(ראה גם: גילוי עריות, בן נח-דין)
לא תנאף. (שמות כ טו)
ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו, מות יומת הנואף והנואפת. (ויקרא כ י)
כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל ומתו גם שניהם האיש השוכב עם האשה והאשה, ובערת הרע מקרבך. (דברים כב כב, וראה שם עוד)
כן הבא אל אשת איש, לא ינקה כל הנוגע בה. (משלי ו כח)
נואף אשה חסר לב, משחית נפשו הוא יעשנה. (שם שם לב)
כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און. (שם ל כ)
ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין, וסתר פנים ישים. (איוב כד טו)
כבד את אביך, כנגד לא תחמוד אשת רעך, ואמר רבי יצחק כבד את אביך, אביך ממש, כי מי שחומד אשה ומוליד בן, הבן ההוא מכבד לאחר שאינו אביו, וכתוב כבד את אביך וגו', לא תחמוד בית רעך שדהו, וכתוב כאן על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך, זה שנותן יהיה שלך, ולא תחמוד אחר, ודאי זה בזה תלוים. (יתרו תצה)
תא חזי, בשעה (שחוה) נתקנה אל אדם הקב"ה ברך אותם, זה שאמר ויברך אותם אלקים, כמו חזן המברך את הכלה בשבע ברכות, מכאן למדנו, חתן וכלה כיון שנתברכו בשבע ברכות מתדבקים יחד, כדמיון שלמעלה (שהמלכות מתברכת בז' ברכות מחג"ת נהי"מ דז"א).
ועל כן מי שבא להתחבר באשת אחר, הוא פוגם הזיווג, כי הזווג של כנסת ישראל, הוא בהקב"ה בלבד, הן בזמן שהוא ברחמים והן בזמן שהוא בדין, תא חזי, מי שמתחבר באשת אחר, הוא כאילו משקר בהקב"ה ובכנסת ישראל, ועל כן הקב"ה אינו מכפר לו על ידי תשובה, והתשובה תלויה לו עד שיסתלק מן העולם, וזה שאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, ומתי (מתכפר לו, הוא) בשעה שנכנס בתשובה לעולם ההוא ויש לו לקבל עונש (שם, ואז יכופר לו).
רבי אלעזר אומר, מי שמשקר בכנסת ישראל, (דהיינו שבא להתחבר באשת אחר), אינו מתקבל (על ידו) תשובה, מטרם שנידון בגיהנם, כל שכן, מי שמשקר בכנסת ישראל ובהקב"ה, וכל שכן אם מטריח הקב"ה לעשות צורת ממזר באשת אחר, ומשקר במלך בפרהסיא בגלוי. (תזריע מו)
...תחת טבורו נמצא רושם אחד בציור ראש של אדם, ב' שערות לבנה ושחורה תלויות בו, (ברושם). אדם זה נכשל באשת איש מימים רחוקים ולא שב מאותו עון, מחלות רודפות אחריו, ועל כן אחת מהמחלות היא, שצריך להטיל מי רגלים ואינו יכול, כי עד עתה אותו עון תלוי על ערפו של נחש עקלתון, ובזה שולט עליו, וזהו לסוף הימים בימי זקנה, ואם חזר בתשובה בזמן שהוא בכחו, (דהיינו בנעוריו), אותו הרושם ממעט צורתו, ושערות אינן תלויות בו כלל. ואם חזר בתשובה בסוף ימיו כשהמחלות כבר רודפות אחריו, אז אותו הרושם מתקמט ושערות תלויות בו, והמחלה ההיא (של עצירת השתן) אינה סרה ממנו, משום שהעון תלוי על ערפו של הנחש. משום שנחש ההוא, כיון שנאחז באותו עון על עורפו, אין מי שיתיר הקשר מערפו, משום שאותו הנחש אין לו רשות בימי נעוריו של האדם לקשור עון ההוא על ערפו אלא בימי הזקנה, אז קושר אותו בקשרים חזקים...
ובזמן שאדם ההוא מת, שלש מאות שוטרים רודפים אחרי אותו האדם ותופשים אותו, ומביאים אותו לפני המלך, והמלך הקדוש משבר אלו הקשרים (של העון), ויורד אותו עון מעל ערפו (של הנחש). ועל סוד זה כתוב, אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, כמו שאמר וכפר בריתכם את מות, הברית ההיא שלכם, שיבר (קשרי העון) את מות, (דהיינו אחר המיתה)...
ואם תאמר, איך משמע שהכתוב (אם יכופר העון הזה) מדבר בעון הזה של אשת איש, כתוב כאן אם יכופר העון הזה, וכתוב שם באיסור אשת איש, ונקה האיש מעון, וכתוב אצל אבנר ואיש בושת, ותפקוד עלי עון האשה היום הזה, (אף העון שבכתוב אם יכופר וגו' מדבר באשת איש), או נאמר והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאון אכול ושתה, (שנאמר לפני המקרא אם יכופר וגו'), וכתוב שם אכלה ומחתה פיה, וכתוב כי אם הלחם אשר הוא אוכל, (מה שם נקרא הזיווג אכילה, אף אכול ושתו שבכאן פירושו זווג, דהיינו באשת איש).
וכתוב מי פתי יסור הנה וחסר לב, ואמרה לו, מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם, ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה, (הרי שבעון אשת איש נענש גם לאחר מיתה, שאומר בעמקי שאול קרואיה, ומשיב), זה הוא כשלא קבל עונשו (על אותו עון) בעולם הזה. ואם נמצאת לו זכות אבות, עונשו על אותו עון הוא בעולם הזה, כמו שאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, ופקדתי פירושו מעט מעט... (זהר חדש יתרו רכ, ועיין שם עוד)
לא תנאף למה נאמר, לפי שהוא אומר מות יומת הנואף והנואפת, עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר לא תנאף... כתיב לא יהיה לך, וכתיב כנגדו לא תנאף, מגיד הכתוב שכל מי שעובד עבודה זרה מעלה עליו הכתוב כאילו מנאף אחר המקום, שנאמר האשה המנאפת תחת אישה תקח זרים (יחזקאל מ') וכתיב ויאמר ה' אליו עוד לך אהב אשה אהובת רע ומנאפת וגו' (הושע ג'). (יתרו כ פרשה ח)
בתת ה' את ירכך נופלת ובאו המים המאררים האלה, רבי יוסי הגלילי אומר זה בטנו וירכו של בועל, אתה אומר זה בטנו וירכו של בועל, או אינו אלא בטנה וירכה של נבעלת, כשהוא אומר וצבתה בטנה ונפלה ירכה, הרי בטנה וירכה של נבעלת אמור, הא מה תלמוד לומר לצבות בטן ולנפיל ירך, זה בטנו וירכו של בועל, מגיד הכתוב כשם שהפורענות פוקדתה, כך הפורענות פוקדתו, והלא דברים קל וחומר, אם מדת פורענות ממועטת המביא תקלה לחברו הרי הוא כיוצא בו, קל וחומר למדת הטובה מרובה. (נשא טו)
כי ימצא איש, בעדים, שוכב עם אשה בעולת בעל, להביא את שנבעלה בבית אביה ועדיין היא ארוסה, דבר אחר בעולת בעל, רבי ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדתך על היבמה שהבא עליה אינו חייב עד שתבעל. ומתו, סתם מיתה האמורה בתורה בחנק. גם שניהם, ולא העושה מעשה חדודים, כשהוא אומר גם, לרבות הבאים אחריהם. האיש השוכב עם האשה, ואף על פי שהיא קטנה, והאשה, אף על פי שנבעלה לקטן. ובערת הרע, בער עושה הרעות מישראל. (תצא רמא)
ארבעה אין הדעת סובלתן, אלו הן... וזקן מנאף... (פסחים קיג ב)
ואל תרבה שיחה עם האשה, שסופך לבא לידי ניאוף, רבי אחא ברבי יאשיה אומר כל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה הוויין לו בנים שאינן מהוגנין... (נדרים כ א)
ההוא גברא דהוה מהרזיק (נחבא עם אשה) בביתא הוא ואינתתא, על אתא מריה דביתא, פרטיה נואף להוצא וערק, (פרץ מחיצה וברח), אמר רבא איתתא שריא, אם איתא דעבד איסורא, ארכוסי הוה מירכס (היה מתחבא). ההוא נואף דעל לגבי דההיא אינתתא, אתא גברא, סליק נואף איתיב בכלאי בבא (מסך שלפני הפתח), הוה מחתן תחלי תמן וטעמינון חויא (נחש), בעא מרי דביתא למיכל מן הנהו תחלי בלא דעתא דאינתתא, אמר ליה ההוא נואף לא תיכול מנהון דטעמינון חויא, אמר רבא אינתתיה שריא, אם איתיה דעבר איסורא ניחא ליה דליכול ולימות, דכתיב כי נאפו ודם בידיהם... (שם צא ב)
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל אדם שיש בו גסות רוח, לבסוף נכשל באשת איש, שנאמר ואשת איש נפש יקרה תצוד, אמר רבא האי נפש יקרה נפש גבוהה מיבעי ליה, ועוד היא תצוד מיבעי ליה, אלא אמר רבא כל הבא על אשת איש אפילו למד תורה, דכתיב בה יקרה היא מפנינים, מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, היא תצודנו לדינה של גיהנם... מאי יד ליד לא ינקה, אמר רב כל הבא על אשת איש אפילו הקנהו להקב"ה שמים וארץ כאברהם אבינו, דכתיב ביה הרימותי ידי אל ה' א-ל עליון קונה שמים וארץ, לא ינקה מדינה של גיהנם... (סוטה ד ב)
משרבו הנואפין בטלו מים המאררים. תנו רבנן ונקה האיש מעון, בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו, אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו, ואומר לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה, וכי תימא עון אשת איש אין, עון דפנויה לא, תא שמע כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו וגו'... (שם מז ב)
דאמר רבי חנינא הכל יורדין לגיהנם חוץ משלשה, הכל סלקא דעתך, אלא אימא כל היורדין לגיהנם עולים, חוץ משלשה שיורדין ואין עולין, ואלו הן, הבא על אשת איש... אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים, מנא לן, מדדרש רבא, דדרש רבא מאי דכתיב ובצלעי שמחו ונאספו קרעו ולא דמו, אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי לא היה דמי שותת לארץ, ולא עוד אלא אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות אומרים לי, דוד הבא על אשת איש מיתתו במה, ואני אומר להם מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא, אבל המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. (בבא מציעא נח ב)
ונואף אשה חסר לב, אמר ריש לקיש זה הלומד תורה לפרקים, שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך. (סנהדרין צט ב)
שמעון בן טרפון אומר, אזהרה לעוקב אחר נואף מנין, תלמוד לומר לא תנאף, לא תנאיף. (שבועות מז ב)
דבר אחר הרי שבא על אשת חבירו דין הוא שלא תתעבר, אלא עולם כמנהגו נוהג והולך, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין, והיינו דאמר ריש לקיש אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שעושין סלע שלי פומבי, אלא שמטריחין אותי ומחתימין אותי בעל כרחי (ע"ז נד ב)
ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב ידיכם דמים מלאו, אלו המנאפים ביד, תנא דבי רבי ישמעאל לא תנאף, לא תהא בך ניאף בין ביד בין ברגל. (נדה יג ב)
...והמשל הדיוט אומר, מנאפת בתפוחים וחולקת לחולים. (שמות לא יח)
דבר אחר כמעשה ארץ מצרים, הדא הוא דכתיב ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורנו עין וסתר פנים ישים, אמר ריש לקיש שלא תאמר שכל מי שהוא בגופו נקרא נואף, נואף בעיניו נקרא נואף, שנאמר ועין נואף, והנואף הזה יושב ומשמר אימתי נשף בא, אימתי ערב בא, שנאמר בנשף בערב יום, והוא אינו יודע שיושב בסתרו של עולם זה הקב"ה צר כל קטורין שלו בדמותו בשביל לפרסמו, הוא שאיוב אומר הטוב לך כי תעשוק, זה זן ומפרנס והוא צר כל קטורין שלו בדמות אחד, אלא כי תמאס יגיע כפיך, מאחר שאתה יגע בו כל ארבעים יום אתה חוזר ומקלקלו, אלא ועל עצת רשעים הופעת, כך הוא כבודך לעמוד בין נואף לנואפת, אמר לו הקב"ה, איוב, ראוי אתה לפייס אלא יהי אומר כאשר אמרת, העיני בשר לך, אלא אמר הקב"ה הריני צר כל קטורין שלו בדמות אביו, בשביל לפרסמו... (ויקרא כג יב, וראה שם עוד)
איש איש כי תשטה אשתו וגו', הדא הוא דכתיב (דברים ל"ב) צור ילדך תשי וגו', צור ילדך, הדא הוא דכתיב (איוב כ"ד) ועין נואף שמרה נשף וגו', הנואף אומר אין בריה יודעת בי, לפי שכל מעשיו אינן אלא בחושך, וכן הוא אומר (משלי ז') עובר בשוק אצל פנה, ודרך ביתה יצעד, בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה, הוא סבור לפי שעושה מעשיו בחשך שהקב"ה לא ידע בו, וכן הוא אומר (ישעיה כ"ט) הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם, ויאמרו מי רואנו ומי יודענו, שכן דרך כל עוברי עבירה הם חושבים שהקב"ה לא יראה מעשיהם, וכן הוא אומר (איוב כ"ב) הלא א-לוה גובה שמים וראה ראש כוכבים כי רמו... מהו וסתר פנים ישים, הקב"ה שהוא יושב סתר ישים פנים של נואף באותו העובר, לפי שהנואף והנואפת רוצין שלא תתעבר, אלא שיעשו תאותן בלבד, והקב"ה מפרסמן בעולם, כדי שידעו הבריות, ויאמרו פנים של זה הם פני הנואף, שצר צורת העובר בדמות הנואף, הוי וסתר פנים ישים. ולפיכך נקרא זמה, לפי שהן כופרים שניהם ואומרים לא עברנו עבירה, והבריות אומרות אם כן זה מהו. ולא תאמר בזמן שהיא מתעברת מן הנואף אותה שעה דומה צורת הולד לצורת הנואף, אלא אפילו היא מעוברת מבעלה, ובא עליה הנואף, הקב"ה מהפך צורת הולד לצורת הנואף, וכן הוא אומר צור ילדך תשי (דברים ל"ב), אמר רבי יצחק הנואף הזה, כביכול, מרשל כח השכינה, כיצד, העובר שהוא מתעבר מן האיש צר צורתו בתוך מ' יום, לאחר מ' יום הנואף בא עליה, והקב"ה עומד ותוהא ואומר של מי אצור, של צורת הבעל או של צורת הנואף, כביכול, צור ילדך תשי, יו"ד של תשי זעירא, תש ידי הצייר... משל לארכיקיטון קטאדיקוס על אותה מדינה, התחילו בני המדינה מטמינים כספם וזהבם לתוך המטמונים, אמר להם הארכיקיטון, אני בניתי את המדינה ואני עשיתי את המטמונים, ממני אתם מטמינים. כך אמר הקב"ה למנאפים, מפני אתם מסתירים את עצמכם, הלא אני הוא שבראתי את הלבבות, הדא הוא דכתיב (ירמיה י"ז) אני ה' חוקר לב בוחן כליות וגו', לכך נאמר ותשכח א-ל מחוללך... וכן רמז משה דבר זה בפרשת סוטה, הדא הוא דכתיב, (במדבר ה') איש איש כי תשטה אשתו וגו', לא היה צריך לומר אלא איש כי תשטה אשתו, מה תלמוד לומר איש איש, שאף על פי שהיא משמשת לאחד, אף על פי כן לשנים היא זקוקה, שהיא כופרת בשנים, האחד כשהיא מזנה היא כופרת באישה שהפקיד גופו אצלה לשמרו, והאחד שהיא כופרת בהקב"ה שצוה אותה (שמות כ') לא תנאף, ואומר (ויקרא כ') מות יומת הנואף והנואפת... והרי דברים קל וחומר, מה ממון הקל כל הכופר בפקדון כאילו כופר בהקב"ה, שנאמר ומעלה מעל בה' וכחש (ויקרא ה'), הכופר בפקדון הגוף על אחת כמה וכמה, שכל הכופר בו כאילו כופר בהקב"ה, שנקרא איש, ובבעלה שהוא איש, וכן הוא אומר (משלי ב') העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלקיה שכחה. (במדבר ט א)
...רבי שמעון מן מנסיא אומר אי זהו מעוות שאינו יכול לתקן, זה הבא על הערוה פנויה והוליד בן, או בא על אשת איש אף על גב דלא הוליד, כל עבירות הכתובים בתורה יש להם תקנה, גונב אדם איפשר יחזיר גניבתו ויתקן... אבל הבא על אשת איש ואסרה על בעלה נטרד מן העולם והלך לו, שאינו יכול לתקן שתהא אשתו מותרת לו כבתחלה, הוי מעוות לא יוכל לתקן... מהו לוה רשע ולא ישלם וגו', יש אדם שהוא גוזל בית או שדה או ממון, בית דין מוציאים ממנו, אבל אם בא על אשת איש מהו משלם, אם משלם כך שגם הוא יתן לו אשתו לזנות עמה, נמצא העולם מלא ממזרים, הוי לוה רשע וגו'. הרשע עושה מלוה, שאינו יכול לשלם, שאוסר אשה על בעלה... וחסרון לא יוכל להמנות, שהוא נקרא חסר לב, ולא ימנה בין הצדיקים, וכן הוא אומר (משלי ו') נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה.
מהו חסר לב, מכאן שאין אדם הולך אצל אשת איש עד שיצא מדעתו, וכן הוא אומר (שם ט') מי פתי יסור הנה וחסר לב, ואמרה לו מים גנובים ימתקו וגו'' ולא ידע כי רפאים שם וגו', וכשם שהוא נקרא פתי, כך הזונה נקראת פתיות, שאינה מזנה עד שתצא מדעתה, שכן כתיב (שם) אשת כסילות הומיה פתיות ובל ידעה מה לקרא לעוברי דרך וגו', וכן רמז משה בתורה על חסרון דעתה, שנאמר איש איש כי תשטה אשתו, תשטה כתיב בשי"ן, לומר שאינה מזנה עד שיכנס בה השטות. (שם שם ג)
...ואותן ממזרים אינן מכירין לא אביהם ולא אמותיהם, ואפילו ממזר מאשת איש, פעמים שאינו מכיר לא אביו ולא אמו, אימתי, בזמן שנאפה ובעלה במדינת הים, והיא משלכת אותו, ולכך ענש הכתוב מי שבא על אשת איש ועל העריות מיתת בית דין וכרת, לכך נאמר והיה מחניך קדוש...
וכן אמר הקב"ה לאברהם אבינו (בראשית י"ז) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, לאותו זרע שיהיה מיוחס אחריך, לו אתן את ארץ מגוריך לאחוזת עולם, ואהיה להם לאלקים, אבל ממזרים שאינן מיוחסים אחריך, שאינן ניכרין אבות שלהם, לא אהיה לו לאלקים, שאיני מייחס שמי עליו, ולא אתן לו חלק בארץ, ולכך כתיב בסוטה, בעת ששוכבת עם אחר ומעלה בו מעל, ב' מעילות הללו למה, אחת שהיא משקרת בהקב"ה, והשנית שהיא משקרת בבעלה, כיצד משקרת בבעלה, שהיא אומרת על ממזר שהוא בנו, ואינו בנו, והוא יורש את נכסיו. כיצד משקרת בהקב"ה, שהקב"ה אמר שהממזרים לא יקחו חלק בארץ, אלא בן שהוא מיוחס אחר אביו, ואני אומרת על הממזר שהוא בן בעלה ונותנת לו חלק בארץ. מהו ומעלה בו, אמר הקב"ה, בבעליך את יכולה לשקר, בי אין את יכולה לשקר, שעיני רואה את הכל, שכן כתיב (זכריה ד') עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ... לא כשאת סבורה להנחיל הממזר שלך נכסי בעליך, אני מכיר הממזר, ואני טורדו מן העולם. כההיא דאמר רבי חנינא, אחת לס' ולע' שנה הקב"ה מביא דבר גדול בעולם, ומכלה מהם את הממזרים, ונוטל עמהם כשרים, שלא לפרסם את החוטאים... (שם שם ד)
דבר אחר ומעלה בו מעל, הדא הוא דכתיב, (ירמיה כ"ג) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', מדבר בנואף שהוא מטמין עצמו בסתר לעשות זמה, כמה דכתיב (איוב כ"ד) ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים ואני לא אראנו נאם ה'. משל למה הדבר דומה, למי שנכנס לגנוב בתוך שני בתים זה לפנים מזה, והיו בהם ב' שומרים אחד בחוץ ואחד בפנים, כיון שבא לצאת מפתח הפנימי יצא ולא הרגיש בו השומר הפנימי, בא לצאת מן החיצון הרגיש בו השומר שבחוץ ותפסו, אמר לו, שבפנים שחקת, אבל בי אין את יכול לשחוק. כך אמר הקב"ה לנואף, בבעל האשה שחקת, שלא הרגיש בך, אבל אני יושב ומשחק על הרשעים, כמה דכתיב, (תהלים ב') יושב בשמים ישחק א-דני ילעג למו, לפי שאני רואה את הכל... ואני אהיה עד ממהר לפרסמך בעולם, כמה דכתיב (מלאכי ג') והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר וגו', אף כאן הוא אומר ואני לא אראנו נאם ה', קרי ביה לא אראנו לבריות ואפרסם מעשיו. כיצד הוא מפרסם מעשיו, שהקב"ה נותן בלב בעל הסוטה לקנאות את אשתו, והוא משקה והמים בודקין את הסוטה והנואף. הוי לא אראנו נאם ה', אותה שעה מתפרסם הנואף, והכל יודעין שהוא שכב עמה... (שם שם ה)
ועבר עליו רוח קנאה וגו', הדא הוא דכתיב, (משלי ו') שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו, רבי יוסי הגלילי אומר, אלו ז' דברים בסוטה הם אמורים, (שם) עינים רמות, שהסוטה תולה עיניה לאיש אחר, וכן הוא אומר, (ישעיה ג') יען כי גבהו בנות ציון וגו', לשון שקר, שהיא נואפת ואומרת ממך אני מעוברת ומשקרת לו. וידים שופכות דם נקי, שהנואף נכנס על מנת שאם נתפס יהרוג או יהרג, לב חורש מחשבות און, שהנואף והנואפת אין מחשבותם בכל שעה אלא עון, אימתי הם חוטאים ואומרים זה לזה באיזה מקום באיזה שעה. רגלים ממהרות לרוץ לרעה, בודאי שממהרין לעשות את החטא, יפיח כזבים עד שקר, שאם יתפשו הם מכזבים ומשקרים ונשבעים משיחים היינו זה עם זה לדברים אחרים. ומשלח מדנים בין אחים, שכל ישראל אחים זה עם זה, שנאמר (תהלים קכ"ב) למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, והנואף אשת חבירו הבעל שמע ושונאו, ואף הנואף אינו יכול לראותו, הוי ומשלח מדנים בין אחים... (שם שם ז)
ועבר עליו רוח קנאה, הדא הוא דכתיב, (קהלת ז') ומוצא אני מר ממות וגו', כיצד היא מרה ממות, שהיא נותנת לו יסורין בעולם הזה, למה שהוא טועה אחריה, ולבסוף מורידה אותו לגיהנם, שנאמר (משלי ה') כי שחה אל מות ביתה שאול צעדיה יתמכו.
שאלו תלמידיו לרבי הונא אביו של רבי אחא, למדתנו רבינו הנואף והנואפת עוברין על י' הדברות, על הט' אנו מכירים, ועל השבת אין אנו מכירים, כיצד על אנכי, שכל הנואף באשת חבירו כופר בהקב"ה, שנאמר (ירמיה ה') איש אל אשת ירעהו יצהלו, העל אלה לא אפקוד נאם ה', ואם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי... על לא יהיה לך, דכתיב בו (דברים ה') כי אנכי ה' אלקיך א-ל קנא, וב' פעמים אמרו בסוטה ועבר עליו רוח קנאה וגו', למה ב' פעמים, שהיא מקנאה להקב"ה ולבעלה, וכן הוא אומר, כי מנחת קנאות היא, שהן ב' קנאות, על לא תשא שהוא מנאף ונשבע שלא עשה, ועל כבד את אביך, שהנואף עם הסוטה מתעברת ממנו ואומרת לבעלה ממך אני מעוברת, והעובר גדל ומכבד לפני בעלה, סבור שהוא אביו ואינו אביו, ועובר בשוק ומקלל את הנואף, סבור שאינו אביו והוא אביו. על לא תרצח, שהנואף נכנס על מנת או יהרוג או יהרג. על לא תנאף, דבר שהוא מפורש שהוא נואף. על לא תגנוב, שהוא גונב מקום חבירו, וכן הוא אומר (משלי ט') מים גנובים ימתקו. על לא תענה, שמעידה עדות שקר, ואומרת ממך אני מעוברת. על לא תחמוד, שהנואף אשת חבירו חומד כל אשר לבעלה, כיצד כשבעלה נפטר מן העולם, סבור שאותו הבן הוא שלו עומד הבעל וכותב לו דייתיקי מכל נכסיו ומוריש כל מה שיש לו, ואינו יודע שאינו בנו, נמצא שהנואף חומד כל מה שיש לחבירו וחמד אשתו. אמרו לו לרב הונא, הרי אמרנו ט' אמור לנו כיצד עובר על זכור את יום השבת, אמר להם אני אומר לכם, פעמים כהן יש לו אשה וישראל נואף בא עליה, והיא יולדת בן, סבורים בו שהוא בנו של כהן, ועומד אותו בן ומשמש בבית המקדש ומעלה עולות בשבת, נמצא מחלל את השבת, הרי שעברו נואף והנואפת על י' הדברות. ועליה אמר שלמה (קהלת ז') ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה, טוב לפני האלקים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה, אוי לה לעבירה שעוברין בה על י' הדברות.
את האשה אשר היא מצודים, צדה בעולם הזה וצדה בעולם הבא, וחרמים, החרם הזה צד במים ואינו צד ביבשה, אבל האשה צדה במים וצדה ביבשה. לבה, שהיא תובעת בלבה, אסורים ידיה, אלמלא שאסורים ידיה שאינה תובעת בפה, לא היתה מנחת לאדם שלא תהא תובעתו... (שם שם ח, וראה שם עוד)
דבר אחר אל תקנא באיש, מדבר בנואף, שהוא בעת ששוכב עם אשת חבירו והיא מתעברת ממנו הוא גוזל ממון מבני בעל האשה ונותן לממזר, לפי שבעלה חושב בו שהוא בנו, ואינו בנו, ומנחילו עם בניו, ועל דבר זה נקרא הנואף איש חמס. מהו אל תקנא, שכל מי שרואה לנואף שהוא עושה תאות לבו עם אשת חברו, והיא מאכילתו ומשקתו, אל יקנא בשלותו ואל יבחר בכל דרכיו, למה כי הנואף נקרא תועבה, (משלי ו') שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו, ומשלח מדנים בין אחים, היא מן התועבות, זה הנואף שמשלח מדנים בין איש לאשתו, כמה דכתיב (במדבר ה') ועבר עליו רוח קנאה וגו', לכך נאמר כי תועבת ה' נלוז, זה הנואף שכתוב בו ונלוזים במעגלותם... מארת ה' בבית רשע זה הנואף, מה היא המארה, שהמים המרים המאררים בודקין אותו כשם שבודקין אותה, הוי מארת ה' כמה דכתיב יתן ה' אותך לאלה וגו'... אם ללצים זה הנואף, הטועה ביין שנקרא לץ, כמה דכתיב (משלי כ') לץ היין הומה שכר וכו', הוא יליץ, שהכל מתלוצצים על הנואף, שהוא לאלה ולשבועה לבחירי... וכסילים מרים קלון, אלו נואף ונואפת, והם נקראו כסילים, נואף מנין, (משלי ט') מי פתי יסור הנה. הנואפת, דכתיב (שם) אשת כסילות הומיה, מרים קלון, (במדבר ה') ופרע את ראש האשה, ואומר וצבתה בטנה וגו', יש לך קלון יותר מזה. (שם יא ב)
...קשה הנואף והגנב, שמסלקין את השכינה כביכול, שהקב"ה מלא את העליונים ואת התחתונים, שנאמר (ירמיה כ"ג) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ובמקום שהן באין לנאוף ולגנוב כבודו של הקב"ה שם, שנאמר (ישעיה ו') מלא כל הארץ כבודו, והנואף אומר סלק את עצמך ותן לי מקום לשעה, הדבר קשה עד מאוד, כביכול הוא ארך אפים ונותן לו מקום לשעה, (איוב י"א) שנאמר כי הוא ידע מתי שוא וירא און וגו', ואומר וסתר פנים ישים, הוי ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין, ומה הקב"ה עושה, יסתר פנים ישים יושב סתר, ישים פנים של נואף באותו העובר, שהרי הנואף והנואפת מבקשין שלא תתעבר, אלא שיעשו תאותן בלבד, הקב"ה מפרסמו בעולם... אמר רבי יצחק גדול כח הנואף, שהוא מכשיל כח השכינה, כיצד, העובר שהוא מתעבר מן האיש הקב"ה צר צורתו לארבעים יום, שכן שנו רבותינו לארבעים יום צורת העובר ניכר, לאחר ארבעים יום הנואף בא עליה, והקב"ה עומד ותוהה ואומר של מי אצור... (נשא ד)
אמרו רבותינו ז"ל בזמן שהאשה מיחדת עם בעלה והוא משמש עמה ולבה לאיש אחר שראתה בדרך, אין לך ניאוף גדול מזה, שנאמר (יחזקאל ט"ז) האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים, וכי יש אשה מנאפת תחת אישה, משמשת עם בעלה ונותנת עיניה באיש אחר, אלא זו היא שפגעה באיש אחר ונתנה עיניה בו, והיתה משמשת עם בעלה ולבה עליו... (שם ז)
לא תנאף, לא תהנה האף ממך, לא תנאף, לא תגרום לאף שיבא לעולם. לא תנאף, אמר רבי שמעון בן לקיש, כל מי שהוא נואף בגופו נקרא נואף, מצינו שאפילו הנואף בעיניו נקראו נואף, מאי טעמא ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשוריני עין (איוב כ"ד)... (פרק כד)
לדוד משכיל... אתה מוצא ביום הכפורים בא שטן לקטרג את ישראל, והוא פורט את עונותיהם של ישראל, ואמר רבונו של עולם, יש באומות העולם מנאפים וכן בישראל... והקב"ה פורט את זכויותיהם של ישראל... (פרק מה)
נואף וחבירו בין המרובין, מחזיר בשביל כבוד המרובין, ויש אומרים המתחבר לנואף בנואף. (פרק ג)
הבא על השפחה חייב עליה משום ארבע עשרה לאוין, וכרת בידי שמים... ומשום לא תנאף... לא תרבה שיחה עם האשה, שכל שיחתה של אשה אינה אלא דברי ניאופים... (פרק א)
תחלת קלות ראש בנשים פתח לניאוף. (פרק ג)
...לא תנאף, אם קיימתם אתם אותו, נתקיים בכם (ירמיה ל"א) אז תשמח בתולה במחול, בחורים וזקנים יחדיו, עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם (הושע ד') לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה וגו'... לא תנאף קיימו יוסף, שנאמר (בראשית ל"ט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים, ומה תלמוד לומר לאלקים, אלא מלמד שנשבע ליצרו באלקים, ואמר, האלקים לא אעשה את הדבר הזה. דבר אחר לא תנאף קיימו בועז, שנאמר (רות ג') ליני הלילה וגו'... (פרק כו)
כך אמר דוד... באתי לנאוף האירה לי התורה, שנאמר (ויקרא כ') מות יומת הנואף והנואפת, הדא הוא דכתיב (תהלים קי"ט) נר לרגלי דבריך. (מזמור כז)
נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה, אמר רבי זבידא מהו חסר לב, שהקב"ה מסיר חכמה מלבו, ואין חכמה אלא תורה, שנאמר (תהלים י"ט) תורת ה' תמימה משיבת נפש וגו', ולא עוד אלא שאותו שם רע אינו יוצא ממנו, שנאמר נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה, וכשבא ליום הדין אין הקב"ה מוחל לו, אלא מתמלא עליו חמה. משל ללגיון אחד שמרד במלך, מה עשה המלך, נטל כלי מלחמתו והלך לקראתו, כיון שהגיע אצלו מתוך קנאה שהיה בו התחיל מכה והולך, הדא הוא דכתיב כי קנאה חמת גבר, כך לעתיד לבא הקב"ה מתמלא חמה על בעלי עבירות... (פרשה ז)
...להגיד לך כמה אזהרות הנואף עובר, משום ארבעה עשר לאוין, משום לא תשא, לא תחמוד, לא תתאוה, לא תגנוב, לא תגזול, לא תקום ולא תטור, לא תזרע כרמך כלאים, לא תחרוש, לא תחסום, לא תתורו, לא תקרב, לא תגלה, לא תנאף. (במדבר פרק טו, תשנ)
דבר אחר אני ה' אלקיך, מלמד שנסתכל הקב"ה בעולם כולו וצפה בעשרה בני אדם שבעטו בו, ואלו הן... לא תנאף בטל זמרי... (דברים פרק ה, תתל)
רבי מנחמא בשם רבי תנחום בר חייא ורבי מני בשם רבי יוסי בר זביד, נואף אשה חסר לב, כל המקבל עליו שררה בשביל ליהנות ממנה, ואינו אלא כנואף הזה שהוא נהנה מגופה של אשה. (משלי פרק ו, תתקמ)
ובענין החסידה מצאתי סוד כמוס, כי יש בו סוד הגלגול, ועוד אדבר על זה במנאף ונואפת, אשר מתו בחטאתם ולא קבלו עונשם, יתגלגלו במין עוף זה הקורא חסידה, שבעת ינאפו מין בשאינה מינה, טובלת הם במים מה שלא נמצאו בשאר עופות מינים טובלת ומעשרים גוזליהם, ולא על חנם קראתו התורה חסידה, ומצורף לזה אמרו רז"ל אף על פי שבטלו ד' מיתות בית דין ד' מיתות לא בטלו, והם יהרגו ולא נודע מי הכם. (שמיני)
ולקח הכהן מים קדושים וגו', המשכן היה הורג בנואפים ובסוטות, כמה דתימא ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרס, ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן וגו', ולכך הקריב שלומיאל קרבנו עד סדר מעשה המשכן, זכרון למעשה שמעון שקינא על זנות. (במדבר)
ואבאר עוד מה שהבטחתי בו לבאר את העברות אשר יש עליהן על כל פנים עונש בעולם הזה, אף על פי שעשה האדם תשובה, ואומר שהן ארבע, הראשונה שבועת השוא... והשלישית הנואף עם אשת איש, אמר בו כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה (משלי ו')... (מאמר ה פרק ו)