ולמדנו, אלו ב' אותיות, באותו האופן שאמרתי בוא"ו, הוא גם כן בנו"ן, ואף על פי שהעמידו הדבר (בדרך אחר), הרי הנו"ן מתבארת כך, הנ' כפופה זו היא המלכה, ונסמכת לה ו' שהוא יסוד, כדי (שהמלכות) תתברך ממנו. הן' פשוטה היא התפשטות ת"ת, ועל כן כלולות האותיות ומתאחדות זו בזו, (כי ת"ת שהוא ן' פשוטה משפיע ליסוד שהוא ו', והיסוד משפיע למלכות, שהיא נ' כפופה). ואם תאמר למה הו' מחזרת פניה מן הנ' הכפופה ונותנת פניה אל הן' הפשוטה, אלא הוא משום כבוד המלך, שהוא ן' פשוטה, (דהיינו ת"ת כנ"ל, על כן היסוד) מחזיר פניו כנגד המלך. (אחרי מות קפו)
רבי אלעזר אומר, כאן יש להסתכל, הנ' שהיא מחזירה פניה לאחור כאן בב' מקומות, (דהיינו הנ' העומדת לפני פרשת ויהי בנסוע ולאחריה), למה. ואם תאמר (שרומזת על נ') כפופה, אשר נודע, שנ' כפופה היא הנוקבא, (דהיינו מלכות), ן' פשוטה היא כלל דכר ונוקבא, (שם ז"א ומלכות), והעמדנו במקום זה. בנ' (כפופה שעליה נאמר) ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה', (שעל הנ' כפופה אמר קומה, ותאמר שעל כן נכתבו ב' הנונין ההפוכות), אבל אם כן למה נחזרו שוב (פניהם לאחור) כעין זה.
תא חזי, לא נאמר נ' (בהא"ב של אשרי יושבי ביתך, משום שהנ' שהיא מלכות) היא בגלות, וכך העמידו החברים, שכתוב עליה נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל וגו', אלא מה כתוב למעלה, וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה, כיון שהארון היה נוסע היתה הנ' נוסעת עליו (שהיא המלכות), שהרי השכינה ישבה על הארון. תא חזי, אהבת הקב"ה לישראל, שאף על פי שהם סרו מדרך הישר, אין הקב"ה רוצה לעזוב אותם, ובכל זמן הוא מחזיר פנים אליהם, שאם לא כן, לא היתה להם תקומה בעולם.
תא חזי, הארון היה נוסע לפניהם דרך שלשת ימים, הנ' (שהיא השכינה) לא היתה נפרשת ממנו, ונוסעת עמו. ומתוך אהבתם של ישראל החזיר פניו (לישראל), ומסבבת (עצמה) מן הארון, כאותה אילה הצעירה כשהיא הולכת היא מחזרת פניה אל המקום שיצאה משם, ועל כן, בנסוע הארון, היתה הנ' מחזרת פניה כלפי ישראל וכתפי גופה אל הארון. ועל כן כשהארון היה נוסע אמר משה קומה ה', היינו שלא תעזוב אותנו, החזיר פניך אצלנו, ואז החזירה הנ' פניה אליהם, כעין זה נ', כמי שמחזיר פניו למי שאוהב אותו. וכשהתחיל הארון לנוח, אז סיבב פניו מישראל, והחזיר פניו אל הארון, ולגמרי החזירם...
אמר רבי שמעון, אלעזר בודאי כך הוא, (שצריכים להיות כאן ב' נונין הפוכים לפניה ולאחריה, כמו שאמרת. אבל כאן (לאחר ויהי בנסוע), לא החזירה (המלכות) פניה מישראל, (כלומר שלא הפסיקה השפעתה מישראל כמו שאמר רבי אלעזר), דאם כן, היתה הנו"ן (הזו הכתובה) צריכה להיות בהיפוך, מכעין נו"ן האחרת העליונה, (שהוא סוד המלכות), כי נו"ן זו מנוזר לאחור (אל ישראל, וזו העליונה, שהיא המלכות), היא בדרך ישר עם הארון, (כלומר שהיא בזווג עם ז"א, וכיון שהיא בזווג עם ז"א, אז ודאי פניה לישראל, ולא כרבי אלעזר). אלא ודאי הוא, לא החזירה פניה (המלכות מישראל), ומה עשתה בשעה שהתחיל הארון לנוח, אז אמר משה שובה ה', (דהיינו שהפסיק מהארת החכמה ותשוב להארת החסדים דז"א), אז שכן הארון (שהיינו שנח), והשכינה עמדה בצד אחר, (דהיינו בצד ימין שהוא חסדים ומקבלת מג' ראשויות דחסדים, שהוא סוד פנים מז"א), פניה אלו מחזירה לישראל וכנגד הארון, (כלומר שפניה לארון לקבל ממנו חסדים, ופניה לישראל, להשפיע להם החסדים האלו, שקמבלת מארון הברית), ואז כלולה בתוכה מכל, מן הארון ומן ישראל, אלא אחר כך גרמו ישראל (שהמלכות תחזיר אחוריה אליהם), שכתוב ויהי העם כמתאוננים... אמר רבי אלעזר, אני מה שאמרתי הוא מספרו של רב ייבא סבא שאמר כך, שבין בצד זה ובין בצד זה מחזירה (הנו"ן פניה), שלפני ויהי בנסוע מחזירה פניה לישראל, ואחר ויהי בנסוע מחזירה פניה לארון, ואחוריה לישראל, אמר לו יפה אמר, (שהכתיבה של הנונין צריכה להיות כך), אבל זה שאמרתי, (שמה שמחזירה אחוריה לישראל אינו מטעם המנוחה אלא מטעם שכתוב אחריה ויהי העם כמתאוננים, כך תמצא בספרו של רב המנונא סבא. (בהעלותך קכז, ועיין שם עוד)
אלא (המלכות היא) חוקת בודאי, והעמדנו ה' ד' היתה, וכבר למדנו, (פירושו של ד') אבל ת' היא ד' ונ' מתחברים יחד, ונ' הרי למדנו, נ' למה נקראת כך נו"ן, (דהיינו בנ' ו' נ', ומשיב), אלא כמו שאמר ולא תונו איש את עמיתו, (כי נון הוא מלשון אונאה), כי עתה היא בפנים מאירות, (אבל) עושית אונאה לבני אדם, כי אחר כך היא מכה כמו נחש ומכלה והורג, ואמרה לא פעלתי און, ועל כן נקראת בכך בנ' ו' ן', (שהוא לשון אונאה) הנאמר עליה (על הנ'). הת' הכל ביחד היא ד' נ', ד' דומה לנ' וד', כי ריש ודלת דבר אחד הוא, (ששתיהן פירושן עניות), ובאותיות חקוקות (חקת) הן (אותיות) חק ות', והכל דבר אחד. (חקת יז ועיין שם עוד)
ן' פשוטה היא כלל של ב' נונין, ן' פשוטה נ' כפופה, (כלומר שכוללת בתוכה גם את הנוקבה דז"א) הנקראת נ' (כפופה), ן' פשוטה כללא דאת ו' (שכוללת בתוכה גם את הזכר שהוא אות ו' שהוא ז"א, כי ן' פשוטה היא פשיטו דאתכליל כחדא דכר ונוקבא, שהם ז"א שהוא ו', ומלכות שהיא נ'). משום זה הכל ביחד נקרא נ' ו' ן', ובסוד המשנה, כך למדנו, ו' היא דכר, ן' פשוטה היא כלל דכר ונוקבא, נ' כפופה היא בכלל ן' פשוטה. ובספרו של רב המנונא סבא מה שבכאן (שבאמן) היא ראשי תיבות מלך, והיינו אמר אמן הוא ראשי תיבות א-ל מלך נאמן, שהוא כלל הכל. (וילך מא)
אמר רבי יוחנן מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי, מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, דכתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. במערבא מתרצי לה הכי, נפלה ולא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל, אמר רב נחמן בר יצחק אפילו הכי חזר דוד וסמכן ברוח הקדש, שנאמר סומך ה' לכל הנופלים. (ברכות ד ב)
מפני מה נו"ן אחד רבוץ ואחד זקוף ועומד, מפני שנברא בו נשמה לבריות, שכל נשמה ונשמה פעמים שהיא רובצת פעמים שהיא זוקפת...
אחר כך נכנס נו"ן ועמד לפני הקב"ה ואמר רבונו של עולם רצונך שתברא בי את עולמך, שבי אתה נותן נשמה לבריות לעתיד, ונקראת נר, שנאמר נר אלקים נשמת אדם (משלי כ"ז), השיב הקב"ה ואמר לה לא, אמר לו למה, אמר לו מפני שבך אני עתיד לכבות נרותיהן של רשעים לעתיד לבא, שנאמר נר רשעים ידעך (איוב כ"א) , ולא עוד אלא שבך מתעברות נשמות לגיהנם, שנאמר כי ערוך מאתמל תפתה וגו' (ישעיה ל')...
נו"ן מפני מה ירכו לאחריו ופניו כלפי מ"ם, מפני שנראה כמי שהוא נופל ומתחנן לפני המלך להקימו, שנאמר נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, נטשה על אדמתה אין מקימה (עמוס ה'). ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וגו' (שם ט'), נו"ן רבוין, ונו"ן זקוף נאמר יושב נאמן עומד נאמן גוזר נאמן מקיים.
נ' מפני מה יריכו לאחוריו ופניו כלפי מ"ם, שהוא נראה כנופל ומתחנן כלפי המלך להקימו, שנאמר (עמוס ה') נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, לא תוסיף מעצמה, אבל הקב"ה יקים אותה, שנאמר (שם ט') אקים את סוכת דוד הנופלת. (מדרש האותיות)
נ"ן יש לה שלשה זיינין לשניהן, כנגד שלשה כתרים שנתנו לישראל, כתר תורה, כתר כהונה, וכתר מלכות, ועוד נ' נטויה למטה לפי שאם סרח מלך או חכם או כהן מטה ידו (גם העטרה מטה רגלה ומורידו מגדלותו ומניחו לבושת תמורת גדולתו). ולמה נטיותו כנגד הימין שאם חוזרין בתשובה חוזרין לגדולתן כבראשונה. ועוד ן' מגולגלת שכל מי שיש לו ענוה ושפלות הקב"ה מגדלו ומנחילו חיי העולם הבא, שאין לך מדה טובה בעולם כענוה ויראת חטא. (מדרש ר"ע על התגין)
ויהי בנסוע הארון וגו', ענין הנוני"ן דויהי בנסוע ובנחה יאמר, תא חזי דאלו ב' נוני"ן הם כבודו של הקב"ה ממש, והם עיקרא של עולם, לכך בראות יעקב כן בירך את בניו וידגו לרוב, ותרגומו וכנוני ימא יסגון, והקב"ה הוציא העבודת גלולים בכלל הנוני"ן, לא ני"ן ולא נכ"ד, ואבימלך בקש להשתתף עם יצחק ולהדבק בשני נוני"ן, דכתיב אם תשקור לי ולנינ"י ולנכדי, ועתיד הקב"ה להשיב השני נוני"ן למקומם וכו', ועל אלו הנוני"ן מבקשין העכו"ם תמיד עלילות על ישראל, ומתאנחים ודואגים שאין להם חלק בהם, שנאמר אמרו בלבם נינ"ם יחד, ובאלו הנוני"ן עתיד הקב"ה לפרוק להו לישראל על ידי משיח, דכתיב לפני שמש ינו"ן שמו.
נו"ן של ויהי בנסוע היא סוד השכינה, ולכן אין נו"ן באשרי.
דע בני, שיש נו"ן אחת הפוכה כזה דבנסוע, ונ' דויהי העם כמתאוננים רע, ונהפכו, לומר לך א' רומז לקשה וא' לרפה, וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום ומכעיסים אותו, אז הפחד שופך דם ברגע ונפרע מן הרשעים ומכלה אותם ומאבד אותם ברגע, ועל כן אותה פרשה מסומנת באותן שני נוני"ן הפוכים, כדי שיהיו אחוריהם נגד ישראל ולא פניהם, כי הם שני מדות הדין, שאם היו פניהם כנגד ישראל לא היה נשאר מישראל עד אחד, והיו הפוכים כדי שלא ידקדקו מאד בדין, ולא יקטרגו על ישראל בדין. (בהעלותך)
איתא בספר ר' אלעזר מגרמייזא, ב' נונין יש באלף בית, נו"ן כפופה נו"ן פשוטה, והכוונה הקב"ה יושב על כסאו כדמות נ' כפופה ומלאכי מרום עומדים לפניו בדמות נו"ן פשוטה, לזה פתח ואתחנן עם שתי נוני"ן, שרצה לתקן המרכבה עם חיילותיה וזה הוא בעת ההיא... (ואתחנן)
...כי הלמ"ד ונו"ן יומרו, כמו לשכה ונשכה, ומזה חרב נטושה כמו לטושה... (בראשית כה ג)
...וקאמר שלכך לא נאמרה נו"ן באשרי, שיש בה מפלתן של ישראל, וביאור ענין זה, כי כל האותיות באלפ"א בית"א אין להם נפילה חוץ מן הנו"ן, והטעם הוא, שכאשר תשים אותיות מנצפ"ך בסוף האלפ"א בית"א, ויהיו י"ג אותיות לפניהם וי"ג לאחריהם, תהיה אות הנו"ן, אות י"ד עומדת באמצע, וידוע כי כל דבר שהוא באמצע עומד בעצמו, ואין לו סמך, כי אין לו חבור לא לימין ולא לשמאל. ועוד מצד אחר אין אל הנו"ן החבור והצירוף, כי כל האותיות הם מתחברות כמו הי' מן אותיות העשיריות והצ' הם ק' ביחד, והכ' והפ' הם ק' ביחד, והל' והעי"ן הם ק', והמ"ם וס' הם ק', חוץ מן הנו"ן אין לה חבור, והיא עומדת בלבד. ואף כי גם הה"א יש לה סגולה זאת באותיות האחדים, כי א' וה"ט הם מתחברים לעשרה... חוץ מן הה"א, ועל זה נאמר הן עם לבדד ישכון, שזה נאמר על ישראל הם אומה יחידה שאין לה חבור אל שום אומה, רק לבדד ישכון, כמו מלת הן, שיש בה הה"א ונו"ן, ואלו ב' אותיות אין להם חבור רק אל עצמם. מכל מקום חלוק יש בין הה"א והנו"ן, כי הנו"ן בכל בחינה שאתה בוח"ן תמצא כי הנו"ן באמצע, אם תחשוב האותיות בכלל שהם כ"ז תמצא אות הנו"ן באמצע, ואין לאמצע שום חבור, שאינו נחשב מן אותיות השמאל ואינו נחשב מן אותיות הימין, רק עומד באמצע, ואין לה"א סגולה זאת, וגם מצד שהנו"ן במספר עשיריות אין לנו"ן שום חבור רק עומד בעצמו, לכך הנו"ן היא יחידה לגמרי, שאין לה שום חבור אל דבר מה, לכך הנו"ן גם כן מורה על ישראל, שהם עם אחד, ואין להם חבור אל מה, ולכך כתיב נפלה בתולת ישראל, שהכתוב רמז כי ישראל הם כמו הנו"ן, שאין לה חבור, ולפיכך יש בעוונותינו נפילה לאומה זאת ביותר, כמו שהכתוב אומר טובים השנים מן האחד, כי אם יפול האחד השני מקימו, ואילו אחד שיפול מי מקימו, ולכך כתיב נפלה בתולת. ומטעם הזה אין נקרא אות נופל בדקדוק הלשון, רק הנו"ן הוא אות נופל, כי הנו"ן בפרט אין לה חבור ושיתוף לאחר... ומפני זה משמש אות הנו"ן אל נפילה, והוא בראש התיבה כמו אטע (במקום אנטע), ונקרא האות הזה אות נופל אצל המדקדקים, ולפיכך מזמור זה שמסודר באלפ"א בית"א אין בו אות הנו"ן, מפני שיש בו הנפילה, ואלו שאר אותיות באות על המציאות ועל הקיום... (נצח ישראל פרק יג)
ויסעו - ...וקרוב שזהו סוד נו"ן הפוכה, שנו"ן הפוכה אחרונה מרמזת על תלונתם, זכרנו את הדגה, כי נו"ן היינו דג, ונו"ן ראשונה ישראל נמשלו לדגים, שעיקר חיותם במים, וכל דג פונה לשם, וכשישראל בורחין מהר ה' הם כנו"ן הפוך, דג הפורש ממקום חיותו, שפניהם אל המחנה ולא אל בנסוע הארון, וזה עיקר החטא בימינו המסבב אריכות הגלות... (במדבר י לג)