, ועל כן אם בחקותי תלכו, זהו תורה שבעל פה, ואת משפטי תשמרו, זהו תורה שבכתב, וזהו הכלל של שם הקדוש... (בחקותי טז, ועיין שם עוד)
באלו לבושי יקר לבושי אמת, תקוני אמת, והמאורי אמת, נמצאים ב' מאורות, שהם תקון כסא המלך, (שהוא בינה), ונקרא צדק ומשפט, (שהם ז"א הנקרא משפט, והמלכות הנקראת צדק), והם התחלה ושלמות בכל האמונה, (כי צדק היא בהתחלה, וגילוי השלמות שבצדק נקרא משפט), ובאלו מתעטרים כל הדינים שלמעלה ושלמטה, והכל סתום במשפט, (שהוא ז"א), וצדק, (שהוא מלכות) ניזון ממשפט הזה, (שהוא ז"א), ולפעמים קוראים אותה (המלכות) ומלכי צדק מלך שלם.
כשמתעוררים דינים ממשפט, כולם הם רחמים, כולם הם בשלמות, כי זה (משפט) מבשם את צדק הזה, (שהוא דינים), והדינים מתתקנים, וכולם יורדים לעולם בשלמות ברחמים, ואז היא השעה שמתחברים דכר ונוקבא, וכל העולמות כולם הם ברחמים ובשמחה. וכשמתרבים עונות העולם, והמקדש, (שהיא המלכות), ונחש החזק מתחיל להתעורר, אוי לעולם שניזון בזמן ההוא מן הצדק הזה, (שהוא מלכות בפרוד מן ז"א שהוא משפט), כמה גדודי מלאכי חבלה מתעוררים בעולם, כמה צדיקים מסתלקים מן העולם... ועל זה כתוב ויש נספה בלא משפט, (שפירושו), משום שהמשפט (שהוא ז"א) נתרחק מן צדק זה, ולא נתבשמה המלכות והצדק יונק ממקום אחר, (דהיינו שמאל בלי ימין, שהוא דינים קשים)... (אדרא זוטא קב, ועיין שם עוד)
משפטי אלו הדינים, חוקותי אלו המדרשות, תשמורו זו המשנה, ללכת בהם זה המעשה... (אחרי פרשה ח)
את משפטי תעשו, דברים שאלמלא נכתבו דין הוא שיכתבו, ואלו הן עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל וברכת השם, את חוקותי תשמרו, דברים שהשטן משיב עליהן, ואלו הן, אכילת חזיר ולבישת שעטנז... (יומא סז ב)
...והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד, עשות משפט זה הדין... (סוכה מט ב, וראה שם עוד)
ערבות שבו צדק ומשפט וצדקה, גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה... דכתיב צדק ומשפט מכון כסאך... (חגיגה יב ב)
...דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב בקשו את ה' כל ענוי ארץ אשר משפטו פעלו, באשר משפטו שם פעלו, (במקום שדנים את האדם, שם מזכירין פועל צדקותיו). (יבמות עח ב)
...וכן בדוד הוא אומר, ויהי דוד עושה משפט וצדקה, והלא כל מקום שיש משפט אין צדקה, וצדקה אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו צדקה, הוי אומר זה ביצוע. אתאן לתנא קמא, דן את הדין, זיכה את הזכאי וחייב את החייב, וראה שנתחייב עני ממון, ושלם לו מתוך ביתו, זה משפט וצדקה, משפט לזה וצדקה לזה, משפט לזה שהחזיר לו ממון, וצדקה לזה ששילם לו מתוך ביתו. וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו... קשיא ליה לרבי, האי לכל עמו, לעניים מיבעי ליה, אלא רבי אומר אף על פי שלא שילם מתוך ביתו זהו משפט וצדקה, משפט לזה וצדקה לזה, משפט לזה שהחזיר לו את ממונו, וצדקה לזה שהוציא גזילה מתחת ידו. (סנהדרין ו ב)
...ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, בזמן שיש כהן יש משפט, בזמן שאין כהן אין משפט. (שם נב ב)
רבי יוחנן כי הוה חזי שלך אמר משפטיך תהום רבה, (שזמנת שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים, להמית המזומנים למות... לשון אחר, שטורח לבקש מזונותיו), כי הוה חזי נמלה אמר צדקתך כהררי א-ל... (חולין סג א)
אמר רב פפא צדקתך כהררי א-ל אלו נגעי אדם, משפטיך תהום רבה, אלו נגעי בתים (שיש בהם שלשה שבועות עד שמתברר), פשטיה דקרא במאי כתיב, אמר רב יהודה אלמלא צדקתך כהררי א-ל מי יוכל לעמוד לפני משפטיך תהום רבה. רבה אמר צדקתך כהררי א-ל מפני שמשפטיך תהום רבה. במאי קמיפלגי, בדרבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא, דאיתמר, רבי אלעזר אמר כובש (עוון), רבי יוסי ברבי חנינא אמר נושא, רבה כרבי אלעזר, ורב יהודה כרבי יוסי ברבי חנינא. (ערכין ח ב)
כתיב מלך במשפט יעמיד ארץ וגו' (משלי כ"ט), מלך זה מלך מלכי המלכים הקב"ה, במשפט יעמיד ארץ, שברא את העולם בדין, שנאמר בראשית ברא אלקים... (בראשית יד א)
דבר אחר ואלה המשפטים, ויהי ביום השלישי בהיות הבקר (שמות י"ט), בבקר ניתנה התורה, ובערב נתנו המשפטים, הדא הוא דכתיב (איוב ד') מבקר לערב יוכתו... כך הקב"ה עמד על הר סיני ומחזיק בדין, שנאמר (דברים ל"ב) ותאחז במשפט ידי, אמר דוד (תהלים ז') שפטני ה' כצדקי, בדק ולא היה לו מי שילמדנו ולקה, התחיל צווח, ואל תבא במשפט את עבדך (שם קמ"ג), כל כך אימתי, עד שלא סידר לפניו את המשפטים, לקיים מה שנאמר מבקר לערב יוכתו.
דבר אחר ואלה המשפטים, מהו (איוב ד') מבלי שמים לנצח יאבדו, אמר איוב להקב"ה מי יתן ידעתי ואמצאהו אערכה לפניו משפט... (שמות ל ח)
רבי מאיר אומר, ואלה המשפטים, נתן הקב"ה משפט לזקני ישראל, כשם שסנהדרין יושבת במרום לפני האלקים, שנאמר (דניאל ז') חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב וגו', דינא יתיב וספרין פתיחו. (שם שם יד)
אמר רבי אלעזר כל התורה תלויה במשפט, לכך נתן הקב"ה דינין אחר י' הדברות, לפי שהבריות מעבירין על הדין והוא נפרע מהם, ומלמד את באי עולם שלא הפך את סדום עד שעברה את הדין... (שם שם טו, וראה עוד דין)
רבי אליעזר אומר מקום המשפט שמה הרשע, מקום שסנהדרי גדולה יושבת וחותכת דינים של ישראל שמה הרשע, שמה ויבאו שרי מלך בבל וישבו בשער התוך... (ויקרא ד א)
ב' דברים ביד, נפש ומשפט, נפש שנאמר אשר בידו נפש כל חי, משפט דכתיב ותאחז במשפט ידי, הנפש נתונה במקום משפט, ונפש יוצאה ממקום משפט וחוטאת... (שם)
חקיו זו תורה, ומשפטיו אלו הדינים, שנאמר (שמות ט"ו) שם שם לו חוק ומשפט. אמר לו הקב"ה למשה נתתי להם את התורה, לך ותן להם את המשפטים, אמר להם הקב"ה אם מבקשים אתם לעמד בעולם, שמרו את המשפטים, שהן מעמידין את העולם, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, דור המבול לא אבדו מן העולם אלא על שעברו על המשפטים, אמר רבי אלעזר בן פדת, מה כתיב בהם (איוב ד') מבקר לערב יכתו מבלי משים, הוי ואלה המשפטים אשר תשים. דבר אחר דור המבול על שלא עשו את המשפט כתיב בהם לא ידון רוחי באדם לעולם... לפיכך אמר הקב"ה שמרו משפט שלא תגרמו לי לעשות משפט למעלן, שנאמר ואלה המשפטים... אמר הקב"ה אני נקראתי בעל המשפט, ואני מבקש לפשוט ידי בעשו, ואיני יכול עד שנפרע לו שכר מצוה קלה שעשה לפני בעולם הזה... (משפטים ה)
...ומשפטיו אלו הדינין, לא נתן הקב"ה את התורה ואת המשפטים אלא לישראל בלבד... ומהו ומשפטים בל ידעום, אלו דקדוקי הדין, שכן שנינו, מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים, ובני נח הורגים בעד אחד ובדיין אחד ושלא בהתראה... (שופטים א)
למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו, זה החסד, שנאמר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם (מיכה ז'), רבי יעקב אומר מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים כשהקב"ה מזכיר את המשפט, סומך לו את החסד מכאן ואת הצדקה מכאן, וכל כך למה, מפני שהוא קשה, בתורה מנין, שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו' לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו, זה החסד, בנביאים מנין, שנאמר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, כי אני ה' עושה משפט וצדקה בארץ (ירמיה ט'). בכתובים מנין, שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך (תהלים פ"ט), דבר אחר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, דרך ה' זו גמילות חסדים, צדקה כמשמעה, ומשפט אלו הדינים... (בראשית יח יט)
זה הוא שאמר הכתוב ויגבה ה' צב-אות במשפט והא-ל הקדוש נקדש בצדקה, גדול הוא המשפט, שהרבה מדות שלזכיות ברא הקב"ה בעולמו, כגון האמת והשלום והחסד והענוה והברכה, ומכולן לא ייחד שמו אלא על המשפט, שנאמר או איה אלקי המשפט (מלאכי ב'). גדול הוא המשפט, שהקב"ה מתגבה בו, דכתיב ויגבה ה' צב-אות במשפט, ולא מסרו לו למלאך ולא לשרף, אלא הניחו במכונו, שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פ"ט), וברוב אהבתו למשפט נתנו לישראל שהן אהובין לפניו למקום, וכן הוא אומר מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל אלו הדינין, ואם תאמר כשם שנתן לישראל כך נתן לאומות העולם, חס ושלום לא עשה כן לכל גוי... כך הקב"ה אוהב את המשפט, דכתיב אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ (שם ל"ג), ומכל האומות אוהב את ישראל, דכתיב אהבתי אתכם אמר ה' (מלאכי א'), לכך נתן להם את הדינין. גדול הוא המשפט, שבו הקב"ה משתבח, דכתיב כי אלקי משפט ה' אשרי כל חוכי לו (ישעיה ל'). אברהם לא נשתבח אלא במשפט, דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' לעשות צדקה ומשפט (בראשית י"ח). משה לא נשתבח אלא במשפט, דכתיב צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים ל"ג). דוד לא נשתבח אלא במשפט, דכתיב ויהי המלך דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (ש"ב ח'), שלמה לא נשתבח אלא במשפט, דכתיב וימלך שלמה על כל ישראל ויהי עושה משפט וצדקה, יהושפט לא נשתבח אלא במשפט, דכתיב ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים, כי לא לאדם תשפטו כי לה' (דה"ב י"ט). גדול הוא המשפט, שהוא מקרב את הגאולה, דכתיב שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות (ישעיה נ"ז). גדול הוא המשפט, שבו נמחלו עונותיהן שלישראל, דכתיב אם רחץ ה' את צואת בנות ציון ברוח משפט וברוח בער (ישעיה ד'). גדול הוא המשפט שבו בית המקדש נבנה, דכתיב ציון במשפט תפדה (ישעיה א'). גדול הוא המשפט, שבו מלכות המשיח עומדת, דכתיב מלך שופט באמת דלים כסאו לעד יכון (משלי כ"ט). גדול הוא המשפט, שבו נשתבח המלך המשיח, דכתיב (ישעיה י"א) ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ... (שמות כא א)
ואת כל המשפטים, מקיש דינין לדברות, מה דברות מסיני, כך הדינין מסיני, גדול הוא המשפט שהוא משרה את השכינה, שנאמר את הדבר אשר כרתי את אבותיכם בצאתכם ממצרים ורוחי עומדת בתוככם אל תיראו, איזה דבר שנכרת עמו ברית בצאתם ממצרים, זה המשפט, שנאמר (שמות כ"ד) ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים.. (שם כד ג)
משפט - תחלת הטענות, גמר דין, ומשטר ששוטרין ביסורין. (ישעיה לב ז)
הוסג אחור משפט - נקמתנו התלויה בה'. (שם נט יד)
משפטי ודיני - אין חילוק ביניהם, כמו עדי וסהדי... (תהלים ט ה)
במשפט - תוכחות משפט, משפט בא על תוכחה, פסק דין וגיבוי חוב. (איוב ט לב)
...כי המנהג יקרא חק, כענין "הטריפני לחם חקי", "חקות שמים וארץ", ויקרא משפט בהיותו משוער כהוגן, וכן "כה יעשה דוד וכה משפטו כל הימים"... או שייסרם בחקי המדבר לסבול הרעב והצמא לקרא בהם אל ה', לא דרך תלונה, ומשפטים שיהיו בהם לאהוב איש את רעהו ולהתנהג בעצת הזקנים והצנע לכת באהליהם בענין הנשים והילדים, ושינהגו שלום עם הבאים למכור להם, ותוכחת מוסר שלא יהיו כמחנות השוללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו... (שמות טו כה)
...ואלה המשפטים כנגד דבור לא תחמוד, כי אם לא ידע האדם משפט הבית או השדה ושאר הממון יחשוב שהוא שלו, ויחמדהו ויקחהו לעצמו, לפיכך אמר תשים לפניהם משפטים ישרים ינהיגו אותם ביניהם, ולא יחמדו מה שאינו שלהם מן הדין, וכן אמרו במדרש רבה כל התורה כלה תלויה במשפט, לכן נתן הקב"ה דינין אחר עשרת הדברות... (שם כא א)
את משפטי תעשו - רש"י... ועל דרך הפשט משפטי כמשמעו, הדינין האמורים בפרשת ואלה המשפטים ובכל התורה, ולכך יאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", כי הדינים נתנו לחיי האדם בישוב המדינות ובשלום האדם, שלא יזיק איש את רעהו ולא ימיתנו, וכן יחזקאל הזכיר פעמים רבות במשפטים, "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", ובשבתות הוא אומר להיות לעד ביני וביניכם, וכן בעזרא "ובמשפטיך חטאו בם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם"... (ויקרא יח ד, וראה עוד מצוה)
כתוב ברש"י ככל חקותיו אלו מצות שבגופו, שה תמים זכר בן שנה, ככל משפטיו אלו מצות שעל גופו, לשבעת ימים, למצה ולביעור חמץ. וטעות סופר הוא אלא מצות שבגופו שה תמים זכר בן שנה, שעל גופו צלי אש, ראשו על כרעיו ועל קרבו... (במדבר ט ג)
עקב תשמעון - ...והזכיר את המשפטים האלה להזהיר מאד במשפטים, כי לא יהיה עם רב כלו נזהר במצות כלן שלא יחטאו בהן כלל, רק במשפטים יעמידו התורה, כמו שנאמר בהן, "וכל ישראל ישמעו וייראו", ועוד כי רבים ירחמו מלסקול האיש ולשרוף אותו אחרי שנעשית העבירה, כמו שנאמר "לא תחוס עינך", ועוד שייראו מן התקיפים ומן המטעים, כמו שאמר "לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקים הוא"... (דברים ז יב)
עושה משפט - מעשה היושר, חסידיו - חסד גדול ממשפט, שהוא לפנים משורת הדין, ואם ירגיל אדם עצמו במשפט, יבא למדת גמילות חסדים, שהוא למי שלא נתחייב לו. (תהלים לז כח)
...וידוע כי המשפט מכון הכסא, שנאמר (תהלים פ"ט) "צדק ומשפט מכון כסאך", ומי שהוא מעמיד המשפט מעמיד הכסא, ומי שהוא מטה המשפט ופוגם אותו פוגם הכסא... המשפט הוא סבת השלום, ולכך מצינו ביתרו אותה עצה שנתן למשה בדבר המשפט שהזכיר בה שלום, הוא שכתוב, "אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלקים וגו' על מקומו יבא בשלום". והשלום הוא קיום העולם, ועל כן המשפט נמסר לחכמים, כי החכמים מרבים שלום בעולם, ולפיכך אסור להביא המשפט כי אם לפני חכמי ישראל. (שמות כא א)
...וכשם שהשלום קיום העולם, כן המשפט קיום השלום, שאלמלא המשפט היו הבריות גוזלין וחומסין והורגין זה את זה, ולא היה העולם מתקיים, ועל ידי המשפט הוא מתקיים, שכן דרשו רז"ל, על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום... (דברים טז יח)
משפט - מה שמחויב לפי הדין, צדקה - מה שמחוייב לפי מדות השלמות. (שמואל ב ח טז)
לא תעשו עול במשפט, כבר ידעת כי המשפט הוא המכריע ראשון, שנאמר משפט וצדקה ביעקב, והזהיר שלא יטהו לצד העול, כענין שנאמר "שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט"... (קדושים, ועיין שם עוד)
משפטי ה' אמת - הם כנגד עולם השפל, כי ענינם לתקן הקבוץ המדיני... ובמלת אמת רמז ענין נכבד, שהמשפטים הם חלק מהתורה, לא לתקן הקבוץ המדיני לבד היו, אבל יש בהם ענין נפלא שעל ידם יחול השפע האלקי בנו... (תהלים יט י)
תורת משה האלקית הזאת תקיף בכלל על שלשה חלקים יורו על ג' ענינים חלוקים, שהם החכמה והרצון והיכולת... והג' המקיף על עשיית היושר והרחקת העוול בין האנשים ויקרא משפטים, והם מושפעים מיכלתו. והוא מבואר, כי הדת הנימוסית לא תוכל להקיף על החלק הראשון, שהם הדעות האמתיות, כי כמו שכתבנו במאמר הזה, עדיין המחלוקת במקומה עומדת על הדרושים הנכבדים שהדעות תלויים בהם, ועל החלק השני גם כן, שהוא ידיעת החקים והדברים הנרצים אצל השי"ת, לא תוכל להקיף בשום צד, כי אין לשכל האנושי מבא לדעת פרטי הדברים הנרצים אצל השי"ת, אם לא מצד הנבואה, כמו שבארנו, ועיקר הקפדתה על החלק הג', שהם המשפטים, כי היא תשתדל להרחיק העוול מבין האנשים ולהעמיד היושר, והיא קובעת דין ומשפט בין האנשים כדי שישלם הקבוץ המדיני, וכשיעוין בה היטב, תמצא, שאפילו החלק השלישי אי אפשר לה לשפט על נכון, כי לא תספיק לשער היושר בכל הדברים על דרך האמת, כי איזה דעת אנושי יספיק לשער כמה ישלם הגנב, אם שני כפלים או שלשה... ועל כן היה ראוי שכמו שהתורה האלקית תקיף על שני החלקים הראשונים, כן גם כן תקיף על המשפטים, להראות שאין יכולת ביד שום אדם לשער היושר האמיתי לעשות משפט יושר אלא הקב"ה... (מאמר ג פרק כד)
...ולפי זה אומר, כי החלק התוריי המקיף במשפטים ראוי שיתן שלמות בנפש יותר ממה שיתן החלק המשפטי המונח בנימוסים, וזה כי כשיעשה היושר או המשפט האיש הנימוסי, על איזה כוונה שיהיה יגיע ממנו התכלית המכוון, שהוא תקון הקבוץ המדיני, וזהו שלמותו בלבד, ואין בו תכלית אחר נוסף, אבל המשפטים התוריים, עם שיש בעשייתם שלמות, שעל ידם יושלם הקיבוץ המדיני, הנה בהצטרף אל עשייתם הכונה גם כן, יגיע מעשיהם שלמות אחר נוסף יותר נכבד מן הראשון, כמו שהשינים והלשון והשפתים היו בבעלי חיים לצורך אכילה, ועם זה הם באדם לתכלית יותר נכבד מזה, שהם כלים אל הדבור והמבטא לשבח השי"ת ולספר בתהלותיו, וכן במשפטים התוריים שיש בהם תכלית יותר נכבדת מתקון הקבוץ המדיני... שיתכוון בעשית אלו המשפטים מצד מה שצוה השי"ת, והכונה הזאת כשתצטרף אל המעשה תקנה ותתן שלמות בנפש העושה אחר שעשית פעולה זו אינה מצד שהיא תקון הקבוץ המדיני בלבד. אבל מצד אהבת השי"ת, רצוני לומר כדי להשלים מצותיו שצוה בהם... וזהו שאמר הכתוב (ישעיה ל"ב) "והיה מעשה הצדקה שלום" וגו', כלומר עשיית הצדקה יגרום שלום בקבוץ המדיני, שלא יגזול העני את העשיר, אבל כונת נתינת הצדקה אם היא מצד שצוה בה השי"ת, שזהו הנקרא עבודת הצדקה, תגרום השקט ובטח עד עולם, שזהו ההשארות הנפשי הנצחי... (שם פרק כח)
...ואולם חלק זה, המשפטים, נושאו הוא אישי פרטי, קניני האדם המדומים שהם הבל, ואם כן חלק זה מהעיון במדרגה השפלה ביותר מהעיונים, ומכאן תמיהה גדולה להכבוד שנעשה לחלק זה, להתחיל בו מיד אחר מתן תורה, וכל שכן לפי מה שבא בקבלה, לפניהם ולא לפני עכו"ם... והיתר ספק זה קל, כשנעמוד על תועלת המשפטים התוריים בהבדל מהמשפטים הנימוסיים, ובחלק המשפטי ימצאו שני הענינים, תועלת הנמשכת באופן טבעי, כי על ידי הצדק והמשפט איש על מקומו יבא בשלום, וההסכמה בין הדעות המנוגדות ביותר, ותקון המדות להרחיק מחמדה קנאה גאוה וכו'. ובמשפטים תוריים אלו ימצאו התועלות הטבעיות באופן יותר חזק ומועיל מבמשפטים הנמוסיים הקרובים פחות או יותר אל האמת, כי מנמוס בלתי נכון תתפשטנה מריבות ומלחמות כי אינו קרוב אל האמת, הלא תראה שבדיני העבד נאמר, שש שנים יעבוד, ובעבודת האדמה, והשביעית תשמטנה, ואין ספק שלדינים אלו עזר גדול במציאות העולם שנברא לו' ימים, ולכן הגלות על בטולם...
הנה ההשערה הנכונה של האדם בדינים אלו, מועילה מאד להדריך את האדם להפנאת מחשבותיו וזמניו אל שקידת העיון התורני והשגחתו, כמו שאמרו בבא קמא ל' האי מאן דבעי למיהוי חסידא, לקיים מילי דנזקין, ואם ימצא בכולם יושלם הקבוץ עד שיקראו גוי קדוש, ועל כן יאמרו המושלים כי צדק הוא הכוכב היותר בהיר, וכן בפרק ב' ממאמר ה' אם כן החלק המשפטי יכלול ג' העמודים שהעולם קיים עליהם, ודין אמת ושלום, כבאבות א'. דין הוא מצד הנחתו לשפוט איך שיהיה, משפט הוא מצד הסכמתו לאמת הטבעי... ומצד האמת המופלגת הנמצאת בהם, אמרו שלא יתנם לפני הדיוטות, כי לא ידעו איך לישרו עם האמת החלקי, ולדון דין אמת, כי לא ירדו לסוף הכונה בכל אחד מהחדושים שנתחדשו יום יום...
נוסף לתועלת הטבעית הזאת, תמצא בדינים האלו התועלת העצומה של הגמול האלוקי, שבכל מצוות התורה, א' שיהיו לשם ולתהלה על כל העמים, וב' שתגיע ההצלחה הנפשית לכל איש כפי מה שישתדל בקיומם... ולכן אמר לפניהם ולא לפני כותים, כי אינם עושים הדין מצד שהוא מצות ה'...
אם כן נושא הדינים אינם הקנינים המדומים, כי אם אישי העם הזה, ובפרט כוחותיהם הנפשיות שיוגבלו על ידם הגבלה שלמה ואמיתית, ובסוף הצלחת הנפש הכרוכה בעקבם, ותפח רוחם של דוברי עתק על חכמי התלמוד האומרים שעסקם בסדר נזיקים הם דברים של חול וחיי שעה... וכן המדרש שהזכרנו בתחילה, אמר להם משה, אם אין מקבלין הדינין נוטל התורה מכם, כי באמת לא ניתנה תורה כי אם בהגבלה הממוצעת הראויה להקדים ללמידתה, כדפירשנו ב"והגבלת את העם". (שמות כא א)
...ולכך הוצרכו המשפטים והתורות לשלום בין קצתם לקצתם, וכן גם במזלות וכוכבים, וכבמדרש אמר רבי יוחנן לית מזל חמי מי דיהא קדים ליה, ומה דיהא לעיל מיניה, אלא מאי דלרע מיניה, רוצה לומר שאין לו השקפה שכלית, ורואה רק המעשה שנמסר אליו, על כל פנים גם הנמצאים העליונים מורכבים, ואין פשוט אלא הוא יתברך לבדו, ואם כן צריכים הסכמה ושמירת יחסם ומצבם עם עצמם, ואלו עם אלו. (דברים א א)
הודיעם מעלת המשפטים האלה מעל משפטי העמים, שיעמידו השלום ביניהם והאהבה, ולקיים ההצלחות הזמניות מפרי בטנם ואדמתם ובהמתם, ויושיעום גם מהרעות הטבעיות כעקרות ומחלות ומפלה. (שם ז יב)
חוק ומשפט - החוק הוא הדעת התורנית שהבוטח בה ישוגב, ובכל קראם ישמע ויעשה נפלאות, והמשפט לאלקי יעקב לשנות הטבע בתפלת חסידיו. (שמות טו כה)
המשפטים - ביחוד על בין אדם לחבירו, ושטעמם ידוע, וכאן מתכוון במשפטים לכלל המצוות. (דברים ז יב)
אלה העדות - החלק העיוני, שהוא עדות מופתי, והחקים והמשפטים - החלק המעשי. (שם ו כ)
הוו מתונים בדין, יש לשאול למה הקדימו ג' דברים הללו ראשונה, ויש לומר כי כתיב "על פי התורה אשר יורוך" וגו', הנה הפסוק הזה כפל דבריו ג' פעמים, בראשונה אמר "על פי התורה", ובשניה אמר משפט, ובשלישית אמר דבר, ואמרו ז"ל כי תורה אלו התקנות והגזירות והמנהגות, ומשפט אלו הדברים שילמדו אותם מן הדין בא' מן המדות שהתורה נדרשת בהן, ודבר זה הקבלה... (אבות א א)
משפטים צדיקים - משפטיהם רק להיישיר את העם, ואין בהם קדושה להמשיך שפע אורה ולברא כח קדוש. (דברים ד ח)
צדק צדק - שורת הדין יקרא משפט, משפט צדק היא פשרה, והיא המצוה לדיינים שאינם יכולים להרחיק הפשרה מהדין... (שם טז כ)
...כי התורה יש בה ג' חלקים, דכתיב "מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אתכם", חקים הם נעלמים ונסתרים לגמרי מבני אדם, והוא יתברך יודע דרכם. העדות שהם גם כן נעלמים מבני אדם, אבל אם מלמדים אותם לאדם אז ידע ויבין אותם על אמיתתם רק צריכים להודיע אותם עליו, משפטים הם מצוות ידועים, שאף אם לא נאמרו דין הוא שיהיו נאמרים, כמו כבוד אב ואם, וגניבה ורציחה וכיוצא בהם... (תפארת ישראל פרק מה)
...פירוש כי אלו שלשה דברים יש בהם שלמות הכל, וזה כי החסד והמשפט הם שני דברים, שהאחד הוא מה שעושה מצד החסד, ואין בו שום דין כלל, והשני הפך זה שהוא חיוב לגמרי, כי המשפט אין בו חסד, והלוית המת והכנסת כלה הוא חסד מצד ודין מצד, כי אין משפט גמור לעשות זה למת ולכלה, והוא מצד מה משפט, כי אם לא יעשה הרי יהיה מוטל המת בבזיון ותתגנה הכלה על בעלה, ומכל מקום אין זה משפט, והוא דבר ראוי לעשות, והוא כמו ממוצע בין דבר שהוא חסד ובין דבר שהוא משפט לגמרי... (שם פרק נה, וראה שם עוד)
...ואילו המשפט הוא מחוייב לעשות משפט, ולא נקרא זה שהולך בדרכי הקב"ה, רק כאשר הוא עושה חסד לפנים משורת הדין, והוא עושה מדעתו ורצונו... (נתיב גמילות חסדים פרק א)
...כבר ביארנו כי המשפט הוא שמחה לצדיק, ולכך נקרא המשפט פרדס, שהוא טיול ושמחה, וכל זה בעבור שהוא דבר מחויב ומוכרח, ולפיכך המשפט בפרט הוא אל השי"ת, כי השי"ת מחויב גם כן, שהרי הוא מחויב המציאות ואינו אפשרי, והמשפט שהוא מחויב גם כן, שהרי הוא משפט ודין, לכך הוא יותר חביב אל השי"ת מכל הדברים שאינם מחוייבים כמו המשפט, וזה שאמר כאן מכל שבראתי בעולמי איני אוהב כמו המשפט, שהוא דבר מחויב, והדין נותן שראוי לאהוב דבר שהוא מחויב לגמרי, ולפיכך נתן המשפט אל ישראל, כי גם ישראל הם מיוחדים אל השי"ת, בשביל כי הם נבראים יותר בחיוב מכל הנבראים... ולפיכך המשפט שייך אל ישראל, כי הם שייכים זה לזה, ועל ידי המשפט הקב"ה מתעלה בעולמו, כדכתיב, ויגבה ה' צב-אות במשפט, כי השי"ת אשר עליו המשפט, בפרט כאשר המשפט הוא בעולם הזה, אז מתגבה השופט על הנשפט, אבל אם השי"ת בעצמו עושה משפט בעולמו, ובעולם אין משפט, אינו מתגבה כל כך, רק כאשר המשפט הוא בעולם הזה, ובזה ממליכין את המלך המשפט, כאשר התחתונים עצמם רוצים במשפט, ובזה מקבלים עליהם מלך המשפט ומגביהים אותו, וכאשר מתגבה השי"ת במשפט ויושב על כסא דין, אז יושב גם כן על כסא צדקה, כי יש לו כסא דין ויש לו כסא צדקה, שהכסא מורה על שהוא יתברך מתנשא ומתגבה על עולמו, ולפיכך "ויגבה ה' צב-אות במשפט", שהוא כסא הדין, ואז הוא עושה גם כן צדקה, שיש לו כסא דין וכסא צדקה...
ובמדרש, אמר רבן שמעון בן גמליאל אל תהי מלגלג בדין, שהוא אחד משלשה רגלי העולם, למה ששנו חכמים על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, תן דעתך שאם הטית את הדין שהוא מזעזע את העולם, שהוא אחד מרגליו... אמר הקב"ה הואיל וכח עונשו של דין קשה, הוו זהירין בו. והדבר הזה מופלג מאד, וזה כי אף על גב שהתורה וגמילות חסדים גם כן מן שלשה דברים שהעולם עומד עליהם, אין כח שלהם כל כך שאם יצא ממנו שמזעזע כל העולם, אבל המשפט מפני שהוא דבר מוכרח ומחויב, אם הטית הרי מזדעזע כל העולם, כי לפי חזקו וכחו של עמוד זה, כאשר מבטלו מזדעזע כל העולם, כי לפי גודל השינוי שהוא משנה דבר שהוא מוכרח להיות לכך דבר זה מביא שנוי גדול, עד שמזדעזע כל העולם, והבן זה. ואמר כי הוא אחד מרגלי כסא הכבוד, שבכסא הכבוד השי"ת מתעלה, כי הוא יתברך מתעלה במשפט ובצדקה... וכאשר מעוות המשפט, כאילו מבטל כסא כבודו. (נתיב הדין פרק א)
חושן משפט - בא על דברי טענות הדינים, והוא ברור הדבר, וכן כאן בא על הבירור. (גור אריה שמות כח טו)
וכאשר היה לו לב שלם בלתי בעל קנאה, ראוי היה לחשוב המשפט, גם בשביל המשפט הוא השלם, ואין דבר שהוא יותר שלם מן המשפט, שאם היה חסר מה, היה חסר מהן המשפט, ודבר זה ביארנו הרבה פעמים, שאין דבר שלם מן המשפט, ולכך לא היה זוכה לחושן המשפט, רק כאשר היה לו לב שלם, אשר אין דבק בו קנאה המורה על החסרון וההעדר, וזה שאמר במשלי כ"א, שמחה לצדיק עשות משפט, כי המשפט הוא דבר שלם, שאין דבר שלם יותר ממנו, ולכך הוא שמחה לצדיק שהוא שלם, ומן הדבר שהוא שלם יתחדש שלימות הנפש שהוא השמחה, ומחיתה לפועלי און, שכל ענין שלהם און, לאיש כזה המשפט שהוא שלימות מחיתה לו. (חדושי אגדות שבת קנב א)
ידוע כי המשפט הוא גזירת הדין, שגוזר הדבר במדת המשפט, ומפני זה הדין הוא כמו חרב, ולפיכך אמרו גם כן, (אבות פרק ה') חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין, וזה שאמר כי יראה הדיין כאילו חרבו של הקב"ה מונחת בין ירכותיו, שאם אינו דן כראוי וחוטא במשפט, שהוא החרב, חרבו של הקב"ה היא כנגדו. ואין ספק כי החוטא בדבר שהדין נותן כמו המשפט, שהוא מחויב, נחשב השינוי בו יותר כאשר משנה דבר מחויב, ולפי החטא, שחוטא בדבר המחויב שהוא גזירת משפטו, בא כנגדו גזירות משפטו של הקב"ה בכח ובגזירה שהוא חרבו של הקב"ה. (שם סנהדרין ז א)
צדקתך כהררי א-ל וגו', פירוש מחלוקת שלהם, כי למאן דאמר אלמלא צדקתך כהררי א-ל מי יכול לעמוד נגד משפטיך וכו'. סבר, כי המדה הקרובה אל השי"ת ביותר והיא ראשונה אל השי"ת ביותר היא מדת הצדק, ולפיכך פירושו אלמלא צדקתך כהררי א-ל, שהוא ראשון אל השי"ת, ורבא סבר איפכא, כי המדה הראשונה אל השי"ת היא מדת המשפט, ולכך פירושו צדקתך כהררי א-ל מפני כי משפטיך תהום רבה, והיא המדה שהיא ראשונה אל השי"ת, מדת המשפט, ודבר זה מחלוקת עמוקה, ואין כאן מקום לפרש... (שם ערכין ח ב)
נדבר עתה על מה שאנחנו בו, שהוא מדת משפטו יתברך הישר והמתוקן, וזה כי מציאות העולם הזה בזמן הזה, שהוא כל זמן עבודת האדם בכל עניניו ותולדותיו, תלוי רק במדת משפטו יתברך, לפי שזה הוא עולם וזמן שהכינו האדון ב"ה להראות בו יושר משפטו, ואין ענינו של העולם הזה מתוקן אלא בהעשות המשפט הזה על ישרו, וכמו שכתוב (תהלים ט') "נודע ה' משפט עשה", וכתיב (ישעיה ה') "ויגבה ה' צבאות במשפט", וכתיב (משלי כ"ט) "מלך במשפט יעמיד ארץ", והיינו שאינו טוב לעולם כלל מה שהקב"ה מניח לרשעים להתהולל ולהרים קרנם... (דעת תבונות קמב, וראה שם עוד)
...והנה התבאר אצלי, בכל מקום שיבאו שמות משפט וצדקה אצל ה' יציין בשם משפט המעשים שיעשה ה' בהשקף על זכות בני אדם ומעשיהם, ובשם צדקה יציין המעשים שיעשה ה' מצד אלקותו וצדקתו וחסדו שלא על ידי זכות בני אדם. ויש הבדל ביניהם, שאשר יעשה ה' מצד המשפט על פי הזכות והמעשה, אז יופסק הטוב ההוא בעת שבני אדם ירעו מעשיהם ולא יהיה להם עוד זכות... אבל מה שיעשה ה' מצד הצדקה העליונה שלא בהשקף על המעשה רק מצד חסד ה', הוא לא יופסק לעולם... (בראשית טו ו)
דן אנכי - יש הבדל בין דן ובין שופט, שמשפט בא על גמר הדין בדבר שמשפטו מבואר, ודין בא על שמיעת טענת בעלי דין או עיון השופט וחקירתו בדבר שאין משפטו מבואר... (שם שם יג)
חושן משפט - המשפט הוא בירור בין שני צדדי הספק, שני אנשים נגשים לריב, והמשפט מברר מי הצודק, כמו שמבואר אצל הבדל לשונות ריב, דין, משפט... (שמות כח טו)
את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו - פה בארו ההבדל בין חק ומשפט כפי שהסכימו גם כן בעלי הפשט, שחק הונח על חיוב דבר הבלתי נודע מעצמו מצד הטבע או המוסר או השכל, רק שמהחוקק לבדו יודע טעמו של דבר, ושם משפט הונח על דבר שהשכל והמוסר מחייבו, ובא לרוב על הדתות שבין אדם לאדם שהם משוערים לרוב על אדני השכל, וכן יקראו חוקי הטבע שגבל ה' בהמציאות חק עולם בשם חוקים, ודרכי הנהגתו לפי ההשגחה וכפי דרכי יצוריו בשם משפטים... (ויקרא יח ד)
...כי יש הבדל בין משפט ובין צדק, המשפט הוא מה שיעשה כפי שורת הדין לבד מבלי ישקיף על הנדונים ועל העת והמקום רק יקוב הדין את ההר, והצדק הוא מה שיטה מן קו המשפטי אל חוקי הצדק להביט אל הענין והנידון וכפי צורך העם והמקום והיושר וכדומה... (שם יט י)
לא תעשו עול במשפט - שם משפט בא בעצם וראשונה על עיון הדיינים בין טענות הבעלי דין, בדברי ריבות בין דין לדין, והחלטת הצודק והבלתי צודק בדיני ממונות, אולם בהשאלה יבא על כל חק ותכונה וסדר המיוחד לאיזה דבר, כמו "והקמות את המשכן כמשפטו"... וכן בכל מקום שבא מלת משפט על תכונה או סדר והנהגה יחזרו להשיבו אל הוראתו העקרית משפט ממש, כי למה תפס לשון בלתי עצמי... (שם שם לה)
ועשיתם את חקותי ואת משפטי תשמרו - ובפרשת אחרי תפס את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו, כאן דבר לפי הרגיל, שהחוקים רגיל לעשות לא לשמור בלב, כי אין להם טעם, והמשפטים ישמרו בלבבות, כי השכל מחייבם, וקשה לעשותם, ובכל זאת הוסיף ועשיתם ליתן עשיה לשניהם, ושם דבר מצד ענין החוקים והמשפטים, החוקים ניתנו להשלים הנפש, ועקר ענינם ההשכלה, והמשפטים ניתנו להשלים חיי הגוף, ועיקרם העשיה, בכל זאת הוסיף "ושמרתם" ליתן שמירה לשניהם... (שם כה יח)
את משפטן - יש הבדל בין דין ובין משפט, שדין מציין אם אין הדבר מבורר עדיין ודנים וחוקרים בו, ומשפט מציין גמר הדין, ודבר שמשפטו מבואר ונודע... (במדבר כז ה)
וצדקה - ...כבר ביארתי שבכל מקום שנזכר בכתבי הקודש שמות משפט וצדקה יכוין במשפט על המצוות שבין אדם לחבירו, ובשם צדקה יכוון על המצוות שבין אדם למקום... אבל משפטי התורה צריך לשמור אותם לא מצד שהם נמוסים שכליים, רק מצד שהם משפטים אלקיים, מצד מה שהשם צוה אותם, ומצד זה תפול עליהם גם כן שם צדקה, שנופל על מצוות שבין אדם למקום... ומצד זה מקנים שלמות לנפש, כמו מצות שנקראים בשם צדקה... (דברים ו כה)
...ומבואר אצלנו תמיד, שהנהגה המסודרת מסדר הטבעי נקרא משפט, והנהגה המסודרת מסדר הנסי נקרא חסד בכתבי הקדש... (שם ז ט)
לדין - הדיין והדין מציין טענת הבעלי דינים וקבלת טענותיהם, והמשפט והשופט יציינו גמר דין ופסק. (שמואל א כד טז)
לצדק - שהוא לפי הזמן והמקום ולפנים משורת הדין, שהוא רק ביד המלך, וביד השרים המשפט. (ישעיה לב א)
אורח משפט - דרכי התבונה, שהאדם לומדם מאחרים. (שם מ יד)
צדקתך - מה שיעשה ה' מצד אלקותו, ומשפטיך - יעשה בהשקף על בני אדם, והם הנסים הנסתרים כתהום רבה. (תהלים לו ז)
משפטיך - יסוד המשפט שהוא הכללי, שהוא רק לאלקים... (שם עב א)
משפט וצדקה - ישראל לא יתנהגו על פי המערכה, כי אם במשפט - הראוי לפי המעשה, וצדקה - יותר מכפי המעשה, כפי הצדקה העליונה. (שם צט ד)
...צדקה איננה זהה עם משפט, היא נזכרת תמיד בצד משפט, ושונה איפוא ממנו, רק מי שעושה משפט וצדקה כאחד יצא ידי חובתו בחייו, ואם ה' עושה צדקה, הרי הוא מיטיב לברואיו בחסד ולא בזכות. "משפט" משורש שפט, קרוב לשבת, שות, שפת וכו', נמצאת עיקר הוראת "שפט" להשליט סדר, השופט שם דבר במקומו הראוי לו, או דואג שישאר במקומו. המשפט איננו מעשיר, ואיננו מוסיף על הקיים, משפט רק שומר על הקיים, ומחזיר קניין לבעליו... שונה ממנו הצדקה, משורש צדק... במידת צדק תזכה כל בריה בתנאים שנועדו לה על פי הדעת העליונה, הצדק הוא תכלית ההנהגה האלקית... (בראשית טו ו)
צדקה ומשפט - כבר ראינו כי משפט מציין מה שאדם יכול לדרוש מחברו בדין ובזכות עצמו, ואילו צדקה מציינת זכות שאינה קנויה לאדם מכחו ומעצמו, אלא נתונה לו מאת ה', זכות שאין הוא יכול לתבוע אותה מחברו, אבל יכול הוא לצפות אליה בתוקף מצות. משפט כמשמעו, תביעה משפטית פשוטה, ואילו צדקה היא תביעת החסד המוטל על האדם כחובה... אף אם קיים מרחק רב בין המשפט שבדה לו האדם, לבין המשפט אשר לאלקים, ונעים זמירות ישראל אומר על הגוים "ומשפטים בל ידעום", כי עולם הגוים כמעט ואין לו השגה במשפטים שמקורם בה', הרי בכל זאת משפט או כעין משפט נמצא גם בסדום, גדולה מזו, סדום היא היא המראה לנו, כיצד עולם רודף תענוגות עולם השטוף בתאוות חמדת החושים... הרי דוקא עולם זה עלול להפוך גם את רעיון המשפט לחרב פיפיות חדה של סופיזם חסר בושה, האומר שלי שלי ושלך שלי, וכך שם את האנוכיות הערטילאית ליסוד חיים מקודש, והוא מוקיע את חוסר הישע כפשע, והגשת העזרה כסכלות לעושיה, וכפשע לשלום הצבור... אכן טול מן המשפט את הצדקה, ונטלת ממנו את הזיק האנושי והפכת אותו לאכזרי.
בנגוד לכך, הרי צוואתו של אברהם מקדימה את הצדקה למשפט, יתר על כן, יש ומערכת החוקים של בני אברהם רואה את הצדקה כמשפט, וכדין "זה נהנה וזה לא חסר", שכופין על מדת סדום (עירובין מ"ט)... (שם יח יט)
חוק ומשפט - חוקים הם בראש וראשונה מצות המורות על מה שמתאים ומה שאינו מתאים למהותו הרוחנית-גופנית של האדם, מצות העוצרות בעד שרירות הלב של היחיד, כגון עריות ומאכלות אסורות, משפטים הם מצוות המסדירות את סדרי החברה... (שמות טו כה)
ואלה המשפטים - ...לענין זה מקשרת וי"ו החיבור את המשפטים, אשר יסדירו את בנין החברה היהודית על עקרון הצדק והאנושיות. על ידי כך תורחק החרב, דהיינו האלימות והאכזריות מתוך חברת המדינה היהודית, ורק אז תהיה ראויה להקים לה' מזבח בקרבה, לפיכך קודמים המשפטים לבנין אהל מועד... (שם כא א)
...עתה עלינו לבקש מושג המייחד את שיכבת בעלי הנכסים לשם שמירת עצמאותם ללא נזק, מיד עולה על הדעת המושג משפט. יסודות המשפט אלה הם עמודי הזהב היציבים והאיתנים התומכים בקני הזהב היציבים והאיתנים, שהם קוי התיחום בין האנשים המאוחדים באחוות הכלל, ועם זאת הם שומרים על עצמאותו של כל אחד ואחד ומגינים עליו מפני כל פגיעה או דלדול על ידי הזולת. יסודות המשפט אלה הם קשות הנסך, אלו הם הקשות והמנקיות, הכלים התומכים והשומרים על הנקיון, אשר רק הם מאפשרים את מעשי החסד הנעשים מתוך שאר רוח. ללא תמיכתו והבדלתו של המשפט, תתמוטט החברה האנושית ותתהפך להמון נטול חירות וחדל-אישים. רק המשפט יוצר אישים בעלי נכסים משלהם, והחסד המתעלה לחובה במצות ה', מפנה את הנכסים לטובת קיום הזולת, תוך הפעלת הרצון החפשי... (שם כה כט)
...משפט בצורת הסמיכות מורה בכל מקום על דבר הראוי למישהו, דבר המתאים לזכויותיו ולתעודתו, כך "משפט הכהנים" (דברים י"ח)... פירושו איפוא, דבר הראוי לישראל והמתאים לתעודתו, דבר הצפוי לו ושעליו לשאוף אליו לפי תעודתו. אותו משפט בני ישראל אינו מתגלה אלא באמצעות האורים והתומים, הווה אומר, מטרותיו ושאיפותיו של ישראל יעוצבו רק בהשפעתם של האורים והתומים, כלומר בהתאם למידת האמת והטוב היוצאת מדבר ה', לפיכך זה פירושו של "ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו", אהרן ישא את משאלות ישראל ושאיפותיו על לבו תמיד לפני ה'... (שם כח מג)
את משפטי תעשו - רק המשפטים והחוקים שלי, ושלי בלבד, יסדירו את חייכם החברתיים והמוסריים. בדרך כלל הכתוב מקדים חוקים וחוקות למשפטים ולשאר סוגי מצות, ואילו כאן, בפתיחה לחוקים הקדושים והחשובים ביותר, הוא מקדים דוקא את המשפטים, ללמדנו כנראה, שהסדר החברתי אף הוא עומד על הסדר המוסרי, והמשפטים שה' כונן עליהם את החברה האנושית כולה שלו, יכולים להתקיים רק על ידי אותם אנשים, שהורתם ולידתם חינוכם וחייהם הם תחת משטר חקותיו על מוסר המין והמשפחה.
בתורת כהנים אמרו, שמשפטים הם דברים הכתובים בתורה, שאילו לא נכתבו בדין היה לכתבן, ואילו חוקים הם אלו שיצר הרע משיב עליהם וכו'. לאמיתו של דבר אלו ואלו הם מאמרים של חכמת המשפט העליונה, אך הדברים והיחסים המסודרים על ידי המשפטים הם בתחום יחסי החברה של אנשים וחפצים, משום כך הם נוחים להכרה האנושית מצד מהותם, וזכותם וייעודם בחברה. שונים מאלה הם הדברים והיחסים המסודרים על ידי החוקים, כגון טבעה הגופני והרוחני של נפש האדם... הללו אינם נהירים לאדם, והם ידועים רק לה' שבראם, משום כך טעמי המשפטים נוחים להבנה, ואילו החוקים נראים חסרי טעם ותכלית, על פי הראיה השטחית של הוגים משלנו ומשלהם. משום כך יש משמעות גדולה למאמר שבתורת כהנים, העומד על כך, שפסוק ד' נתן תחילה עשיה למשפטים ושמירה לחוקים, ואילו פסוק ה' מצרף חוקים ומשפטים יחד, ונותן לשניהם שמירה ועשיה... עתה במבט ראשון היה עולה על הדעת, שלימוד המשפטים הוא נחוץ פחות, ושמא הוא מיותר כולו, שהרי אלו הן מהמצוות הקרויות שכליות, המתקבלות מאליהן, לאחר עיון קל. כנגד זה יש להקפיד ביותר על קיום המשפטים, ושמא די כאן בקיום לבדו, שהרי הנזק החברתי של אי-היקום גלוי כאן לעין. היפוכו של דבר בחוקים... משום כך נאמר כאן תחילה "את משפטי תעשו", שכן קיום כלשהו של משפטי ה' הוא אפשרי גם לפני לימוד המשפט שנתגלה, כי כל אדם שנפשו לא הושחתה יש בלבו תודעה כללית של משפט... אולם אותם משפטים שרק מהם יפרה ישע לחברה האנושית, והמשפט כפי שה' רואהו, הללו טעונים לימוד מתוך דבר ההתגלות האלוקית, לא פחות מן החוקים.
מרחק רב מבדיל בין משפט ה' לבין כל המשפטים של יצירה מדינית-אנושית, כי הללו נובעים על פי רוב משיקולים של תועלת חיצונית, לפעמים קרובות אינם אלא קיפוחים משפטיים שנערכו במידה ובתבונה, והם מבקשים לקיים את הכלל החברתי בכח הדחף של האינטרס. ואילו משפטי ה' הם אמת, לאמיתם של הדברים והיחסים, הם נובעים ממהותם הפנימית של הדברים, מעצם מושגם וייעודם, ולפיכך "צדקו יחדיו", אין הם מקפחים חליפות את זה לטובת זה, אלא הם צודקים תמיד כלפי כל אחד, הם מעניקים לכל אחד אותו מעמד, ודורשים ממנו אותו מאמץ המתאים למשפט מהותו ויחסו. משפט ה' אינו אלא אמת שהוגשמה, משום כך אומר המשורר על העמים, בניגוד לעם של תורת ה', כי לא רק חוקים אלא גם "ומשפטים בל ידעום" (תהלים קמ"ז)... (ויקרא יח ד, וראה שם עוד)
עוול במשפט - מה טיב המשפט האמור כאן יוסבר בהמשך הדברים, "במדה" וגו', מדובר כאן בגזר דין במשפט החפצים, והצדק במשפט זה הוא תנאי ליושר ביחסי החברה האנושית, כל המונה או השוקל דבר, ואומר אחר כך מה סכום החומר הכלול בו, או האומר על דבר, שהוא קנה מדה בעל גודל מסוים, נחשב בתורה כשופט, הוא מוציא פסק דין על טיב הדברים, מבחינת יחסם למשפט, או הוא מכריז על דבר, שהוא קנה מידה למושג משפטי... כך הועמד משפט הדברים וזכות האדם בדברים תחת שמירתו הנאמנה של כל יחיד, כל אחד חייב לשפוט בצדק... (שם יט לה)
תשביתו מן העולם את אישיותו של ה', וכבר העברתם את המשפט מן העולם, כבר הפכתם את עצם מושג המשפט לאשליה כוזבת בלבד, שהרי המשפט הוא זכות שאין להכיר בה אלא מתוך חירות, הכופר בחירות מוסרית, אל ישא משפט על פיו, אם לא ייאחז באשליה כוזבת, יוכל לדבר רק על כח, בעולמו יפעלו רק כוחות פיסיים, מיכאניים או אורגאניים, ועצם מושג המשפט אינו קיים עבורו. אולם אם אין לעולם בורא חופשי, אם הבורא לא נתן לאדם מרוחו, אם לא חלק לבחיר יצוריו מחירותו המוסרית, אם אין בורא חופשי למעלה מן העולם, אם האדם איננו אלא יצור פיסי של עולם פיסי המשועבד ללא חירות, מהיכן תבא החירות המוסרית לאותו יציר פיסי של עולם פיסי? ...נמצאת אומר, מושג המשפט תלוי בחירות המוסרית, וזו נובעת מהא-ל הנעלה בחירות, וכעין זה מושג של אישיות האדם נובע ממציאות הא-ל האישי, שהרי זו כל עצמה של אישיות, היא בוחרת ומחליטה בחירות מוסרית...
וכן אתה מוצא בשעת מתן המשפט הראשון (בראשית ט' ה'), מעלתם היתירה של חיי האדם על חיי הבהמה מנומקת על פי צלם האלקים שבאדם, וכעין זה גם כאן, ברכת השם, הפשע כלפי אישיות ה', היא הפתיחה לפשעים כלפי אישיות האדם, בכך הקב"ה בעצמו מצטרף כאישיות למשפט האישי של האדם, הוא מעמיד את אישיותו כיסוד לכל משפט... (שם כד כא)
צדק - רעיון היושר, משפט - סדר הנכסים בין אנשים וחפצים על פי רעיון זה, וכן בחז"ל: "צדק את הדין וחתכהו". (דברים א טז)
משפט - הוא הפסק, ודין יצירת הפסק. (שם טז יח)
...לבית הדין נמסר רק חלק מהשפוט, ובתחום זה עליו לשפוט, השאר נשאר ביד ה', שהוא מקור המצפון, עליו מיוסדת החברה האנושית הצודקת, אם אין המצפון קול א-לוה, מה נשאר לנו עוד? (שם יט יט)
צדקתך - שאתה משפיע יחד עם משפטיך, מדת הדין, נותנת לאדם האפשרות להתפתח. (תהלים לו ז)
משפט וצדקה - לפי המושגים הנכריים לכל חובה צריך להיות משפט המונח ביסודה, ביהדות החובה עודפת בהרבה על המשפט, מול משפט עומדת חובה, ומול צדקה המצוה, מצוה על הנותן לתת, ואין למקבל זכות ומשפט על הצדקה. (שם עב ג)
במשפט מוחש ה' לאנושות כמייסד ומקיים החברה האנושית. שם פב א)
ומשפטים בל ידעום - שאי אפשר לחברה להתקיים בלעדי המשפטים, אך הם עשאום לפי הנתונים וההשקפות ההומניים (אנושיים), ולכן ישתנו תמיד, וכמוהם נדים מצבי החברה ואין לה שלום. (שם קמז כ)
ושמרתם - במקום שמקדים חקים למשפטים אין רוצה לומר מצוות שאין טעמן ידוע, כי אם חקים הם המדות שהתורה נדרשת בהן, ומשפטים הדינים שנדרשו על ידי כך... (ויקרא יח ה)
והמשפטים - חקירות להעמיד הדרשות הלכה למעשה. (דברים ד מה)
ועל המשפט אשר יאמרו לך - לימוד בי"ג מדות. (שם יז יא)
את משפטי תעשו - קודם מזהיר הרבים, כי המשפטים יותר רופפים בידם מאשר החוקים, כפי שמצינו בחורבן בית ראשון, שבדברים הדתיים נזהרו ולא במשפטים, עד שהוכיחם "מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי וגו' כספך היה לסיגים" וגו'. ואת חוקתי תשמרו - לעשות להם סייגים, אבל במשפטים לא שייך לגדור הרבים, דמה חזית לוותר על ממון של זה יותר מזה, ושייך רק ביחיד שיוותר משלו. ומזהיר היחיד ושמרתם את חקותי ואת משפטי - שביחיד החוקים שנגד השכל רופפים יותר, ושייך לו גדרים בשניהם. (ויקרא יח ה)
ברש"י, מה ראשונים מסיני וכו'... אך עיקר הטעם שידעו שאף המשפטים שמובנין על שכל האדם, עם כל זה הם רק על ידי שכן רצונו יתברך, וזהו הטעם שאסור לדון לפני גוים, אף שדנין כישראל, כי המשפט לאלקים, וגם הטעם והסכמת השכל הכל על ידי שכן רצונו יתברך. וזה אמר "מסיני", אף שמובן על פי שכל. ובמדרש, "מגיד דבריו ליעקב וגו' ומשפטיו לישראל", כי השי"ת גם כן מקיים המשפט... (משפטים תרל"א)
ואלה המשפטים וגו'... ופירשנו על פי דברי מו"ז ז"ל שגם משפטי ה', אף שיש בהם טעמים, עם כל זה כל הטעמים על ידי רצונו יתברך, והוא העיקר, והטעמים נמשכים אחר רצונו, וזה שאמר שהם מסיני, אף שהשכל מבין שכך צריך להיות, עם כל זה הכל על ידי שכך גזרה חכמתו יתברך, וזה שאמר אתה כוננת מישרים, פירוש, שעל ידי רצונו יתברך נעשו משפטיו ישרים, וכל העולם מודים ומבינים שישר משפטיו, שכל הדעת נמשך אחר רצון השי"ת כנ"ל, וכן צריך להיות ציווי השי"ת קודם לשכל האדם, וזהו "לפניהם", כנ"ל, ובני ישראל הקדימו נעשה לנשמע, פירוש שהיה חביב אצלם יותר מה שזוכין לעשות רצון עליון ממה שיבינו הטעם של המצוה, ועל ידי זה זכו שיבינו גם הטעמים, כי מקודם ניתנו הדברות ואחר כך המשפטים... (שם תרל"ד)
...כונת המדרש לפרש משפטיו של הקב"ה אשר בחר לעצמו, בדרך זו מנהיג את בניו, כמו שאומרים אשר קדשנו במצותיו, במצות אשר השי"ת עושה אותם, אך פנימיות זה הענין, דהמשפטים נאמרו אחר הדיברות, הם הנהגות השי"ת, כמלך הגוזר על עמו, ומשפטים הם טעמי המצות, כי הם על פי שכל התחתונים גם כן... ונראה שלכך עלה על דעת משה רבינו ע"ה שלא להגיד הטעמים, כי ירא שעל ידי זה יהיו מחוסרי אמונה כנ"ל, והקב"ה הבטיחו, כי מוכנים בני ישראל לקבל הטעמים, ושידעו שהכל מהקב"ה הוא כנ"ל... (שם תרל"ה, וראה שם עוד)
...תשים לפניהם, כמו שכתוב משפט וצדקה שנשתנו דיעות של לבות בני ישראל, שיוכלו להבין כל משפט על אמיתתו, וזה שאמר רש"י שיסבור להם טעם הדבר ופירושו כנ"ל, שנמסר בידם שורש המשפטים, כי זה החילוק בין היודע שורש הטעם, שעל ידי זה יכול לדמות מילתא למילתא ולהבין דבר מתוך דבר, ובני ישראל קבלו זה במתן תורה... וכמו שהדברות בם גבוה מעל גבוה, וכל התורה שמותיו של הקב"ה, רק שנתלבשה באלה הדברות, כן שורש המשפטים מדעת עליון נמשכו על ידי בני ישראל, ונתלבשו במשפטים מעשיים, וזה שאמר משפט וצדקה ביעקב אתה עשית דייקא... (שם תרמ"א)
ואלה מוסיף על הראשונים וכו', הענין דיש מצות שבין אדם למקום ב"ה, והוא עשרת הדברות, ויש בין אדם לחברו, והוא המשפטים, והם בחינת דרך ארץ ושלימות האדם בעצמו, והוא בחינת תורה שבעל פה, ושניהם מהשי"ת, כמו שכתוב ה' עוז לעמו יתן הוא התורה, ויברך את עמו בשלום הם המשפטים, כמו שכתוב במדרש בפסוק אתה כוננת מישרים, כי הגם שניתנו ביד החכמים, עם כל זה מתנת אלקים הוא, כמו שכתוב המשפט לאלקים הוא, ומסרה לבני ישראל, כמו שכתוב, תשים לפניהם, ויש בחינת דרך ארץ שקדמה לתורה, כי כפי טהרת הגוף ושלימות המדות זוכין לתורה, אחר כך התורה נותנת שלימות אמיתית... (שם תרמ"ב)
ואלה הדברים מוסיף על ענין ראשון, כי הדברות הם דברים שבין אדם למקום, ומשפטים שבין אדם לחברו, ונסמכו לומר כי זוכין לתורה על ידי השלום שנעשין בני ישראל אחדות אחד, כמו שאמרו רז"ל ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, דכתיב ה' עוז לעמו יתן והיא התורה, ה' יברך את עמו בשלום, הוא באר התורה שבעל פה, שעליה מברכין וחיי עולם נטע בתוכנו, וזה הבאר נפתח על ידי השלום שנעשה על ידי המשפטים האלה, כמו שאמרו במדרש, אתה כוננת מישרים, על ידי המשפטים נעשין אוהבין זה לזה, וצריך האדם לתקן עצמו בדברים שבינו למקום לזכות לתורה שבכתב, ולתקן שבינו לחבירו לזכות לתורה שבעל פה, ולא עוד אלא שזו מדרגה יתרה... (שם תרמ"ח)
...וכמו כן משפט וצדקה ביעקב אתה עשית, כי המשפט בעצמו מלמד השופט דעת... וזה עצמו ענין הקדמת נעשה לנשמע, פירוש שידעו והבינו כי אין עיקר המצוה כפי השגת האדם, אבל כאשר יעשו ויקיימו לשמה, אז ישמעו ויבינו פנימיות המצוה, ועל זה אומרים אשרי איש שישמע למצוותיך, ובמדרש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כשאמר יתרו למשה ד' מדות ולא מצא רק א', אמר לו הקב"ה למשה ואלה המשפטים, לך ולמדם. הענין כמו שכתבנו, כי זה עיקר ההבדל בין חכמי האומות ודייניהם, כי כפי השכל הם דנין הדין, אבל מדת בני ישראל אינו כן, רק מן המשפט מקבלים החכמה והשלמות, וזה אשר תשים לפניהם, קודם שלימותם, והמשפטים ישלימו להם שלימות החכמה האמיתית... (שם תר"נ)
ואלה המשפטים וכו', אמרו חז"ל מוסיף על הראשונים, מה ראשונים מסיני וכו', דבכח התורה זכו אל המשפטים, דכתיב משפטי ה' אמת, וכתיב תתן אמת ליעקב, כי בעולם הזה קשה להשיג האמת, דהוא עלמא דשקרא, כמו שאמרו במדרש, אמת אמר אל יברא וכו'... ולכן אי אפשר לזכות למשפט אמת, רק בכח התורה, שבמשפטי ה' כתוב "ואל תצל מפי דבר אמת וגו' כי למשפטיך יחלתי"... (שם תרנ"ב)
...וכתיב לפניהם, כי בני ישראל מוכנים הם לזה האחדות, שיכולין להבין המשפטים ולידע כי הם דבקים בשורש הנסתר, ולכן מוכן התורה לבני ישראל, כמו שכתוב, מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי, וקשה עשיה מאן דכר שמיה, אבל להיות שרק נפשות בני ישראל מוכנים לזה האחדות, ותורה תמימה נמסרה לבני ישראל שהם תמימים, אם כן יש בחינת תמימות ואחדות לבני ישראל, לכן יכולין לקבל חק ומשפט שיהיו באחדות אחד החק והמשפט כנ"ל, מה שלא עשה כן לכל גוי, שאין נפשותיהם מוכנים לקבל בחינת האחדות, שמשפטים בל ידעום, שאין להם זה הדעת... (שם תרנ"ד)
ואולי יש לפרש בזה ההפרש שביו דין למשפט, שלכאורה שניהם בני בקתא חדא, אך בזוהר הקדוש, משפט דאיהו רחמי, ולהנ"ל יש לומר דמדת המשפט היא על פי מה שעתיד להיות ולהשגיח על סוף ואחרית הכל, וזהו מרחמי השי"ת שלא להשגיח על ההוה אלא על העתיד, ואם על כל פנים העתיד יהיה טוב על ידי מה שמזכהו עכשיו, אז והוא רחום יכפר עון. (ויקרא תזריע תרע"א)
ונראה דהנה יש להתבונן למה פרט כאן משפטים דוקא, הלא בתורה יש עדות ומצות חקים ומשפטים, ולמה השכר רק בשביל שמירת המשפטים, אך יש לפרש על פי מאמר הש"ס מגילה ט"ו, ביום ההוא יהיה ה' צב-אות לעטרת צבי וגו' ולרוח משפט זה הדן את יצרו, פירש רש"י לרוח משפט השופטים את רוחם יהיה לעטרה, דן את יצרו כופהו לשוב בתשובה, וכענין הזה יש לפרש עקב תשמעון את המשפטים, היינו לשפוט את רוחו אם הוא הולך בדרך התורה וכמה יש לו נטיה לצד הטוב, ומחמת שהאדם ממשמש בכל אבריו ולא נמצא בו מתום, ממילא לבו נשבר בקרבו, ומתמרמר על נפשו, ומזה בא לידי תשובה בהכרח... (דברים עקב תע"ר)
והנה יש להבין איך ששייך לשון שמירה שהיא השתוקקות במשפטים, כי משפטים הם שייכים כשיש ריב בין אנשים, והמשפט הוא בירור הדבר, או עונשין נמי נקראים משפטים, אבל איך שייך להשתוקק אליהם, אדרבה, הלואי לא היה ריב כלל ולא חטא שיצטרך למשפט.
ונראה לומר שתועלת המשפט איננה למטה בלבד, אלא גם למעלה, ובמשפט שישראל עושין למטה מעוררין מדת המשפט למעלה, וכענין שכתב בזוהר הקדוש לדון בסקילה למאן לס"ם, וכן כל ארבע מיתות, וכן בירור משפט דיני ממונות מעורר למעלה מדת המשפט, שלא יהיה ביכולת החיצוניים להתקרב למה שאינו שלהם, ועל כן ישראל שכל מעשיהם לצורך גבוה, ואין משגיחים על עניני עצמם, משתוקקים למשפטים למען יתעורר כן למעלה. וזוהי רבותא גדולה ממה שמשתוקקים לעדות וחוקים שבהם איננה ניכרת מעלת ישראל, שמבטלים את הענינים העצמיים שלהם, אלא במשפטים דוקא, שלרגלי הענינים העצמיים שלהם לא יהיה להם להשתוקק שיזדמן לפניהם משפטים, בזה ניכרת מעלת ישראל שעושים כל ענינם הכל צורך גבוה... (שם שם תרע"ג)
ויש לומר דאלה הם נמי שני האריסין הנזכרין במדרש, שפירושן אבנים יקרות המאירות, היינו שלמות המוח והלב, ותולדותיהן צדקה ומשפט, צדקה נמשכת מפאת טוהר הלב והזדככותו ותשוקתו להשלים את זולתו די מחסורו אשר יחסר לו, והנה היא שלימות הלב בין לראוי בין לשאינו ראוי. משפט נמשך משלימות השכל לברר מה הראוי לזה ומה ראוי לזה, וגם מעשיו לעצמו... אך שלימות שתי האבנים טובות האלה לא תתכן רק כשהן מתאחדות, כי מבלעדי השכל אין שבח בנדבת הלב... ואברהם אבינו ע"ה ציוה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט שניהם יחדיו, והם שני אריסין שהכניס להקב"ה, אף הקב"ה זקף שני אריסין כנגדן, חסד ורחמים, כי בצדקה שהוריש אברהם נותן להם השי"ת לעומתם חסד, אף כשהם בלתי ראויים, ובמדת המשפט שהוריש אברהם אבינו מעורר למעלה לעשות עם בניו רחמים, כי רחמים הם על פי הבחנה מי ראוי לעשות עמו חסד... (שם שם תרע"ה)
פרשה זו נקראת בשם משפטים, ותיבת משפט בזוהר הקדוש משמעה על רחמים, כדאיתא מאמר פתח אליהו משפט ידיעה דאיהו רחמי, ובתורה שבכתב ובמדרש יורה תיבת משפט על הדין... אמנם יש בחינת עבד ובחינת בן, בהעבד כל הדינים והיסורים הם במשפט חרוץ לייסרו ולענשו, ועל כן אמרו (סוטה ט') דאין הקב"ה נפרע מהאומה עד עת שילוחה, שנאמר בסאסאה וגו', והיינו עד שיתמלא סאתה ואז מאבידה לגמרי, אבל בישראל הקרויים בנים למקום, כל המשפטים והדינים והיסורין המה רק לרפואת נפשו, וכרופא החותך בבשר ועושה יסורין, כדי להחיותו על ידי זה, והוא עושה לטובתו שלא ימות... ולכן מצינו בסנהדרין שנצרך להיות עדה שופטת ועדה מצלת, ומכריע ביניהם... והיינו בחינת רחמים, כי כל המשפטים והדינים השרויין על נפש ישראל הגם שנתחייב לפי מעשיו, עם כל זה הם לטובתו, כי זוכה אחר כך להתקרב להשי"ת ביתר שאת... (משפטים ג)
משפטי הגוים יסודותם הסכמת בני אדם לפי הזמן והמקום, כתנאי החיים של הצבור שלהם, אינם מחוייבים ומוכרחים בעצם, היום הם מקובלים ומחר יהיו דחוים, כמחוקקי משפטיהן כן משפטיהן, המייסדים בעצמם מלאים הפכפכיות, דעותיהם שלהם משתנות הן מהבקר לצהרים ומהצהרים ללילה, משתנות הן לפי רצונותיהם ומצב רוחם שבכל רגע ורגע, ואיך תקוה שיצא מפיהם דינים אמיתיים וקיימים... לא תמצא בהם כל ענין של שקלא וטריא כקושיות ותירוצים, ולא תשאל בהם שום "ורמינהו", מסדר אחד לשני, ואין שום צורך בתירוץ של הכא במאי עסקינן, וכדומה, כי אין להם כל סדר כלל וכלל.
לא כן התורה, כי מעשה אלקים היא, ולא רק שאינה מיוסדת מהסכמי בני אדם, אלא בהיפך התורה היא שיסדה את האדם, הקב"ה הסתכל באורייתא וברא עלמא... האדם הותכן בכל מתכונותיו בהתאם לאזהרות התורה ומצוותיה... משום שרצתה התורה להזהיר על כבוד, ניתנו לאדם אב ואם, כדי שתוכל להתקיים מצוה זו, ונמצא לפי זה שלא האב והאם סבת מצוות הכיבוד, אלא להיפך, מצות כיבוד סיבבה לאב ואם... (דעת תורה שמות משפטים עמוד רכא)
חמשה בקר ישלם וגו', וברש"י אמר רבי יוחנן בן זכאי חס המקום על כבודן של בריות, שור שהולך ברגליו ולא נתבזה בו הגנב לנושאו משלם ה' וכו'... נורא ומבהיל למתבונן בדברים, הלא בשאלת משפט אנו עומדים, עסוקים כאן להעניש גנב בעד גנבתו, ומי הוא זה שהיה אומר להביא כאן בחשבון ענין של כבוד הבריות? ומה גם חשבונות דקים כאלו, אשר הגנב בעצמו אף לא שם לב עליהן, ולא לגנב לישא עליו את הסולם והוא עייף מזה, הכזאת נקרא משפט? הלא זה רום מדרגת חסד ורחמים, והנה משפט התורה המביא את אלה כולם בחשבון, ועוד מנכה בהם חמישית מן העונש... בהנימא הראשונה של משפט כבר ארוגה בה צדקה וחסד למעלה מהשגתנו, עצומו של משפטה חדור הוא כולו בצדקה.
"משפטי ה' אמת" (תהלים י"ט), משפט הנהו אמת בתכלית, בלי כל ויתור קל, כל האומר הקב"ה וותרן הוא יותרו חייו (בבא קמא נ'), ואף על פי כן צדקו יחדיו, משפט וצדקה יחדיו הם, זהו יסוד משפטי ה', שחדורים המה כל כך בצדקה, עד שגם חשבון קל כזה של שה שנושאו על כתפו אינו נאבד מלבא בדיון המשפט... (שם עמוד רכח)
והנה הסקנו כי עצמה של מדה מכרחת קיום מדתה, מדת החסד מכרחת וממהרת לקיום מדתה - מדת החסד, וכן כל מדה ומדה, והלא הן תרי"ג המצות כנ"ל, הם עצמן מכריחים עצמן, ובזה נוכל כבר לתאר לנו פי כמה גודל ההכרח והמהירות של מדת המשפט לקיום מדתה עצמה, כי אמנם עצם מציאות השם של זו המדה מדת המשפט, הלא עצמיותה היא מציאות של הכרח והתקפה, והאומנם כי מדת המשפט, מלבד מדתה לעצמה בסוגי הדינים השייכים אליה ביחוד, כמו דיני גזל וכדומה, כיתבאר להלן, הנה היא מדה כוללת ומקפת כל התורה והמצוות וכל המדות. איזו מצוה שהיא, כי יקרה לפני האדם, מוטל הוא בהכרח נורא לבצעה בפועל, מלבד מצד הכרח עצמה כנ"ל, אלא גם מצד הכרח מדת המשפט, אשר בעצמיותה היא המנגדת לכל עיוות ומעוות שיהא...
ועוד זאת, מדת המשפט היא סוד של כל התורה והמצות, ובקיום מדת המשפט קיום כל התורה כולה, כי היא הלא היא הנתיב של הילוך כל התורה. וגם משטחיות פרשת שופטים אנו לומדים הרבה עד כמה הגדילה התורה מדת המשפט על הכל... עד כדי כך מגעת נוראות מדת המשפט, מקפת היא בזרועותיה עליונים ותחתונים, אם תדין עצמך למטה תחיה בזה ובבא, ואם לאו, אם תפגע בנקודתה היא תדין עליך. העובר על לאו של לא תגזול, אין עצם המעשה גדלו של האיסור, החומר הוא בעיקר אשר פגע במדת המשפט, והפוגע במדת המשפט, הנה אז תשוב המדה לנגוש אותו נוראות. ולהיפך, בשמירת התורה והמצות הנקודה היא, כי בהם נשמר נקודת מדת המשפט... (דעת תורה דברים עמוד קפח, וראה שם עוד)
הר"י על אבות על המשנה (א' א') הוו מתונים בדין כתב "והטעם על שאמר הוו מתונים בדין כדי להזהיר יותר על הדינים משאר הוראות הם עיקר גדול בידיעת ה' ית"ש, כמו שאמר הנביא השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה כי באלה חפצתי נאום ה', ואיך ישכיל האדם לדעת את ה' והוא דבר הנמנע, אך בזאת ידענו לעשות דין ומשפט כי ה' עושה את אלה. וזה שאמר דן דין עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אותי נאום ה' וכתיב במקום אחר מה ה' דורש מעמך כי אם עשות משפט ואהבת חסד, כי הדינים הם שורש גדול בתורה ומהם נשתת העולם". סוד גדול כל כך הוא מדת המשפט, עד שמשפט הרי הוא ידיעת שמו ית'.
הרי מבהיל מאד, נורא נוראות, החשבון של דייני ישראל בדור המדבר, שרי עשרות על כל עשרה מישראל דיין אחד. כל זה נובע מרוב אהבת המשפט, מהסוד הגדול של "אני ה' אוהב משפט" (ישעיה ס"א ח')... מזה בלחוד רואים אנו תורה מן השמים, כי בשום מקום חוץ מתורה לא יראו כזאת כלל.
כל התורה כולה מלאה מענין המשפט, הרי תורה נותנת בקולי קולות על עוות הכי קל של משפט, "ריבו אלמנה" (ישעיה א' י"ז), "שפטו דל ויתום" (תהלים פ"ב ג'), תורה צווחת וקוראת כסדר משפט, משפט!...
"לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום", אומות העולם אין להם אף ידיעה ממשפט, וכי נשמע בעולם ממשפטים כגון "אין מגדלין בהמה דקה" (ב"ק ע"ט), וכי יודעים המה מכל ההלכות של "ארבעה אבות נזיקין"... ואם נמצא באיזה מקום מה מענין זה, הרי אין זה אלא תקנות וגדרים לשמור על הסדר המדיני והמשטר, אבל לא משפט, משום שממשפט אין יודעים אומות העולם מאומה, "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית"...
(הרי זה רק חומר לליצנות - דברי השטות של ספרי המינות, המחפשים ו"מוצאים" תמיד ממשפטים שלנו באיזה ספר ישן, וזה להם ל"ראיה ברורה" שאנחנו הגונבים את המשפטים שלנו. שטותם מטפחת על פניהם, שכחו את העיקר, שהכלל ישראל הלא חיו בשכנות עם אותם האומות ולפעמים ביחד, והלא קראנו לעין כל "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום", "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית"... ובכלל לפי דברי שטותם הלא הדבר לפלא, "הם" בעלי המשפטים נשארו גזלנים ורוצחים, ואנחנו ה"גנבים" נשארנו בהמשפטים הצדיקים, הרי זה לצחוק יחשב)...
הנה מצינו בשעה שחלק יעקב אבינו ע"ה לשבטי י-ה נחלתם, ונתן לכל אחד חלקו וגורלו מעלתו וזכותו, נתן ליהודה "מלכות", מסר לו כל סוד המלכות, והוא הוא מדת המשפט... ובעל כרחנו שצריכים לומר שמצא יעקב אבינו ביהודה את כל סוד מדת המשפט, ושהוא הוא בעל המשפט האמיתי, ואיפה ראה את זה? כתיב שאמר לו "יהודה אתה יודוך אחיך" (בראשית מ"ט ח'), ותרגם אונקלוס "יהודה את אודית ולא בהיתתא" - הרי שבהודאה זו שהודה יהודה ואמר "צדקה ממני" (שם ל"ח כ"ו) בנקודה זו מצא יעקב אבינו ע"ה ביהודה את כל סוד מדת המשפט, ושהוא הוא בעל המשפט. הרי לנו מזה שכל ענין ההודאה "מודה על חטאו", "צדקה ממני", נובע מסוד מדת המשפט, שהיא היא המחייבת להודות, להצדיק את הדין...
ויוצא מזה למוד גדול לאדם, שיכול הוא בנקל וב"לא כלום" להסיר מעל עצמו את כל הגיהנם רחמנא ליצלן ברגע אחד, בהצדיקו עליו את הדין ובהרשיעו את עצמו, שבזה הוא נפטר מכל הענשים חמורים ומרים, שהרי למדנו מדין מודה בקנס פטור, איזה סוד גדול של משפט הוא מרשיע את עצמו, שמטיל מעל עצמו את כל העונש... (שם עמוד רל, וראה שם עוד)
והנה התורה כוללת חוקים ומשפטים, וגם במשפטים יש הרבה מגזירת הכתוב והיא בגדר חוק (כגון מודה בקנס פטור, כמיתת הבעלים כך מיתת השור, ראו כולם לחובה פטור וכדומה). והיינו שרצה הקב"ה להעלות את האדם למעלה מהאמת הפרטית שלו אל האמת הכללית, לא חסד ולא גבורה אלא תפארת, שכוללת כל המדות. וכשהגיע לזה, החוקים נעשים משפטים. אך על פי רוב לא ישיג האדם אלא את האמת של עולם מדתו הפרטית, וכל למעלה מזה חוק הוא לו.
ועל פי זה אפשר לבאר הגמרא במנחות (כ"ט) שמשה רבינו ע"ה לא השיג את תורת רבי עקיבא. כי משה רבינו היה כלל נשמות ישראל - צירוף כל הגילויים הפרטיים יחד - ואם גם בחינת ר' עקיבא היתה כלולה בו, מכל מקום לא היה משה רבינו שייך אל הכרעת האמת המורגשת רק במדתו הפרטית של ר' עקיבא. כי צירוף הרבה פרטים שונה הוא במהותו מכל פרט ופרט לבד...
והנה משה רבינו במבטו הכללי השיג התוכן הפנימי של כל החוקים, גם על פרה אדומה נאמר לו "לך אני מגלה טעם פרה". והיינו "בא משה והורידה לארץ", כלומר לתוך תפיסת שכלו בעולם הזה. אבל זולתו, אפילו ר' עקיבא, זקוק אל "הלכה למשה מסיני", דהיינו לקבל הדבר בלי טעם, בכל מה שהוא חוץ לאמת של העולם הפרטי של מדתו... (חלק ה עמוד רטו)
...המשפטים נתפסים מצד השכל, כי השכל יחייב לעשותם גם אלו לא צוה השי"ת עליהם, מכל מקום הדבק בהשי"ת באמת, מתבטל הוא עליו כל כך, אשר לא יעלה על לבו כלל מה שיורהו שכלו מצורך וחובת המעשה, אלא גם את המשפטים יעשה רק מצד שאיפתו לקיים רצונו יתברך, הוא מרגיש בעצמו שאין לו שום ענין זולת היותו עם אביו שבשמים, ולא יתענין בשום צרכים וחשבונות, והכל בטל ומבוטל הוא לדבקותו בו יתברך. (חלק א עמוד ריט)