(ראה גם: יין, נח-כללי, שכור)
ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר, ויתגל בתוך אהלו. וירא חם אבי כנען את ערות אביו, ויגד לשני אחיו בחוץ. ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם, ופניהם אחורנית וערות אביהם לא ראו. וייקץ נח מיינו, וידע את אשר עשה לו בנו הקטן. ויאמר ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו. ויאמר ברוך ה' אלקי שם, ויהי כנען עבד למו. יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם, ויהי כנען עבד למו. (בראשית ט כ)
ויחל נח איש האדמה, (חולקים בזה) רבי יהודה ורבי יוסי, אחד אמר (שהגפן מגן עדן נגרשת ונטע אותה כאן, ואחד אמר שהגפן בארץ היתה, ועקר אותה ושתלה (במקום אחר, ועל כן כתוב ויטע). ובאותו יום עשתה פירות, והניצה ציץ וענבים, וסחט אותה ושתה מהיין ושכר, (פירוש, אחד אומר שהוא סוד עץ הדעת, שחטא בו אדם הראשון, וסבר שעץ הדעת גפן היה, וכשחטא בה אדם הראשון נגרשה עמו יחד מגן עדן, ונח תיקן את הגפן הגרושה הזאת וחזר ונטעה חוץ לגן עדן, ושתה מיינה ונשכר, ודומה חטאו לחטא אדם הראשון. ואחד אומר שגפן זו לא היתה בגן עדן, אלא מחוץ לגן עדן מצא אותה, ומה שכתוב ויטע, הוא מפני שעקר ממקומה ושתלה במקום אחר, ולדבריו אינו דומה חטאו של נח לחטאו של אדם הראשון). רבי שמעון אומר, סוד החכמה יש כאן במקרא הזה, כי כאשר בא נח לבדוק באותו החטא דעץ הדעת, שבדק אדם הראשון, ולא להתדבק בו, אלא לדעת ולתקן העולם, ולא יכול לתקנו, סחט ענבים כדי לבדוק בכרם ההוא, וכיון שהגיע לזה, אז וישכר ויתגל, ולא היה לו כח לקום, ומשום זה (אומר הכתוב) ויתגל, שגילה הפרצה של העולם שהיתה סתומה, בתוך אהלה כתוב בה"א ולא אהלו בו', ועל כן כתוב ולא תקרב אל פתח ביתה, (כי המשמעות היא) בתוך אהלה של כרם ההוא, ולא בתוך אהלה של עצמו, ועל כן כתוב בה' ולא בו'... (נח שז, ועיין שם עוד)
נתן חכמה לנח ועבד עמה להקב"ה, ואחר כך מה כתוב, וישת מן היין וישכר ויתגל, כמו שנתבאר, נתן חכמה לאברהם ועבד עמה להקב"ה, ואחר כך יצא ממנו ישמעאל, שהכעיס לפני הקב"ה, וכן יצחק יצא ממנו עשו, יעקב נשא שתי אחיות. (שם שעז)
בא נח, מתחלה כתוב עליו נח איש צדיק תמים, ואחר כך ירד למטה, וראה יין חזק מיום אחד שאינו צלול, (שמלא שמרים), שתה ממנו ונשתכר ונתגלה כמו שכתוב וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. (תולדות צג)
ויטע כרם, גפן גרושה מצא, שנתגרשה מגן עדן, וביומו נטעה ונשתגשגה, שנאמר ביום נטעך תשגשגי, רבי אומר גפן היתה שנתגרשה מגן עדן, וענביה עמה, וסחט אותם, ושתה מן היין ונתגל. (זהר חדש נח פח)
ואמר רבי יהודה מבולבל בדעתו היה נח כשיצא מן התיבה, בדירתו עם החיות והרמשים והשרצים, ומפני ששתה מעט יין נשכר ונתגל. ואמר רבי יהודה בא כנען וסרסו, הקיץ מיינו ומצא עצמו מסורס, דכתיב וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, אשר ראה לא נאמר, אלא אשר עשה לו, שסרסו, ולפיכך קללו, שנאמר ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. (שם צח)
דריש עובר גלילאה, י"ג ווי"ן נאמרו ביין, ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וגו', וידע את אשר עשה לו בנו הקטן, רב ושמואל חד אמר סרסו, וחר אמר רבעו, מאן דאמר סרסו, מתוך שקלקלו ברביעי, קללו ברביעי, ומאן דאמר רבעו, גמר וירא וירא, כתיב הכא וירא חם אבי כנען את ערות אביו, וכתיב התם וירא אותה שכם בן חמור וגו', בשלמא למאן דאמר סרסו משום הכי קללו ברביעי, אלא למאן דאמר רבעו, מאי שנא רביעי, נלטייה בהדיא, הא והא הואי. (רביעי: שמנעו מהוליד בן רביעי, קלל בן רביעי שלו, כוש ומצרים ופוט וכנען). ויחל נח איש האדמה ויטע כרם, אמר רב חסדא אמר רב עוקבא ואמרי לה מר עוקבא אמר רבי זכאי, אמר לו הקב"ה לנח, נח לא היה לך ללמד מאדם הראשון שלא גרם לו אלא יין, כמאן דאמר אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה... (סנהדרין ע א)
מצא נח גפן שגורשה ויצאה מגן עדן ואשכלותיה עמה, נטל מפירותיה ואכל וחמד אותם בלבו ונטע ממנה כרם בארץ. בו ביום נשתגשגו פירותיה, דכתיב (ישעיה י"ז) ביום נטעך תשגשגי, שתה ממנה יין ונתגל בתוך האהל, ונכנס כנען וראה וכו', ויצא והגיד לאחיו נכנס חם ומצא ערות אביו ולא שם על לבו מצות כבוד אב, יצא והגיד לשני אחיו בשוק כמשחק באביו, גערו בו אחיו, ולקחו את הכסות עמהם והלכו להם אחורנית וכסו את אביהן... (פרק כג)
ויחל נח איש האדמה, נתחלל ונעשה חולין, למה, ויטע כרם, לא היה לו ליטע דבר אחר של תקנה, לא יחור אחד ולא גרופית אחת, אלא ויטע כרם, ומהיכן היה לו, אמר רבי אבא בר כהנא, הכניס עמו זמורות ונטיעות ויחורים של תאנה וגרופיות לזיתים, הדא הוא דכתיב ואספת אליך, אין אדם כונס דבר אלא אם כן היה צריך לו. (בראשית לו ד)
איש האדמה, שעשה פנים לאדמה, ושבשבילו נתלחלחה האדמה, ושמילא כל פני האדמה, איש האדמה, בורגר לשם בורגרות... (שם שם ד)
ויטע כרם, בשעה שהיה הולך ליטע כרם פגע בו שידא שמדון, אמר ליה שותפי עמך, אלא איזדהר בך דלא תיעול לחלקי, ואם עלת בחלקי אנא חביל בך. וישת מן היין, שתה שלא במדה ונתבזה, אמר רבי חייא בא בר אבא בו ביום נטע, בו ביום שתה, בו ביום נתבזה ויתגל בתוך אהלו. רבי יהודה אמר רבי חנין בשם רבי שמואל ברבי יצחק, ויגל אין כתיב כאן אלא ויתגל, גרם גלות לו ולדורות, עשרת השבטים לא גלו אלא בשביל יין, הדא הוא דכתיב (עמוס ו') השותים במזרקי יין... בתוך אהלה כתיב, בתוך אהלה של אשתו, אמר רבי הונא בשם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, נח כשיצא מן התיבה הכישו ארי ושברו, ובא לשמש מטתו ונתפזר זרעו ונתבזה, אמר רבי יוחנן לעולם אל תהי להוט אחר היין, שכל פרשת היין כתוב בה ווי"ן י"ד פעמים, הדא הוא דכתיב ויחל נח ויטע כרם וישת מן היין... (שם שם ז)
אמרו רז"ל כשבא נח ליטע כרם בא שטן ועמד לפניו, אמר לו מה אתה נוטע, אמר לו כרם, אמר לו מה טיבו, אמר פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים, ועושין מהן יין המשמח לבבות, דכתיב ויין ישמח לבב אנוש (תהלים ק"ד), אמר לו שטן, בא ונשתתף שנינו בכרם זה. אמר ליה לחיי, מה עשה שטן, הביא כבש והרגו תחת הגפן, אחר כך הביא ארי והרגו, ואחר כך הביא חזיר והרגו, ואחר כך הביא קוף והרגו תחת הכרם, והטפו דמן באותו הכרם, והשקוהו מדמיהן, רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, שתה כהוגן, הרי הוא גבור כארי, ואומר אין כמותו בעולם, כיון ששתה יותר מדאי נעשה כחזיר מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר, נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מה יעשה, וכל זה אירע לנח הצדיק, מה נח הצדיק שהקב"ה פירש שבחו כך, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה, ועוד שקילל זרעו ואמר ארור כנען וגו', וחם על שראה בעיניו ערות אביו נעשו עיניו אדומות, ועל שהגיד בפיו נעשו שפתותיו עקומות, ועל שחזר פניו נתחרך שער ראשו וזקנו, ועל שלא כסה הערוה הלך ערום ונמשכה לו ערלתו, לפי שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה... (נח יג)
כי בער אנכי מאיש, זה נח, דכתיב ויחל נח איש האדמה, על ידי יין נתחלל ולא למדתי ממנו... נח היתה בו קצת זוהמא של נחש, ויש בו נח של נחש, ולכן נקרא איש האדמה, כרם של נח בגימטריא חרבן, ויתגל אותיות גליות... בא וראה י"ג ווין נאמרו ביין, ויחל נח וגו', ובא שלמה ופירש בחכמתו וכו' למי אוי וגו' אוי לזה שמשתכר ווי ליה, ווי לאבותיו, כמו דאמר כי יהיה לאיש בן סורר ומורה...
וישת מן היין וגו' דבר אחר וצפעוני יפריש, מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין נח לבניו לעבדות, הדא אתה אומר וישת מן היין וישכר ויתגל, שמתוך כך אמר ארור כנען וגו'.
ויהי כי ראה נח זכר העיזים שאכל ענבים קהות מן השדה באופן שנשתכר, והיה שמח, לקח שרשם, ורחץ אותם עם דם ארי וחזיר וכבש וקוף, ונטע שרשים ההם ונולדו ענבים טובים ומתוקים, ושתה מהם ונשתכר, אמנם במדרש אבכיר ומביאו בילקוט אינו מזכיר אלא ארי רחלה וחזיר... (נח)
וידע - באשתעות חלמא. בנו הקטן - דהוה קליל בזכותא, דעביד דלא יוליד בר רביעי. (בראשית ט כד)
ויקץ נח - הכתוב לא גלה מה נעשה, והעושה היה כנען, וכן היה, כי חם ראה ולא כסהו כאשר עשו אחיו, רק גלה הדבר ושמע כנען ולא נדע מה עשה. וטעם בנו הקטן לעד, כי כן הוא אומר ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען... (בראשית ט כד)
...והנה החטא שראה חם ערות אביו ולא נהג בו כבוד, שהיה ראוי לו לכסות ערותו ולכסות קלונו שלא יגידנו גם לאחיו, והוא הגיד הדבר לפני אחיו בפני רבים להלעיג עליו, וזה טעם בחוץ, וטעם וידע את אשר עשה לו שגלה חרפתו לרבים, והיה בוש בדבר, ורבותינו הוסיפו עליו חטא. (שם שם יח)
...ונכתבה זאת הפרשה, להודיע כי בחטאו היה כנען עבד עולם וזכה אברהם בארצו, ונכתב ענין היין בנח כי יש בו אזהרה ממנו יותר מפרשת נזירות, כי הצדיק תמים, אשר בצדקו הציל כל העולם וגם אותו החטיא היין, והביא אותו לידי בזיון וקללת זרעו. (שם שם כז)
עבד עבדים - ...ור' אהרן מצא במדרש שחם ראה וספר לאחיו כמלעיג בשוק, ושמע כנען הנבזה והלך ורבעו, הדא הוא דכתיב בנו הקטן, של חם. דבר אחר לכן קללו בעבד, לפי שהיה הראשון שראה הדבר, והיה מוטל עליו אותו עבדות, ולא עשה, ושעבד אחיו לעשותה. (שם שם כה)
ויטע כרם - פירש רש"י הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים, שמתקלקלים במים יותר משאר אילנות, דבר אחר, שהן מאכל פילים, דבר אחר שזרע שני אלו אינו נוח לזרע כשאר זרע אילנות. (שם שם כ)
איש האדמה - לר"ן בקי בחכמתה, ובתנחומא אמר רבי שלום ברבי יוסי ברבי צדוק בתחלה איש צדיק, ועכשיו איש האדמה, רוצה לומר חמרי ונרדף בתאוותיו, ואולי נטע כרם, כי קץ בחייו אחר המבול, ולא רצה לשתות עוד מים, ומה שאמרו בו ביום שתה, רוצה לומר שהיה דעתו מתחלה לכך. וירא - חם עם בנו כנען ראו, וכנען צחק עליו לפני שנים מג' אחיו בחוץ. (שם)
וירא חם - ראה בזיון שעשה לו כנען בנו, הוא הסרוס כדברי קצתם ז"ל, וכתב ברוסיי הכלדי שסרסו על ידי כשוף, והוא ברשעו ראה ולא מיחה, כי אמנם הקלון יקרא ערוה, כאמרו וערות מלכא לא אריך לנא למחזי... ויגד לשני אחיו - ששמח על פעולת בנו. (שם שם כב)
וישת מן היין - והיין לא היה לשם מצוה כבמקדש או לנחם אבלים, או אגב מצוה, כי אם סתם לשתיה, וכן במדרש, שכיון ליין הרשות, ונעשו ממנו שדים וכחות טומאה, ואמר לו השטן שותפי עמך. ופניהם אחורנית - לא רק עיניהם, כי אם גם פניהם, שצלם אלקים עליהם לא ראו הערוה. (שם שם כא וכג)
בפרק בן סורר ומורה, ויקץ נח וגו', רב ושמואל, חד אמר סרסו וחד אמר רבעו... ועל דבר זה מתלוננים בשביל שאין הדעת מקבלת כי נח שהיה איש צדיק יהיה נעשה בו הדבר המגונה הזה, אחר שהצילו מן המבול, שהוא דבר פלא גדול ועצום, יהיה נעשה לו גנאי ובזיון זה. וכל זה הגיע להם בשביל כי המתלוננים האלו לא ירדו לדברי תורה, רק בהעברה בלבד, לא בעיון השכלי. אבל חז"ל היה להם העיון השכלי, שאם לא היה נעשה לנח רק שראה חם ערות אביו, וכי בשביל זה היה מארר ומקלל את בנו, אשר כל אדם בטבעו מוסר נפשו על בנו, ובשביל דבר עראי שהגיע לו שראה את ערות אביו יקלל את בנו, ולא היה בעולם רק הוא ובניו. ולפיכך פירשו הכתוב בחכמתם שעשה לו גנות וחסרון גדול, למאן דאמר רבעו, ולא יהיה קשה לך, וכי מעשה גנאי וגנות כמו זה יעשה חם, כי אין זה קשיא למי שעומד על ענין חם, ויעיד על זה מעשה תולדותיו, שהם כנען ומצרים... שאין לך פחיתות וגנות כמו זה, להיות רובע אביו, וכל זה מחייב השכל והדעת למי שיבין וידע כח חם בפרט, ולמאן דאמר סרסו סבר, כי חם היה הגורם להעדר ולקללה, כי נח שהיה מוכן ומסוגל לצאת ממנו תולדות העולם וזה הבן היה גורם שלא יהיה יוצא ממנו עוד תולדות העולם, וסרס את אביו, ועשה דבר זה לאביו, מפני שהוא היה רוצה להיות במקום אביו, ולכך קללו ברביעי, גם כן שאין לך מניעת ברכה מן העולם כמו זה, כי מן נח יצא כל העולם, והיה מונע מן נח הברכה שלא יעשה עוד תולדות, ולכך קללו גם כן... למה אמר אשר עשה לו, כי אין הראיה נחשב מעשה, לפיכך כתיב וידע, כי נח בחכמתו היה יודע המעשה הגדול הזה שעשה חם אבי כנען, שראה ערות אביו, כי בראיה זאת רבעו, כי הזנות בכל מקום נקרא ראיה, וראה את ערותה ועוד... כי אין כל הראיות שוות, כי חם לפי גודל כוחו שהיה דבק בזנות היה ראיה שלו מעשה זנות לגמרי, ונחשב זה שרבעו... ולמאן דאמר סרסו סבר, כי הראיה הזאת סרס את נח, והיה מבטל כחו של נח מלהוליד, כי עצם האבר הזה ראוי לו בעצמו שלא יהיה לו הגלוי... ולכך גילוי ערוה מבטל הכח, וכאשר רואה בערוה בטל כחו ממנו, וזהו שאמר קשתו... ולפיכך אמר שסרסו, בזה שראה ערותו, כי כבר אמרנו שאין הכל שוים בענין זה, כי לגודל כחו של חם בזנות היה נחשב זה אליו רביעה וגם סירוס... (באר הגולה ה)
ועל סוד זה רמז מה שאמרו י"ג ווי"ן נאמרו בנח, ופירש ראשית חכמה, והביאו א"א שהוא לשון או"י ו"י, והיינו כשהולך אחר הושט ולא אחר הקנה, אז מסתלק ו' דיעקב, וגם דושט נעשה שטן, והכל הוא לסיבה שנתפשט הושט מרוב אכילה ושתיה ונעשה ארוך מוא"ו לנו"ן וכמו שמתפשט לארכו דהיינו שמוא"ו נעשה נו"ן, כן מתפשט לרחבו דהיינו מן ו' נעשה ו', במילואה כזה וא"ו, ואז עולה י"ג, וכבר אמרתי לך, שההולך אחר הושט צירף אותיות ו"י להדדי, וא"ו במילואה עולה י"ג, הרי י"ג, ו"י שנזכר אצל שתייתו של נח, שגם שם בא השטן וריקד בתוכם, כי הוזק נח על ידי חם, אבי כנען, וכנען הוא סוד והכנעני אז בארץ, שהוא סוד סמאל וחיילותיו, כמו שאמרו המקובלים, ואפשר שעליו ירמזו הכנעני מלך ערד... (שער האותיות בעניני השולחן קנה וושט)
...והנה קלקל בסוד היין, כי הוא סחט אשכול של ענבים והלך בבחינת הרע, ואלו לא קלקל וישאר הטוב בסוד היין המשומר בענביו, היה בסוד בור סוד שאינו מאבד טפה, והיתה הטפה זרע קודש מצבתה, וכשקלקל לא די שלא נשאר בכבודו, אלא נפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, והבור ריק, כי לא נשאר קיים אפילו במין במבול שכלה את העולם, מכח העון שהיו מסריחין את הטיפה, כי השחית כל בשר, לולי שהותיר לנו ה' שריד נח איש צדיק, וצדיק הוא יסוד עולם ממנו נתייסד העולם, וכבר נודע כי צדיק יסוד הוא סוד ברית קודש, ברית המעור, ונח נולד מהול, כמו שאמרו רז"ל כי הוא שומר הברית, ואף שלא החזיר עטרה ליושנה, להיות כתנות אור, ויהיה קיים באיש וחי לעולם, מכל מקום נשאר הקיום במין מחמת פריה ורביה שנשאר מין האדם קיים, אבל לא באיש, כי הוא שתה מהכרם היה קצת מדוגמת אדם, שסחט אשכול ענבים, והוא סבר לתקן מה שרצה ליטע הכרם מטע ה', אבל קלקל במה ששתה הרבה, וכתיב אכול דבש וגו', ומכח שהלך במופלא ממנו הרבה הציץ ונפגע, ודברים אלו הם סתומים וידועים ליודעי חן, והנה כששתה הרבה נשתכר ובא השטן וריקד בתוך הסעודה, הוא כנען, אשר בידו מאזני מרמה, ארור כנען, על כן לא הוחזרה העטרה ליושנה, להיות האדם קיים באיש, אבל נשבע הקב"ה שלא לכלות העולם, ויהיה קיים במין עד עת שרמז לו הקב"ה... (תורה שבכתב נח)
ויחל נח - אמר שנח נטע כרם לא כדי לשכור ולסבאה, רק מצד שהיה איש האדמה, רוצה לומר אדון של האדמה, שכל האדמה היתה שלו, והיה מוטל עליו לעבדה ולהכינה, ונח היה בקי ואמן במלאכת האדמה, ונוטע כרם לטובת כלל הישוב, שהגפן חשוב וקודם וקובע ברכה לעצמו. וישת - אבל על ידי ששתה מן היין נתגלגל ששתה יותר מדאי ונשתכר, עד שנתגלה הפך מאב הראשון, שאחר אכילת עץ הדעת הכיר בגנות הערוה. (בראשית ט כ וכא)
וירא חם - חז"ל פירשו שרבעו או סרסו, מאן דאמר שרבעו מפרש כמו וראה את ערותה, שהוא כנוי לבעילה, ובמדרש אמר שכנען סרסו, פירוש וירא פעל יוצא, שפירוש, שחם אבי כנען הראה לכנען, וכנען פעל הפועל המגונה, וחם הגיד לשני אחיו כמתפאר ברעתו. (שם שם כב)
יש לפנינו שני משפטים, ויחל נח איש האדמה, ועוד ויטע כרם. נזכור שנח ראה את חורבן הארץ ואת השמדת המין האנושי, הוא היה אדון הארץ ובעל האדמה, ולפיכך משתמו ימי החורבן החל להיות איש האדמה, הוא החל לפעול כבעל האדמה, ואף עלה בידיו לחזור ולגדל את המובחר שבמיני הצומח, הוא ראה בכך סימן שהברכה שבה אל הארץ, הוכחה לכך היה לו האשכול הראשון היין הראשון שחזר וזכה בו, כלום נתפלא שהיין הראשון מילא את לבו עונג, כלום לא נאמין שהוא היה שיכור משמחה, ולא היה זקוק לשתות הרבה כדי להיות שכור מיין... ויתגל בתוך אהלה, משחש שהיין מתגבר עליו, הוא נס אל תוך האהל, יתר על כן חז"ל מעירים על הכתיב אהלה, היה זה איפוא חדר הנשים, שם יכול לקוות שעין הבנים לא תראה את האב בשכרותו. (שם שם כ)
...והנה לשון הכתוב "וירא את ערות אביו" איננה צריכה להתפרש כמשמעה, שכן מצאנו לשון ערוה כביטוי לחולשה, למצב מביש, ומצאנו בקשר לזה גם את הפעל ראה, כך לדוגמה "לראות את ערות הארץ" ועוד. ערוה מציינת בייחוד את השפלת האדם כתוצאה מן השירות, וכן הוא אומר בחבקוק (ב' ט"ו) "הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר למען הביט על מעוריהם", וגם הפועל גלה כאן ויתגל איננו מורה דוקא על ערטול הגוף, אלא הוא מציין השפלה עצמית, זלזול בכבוד עצמו, וכך אומרת מיכל אל דוד "מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים" (ש"ב ו כ), יתכן איפוא, שנח היה מוטל באהל מושפל בשיכרותו, אך לא היה שם ערטול הגוף. (שם שם כא)
ויתגל בתוך אהלה - באמצע, שלא כמנהג, וזה גרם בנו הקטן ששחק עמו בשכרותו. (שם)
ובנח נאמר ויטע כרם, ותיכף אמר לו הידוע, הדין דידי הוא הזהר שלא תכנס בגבולי, התרה בצדיק ההוא, ואף על פי כן נכשל, והיינו כי נח מצא חן, ראיתי לאחד מן הראשונים, כי נח היינו איש מנוחה, לכן מצא חן וכו', ואם כן כיון שהצדיק הזה הכין עצמו כל כך לדעת צלולה, היה לו לברח מדבר הגורם לפעמים בלבול הדעת, כמו יין, והיה לו לאחר הנטיעה ולא לקדם, ולכן אמר לו הדין דידי הוא, שהכיר בו מניעת הבריחה, אף כי העולם צריך ליין המשמח אלקים ואנשים, אבל בשביל למוד הבריחה היה לו לאחרה בנטיעה, ראה מה עלתה לו לצדיק הזה, שנאמר עליו בתורה בשביל זאת ויחל, כידוע מאמר רז"ל, ולא עוד אלא י"ג ווי"ן נאמרו עליו בשביל זאת (סנהדרין ע'), ושוב שב הצדיק הזה למנוחתו... (חלק א כג, וראה עוד נח-כללי חלק א קסב)