(ראה גם: כהונה, מעשר, קרבן, תרומה)
ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן, מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו. וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהיה. ואיש את קדשיו לו יהיו, איש אשר יתן לכהן לו יהיה. (במדבר ה ט)
וידבר ה' אל אהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחק עולם. זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש, כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קדש קדשים לך הוא ולבניך...
כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים. בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה' לך יהיה, כל טהור בביתך יאכלנו, כל חרם בישראל לך יהיה. כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהיה לך, אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה... כל תרומות הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם, ברית מלח עולם היא לפני ה' לך ולזרעך אתך. ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם, אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל. (שם יח ח)
...ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו. כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך, לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים... חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות. (דברים יח ג)
וכל ישראל בימי זרובבל ובימי נחמיה נותנים מניות המשוררים והשוערים דבר יום ביומו, ומקדישים ללוים, והלוים מקדישים לבני אהרן. (נחמיה יב מז)
ואדעה כי מניות הלוים לא ניתנה, ויברחו איש לשדהו הלוים והמשוררים עושי המלאכה. ואריבה את הסגנים ואומרה מדוע נעזב בית האלקים, ואקבצם ואעמידם על עמדם. וכל יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות... (שם יג י)
ואיש את קדשיו לו יהיו, למה נאמר, לפי שהוא אומר (במדבר י"ח) כל תרומות הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה', שומע אני יטלם בזרוע, תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו, מגיד שטובת הנאתן לבעליהם. ואיש את קדשיו לו יהיו, הרי שמדד להם בארץ ונתווספו אחרים עליהם, יכול קורא אני אליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה, תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו, או אפילו מדד בקופה ונתווספו אחרים עליהם קורני עליו ואיש את קדשיו לו יהיו, תלמוד לומר איש אשר יתן לכהן לו יהיה, רבי יוסי אומר, הרי שפדה את בנו בתוך שלשים יום ומת קורני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה, תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו, לאחר שלשים יום אין מוציאין מיד כהן, ואני קורא עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה. (במדבר נשא לד פרשה ו)
לך נתתים, בזכותך, למשחה, אין משיחה אלא גדולה, שנאמר זאת משחת אהרן ומשחת בניו. רבי יצחק אומר אין משחה אלא שמן המשחה...
זה יהיה לך מקודש הקדשים מן האש, אמרת, צא וראה איזהו מקדש הקדשים שכולה עולה לאשים, ויש לך הימנו היתר אין אתה מוצא אלא עולת בהמה, לכל קרבנם שתי הלחם ולחם הפנים. לכל מנחתם זו מנחת חוטא ומנחת נדבה, ולכל חטאתם זו חטאת יחיד, וחטאת צבור, וחטאת העוף, וחטאת בהמה, ולכל אשמם זו אשם ודאי ואשם תלוי ואשם נזיר ואשם מצורע, אשר ישיבו לי זה גזל הגר. קדש קדשים זה לוג שמן של מצורע, לך הוא ולבניך, בזכותך ובזכות בניך. (שם קרח כא וכב, קיז)
וזה לך תרומת מתנם, מגיד הכתוב כשם שכלל הכתוב את קדשי קדשים לגזור דין ולכרות להם ברית, כך כלל הכתוב את קדשים קלים לגזור דין ולכרות להם ברית... כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, מגיד הכתוב שכשם שכלל הכתוב את קדשי מקדש לגזור דין ולכרות להם ברית, כך כלל הכתוב את קדשי גבול לגזור דין ולכרות להם ברית. (שם כד וכו)
כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, זה תרומה ותרומת מעשר, ראשיתם זה ראשית הגז, אשר יתנו זה הזרוע והלחיים והקבה, לה' זו חלה... כל חרם בישראל לך יהיה, אין לי אלא חרמי ישראל, חרמי נכרים נשים ועבדים מנין, תלמוד לומר כל חרם בישראל... (שם כז ול)
כל תרומות הקדשים, יש פרשיות שכולל בתחלה ופורט בסוף, פורט בתחלה וכולל בסוף, וזו כוללה בתחלה וכוללה בסוף ופורט באמצעו. נתתי לך ולבניך ולבנותיך לחק עולם שינהג הדבר לדורות. ברית מלח עולם היא לפני ה', כרת הקב"ה ברית עם אהרן, לך ולזרעך אתך, בדבר הבריא ולא עוד אלא שמבריא את אחרים. (שם מג)
אני חלקך ונחלתך, כ"ד מתנות כהונה נתנו להם לכהנים, י"ב במקדש וי"ב בגבולים, ומה אלו י"ב במקדש, חטאת, ואשם, וזבחי שלמי צבור, ועור העולה, ומותר לוג שמן של מצורע, ומותר העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, ותרומת תודה, ותרומת חזה ושוק, וזרוע של איל נזיר. ואלו י"ב שבגבולים: תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, ובכורים, וראשית הגז, והמתנות, בכור אדם, ובכור בהמה טהורה, ופטר חמור, והחרמים, ושדה אחוזה, וגזל הגר, כל אלו כ"ד מתנות כהונה נתנו לכהנים, חוץ מדבר שיש לו זיקת תרומה. שמחה גדולה היתה לו לאהרן ביום שנכרתה לו ברית במתנות. רבי ישמעאל אומר משל הדיוט אומר, לטובתי נשברה רגל פרתי, לטובתו של אהרן בא קרח וערער על הכהונה כנגדו... גדולה ברית שנכרתה לו לאהרן מברית שנכרתה לדוד, אהרן זיכה לבנים צדיקים ורשעים, ודוד זיכה לצדיקים ולא לרשעים, וכן הוא אומר אם ישמרו בניך בריתי וגו'... (שם מו)
וזה יהיה משפט הכהנים, מלמד שהמתנות יוצאות בדיינים, יכול אף כל הקדשים יהיו חייבים במתנות... תלמוד לומר וזה יהיה משפט הכהנים. (דברים שופטים קסה, וראה עוד מתנות כהונה-חזה ושוק)
וראשית גז, ולא ראשית השטף, גז צאנך, פרט לטרפה, ראשית הגז, בין בארץ בין בחוצה לארץ, צאנך ולא של אחרים, מכאן אמרו הלוקח גז צאנו של נכרי פטור מראשית הגז, צאנו של חברו, אם שייר המוכר חייב, ואם לאו הלוקח חייב, שנאמר תתן לו, שיהיה לו כדי מתנה, מכאן אמרו כמה נותן לו, משקל ה' סלעים ביהודה שהם עשרה בגליל, מלובן כדי לעשות ממנו בגד קטן, שנאמר תתן, לו, שיהא בו כדי מתנה. וכמה צאן יהא לו ויהא חייב בראשית הגז, בית שמאי אומרים שתי רחלות, שנאמר (ישעיה ו') והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן, ובית הלל אומרים חמש, שנאמר (ש"א כ"ח) וחמש צאן עשויות, רבי עקיבא אומר ראשית גז שתים, צאנך ארבע, תתן לו הרי חמש. (שם קסו)
אמר רבי אבא בר זבדא כל הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם, שנאמר עירא היאירי היה כהן לדוד, לדוד הוא דהוה כהן, לכולי עלמא לא, אלא שהיה משגר לו מתנותיו, וכתיב בתריה ויהי רעב בימי דוד... (עירובין סג א)
בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביום טוב בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום, ובית הלל מתירין, אמרו להם בית שמאי גזרה שוה, חלה ומתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן, כשם שאין מוליכין את התרומה כך אין מוליכין את המתנות, אמרו להם בית הלל לא, אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה, תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן... (ביצה יב ב, וראה שם עוד)
שאלו תלמידיו את רבי פרידא במה הארכת ימים... ולא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה, דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן אסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה, ואמר רבי יצחק כל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאילו אוכל טבלים, ולית הלכתא כוותיה. (מגילה כז ב)
...דתניא ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהן ממונו, דברי רבי יוסי הגלילי, והתנן המקדש בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים אינה מקודשת, לימא דלא כרבי יוסי הגלילי, אפילו תימא רבי יוסי הגלילי, כי אמר רבי יוסי הגלילי מחיים, אבל לאחר שחיטה אפילו רבי יוסי הגלילי מודה דכי קא זכו משולחן גבוה קא זכו... מתנות כהונה קאמרת, שאני מתנות כהונה דכי קא זכו משולחן גבוה קא זכו... (בבא קמא יב ב, וראה שם עוד)
...תנו רבנן, לה' לכהן, קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר, או אינו אלא לכל כהן שירצה, כשהוא אומר מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו, הרי לכהן שבאותו משמר הכתוב מדבר. תנו רבנן הרי שהיה גוזל כהן, מנין שלא יאמר הואיל ויוצא לכהנים והרי הוא תחת ידי יהא שלי, ודין הוא, אי בשל אחרים הוא זוכה, בשל עצמו לא כל שכן... אלא גזילו יוצא מתחת ידו ומתחלק לכל אחיו הכהנים, והכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו, הכא במאי עסקינן בכהן טמא, אי בכהן טמא דבר שיש לו חלק בו, מי אית ליה, אלא אתיא לכהן לכהן משדה אחוזה, דתניא אחוזתו מה תלמוד לומר, מנין לשדה היוצאת לכהנים ביובל וגאלה אחד מן הכהנים, מנין שלא יאמר הואיל ויוצאה לכהנים ביובל והרי היא תחת ידי תהא שלי, ודין הוא, בשל אחרים אני זוכה, בשל עצמי לא כל שכן, תלמוד לומר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו, אחוזה שלו, ואין זו שלו. היא כיצד, יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לכל אחיו הכהנים...
תנו רבנן, מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בעל עת ובכל שעה שירצה, תלמוד לומר ובא בכל אות נפשו ושרת, ומניין שעבודתה ועורה שלו, תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו, הא כיצד, אם היה בעל מום נותנה לכהן שבאותו משמר, ועבודתה ועורה שלו, ואם היה זקן או חולה נותנה לכל כהן שירצה ועבודתה ועורה לאנשי משמר... (שם קט ב, וראה שם עוד)
הגוזל את הגר ונשבע לו ומת, הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח, שנאמר ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו, האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו... נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא, אשם ליהויריב וכסף לידעיה אם קיים האשם יקריבוהו בני ידעיה, ואם לא יחזיר ויביא אשם אחר... אמר רבא גזל הגר שהחזירו בלילה לא יצא, החזירוהו חצאין לא יצא, מאי טעמא אשם קרייה רחמנא, ואמר רבא גזל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל כהן וכהן לא יצא ידי חובתו, מאי טעמא דכתיב האשם המושב, עד שיהא השבה לכל כהן וכהן... בעי רבא... כהנים מהו שיחלקו גזל הגר כנגד גזל הגר, מי אמרינן אשם קרייה רחמנא, מה אשם אין חולקין אשם כנגד אשם, אף גזל הגר אין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר, או דלמא גזל הגר ממונא הוא, הדר פשטה אשם קרייה רחמנא... בעי רבא כהנים בגזל הגר יורשין הוו, או מקבלי מתנות הוו, למאי נפקא מינה, כגון שגזל חמץ שעבר עליו הפסח, אי אמרת יורשין הוו, היינו האי דירתי מורית, ואי אמרת מקבלי מתנות הוו, מתנה קאמר רחמנא דניתיב להו, והא לא קא יהיב להו מידי, דעפרא בעלמא הוא... תא שמע, עשרים וארבע מתנות כהונה ניתנו לאהרן ולבניו, וכולן ניתנו בכלל ופרט ובכלל וברית מלח, כל המקיימן כאילו מקיים כלל ופרט וכלל וברית מלח, כל העובר עליהם כאילו עובר על כלל ופרט וכלל וברית מלח, ואלו הן, עשר במקדש וד' בירושלים ועשר בגבולים, עשר במקדש, חטאת בהמה, וחטאת העוף, ואשם ודאי, ואשם תלוי, וזבחי שלמי צבור, ולוג שמן של מצורע, ומותר העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות. וארבע בירושלים, הבכורה, והביכורים, והמורם מן התודה, ואיל נזיר ועורות קדשים. ועשרה בגבולין, תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, וראשית הגז, והמתנות, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור, ושדה אחוזה, ושדה חרמים, וגזל הגר, קרי מיהת מתנה, שמע מינה מקבלי מתנות הוו, שמע מינה. (שם קי א, וראה שם עוד)
...אמר ליה אביי ולא פליגי, הא מתנות כהונה כלפני יאוש דמי, ופליגי, דתנן אמר לו מכור לי מעיה של פרה והיו בהן מתנות, נותנן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים, לקח הימנו במשקל נותנו לכהן ומנכה לו מן הדמים, ואמר רב לא שנו אלא ששקל לעצמו, אבל שקל לו הטבח הדין עם הטבח, אימא אף דין עם הטבח, מהו דתימא אין מתנות כהונה נגזלות, קא משמע לן. (שם קטו א)
תנו רבנן, הבכור נוטל פי שנים בזרוע ובלחיים ובקיבה והמוקדשין, ובשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן, כיצד, הניח להן אביהן פרה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים, או שהיתה רועה באפר וילדה בכור נוטל פי שנים, אבל בנו בתים ונטעו כרמים אין בכור נוטל פי שנים. האי הזרוע והלחיים והקיבה היכי דמי, אי דאתי לידי אבוהון, פשיטא, ואי דלא אתי לידי אבוהון, ראוי הוא, ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק, הכא במכירי כהונה עסקינן, ודאשתחיט בחיי אבוהון, וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי... (בבא בתרא קכג ב, וראה שם עוד)
ונבלה וטרפה לא אכלתי... משום רבי נתן אמרו שלא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה. (חולין מד ב)
והא תניא הזרוע והלחיים והקבה נוהגים בכוי ובכלאים, רבי אליעזר אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל חייב במתנות, מן הכוי פטור מן המתנות. במאי עסקינן, אילימא בתיש הבא על הצבייה וילדה, בשלמא לרבי אליעזר דפטר, קסבר שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן, אלא לרבנן נהי דקסברי שה ואפילו מקצת שה, בשלמא פלגא לא יהיב ליה, אידך פלגא לימא ליה אייתי ראיה דחוששין לזרע האב ושקול, אלא בצבי הבא על התיישה וילדה, בשלמא לרבנן מאי חייב בחצי מתנות, אלא לרבי אליעזר, ליחייב בכולהי מתנות, לעולם בצבי הבא על התיישה וילדה, ורבי אליעזר נמי ספוקי מספקא ליה, אי חוששין לזרע האב או לא... (שם עט ב)
הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשין... תלמוד לומר ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם, אין לו אלא מה שאמור בענין.. כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות, ויוצאין לחולין להגזז ולהעבד, וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן... אלא זה למה לי, לכדרב חסדא, דאמר רב חסדא המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם... מאי טעמא, איבעית אימא דכתיב זה, ואיבעית אימא משום דהוה ממון שאין לו תובעים. מיתיבי, וזה יהיה משפט הכהנים מלמד שהמתנות דין, למאי הלכתא לאו להוציאן בדיינין, לא לחולקן בדיינין, וכדרב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מנין שאין נותנין מתנה לכהן עם הארץ, שנאמר ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת לכהנים וללוים למען יחזקו בתורת ה', כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת, וכל שאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת. תא שמע רבי יהודה בן בתירא אומר, משפט, מלמד שהמתנות דין, יכול אפילו חזה ושוק דין, תלמוד לומר זה, למאי, אילימא לחולקו בדיינין, אטו חזה ושוק לאו בדיינין מיחלקו, אלא לאו להוציא בדיינים, הכא במאי עסקינן דאתו לידיה, אי דאתו לידיה, מאי למימרא, דאתו לידיה בטבלייהו, וקסבר האי תנא מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין... תא שמע תשעה נכסי כהן, תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, ראשית הגז, ומתנות, והדמאי, והבכורים, והקרן והחומש, למאי, לאו להוציאן בדיינין, לא לכדתנן, למה אמרו נכסי כהן שקונה בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה, ובעל חוב נוטלן בחובו ואשה בכתובתה כספר תורה...
דרש מרימר הלכתא כוותיה דרב, והלכתא כוותיה דרב חסדא, עולא הוה יהיב מתנתא לכהנתא, איתיביה רבא לעולא מנחת כהנת נאכלת, מנחת כהן אינה נאכלת, ואי אמרת כהן ואפילו כהנת, והכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל, אמר ליה רבי מטונך, אהרן ובניו כתובין בפרשה. דבי רבי ישמעאל תנא כהן ולא כהנת, וילמוד סתום מן המפורש. דבי רבי אליעזר בן יעקב תנא כהן ואפילו כהנת, הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. רב כהנא אכל בשביל אשתו, רב פפא אכל בשביל אשתו, רב יימר אכל בשביל אשתו, רב אידי בר אבין אכל בשביל אשתו... (חולין קל א, וראה שם עוד)
השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור מן המתנות, והמשתתף עמהם צריך שירשום. אמר מכור לי בני מעיה של פרה והיו בהן מתנות, נותנן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים, לקח הימנו במשקל נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים... וליתני כהן ועובד כוכבים פטורים מן המתנות, אמר רבא זאת אומרת הדין עם הטבח, דרש רבא, מאת העם ולא מאת הכהנים, כשהוא אומר מאת זובחי הזבח, הוי אומר אפילו טבח כהן במשמע. אושפזיכניה דרבי טבלא כהן הוה, והוה דחיק ליה מלתא, אתא לקמיה דרבי טבלא אמר ליה זיל אישתתף בהדי טבחי ישראל, דמגו דמפטרי ממתנתא משתתפי בהדך. חייביה רב נחמן, אמר ליה והא רבי טבלא פטרן, אמר ליה זיל אפיק ואי לא מפיקנא לך רבי טבלא מאונך. אזל רבי טבלא קמיה דרב נחמן, אמר ליה מאי טעמא עביד מר הכי, אמר ליה דכי אתא רבי אחא בר חיננא מדרומא אמר רבי יהושע בן לוי, זקני דרום אמרו כהן טבח שתים ושלש שבתות פטור מן המתנות, מכאן ואילך חייב במתנות, אמר ליה ולעביד ליה מר מיהת כרבי אחא בר חנינא, אמר ליה הני מילי דלא קבע מסחתא (חנות). אמר רב חסדא האי כהנא דלא מפריש מתנתא ליהוי בשמתא דאלקי ישראל... אלא דקנסינן ליה בלא אתרייתא. כי הא דרבא קניס אטמא (כל הירך ממי שלא נתן מתנות לכהן), רב נחמן בר יצחק קניס גלימא (מעיל). ואמר רב חסדא, זרוע לאחד, וקבה לאחד, לחיים לשנים, איני והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר במערבא פלגינן להו גרמא גרמא, התם בדתורא...
אמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי, ואין נאכלות אלא בחרדל, מאי טעמא, אמר קרא למשחה, לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלים. ואמר רב חסדא עשרים וארבע מתנות כהונה, כל כהן שאינו בקי בהן אין נותנין לו מתנה, ולאו מילתא היא, דתניא רבי שמעון אומר כל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה, שנאמר המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה, אין לי אלא זה בלבד, מנין לרבות חמש עשרה עבודות... תלמוד לומר מבני אהרן, עבודה האמורה לבני אהרן, וכל כהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה, טעמא דאינו מודה בה, הא מודה בה אף על גב דאינו בקי בהן... אמר רבא בדק לן רב יוסף האי כהנא דחטיף מתנתא חבובי קא מחבב מצוה או זלזולי קא מזלזל במצוה, ופשטנא ליה, ונתן, ולא שיטול מעצמו. אמר אביי מריש הוה חטיפנא מתנתא, אמינא חבובי קא מחביבנא מצוה, כיון דשמענא להא ונתן, ולא שיטול מעצמו, מיחטף לא חטיפנא, מימר אמרי הבו לי, וכיון דשמענא להא דתניא ויטו אחרי הבצע, רבי מאיר אומר בני שמואל חלקם שאלו בפיהם, מימר נמי לא אמינא. ואי יהבו לי שקילנא, כיון דשמענא להא דתניא הצנועים מושכין את ידיהם והגרגרנים חולקים, משקל נמי לא שקילנא, לבר ממעלי יומא דכפורי לאחזוקי נפשאי בכהני. ולפרוס ידיה, אנסיה ליה עידניה.
אמר רב יוסף האי כהנא דאית ליה צורבא מרבנן בשבבותיה ודחיקא ליה מילתא ליזכי ליה מתנתא, ואף על גב דלא אתי לידיה, במכרי כהונה ולויה. רבא ורב ספרא איקלעו לבי מר יוחנא בריה דרב חנא בר אדא, ואמרי לה לבי מר יוחנא בריה דרב חנא בר ביזנא, עביד להו עגלא תלתא, אמר ליה רבא לשמעיה, זכי לן מתנתא דבעינא למיכל לישנא בחרדלא, זכי ליה, רבא אכל ורב ספרא לא אכל, אקריוה לרב ספרא בחלמא מעדה בגד ביום קרה חומץ על נתר ושר בשירים על לב רע, אתא לקמיה דרב יוסף, אמר ליה דלמא משום דעברי אשמעתא דמר אקריין הכי, אמר ליה כי אמרי אנא באחר, שמעא בעל כרחיה מזכי, וכי אמרי אנא למאן דלא אפשר ליה, הא אפשר ליה, ואלא מאי טעמא אקריין הכי, כלפי רבא. ולקריין לרבא, רבא נזוף הוה. (שם קלב א, וראה שם עוד)
תא שמע, עובד כוכבים וכהן שמסרו צאנם לישראל לגזוז פטור, הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים פטור מראשית הגז, וזה חומר בזרוע ובלחיים ובקבה יותר מראשית הגז, שמע מינה בתר חיובא אזלינן, שמע מינה.
ואם אמר לו חוץ מן המתנות פטור מן המתנות, ורמינהו, על מנת שהמתנות שלי נותן לכל כהן שירצה, על מנת אחוץ קא רמית, חוץ שיורא, על מנת לאו שיורא... איכא דמתני לה להא שמעתא בפני עצמה, רב אמר מתנות כהונה נגזלות, ורב אסי אמר מתנות כהונה אין נגזלות. (שם קלג א, וראה שם עוד)
איזהו הזרוע, מן הפרק של ארכובה עד כף של יד, והוא של נזיר, וכנגדו ברגל שוק, רבי יהודה אומר שוק מן הפרק של ארכובה עד סובך של רגל, איזהו לחי, מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת. תנו רבנן, הזרוע זה זרוע ימין, אתה אומר זה זרוע ימין, או אינו אלא זרוע שמאל, תלמוד לומר הזרוע, מאי תלמודא, כדאמר רבא, הירך המיומנת שבירך, הכא נמי הזרוע המיומן שבזרוע, והלחיים למאי אתא, להביא צמר שבראש כבשים ושער שבזקן תיישים, והקבה למאי אתא, להביא חלב שעל גבי הקבה, וחלב שבתוך הקבה, דאמר רבי יהושע כהנים נהגו בו עין יפה ונתנוהו לבעלים, טעמא דנהגו, הא לא נהגו דידיה הוא. דורשי חמורות היו אומרים, הזרוע כנגד היד, וכן הוא אומר ויקח רומח בידו, ולחיים כנגד תפלה, וכן הוא אומר ויעמוד פנחס ויפלל, קבה כמשמעה, וכן הוא אומר ואת האשה אל קבתה... איזהו לחי, והתניא נוטלה ובית שחיטה עמה, לא קשיא הא רבנן והא רבי חנינא בן אנטיגנוס, דתניא, מוגרמת פסולה, העיד רבי חנינא בן אנטיגנוס על מוגרמת שהיא כשרה, איבעית אימא הא והא רבנן, ומאי עמה, עמה דבהמה. (שם קלד א, וראה שם עוד)
ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשין, חומר בזרוע ובלחיים ובקבה מראשית הגז, שהזרוע והלחיים והקבה נוהגין בבקר ובצאן, במרובה ובמועט, וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלות, ואינו נוהג אלא במרובה. וכמה הוא מרובה, בית שמאי אומרים שתי רחלות, שנאמר יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן, ובית הלל אומרים חמש, שנאמר חמש צאן עשויות, רבי דוסא בן הרכינס אומר חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס חייבות בראשית הגז, וחכמים אומרים חמש רחלות גוזזות כל שהן, וכמה נותנין לו, משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר סלעים בגליל, מלובן ולא צואי, כדי לעשות ממנו בגד קטן, שנאמר תתן לו, שיהא בו כדי מתנה, לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור, לבנו ולא צבעו חייב, הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים פטור מראשית הגז, הלוקח גז צאנו של חבירו, אם שייר המוכר חייב לא שייר הלוקח חייב... (שם קלה א, וראה שם עוד)
...מתנות אף על גב דכתב רחמנא ונתן איכא למימר יליף נתינה נתינה מראשית הגז, מה להלן דשותפות לא אף כאן דשותפות לא, כתב רחמנא מאת זובחי הזבח, הא לאו הכי הוה אמינא לילף מראשית הגז, אדרבה, ניליף מתרומה, אין הכי נמי... והתניא רבי אלעאי אומר מתנות אין נוהגין אלא בארץ, וכן היה רבי אלעאי אומר ראשית הגז אין נוהג אלא בארץ, מאי טעמא דרבי אלעאי, אמר רבא יליף נתינה נתינה מתרומה, מה תרומה בארץ אין בחוצה לארץ לא, אף ראשית הגז בארץ אין בחוצה לארץ לא. אמר ליה אביי אי מה תרומה טובלת אף ראשית הגז טובלת, אמר ליה אמר קרא וראשית גז צאנך תתן לו, אין לך בו אלא מראשיתו ואילך, אי מה תרומה חייבים עליה מיתה וחומש אף ראשית הגז חייבים עליו מיתה וחומש, אמר קרא ומתו בו, ויסף עליו, עליו ולא על ראשית הגז, בו ולא בראשית הגז, אי מה תרומה ראשון ושני אחריה אף ראשית הגז ראשון ושני אחריה, אמר קרא ראשית, אין לך בו אלא ראשית בלבד. אי מה תרומה מחדש על הישן לא, אף ראשית הגז מחדש על הישן לא, אין, והתניא היו לו שתי רחלות גזז והניח גזז והניח שנים ושלשה שנים אין מצטרפות, הא חמש מצטרפות, והתניא אין מצטרפות, אלא שמע מינה הא דרבי אלעאי והא דרבנן... אמר רב נחמן בר יצחק האידנא נהוג עלמא כהני תלת סבי, כרבי אלעאי בראשית הגז, דתניא רבי אלעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ... (שם קלו א, וראה שם עוד)
ראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים, מנא הני מילי, אמר רב חסדא אתיא גיזה גיזה, כתיב הכא ראשית גז צאנך תתן לו, וכתיב התם ומגז כבשי יתחמם, מה להלן כבשים, אף כאן כבשים... (שם קלז א, וראה שם עוד)
מחרים אדם מצאנו ומבקרו ומעבדיו ומשפחותיו הכנענים ומשדה אחוזתו, ואם החרים את כולם אינם מוחרמים, דברי רבי אליעזר, אמר רבי אלעזר בן עזריה מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו, על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו... הכהנים והלוים אין מחרימין, דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר הכהנים אין מחרימין, שהחרמין שלהן, והלוים מחרימין שאין החרמין שלהן... אמר רבי חייא בר אבין החרים מיטלטלין נותנן לכל כהן שירצה, שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה, החרים שדותיו נותנן לכהן שבאותו משמר, שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו, וגמר לכהן לכהן מגזל הגר, והתם מנלן, דתניא לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר... שדה היוצאת לכהנים ביובל נותנה למשמר שפגע בו יובל...
חרמי הכהנים אין להם פדיון, אלא נותנים לכהנים כתרומה, רבי יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית, שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה', וחכמים אומרים סתם חרמים לכהנים, שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו, אם כן למה נאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה', שחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים... תנו רבנן חרמי כהנים אין להם פדיון, ונותנין לכהן, חרמים כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהן, שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה', נתן לכהן הרי הן לכל דבריהן כחולין, שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה... (ערכין כח א, וראה שם עוד)
כל שחייב בראשית הגז חייב במתנות, ויש שחייב במתנות ואינו חייב בראשית הגז. (נדה נא ב)
וניתנת לכל כהן, בין לכהן חבר, בין לכהן עם הארץ, יש מהן נותנין לאנשי משמר, ויש מהן נותנין לכל כהן, הבכורות והביכורים לאנשי משמר, ושאר כולהן לכל כהן, רבי ירמיה בעי קומי רבי זעירא, מניין שהחרמים לאנשי משמר, אמר ליה כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו, אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר, בגין דכתיב לכהן תהיה אחוזתו, אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר, והכתיב ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה, מעתה לאנשי משמר, רבי אחא רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל חרם קודש קדשים הוא לה', מה קדשי קדשים לאנשי משמר, אף חרמים לאנשי משמר, מעתה אף המטלטלין, דתני מה בין הקרקעות למטלטלין, אלא שהקרקעות לאנשי משמר, והמטלטלין לכל כהן, רבי יוסי בי רבי בון רבי חייא בשם רב ששת אשי ה' ונחלתו יאכלון, מה אישים לאנשי משמר, אף נחלה לאנשי משמר, עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו, עשר במקדש ארבע בירושלים, עשר בגבולין... (חלה כז א)
המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן, מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין, ואינו חושש שמא מת כהן או לוי או שמא העשיר העני, מתו צריך ליטול רשות מן היורשין, ואם הלוום בפני בית דין אינו צריך ליטול רשות מן היורשין, רבי אבהו בשם ריש לקיש דרבי יוסי היא, דתנינן תמן רבי יוסי אומר כל שיש חליפין ביד כהן פטור מן המתנות, ורבי מאיר מחייב, כלום אמר רבי יוסי לא בקיים, ברם הכא עד כדון בעי מיזרע רבי אבהו בשם רבי יוחנן במכרי כהונה ולויה היא מתניתא, והא תנינן עני, ויש מכר לעני, אתא עובדא קומי רבי אימי כהן לוי שהיה חייב לישראל מעות ואמר לו הפרש עליהן מחלקי, אמר ליה ולא תינינן אלא המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן, כשהלוהו על מנת כן, הא לא הלווהו על מנת כן לא, רבי זעירא אמר אפילו לא הלוהו על מנת כן, חיליה דרבי זעירא מן הדא, וכן בן לוי שהיה חייב לישראל מעות אמר לו הפרש עליהן מחלקי, לא יהא גובה ומפריש, שאין לוי עושה לוי, שלא אמר אלא לא יהא גובה ומפריש, הא משלו מפריש, לית כאן אינו חושש, אבל חושש הוא שלא יעשיר העני... (גיטין יח א)
המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות כהונה ובדמי חטאת ואפר חטאת הרי זו מקודשת, אף על פי ישראל. רבי יוסי בן חנינה אמר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה, מה טעמא דרבי יוסי בן חנינה, ואיש את קדשיו לו יהיו, מה עבד לה רבי יוחנן יתנם לכל מי שירצה, מתניתא הא פליגא על רבי יוסי בן חנינה, קונם כהנים ולויים נהנין לי יטלו על כרחו, פתר לה באומר אי אפשי ליתן מתנה כל עיקר, תדע לך שהוא כן, דתנינן כהנים אילו לוים אילו נהנין לי יטלו אחרים. מתניתא פליגא על רבי יוחנן, האומר הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בתי כהן, פתר לה ברוצה ליתנו לשני כהנים, ובן בתו אחד מהן, והוא אמר לו הילך סלע זה ותן כולו לבן בתי כהן. בעון קומי רבי זעירא כהדא כהן לישראל אסור, מה דרבי יוסי, אמר לא אגיבון, רבי חזקיה בשם רבי אחא אבין אמר לון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינה כהן לישראל למה הוא אסור, לא מפני מראית העין, אף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין, ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוים המסייעים בגרנות אין נותנין להן לא תרומה ולא מעשר, ואם נתן הרי זה חילל, ולא יחללו את קדשי בני ישראל, והן מחללין אותן, יותר מיכן אמרו תרומותן אינן תרומה מעשרותן אינן מעשרות, והקדישן אינן הקדש, ועליהן אמר הכתוב ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו וגו', והמקום מביא עליהם שלש פורעניות, הדא היא דכתיב, לכן בגללכם ציון שדה תחרש, וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער... (קידושין ל ב)
כהן שקיבל עליו כל עבודת כהונה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו... שנאמר המקריב את דם השלמים, אין לי אלא זריקת דם והקטר חלבים, ומנין יציקות ובלילות תנופות והגשות הקמיצות וההקטרות וקבלת הזאות, השקאת סוטה ועריפת העגלה וטהרת המצורע, ונשיאות כפים בפנים ובחוץ, תלמוד לומר בני אהרן, כל עבודה שבבני אהרן. רבי שמעון אומר יכול אין דוחין אותו אלא ממתנת מקדש בלבד, מנין אף ממתנות גבולין, תלמוד לומר ראשית דגנך, מפני מה, כי בו בחר ה' אלקיך, המקבל עליו לשרת יש לו במתנות, ושאין מקבל עליו לשרת אין לו מתנות. בזמן שהכהנים עושין רצון אביהם שבשמים מה כתב בהם, חלקם נתתי אותה מאשי קודש קדשים, משלהן הן נוטלין ואין נוטלין משלו, ובזמן שאין עושין רצון אביהן שבשמים מה נאמר בהם, מי גם בכם ויסגר דלתים. וכולן שחזרו בהן אין מקבלין אותן עולמית דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר חזרו בהם בפרהסיא מקבלין אותן, במטמוניות אין מקבלין אותן, ורבי יהושע אומר לעולם מקבלין אותן, שנאמר שובו בנים שובבים. (דמאי פרק ב)
יוסי מעונאה תרגם בכנישתהון דמעונא, (הושע ה') שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו, אמר, עתיד הקב"ה ליטול את הכהנים ולהעמידן בדין ולאמר להם, למה לא יגעתם בתורה, לא הייתם נהנים מכ"ד מתנות כהונה, ואינן אמרין ליה לא יהבין לן כלום, והקשיבו בית ישראל, למה לא הייתם נותנים לכהנים כ"ד מתנות כהונה שכתבתי לכם בתורה, ואינון אמרין ליה על אילין דבי נשיאה דהוו נסבין כולא, בית המלך האזינו כי לכם המשפט, שלכם היה, וזה יהיה משפט הכהנים, לפיכך לכם ועליכם מדת הדין נהפכת. (בראשית פ א)
דבר אחר וירא אהרן, מה ראה, אמר אהרן אם בונין הן אותו הסרחון נתלה בהן, מוטב שיתלה הסרחון בי ולא בישראל... כך מן פלטין דילי לית את זיע, ומן המקדש לא יצא, ומותר פתורי את אכיל, והנותרת מן המנחה, כ"ד אנינס את נסיב, אלו כ"ד מתנות כהונה שניתנו לאהרן ולבניו... (ויקרא י ג)
ואיש את קדשיו לו יהיו, למה נאמר, לפי שהוא אומר (במדבר י"ח) כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל וגו', שומע אני יטלו בזרוע, תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו, מגיד שטובת קדשים לבעליהן, ואיש את קדשיו לו יהיו, קדשי ישראל לישראל, מעשר כספו ומעשר בהמתו ושלמים, ונטעי רבעי, ותודה, ופסחו, קדשי כהן לכהן חטאתו ואשמו מעשרו ובכורו. איש אשר יתן לכהן לו יהיה, לפי שאמרו משמרה שזכתה בכסף זכתה באיל, הרי מי שנתן כסף לכהן ולא הספיק להביא את האיל עד שמת האיש, יכול יטול הכסף מכהן ויחזיר ליורשי האיש, תלמוד לומר ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה... אין לי אלא מתנת איש, ומנין את מרבה מתנת אשה וירשי קטן, אמרת ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה, ואיש את קדשיו לו יהיו, הרי שמדד לכהן בארץ ונותספו אחרים עליהם, יכול קורא אני עליו ואיש את קדשיו לו יהיו, תלמוד לומר איש אשר יתן לכהן לו יהיה. או יכול אפילו מדד לו בקופה ונתוספו אחרים יכול קורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה, תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו. רבי יוסי אומר הרי שפדה בנו בתוך ל' יום ומת, יכול קורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה, תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו. ולאחר ל' יום אין מוציאין מיד כהן, וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה. (במדבר ח ט)
דבר אחר ואיש את קדשיו לו יהיו, מה כתיב למעלה, וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל וגו', אמר הקב"ה כל מי שיתן תרומה וקדשים לכהן כראוי, יזכה שישיא בנותיו לכהונה, ויהיה זרעו אוכל בקדשים, ועל זה נאמר ואיש את קדשיו לו יהיו, שזרעו יהיה אוכל קדשים בזכות תרומה ומעשרות שנתן לכהן בעין יפה. דבר אחר ואיש את קדשיו לו יהיו, הדא הוא דכתיב (תהלים קכ"ח) אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו, אינו אומר אשרי ישראל, אשרי כהנים, אשרי לוים, אלא אשרי ירא ה', אלו הגרים שהם יראי ה'... (שם שם י)
ביום המשח אותו... או לא בא ללמדך אלא ביום שנמשח בו זכו הכהנים לקבל מתנות, כשהוא אומר (ויקרא ז') אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו אותם, ואמר רבי שמעון מנין שמפרישין היו ישראל מתנות כהונה מהר סיני, ולא זכו אהרן ובניו בהם עד שנמשחו בשמן המשחה, תלמוד לומר אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו אותם, הא למדנו שביום שנמשח המשכן בו ביום זכו הכהנים לקבל מתנות... (שם יד כו)
והכהונה בעשרים וארבע מעלות, אלו הם עשר במקדש, עשר בגבולין, וארבע בירושלים... וכלם נתנו לאהרן מקל וחומר, מגזירה שוה, מבנין אב, ומכלל ופרט. (פרק ח)
...והכהנים והלוים שעלו על חלקם... עליהן הוא אומר מעוות לא יוכל לתקן וגו'. (פרק טו)
וכל תרומה וגו', המורם מתודה ואיל ונזיר ושלמים הכהן המקריב לו יהיה ולא יהיו לשאר כהנים חלק בו, בתודה כתיב, והקריב ממנו אחד וגו' לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה (ויקרא ז' י"ד). באיל נזיר כתיב והניף אותם הכהן תנופה וגו' (במדבר ו' כ'), וכתיב בו קדש הוא לכהן (שם). בשלמים כתיב ואת שוק הימין תתנו תרומה לה' לכהן וגו', (ויקרא ז' ל"ב), ואומר המקריב את דם השלמים (שם שם ל"ג)... (במדבר ה ט)
תשמרו את כהנתכם, מגיד שעוון קדשים אינו מסור אלא ביד הכהנים, אין לי אלא עון קדשים קלים הנאכלים, קדשים שאין נאכלין מנין, תלמוד לומר לכל דבר המזבח... (במדבר פרק יח, תשנד)
...תרומותי, זו תרומת איל נזיר ותודה, מגיד שנכרת ברית על עבודתם, לכל קדשי לרבות העולה, קדש לרבות חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור, קדש, לרבות את הבכור, לך נתתים למשחה, לגדולה, כל שניתן לך לגדולה נכרת לך ברית עליה, זו שרפת פרה ועגלה ערופה ותקיעת חצוצרות והקדשות וערכין, רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף נעילת דלתות. לכל קדשי בני ישראל, כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשי הקדשים לגזור דין ולכרות להן ברית, לפי שבא קרח כנגד אהרן וערער על הכהונה, משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו בן בית, ונתן לו שדה אחת במתנה, ולא כתב ולא חתם ולא העלה לו בערכאים, בא אחד וערער כנגדו על השדה, אמר לו המלך כל מי שירצה יבא ויערער כנגדך על השדה, בא ואני כותב ואני מעלה בערכאים... (שם שם תשנה)
כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, מגיד הכתוב שכשם שכלל הכתוב את קדשי מקדש לגזור דין ולכרות להן ברית, כך כלל הכתוב את קדשי הגבול לגזור דין ולכרות להן ברית. כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, זו תרומה ותרומת מעשר... ראשיתם אשר יתנו לך, ממה שיפרישו ויתנו לך, ולא ממה שתטול לך. (שם)
כל תרומות הקדשים, יש פרשיות שכולל בתחלה ופורט בסוף, פורט בתחלה וכולל בסוף, וזו כוללה בתחלה וכוללה בסוף ופורט באמצעו. נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם, שינהוג הדבר לדורות. ברית מלח, כרת הקב"ה ברית עם אהרן בדבר הבריא ועוד שמבריא את אחרים... (שם)
וזה יהיה משפט הכהנים, בכל מתנות כהונה אין כתיב בהן דין אלא בזרוע לחיים והקיבה, ומאימתי ניתנו, הוי אומר משעמד פנחס וקנא, דבר אחר וזה יהיה משפט הכהנים, זה שאמר הכתוב יראו את ה' קדושיו וגו', משל לעשיר שהיו לו בנים, למד לכל אחד ואחד אומנות, בחר לאחד שיהא משמשו ולא לימדו אומנות, אמר לו לכל חברי נתת אומנות ולי אין אתה מלמד אומנות, אמר לו דייך שאתה אוכל שיורי שולחני, כן אמרו לוים וכהנים למשה לכל השבטים נתת חלק בארץ ולנו לא נתת, אמר להם דייכם שאתם אוכלין שיורי מי שאמר והיה העולם... (דברים פרק יח, תקטו)
ראשית דגנך, מלמד שאין תורמין אלא מן המובחר, מה מצינו בשני מינין שבאילן אין תורמין מזה על זה, כך שני מינין שבתבואה ושבירק אין תורמין מזה על זה. ראשית גז צאנך, ראשית הגז נוהג בחולין אבל לא במוקדשין... (שם תקיז)
ומטול דלא אייתי גברא ההוא אפרשותא ומעשרא אסתקף עלוי דייתי ית אינתתיה לכהנא... (במדבר ה טו)
מלאתך - חובה המוטלת עליך כשתתמלא תבואתך להתבשל והם בכורים, ודמעך - התרומה, ואיני יודע מהו לשון דמע, לא תאחר - לא תשנה סדר הפרשתן, לאחר את המוקדם ולהקדים את המאוחר, שלא יקדים תרומה לבכורים, מעשר לתרומה. (שמות כב כח)
ואיש את קדשיו לו יהיו - לפי שנאמרו מתנות כהונה ולויה יכול יבואו ויטלום בזרוע, תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו, מי שמעכב מעשרותיו ואינו נותנן, סוף שאין שדהו עושה אלא אחד מעשרה שהיתה למודה לעשות. איש אשר יתן לכהן - מתנות הראויות לו. לו יהיה - ממון הרבה. (במדבר ה י)
ואני הנה נתתי לך - בשמחה, לשון שמחה הוא זה... (שם יח ח)
כל תרומות הקדשים - מחבתה של פרשה זו כללה בתחילה וכללה בסוף ופרט באמצע... ברית מלח - כברית הכרותה למלח שאינו מסריח לעולם. (שם שם יט)
חלק כחלק יאכלו - מלמד שחולקין בעורות ובבשר שעירי חטאות, יכול אף בדברים הבאים שלא מחמת הרגל, כגון תמידין ומוספי שבת ונדרים ונדבות, תלמוד לומר לבד ממכריו על האבות, חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושמואל שנקבעו המשמרות, מכרו זה לזה טול אתה שבתך ואני אטול שבתי. (דברים יח ח)
לא יהיה לכהנים - כאשר הזכיר משפטי המלך שהוא השופט, הזכיר גם משפט הכהנים שהם מורי התורה, ואחר שאמר שאין להם נחלה יקחו מאת הזובח הזרוע והלחיים והקיבה, הזרוע מהגוף, והלחיים שהלשון ביניהם מהראש, והקיבה מהקרב, דרך דרש, כי הכהן הוא שוחט השלמים, הזרוע שכר זרועו בשחיטה, והלחיים שכר הברכה, והקיבה שכר הבדיקה. ועל דרך הפשט כי אלו טובים משאר הבשר, גם הזכיר דבר הלוי, כי גם הם יורו התורה בשערים. (שם שם א)
ואיש את קדשיו לו יהיו - הנכון בכתוב הזה, שיאמר שכל קדשי האדם יהיו שלו, לומר שכל הקדשים שלא יצוה בהם ליתן אותם לכהן יהיו לבעלים, והם מותרים בהם, אף על פי שנקראו קדש, ואיש אשר יתן לכהן כאשר ציויתיו, לו יהיה, כי גם הקדשים אשר יצוה הכתוב לתתם לכהן יש לבעלים זכות בהן, שהם לכהן ההוא אשר יתנם לו האיש כממונו, והנה מעשר שני ונטע רבעי שאמר בהן הכתוב שיהיו קדש לה', הם לאיש כממונו, וכן מעשר בהמה, אבל שאר הקדשים אשר יצוה בהם בפרשת ויקח קרח שיתנו לכהן, הם לכהן אשר ינתנו לו מיד הבעלים, לא שיוכלו הכהנים לגזול אותם מהם, ומאלינו נלמד שטובת הנאה לבעלים... (במדבר ה י)
וזה יהיה משפט הכהנים, זו מצוה מחודשת, לא נזכרה בתורה, כי במדבר שלא היו זובחים שור ושה רק שלמים, לא הוזכרה להם, שאינה במקודשים, ועתה כשבאו ליכנס לארץ חדשה להם... והנה לא נתן אותה לאהרן בפרשת ויאמר ה' אל אהרן, אף על פי שנתן לו שם התרומות והבכורים שאינם נוהגים אלא בארץ, והטעם כי שם הזכיר כל אשר נתן לו בקדש, כי גם חרם קדש הוא, אבל הזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז הן חולין גמורים, אין בהם זולתי מצות המתנה, וכן לא הזכיר שם גזל הגר. ועל מדרש רבותינו כולם נרמזות שם, ראשית זו ראשית הגז, אשר יתנו זו הזרוע והלחיים והקיבה, לה' זו חלה, בספרי... (דברים יח ג)
מה בין חרמי כהנים לחרמי שמים, שחרמי שמים הקדש, ונפדין בשוייהן, ויפלו הדמים לבדק הבית, ויצאו הנכסים לחולין, וחרמי כהנים אין להן פדיון לעולם, אלא נתנין לכהנים כתרומה, ועל חרם הכהנים הוא אומר לא ימכר ולא יגאל, לא ימכר לאחר, ולא יגאל לבעלים. ואחד המחרים קרקע או מטלטלין הרי אלו ניתנין לכהן שבאותו משמר, בשעה שהחרים חרמי כהנים, כל זמן שהן בבית הבעלים הרי הן הקדש לכל דבריהם, שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה', נתנו לכהן הרי הן כחולין לכל דבריהם, שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה... (ערכין ו ד, וראה שם עוד)
עשרים וארבע מתנות ניתנו לכהנים, וכולן מפורשין בתורה, ועל כולן נכרתה ברית לאהרן, וכל כהן שאינו מודה בהן אין לו חלק בכהנים, ואין נותנין לו מתנה מהן. וכל האוכל מתנה שיש בה קדושה מברך, אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציונו לאכול כך וכך.
שמונה מתנות מהן אין אוכלים אותן הכהנים אלא במקדש לפנים מחומת העזרה, וחמש מתנות אין אוכלין אותן אלא בירושלים לפנים מחומת העיר, וחמש מתנות אין זוכין בהן מן התורה אלא בארץ ישראל בלבד, וחמש מתנות זוכין בהן בין בארץ בין בחוצה לארץ, ומתנה אחת זוכין בה מן המקדש.
מה הן השמונה שאין נאכלים אלא במקדש, בשר החטאת, אחד חטאת העוף ואחד חטאת הבהמה, ובשר האשם בין תלוי בין ודאי, וזבחי שלמי ציבור, ומותר העומר, ושירי מנחות ישראל, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ולוג שמן של מצורע, אלו אינן נאכלין אלא במקדש.
ומה הן החמש שאין נאכלין אלא בירושלים, חזה ושוק של שלמים, והמורם מן התודה, והמורם מאיל נזיר, ובכור בהמה טהורה, אלו אינן נאכלין אלא בירושלים.
ומה הן החמש שבארץ ישראל, התרומה, ותרומת מעשר, והחלה ושלשתן קדש, וראשית הגז, ושדה אחוזה ושניהן חולין, אלו אינן זוכין בהן מן התורה אלא בארץ ישראל, ואין אוכלין תרומות וחלות של ארץ ישראל אלא בארץ ישראל.
ומה הן החמש שזוכין בהן הכהנים בכל מקום, המתנות, ופדיון הבן, ופטר החמור, וגזל הגר והחרמים, וחמשתן חולין לכל דבר.
והמתנה שזוכין בה מן המקדש הוא עורות העולות, והוא הדין לשאר עורות קדשי הקדשים כולם לכהנים.
השמונה מתנות שאינן נאכלין אלא במקדש כולן קדשי קדשים הן, ואינן נאכלים אלא לזכרי כהונה כמו שיתבאר במקומו, ובהן נאמר "כל זכר בכהנים יאכל אותו" וגו'..
החמש שבירושלים הן קדשים קלים, ונאכלין לזכרים ולנקבות, ובהן נאמר לך נתתים ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם, ואף על פי כן אין ניתנין אלא לזכרי כהונה, שהרי לאנשי משמר הן. והבכור מקריבין חלבו ודמו, ואין מקריבו אלא איש, וכן עורות קדשי קדשים ושדה חרמים וגזל הגר, אין זוכין בהן אלא אנשי המשמר, כמו שיתבאר, וכן פדיון הבן לזכרי כהונה, שכן נאמר בו "ונתת הכסף לאהרן ולבניו", ופטר חמור לזכרי כהונה, שדין הבכורות כולן שוה לזכרים ולא לנקבות... ומנין אתה אומר שראשית הגז ניתן לכהנות, שנאמר "ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשיך גז צאנך תתן לו", מה ראשית דגן ניתנת לנקבות כזכרים, אף ראשית הגז...
כל המתנות שהן תלויות בקרבנות תתבאר כל אחת ואחת במקומה בהלכות קרבנות, וכן גזל הגר יתבאר בהלכות גזלה, וכבר ביארנו דין שדה אחוזה ודין החרמים בהלכות ערכין, ודין תרומה ותרומת מעשר בהלכות תרומות. ובהלכות אלו אבאר משפטי המתנות שאין תלויין בקרבנות, והן הבכורים והחלה והמתנות, וראשית הגז ופדיון הבן ופדיון פטר חמור. (בכורים פרק א א, וראה שם עוד)
מצות עשה ליתן כל זובח בהמה טהורה לכהן הזרוע והלחיים והקיבה, שנאמר "וזה יהיה משפט הכהנים", ואלו הם הנקראים בכל מקום מתנות, ומצוה זו נוהגת תמיד, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, ובכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ, ובחולין אבל לא במוקדשין. כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדישן ונפדו, חייבין במתנות, ואם קדם מום עובר להקדישן, או שהקדישן תמימים ואחר כך נולד בהם מום ונפדו, הרי אלו פטורים מן המתנות...
אין חייב במתנות אלא בהמה טהורה בלבד, שנאמר אם שור אם שה, כלאים הבא מכבש ועז חייב במתנות, והכוי, אף על פי שהוא ספק מפרישין ממנו כל המתנות. צבי הבא על העז וילדה, הולד חייב בחצי מתנות, שנאמר אם שה, אפילו מקצת שה, תיש הבא על הצביאה הולד פטור מן המתנות.
אחד השוחט לאכילת עכו"ם או לאכילת כלבים או לרפואה חייב במתנות. בהמת שותפין חייבת, שנאמר זובחי הזבח. הלוקח בהמה מפירות שביעית חייב במתנות, כהנים ולוים פטורים מן המתנות, שנאמר "מאת העם", וספק הם הלוים אם הם בכלל העם או לא, לפיכך אין נוטלין מהם, ואם נטל הכהן לא יחזיר.
במה דברים אמורים בשוחט לעצמו, אבל כהן טבח ששוחט ומוכר בשוק, ממתינין לו שתים ושלש שבתות, מיכן ואילך מוציאין ממנו מתנות ונותנין אותם לכהנים אחרים, ואם קבע בית מטבחיים למכור אין ממתינין לו, אלא מוציאין ממנו מיד, ואם נמנע מליתן מנדין אותו עד שיתן.
השוחט לעכו"ם ולכהן פטור מן המתנות, והמשתתף עם הכהן צריך שירשום חלקו, כדי שיניח המתנות בחלק הכהן, שאם לא ציין חלקו חייב במתנות, מפני שאין הכל יודעין שהכהן שותף לו, לפיכך אם היה הכהן עומד עמו במטבחיים ונושא ונותן עמו אינו צריך לרשום. והמשתתף עם העכו"ם אינו צריך לרשום, שסתם עכו"ם מרבה דברים, ומודיע לכל שהוא שותף, ואף על פי שאינו עמו בשעת מכירה...
בהמה שלא הורמו מתנותיה מותר לאכול ממנה, שאינה דומה לטבל, שהרי מתנות כהונה מובדלין, והמתנות עצמן אסור לישראל לאכלן אלא ברשות כהן, עבר ואכלן או הזיקן או מכרן אינו חייב לשלם, מפני שהוא ממון שאין לו תובע ידוע. והקונה אותם אף על פי שאינו רשאי הרי זה מותר לאכלן, מפני שמתנות כהונה נגזלות.
אמר לטבח מכור לי בני מעיה של פרה והיו בה מתנות, נותנן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים, לקחם ממנו במשקל נותנם לכהן ומנכה לטבח מן הדמים.
המשלח בשר לחבירו והיו בה מתנות, אינו חושש שמא עבר זה וגזלן, מקום שאין בו כהן מעלה המתנות בדמים ואוכלן מפני הפסד כהן, ויתן הדמים לכל כהן שירצה.
הרוצה ליתן המתנות לכהן אחד נותן, ואם רצה לחלוק אותן לא יתן חצי קיבה לאחד או חצי זרוע, אלא זרוע לאחד וקיבה לאחד ולחיים לשנים, שנאמר תתן לו, שיהיה בה כדי מתנה, ואם היו של שור חולק אותן חתיכות, והוא שיהיה בכל חתיכה כדי מתנה.
איזהו הזרוע, זרוע של ימין מן הפרק של ארכובה עד כף של ידו שהן שני איברים, זה מעורה בזה, והלחיים מן הפרק של לחי ועד פיקה של גרגרת, טבעת גדולה עם הלשון שביניהן הכל לכהן. אין מולגין אותן ואין מפשיטין אותן, אלא יתנו לו בעורן ובצמרן, והקיבה בחלב שעליה ובחלב שבתוכה, וכבר נהגו הכהנים להניח החלב לבעלים.
הכהנת אוכלת המתנות, אף על פי שהיא נשואה לישראל, מפני שאין בהן קדושה, ולא עוד אלא הבעל אוכל מתנות בגלל אשתו, אבל חללה אינה אוכלת, שאין חללים בכלל כהנים, ואם רצה הכהן למכור המתנות או ליתנן במתנה אפילו לעכו"ם או להאכילם לכלבים מאכילם, שאין בהן קדושה כלל.
כהן שהיו לו חברים שנותנים לו המתנות, אם רצה לזכות בהן לישראל חבירו הרי זה מזכה לו, ואף על פי שלא באו לידו, ויהיו אותם החברים זובחים ונותנין המתנות לזה הישראל שזכה בהן, והוא שיהיה הישראל זה בדוחק, ואין לו לקנות בשר, ויהיה הכהן שזכה לו חבירו, אבל אם היה הכהן שמשו של ישראל זה או שכירו או לקיטו, אינו מזכה לו עד שיבואו לידו, שמא יזכה בעל כרחו...
לא יחטוף הכהן מתנות ולא ישאל בפיו, אלא אם כן נותנים בכבוד נוטל, ובזמן שהם רבים בבית המטבחים, הצנועים מושכין ידיהם והגרגרנים נוטלין, ואם היה כהן צנוע ואין מכירין אותו שהוא כהן, הרי זה נוטל כדי שיוודע לכל שהוא כהן. ואין הכהנים אוכלין המתנות אלא צלי בחרדל, שנאמר למשחה, כדרך שאוכלים המלכים. (שם פרק ט א והלאה)
מצות עשה ליתן לכהן ראשית הגז, שנאמר וראשית גז צאנך תתן לו, ולוים בכלל ישראל במצוה זו, ואין לראשית הגז זו שיעור מן התורה, ומדברי סופרים שלא יפחות מאחד מששים, ואינה נוהגת אלא בארץ, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, כראשית הדגן, ונוהג בחולין אבל לא במוקדשין.
כיצד, הרי שהקדיש בהמות לבדק הבית וגזזן, יכול יהיה חייב לפדות וליתן לכהן, או הקדיש בהמה חוץ מגיזתה, יכול יהיה חייב בראשית הגז, תלמוד לומר צאנך, אין אלו צאנו, כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו, חייבין בראשית הגז, אבל אם קדם הקדשן את מומן, או שקדם מום עובר להקדשן, ואחר כך נולד להן מום קבוע ונפדו פטורים מראשית הגז. אין חייבין בראשית הגז אלא הכבשים בלבד, זכרים כנקבות, שהצמר שלהן הוא הראוי לבגדים, היה צמרן קשה ואינו ראוי ללבישה פטורין מראשית הגז, שאין מתנה זו לכהן אלא כדי ללבוש ממנה, כיון שזיכה לו הקב"ה בתרומות שהן לחמו ויינו, וזיכה לו במתנות בהמה וקדשי מקדש שהבשר שלו, זיכה לו בראשית הגז ללבושו, ובגזל הגר, והחרמים, ושדה אחוזה, ופדיון בכורות להוצאותיו ושאר צרכיו, שהרי אין לו חלק בנחלה ובבזה.
היה הצמר שלהן אדום או שחור או שחום חייבות בראשית הגז, אכל אם גזז הצמר וצבעו קודם שיתן, נפטר מראשית הגז, הלבינו קודם שיתן חייב להפריש אחר שלבנו, התולש צמר רחלים בידו ולא גזז חייב בראשית הגז.
ראשית הגז נוהג בכלאים ובכוי ובטרפה, אבל הגוזז את המתה פטור. הפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותן עד שיתן לכהן. האומר כל גיזותי ראשית דבריו קיימין.
הלוקח גז צאנו של עכו"ם אחר שגזזן העכו"ם פטור מראשית הגז, לקח הצאן לגיזתן חייב, אף על פי שגדלה הגיזה ברשות העכו"ם, ואף על פי שחוזרין הצאן לעכו"ם אחר הגיזה, הואיל והגוזז ישראל והגיזות שלו חייב, שאין החיוב אלא בשעת הגיזה. הלוקח גז צאנו של חבירו, אם שייר המוכר מעט מצאנו להגזז המוכר חייב להפריש מן המשואר על הכל, ואף על פי שלא התחיל המוכר לגזוז, חזקה אין אדם מוכר מתנות כהונה, ואם לא שייר כלום הלוקח חייב להפריש...
כמה צאן יהיה לו ויהיו חייבות בראשית הגז, אין פחות מחמש, והוא שיהיה בגיזה שלהן אין פחות ממשקל ששים סלע, ותהיה גיזת כל אחת מחמשתן אין פחות ממשקל י"ב סלע. היתה אחת מהם גוזזת פחות מי"ב סלע, אף על פי שחמשתן גוזזות ששים סלע או יתר, הרי אלו פטורין מראשית הגז. השותפין חייבין בראשית הגז, והוא שיהיה בחלק כל אחד מהן כשיעור, אבל חמש צאן בלבד של שני שותפין פטורין.
ראשית הגז מצותה בתחלה, ואם הפריש בין באמצע בין בסוף יצא. היו לו חמש צאן וגזז אחת מהן בלבד ומכר גיזתה, ואחר כך גזז השניה ומכר גיזתה, ואחר כך גזז שלישית ומכר גיזתה, הכל מצטרפות לראשית הגז, וחייב אפילו לאחר כמה שנים, ויש לו להפריש מן חדש על הישן ומזה על זה, אבל אם היתה רחל אחת וגזזה והניח גיזתה ואחר כך קנה שניה וגזזה והניח גיזתה, אינן מצטרפות.
מי שהיו לו גיזות רבות של ראשית הגז, ורוצה לחלק לכהנים, לא יתן לכל אחד ואחד פחות ממשקל חמש סלעים במלובן כדי בגד קטן. לא ילבנו ואחר כך יתן לו, אלא יתן לו מצמר הגיזה כשהוא צואי, כדי שיהיה בו אחר הליבון חמש סלעים או יתר, שנאמר תתן לו, שיהיה בו כדי מתנה המועלת.
ראשית הגז חולין לכל דבר, לפיכך אני אומר שנותנים אותו לכהנת, אף על פי שהיא נשואה לישראל, כמתנות בהמה, ויראה לי שדין שניהן אחד הוא. (שם פרק י א והלאה)
וכן הגוזל את הגר ונשבע לו וחזר והודה לו וזקף עליו הכל מלוה, ואחר כך מת הגר, אף על פי שזכה בגזילה, חייב להוציאה מתחת ידו. במה דברים אמורים, כשהודה בינתים, אבל אם גזל את הגר שאין לו יורשים ונשבע לו ומת הגר, הרי זה חייב לשלם הקרן וחומש לכהנים של אותו משמר, ומביא אשמו ואחר כך יתכפר בו. מפי השמועה למדו, שזה שנאמר בתורה "ואם אין לאיש גואל", בגר שמת ואין לו יורשים הכתוב מדבר, ואשם זה האמור כאן הוא הגזילה או דמיה, לפיכך המחזיר גזל הגר בלילה לא יצא, שהרי אשם קראו הכתוב, ואין מקריבין בלילה, ואין הכהנים חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר, כדרך שאין חולקין בשר אשם נגד בשר אשם אחר.
כל גזל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל כהן וכהן מאנשי המשמר לא יצא המחזירו ידי השבה, שנאמר המושב לה' לכהן, עד שתהיה השבה לכל כהן, ולמה נאמר בגזל הגר איש, שהאיש אתה צריך לחקור ולחזר עליו אם יש לו יורשים או אם אין לו, אבל אם היה הגר קטן אי אתה צריך לחזר עליו, אלא חזקתו שאין לו יורשים.
הכהנים בגזל הגר כמקבלי מתנות הן, ולפיכך הגוזל חמץ מן הגר שאין לו יורשים ועבר עליו הפסח, חייב ליתן לכהנים את דמיו כשעת הגזלה, שאם יתנהו להן עכשיו אינה מתנה, שהרי הוא אסור בהנאה, ואילו היה הגר קיים היה אומר לו הרי שלך לפניך, כמו שביארנו. כהן שגזל גר שאין לו יורשים, ונשבע לו ומת הגר, לא זכה זה בגזלו שתחת ידו, אלא יוציא מתחת ידו לכל אחיו הכהנים בני המשמרת... (גזלה פרק ח ד, וראה שם עוד)
...אבל נטע רבעי עם מה שיש בו מריח עבודה זרה והתלותו בערלה כמו שזכרנו, הוא נוהג מנהג התרומה וחלה והבכורים וראשית הגז, שהוא ליתן ראשית כל דבר להשם, לחזק מדת הנדיבות ולמעט תאות המאכל וקנות הממון, וכן זה הענין עצמו בלקיחת הכהן זרוע ולחיים וקיבה, שלחיים מראשית גוף בעל חי, והזרוע הוא הימין והוא תחלת מה שיסתעף מן הגוף גם כן, וקיבה ראשית בני מעים כולם... (חלק ג פרק לט)
התורה נתנה שיעור כנגד דיעות בני אדם, אמר לעשיר ולעני לתת מעשרות ותרומות ומתנות כהונה, אם יש עני בישראל וכהן עשיר, איך יתכן שהעני יתן להעשיר, אלא התורה צוותה לכל עני ועשיר, כדי שלא יאמר העשיר עני אני ואיך אתן לכהן עשיר, ואפילו לכהן עני יאמר עשיר אתה ולא יתנו לו, לכך לא חלק הכתוב... (תתרמו)
הזרוע והלחיים - ...ולרלב"ג כי השבט הזה כוחם של ישראל, וה' נותן מזון בזכותם, ונראה שהם נגד המעשה והדבור והמחשבה של האדם. (דברים יח ג)
זבולון - הקדימו, שאי אפשר לעסוק בתורה מבלי שישיג קודם מחסורו, וכשיסייע לחברו לעסוק בתורה השתדלות העוסק מיוחסת לשניהם, וזו כוונת התורה במתנות כהונה ולויה, שעל ידי זה יזכו כולם לחיי עולם. (בראשית מט יד)
לו יהיו - אינם לשום כהן מיוחד, אלא לאותו כהן שיתנו אליו הבעלים. לו יהיה - אם נתנום לכהן לא יוכלו בעלים או שאר כהנים להפקיעו ממנו. (במדבר ה י)
זאת משחת אהרן - אל ימעט בעיניך משחת הכהונה ומתנותיה מהמלכות, כי הוא מאשי ה' - משולחן גבוה מאש מן השמים, ועוד מעלה, חוקת עולם - ואי אפשר להעבירהו כמלכות... (ויקרא ז לה)
לא יהיה - אחר שדבר מכתר תורה שבבחירתו של אדם, והוא מופלא שבבית דין, דבר מכתר מלכות שבבחירת העם, ומושל רק על הגופים לא על הנפש, ועתה מדבר מכתר כהונה שבבחירת ה' וירושה, ומושל רק על נכסיך, ושלא ירע להם לתת מתנות כהונה אמר פה שהוא נגד חלקם בארץ, ועוד על שפנחס הצילם במגפה, ועוד בא להעיר כי טובה עניות מעושר, כי המלך שהוא עשיר הוצרך לאזהרות רבות לבל יאבד... מה שאינו כן בכהנים הדלים ומסתפקים בחלקם הניתן להם, שה' הוא נחלתם. (דברים יח א)
ואני הנה נתתי לך - מה שנתנו לו כ"ד מתנות כהונה כנגד כ"ד ספרים, ואמר ר' שמעון בן נחמני אמר ר' יוחנן, מנין שאין נותנין מתנות לכהן עם הארץ, דכתיב... למען יחזקו בתורת ה', ובילקוט מנה י"ב במקדש וי"ב בגבולין, רמז "ז"ה יהיה לך מקדש הקדשים", "וז"ה לך תרומת מתנם" וגו', נגד י"ב שבגבולין, כי אין שם מקדש, ולמעלה פרשת נשא פרשנו שיש עוד עבודת מתנה והיא ברכת כהנים, כה תברכו, כי בסך הכל יהיו כ"ה... (במדבר יח ח)
וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל - כפי הפשט בא לומר שאם נתנו התרומה לכהן תהיה שלו, והגוזל אותה ממנו נדון בדין אשם גזלות, כן פירש הרמב"ן, ובאשר אמר בפרשת ויקרא "וכחש בעמיתו", שממעט הקדש שאין דין אשם גזלות נוהג בהקדש, אמר פה שבתרומה נוהג דין אשם גזלות, כי יש הבדל בין קדשי ה' ובין קדשי בני ישראל, שההקדשות הם קדשי ה'... אבל מתנות כהונה שבגבולים מצוינים בשם קדשי בני ישראל... (במדבר ה ט)
נתתי לך את משמרת - באר פה כ"ד מתנות כהונה שנתן לו בברית מלח, ויפלא מאד, הלא מתנות כהונה נתנו בהר סיני, כמו שאמר בספרא, ושם אמר רבי שמעון שהיו ישראל מפרישין מתנות כהונה מהר סיני, ולא זכו בהן אהרן ובניו עד שנמשחו בשמן המשחה, ושם מבואר שישראל נתנו המתנות ברצון, ופירש בספרי שזה מפני שאחר זה בא קרח וערער, הוצרך לחזק הדבר שנית בגזר דין ובברית מלח... שם יח ח)
בארצם לא תנחל - הנחלה שייך בארץ, והחלק שייך אף במטלטלין, שלא יחלקו עם אחיהם בשלל בעת כבוש הארץ, כי במלחמת מדין ניתן ללוים בתורת תרומה על פי הדבור... ונגד קדשי המקדש אמר "אני חלקך", כמו שכתוב, "חלקם נתתי אותה מאשי", שנוטלים חלק מהשייך לגבוה, ונגד קדשי הגבול אמר "אני נחלתך", שזה יקחו אף בזמן שאין מקדש וקרבנות, כנחלה שאין לה הפסק, ומביא פסוק "חלקם נתתי" נגד קדשי המקדש, כי זה נאמר במנחה, ופסוק "אשי ה' ונחלתו יאכלון" לקדשי הגבול, וכמו שפירש רש"י אשי ה' אלו קדשי המקדש, ונחלתו אלו קדשי הגבול. (שם שם כ)
מאת זובחי הזבח - בא ללמד שהחיוב חל בשעת הזביחה, ונשחטה עד שלא נתגייר פטור, וגם שיהיה זבח כשר, שיקרא בשם זבח וראוי לאכילה, לא טרפה... ונתן לכהן - לכהן עצמו, אף שזכה הכהן לאחר אסור ליתן לו, אלא אם כן הזוכה תלמיד חכם. הזרוע בה"א, הימנית. והלחיים - זה הלחי התחתון, ומקרי לחיים מפני שהם שני עצמות, ודעת רבי יהודה (חולין קל"ד ב') נראה שמצוה זו נתחדשה אחר שקנא פינחס והרג לזמרי, ובזה נכון שלא נאמרה מצוה זו עד עתה, ולא חשב מתנה זו בין מתנות כהונה בפרשת קרח, אולם גם ראשית הגז לא נאמרה שם, ובספרי פירש שרמז שם גם שניהם, וזה שלא כדעת רבי יהודה, והרמב"ן כתב שנתנו להם מתנות אלה בתחלה על שם מה שיעשה פינחס בעתיד. (דברים יח ג)
וראשית גז - עוקר השערות אחד אחד אינו בכלל גזיזה, ולשון שטף נראה שמורה עקירת שערות, ומה שאמר פרט לטרפה סתמא כרבי שמעון, דיליף צאן צאן ממעשר כמו שאמר בחולין... תתן לו - נתינה עם מלת לו מורה תמיד שנותן לו דבר חשוב, ושעורו כדי שיוכל לעשות אבנט, שהוא הפחות שבבגדי כהונה, דכתיב "לעמוד לשרת", שיהיה ראוי לשירות, ושעור הצאן סבירא להו לבית הלל שהם חמש, שנאמר "וחמש צאן עשויות", ופירש בגמרא, שמעשות את בעליהם ואומרות לו עשה מצוה, ורוצה לומר שחמש צאן אלה גזזו בראשונה לקיים בם מצות ראשית הגז, והכינה אותם (אביגיל) לחלקם לעניים לעשות בם עוד מצוה, כי מצוה גוררת מצוה, ולכן נתנה אותם לדוד, ולרבי עקיבא שיער שסתם לשון גז צאנו הוא אם יש לו חמש, שכן דרכם שבפחות מכאן אין עושים גיזה מיוחדת, ותפס לצחות הלשון גז שתים צאנך שתים. (שם שם ד)
...כך גם כאן באיל המלואים, אל הסמל המבטא את זכויות הכהן, הקשורות במעמדו המכובד, מצטרף סמל המזון החומרי והרוחה הכלכלית, המביאים את הזכויות האלה לידי מימוש במציאות החיים. הלא מחייתו של הכהן באה לו ממתנות הכהונה, וכה דבר ה' אל אהרן, "בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך" וגו', אולם לא היתה להם לכהנים זכות של תביעה ישירה לגבי מתנות הכהונה, פרט לבשר הקרבנות שנפל בחלקם של הכהנים שעבדו באותה משמרת, לא היה שום כהן זכאי לתבע לעצמו הכנסה מסוימת. הישראלים והלויים יכלו לתת את מתנות הכהונה לכל כהן שרצו, ולא זו בלבד, אלא אף המתנות האלה שהיו בחלקם, כגון תרומה וחלה, הן בעלות אופי סמלי בלבד, ומדאורייתא חטה אחת פוטרת את כל הכרי, לפיכך קיומו החמרי של הכהן, ואין צריך לומר רווחתו הכלכלית היתה תלויה לגמרי ברצונו הטוב של העם, ובמדה שאישיות הכהן העלתה על נס את המאור שבדבר ה', וכן במידה שהעם כיבד והוקיר את דבר ה'... (שמות כט ב)
כל תרומות - העובר עליהם עובר בכלל ובפרט ובברית מלח, על ידי המתנות מורם הכהן מהעם, לחיות חיים לדוגמא בפסגת המוסר והקדושה, והקדשת כל ישותו. (במדבר יח יט)
משפט הכהנים - חוזר על דינים אלו בהתחשב במצב שהשתנה, אחר כבוש הארץ יאכל העם בשר תאוה, והכהנים יתפזרו בכל הארץ ולא יגורו עוד סביב למקדש, המתנות אופיניות למצב זה, ועל העם לתת לכהן שלו - מכוון דרכו, את הזרע הלחיים והקיבה, את המעשה הדבור ואת ההנאה, ועל ידי גז הצאן עליהם לתת לכהן מעמד מכובד בעם. (דברים יח ג)
למשחה - לגדולה, והיינו לאהרן בעצמו לכבוד, אבל לזרע אהרן, ולבניך לחק - משמעו פרנסה, ובאשר אין הכבוד לאמר לאהרן שניתנה לו אכילת קדשי קדשים בשביל פרנסה, לכך אמר "למשחה", לאכול משולחן גבוה, אבל בקדשים קלים הנאכלים גם לאשתו, כתוב בשמיני י' י"ד "כי חקך וחק בניך נתנו".. (במדבר יח ח)
מן האש - ...אבל בקדושין נ"ב משמע, דרק בקדשי קדשים מיירי... דקדשי קדשים מתחלה כולה היה ראוי לעלות לגבוה או לישרף חוץ למחנה, ולא לאכילת בעלים, והמקום נתן מן האש לכהנים, מה שאינו כן חזה ושוק של קדשים קלים, החזה היה ראוי ליקרב בכלל החלב, ושוק היה ראוי לאכילת בעלים בכלל הבשר, אלא שנתנם המקום לכהן, משום הכי בקדשי קדשים כתוב "מן האש"... (שם שם ט)
מאת בני ישראל - מיותר, ופירש בתורת כהנים, מרצון כל ישראל, ובאמת מושכל שבקרבנות נדבה יטלו חלקם, אבל לא בקרבנות חובה, שבהם הם שלוחי דרחמנא, ולכן במעשר ובפסח שהם חובה ליכא חזה ושוק. (ויקרא ז לד)
...ולפי האמור בענין במתנות כהונה, יובן מה שנאמר ביחזקאל מ"ד, "ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך", היינו שהיתה קדושה מפוזרת בכל חלקי הפירות, וכשמרימים הראשית לה', הרי הוא כקומץ העולה למזבח, והנותר הוא שיורי מנחות שהם קדשי קדשים, כן נעשתה כל התבואה כשיורי חלק גבוה וחלה בה ברכה... (במדבר קרח תרע"ד)
ולדרכנו יש לומר ולפרש דברי הספרי, משל למלך שנתן שדה לאוהבו וכו', בא אחד וערער עליו, אמר לו המלך כל מי שירצה יבא ויערער, הריני כותב וחותם לך וכו'... ויש להבין הלא כבר נכתבו בתורה, ולמה תקרא פרשה זו כתיבה וחתימה והעלאה בערכאות יותר מן הפרשיות שבמקום אחר, שנתבארו בהן מתנות הכהונה, ואם מפני ברית מלח עולם שנכתבה, הלא כל התורה היא נצחית... אך לפי האמור שבקרח נדבקה רוח קין מצד הרע, שמחמת שפגם לעומתו בקדושה, יש לומר שלכן לעומתו גם חלקי הקדושה השייכים לקדושתו של אהרן נדבקו באהרן, והן הן כ"ד מתנות הכהונה שהן חלקי הקדושה המפוזרים בשיריים, כמו תרומה שהיא חלקי הקדושה מכל הכרי, הן נמשכין מעצמן ושייכין לאהרן, וזוהי הכתיבה והחתימה והעלאה בערכאות, שמשעת הכתיבה נעשה השדה של הקונה, כמו כן כל כ"ד מתנות כהונה משעת כתיבת הפרשה הן נדבקין בעצמן באהרן. (דברים לקוטים לפרשת קרח)