(ראה גם: דבר, מיתה, עונש)
תא חזי, למדנו בשעה שיש מגפה בעיר או בעולם לא יתראה האדם בשוק, משום שיש לו רשות להמשחית להשחית הכל, משום זה אמר לו הקב"ה אתה צריך להשמר, ולא תראה עצמך לפני המשחית שלא ימשול עליך. ואם תאמר, מי נתן כאן משחית, הרי רק היו מים ונתגברו, תא חזי, אין לך דין בעולם, אם (כשהעולם) מוכה, או כשהעולם רק נמסר לדין, שלא ימצא אותו המשחית הולך בתוך הדינים הנעשים בעולם... אף כאן כן הוא, מבול היה, והמשחית הלך בתוך המבול, והוא נקרא כן (בשם מבול), כי נכלל בשם הזה, ועל כן אמר הקב"ה לנח להסתיר עצמו (בתוך התבה) ולא להראות בעולם.
ואם תאמר, הרי התיבה נראתה בעולם הזה שהמשחית הלך בו, (ואם כן עדיין הוא מגולה לפני המשחית), אלא כל עוד שפניו של אדם אינם נראים לפני המשחית, אינו יכול למשול על האדם, מאין לנו זה, ממצרים, שכתוב, ואתם לא תצאו איש וגו', מהו הטעם, משום שהמשחית נמצא והוא יכול להשחית, ולא צריכים להתראות לפניו... (נח עט)
ועוד (אמר לי אליהו), בשעה שיקרה מגפה בבני אדם, ברית נכרת, וכרוז מעביר על כל צבאות השמים, שאם בניו יכנסו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שבארץ, ויאמרו ברצון הלב ונפש את הענין של קטורת הסמים שהיו להם לישראל, יתבטל המגפה מהם.
אמר רבי יצחק, תא חזי מה כתוב, ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו', אמר לו אהרן למה זה, אמר משה כי יצא הקצף מלפני ה' וגו', מה כתיב וירץ אל תוך הקהל וגו', ותעצר המגפה, ומלאך המחבל לא יכול לשלוט ונתבטלה המגפה, הרי מפורש שהקטורת מבטלת את המגפה, רבי אחא הלך לכפר טרפא, ובא שם למלון, התלחשו עליו כל בני העיר, אמרו, אדם גדול בא לכאן, נלך אליו. באו אליו, אמרו לו, וכי אינו חס על המגפה, אמר להם מהו, אמרו לו שכבר יש שבעה ימים שמגפה שורה בעיר, וכל יום היא מתחזקת ואינה מתבטלת.
אמר להם נלך לבית הכנסת ונבקש רחמים מהקב"ה, עוד שהיו הולכים באו אנשים ואמרו להם פלוני ופלוני מתו, פלוני ופלוני נוטים למות, אמר להם רבי אחא, אין עתה העת לעמוד כך כי השעה דוחקת, אלא הפרישו מכם ארבעים אנשים מאלה הכשרים ביותר, ויתחלקו עשרה עשרה לד' חלקים ואני עמכם, עשרה לזוית זו של העיר, ועשרה לזוית זו של העיר, וכן לד' זויות של העיר, ותאמרו ברצון נפשכם הענין של קטורת הסמים, אשר הקב"ה נתן למשה, וענין הקרבנות תאמרו גם כן עמו. (פירוש כי יש דבר ומגפה, דבר פירושו כמו שאמרו חז"ל (תענית כ"א), אם ג' אנשים מתים בג' ימים זה אחר זה בעיר וכו', הוא דבר, אבל מגפה הוא מיתה בהמון, כעין שכתוב בפרשת קרח, "ויהיו המתים במגפה" וגו', ויש ב' בחינות בכללות כל הדינים, דינים דנוקבא, הנקרא פתח אוהל מועד, ודינים דדכר הנקרא כחום היום, ודבר נמשך מן דינים דנוקבא בסוד לא זכי הא רע, שנתגלה מדת הדין שבה, וצריכים תפילה ותשובה לחזור ולהמתיקה במדת הרחמים, כמו שהיתה מטרם החטא, ומגפה נמשכת מדינים דדכר מכח התגברות קו השמאל על הימין, שדינים אלו נמשכים מבינה, שהוא סוד עלמא דדכורא, והוא סוד מדת הרחמים, ואם כן אין צריכים כאן תפלה, שענינה הוא להמתיק את הנוקבא במדת הרחמים שהוא בינה, כי אדרבא, הדינים הללו ממדת הרחמים באים... וזה שאמר להו ניזיל לבי כנישתא, כי תחילה חשב רבי אחא שיש דבר בעיר, ואם כן צריכים תפלה להחזיק הנוקבא למדת הרחמים, ועל כן אמר להם ניזיל לבי כנישתא להתפלל, אבל כששמע שיש מיתה בהמון, שאמרו לו פלוני ופלוני מתו, פלוני ופלוני נטו למות, אז ראה שהוא מגפה, לכן אמר להו לית עתה לקיימא הכי וכו', כי למגפה אין תפלה מועלת, כי אינה חסרה אז ממיתוק במדת הרחמים, אלא שצריכים קטורת דוקא, לגלות בה קו אמצעי ולכלול הקוין זה בזה, שכל זה נעשה על ידי קטורת, או על ידי אמירה בכונה את פרשת הקטורת)...
עשו כן שלשה פעמים והעבירו בכל העיר אל ארבע זויות ואמרו כן, לאחר כך אמר להם נלך לאלו שהגיעו למות, והפרישו מכם (אנשים שיבואו) לבתיהם, ויאמרו כזה (שאמרנו), וכאשר תשלימו תאמרו אלו הפסוקים, ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו', ויקח אהרן וגו' ויעמוד בין המתים וגו', וכן עשו, ונתבטלה המגפה מהם... (וירא קכב, ועיין שם עוד)
ואיך השיב פנחס חמתו של הקב"ה, והרי כתוב ויהיו המתים במגפה וגו'. אם לא היה מת אחד מהם, הייתי אומר, השיב את חמתי, אבל כיון שכל אלו מתו, מהו הטעם (לומר), השיב את חמתי ולא כליתי, אלא ודאי בירורו של הדבר הוא, אוי לו לאדם שפוגם זרעו, אוי לו למי שאינו שומר זרעו כראוי, (שכל אלו מתו במגפה), אבל חס ושלום שאפילו אחד מישראל מת, אלא שבט שמעון, כשבאו הערב רב, נתערבו בנשים של שבט שמעון אחר שנתגיירו, והולידו בנים, מהם מתו בעגל, ומהם מתו במגפה, והאחרים שנשארו מתו כאן, זה שאמר ויהיו המתים במגפה, אשר מתו לא כתוב, אלא המתים, שהיו מתים מכבר. (פנחס תסט)
תנא מיכאל באחת, גבריאל בשתים, אליהו בארבע, ומלאך המות בשמונה, ובשעת המגפה באחת. (ברכות ד ב)
תנו רבנן, עיר המוציאה חמש מאות ואלף רגלי, כגון כפר עכו, ויצאו הימנה תשעה מתים בשלשה ימים זה אחר זה הרי זה דבר, ביום אחד או בד' ימים אין זה דבר, ועיר המוציאה חמש מאות רגלי כגון כפר עמיקו ויצאו ממנה שלשה מתים בג' ימים זה אחר זה, הרי זה דבר, ביום אחד או בארבעה ימים אין זה דבר, דרוקרת עיר המוציאה חמש מאות רגלי הוה ויצאו ממנה שלשה מתים ביום אחד, גזר רב נחמן בר רב חסדא תעניתא. (תענית כא א)
שמעון התימני אומר אף על הדבר (מתריעין) וכו', איבעיא להו, לא הודו לו חכמים בשבת אבל בחול הודו לו, או דלמא לא הודו לו כלל, תא שמע דתניא מתריעין על הדבר בשבת ואין צריך לומר בחול, רבי חנן בן פיטום תלמידו של רבי עקיבא משום רבי עקיבא אומר, אין מתריעין על הדבר כל עיקר. (שם כב ב)
תנו רבנן, מת פתאום זו היא מיתה חטופה, חלה יום אחד ומת זו היא מיתה דחופה, רבי חנניא בן גמליאל אומר זו היא מיתת מגפה, שנאמר בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה, וכתיב ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב... (מועד קטן כח א)
וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה, אמר רבי שמעון בן לקיש שמתו מיתה משונה, אמר רבי חנינא בר פפא דרש רבי שילא איש כפר תמרתא מלמד שנשתרבב לשונם ונפל על טיבורם, והיו תולעים יוצאות מלשונם ונכנסות בטיבורם, ומטיבורם ונכנסות בלשונם, רב נחמן בר יצחק אמר באסכרה מתו. (סוטה לה א)
תנו רבנן, דבר בעיר כנס רגליך, שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר, ואומר לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך, ואומר מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, מאי ואומר, וכי תימא הני מילי בליליא אבל ביממא לא, תא שמע לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך, וכי תימא הני מילי היכא דליכא אימה מגואי, אבל היכא דאיכא אימה מגואי כי נפיק יתיב ביני אינשי בצוותא בעלמא טפי מעלי, תא שמע מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, אף על גב דמחדרים אימה, מחוץ תשכל חרב. רבי בעידן רתחא הוי סכר כוי (החלונות), דכתיב כי עלה מות בחלונינו... תנו רבנן דבר בעיר אל יהלך אדם באמצע הדרך, מפני שמלאך המות מהלך באמצע הדרכים, דכיון דיהיבא ליה רשותא מסגי להדיא... תנו רבנן דבר בעיר אל יכנס אדם יחיד לבית הכנסת, שמלאך המות מפקיד שם כליו, והני מילי היכא דלא קרו ביה דרדקי ולא מצלו בית עשרה. (בבא קמא ס ב)
אטו פנחס לא עביד הכי, דכתיב ויעמד פנחס ויפלל ותעצר המגפה, ואמר רבי אלעזר ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל, מלמד שעשה פלילות עם קונו, בא וחבטן לפני המקום, אמר לפניו, רבונו של עולם, על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף מישראל... (סנהדרין מד א)
מרגלים אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה', וימותו בעולם הזה, במגפה לעולם הבא. (שם קח א)
דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין, ועל פירות שביעית... בארבעה פרקים הדבר מתרבה, ברביעית ובשביעית ובמוצאי שביעית ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה, ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית, בשביעית מפני מעשר עני שבששית, ובמוצאי שביעית מפני פירות שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה מפני גזל מתנות עניים. (אבות פרק ה ח וט)
ואתייא דרבי אליעזר כרבי חנינה, דאמר רבי חנינה אחת לס' לע' שנה הקב"ה מביא דבר בעולם ומכלה את הממזרים ונוטל עמן כשרים שלא לפרסם לחטאים... וגם הוא חכם ויבא רע לא מסתברא דלא, וגם הוא חכם ויבא טוב, אלא ללמדך שאפילו רעה שהקב"ה מביא לעולם בחכמה הוא מביאה. (קדושין מג ב)
הוקם על (ש"ב כ"ג), כנגד ק' ברכות, שבכל יום היו מתים מישראל מאה אנשים, בא דוד ותקן להם ק' ברכות, כיון שתקנם נתעצרה המגפה... (במדבר יח יז)
אמר רבי חייא בר אבא סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם והרשעים כלים... (שיר השירים ב כט)
אמר רבי לוי למה קורין אותו דבר, דדביר טבין עם בישין... (קהלת יב יד)
...שבשעה שבני אדם חוטאין מעבירות חמורות הוא שולח מגפה לבני אדם, ובשעה שבני אדם חוטאין מעבירות קלות הוא מכה את פירות הארץ בעבור עונות בני אדם, שנאמר (בראשית ג') ארורה האדמה בעבורך. (פרק יד)
...ואם מנעת עצמך מדבר מצוה ועסקת בדבר עבירה, סוף מתה אשתך במגפה, שנאמר (יחזקאל כ"ד) ואתה בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה. (פרק ט)
נוגף - מחי. (שמות ז כז)
נגפים - תבירין. (דברים כח כה)
נוגף - מכה, וכן כל לשון מגפה אינו לשון מיתה אלא לשון מכה, וכן (שמות כ"א) "ונגפו אשה הרה", אינו מיתה... (שמות ז כז)
ונגפו - אין נגיפה אלא לשון דחיפה והכאה, כמו פן תגוף באבן רגלך... (שם כא כב)
וכי יגף - ידחוף בין בקרניו בין בגופו בין שנשכו בשניו, כלן בכלל נגיפה הם, שאין נגיפה אלא לשון מכה. (שם כא לה)
...כי המגפה מכת פתאום בלי קדימת חלי, אבל ורגלך לא תגוף היא מכה אנושה בלי חולי... (בראשית ה כב)
יש הריגת דבר או חרב שלא נגזר אלא לכלות הממזרים, וכדי שלא לביישם, שאם שלא ימותו רק הממזרים, היה נודע, והיתה המשפחה מתביישת מפני חברתה. ועוד יש הריגה לפי שאבות הכשרים לא עשו סייג לדבר, וכתיב (ויקרא ו' י"ח) "במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת", וכתיב "מקום הצדק שמה הרשע", ועוד שאין לכשרים לדור בעיר עם הרשעים. (ריג)
כי יצא הקצף - מלאך יש ששמו קצף, ענף וכח נמשך ממדת הדין, ולכך החל הנגף, ומשה היה מכירו ממתן תורה, והוא שדרשו בתנחומא בפסוק לך רד (שמות ל"ב) שעשו העגל, פגעו בו מלאכי חבלה חמשה, ואלו הן, אף, וחמה, וקצף, והשמד וחרון, כיון שהזכיר ג' אבות ננערו ממנו ג', נשארו אף וחימה... (במדבר יז יא)
לנגוף - ...כי אמנם יאמר נגף על כל מכה גם בלתי מות, כאמרו ונגפו אשה הרה ולא יהיה אסון. (שמות יב כג)
אולי יש - כי בזה שאין המשחית מבחין בין טוב ורע, בארו חז"ל שדוקא בין צדיק שאינו גמור ובין רשע אינו מבחין, אבל צדיקים גמורים יבחין גם המשחית... (בראשית יח כד)
נוגף - לרש"י ז"ל לשון נגף בא על הכאה, והר"י אברבנאל דחה דבריו, ואמר שאינו בא רק על הכאה שיש בה מיתה. ובמדרש, אנכי נוגף, אני דוחק עליך את המכות, כמה דאת אמר וכי יגוף שור איש, רבי יהושע בן לוי אמר, כל מכה ומכה היה הדבר משמש עמה, מבואר שהתנא קמא פירש כרש"י, ורבי יהושע בן לוי כהר"י אברבנאל. (שמות ז כז)
שם נגף מציין מכה המביאה המות בהכרח, ולא נמצא רפואה אצל מגפה רק פעם אחת, נגוף ורפא, שבא לומר שלא ינגוף אותם דרך נקמה להשחית ולבלע, רק דרך רפואה, שעל ידי זה יתנו אל לבם לשוב אל ה' המרפאם. (הכרמל)
וכי יגוף - נגף קרוב לנקב, נגב, משום שהשמש מכה על הראש במאונך, נקף שהוא לגדוע, מציין מכה שסופה פציעה והריגה, ואילו נגח מציין רק את מעשה ההכאה... (שמות כא לה)
ויגף - נגף מכת מוות, קרוב לנקב, דקירה, ומכאן המלה מגפה, מיתת פתאום, נגף הוא נגע בהוראה מוגברת, ונגע הוא הביטוי למכה השלוחה מאת ה'. (שם לב לה)