(ראה גם: מתנות כהונה-כללי, קרבן-אכילה
וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה אשר הונף ואשר הורם, מאיל המלואים מאשר לאהרן ומאשר לבניו. והיה לאהרן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל כי תרומה הוא, ותרומה יהיה מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם תרומתם לה'. (שמות כט כז)
ידיו תביאנה את אשי ה', את החלב על החזה יביאנו את החזה להניף אותו תנופה לפני ה'. והקטיר הכהן את החלב המזבחה, והיה החזה לאהרן ולבניו, ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן מזבחי שלמיכם. המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן, לו תהיה שוק הימין למנה. כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם, ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל. (ויקרא ז ל)
כיצד הוא עושה, יביא את החלבים על ידי הבעלים וחזה ושוק למעלה מהם, שתי כליות ויותרת הכבד למעלה מהם, אם יש שם לחם נותן למעלה מהם, מוליך ומביא מעלה ומוריד, שנאמר אשר הונף ואשר הורם, תנופה היתה במזרח והגשה במערב, תנופות קודמות להגשות.
מנין שאין אהרן ובניו זכאין בחזה ושוק אלא לאחר הקטרת חלבים, תלמוד לומר והקטיר החלב המזבחה, ואחר כך והיה החזה לאהרן ולבניו. נטמאו אימורין או שאבדו, יכול לא יהיו אהרן ובניו זכאים בחזה ושוק, תלמוד לומר והיה החזה, וכן הוא אומר בבני עלי, גם בטרם יקטירון החלב וגו', כי אם חי, מה נאמר בהם, ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה', כי ניאצו האנשים את מנחת ה'. (ויקרא צו פרק טז)
שוק הימין, אין לי אלא שוק שנוהג, זרוע חולין מנין, תלמוד לומר תתנו, זרוע מוקדשים מנין, תלמוד לומר מזבחי שלמיכם, זהו שאמרנו לרבות זבחי שלמי צבור שיטענו תנופה שחוטים. (שם)
חזה זו חזה, התנופה זו תנופת הסל, שוק זו שוק, התרומה זו תרומת לחמי תודה. לקחתי מאת בני ישראל, ראוים היו לישראל, וכשנתחייבו ניטלו מהם וניתנו לכהנים. יכול כשם שנתחייבו נטלו מהם, כך אם זכו ינתנו להם, תלמוד לומר ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם, נתונים לכהן מתנה לעולם. יכול אף הקדשים יהיו חייבים במתנות, ודין הוא, ומה חולין שאין חייבים בחזה ושוק חייבים במתנות, קדשים שחייבים בחזה ושוק אינו דין שיהיו חייבים במתנות, תלמוד לומר ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו, אין לך אלא מה שאמור בענין, מאת בני ישראל, מרצון כל ישראל. (שם פרשת מלואים)
וזה יהיה משפט הכהנים, מלמד שהמתנות יוצאות בדיינים, יכול אף כל הקדשים יהיו חייבים במתנות, ודין הוא, ומה חולין שאינם חייבים בחזה ושוק חייבים במתנות, קדשים שחייבים בחזה ושוק אינו דין שיהיו חייבים במתנות, תלמוד לומר וזה יהיה משפט הכהנים. (שופטים קסה)
דתניא, יכול יהו כהנים רשאין בחזה ושוק קודם הקטרת אימורין, תלמוד לומר והקטיר הכהן את החלב המזבחה, והדר והיה החזה לאהרן ולבניו... דתניא יכול נטמאו אמורין או שאבדו לא יהו כהנים זכאין בחזה ושוק, תלמוד לומר והיה החזה לאהרן ולבניו מכל מקום. (פסחים נט ב)
...רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה... אמר ריש לקיש מאכילה בתרומה ואין מאכילה בחזה ושוק, רבי יוחנן אומר אף מאכילה בחזה ושוק, ולריש לקיש מאי שנא חזה ושוק דאורייתא, תרומה נמי דאורייתא, הכא במאי עסקינן בתרומה בזמן הזה דרבנן... (יבמות פא א)
...הא כיצד, כהן מניח ידיו תחת ידי הבעלים ומניף, כיצד עושה, מניח אימורים על פיסת היד, וחזה ושוק עליהן, ובכל מקום שיש לחם הלחם מלמעלה, היכא, אמר רב פפא במלואים מאי טעמא, אילימא משום דכתיב שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף תנופה, והכתיב את החלב על החזה יביאנו, אמר אביי ההוא דמייתי ליה כהן מבית המטבחים, ורמי ליה, והכתיב וישימו את החלבים על החזות, ההוא דיהיב ליה לכהן אחרינא ואזיל ומקטר ליה, והא קא משמע לן דבעינן שלשה כהנים, משום דכתיב ברוב עם הדרת מלך. (מנחות סא ב, וראה שם עוד)
אלא טעמא דכתב רחמנא זה, הא לאו הכי הוה אמינא חולין חייבין בחזה ושוק, והא בעי תנופה, היכא לינופינהו, אי אבראי, לפני ה' כתיב, אי אגואי, קא מעייל חולין לעזרה, הילכך לא אפשר, אלא זה למה לי, לכדרב חסדא, דאמר רב חסדא המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם... תא שמע רבי יהודה בן בתירא אומר משפט, מלמד שהמתנות דין, יכול אפילו חזה ושוק דין, תלמוד לומר זה, למאי, אילימא לחולקו בדיינין, אטו חזה ושוק לאו בדיינין מיחלקו, אלא לאו להוציא בדיינין, הכא במאי עסקינן, דאתו לידיה, אי דאתו לידיה מאי למימרא, דאתו לידיה בטבלייהו, וקסבר האי תנא מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין... (חולין קל א, וראה עוד מתנות כהונה)
ידיו תביאנה - שתהא יד הבעלים מלמעלה וחלב והחזות נתונין בה, ויד הכהן מלמטה, ומניפן. יביאנו - כשמביאו מבית המטבחים נותן חלב על החזה, וכשנותנו ליד הכהן המניף נמצא החזה למעלה והחלב למטה, וזהו האמור במקום אחר שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף וגו', ואחר התנופה נותנו לכהן המקטיר, ונמצא החזה למטה, וזהו שנאמר "וישימו את החלבים על החזות ויקטר החלבים המזבחה", למדנו שג' כהנים זקוקים לה. והקטיר הכהן את החלב - ואחר כך והיה החזה לאהרן, למדנו שאין הבשר נאכל בעוד שהאימורים למטה מן המזבח. (ויקרא ז ל ולא)
כחזה התנופה - של שלמים, שנאכלים לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם לשני ימים ולילה אחד, אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד. לך יהיה - בא רבי עקיבא ולמד, הוסיף לך הכתוב הויה אחרת, שלא תאמר כחזה ושוק של תודה, שאינו נאכל אלא ליום ולילה. (במדבר יח יח)
שוק הימין - לזורק הדם, והחזה לכל הכהנים. (ויקרא ז לב)
שוק התרומה וחזה התנופה - לשון אשר הונף ואשר הורם וגו', תנופה מוליך ומביא, תרומה מעלה ומוריד, ולמה חלקן הכתוב, תרומה בשוק ותנופה בחזה לא ידענו, ששניהם בהרמה והנפה, לשון רש"י. והנראה אלי בטעם זה, כי במלואים היה השוק תרומה לה', והוקטר עם הלחם ועם החלבים, והמורם מן השלמים יקרא תרומה, כמו שנאמר והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה', וכל שכן אלו שהעלו אותם לגבוה שהם כולם תרומת ה', ולא יקרא בשם תנופה, כי תנופתו היתה עם החלבים והלחם כדי להקטירם לה', אבל החזה הונף בפני עצמו, ולא היה חלוק משאר הבשר אלא בתנופה, ובתנופה זו בלבד נתקדש, וזכה בו משה להיות לו למנה, ומפני שזכות אהרן ובניו בחזה ושוק לדורות היה מיום המלואים, וזכו בשוק בתרומתו לה', ובחזה בתנופתו ושאר הבשר לבעלים, יקרא לעולם השוק תרומה והחזה תנופה, כאשר היה בהם ביום הזכות... (ויקרא י טו)
...ומפריש החזה ושוק הימין ונותן האימורין עם החזה והשוק על ידי הבעלים, וכהן מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניף הכל לפני ה' במזרח... וכיצד הוא מניף, מוליך ומביא מעלה ומוריד ואם היה הקרבן תודה לוקח מן הלחם הבא עמה אחד מעשרה ומניחו עם החזה והשוק והאימורים ומניף הכל על ידי הבעלים כמו שביארנו. וכיצד מניחן על ידי הבעלים, נותן את החלבים על ידי הבעלים, וחזה ושוק למעלה, ושתי הכליות ויותרת הכבד למעלה מהם, ואם יש שם לחם מניחו למעלה ומניף הכל... (מעשה הקרבנות ט ו)
אי זהו חזה, כל הרואה את הקרקע למעלה עד הצואר, למטה עד הכרס, וחותך עמה שתי צלעות אילך ואילך, ואי זהו זרוע, מן הפרק של ארכובה עד כף של יד, שהם שני איברים מעורין זה בזה, והזרוע האמורה היא זרוע של ימין... (שם שם י)
את החזה להניף - לפי הפשט היה מניף החזה על החלבים, ולא השוק, שהרי בשוק נאמר ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן, ולא הזכיר בו תנופה. ואמנם מצינו כתוב מפורש שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים, שנראה מזה שהשוק והחזה על החלבים היה מניף ביחד. ואחר התנופה היה מקטיר החלבים, כענין שכתוב והקטיר הכהן את החלב המזבחה, והשוק והחזה היו נתנים לכהנים, הוא שכתוב "והיה החזה לאהרן ולבניו", וכתיב, "ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן", וכך היתה תנופה זו בחזה ושוק כענין תנועת הלולב, מוליך ומביא מעלה ומוריד, מוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו.
ונראה לי בטעם שני אברים הללו, שהם חזה ושוק שנתייחדו לתנופה על גבי המזבח, לפי שהם סבת התנועה באדם גם בשאר בעלי חיים, כי הלב המתנועע הוא במקום החזה, וכן תנועת כל בעל חי בשוקים היא, ולפיכך באה המצוה הזאת בקרבנות, שיגיע לפני המזבח שני אברים הללו שהם בעלי התנועה, להודות ולשבח בזה לאדון הכל המעמיד כל העולם כולו בכח תנועת הגלגלים, וזהו מה שאמרו למי שארבע רוחות העולם שלו, ולמי שהשמים והארץ שלו. ועוד יש לומר בענין מוליך ומביא מעלה ומוריד, בין בתנועת חזה ושוק בין בתנועת הלולב, שבזה רמז לגלות ולגאולה, מוליך על שם "וילכו בלא כח לפני רודף" (איכה א'), ומביא על שם "הנני מביא אותם מארץ צפון" (ירמיה ל"א), מעלה למי שהעלה שכינתו מקרב ישראל, שנאמר (יחזקאל ל"א) "ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר", ומוריד למי שעתיד להורידה ולהשרותה בישראל, שנאמר (ישעיה ל"א) "כן ירד ה' צב-אות על הר ציון". ויש בו עוד רמז לתחיית המתים, מוליך על שם שכתוב (תהלים ע"ח ) "רוח הולך", ומביא על שם שכתוב (יחזקאל ל"ז) "ותבא בהם הרוח ויחיו", מעלה על שם שכתוב (קהלת י"ב) "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה", ומוריד על שם שכתוב (יחזקאל ל"ז) "ופחי בהרוגים האלה ויחיו". (שם שם ל)
את החזה - נראה שייחד בשלמים השוק והחזה, כי יסוד הדת הוא, שה' יודע בכלל ובפרט כל עניני העולם השפל, ושהוא משגיח לשלם, החזה הוא רמז לידיעה האלקית, מלשון ראיה חזה, וכן התנופה לכל הרוחות, ועליה מביא חלב הקרבים המורה על המחשבות, והשוק רמז להשגחה, ומעלה ומוריד רמז שה' מגביה שפלים וכו'. (שם)
ואת שוק הימין - נראה שקרב כאן כי היה בשר מרובה, ולא יוכל משה לאכלו לבדו. (שם ח כה)
ומפני כי השלמים הם שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ואי אפשר שיהיה שלום, דהיינו החבור עם השי"ת שהוא אחד, רק כאשר ישראל הם עם אחד, וזה על ידי מי שמחבר אותם יחד הוא הכהן, שכבר אמרנו למעלה דבר זה, כי על ידי אהרן הכהן הגדול שהוא כהן אחד, נחשבו ישראל עם אחד, שיש להם כהן אחד, ודבר זה ביארנו למעלה, ולכך ראוי לתת החזה לאהרן הכהן, כי החזה מחבר ומקשר הצלעות, כי כאשר תבין הם שנים עשר צלעות כנגד שבטי תם, ונקרא חזה התנופה, כי החבור הזה שהיה מחבר אותם אהרן כמו החזה, שהוא מחבר הצלעות, כך אהרן היה מחבר אותם, ודבר זה הוא התעלות ותנופה לישראל, כי הדבר שהוא מפוזר הוא נקרא ירידה, ואילו התאספות והתקשרות כאחד הוא הנפה ועליה, כי הכלל יותר מרומם מן הפרט, לכך החבור אל כלל אחד הוא עליה, ועוד היה מעלה אותם ומקשר אותם עם השי"ת, והוא עוד התרוממות יותר, ולפיכך שוק התרומה, כי השוק הוא דבק בחזה והשוק עוד מרומם את הגוף מן השפלות, שעל ידי השוק עומד הגוף בהתרוממות. וזה חזה התנופה ושוק התרומה, ולפיכך דוקא חזה ושוק לכהן מן השלמים, כי הקרבן שלמים הוא הקשור אל השם, ואינו בא על חטא... וכאן השלום הזה שיש לישראל עם השי"ת, היה על ידי אהרן הכהן, שהוא כמו אמצעי בין השי"ת ובין ישראל, ולפיכך היה מדתו של אהרן לרדוף שלום... והיה חזה התנופה כנגד מה שהיה אהרן מקשר ומאחד שנים עשר שבטים, וזהו הרמה הראשונה, ואחר כך עוד הרים אותם עד שהם אל השי"ת, להיות דבוקים בו, ולפיכך שוק התרומה, ואלו שני אברים הם מחוברים יחד, החזה והשוק, ושניהם מרימים את הגוף... אבל על ידי משה לא היה להם מדריגה זאת, כי לא היה משה כמו אמצעי מחבר ומקשר עם השי"ת, רק כי משה כמו מלך ונשיא היה אל ישראל, ולפיכך לא היה למשה למנה רק החזה בלבד, כי החזה הוא שמחבר את הצלעות יחד בלבד, ולא היה על ידי משה חבור ישראל עם השי"ת, ולכך היה למשה החזה בלבד... (דרשה לשבת הגדול)
את החזה להניף - תפס תמיד חזה התנופה ושוק התרומה, ויש לומר שההנפה שהיא ההולכה וההבאה היא מיוחדת בחזה, וההרמה בגובה מיוחד בשוק, אולם בפרשת תצוה באר גבי איל המלואים, שגם את השוק היה מניף, ושם אמר "את חזה התנופה ואת שוק התרומה אשר הונף ואשר הורם"... את החזה להניף אותו - זה מיותר... ופירש בספרא שמלמד שיוכל להניף גם החזה לבד אם נטמאו האימורים או שאבדו...
והקטיר הכהן את החלב המזבחה והיה החזה - לפי סדר הלשון ראוי שיאמר בהפך, את החזה להניף אותו תנופה, והיה לאהרן ולבניו, והחלב יקטיר המזבחה, ולמה דלג מן החזה אל החלב וחזר אל החזה, בפרט שכלל מה שהזכיר פה הקטרת החלב בא אגב אורחא, כי כבר נזכר בהלכות השלמים. מזה הוציאו חז"ל בספרא מובא בפסחים נ"ט, דאין הכהנים זכאים בחזה עד אחר הקטרת החלב, ובכל זאת אי אפשר לומר שהוא מעכב תמיד, שאז דרך הכתוב לציינו במלות מיוחדות... ומזה הוציאו שאם נטמאו האימורין או אבדו אינו מעכב, ומביא שזה היה חטא בני עלי, שלקחו מתנותיהם לפני הקטרת החלבים...
ואת שוק הימין תתנו תרומה - כאשר תבקר תראה כי כל מתנות כהונה שבמקדש אינם מיוחסים אל מתנות ישראל, רק מיחס נתינתם לה', או יזכיר סתם שיהיו לכהן, כמו שכתוב תמיד קדש קדשים מאישי ה', חלקם נתתי אותם מאישי, לך נתתים וכדומה, לבד מתנות כהונה שבגבולים מיחס נתינתם אל הבעלים, כמו שכתוב "ונתן לכהן הזרוע והלחיים ראשית גז צאנך" וגו', ולפי זה יפלא למה אמר פה שוק הימין תתנו תרומה לכהן, איך יחס נתינתם לישראל, והכתוב אומר "ואתן אותם לאהרן ולבניו", כי היא חלק ה', וממנו נתנו להם לא מישראל, מלבד שכל הכתוב הזה למותר, אחר שהשוק היה מונף עם החזה, ופירשו רז"ל שילמד בזה, שהשוק ניתן לכהנים בקדשים חלף הזרוע שיש להם מן החולין, כי השוק מגביל נגד הזרוע, ולכן אמר את שוק הימין תתנו, כי הוא מתיחס למתנת בני ישראל, לא לה', כי הוא חלף הזרוע שצריכים המה ליתן, וממילא ידעינן שגם הזרוע הוא בימין, אחר שהשוק בקדשים בגבול נגדו, הם בצד אחד הימנית... (שם ז ל ולא, וראה שם עוד)
בכל קרבן שלמים, המבטא את שמחת ההנאה העצמית של אדם שזכה לרוב טובה מאת ה', יש תנופה ותרומה של האימורים, המסמלים את הגירויים והייעדים החושניים, ושל חזה ושוק החזה שבגוף האדם מסמל את ההרהורים והרצייה, השוק מציין את כח העמידה וההליכה, ומסמל את גבורת האדם ושאיפותיו בהיותו אישיות עצמאית. תנופה היא תנועה אופקית לארבע רוחות השמים, תרומה הרמה והורדה שתיהן לשונות של מתנה לכלל ולה', ותנועות אלה הן סמלים של מושג אחד. תנועת התנופה מפנה את החפץ כלפי הכלל, והמניף מתחייב בכך להעמיד את עצמו לרשותן של מטרות כלל הציבור בלבד. התרומה המעלה ומורידה מבטאת את התחייבות האדם לעמוד ברשות גבוה. בקרבן שלמים המקדש את אושר ההנאה העצמית, באות התנופה והתרומה של האימורים וחזה ושוק לפני האכילה לסמל שרק אותו אושר ראוי לשמחת ההנאה של האדם, שהוא נקי מכל אהבה עצמית יתירה, אושר השמור לה' ולכלל הציבור שאליהם מכוון האדם את חושיו, את הגיגיו, את רצונו כחו ושאיפתו... התנופה נזכרת בעיקר לגבי החזה והתרומה לגבי השוק. דרך קבע מדבר הכתוב על חזה התנופה ושוק התרומה. נראה שנקל להגיגי האדם ולרצייתו להדבק במחשבה על ה' מאשר במחשבה על הציבור ולמענו, ואילו מדרך הטבע תפנה הגבורה יותר אל תכלית ציבורית מאשר אל תכלית אלוקית. משום כך באות העבודות האלה לעורר את האדם לצד הכיוון הנגדי הטעון חיזוק. לאחר מכאן מקבל הכהן את החזה והשוק של השלמים בתור בא כח מקדש התורה, אשר לו שמורים הגיגיו ורצונו, וכן כחו העצמאי של האדם שזכה באושר. (שמות כט כב)
ואת שוק הימין - למעשה התנופה היו חזה ושוק באים כאחד... ואילו בפסוקים אלה הם נזכרים בנפרד זה אחר זה. ברור איפוא שלא הרי המושג של נתינת החזה לכהן, כהרי המושג של נתינת השוק, כי הכהן זוכה בחזה כמסקנה אחרונה של הקטרת אימורים, והקטיר וגו' והיה וגו', ואילו מתנת השוק קרויה תרומה מזבחי שלמים, כעין תרומת דגן. בפסוק ל"ה נראה שלא הרי זכיית הכהן בחזה ושוק כהרי זכייתו בבשר חטאת ואשם, כי בחטאת ואשם הרי אכילת כהנים עצמה היא מן המעשים הסמליים של הקרבן, כעין המשך וסיום של אכילת מזבח, כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים (פסחים נ"ט), ואילו חזה ושוק ניתנים לכהן כביטוי הערכה של התפקיד שהוא נבחר לו. הם משחת אהרן ומשחת בניו, כביכול, משיחת הכהן לכהונתו מתחדשת בהם תמיד, ומכאן שהם קושרים קשר הדוק למשמעות כהונתו. משום כך אתה מוצא שהם נזכרים כבר בימי המלואים, וכבר אז נתקנו לדורות עולם... והנה החזה מסמל את כל המחשבות והרצונות, הוא מייצג איפוא את המקור הרוחני-מוסרי של כל עשיה אנושית חפשית-מוסרית, ומאידך הוא מייצג אותו תחום אנושי, שכל פעילות הכהן מכוונת אליו, שהרי כל מחשבותינו ורצונותינו חייבים להיות מוארים באור התורה היוצאת מפי כהן... ולפיכך המקריבים את אימורי השלמים של אושרם מאליו יביאו את החזה אל הכהן, וזו ההערכה שיביעו לפניו, הנה השקפת העולם המתבטאת בהקטרת אימורים היא היסוד לכל שמחת אושרנו, אך לא זכינו לאותה השקפה אלא הודות לתורה המסורה בידי הכהן.
כנגד זה השוק מבטאת את הכח והתקדמות המעמד, וכבר הזכרנו את ההקבלה שבין שוקי האיש לגבורת הסוס (תהלים קמ"ז), היא מייצגת איפוא את גבורת האיש ואת מעמד כחו החיצוני. עתה תחום זה נראה, כאילו הוא רחוק מהשפעת הכהן, כדרך שברכת פרי הארץ רחוקה ממנו, אך היא הנותנת, שהרי בכל שלב שאדם זוכה בו בפרי אדמתו הוא נותן לכהן מתנה, מתנה זו אינה אלא סמלית, שהרי חטה אחת פוטרת את הכרי, מתנה זו מסמלת את ההכרה, שאין האדם זוכה גם בעושר חמרי אלא בזכות התורה המסורה לכהן, כן היא תזכיר לו שיש להקדיש גם את העושר החמרי לידיעת התורה היוצאת מפי כהן, סמל זה של הכרה והזכרה קרוי בעיקר תרומה, כי התרומה מרימה את החומר ומשעבדת אותו למטרות אלוקיות, מוסריות-רוחניות. מעתה זו גם משמעות שוק הימין, שהוא תרומה לכהן מזבחי שלמיכם, הוא יבטא את ההכרה, שזכה האיש באושרו רק בזכות התורה המסורה לכהן, והוא יבטא את ההבטחה להקדיש את גבורת השוק של מעמד אושרו לתמיכה בתורה היוצאת מפי כהן.
על פי זה יובן, שחזה ושוק ניתנים לכהן בשתי בחינות שונות, הוא זוכה בחזה, כביכול, מאיליו, ואילו השוק ניתנת לו תרומה. כך יתבאר גם הביטוי הקבוע, חזה התנופה ושוק התרומה, אף על פי שתנופה ותרומה נעשו בשניהם כאחד. (ויקרא ז לב)
להניף אותו - כבר ביארנו שהחזה בא מאשי ה' חלק לכהנים, ושוק מחלק בעלים, משום הכי מצוה להניף החזה ביחד עם החלבים. (שם שם ל)
ואת שוק התרומה - אף על גב שגם הוא בעי תנופה, מכל מקום אינו דומה לחזה, שעיקרו למזבח, אלא שהקב"ה זיכה לכהנים מחלק גבוה, מה שאינו כן שוק, הוא מחלק בעלים, אלא שהוא תרומה לכהנים, משום הכי גם בתנופה אינם דומים, החזה מביאין עם החלבים, והשוק רק בשעת תנופה מעלין אותו על החלבים. (שם שם לא)
חזה התנופה - כבר נתבאר למה נקרא כך, ועוד דאף על גב דמצות תנופה היתה בשניהם, מכל מקום היה שינוי ביניהם, גם בטעם גם במעשה, דשוק הימין ניתן לכהנים מחלק בעלים תרומה לכהן, וכדפירשנו, מה שאינו כן חזה, לפיכך היה ראוי ליקרב על המזבח בכלל החלב, אף על גב שכשר לאכילה, אלא המקום נותנו לכהנים שכר ההקרבה... ומשום הכי באיל המלואים שהיה משה המקריב, לא נתן שוק הימין, משום שלא נהג בו מצות תרומה מישראל אלא לכהנים, שהוא אהרן וזרעו. אבל חזה שהוא שכר הטורח ניתן למשה, ומהבדל הטעמים נשתנה גם מעשה התנופה, דחזה היה ניטל מבית המטבחים עם החלבים, כבמנחות ס"ב, משום שהוא בכלל החלבים, מה שאינו כן שוק הימין ניטל בפני עצמו, ורק בשעת תנופה היו מונחים גם השוק על החלב, ואחר כך היה נוטל השוק, והחזה עדיין היה עם האמורים, מונחים על יד כהן שלישי, באופן שיהא החזה למטה והחלבים למעלה עד הקטרה, כמבואר בסוגיה שם, שמשום הכי נקרא חזה התנופה, שעיקרו היה, ושוק לא היה עיקרו אלא תרומה, והתנופה לא היה בו אלא לרגע.. (שם י טו)