נביא  

(ראה גם: בלעם-נבואה, משה-נבואה, נבואה, נביא שקר)

 

נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך, אליו תשמעון. ככל אשר שאלת מעם ה' אלקיך בחורב ביום הקהל לאמר, לא אסף לשמע את קול ה' אלקי ואת האש הגדולה הזאת לא אראה עוד ולא אמות. ויאמר ה' אלי, הטיבו אשר דברו. נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, ונתתי דברי בפיו, ודבר אליהם את כל אצונו. והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי, אנכי אדרש מעמו. אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים, ומת הנביא ההוא... (דברים יח טו)

וישלח ה' איש נביא אל בני ישראל, ויאמר להם כה אמר ה' אלקי ישראל אנכי העלתי אתכם ממצרים ואוציא אתכם מבית עבדים... (שופטים ו ח)

ויאמר לו הנה נא איש אלקים בעיר הזאת והאיש נכבד כל אשר ידבר בא יבא, עתה נלכה שם אולי יגיד לנו את דרכנו אשר הלכנו עליה. ויאמר שאול לנערו והנה נלך ומה נביא לאיש, כי הלחם אזל מכלינו, תשורה אין להביא לאיש האלקים מה אתנו. ויוסף הנער לענות את שאול ויאמר הנה נמצא בידי רבע שקל כסף ונתתי לאיש האלקים והגיד לנו את דרכנו. לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלקים לכו ונלכה עד הרואה, כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה... (שמואל א ט ו)

אחר כן תבא אל גבעת האלקים אשר שם נציב פלשתים, ויהיה כבואך שם העיר ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה, ולפניהם נבל ותוף וחליל וכנור והמה מתנבאים. וצלחה עליך רוח ה' והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר. (שם י ה)

ויבואו שם הגבעתה והנה חבל נביאים לקראתו, ותצלח עליו רוח אלקים ויתנבא בתוכם, ויהי כל יודעו מאתמול שלשום ויראו והנה עם נביאים נבא, ויאמר העם איש אל רעהו מה זה היה לבן קיש, הגם שאול בנביאים. ויען איש משם ויאמר ומי אביהם, על כן היתה למשל הגם שאול בנביאים. (שם שם י)

ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' הכיני נא, וימאן האיש להכותו. ויאמר לו יען אשר לא שמעת בקול ה' הנך הולך מאתי והכך האריה, וילך מאצלו וימצאהו האריה ויכהו. (מלכים א כ לה)

ויקבץ מלך ישראל את הנביאים כארבע מאות איש, ויאמר אליהם האלך על רמת גלעד למלחמה אם אחדל, ויאמרו עלה ויתן א-דני ביד המלך. ויאמר יהושפט האין פה נביא לה' עוד ונדרשה מאתו. ויאמר מלך ישראל אל יהושפט עוד איש אחד לדרוש את ה' מאותו, ואני שנאתיו כי לא יתנבא עלי טוב כי אם רע מיכיהו בן ימלה, ויאמר יהושפט אל יאמר המלך כן... והמלאך אשר הלך לקרא מיכיהו דבר אליו לאמר, הנה נא דברי הנביאם פה אחד טוב אל המלך, יהי נא דברך כדבר אחד מהם ודברת טוב. ויאמר מיכיהו חי ה' כי את אשר יאמר ה' אלי אותו אדבר... (שם כב ו, וראה עוד נבואה)

ויענה אליהו וידבר אל שר החמשים ואם איש אלקים אני תרד אש מן השמים ותאכל אותך ואת חמשיך, ותרד אש מן השמים ותאכל אותו ואת חמשיו... (מלכים ב א י)

ויהוא יצא אל עבדי אדוניו ויאמרו לו השלום, מדוע בא המשוגע הזה אליך, ויאמר אליהם אתם ידעתם את האיש ואת שיחו... (שם ט יא)

...ויאמרו הכהנים והנבאים אל השרים ואל כל העם לאמר, משפט מות לאיש הזה כי נבא אל העיר הזאת כאשר שמעתם באזניכם. ויאמר ירמיהו אל כל השרים ואל כל העם לאמר, ה' שלחני להנבא אל הבית הזה ואל העיר הזאת את כל הדברים אשר שמעתם... ואני הנני בידכם עשו לי כטוב וכישר בעיניכם. אך ידע תדעו כי אם ממיתים אתם אתי כי דם נקי אתם נותנים עליכם ואל העיר הזאת ואל ישביה, כי באמת שלחני ה' אליכם לדבר באזניכם את כל הדברים האלה. ויאמרו השרים וכל העם אל הכהנים ואל הנביאים אין לאיש הזה משפט מות כי בשם ה' אלקינו דבר אלינו... וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריהו בן שמעיהו מקרית יערים וינבא על העיר הזאת ועל הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו. וישמע המלך יהויקים וכל גבוריו וכל השרים את דבריו ויבקש המלך המיתו, וישמע אוריהו וירא ויברח ויבא מצרימה. וישלח המלך יהויקים אנשים מצרים, את אלנתן בן עכבור ואנשים אתו אל מצרים. ויוציאו את אוריהו ממצרים ויביאוהו אל המלך יהויקים ויכהו בחרב, וישלך את נבלתו אל קברי בני העם... (ירמיה כו י, וראה עוד ירמיהו)

והנביא כי יפותה ודבר דבר אני ה' פיתיתי את הנביא ההוא, ונטיתי את ידי עליו והשמדתיו מתוך עמי ישראל, ונשאו עונם כעון הדורש כעון הנביא יהיה. (יחזקאל יד ט)

ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני. באמרי לרשע רשע מות תמות ולא דברת להזהיר רשע מדרכו, הוא רשע בעונו ימות, ודמו מידך אבקש. ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא שב מדרכו הוא בעונו ימות, ואתה נפשך הצלך. (שם לג ז)

ואתה בן אדם, בני עמך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים, ודבר אחד איש את אחיו לאמר באו נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת ה', ויבואו עליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי, ושמעו את דבריך ואותם לא יעשו, כי עבדים בפיהם המה עושים אחרי בצעם לבם הולך, והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן, ושמעו את דבריך ועושים אינם אותם. ובבואה, הנה באה וידעו כי נביא היה בתוכם. (שם שם ל)

על כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי ומשפטיך אור יצא. כי חסד חפצתי ולא זבח, ודעת אלקים מעולות, והמה כאדם עברו ברית שם בגדו בי... (הושע ו ה)

אבותיכם איה הם, והנביאים הלעולם יחיו. אך דברי וחקי אשר צויתי את עבדי הנביאים הלא השיגו אבותיכם וישובו ויאמרו כאשר זמם ה' צב-אות לעשות לנו כדרכנו וכמעללינו כן עשה אתנו. (זכריה א ה)

ויחר אף ה' באמציהו, וישלח אליו נביא ויאמר אליו למה דרשת את אלהי העם אשר לא הצילו את עמם מידך. ויהי בדברו אליו ויאמר לו הליועץ למלך נתנוך, חדל לך למה יכוך. ויחדל הנביא, ויאמר ידעתי כי יעץ אלקים להשחית כי עשית זאת ולא שמעת לעצתי. (דברי הימים ב כה טז)

זהר:

אמר רבי אבהו שמנה וארבעים נביאים עמדו להם לישראל וכל אחד נטל בחלקו תמצית טפה אחת מאותם טפות של עדן, שהם שמנה וארבעים טפות, ומה אם כל נביא שנטל טפה אחת מהן היתה מעלתו ברוח הקודש על כל השאר, אדם הראשון שהיה מקבל משמנה וארבעים לא כל שכן, מכאן אתה למד, כמה היתה חכמתו. רבי בא אמר רב כהנא, וכי מאין היה להם לנביאים מאותם הטפות, אלא הכי תנן, בכל טפה וטפה היוצאת מעדן רוח חכמה יוצא עמו, ועל כן אתגזר במתניתין אית מיא מגדלן חכימין, ואית מיא מגדלן טפשין, ואינון מיא מגדלין טפשין, ואינון מיא דמגדלן חכימין, ואינון מיא הוו מטיפין דעדן. (חיי שרה קמד)

חכמים חשובים יותר מן הנביאים בכל זמן, כי נביאים פעמים שורה עליהם רוח הקודש ופעמים לא, וחכמים לא הוסר מהם רוח הקדש אף רגע אחד, והם יודעים מה למעלה ולמטה ואינם צריכים לגלות, אמר רבי יוסי הכל הוא חכמה, וחכמת רבי אלעזר על כולם... (שמות פד)

ומשה נביא הנאמן, לא היה כן, שהוא היה מסתכל במראה המאירה ועמד במעמדו, ולא עוד אלא שהיה נושא ראשו להסתכל, כמי שאומר לחבירו נשא את ראשך ויסתכלו פניך בפני, כדי שתדע דברי. כך משה פנים אל פנים נשא ראשו בלא פחד פניו היו נשואים (למעלה), ומסתכל בזיו יקר העליון, ולא נשתנה דעתו ובפניו כשאר הנביאים, (כי שאר הנביאים) כי היו נתנבאים להסתכל, יצאו מרשותם ודעתם, ונשתנה זיו פניהם ולא היו יודעים מעולם זה כלום... (ואתחנן קסה)

ספרי:

נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך, מקרבך ולא בחוצה לארץ, מאחיך, ולא מאחרים, יקים לך ולא לגוים, ומה אני מקיים נביא לגוים נתתיך, בנוהג מנהג גוים, אליו תשמעון, אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה כאליהו בהר הכרמל לפי שעה שמע לו. (שופטים קעה)

והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי, שלשה מיתתן בידי שמים, הכובש נבואתו כיונה בן אמיתי, והמוותר על דברי הנביא כחבירו של מיכה, ונביא שעובר על דברי עצמו, מיתתו בבית דין. המתנבא מה שלא שמע כצדקיה בן כנענה, ומה שלא נאמר לו כחנניה בן עזור, שהיה שומע דברים מפי ירמיה והיה מתנבא בשוק העליון, והולך ומתנבא בשוק התחתון, והמתנבא בשם ע"ז ואומר כך אמרת ע"ז, אפילו כיוון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור, אין שומעין לו. (שם קעז)

אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי ומת, ובסתם מיתה האמורה בתורה, זו חנק, וכי תאמר עדיין עתידים אתם לומר איכה נדע הדבר, ירמיה אמר הנה כלי בית ה' יובאו בבלה, עתה עתה מהרה, חנניה אומר הנה כלי בית ה' מובאים מבבל, למי אשמע, תלמוד לומר אשר ידבר הנביא בשם ה', ואיזהו הדבר אשר דברו המקום זה שהוא אומר בזדון דברו הנביא, על זדון הוא חייב, ואינו חייב על שגגה, לא תגור ממנו, אל תמנע עצמך מללמד חובה עליו. (שם קעח, וראה עוד נבואה)

וממנו למדו כל הנביאים, שהיו אומרים להם לישראל דברים קשים תחלה, וחוזרים ואומרים להם דברי נחמות, ואין לך בכל הנביאים שהיו דבריו קשים כהושע, תחילת דבריו אמר להם תן להם ה', מה תתן, תן להם רחם משכל ושדים צומקים, חזר ואמר להם נחמות, ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וגו', ישובו יושבי בצילו יחיו דגן ויפרחו כגפן... וכן יואל, אמר שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר, יתר הגזם אכל הארבה, ויתר הארבה אכל הילק, ויתר הילק אכל החסיל והגזם. וכן עמוס... אבל אומות העולם, מי שאמרו להם דברי ניחומים חזרו ואמרו דברי תוכחות, ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה, עד הנה דברי ירמיה, הוי משאומר להם לאומות דברי ניחומים חוזר ואומר להם דברי תוכחות. (ברכה שמב)

תלמוד בבלי:

אמר רבי חייא אמר רבי יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך... ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבלי תשובה, אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלקים זולתך... ואמר רבי חייא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלקים זולתך. (ברכות לד ב)

אמר רבי יוחנן אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו, וכולן ממשה... אלא הנח להם לישראל, אם אין נביאים הן בני נביאים הם... אמר רב יהודה אמר רב כל המתיהר, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו... מדבורה, דכתיב חדלו פרזון בישראל חדלו, עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל וגו', וכתיב עורי עורי דבורה, ריש לקיש אמר כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, מאלישע, דכתיב לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך וגו', וכתיב ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'. (פסחים סו א וב)

דבר ה' אשר היה אל הושע וגו', בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיה מלך יהודה. בפרק אחד נתנבאו ד' נביאים, וגדול שבכולן הושע, שנאמר תחלת דבר ה' בהושע, וכי בהושע דבר תחלה, והלא ממשה עד הושע כמה נביאים, אמר רבי יוחנן תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק, ואלו הן הושע ישעיה עמוס ומיכה. אמר לו הקב"ה להושע בניך חטאו, והיה לו לומר בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן, לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו רבונו של עולם כל העולם שלך הוא, העבירם באומה אחרת, אמר הקב"ה מה אעשה לזקן זה, אומר לו לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך, אם הוא יכול לשלוח אני אשלח את ישראל... אמר לו הקב"ה עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך, עמד ובקש רחמים ובטל גזירה והתחיל לברכם...

אמר רבי יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה, שאין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו, שנאמר חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים וגו'. (שם פז א וב)

ותסברא, והכתיב אלה המצוות, שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.... אלא שכחום וחזרו ויסדום. (מגילה ב ב)

אמר רבי אבא בר כהנא גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, וכלן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת הטבעת (של אחשורוש להמן) החזירתן למוטב. תנו רבנן ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה... (שם יד א, וראה עוד נבואה)

מנשה הרג את ישעיה, אמר רב מידן דייניה וקטליה, אמר ליה משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי, ואת אמרת ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא... מכל מקום קשו קראי אהדדי, וארא את ה' כדתניא, כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה... (יבמות מט ב)

תא שמע אליו תשמעון, אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצות שבתורה, כגון אליהו בהר הכרמל, הכל לפי שעה שמע לו, שאני התם דכתיב אליו תשמעון. (שם צ ב)

גבור, דכתיב ויפרוש את האהל על המשכן, ואמר מר משה רבינו פרסו, וכתיב עשר אמות אורך הקרש וגו', אימא דאריך וקטין, אלא מן הדין קרא, דכתיב ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם, ותניא הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה. עשיר, פסל לך, פסולתן שלך יהא, חכם, רב ושמואל, דאמרי תרווייהו חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נתנו למשה חסר אחת, שנאמר ותחסרהו מעט מאלקים, עניו דכתיב והאיש משה עניו מאד. אמר רבי יוחנן כל הנביאים עשירים היו, מנלן, ממשה ומשמואל מעמוס ומיונה, משה, דכתיב לא חמור אחד מהם נשאתי, אי בלא אגרא לאפוקי מאן דשקל בלא אגרא, אלא דאפילו באגרא, דילמא משום דעני הוה, אלא מן פסל לך, פסולתן יהא שלך. שמואל, דכתיב הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו, את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי, אי בחנם לאפוקי מאן דשקל בחנם, אלא דאפילו בשכר, דלמא דעני הוה, אלא מהכא, ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, ואמר רבא, כל מקום שהלך ביתו עמו... עמוס דכתיב, ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים, כדמתרגם רב יוסף ארי מרי גיתי אנא ושקמין לי בשפלתא וגו'. יונה דכתיב, ויתן שכרה וירד בה, ואמר רבי יוחנן שנתן שכרה של ספינה כולה... (נדרים לח א)

משמתו נביאים הראשונים, מאן נביאים הראשונים, אמר רב הונא זה דוד ושמואל ושלמה... אלא אמר רב נחמן בר יצחק מאן נביאים הראשונים, לאפוקי מחגי זכריה ומלאכי דאחרונים נינהו, דתנו רבנן, משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשין בבת קול... (סוטה מח ב)

אמר רבי אבדימי דמן חיפה מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים, אטו חכם לאו נביא הוא, הכי קאמר, אף על פי שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה, אמר אמימר וחכם עדיף מנביא, שנאמר ונביא לבב חכמה, מי נתלה במי, הוי אומר קטן נתלה בגדול. (בבא בתרא יב א)

...אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא זה חגי זכריה ומלאכי, אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מנייהו, אינהו עדיפי מיניה (מדניאל), דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא, ואיהו עדיף מנייהו, דאיהו חזא ואינהו לא חזו. וכי מאחר דלא חזו מאי טעמא איבעות, אף על גב דאינהו לא חזו מידי מזלייהו חזי. (סנהדרין צג ב)

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל עולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו... ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלקים זולתך. (שם צט א)

כהן גדול קודם לנביא, שנאמר ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא, הקדים צדוק לנתן, ואומר שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעך וגו' יכול הדיוטות היו, תלמוד לומר כי אנשי מופת המה, ואין מופת אלא נביא, שנאמר ונתן אליך אות או מופת... (הוריות יג א)

גופא, אמר רבי יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, אמרו לו ליהושע שאל, אמר להם לא בשמים היא, אמרו לו לשמואל שאל, אמר להם אלה המצוות, שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה. (תמורה טז א)

תלמוד ירושלמי:

רבי חנניה בריה דרב אדא בשם רבי תנחום בי רבי חייא, חמורים דברי זקנים מדברי נביאים, דכתיב אל תטיפו יטיפון לא יטיפו לאלה לא יסג כלימות, וכתיב אטיף לך ליין ולשכר. נביא וזקן למי הן דומין, למלך ששולח ב' פלמטרין שלו למדינה, על אחד מהן כתב אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי אל תאמינו לו, ועל אחד מהן כתב אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין, כך בנביא כתיב ונתן אליך אות או מופת, ברם הכא, על פי התורה אשר יורוך. (ברכות ח ב)

...שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות. אמר רבי אלעזר חוץ מירמיהו, שחתם בדברו תוכחות, אמר לו רבי יוחנן עוד הוא בדברי נחמות חתם, ואמר ככה תשקע בבל, לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש, יכול בחורבן בית המקדש חתם, תלמוד לומר עד הנה דברי ירמיהו, במפולת של מחריביו חתם, לא חתם בדברי תוכחות, והכתיב והיו דראון לכל בשר, בעכו"ם היא עסיקינן, והכתיב כי מאוס מאסתנו, השיבנו תחת מאוס מאסתנו. אף אליהו לא נפטר מאלישע אלא מתוך דבר של תורה, ויהי המה הולכים הלוך ודבר, במה היו עוסקין, רבי אחווא ברבי זעירא אמר, בקרית שמע היו עסוקין, היך מה דאמר ודברת בם, רבי יודה בן פזי אמר בבריאת עולם היו עסוקין, היך מה דאמר בדבר ה' שמים נעשו, רבי יודן בריה דרבי אייבו אמר בנחמות ירושלים היו עסוקין, כמה דאמר דברו על לב ירושלים... (שם לו ב)

משמתו נביאים ראשונים פסקו אורים ותומים, רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן זה שמואל ודוד, רבי ירמיה רבי שמואל בר יצחק בשם רב זה ירמיה וברוך, מילתיה דרבי יהושע בן לוי אמרה זה ירמיה וברוך, דאמר רבי יהושע בן לוי ויהי לדרוש אלקים בימי זכריהו המבין ביראת אלקים, מאן קם מבתרי ירמיה וברוך, משמתו נביאים האחרונים, חגי זכריה ומלאכי פסקה מהן רוח הקודש, אף על פי כן משתמשין היו בבת קול... (סוטה מה א, וראה עוד בת קול)

המתנבא מה שלא שמע, כצדקיה בן כנענה, ומה שלא נאמר לו כחנניה בן עזור, רבי יהושע בן לוי אמר חנניה בן עזור נביא אמת היה, אלא שהיה לו קיבוסת (צער ודאגה), והיה שומע מה שירמיה מתנבא בשוק העליון, ויורד ומתנבא בשוק התחתון, אמר חנניה בן עזור, כל סמא דמילתא לא דא היא, אלא לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם, וכל ימיו של מנשה אינן אלא חמשים וחמש שנה, צא מהן עשרים שנה שאין בית דין של מעלה עונשין וכורתין, ושתים של אמון, ושלשים ואחד של יאשיהו, הדא היא דכתיב ויהיה השנה ההיא בראשית ממלכת צדקיהו מלך יהודה בשנה החמישית בחדש החמישי אמר אלי חנניה בן עזור הנביא אשר מגבעון בית ה' לעיני הכהנים וכל העם לאמר. כה אמר ה' אלקי צב-אות אלקי ישראל לאמר שברתי את עול מלך בבל בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית ה' אשר לקח נבוכדנצר מלך בבל מן העיר הזאת ויביאם בבל. אמר לו ירמיה אתה אומר בעוד שנתים ימים אני משיב וגו', ואני אומר שנבוכדנצר בא ונוטל את השאר, בבלה יובאו ושמה יהיו וגו', אמר לו תן סימן לדבריך, אמר לו אני מתנבא לרעה ואיני יכול ליתן סימן לדברי, שהקב"ה אומר להביא רעה ומתנחם, ואתה מתנבא לטובה, את הוא שאת הוא צריך ליתן סימן לדבריך, אמר לו לאו, את הוא שאת צריך ליתן סימן לדבריך, אמר לו אין כיני, הרי אני נותן אות ומופת באותו האיש, השנה ההיא הוא מת, כי סרה דבר על ה'. והות ליה כן, וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי, שנה אחרת היתה ותמר הכין, אלא מלמד שמת בערב ראש השנה וצוה את בניו ואת בני ביתו להסתיר את הדבר, שיוציאוהו אחר ראש השנה, לעשות נבואתו של ירמיה שקר.

והכובש את נבואתו כיונה בן אמיתי, אמר רבי יונה, יונה בן אמיתי נביא אמת היה... והמוותר על דברי נביא, כעידו החוזה, אמר רבי שמואל בר רב יצחק זה אמציה כהן בית אל, אמר רבי יוסי פיתפותי בצים (הפצרה רבה) היו שם, ואיזה זה, זה יהונתן בן גרשום בן משה... (סנהדרין נו ב, וראה שם עוד)

פרקי דרבי אליעזר:

שלח הקב"ה ביד עבדיו הנביאים להנבא על ישראל, ואמר (הושע י"ד) שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעוניך, בכבודך וחילך אין כתיב כאן, אלא כי כשלת בעוניך, ואין כתיב כאן קחו עמכם כסף וזהב, אלא קחו עמכם דברים... (פרק מג)

אבות דרבי נתן:

עשרה שמות נקרא נביא, אלו הן ציר, נאמן, עבד, שליח, חוזה, צופה, רואה, חולם, נביא, איש האלקים. (פרק לד ז)

מדרש רבה:

אמר רבי יודן גדול כוחן של נביאים, שמדמים צורה ליוצרה, שנאמר (דניאל ח') ואשמע קול אדם בין אולי, אמר רבי יהודה ברבי סימון, אית לך קריה אוחרן דמחוור יתר מן דין, שנאמר (יחזקאל א') ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. (בראשית כז א)

ומנין לנביאים שנקראו מלאכים, הדא הוא דכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וגו', וכי מלאך ה' היה, והלא משה היה, ולמה קורא אותו מלאך, אלא מכאן שהנביאים נקראים מלאכים, ודכוותיה ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים, וכי מלאך היה, והלא פנחס היה, ולמה קורא אותו מלאך, אלא אמר רבי סימון פינחס בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים... ורבנן אמרי אשתו של מנוח מה היתה אומרת לו, איש האלקים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלקים, כסבורה בו שהוא נביא, ואינו אלא מלאך, אמר רבי יוחנן מבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים, הדא הוא דכתיב ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה', הא על כרחך אתה למד, שמבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים... (ויקרא א א)

אבי סוכו, שהיה אביהן של נביאים שסוכים ברוח הקודש, רבי לוי אמר לשון ערבי הוא, בערביא קורין לנביא סכיא. (שם שם ג)

אמר רבי סימון, בארי לא נתנבא אלא שני פסוקים, ולא היה בהם כדי ספר ונטפלו בישעיה, ואלו הן, וכי יאמרו אליכם, וחברו. אמר רבי יוחנן כל נביא שנתפרש שמו ונתפרש שם אביו נביא בן נביא, וכל נביא שנתפרש שמו ולא נתפרש שם אביו, הוא נביא ואביו אינו נביא. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא מייתי לה מן הדא, ונתנבי זכריה בן עדוא נבאיא, שהיה נביא בן נביא. ורבנן אמרי בין שנתפרש ובין שלא נתפרש שמו, נביא ובן נביא, שכן עמוס אמר לאמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא, מה זה נביא והוא אומר לא נביא אנכי, אף אביו היה נביא, והוא אומר לא בן נביא אנכי. (שם ו ו)

רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון פתר קריא בישעיה, אמר ישעיה, מטייל הייתי בבית תלמודי, שמעתי קולו של הקב"ה אומרת את מי אשלח ומי ילך לנו, שלחתי את מיכה, והיו מכין אותו בלחי, הדא הוא דכתיב, בשבט יכו על הלחי, שלחתי את עמוס, והיו קורין אותו פסילוס, דאמר רבי אמר רבי פנחס, למה נקרא שמו עמוס, שהיה עמוס בלשונו, מעתה את מי אשלח ומי ילך לנו, ואומר הנני שלחני, אמר לו הקב"ה, ישעיה, בני טרחנין סרבנין הם, אם אתה מקבל עליך להתבזה וללקות מבני את הולך בשליחותי, ואם לאו אין אתה הולך בשליחותי. אמר לו על מנת כן, גוי נתתי למכים ולחיי למורטים, ואיני כדי לילך בשליחות אצל בניך. אמר לו הקב"ה ישעיה אהבת צדק אהבת לצדק את בני, ותשנא רשע, ששנאת מלחייבן, על כן משחך אלקים אלקיך מחבריך, אמר לו חייך כל הנביאים קבלו נביאות נביא מן נביא, ויאצל מן הרוח אשר עליו וגו', ויאמרו נחה רוח אליהו על אלישע, אבל את מפי הקב"ה, רוח ה' אלקים עלי יען משח וגו', חייך שכל הנביאים מתנבאים נבואות פשוטות, ואת נחמות כפולות, עורי עורי, התעוררי התעוררי... (שם י ב)

כהן גדול קודם לנביא, שנאמר (מלכים א' א') ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא, צדוק קודם לנתן. רבי הונא בשם רבי חנניא אמר, נביא כופף ידיו ורגליו ויושב לו לפני כהן, מה טעם, כתיב (זכריה ג') שמע נא יהושע הכהן הגדול וגו', יכול בני אדם הדיוטות היו, תלמוד לומר כי אנשי מופת המה, ואין מופת אלא נבואה, שנאמר (דברים י"ג) ונתן אליך אות או מופת... נביא קודם למשוח מלחמה... (במדבר ו א)

ומראהו כמראה מלאך וגו', מכאן שלא היתה שורה השכינה אלא על בעלי מראה. (שם י יז)

ויאמר מלאך ה' אל מנוח אם תעצרני לא אוכל בלחמך, אמר לו המלאך אין דרך נביאי ה' לקבל שכר על נבואתם, בנביאי השקר מהו אומר, (יחזקאל י"ג) ותחללנה אותי על עמי בשעלי שעורים ובפתותי לחם להמית וגו', אבל בנביאי אמת מהו אומר, (מלכים ב' ה') ויאמר חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח ואם תעשה עולה לה' תעלנה, רמז לו המלאך שצריך להעלות עולה לה' על בשורה טובה... אבל אילו היה יודע שהיה מלאך אינו אומר לו שיאכל, שבקי היה שאין אכילה למעלה, ולמה לא הכיר בו, מכאן את למד בשעה שהיו הנביאים הולכים בשליחותו של הקב"ה, רוח הקודש שהיתה שורה עליהם היתה נותנת להם אימה בעיני רואיהם, שהכל מתיראים מהם שהיו דומין למלאכים... (שם שם יח)

זה שאמר הכתוב, (דברים ל"ב) הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, לא הניח הקב"ה לאומות העולם פתחון פה לעתיד לבא, לומר שאתה רחקתנו, מה עשה הקב"ה, כשם שהעמיד מלכים וחכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לאומות העולם... העמיד משה לישראל ובלעם לאומות העולם, ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם, נביאי ישראל מזהירין את ישראל מן העבירות, שנאמר (יחזקאל ג') ואתה בן אדם צופה נתתיך וגו', ונביא שעמד מן הגוים העמיד פרצה לאבד את הבריות מן העולם, ולא עוד, אלא שכל הנביאים היו מדת הרחמים על ישראל ועל אומות העולם, שכן ירמיה אומר (ירמיה מ"ח) לבי למואב כחלילים יהמה, וכן יחזקאל (יחזקאל כ"ז) בן אדם שא על צור קינה, וזה אכזרי עמד לעקור אומה שלימה חנם על לא דבר, לכך נכתב פרשת בלעם, להודיע למה סלק הקב"ה רוח הקודש מאומות העולם. (שם כ א)

...ונפש רמיה תרעב, על שהיו מרמין להקב"ה מהם עובדי ע"ז, לכך הרעיבן הקב"ה מרוח הקודש, דכתיב (ש"א ג') ודבר ה' היה יקר בימים ההם. דבר אחר עצלה תפיל תרדמה, על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי אליהו, תפיל תרדמה, רבתה הנבואה, רבתה, ואת אמרת תפיל, כמה דאמרי אינשי נפל שעריהון דפוריא, אמר רבי סימון כאיניש דאמר לחבריה הא סקא והא סלעה והא סאה, קום אכול. דאמר רבי דרוסא ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו, רבי יעקב אמר ק"כ רבוא, אמר רבי יוחנן מגבת ועד אנטיפרס ס' רבוא עיירות הן, ואין לך עיירות מקולקלות מהן מבית אל ויריחו, יריחו על שאררה יהושע, בית אל על שהיו עגלים של ירבעם עומדים שם, וכתיב (מ"ב ב') ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע, נביאים, אין בנביאים פחות מב', ומפני מה לא נתפרסמה נבואתם, שלא היה בה צורך לדורות, אמור מעתה כל נבואה שאינה צורך לדורות לא נתפרסמה, אבל לעתיד לבא הקב"ה בא ומביאן עמו, ותתפרסם נבואתם, הדא הוא דכתיב, (זכריה י"ד) ובא ה' אלקי כל קדושים עמך... (רות פתיחתא ב)

לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו, אבל הצדיקים מוסיפין עליו ואין גורעין ממנו, אמר רבי יוסי ברבי חנינא מכאן שאין הבמה ניתרת אלא על ידי נביא, ואליהו עומד ומקריב בראש הכרמל. (קהלת ג יז)

רבי בון אמר, אמר הקב"ה, לא כשם שהעמדתי נביאים מישראל שהם קרויים אדם, שנאמר אדם אתם, לא כך העמדתי נביאים לעכו"ם שהם קרויים בהמה, שנאמר (יונה ד') ובהמה רבה. (שם שם כד)

ורבי נחמיה אומר אין אדם שליט ברוח, אין נביא של ישראל שליט ברוחו של הקב"ה לכלותו ממנו, שנאמר (ירמיה כ') ואמרתי לא אזכרנו וגו'. (שם ח יא)

דבר אחר אם לא תדעי לך היפה בנשים, לומר לך, מה אשה זו אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה, כך הנביאים אינם מתביישים לתבוע צרכיהן של ישראל מן אביהן שבשמים. (שיר השירים א כד)

...רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר, כשם שעמדו לישראל ס' רבוא של נביאים, כך עמדו להם ששים רבוא של נביאות, ובא שלמה ופרסמן, שנאמר נופת תטופנה שפתותיך כלה. (שם ד כב)

סדר עולם:

בשרה נאמר בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה, ובמרים נאמר (שמות ט"ו) ותקח מרים הנביאה, בדבורה נאמר (שופטים ד') ודבורה אשה נביאה, ובחנה נאמר (שמואל א' ב') ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה', ואביגיל נתנבאה לדוד, וכן דוד אמר לה (שם כ"ה) וברוך טעמך, ובחולדה הוא אומר (מלכים ב' כ"ב) אל חולדה הנביאה, ובאסתר נאמר (אסתר ט') ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל וגו'. אלו מ"ח נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להם לישראל ונכתבו בכתובים. ויש נביאים כיוצאי מצרים ולא נכתבו, וכן משה אמר, (דברים ה') מי יתן והיה לבבם זה להם, ואומר (במדבר י"א) ומי יתן כל עם ה' נביאים, כי יתן ה' את רוחו עליהם. ועובדיה אמר לאליהו, (מ"א י"ח) הלא הוגד לאדוני את אשר עשיתי בהרג איזבל את נביאי ה' ואחביא מנביאי ה' מאה איש, חוץ ממה שהיו ביהודה ובנימין, ואליהו אמר לאלישע שב נא פה כי ה' שלחני עד בית אל, ויצאו בני הנביאים אשר בית אל וגו' (מ"ב ב'), שוב אמר לאלישע שב נא פה כי ה' שלחני יריחו, ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו וגו' יכול מפני שהם מועטים, תלמוד לומר וחמישים איש מבני הנביאים הלכו וגו', יכול מפני שהן הדיוטות, תלמוד לומר ויאמרו אליו הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך מעל ראשך וגו' (שם), אדונינו אין כתיב כאן, אלא אדוניך, מלמד שכולם גדולים כאליהו ושקולים כאלישע, שאין לך כל עיר ועיר בארץ ישראל שלא היו בה נביאים, אלא כל נבואה שהיתה לצורך הדורות נכתבה, לצורך שעה לא נכתבה, ועליהם מפורש בשיר השירים, מה יפו דודיך אחותי כלה, מה טובו דודיך מיין וריח שמניך מכל בשמים, נופת תטופנה שפתותיך כלה, דבש וחלב תחת לשונך וגו'. באדם הוא אומר, (בראשית ב') ויצו ה' וגו', בנח הוא אומר, (שם ו') איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח, בשם הוא אומר (שם ט') ברוך ה' אלקי שם, על דברתי מלכי צדק (תהלים ק"י), בעבר הוא אומר (בראשית י') ויקרא שמו פלג כי בימיו נפלגה הארץ, באברהם הוא אומר (שם כ') ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וגו'. ומנין שכל האבות נקראו נביאים, שנאמר (תהלים ק"ה) אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו, אלו הנביאים שעמדו לישראל עד שלא באו למצרים, ואלו הנביאים נתנבאו במצרים, ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע, כלם חמשה (דהי"א ב' ו'), ומשה ואהרן מן ישראל, בלעם ואביו ואיוב מארץ עוץ, ואליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי, אלו הנביאים שנתנבאו לאומות עד שלא נתנה התורה לישראל, אבל משנתנה תורה לישראל פסקה רוח הקדש מן האומות... (פרק כ)

מכילתא דרשב"י:

הנה אנכי שולח מלאך לפניך, זה נביא, וכן הוא אומר ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים (שופטים ב' א'), לפניך, שיהא מאיר לפניך כנר שהוא מאיר לכל הבית, לשמרך בדרך והזהירך על דברי תורה, וכן הוא אומר בכל הדרך אשר צוה ה' אלקיכם אתכם תלכו (דברים ה' ל'), ולהביאך לארץ ישראל, אל המקום זה שילה, אשר הכינתי זה בית עולמים... (שמות כג כ)

תנא דבי אליהו רבא:

...במה מה הוא אומר, (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי אשר ציויתי אותו בחורב וגו', לפי שבימי הושע בן בארי ובימי יואל ובימי עמוס ובימי מיכה המורשתי ובימי שאר הנביאים לא היו יודעין לשפוך רחמים ולבקש תחנונים על ישראל כמה ששפך משה רבן, לכך נאמר זכרו תורת משה עבדי... (פרק ו)

...ואמר לי רבי, אמור לי כמה נביאים היו מתנבאים להם לישראל, אמרתי לו, בני ארבעים ושמונה נביאים היו מתנבאים לישראל, ואמר לי רבי, ומה נשתנה מ"ח מארבעים וחמשה או מחמישים, אמרתי לו, בני כנגד מ"ח ערי מקלט שנתנו ללוים, ואמרו חכמים שלא פחתו הנביאים כלום ממה שכתוב בתורה, ולא הוסיפו כלום על מה שכתוב בתורה, אלא כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. (שם פרק טז)

מדרשים:

עשרים ושתים שנה עשה יוסף חוץ מאביו ונסתלקה רוח הקודש מיעקב ובניו, ולא היה רחוק מהם אלא שלשת ימים ולא היו יודעין שבמצרים היה, וקודם כך נביאים גדולים היו יעקב ובניו, רצונך לידע, כיון שאמר להם יוסף את החלומות מה אמרו לו, הבא נבא וגו', וכשנמכר לא היו יודעין היכן הוא, אומר לחרס וגו', ולמה כך, אלא כדי שלא יהיו הנביאים מתגאין מתשש להם הקב"ה כחן ומראה להן שאינן כלום. וכן את מוצא משה גדול הנביאים על שאמר (שמות י"ח) והדבר אשר יקשה מכם וגו', אמר לו הקב"ה אתה יכול ליפתור דבר קשה, חייך אני מראה לך, כיון שהגיע לפניו עסקן של בנות צלפחד התחיל מקשה לפניו ולא היה יודע מה לומר, אלא (במדבר כ"ו) ויקרב משה וגו'. אמר לו הקב"ה, משה לא היית אומר והדבר אשר יקשה מכם וגו', אמר לו הרי מה שהנשים יודעות אין אתה יודע, שנאמר (שם) כן בנות צלפחד וגו', הנשים דנו דין יפה ממך... (אגדת בראשית פרק סט, וראה שם עוד)

ילקוט שמעוני:

אמר רשב"נ כל הנביאים רואים את המלכיות בעיסוקן, הדא הוא דכתיב ונהר יוצא מעדן וגו', אברהם ראה את המלכיות בעיסוקן, והנה אימה גדולה וגו', דניאל ראה את המלכיות בעיסוקן, חזה הוית בחזוי עם ליליא וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא וגו'... (ויקרא י תקלו)

דבר אחר תחנונים ידבר, אלו נביאי ישראל, אין לך גדול בנביאים כמשה וישעיה, ושניהם לא באו אלא בתחנונים, ישעיה אמר, ה' חננו לך קוינו, ומשה אמר ואתחנן, ועשיר יענה עזות אלו נביאי אומות עובדי אלילים, אין לך צדיק באומות יותר מאיוב, ולא בא אלא בתוכחות, שנאמר אערכה לפני משפט ופי אמלא תוכחות. (דברים פרק ב, תתיב)

נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך וגו', מקרבך ולא מחוצה לארץ, מאחיך ולא מאחרים, כמוני יקים לך ה' ולא לעובדי אלילים, ומה אני מקיים נביא לגוים נתתיך, בנוהגין מנהג גוים. רבי יהודה ברבי סימן פתח, נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, וכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, ואת אמרת כמוך, אלא כמוך בתוכחות, אתה מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה, זה נתנבא ארבעים שנה, וזה נתנבא ארבעים שנה... (שם פרק יח, תתקיט)

ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביא וביד כל חוזה, נביאי כתיב, רבי אומר נביא אחד שחרית ונביא אחד בין הערבים, ורבי נתן אומר שני נביאים שחרית ושני נביאים בין הערבים, אמר רבי יעקב מכפר חנן תשעים שנה עשה הקב"ה משלח בישראל, כמנין ויעד. (מלכים ב פרק יז. רלד)

צופיו עורים כלם לא ידעו כלם כלבים אלמים, וכי יש כלב אלם, והלא שנו רבותינו על כלב שהוא פקח, אלא מה טיבו של כלב זה אדם משליך לו פרוסה וסוכר את פיו, כך היו צופי ישראל פקחים וחוזים כנביאים, אלא שוכבים אוהבי לנום, דבר אחר יודעים הוו מה עתיד להגיעם באחרונה והיו מאלמים בעצמן... (ישעיה פרק נו, תפה)

רבי אבא בר כהנא פתח, צהלי קולך בת גלים, אמר רבי שמואל בר נחמני, ארבעה הם שבאו ממשפחת נכריה, ואלו הם, פנחס, ואוריה, יחזקאל, וירמיה. פנחס את מוצא בשעה שבא ליחס את ישראל אמרו לו את בא ליחסנו, אלעזר למי היה נשוי, לא לבתו של פוטיאל... וכיון שראה הקב"ה שהם מזלזלים בו, התחיל ליחסו, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן... אוריה היו ישראל מזלזים אחריו, ואומרים לא גבעוני הוא, וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריה בן שמעיהו מקרית יערים, וכתיב ועריהם גבעון והכפירה וקרית יערים, הוצרך הכתוב ליחסו, ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן וגו', ויחזקאל היו ישראל מזלזלים אחריו ואומרים לא מבני בניה של רחב הזונה הוא, הוצרך הכתוב ליחסו, היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן, ירמיה היו מזלזלים אחריו, ואומרים לא מבני בניה של רחב הזונה הוא, וצריך הכתוב ליחסו, דברי ירמיהו בן חלקיהו. (ירמיה פרק א, רנז)

אמר לו הקב"ה בטרם אצרך בבטן ידעתיך, עד שלא יצרתיך במעי אמך מניתיך להיות מתנבא על עמי, וענה ירמיה ואמר לפני הקב"ה, רבונו של עולם, איני יכול להתנבאות עליהם, אי זה נביא יצא להם ולא בקשו להורגו, העמדת להם משה ואהרן, לא בקשו לרגום אותם באבנים, העמדת להם אליהו בעל קווצות היו מלעיגים ומשחקים עליו, הרי מסלסל קווצותיו שמו איש בעל שער. העמדת להם אלישע והיו אומרים לו עלה קרח עלה קרח... (שם שם רסב)

...אמר רבי שמעון בן עזאי, איני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו, ולא עם משה בלבד נדבר בזכותם של ישראל, אלא אף עם שאר כל הנביאים לא נדבר עמהם אלא בזכותם של ישראל, שנאמר ויהי מקצה שבעה ימים ויהי דבר ה' אלי לאמר... (שם פרק מב, שכט)

כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו, רבי נחוניא אומר השועל הזה יושב ומצפה בחורבה בשעה שהוא רואה אדם לאי זה צד יבחר, כך כשועלים בחרבות, לא עליתם בפרצות כמשה, ולמה היה משה דומה, לרועה יפה שנפרץ גדר צאנו בערב שבת עם חשכה, עמד וגדרה ונשתייר שם פרצה אחת, ועמד בה, בא ארי ועמד כנגדו, בא זאב ועמד כנגדו, אבל לא עליתם בפרצות, שאילו כן הייתם יכולים לעלות ביום אף ה', והיה ידי אל הנביאים החוזים שוא... (יחזקאל פרק יג, שנב)

כי כשלת בעונך, כל הנביאים שהכו את ישראל הכום בנפילה, ירמיה אמר ידחו ונפלו בה, עמוס אמר נפלה לא תוסיף, אבל הושע עשה אותם מתוקלת, שנאמר כי כשלת בעונך. (הושע פרק יג, תקלב)

לפי שאמר להם משה לישראל דברים קשים, מזי רעב ולחומי רשף... וחזר ואמר להם דברים של נחומים, וזאת הברכה, וכן אתה מוצא ביואל, שאמר להם תחלה דברים קשים, ההיתה זאת בימיכם, עליה לבניכם ספרו, יתר הגזם אכל הארבה, חזר ואמר להם דברים של נחומים, ושלמתי לכם את השנים, וממנו למדו כל הנביאים. וכן הושע תחלת דבריו אמר תן ה' מה תתן, תן להם רחם משכיל, חזר ואמר להם דברי נחומים, ילכו יונקותיו, ישובו יושבי בצלו... וכן עמוס... וכן מיכה... וכן ירמיה... (מיכה פרק ז, תקס)

למה ה' תעמוד מרחוק, ארבעה נביאים קראו תגר כנגד מדת הדין, דוד, וירמיה, אסף ובני קרח, דוד צוח למה ה' תעמוד ברחוק, אמר לו הקב"ה דוד, שכן רע אתה ולא הם הרחיקוני מעליהם, ירמיה אמר, למה לנצח תשכחנו, ואמר לו הקב"ה וכי אני עזבתים תחלה, הם עזבו ושכחו אותי, שנאמר שכחו א-ל מושיעם... אסף אמר למה אלקים זנחת לנצח, אמר לו הקב"ה לאסף, אסף אני הוא ששכחתים תחלה, הם זנחו אותי, שנאמר זנח ישראל טוב... בני קרח אמרו למה פניך תסתיר, אמר להם הקב"ה הם הסתירו פנים תחלה, סגרו דלתותך האולם וכיבו את הנרות, ויסבו פנים ונתנו עורף. (תהלים מזמור י, תרמז)

למנצח על ידותון, כשהקב"ה מראה לנביאים הצרות הבאות על ישראל, הם עומדים ומתרעמין לפני הקב"ה, לכך נאמר למנצח על ידותון, מהו ידותון, על הדתות, ועל הדינין... וכן אתה מוצא בחבקוק, שאמר על משמרתי אעמודה, אזעק אליך חמס, למה כי עוד חזון למועד... (שם מזמור עז, תתטז)

ולמה כך, אלא כדי שלא יהיו הנביאים מתגאים, הראה להם הקב"ה כחם שאינם כלום, וכן אתה מוצא בגדול הנביאים, לפי שאמר הדבר אשר יקשה מכם, אמר לו הקב"ה חייך שאפילו דין שהנשים יודעות אינך יודע, שנאמר ויקרב משה את משפטן... (איוב פרק ט, תתקד)

מדרש אגדה:

...והקב"ה הוכיחם על ידי ירמיה ע"ה אשר רגמו אותו בני ישראל במצרים וקברו אותו המצריים מפני שהיו אוהבים אותו שהתפלל על הדגים התמנו חיים שהיו בנילוס והיו הורגים במצרים, ומלך אלכסנדרוס הוציא עצמותיו וקבר אותם באלכסנדריא, ולא זה הנביא בלבד הרגו, אלא אחרים הרבה הרגו, חור, ובעשא הרג לשמעיה הנביא, ואביה הרג לאחיה השילוני, ויואש הרג לזכריה בן יהוידע בחצר בית ה' והזה מדמו על הקיר, ונסתלקה שכינה מן ההיכל עד ימי ישעיהו ע"ה, וישעיה הנביא הרג אותו מנשה בן יחזקיהו ונסרו במסר משום שנתבלע בארז... (במדבר ל יא)

שלשה הם שמיאנו בשליחותו של מקום, ואלו הם, משה וירמיה ויונה, ובסוף הלכו בעל כרחם, משה רבינו אמר שלח נא ביד תשלח (שמות ד י"ג)... ירמיהו אמר לא ידעתי דבר כי נער אנכי (ירמיה א' ו)... (שם, וראה עוד נבואה)

...אמר רבי שמואל משל למטרונה שהיו לה שני שושבינין, אחד עירוני ואחד מדיני, זה שהיה עירוני אומר לה דברים טובים, לא בת טובים את, לא בת עשירים את, ואותו שהיה מדיני אומר לה, לא בת עניים את, לא בת בזויים את. כך ירמיהו עירני ומענתות היה, נכנס לירושלים ואמר להם דברים של ניחומים, שמעו דבר ה' בית יעקב (ירמיה ב' ד'), ברם ישעיה על ידי שהיה בן מדינה מירושלים היה אומר להם דברים של קנטורים, שמעו דבר ה' קציני סדום (ישעיה א' י')... אמר ר' לוי אמוץ ואמציה אחים הוון, ועל ידי שהיה ישעיה בן אחיו של מלך היה אומר לישראל דברים של קנטורין, כמד"א (משלי י"ח כ"ג) ועשיר יענה עזות... (שם לג א)

לקח טוב:

שלשה נביאים נתקשו בשליחותו של הקב"ה, משה, ויונה, וירמיהו, שלח נא ביד תשלח... (שמות ד יג)

רבי נתן אומר, לא הלך יונה אלא לאבד את עצמו, שכן הנביאים נותנין נפשם על ישראל. (שם בא יב א)

אמונות ודעות:

ראה נבואה, פרקים ג, ד, ה וח.

תרגום יונתן:

צור תעודה - נביא טר סהדותא לא תסהיד בהון, ארי לא מקבלין, חתום וטמא אורייתא לא צבן דילפון בה. (ישעיה ח טז)

יחרש - מתנבן נבייא לאלפא, מאים יתפתון אודני חייביא וקיבלון ואולפן... (שם כח כד)

ומנביא - ומספר. (ירמיה ו יג)

נביאים - מלפין. (שם כט טו)

חצבתי בנביאים - דאזהרתינון בשליחות נביי ולא תבו, הרגתים באמרי פי - איתיתי עליהון קטולין על דעברו על מימר רעותי. (הושע ו ה)

הדברים יגיעים - פתגמיא דעתידין למהוי אשתלהיאו בהון נבייא קדמאין ולא יכילו למשכת סופיהן, ברם לית רשו לגבר למללא מה דעתיד למיתי בתרוהי... (קהלת א ח)

רש"י:

יהיה נביאך - כתרגומו, מתורגמנך, וכן כל לשון נבואה, אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות, והוא מגזרת ניב שפתים, ינוב חכמה, ויכל מהתנבות דשמואל... (שמות ז ב)

אשר תראה - אשר יעלה בלבך, אבל אתה מקריב על פי נביא, כגון אליהו בהר הכרמל. (דברים יב יג)

לא כן נתן לך ה' אלקיך - לשמע אל מעוננים ואל קוסמים, שהרי השרה שכינה על הנביאים ואורים ותומים. (שם יח יד, וראה עוד נבואה)

שאל אביך - אלו הנביאים, שנקראים אבות, כמו שנאמר באליהו (מ"ב י"ג) אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. (שם לב ז)

ומה נביא - שלא ידע מעשיו של שמואל. תשורה - תרגם יונתן מדעם דכשר, ולמנחם לשון תקרובת ראות פני אדם חשוב, לשון אשורנה. (ש"א ט ז)

וסר עונך - שחירפת את ישראל, וגדול כח הנביא מהמלאך, שלא נכוה בגחלת, שהמלאך ירא ולקחה במלקחים, וכן בתנחומא. (ישעיה ו ז)

בלעגי - וכן עלגים, דבור הפוך שאינו מיושר לשמע, והמתנבא להם דומה להם למדבר בלשון שאינם יכולים להבינו. (שם כח יא)

חזקו - כל הנביאים מבשרי ישועת ישראל, שינחמו את ישראל. נמהרי לב - הממהרים הגאולה. (שם לה ג)

האותות - יאמר לנביאים, על האותות הנראים אתם מתפלאים ושואלים, ועל ישראל שלמענם בראתי הכל אתם באים לקרא תגר, אני כבר בראתי להם הישועה שחשבתי. (שם מה יא)

שם - שכל הנביאים עמדו בסיני, ואף זה עמוס דברים, אלא רוצה לומר מעת הגזרה ה' מעמיד הנביא, ואף שעוד לא נוצר הדבר. (שם מח טז)

בוצרים - מעין זאת נבא עובדיה, שסגנון אחד עולה לכמה נביאים, אך מקצת הדברים משתנים. (ירמיה מט ט)

ובנביא העלה ה' את ישראל - ואיך אתם מבזים את הנביאים. (הושע יב יד)

אבן עזרא:

ואל תתמה איך יחשוב נביא בדברי העולם דבר שאיננו נכון, כי הנה מצאנו דוד ששאל אל נתן הנביא היש ישר לבנות בית לשם, והוא השיב כל אשר בלבבך עשה וה' עמך, ובלילה נאמר לו בנבואה שיאמר אל דוד שהוא לא יבנה הבית... (שמות ד כ)

...והאומרים כי נביא מגזרת ניב שפתים איננו נכון, כי שורש ניב מהשניים, לפי דעת חכמי צרפת, ומעלומי העי"ן לפי דעת חכמי ספרד, ושרש נביא שלש אותיות, והעד נביאים, ויתנבאו, כי האל"ף שורש, ועוד כי ניב שפתים כמו פרי, כי הוא מגזרת תנובה, "עוד ינובון בשיבה", והעד הנאמן "וניבו נבזה אכלו", ועוד מה טעם "השב אשת האיש כי נביא הוא", אם פירושו דברן הוא, רק פירושו הוא נביא שאגלה לו סודי, כדרך "כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים"... (שם ז א)

ומשה - הזכיר שנותיהם, ולא מצאנו בכל המקרא נביאים שהזכירם הכתוב שהתנבאו בזקנותם רק אלה, כי מעלתם גדולה מכל הנביאים, ולהם לבדם היה מדבר השם בעמוד ענן, ואל יעלה על לבך כי שמואל עמהם, בעבור שכתוב "בעמוד ענן ידבר אליהם", כי כבר פירשתי במקומו כי לאלה לבדם נתנה התורה. והנה על ידם נחלו הצדיקים העולם הבא, וכל הנביאים הם נביאי תוכחות או עתידות. (שם שם ז)

...וכל אנשי המחקר מודים, כי השם לא יבחר שליח שידע כי בסופו יעבוד עבודה זרה, ואין כל נביא שליח, והנה ראינו שאמר משה לפני מותו "תומיך ואוריך לאיש חסידיך"... (שם לא יח)

בכל ביתי נאמן הוא - טעמו כבן בית שיכנס בלא רשות, ואם יצטרך ידבר צרכיו, ואתם כאשר אתודע לכם בחלום תדעו, ואם לא אין לכם רשות לשאול. (במדבר יב ז)

כי יקום בקרבך נביא - טעם בקרבך, כי אין נביא כי אם מישראל... נביא שיאמר כי בהקיץ דבר השם או שלוחו עמו בחלום, ויש אומרים כי יתכן להיות הנביא ממגנבי דבר השם, ופירוש שאמר נביא האמת שיהיה אות כך להצדיקו, ושמע השומע והגידו להיות אות לנפשו, ויש אומרים כי אפילו בא האות והמופת אין להאמין בו, כי הוא דבר הפך שקול הדעת, ולפי דעתי שיש אות גם מופת כמו סימן, והעד דברי ישעיה שאמר, הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים, ואות הנביא כאשר הלך עבדי ישעיה ערום ויחף, ואותות בניו שמותם על דבר המקרה שיהיה בימיהם, והם עמנואל, מהר שלל חש בז, ושאר ישוב... (דברים יג ב)

למתעב - שהנביא ידבר דברים שיתעבוהו, לעבד מושלים - כמחשבת גדולי ישראל, או רמז על הבבליים. (ישעיה מט ז)

משח - שהנביאים נקראים משיחים, וכמו "אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו". (שם סא א)

...ושים לבך כי כל תפלת נביא וברכתו ברוח נבואה... (יונה ב ג)

קדמונינו חברו אלו הי"ב ספרים שהם קטנים, וכולם נבואות עתידות, ואינו כך בה' המגילות, כי איכה היפך שיר השירים, ובעבור שצפניה בימי יאשיה הוא תשיעי, והאחרים היו אחר גלות בבל. (צפניה ג כ)

רמב"ן:

אדוני משה כלאם - הטעם בזה, כי משה דבר אל העם את דברי ה', כי הוא יאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על המתיצבים עמו באהל מועד, והנה אלה אשר לא יצאו אל האהל ועושים עצמן מכלל הנאצלים כממרים בדבריו, ולכך אמר לו כלאם, כי אולי רוח שקר בפיהם, או רוח רעה מבעתם, והנה צריכין לשומם בבית הכלא, כאיש משוגע ומתנבא, ומשה בענותנותו השיב, "ומי יתן כל עם ה' נביאים, כי יתן ה' את רוחו עליהם", כי השם נתן עליהם רוחו מבלתי אצילות הרוח שעליו, מי יתן ויהיה זה בכל העם, אבל מדברי רבותינו נראה, כי היה המנהג בישראל שלא יתנבא אדם בעתידות במקום נביא גדול ממנו, אבל הולכים אחריו כתלמידיו, והם בני הנביאים, כך אמרו בסנהדרין, בשלמא למאן דאמר משה מת, היינו דקאמר יהושע אדני משה כלאם, אלא למאן דאמר על עסקו שלו, אמאי כלאם, דהוה ליה כמורה הלכה לפני רבו, וכן למאן דאמר על גוג ומגוג נתנבאו, וכך הזכירו עוד בענין דבורה במסכת מגלה, ומשה אמר כי הוא הרב שמחל על כבודו, ומתאוה ושמח בכך... (במדבר יא כח)

רק השמר לך - ...והתועלת במצוה הזאת גדולה מאד, שאם היו דברי התורה באים אלינו מפי משה בלבד, אף על פי שנבואתו נתאמתה באותות ובמופתים, אם יקום בקרבנו נביא או חולם חלום ויצוינו בהפך מן התורה ונתן אלינו אות או מופת יכנס ספק בלב האנשים, אבל כשתגיע אלינו התורה מפי הגבורה לאזנינו ועינינו רואות, אין שם אמצעי נכחיש כל חולק וכל מספק ונשקר אותו, לא יועילהו אות ולא יצילהו מופת מן המיתה בידינו, כי אנחנו היודעים בשקרותו, וזהו שאמר שם "וגם בך יאמינו לעולם"... (דברים ד ט)

לא תנסו - ונחשב להם לעוון גדול, כי אחרי שנתאמת אצלם באותות ובמופתים כי משה נביא השם, ודבר ה' בפיהו אמת, אין ראוי לעשות עוד שום דבר לנסיון, והעושה כן איננו מנסה הנביא, רק השם יתברך הוא מנסה, לדעת היד ה' תקצר, ולכך אסר לדורות לנסות התורה או הנביאים, כי אין ראוי לעבוד השם על דרך הספק, או שאלת מופת ונסיון, כי אין רצון ה' לעשות נסים לכל אדם ולכל עת... וכן בכל דבר נביא המנוסה והמוחזק בנביא אמת באותות ובמופתים כדין התורה, לא תנסו את דבריו בכל גמול ובכל עונש שיאמר להם, ולא תסתפקו ביכלתו יתעלה... (שם ו טז)

כי יקום בקרבך נביא - יקראנו הכתוב נביא על פי עצמו, שיאמר הוא השם דבר עמי בהקיץ, ואני נביאו שלוח לכם שתעשו כן, ויתכן שירמזו הכתוב למה שהוא אמת, כי בנפשות בקצת האנשים כח נבואי ידעו בו עתידות, לא ידע האיש מאין יבא לו, אבל יתבודד ותבא בו רוח לאמר ככה יהיה לעתיד לבא בדבר פלוני, ויקראו לו הפילוסופים כהו"ן, ולא ידעו סבת הענין, אך הדבר נתאמת לעיני רואים, אולי הנפש בחדושה תדבק בשכל הנבדל, תתכוון בו, והאיש הזה יקרא נביא כי מתנבא הוא, ועל כן יבא האות והמופת אשר יאמר... (שם יג ב, וראה נביא-שקר)

כי מנסה - ...רבותינו דרשו בו, שאם בא לעקור דבר אחד מן התורה, כגון שיתיר החזיר או אחת מן העריות לעולם כמשפט הזה יעשה לו, אבל אם יתיר זה לקצת הימים להוראת שעה, כגון אליהו בהר הכרמל, אנו חייבים לשמוע אליו ולעשות ככל אשר יצונו, ונראה שאם יתנבא בשם ה' לצוות מצוה שיחדש, כגון שהיה במקרא מגלה, שאינו חייב מיתה, אלא שאין לנו לשמוע אליו, דכתיב אלה המצות, אין נביא רשאי לחדש בהם דבר מעתה, ואולי כיון שלא נאמין לו הנה הוא נביא השקר ומיתתו בחנק. (שם שם ד)

...אבל זו תשובה לשתי השאלות, כי בכל נביא נצפה לדבר העתיד להיות, ואם יגיד ולא בא נדע שהוא נביא שקר ויומת, ואם בא יבא הכל הנה הוא נאמן לנביא לה', ונתחייב לשמע אליו בכל אשר יצוה בשם ה', כמו שאמר "אליו תשמעון", ואפילו לעבור על דברי תורה לפי צורך השעה... ורש"י כתב... והפירוש הזה איננו נכון בעיני, שאין ההמחאה שהוא צדיק גמור, אלא שהוא נביא אמת מוחזק לכל, כמה שהקדים לאמר עתידות ובאו. והוא האות שלו כמו שהזכיר בפרשה הזו, או במופת שעשה בפנינו, וזאת חוקת הנביאים, ואולי נתכוון רש"י בצדיק גמור, למה שכתב הרב רבינו ביסודי התורה. (שם יח כא)

רד"ק:

לפנים - לפני שמואל, שבימיו נפרצה נבואה ויצאו דברי הנביאים בישראל בתוכחות ובעתידות. נביא - מלשון ניב שפתים, ורואה - שרואה במראה הנבואה העתידית. (ש"א ט ט)

אשר בית אל - בכל עיר בני נביאים להוכיח העם, אבל אצל אלה עברו. (מ"ב ב ג)

המשוגע - קראו לנביא, שלפעמים בעת הנבואה היה מנהגם כמשוגע, לפי שבטלו ההרגשות והכחות הנפשיות, ובני ישראל הרעים קראו להם משוגעים. (שם ט יא)

עד כאן דברי ירמיה - ומכאן ואילך עד סוף הספר ספורי דברים, או כהרמב"ם שאחר כך לא נבא עוד, שהנבואה תפסק מהנביא לפני מותו זמן רב או מעט. (ירמיה נא סד)

על כן חצבתי - על שחסדכם כענן בוקר, הוגעתי הנביאים יום יום. הרגתים - וכאילו הרגתים ביגיעת שליחותי, ולאדוני אבי: מתו בשליחותי, כזכריה ואוריה. (הושע ו ה)

בימי יאשיה - בימיו התנבאו ג', ירמיה בשווקים, צפניה בבית הכנסת, וחולדה לנשים, ונבואתו היתה לפני ששבו יאשיה ויהודה מרעתם. (צפניה א א)

חזקוני:

מרים הנביאה - בעלת דברי השבח, כמו "ואהרן יהיה נביאך". (שמות טו כ)

כוזרי:

...ושלח משה בתורתו, ואחר כך כמה אלפי נביאים אחריו מזהירים על תורתו, מיעדים בגמול הטוב לשומרה, ועונש הקשה לממרה אותה... (מאמר א יא)

אמר החבר, ואם ימצא אדם שיבא באש ולא יזוק בו, ויעמוד מבלי מאכל ולא ירעב, ויהיה לפניו זוהר שאין העין יכול להסתכל בו, ולא יחלה ולא יחלש, וכאשר יגיע אל תכלית ימיו ימות לרצונו... עם ידיעת העבר והעתיד, מה שהיה ומה שיהיה, הלא המעלה הזאת נפרדת בעצמה ממעלת בני אדם... (שם מא, וראה עוד נבואה)

אמר החבר, הרפה לי מעט, עד שאבאר גדולת העם, ודי לי לידע שהשם בחרם לעם ולאומה מבין אומות העולם, וחול הענין האלקי על המונם, עד שהגיעו כלם אל מעלת הדבור, ועבר הענין אל נשיהם, והיו מהן נביאות, אחר שלא היה חל הענין האלקי כי אם ביחידים מבני אדם אחר אדם הראשון... (שם צה)

...אם כן כבר שכחת מה שקדם בהמשך זרע אדם, והאיך חל הענין האלקי באיש, שהיה לב האחרים וסגולת האב, מקבל לאור ההוא, וזולתו כקליפה איננו מקבל אותו, עד שבאו בני יעקב כלם סגולה ולב, נבדלים מבני אדם בענינים מיוחדים אלקיים... מבקשים כולם מעלת הנבואה, ורובם מגיעים אליה, ומי שלא יגיע אליה קרוב לה במעשים הנרצים והקדושה והטהרה ופגיעת הנביאים ודע כי כל אשר יפגע נביא בעת פגעו אותו ושמעו דבריו האלקיים מתחדשת לו רוחניות, ונפרד מסוגו בזכות הנפש והשתוקקה אל המדרגות ההן, והדבקו בענוה ובטהרה. זאת תהיה אצלם הראיה הנראית והאות הבהיר בגמול העולם הבא... (שם קג)

...ועם כל זה לא ישתוה הגר הנכנס בתורתנו עם האזרח, כי האזרחים לבדם הם ראויים לנבואה, וזולתם תכלית ענינם שיקבלו מהם ושיהיו חכמים וחסידים אך לא נביאים. (שם קטו)

אמר החבר:

הובשתני מלך כוזר, והעון הזה הוא אשר מנענו מהשלמת מה שיעדנו בו האלקים בבית שני, כמו שאמר (זכריה ב') רני ושמחי בת ציון, כי כבר היה הענין האלקי מזומן לחול כאשר בתחלה אילו היו מסכימים כלם לשוב בנפש חפצה... (מאמר ב כד)

...ואם יחזק בחסידות, ויהיה במקומות הראוים לשכינה יחברוהו בפעל ויראה אותם עין בעין למטה ממדרגת הנבואה, כאשר היו טובי החכמים בבית שני, רואים הצורות ושומעים בת קול, והיא מדרגת החסידים, ולמעלה מהם מדרגת הנביאים... (מאמר ג יא)

מורה נבוכים:

...ולא תחשוב שהסודות העצומות ההם ידועות עד תכליתם ואחריתם לאחד ממנו, לא כן, אבל פעם יוצץ לנו האמת עד שנחשבנו יום, ואחר כן יעלימוהו טבעים והמנהגים עד שנשוב בליל חשוך קרוב למה שהיינו תחלה, ונהיה כמי שיברק עליו הברק פעם אחר פעם, והוא בליל חזק החושך, והנה יש ממנו מי שיברק לו הברק פעם אחר פעם במעט הפרש ביניהם, עד שכאלו הוא באור תדיר, ולא יסור וישוב הלילה אצלו כיום, וזאת היא מדרגת גדול הנביאים אשר נאמר לו "ואתה פה עמוד עמדי", ונאמר בו "כי קרן עור פניו", ויש מי שיהיה לו בין ברק וברק הפרש רב, והיא מדרגת רוב הנביאים, ומהם מי שיבריק לו פעם אחת בלילו כלו, והיא מדרגת מי שנאמר בהם "ויתנבאו ולא יספו", ומהם מי שיהיה בין בריקה לבריקה הפרשים רבים או מעטים, ויש מי שלא יגיע למדרגת שיאור חשכו בו בברק, אבל בגשם טהור זך, או כיוצא בו מן האבנים וזולתם אשר יאיר במחשכי הלילה, ואפילו האור ההוא הקטן אשר יזריח עליו גם כן אינו תדיר, אבל יציץ ויעלם כאלו הוא להט החרב המתהפכת, וכפי אלו הענינים יתחלפו מדרגות השלמים... (פתיחה, וראה עוד נבואה)

...ומלאכי אלקים עולים ויורדים (בחלום יעקב), הם הנביאים, שנאמר בהם בפירוש "וישלח מלאך", "ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים", ומה טוב אמרו עולים ויורדים בו, העליה קודם הירידה, כי אחר העליה וההגעה אל מעלות ידועות מן הסולם, תהיה הירידה במה שפגש מן הענין להנהגת אנשי הארץ ולמודם... (חלק א פרק טו)

...עד שאנחנו נמצא נביאים קראו בני אדם עד שנהרגו, השפע ההוא האלקי יניעם ולא יניחם לשקוט ולא לנוח בשום פנים, ואפילו הגיע לרעות גדולות, על זה תמצא ירמיה ע"ה כי כשהגיעו מבזיון המורדים והכופרים אשר היו בזמנו, השתדל לסתום נבואתו, ולא יקראם אל האמת אשר מאסוהו, ולא היה יכול לסבול, זה אמר כי היה דבר ה' לי לחרפה ולקלס כל היום, ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו, והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותי ונלאיתי כלכל ולא אוכל, וזהו ענין מאמר הנביא האחרון, "ה' אלקים דבר מי לא ינבא". (חלק ב פרק לז, וראה עוד נבואה פרק לב והלאה)

...ואי אפשר מבלתי היות שתי הכחות האלו בנביאים חזקות מאד, רצוני לומר, כח הגבורה וכוח המשער, ובהשפיע השכל עליהם יחזקו שני הכחות האלה מאד עד שהגיע זה למה שידעת, והוא שהתגבר איש אחד במקלו על המלך הגדול (פרעה), להציל אומה מתחת עבודתו, ולא פחד ולא יירא, כאשר נאמר לו כי אהיה עמך... ודע כי הנביאים האמיתיים יגיע להם השגות עיוניות בלא ספק, לא יכול האדם בעיון לבד להשיג הסבות אשר יתחייב מהם הידוע ההוא, ודומה לזה הגידם דברים לא יכול האדם בסברא ובמשער הכולל לבד שיגידם, שהשפע ההוא בעצמו אשר שפע על הכח הדמיוני עד שהשלימו, עד שהגיע מפעולתו שיגיד מה שיהיה וישיגהו כאלו הם ענינים כבר הרגישו בהם החושים, והגיעו אל זה הכח המדמה מצד החושים, הוא גם כן ישלים פעל הכח הדברי עד שיגיע מפעולתו שידע ענינים נאמני המציאות, ויגיע לו זאת ההשגה כאלו השיגה מהקדמות עיוניות... (שם פרק לח)

משנה תורה:

אם כן למה נאמר בתורה "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך", לא לעשות דת הוא בא, אלא לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עליה, כמו שאמר האחרון שבהם, "זכרו תורת משה עבדי", וכן אם צונו בדברי הרשות, כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו, עשו מלחמה היום או אל תעשו, בנו חומה זו או אל תבנוה, מצוה לשמע לו, והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים, שנאמר "והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו".

וכן נביא שעבר על דברי עצמו, והכובש נבואתו חייב מיתה בידי שמים, ובשלשתן נאמר אנכי אדרוש מעמו, וכן אם יאמר לנו הנביא, שנודע לנו שהוא נביא, לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה, או על מצות הרבה, בין קלות בין חמורות, לפי שעה, מצוה לשמע לו, וכן למדנו מחכמים ראשונים מפי השמועה, בכל אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה כאליהו בהר הכרמל, שמע לו, חוץ מעבודת כוכבים, והוא שיהיה הדבר לפי שעה, כגון אליהו בהר הכרמל, שהקריב עולה בחוץ, וירושלים נבחרת לכך, והמקריב בחוץ חייב כרת, ומפני שהוא נביא מצוה לשמע לו, וגם בזה נאמר "אליו תשמעון", ואילו שאלו את אליהו ואמרו לו, היאך נעקור מה שכתוב בתורה "פן תעלה עולותיך בכל מקום", היה אומר לא נאמר אלא המקריב בחוץ לעולם חייב כרת, כמו שצוה משה, אבל אני אקריב היום בחוץ בדבר ה' כדי להכחיש נביאי הבעל. ועל הדרך הזאת אם צוו כל הנביאים לעבור לפי שעה מצוה לשמע להם, ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם, מיתתו בחנק, שהתורה אמרה לנו ולבנינו עד עולם.

וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה, או שאמר בדין מדיני התורה שה' צוה לו שהדין כך הוא, והלכה כדברי פלוני, הרי זה נביא השקר ויחנק, אף על פי שעשה אות, שהרי בא להכחיש התורה, שאמרה "לא בשמים היא", אבל לפי שעה שומעין לו בכל. במה דברים אמורים, בשאר מצות, אבל בעבודת כוכבים אין שומעין לו, ואפילו לפי שעה, ואפילו עשה אותות ומופתים גדולים, ואמר שה' צוהו שתעבד עבודת כוכבים היום בלבד, או בשעה זו בלבד, הרי זה דבר סרה על ה', ועל זה צוה הכתוב ואמר, "ובא האות והמופת וגו' לא תשמע אל דברי הנביא ההוא וגו' כי דבר סרה על ה' אלקיכם", שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ולפיכך נדע בודאי שהוא נביא שקר, וכל מה שעשה בלט וכשוף עשה, ויחנק. (יסודי התורה פרק ט א והלאה)

כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו, אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבינו או כאותות אליהו ואלישע, שיש בהם שינוי מנהגו של עולם, אלא האות שלו, שיאמר דברים העתידים להיות בעולם, ויאמנו דבריו, שנאמר "וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר" וגו', לפיכך כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות השם, ולא יבא להוסיף ולא לגרע אלא לעבוד את ה' במצות התורה, אין אומרים לו קרע לנו הים, או החיה מת, ויוצא באלו, ואחר כך נאמין בך, אלא אומרים לו אם נביא אתה, אמור דברים העתידים להיות, והוא אומר, ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו, ואפילו נפל דבר קטן, בידוע שהוא נביא שקר, ואם באו דבריו כולן יהיה בעינינו נאמן. 

ובודקין אותו פעמים הרבה, אם נמצאו דבריו נאמנים כולן, הרי זה נביא אמת, כמו שנאמר בשמואל, "וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה'"... והלא המעוננים וקוסמים אומרים מה שעתיד להיות, ומה הפרש יש בין הנביא ובינם, אלא המעוננים וקוסמים וכיוצא בהן, מקצת דבריהם מתקיימין ומקצתן אין מתקיימין... אבל הנביא כל דבריו קיימין, שנאמר כי לא יפול מדבר ה' ארצה...

דברי פורענות שהנביא אומר, כגון שיאמר פלוני ימות או שנה פלונית רעב או מלחמה, וכיוצא בדברים אלו, אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרים הנה דבר ולא בא, שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה, ואפשר שעשו תשובה ונסלח הם, כאנשי נינוה, או שתלה להם כחזקיה, אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך, ולא באה הטובה שאמר, בידוע שהוא נביא שקר, שכל דבר טובה שיגזור הא-ל אפילו על תנאי אינו חוזר... הא למדת, שבדברי הטובה בלבד יבחן הנביא, הוא שירמיהו אמר בתשובתו לחנניה בן עזור, כשהיה ירמיה מתנבא לרע וחנניה לטובה, אמר לו לחנניה, אם לא יעמדו דברי אין בזה ראיה שאני נביא שקר, אבל אם לא יעמדו דבריך יודע שאתה נביא שקר, שנאמר, "אך שמע נא את הדבר הזה וגו', הנביא אשר ידבר שלום, בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת".

נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא, הרי הוא בחזקת נביא, ואין זה השני צריך חקירה, שהרי משה רבינו העיד על יהושע, והאמינו בו כל ישראל קודם שיעשה אות, וכן לדורות, נביא שנודעה נבואתו והאמינו בדבריו פעם אחר פעם, או שהעיד לו נביא, והיה הולך בדרכי הנבואה, אסור לחשוב אחריו ולהרהר בנבואתו שמא אינה אמת, ואסור לנסותו יותר מדאי, ולא נהיה הולכים ומנסים לעולם, שנאמר "לא תנסו את ה' אלקיכם כאשר נסיתם במסה", שאמרו "היש ה' בקרבנו אם אין". אלא מאחר שנודע שזה נביא, יאמינו וידעו כי ה' בקרבם ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו, כענין שנאמר "וידעו כי נביא היה בתוכם". (שם פרק י א והלאה)

...אפילו נביא עומד לפני המלך משתחוה ארצה, שנאמר "הנה נתן הנביא, ויבא לפני המלך וישתחו למלך"... (מלכים ב ה)

רשב"ם:

כי נביא הוא - לשון ניב שפתים, רגיל אצלי ומדבר את דברי, ואני אוהב את דבריו ושומע תפלתו. (בראשית כ ז)

נביאך - דברן תחתיך. (שמות ז א)

הנביאה - קורא בעל דברי שבח או תוכחות בני אדם. (שם טו כ)

ספר חסידים:

כל הנביאים קודם שהיו מתפללים על ישראל, היו ישראל מבקשים לנביאים שיתפללו עליהם, והנביאים היו אומרים תעשו תשובה ונתפלל עליכם, והיו אומרים (אם יש להם דיין שישפוט אותם או אומרים לנביא) תהיה דיין ותשפוט, ואם שומעים לו אז מתפלל עליהם והקב"ה עונה אותם, וכל מי שאינו עושה בזה הענין אסור לעבור להתפלל בשביל ישראל. (תשנד)

ספר החינוך:

שלא לנסות נביא אמת יותר מדאי, שמנענו שלא לנסות יותר מדי הנביא המיסר את העם והמלמדם דרכי התשובה, אחר שנדע אמיתת נבואתו, ועל זה נאמר "לא תנסו את ה' אלקיכם כאשר נסיתם במסה", כלומר לא תנסו גמולי השם וענשיו שהודיע לכם על ידי נביאיו על צד שתסתפקו בהם.

משרשי המצוה, לפי שבנסיון היתר בנביא האמת ימצא הפסד, כי פעמים יחלקו עליו מתוך כך בני אדם המקנאים והכואבים למעלתו, ודבר הנבואה איננו ענין תמידי לכל נביא, כי פעמים לא יתנבא כי אם מעט, ואם בכל פעם ופעם נטרידהו לתת אות ומופת נאמן שהוא נביא, יהיה סבה לעם שימרדו בו, ויקלו בדבריו הרבה פעמים... (ואתחנן מצוה תכד)

שנצטוינו לשמע בקול כל נביא מהנביאים בכל מה שיצונו, ואפילו יצוה אותנו לעשות בהפך מצוה אחת מן המצות, או אפילו הרבה מהן לפי שעה, חוץ מע"ז, שומעין לו, כי באמת, אחר שהוא נביא אמת כל כונותיו לטובה, וכל אשר יעשה הוא עושה לחזק הדת ולהאמין בשם ב"ה, ועל זה נאמר "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך אליו תשמעון"...

משרשי המצוה, לפי שתכלית מעלת האדם היא השגת הנבואה, ואין לו לבן אדם בעולמו אמיתת ידיעה בדברים כאמיתת ידיעתו בנבואה, שהיא הידיעה שאין אחריה פקפוק, כי היא תבא ממעין האמת, ומעטים מבני העולם זוכים בה ועולים אליה, כי הסולם גדול מאד, רגלו בארץ וראשו מגיע השמימה, ומי זה האיש ירא השם יזכה ויעלה בהר השם ויקום במקום קדשו, אחד מאלפי רבבות אנשים הוא המשיג למעלה זו, ובדור שראוי לכך, על כן צותנו התורה, כי בהגיע איש אחד בדור אל המעלה הזאת, ויהיה ידוע אצלנו בענינו ובכושר מעשיו כי נאמן לנביא, שנשמע אליו בכל אשר יצוה, כי הוא היודע דרך האמת וידריכנו בו, ולא נשא נפשנו להמרות פיו ולחלוק עמו, כי המחלוקת עליו בשום דבר היא טעות גמורה וחסרון ידיעת האמת. (שופטים מצוה תקטז)

בעל הטורים:

נביא מקרבך - הפסוק מתחיל ומסיים בנו"ן, לומר שידע נו"ן שערי בינה, ויש בו יו"ד תיבות, לומר שתשמע לו כמו לעשרת הדברות. (דברים יח טו)

רלב"ג:

רבע שקל - מה זה למנהיג ישראל? ונראה שהמתנה לנביא שיתבודד בעניני בעל המתן, ואולי בעת זקנותו לא הגיעה לו נבואה אלא באופן זה, ולכן בקש יצחק מטעמים מעשו, שאין מטרת השלם לבקש תענוגים. (ש"א ט ז)

השלום - שרוב הנביאים יעדו רע. המשוגע - שהנביאים בהתבודדותם בהשי"ת היו שוגים בשאר הענינים. (מ"ב ט יא)

כל חוזה - ידמה שהחוזה שלם מהנביא, שיבא אליו דבר ה' במראה ולא בחלום. (שם יז יג)

הרקאנטי:

...מדרש רות, מרוחק ה' נראה לי, כשהקב"ה מדבר עם נביאים אינו נגלה אליהם אלא מרחוק, ועל כן רואין דמות דברים כאדם העומד מרחוק, חוץ ממשה רבינו ע"ה, דאמר ר' אלעזר אמר רבי חנינא כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא באספקלריא שאינה מאירה, ומשה נתנבא מתוך אספקלריא המאירה, שאר הנביאים מרחוק ומשה מקרוב, דכתיב לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, מהימנא בבי מלכא קרוב הוא למלכא, ואיתמר כי הנביאים מתוך שהתנבאו מרחוק אין אהבתו של המקום עליהם, דכתיב אהבת עולם אהבתיך, רבי חנינא אמר יש רחוק ונתקרב, ויש קרוב ונתרחק, יש רחוק ונתקרב דכתיב ממרחק תביא לחמה, ויש קרוב ונתרחק, דכתיב מרחוק ה' נראה לי, זה קרוב אצל הנביאים וזה רחוק למלכות, רבי אליעזר אמר איפכא, קרוב למלכות ורחוק מן הנביאים שרואין דמיון של מעלה כמין גוף. ותמצא בישעיה ואראה את א-דני באלף דלת, כי לא תשיג למעלה, וביחזקאל היתה עלי יד ה' היא זרוע ה', ואף כי נבואת משה היא במדת רחמים, אף על פי כן הכל על ידי השכינה, ועל כן אנו אומרים במוספין על ידי משה עבדך מפי כבודך כאמור, זהו שנאמר אחת ידבר א-ל כלומר בעטרה שהיא אחת מן הספירות ידבר א-ל, רוצה לומר מדת הרחמים עם הנביאים... (וארא, ועיין עוד נבואה)

דרשות הר"ן:

...וחלילה שיהיה זה שכר הנביא בנבואתו, אבל מה שאחשבהו בו הוא, כי כאשר הרוח לא בא מאת האלקים לנביא מעצמה, אבל יצטרך הנביא לחזר אחריה, לא תושג כי אם בהכניע הטבעים כלם, כדי שתתיחד הנפש ותשיג הנעלם ההוא, והטבע ימאן בזה, ובעת הלחמו אי אפשר שתשיג הנפש התבודדות הצריך לזה הנגוד טבע המציק, ולזה יצטרך אל שיקבל הנביא דבר נרצה אצל הטבע, כדי שיסכים בהתבודדות ויסיר המעיק... (דרוש ב, וראה עוד נבואה)

...ואם תשיב ותאמר, כי אין מתנאי מעלת הנביא רק שישלם במעלות שכליות לא שישלם בכל מעלות אחרות התלויות בכחות גופניות, אין הדבר כן, שהרי אמרו בפרק אין בין המודר (נדרים כ"ט) אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ועניו, וכולן במשה, והרי גבור ועשיר אינן מעלות שכליות ולא מעלות מדותיות, עם כל זה הם מתנאי הנביא, אף על פי שיש מי שפירש, כי בגבור רצה הכובש את יצרו... אין הדבר כן, שהרי שם בנדרים כשאמרו וכולן במשה, הוכיחו גבור מ"ואתפוש בשני הלוחות" וגו'... ואין זה ענין למעלות שכליות, ולא למעלות המדות כלל. אבל עיקר הענין, כי הנביא ראוי שיהיה שלם בכל השלמות שהם ענין נכבד בעיני ההמון למעלת הכללי, כי הוא שלוח אליהם, למען יהיו דבריו נשמעים... (דרוש ג)

מן הידוע, כי אחר שרצה השי"ת לברא את העולם הזה לכבודו, והסבה התכליתית אצלנו בו, למען יעבדהו המין האנושי, חוייב שימשך לאדם מאתו שפע הוא למעלה מן השכל, נקרא שפע נבואיי, להשלים הנפש למען תיאור באור החיים. ולא יספיק לזה שפע שכלי לבד, שהדבר שיסכל עצמו ואמיתתו אי אפשר שיודעו הדברים המועילים והמפסידים אליו... אם לא יגיע אלינו שפע אלקי נבואיי, אשר הוא למעלה מהשכל, בו יודעו הדברים הנרצים אצל השי"ת והעושים רושם בנפש, והם מצוות התורה ואזהרותיה. ואין ספק, שלמי שבא זה השפע יצטרך שיהיה שלם במעלות שכליות ובמעלות המדות, שאין ראוי שיחול רוח השי"ת על האיש רע המדות, כי תועבת ה' נלוז, ולא מזה הצד לבד, אבל מצד המשך הדברים כפי טבעיהם, והוא שידוע כי הדברים כלם יתקרבו לדומיהם ויתרחקו מהפכם... וידוע כי האדם כל עוד שימשך במדרגת העליון ובטוב התכונות יקרב אל השכלים הנבדלים, וראוי שיתאחדו בו, כי האדם יש לו שתי פניות, לצד מעלה ולצד מטה, וכשיתבונן וישלים עצמו במושכלות, והיה בעל תכונות טובות, הוא נפרד מהתחתונים ופונה אל צד המעלה, וכשיפסק עיונו מזה ויטה אל הדברים החומריים, הנה הוא פונה אל צד המטה, כאשר נרמז במראות יעקב אבינו ע"ה בסולם. והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, והוא שנראה אליו, שהמקום ההוא מוכן לנבואה, ושממנו יעלו האישים להשלים עצמם...

אבל במה שהצריך לנביא להיות גבור ועשיר צריך טעם, וקצת המפרשים פירשו שרצה באמרו גבור, שמגביר שכלו על תאותיו, עשיר שיש לו מדת ההסתפקות, השוו עשיר וגבור שאמר רבי יונתן לאותם המוזכרים בדברי בן זומא באבות, ואין דבריהם נכונים, שאם כן לזה שהזכיר עניו, לא היה צריך להזכיר גבור ועשיר, שכבר אמרו רז"ל בפרק קמא דעבודת כוכבים (י"ט) ענוה גדולה מכולן, הנה ביארו כי מי שהגיע לענוה אי אפשר שלא יקדמו לו טהרה וקדושה ויראת חטא ויתר המעלות המוזכרות שם... ואין ספק שמעלות אלו ישלימו הנפש ויפרידוה מן התחתונים, והיה דביקות בינה ובין העליונים, עד שיהיה ראוי לנבואה, ואם יטה מן החכמה והענוה, שהם מעלות השכליות והמדות, יגביר כחות גופניות אשר ימצאו בו, מאשר חומר שלו משתתף עם הבהמות, ולא מאשר הוא איש, ולכן יבדילוהו מהשם הבדל עצום... 

אבל יצטרך ביאור, מדוע יצטרך הנביא להיותו עשיר ובעל קומה, כי בגבור נוכל לפרש שצריך להיות לבו אמיץ בגבורים מי שהוא שלוח להוכיח עם רב ולא ישוב מפני כל... והתשובה בזה, שאם יצטרך הנביא הנבואה להשלים עצמו לבד, לא לזולתו, היה ראוי שינבא מי שימצאו לו השלמיות אשר תשלם הנפש בם, יהיה הגוף שלם או חסר. אבל הנביא שינבא להמון, ומודיע מה שיצוה השי"ת, יצטרך שיהיה נבחר ונרצה מכל הכתות מאוהבי החכמה, ואוהבי העושר, ואוהבי הגבורה, ושישלמו לו מעלות המדות. ולשון נביא הוא המשמיע תמיד ומדבר להמון, כאמרו "ואהרן אחיך יהיה נביאך"... ולזה צריך הנביא שישלמו לו המעלות השכליות וההמוניות, והוא אמרם בפרק המצניע (שבת צ"ב) בעל קומה, להיותו יותר נראה אל ההמון בענין ההדור, כמו שאמרו בברכות ל"ג מנין שהקב"ה משתבח בבעל קומה... (דרוש ה)

ומה שאמר כאן רבי יונתן, אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על מי שישלמו בו התנאים הללו, אין הכוונה שלא יהיה כן לעולם, שכבר אמרו רז"ל ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ואיזה זה בלעם, ואף על פי שאמר בספרי חלוקים הרבה שהיו בין נבואת משה לבלעם, אין ספק שהשרה הקב"ה שכינתו עליו, ואי אפשר שהגיע בלעם למדרגת הענוה, שכבר עליו אמרו בהרבה מן המסכתות, ולא עוד אלא שאני אתונך וכו' כתיב הכא ההסכן הסכנתי וגו', ואין לספק אחרי זאת המימרא שהאיש הזה לא נתקדש בפרישות וביראת חטא, וכל שכן בענוה שהיא למעלה מהן, אלא אין ארבעה דברים דרבי יונתן בכאן במה שיהיה תמיד, אבל לפעמים ישתנה זה לפי צורך השעה...

וכן על דרך זה מה שאמרו בסוטה ל' תנו רבנן, דרש רבי יוסי הגלילי בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה, וכיצד אמרו, עולל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו, כיון שראו את השכינה, עולל הגביה צוארו, ותינוק שמט דדי אמו, ואמרו זה א-לי ואנוהו, שנאמר "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז". ואין בעוללים ויונקים השלמיות שהזכיר רבי יונתן, אלא שהיה זה דבר נסי נתחדש לשעתו, וכן ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל... (שם)

...בחרה התורה שתמסור הכרעת הספקות לחכמים ולא מסרה לנביאים, לסבות רבות, שהדבר ברור שאין הנביאים מתנבאים בכל עת, ואם כן מה נעשה בימים אשר דבר ה' יקר אלינו, ועוד שגלוי וידוע היה לפניו, שהנבואה לא שופעת אלינו תמיד, אבל יגיע עת שיגרמו עונינו לסתום חזון ונביא... ועוד שאין נבואת הנביא שצויתנו התורה המשך אחר דבריו בענין שלא יהיה אפשר שיפול בו ספק אם היא אמיתית אם לאו, כמו שיתברר לפנינו, ולכן בחרה התורה יותר שתמסר ההכרעה לחכמים שיסכימו עליה בטעם וראיה משתמסר לנביא, אחר שלא יתאמתו דבריו כי אם מצד האות, ואותו האות אפשר שיהיו דברים בגו... (דרוש יא)

...אבל אתה לא כן נתן לך ה' אלקיך, כי הקים לכם נביאים ישלימו ענינכם בכל מה שתצטרכו אליו, והוא אמרו, "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך אליו תשמעון", והוא ידוע שאין מתועלת הנביא לצוות על משפטי התורה לבד, אבל גם להודיע כל הדברים הנעלמים מן העין, אשר השתדלו בהודעתם אל הקוסמים, כאשר נתבאר ענין שאול בדבר האתונות... אבל הוצרך להשלים התועלות שימשך מצד הקדמת הידיעה, והשלימו על ידי נביא, ורמז שהידיעה שתושג על ידי נביא שלמה מאד, לפי שהמראה העצומה שמשיג הנביא היא שאין ביכולת הטבעי האנושי להשיגה, ולפיכך שנה בכאן מה שכתב כבר בפרשת ואתחנן, "ככל אשר שאלת מעם ה' אלקיך בחורב" וגו', רמז בזה במה שראוי לסמוך על דבריו, כמו שצוה ואמר "אליו תשמעון", אחר שהוא משיג מה שאין בכח האדם מצד טבעו להשיג. והנה צותה לנו התורה בכאן לסמוך על נביא אשר יתנבא בשם ה', כמו שצוה ואמר אליו תשמעון, וייעד העונש למי שיעבור על דבריו... אבל לא ביאר במה יבחן הנביא עד שנדע שהוא נביא אמת ושנסמוך על דבריו... ולפי הנראה מדברי הרב, (בהלכות יסודי התורה פרק אחרון)... וגם מצד הענין עצמו אין דברי הרב ז"ל נכונים אצלי, לפי שנראה מדבריו שצריך שיבחן הנביא קודם שנאמינהו, בענין שלא יהיה אפשר שיפול בו הספק שיבא כי אם מאת השי"ת, ואם כן יקשה מדבריו על דברו, שהרי הוא עצמו ז"ל כתב, שראוי שיאמן הנביא בשיתן אות אף על פי שאותו אות אפשר יש לו דברים בגו... ומפורש הוא סנהדרין פ"ט שראוי שיאמן בב' דברים, או שיתן אות לאמת דבריו, או שיתנבא דבר בעתידות ויתקיימו דבריו, שכך אמר שם, והמוותר על דברי נביא, מנא ידע דאיענש, דיהיב ליה אות, והא מיכה דלא יהיב אות ואיענש, היכא דאיתחזק שאני. הנה מפורש בכאן שהנביא אם יתן אות ראוי שיאמן, אף על פי שהאות אפשר שיהיה בלהט ובכשוף. ולפיכך אני אומר, שהכתוב לא שאל אלא איכה נדע הדבר אשר לא דברו ה'... אבל מכל מקום עדיין צריך ביאור לשאול מדוע לא פרשה לנו התורה הדרכים שעליהם יאמן הנביא. ואפשר שנרמז זה במלה "כמוני", שרוצה לומר שנתאמתה נבואתו כמו שנתאמתה נבואתו, וידעו שנבואת משה רבינו ע"ה נתאמתה בשני דברים, אחד מצד האותות... והיא הקדמת הידיעה במה שיקרה להם... ומשה יתייחד בענין התאמת נבואתו יותר ממה שראו אבותינו שספרו לנו ענינו במעמד הר סיני... (שם)

ואמר הכתוב שזה הנביא ניתן לנו במקום המעוננים והקוסמים אשר היו משתמשים בהם יתר אומות עכו"ם, ולהשלים תועלתם יעמוד לנו, כי באמת המעוננים והקוסמים יקדמו הידיעה בקצת הדברים אשר יקובל בהם תועלת, והשלימנו ביותר שלימות, והוא ענין הנביא, נמצא שענין הנביא להשפיל אותן הידיעות ולהשלים תועלתן. וכן היה בראשית נבואת הנביא הנאמן, אז הוכנעו והושפלו המנחשים והקוסמים, והיתה זאת התחבולה האלקית שיתנבא הנביא במקום רוב החרטומים, כי אז יאמן עוצם אותותיו יותר מבארץ נעדרה החכמה (דרוש יב)

ספר העקרים:

...ועל זה הדרך עצמו הוא אימות נבואת הנביא או השליח, כי הנביא שיתן אות על היותו נביא בראיה שהוא ילך במו אש ולא יכוה וכיוצא בזו, הנה זאת אות שהוא איש שראוי שיעשו על ידו נסים אותות ומופתים, אבל אין זה אמות עצמי לנבואה, וכל שכן שאיננו אות אל שתנתן תורה על ידו, כי כבר ימצאו אותות ומופתים נעשים בלהט וכשוף, או נעשים על ידי הצדיקים שאינם נביאים, כמו שנזכר בבבא מציעא נ"ט, בענין מחלקותו של רבי אליעזר שנעקר החרוב ממקומו וכו', ואף על פי כן לא קבעו הלכה כדבריו, לפי שלא היה מוסכם בנביא, ולזה תמצא, כי כל האותות והמופתים שעשה משה קודם מתן תורה היו אותות אל שראוי שיעשו על ידו אותות ומופתים בלבד, לא לקבל תורה על ידו, ולדבר הזה בלבד היתה האמנת ישראל בו, ועל כן היו מתנהגים על פיו, בהיותם מאמינים שהשם שומע צעקתו ומקיים דבריו, כמו שעשה משה במרה... כמו שנמצא זה על ידי הצדיקים, שהשם יעשה על ידם אותות ומופתים, אף על פי שאינם נביאים, כרבי פנחס בן יאיר, שבקע הנהר ג' פעמים, לפי מה שמסופר ממנו (חולין כ"ה)... ולכן בעבור שהאותות והמופתים שנעשו על ידי משה רבינו, עם רבויים והפלגת פליאותם בשנוי טבעו של עולם, לא היו מופת עצמי לנבואה, היו ישראל מסופקים עדיין במציאות הנבואה... ולזה תמצא שאמר השם למשה בעת מתן תורה, "הנה אנכי בא אליך וגו', וגם בך יאמינו לעולם", כלומר, איני רוצה לאמת להם מציאות הנבואה עצמה אמות עצמי, וגם לאמת להם שאתה שלוח מאתי לתת תורה על ידך, וזה כשהם עצמם ישיגו למעלת הנבואה...

וזהו ההבדל שבין הנביא והשליח, כי הנביא אמות נבואתו הוא אם הגדת העתידות שלא יפול דבר מכל דבריו ארצה, ואם בעשית אותות ומופתים, והנביא שתתאמת נבואתו על זה הדרך מצוה פרטית היא בתורה לשמע אליו בכל מה שיאמר... (מאמר א פרק יח)

...ולזה אמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, כלומר, כי שתי אלו הדברות אחר שאמרם השי"ת בעצמו לישראל פנים בפנים מבלי אמצעות משה, אין כח ביד שום נביא לומר דבר כנגדם, ולא להחלישם בשום ענין, ואפילו בהוראת שעה, ולזה אמרו מפי הגבורה שמענום, ולא אמר מפי הקב"ה שמענום, כאילו בארו שהנאמר על פי נביא יש כח ביד נביא לבטלו, אם בהוראת שעה, ואם לפי מה שיהיה הענין נותן, כירמיה שבטל מנין החדשים מניסן... (מאמר ג פרק יח)

...אלא שאם היה הדבר כן, שתהיה הרשות נתונה ביד כל נביא או מתפאר בנבואה לשנות כל המצוות שבאו בתורה האלקית, זולת עשרת הדברות, ולומר שהגיע זמנם להשתנות, תפול התורה בכללה, ואין מקום לקיומה כלל, ושנאמר שאין רשות ביד שום נביא לשנות המצות שבאו בדת האלקית על ידי נביא אחר דבר קשה מאד, שאם כן למה האמינו ישראל במשה לשנות דבר מתורת בני נח, שהיתה מקובלת בידם... ועל כן נאמר שהנראה בזה לפי מה שיתנהו העיון התוריי הוא, שאין שום אדם רשאי לזוז מקבלתו ואמונתו שהוא מקובל בה קבלה נמשכת שנאמרה תחלה על פי נביא אחר התברר לו היות העקרים והשרשים שבה אמתיים, על הדרך שכתבנו במאמר הראשון, אלא אם כן יתברר לו ברור גמור, שהשם רוצה לבטל דברי הנביא הראשון שנמשכה הקבלה ממנו... והאימות הזה אי אפשר שיהיה מצד עשית אותות ומופתים, אחר שנמצא אנשים הרבה זולת הנביאים עושים אות או מופת... (שם פרק יט, וראה עוד משה-נבואה)

עקדה:

...וכן העצה הטובה נקראת אור, והסנהדרין עינים, והכח הזה נפלא מאד אצל הנביאים, ועל כן עתותיהם נכונות מאד, ולדעתי בכח המשער הזה ישתמשו פותרי החלומות ומגידי התעלומות... (בראשית מא א)

...וכפי השתדלות הנביא בעם ויצליח להישירם תרבה מעלתו ושליחותו... (שמות ג א, וראה עוד נבואה)

ג' מה שמשותף לשתי ההנהגות, שיקרה שיהיה הטוב והרע המסודר לפי ההנהגה הטבעית לפי מעשה האנשים המונהגים בהשגחה, ואז יתהפך ענין הנביאים, כי הם נלחמים תמיד נגד הבוטחים רק בהנהגה הטבעית, ומגדלים את ההנהגה ההשגחית, וזה נתבאר בירמיה, שמצד המערכה חוייב שמלך בבל יכניע את האומה הישראלית כפי מעשיהם, וגם הפקד משעה שברא שמים וארץ, ונבא שלא ישמעו לנביאי השקר האומרים שלא יעבדוהו, ומה עוד שאין להם זכות לבטל ממשלתו הכוללת... (שמות לח כא)

...והוא מענין חכם עדיף מנביא, שהנביא יודע הנאמר לו, והחכם יכול לדעת על ידי חקירתו יתר מזה, בענינים פרטיים שלא נודעו בנבואה לנאמן בית היודע הסודות הכלליים, וגם דברים עליונים שאין שום מבא לחכמה ולמחקר העיוני בהם... (במדבר יט א)

חטאתי - שהשגת המלאך אצל הנביאים היא על הענינים הכוללים, שמצד היותם נביאים היה להם לידע... (שם כב לד)

אברבנאל:

...ומצד זה היו הנביאים השלמים בצלם ההוא עושים נפלאות בחומר העולם, כאילו נעשו שותפים במעשה בראשית... (בראשית א כו)

מזה בידך - אימות הנביא אינו כהרמב"ם שיודיע יעודים, כי יוכלו לחזור כפי הכנת מקבליהם, אלא על ידי עשית מעשים בזולת המנהג הטבעי, כי זה מיוחד לה', ועל ידי זה מוכיח הנביא שעמד בסוד ה', ולא יקח דבר מהחוץ כהחרטומים, כי אם מטה... (שמות ד ב)

איכה נדע את הדבר - ...ונראה כהרמב"ם, שהיא בחינה בתחילת נבואתו, אם יתקיימו דבריו, וההבדל לקוסם הוא, א' שהנביא ניכר במדותיו, כחכמתו ופרישותו, ב' שהקוסם לא יצליח לעשות אות לנבואה כוזבת, חוץ מאשר בנסיון המסית לע"ז... והרלב"ג הוסיף על הרמב"ם, כי יש טובות השגחיות כפי הכנת המקבלים, ובהם לא יבחן הנביא, וטובות מהמערכה שאינן חוזרות ובהם יבחן. ומה שאמרו כל יעוד וכו' אינו חוזר, הוא כשאין שם תנאי בעצם הדבר... ונראה לי שבחינת הנביא רק באותות ומופתים שיעשה או בהגדות שאין בהן טוב ורע, כאתונות שאול, ולא בענין גמול ועונש... אמנם אם בא רק להוכיח את העם אינו צריך בחינה, כי מדותיו ודבריו מעידים עליו, אלא כשיורה הוראת שעה. (דברים יח טו)

לכל האותות - להמחברים אותות הנביאים הם משיגים עצמיים בנבואתם, כמו שכתוב כאן, ולכן כתב רלב"ג והרב חסדאי והמורה לגלות פנים שלא כהלכה, שעמידת השמש ליהושע ותחיית בן השונמית ועוד לא היו נסים, ולהמורה מעלת משה שעשה נסים לרבים, מה שאינו כן בשאר הנביאים, וקשה לזה מעצירת הגשמים של אליהו ועוד... לדעתי אין הנסים תלויים במדרגת הנביא, כי אם בצורך השעה, וכן כתב הרמב"ם שהנסים לא היו שיאמינו בנביא, כי אם לצורך השעה, ולכן תמצא רבים, והאבות, שלא עשו נסים כלל, ומודיענו כאן שענין הנביאים למופתים הוא, א' מכח התפעלותו, כעס קנאה או רחמים, כמופתי אליהו יהושע שמואל שעל ידי תפלתם. ב' שיעשה במצות ה', ומזה רוב מופתי משה, ומעוט הנביאים... (שם לד יא)

מרחבעם עד צדקיה נבאו בירושלים כ"ו נביאים, ובישראל י"ב נביאים, עיין שם פירוטם, כי בירושלים מקור הנבואה... (מלכים א א)

אשר חזה - יש אומרים מהאחרונים, שהנכתב בספרי הנבואה הוא בחלום הנבואי, שיראה בו משלים וצורות, והיא המדרגה הג' שזכר במורה נבוכים חלק ב' פרק מ"ה, ואם כן ראה בחלום הר הבית וכו', על זה אמר "אשר חזה", ולדעתי אמר גם כן על דברים שישמע הנביא מפורשים ולא בחלום, ולכן אמר הדבר אשר חזה. (ישעיה ב א)

וסר עונך - שהליץ בעד עוזיה, ולכן לקח הרצפה מעל המזבח במלקחים, לומר שאין אפשר שיקח ההדיוט מהדברים הקדושים בלי שילקה, ואם כן אין להתלונן על צרעת עוזיה, שעל הנביא להוכיח ולא להתלונן על העונש. ולפרוש הא' נענש על שדימה נבואתו לנבואת משה. ואשמע את קול ה' - נבואת הנביאים היא על ידי מלאך, וקודם כשהיה בנזיפה מה הזכיר, "ויעף אלי אחד מן השרפים", ועתה נתעלתה נבואתו וייחס הנבואה כאילו שמעה מה' עצמו... ומי ילך לנו - ולא ילמד סנגוריא על ישראל, כמו שעשה ישעיה לעוזיה. או לפי שהיו ישראל מכים הנביאים, ומשקבל עליו, זכה שיתנבא מפי הגבורה, שנאמר "רוח ה' דבר בי" וגו', ומנבא נחמות כפולות, עורי עורי וגו'. (שם ו ז וח)

בלעגי שפה - מדבר בגנות הכהנים והנביאים, שהם שכורים וחסרי דעה, ואינם ראויים כי אם ללמד לתינוקות צו לצו. (שם כח יא)

יאמרו שהנביא עוור וחרש, אך הוא רק בשעת הנבואה מפני ההתבודדות, שעל ידה יגדיל תורה, והוא רואה רבות בעת הנבואה. (שם מב כב)

האותות - אומר לנביאים הראוי לכם הוא הגדת העתיד, ועל זה תשאלוני, ולא תצווני על פעל ידי ישראל, כי חפצתי ביקרם יותר מכם, ובעתה אחישנה. (שם מה יא)

כשופר הרם קולך - שיהיו דברי הנביא לפי הזמן, ובזמן כראוי, ולפעמים דברים פשוטים כתקיעה, ולפעמים דברים שאינם פשוטים. הגד לעם - קודם יוכיח הגדולים, ואחר כך העם. (שם נח א)

רוח סערה - על התפעלות הנביא בשרות רוח הנבואה, וכן האש המתלקחת, והענן על שאינו יודע העתיד, כעין החשמל, שמתוך הנבואה הכיר מציאות הסבה הראשונה, ורוח סערה וענן הם ג' התפעלויות וחסרונות נמשכות מגוף הנביא, ואש נוגה וחשמל דברים רוחניים שכליים, האש על השפע הנוגע על הנבדל המשפיע על הנביא, ועין החשמל על השי"ת המשפיע על הנבדל... (יחזקאל א ד)

ורוח אין בהם - שהנביא יפעל מצד דביקותו בה' בחומר העולם לעשות מופתים, אבל אין ביכלתו להביא נפש ולברא אדם, שזה לה' לבדו. (שם לז ז)

לבקש תפלה - שבעת הכעס לא היו הנביאים רשאים להתפלל על העם, כמו שאמר בירמיה ואתה לא תתפלל וגו'... (דניאל ט ג)

ספורנו:

אליו תשמעון - אם יצוה מצות שעה. איכה נדע - כשיצוה לשעה איזו מצוה, כגון אליהו בהר הכרמל, ויהושע שהקיף יריחו בשבת, וצוה את הכהנים לשאת את הארון בירדן ולעמוד שם עד שיעברו כל העם. ולא יהיה הדבר - כי אמנם לא תתחדש במצוה אפילו לשעה להמון, אם לא יהיה עמה איזה אות, כמו שהיה ביהושע, בקיעת הירדן ונפילת חומת יריחו, ובאליהו ירידת האש מן השמים. אמנם מצות הנביא שאמר אל רעהו הכני נא היתה לרעהו, נביא כמוהו, שידע כי דבר ה' הוא, לפיכך נענש כאשר מאן. (דברים יח טו והלאה)

הסבי עיניך - הנביאים, מנגדי - שלא יקבלו עמל חזון, שהם הרהיבוני - הם היו סבה שהתנשאתי להנקם כאשר לא שמעתם. (שיר השירים ו ה)

אלשיך:

כי יפלא - מה שאין ה' מחדש הלכות על ידי נביא, וכן ביהושע שרצו לרגמו על שכחת ג' אלפים הלכות, ולא נאמרו לו בנבואה, הטעם הוא כדי שלא יאמינו גם לנביא שינבא לחדש תורה... (דברים יז ח)

נביא מקרבך - ואם תאמר איך תיענה בצרה לדעת על מה המכות, על זה יתן לך נביא. (שם יח יח)

לפנים - יקראו גם לנביא רואה, ולכן טעה הנער לתת לו רבע שקל, כלשאר רואה עתידות. (ש"א ט ט)

הכיני - כל זה שיראו המלך והעם כי משפט מות לאינו שומע בקול הנביא, ועדיין היה יכול להשיב שנצטוה רק שלא לרחם עליו, והיה יכול לשומו במשמר, על כן התנכר שיחרץ המלך משפטו בעצמו... (מ"א כ לה)

מהר"ל:

כבר אמרנו לך פעמים הרבה, שכל חטא שבישראל הוא מצד המקרה, ואין חטא מצד עצם צורתם, ולפיכך היה מצדיק ישעיהו את ישראל, ואמר אף שהם חוטאים מצד המקרה, מכל מקום מצד עצם ישראל הם טובים, כי הצורה בישראל צורה אלקית... וזה היה מורה על מעלת ישעיה הנביא, שהיה לו צורה אלקית גם כן, לכך היה משבח את ישראל מה שצורתן נבדלת, ואמר שאיני כדאי להיות הולך בשליחותך אצל בניך, מפני מעלת הצורה של ישראל שהיא אלוקית, ולפיכך אמר, כל הנביאים קבלו נבואתם נביא מפי נביא, וזה כי החומר מסך מבדיל בין השי"ת ובין הנמצא, לכך כל הנביאים שלא היתה צורתן כל כך נבדלת מן החומר היה מבדיל החמרי בין השי"ת ובין האדם, אבל ישעיה שהיתה נפשו שהיא צורתו נבדלת ולא היה החומר שלו מסיך ומבדיל בין השי"ת ובין האדם, אין לו אמצעי, ומקבל הנבואה מן השי"ת בעצמו... (נצח ישראל פרק מט)

...והנה כל מקום שחדש השי"ת על ידי נביא, כמו אליהו בהר הכרמל, שיהיה מקריב בחוץ, אף על גב שבסיני נתן שלא יקריבו בחוץ, זה לא קשיא, דאדרבא, שגם בסיני נתנה מצוה זאת לשמע אל נביא, כדכתיב "אליו תשמעון", ומזה למדו שאם יאמר להם לשנות מצוה אחת ממצות התורה, חוץ מע"ז, חייבין ישראל לשמוע ולא לקבוע הלכה לדורות, רק לפי שעה מצוה להם, אם כן דבר זה בעצמו מצות השי"ת מסיני כמו שאר מצות, הנה כלל רבי יהושע דבריו בחכמה נפלאה שבו זכה במשפט לפניו יתברך... (באר הגולה באר ד)

...וכן אמרו בפרק קמא דבבא קמא, על ירמיה הנביא שחשדוהו מזונה או שחשדוהו מאשת איש, כי היה לירמיה מדריגה בלתי פרטית, כמו שהיה למשה מדריגה בלתי פרטית מיוחדת, וזה אמרם במדרש "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך" וגו', זה ירמיה שהיה דומה למשה, מה משה נביא אל יהודה וישראל, וכך ירמיה נביא על יהודה וישראל, ולכך על שאר הנביאים לא היו אומרים בו כלל, כאשר לא היו נחשבין צורה לכלל ישראל, כמו שהיו משה רבינו עליו השלום וירמיה נביאים לכל ישראל, ובזה נחשבים כמו צורה אל הכל, ודוד המלך ושאר מלכים אף על גב שהיו מלכים על ישראל, המלך בודאי אין לו שיתוף וחבור עם הכלל, כמו שהוא ענין המלך, שהוא נבדל מן העם, ולא שייך בזה שחשדוהו מאשת איש, כאשר הוא נבדל מן העם, רק הנביא שאין לו ענין זה, כי הוא משותף להם, והוא שלימותם, עד שנחשב צורתם... (שם באר ה, ד"ה פרק אלו מגלחין)

אלא על גבור עשיר וחכם וכו', פירוש, כי אין השכינה שורה רק כאשר יש כאן אחד שהוא דומה אל ארבע חיות המרכבה, גבור נגד האריה, שהוא גבור, עשיר נגד השור שבמרכבה, שנאמר (משלי י"ד) "ורב תבואות בכח שור", ולכך פני שור מן השמאל, ומשם בא העושר... חכם נגד פני האדם, שהוא חכם, עניו כנגד הנשר, שהוא עוף, והוא הקטון יותר, וידוע כי העוף הוא יותר קטון מכולם, ומי שהוא עניו והשכל מן השי"ת מגביהו... ולפיכך אין השכינה שורה, רק אם האדם יש בו ד' מדות נחשב האדם כמו כל המרכבה. (חידושי אגדות נדרים לח א)

כל הנביאים היו עשירים, פירוש זה, כי ראוי לנביא יותר העושר מכל שאר דברים, כי כבר אמרנו למעלה כי העשירות מצד שמאל, כמו שהתבאר למעלה, ומשם הנבואה, כדכתיב ויד ה' היתה עליו, וכל מקום שנאמר יד הוא שמאל, שנאמר "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים"... (שם)

רמח"ל:

הנה הנביא כשיגיע למדרגת הנבואה בשלמות, ישיג את כל המגיע לו בהשגה ברורה ובידיעה שלמה, פירוש, כי אף על פי שלפי ההדרגה שזכרנו בפרק הקודם יקדמו לו הדמיונות, ואחר כך יגיע אל המחשבה, הנה בהגיעו אל ברור נבואתו, ישיג היותו נביא באמת, פירוש מתקשר בו יתברך... 

וממה שצריך שתדע, שהנה לא יגיע הנביא אל המדרגה העליונה בפעם אחת, אבל יעלה מעלה אחר מעלה, עד הגיעו אל הנבואה השלמה. ויש בדבר התלמדות, כמו כל שאר החכמות והמלאכות... (דרך ה' חלק ג פרק ד א, וראה עוד נבואה)

עוד צריך שתדע, כי הנה תואר נביא באמת ובדקדוק לא יאות אלא למי שכבר השיג הנבואה על בוריה, ונתברר לו היותו מתנבא ממנו יתברך, וכמו שאמרנו לעיל, ומי שהגיע לזה, לא ישאר לו ספק בנבואתו כלל, ולא יפול בו טעות בנבואתו. אמנם על דרך הרחבה יתואר בתאר זה גם מי שיתחיל בהשגות הנבואיות והגיע לו גלוי חוץ לגדר האנושי, ואולם מי שלא השיג אלא השגות אלה, אינו עדיין בטוח בענינו, ואפשר לו שיכשל, וכעין נביאי אחאב... (שם שם י, וראה עוד נביא שקר)

אור החיים:

ויאמר ה' אל אברם - טעם שדבר אליו ה' קודם הראות לו, מה שלא עשה כן בכל הנבראים, ב' טעמים בדבר, או להיות שהוא ע"ה נשתדל בהכרת בוראו, מה שלא עשה אדם זולתו... לזה לא הוצרך להגלות אליו, אלא אמר אליו דברותיו, וכבר הוכר אצלו המדבר, או אפשר כי להיותו אדם ראשון בקדושה, אשר בעשרה דורות שקדמוהו לא היה אדם שהכיר אלקותו, לזה נהג עמו בסדר זה, שלא הראה שכינתו אליו עד שבחן אותו אם מקיים גזרותיו, ולאחר שקיים דבריו והלך לו מארצו, ואז נגלה אליו, מה שאינו כן שאר הנביאים, שכבר קדמה ונשתקעה האמונה בלבם מאברהם... (בראשית יב א)

לא יאמינו לי - ...והנה מה שלא כתב הרמב"ם בפרק ז' יסודי התורה ממדות הנביא עשיר וגבור, אמרו שאלו נחוצים רק למתנבא בקביעות, ומשה אמר שלא יאמינוהו כנביא קבוע, כי אינו עשיר, וגם לא באקראי יאמינוהו, כי אינו שלם בגופו. ומה שלא אמר זאת בתחלה, אולי רצה לדעת השם הגדול, ובאמצעו יקנה כל הקנינים, וה' לא הודיעו סוד השם וסגולתו, על כן חזר וטען כאן... (שמות ד א)

ולא קם נביא עוד - שמשה עשה כל האותות שחזקו האמונה, קריעת ים סוף ומתן תורה, ואין נביא הבא אחריו מצריך לחדש עוד. (דברים לד י)

הכתב והקבלה:

ובקולו תשמעו - רש"י מספרי, בקול הנביאים. התורה שבעל פה נקראת קול, ומקבלי התורה שבעל פה נקראו נביאים, וכן בשבת קי"ט ובנביאי אל תרעו אלו תלמידי חכמים, כי עשיית המופתים תתכן רק באיש שהוא במעלה משובחת, עד שראוי שה' יזקק לו וישלחנו לעם. (דברים יג ה)

מלבי"ם:

בעבור תברככה נפשי - כמו שכתב מהר"י מינץ שבעבור שהנביא המגיד העתידות או המברך צריך להפשיט את נפשו מגופו ולהדביקה ברוחניות, היה צריך לתת שוחד אל הגוף תשורה או מתן מה שהגוף נהנה ממנו, בענין שגם הגוף יסכים אל ההפשטה הזאת, שהיא נגד טבעו, ובענין זה היו התשורות שהביאו אל הנביאים... (בראשית כז ד)

ואמרו לי מה שמו - פירש האברבנאל, לפי מה שכתב הרמב"ם בהקדמתו לזרעים, שבבא נביא לישראל היו שואלים ממנו מי אשר דבר עמו, ואם היה אומר שדבר עמו כוכב או מאלהים אחרים היו סוקלים אותו, ובאשר היו בעת ההיא רבים מנבאים מכח השדים או הכוכבים, בודאי ישאלו ממנו מה שם המנבא אותו. ומדברי חז"ל נראה, שהיתה השאלה לדעת השם שנראה בו מצד השליחות ההיא, כי כל שמותיו חוץ משם העצם יקרא בהם לפי ההנהגה שינהג בעת ההיא... (שמות ג יג)

נביא - ...שלפי שכתוב נביא מקרבך כמוני, ופירוש שידמה בעניני נבואתו כמשה, א' שלא יקבל נבואתו מהשפעת כוכב או גלגל או מלאך, רק מה' לבדו, ב' שמשה קיים מקצת דברי נביאים קודמים, שהחזיר להם כל הנבואות שנבאו האבות ומה שדבר ה' עם אדם ונח, והוסיף מקצת נבואות שנבא להם על העתיד, כן הנביאים קיימו נבואות נביאים הקודמים והוסיפו נבואות חדשות. ג' שמשה אמר כלל ופרט, היינו נבואות שהם לצורך הכלל, ונבואות לאנשים פרטיים, וכן היה ביתר נביאים... ושלא תאמר שצריך שישוה גם בזה למשה, שיהיה זקן בן שמונים ונביא בן נביא כמשה, שעל זה אמר "כי יקום בקרבך נביא", שמשמע אף שאינו בן נביא, וכן לבל תאמר שידמה בנבואתו למשה, שתהיה נבואתו פה אל פה, רוצה לומר שיהיה ער ועומד על רגליו, לזה הוסיף "או חולם חלום"... (דברים יג ב, וראה עוד נבואה)

נביא מקרבך - הנה הענין של ידיעת העתידות יצויר בשני ענינים, א' בשתרצה לדעת דבר לעניניך הפרטיים, שגם זה היו משיגים על ידי הנביא, כמו שהוא בשאול בדבר האתונות, על זה אמר שזה תדע מעצמך בכח התורה, וטוב יותר שתמים תהיה ותסמוך על ה'. זאת שנית לדעת דבר בענינים הכלליים על זה השיב אתה לא תצטרך על זה למעוננים וקוסמים מבני נכר, כי לך נביא אקים... לך - שיהיה מיוחד לך לבדך, להזהירך בעניני התורה והמוסר ויראת ה', ולא יצטרך לעשות מעשים זרים כמו המעוננים והמנחשים, שהם קוסמים קסמים ועושים מעשים להגביר כח הדמיון, רק יקים לך, הוא יקימו, כמוני - שגם משה באה אליו הנבואה במראה הסנה פתאום, בלי שעשה איזה מעשים לזה... (שם יח טו)

לפנים - יקראו לנביא רואה, כי היה נביא רואה הכל, ושאלוהו ענינים פרטיים, ואחר כך היה מתנבא רק ענינים הנוגעים לכלל. (ש"א ט ט)

כה אמר ה', שאין בכח אליהו להביא הברכה עתה, כד הקמח - וההבדל הוא שברכת ה' תחול גם על הריקן, וברכת נביא רק על מעט הנמצא שיתרבה. (מ"א יז יד)

מה לך פה - הנביא צריך להיות בין העם, ולא להתבודד. קנאתי - ואיני יכול להמצא בין העם. (שם יט ט)

עכשיו מברר מיהו האיש הנביא עליו התווכח בפרק הקודם עם הגוים, ובו ב' התנאים, א' עבדי - שהכין עצמו לנבואה, ב' בחירי - מצד התכונות שנתתי בו מלידה. ושליחותו שונה משל שאר הנביאים, לא יצעק - להפחיד בעונשין, לא ישא - משא ומשל, ולא בחוץ - ידבר באסיפת העם, גם לא יעניש רשעים כאליהו ואלישע. קנה רצוץ - לא יעניש אלו שכחות הצומח שבקרבם הדיחום לחטא ונשברו מתפקידם, ולא פשתה כהה - אלה שחטאו בעקמומיות שכלם, שלאור משפט - שלו ישובו כולם. (ישעיה מב א וב)

לשובב - זו תכליתו של הנביא, לו יאסף - והגדולים שאינם צריכים לשוב יתאגדו לעבודתו. (שם מט ה)

קודחי אש - מדליקים אור לבדוק דברי הנביא, ומבלי שמן ופתילה טובה, מאזרי - מסבבים האש, בזיקות - ניצוצות מהקוצים, עד שההפסד שתקבלו מהאש רב מהתועלת, ורוצה לומר תבחנו דברי הנביא מתוך הנחות פסולות. (שם נ יא)

בטרם אצרך - הנביא צריך להיות מוכן מטבע שיהיה מזגו שלם למדות, ומשכלו ומבחירתו, שיכין עצמו במעשה בקדושה ובפרישות, אמנם אם ה' לא ימצא איש מוכן לכך מצד טבעו ובחירתו ישלח את הטוב בעיניו על ידי שישנה טבעו ויעזרהו אל בחירתו, וכן בנבואת גדעון ומנוח, ועל אלו אמר לו בטרם אצרך הקדשתיך, כי נבואתו לצורך ה'. (ירמיה א ה)

אשר אשלחך - אם המשלח גדול לא יבוש גם צעיר ונבזה בשליחותו. אשר אצוך - אשים דברי בפיך ותדע לדבר. (שם שם ז)

חצבתי בנביאים - שלחתים לומר לכם, שאין להקריב הרבה קרבנות למען תוכלו לעשות כחפץ לבכם, והם הרגו בנביאים, ובזה נחצבו הדברים למצבה לעד. (הושע ו ה)

לא יעשה - ואם תאמרו שלא שבתם כי כבר נגזרה הגזרה, ה' לא יוציא הגזרה לפועל עד שיודיענה על ידי הנביאים, כדי שישובו ויבטלו הגזרה. (עמוס ג ז, וראה עוד נבואה)

שובו - מעתה לא אשלח אליכם עוד נביאים, ועליכם להשתדל בעצמכם לשוב. (זכריה א ג)

רש"ר הירש:

ויגדל משה - לדעת חז"ל (נדרים ל"ח א') לא יקום נביא בישראל, אלא אם היה עוד בטרם יועד לתפקידו, גבור, חכם ועשיר, לא החולשה, לא הפתיות, ולא התלות באחרים יהיו שלוחיו של מקום להשמיע את דברו ולבצע את אימרתו... התביעה הראשונה המוצגת בפני נושאי הנבואה היא גבורה, בריאות וכח, כי רק בגוף בריא שכחו לא תש יושגו יתר התנאים, צלילות הדעת, המסוגלת לשאוב חכמה ממעין התורה, וגם עושר, עצמאות ואי-תלות. (שמות ב יא)

אלה ראשי בית אבותם - ...עדות ייחוס זו, עם שקבעה כעובדה את טבעם האנושי של משה ואהרן, עלולה היתה להצמיח אמונה, כי כל אדם, ללא יוצא מן הכלל, יכשר להיות נביא, כביכול, אדם, הידוע כשוטה גמור היום ישא מחר את דברו בשם ה', ואמנם תופעה זו של נביאות מדומה לא היתה בלתי שכיחה בחוגים אחרים, ולדעתם תמורה פתאומית זו בתכונות האיש, עדות ברורה לבחירה אלוקית. גם אשליה מסוכנת זו הושמה לאל על ידי רשימה משפחתית זו. אמת, משה ואהרן היו אך ורק בני אדם, אולם הם היו בני אדם נבחרים... הראויים והמשובחים ביותר... (שם ו יד)

אליו תשמעון - ולא נאמר אותו תשאלון, כי אין הנביא במקום המעוננים. כדי שנדע את העתידות לכוון את מעשינו מספיקה התורה וחכמים, והנביא הוא שופרו של ה' אלינו אם ברצונו להודיענו דבר. מקרבך מאחיך - בלי הילה מסתורית, בקרבכם גדל, ואתם מכירים אותו ואת משפחתו היטב. יקים לך - ישלחהו אליך מצוייד באמצעים שיהיה מקויים בעיניך. (דברים יח טו)

ולא יהיה הדבר ולא יבא - בלשון "היה" מצוין נס בשטח הטבע, כמו "ויהי ברד" וכדומה, מאורעות ביחסים האנושיים-הסטוריים מצוינים במלת "בא", "הכל בא" וגו' שני המושגים מוזכרים כאן, האות להאמתת שליחות הנביא בשני השטחים. לא תגור ממנו - למרות אישיותו המצוינת, שהיא אם כן תנאי מוקדם לנבואתו. הנביא נותן אות בתחלת נבואתו, כי אין תפקידו אותות ומופתים, אלא להביע דרכי ה', ולתת הבנה של ההוה והעתיד, לחזק את העם על ידי כך בדרך הטוב, ולהזהיר מפני הרע. האותות המעטים הידועים לנו מהנביאים עמדו בשרות שליחותם, ואם נמסרו לנו אותות רבים מאליהו ומאלישע, אותות שנעשו בעיקר בתחום הפרטי, היה זה כנראה להתנגד לקוסמי הבעל ששרצו אז בישראל, ולהראות לעם של י' השבטים שנהה אחרי קוסמים אלו, את האלקים האמיתי. ביהודה לא היו אותות נחוצים בתקופה זו. (שם שם כב)

רעה גדולה - יונה חונך כאן לא לחשוב על עצמו כלל בביצוע שליחותו. יתכן שהרעה ממנה מדובר כאן היתה מצד אנשים שהסיתו נגדו, כפי שמצאנו בישראל גם כן שהסיתו נגד נביאי האמת, צמיחתו הפתאומית של הקקיון היתה, ככתוב, להציל לו מרעתו, להחזיר לו בעיני האנשים את מהימנותו. (יונה ד א)

העמק דבר:

ונברכו בו כל גויי הארץ - כשיהיו נצרכים לדעת איזה ענין בהכרח לא יהיו מוכרחים לשאול באוב ושאר מיני כישוף, אלא יבואו לנביא בישראל ויגיד להם, כמו שעשה מלך ארם עם אלישע, והקב"ה אמר לירמיה "נביא לגוים נתתיך"... (בראשית יח יח)

ונתתי דברי בפיו - היינו גוף הנבואה בלי שינוי. ודבר אליהם - היינו ביאור הנבואה, שהיה מבין ברוח הקודש כל הרמוז באותה נבואה, מה שלא כל ישראל הבינו, והוא פירש להם כפי אשר יצוה ברוח הקודש, ולא כל הרמוז. (דברים יח יח)

משך חכמה:

אמור לו - על פי הקדמת רבינו לפירוש המשניות, הבטחה שה' הבטיח על ידי נביא אינה יכולה להשתנות על ידי החטא, לכן אמר אמור לו אתה, אף על פי שגם פנחס בעצמו היה נביא. (במדבר כה יב)

יקים לך מקרב אחיך - שנבואתו לישראל, אבל עובדיה שהיה אדומי, כבסוף פרק ז' דסנהדרין, התנבא רק על אדום. (דברים יח טו)

תורה תמימה:

ונתן אליך אות - בנביא אתה מבקש אות, ואי אתה מבקש בתורה, דכתיב "על פי התורה אשר יורוך" (ירושלמי ברכות א' ד'), שמחוייב לשמוע להוראת בית דין בלי אות, שהנביא בא לחדש דין, ובית דין מורים על פי התורה הקבועה. (דברים יג ב)

ענו מאד - מה שאמרו אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור עשיר וחכם ועניו, רוצה לומר שכל אלו יסוד לענוה, שהיא העיקר, שאינה דומה ענוה של חלש ואביון לזו של גבור וכו'. (במדבר יב ג)

שפת אמת:

בפסוק הן בני ישראל לא שמעו וגו', פירשנו כבר, כי על ידי שבני ישראל לא שמעו לכן הוא ערל שפתים, כי הנביא מתנבא בכח שמיעת בני ישראל, כדכתיב נביא מקרבך וכו', והנה כתוב "שמעה עמי ואדברה", ואמרו חז"ל אין מעידין אלא בשומע, וזה היה עיכוב עשרת הדיברות, והיה הדבור בגלות כל זמן שלא הוכנו המקבלים לשמוע דבר ה'... (שמות וארא תרנ"ט)

ליהודים היתה אורה, זו תורה... ואיתא בגמרא, מ"ח נביאים היו לישראל, וכולם לא החזירום למוטב עד ישועה זו בפורים. ואותן מ"ח נביאים מכוונים למ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, וכמו שהוא בפרט, כן כלל ישראל היה הכנה שלהם כח אלה המ"ח נביאים שבאו להחזירן למוטב, זה הדביקות אל התורה שנקראת טוב... (פורים תרס"א)

במדרש ברכו ה' מלאכיו, לא כל מלאכיו, תחתונים על ידי שאינם יכולין לעמוד בתפקידיו של הקב"ה וכו'. ויש להקשות, דאלו הצדיקים ונביאים נקראו מלאכיו, נראה שהם קדושי עליון, ומדוע לא נאמר כל מלאכיו. אבל נראה הפירוש שגם באותן הנבחרים מדייק המדרש שנקראו מלאכיו ולא כל מלאכיו, הגם שאמת שנשמת הצדיק גבוהה מהמלאך, אבל היא מתלבשת בכמה צמצומים שונים, וזה שאמר שאינם יכולין לעמוד בתפקידיו, כי עמידה היא בכל הקומה, מראש עד סוף דמות העומד, וזה רק בעליונים שהם נבדלו מהגשמיות, אבל תחתונים על כרחך יש להם אחיזה בגשמיות. אכן הנביאים יש להם התרוממות וביטול הגשמיות לעתים, הן רב הן מעט, ואז נקראו מלאכיו, ולכן נקראו גבורי כח, שיש להם כח לגבור נגד לבוש הגשמי ולהתעלות לבחינת עליונים, ולכן קדמה קריאה משה משה, היא התחברות נשמתו בהשורש, לשון חיבה לשון זירוז, לשון חיבה הוא על משה הראשון, שהוא השורש, לשון זירוז הוא על משה שני, שצריך זירוז כנ"ל. (ויקרא תרל"ח)

ויקרא אל משה, לכל דברות וכו' קדמה קריאה, לשון חיבה, כמו שכתוב במדרש, מלאכיו גבורי כח, הנביאים נקראו מלאכים וכו', פניו בוערות כלפידים וכו', שקודם הנבואה משתנה באמת לבחינת מלאך, כי השליחות להמעשה גדולה מאד מגוף המעשה, לכן מלאכיו לא כל מלאכיו, שאינם יכולין לעמוד בתפקידיו של הקב"ה, פירוש אף שבפועל מקיימין כל בני ישראל המצות, אבל לקבל הציווי ופקודת ה' הוא רק הנביא, שנקרא מלאך ה', כמו שכתוב "הרימותי בחור מעם", כי הצדיקים הם התרומה שבוחר השי"ת לחלקו, ובכח הצדיקים נשאר קדושה לכל בני ישראל... (שם תרמ"ב, וראה עוד ערך נבואה)

שם משמואל:

אך יובן על פי פירוש רש"י (שמות ז' א'), שלשון נבואה הוא המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות, והוא מגזרת ניב שפתים... ויובן על פי מה שכתב המהר"ל במה שמשה היה כבד פה, מפני שהדיבור בא מצד הרכבת גוף ונפש, ומשה רבינו ע"ה היתה נפשו נבדלת מגופו, על כן לא נשלם בו כח הדיבור, והיה צריך לאהרן שלא היתה כל כך נפשו נבדלת, על כן היה בו כח הדיבור בשלימות, וכמו הנשמה, שלענין הדבור היא צריכה לגוף. ובזה יש לפרש מאמר חז"ל (בבא בתרא י"ב), חכם עדיף מנביא, כי תכלית החכמה שהיה השכל נבדל, וכל מה שהוא נבדל יותר, הוא חכם ביותר, בלי הענינים המערבבים את השכל, והנבואה היא דביקות השכל במקורו, בעודו מצורף לחומר, שאיננו כל כך נבדל, כדי שיהיו כלי הדבור בשלימות, על כן חכם עדיף מנביא, ומטעם זה עצמו תכלית החכמה כמו משה רבינו ע"ה היה צריך לאהרן שיהיה נביא כנ"ל, וזה גם כן נראה בחוש, שבשעה ששופעת החכמה בלב החכם קשה עליו אז הדבור, כי לדיבור צריך יותר מצמצום זמן, והשכל משכיל ברגע אחד מה שהדיבור צריך לדבר זמן רב... (בראשית חיי שרה תרע"ב)

והנה במדרש רבה, ברכו ה' מלאכיו, נקראו הנביאים מלאכים וכו'... דהנה מלאך הוא מלשון שליחות, היינו שאין לו שום בחינה ומהות בפני עצמו, רק לעשות רצון משלחו, הוא מלך מלכי המלכים הקב"ה, וכן הנביאים לא חשו על עצמם כלל, רק לעשות שליחותם. אך כל זה הוא בעת שרוח הקודש שורה עליהם לבשו מלאכות, אבל כשנסתלקה מהם רוח הקודש שבו להיות כיתר האנשים, ועל כן רק אז שרוח הקודש שורה עליהם פניהם בוערות כלפידים, אבל משה רבינו ע"ה היה תמיד מוכן לנבואה, והיה תמיד כמו מלאך, שכל מהותו היא השליחות, ועל כן תמיד היה האור האלקי על פניו, והיה צריך למסוה.

ולפי זה יובנו דברי המדרש רבה, דכל הנביאים היה המלאך קורא, היינו שהמלאך קוראו והגביה אותו עד שנתעלה למדרגת מלאך, ואז היה הדיבור מדבר עמו, ברם הכא אני הקורא, היינו שמשה רבינו ע"ה לא הוצרך שיתעלה למדרגת מלאך, שזה היה תמיד, אף קודם הקריאה, אלא שהקריאה היתה מאת השי"ת, היינו שהוגבה ונתעלה עוד יותר ויותר ממדרגת מלאך. (ויקרא תרע"א)