נבואה  

(ראה גם: בלעם-נבואה, חזון, יחזקאל, משה-נבואה, נביא)

 

ויצו ה' אלקים על האדם לאמר, מכל עץ הגן אכל תאכל... (בראשית ב טז)

וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן לרוח היום, ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלקים בתוך עץ הגן. ויקרא ה' אלקים אל האדם, ויאמר לו איכה... (שם ג ח)

וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת, ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו. (שם יב ז)

אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר, אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. (שם טו א)

ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה, ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל. (שם כ ג)

ויאמר אלקים לישראל במראת הלילה ויאמר יעקב יעקב, ויאמר הנני. (שם מו ב)

ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, ויגד משה את דברי העם אל ה'. (שם יט ט)

וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן, וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. (שם כי יח)

ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר. ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו. (שם כד י)

והיה בעבר כבודי ושמתיך בנקרת הצור, ושכותי כפי עליך עד עברי. והסירותי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו. (שם לג כב)

ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר. (ויקרא א א)

וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך. (במדבר יא יז)

וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עליהם הרוח והמה בכתובים ולא יצאו האהלה, ויתנבאו במחנה... ויאמר לו משה המקנא אתה לי, ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם. (שם שם כח)

ויאמר שמעו נא דברי, אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו. לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט, ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה. (שם יב ו)

ויבא אלקים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם, ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה. (שם כב כ)

ויקר אלקים אל בלעם, ויאמר אליו את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח. וישם ה' דבר בפי בלעם, ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר. (שם כג ד)

פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש. (דברים ה ד)

כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי. (שם שם כג)

נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך, אליו תשמעון. (שם יח טו, וראה עוד נביא)

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו ה' פנים אל פנים. (שם לד י)

והנער שמואל משרת את ה' לפני עלי ודבר ה' היה יקר בימים ההם, אין חזון נפרץ... ושמואל טרם ידע את ה', וטרם יגלה אליו דבר ה'. (שמואל א ג א)

ויבואו הגבעתה והנה חבל נביאים לקראתו, ותצלח עליו רוח אלקים ויתנבא בתוכם. ויהי כל יודעו מאתמול שלשום ויראו והנה עם נביאים נבא, ויאמר העם איש אל רעהו מה זה היה לבן קיש הגם שאול בנביאים. ויען איש משם ויאמר ומי אביהם, על כן היתה למשל הגם שאול בנביאים. (שם שם י י)

וישלח שאול מלאכים לקחת את דוד, וירא את להקת הנביאים נבאים ושמואל עומד נצב עליהם, ותהי על מלאכי שאול רוח אלקים ויתנבאו גם המה. ויגידו לשאול וישלח מלאכים אחרים ויתנבאו גם המה. ויגידו לשאול וישלח מלאכים אחרים ויתנבאו גם המה, ויוסף שאול וישלח מלאכים שלשים ויתנבאו גם המה. וילך גם הוא הרמתה ויבא עד בור הגדול אשר בשכו, וישאל ויאמר איפה שמואל ודוד, ויאמר הנה בנויות ברמה. וילך שם אל נויות ברמה, ותהי עליו גם הוא רוח אלקים, וילך הלוך ויתנבא עד בואו בנויות ברמה. ויפשט גם הוא בגדיו ויתנבא גם הוא לפני שמואל, ויפול ערום כל היום וכל הלילה, על כן יאמרו הגם שאול בנביאים. (שם שם יט כ)

וישאל שאול בה' ולא ענהו ה', גם בחלומות גם באורים גם בנביאים. (שם שם כח ו)

ויאמר לכן שמע דבר ה', ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו. ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמות גלעד, ויאמר זה בכה וזה אומר בכה. ויצא הרוח ויעמד לפני ה', ויאמר אני אפתנו, ויאמר ה' אליו במה. ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו, ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן. ועתה הנה נתן ה' רוח שקר בפי כל נביאיך אלה, וה' דבר עליך רעה. (מלכים ב כב יט)

כי אצוק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצוק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאך. (ישעיה מד ג)

ויהי דבר ה' אלי לאמר. בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרך תצא מרחם הקדשתיך, נביא לגוים נתתיך. ואמר אהה א-דני אלקים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי. ויאמר ה' אלי אל תאמר נער אנכי, כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצוך תדבר. אל תירא מפניהם, כי אתך אני להצילך נאם ה'. וישלח ה' את ידו ויגע על פי, ויאמר ה' אלי הנה נתתי דברי בפיך... (ירמיה א ד)

פתיתני ה' ואפת חזקתני ותוכל, הייתי לשחוק כל היום כלה לועג לי כי מדי אדבר אזעק חמס ושוד אקרא, כי היה דבר ה' לי לחרפה ולקלס כל היום. ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו, והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותי ונלאיתי כלכל ולא אוכל. (שם כ ז)

הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע. לכן הנני על הנביאים נאם ה', מגנבי דברי איש מאת רעהו. הנני על הנביאים נאם ה' הלוקחים לשונם וינאמו נאם... (שם כג כט)

ויאמר אליהם ירמיהו הנביא שמעתי הנני מתפלל אל ה' אלקיכם כדבריכם, והיה כל הדבר אשר יענה ה' אתכם אגיד לכם לא אמנע מכם דבר. והמה אמרו אל ירמיהו יהי ה' בנו לעד אמת ונאמן, אם לא ככל הדבר אשר ישלחך ה' אלקיך אלינו כן נעשה... (שם מב ד)

כה אמר ה' אלקי ישראל עליך ברוך. אמרת אוי נא לי כי יסף ה' יגון על מכאובי, יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי... ואתה אל תבקש לך גדולות אל תבקש, כי הנני מביא רעה על כל בשר נאם ה', ונתתי לך את נפשך לשלל על כל המקומות אשר תלך שם. (שם מה ג)

ויהי בשלושים שנה ברביעי בחמשה לחודש ואני בתוך הגולה על נהר כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלקים... (יחזקאל א א, וראה עוד יחזקאל)

ויהי דבר ה' אלי לאמר. בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני... ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו הרשעה, הוא בעונו ימות, ואתה את נפשך הצלת... ולשונך אדביק אל חכך ונאלמת ולא תהיה להם לאיש מוכיח, כי בית מרי המה. ובדברי אותך אפתח את פיך ואמרת אליהם כה אמר א-דני אלקים השמע ישמע והחדל יחדל, כי בית מרי המה. (שם ג יז)

לכן אמור אליהם כה אמר א-דני אלקים השבתי את המשל הזה ולא ימשלו אותו עוד בישראל, כי אם דבר אליהם קרבו הימים ודבר כל חזון, כי לא יהיה עוד כל חזון שוא ומקסם חלק בתוך בית ישראל. כי אני ה' אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוד, כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו נאם א-דני אלקים. ויהי דבר ה' אלי לאמר. בן אדם הנה בית ישראל אומרים החזון אשר הוא חוזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא. לכן אמור אליהם כה אמר א-דני אלקים לא תמשך עוד כל דברי, אשר אדבר דבר ויעשה נאם א-דני אלקים. (שם יב כב)

ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה. (הושע יב יא)

והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלומון בחוריכם חזיונות יראו. וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי... (יואל ג א)

ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים, האף אין זאת בני ישראל נאום ה'. ותשקו את הנזירים יין, ועל הנביאים צויתם לאמר לא תנבאו. (עמוס ב יא)

אותותינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה. (תהלים עד ט)

כי באחת ידבר אלקים ובשתים לא ישורנה. בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב. אז יגלה אוזן אנשים ובמוסרם יחתום, להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה. (איוב לג יד)

וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה, אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא. ואני נשארתי לבדי ואראה את המראה הגדולה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח. ואשמע את קול דבריו וכשמעי את קול דבריו ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה... (דניאל י ז)

זהר:

ועל כן בשעה שישראל היו שרוים בארץ, ועבדו עבודת הקב"ה, השכינה היתה צנועה ביניהם ולא יצאה מן הבית לחוץ בגלוי. ומשום זה כל הנביאים שהיו אז באותו זמן לא קבלו נבואה מחוץ למקומה (דהיינו מחוץ לארץ ישראל), כמו שאמרנו, ומשום זה ברח יונה לחוץ מארץ הקדושה, כדי שהנבואה לא תתגלה עליו, ולא יהיה מחויב ללכת בשליחותו של הקב"ה. ואם תאמר הרי אנו רואים שנגלה השכינה בבבל ליחזקאל, שהוא חוצה לארץ, הנה ביארנו, שכתוב היה היה, שהיה אז, מה שלא היה מקודם לכן, מיום שנבנה בית המקדש, ואותה הנבואה לשעה היתה, כדי לנחם את ישראל, כמו שכתוב להלן, וכתוב על נהר כבר, נהר שכבר היה מיום שנברא העולם, והשכינה היתה נגלה עליו תמיד, (היינו מטרם שנבנה בית המקדש), שכתוב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן...

תא חזי, כמו שהשכינה אינה מתגלה אלא במקום הראוי לה, כי כן אינה נראית ואינה מתגלה אלא לאיש הראוי לה, שהרי מיום שעלה ברצונו של לוט להתהפך בחטאו, נסתלק רוח הקדש מאברהם, וכשלוט נפרד ממנו, מיד שרה רוח הקדש במקומו, וזהו שכתוב, וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו. (לך קפז, ועיין שם עוד)

בכל מקום שכתוב במחזה בתורה, הוא השם שנגלה לאבות, ומי הוא ש-די, שנאמר וארא אל אברהם וגו' בא-ל ש-די, וכמו שאתה אומר, אשר מחזה ש-די יחזה, וזה הוא מראה אשר כל מראות העליונות נראות מתוכה, כמו מראה (של זכוכית), שכל הצורות נראות בה, והכל אחד מראה ומחזה, ואחד הם, אלא שזה תרגום וזה לשון הקודש... מהו הטעם, (שהקב"ה דבר עם אברהם בלשון שלא יכירו בו המלאכים), ומשיב, לפי שאברהם לא היה מהול, והיה ערל אטום בשר, ומשום זה היה הדבור בלשון תרגום, הסתום מהם מהמלאכים, כמו זה, בבלעם שכתוב בו אשר מחזה ש-די יחזה, יחזה, מלה זו היתה סתומה ממלאכי השרת, (שהוא לשון ארמית), כדי שלא יהיה להם פתחון פה, שהקב"ה מדבר עם אותו ערל הטמא, כי מלאכים הקדושים אינם נזקקים ללשון תרגום, ועל כן לא ידעו שהקב"ה מדבר עם אותו ערל הטמא... (שם רפח)

ואמר, מה ההפרש מנבואה לחלום, נבואה היא בעולם של הזכר, שהוא ז"א, וחלום הוא בעולם של הנקבה, שהיא הנוקבא דז"א, ומזה לזה יורדות ששה מדרגות, (כי הנבואה היא בנצח והוד דז"א, והחלום בהוד דנוקבא, ויש ביניהם יסוד דז"א וחג"ת נצח הוד דנוקבא שהם ששה מדרגות). נבואה היא בימין ושמאל, (דהיינו נצח והוד), והחלום הוא בשמאל, (דהיינו בהוד). החלום מתפשט לכמה מדרגות למטה, דהיינו עד המלאך גבריאל, שעל ידו מקבלים הארת החלום, ועל כן החלום הוא בכל העולם, אפילו בחוצה לארץ, אבל על פי מדרגתו רואה האדם, ולפי האדם כך מדרגתו, (אבל נבואה אינה מתפשטת למטה ממלכות דאצילות, אלא מאירה במקומה, דהיינו בנוקבא שהיא מקומו דז"א, שהוא סוד ארץ ישראל, והנביאים מקבלים ממנה, באופן ששורש הנבואה הוא בנצח והוד דז"א, שמתפשט עד הנוקבא, שעל ידה מקבלים הנביאים, ושורש החלום היא בנוקבא, בהוד שלה, ומתפשט עד המלאך גבריאל, שעל ידו מקבלים בני האדם)...

תא חזי, וכי יעקב הקדוש, בחיר שבאבות, נגלה עליו ה' בחלום ובמקום קדוש הזה, (דהיינו בית אל, שהוא בארץ ישראל), שראוי להשראת השכינה, כי לא ראה את ה' אלא בחלום, משיב, אלא יעקב לא היה נשוי באותו זמן, ויצחק היה חי, ועוד לא הגיע זמן שליטתו, ועל כן כתוב בו חלום, ולא מראה בהקיץ. ואם תאמר הרי לאחר שנשא אשה כתוב וארא בחלום, הנה שם המקום גרם, שהיה בחוץ לארץ, בפדן ארם, ויצחק היה חי, ועל כן כתוב בו חלום. ולאחר כך שבא לארץ הקודש עם השבטים, ועקרת הבית נשלמה עמהם, ואם הבנים שמחה, (שהיה שלם עם בת זוגו, והיה בארץ ישראל), כתוב וירא אלקים אל יעקב וגו', וכתוב ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה, כאן לא כתוב בו חלום, כי כבר היה במדרגה אחרת עליונה, והיה ראוי למראה בהקיץ... (ויצא מה, ועיין שם עוד וערך חלום)

רבי שמעון פתח, כמראה הקשת אשר יהיה וגו' מקרא זה למדנו, אבל בא וראה, כי כתוב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, מה בין משה לשאר נביאי העולם, משה הסתכל באספקלריא המאירה, (שהיא ז"א), שאר הנביאים לא היו מסתכלים אלא באספקלריא שאינה מאירה, (שהיא הנוקבא), משה היה שומע (הנבואה) ועומד על רגליו, וכחו מתגבר, והיה יודע דבר על בוריו, שנאמר ומראה ולא בחידות, שאר הנביאים היו נופלים על פניהם (בשעת הנבואה) ונחלש כחם, ולא היו יכולים לעמוד על בירורו של הדבר, מי גרם להם זה, משום שכתוב, כי נגע בכף ירך יעקב, והוא צולע על ירכו...

וכל אלו הנביאים לא יכלו לעמוד על מה שעתיד הקב"ה לעשות לעשו, חוץ מעובדיה הנביא, שהיה גר שבא מצד עשו, והא עמד על בוריו בענין עשו, ולא נחלש כחו. ועל זה כל שאר הנביאים נחלש כחם, ולא יכלו לעמוד ולקבל דבר על בוריו כראוי, מה הטעם, משום כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה, שלקח ושאב כל הכח של הירך, ועל כן נשבר כחו של הירך, ונשאר צולע על ירכו, כי כל נביאי העולם לא יכלו להשיג ולעמוד בו. תא חזי, כל הנביאים חוץ ממשה לא עמדו בכחם כראוי... (וישלח קה, ועיין שם עוד)

ויחלום יוסף חלום, רבי חייא פתח ואמר, ויאמר שמעו נא דברי וגו', בא וראה, כמה מדרגות למדרגות עשה הקב"ה וכולן עומדות זו על זו, מדרגה על מדרגה, זו למעלה מזו, וכולן יונקות אלו מאלו, כראוי, אלו מימין ואלו משמאל, וכולן נתמנו אלו על אלו הכל כראוי להיות. תא חזי, כל נביאי העולם כולם ינקו מבחינה אחת, מתוך ב' מדרגות ידועות, (שהן נצח והוד), ואלו המדרגות היו נראים בתוך מראה שאינה מאירה, (שהיא הנוקבא, שכתוב במראה אליו אתודע, מה היא מראה, הוא כמו שלמדנו, מראה שכל הצבעים נראים בתוכה, (דהיינו ג' הצבעים לבן אדום ירוק, שהם ג' קווין דז"א), וזה הוא מראה שאינה מאירה. בחלום אדבר בו וכו', זה הוא אחד מששים שבנבואה, כמו שבארוה. והוא מדרגה הששית למטה ממדרגת הנבואה, והיא מדרגת גבריאל הממונה על החלום, וכבר למדנו. תא חזי, כל חלום שהוא כראוי בא ממדרגה ההיא, (דהיינו ממלאך גבריאל), ומשום שבא ממלאך, על כן אין לך חלום שלא יתערב עמו דברי שקר, כמו שבארוה, ומשום זה יש מהם שהם אמת, ויש מהם שהם שקר, ואין לך חלום שלא יש בו מצד זה ומצד זה.... (וישב פב וראה עוד חלום)

וירא יעקב כי יש שבר וגו' (הוקשה לו, כיון שנסתלקה ממנו שכינה במכירת יוסף, איך ראה שיש שבר במצרים), רבי חייא פתח ואמר, משא דבר ה' על ישראל וגו', מקרא זה יש להסתכל בו, משא דבר ה', ושואל בכל אלו המקומות שאומר משא, למה משא, ומשיב בכל מקום שהוא על ידן של שאר העמים אומר משא, הוא לטוב, וכל מקום שהוא על ישראל ואומר משא, הוא לרע... משום שמשא הוא מעמסה, כי כביכול מעמסה היא על הקב"ה שלום העמים עובדי כוכבים, וכשנגזר עליהם הדין, מעביר מעל עצמו אותו המעמסה שהיה סובל בשבילם, ועל כן כשנאמר בהם משא, הוא לטוב בכל מקום שהדין נגזר על ישראל, ואומר משא, כביכול הוא מעמסה על הקב"ה להעניש את ישראל, והוא משא, מצד זה ומצד זה הוא משא, (דהיינו הן אם יענישם והן אם לא יענישם הוא משא עליו כביכול, כי אם לא יענישם ישארו בזוהמת החטא). (מקץ פד)

ולא הגיע יעקב אל הנבואה של ויחי, אלא במצרים, והיא נבואה חשובה, שלא התנבאו כמותה ולא הגיעה לשום איש מן בני הנביאים, אלא לו ולמשה, במשה כתוב, כי לא יראני האדם וחי, וביעקב כתוב, ויחי יעקב, ויחי, נבואה היורדת מן מראה המאירה, (שהוא תפארת), רצה יעקב לומר נבואות על הגליות שיקרו לבניו בארץ כנען, ובכל ארץ אשר גרו בה, מארץ מצרים (כלומר שכל הגלויות נכללות בארץ מצרים, היה לבו נשבר, שכתבו כי יש שבר במצרים, ועל כן הגיע, ויחי יעקב במצרים, ולא היה שמח, כי בארץ ההיא קשרם של העמים... (ויחי ב, ועיין שם עוד)

תנא אמר רבי אבא, הלב רואה, שיעקב שהיה במצרים לא היתה נבואתו נעלה, כי הארץ היתה שנואה. תא חזי, לא זכה לברך את אחד מבניו, ולא היה בידו רוח לברך, אלא במצרים, כאשר ברך אותם לכל אחד ואחד, על פי סוד, והסוד הוא, וירא יעקב כי יש שבר במצרים, ויאמר לבניו למה תתראו. תא חזי, שלא נתנה נבואה אלא לנשברי לב, כמו שכתוב, רדו שמה ושברו וגו'... (שם י, ועיין שם עוד)

...בזמן הראשון היתה הנבואה שורה על בני אדם והיו יודעים ומסתכלים לדעת בכבוד העליון, כיון שנפסק מהם הנבואה היו משתמשים בבת קול, עתה נפסקה הנבואה ונפסקה הבת קול, ואנשים אינם משתמשים אלא בחלום. והחלום מדרגה תחתונה היא מבחוץ, כי למדנו החלום הוא אחד מששים בנבואה, מהו הטעם, משום שבאה ממדרגה הששית למטה, וכבר נתבאר. תא חזי, החלום נראה לכל, משום שהחלום מצד שמאל הוא, (מהוד דנוקבא), ויורד הרבה מדרגות, (עד המלאך גבריאל שממנו מקבלים החלום), ונראה החלום אפילו לרשעים, ואפילו לעכו"ם... (שם תקצב, וראה עוד ערך חלום)

על שגיונות, מהו על שגיונות, על שגיאות היה צריך לומר, אלא שגיונות כמו שאמר שגיון לדוד, (שהוא זמר ושבח), כי מיני תשבחות היו לפני הנביאים להשרות עליהם רוח הנבואה, כמו שאמר, ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה ולפניהם תוף וחליל וגו', וכתוב, ועתה קחו לי מנגן וגו', וכל שכן חבקוק שהיה צריך יותר מכולם לנחת רוח, ולהמתיק אותו מקום (שהיא הנוקבא, שהיה מקושר בה תחילה, כדי) להמשיך עליו רוח הנבואה, וכן כעין זה כל הנביאים חוץ ממשה שעלה על כל נביאי העולם, אשרי חלקו. (בשלח כד)

אבל בנבואה אין רשות לנביא להסתכל בו בעין השכל, אלא בעינים שהוא מראה וחזיון של העינים, זה שאמר במראה אליו אתודע. ועוד, בחזיון לילה, מראה היא ביום חזיון הוא בלילה, והכל בעינים ולא בעיני השכל של הלב. וב' העינים הן ב' מתווכות של הלב, (שמתווכות בין היצר הרע שבלב לבין האדם), ומשמשים שלו. והוא מלך ביניהם, ומשום זה חכם (הרואה בעיני הלב), הוא טוב מנביא (שרואה בעינים), וכן הוא ב' אזנים הם ב' משמשי הלב... (משפטים תכג)

ובמקרא הזה כתוב, משא דומה, וסוד זה בשש מדרגות הנבואה נאמר לנביאים, במחזה בחזון, בחזיון, בחזות, בדבר, במשא, וכל החמש כוללן, הוא כמי שרואה אחר הכותל הארה ההיא של האור, ומהם כמי שרואה אור השמש מתוך עששית (של זכוכית), אבל משא היא כשהאור מגיע על ידי יגיעה רבה, שהיה קשה הדבר עליו, ולא יכול לגלות אותו, כמו שאמר לשום את משא כל העם הזה עלי, ומשום זה נקרא משא. וכאן כתוב משא דומה, יגיעה גדולה (מחמת שהנבואה) לא היתה יכולה להתגלות, והיא נבואה בחשאי, ועומדת בחשאי. אלי קרוא משעיר, כאן לא נגלה מי אמר, אלי קורא משעיר, אם הקב"ה אם נביא הנאמן. אבל נבואה זו ודאי עומדת בחשאי, תוך סוד האמונה העליונה, ומתוך סוד הסתום, אמר נביא הנאמן, אשר לו היה קורא הקול של סוד האמונה... (תרומה פ, ועיין שם עוד)

אמר ההוא ינוקא, והרי ביום הזה התחיל התעוררות זו, שהרי ביום הזה, דם רב נשפך בעולם אמר לו רבי חייא מאין יודע זה ילד הזה, אמר רבי שמעון, לפעמים נופל נבואה בפיהם של ילדים ומתנבאים יותר מנביא, אמר אותו הילד, וכי פלא הוא שתהיה נבואה לילדים, והרי מקרא שלם הוא, מאין זה, שכתוב וכל בניך למודי ה', הם ודאי למוד ה', דהיינו בחינת נצח והוד), הנקראים למודי ה', שהנבואה יוצאת מהם, מה שאין כן לכל העולם אלא לישראל לבד, שכתוב בהם, וכל בניך למודי ה'... (שם תתד)

...אלא ודאי כן הוא, מלפני (דהיינו מקודם השכינה), כי רוח נבואה אינה באה מן השכינה, אלא מלפני (דהיינו מקודם השכינה), שהם ב' מדרגות של הנביאים, (שהם נצח והוד), השורים על השכינה, וממקום ההוא היה מתיירא להיות שם בארץ הקדושה, (שלא תחול עליו הנבואה), ועל כן נאמר מלפני, כי מלפני ה' הוא בורח, ולא לפני ה', (שהיה פירושו מן השכינה)... (שם תתכב, ועיין שם עוד)

היכל הראשון, (היינו יסוד ומלכות שהוא ראשון ממטה למעלה), הוא התחלה באמונה, (כלומר שהיכל זה הוא המלכות דהיכלות, הנקראת אמונה), וזה הוא התחלה לסוד האמונה, (דהיינו התחלה לסוד המלכות דאצילות), ובמדרגת הראיה שבאמונה, דהיינו המדרגות הארת החכמה שבה שנקראת ראיה). נביאי האמת היו רואים מתוך המראה שאינה מאירה הזו, (שהיא המלכות), ובשביל שזה (ההיכל) הוא התחלה לאמונה, (דהיינו התחלה למלכות דאצילות כנ"ל), כתוב תחלת דבר ה' בהושע, שראה מתוך המדרגה הזו... (פקודי תעח, ועיין שם עוד)

ממקום זה יונקים כל אלו בעלי החכמה העומדים לדעת במראה, או בסוד החלום, משום שהנביאים יונקים מלמעלה, (מן נצח והוד דז"א ואצילות), ואלו בעל החלום ומראה יונקים מכאן, (מהיכל הוד), וכשמתחבר מקום זה (היכל הוד) במקום שלמעלה, (בנצח והוד דז"א), אז יונקים הנביאים מלמעלה וממטה בקשר אחד, ומשום זה יש משל בדברי הנביאים שאין נבואתם מצוחצחת כראוי, כמו שהיה במשה, שהיה צחצוח בנבואתו לגמרי, משום שהאור יצא מלמעלה, מבינה, מהמקום שכל האורות יוצאים משם, ומגיע למדרגתו, (שהוא ת"ת דאצילות), ומשם ינק משה נבואתו והאיר, מה שלא היה כזה לשום אדם, ולכל שאר הנביאים, ואלו בעלי החלום ובעלי המראה, כולם יונקים ממקום זה שלמטה מהיכל הוד, בלי החבור (דנצח והוד דז"א) שלמעלה, ועל ידי מדרגה אחרת תחתונה ממנו, (דהיינו המלכות), שהיא מבחוץ, (דהיינו בהיכל הראשון).

כמו במדרגת הנביאים שלמעלה, (המקבלים מנצח והוד דז"א), אין הנביאים רואים אותו (מנצח והוד דז"א), אלא על ידי מדרגה אחרת תחתונה, (שהיא המלכות דאצילות), אף כאן אלו בעלי החלום והמראה, שמדרגת יניקתם היא למעלה במדרגה זו התחתונה, (דהיינו בהיכל הוד), אבל אינה מתגלה להם אלא על ידי מדרגה אחרת שמבחוץ (להיכל זה, שהיא המלכות שבהיכל הא') שהיא תחתונה ממנו. משום שהדבר יוצא מהיכל הזה, (היכל הוד), והדבר מגיע עד הממונה העומד על שער ההיכל הזה, ומשם לממונה אחר שתחת ידיו, וכן עד כולם, (דהיינו עד שמגיע אל המלכות שבהיכל הא'), אשר כמה הם שלוקחים דבר ההוא ומתערבים בה, ועל כן כשמגיע הדבר אל האדם, כמה הם שנתערבו (בדבר), ועל כן אין הדבר מצוחצח כראוי... (שם תקלג, ועיין שם עוד)

וכל אלו בעלי המראה יונקים מכאן, (מהיכלות נוגה וזוהר הכלולים בהיכלות דמלכות) למעלה, (בנצח והוד דז"א), נבואה, וכאן (במלכות) מראה, ועל כן הוא זה כעין זה וזה כעין זה, (שהנבואה היא כעין מראה, והמראה כעין נבואה), וכשמתחברים זה עם זה, (דהיינו הנצח עם ההוד, שהם נוגה וזוהר), אז שולט על מקום הזה השם הקדוש שנקרא צב-אות, משום שכל אלו צבאות הקדושים עומדים כאן כולם, וכולם נקראים מצד הנבואה, כי מראה וחלום הם מצד הנבואה. (שם תשל)

ובקרבנות קל וחומר מנביאים, שאף על פי שהתורה היא שם הוי"ה, שהנבואה נאמרה בה, רוח הויה תניחנו, עם כל זה אין כל בעלי תורה שוים, ואין כל הנביאים שוים, שיש נביאים שהנבואה שלהם היא בלבושי המלך, (דהיינו בעולם היצירה, שנקרא לבוש), וכך הוא, בתורה שבעל פה, (שיש בה) כמה בעלי ספקות ותרוצים שהם בלבוש המלך, (שהוא יצירה). ויש נביאים אחרים שעולים יותר (בנבואתם), באברים דגוף המלך, (דהיינו במדרגות של עולם הבריאה שנקרא גוף), שנאמר בהם ואראה, וראיתי, שהנבואה היא במראה העינים, (שהן חכמה, וכן) ה' שמעתי שמעך יראתי, שהיא בשמיעה, (דהיינו בינה), יחזקאל הסתכלותו ונביאותו מעינים, חבקוק מאזנים בשמיעה, ומשום זה ראה יחזקאל, כל אלו המראות של המרכבה, בראית עין השכל, חבקוק בשמיעה, (שאמר ה' שמעתי שמעך יראתי וגו'), ויש נבואה שהנבואה היא בפה, (שהוא במלכות), זה שאמר ויגע על פי, נבואה אחרת היא מרוח של החוטם, (שהוא ת"ת) זה שאמר ותבא בי הרוח, ויש שנבואותו ביד, (שהוא גבורה), שזה שאמר וביד הנביאים אדמה, (וכל אלו המדרגות הן בעולם הבריאה), ויש אחרים לפנים בחיי המלך, (דהיינו בעולם האצילות), ואחרים לפני ולפנים, (דהיינו בבינה דאצילות). (בהר מא)

תא חזי, כל הנביאים ונביאים שהקב"ה הקים לישראל כולם נגלה הקב"ה עליהם במדרגות עליונות קדושות, וראו זיו יקר הקדוש של המלך ממקום עליון, אבל לא קרוב כמשה, שהיה קרוב למלך יותר מכולם, כי חלקו היה מאושר יותר מכל בני העולם, שעליו כתוב, פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות, ושאר הנביאים היו רואים ממקום רחוק, כמו שאתה אומר מרחוק ה' נראה לי. (שלח שי)

עצות מרחוק, קרא תחילה לזה פלא, (לא אמר שם עצות מרחוק), וכאן אמר פלא עצות מרחוק, (מהו השינוי, ומשיב), אלא שם היה צריך למנות ששה קצוות למדרגות עליונות, (ועל כן) אומר פלא יועץ א-ל גבור אבי עד שר שלום, (א-ל הוא חסד, גבור גבורה, אבי ת"ת, עד נצח, שר הוד, שלום יסוד), וכאן אינו בא למנות חשבון (המדרגות. שואל) אבל עצות מרחוק מה הן, שהם ב' בדי ערבות, (שהם נצח והוד, ונקראים עצות), משום שכל העצות של הנביאים באות משם, הם נקראים עצות מרחוק, כי הנביאים מקבלים מנצח והוד... 

אמר רבי שמעון, אלעזר, כל דבריו של בלעם הרשע קשים הם, והרי העמידו החברים, שכתוב ולא קם נביא עוד כמשה, ואמרו, בישראל לא קם, אבל באומות קם, ומי הוא, בלעם, וכבר העמדנו הדברים, משה אין כמוהו בכתרים עליונים, בלעם אין כמהו בכתרים התחתונים, זה בצד הקדושה, וזה בצד השמאל, ואם כל זה היה בידו, וכל כך חזק בחכמה, איש שהיה משבח את עצמו בכח גדול, שכתוב ואנכי אקרה כה, (שפירושו שאמר) אעקר את כה, (שהיא המלכות) מכאן, איך יכלו להרג אותו... (בלק קס, וראה עוד בלעם-נבואה)

כה אמר ה', מהו השינוי שבכל מקום בנביאים כתוב כה אמר ה' ובמשה לא כתוב כך, אלא זה הדבר, ומשיב, אלא משה שהיתה נבואתו מתוך מראה המאירה למעלה, (שהוא ז"א), לא כתוב בו כה, (שהיא המלכות הנקראת כה), אבל שאר הנביאים, שהיו מתנבאים מתוך מראה שאינה מאירה, (שהיא המלכות הנקראת כה), התנבאו מתוך כה. (שם רמח)

אמר לו רעיא מהימנא, מאור קדוש, הנני להתקיף הדברים שלך, (שאמרת שמראה היא בינה), מראה היא לימין, כי תחשוב (הגימטריא) של במראה, שנאמר במראה אליו אתודע, ותמצא שהוא (בגימטריא רמ"ח), העולה בגימטריא אברהם, (שהוא חסד, שזה ראיה שבמראה הוא חסד דז"א ולא של בינה), אמר לו המאור הקדוש, מתחילה נראה לך מראה ההוא שנאמר בו, במראה אליו אתודע, (שהוא בינה), ואחר אמרת אסורה ואראה את המראה הגדול הזה, (דהיינו בינה), שנזכר בו חמש פעמים הסנה, (דהיינו כנגד ה' אורות הימין שבבינה, המאירים ה' פעמים סנה שהם ה' דינים שבה, והם מתהפכים לרחמים כמו בינה, ועל כן לא יבער הסנה כנ"ל), ועתה נגלה לך שוב מראה הזו ברמ"ח מצות עשה, שהם בה' חומשי תורה, (דהיינו ה' אורות דחסד דז"א שנקרא תורה). קם רעיא מהימנא ונשק אותו וברכו, וצריכים לדעת שיש ב' מראות, מראה המאירה היא ז"א, וכן בינה, כמו שאומר כאן, ומראה שאינה מאירה היא מלכות. אמר לו (רעיא מהימנא), מאור קדוש, מראה זו פעמים היא באות ה', המראה הגדול, ופעמים היא באות ב', במראה אליו אתודע, ולפעמים במ' ממראה מתניו ולמטה, ולפעמים בכ' כמראה אדם עליו, ולפעמים בו' ומראה כבוד ה', ולפעמים למראה, ולא היה צריך תוספת אות כלל, חוץ מן ב' במראה, אלא ודאי מראה הזו כלולה מעשר ספירות, וכל אות מראה על ספירה שלה, דהיינו כמראה באות כ', מראה על ספירת הכתר, וכך שאר אותיות כל אחת מראה על ספירה שלה, ואין צריך להאריך כאן, ולחכם ברמז.

וכמה חזיונות יש לה, וכן כמה דמיונות ומראות יש לה, והכל נודע בעין השכל שבלב, (שהוא המלכות), ואינו כדמיון שבעין, זה שאמר ואל מי תדמיוני ואשוה, ואל מי תדמיון א-ל. ויש חזיונות כמו החוזים בכוכבים, (שהם מסטרא אחרא), אבל חזיון של נבואה היא כחזיון לילה, (שהיא מלכות הנקראת לילה, ולא בספירות העליונות ממנה)...

אמר מאור הקדוש, היינו מה שאמרתי, שעתה בהתורה נגלה לך הקב"ה ושכינתו. וזה הוא (שכתוב) הוי"ה במראה אליו אתודע, במראה, היינו אמא עלאה, אתודע, (היינו שהיא נודעה) לך בדעת, שהוא בן י"ה, (דהיינו ז"א, שהוא ו' דהוי"ה), בחלום אדבר בו, היינו ה' אחרונה, (שהיא השכינה).

החלום הוא בסתימת העינים, (דהיינו מלכות), ומשום זה נקראת מראה שאינה מאירה, נבואה בת יחידה, (שהיא מלכות), דהיינו בת עין. ב' כנפי העין הם נצח והוד, והמראה של הנבואה אינה נראית אלא בהם, (בנצח והוד), כשהם פתוחים היא מראה בהקיץ, וכשהם סגורים היא מראה בחלום... (תצא צא, ועיין שם עוד)

...וזה הוא סוד שנקרא חשמל, שהנביא צריך לראות לפנים ממנו, ולדעת ולהסתכל בצחות הלב והעין היא סגורה יותר מהכל, ולו שיוכל לעמוד בו, וכל מה שהסתכל (יחזקאל) לראות ולדעת כל זה הוא במראה שאינה מאירה, (שהיא המלכות), אבל במראה המאירה, (שהיא ז"א) לא זכה נביא להסתכל, חוץ ממשה הנביא הנאמן, שכל מפתחות הבית בידו, שאר הנביאים כשהגיעו לחשמל הזה להסתכל בפנים, הרעיונות נבהלו, והלב לא שקט, ויוצאים מכל רעיונות הגוף, אז לא ראו לפנים מה שראו, בלחש. (זהר חדש יתרו שמב)

ויהי בימי שפוט השופטים, רבי חלקיה ברבי אלעזר פתח המקרא שכתוב, מרחוק ה' נראה לי וגו', כי כשהקב"ה מדבר עם הנביאים אינו נגלה עליהם אלא מרחוק, ועל כן רואים דמות דברים כאדם העומד ממרחק, חוץ ממשה. שאמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא, כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא מתוך מראה שאינה מאירה, משה נתנבא מתוך מראה המאירה, שאר הנביאים מרחוק, ומשה מקרוב, שנאמר לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא, דהיינו נאמן הוא בבית המלך, קרוב הוא למלך, ואם תאמר כיון שכל הנביאים נתנבאו מרחוק, אין אהבתו של מקום עליהם, כתוב מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. אמר רבי חנינא יש רחוק ונתקרב, וקרוב ונתרחק. יש רחוק ונתקרב, שכתוב ממרחק תביא לחמה, (שנאמר על המלכות, שמשמע שאחר שהביאה הלחם היא בקרוב), קרוב ונתרחק שכתוב, מרחוק ה' נראה לי, (שמשמע שעתה נראה מרחוק, ומקודם היה בקרוב, ומשיב), זה שהוא קרוב (בב' המקראות), היינו לנביאים, וזה שהוא רחוק (בב' המקראות), היינו למלכים המקבלים מן המלכות. רבי אליעזר אומר להיפך, קרוב למלכים, (המקבלים ממלכות), ורחוק לנביאים, הרואים דמיונות של מעלה כמין גוף.

רבי חלקיה אומר, כשהנביאים רואים באור צח, בידוע שהעולם נידון לטוב, וכשרואים בחשיכה, נידון לנקמה. ואז פתח הכתוב, ויהי בימי שפוט השופטים, פורענות, פירושו נקמות, כי תרגום נקמה הוא פורענותא. (שם רות צב)

וחשכו הרואות בארובות, אלו הם הנביאים והצופים שהיו רואים בנבואה וברוח הקודש... (שם איכה צב)

מכילתא:

אם תאמר דן אנכי מן הנביאים, שנדבר עמהם בחוצה לארץ, אף על פי שנדבר עמהם בחוצה לארץ, לא נדבר עמהם אלא בזכות אבות, שנאמר כה אמר ה' קול ברמה נשמע וגו' כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה וגו', ויש תקוה לאחריתך נאם ה' וגו', ואף על פי שנדבר עמהם בחוצה לארץ ובזכות אבות, לא נדבר עמהם אלא במקום טהור, של מים, שנאמר ואני הייתי אל אובל אולי (דניאל ח')... ויש אומרים נדבר עמו בארץ ונדבר עמו בחוצה לארץ, שנאמר היה היה דבר ה', היה שנדבר עמו בארץ, היה שנדבר עמו חוצה לארץ. רבי אלעזר בן צדוק אומר, הרי הוא אומר קום צא אל הבקעה (יחזקאל ג') מגיד שהבקעה כשרה, תדע שאין השכינה נגלית בחוצה לארץ, שנאמר ויקם יונה לברוח תרשישה וגו' (יונה א'), וכי מלפני ה' הוא בורח, והלא כבר נאמר אנה אלך מרוחך וגו' (תהלים קל"ט), עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ וגו' (משלי ט"ו)... אלא אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... (בא פרשה א, יב)

...רבי עקיבא אומר, לאמר, צא ואמור להם, שבזכותם הוא מדבר עמי, שכל ל"ח שנה שהיה כועס על ישראל לא היה מדבר עמו, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות, וידבר ה' אלי לאמר. אמר רבי שמעון בן עזאי איני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו, ולא עם משה בלבד היה מדבר בזכות ישראל, אלא עם הנביאים כולם לא דבר אלא בזכות ישראל, שנאמר ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם, וכתיב ויהי מקצה שבעת ימים ויהי דבר ה' וגו' (יחזקאל ג')... וכן אתה מוצא בברוך בן נריה שהיה מתרעם לפני המקום, אמרתי אוי נא לי כי יסף ה' יגון על מכאובי (ירמיה מ"ה), נשתניתי אני מכל תלמידי הנביאים... יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי וגו' ואין מנוחה אלא נבואה, שנאמר ותנח עליהם הרוח... בא וראה מה המקום משיבו, כה תאמר אליו, כה אמר ה' הנה אשר בניתי אני הורס וגו' ואתה תבקש לך גדולות, ואין גדולות אלא נבואה, שנאמר ספרה נא לי את כל הגדולות וגו' (מ"ב ח')... אמר, ברוך בן נריה, אם אין כרם אין סייג, אם אין צאן אין רועה, מפני מה, כי הנני מביא רעה אל כל בשר, ונתתי נפשך לך לשלל, אל המקום אשר תלך שם, הא בכל מקום אתה מוצא שאין הנביאים מתנבאים אלא בזכותן של ישראל. (שם)

זה א-לי ואנוהו, רבי אליעזר אומר, אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל הנביאים, שנאמר בהם וביד הנביאים אדמה (הושע י"ב)... אבל כשנגלה הקב"ה על הים לא שאל אחד מהם לשאול אי זהו המלך, אבל כשראוהו הכירוהו, ופתחו כולן ואמרו זה א-לי ואנוהו. (בשלח-שירה פרשה ג, יד)

...מאותה שעה זכו ישראל להעמיד מהם המקום נביאים, שנאמר נביא אקים להם (דברים י"ח), נביא עתיד אני להעמיד מהם, אלא שקדמו הם בזכות, שנאמר ויאמר ה' אלי היטיבו אשר דברו. (יתרו-בחודש פרשה ט, כ)

ספרי:

זה הדבר, מגיד כשם שנתנבא משה בכה אמר, כך נתנבאו נביאים בכה אמר, ומוסיף משה זה הדבר. (מטות קנג)

כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום, מה משה בכה, אף נביאים בכה, ומה משה אמר מקצת וקיים, אף נביאים אמרו מקצת וקיימו מקצת, ומה משה אמר כלל ופרט, אף נביאים אמרו כלל ופרט, כי מה משה בן שמונים ובן עמרם, אף שאר הנביאים כך, תלמוד לומר נביא מכל מקום. או חולם חלום, מכלל שנאמר למשה פה אל פה אדבר בו, יכול שאר הנביאים כך, תלמוד לומר או חולם חלום, מכלל שנאמר למשה פה אל פה אדבר בו, יכול שאר הנביאים כך, תלמוד לומר או חולם חלום, בקרבך, לרבות האשה. (ראה פג)

ככל אשר שאלת מעם ה' אלקיך בחורב, בזו זכו שעמדו להם נביאים, דכתיב לא אוסיף לשמע את קול ה' אלקי, ויאמר ה' אלי היטיבו אשר דברו, כוונו לדעת. נביא אקים, הא למדת שבשכר יראה זכו שעמדו להם נביאים, ונתתי דברי בפיו, דברי בפיו אני נותן, אבל איני מדבר עמו פנים בפנים, מיכן ואילך הוי יודע היאך רוח הקודש ניתנת בפי הנביאים. ודבר אליהם, שלא להשיב את התורגמן, את כל אשר אצונו, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון... (שופטים קעו)

תלמוד בבלי:

אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלקים זולתך, יעשה למחכה לו. ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך. אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלקים זולתך. (ברכות לד ב)

אמר רבי יוחנן השכים ונפל לו פסוק לתוך פיו, הרי זו נבואה קטנה. (שם נה ב)

דאמר מר אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה. (שם צב א)

אלא הנח להן לישראל אם אין נביאים הן בני נביאים הן... אמר רבי יהודה אמר רב כל המתיהר, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו... מדבורה, דכתיב חדלו פרזון בישראל חדלו, עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל וגו', וכתיב עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר וגו'... ריש לקיש אמר, כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו... מאלישע, דכתיב לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך וגו', וכתיב ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'. (פסחים סו א וב)

כדתניא, משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל, ועדיין היו משתמשין בבת קול. (יומא ט ב)

...ואף על פי שגזרת נביא חוזרת, גזירת אורים ותומים אינה חוזרת, שנאמר במשפט האורים... מיתיבי, כל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו אין שואלין בו... (שם עג ב)

אמר רבי אבא בר כהנא, גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו לישראל, שכולן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב. תנו רבנן ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה. מאי דרוש... (מגילה יד א)

כדתניא, כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה. (יבמות מט ב)

ותחל רוח ה' וגו' אמר רבי חמא ברבי חנינא חלתה נבואתו של יעקב אבינו, דכתיב יהי דן נחש עלי דרך. (סוטה ט ב)

היליכי את הילד הזה, אמר רבי חמא ברבי חנינא מתנבאה ואינה יודעת מה מתנבאה, היליכי, הא שליכי... אמר רב עמרם אמר רב, ואמרי לה אמר רב נחמן אמר רב, מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן, ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל, וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולה אור, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה, בתי נתקיימה נבואתיך... והיינו דכתיב ותתצב אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו, לידע מה יהא בסוף נבואתה. (סוטה יב ב)

אמר רב אבדימי דמן חיפה, מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים, אטו חכם לאו נביא הוא, הכי קאמר, אף על פי שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה. אמר אמימר וחכם עדיף מנביא, שנאמר ונביא לבב חכמה, מי נתלה במי, הוי אומר קטן נתלה בגדול... אמר רבי יוחנן מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתנוקות, לשוטים מאי היא, כי הא דמר בר רב אשי דהוה קאי ברסתקא דמחוזא, שמעיה לההוא שוטה דקאמר ריש מתיבתא דמליך במתא מחסיא טביומי חתים, אמר מאן חתים טביומי ברבנן, אנא, שמע מינה לדידי קיימא לי שעתא, קם אתא, אדאתא אימנו רבנן לאותיביה לרב אחא מדפתי ברישא, כיון דשמעי דאתא שדור זוגא דרבנן לאמלוכי ביה... תנוקת מאי היא, כי הא דבת רב חסדא הוה יתבה בכנפיה דאבוה, הוו יתבי קמיה רבא ורמי בר חמא אמר לה מאן מינייהו בעית, אמרה ליה תרווייהו, אמר רבא ואנא בתרא. (בבא בתרא יב א וב)

וכולהו תנאי סבירא להו דאיוב מישראל הוה, לבר מיש אומרים דאי סלקא דעתך מאומות העולם הוה, בתר דשכיב משה מי שראי שכינה על עובדי כוכבים, והא אמר מר, בקש משה שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים ונתן לו, שנאמר ונפלינו אני ועמך. (שם טו ב)

רבי שמעון אומר במחנה נשתיירו בשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש, אמרו אלדד ומידד אין אנו ראויין לאותה גדולה, אמר הקב"ה הואיל ומיעטתם עצמכם הריני מוסיף גדולה על גדולתכם, ומה גדולה הוסיף להם, שהנביאים כולן נתנבאו ופסקו, והם נתנבאו ולא פסקו... (שם יז א)

תנו רבנן, משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשין בבת קול. פעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריה ביריחו, ונתנה עליהם בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה, אלא שאין דורו זכאי לכך, נתנו חכמים את עיניהם בהלל הזקן... (סנהדרין יא א)

חזון עובדיהו כה אמר ה' אלקים לאדום וגו', מאי שנא עובדיה לאדום, אמר רבי יצחק אמר הקב"ה יבא עובדיהו הדר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, וינבא על עשו הרשע שדר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם. (שם לט ב)

דאמר רבי יצחק סיגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד... הכובש את נבואתו כגון יונה בן אמיתי... ונביא שעבר על דברי עצמו, כגון עדו הנביא דכתיב גם כן צוה אותי, וכתיב ויאמר לו גם אני נביא כמותך... תני תנא קמיה דרב חסדא הכובש את נבואתו לוקה, אמר ליה מאן דאכיל תמרי בארבלא לקי, מאן מתרי ביה, אמר אביי חבריה נביאי, מנא ידעי, אמר אביי דכתיב כי לא יעשה ה' אלקים דבר כי אם גלה סודו, ודילמא הדרי ביה, אם איתא דהדרי ביה אודועי הוו מודעי לכלהו נביאי... והא מיכה דלא יהיב ליה אות ואיענש, היכא דמוחזק שאני, דאי לא תימא הכי, אברהם בהר המוריה היכי שמע ליה יצחק... (שפ פט א וב)

אמר רבי יוסי בר חנינא ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל, באו ארבעה נביאים וביטלום, משה אמר וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב, בא עמוס וביטלה, שנאמר חדל נא, מי יקום יעקב וגו', וכתיב ניחם ה' על זאת וגו'. משה אמר ובגוים ההם לא תרגיע, בא ירמיה ואמר הלוך להרגיעו ישראל. משה אמר פוקד עון אבות על בנים, בא יחזקאל וביטלה, הנפש החוטאת היא תמות. משה אמר ואבדתם בגוים, בא ישעיהו ואמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'... אמר להן לכך אני מצחק, דכתיב ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו, וכי מה ענין אוריה אצל זכריה, אוריה במקדש ראשון, וזכריה במקדש שני, אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב, לכן בגללכם ציון תחרש וגו', בזכריה כתיב, עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. (מכות כד א וב)

תלמוד ירושלמי:

א"ר יהושע בן לוי למה נקרא שמה בית השואבה, שמשם שואבים רוח הקודש, על שם ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה... אמר רבי יונה, יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת עליו רוח הקודש, ללמדך שאין רוח הקדש שורה אלא על לב שמח, מאי טעמא, והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלקים... (סוכה כב ב, וראה שם עוד וערך נביא)

פרקי דרבי אליעזר:

לכל הנביאים היה נראה בחזון הלילה, ולאברהם בחזון ובמראה, בחזון מניין, שנאמר במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך... ובמראה מנין, שנאמר וירא אליו ה'. (פרק כח)

מדרש רבה:

רב אמר שלש תרדמות הן, תרדמת שינה ותרדמת נבואה ותרדמת מרמייטה... תרדמת נבואה ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם. (בראשית יז ו)

רבי חנינא בר יצחק אמר ג' נובלות הן, נובלת מיתה שינה, נובלת נבואה חלום... (שם שם ז)

אמר רבי יודן גדול כחן של נביאים שמדמים צורה ליוצרה, שנאמר (דניאל ח') ואשמע קול אדם בין אולי, אמר רבי יהודה ברבי סימון אית לן קריה אוחרן דמחוור יתר מן דין, שנאמר (יחזקאל א') ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. (שם כז א)

עשרה לשונות נקראת נבואה, חזון, הטפה, דבור, אמירה, צווי, משא, משל, מליצה, חידה, ואיזו קשה שבכולן, רבי אליעזר אומר חזון, שנאמר (ישעיה כ"א) חזות קשה הוגד לי, רבי יוחנן אמר דבור, שנאמר (בראשית מ"ב) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות, רבנן אמרי משא, כמשמעו, שנאמר (תהלים ל"ח) כמשא כבד יכבדו ממני. גדול כחו של אברהם שנדבר עמו בדבור ובחזון, שנאמר היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר. (שם מד ז)

ויבא אלקים וגו' בחלום הלילה, אמר רבי יוסי, אין הקב"ה נגלה על נביאי עכו"ם אלא בשעה שדרך בני אדם לפרוש זה מזה, הדא הוא דכתיב (איוב ד') בשעפים מחזיונות לילה, ואלי דבר יגונב וגו', מה בין נביאי ישראל לנביאי עכו"ם, רבי חנינא בר פפא ורבנן, רבי חנינא בר פפא אמר משל למלך שהיה נתון הוא ואוהבו בטרקלין ווילון מונח ביניהם, כל זמן שהיה רוצה לדבר עם אוהבו היה קופל את הוילון ומדבר עמו, אבל לנביאי עכו"ם אינו מקפל אותו, אלא מדבר עמהם מאחרי הוילון. ורבנן אמרי, למלך שהיה לו אשה ופלגש, כשהוא הולך אצל אשתו הוא הולך בפרהסיא, וכשהוא הולך אצל פלגשו הולך במטמוניות, כך אין הקב"ה נגלה על נביאי עכו"ם אלא בלילה, (במדבר כ"ב) ויבא אלקים אל בלעם לילה... מה בין נביאי ישראל לנביאי עכו"ם, רבי חמא ברבי חנינא ורבי יששכר דכפר מנדי, רבי חמא אמר אין הקב"ה נגלה על נביאי עכו"ם אלא בחצי דבור, הדא מה דכתיב (במדבר כ"ג) ויקר אלקים אל בלעם, אמר רבי יששכר דכפר מנדי אין הלשון הזה ויקר אלא לשון טומאה, הדא מה דכתיב (דברים כ"ג) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, אבל נביאי ישראל בדבור שלם, בלשון חיבה, בלשון קדושה, בלשון שמלאכי השרת מקלסין אותו, שנאמר וקרא זה אל זה ואמר קדוש וגו', אמר רבי יוסי בן ביבא (משלי ט"ו) רחוק ה' מרשעים אלו נביאי עכו"ם, ותפלת צדיקים ישמע אלו נביאי ישראל. (שם נב ז)

וירא אלקים אל יעקב עוד, רבי יוסי ברבי חנינה אמר עוד כבראשונה, מה ראשונה על ידי מלאך, אף השניה על ידי מלאך, אמר רבי ברכיה עוד איני מיחד שמי על בריה אלא עליך ולא על אחר, שנאמר (שמות ז') וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב, ולא אחר עמם. אמר רבי יודן עוד פעם אחרת אני נגלה עליך, ויברך אותו. (שם פב ד)

דבר אחר וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, אמר רבי יצחק מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור קבלו מהר סיני, שכן משה אומר להם לישראל, (דברים כ"ט) כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום, עמנו עומד היום אין כתיב כאן, אלא עמנו היום, אלו הנשמות העתידות להבראות שאין בהם ממש, שלא נאמרה בהם עמידה, אף על פי שלא היו באותה שעה כל אחד ואחד קבל את שלו. וכן הוא אומר משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי (מלאכי א'), בימי מלאכי לא נאמר, אלא ביד מלאכי, שכבר היתה הנבואה בידו מהר סיני, ועד אותה שעה לא נתנה לו רשות להתנבאות. וכן ישעיה אמר (ישעיה מ"ח) מעת היותה שם אני אמר, אמר ישעיה, מיום שנתנה בסיני שם הייתי וקבלתי את הנבואה הזאת, אלא (שם) ועתה ה' אלקים שלחני ורוחו, ועד עכשיו לא ניתן לו רשות להתנבאות, ולא כל הנביאים קבלו מסיני נבואתן, אלא אף החכמים העומדים בכל דור ודור כל אחד ואחד קבל את שלו מסיני... (שמות כח ד)

דבר אחר סרו מהר, רבי יונה בשם רבי שמואל בר נחמן אמר, כל נביא שהיה עומד היה אומר נביאותו של חבירו, ולמה היה אומר דבר חבירו לברר נביאותו, ורבי יהושע בן לוי אומר, לנבואתו הוא נזקק, חוץ ממשה, שאמר כל דברי הנביאים ושלו, וכל שהיה מתנבא מעין נבואתו של משה היה, וכל הדברות הוא אומר חוץ משנים שהקב"ה אמרן לישראל מפיו... (שם מב ז)

רבי אבין בשם רבי ברכיה סבא פתח, אז דברת בחזון לחסידיך וגו', מדבר באברהם, שנדבר עמו בדיבור ובחזון, הדא הוא דכתיב אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר... דבר אחר אז דברת בחזון לחסידך, מדבר בדוד שנדבר עמו בחזון ובדיבור, הדא הוא דכתיב ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה, כן דבר נתן אל דוד... דבר אחר אז דברת בחזון מדבר במשה, שנדבר עמו בדבור ובחזון, שנאמר פה אל פה אדבר בו וגו'... כל ישראל עומדים לפני הר סיני, ואומרים אם יוספים אנחנו לשמע, ומשה שומע קול הדבור עצמו וחיה, תדע לך שהוא כן, שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה, שנאמר ויקרא אל משה, הרימותי בחור מעם, לולי משה בחירו. (ויקרא א ד)

אמר רבי יהושע בן לוי, אלו היו אומות העולם יודעים מה אהל מועד יפה להן, היו מקיפין אותו אהליות וקסטריות, את מוצא שעד לא הוקם המשכן היו אומות העולם שומעים קול הדבור ונתרזים מתוך פניקטיהון, הדא הוא דכתיב, כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים וגו'. אמר רבי סימון דו פרצופין היה הדבור יוצא, חיים לישראל וסם המות לאומות העולם, הדא הוא דכתיב, כאשר שמעת אתה ויחי, את שמעת וחיית, ואומות העולם שומעים ומתים... (שם שם יא)

אמר רבי יצחק, עד שלא הוקם המשכן היתה נבואה מצויה באומות העולם, משהוקם המשכן נסתלקה מביניהם, שנאמר אחזתיו ולא ארפנו, אמרו לו הרי בלעם מתנבא, אמר להם לטובתן של ישראל נתנבא, מי מנה עפר יעקב... (שם שם יב)

מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם, רבי חמא ברבי חנינא ורבי יששכר דכפר מנדו, רבי חמא בר חנינא אמר, אין הקב"ה נגלה על אומות העולם אלא בחצי דבור, כמה דתימר ויקרא אלקים אל בלעם, אבל נביאי ישראל בדבור שלם, שנאמר ויקרא אל משה, ורבי יששכר דכפר מנדו אמר, כך יהא שכרן, אין לשון ויקרא אלא לשון טומאה, כמה דתימר אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, אבל נביאי ישראל בלשון קדושה, בלשון טהרה, בלשון ברור, בלשון שמלאכי השרת מקלסין בו להקב"ה, כמה דתימר וקרא זה אל זה ואמר.

אמר רבי אלעאי בר מנחם, כתיב רחוק ה' מרשעים, וכתיב ותפלת צדיקים ישמע, רחוק מרשעים אלו נביאי אומות העולם, ותפלת צדיקים ישמע, אלו נביאי ישראל, אתה מוצא שאין הקב"ה נגלה על אומות העולם אלא כאדם שבא מארץ רחוקה, כמה דתימר מארץ רחוקה באו אלי, אבל נביאי ישראל מיד ויקרא... (שם שם יג)

מה בין משה לכל הנביאים, רבי יהודה ברבי אלעאי ורבנן, רבי יהודה אומר, מתוך תשע איספקלריות היו הנביאים רואים, הדא הוא דכתיב, וכמראה המראה אשר ראיתי וגו', ומשה ראה מתוך איספקלריא אחת, שנאמר ומראה ולא בחידות. רבנן אמרין, כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת, הדא הוא דכתיב, ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה, משה ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת, הדא הוא דכתיב ותמונת ה' יביט, רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר משל למלך שנגלה על בן ביתו באיקונין שלו, לפי שבעולם הזה שכינה נגלת על היחידים, אבל לעתיד לבא ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר, (שם שם יד)

דבר אחר לעשות לרוח משקל, אמר רבי אחא, אפילו רוח הקודש ששורה על הנביאים אינה שורה אלא במשקל, יש שמתנבא ספר אחד, ויש שנים, אמר רבי סימון, ב' דברים נתנבא בארי ולא היה בהם כדי ספר, ונטפלו בישעיה, ואלו הן וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים, וחברו, ומים תכן במדה. (שם טו ב)

ובבא משה וגו', תני (דברים ל"ד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, כדי שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר, אילו היה לנו נביא כמשה היינו עובדים להקב"ה, ואיזה נביא היה להם כמשה, זה בלעם בן בעור, אלא הפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם, ג' מדות היו ביד משה מה שלא היו ביד בלעם, משה היה מדבר עמו עומד, שנאמר (שם ה') ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך וגו', ועם בלעם לא היה מדבר עמו אלא נופל, שנאמר (במדבר כ"ג) נופל וגלוי עינים. משה היה מדבר עמו פה אל פה, שנאמר (שם י"ב) פה אל פה אדבר בו, ובבלעם כתיב נאם שומע אמרי א-ל, שלא היה מדבר עמו פה אל פה. משה היה מדבר עמו פנים בפנים, שנאמר (שמות ל"ג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, ועם בלעם לא היה מדבר כי אם במשלים, כמו דכתיב, (במדבר כ"ג) וישא משלו ויאמר וגו'. ג' מדות היו ביד בלעם מה שלא היו ביד משה, משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר נאם שומע אמרי א-ל אשר מחזה ש-די יחזה. משה לא היה יודע אימתי הקב"ה מדבר עמו, ובלעם היה יודע אימתי הקב"ה מדבר עמו, שנאמר ויודע דעת עליון... משה היה מדבר עמו בכל שעה שירצה, שנאמר ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו, מיד וישמע את הקול מדבר אליו... (שם יד לד, וראה עוד בלעם-נבואה, משה-נבואה)

אמר הקב"ה, בעולם הזה נתנבאו יחידים, ולעולם הבא כל ישראל נעשין נביאים, שנאמר (יואל ג') והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם וגו'... (שם טו יט)

אמר רבי יודן גדול כוחן של נביאים שמדמין דמות גבורה של מעלה לצורת אדם, שנאמר (דניאל ח') ואשמע קול אדם בין אולי... (שם יט ג)

את מוצא שכל הנבואות הקשות והרעות שנתנבא עליהם ירמיהו לא באו עליהם אלא לאחר חורבן בית המקדש. (איכה פתיחתא כג)

ג' נתנבאו בלשון איכה, משה, ישעיה וירמיה, משה אמר (דברים א') איכה אשא לבדי, ישעיה אמר (ישעיה א') איכה היתה לזונה, ירמיה אמר איכה ישבה בדד. (שם א א)

רבי שמעון בן לקיש אומר, טובה היתה הסרת טבעתו של אחשורוש על ישראל במדי מס' רבוא נביאים שנתנבאו בימי אליהו, למה, שבזה היתה גאולה, ובזה לא היתה גאולה. ורבנן אמרי טובה היתה מגילת קינות על ישראל, ממ' שנה שנתנבא עליהם ירמיה, למה, שבה נטלו ישראל איפוכי שלימה על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש, הדא הוא דכתיב תם עונך בת ציון פקד עונך בת אדום גילה על חטאותיך. (שם ד כז)

דבר אחר, דברי קהלת בן דוד, ג' נביאים על ידי שהיה נבואתן דברי קנתרין נתלה נבואתן בעצמן, ואלו הן, דברי קהלת, דברי עמוס, דברי ירמיה. ולמה נקרא שמו ירמיה, שבימיו נעשה ירושלמים אירימיאה, עמוס למה נקרא שמו עמוס, אמר רבי פנחס שהיה עמוס בלשונו... (קהלת א ב)

מדרש תנחומא:

ויפול אברהם על פניו, עד שלא מל כל זמן שהיתה השכינה מדברת עמו היה נופל, משמל היה מסיח עמו והיה עומד, שנאמר ואברהם עודנו עומד לפני ה', ולא עוד אלא היה נגלה עליו והוא יושב, שנאמר וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו'. (לך כ)

בארץ מצרים - חוץ לכרך, וכן אתה מוצא שלא נמצאת שכינה במצרים שנאמר ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרוש את כפי (שמות כ'), למה שהיתה ארץ מצרים מלאה גלולים, לכך כתיב בארץ מצרים ולא בתוך מצרים, ולמה נמצאת שכינה במצרים, ללמדך עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדבור, משנבחרה ארץ ישראל נפסלו כל הארצות, עד שלא נבחרה ירושלים היתה כל ארץ ישראל כשרה לדבור, משנבחרה ירושלים נסתלק הדבור מארץ ישראל. (בא ה)

משפטיך תהום רבה, משפט שאתה עושה בעולם כתהום רבה, מה תהום רבה בסתר, אף משפטיך בסתר, כיצד, כיון שחרבה ירושלים בתשעה באב חרבה, וכשהראה לו ליחזקאל מראה לו בעשרים לחודש, למה, שלא לפרסם באיזה חדש חרבה, אבל כשהוא בא לגדל את ישראל הוא מפרסם באיזה יום באיזה מקום, באיזה חודש, באיזו שנה, באיזו אפטיא... (במדבר א א)

וידבר ה' אל משה במדבר סיני, עד שלא הוקם המשכן דבר עמו בסנה, שנאמר (שמות ג') ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה, אחר כך דבר עמו במדין, שנאמר (שם ד') ויאמר ה' אל משה במדין, אחר כך דבר עמו במצרים, שנאמר (שם י"ב) ויאמר ה' אל משה במדין, אחר כך דבר עמו במצרים, שנאמר (שם י"ב) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים, ואחר כן דבר עמו בסיני, שנאמר וידבר ה' אל משה במדבר סיני. כיון שהוקם המשכן אמר, יפה הוא הצניעות, שנאמר (מיכה ו') והצנע לכת עם אלקיך, התחיל לדבר עמו באהל מועד, וכן דוד אמר (תהלים מ"ה) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה... אמר הקב"ה כך הוא כבודי, שיהא מדבר מבפנים, שנאמר (במדבר ז') ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו... (שם שם ג)

וירא בלק, זה שאמר הכתוב, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט (דברים ל"ב) כי לא הניח הקב"ה לעכו"ם פתחון פה, לבא לומר שאתה רחקתנו, ולא נתת לנו כמו שנתת לישראל בעולם. מה עשה הקב"ה, כשם שהעמיד מלכים חכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לעכו"ם, ונבדקו מלכיהם ונביאים וחכמיהם של ישראל עם מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של העכו"ם... העמיד משה לישראל, שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה, העמיד להם בלעם מדבר עמו כל זמן שירצה. ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי עכו"ם, נביאי ישראל מזהירין את האומות על העבירות, וכן הוא אומר (ירמיה ט') צופה לגוים נתתיך, ונביאים שהעמיד מן האומות נותנים פרצה לאבד את הבריות מן העולם הבא, ולא עוד אלא כל הנביאים היו במדת רחמים על ישראל ועל אומות העולם, שכן ישעיה אומר על כן מעי למואב ככנור יהמו וגו' (ישעיה ט"ו) וכן יחזקאל אומר בן אדם שא על צור קינה (יחזקאל כ"ז), ונביאי אומות העולם היו במדת אכזריות, שזה עמד לעקור אומה שלמה חנם על לא דבר, לכך נכתבה פרשת בלעם, להודיע למה סלק הקב"ה רוח הקודש מאומות העולם, שזה עמד מהם, וראה מה עשה. (בלק א)

מדרש תנחומא הקדום:

דבר אחר אמר לו הקב"ה למשה אני יורה דברי לתוך פיך כחץ, ואין הורתיך אלא לשון ירה יירה (שמות י"ט), כיון שבשרו הקב"ה שהוא עמו, מיד קיבל עליו לילך. (שמות יח)

סדר עולם:

ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו וגו', יכול מפני שהם מועטים, תלמוד לומר וחמשים איש מבני הנביאים הלכו וגו', יכול מפני שהם הדיוטות, תלמוד לומר ויאמרו אליו הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך מעל ראשך וגו', אדונינו אין כתיב כאן אלא אדוניך, מלמד שכולם גדולים כאליהו ושקולים כאלישע, שאין לך כל עיר ועיר בארץ ישראל שלא היו בה נביאים, אלא כל נבואה שהיתה לצורך הדורות נכתבה, לצורך שעה לא נכתבה, ועליהם מפורש בשיר השירים, מה יפו דודיך אחותי כלה, מה טובו דודיך מיין, וריח שמניך מכל בשמים, נפת תטופנה שפתותיך כלה וגו'. באדם הוא אומר ויצו ה' וגו' (בראשית ב') בנח הוא אומר איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח (שם ו'). בשם הוא אומר (שם ט') ברוך ה' אלקי שם, על דברתי מלכי צדק (תהלים ק"י). בעבר הוא אומר (בראשית י') ויקרא שמו פלג כי בימיו נפלגה הארץ. באברהם הוא אומר (שם כ') ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וגו', ומנין שכל האבות נקראו נביאים, שנאמר (תהלים ק"ה) אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו, אלו נביאים שעמדו לישראל עד שלא באו למצרים. ואלה הנביאים שנתנבאו במצרים, ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע, כלם חמשה (דה"א ב' ו') ומשה ואהרן מן ישראל, בלעם ואביו ואיוב מארץ עוץ, ואליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי, ואליהו בן ברכאל הבוזי, אלו הנביאים שנתנבאו לאומות עד שלא ניתנה תורה לישראל, אבל משנתנה תורה לישראל פסקה רוח הקדש מן האומות, וכן במשה הוא אומר (שמות ל"ג) ובמה יוודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך, מנין שעשה הקב"ה רצונו, שנאמר (שם ל"ד) הנה אנכי כורת ברית וגו', באותה שעה פסקה רוח הקודש מן האומות. (פרק כא)

שוחר טוב:

אני שכבתי ואישנה, אמר דוד אני שכבתי מן הנבואה ואישנה מרוח הקדש, הקיצותי על ידי חושי הארכי, כי ה' יסמכני על ידי נתן הנביא, שאמר לי (ש"ב י"ב) גם ה' העביר חטאתך לא תמות. (מזמור ג)

למנצח בנגינות, המזמור הזה נאמר בג' מיני שבח... בנגינות שהוא של נבואה, כמו דאת אמר (מ"ב ג') ויהי כנגן המנגן. (שם ד)

אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא כל הנביאים היו מתנבאין ולא היו יודעין מה היו מתנבאין, אלא משה וישעיה בלבד, משה אמר (דברים ל"ב) יערוף כמטר לקחי, וישעיה אמר (ישעיה ח') הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה'. אמר רבי יהושע הכהן אף אליהו היה מתנבא ולא היה יודע, שנאמר (איוב ל"ג) ודעת שפתי ברור מללו. אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי אף שמואל רבן של נביאים היה מתנבא ולא היה יודע, שנאמר (ש"א י"ב) וישלח ה' את ירובעל, ואת בדן ואת יפתח, ואותי לא נאמר אלא ואת שמואל, שלא היה יודע מה היה מתנבא. אמר רבי לוי בשם רבי חנינא עשר מזמורים שאמר משה בטכסיס של נבואה אמרן, ולמה לא נכתבו בתורה, אלו דברי תורה ואלו נבואה, ואין מפסיקין בין דברי תורה לדברי נבואה. (מזמור צ)

עד שלא קילסו אותך הנביאים גדול היית, ומשקלסו אותך נתגדלת עד מאד. (מזמור קד)

עשרה דברים נקראו יקר... הנבואה, (ש"א ג') ודבר ה' היה יקר. (מזמור קטז)

ילקוט שמעוני:

ויהי כי ארכו לו שם הימים, אמר רבי יוחנן חלום קשה, נבואה קשה, אבל שוטה אריכות ימים מבטלן, נבואה קשה, דכתיב יארכו הימים ואבד כל חזון. (בראשית פרק כה, קיא)

רבי יוסי הגלילי אומר, בשלשה מקומות נאמרה בתורה דבור למשה בארץ מצרים, ובהר סיני ובאהל מועד, בארץ מצרים מהו אומר, ביום דבר אל ה' אל משה, מיעט את אהרן מדברות ארץ מצרים, בהר סיני מהו אומר, ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה בהר סיני, מיעט את אהרן מדברות הר סיני, באהל מועד מהו אומר, ויקרא אל משה, מיעט את אהרן מדברות אהל מועד... (ויקרא פרק א, תל)

...הזקנים פסקה נבואתן שהיתה משל משה, שכן הכתוב אומר, ואצלתי מן הרוח אשר עליך, אבל אלו היתה נבואתן משל הקב"ה, שנאמר ותנח עליהם הרוח... (במדבר פרק יא, תשלז)

...וכי לא נתנבא עמוס אלא אלו בלבד, והרי יותר מכל חבריו נתנבא, ומה תלמוד לומר דברי עמוס, מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר שמעו הדבר הזה פרות הבשר אשר בהר שומרון, אלו בתי דינין שלהן. כיוצא בדבר אתה אומר ואלה הדברים אשר דבר ה' אל ישראל ואל יהודה, וכי לא נתנבא ירמיהו אלא אלו בלבד, והלא שני ספרים כתב ירמיהו, שנאמר עד הנה דברי ירמיהו, ומה תלמוד לומר ואלה הדברים, מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר קול חרדה שמענו פחד ואין שלום... כיוצא בדבר אתה אומר ואלה דברי דוד האחרונים, וכי לא נתנבא דוד אלא אלו בלבד, והלא כבר נאמר רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני, ומה תלמוד לומר ואלה דברי דוד האחרונים, מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר וזרח השמש ובא השמש וגו' הולך אל דרום וגו'... (דברים פרק א, תשפח)

כי יקום בקרבך נביא, מה משה בכה אמר, אף הנביאים בכה אמר, משה אמר מקצת וקיים מקצת, אף נביאים אמרו מקצת וקיימו מקצת, ומה משה זקן ובן שמנים ובן עמרם, יכול אף הנביאים כך, תלמוד לומר נביא מכל מקום, או חולם חלום, מכלל שנאמר אל משה פה אל פה יכול אף הנביאים כן, תלמוד לומר או חולם חלום. (שם פרק יג, תתפה)

חזון ישעיהו בן אמוץ, זה שאמר הכתוב ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרביתי, שכולם אין נבואתו של זה דומה לזה, והיאך, עמוס רואה אותי עומד, שנאמר ראיתי את ה' נצב על המזבח וגו', מיכה ראה אותי יושב, שנאמר ראיתי את ה' יושב על כסאו וגו', משה ראה אותי כגבור, שנאמר ה' איש מלחמה, דניאל ראה אותי כזקן, שנאמר ושער ראשיה כעמר נקי, לכך נאמר וביד הנביאים אדמה. ואף ישעיה כשנתנבא אמר תחלה התוכחות, למה היה דומה... אבל ישעיה חזון ישעיהו בן אמוץ, חזון עובדיהו, כה אמר ה', הרי מפי הקב"ה מפי סנהדרין, שנאמר שמועה שמענו, אף ישעיה נתנבא מפי סנהדרין, שנאמר ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח מפי הקב"ה, ומי ילך לנו מפני סנהדרין, שאף על פי שהיו מתנבאים מפי הקב"ה אילו היתה סנהדרין זזה הימנו לא היה לו רשות להתנבאות, לכך אתה מוצא את מי אשלח מפי הקב"ה, ומי ילך לנו מפי סנהדרין, רבי בניה אומר חזון שנתנבאו שניהם בע"א לשון, הגדול שבנביאים והירוד שבנביאים, למה, כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט. (ישעיה פרק א, שפה)

פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים, ובא תלמיד ושאל לי כבן שהוא שואל את אביו, אמר לי מה נשתנה ישעיה מכל הנביאים שנתנבא כל הטובות והנחמות בישראל, אמרתי לו, בני, מפני שקבל עליו עול מלכות שמים בשמחה, שנאמר ואשמע את קול ה' אומר וגו' ואומר לך ואמרת לעם הזה וגו'... אמר לי רבי לכמה שנים נתנבא ישעיהו כל אותן הטובות והנחמות, אמרתי לו, אילו עשו תשובה מחיבתן היה הקב"ה בונה להם בית האחרון מיד... (שם פרק ו, תח)

אמר לו הקב"ה לישעיהו, בני טרחנים הם, סרבנים הם, מקבל אתה עליך ללקות ולהתבזות מהם, אמר לו על מנת כן, גוי נתתי למכים איני כדאי שאלך בשליחותך אצל בניך, אמר לו הקב"ה ישעיה, אהבת צדק, אהבת לצדק את בני ותשנא רשע, שנאת מלחייבם, על כן משחך אלקים אלקיך שמן ששון מחבריך, מהו מחבריך, אמר לו הקב"ה, חייך, שכל הנביאים מתנבאים נביא מפי נביא, שנאמר נחה רוח אליהו על אלישע, ורוח משה על שבעים זקנים, אבל אתה מתנבא מפי הגבורה, הדא הוא דכתיב רוח ה' אלקים עלי, ולא עוד אלא שכל הנביאים מתנבאים נבואות פשוטות, אבל אתה מתנבא נבואות כפולות, עורי עורי, התעוררי התעוררי, שוש אשיש. (שם פרק מ, תמג)

פצחי רינה וצהלי, בעשרה לשונות נקראת נבואה, גילה, שמחה, עליסה, עליצה, פצחה, רנה צהלה, חדוה, דיצה. (שם פרק נג, תעו)

ירמיה היה משלשה נביאים שנתנבאו באותו הדור, ירמיה צפניה וחולדה הנביאה, ירמיה היה מתנבא בשווקים, צפניה בתוך בתי כנסיות, וחולדה אצל הנשים. (ירמיה פרק א, רסב)

כותי אחד שאל את רבי מאיר, אפשר מי שכתוב בו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, הוא מדבר עם משה בין שני בדי הארון, אמר ליה הבא לי מראה גדולה, הביא לו, אמר ליה ראה בוביא שלך, ראה אותה גדולה, אמר ליה הבא לי מראה קטנה, הביא לו, אמר ליה ראה בוביא שלך, ראה אותה קטנה, אמר ליה מה אתה שאתה בשר ודם אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה, כשהוא רוצה מדבר בין שני בדי ארון עם משה, אמר רבינא בר סיסי פעמים שאין העולם כלו מחזיקים כבודו של אלקינו, ופעמים שמדבר עם האדם משערות ראשו. (איוב פרק לח, תתקכג)

מדרש אגדה:

...שלחתי לכם כמה נביאים להזהיר אתכם, מהם הרגתם, מהם בזיתם, ישראל עם קשה עורף אתה עד מאד, שלחתי אליכם יחזקאל וירמיה ע"ה התחלתם לבזות אותם, ואמרתם נביאים מבניה של רחב הזונה, התחיל הקב"ה ואומר לישראל, אמת אמרתם כי אלו מבניה של רחב הזונה, אבל בעבור שעשתה רחב תשובה קבלתי אותה, והעמדתי ממנה עשרה נביאים וכהנים, ואלו הם, ירמיה חלקיה שריה מחסיה ברוך נריה חנמאל שלום בוזי יחזקאל. ויש אומרים אף חולדה הנביאה, וכל אלו הנביאים העמידם בזכות התשובה, אף אתם שובו ותראו מה אעשה לכם, וכששלח להם ירמיה ויחזקאל התחילו מבזים אותם והקב"ה מייחסם, שנאמר היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן וגו' (יחזקאל א' ג'), דברי ירמיהו בן חלקיה וגו' בארץ בנימין (ירמיה א' א'), מה בנימין אחרון לכל השבטים, אף ירמיהו אחרון לכל הנביאים, והלא כבר נתנבאו אחיו חגי זכריה ומלאכי, ר' אליעזר אומר קצת נבואה היתה, ור' שמואל בר נחמן אומר היתה נבואה פקודה בידם. אמר ר' אלעזר כל הנביאים פתחו בדבר תוכחה וחתמו בדבר נחמה, חוץ מן ירמיהו שפתח בדברי תוכחה וחתם בדברי תוכחה, שנאמר תשקע בבל וגו' (ירמיה נ"א ס"ד), ואפילו במגלת איכה חתם בדברי תוכחות, שנאמר כי אם מאס מאסתנו וגו' (איכה ה' כ"ב), ולמה חתם בדברי תוכחות, לפי שהיה מתנבא על חורבן בית שני, לפיכך לא חתם בנחמה... (במדבר ל)

מדרש הגדול:

וישכם אברהם בבקר, מגיד הכתוב כוחה שלנבואה, שאף על פי שהיא בחלום הלילה או ביום לאחר תרדמה, כל שרואה הנביא הוא דבר על בירורו, ואין בו ספק ולא הרהור, אלא דברי הנבואה ודברי החכמה שוין הן אצל הנביאים, ולפי שהדבר אמת ואין בו דופי ולא ספק, חש אברהם לשחוט את בנו יחידו ולא הרהר, ולא חשב שמא דבר נבואה זו אמת או הבלי חלומות. (בראשית כב ג)

דבר אחר לעשות לרוח משקל, אמר רבי חייא הרוח ניתנה לנביאים במשקל, זו רוח נבואה, יש שראהו עומד, דכתיב ראיתי את ה' נצב (עמוס ט'), יש שראהו יושב, דכתיב ואראה את ה' יושב (ישעיה ו'),יש שראהו מהלך, דכתיב הליכות א-לי מלכי בקדש (תהלים ס"ח), יש שראהו לבושיה כתלג חיור (דניאל ז'), יש שראהו חמוץ בגדים מבצרה (ישעיה ס"ג), הוי לעשות לרוח משקל, שכל אחד ואחד משיג כפי כחו. תדע לך הרי יעקב אבינו ובניו משתמשין ברוח הקודש, בניו נכנסין ויוצאין ואינם יודעין מה במצרים, ויעקב יושב בתוך ביתו ויודע, דכתיב וירא יעקב כי יש שבר במצרים. (שם פרק מב א)

וישמע את הקול, כל הנביאים כולם לא היו שומעין את הקול אלא לפי כחן, שנאמר קול ה' בכח (תהלים כ"ט), אבל משה רבינו היה שומעו כתיקונו, שנאמר וישמע את הקול, הקול כמות שהוא. וכן מצינו כשעמדו אבותינו על הר סיני היו אומרין "אם יוספין אנחנו לשמע את קול ה' אלקינו עוד ומתנו" (דברים ה'), ומשה רבינו שמעו, גדול הוא כוחו של משה שנשא משוי שלא יכלו ששים רבוא לסבלו... (במדבר ז פט)

וירד ה' בעמוד ענן, מגיד שהיה מדבר עמהם בענן, ומנין כדרך שהיה מדבר עמהן בענן, כך היה מדבר עם שמואל בענן, אמר, (תהלים צ"ט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו... בעמוד ענן ידבר אליהם... (שם יב ח)

מה בין משה לשאר הנביאים, רבי יהודה בירבי אליעי אומר, כל הנביאים ראו מתוך תשע ספקלראות, והן שנאמר, ומראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבואי לשחת העיר, ומראות כמראה אשר ראיתי על נהר כבר ואפל על פני (יחזקאל מ"ג), הרי תשע. וכן הוא אומר בדניאל ובין בדבר ובינה לו במראה ואשא עיני ואראה... ופניו כמראה ברק... וראיתי אני דניאל את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה... ואני נשארתי לבדי ואראה את המראה הגדולה הזאת (דניאל י'), הרי תשע מראות, ומשה רבינו ראה מתוך ספקלריא אחת, שנאמר ומראה ולא בחידות... (שם)

לקח טוב:

אם יהיה נביאכם, אף על פי שבחרתי בנביאים הרבה, אני מדבר עמהן במראות ובחלומות, אבל למשה פה אל פה אדבר בו (שמות ל"ג), ודבר ה' אל משה פנים אל פנים וגו', ומהו פירושו, שדבר עמו שלא בתרדמה ושלא בחלום. ומראה ולא בחידות, יכול מראה שכינה ממש, תלמוד לומר (שם) לא תוכל לראות את פני, ולא די לנביאים שאינם רואים אלא שאין יודעין אנה הולכים, שנאמר (יחזקאל ג') ותשאני רוח, אלא מהו ומראה, שהיה מסתכל בספקלריאה המאירה, שכבר נאמר ביחזקאל (יחזקאל מ"ג) וכמראה המראה... הרי תשעה מראות... ומשה היה רואה מתוך ענן אחד, ושאר הנביאים כל אחד ואחד לפי כחו, לכך נאמר (הושע י"ב) וביד הנביאים אדמה... (בהעלותך)

ויען בלעם ויאמר אל בלק וגו', אמר לו איני מברכם אלא על כרחי, אשר ידבר ה' אותו אעשה, מלמד שהנביא מתנבא על כרחו, וכשאמר ירמיה (ירמיה כ') ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו וגו'. (בלק)

ילקוט המכירי:

דבר אחר עצלה תפיל תרדמה, לפי שנתעצלו ישראל לעשות תשובה בימי אליהו, תפיל תרדמה ורבתה הנבואה, ר' סימון אמר כאינש דאמר לחבריה הא סלא הא שקא והא סאתה קום אכול, ורבתה הנבואה... ר' יוסי ור' ירמיה בשם ר' שמואל אמרו ששים רבוא של נביאים היה לישראל בימי אליהו, ר' יעקב בר אביי בשם ר' יוחנן אמר, מאה ועשרים רבוא, דאמר ר' יוחנן מגבתא עד אנטיפטרס ששים רבוא עיירות והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים, ואין לך עיירות דלות מכולם כיריחו ובית אל, יריחו על שאררה יהושע, בית אל ששם עגלו של ירבעם עומד... וכתיב ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו בית אל... ולעתיד לבא מביאן הקב"ה ומפרסם נבואתן, הדא הוא דכתיב ובא ה' אלקי כל קדושים עמך (זכריה י"ד ה')... (משלי י"ט)

ילקוט הראובני:

הראב"ד כתב באגודה, מנין שהקב"ה מניח תפילין, על שר הפנים נאמר ששמו כשם רבו, או שמא יש אחד למעלה הימנו, נאצל מן הסיבה העליונה, ויש בו כח עליון, והוא הנראה למשה והוא הנראה ליחזקאל, והוא הנראה לנביאים, אבל עילת העילות לא נראה לשום אדם, לא בימין ולא בשמאל, לא בפנים ולא באחור... (בראשית)

אמר רבי אבהו, מ"ח נביאים עמדו להם לישראל, וכל אחד נטל בחלקו תמצית טפה אחת מאותן טפות של גן עדן שהם מ"ח, ומה אם נביא הנוטל טפה אחת מהם היתה מעלתו ברוח הקדש על כל השאר, אדם הראשון, שהיה מקבל מן מ"ח על אחת כמה וכמה, ומכאן אתה למד כמה היא חכמתו. ריב"א אמר רב כהנא וכי מאין היה להם לנביאים מאותן הטפות, אלא הרי תנן בכל טפה וטפה היוצאת מעדן רוח חכמה יוצאת עמו, ועל כן אתגזר במתניתין אית מיא מגדלין חכימין, ואית מיא מגדלא טפשין, ואינון מיא דמגדלין חכמין ואינון מיא הוו מטפה דגן עדן... וזה הוא הנהר שראה יחזקאל הנביא, ועל כן אמר ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. (שם)

מה כתיב באברהם, וירא אליו באלוני ממרא, והוא יושב פתח האהל, ובמשה כתיב, וידבר ה' אליו מאהל מועד, לפיכך נבואת משה נבדלת מכל הנביאים, שכל הנביאים ראו מפתח האהל, ומשה ראה מתוך האהל. (שם וירא)

ועשה לי מטעמים, אמרו רז"ל אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה, וסוד המטעמים הוא סוד המרכבה, כי צרכי הסעודה הם ד' מינים, מים ולחם יין מלח, ומה שהשיג אברהם על ידי אנשים, השיג יצחק על ידי מטעמים, ויעקב על ידי סולם, ודוד על ידי כנור... (שם תולדות)

ויחלום והנה סולם, ממה שנאמר חלום ביעקב ולא באברהם ויצחק, ולא נאמר לו וירא, כי לא יתכן, כי אם היה אומר וירא אל יעקב הייתי אומר באלו פסול אביו בחייו, שבעוד שיעקב אצל אביו היה מתראה לבן ולא לאב, ולא יתכן לרבי ולתלמיד שיתנבאו בפרק אחד ויכתוב הנבואה, כי היה פוגם בראשון, כי יאמרו מה גנאי ראה בזקן ששלח ביד תלמידו או בנו, ועוד אפילו אם תאמר בפני עבר למד, שהיה נביא, לכך נאמר ויחלום. (שם ויצא)

הנביא היאך יודע איזה נבואה ואיזה חלום, אלא תחילה ראה כסא הכבוד ומלאכים עומדים, והוה שומע קול גדול מכסא הכבוד, והענן לפניו והקול בוקע הענן כקול המון בני אדם, והנביא מתלבש לבו, והמלאך מזומן לדבר עמו מה ששמע מן הכרוב, קול רעם, אחת דבר ה' שתים זו שמענו בכח ובהדר, והקול בראו בורא ושלחו משם אל הנביא, ומקום ההוא כסא הכבוד. (שם)

המלאכים היו משפיעים כח השכל, ומשימים הדבור בפי הנביאים, ובמצות השי"ת, שאלמלא כן אין נבואה, ואם אין נבואה אין תורה, ומפני זה צוה הכתוב מעשה הכרובים, להורות על מציאות המלאכים, שנאמין במציאות מלאכים כשם שנצטוינו להאמין במציאות השי"ת... (שמות תרומה)

תקיעת כף ירך יעקב היה מזיק לכל הנביאים חוץ ממשה, וזהו לא קם בישראל כמשה, ק"ם דייק, ולא קם נביא כמשה, נביא לא קם, אבל חכם קם, ומנו רבי עקיבא, דנביא באתגליא וחכם באתכסייא... (דברים ברכה)

אמונות ודעות:

...ונאמר כאן כי הידיעה הזו, כלומר המסורת האמיתית וספרי הנבואה מאמתים לנו שלשת היסודות הללו שהם ידיעות נכונות, לפי שמצאנו שהוא מונה את החושים מדברים המשוללים מן האלילים ועשאם חמשה... ואחר כך אימת לנו ידיעת השכל וצוה על הצדק ועל הכזב, כאמרו כי אמת יהגה פי... ואחר כך אימת לנו ידיעת ההכרחי, שכל מה שמוביל להכחש דבר מן המוחש או מן המושכל הרי הוא בטל... (הקדמה פרק ה)

ובהכרח צריך לספח לענין זה דבר שאין לעבור מעליו, והוא שנשאל ונאמר, אם כל עניני הדת יושגו בחקירה ובעיון הנכון, וכפי שהודיענו ה', מהי נקודת החכמה שנתנם לנו בדרך הנבואה, ועשה על כך מופתי האותות הגלוים לא המופתים השכליים. ונשיב בסיוע ה' יתעלה התשובה השלמה, ונאמר מפני שידוע לפני החכם שהלמודים הנלמדים על ידי העיון לא יגיעו לשלמותם אלא בזמן ממושך, ושהוא אם יפנה אותנו אליהם בידיעת הדת, היינו נשארים זמן רב ללא דת, ולפיכך שחרר אותנו יתהדר ויתרומם מיד מכל הטרדות האלה, ושגר אלינו את שליחו, ומסרם לנו בדרך הודעה, והראנו בעינינו עליהם אותות ומופתים מה שלא ישלוט בהם ספק... ודבר עם שלוחו בנוכחותנו, ועשה הדבר מחייב להאמינו תמיד, כמו שאמר בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם... וראוי עוד שנהיה בדעה כי דתנו לא חדל מהיות לה' על ברואיו מלפני בני ישראל בנבואה ואותות מופלאות ומופתים גלוים, מי שראה הרי הוכח לו במה שהשיג חוש ראייתו, ומי שנמסר לו הרי הוכח לו במה שהשיג חוש שמעו, וכמו שאמרה תורה על אחד מהם, "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו". (שם פרק ו)

...והיא דמות נכבדה מן המלאכים, עצומה בבריאתה בהירת זוהר, והיא נקראת כבוד ה', ועליה הוא שתיאר אחד הנביאים חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב, ועליה מה שמתארים החכמים שכינה, ויש שיהא זוהר ללא דמות אדם, וכבד ה' את נביאו בהשמיעו החזון מדמות עצומה ברואה מזוהר הנקרא כבוד ה', כמו שבארנו. וממה שמורה על מה שאמרנו הם דברי הנביא על הדמות הזו, "ויאמר אלי בן אדם עמד על רגלך ואדבר אתך", ולא יתכן שיהא המדבר הזה הוא אדון העולמים, כי התורה אמרה שאין הבורא מדבר עם שום אדם בלי אמצעי זולת משה רבינו בלבד, והוא מה שאמרה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו ה' פנים אל פנים. אבל שאר הנביאים לא דברו עמהם אלא המלאכים, וכאשר אנו מוצאים שהכתוב פרש בשם מלאך הרי פרש שהוא נברא, ואם אמר כבוד ה' מובן שהוא נברא... (מאמר ב פרק י)

...וכבר הביא במבוכה אחדים מבני אדם ענין משה רבינו היאך שאל את ה' הראיני נא את כבודך, והוסיפה להם מבוכה תשובתו לו, לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי, והכפיל להם את זאת, כאשר אמר "וראית את אחורי ופני לא יראו". ואומר בעזרת הרחמן בגילוי כל זה ביאורו, יש לה' זוהר שהוא בורא אותו ומגלהו לנביאים כדי שיהא להם הוכחה כי דברי הנבואה אשר ישמעו מאת ה', וכאשר ראה אותו אחד מהם, אומר ראיתי כבוד ה', ויש שאף אומר ראיתי את ה', כמשפט המלים הנסתרות, וכבר ידעת כי משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל אמר עליהם תחלה ויראו את אלקי ישראל, ופירשו אחר כך "ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר", אלא שכאשר רואים אותו הזוהר אינם יכולים להסתכל בו מרוב חזקו ובהירותו, ומי שנסתכל בו מתפרק בנינו ונשמתו פורחת, כמו שאמר, "פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב", ולכן בקש משה מאת ה' שיחזקהו להסתכל באותו הזוהר, והשיבו כי ראשית אותו הזוהר עצום, ולא יכול לראותו ולהתבונן בו אלא יאבד, אבל הוא יסתירהו בענן או בדומה לו עד שיעבור מעליו תחלת הזוהר... (שם פרק יב)

וכיון שאמרתי דברים אלו בשני חלקי המצוות, והם השכליות והשמעיות, ראוי שאבאר מהו הצורך בשליחת שליחים ונביאים, כי שמעתי אנשים אומרים שאין לבני אדם צורך לשליחים, ושכלם מספיק להם שיוכשרו במה שיש בו מן הטוב והרע. שבתי לבחון הדבר באמת, וראיתי בו, שאלו היה הדבר כמו שאמרו, כי אז לא היה הבורא היודע את הדבר יותר מהם שולח שלוחים, לפי שאינו עושה מה שאין ענין בו. והעמקתי בעיון ומצאתי, כי צורך בני אדם לשליחים צורך הכרחי, לא בגלל המצות השמעיות בלבד להודיעם אותם, אלא בגלל המצות השכליות, כי עשייתן לא תתכן אלא על ידי השליחים שיגדירו אותן לבני אדם, מהן שהשכל מחייב להודות לה' על טובותיו, ולא הגביל לאותה התודה גבול, לא באמירה ולא בזמן ולא בתוכן, לפיכך הוצרכנו לשליחים שהגבילוהו, וקראוהו תפלה, וקבעו לו עתים ונוסח מיוחד, ומצב מיוחד, וכלפי מקום מיוחד... (מאמר ג פרק ג)

ואחר שכבר ביארתי היאך הזקיקנו הצורך לשליחת השליחים, ראוי שאסמיך לכך ביאור כיצד נתאמתה להם הנבואה אצל בני אדם. ואמר, כיון שבני אדם יודעים את יכלתם וכחם, שאינם יכולים לשנות את הטבע ולא להפוך דבר מכפי שהוא, אלא תקצר יכלתם מכך, לפי שפעולות אלה של בוראם הם, שכפה את היסודות השונים ובראם מאוחדים, אם כי טבעם להפרד, ושנה אותם מכפי שהם כל אחד בנפרד עד שנעשו בהתאחדות, אינו נראה בהם יסוד בפני עצמו כלל... נתחייב שיהא דבר הזה אצלם סימן לפעולת הבורא, וכל שליח שבחרו הבורא לשליחותו עשה לו נוהג שנותן לו אות מן האותות הללו, או שינוי טבע כמניעת האש מלשרוף, ועצירת המים מלזרום, והעמדת הגלגל ממהלכו וכל הדומה לכך, או לשנות עין הדבר, כגון שהופך בעל חי לדומם ודומם לבעל חי... וכאשר מוסר לו סימן מסוג זה, נתחייב כל מי שראה אותם מבני אדם לכבדו ולהאמין לו בכל מה שיאמר להם...

ואומר עוד ולא יתכן בחכמה שיהיו הנשלחים אל בני אדם מלאכים, מפני שאין בני אדם מכירים שעור יכולת המלאכים במה שהם יכולים לעשות, ולא במה שאין להם יכולת בו, וכאשר יעשו אותות ומופתים לבני אדם, יחשבו שכך הוא טבעם של כל המלאכים, ולא יתאמת אצלם שהאות הוא מאת ה', אבל כאשר יהיו השלוחים בני אדם כמונו, וראינו אותם עושים מה שאין לנו יכולת לעשותו, ומה שאינו אלא מפעולות הבורא, התאמת להם השליחות בדברו. ואומר אני כי מסבה זו הושווה הנביא ושאר בני אדם במות... ולפיכך גם אי אפשר להם בלעדי אכילה ושתיה ונשואין, כדי שלא יפול ספק במופתיהם... וכך גם אינם בטוחים בבריאות הגוף תמיד, ולא בעושר רב ולא בצאצאים, ולא ההגנה מחמס רשע המתגבר עליהם במכות או בחרפות ובהריגה... (שם פרק ד)

ונתברר לי, כי השליח היה מתברר אצלו שהדברים שהוא שומע הם מאת ה', לפני שייחס אל ה' לפני העם, והוא, שהיה נראה לו סימן מסויים שמתחיל עם התחלת הדבור ומסתיים בהסתיימו, והוא, או עמוד אש, או עמוד ענן, או אור בהיר שלא ממיני האורות הידועים, וכאשר יראה אותם הנביא כך, יתאמת לו שהדברים מאת ה', ויש שראוהו גם העם, כמו שהיה עמו של משה... וכאשר חוזר עליהם ומוסר להם דברי נבואתו, אומרים לו צדקת, אנחנו הסתכלנו צחות האויר לפני הגיעך, וירידת עמוד הענן בעת הגיעך, והיה עכבתו כשעור שתשמע דברים אלה אשר אמרת לנו...

ואם ישאל עוד היאך נבחר יונה לשליחותו וברח ממנה, והרי אין החכם בוחר מי שימרהו. אני אומר, כבר עיינתי בספר יונה, ולא מצאתי מקרא האומר בפירוש שלא מסר את השליחות הראשונה, אם כי לא מצאתי שמסרה, אלא שאני מחייב להיות בדעה שכן, כאורח כל הנביאים, ולפי שאין החכם בוחר לשליחותו מי שלא ימסור אותה... אלא ברח יונה מן האפשרות שישלחנו שנית, שנראה לו שהראשונה היתה אזהרה, והשניה איום ויעוד.... (שם פרק ה')

...לפי שסבת האמנתנו במשה לא היו האותות המופלאים בלבד, אלא סבת האמנתנו בו ובכל נביא הוא שיקרא אותנו בתחלה לדבר שהוא אפשרי, וכאשר שמענו קריאתו וראינוהו אפשרית, נבקש ממנו מופת עליה, וכאשר יעשהו נאמין בו, ואם שמענו קריאתו מראשיתה בלתי אפשרית לא נבקש ממנו מופת, כי אין מופת לדבר הנמנע... כך הדין בכל טוען נבואה, אם אמר אלינו אלקי מצוה עליכם לצום היום, נדרוש ממנו מופת על שליחותו, וכשראינו אותו נקבל ונצום, ואם יאמר אלוקי מצוה עלכם לזנות ולגנוב, או מודיע לכם שיביא מבול מים או מודיעכם שהוא ברא את השמים והארץ במשך שנה דברים כפשוטן, לא נדרוש ממנו מופת, כיון שקרא אותנו למה שלא יתכן לא בשכל ולא במסורת... (שם פרק ח)

ושואלים עוד ומה אופן החכמה בשליחות אל הכופרים, אשר כבר ידוע לפניו שהם לא יאמינו, ומדמין כי זה לריק. ומצאתי לכך ששה פנים, מהם אלו לא שלח אל הכופרים שליחות ולא קבע להם האמונה היתה להם התנצלות, והיו אומרים אילו בא אלינו הנביא היינו מאמינים בו. ומהם כי מה שבידיעה אלו לא יצא אל הפועל כי אז היה הגמול והעונש כפי ידיעתו, לא כפי מעשה בני אדם... (מאמר ד פרק ה, וראה שם עוד)

...ועוד כי הראשון היתה בו הנבואה באה אלינו על ידי הנביאים, ובזה יתנבא כל אחד ממנו, עד שלא יהא זקוק שום אחד ממנו לבחור בעניני הדת, כמו שאמר ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למגדולם ועד קטנם... (מאמר ז פרק ו)

...אז תרבה הנבואה באומתינו, ואפילו בנינו ועבדינו, כאמרו "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר, ונבאו בניכם ובנותיכם" וגו' וגם על העבדים ועל השפחות, עד שאם הלך אדם לארץ משאר הארצות, ויאמר אני מן המאמינים, יאמרו לו אמור לנו מה היה אתמול ומה יהיה מחר, דברים שהם סתומים להם, וכאשר יאמר להם יתאמת להם שהוא מן האומה, כאמרו "ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים"... (מאמר ח פרק ו)

ואומר, ולפיכך נאמר שהנבואה תכלול הכל, שנאמר "והיה אחרי אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם", ויתנבאו במה שיהיה לעתיד אז, ואשר יהיה אז לעתיד אינו אלא גמול העולם הבא ועונשו, וכאשר יודעים אותו יתן להם עליו אותות ומופתים, כמו שאמר "ונתתי מופתים בשמים ובארץ, דם ואש ותמרות עשן"... (מאמר ט פרק יא)

רוח אלקים קדישין - רוח נבואה כמלאכים הקדושים. (דניאל ד ה)

ולחתום חזון - משנבנה בית שני לא קם נביא עוד, אלא משתמשין בבת קול. (שם ט כד)

ותניעני - שהיה המראה נפלא ונורא בפחד, כי היה בגלות, ועל שהשאלה על גלותנו האחרונה ובגערת אלקינו וקצפו. (שם י ט)

חובת הלבבות:

...וכאשר יתיאש מפתותך בפנים האלה, ישתדל לספק עליך בענין הנבואה והנביאים ובתורה ובאופני אמיתות חיובה... (שער ה יחוד המעשה, פרק ה)

תרגום יונתן:

ובמה יודע - ובמה יתודע כדון ארום אשכחית רחמין קדמך אנא ועמך אלהן במללות שכינתך עימן, ותעבדן לנא פרישן בסלקותך רוח נבואה מעילוי אומיא ותהי מתמליל ברוח קודשא לי ולעמך... (שמות לג טז)

וכד עליל משה למשכן זמנא למללא עמיה ושמע ית קל רוחא דמתמליל עמיה כד נחית מן שמי שמיא עילוי כפורתא דעל ארונא דסהדותא מבין תרין כרוביא ומתמן הוה דבורא מתמליל עמיה. (במדבר ז פט)

נבאין - משבחין. (ש"א יט כ)

מי תקן - מן תקין רוח קודשא בפום כל נביא הלא ה'. (ישעיה מ י"ג)

ויהי קול - ובזמן דהוי רעוא מן קדמוהי לאשמעא דבורא לעבדוהי נביי ישראל, הוי קלא ומשתמע מעילוי רקיעא מבין כרוביא, משתקן בפיהון מן קדם דבורא. (יחזקאל א כה)

רש"י:

אם יהיה נביאכם - אם יהיו לכם נביאים, ה' במראה אליו אתודע - שכינת שמי אין נגלית עליו באספקלריא המאירה, אלא בחלום וחזיון. (במדבר יב ו)

ותרא האתון - והוא לא ראה, שנתן הקב"ה רשות לבהמה לראות יותר מן האדם, שמתוך שיש בו דעת תטרף דעתו כשיראה מזיקין. (שם כג כג)

וידבר ה' אלי - אבל משלוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפרשה זו וידבר, אלא ויאמר, ללמדך שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתייחד עמו הדבור בלשון חבה פנים אל פנים וישוב הדעת, ללמדך שאין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל. (דברים ב יז)

לא כן נתן לך ה' - לשמע אל מעוננים ואל קוסמים, שהרי השרה שכינה על הנביאים ואורים ותומים. מקרבך מאחיך כמוני - כמו שאני מקרבך מאחיך, יקים לך תחתי, וכן מנביא לנביא. (שם יח יד וטו)

וכי תאמר בלבבך - עתידין אתם לומר כשיבא חנניה בן עזור ומתנבא, (ירמיה כ"ו) "הנה כלי בית ה' מושבים מבבלה עתה מהרה", וירמיהו עומד וצווח על העמודים ועל הים ועל יתר הכלים שלא גלו עם יכניה בבלה יובאו עם גלות צדקיהו. אשר ידבר הנביא - ויאמר דבר זה עתיד לבא עליכם, ותראו שלא יבא, הוא הדבר אשר לא דברו ה' - והרוג אותו. ואם תאמר זו במתנבא על העתידות, הרי שבא ואמר עשו כך וכך ומפי הקב"ה אני אומר, כבר נצטוו שאם בא להדיחך מאחת מכל המצוות לא תשמע לו, אלא אם כן מומחה הוא לך שהוא צדיק גמור, כגון אליהו בהר הכרמל, שהקריב בבמה בשעת איסור במות, כדי לגדור את ישראל, הכל לפי צורך שעה וסייג הפירצה, לכך נאמר אליו תשמעון... (שם שם כב וכג, וראה עוד נביא)

ויפשט בגדיו - בגדי המלכות ללבש בגדי התלמידים, ערום - תרגם יונתן ברשן, ורבי מנחם שמע מערבי שברשן לשון משוגע. (ש"א יט כד)

דבר בי - השרה בי רוח קדשו ונדבר בי, וכל נבואה נופלה בה לשון דבור, שהרוח נכנס בנביא ומדבר בו. (ש"ב כג ב)

שם - שכל הנביאים עמדו בסיני, ואף זה ערוב דברים, אלא רוצה לומר מעת הגזרה מעמיד ה' הנביא, ואף שעוד לא נוצר הדבר. (ישעיה מח טז)

תורה - דברי הנביאים תורה, ומשפטי - סופן להיות מנוחה לעמי שאהפוך להם שפה ברורה לעבדני. (שם נא ד)

והיה הנבואה בלבי כאש - ועל כן אני צריך ללכת, נלאיתי כלכל - לסבול האש. (ירמיה כ ט)

מי עמד בסוד ה' - וישמע הנגזר מאתו, מי שהקשיב תורתו וישמע למצותיו, ולא רשעים אלו... (שם כג יח)

כאש - לא היה להם לטעות בנבואה, כי היא באה בגבורה כאש בוערת בקרבו. (שם שם כט)

מדבר אלי - המתדבר עמי, דרך כבוד כלפי מעלה, ולא כאדם מדבר אל חברו פה אל פה, אלא שכינה מדברת בפני עצמה, ושלוחיו ישמעו. (יחזקאל ב ב)

והורידוהו - כאן התנבא שכל מכחיש הנבואה יורדין לגיהנם. (שם לב יח)

אדמה - נראיתי להם בכמה דמויות, או אדמה להם דברי על ידי משלים לישבם על לב השומעים. (הושע יב יא)

הישאג אריה - דבר אחר הנביאים מדמים רוח הקדש הבאה עליהם לשאגת אריה, ורוח הקודש לא תבא לנביא לרעה, כי אם לכד - שנלכדו במוקש עוון ונגזר גזר דין. (עמוס ג ב)

נבואת זכריה סתומה מאד, כי יש בה מראות דומות לחלום הניתן לפתרון, ואין אנו יכולים לעמוד על אמיתת פתרונו עד יבא מורה צדק, ולפי היכולת אפרש... (זכריה א א)

דבר יגונב - עליך דבר נבואה, והוא כדבר גנוב, שאין נבואה שורה על נביאי אומות העולם בפרהסיא. (איוב ד יב)

דממה - וקול אשמע, אבל לא הדממה, שירת המלאכים, ומשה שמע הדממה, מכאן שהראשונים השתמשו בקול והאחרונים בבת קול, כמכה בפטיש והקול נשמע למרחוק. (שם שם טז)

נהפכו צירי - ראשי העצמות התקועים בחורי מושבם וסובבים שם כצירים, נהפכו להשמט ממקום. (דניאל י טז)

אבן עזרא:

...וגם אמר הנביא שראה כבוד אלקים כמראה אדם, והשם הוא האחד, והוא יוצר הכל, והוא הכל, ולא אוכל לפרש... (בראשית א כו)

אשר הוצאתיך מאור כשדים - ...ואברהם האמין בשם כי בנו יירשנו, ועל ירושת הארץ בקש אות... ועוד כי טעם שבועת השם היה שיהיה הדבר בלא תנאי, כי כלל כל נבואות הם על תנאי... (שם טו ז)

כי הנביאים אינם שומרים המלות רק הטעמים, כי מלת הגמיאיני, השקיני, וזכור ושמור... שוים בטעם... (שמות יא ה)

...וישראל היו במצרים, והיו בהם אנשים על דעת האמונה הזאת, והיתה נבואת משה בספק אצלם, ואין טענה ממלת "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", כי כתוב "וירא ישראל", ולא כל ישראל... ובדברי עמך עשרת הדברים, אז יאמינו כי נכון הוא שידבר השם עם אדם וחי. וגם בך יאמינו - שאתה נביא, ויוסר הספק ממחשבותם, והנה כתוב מפורש, "היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי", ועוד כתוב שם "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי"... (שם יט ט)

וישמע את הקול - שהוא לבדו היה שומע הקול ולא ישמענו מי שהוא באהל מועד מחוץ לפרוכת, גם זה נכון, כי השם הוסיף בהרגשת אזניו כאשר הוסיף באור עיני נער אלישע, וכן "ויגל ה' את עיני בלעם". וידבר אליו - כן היה משפט הדבור תמיד. (במדבר ז פט)

ויפתח ה' - ...ודע כי אנשי שקול הדעת הוצרכו להוציא הדברים ממשמעם, כי אמרו שהשם לא יחדש אות בעולם לשנות המנהג שברא, רק להצדיק נביאו, ולא אמרו אמת, כי הנה חנניה מישאל ועזריה נעשה להם אות, ולא היו נביאים... ויש מהם אומרים כי בלעם נביא היה, והאמת כי נבואתו היתה בעבור כבוד ישראל, כי קוסם היה, וכן קראו הכתוב, ויש אומרים היה יודע דעת עליונים, לקבל כחם למטה בצורות... (שם כב כח)

בריתי - הברית היא שאחר כך אשפוך רוח עליהם ולא תפסק עוד. (ישעיה נט כא)

הילכו - וכן הנביא לא ינבא מלבו, הישאג אריה - ואני אשאג חנם, או לא תוכלו להמלט מגזרתי כמטרף אריה. (עמוס ג ג)

מעלות הנבואה רבות, כי הנשמות ההגונות המקבלות רוח הקודש להנבא אינן על דרך אחד, ובהיות הכבוד עם ישראל טרם גלו אין צריך לפרש הנבואה, ואחר הגלות הן מראות וצריכות פירוש כמראות דניאל שפירשן לו הנביא, וכן בזכריה, ואשר לא פירש סתומות מעיני המשכילים, ואילו היינו מוצאים ספר קדמון מספר המלחמות היינו גם כן ממששים קיר... (זכריה א א)

אבותיכם - ליפת אמר, דעו כי הנבואה תפסק, ורק דברי התורה יתקיימו, והשיגו את אבותיכם, על כן שבו והודו. (שם שם ה)

ממעי הדגה - ...ושים לבך כי כל תפילת נביא וברכתו ברוח נבואה... (יונה ב ב)

רמב"ן:

ויעבר אברם - ...ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח הגזירה אל פועל דמיון תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים, ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות, כמאמר ירמיהו שצוה לברוך "והיה ככלותך לקרא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת, ואמרת ככה תשקע בבל" וכו'... ולפיכך החזיק הקב"ה את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד לעשות בזרעו והבן זה... (בראשית יב ו)

...ובאמת כי כל שהוזכר בכתוב ראיית מלאך או דבור מלאך הוא במראה או בחלום, כי ההרגשים לא ישיגו המלאכים, אבל לא מראות הנבואה, כי המשיג לראות מלאך או דבורו איננו נביא, שאין הדבר כמו שהרב גוזר, כי כל נביא זולת משה רבינו נבואתו על ידי מלאך, וכבר אמרו בדניאל, אינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא, וכן לא נכתב ספרו עם ספרי הנביאים, מפני שהיה ענינו עם גבריאל, אף על פי שהיה נראה אליו ומדבר עמו בהקיץ, כמו שנאמר במראה של בית שני, "ועוד אני מדבר בתפלה, והאיש גבריאל", וכן המראה של קץ הגאולה בהקיץ היתה בלכתו עם חבריו על ידי הנהר. ואין הגר המצרית מכלל הנביאות, וברור הוא גם כן שלא היה ענינה בת קול כמו שחשב הרב.

והכתוב חלק נבואת משה רבינו מנבואת האבות, כמה שנאמר, "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די", וזה שם משמות הקדש לבורא, איננו כינוי למלאך. ורבותינו עוד למדו על החילוק שביניהם, ואמרו, מה בין משה לכל הנביאים, רבנן אמרו כל הנביאים ראו מתוך אספקלריא שאינה מצוחצחת, הדא הוא דכתיב, "ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה", ומשה ראה מתוך אספקלריא מצוחצחת, הדא הוא דכתיב "ותמונת ה' יביט, כמו שהוא מפורש בויקרא רבה ומקומות אחרים, ולא נתנו בשום מקום נבואתם למלאך. ואל תשתומם בעבור שכתוב "גם אני נביא כמוך ומלאך דבר אלי בדבר ה' לאמר", כי פירושו גם אני נביא כמוך, ויודע אני שהמלאך שדבר אליו בדבר ה' הוא, וזו מדרגה ממדרגות הנבואה, כאשר אמר איש האלקים כי כן צוה אותו בדבר ה', ואמר כי דבר אלי בדבר ה'. וכבר אמרו רבותינו בענין בלעם, שאמר "ועתה אם רע בעיניך אשובה לי", אני לא הלכתי עד שאמר לי הקב"ה קום לך אתם, ואתה אומר שאחזור, כך היא אומנותו... הנה החכמים מתעוררים לומר שאין הנבואה בדבור הראשון שהזכיר בו השם שוה לדבור השני שאמר בו שהוא על ידי מלאך, אלא שהוא דרך הנביאים שיצוה בנבואה ויבטל הצוואה במלאך, כי הנביא יודע כי דבר ה' הוא.

ובתחלת ויקרא רבה אמרו, ויקרא אל משה, לא כאברהם, באברהם כתוב, "ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית מן השמים", המלאך קורא והדבור מדבר, ברם הכא אמר הקב"ה אני הוא הקורא ואני הוא המדבר, כלומר שלא היה אברהם משיג הנבואה עד הכינו נפשו בתחלה להשגת מלאך, ויעלה מן המדרגה ההיא למעלת דבור הנבואה, אבל משה מוכן לנבואה בכל עת. הנה בכל מקום יתעוררו החכמים להודיענו כי ראיית המלאך איננה נבואה, ואין הרואים מלאכים והמדברים עמם מכלל הנביאים, כאשר הזכרתי בדניאל, אבל היא מראה תקרא גלוי עינים, כמו "ויגל ה' את עיני בלעם וירא את מלאך ה'", וכן "ויתפלל אלישע ויאמר ה' פקח נא את עיני הנער ויראה". אבל במקום אשר יזכיר המלאכים בשם אנשים, כענין הפרשה הזאת, ופרשת לוט, וכן "ויאבק איש עמו"... על דעת רבותינו הוא כבוד נברא כמלאכים יקרא אצל היודעים מלבוש יושג לעיני בשר בזכי הנפשות כחסידים ובני הנביאים, ולא אוכל לפרש. והמקום אשר תמצא בו ראיית ה' ודבור מלאך או ראיית מלאך ודבור ה' ככתוב בדברי משה בתחלת נבואתו ובדברי זכריה, עוד אגלה בו דברי אלקים חיים ברמיזות...

והנה פירוש הפרשה הזאת אחרי שאמר כי בעצם היום הזה נמול אברהם, אמר שנראה עליו השם בהיותו חולה במילתו יושב ומתקרר בפתח אהלו מפני חום היום אשר יחלישנו, והזכיר זה, להודיע שלא היה מתכוין לנבואה, לא נופל על פניו ולא מתפלל, ואף על פי כן באה אליו המראה הזאת באלוני ממרא, וזהו גלוי השכינה אליו למעלה וכבוד לו, כענין שנאמר במשכן, "ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם", כי מפני השתדלותם במצוות המשכן זכו לראיית השכינה, ואין גילוי השכינה כאן וכאן לצוות להם מצוה או לדבור כלל, אלא גמול במצוה הנעשית כבר, ולהודיע כי רצה האלקים את מעשיהם... ופעמים יבא בשעת הקצף, "ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים, וכבוד ה' נראה באהל מועד", ויהיה זה להגין על עבדיו הצדיקים ולכבודם... (שם יח ב)

...ופירש הרב, כי בעבור שאמר בתחלת הענין "ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה", כי הוא ספור אמירה לא ספור מעשה, לא היה קשה לאונקלוס לספר המאמר כאשר נאמר במראות הלילה, כי הוא ספור אמירה לא ספור מעשה שהיה, כי יש הפרש גדול בין מה שיאמר בחלום או במראה הלילה, ובין מה שיאמר במחזה ובמראה, ובין מה שיאמר בדבר מוחלט, "ויהי דבר ה' אלי לאמר", או "ויאמר ה' אלי לאמר". אלו דבריו... והנה אונקלוס לא היה לו לירא מן השמיעה, שלא תורה רק על קבלת הדבר והרצון בו, ולא ברח מן הראיה בשום מקום, אבל תרגם אותה כפשוטה בכל מקום שהדבר מושג בראיה בלבד, אבל כאשר איננו מושג בראיה בלבד, והוא צריך השגחה והתבוננות יתרגם כפי הראוי בו... לא כטעם שעלה בדעת הרב... והנה ביעקב כתוב בתחלת הענין, "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה", ופחד אונקלוס ממנו, ותרגם והא יקרא דה' מעתד עלוהי, ולא תרגם והא ה', בעבור שהוא בחלום, ותרגם "והנה אנכי עמך" והא מימרי בסעדך, ולא אמר והא אנא עמך, כמו שתרגם אנא אחות עמך, ואף על פי שהוא ספור דבר שנאמר בחלום, כמוהו בשוה. ותרגם ואנכי אהיה עם פיך, ואנא אהי עם פומך... (שם מו א, וראה שם עוד)

...וענין הכתוב, כי נראה לאבות בשם הזה (א-ל ש-די) שהוא מנצח מערכות השמים ולעשות עמם נסים גדולים שלא נתבטל בהם נוהג העולם, וברעב פדה אותם ממות, ובמלחמה מידי חרב, ולתת להם עושר וכבוד וכל טובה... וצדקו דברי רבי אברהם בענין זה, אלא שהוא כמתנבא ואינו יודע. והנה גם לדבריו היה ראוי שיאמר הכתוב ואודע אל אברהם וגו' בא-ל ש-די ובשמי ה' לא נודעתי להם, או שיאמר ובשמי ה' לא נראיתי להם, אבל הוא יתקן בזה, כי מפני היות נבואת האבות במראות הלילה אמר בהם וארא, ובעבור היות של משה פנים אל פנים אמר לא נודעתי להם כאשר נודעתי לך. ועל דרך האמת בא הכתוב כפשוטו, ומשמעו יאמר אני נראיתי להם באספקלריא של א-ל ש-די, כטעם "במראה אליו אתודע", ואותי אני ה' לא נודעתי להם, שלא נסתכלו באספקלריא המאירה שידעו אותו, כטעם "אשר ידעו ה' פנים אל פנים". כי האבות ידעו ה' המיוחד אבל לא נודע להם בנבואה, ולכן כשידבר אברהם עם השם, יזכיר השם המיוחד עם אל"ף דל"ת, או אל"ף דל"ת לבדו. והנה הענין, שהאבות היה גלוי השכינה להם והדבור במדת הדין הרפה, ונהג עמהם בה, ועם משה יתנהג ויודע במדת הרחמים, שהוא בשמו הגדול... ולכן לא יזכיר משה מעתה שם א-ל ש-די כי התורה בשמו הגדול נתנה... (שמות ו ב)

בעבור ישמע העם - אמר רבי אברהם, כי היו בישראל אנשים שהיתה להם הנבואה בספק, ואף על פי שכתוב ויאמינו בה'... ואיננו נכון, כי זרע אברהם לא יסתפקו בנבואה, כי האמינו בה מאבותם, וכבר אמר עוד ויאמן העם וישמעו, ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ואם לא אמר שם כל העם וכל ישראל, אף כאן לא נאמר בעבור ישמע כל העם. והנכון בעיני, שאמר אני בא אליך בעב הענן, שתגש אתה אל הערפל בעבור ישמע העם דברי, ויהיו עצמם נביאים בדברי, לא שיאמינו מפי אחרים... וגם בך יאמינו לנצח בכל הדורות, ואם יקום בקרבכם נביא או חולם חלום כנגד דבריך, יכחישוהו מיד, שכבר ראו בעיניהם ושמעו באזניהם שהגעת למעלה העליונה בנבואה, יתברר להם ממך... (שם יט ט)

לאוהבי ולשומרי מצותי - ...ותנא קמא שאמר זה אברהם ואלו הנביאים, אינו נכון שיאמר שהיו הנביאים עושים על מנת לקבל פרס, אבל יש בזה סוד, אמר שאברהם מסר נפשו באהבה, כענין שכתוב חסד לאברהם, ושאר הנביאים בגבורה, והבן זה. (שם כ ו)

...ואילו ידע רבי אברהם מה בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים לא חשב כן, והוא מה שאמר הכתוב "במראה אליו אתודע, בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה", שאין נבואתו החלום, כי החלום בלילה ממש... (במדבר ח ב)

וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי - ענין הכתוב להגיד כי בעת הדבור עם משה יהיה האצילות, וממנו הוא, וכן אמר במעשה "וירד ה' בענן וידבר אליו", ולא פירש הכתוב הדבור הזה מה היה כאשר הוא כתוב בכל התורה, שיבאר אחרי כן מה אמר ומה דבר ה', כי הענין בכאן, כי הזקנים אשר אמר בהם שהתנבאו לא שמעו דבור מפי השם, ולא נראה להם במראה או בחלום, אבל השם מדבר עם משה, ומאצילות רוח משה הם יודעים הנבואה ההיא, וזה טעם ויתנבאו ולא יספו, שלא יכלו להתנבאות מעצמם, אבל בנבואה שאמר השם למשה בה לבדה התנבאו, וזה טעם ואצלתי, שאניח אצלי מן הרוח אשר אני שם עליך, ושמתי עליהם, ואין זה כענין שנאמר "ונתת מהודך עליו", כי אצילות בכל מקום לשון עירוב... ועל הכלל בזקנים, כי אין נבואתם רק מן הרוח אשר ידבר במשה, וממנו הוא להם, ולפיכך אמרו במדרש במדבר סיני רבה, משל למלך שמסר פרדס לשומר ונתן לו שכר השמירה, אחר זמן אמר לו השומר איני יכול לשמרו כולו לבדי, הבא עוד אחרים שישמרו עמי, אמר לו המלך נתתי לך הפרדס לשמרו וכל פירות שמירתו נתתי לך... הריני מביא אחרים שישמרו עמך, והוי יודע שאין אני נותן להם שכר שמירה משלי, אלא מתוך שכר שנתתי לך, משם הם נוטלין שכרן. כך אמר לו הקב"ה למשה, אני נתתי לך רוח ודעת לפרנס את בני, ולא הייתי מבקש אחר, כדי שתתייחד אתה באותה השמירה, ועכשיו אתה מבקש אחר, תדע שמשלי אינן נוטלין כלום, אלא ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, ואף על פי כן לא חסר משה כלום. 

והקרוב אלי כי כל ימי הזקנים נעשה להם כן, שידעו בכל מה שיצוה השם לישראל ביד משה בצרכי שעתם והמקרים אשר יבא להם במדבר... ויתנבאו בהם לעם כל אחד בשבטו ואלופו, ומפני זה לא ישא משה לבדו תלונותם. (שם יא יז)

אל משה ואל אהרן ואל מרים - הנה משה לא היה עמהם, אבל הנבואה באה לשלשתן כאחד, וטעם פתאום, שלא היו בעת ההיא נותנים לבם ומכוונים לנבואה, ולכבוד משה באה להם מבלי הזמנה לדבר... ואמר הכתוב זה בעבור אהרן ומרים, כי משה רבינו ראוי לנבואה בכל עת, ודעתו נכונה לדבקה בשם הנכבד בכל שעה... (שם יב ד)

אם יהיה נביאכם - ...וטעם הכתוב, שאף על פי אם יהיה נביאכם נביא ה', אינו מתנבא בשמי הגדול, רק במראה או בחידות, והזכיר כן כי רבים מן הנביאים לא ישיגו לזה, אבל יהיו נביאים ברוח הקדש, כענין שנאמר רוח ה' דבר בי, והיא יד ה' האמורה ביחזקאל, ויתבאר בדברי זכריה.

במראה אליו אתודע - לא אמר הכתוב במראה אליו אראה, אבל אמר אתודע, והנה זה בפסוק "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די", יאמר כי השם הגדול יהיה במראה ובהתודע אל הנביא לא יהיה בשמו הגדול, כמו שאמר "ושמי ה' לא נודעתי להם", ואמר כי הדבור יהיה בחלום, ולא כן עבדי משה, כי בכל ביתי אשר בו יראו הנביאים חלומות נאמן הוא, ויודע מעצמו כל המדות, ומפה אל פה יהיה לו הדבור מאתי, והתמונה יביט בה לא יראנה בחלום... (שם שם ו, וראה עוד משה-נבואה)

ותרא האתון את מלאך ה' - מלאכי השם השכלים הנבדלים לא יראו לחוש העינים, כי אינם גוף נתפש במראה, וכאשר יראו לנביאים או לאנשי רוח הקודש כדניאל, ישיגו אותם במראות הנפש המשכלת, כאשר תגיע למעלת הנבואה, או למדרגה שתחתיה, אבל שיושגו לעיני הבהמה אי אפשר... (שם כב כג)

ויגל ה' את עיני בלעם - מזה הכתוב נלמד, כי בלעם אלו היה נביא איך יצטרך לגלוי העינים בראיית המלאך, כאשר יאמר הכתוב במי שלא הגיע לנבואה, כנער אלישע והגר המצרית, ולא יאמר כן בנביאים, וכך קראו הכתוב בלעם בן בעור הקוסם, ומה שאמר הוא כאשר ידבר ה' אלי, יקרא ידיעתו העתידות בקסמיו דבר ה', אבל לכבוד ישראל בא אליו השם בלילה ההוא, ואחרי כן זכה לגלוי עינים בראיית המלאך ודבר עמו, ובסוף עלה למעלת מחזה ש-די, והכל בעבור ישראל ולכבודם, ואחר ששב לארצו היה קוסם... (שם שם לא)

ויקר אלקים אל בלעם - בעבור שלא היה האיש הזה מגיע למעלת הנבואה על כן יאמר בו כלשון הזה, כי עתה בא אליו דבור השם דרך מקרה לכבוד ישראל, ולכך אמר כן "ויבא אלקים אל בלעם", כי הלשון הזה לא יאמר בנביאים רק במי שלא בא במדרגה ההיא, וכן "ויבא אלקים אל לבן", ואפשר שפירושו ביאת הרצון בדבור מן העליון אל השכלים אשר יחלימו, כי גם בלעם ביום נופל ותרדמה נפלה עליו וגלוי עינים. וטעם ויקר אלקים ויאמר אליו, כי כאשר קרה לבלעם כמקרים אשר יקרו לאנשי רוח הקודש בהתבודדות שחלף רוח על פניו תסמר שערת בשרו, פחד ורעדה קראתו ורוב עצמותיו הפחיד, והודו נהפך עליו למשחית, והוא נופל על פניו ארצה, אז אמר את שבעת המזבחות ערכתי, והשם לא שמע עליו על כונתו, ואמר לו כה תדבר. (שם כג ד, וראה עוד בלעם-נבואה)

אשר מחזה ש-די יחזה - כי ראה עתה באיספקלריא המאירה כנביאים הראשונים, שאמר בהם וארא אל אברהם וגו' בא-ל ש-די, והוא יחזה במחזה של א-ל ש-די, והנה היו שתי מדרגות למטה מהם, על כן קרא עצמו גלוי עינים, שהיא מדרגה מן בני הנביאים, כמו שאמר "פקח ה' את עיני" וגו', וכבר נאמר כן בבלעם עצמו בראיית המלאך, "ויגל ה' את עיני בלעם"... (שם כד ד)

נביא מקרבך - טעם מקרבך, לרמוז שאין נבואה אלא בארץ ישראל, ולכך יאמר בה הכתוב משא גיא חזיון, וכמו שהזכירו רבותינו. וכן טעם מאחיך - כי השם נתן לך מעלה על כל העמים, ולא יתן רוחו רק עליכם כמוני, שאני מקרב אחיך יקים לך תחתי, לשון רש"י, ואמר רבי אברהם, כמוני, שאני נביא השם, לא מעונן וקוסם, ויתכן שיהיה מקרבך לומר שתוכל לבטוח בדבריו שהוא מקרבך מאחיך, וכן על דעתי כמוני, שיהיה נאמן לנביא לה', ותאמין בו כאשר אתה מאמין בי. (דברים יח טו)

ככל אשר שאלת - לא השלים הכתוב בכאן השאלה ששאלו כי באמרם לא אוסיף לשמע את קול ה' אלקי, לא יזכו לנביאיו, אבל כאשר אמרו "קרב אתה ושמע וגו', ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלקינו אליך ושמענו ועשינו", אז קבלו להאמין בנביאיו ולשמע ולעשות את כל אשר יצוה השם על ידם, ולכך אמר בכאן "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה'", ותאמין בו כאשר אתה מאמין בי, כי כן שאלת להיות דברי השם עמכם על ידי, ושתשמעו אליו, אם כן האמינו גם כן בשאר הנביאים הבאים אחרי, כי כמוני כמוהם, וזה "היטיבו אשר דברו", להאמין בנביא... (שם שם טז)

וכי תאמר בלבבך - ...רש"י מספרי, והדרש הזה, מפני שלא אמר ואם תאמר בלבבך, כמו שהזכרתי, כי התורה תגיד ברמזים העתיד להיות, אבל עיקר הכתוב לומר איכה נדע את הדבר אשר לא דברו השם, שנהרוג המתנבא הזה, וצוה כי כאשר לא יבא הדבר אז יומת, כי לא דברו השם... (שם שם כא, וראה עוד ערך נביא)

...אבל הנבואה עדיין אצלם בספק, כי אולי השיג ידיעת הנסים בחלום או בידיעה אחרת או על ידי מלאך, אבל דבור הא-ל עמו פנים בפנים היה אצלם בספק, ולכן כתוב "בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם", וגם זה אמרו רז"ל לרבות נביאים כיוצא בך, ומשמע מזה שהיתה נבואתו מן הא-ל אצלם בספק, אבל יותר נכון לזרע אברהם שיורה מלת "לעולם" לומר, שיאמינו בך לדורות, שאם יבא נביא ויכחיש דבר מדברי משה רבינו ע"ה, לא יאמינו לו, מפני שידוע שהגעת למעלה עליונה בנבואה, ואין בנבואתך ספק... ומה שאמרתי או על ידי מלאך, כונתי לומר, שאין הנדבר להם על ידי מלאך נביאים, שאני רואה דניאל שהיה מדבר עם גדול המלאכים מיכאל, שנאמר בו "השר הגדול העומד על בני עמך", ואמרו במסכת מגילה (ג') אינהו עדיפי מניה, דאינהו נביאי והוא לאו נביא, ובזה אין אנו מודים לספר המדע, שאמר שהבורא מנבא בני האדם, ואמרו כל הנביאים על ידי מלאך חוץ ממשה רבינו ע"ה, והוא מייחד להם מלאך העשירי הנקרא אישים, ולא לדברי רבי יהודה הלוי שאמר בסדר קדושה של יום הכפורים, וידברו ואכן ברשיונך יעשהו ואך ברצונך, ובכל יאמרו שומעי מליהם, כי פיך המדבר אליהם. ומה שכתוב במשה "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה", אמרו באלה שמות רבה, היה משה טירון לנבואה, ומה שכתוב "המלאך הדובר בי", המפרש לו מראותיו (זכריה ד' ד'), שהיה זה בקרוב להסתלקות הנבואה, כי כן נסתלקה מן חגי זכריה ומלאכי, ויפרש להם המלאך, ומהם למלאכי דניאל, ומהם לבת קול בבית שני, והוא קול שנתן עליהם מן השמים, והיו שומעין אותה הראויים מהם לנבואה... (תורת ה' תמימה)

והנה ידענו, כי עם היות רשות האדם בידו, הכל גלוי וצפוי לפניו, ולא יצטרך לתנאי מן התנאים בטוב וברע בגמול ובעונש מצד הקב"ה רק מצד המצווה בה, כי קודם שתאמר הנבואה לנביא מן הנביאים היא בכח, והבורא יתברך יודע אם יעשה הטוב ההוא ויבא הגמול בו, או יעשה הרע ההוא ויהיה העונש עליו, וכאשר תצא מן המחשבה אל פי נביא מן הנביאים צריך להיות מתנה בה כל תנאיה, כי אין דבר השם חוזר ריקם... וכבר מותנה עם כל הנביאים שאינם צריכים לפרש תנאי בדברי הפורעניות שהנביא אומר, כגון שיאמר ימות פלוני... אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומר הנה דברו לא בא, שהקב"ה ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה, ואפשר ששבו ונסלח להם כאנשי נינוה, או שתלה להם כחזקיהו, אבל אם הבטיח על הטובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר, בידוע שהוא נביא השקר, שכל טובה שיגזור הקב"ה אפילו על תנאי אינו חוזר, הא למדת דבדברי טובה בלבד יבחן הנביא... (ספר הגאולה)

ויען ה' את איוב מתוך הסערה - הגיע איוב עתה למעלת הנבואה, יען כי היה תם וישר ירא אלקים וסר מרע, והוכח על נסיון, ואף על פי שחטא בהסתפקו במשפט מאין חכמה, הועיל אותו הנסיון לקרבו אל האלקים, כי קבל עליו דבר אליהו, וראה כי הם מספיקים לשאלתו, והנה הוא עתה ירא אלקים וצדיק תמים. וענין "מן הסערה", כי לא נפתחו לו השמים וראה מראות אלקים על בוריו, כגון שיראה השם יושב על כסאו או מלאך דובר בו, רק שמע סערה גדולה, והשיג מה שישיגו הנביאים בראשית החזון, כמו שנאמר ביחזקאל תחלה, "וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון"... ואחרי כן ישיגו הנבואה, וכן ראיה מוכרחת על הענין ביחזקאל, "אחר הרוח ענן גדול" הוא הרעש, ואחרי כן אש מתקלחת, ואיוב השיג ראשית החזון, וממנו יצא לו קול העונה אותו המענים האלו בחוזק ותוקף וסער גדול, כמנהג הנבואות, כמו שנאמר "כקול מים רבים כקול ש-די בלכתם, קול המולה כקול מחנה"... (איוב לח א)

קודם מעמד הר סיני היו כל המראות מתעוררות מעצמן מלמעלה, לפי שלא היה כח לאותן הדורות לעלות, אלא שהם מוכנים לקבל כח השכינה, לפי שלא נצטוו בני נח אלא על ז' מצות... ולפי שלא ניתנה להם התורה לא היה בהם כח לעלות, אבל קודם לכן לא היה בהם זה הכח, וזה שכתוב באברהם ויעל אלקים מעל אברהם... (האמונה והבטחון פרק ו, וראה עוד משה-נבואה)

רד"ק:

ויבא אלקים - וכן נאמר בלבן, כי לכבוד הצדיקים יבא לאנשים מאומות העולם חלום של נבואה, אבל פרעה לא היה ראוי לחלום של נבואה, אפילו בעבור הצדיקים, אלא היו שלוחין מאת הא-ל, הוא שאמר אליהוא, באחת ידבר א-ל ובשתים ולא ישורנה בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים (איוב ל"ג)... (בראשית כ ג)

מן השמים - הגר שמעה ולא ראתה כמו בבאר לחי רואי. (שם כא יז)

יקר - שלא היו נביאים בישראל, ולא היה החזון נפרץ - אלא נגדר. (ש"א ג א)

טרם ידע - שה' קורא לבני אדם, או לא למד עדיין חכמת האלוקות, שאם לא כן היה מבחין בקול הנבואה. ויבן עלי - לאבן עזרא על ידי שהוא לא שמע ושמואל שמע, שהנבואה משמיעה ה' למי שירצה. (שם שם ז)

נביאים - בני נביאים, תלמידי הנביאים הגדולים שבימים ההם, אלקנה, שמואל, גד, נתן, אסף, הימן וידותון. נבל ותוף - שאין רוח הקודש שורה אלא מתוך שמחה. (שם י ה)

בחרט אנוש - ולא רק יראה במראה נבואה, ולא כמו שהלך ישעיה ערום ויחף, ולקח הושע אשת זנונים, והעביר יחזקאל תער על ראשו וזקנו, שהיה רק במראה הנבואה. (ישעיה ח א)

ערום ויחף - אין לפרשו כמשמעו, כמו שלא לקח הושע אשת זנונים ממש ועוד, אלא היה רואה זאת במראה הנבואה. (שם כ ב)

ה' אלקים - שהנבואה תבא באמצעות המלאכים הנקראים אלהים. (שם נ ה)

בדרש "דברי ירמיה", ג' נביאים שנבואתם קנתורים נתלתה נבואתם בהם, דברי קהלת, עמוס ירמיה, רוצה לומר שדברו דברי עצמן, שספר מה רעות שנעשו לו. (ירמיה א א)

וישלח ה' - הוא המלאך הנראה אליו בשליחות ה', ונראה לו כאילו נגע בפיו במראה הנבואה, אף על פי שנגע רק בדבור באזנו. (שם שם ט)

כאש בוערת - היה דבר ה' בקרבי, שאשתדל בכל כוחי להוציאם. (שם כ ב)

כתב לך - כי הם דברים עתידים לאחרית הימים, והם נחמה לדור שיראו שתתקיים הפורענות בקרוב, כן ידעו שתתקיים הנחמה הגדולה באחרית הימים. (שם ל ב)

דברי - כשיתחיל הנביא במלת דברי הוא מדבר בדברי עצמו... (עמוס א א)

כוזרי:

אמר הכוזרי, ואיזה דבר שהוא נוטה מן האמת אצל הפילוסופים גדול מאמונתם שהעולם חדש, ושהוא נברא בששת ימים, ושהסבה הראשונה מדברת עם אחד מבני אדם, עם הרוממות שמרוממים אותו הפילוסופים מידיעת החלקיות, ועם זה היה ראוי כפי מעשה הפילוסופים וחכמתם והשתדלותם שתהיה הנבואה ידועה בהם ונמצאת ביניהם, מפני הדבקם ברוחניות... ואנחנו רואים החלומות הנאמנים למי שלא התעסק בחכמה ולא בזכוך נפשו, ונמצא הפך זה במי שטורח בה, וזה מורה כי יש לדבר האלקי ולנפשות סוד אחר זולת מה שזכרת אתה הפילוסוף. (מאמר א ד)

אמר הכוזרי, אין הדעת נוחה להודות שיש לבורא חברה עם בשר ודם, כי אם במופת שמהפך בו טבע הדברים, כדי שיודע כי זה לא יכול עליו אלא מי שברא הדברים מאין, ושיהיה הענין ההוא לפני המונים, ויראוהו בעיניהם ולא יגיעם בספור ובקבלה, ושיחקרו על הדבר ויבחנוהו בחינה אחר בחינה, עד שלא יפול בלב אדם ספק, כי יש בו צד דמיון או צד כשפים, ויותר ראוי שתקבלנה הנפשות הדבר הגדול הזה, שבורא העולם הזה והעולם הבא והשמים והמאורים יתחבר אל החומר הנבזה הזה, רצוני לומר האדם, ושידבר עמו וימלא משאלותיו ויעשה בקשותיו. (שם ח)

אמר החבר, איני רוצה לומר אלא מעלה תפריד את בעליה פרידה עצמית, כהפרד הצמח מן הדומם, והפרד האדם מן הבהמה, אבל הפרידה ברב ובמעט אין לה תכלית, מפני שהיא פרידה מקרית, ואינה מעלה על דרך האמת... ואם ימצא אדם שיבא באש ולא יזוק בו, ויעמוד בלי מאכל ולא ירעב, ויהיה לפניו זוהר שאין העין יכולה להסתכל בו, ולא יחלה ולא יחלש, וכאשר יגיע אל תכלית ימיו ימות לרצונו, כמי שיעלה על מטתו לישן, ויישן בעת ידועה ובשעה ידועה, עם ידיעת העבר והעתיד, מה שהיה ומה שיהיה, הלא המעלה הזאת נפרדת בעצמה ממעלת בני אדם.

אמר הכוזרי, אבל המעלה הזאת אלקית מלאכותית היא נמצאת, וזה מדין האלקי, לא מן השכלי ולא מן הנפשי ולא מן הטבעי. 

אמר החבר, אלה מקצת תארי הנביא שלנו, אשר אין עליו חולק, אשר נראה על ידו להמון התחברות הדבר האלקי בהם, ושיש להם א-לוה מנהיגם כרצונו וכפי עבודתם והמרותם, והגיד להם הנעלם, והודיע איך היה חידוש העולם, ויחס בני אדם קודם המבול היאך נתיחסו אל אדם, והיאך היה המבול ויחס השבעים אומות אל שם חם ויפת בני נח... (שם לט והלאה)

אמר הכוזרי, די לי בטענות האלה המספיקות בשער הזה, ואם תארך חברתי עמך, אטריחך להראות לי הטענות המספיקות, אבל שוב אל גלגול דבריך, והיאך התחזק בנפשכם הדבר הגדול הזה, שיהיה לבורא הגופות והרוחות והנפשות והשכלים והמלאכים, אשר נתעלה והתקדש והתגדל מהשגת השכלים כל שכן מהחושים, חבור עם הבריאה הזאת הנבזה, המגונה בחמרה ואם היא נפלאה בצורתה, כי בקטן שברמשים מפליאת חכמתו מה שאין הדעת משגת אותו. (שם סח)

אמר החבר... והוא שהעם, עם שהאמינו במה שבא משה אחר המופתים האלה, נשאר בנפשותם ספק, איך ידבר האלקים עם האדם, כדי שלא תהיה התחלת התורה מעצה ומחשבה מחמת אדם ואחר יחברהו עזר ואומץ מאת האלקים, מפני שהיה רחוק הדבור בעיניהם מזולת אדם, בעבור שהדבור גשמי. ורצה ה' להסיר הספק הזה מלבותם, וצוה אותם להתקדש הקדושה הצפונה והגלויה, ושם הדבר הנחוץ בה, פרישות מן הנשים והזמון לשמוע דברי האלקים, והתקדש היום ונזדמן למדרגת הנבואה, אף לשמוע דברי האלקים פנים בפנים... אבל לא היה בהם כח כמשה לראות הדבר הגדול ההוא. והאמינו העם מן היום ההוא, כי משה מדובר בו בדבור התחלתו מאת הבורא, לא קדמה למשה בו מחשבה ולא עצה, שלא תהיה הנבואה, כאשר חשבו הפילוסופים מנפש יזדככו מחשבותיה ותדבק בשכל הפועל, הנקרא רוח הקדש או בגבריאל, ויעזרהו וישכילהו, ואפשר שיתדמה לו בעת ההיא בחלום או בין שינה וקיצה שאיש מדבר עמו ושומע דבריו בנפשו לא באזניו, ורואה אותו במחשבתו לא בעיניו, ואז יאמר כי הבורא דבר בו, וסרו אלה הסברות במעמד הגדול ההוא... (שם פז)

אמר החבר, הרפה לי מעט, עד שאבאר גדולת העם, ודי לי לעד, שהשם בחרם לעם ולאומה מבין אומות העולם, וחול הענין האלקי על המונם עד שהגיעו כלם אל מעלת הדבור, ועבר הענין אל נשיהם, והיו מהן נביאות, אחר שלא היה חל הענין האלקי כי אם ביחידים מבני אדם אחר אדם הראשון... (שם צה)

...עד שבאו בני יעקב, כולם סגולה ולב, ונבדלים מבני אדם בענינים מיוחדים אלוקיים, שמים אותם כאילו הם מין אחד ועצם אחד מלאכותי, מבקשים כולם מעלת הנבואה ורובם מגיעים אליה, ומי שלא יגיע אליה קרוב לה במעשים הנרצים והקדושה והטהרה ופגיעת הנביאים. ודע כי כל אשר יפגע נביא בעת פגעו אותו ושמעו דבריו האלקיים מתחדשת לו רוחניות, ונפרד מסוגו בזכות הנפש והשתוקקה אל המדרגות ההן, והדבקו בענוה ובטהרה.... (שם קג)

אמר החבר, אבל יעודנו הדבקנו בענין האלקי בנבואה, ומה שהוא קרוב לה, והתחבר הענין האלקי בנו בגדולה ובכבוד ובמופתים, ועל כן איננו אומר בתורה כי אם תעשו המצוה הזאת אביאכם אחרי המות אל גנות והנאות... (שם קט)

...ועם כל זה לא ישתוה הגר הנכנס בתורתנו עם האזרח, כי האזרחים לבדם הם ראויים לנבואה, וזולתם תכלית ענינם שיקבלו מהם ושיהיו חכמים וחסידים אך לא נביאים... (שם קטו)

...אבל לא יתכן לסגולה הזאת להגיע אל הענין האלקי מבלעדי המקום הזה, כאשר לא יתכן שיצליח הכרם מבלעדי ההר הזה.

אמר הכוזרי, ואיך הוא זה, וכבר נבאו מאדם הראשון ועד משה בארץ אחרת, אברהם באור כשדים, ואחר כך יחזקאל ודניאל בבבל, וירמיה במצרים?

אמר החבר, כל מי שנתנבא לא נתנבא כי אם בה או בעבורה, הנה נתנבא אברהם כדי שיעבר בה, ויחזקאל ודניאל בעבורה, וכבר היו נמצאים בבית ראשון וראו בו השכינה, אשר בהמצאה היה מגיע לנבואה כל המוכן לה מהסגולה... וכן שבה הנבואה בזרעו בארץ כנען, רבו אנשיה כל ימי עמדם בארץ כנען, עם הענינים העוזרים מהטהרות והעבודות והקרבנות כל שכן בהמצא השכינה, והענין האלקי כמו צופה למי שראוי להדבק בו שיהיה לו לאלקים, כמו הנביאים והחסידים, כאשר השכל צופה למי שנשלמו טבעיו ונשתוה נפשו ומדותיו שיחול בו על השלמות כפילוסופים. (מאמר ב יד)

...כי הענין האלקי איננו חל על האיש אלא כפי הזדמנותו לו, אם מעט מעט, ואם הרבה הרבה, ואילו היינו מזדמנים לקראת אלקי אבותינו בלבב שלם ובנפש חפצה היינו פוגעים ממנו מה שפגעו אבותינו במצרים. (שם כד)

אמר החבר, כי האומות המתות אשר חשבו להדמות לאומה החיה לא יכלו אל יותר מן הדמיון הנראה, הקימו בתים לאלקים ולא נראה בהם לאלקים אות, הפרשו והנזרו להראות עליהם הנבואה ולא נראתה... (שם לב)

...ואלה היחידים אין תקוה להגיע למדרגתם עתה, אבל בהמצא השכינה בארץ הקדושה בעם המוכן לנבואה, היו אנשים נפרדים ושוכנים במדברות מתחברים עם מי שדומה להם, לא היו מתבודדים לגמרי, אבל היו נעזרים על חכמת התורה ומעשיה המקרבים אל המדרגה ההיא בקדושה ובטהרה, והם בני הנביאים, ואך בזמן הזה ובמקום הזה והעם הזה ואין חזון נפרץ, עם מיעוט החכמה הקנויה והעדר החכמה ההיא הטבעית, מי שהכניס עצמו להנזר בפרישות, כבר הכניס נפשו ביסורים וחולי נפשי וגשמי... והוא איננו דבק באור אלקי שימצא בו צוות הנביאים... (מאמר ג א)

...והוא (החסיד) לעולם כאילו השכינה עמו, והמלאכים מתחברים עמו בכח, ואם יחזק בחסידות ויהיה במקומות הראוים לשכינה יחברוהו בפועל, ויראה אותם עין בעין למטה ממדרגת הנבואה, כאשר היו טובי החכמים בבית שני רואים הצורות ושומעים בת קול, והיא מדרגת החסידים ולמעלה ממנה מדרגת הנביאים... (שם יא)

...ומזהיר לשמע מן הנביאים אחרי משה ומן הכהנים והשופטים, כמו שאמר בנביא, (דברים י"ח) נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, ואמר בכהנים ובשופטים שיהיו דבריהם נשמעים, והיה מאמרו, (דברים ד') "לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם", על מה שצויתי אתכם על ידי משה ועל ידי נביא מקרבך מאחיך, על התנאים הנזכרים בנבואה, ומה שנקבצו עליו הכהנים והשופטים מן המקום אשר יבחר ה', מפני שהם נעזרים בשכינה... (שם מא)

אמר החבר, כי הנבואה התמידה עם אנשי בית שני ארבעים שנה, מהזקנים הנעזרים בכח השכינה, שהיתה בבית ראשון, שהנבואה הנקנית נסתלקה בהסתלק השכינה, ולא היו מקוים לה אלא בעת מופלאה ובעבור כח גדול, כמו אברהם ומשה והמשיח שאנחנו מקוים, ואליהו והדומים אשר הם בעצמם מעון לשכינה, ובהמצאם יקנו הנמצאים מדרגת הנבואה. ונשאר לעם בשובם אל הבית חגי וזכריה ועזרא וזולתם... והגיע רבי עקיבא אל גבול קרוב מהנבואה, עד שהיה משתמש בעולם הרוחניים, כאשר אמרו עליו (חגיגה י"ד) ארבעה נכנסו לפרדס, אחד בא בשלום ויצא בשלום, ומנו, רבי עקיבא... (שם סה)

ומהם ספורים ממראות רוחניים ראום, ואין זאת פליאה על החסידים ההם שיראו צורות, מהן דמיוניות בעבור גודל מחשבותם וזכות דעותם, ומהן צורות שיש להן ממש אמיתי מחוץ כאשר ראו אותן הנביאים, וכן בת קול שלא פסקה מהם בבית שני, והיא מדרגה למטה ממדרגת החזון והדבור, ואל יהיה רחוק אצלך מה שאמר רבי ישמעאל, שמעתי בת קול מנהמת כיונה וזולת זה... (שם עג)

ואין אצל אחד מהם שם נודע שרומזים אליו. אך אצל מי ששמע דבריו וצוויו והזהרתו וגמולו על העבודה וענשו על העבירה, והוא קורא אותו בשם נודע, כנוי לזה שדבר עמו, ואימת אצלו שהוא בורא העולם אחר שלא היה, ותחלתם אדם, לא היה יודע ה' לולא דברו עמו, וגמולו וענשו, ושברא לו חוה מצלעותיו, ונתברר לו שהוא בורא העולם, ורמז לו בדבור ובמדות, וקרא אותו ה'... ואחר כן קין והבל ידעוהו אחר שקבלוהו מאביהם בראיה הנבואית, ואחר כן נח, ואחר כן אברהם יצחק ויעקב עד משה, ומי שהיה אחריו מהנביאים, וקראוהו הם ה' בראייתם, וקראוהו העם המקבלים מהם בהאמנתם אותם, ה', בעבור שהיה דברו והנהגתו דבק בבני אדם, והיו דבקים הסגולה מבני אדם בו, עד שהיו רואים אותו במצוע מה שנקרא כבוד ושכינה ומלכות, ואש וענן וצלם ותמונה ומראה האש, וזולת זה ממה שהיה ראיה להם, שהדבור עמם מאצלו, וקוראים אותו כבוד ה'...

ואלה מאין ספק רואים העולם ההוא האלקי בעין הנסתרת, ורואים צורות ראויות לטבעיהם, ומה שהרגילו, ומספרים אותן בתבניתן אשר ראום מוגשמות, והתבניות ההן אמתיות, ובהערכתן אל מה שיבקשהו המחשב והדמיון והחוש, ואינן אמתיות בהערכתן אל העצם אשר יבקשהו השכל, כאשר הביאונו העיון במלך, כי מי שיאמר שהוא הארוך הלבן הלובש המשי אשר הנזר על ראשו ודומה לזה אינו כוזב, ומי שיאמר שאיננו כי אם המשכיל המכיר המצוה המזהיר בארץ פלונית בזמן פלוני אל אומה פלונית איננו כוזב גם כן. וכשרואה הנביא בעין הנסתרת הצורה התמימה שבצורות, אשר ראה אותה בדמות מלך או שופט יושב על כסא דין בענין צווי ואזהרה, מהקם ומהעדה, ידע שהיא צורה ראויה למלך נעבד ונשמע,וכאשר יראה דמות נושא כלים או נושא כלי ספרות, או חגור לעבוד עבודה, ידע שהיא צורה ראויה לעובד שומע... לא יתכן שתהיה דמותו אצל הדמיון, אלא צורת הגדול שבבני אדם, שממנו ימצא התוכן והסדר לשאר בני אדם על מדרגות, כאשר יוצא ממנו יתברך סדר העולם ומתכונתו, ורואים אותו בעת שהוא מהעדה ומקים ודן את המלכים, עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב, ובעת הכעס והמחשבה לנסוע יושב על כסא רם ונשא ושרפים עומדים ממעל לו... כי למקום ההוא מעלה, כאשר הזדמן בו שיפגע התנאים התוריים המצווה בהם, תתראינה הצורות ההן בעין במראה ולא בחידות, כאשר נראה למשה המשכן וסדר העבודה וארץ כנען וחלקיה, ומעמד ויעבר ה' על פניו ויקרא... ואלה הענינים אשר לא יושגו מדרך ההקשה בטלום פילוסופי יון, מפני שההקשה מרחקת מה שלא נראה כמוהו, וקיימו אותם הנביאים מפני שלא יכלו להכחיש מה שראוהו בעין הרוחנית אשר ניתן להם יתרון בה. והיו קהלות ובדורות נחלקים, לא תעבור עליהם ההסכמה, והודו להם החכמים אשר השיגום, וראו אותם בעת נבואתם, ואילו היו רואים פילוסופי יון הנביאים בעת נבואתם ומופתיהם, היו מודים להן והיו מבקשים פנים מאופני ההקשה איך יגיע האדם למדרגה הזאת...

ושמא זאת היתה בקשת משה באמרו (שמות ל"ג) "הראיני נא את כבודך", ואמר לו הן, על מנת שיזהר מראות הפנים אשר אין יכול לאדם לראותם, וכמו שאמר "וראית את אחורי", ובכבוד ההוא מה שתוכל לסבלו ראות הנביאים, ויש בעקבותיו מה שראותנו סובלת אותו, כמו הענין ואש אוכלת ממה שהוא רגיל אצלנו, ויש אחריו דק יותר מדק, עד שיגיע למדרגה שלא ישיגנה הנביא, ואם יהרוס אליו תנתק הרכבתו כאשר אנחנו רואים בכחות הראות, כי מי שראותו חלושה לא יראה אלא באורה המועטת... וזהו כבוד ה', ומלאכות ה', ושכינת ה' בשמות התוריים. אך פעמים הושאלו גם כן למשפטים הטבעיים, ואמרו (ישעיה ו') "מלא כל הארץ כבודו", "ומלכותו בכל משלה", אך באמת לא יראה הכבוד והמלכות אלא על בחיריו סגולתו ונביאיו, אשר בהם יתברר לאפיקורוס כי יש לאלקים ממשלה ומלכות קיימת... (מאמר ד ג, וראה שם עוד)

...וכן מסתדרת לנביא גדולת האלקים ויכלתו ורחמנותו וחכמתו וחיותו ותמידותו ומלכותו, ושאיננו צריך לכל, ושהכל צריכים לו, ומעלתו המיוחדת וקדושתו, במה שהוא רואה פתאום ברגע אחד מגדולת הצורה ההיא הנראת לו והודה והדרה, והתכונות והכלים המורים על היכולת, והדבור היוצא מביניהם באזהרות ובהודעת מה שהיה ויהיה, ומעמד בני אדם והמלאכים לפניו נכנעים, ויציאת כל צרכיהם מאתו... כל זה והדומה לו יראה הנביא ברגע אחד, ויכנסו המורא והאהבה תקועים בנפשו כל ימי חייו, והולך כל ימי חייו חושק, הומה ומבקש שיתראה אליו פעם שניה או שלישית, וכבר נחשב לשלמה לדבר גדול השתי פעמים, באמרו (מ"א י"א) הנראה אליו פעמים. מתי הגיע הפילוסוף אל כזה בתבונתו?

...הלא זה כמי שירצה ליישר בני אדם כולם אל מקום השמש, כי עיניהם תרוטות, ולא יכלו לראות ולא מצאו מקומה, ונשא אותם אל קוטב הצפון, או אל קוטב הדרום, ואמר להם השמש הנה, הקבילוה תראו אותה, ולא ראו אותה, והמנהיג משה עליו השלום העמיד ההמון אצל הר סיני לראות את האור אשר ראוהו אילו היו יכולים עליו כיכלתו, ואחר כן קרא לשבעים זקנים וראוהו, כמו שאמר (שמות כ"ד) "ויראו את אלקי ישראל", כן קבץ השבעים זקנים השניים, וחל עליהם מאור הנבואה, מה שנשתוו עמו בו, כמו שאמר (במדבר י"א) "ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים, ומעידים קצתם לקצתם במה שרואים ובמה ששומעים, ונתרחקו המחשבות הרעות מן האומה, שיחשב כי הנבואה טענה מהיחיד שטען בה, כי לא יתכן לעבור ההסכמה על ההמונים ההם, כל שכן שרבו והיו קהלות משתוים עם אלישע בידיעת יום לוקח בו אליהו, באמרם לו (מ"ב ב') "הידעת כי היום ה' לוקח אדניך מעל ראשיך", וכולם עדים למשה מזרזים על תורתו. (שם יא)

...ואוסיף לך באור בדמיון מהשמש שהיא אחת, אך מתחלפים מערכות הגשמים המקבלים אותה, ואשר יקבל אורה קבול יותר שלם, הפנינים והשוהם על הדמיון, והאויר הצח והמים, ויקרא בזה אור נוקב... ובעצים ובארץ וזולתם אור נראה, ובכל הדברים בכללות אור סתם בלי שם מיוחד, והוא הסתם הוא כמו אמרנו אלקים, כאשר התבאר, והאור הנוקב הוא כמו ה', שם נודע, מיוחד ביחס אשר בינו ובין השלום שבכל בריותיו בארץ, רצוני לומר, הנביאים אשר נפשותם זכות מקבלות לאורו, יעבור בהן כעבור אור השמש בשוהם ובפנינים, ואלה הנפשות יש להן מוצא ומחצב מזרע אדם כאשר התבאר... אך תפול ההכחשה בה', מפני שהנבואה מופלאה נכריה ביחידים כל שכן בהמון, ועל זה הכחיש פרעה ואמר, לא ידעתי את ה', (שמות ה')... אבל אלקים הנך רואהו שם נוהג במצרים... אבל ענין ה' לא יושג בהקשה, אך בראיה הנבואית אשר בה ישוב האדם כמעט שיפרד ממינו וידבק במין מלאכיו ותכנס בו רוח אחרת, כמו שאמר (ש"א י') "ונהפכת והיית לאיש אחר", ויהפוך לו אלקים לב אחר, (דה"א י"ב) "ורוח לבשה", "היתה עלי יד ה'" (יחזקאל ל"ז)... כנוי לרוח הקודש הלובשת הנביא בעת הנבואה, והנזיר והמשיח כשנמשח לכהונה או למלוכה עת שימשחנו הנביא, או עת שיעזרנו האלקים, ויישירהו בדבר מן הדברים, או בעת הודעת הכהן במדע הנעלם אחר שישאל באורים ותומים, ואז יסורו מלב האדם הספקות הקודמים אשר היה מסתפק באלקים, וילעג להקשות ההן אשר היו רגילות להגיע בהן אל האלקות והיחוד, ואז ישוב האדם עובד, חושק בנעבדו, ומוסר נפשו להריגה על אהבתו, לגודל מה שהוא מוצא מערבות הדביקה בו... (שם טו)

ובאמת נקרא אלקי ישראל מפני שהראות הזאת היתה נעדרת בזולתם, ונקרא אלקי הארץ, בעבור שיש לה כח מיוחד מאוירה וארצה ושמיה עוזרים על זה... (שם יז)

אמר הכוזרי, שקע האור הזה ההוא אשר אתה מספר, שקיעה שהדעת מרחקת שיראה עוד, ואבד אבידה שהשבתה אינה עולה במחשבה.

אמר החבר, איננו שוקע אלא בעיני מי שאינו רואה אותנו בעין פקוחה, ומביא ראיה מדלותנו ועניינו ופזורנו שנשקע אורנו, ומגדולת זולתנו והשגתו ומשלו בנו, כי יש לו אור. (שם כ)

...כי דבור הנביאים בעת שלובשת אותם רוח הקודש בכל דבריהם מכוון מן הענין האלוקי, ואין לנביא דבר בבחירה מדבריו, והדבור הטבעי הם הרמזים והתנועות הראויות לענינים שרוצים להליץ בעדם ומביאה הנפש אליהם בלעדי הסכמה קודמת... והדבור המבחרי הוא דבור הנביא בעת נבואתו, או דברי הדעתן המחשב, המחבר מליצתו ובוחר דבריו כפי שיראה שהוא ראוי לכוונתו... (מאמר ה כ)

אמר החבר, השכינה הנראית עין בעין היא אשר נעדרה, כי איננה נגלית כי אם לנביא או להמון רצה במקום המיוחד, והיא אשר אנחנו מצפים לה, באמרו (ישעיה נ"ב) "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון"... אך השכינה הנסתרת הרוחנית היא עם כל ישראל אזרחי ועם כל בעל דת האמיתית, זך המעשים טהור הלב, נפשו ברה לאלקי ישראל. (שם כב)

משנה תורה:

מיסודי הדת לידע, שהא-ל מנבא את בני האדם, ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גבור במדותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם, אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד, אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו שלם בגופו, כשיכנס לפרדס וימשך באותן הענינים הגדולים הרחוקים, ותהיה לו דעה נבונה להבין ולהשיג, והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן, והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו, אלא דעתו פנויה תמיד למעלה, קשורה תחת הכסא, להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות, ומסתכל בחכמתו של הקב"ה כולה צורה ראשונה עד טבור הארץ, ויודע מהן גדלו, מיד רוח הקודש שורה עליו. ובעת שתנוח עליו הרוח תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים, ויהפך לאיש אחר, ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה, אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים, כמו שנאמר בשאול, "והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר".

הנביאים מעלות מעלות הן, כמו שיש בחכמה חכם גדול מחברו, כך בנבואה נביא גדול מנביא, וכולן אין רואין מראה הנבואה אלא בחלום בחזיון לילה, או ביום אחר שתפול עליהן תרדמה, כמו שנאמר "במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו". וכולן כשמתנבאים אבריהן מזדעזעין וכח הגוף כשל, ועשתונותיהם מתטרפות ותשאר הדעת פנויה להבין מה שתראה, כמו שנאמר באברהם, "והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו"...

הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה דרך משל מודיעין לו, ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה, וידע מה הוא, כמו הסולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו, והוא היה משל למלכיות ושעבודן... וכן שאר הנביאים, מהם אומרים המשל ופתרונו, כמו אלו, ויש שהן אומרים הפתרון בלבד, ופעמים אומרים המשל בלבד בלא פתרון, כמקצת דברי יחזקאל וזכריה, וכולן במשל ודרך חידה הם מתנבאים.

כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו, אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתבודדים, שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות, אלא מתוך שמחה, לפיכך בני הנביאים לפניהם נבל ותוף וחליל וכנור, והם מבקשים הנבואה, וזהו שנאמר והמה מתנבאים, כלומר מהלכין בדרך הנבואה עד שינבאו, כמו שאתה אומר פלוני מתגדל.

אלו שהם מבקשים להתנבא, הם נקראים בני הנביאים, ואף על פי שמכוונים דעתם אפשר שתשרה שכינה עליהן, ואפשר שלא תשרה.

כל הדברים שאמרנו הם דרך נבואה לכל הנביאים הראשונים והאחרונים, וחוץ ממשה רבינו רבן של כל הנביאים, ומה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים? שכל הנביאים בחלום או במראה, ומשה רבינו מתנבא והוא ער ועומד, שנאמר "ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו". כל הנביאים על ידי מלאך, ולפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה, משה רבינו לא על ידי מלאך, שנאמר "פה אל פה אדבר בו", ונאמר "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים", ונאמר "ותמונת ה' יביט", כלומר שאין שם משל אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל. הוא שהתורה מעידה עליו "במראה ולא בחידות", שאינו מתנבא בחידה, אלא במראה שרואה הדבר על בוריו. הנביאים יראים ונבהלים ומתמוגגין, ומשה רבינו אינו כן, הוא שהכתוב אומר, "כאשר ידבר איש אל רעהו", כלומר כמו שאין אדם נבהל לשמע דברי חבירו, כך היה כח בדעתו של משה רבינו להבין דברי הנבואה, והוא עומד על עמדו שלם. כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו, משה רבינו אינו כן, אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו, ואינו צריך לכוין דעתו ולהזדמן לה, שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת, לפיכך מתנבא בכל עת, שנאמר "עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם"... הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים לאהלם, שהוא צרכי הגוף כולם כשאר העם, לפיכך אין פורשין מנשותיהם, ומשה רבינו לא חזר לאהלו הראשון, לפיכך פירש מן האשה לעולם...

הנביא אפשר שתהיה נבואתו לעצמו בלבד, להרחיב לבו ולהוסיף דעתו עד שידע מה שלא היה יודע מאותן הדברים הגדולים, ואפשר שישולח לעם מעמי הארץ או לאנשי עיר או ממלכה לכונן אותם ולהודיעם מה יעשו, או למונעם ממעשים הרעים שבידיהם, וכשמשלחים אותו נותנים לו אות ומופת, כדי שידעו העם שהא-ל שלחו באמת, ולא כל העושה אות ומופת מאמינים לו שהוא נביא, אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו, שנתעלה בהן על כל בני גילו, והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה, ואחר כך בא ועשה אות ומופת ואמר שהא-ל שלחו, מצוה לשמע ממנו, שנאמר אליו תשמעון, ואפשר שיעשה אות ומופת ואיננו נביא, וזה האות יש לו דברים בגו, ואף על פי כן מצוה לשמע לו, הואיל ואדם גדול וחכם וראוי לנבואה הוא, מעמידים אותו על חזקתו, שבכך נצטוינו, כמו שנצטוינו לחתוך את הדין על פי שני עדים כשרים... (יסודי התורה פרק ז א והלאה)

משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי, שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף, אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם... ובמה האמינו בו, במעמד הר סיני, שעינינו ראו ולא זר, ואזנינו שמעו ולא אחר, האש והקולות והלפידים, והוא נגש אל הערפל, והקול מדבר אליו ואנו שומעים, משה משה לך ואמור להם כך...

נמצאת אומר, שכל נביא שיעמוד אחר משה רבינו אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו, כדי שנאמר אם יעשה אות נשמע לו כל מה שיאמר, אלא מפני המצוה שצוה משה בתורה, ואמר אם נתן אות אליו תשמעו, כמו שתצונו לחתוך הדבר על פי שנים עדים, ואף על פי שאין אנו יודעין אם העידו אמת אם שקר, כך מצוה לשמע מזה הנביא, אף על פי שאין אנו יודעים אם האות אמת או בכישוף ולט. ולפיכך אם עמד הנביא ועשה אותות ומופתים גדולים ובקש להכחיש נבואתו של משה רבינו אין שומעין לו, ואנו יודעין בבאור שאותן האותות בלט וכשוף הן, לפי שנבואת משה רבינו אינה על פי האותות, כדי שנערוך אותות זה לאותות זה, אלא בעינינו ראינוה ובאזנינו שמענוה כמו ששמע הוא... (שם פרק ח א, וראה עוד משה-נבואה)

שלשה הן הנקראין אפיקורסין, האומר שאין שם נבואה כלל, ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני האדם, והמכחיש נבואתו של משה רבינו... (תשובה פרק ג ח)

פירוש המשניות לרמב"ם:

...ודע שהנבואה אינה מועילה בפירושי התורה ובהוצאת ענפי המצוות בשלש עשרה מדות, אבל מה שיעשה יהושע ופנחס בענין העיון והסברא, הוא שיעשה רבינא ורב אשי, אבל יתרון הנביא ופעלו במצוה, אם תשאל עליו, הוא חי נפשי מן העיקרים הגדולים העצומים שעליו משען הדת ויסודה.

ואני רואה שזה המקום ראוי לבאר בו העיקר הזה, ואי אפשר אלא אחרי אשר נחלק טענת התיחס הנביאים לנבואה במה תצדק הנבואה, שזה כמו כן עיקר גדול, וכבר שגו בו כל המון האדם, גם מתי מספר מיודעיהם שהם מדמים בנפשם שהנבואה לא תתקיים לכל המתייחס אליה עד עשותו אות מופלא, כגון אות מאותות משה רבינו ז"ל, וישנה מנהג כמו שעשה אליהו ז"ל בהחיותו בן האשה האלמנה... וזה אינו עיקר אמת, שכל מה שעשו אליהו ואלישע וזולתם מהנביאים מהאותות, לא עשאום כדי לקיים נבואתם, שהנבואה כבר נתקיימה להם קודם לכן, אבל עשו האותות ההם לצרכיהם ולרוב קרבתם אל הקב"ה השלים חפצם, כמו שהבטיח לצדיקים "ותגזר אומר ויקם לך" (איוב כ"ב), אבל תתקיים הנבואה במה שנספר בדבר שהחלנו לדבר בו, ואומר בתחלה, שעיקר דתנו בענין הנבואה על מה שאומר, והוא שהמתיחסים לנבואה נחלקים בתחלה לשני חלקים, מתנבא בשם עכו"ם או מתנבא בשם, ונבואת עכו"ם תחלק לשני חלקים, החלק הראשון שיקום נביא ויאמר כוכב פלוני נתן עלי רוחו, ואמר לי עבוד אותי בכך... והחלק השני, שיאמר היה אלי דבר השם לעבוד הבעל הפלוני, או להוריד כח מלכת השמים הפלוני לענין פלוני... וכשנשמע מן המתייחס בנבואה אחת משני הדעות האלה, והעידו עליו עדים כפי שנאמר בתורה, דינו שיהרג בחנק...

והמתנבא בשם הא-ל יחלק גם כן לשני חלקים, החלק הראשון שיתנבא בשם הא-ל ויקרא ההמון להאמין בו, ויצוה על עבודתו, ויאמר שהקב"ה הוסיף במצות עשה או גרע מצוה מכלל המצוות שאסף אותם ספר התורה, ואין הפרש בין שיוסיף ויגרע על הפסוק, ובין שיוסיף ויגרע על הפירוש המקובל. וענין שיוסיף או יגרע מן הכתוב, כגון שיאמר שהקב"ה אמר לי כי הערלה היא שתי שנים... או שיאמר הקב"ה אמר אלי שהערלה אסור לאכול אותה ד' שנים... או ישנה בקבלה כלום, ואפילו יסייענו פשט הכתוב, כגון שיאמר שזה האמור בתורה "וקצותה את כפה" (דברים כ"ה) הוא כריתת יד באמת ואינו קנס המבייש, ויסמוך הדבר ההוא לנבואה... ואין להביט גם בזה לאות ולמופת, שהרי הנביא אשר הראה כל אנשי העולם אותותיו והכניס בלבבנו להצדיקו ולהאמין בו, כמו שאמר הכתוב (שמות י"ט) "וגם בך יאמינו לעולם", הוא הגיד לנו בשם הקב"ה שלא תבא מאת הבורא תורה אחרת מלבד זאת... ואחר שידענו שטענתו שקר על הקב"ה וסמך לו מה שלא דבר לו, נתחייב להורגו כמו שאמר הכתוב (דברים י"ח) "הנביא אשר יזיד וגו' ומת הנביא ההוא".

והחלק השני, בענין הנביא, כגון שיקרא בני אדם לעבוד את השם ויצוה על מצותו ויזהיר לשמור התורה בלי תוספת ומגרעת, כמו שאמר הנביא מסיים הנביאים (מלאכי ג') "זכרו תורת משה עבדי", ויבטיח למי שיעשנה בגמולות טובות ויצוה בצווים ויאסור איסורים בדבר שאינו מן התורה, כגון שיאמר הלחמו על עיר פלונית או עם אומה פלונית עתה, כמו שצוה שמואל לשאול להלחם בעמלק (ש"א ט"ו)... ובשביל זה כשיטעון הנביא טענת נבואה ולא יסמוך אותה לעכו"ם, ולא יוסיף בתורה ולא יגרע ממנה, אבל יאמר דברים אחרים, כמו שספרנו, נצטרך אז לבחון אותו כדי שיתבאר לנו עדותו, שכל מי שנתקיימה עדות נבואתו ראוי לעשות כל מה שיצוה מדבר קטן ועד גדול, וכל העובר על צווי מצוויו חייב מיתה בידי שמים, כמו שאמר הקב"ה במי שעובר על צווי הנביא (דברים י"ח) "אנכי אדרוש מעמו", ואם לא תתקיים עדותו יומת בחנק.

וקיום עדות הנביא יהיה כפי שאגיד, כשיתייחס אדם לנבואה כמו שבארנו, ויהיה הגון לה, כגון שיהיה מאנשי החכמה והאמונה והנזירות והשכל ונועם המדות, כאשר העיקר אצלנו, שאין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר (שבת צ"ב), ויתרונות בזה הענין, אי אפשר לכנוס אותם יחד... ובהיות הנביא המתנבא הגון לנבואה כפי מה שראוי, נאמר לו הבטיחנו ביעודים והגד לנו דברים מאשר למדך הקב"ה, ויגיד ויבטיח, ואם יתקיימו יעודיו כולם אז נדע שכל נבואתו אמת, ואם ישקר בה, או נפל אחד מדבריו ואפילו דבר קטן, נדע שהוא נביא שקר. וכשיצדק לנו בהבטחה אחת או בשתים אין לנו להאמין בו ולומר שנבואתו אמת, אבל יהיה ענינו תלוי עד ירבו מופתיו האמיתיים ככל אשר ידבר בשם ה' פעם אחר פעם, ועל כן נאמר בענין שמואל, כשנתפרסם כי כל מה שידבר בא יבא, כמו שנאמר (ש"א ג') וידע כל ישראל וגו' כי נאמן שמואל לנביא לה', ולא היה מתחדש אצלם דבר שלא היו שואלים עליו לנביא, ולולי היה מנהגם לשאול לנביאים בכל עניניהם, לא בא שאול לשא­ל לשמואל בעד אבידה שאבדה ממנו בהתחלת ענינו. (שם ט'), ואין ספק בדבר, כי הקב"ה הקים לנו נביאים חלף הוברי השמים והמעוננים והקוסמים, כדי שנשאלם בכללים ובפרטים, ויודיעונו דברים נאמנים מהעתים, כמו שיגידו הקוסמים ההם דברים שאפשר שיתקיימו ואפשר שלא יתקיימו... ובשביל ענינים אלו היו קוראים שם הנביא "רואה", כי היה רואה העתידות קודם היותם...

ובעלי הכחות הנפשיות יכולין לטעון טענת נבואה שאנו רואים אותם עין בעין כל היום מגידים מה שעתיד להיות, וזה חי נפשי פרק גדול וראוי לבאר אותו, כדי שיתבאר ההפרש בין דברי המתנבא בשם האלקים ודברי בעלי הכחות. ואני אומר שהקוסמים והוברי השמים ואנשי החבורה ההיא יגידו העתידות ההויות, אבל יצדקו קצתם וישקרו קצתם בהכרח, וזה הדבר אנו רואים אותו תמיד, ויסכימו עליו גם כן אנשי המלאכה ההיא, אבל יתרון כל איש מהם על חבירו, בהיות כל שקרי איש אחד פחות משקרי זולתו, אך שיצדקו בכל דקדוקי העתידות זה אפשר להיות...

ואין מיעודי הנביאים והבטחתם כן, אבל יצדק הכל עד מלה אחרונה, ולא יפול דבר מדבריהם, לא קטן ולא גדול כל ימי עולם בכל אשר ידבר בו בשם הא-ל, ועל כן כשישוב ריקם דבר מדבריו, נדע שקרו, והוא מה שאמר (מ"ב י') כי לא יפול מדבר ה' ארצה... 

ונשאר בכאן פרק גדול ראוי לנו לבארו, והוא שהנביא כשיתנבא בצרות ארצם או ירדו עליהם אבני אלגביש וכדומה לו, ואחר כן לא יתקיים דבר מן הענין ההוא, ורוחמו מן השמים, ועמדו כל עניניהם בשלום ובשלוה, לא יוודע בו כזב הנביא, ואין ראוי לומר שהוא נביא שקר, ושיהיה חייב מיתה, מפני שהקב"ה ניחם על הרעה, ואפשר שעשו תשובה וסרו מנאצותם, או אחרי גמולם הקב"ה בחמלתו והאריך אפו להם... אבל אם הבטיח בבשורות טובות שיתחדשו לזמן קצוב, ויאמר בשנה זו יהיה השקט ושלוה והיו בה מלחמות... נדע שהוא נביא שקר, והתקיים ביטול טענתו ושקרו, ועל זה אמר הכתוב (דברים י"ח) בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו... שהקב"ה כשיבטיח אומר בבשורות טובות על ידי נביא, אי אפשר שלא יעשה כדי שתתקיים נבואתו לבני אדם, והוא מה שאמרו ע"ה (ברכות ז') כל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר בו.

אבל ענין פחד יעקב אחר שהבטיחו הקב"ה בבשורות טובות, כמו שנאמר (בראשית כ'ח) והנה אנכי עמך וגו', והיה מפחד פן ימות, כמו שנאמר (שם ל"ב) "ויירא יעקב מאד ויצר לו", אמרו חז"ל בענין ההוא שהיה מפחד מעון שמא יהיה גורם לו מיתה, והוא מה שאמרו (ברכות ד') קסבר שמא יגרום החטא, יורה זה, שהקב"ה מבטיח בטובה ויגברו העונות ולא יתקיים הטוב ההוא, ויש לדעת שענין זה אינו אלא בין הקב"ה ובין הנביא, אבל שיאמר הקב"ה לנביא להבטיח לבני אדם בבשורה טובה במאמר מוחלט בלא תנאי, ואחר כן לא יתקיים הטוב ההוא זה בטל ואי אפשר להיות, בשביל שלא יהיה נשאר לנו מקום לקיים בו אמונת הנבואה...

והוא מה שאני אומר, כשצוה לבטל איזו מצוה מכל המצות ממצות עשה, או יצוה להתיר דבר אסור ממצות לא תעשה לפי שעה, חובה עלינו לשמע לדברו, ולעשות מצותו, וכל העובר עליו חייב מיתה בידי שמים חוץ מעכו"ם, אבל על תנאי שלא יעמוד הדבר ההוא לעד, ולא שיאמר כי הקב"ה צוה לבטל המצוה הזאת כל ימי עולם, אבל יצוה לבטל המצוה לסבה וצורך שעה... ובזה לבד יבדל הנביא משאר בני אדם במצוות, אבל בעיון ובסברא ובשכל המצוות הוא כשאר החכמים שהם כמוהו שאין להם נבואה, שהנביא כשיסבר בסברא ויסבר כמו כן מי שאינו נביא סברא, ויאמר הנביא כי הקב"ה אמר אלי שסברתי אמת, לא תשמע אליו, רק אלף נביאים כולם כאליהו ואלישע יהיו סוברין סברא אחת, ואלף חכמים וחכם סוברין הפך הסברא ההיא, אחרי רבים להטות... וכן אם יעיד הנביא שהקב"ה אמר עליו שהדין במצוה פלונית כך, וכי סברה פלונית היא אמת, יהרג הנביא ההוא, שהוא נביא שקר כמו שיסדנו, שאין תורה נתונה אחרי הנביא הראשון, ואין להוסיף ואין לגרע, כמו שנאמר (דברים ל') לא בשמים היא, ולא הרשנו הקב"ה ללמוד מן הנביאים אלא מן החכמים אנשי הסברות והדעות. (הקדמה לסדר זרעים)

וכבר אמרו רז"ל (בבא קמא ל') האי מאן דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דאבות, ואין אצלנו מעלה גדולה מחסידות אלא הנבואה, והיא המביאה אליה, כמו שאמרו רז"ל (ע"ז ב') חסידות מביאה לידי רוח הקדש. הנה התבאר מדבריהם שקיום מאמרי זאת המסכתא מביא לידי נבואה, והנני עתיד לבאר אמתת הדבר ההוא מפני שהוא כולל חלק גדול מהמדות הטובות. (שמונה פרקים הקדמה)

הרבה ימצא במדרשות ובאגדות, ויש מהן בגמרא, שיש מן הנביאים מי שיראה השי"ת מאחרי המחיצות רבות, ומהם מי שיראהו מאחרי מחיצות מועטות, לפי קרבתם אל השי"ת ולפי מעלתם בנבואה, עד שאמרו שמשה רבינו עליו השלום ראה השי"ת מאחרי מחיצה אחת בהירה, כלומר מזהירה, הוא אמרם הסתכל באספקלריא המאירה, ואספקלריא שם הראה הנעשה מגוף המזהיר כשהם וזכוכית, כמו שהתבאר בסוף כלים. והכונה בזה הוא הענין מה שאומר לך, והוא שאנחנו בארנו בפרק שני, שהמעלות מהן מעלות שכליות ומהן מעלות המדות, וכן הפחיתיות מהן פחיתיות שכליות כסכלות ומעוט ההבנה, ודחק התבונה, ומהן פחיתות המדות כרוב התאוה, הגאוה הרוגז הכעס והעזות... וכבר זכרנו ידיעתם בפרק הרביעי, ואלו הפחיתיות כולן הן מחיצות המבדילות בין האדם ובין השי"ת, מאמר הנביא מבאר זה, (ישעיה נ"ט) "כי עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם", ואמר שעונותינו והם אלו הרעות כמו שזכרנו, הן המחיצות המבדילות בינינו ובינו יתברך. 

ודע שכל נביא לא נתנבא אלא אחר שתהיינה לו כל המעלות השכליות ורוב מעלות המדות, והחזקות שבהן, והוא אמרם (שבת צ"ב) אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר, וחכם הוא כולל כל המעלות השכליות בלי ספק, ועשיר הוא במעלות המדות, רצוני לומר ההסתפקות, מפני שהם קוראים המסתפק עשיר, והוא אמרם בגדר העשיר, (אבות ד') איזה עשיר השמח בחלקו, רצוני לומר שיספיק לו במה שהמציא לו זמנו, ולא יכאב במה שלא המציא לו, וכן גבור הוא גם כן במעלות המדות, רצוני לומר שינהיג כחותיו כפי הדעת והעצה, כמו שבארנו בפרק החמישי, והוא אומר (שם ד') איזהו גבור הכובש את יצרו. ואין מתנאי הנביא שתהיינה אצלו כל מעלות המדות עד שלא תפחיתהו פחיתות, שהרי שלמה המלך ע"ה העיד עליו הכתוב (מ"א ג') "בגבעון נראה ה' אל שלמה", ומצינו לו פחיתות מדות, והוא רוב התאוה בהרבות נשים, וזה מפעולות תכונות רוב התאוה, ואמר (נחמיה י"ג) "הלא על אלה חטא שלמה", וכן דוד ע"ה נביא, אמר (ש"ב כ"ג) "לי דבר צור ישראל", ומצאנו אותו בעל אכזריות, אף על פי שלא שמש בה כי אם בע"ז ובהריגת הכופרים...

אלו המדות וכיוצא בהן הן מחיצות בין השי"ת עם הנביאים ע"ה, ומי שיש לו שתי מדות או שלש מהן בלתי ממוצעות, כמו שבארנו בפרק הרביעי, נאמר בו שראה השי"ת מאחר שתי מחיצות או שלש, לא תרחיק היות חסרון קצת המדות ממעט ממדרגת הנבואה, שאנחנו מצינו קצת פחיתות המדות תמנע הנבואה לגמרי, בכעס אמרו (פסחים ס"ו) כל הכועס, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, והביא ראיה מאלישע, שנסתלקה ממנו הנבואה כשכעס, עד שהסיר כעסו, והוא אומרו ועתה קחו לי מנגן. והאנחה והדאגה של יעקב אבינו ע"ה, כל ימי התאבלו על יוסף נסתלקה ממנו רוח הקודש עד שנתבשר בחייו, ואמר "ותחי רוח יעקב אביהם", ואמר המתרגם ושרת רוח נבואה על יעקב אבוהון. אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה (שבת ל').

וכאשר ידע משה רבינו ע"ה שלא נשארה לו מחיצה שלא הסיר אותה, וכי נשלמו בו מעלות המדות כולן והמעלות השכליות כולן, בקש להשיג מהות השי"ת על אמיתות מציאותו, אחר שלא נמצא נשאר לו מונע, ואמר (שמות ל"ג) "הראני נא את כבודך", והודיעו השי"ת שאי אפשר לו זה, שהיותו שכל נמצא בחומר, רצוני לומר מאשר הוא אדם, והוא אומרו (שמות ל"ג) "כי לא יראני האדם וחי". הנה לא נשאר לו בינו ובין השגת השי"ת על אמיתות מציאותו אלא מחיצה אחת בהירה, והוא השכל האנושי שאינו נבדל, וגמל אליו יתברך חסד בתת לו מן ההשגה אחר ששאלו יותר ממה שהיתה אצלו קודם שאלתו, והודיעו שהתכלית ההיא אי אפשרית לו, מפני שהוא בעל גשם. וכינה אמיתת השגה בראית פנים, כי האדם כשיראה פני חברו תהיה אז בנפשו צורתו עד שלא תתערב לו עם זולתה, ואפילו בשעה שאינו רואה אותה, אבל כשיראה אחוריו, אף על פי שהוא מכירו בראיה ההיא, פעמים יסופקו עליו ויתערבו לו עם זולתם, כן השגתו יתברך על האמת היא ידיעת השי"ת מאמיתות מציאותו, מה שלא ישתתף במציאות ההיא זולתו מן המצאו, עד שימצא בנפשו מציאות חזקה ונבדלה למה שמצא בעצמו ממציאות שאר הנמצאות, ואי אפשר לאדם להשיג זה השעור מן ההשגה, אלא שהוא ע"ה השיג למטה מזה מעט, והוא אשר כנה ואמר (שמות ל"ג) וראית את אחורי, ואני עתיד להשלים זה הענין בספר הנבואה.

וכאשר ידעו חז"ל ששני המינים האלו מן הפחיתיות, רצוני לומר השכליות והמדות הם אשר יבדילו בין השי"ת ובין האדם, ובהם הוא יתרון מעלות הנביאים, אמרו אל קצתם במה שרואה מחכמתם ומדות, (סוכה כ"ח) ראויים הם שתשרה שכינה עליהם כמשה רבינו ע"ה, ולא יעלם ממך ענין הדמיון שהם דמו אותו בו, לא שישווהו אליו חלילה. (שם פרק ז)

אגרת תימן:

אבל יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה, קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו והוא קבל הדבר עד תחלת הגלות של ירושלים... ובאור הדבר, שבנבואת בלעם יש רמז שתחזור הנבואה לישראל אחר שתפסוק מהם, לפי שיש בתורה פסוקים שאף על פי שהכונה בהם לשום ענין, אף על פי כן יש בהם רמז לענין אחר, כמו שמצינו ממאמר יעקב אבינו ע"ה... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כ"ג) "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל" יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת, ותחזר הנבואה לישראל, ואז יאמרו להם הנביאים מה פעל א-ל, ונבואה זו נאמרה בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים, ותמצא התחלת החשבון עד אותה העת אלפים ארבע מאות שמונים ושמונה שנה. ולפי ההקש הזה והפרוש הזה תחזר הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה, ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח... (פרק ג)

מורה נבוכים:

...ורצה יתעלה במה שירצה הגיע חכמה ממנו והשפעת נבואה על קצתנו, קרא שרות הנבואה על הנביא או שכון השכינה במקום "ירידה", וקרא העלות הנבואה ההיא מן האיש או סור השכינה מן המקום "עליה", וכל עליה וירידה שתמצאם מיוחסת לבורא יתעלה אמנם הרצון בהם זה הענין... (חלק א פרק י)

...ומכאן תתעורר כי יש הפרש גדול בין מה שיאמר בו בחלום או במראות הלילה, ובין מה שיאמר בו במחזה ובמראה, ובין מה שיאמר בו סתם ויהי דבר ה' אליו לאמר, או ויאמר ה' אליו לאמר... (שם פרק כז)

המלאכים גם כן אינם בעלי גשמים, אבל הם שכלים נבדלים מהחומר, אמנם הם עשויים והשם בראם... אבל הכל במראה הנבואה, ולפי פועל הכח המדמה כמו שיזכר בענין אמיתת הנבואה, ואמנם אמרם פעמים נשים, כי הנביאים גם כן כבר ראו המלאכים במראה הנבואה נשים... (שם פרק מט וראה שם עוד)

...והיה כל מתפאר בזמנים ההם כולם, אם שיתפאר שעלה בידו עיון ומופת הורהו שיש א-לוה לעולם, כאברהם, או יתפאר שירדה עליו רוחניות כוכב או מלאך וכיוצא בזה, אבל איש שיתפאר בנבואה לאמר שהשם דבר אליו ושלחו, לא נשמע זה כלל קודם משה רבינו ע"ה. ולא יטעך מה שבא באבות מזכרון דבר השם להם והראותו אליהם, שאתה לא תמצא הענין ההוא מן הנבואה לקרא לבני אדם או להיישיר זולתם, עד שאמר אברהם או יצחק או יעקב או מי שקדמם לבני אדם, אמר לי השם עשו כך או לא תעשו, או שלחני אליכם, זה לא היה כלל, אבל היה הדבור להם במה שהיה מיוחד להם לא דבר אחר, רצוני לומר בשלמותם והיישירם למה שיעשו, ובשרם למה שיגיע עליו ענין זרעם לא זולת זה. והם היו מישרים בני אדם על דרך עיון ולמוד... וכאשר נראה יתעלה אל משה רבינו ע"ה וצוהו שיקרא לבני אדם ויגיע אליהם זאת השליחות, אמר תחילת מה שישאלוני שאאמת להם שיש א-לוה בעולם נמצא, ואחר כן אומר שהוא שלחני, מפני שכל בני אדם אז, אלא יחידים, לא היו מרגישים במציאות השם... (שם פרק סג)

...וכן יקרה להמון בדברי הנביאים שוה בשוה, קצת דבריהם לא יבין כלל, אבל כמו שאמר "ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום", וקצתו יבין ממנו הפכו או סותרו, כמו שאמר "והפכתם דברי אלקים חיים". ודע כי לכל נביא דבר אחד מיוחד בו, כאלו לשון האיש ההוא כן תביאהו לדבר הנבואה המיוחדת בו למי שיבינהו. ואחר זאת ההקדמה תדע, כי ישעיהו ע"ה נמשך בדבריו הרבה מאד ובדברי זולתו מעט, כי כשהגיד על נתיצת עם או אבדן אומה גדולה יספרהו בלשון שהכוכבים נפלו, והשמים אבדו ורגזו, והשמש קדרה, והרבה מכיוצא באלו ההשאלות... כמו שהם, רוצה לומר בנביאים כשיספרו אבדן איש או אומה או מדינה ייחסו ענינו כעס וחרון גדול לבורא יתעלה עליהם, וכשיספרו הצלחת עם ייחסו לשם עניני שמחה וצהלה... וכאשר באו אלה ההשאלות בישעיה הרבה מפני זה פירשתים כולם, וכבר בא מהם בדברי זולתו, אמר ירמיהו בספור חורבן ירושלים בעונות אבותינו, "ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו", ואמר יחזקאל בספרו אבדת מלכות מצרים ומיתת פרעה על ידי נבוכדנאצר אמר, "וכסיתי בכסותך שמים והקדרתי את כוכביהם"... (חלק ב פרק כט, וראה שם עוד)

דעות בני אדם בנבואה כדעותם בקדמות העולם וחדושו, אני רוצה בזה, כי כמו שאלו שהתבאר אצלם מציאות השי"ת, יש מהם שלשה דעות בקדמות העולם וחדושו, כמו שבארנו, כך הדעות בנבואה שלשה, ולא אפנה לדעת אפיקורוס שהוא לא יאמין מציאות א-לוה כל שכן שלא יאמין נבואה, אמנם אכוין לזכרון דעות מאמין הא-ל בנבואה.

הדעת הראשון הוא דעת המון הפתאים ממי שיאמין בנבואה וקצת עמי אנשי תורתנו גם כן יאמינהו, והוא שהשי"ת יחבר מי שירצה מבני אדם וישרה בו הנבואה וישלחהו, אין הבדל הפרש בין שיהיה האיש ההוא אצלם חכם או סכל רב השנים או צעיר השנים, אלא שהם יתנו בו קצת טוב ותקון מדות, כי בני אדם עד עתה לא אמרו שישרה השם שכינתו על אדם רע, אלא כשיחזירהו למוטב תחלה.

הדעת השני דעת הפילוסופים, והוא שהנבואה שלמות אחד בטבע האדם, והשלמות ההוא לא יגיע לאיש מבני אדם אלא אחר למוד יוציא מה שבכח המין לפועל, אם לא ימנע מזה מונע מזגי או סבה אחת מחוץ, כמשפט כל שלמות שאפשר מציאותו במין אחד, כי לא יתכן מציאות השלמות ההוא עד תכליתו... ולפי זה הדעת אי אפשר שינבא סכל, ולא יהיה האדם מלין בלתי נביא ומשכים נביא, כמו שימצא מציאה, אבל הענין כן, והוא שהאיש המעולה השלם בשכליותיו ובמדותיו, כשיהיה המדמה על מה שאפשר להיות מן השלמות, ויזמין עצמו ההזמנה ההיא אשר תשמענה, הוא יתנבא בהכרח, שזה השלמות הוא לנו בטבע, ולא יתכן לפי זה הדעת שיהיה איש ראוי לנבואה ויכין עצמו לה, ולא יתנבא, כמו שאי אפשר שיזון איש בריא המזג במזון טוב, ולא יולד מן המזון ההוא דם טוב ומה שדומה לזה. 

והדעת השלישי והוא דעת תורתנו ויסוד דתנו הוא כמו זה הדעת הפילוסופי בעצמו, אלא בדבר אחד, וזה שאנחנו נאמין שהראוי לנבואה המכין עצמו לה, אפשר שלא יתנבא, וזה ברצון אלקי, וזה אצלי הוא כדמות הנפלאות כולם ונמשך כמנהגם, שהענין הטבעי שכל מי שהוא ראוי לפי בריאתו ויתלמד לפי גדולו ולמודו שיתנבא, והנמנע מזה אמנם הוא כמי שנמנע מהגיע ידו כירבעם, או נמנע הראות כמחנה ארם בענין אלישע.

אמנם היות יסודנו ההכנה והשלמות במדות ובדבריות על כל פנים, הוא אמרם אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר, וכבר ביארנו זה בפירוש המשנה ובחיבור הגדול, והגדתי בהיות בני הנביאים מתעסקים תמיד בהכנה, אבל היות המכין עצמו נמנע ולא ינבא, הנה תדע זה מענין ברוך בן נריה, שהוא הלך אחרי ירמיהו והכינו ולמדו, והיה מקוה להנבא, ונמנע, כמו שכתוב "יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי", ונאמר לו על ידי ירמיה "כה אמר ה' כה תאמר אליו, ואתה תבקש לך גדולות אל תבקש", ואפשר לנו לומר שזה באור שהנבואה בחק ברוך גדולות, וכן יאמר שאמרו "גם נביאיה לא מצאו חזון מה'", מפני היותם בגלות, כמו שנבאר. אלא שנמצא כתובים רבים, מהם כתובי הספרים, ומהם דברי חכמים כולם הולכים על זה היסוד, והוא שהשם יביא להנבא מי שירצה, מתי שירצה, אמנם לשלם המעולה בתכלית, אבל הפתיים מעמי הארץ אי אפשר זה אצלנו, רצוני לומר שינבא אחד מהם, אלא כאפשרות הנבא חמור או צפרדע, זה יסודנו, שאי אפשר מבלתי ההתלמדות והשלמות, ואז יהיה האפשרות הנתלית בו גזירת השי"ת, ולא יטעך אמרם בטרם אצרך בבטן ידעתיך, ובטרך תצא מרחם הקדשתיך, כי זה ענין כל נביא, אי אפשר לו מבלתי הכנה טבעית בעקר יצירתו, כמו שיתבאר. ואמנם אמרם "כי נער אנכי", כבר ידעת קריאת העברים יוסף הצדיק נער, והוא בן שלשים שנה, וקרא יהושע נער, והוא קרוב לששים... ולא יטעך גם כן מה שבא ביעודים באמרו "אשפוך רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם", כי כבר פירש זה, והגיד מה תהיה הנבואה, ואמר "זקניכם חלומות יחלומון, בחוריכם חזיונות יראו", כי כל מגיד בעולם מצד הקסם ומצד המעשר או מצד מחשבה צודקת הוא גם כן יקרא נביא...

ואמנם מעמד הר סיני, ואף על פי שהיו רואים כולם האש הגדולה ושומעים הקולות הנוראות המפחידים על צד הפלא, לא הגיע למדרגת הנבואה אלא הראוי לה, ועל מדרגות גם כן, הלא תראה אמרו "עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא", הוא ע"ה במדרגה העליונה, כמו שאמר "ונגש משה לבדו אל ה'" וגו', ואהרן למטה ממנו... לפי שלמותם, ואשר כתבו החכמים משה מחיצה לעצמו, ואהרן מחיצה לעצמו... (שם פרק לב)

כבר ביארתי לבני אדם כלם הארבעה הבדלים אשר נבדלה בהם נבואת משה רבינו מנבואת שאר הנביאים, והבאתי ראיה על זה... ואשר אודיעך אותו, כי כל דבר שאומר אותו בנבואה בפרקי זה המאמר, אמנם הוא בצורת נבואת כל הנביאים אשר לפני משה ואשר יבואו אחריו, אמנם נבואת משה רבינו לא אדבר בה באלו הפרקים אפילו מלה אחת, לא בביאור ולא ברמיזה. והוא ששם נביא אמנם יאמר אצלי על משה ועל זולתו בספוק, וכן הענין אצלי עוד בנפלאותיו ובנפלאות זולתו, כי אותותיו אינם מכת נפלאות שאר הנביאים. אמנם ראית התורה על היות נבואתו נבדלת מכל מי שקדמו הוא אמרו, "וארא אל אברהם וגו' ושמי ה' לא נודעתי להם", הנה כבר הודיענו שהשגתו אינה כהשגת האבות, אבל יותר גדולה, כל שכן השגת זולתם ממי שקדם. ואמנם הבדלה מנבואת כל מי שיתאחר הוא אמרו על צד ההגדה, "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" וגו'... (שם פרק לה וראה עוד משה-נבואה)

דע כי אמיתת הנבואה ומהותה הוא שפע שופע מאת השי"ת באמצעות השכל הפועל על הכח הדברי תחלה, ואחר כך ישפע על כח המדמה, וזאת היא היותר עליונה שבמדרגות האדם, ותכלית השלמות אשר אפשר שימצא למינו. והענין ההוא הוא תכלית שלמות הכח המדמה, וזה ענין אי אפשר בכל איש בשום פנים, ואינו ענין יגיעו אליו בשלמות בחכמות העיוניות והטבת המדות, ואפילו יהיו כלם בתכלית מה שיוכלו להיות מן הטוב והנאה שבהם, עד שיחובר אליו שלמות הכח המדמה בעיקר היצירה בתכלית מה שאפשר. וכבר ידעת ששלמות אלו הכחות הגופיות אשר מכללם הכח המדמה אמנם הוא נמשך לטוב שבמזגים שיהיה לאבר ההוא הנושא לכח ההוא ולטוב שבשעורים שיהיה לו, ולזכה שבליחות שתהיה לו, וזה ענין אי אפשר  שיתמלא חסרונו בהנהגה בשום פנים, כי האבר שמזגו רע בשורש היצירה, תכלית ההנהגה המשוה לו, שתעמידהו על קצת בריאות, ולא שתחזירהו למעולה שבתכונותיו...

וכבר ידעת עוד פעולת זה הכח המדמה מזכור המוחשים והרכבתם והחקוי אשר בטבעו, ושהגדול שבפעולותיו והנכבדת שבהם, אמנם יהיה בנח החושים ובבטולם מפעולותיהם, אז ישפע עליו שפע כפי ההכנה, והוא הסבה בחלומות הצודקות, והוא בעצמו סבת הנבואה, ואמנם יתחלפו ברב ובמעט, לא במין, כבר ידעת המשך מאמרם חלום אחד מס' בנבואה, ולא יפול השיעור בין שני דברים מתחלפים במין, אין ראוי שיאמר שלמות האדם כך וכך כפל משלמות הסוס. וכבר השיבו זה הענין בבראשית רבה, ואמרו נובלת נבואה חלום, וזה דמוי נפלא, וזה כי נובלת הוא הפרי בעצמו ואישו, אלא שיפל קודם שלמותו וקודם שיתבשל, כך פועל הכח המדמה בעת השינה, היא פעולתו בעת הנבואה, אלא שיש בו קצור, ולא הגיע אל תכליתה. ולמה אודיעך זה מדבריהם ז"ל ונניח כתובי התורה, "אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו", הנה כבר הגיד לנו יתעלה אמיתת הנבואה ומהותה, והודיענו שהיא שלמות יבא בחלום או במראה. ומראה שם נגזר מן ראה, והוא שיגיע לכח המדמה משלמות הפועל עד שיראה הדבר כאלו הוא מחוץ, ויהיה הענין אשר יראהו כאילו בא לו על דרך ההרגשה היוצאת, ואלו שני החלקים בהם מדרגות בנבואה כלם כמו שיתבאר, רצוני לומר במראה או בחלום, וכבר נודע שהענין אשר יהיה האדם בעת יקיצתו והשתמש חושיו מתעסק בו מאד שוקד עליו נכסף לו, והוא אשר יעשה הכח המדמה בו בעת השינה, בהשפיע עליו השכל כפי הכנתו...

ואחר אלו ההקדמות, תדע, כי כשיהיה איש מן האנשים עצם מוחו בעיקר בריאתו על תכלית שוויו, בזכות חמרו ומזגו המיוחד בכל חלק מחלקיו ובשעורו והנחתו ולא ימנעוהו מונעים מזגיים מפני אבר אחד, ואחר כן האיש ההוא למד והתחכם עד שיצא מן הכח אל הפועל, והיה לו שכל אנושי על שלמותו ותמותו, ומדות אנושיות טהורות שוות, ויהיו תשוקותיו כלם לדעת יסודות זה המציאות וידיעת סבותיו ומחשבתו לעולם נשקפת לענינים הנכבדים, והשגחתו אמנם היא בידיעת הא-ל ובחינת פעולותיו, ומה שצריך שיאמן בזה, ויהיה מי שכבר בטלה מחשבתו ותשוקתו לענינים הבהמיים, רצוני לומר בחירת תענוג המאכל והמשתה והמשגל, ובלבד החוש הממשש... כי רוב מחשבות הנודעים מאנשי החכמה נטרדות בהנאות זה החוש ונכספות אליו, ויתפלאו עם זה איך לא ינבאו, אם תהיה הנבואה ממש ממה שבטבע, וכן ראוי עוד שיהיה זה האיש כבר נתבטלה מחשבתו ותשוקתו לרשויות ולשררות שאינם אמיתיות, רצוני לומר בקשת הנצוח או הגדיל העם לו והמשיך כבודם אליו, ועבודתם אותו מפני זה לבדו, אבל יראה האנשים כלם כפי עניניהם אשר הם לפי הענינים ההם בלא ספק כבהמה או כחיה... והאיש הזה אשר זה תארו, אין ספק כשיעשה כחו המדמה אשר הוא בתכלית השלמות, וישפע עליו מן השכל כפי שלמותו העיוני, שלא ישיג אלא ענינים אלקיים נפלאים מאד, ולא יראה זולת הא-ל ומלאכיו, ולא יעשה ולא תהיה לו ידיעה אלא בענינים ההם דעות אמיתיות והנהגות כוללות לתקון בני אדם קצתם עם קצתם.

וידוע שאלו הג' הענינים אשר כללנום, והם שלמות הכח הדברי בלמוד, ושלמות הכח המדמה ביצירה, ושלמות המדות בבטול המחשבה בכל התענוגים הגופיים, והסר התשוקה למיני ההגדלות הסכליות הרעות, יש בהם בין השלמים יתרון רב בזה על זה מאד, ולפי זה היתרון בכל ענין משלשת הענינים האלו יהיה יתרון מדרגות הנביאים כולם זו על זו. וכבר ידעת כי כל כח גופני יחלק וילאה ויפסד עת ויבריא עת אחרת, וזה הכח המדמה כח גופני בלא ספק, ולזה תמצא הנביאים תתבטל נבואתם בעת האבל או בעת הכעס וכיוצא בהם, כבר ידעת אמרתם אין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות, ושיעקב אבינו לא באתהו נבואה כל ימי אבלו... וכן עוד תמצא קצת הנביאים נבאו מדת זמן אחת, ואחר כן נפסקה הנבואה מהם, ולא התמידה להם בעבור מקרה שנתחדש, וזאת היא הסבה העצמית הקרובה בהפסק הנבואה בזמן ההגלות בלא ספק, כלומר עצלות או עצבות שיהיה להם בענין מן הענינים... (שם פרק לו)

איני צריך לבאר החלום מה הוא, אמנם המראה, והוא אומרו במראה אליו אתודע, והיא אשר תקרא מראה הנבואה, ותקרא גם כן יד ה', היא גם כן תקרא מחזה, הוא ענין איום מחריד יחובר לנביא בעת היקיצה, כמו שנתבאר בדניאל, באמרו "ואראה את המראה הגדולה הזאת ולא נשאר בי כח, והודי נהפך עלי למשחית, ולא עצרתי כח", ונאמר "ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה", ואמנם דבור המלאך והעמידו לו כל זה במראה הנבואה, ובכמו זה הענין יתבטלו החושים גם כן מפעולותיהם, ויבא השפע ההוא לכח הדברי וישפע ממנו על הכח המדמה, וישלם ויעשה פעולתו. ופעמים תתחיל הנבואה במראה הנבואה, ואחר כן ירבה הרתת ההוא וההתפעלות החזק הנמשך אחר שלמות פעולות המדמה, ואז תבא הנבואה, כמו שבא באברהם, שאשר בא בתחלת הנבואה ההיא "היה דבר ה' אל אברם במחזה", וסופו "ותרדמה נפלה על אברם וגו', ואחר כן ויאמר לאברם" וגו'.

ודע כי כל מי שזכר מן הנביאים שבאתהו הנבואה, יש מהם מי שייחס זה אל מלאך, ומהם מי שייחסו לשי"ת, אף על פי שהיה על ידי מלאך בלא ספק, כבר כתבו רז"ל על זה ואמרו, "ויאמר ה' לה" על ידי מלאך, ודע כי מי שבא בו כתוב שדבר עמו מלאך, או באהו דבר מהשם, שזה לא יהיה בשום פנים אלא בחלום או במראה הנבואה, וכבר באה ההגדה על הדבר המגיע לנביאים לפי מה שבא בו בספור בספרי הנביאים על ארבע צורות:

הצורה הא', יגלה הנביא שהדבור ההוא היה ממלאך בחלום או במראה, והצורה הב' שיזכור דברי המלאך לו לבד, ולא יבאר שזה היה בחלום או במראה, מפני שהוא סומך על מה שכבר נודע, שאין נבואה אלא על אחד משני הפנים, "במראה אליו אתודע, בחלום אדבר בו". והצורה הג' היא אשר לא יזכור מלאך כלל, אבל ייחס המאמר לשם יתברך, שהוא אמרו לו, אלא שהוא יגלה שבאהו הדבר ההוא במראה או בחלום, והצורה הרביעית שיאמר הנביא מאמר סתם שהשם דבר אלי, או אמר לו עשה זה או אמור זה, מבלתי באור, לא בזכרון מלאך ולא בזכרון חלום מפני השענו על מה שכבר נודע והושרש, שלא תבא נבואה ולא חזון אלא בחלום, או במראה ועל ידי מלאך. ואמנם מה שבא על הצורה הראשונה, כאמרו, "ויאמר אלי מלאך האלקים בחלום יעקב" וגו', ואמנם מה שבא על הצורה השנית, כאמרו "ויאמר אלקים אל יעקב קום עלה בית אל" וגו', ואמנם מה שבא על הצורה הג' כאמרו, "היה דבר ה' אל אברם במחזה", ואמנם מה שבא על הצורה הד', כאמרו "ויאמר ה' אל אברהם" וגו', וכן מאמר רובם...

וכל מה שיבא על אחת מאלה הד' צורות היא נבואה, ואמרו נביא, אמנם מה שיאמר בו ויבא אלקים אל פלוני בחלום הלילה, אינה בנבואה כלל, ולא האיש ההוא נביא, כי ענינו שבאה הערה מאת השם לאיש ההוא, ואחר כך באר לנו שההערה ההיא היתה בחלום, כי כמו שיסבב השם התנועע איש אחד להציל איש אחד או להמיתו, כן סבב חדוש ענינים רצה לחדשם בחלום לילה, שאנחנו לא נספק שלבן הארמי רשע גמור עובד ע"ז גם כן... ובא בכל אחד משניהם, רצוני לומר לבן ואבימלך, "ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה"... ודע זה, והתבונן ההפרש בין אמרו ויבא אלקים, ובין אמרו ויאמר אלקים, ובין אמרו בחלום הלילה, ובין אמרו במראות הלילה, ובא ביעקב, "ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה", ובלבן ובאבימלך ויבא אלקים וגו', וכל זה פירוש אונקלוס ואתא מימר מן קדם ה', ולא אמר בשניהם ואתגלי ה', ודע שהנה יאמר ויאמר ה' לפלוני, ולא היה זה לפלוני, ולא באהו חזון כלל, אבל נאמר לו הדבר ההוא על ידי נביא, כמו שבא הכתוב, "ותלך לדרוש את ה'", ואמרו בביאור לבית מדרשו של שם ועבר, והוא ענה אותה, ונאמר בעבורו ויאמר ה' לה, ואף על פי שאמרו ז"ל ויאמר ה' לה על ידי מלאך, יפורש בזה, שיהיה עבר הוא המלאך, והנביא פעמים נקרא מלאך, כמו שנבאר... או יהיה לבאר כי בכל מקום שתמצא דבר מיוחס לשם סתם שהוא על ידי מלאך כשאר הנביאים. (שם פרק מא)

כבר ביארנו, כי כל מקום שנזכר בו ראיית המלאך או דבורו, שזה אמנם הוא במראה הנבואה או בחלום, יבאר בהם או לא יבאר, הכל שוה. ואין הפרש בין שיכתוב תחלה שהוא ראה המלאך או יהיה הנראה מן המאמר תחלה, ושהוא חשבו איש מבני אדם, ואחר כן בסוף הענין התבאר לו שהוא מלאך, אחר שתמצא סוף הענין כי זה אשר ראה ודבר היה מלאך, תדע ותתאמת שמתחלת הענין היה מראה הנבואה או חלום של נבואה. וזה שבמראה בנבואה או בחלום של נבואה פעמים יראה הנביא השם ידבר עמו כמו שנבאר, ופעמים יראה המלאך ידבר עמו, ופעמים ישמע מי שידבר עמו ולא יראה איש מדבר, ופעמים יראה איש שידבר עמו, ואחר כך יתבאר לו, שזה המדבר מלאך, ובכמו זה המין מן הנבואה יזכור שהוא ראה איש יעשה או יאמר, אחר זה ידע שהוא מלאך.

ולזה העיקר הגדול נטה אחד מן החכמים וגדול מגדוליהם, והוא רבי חייא הגדול בלשון התורה, "וירא אליו ה' באלוני ממרא" וגו', כי כאשר הקדים כלל, והוא שהשם נראה אליו, התחיל לבאר איך היתה צורת ההראות ההוא, ואמר שתחלה ראה שלשה אנשים וכו', ואמר זה אשר פירש זה הפירוש שאמר אברהם ויאמר "א-דני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך", שהוא גם כן ספור מה שאמר במראה הנבואה לאחד מהם, ואמר לגדול שבהם. והבן עוד הענין בסוד מן הסודות. וכן אמר עוד בענין יעקב, אמרו "ויאבק איש עמו", שהוא בצורת הנבואה... כל זה במראה הנבואה, לא יעלה בדעתך שיש ראיית מלאך או שמע דברי מלאך אלא במראה הנבואה או בחלום של נבואה, כמו שהושרש, "במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו". וממה שהקדמנו מצורך ההזמנה לנבואה, וממה שזכרנו בשתוף שם מלאך, תדע שהגר המצרית אינה נביאה, ולא מנוח ואשתו נביאים, כי זה הדבור אשר שמעוהו או שעלה בדעתם הוא כדמות בת קול אשר זכרוה החכמים תמיד, והוא ענין אחד ילוה לאיש שאינו מזומן. (שם פרק מב)

כבר ביארנו בחבורנו, שהנביאים פעמים יתנבאו במשלים, וזהו שהוא יראה דבר על צד המשל ויפורש לו ענין המשל ההוא במראה הנבואה ההוא בעצמו, כי כמו שיראה אדם חלום וידמה בחלומו ההוא שהוא נעור, וסיפר החלום לזולתו ופירש לו ענינו, והכל חלום, וזהו אשר קראוהו חלום שנפתר בתוך חלום. ומן החלומות גם כן מה שיודע ענינם אחר ההערה, כן משלי הנבואה יש מהם שיפורש ענינם במראה הנבואה, כמו שהתבאר בזכריה, באמרו אחר אשר הקדים המשלים ההם, "וישב המלאך הדובר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו", ואחר פירש לו המשל... וקרא כל הענין ההוא חזון, אחר שזכר שהוא חלם חזא, מפני שפרשו לו המלאך, כמו שזכר בחלום של נבואה, והוא אמרו אחר זה "חזון נראה אלי אני דניאל אחרי הנראה אלי בתחלה". וזה מבואר כי חזון נגזר מן חזה, ומראה מן ראה, וחזה וראה בענין אחד, ואין הפרש בין אמרך במראה או במחזה או בחזון, אין שם דרך שלישי אלא שני דרכים אשר ספרה התורה בהם, במראה אליו אתודע, בחלום אדבר בו, אלא שיש בהם מדרגות כמו שיתבאר.

וממשלי הנבואה משלים רבים, שלא פורש ענינם במראה הנבואה, אלא אחר היקיצה ידע הנביא מה היתה הכוונה, כמקלות אשר לקח זכריה במראה הנבואה. ודע כי כמו שיראו הנביאים דברים שהרצון בהם משל, כנרות זכריה, והסוסים... ומה שדומה לזה מן המשלים אשר הנרצה בהם לחקות ענין, כן יראו עוד דברים הנרצה בהם מה שיעיד עליו שם הדבר ההוא הנראה מצד הגזרה או השתוף בשם, וכאלו פעל הכח המדמה הוא להראות דבר יש לו שם משותף, יורה אחד מענינו על ענין אחר, שזה גם כן מין מן המשל, כמאמר ירמיהו מקל שקד, והיתה הכונה להורות משתוף שקד, ואמר כי שוקד אני, לא מענין המקל ולא מענין השקדים... ויותר נפלא מזה שתהיה ההערה בשם אחד אותיות השם ההוא הם אותיות שם אחר, בשנוי סדרם, ואף על פי שאין שם גזרה בין שני השמות ההם, ולא שתוף ענין ביניהם בשום פנים, כמו שתמצא במשלי זכריה בלקחו המקלות לרעות הצאן במראות הנבואה, וקראו האחד נועם והאחר חובלים והיתה הכוונה בזה המשל שהאומה בתחלת ענינה היתה בנועם השם... ובאו לפי זה הדרש ענינים זרים גם כן סודות, באמרו במרכבה נחשת קלל, ורגל עגל, וחשמל, ובמקומות זולת זה כשתחפשם בשכלך בכל מקום, יתבארו לך מכח הדברים אחר זאת ההערה. (שם פרק מג)

הנבואה אמנם תהיה במראה או בחלום, כמו שביארנו, ונאמר עתה, כי כשינבא הנביא אפשר שיראה משל כמו שבארנו פעמים, ואפשר שיראה השי"ת במראה הנבואה ידבר עמו כמו שאמר ישעיה "ואשמע את קול ה' אומר" וגו', ואפשר שישמע מלאך מדבר עמו והוא יראהו, וזה הרבה מאד, כמו שאמר, "ויאמר אלי הלא ידעת מה המה אלה, ויען המלאך הדובר בי" וגו', וזה הרבה מאד מאין מספר, ופעמים יראה הנביא איש מבני אדם מדבר עמו, כמו שאמר ביחזקאל "והנה איש מראהו כמראה הנחשת, וידבר אלי האיש" וגו', אחר שפתח המאמר "היתה עלי יד ה'", ופעמים שלא יראה הנביא צורה כלל, אלא ישמע דבר לבד במראה הנבואה יקראהו, כמו שאמר דניאל "ואשמע קול אדם בין אולי"... ואחר מה שהקדמנוהו מזאת החלוקה אשר העירו עליה הפסוקים אומר, שזה הדבר אשר ישמעהו הנביא במראה הנבואה, אפשר שידמה לו גם כן שהוא בתכלית העוצם, כמו שיחלום האיש שהוא שמע רעם גדול או ראה רעש או סופה, כי הרבה פעמים יחלום החולם זה גם כן, ופעמים שישמע הדבר ההוא אשר ישמעהו במראה הנבואה, בדבר הרגיל הנודע, עד שלא ירחיק ממנו דבר. יתבאר לך זה מענין שמואל הנביא, כי כאשר קראו השי"ת בענין הנבואה חשב שעלי הכהן קראו פעם אחר פעם ג' פעמים, אחר כך באר הכתוב עלת זה, ואמר כי אשר חייב לו זה, והיותו חושב אותו עלי, הוא באשר לא היה יודע אז שדבר השם לנביא יהיה בזאת הצורה, ולא נגלה לו עדיין זה הסוד, והוא אמרו "ושמואל טרם ידע את ה', וטרם יגלה אליו דבר ה'", רוצה בו, שהוא לא היה יודע ולא נגלה לו שכן הוא דבר ה', או יהיה אמרו "טרם ידע את ה'" רוצה בו, שלא קדמה לו נבואה. (שם פרק מד)

ואחר מה שקדם מבאור אמיתת הנבואה לפי מה שחייבהו העיון עם מה שהתבאר בתורתינו, צריך שאזכור לך מדרגות הנבואה, לפי שני השרשים האלה, ואלו אשר אקראם מדרגות נבואה, אין כל מי שהוא ממדרגה מהם נביא, אבל המדרגה הראשונה והשנית הם מעלות לנבואה, ולא ימנה מי שהגיע למעלה משתיהם נביא מכלל הנביאים אשר קדמו הדברים בהם. ואם יקרא בקצת העתים נביא, הוא לקצת כללות, להיותו קרוב לנביאים מאד. ולא יטעך באלו המדרגות היותך מוצא בספרי נביא באתהו הנבואה בצורה אחת מאלו המדרגות, ויתבאר בנביא ההוא בעצמו שבאתהו הנבואה בצורת מדרגה אחרת, וזה שאלו המדרגות אשר אזכרם, אפשר שיבא קצת נבואת הנביא ההוא אליו לפי צורת אחת מהם, ותבואהו נבואה אחרת בעת אחרת לפי מדרגתה למטה ממדרגת הנבואה הראשונה. כי כמו שהנביא לא יתנבא כל ימיו בהתדבקות, אבל יתנבא עת ותפרד ממנו הנבואה בעתים, כן ינבא עת אחת בצורת מדרגה עליונה, ואחר כך ינבא עת אחרת בצורת מדרגה למטה ממנה, או אולי לא יגיע למדרגה העליונה ההיא אלא פעם אחת בכל ימיו... שאי אפשר מבלתי הפסק הנבואה משאר הנביאים קודם מותו, אם בזמן מועט או גדול, כמו שהתבאר בירמיהו, באמרו "לכלות דבר ה' מפי ירמיהו", וכמו שהבתאר בדוד באמרו "ואלה דברי דוד האחרונים".

המדרגה הא', תחלת מדרגות הנבואה שילוה לאיש עזר אלקי שיגיעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול, כהצלת קהל חשוב מקהל רעים, או השפיע טוב על אנשים רבים, וימצא מעצמו לזה מניע ומביא לעשות, וזאת תקרא רוח ה', והאיש אשר ילוה אליו זה הענין יאמר עליו, שצלחה עליו רוח ה', או לבשה אותו רוח ה', או היה עמו ה' וכיוצא באלו השמות, וזאת היא מדרגת שופטי ישראל כולם, אשר נאמר בהם על הכלל, "וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט והושיעם", וזו גם כן מדרגת יועצי ישראל החשובים כולם, והתבאר זה בפרט בקצת השופטים והמלכים, "ותהי על יפתח רוח ה'"... ודע שכמו זה הכח לא נבדל ממשה רבינו מעת השיגו לגדר האנשים, ולזה התעורר להרוג את המצרי, ומנוע הרשע משני אנשים הנצים, ומחוזק זה הכח בו, עד שאחרי פחדו וברחו והגיעו למדין והוא גר ירא, כאשר ראה מאומה מן העול לא משל בעצמו מהסירו ולא יכול לסובלו, כמו שאמר "ויקם משה ויושיען". וכן נלוה אל דוד כמו זה הכח אחר שנמשח בשמן המשחה, כמו שכתב הכתוב בו, "ותצלח רוח אלקים אל דוד מהיום ההוא ומעלה", ולזה התגבר על הארי ועל הדוב והפלשתי... אבל תכלית זה הכח, להעיר זה המחוזק לפעל אחד, ולא לאי זה פועל שיזדמן, אלא לעזור עשוק, אם אחד גדול או קהל. וכמו שאין כל מי שרואה חלום אמיתי נביא, כן אין כל מי שילוה אליו עזר לדבר אחד איזה דבר שנזדמן, כקנות ממון או הגיע לענין מיוחד בו יאמר עליו שהתחברה עליו רוח ה' או ה' עמו...

והמדרגה הב' הוא שימצא האדם כאלו ענין אחד חל עליו וכח אחד התחדש וישימהו לדבר, וידבר בחכמות או בתשבחות או בדברי הזהרה מועילים, או בענינים הנהגיים או אלקיים. וזה כולו בעת היקיצה והשתמש החושים על מנהגיהם, וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקודש, ובזה המין מרוח הקודש חבר דוד תהלים וחבר שלמה משלי וקהלת ושיר השירים, וכן דניאל ואיוב ודברי הימים, ושאר הכתובים בזה המין ברוח הקודש חוברו, ולזה יקראום כתובים, רוצים לומר שהם כתובים ברוח הקודש... ומזה הכת היו שבעים זקנים הנאמר עליהם "ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו", וכן אלדד ומידד, וכן כל כהן גדול הנשאל באורים ותומים מזה הכת, רצוני לומר, שהוא כמו שזכרו, שכינה שורה עליו, ומדבר ברוח הקודש... ודע שבלעם גם כן מזאת הכת היה בעת שהיה טוב, וזה הענין רצה באמרו וישם ה' דבר בפי בלעם, כאלו הוא אומר, שברוח ה' ידבר, ומזה הענין יאמר הוא על עצמו שומע אמרי א-ל וגו'. 

וממה שצריך שנעורר עליו, שדוד ושלמה ודניאל הם מזה הכת, ואינם מכת ישעיהו וירמיהו ונתן הנביא ואחיה השילוני וחבריהם, שאלו, רצוני לומר דוד ושלמה ודניאל, אמנם דברו וזכרו מה שזכרו ברוח הקודש, ואמנם מאמר דוד אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל, ענינו שהוא יעדו טוב על ידי נביא, אם נתן או זולתו, כמו "ויאמר ה' לה", וכמו "ויאמר ה' לשלמה יען אשר היתה זאת עמך" וגו', אשר זה בלא ספק יעוד רע לו, על ידי אחיה השילוני או זולתו... ולא כמו "ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה", ולא כנבואת ישעיהו וירמיהו, כי כל אחד מהם, אף על פי שבאתהו הנבואה בחלום, הנבואה ההיא תודיעהו שהיא נבואה, ושבאת לו הנבואה, ובזה הענין של שלמה אמר בסופו "וייקץ שלמה והנה חלום"... וזאת מעלה למטה ממעלת הנאמר עליה "בחלום אדבר בו", כי כאשר יתנבאו בחלום לא יקראוהו חלום בשום פנים אחר הגיע הנבואה אליהם בחלום, אלא שיפסקו לגמרי שהיא נבואה, כמו שאמר יעקב אבינו כאשר התעורר מחלום הנבואה ההיא לא אמר שזה חלום, אבל פסק ואמר "אכן יש ה' במקום הזה" וגו', ואמר "א-ל ש-די נראה אלי בלוז בארץ כנען"... ולזה הסכימה האומה לסדר ספר דניאל מכלל הכתובים לא מן הנביאים, ולזה העיקר העירותיך, שזה המין מן הנבואה אשר בא לדניאל ושלמה, אף על פי שראו בו מלאך בחלום לא מצאו בעצמם שהיא נבואה גמורה, אבל חלום יודיע באמיתת ענינים, והוא מכת מי שידבר ברוח הקודש...

המדרגה הג' והיא תחלת מדרגות מי שיאמר ויהי דבר ה' אלי, ומה שנוטה מן הלשונות אל זה הענין, הוא שיראה הנביא משל בחלום, ובתנאים ההם כולם ההם כולם אשר קדמו באמתת הנבואה ובגוף החלום ההוא של נבואה יתבאר לו ענין המשל ההוא אי זה דבר הנרצה בו, כרוב משלי זכריה כולם. המדרגה הד' שישמע הנביא דבר בחלום של נבואה מפורש מבואר, ולא יראה אמרו, כמו שקרה לשמואל בתחלת נבואה שבאה אליו כפי מה שבארנו מענינו.

המדרגה ה' הוא שידבר עמו איש בחלום, כמו שאמר בקצת נבואות יחזקאל, וידבר אלי האיש בן אדם.

המדרגה ו' שידבר לו מלאך בחלום, וזה ענין רוב הנביאים, וכמאמרו "ויאמר אלי מלאך האלקים בחלום".

המדרגה ז' שיראה בחלום של נבואה כאילו הוא יתעלה ידבר עמו, כמאמר ישעיה "ראיתי את ה'", "ואראה את ה' וגו' ויאמר את מי אשלח" וגו'.

המדרגה ח' שיבואהו חזון במראה הנבואה ויראה משלים, כאברהם במראה בין הבתרים, כי המשלים ההם היו במראה ביום כמו שהתבאר.

המדרגה ט' שישמע דברים במראה, כמו שבא באברהם, "והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה".

המדרגה י' שיראה איש אשר ידבר עמו במראה הנבואה, כאברהם גם כן באלוני ממרא. המדרגה י"א, שיראה המלאך ידבר עמו במראה, כאברהם בשעת העקדה, וזאת אצלי העליונה שבמדרגות הנביאים אשר העידו הספרים בעניניהם, אחר אשר התישב מה שהתישב משלמות דביקות האיש, כפי מה שיחייבהו העיון, ואחר ההתנות במשה רבינו ע"ה. אבל אם אפשר שיראה הנביא עוד במראה הנבואה כאלו השם ידבר עמו, הוא רחוק אצלי, ולא יגיע פועל הכח המדמה לזה, ולא מצאנו זה הענין בשאר הנביאים, ולזה בארה התורה ואמרה, "במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו", שם הדבור בחלום לבד, ושם למראה הדבקות השכל והשפעתו, והוא אמרו במראה אליו אתודע, שהוא התפעל מן ידע ולא באר שבמראה ישמע דבר מהשם.

וכאשר מצאתי הכתובים יעידו בדבר שמעו הנביא ויבאר שהוא במראה, אמרתי על צד המחשבה שאפשר שיהיה זה הדבר אשר ישמע בחלום, ולא יתכן כמותו במראה, הוא שיהיה השם ידמה לו שהוא ידבר עמו, זהו כולו על צד המשך אחר הנראה, ואפשר שיאמר האומר שכל מראה שתמצא בשמע דבור יהיה תחלת הענין ההוא מראה, ואחר כן הגיע להשתקע ושב חלום, כמו שבארנו באמרו ותרדמה נפלה על אברם, ואמרו זו תרדמה של נבואה, ויהיה כל דבור שישמע על אי זה צד שישמע בחלום, כמו שבא הכתוב "בחלום אדבר בו", אבל במראה הנבואה לא יושג בו אלא משלים או השגות שכליות, יגיעו בעבורם אל עניני חכמות, במה שיגיע מן העיון כמו שבארנו, והוא אומרו במראה אליו אתודע, ולפי זה הפירוש האחרון, יהיה מדרגות הנבואה ח' מדרגות, והעליונה שבהם השלמה שיתנבא במראה בכלל, ואפילו דבר עמו איש כמו שנזכר... (שם פרק מה)

מן האיש האחד תלקח ראיה על כל אישי המין, ויודע שזה תכונת כל איש ממנו, ואשר ארצהו בזה המאמר, כי מן התכונה האחת מתכונות הנביאים, תלקח ראיה על כל ההגדות אשר במין ההוא, ואחר זאת ההצעה תדע, כי כמו שיראה אדם בחלום שכבר הלך לארץ הפלונית, ונשא שם אשה, ועמד זמן ונולד לו בן, וקראו פלוני, והיה מענינו מה שהיה, כן משלי הנבואה האלו אשר יראו או יעשה כמראה הנבואה במה שיורה המשל ההוא, מעשה מן המעשים ודברים יפעל אותם הנביא. ומדת זמנים יזכרו בין פעל ופעל על צד המשל, ונסיעות ממקום למקום, הכל הוא במראה הנבואה, לא שהם פעלים נמצאים לחושים הנראים, ויבא זכרם בספרי הנבואה קצתם מוחלטים, שאחר שנודע שהכל היה במראה הנבואה, לא הוצרך להשיב בזכור כל חלק וחלק מן המשל שהיה במראה הנבואה, כמו שיאמר הנביא "ויאמר ה' אלי", ולא יצטרך לבאר שהיה בחלום, יחשבו ההמון שהפעולות ההם ונסיעות והשאלות ומענים הכל היה בענין השגת החושים, לא במראה הנבואה. ואני אזכור לך מזה, מה שלא יספק אדם בו, ואחבר אליו קצת מה שהוא ממינו, מן הקצת ההוא יתבאר לך מה שלא זכרתיו, וממה שהוא מבואר ולא יספק אדם בו. ומאמר יחזקאל "אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני וגו' ותשא אותי רוח בין הארץ ובין השמים ותבא אותי ירושלימה במראות אלקים", אמנם היה במראות, כמו שנאמר באברהם "ויוצא אותו החוצה ויאמר", וזה היה במחזה, כן אמרו "ויניחני בתוך הבקעה", אמנם היה במראות אלקים... וכן אמרו "והעברת על ראשך ועל זקנך", כל זה במראה הנבואה, ראה שהוא עשה הפעולות ההם אשר צוה לעשותם, וחלילה לשם מתת נביאיו דומים לשוטים ולשכורים, ויצום לעשות מעשה השוטים, ויצום לעשות מעשה השגעון מחובר על המצוה במרי, שהוא היה כהן, וחייב שני לאוין על כל פאת זקן ופאת הראש... וכן אמרו להושע "קח לך אשת זנונים וילדי זנונים", והענין ההוא כולו מלידת הבנים וקרותם פלוני ופלוני הכל במראה הנבואה, כי אחר הבאור בהיותם משלים לא נשאר הענין מסופק בהיות לדבר מזה מציאות, אלא כשנאמר בהם ותהי להם חזות הכל כדברי הספר וגו'. וכן יראה לי שענין גדעון בגיזה וזולתה אמנם היה במראה, ולא אקראהו מראה נבואה גמור, שגדעון לא הגיע למדרגת הנביאים, כל שכן למדרגת המופתים, ואמנם הכל בחלום כחלום לבן ואבימלך... (שם פרק מו)

כבר התבאר ונגלה מאין ספק שרוב נבואות הנביאים במשלים, שהכלי בה זאת פעולתו, רוצה לומר הכח המדמה, וכן צריך שנודיע גם כן מענין ההשאלות וההפלגות והגוזמות מעט, שהנה יבא מהם בכתבי ספרי הנבואה, וכשיובנו כמשמעם מדוקדקים, ולא יודע שהם הפלגה וגוזמא, או יובנו כמה שתורה עליו המלה לפי ההנחה הראשונה ולא יוודע שהם מושאלים, יחדשו ענינים מרוחקים. וכבר בארו ואמרו דברה תורה בלשון הבאי, רוצה לומר הגוזמא... וזה המין נמצא הרבה בדברי הנביאים כולם... (שם פרק מז)

...והענין השני, להודיע אותנו איך יאמינו הנביאים באמת במה שיבואם מאת השם בנבואה, שלא יחשוב החושב בעבור שהוא בחלום או במראה כמו שבארנו, ובאמצעות הכח המדמה, שפעמים לא יהיה מה שישמעוהו או מה שיומשל להם אמת, או יתערב בו קצת ספק, ורצה להודיענו שכל מה שיראה הנביא במראה הנבואה הוא אמת ויציב אצל הנביא, לא יסופק בדבר ממנו אצלו כלל, ודינו אצלו כדי הענינים הנמצאים כולם המושגים בחושים או בשכל, והראיה על זה, הסכים אברהם לשחוט בנו יחידו אשר אהב, כמו שצווה, ואף על פי שהיתה המצוה ההיא בחלום או במראה, ולא היו הנביאים מסופקים בחלום של נבואה, או היה אצלם ספק במה שישיגוהו במראה הנבואה, לא היו מסכימים לעשות במה שימאנהו הטבע, ולא היה מוצא בנפשו לעשות זה המעשה הגדול מספק... (חלק ג פרק כד)

רבינו בחיי:

...ובא ללמדנו כי החיים דבקים בגלוי שכינה, וכן מצינו גלוי שכינה של שלשה חלקים, לדבור, ולצוות את הנביא על מצוה ממצות התורה, והשני להגין על עבדיו הצדיקים, כענין שכתוב (במדבר י"ז) "ויאמרו כל העם לרגום אותם באבנים, וכבוד ה' נראה באהל מועד". והג' דרך רצון והסברת פנים, כענין גלוי שכינה שבמשכן וגלוי שכינה על אברהם... כי מפני שהשתדל במצות המילה זכה לגלוי שכינה, וזהו באור פני מלך חיים... וכן אברהם הגיעה לו רפואה בגלוי שכינה, שהיה חולה ממצות מילה, ואז נתרפא כאשר נראה לו השי"ת. (בראשית יח א)

ויחלום - אין חלום זה כחלומות הנוהגים בין בני אדם, וגם אינו חלום של רוח הקודש בלבד, שאילו כן היה אומר בסוף וייקץ יעקב משנתו והנה חלום, אבל חלום של נבואה גמורה, כענין חלומות הנביאים שבנבואתם על שני חלקים אלה, הוא שכתוב (במדבר י"ב) "במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו". (שם כח יב)

...והחלום הבא מחזוק הנפש, הוא האמיתי הראוי מכולם, שהוא מכחות הנפש, שכח המדמה מצייר בעת השינה הדברים המורגשים שכבר חשב בהם והשיגם בהקיץ וחקקם בדמיונו, ובשעת השינה שההרגשות בטלות הכח הזה מתחזק בו עד שיהיה הענין נדמה לו כאלו ראה אותו בהרגש, והחלום הזה צודק כשהכח המדמה חזק באדם, והוא שבא לאדם מבלי שיהרהר בו, ושלא על דרך הרגילות כלל, וזו היא נבואה קטנה, שאמרו רז"ל שנתנה לשוטים ולתינוקות מפני שאין להן דעת, ולא הטריחו חושיהם בהקיץ להשכיל בדברים המורגשים ולעצור אותם בדמיונם, ולפיכך כל מה שהכח המדמה שלהם ישתלם להם בהקיץ ישתלם להם בעת השינה, שהם מדמים דברים אמיתיים ומתקיימים, והחלומות שהם מהמין הזה הם באים בין לצדיקים בין לרשעים מבלי שיהרהר אדם בענין זה כלל... (שם מא א)

ויקרא אל משה - לשון קריאה הוא לשון כבוד, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר (ישעיה ז') "וקרא זה אל זה ואמר", ומצינו שמתוך קריאתו של הקב"ה לנביא תתברר אמיתת ג' ענינים שהם שרשי התורה ופינת האמונה, ואלו הם, חדוש העולם, וענין מתן תורה לישראל, וענין תחיית המתים, ושלשה ענינים אלה, הראשון בראשית הזמן, והשני באמצעות הזמן, והשלישי בסופו, וכל אחד ואחד מחייב לחברו, כי נבואת הנביא עדות ברורה על ההשגחה, וההשגחה מופת על חדוש העולם, וכיון שהעולם מחודש וההשגחה שופעת שם, ראוי שתנתן בו תורה, שבה יזכו הבריות לתחיית המתים, שהוא סוף התענוג ותכלית השכר בתכלית הזמן. ובכל אחד מג' ענינים אלו מצינו לשון קריאה, מתן תורה הוא שהזכיר ישעיה הנביא (שם מ"ח) "שמע אלי יעקב וישראל מקוראי"... והקול הנפלא המרעיש הזה היה נגבל תוך החצר, ולא היה נשמע חוצה לו, ובאור כקול א-ל ש-די בדברו, כלומר בדברו בהר סיני, ממה שכתוב שם (דברים ה') "קול גדול ולא יסף", וכתיב (שיר ה') "נפשי יצאה בדברו", ולא היה נשמע חוץ למחנה ישראל, וכן בכאן קול כנפי הכרובים לא היה נשמע חוץ לחצר... וכשם שמצינו זה שהוא ממשפט הנבואה בפעולות השמע, כן מצינו בפעולות הראות, כי הקב"ה יראה ענין אחד למי שירצה, ויסתירנו ויעלימנו ממי שירצה, והכל בזמן אחד ובמקום אחד, הוא שכתוב בדניאל (דניאל י') "וראיתי אני דניאל לבדי את המראה, והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה", וכן מצינו באותות ובמופתים שעשה הקב"ה במצרים, שהיתה המכה למצרים וההצלה לישראל... 

ומעתה צריך שתתבונן כי ט' מראות הללו הם ט' אספקלריאות, ואין הכונה על תשעה ספירות, כי אין נבואת הנביאים כולם זולתי משה אלא מתוך העשירית, ועל כן האספקלריאות הללו הם מדרגות של נבואה, זו למעלה מזו, כענין האמור ביחזקאל, (יחזקאל א') "רוח סערה באה מן הצפון, ענן גדול, ואש מתלקחת, ונוגה לו סביב, ומתוכה כעין החשמל, אופנים וחיות, רקיע שעל ראשי החיות, דמות כסא, דמות כמראה אדם, הנה בכאן תשע מראות, ואחר התשע משיגים העשירית, שהיא כמראה אדם. אבל נבואתו של משה רבינו ע"ה היתה מתוך האספקלריא המאירה, ומעתה צא ולמד מה בין נבואתו של משה לשאר הנביאים כולם, והבן זה. 

ועוד אגיד לך, כי יש מן החכמים שסוברים כי תשע מראות אלה הן ט' מראות של חיות הקדש בתשעת הגלגלים, כי הנביא יחזקאל ע"ה נפתחו לו השמים והם ט' הגלגלים, וראה בגלגל הט' המקיף ד' חיות המרכבה אשר שם הקרובים לכבוד, ומתוך זוהר שלהן התקיף והעצום נראה בכל רקיע ורקיע דמות ארבע חיות גם כן... (ויקרא א א, ועיין שם עוד)

את האורים ואת התומים - ומדרגה היתה ממדרגות רוח הקודש, למטה ממדרגת הנבואה, ולמעלה מבת קול. ודע כי ההפרש שיש בין נבואה לרוח הקודש הוא, שהנביא בעת שתבא בו הנבואה כל הרגשותיו וכחותיו בטלות, והוא משולל מכל דרכי העולם הזה, ומופשט מן החומר ומתבודד עם השכל לבדו, והנה זה בהקיץ, וזו היא מעלת שמונה נביאים, ורוח הקדש היא שלא תתבטל אחד מהרגשותיו, והוא מדבר כדרך כל אדם, אבל יעורר אותו רוח עליוני ויופיע הדברים על לשונו, וידבר עתידות בסיוע אלקי, וזו היא מעלת הכתובים. אבל מעלת התורה שצוה לנו משה למעלה מכל זה, כי נבואתו של משה למעלה מכל הנביאים כולם, ומטעם זה תמצא לרז"ל שיזכירו בכל מקום תורה נביאים וכתובים בסדר המעלות ומדרגות הנבואה... (שם ח ח)

...ועל דרך הקבלה, כה תברכו, מלת כה היא המדה העשירית שמתוכה מתנבאים הנביאים תמיד ואומרים כה אמר ה', ועל כן אמר כה תברכו, כלומר תמשיכו הברכה ממדת החסד, שהיא מדתו של כהן אל העשירית... (במדבר ו כג)

אם יהיה נביאכם - ויאמר מי שהיה מכם נביא, אפילו יהיה נביא ה', איננו מתנבא בשמי הגדול רק במראה או בחידות, והזכיר כן, כי רבים מהנביאים לא ישיגו לזה, אבל יהיה נביאכם ברוח הקודש, כענין שאמר (ש"ב כ"ג) "רוח ה' דבר בי", והיא יד ה' האמורה ביחזקאל, ומה שאמר "במראה אליו אתודע", ולא אמר במראה אליו אראה, הפסוק הזה כפסוק (שמות ו') "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל ש-די, ושמי ה' לא נודעתי להם", ויאמר כי ה' הגדול ה' במראה, ובה יתודע אל הנביא, לא בשמו הגדול, כמו שאמר "ושמי ה' לא נודעתי להם". ואמר כי הדובר יהיה בחלום, ולא כן עבדי משה, כי בכל ביתי נאמן הוא, אשר יראו בו הנביאים חלומות, נאמן הוא ויודע בעצמו כל המדות, ומפה אל פה יהיה לו הדבר מאתי, והתמונה יביט בה לא יראנה בחלום. ובכאן למד מה בין נבואת משה לשאר הנביאים.

במראה אליו אתודע - על דרך הפשט במראות הלילה, וזהו שאמר בחלום אדבר בו. ועל דרך הקבלה, במראה היא מראה הספירות הנקראת נצח והוד, ונקראת צב-אות גם כן, כי עד שם נבואת כל הנביאים מגיעה, כי כשהם נכנסים דרך השער הראשון והפתח המזומן לנביאים להכנס בו, הנה נבואתן עולה ומגעת עד המקום ההוא, ולא עוד, והסימן מזה במראות הצובאות אשר צבאו פתח אהל מועד, ומשם עולין ומתנבאין במראות הצובאות. וראוי שתתבונן כי כשכלל בכאן כל מעלות הנבואה בין במשה רבינו ע"ה בין בשאר הנביאים, איך הזכיר בשאר הנביאים לשון מראה בקמ"ץ, שהיא מלה מורה על דמיונות ובלבול הנבואה, והנראה בטעם הדבר, כי רצה להמשיל נבואת שאר הנביאים למי שמסתכל במראה, והוא לשון חז"ל, אין רואין במראה בשבת, והיא מראה של זכוכית שהמסתכל בו נראית לו מתוכו דמות צורתו מכח לטישת המראה, אבל אין בתוכו כלום, כי כן נבואת שאר הנביאים מתוך שרואין אותן הצורות הקדושות הטהורות והמאורות העליונים, תוך זוהר בהירות האורות העצומים ההם נראים להם דמיונות ורואין שם צורתן כצורת בן אדם, וכענין שכתוב (הושע י"ב) "וביד הנביאים אדמה". אבל משה רבינו ע"ה מתוך שהיתה נבואתו עליונה על כולן, לא היה רואה מאותן הדמיונות כלום, אלא מראה אמיתית קרוב אל השכל, ולכך נודע ומכיר מתוך ברור נבואתו, שאין שם דמות ולא צורה כלל, כי אם כבודו... וזה שדרשו רז"ל כל הנביאים כולן נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה... אבל משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה, שנאמר ומראה ולא בחידות. (שם יב ו)

ולעבדו בכל לבבכם - הודיענו בכאן, שהתפלה למעלה מן הנבואה, כלומר מן המקום שמשם תוצאות הנבואה לנביאים... (דברים יא יג)

ואתה לא כן - ...והנה זו מעלה גדולה, שאין לך עתידה אמיתית שלא תכזב לעולם אלא מצד הנבואה, כי שאר כל העתידות מסופקות הן, ולכך נמשלה הנבואה לבר הברור מן התבן, הוא שכתוב (ירמיה כ"ג) "מה לתבן את הבר נאם ה' צב-אות", ונבואת נביאי השקר נמשלת לתבן, כי במעוט הפעמים צודקין, כמו שיש בתבן לפעמים מעט גרגירי חטה, אבל הנבואה הודאית כלה אמת, אין בה שום תערובת, כענין הבר שלא ימצא בו תבן כלל, אלא שהוא ברור ממנו, כי לכך הזכיר לשון בר, ולא דגן או חטה, ומפני שהקב"ה הפליא לעשות לבריאת עולמו על שלשה חלקים, תחתיים שניים ושלישים, וברא את האדם מורכב משותף מכולם, רצה למסור בידו חכמה שידע עתידות מכל החלקים, מן העולם השפל הוא עולם היסודות העופות והשדים שמהם ידע האדם עתידות, מן העולם האמצעי הם החוזים, מן העולם העליון הנביאים, כי נבואת כל נביא זולתי משה אינה אלא על ידי מלאך. עתידות החוזה היא מסופקת, וכמו שדרשו רז"ל "מאשר יבואו עליך", מאשר ולא כל אשר, ואין צריך לומר עתידות העוף והשד, אבל עתידות הנביא עתידה ודאית היא המעלה הגדולה שבכל החלקים, וכיון שיהיה לכם נביאים, אין לכם לדרוש בעד החיים אל המתים.

ודע כי שלשה חלקים אלו, כל אחד מהם מקבל תמורה מהחלק שהוא למעלה ממנו, כי כח העליון יש בידו להמיר פעולת התחתון, שהרי העולם השפל מקבל תמורה מכח העולם האמצעי, וכן העולם האמצעי מקבל תמורה מכח העולם העליון, וכח העליון מכח השי"ת שהוא העליון על הכל, והרמז בזה, "והנה ה' נצב עליו", על שלשה חלקים אלו, שכלל אותם בשם סלם. ותבין מזה, כי העוף והשד כזב אצל החוזה, וכן החוזה כזב אצל הנביא, והנביא אצל השי"ת, וזה בענין הרעה, כמו שמצינו בחזקיה ויונה, אבל לא בענין הטובה. (שם יח יד)

כמוני - ...ועוד שיהיה אוחז דרכי שלא יוסיף ושלא יגרע ושלא יעקור שום מצוה ממצות התורה, אלא אם כן היה נביא מוחזק ולפי שעה, אבל לעקור מצוה אחת לגמרי אין שומעין לו, לפי שאין אמונתנו בנבואתו של משה מצד אותותיו ומופתיו, עד שתאמר כלום אני מאמין למשה, אלא על פי אותותיו, הרי גם בזה אותות, אבל האמונה שלנו החזקה בנבואתו של משה האמיתית אינה בסבת אותות ומופתים שעשה לנו, אלא מצד ששמענו אנחנו הדבור מפי הגבורה כמוהו, ובזה נתאמת אצלנו ונתברר לנו ענין אמיתת נבואתו... (שם שם טו)

...ודע כי ד' מדרגות הן בנבואה, בת קול, אורים ותומים, רוח הקדש, נבואה, וכולן מדרגות חלוקות זו למעלה מזו, וכולן נמשכות מן המדה הנקראת צדק, וזהו (איוב כ"ח) "צדק לבשתי וילבשני". והנני מבאר לך בכאן ד' מדרגות הללו, הראשונה בת קול, ויש סוד במה שאמרו בת קול ולא אמרו בן קול, וכן במה שאמרו זה בנה אב, וכן בנין אב משני כתובים, ולא אמרו זה בנה אם, או בנין אם, וכן במה שאמרו עוד יש אם למקרא ולמסורת, ולא אמרו יש אב, כי הכל נאמר בהשגחה מכוונת וחכמה יתירה, וחכמי האמת שכל דבריהם מיוסדים על אדני החכמה וספיר גזרתם, קבלו כן מן הנביאים עד משה מסיני. ובאור הענין, כי בנין אב לא נזכר בשום מקום מהתלמוד אלא על פסוק מפסוקי תורה שבכתב, ואם כן ראוי להם להזכיר בזה לשון אב, ולומר זה בנה אב או בנין אב, כי כל פסוק ופסוק הוא בנין האב יתעלה ששמענו התורה מפיו, מתוך האש, וכענין שכתוב, (דברים ד') "ביום דבר ה' אליכם בהר מתוך האש", ולא היה ראוי שיזכירו בו לשון אם, אבל כשאמרו יש אם למקרא ולמסורת, שהוא דבר נמסר מעסק תורה שבעל פה, הזכירו אם ולא אב, וכן בכאן בבת קול שהזכירו בת ולא בן, מוכרח היה לפי שהקול הזה המגיע לאזני השומע, הוא נמשך מאותו הקול שכתוב בו (שמות ט"ו) "והיה אם שמע תשמע לקול ה' אלקיך"... והקול הזה שנשמע יקרא בת, לפי שהוא נמשך מאותו קול, וזהו לשון בת קול... ובת קול זה היה נשמע תמיד לחכמי התלמוד ולחסידי הדורות בזמן בית שני, שהיו משתמשין בבת קול אחר שפסקה הנבואה ופסקו אורים ותומים.

המדרגה השנית אורים ותומים, שהם שמות הקדש שהיו מורים על עצם אספקלריא שאינה מאירה, אשר מתוכה התנבאו הנביאים כולן, הם המעידים על אמתתם. ורמז זאת בלשון האורים, שהם עיקר השמות, שהוא עולה למספר שם השכינה... 

המדרגה השלישית רוח הקדש, וזו המדה היא במדות הנביא הזכרתים כבר בפסוק (דברים כ"ג) "ונשמרת מכל דבר רע", וענין רוח הקדש הוא שימצא האדם בעצמו לב רחב, ויזדמנו בפיו דברים נפלאים, ויגיד העתידות ולא יתבטלו הרגשותיו כלל, אבל יוציא הדברים מפיו כפי מה שישים בפיו רוח הקודש, והוא אינו יודע מאין באו לו הדברים.

המדרגה הד', נבואה, והוא שיגיד העתידות בבטול כל הרגשותיו, וישאר מופשט מן החומר וכל כליו, ויתיחד עם השכל הזך לבדו, ואז יראה האור הבהיר במראות ודמיונות בחלום או בהקיץ, ואין להאריך בכאן, כי כבר הזכרתי כל זה בארוכה בספר חשן משפט.

אמנם דעת הרמב"ן ז"ל באמרו כי היא מדרגה ממדרגות רוח הקודש, כי רוח הקודש גדולה מכלן בדבר המעלות, לדעתו מלמעלה למטה כך הם, רוח הקודש, נבואה, אורים ותומים, בת קול. רוח הקודש היא החכמה, שהיא רוח נמשך מן הקודש שהוא המקור העליון, וכן כתיב (שמות ל"ה) "וימלא אותו רוח אלקים בחכמה", וכן תמצא בספר יצירה, אחרת רוח אלקים חיים ברוך ומבורך שמו של חי העולמים, קול ורוח ודבור, וזהו רוח הקודש, קרא החכמה רוח אלקים חיים, ומנאה ראשונה לענין ההשגה, ואמר שהיא רוח הקודש. נבואה יסודה מן השם המיוחד, והנבואה למעלה מאורים ותומים, שהם למודי ה', ואורים ותומים למעלה מבת קול, בת קול האחרונה ולמטה מכולן, ולכך אין משגיחין בבת קול לסתור דברי הנבואה. ומה שאנו קורין הנבואה רוח הקודש, לפי שהוא מהמקור שכל המעלות משתלשלות ממנה. והבן זה. (שם לג ח, ועיין שם עוד)

...ומן הידוע כי ארבעה דברים הם שזכתה בהן האומה הישראלית, ואלו הן, הנבואה, והתורה, וארץ ישראל, ותחית המתים. ונראה לי להוכיחם ולבארם כולם מדברי משה, שגלה על ארבעתם, ובכל פסוק ופסוק תמצא מבואר שהזכיר שם יעקב, להורות כי כולן לא נתנו אלא לזרע יעקב בלבד, הנבואה הוא שכתוב, (דברים כ"ח) "נביא מקרבך מאחיך כמוני", אמר כמוני, שאני מזרע יעקב, ולמדנו בזה, שאין הנבואה מצויה אלא בזרעו של יעקב... ומה שמצינו בלעם שהיה נביא בעכו"ם, מקרה הוא היה לו, ולא עלה לאותה השגה, אלא לכבודן של ישראל, ולפי שעה דרך מקרה, וכן הזכיר בלשון מקרה "ויקר אלקים אל בלעם", או מטעם שפירשו ז"ל, כדי שלא יהיה פתחון פה לעכו"ם ליום הדין... (שם שם כח)

ובמדרש משא גיא חזיון, גיא שכל החוזים מתנבאין ממנו, דאמר רבי יוחנן כל נביא שלא נתפרש שמו ושם עירו ירושלמי הוא, ונראה לי כי דעת המדרש מה שקראה בקעה הוא לשבח ולמעלת העיר, כי כשם שהבקעה מקבלת מי גשמים, כך ירושלים מוכנת לקבל שפע הנבואה, לפי ששם שער השמים, ומשם באה הנבואה לנביאים, וזהו שברח יונה בן אמיתי לתרשיש, כדי שלא תחול עליו הנבואה בארץ. (כד הקמח אבל ד)

ויען ה' את איוב מן הסערה, הגיע עתה למעלת הנבואה, יען כי היה תם וישר וירא אלקים וסר מרע, והוכח על נסיון, אף על פי שחטא בהסתפקות במשפט, מאין חכמה, הועיל אותו הנסיון לקרבה אל האלקים, כי קבל עליו דברי אליהוא, וראה כי הם מספיקים לשאלתו, והנה הוא עתה ירא אלקים וצדיק תמים. וענין "מן הסערה", כי לא נפתחו לו השמים ויראה מראות אלקים על בירור, כגון שיראה השי"ת יושב על כסאו, והמלאך דובר בו, רק שמע סערה גדולה והשיג מה שהשיגו הנביאים בראשונה בראשית החזון, כמו שנאמר ביחזקאל תחלה, וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון... ואחר כן ישיגו הנבואה, וגם כן ביחזקאל, אחר הרוח עשן גדול, הוא הרעש, ואחר כן אש מתלקחת, ואיוב השיג ראשית החזון, וממנו יצא לו קול עונה אותו המענים האלה, וסער גדול בחוזק ותוקף כמנהג הנבואות, כמו שנאמר כקול מים רבים כקול ש-די בלכתם. והנה איוב השיג זה בשמיעת הסערה והקול ממנה, וידע מענינם כי קול האלקים הוא העונה אותו תשובות על דבריו... (שם השגחה)

...והנה זה דרך הנביאים שמדברים דבריהם דרך משל, וכדי להעלים בתוך המשל הדבר הנמשל כתפוחי זהב הללו שהם נעלמים בתוך המשכיות, וזהו מאמר הנביא, "חוד חידה ומשול משל, הלא המה אומרים לי הלא ממשל משלים הוא"... (שם סוכה)

מאירי:

...למה שמצאנו בתהלים נבואות, אמרו שדוד כתב ספרו על פי י' זקנים, מהם אדם הראשון ואברהם ועוד. אך אם היו מהם נביאים, לא היתה נבואתם נעלמת עד ימי דוד, וגם בדניאל נמצא נבואות, אלא נראה שהיו נביאים, רק לא במדרגת האחרים. והעיקר לדעתי, שכל מי שלא נשלח לעם להתרות או לצוותו לא נכתב בכלל הנביאים, ולא מי שנבא רק עתידות, ועזרא עם היותו נביא עיקר ספרו הוא ספור הקורות, וכן דברי הימים... אמנם כולם נכתבו ברוח הקודש, ולכן נכללו בספרי הקודש. (תהלים הקדמה)

...זה אמנם מצד שרוב הנביאים היתה נבואתם פוסקת בחייהם, מצד שהנבואה יש לה התלות בקצת כחות גופניים, ובהחלש הגוף יחלשו הכחות ההם, אבל החכמה נמשכת אחר השכל לבד, וכל עוד שיחלש הגוף יחזק השכל, וזו היא כונת אומרם חכם עדיף מנביא, לא שיכוין בו היות נביא בלתי חכמה, והנבא הפתאים והסכלים אצלנו נמנע כהנבא החמור או הצפרדע, כמו שכתב הרמב"ם... וכפי יתרון האיש בשלמות אלו הענינים תהיה מדרגתו יותר גדולה, ועם כל זה תפסק הנבואה לסבת חולשת זה הכח המדמה שהוא אצל החכמים כח גופני, וכל כח גופני יחלש ויפסד וילאה עת ויבריא עת, ולזה תתפסק הנבואה עם האבל או הכעס... (משיב נפש מאמר ב פרק ט, וראה שם עוד)

בעל הטורים:

במראה אליו אתודע - ב' במסורה, במראה אליו אתודע, במראה נהפכו צירי עלי (דניאל י' ט"ז), לומר שאפילו במראה שאני נראה לנביאים נתהפך צירם עליהם, אבל משה יושב כתלמיד לפני רבו. (במדבר יב ו)

רלב"ג:

הנבואה לנביא היא ליישר העם אל טוב נפשי או גופני, לצד ההשגחה על העם, והגיעה ליהושע כי היה משרת משה, תמיד לומד מחכמתו והנהגתו בכל פעולותיו. (יהושע א א)

בן נולד - הנביאים רואים הדברים העתידיים כהווים. (מ"א יג יב)

גבריאל - המלאך שבאמצעותו תגיע הנבואה, שמתייחס למדרגת השכל האנושי כצורה, והוא שיקראו האחרונים שכל פועל, והפילוסופים הנפש הנאצלת מהגלגלים, וביחזקאל, "כי רוח החיה באופנים", השכל המקבל שפע השכל הוא מיכאל, שבעצמותו מך מהמושכלות, וכשיקבל שפע מהשכל הפועל הוא כצורה ויקרא שכל נקנה, והוא שר ישראל, כי אינם תחת המערכה, אלא מונהגים מהשגחה האלקית הדבקה בהם מצד השכל הנקנה. (דניאל ט כב)

הרקאנטי:

...כוונת הרב ז"ל (הרמב"ן) כי בראיית מלאך ודבור השם לדיו פרצופין שמשם כח הנבואה שנאמר ה' אלקים שלחני ורוחו, והנה אנחנו רואים ולא נוכל להכחיש הפעולות הנעשים בשרי בוחן או בענין אחר הבאים מרוח הטומאה שהנער רואה מה שאין אחרים רואים, כל שכן שלוחי השם יתעלה ויתברך הבאין מרוח הטהרה וקדושה, שנראין למי שנשלחו להם ולא לאחר, וכבר ראינו ושמענו דוגמא לדבר, כשהחולים עומדין סמוך למיתה שרואין ומכירין המתים הבאים לקראתם ואין אחר רואה, כענין פנו מקום לחזקיה מלך יהודה שבא, והענין הוא, כי בהתבטל הכחות הגופניות אין ראייתו ושמיעתו באמצעות הכלים המיוחדים להן, כמו העין והאוזן, אלא בעין הנפש בלבד, בלי אמצעי, וכן בראיית המלאכים, כי תתפשט הנפש מכחותיה ויאצל עליה רוח הקדש ותראה בראות עצמה כראיית המלאכים זה את זה, והיא הראיה האמיתית והשמיעה הנכונה... (וירא בהתחלה, וראה שם עוד)

...ודע כי הנבואה נמשכת מן העטרה ומתחלקת לג' חלקים, החלק הא' נקרא נבואה, ואותו השיגו הנביאים ע"ה, החלק ב' נקרא רוח הקדש, ואותו השיגו דוד ושלמה ודניאל ויתר החסידים, והוא למטה מן הנבואה, החלק הג' נקרא בת קול, והוא למטה מרוח הקודש, ואותו השיגו חכמי ישראל אחר שפסקה הנבואה ורוח הקדש, ולא היה נשמע כי אם למוכתרים בחכמה ובחסידות, ובו צופים בנסתרות, שנאמר "והאנשים אשר היו עמי", ואף כי האבות התנהגו במדות המיוחדות להם לא התנבאו מהן רק מן האחרונה כמו שרמזנו. (וארא, וראה עוד משה-נבואה, נביא)

דרשות הר"ן:

...ואולי זה נמשך למה שכתב הרמב"ן ז"ל, כי כאשר יעשה איזה דמות בפועל דומה למה שראו שראוי שיקרה בעתיד, יתקיים העתיד ההוא על כל פנים, ולזה הנביאים יעשו מעשה בנביאות, כמאמר ירמיה שציוה לברוך "והיה ככלותך לקרא את הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת, ואמרת ככה תשקע בבל" וגו'... אמנם דבר אלו הפועלים הדמיוניים המקיימים העתיד על כל פנים כדברי הרמב"ן ז"ל מתמיה, כי זה מטיל רפיון וחולשה ביעודים אשר לא בא עליהם פועל דמיוני, שלא יהיו הכרחיים להתקיים, כי אם הם הכרחיים, למה יעשה פועל דמיוני בקצתם לקיים היעוד, וכבר הוא קיים בלעדיו, ונראה שהיתה התשובה בזה, שהפועל הדמיוני ההוא לא יעשה כי אם ביעודים שאינם בטבעם חזקי הקיום, והם המיעדים רע, כי הם אינם שיתקיימו על כל פנים, כי למה שהשי"ת ארך אפים, אם ישוב הגוי המיועד ברע ההוא אליו ונחם ישיב מעליהם אפו, כאשר ראינו בנינוה... אבל מה נעשה, והרמב"ן ממשיך זה ביעודים הטובים שנאמרו לאברהם, כי ברובם נעשה פועל דמיוני מקיים היעוד.

ומעתה שמע מה שאומרהו. שידוע שאין מטבע היעוד הטוב להתקיים יותר מן היעוד הרע, כי כמו שמדת הדין נותנת שהמיועד הרע כשהיטיב מעשיו יקרע גזר דינו, כן ראוי שמיעוד הטוב כשירע מעלליו שחטאיו ימנעו הטוב ממנו, ואין בין זה לזה כלום. ומקרא מלא דבר הכתוב, (ירמיה י"ח) "רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני לבלתי שמוע בקולי ונחמתי על הטובה", אבל אם ימשך הענין על הדרך אשר אמרנו, רצוני לומר שהיעודים הטובים והרעים ישתנו, לא ישאר דבר יבחן בו הנביא, כי האותות והמופתים כבר יבואו על פנים רבים אין אמות בהם. ולזה היה מן ההכרח שישים השי"ת איזה מין מן היעודים חזקי הקיום, לא ישתנה בשום פנים. ולמה שלא היה אפשר זה ביעודים הרעים, כי אין מחוק השי"ת להרע לשבים אליו, אם כן בהכרח שיקיים היעודים הטובים על כל פנים, וידוע שאין מקום להכרח אלא כאשר ייעדו היעודים על יד נביא נחייב לשמע אליו, כמו שבאה על זה המצוה, ואמר אליו תשמעון, כי אם לא יהיה לנו דרך לבחון אותו, אפשר שנהיה מצווים לשמוע אליו. אבל האבות שלא היו מזה הכלל, רצוני לומר שלא היו מכלל הנביאים שנצטוינו לשמוע אליהם, נשארו היעודים ההם על טבעיהם המוחלט, רצוני לומר שהיעודים הטובים מהם אפשרי הבטול כיעודים הרעים, אלא במה שבא עליו פועל דמיוני, שזה מקיים היעודים כולם רעים וטובים... (דרוש ב)

...אבל מה שאחשבהו בו הוא, כי כאשר הרוח לא באה מאת האלקים לנביא מעצמו, אבל יצטרך הנביא לחזור אחריה, לא תושג כי אם בהכניע הטבעים כולם, כדי שתתיחד הנפש ותשיג הנעלם ההוא, והטבע ימאן זה, ובעת הלחמו אי אפשר שתשיג הנפש התבודדות הצריך לזה הנגוד טבע המציק, ולזה יצטרך אל שיקבל הנביא דבר נרצה אצל הטבע, שיסכים בה בהתבודדות ויסיר מהעיק, וזה על דרך שיתנו שוחד לסמאל, ונראה שהיו נוהגים הנביאים בזה, עד שאמר אמציה אל עמוס חוזה לך ברח אל ארץ יהודה ואכל שם לחם ושם תנבא, כלומר שם תקח דורונות בהנבאך, ולזה מצאו מקום לשקריהם נביאי השקר, עד שהיו לוקחים בפרהסיא שכר בנבואתם... ואילו לא היו נוהגים כן נביאי האמת כבר היה מתפרסם פחזות ושקרות נביאי השקר... (שם)

ואשר אחשבהו בזה כולו, כי יעקב מבטרם ברכת יצחק צלח להיות גביר, כי כבר אמר השי"ת עודם בבטן "ורב יעבוד צעיר", אמנם זאת הנבואה לא ידעה יצחק, כי המתנבאים בימים ההם מן הנראה שלא היה להם רשות לפרסם נבואתם, מפני שלא היו נביאים מפורסמים, כאשר נמשך אחר כך בזמן הנביאים, וגם בהם עתה נראה שהיה צריך רשות כולל או פרטי מהשי"ת, שכבר אמרו בפרק קמא דיומא (י"ט) וידבר ה' אל משה מאהל מועד לאמר, אמר רבי מנסיא משמיה דרבי מנסיא רבה, מנין לאומר דבר לחברו שלא יאמר אותו עד שיאמר לו לך אמור, תלמוד לומר מאהל מועד לאמר... (שם)

אבל ענין הפסוק הוא, להודיע כי ענין משה היה מן כת הנסים והנפלאות ויצא מגדר הענינים הטבעיים, כי אם היות שחול רוח הנבואה על האדם הוא ענין אפשרי לפי המנהג הטבע, אמנם כאשר תחול בו ישקעו כחות גופו עד שיבטלו פעולותיו, אבל כשתחול רוח נבואה על האדם והוא ער עומד על רגליו שלם בכחותיו, כאשר ידבר איש אל רעהו, זה נמנע בחוק הטבע, כי מי שישיג המדרגה ישיג היותו איש ושכל נבדל בבת אחת, וזהו שהודיעו הכתוב, כי זה דבר נסי חדשו השי"ת, ושהשגיבו בכחו כיתר הנפלאות שחדש לקיום התורה, כי זהו ההכרחי שבכולם, כדי שלא יוכל שום נביא מכזב להתפאר שהוא ינבא דבר הפך דברי משה רבינו ע"ה, כי השי"ת הודיענו שמה שהשיג משה רבינו הוא למעלה מן האפשרות...

ואם כן יש לתמוה, אחר שהשלימו השי"ת במה שהשלימו, שהוא למעלה מן הטבע האנושי, איך רצה השי"ת שיחסר לו דבר מהשלמות שהם בטבע האנושי, להשיג בשלמות הרבה, ואם תשיב ותאמר כי אין מתנאי מעלת הנביא רק שישלם במעלות שכליות, אלא שישלם בכל מעלות אחרות התלויות בכחות גופניות, אין הדבר כן, שהרי אמרו בפרק אין בין המודר (נדרים כ"ט), אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ועניו, וכולן במשה, והרי גבור ועשיר אינן מעלות שכליות, ולא מעלות מדותיות, עם כל זה הם מתנאי הנביא, אף על פי שיש מי שיפרש כי בגבור רצה הכובש את יצרו, ובעשיר מי שיש בו מדת ההסתפקות, והוא השמח בחלקו, אין הדבר כן, שהרי שם בנדרים כשאמרו וכולן במשה, הוכיחו גבור מ"ואתפוש בשני הלוחות" וגו', ואין זה למעלות שכליות ולא למעלות המדות כלל. אבל עיקר הענין, כי הנביא ראוי שיהיה שלם בכל השלימויות שהם ענין נכבד בעיני ההמון למעלת הכללי, כי הוא שלוח אליהם למען יהיו דבריו נשמעים, ואם כן איך יתכן שתחסר למשה רבינו ע"ה מעלת הדבור... אבל מאשר לא נתקנא (אהרן) בנבואת משה, זכה בהודעת העתידות שוה לנבואה או יתר ממנה, שכבר הודיעונו רז"ל בפרק בא לו כהן גדול (יומא ע"ג), שהעתידות הנודעות על ידי אורים ותומים מחוייבות יותר מהידועות בנבואה, אמרו שם, אף על פי שגזרת הנביא חוזרת, גזרת אורים ותומים אינה חוזרת, שנאמר ושאל לו במשפט האורים וגו', מה משפט אינו חוזר, אף גזרת אורים ותומים אינה חוזרת... (דרוש ג, וראה עוד משה-נבואה)

אמנם איך בא הענין הנפלא למשה, אחשוב שהיה על דרך שאבאר, והוא שכל דבר שמשתלשל ונמשך על ידי האמצעיים אמנם נמשך על יחס וסדר מה שהשפיע אל המקבל, ולזה יצטרך שיהיה היחס ההוא שמור, וכל עוד שהמקבל לא יהיה מוכן לקבל, יתבטל היחס או יתקלקל. אבל מה שמגיע לאיזה נביא מאת השי"ת בלא שום אמצעי, אין שם שום יחס ולא יצטרך הכנת המקבל, אבל אם ירצה השי"ת יכונן העצים והאבנים כמו שיכונן איש שלם היצירה, מעותד להיות שלם בשכלו, שהכנת המתפעלים לא תצטרך אלא בשפעים המשתלשלים על ידי אמצעיים, שהשפעתם מיוחדת ומוגבלת כפי השגת המקבלים. ואחרי שרצה השי"ת לזכות משה ולנבאו מבלי אמצעי, כמו שנראה בפסוק "פה אל פה אדבר בו", יחוייב שיהיה מוכן בכל עת בשוה, כי אין מעצור לה' להשפיע עליו תמיד, ואין השפעתו מוגבלת בהכנת משה... (דרוש ד)

אבל מדרגתו היתה שנוי הטבע ודבר נסיי גמור, כי שעור מדרגת האדם להשיג בנבואה הוא אחד משני דברים, אם מדרגת החלום, אם מדרגת המראה, כמו שאמר "במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו", ושתי מדרגות אלו הם שיחקה הנביא נבואותיו במשלים וחידות, כענין יעקב, שנאמר "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" וגו', והנה היה זה המשל להודיעו מעלת ארץ ישראל על שאר הארצות, שהיא הסולם אשר ממנו יעלו אל השמים הצדיקים שנקראו מלאכי אלקים...

כי להתפעלויות הנפשיות אשר שרשם ויסודם הלב מבוא גדול בדביקות השי"ת והקורבה אליו, גם באותם הפעליות שאין בהם מצוה ולא עבירה כשמחה ועצבון, שהרי רז"ל אמרו, (פסחים קי"ז) מזמור לדוד, שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה, ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצבות וכו', אלא מתוך שמחה... והנה הדבקות הגדול שיש בין האדם לבוראו הוא השכינה, וצריך לזה הדבקות הפעלות לביי פועל אותו, והסבה בזה, לפי שהכח הנבואיי צריך לכח הגופיי אשר הוא הכח המדמה, וזה הכח יתחזק בהיות האדם פוגש הדבר שיאות אליו ויערב לו...

ואם תקשה, אם כן היאך תועיל הברכה ליעקב, ולמה אמר יצחק "הן גביר שמתיו לך וגו', ולכה איפוא מה אעשה בני"... כי הדברים שיאמרו לאיש אחד בחזקת איש אחר לא יועילו כלום, ועוד מדוע לא עירער עשו על הברכה...

והתשובה בזה, כי הנביא אינו פועל בנבואה כלל מצד בחירת עצמו, לא בעניניה ולא במדותיה, אבל הוא כלי לבד אליה, כמו מראה הזכוכית שתאיר כפי השיעור שיראה בה מן השמש, ויבואהו רוח השי"ת עם מלות מסודרות מוגבלות, לא שהנביא יעשה מלות לכוונה שהשיג, הוא מה שאמר דוד "רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני", יאמר כי הדבור ההוא באהו ברוח השי"ת, ולא כוונת הענין בלבד, ושהוא יחדש המלות הנמשכות לכוונה, אבל גם המלות הונחו מאת ה' על לשונו, ואין לו בהם בחירה כלל, אבל הוא כלי לבד, יראה בו אור הנבואה, וישמעו ממנו מלות הדבור האלקי... ולכן לא נגרע מערך הברכות כלל בהיות כוונת יצחק לברך עשו, כי אין הברכות חלות מפני כונת יצחק בהן, אבל מפני חול הרוח בו לברך מי שהיה לפניו, וכענין זה שוה לדברים הטבעיים, שכמו שמי שיחשוב לזרע שעורה, וחטה בידו וזרע אותה, תצמח בלא ספק החטה...

ואין מן התימה אם נעלמו הדברים (לדניאל), כי יש לזה שתי סבות, האחת מצד עוצם הענין הראוי להסתר והעלמה, כדי שלא ישתוממו רבים לאורך הזמן, והשני כי הנבואה בעת ההיא היתה הולכת ומתמעטת, וידוע כי מדרגותיה הם הבאור וההעלמה, כאשר נתבאר, שמדרגת אדון הנביאים שהיא היותר עליונה, היתה בתכלית הביאור, כאשר נאמר, ומראה ולא בחידות, ויתחייב מזה, שיהיה בזמן קרוב להפסק הנבואה בתכלית ההעלם... (דרוש ה)

...והסבה בזה אצלי, כי ממשה רבינו עד עכשיו כל הנביאים והחכמים זה אחר זה כדמות עלול ועלולים, וכמו שהעלול והעלולים על ידי שימשכו ויתרחקו מהעלה הראשונה תתמעט מעלתם, כן הענין בחכמים ובנביאים בשוה, כי משה רבינו ע"ה היה עלול בחכמה ובנבואה מהעלה הראשונה, כמו שהעיד הכתוב ואמר, "פה אל פה אדבר בו" וגו', ומפני זה קבל השפעים ההם בשלימותם, ויהושע קבל השפעים ההם באמצעות משה, כמו שכתוב וסמכת את ידך עליו, וכן הנביאים הנמשכים באמצעות יהושע, כמו שאמרו רז"ל משה קבל תורה מסיני וכו', וזה שאמר הכתוב "ולא קם נביא עוד בישראל" וגו', והנה השי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים, אבל זה הענין מחוייב כמו שהוא מתחייב שהמדרגה התחתונה מהמלאכים לא תהיה בעוצם השלימות, כמו המדרגה הראשונה, כי כל הנמצאים אחר משה מושפעים באמצעותו ובאמצעות הבאים אחריו, עד שההשתתף הרב עם התלמיד יתחזק שפע התלמיד מצד השפע הנשפע לרב, ומפני זה הזהירו רז"ל ללמוד עם מי שגדול ממנו, ואמרו אינו דומה המלמד מעצמו ללומד מרבו...

ונראה לי עוד, כי מלבד השתתף הנביא עם הנביא והחכם עם החכם, בתועלת קבול החכמה, יש בזה ענין אחר, והוא שאין ספק, שראוי שנאמין שכמו שבזמן שבית המקדש היה קיים היה המעון ההוא המקודש מקום מוכן לחול שפע הנבואה והחכמה, עד שבאמצעות המקום ההוא היה שופע על כל ישראל, כן ראוי שיהיו הנביאים והחכמים מוכנים לקבל החכמה והנבואה, עד שבאמצעותם יושפע השפע ההוא על המוכנים מבני דורם, גם אם לא ישתתפו עמם, אבל מצד המצאם בדורם שהם עצמם כמו המקדש המקודש... ולא בחייהם בלבד, כי גם אחרי מותם, מקומות קברותיהן ראוין להמצא השפע שם בצד מן הצדדים, כי עצמותיהם אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע האלקי, עדיין נשאר בהם מן המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא בזה... כן כאשר ראה השי"ת שהיה צריך לצרף עם משה שבעים איש הזקנים להנהגת הכלל, ראה שהיה אפשר להמשך מזה מצד מה איזה רוע סדור, ונשמר מזה, והוא שלא השפיע לכל אחד מהם רוח מיוחד, אבל עשאם כולם כענפים יונקים משורש אחד נבחר, והוא משה רבינו ע"ה, וזה יהיה סבה להשואת דעותיהם, ושתהיה הנהגתם מתאחדת ועולה לראש אחד... (דרוש ח)

ספר העקרים:

...ומ"אלה תולדות השמים" עד "והאדם ידע את חוה אשתו" הוא ענין אחר, ונכתב לרמוז על העקר השני, שהוא מציאות הנבואה ותורה מן השמים, ועל זה תמצא כל הספור ההוא סובב על תורה מן השמים, כי התחלת הדבור שנדבר השי"ת עם אדם הוא "ויצו ה' אלקים על האדם לאמר". (מאמר א פרק יא)

האמונה בהשי"ת ובתורתו היא המביאה את האדם אל ההצלחה הנצחית ואל דבקות הנפש בדבר הרוחני, וזה דבר אימת אותו הנסיון, לפי מה שבאה בו הקבלה הנמשכת, כי לעולם לא נמצא לאחד מן הפילוסופים ולא לשום חוקר שישיג למעלת הנבואה, והוא הדבק הרוח האלקי עם השכל האנושי, כמו שנמצא לבעלי התורה, שנדבק שכלם בשם דבוק חזק עד שיגיע מהדבקותם לשנות טבע המציאות לעשות חפצם ורצונם ויחדשו בעולם אותות ומופתים יותר מאד כנגד טבע המציאות, כי נמצא לנביאים גזרו אומר ויקם להם השם ככל היוצא מפיהם, תמצא אליהו שהוריד האש למטה הפך טבעו, אמר ואם איש אלקים אני תרד אש מן השמים (מ"ב א')... (שם פרק כא)

...ונמצא שיפיל אותו הכתוב על הדבר המושג לחוש, אמר "וירא כבוד ה' אל כל העם" (ויקרא ט"ו)... וזה להיות הדבר המושג לחוש מורה על דבר הנסתר הבלתי מושג הנקרא פני ה' וכבוד ה', ומכאן התירו הנביאים לעצמם לכנות הדבר הנראה אליהם בשם הדבר הנסתר הבלתי נראה שהוא השם, עד שידברו עם המלאך או כבוד הנראה אליהם, כאלו הם מדברים עם השי"ת, כי אליהו היה מדבר עם המלאך הנראה אליו, או המדבר אליו לנוכח כאלו הוא השם... ואין ספק כי לא היה אליהו משתבש לחשוב שהמדבר עמו בתחלה היה השם, שהרי אמר לו צא ועמדת בהר לפני ה', ואף על פי כן היה מדבר עמו כאלו מדבר עם השם עצמו, ואמר כי עזבו בריתך ישראל, ומה שתמהו על משה אמרו עלה אל ה' (שמות כ"ד), עלה אלי מיבעי ליה, ולא תמהו על אליהו ועמדת בהר לפני ה', לפני מיבעי ליה, כי באליהו לא היה זר אצלם שיהיה המדבר עמו אמצעי, אבל במשה אחר מתן תורה שהשיג למעלת פנים בפנים, תמהו על זה איך יאמר עלה אל ה', שיראה שהיה מדבר עמו אמצעי זולת השם, והשיבו כי האמצעי ההוא היה מטטרון ששמו כשם רבו והוא שר הפנים, אבל לא היה אמצעי אחר כמו לשאר הנביאים, שהיו נדברים על ידי מלאכים ואמצעיים אחרים, ועם כל זה התירו הנביאים עצמם לדבר עמהם כאלו ידברו עם השם, להיותם אמצעיים להגיע על ידם הנבואה מהשם אליהם. ואל זה רמזו רבותינו ז"ל באמרם גדול כוחן של נביאים, שמדמים הצורה ליוצרה, כלומר שמתירין לעצמן לעשות דבר גדול כזה, ועשהו כן להיות המלאך הוא אמצעי להגיע הנבואה אל הנביאים או כלי להעשות על ידו אות או מופת, המורה על הגמר רצון השם וחפצו בנמצאים... (מאמר ב פרק כח)

...ואמר אחר כך "ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא" להורות כי השפע הנבואי המגיע לנביאים מעולם המלאכים לא יגיע אלא ברצון השם ומצותו, והעולה בידינו מזה הוא, כי בזאת המראה הגדולה נרמז לאליהו התחלת המציאות לעולמות שהם עולם ההויה וההפסד, ועולם הגלגלים, ושיש עליהם נמצא אחד מקשר כל חלקי המציאות זה בזה ומנהיג אותם ומשגיח בכל מה שיעשה על ידם בעולם השפל, לעשות חפצו ורצונו, הוא הא-לוה יתברך... (שם פרק לא)

השפע האלוקי הזה שאמרנו שהוא הכרחי שימצא כדי שעל ידו יודעו הדברים הנרצים אצל השי"ת מהבלתי נרצים איננו בחק האדם שישיג השפע ההוא מעצמו מזולת רצון אלקי, כי אין זה מדרך הטבע שתחול רוח השכל הנבדל מחומר על הדבר החמרי, ובעבור זה היו כל הקדמונים מרחיקים שיחול רוח אלקים על האדם ויתנבא בכח עליון ויגיד העתידות, ולזה היו האומות הקודמות עושים צורות והקטרות ותפלות לכוכבים להוריד רוחניות איזה כוכב על צורה מה, כדי שעל ידה יחול רוח הכוכב שהוא נשוא בגשם הכוכב על האדם שהוא גשמי, ויגיד העתידות בכח רוח הכוכב ההוא...

ואמר "תמים תהיה עם ה' אלקיך", לבאר כי עיקר מציאות הנבואה בנביאים הוא לזה התכלית בלבד, כלומר להזהיר על קיום התורה ועל עבודת השם ועשיית הדברים הנרצים לו יתברך, להיות האדם תמים עם השם, ולא להגדת העתידות, כמו שיתבאר זה בפרק י"ב מזה המאמר. אלא שגם זה היה נמצא בנביאים על הכונה השנית, והורות על אמתת נבואתם כדי שיאמינו דברים, ולזה תמצא כל הנביאים מזהירים תמיד על שמירת התורה ועשיית מצותיה, כי זאת היתה עיקר הכונה האלקית, להשפיע שפע אלקי על הנביאים כדי שעל ידם יגיע האדם אל שלמותו האנושי בהיותו עושה הדברים הנרצים אצל הא-ל, לא להודיעו על ידם העתידות בלבד, כמו שהוא הענין בקוסמים, כי הגדת העתידות הנמצא בהם הוא על ידי מעשים שעושים לחזק הכח הדמיוני על צד הטבע, לא מצד הרוח האלקי כאשר הוא בנביאים, אלא אם נאמר שהנבואה גם כן ענין דמיוני יגיע אל הכח המדמה, כמו שדמו קצת חכמינו הנמשכים אחר הפילוסוף, שענין הנבואה הוא דבר טבעי, נמשך אל הכח המדמה בלבד, כמו החלומות, עד שאמרו שהוא כדמות הנפלאות שלא יתנבא האדם בהיותו חכם ומוכן לנבואה, כלומר בהיות כחו הדמיוני מוכן לזה, והדבר הזה יכחישהו החוש והשכל, אם החוש, כי מעולם לא נמצאה נבואה בשום אדם מן הפילוסופים עם היותם חכמים בידיעה המחקרית, ונמצא בזה הרבה יותר באומה הישראלית, וזה ממה שיורה שאין זו דבר טבעי נמשך לידיעה המחקרית, שאם היה כן למה היה נמנע הטוב הזה משאר האומות לבלתי השפע שפע נבואיי על השלמים מהם, אם בידיעת המחקרים, ואם בהכנת הכח המדמה אחר היות הדבר טבעי אליו, אלא שבלי ספק ענין הנבואה הוא שפע שופע ברצון אלקי על כח הדברי, אם באמצעות הכח המדמה, ואם בזולתו, כמו שיתבאר. ואם השכל למה שהקוסמים ועובדי אלילים ובעלי אוב וידעוני והעושים פעולות זולת אלו לחזק הכח הדמיוני להגיד העתידות אי אפשר להם להגביל הדברים הנרצים אצל השי"ת, לפי שאין להם דרך לדעת זה, כי הוא דבר למעלה מן הטבע ומרוח הטומאה ומכחות הגלגלים, שכל פעולותיהם נמשכים מהם, ובעבור זה אי אפשר להם שיצדקו תמיד בהגדת העתידות, וזה משני צדדים, אם מצד שהכח המדמה מדרכו שיכזב בהכרח, לפי שאין כל מדומה אפשר, כמו שידוע זה למי שידע טבע הכח ההוא, ואם מצד שהשי"ת יכול לשדד כח המערכת ולסדר הפך הנגזר מהם...

והנביא הוא בהיפך, כי מאשר השפע השופע עליו הוא מצד השי"ת וברצונו, ולא מצד כחות הגלגלים, הוא משפיע על הכח הדברי בעצם וראשונה, אי אפשר בו שיכזב בשום צד, וזהו שהעיד הכתוב על שמואל ואמר "ולא הפיל דבר מכל דבריו ארצה, וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה'" (ש"א ג'), רוצה לומר כי בזה נודע אמיתות נבואתו, לפי שלא היה מפיל מכל דבריו ארצה, מה שאינו כן בקוסמים ובמנחשים. וזה שאמר בלעם לבלק, "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל" (במדבר כ"ג), רוצה לומר לא תחשוב כי הטוב המיועד לישראל אפשר שיבטל בשום צד, כמו שיבטל הדבר הנגזר מפאת המערכה, כי זה אי אפשר, שלא יודע להם הדבר הנגזר מפאת הנחש והקסם, אבל מצד הנבואה ידוע להם מה פעל א-ל, כלומר מה שגזר שיעשה, ולזה לא יתכן שיתבטל בשום צד, כי הוא יתברך תקיף לשדד המערכת ומעשה הקוסמים והמכשפים... ויתבאר מכל זה, כי הדברים הנרצים אצל השי"ת אי אפשר שיודעו כולם בשום צד, אם ברצון אלקי בשפע מיוחד מושפע ממנו לדבר הזה בלבד, ולזה היה גדר הנבואה לפי זה הדרך, שהוא שפע שפע מהשי"ת על הכח הדברי אשר באדם, אם באמצעות הכח המדמה ואם בזולתו, מודיע לו על ידי מלאך או בזולתו דברים או ענינים אין בטבע האדם שידעם מעצמו, וזה אם להישרתו ואם להישרת זולתו אל מול ההצלחה, כדי להגיע האנשים אל תכלית האנושי. ואם אמרנו בגדר הנבואה שהוא באמצעות הכח המדמה ובזולתו, לכלול כל מדרגת הנבואה, וזה כי יש מן הנביאים תגיע להם הנבואה בתחלת נבואתם באמצעות הכח המדמה, ולזה יראו צורות מבהילות במראה הנבואה כפי מעוט מדרגתם בה, כי יש מי שיראה צורת נשים, אמר זכריה והנה שתים נשים יוצאות וגו' (זכריה ה'), ויש מי שיראה שיש למלאכים גופים גדולים נוראים, אמר דניאל "וגויתו כתרשיש" וגו' (דניאל י'), וזולת זה מן הדמיונות שבאו בדברי הנביאים כשהיה השפע שופע על הכח הדברי אשר בהם באמצעות הכח המדמה.

ויש מן הנביאים מי שתעמוד נבואתו תמיד באותה מדרגה, ויש שתעלה נבואתו מאותה מדרגה אל מדרגה יותר גדולה ממנה, עד שיש מי שתעלה מדרגתו אל שתהיה נבואתו בזולת אמצעי, רוצה לומר שיהיה השפע השופע אל הכח הדברי אשר באדם, מבלי שיצטרך אל זה פועל הכח המדמה כלל, וזאת היתה מדרגת משה רבינו בכל עת אחר ההתחלה שנראה אליו מלאך ה' בלבת אש מתוך הסנה, אבל משם ואילך אמר הכתוב פה אל פה אדבר בו, כלומר בזולת אמצעי, ולזה לא יבוא בדבריו חידה כלל, אלא כולן כפשוטן. וזו היתה מדרגת כל ישראל בשעת מתן תורה, אמר הכתוב "פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש" (דברים ה'), וזה כי למה שרצה השי"ת לתת תורה על ידי משה מנוקה מבלי ספק, רצה שתתעלה מדרגתו באופן שלא יהיה לכח המדמה מבא בה, כדי שלא יכנס בה שום חשד וספק, וכן נתעלה מדרגת ישראל המקבלים התורה למדרגת פנים בפנים במעמד ההוא מטעם הזה. (מאמר ג פרק ח)

וראוי שישאל שואל, אחר שהיתה נבואה מפועל אחד בעצמו, שהוא השי"ת, ותכליתה תכלית אחד בעצמו, שהוא הישרת האנשים אל ההצלחה, למה זה יתחלפו דברי הנביאים זה מזה, בענין אחד בעצמו, ומראות הנבואה זו מזו עד שיראה נביא אחד את השם בתמונה אחת ונביא אחד בתמונה אחרת. ונאמר כי אין חלוף ושינוי המראות הנראות לנביאים זו מזו, ושנוי דבריהם זה מזה מה שיחייב שלא תהיה הנבואה מפועל אחד בעצמו, או ממה שיחייב שנוי בחק הפועל או בחק התכלית, כי מן הפועל האחד בעצמו כבר ימשכו פעולות מתחלפות כפי הכנת המקבלים, כי מן האש שהוא אחד בעצמו תותך השעוה ותיקשה המלח... וכן על זה הדרך יתחלפו מראות הנביאים ואם מצד האמצעיים שהנבואה באה על ידם, ואם מצד המקבלים, וזה יראה מבואר ממאמר השם לאהרן ומרים שהיו נביאים, ואמר "אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות" וגו' (במדבר י"ב), הנה פירש להם, שהוא יתברך בעצמו הנראה במראה והמדבר בחלום, כמו שיורה על זה לשון "אתודע" ו"אדבר", וגם הוא המדבר בחידות ומשלים, והוא המדבר למשה פה אל פה ומראה ולא בחידות, ובא להורות כי השפע הנבואיי באיזו מדרגה שיהיה הוא שופע מאת השי"ת, כמו שאמרנו בגדר הנבואה, ואף על פי כן הוא מתחלף כפי הכנת המקבלים וכפי האמצעיים שעל ידם תגיע בו הנבואה, ולפי זה אין להפליא אם נביא אחד יאמר שראה את השם יושב על כסא רם ונשא, ואחד יאמר שראהו כזקן לבושיה כתלג חוור ושער ראשיה כעמר נקי, ואחד ראהו כאיש מלחמה, ואחד מעוטף כשליח צבור, וגם האמצעיים שהם המלאכים השלוחים אל הנביאים, נביא אחד יאמר שראה המ&#