(ראה גם: ברזל, זהב, כסף, נחושת)
כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו, ברזל מעפר יקח, ואבן יצוק נחושה. (איוב כח א)
ומאלו היסודות ארמ"ע (אש, רוח, מים עפר) יוצאים זהב וכסף נחושת וברזל... ומתחת אלו יש מתכות אחרות הדומים להם, כי ממתכת הזהב נולד סוספיתא ירוקא, וממתכת הכסף עופרת וכו'... (וארא לד, ועיין שם עוד)
בכל אלו הכוכבים היוצאים מרקיע ההוא, מתערב בהם כוכבי לילה, ונוצצים ולוהטים ושולטים בעולם הזה, מהם על נחושת, ומהם על זהב ירקרק, ומתתקנים וגדלים על כחם. אלו הכוכבים שולטים בכ"ה וחצי נקודות של הלילה, שהם רגעי השעה, ואלו מגדלים נחשת, ואלו אדומים ולוהטים ונוצצים, וכשהם מושיטים ג' פעמים התנוצצות לצד מזרח, או ד' (פעמים) או שבע, מלכי העמים יבואו על צד ההוא, וכל העושר והזהב יסתלקו מצד ההוא... (תרומה תתמה, ועיין שם עוד)
תני בשם רבי יודה אומר, צולה אותו בשפוד של מתכת, אמרו לו, והרי הוא רותח ומרתיח, אמר להם, כשם של עץ אינו נשרף, כך של מתכת אינו מרתיח, אמרו לו לא דומה העץ למתכת, שהעץ חם מקצתו לא חם כולו, ושל מתכת חם מקצתו חם כולו. (פסחים מו א)
אך את הזהב וגו', ויש להקשות בפסוק זה למה הזכיר הכתוב ששה מיני מתכות, ופרט כל מין ומין בפני עצמו, בשמו עם כל אחד רמז בו ריבוי, ובתחלת הפסוק לשון מיעוט, אך את הזהב, יש בו סודות גדולים נפלאים. דע שכל מין מן ו' מתכות יש להם ממונים על כל אחד, וכמו שיש גוון במתכות שניין דא מדא, כך הוא בממונין דלהון מסטרא דדהבא אית דאיהו מסטרא דשמשא עילאה, ואית ממונא דדהבא דאיהו מסטרא דשמשא תתאי, כי שבעה מיני דהבא הם. וכדין בכספא דאינון מסטרא דסיהרא עילאה, ואינן ממונין דכספא, דאינון מסטרא דסיהרא תתאה, והברזל והנחשת והעופרת והבדיל אית עליהון ממונין על כל גוונין, הברזל בא מצד צפון, והנחושת מצד מערב, הבדיל והעופרת מצד מזרח, לכן כל חרשין ועופין נאחזין יותר במתכות כשהם נדבקים יחד וכוחותם יחד עושים פעולה נגדיים מהטבע, והראיה מצלמא דנבוכדנצר, וגם צפור שהיה לבלק בן צפור, שהיה עשוי מו' מיני מתכות, ומגיד לו עתידות... (במדבר מטות)
ועופרת מגזרת עפר, כי הששה מיני מתכות אם ישומו תחת הארץ יחסר כל אחד מהם דבר ידוע בשנים ידועות, ולעולם העופרת תוסיף. (שמות טו י)
פרקו נזמי הזהב - בחר זהב ולא כסף, בעבור שהוא מורה על מדת הדין, ומראהו כמראה אש, וכמו שאמרו עוד "זהב פרוים", דומה לדם פרים, ולכן נעשה בית הקרבנות כולו זהב, וכן מזבח הקטורת וכן הכרובים, ודרשו בהם שאם עשאם של כסף הרי הן כאלהי כסף ואלהי זהב, וגם דמות עגל בזהב יותר מן הכסף. (שם לב ב)
תחצוב נחושת - הוא הברזל הטוב שהוא בהיר ונאות לבנין וכלים. (דברים ח ט)
מהענין השני מה שאמר שהעפר מכלה המתכת והיא קיימת, וכך ישראל מכלים העובדי כוכבים, ודבר זה ענין נפלא, כי העובדי גלולים נמשלו למתכת, שהרי דניאל ראה מלכות בבל של זהב, מלכות מדי של כסף, מלכות יון של נחושת, וראה מלכות רביעית פרזלא, ודבר זה כי כל מתכות משמיעות קול, וממנו נעשה הפעמון, שהשמעת קול ודבר הנשמע נגלה ואין לו ענין פנימי, שכל דבר שהוא פנימי אינו נשמע, ומפני כי כח המלכיות אין כח שלהם פנימי נסתר, רק כח נגלה ולכך הם דומים למתכות, שמשמיע קול, אבל ישראל הם היפך זה, שהם דומים לחול ועפר כמו שאמרנו במדרש נמשלו ישראל לחול, מה חול אדם נוטלו ממקום זה ונתנו למקום אחר, ואין נשמע קולו, כך ישראל אין ראוי שיהיה בהם דלטוריא... ולכך מכלין את כל העובדי גלולים, שכח שלהם כח נגלה, כמו המתכות הזה שהוא משמיע קול, והוא נגלה... (נצח ישראל פרק נז)
...הוכחנו כי בתנ"ך באים חומרי המתכת, בשל אופיים המוצק, בדרך כלל כמשל לחוזק ולחוסן (ראה ירמיה ד' י"ח, איוב ו' י"ב ישעיה מ"ח ד), ומפאת ערכם כביטוי להוקרת נכסי הרוח, (ראה משלי ב' ד', תהלים י"ט י"א, איוב כ"ח), אולם במיוחד נזכרים חומרי המתכת במקרא בשל תכונת ההתכה והצירוף שבהם, כמשל לכל דבר מוסר ואמת שמעורבים בו הרע והשקר בכל שיעורי התערובת, וכן לכל תהליך הצירוף והזיקוק בתחום המוסר והאמת... בכל המקראות האלה מציינות המתכות את הדרגות השונות של טוהר מוסרי ושל אמת, הנחושת מייצגת את חוסר האצילות ואת המצב הטבעי חסר העידון והצירוף, הכסף מציין דרגה של מצב הטעון זיקוק, והכשר לזיקוק, ואילו הזהב מצוי לרוב ללא סיגים, ומכל מקום מסוגל לעמוד במבחן החמור ביותר של צירוף, והריהו משל לאצילות המוסרית הטהורה והמעודנת ביותר, ולהתמדה נאמנה ואמיתית.
שתי תכונות משולבות יחד במתכות, שיעור גבוה של עיסיות, ושיעור גבוה ביותר של יציבות... בתכונות אלו מייצגות המתכות דווקא אותה מידת אופי שעלינו להפעיל נוכח צו התורה, וביחוד נוכח רצון ה' שהתגלה לעינינו... לפי תכונות ההתכה והצורף הרי שמתקבל סדר הדירוג הבא: נחושת - מצב טבעי חסר עידון וצירוף, כסף - מצב הכשר לזיקוק, זהב - מצב מושלם של טוהר וטיב מקוריים העומדים בכל מבחן... (שמות כה ח)
אשר לא יבא באש - כלי המתכת מסמל את שליטת האדם בטבע באמצעות שכלו, כשמבשל בכלי כזה הוא מבטא את שירות הרוח בספוק הצרכים הגופניים, אך תחת מרות התורה האלקית גם ספוק גופני מתעלה מהשעבוד הפיסי לחופש מוסרי לפני ה'... (במדבר לא כג)