(ראה גם: אבלות, אלקים-נחמה, הנחם)
וינחם אותם וידבר על לבם, אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר מלמד שאמר להם דברים שמתקבלין על הלב, ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד, נר אחד היאך יכול לכבות עשרה נרות. (מגילה טז ב)
רב שמואל בר יהודה שכיבא ליה ברתא, אמרו ליה רבנן לעולא קום ניזל נינחמיה, אמר להו מאי אית לי גבי נחמתא דבבלאי דגידופא הוא, דאמרי מאי אפשר למיעבד, הא אפשר למיעבד עבדי... (בבא קמא לח א)
רבי שמעון ברבי איתילידא ליה ברתא, הוה קא חלש דעתיה, אמר ליה אבוה רביה באה לעולם, אמר ליה בר קפרא תנחומין של הבל ניחמך אבוך, דתניא, אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אלא אשרי מי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות... (בבא בתרא טז ב)
מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי, אמרה לו כתיב (דהי"א ה') כי יהודה גבר באחיו, וכתיב וינחם יהודה ויעל על גוזזי צאנו (בראשית ל"ח), וזה אביהם של כולם וימאן להתנחם. אמר לה מתנחמים על המתים ואין מתנחמים על החיים. (בראשית פד יט)
וכשהמקום דן את ישראל כביכול, תהות הוא לפניו, שנאמר ועל עבדיו יתנחם, ואין נחמה אלא תהות, שנאמר כי נחמתי כי עשיתים, ואומר נחמתי כי המלכתי את שאול. (דברים פרק לב, תתקמו)
כתיב האנוש מא-לוה יצדק, וכי יש אדם צדיק מבוראו, אלא מעושהו יסתר גבר, אלא אמר הקב"ה בועז מנחם, ישלם ה' פעלך, ומה אם בועז שדבר על לבה של רות דברים טובים דברי ניחומין ניחמה, שנאמר ותאמר אמצא חן בעיני אדוני כי נחמתני, כשבא הקב"ה לנחם את ישראל על אחת כמה וכמה... (ישעיה פרק מ, תמג)
נחמו נחמו עמי, נחמוה עליונים, נחמוה תחתונים, נחמוה חיים, נחמוה מתים, נחמוה בעולם הזה, נחמוה לעולם הבא, נחמוה על עשרת השבטים, נחמוה על שבט יהודה ובנימין, לפי שכתוב שתי בכיות, בכה תבכה, על בית ראשון ועל בית שני, לכך נחמו נחמו עמי... (שם תמה)
כתיב נחמו נחמו עמי, למה שני פעמים, רבי אומר לפי שכל מכות הללו שלקו כפולות היו, שכן ירמיה אומר שבר על שבר נקרא, בכה תבכה... וכל כך למה, לפי שחטאה בכפלים, שנאמר כי שתים רעות עשה עמי, וכיון שחטאו בכפלים לקו בכפלים, שנאמר כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה, ולפי שמצותיה כפולות, נחמותיה כפולות, שנאמר נחמו נחמו עמי... (איכה פרק א תתריח)
מי יתנך כאח לי וגו', לעתיד לבא יבא הקב"ה לפייסה לכנסת ישראל, והיא אומרת לפניו, רבונו של עולם, במה אתנחם, שלא עשית לי אפילו כבשר ודם, יוסף שהוא בשר ודם, אף על פי שגמלוהו אחיו רעות לא נקם מהם, אלא כיון שבאו אצלו כבש רחמיו עליהם, שנאמר ולא יכול יוסף להתאפק, אבל אתה לא כבשת רחמיך ממני והנחת אומנותך שכתוב בך, א-ל רחום וחנון... באותה שעה חוזרים ומתכנסין כל הנביאים והולכים אצל ירושלים לנחמה, אמר להם הקב"ה, למי אתם צריכים לנחם תחלה, לי או לירושלים, מי שמת לו בן למי מנחמין, לא לאב, מי שנשרף ביתו למי מנחמין, לא לבעליו, לא כל שכן שאני צריך לתנחומין תחלה, אף על פי כן לכו ופייסוה. מתכנסין כולם והולכין אצלה, וכיון שהיא רואה אותם אומרת להם, לכו לכם, איני צריך לתנחומין של בני, מיד הולכים לפני הקב"ה ואומרים לפניו, רבונו של עולם, אינה מקבלת פיוסין שלנו, אמר להם אין ראוי שילך אלא אני בעצמי, ואפייסנה, מפני שעברתי על הדין... אמרה לפניו, רבונו של עולם, כיון שהגליתיני לבין אומות העולם בדין הוא שלא אשמור מצותיך, וקיימתי כל המצוות שלך, אמר לה כבר הגיע זמנך ליגאל, מיד אומרת לפניו, איני מתנחמת עד שתראני באותם רשעים שצערוני וחרפו את שמך, מיד אמר לה אני מאכילם את בשרם... (שם פרק ב, תתרלא)
רבי שמואל בר נחמן אומר, בשעה שמגיע הקץ שלכנסת ישראל להנחם, משלח הקב"ה את אבות העולם לנחמה, בא אברהם ואמר לה קומי וקבלי כוס תנחומין מהקב"ה, שכבר זמן נחמתיך. עתידה שתאמר לו, אברהם ממך אני מתנחמת, שאמר הקב"ה בני יורדין למצרים ומשתעבדין, שנאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך (בראשית ט"ו), ולא בקשת עליהן רחמים. ולא עוד אלא שהנחת זרעי ובקשת על ישמעאל ועל זרעו, ואמרת לו ישמעאל יחיה לפניך (שם י"ז), ורבו כחול הים וקמו עלי וציערוני ובזזו את כל עמלי, והיאך אני מתנחמת ממך. מיד נפטר אברהם ועמד לצד אחד. בא יצחק ואמר לה קומי וקבלי תנחומין שכבר הגיע זמן נחמתיך. אמרה לו ממך אני מתנחמת, שבירכת את עשו ואמרת לו ועל חרבך תחיה (שם כ"ז), ונתקיימה גזירתך, ובאו בניו ושרפו את היכלי והרגו את בני בחרב, והוציאוני ערומה היאך אני מתנחמת ממך. מיד נפטר יצחק ועמד לצד אחד.
בא יעקב ואמר לה קומי וקבלי תנחומין, שכבר הגיע זמן נחמתיך, אמרה לו ממך אני מתנחמת, שבזמן שירדת למצרים בקשת רחמים על עצמך שיעלוך משם, והנחת את בני ולא בקשת עליהם רחמים... אמרה לו, משה ממך אני מתנחמת, שגזרת עלי גזירה ואמרת והשיבך ה' מצרים באניות (דברים כ"ח), ונתקיימה, היאך אני מתנחמת ממך, כיון שהן רואים שאין כנסת ישראל מקבלת תנחומין, אמרו לפניו, רבונו של עולם, אין כנסת ישראל מקבלת ממנו תנחומין, שנאמר עניה סוערה לא נוחמה (ישעיה נ"ד), אמר להן, יפה עשת שלא קבלה כוס תנחומין, עד שאלך ואנחמה, שאני גרמתי לה כל הצער הזה, ואני כתבתי בתורתי שלם ישלם המבעיר את הבערה (שמות כ"ב), אני הצתיה באש שעה אחת, שנאמר ויצת אש בציון (איכה ד') ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב (זכריה ב'), ואני צריך לילך ולנחמה, שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נ"א), באותה שעה בא הקב"ה ואמר לה קומי וקבלי כוס תנחומין, והיא עונה ואומרת לו, רבונו שלעולם ודאי ממך אני מתנחמת, אלא שמא אתה חוזר ומוסר אותי ביד אומות העולם. באותה שעה אומר לה הקב"ה, נשבע אני בשמי הגדול שאיני מוסרך ביד אומות העולם... מיד היא מתנחמת נחמה גמורה. (בראשית נ כא)
וימאן להתנחם - אין אדם מקבל תנחומין על החי וסבור שמת, שעל המת נגזרה גזרה שישתכח מן הלב ולא על החי. (בראשית לז לה)
מי אנחמך - מי אביא לנחמך ולומר גם לאומה זה קרה כך. (ישעיה נא יט)
זה ינחמנו - ...ונח הפך העצבון, והטעם זה ינחמנו וננוח מעצבון ידינו, גם נחמה מנוחה מעצבון הלב. (בראשית ה כט)
ויכזב, ויתנחם - ג' נחמות מצויות, א' במי שאינו עומד בדבורו, ב' במי שאינו יכול לעמוד בדבורו, ג' בפשיעות המקבל, ועל זה אמר ויכזב, ויתנחם. (במדבר כג יט)
מעשה באדם אחד שהיה נוהג בעצמו כשהיה אדם אבל, היה חוזר לביתו בלא מנעלים, להצטער עם האבל, והיה אותו יום שמת בו יום שנקבצו כל הקהלות לאותה העיר, ויום ט' באב היה, והלכו הכל יחיפים, והראה הקב"ה שהטוב והישר בעיניו עשה, אף על פי שלא הוצרך לעשות. (תלד)
היו לה לאויבים - ואדם מתנחם רק מאוהבים, אם כן נשארה באבלה. (איכה א ב)
מתנחם לך - רוצה לומר לשון וינחם הוא לשון החושב מחשבה אחרת, כמו וינחם את אשר עשה, וכן כאן, מתנחם, חושב מחשבה אחרת, ופשוטו לשון תנחומין... מתנחם הוא על הברכות בהריגתך. (בראשית כז מב)
זה ינחמנו - כבר ביארתי בישעיה א' כ"ד שכל פעל נחם הוא התהפכות המחשבה, ומזה בא על נחום האבל, שיתהפך מיגון לשמחה, ועל החרטה, ואמר זה ינחמנו, שמעתה ננוח, בין ממעשנו שאנו עוסקים בפעולות הבל וריק, שאין מועיל אל אושר האדם, ועל ידי כן נמצא גם מנוחה מעצבון ידינו... ועל ידי נחמת המעשים והתהפכותם תתהפך גם הקללה לברכה... (בראשית ה כט)
פעל נחם גדרו התהפכות מחשבות האדם או תכונתו אל מחשבה ותכונה הפכיית עליו, מן האבל אל השמחה, ממחשבה אל מחשבה, ומזה הושאל גם אל החרטה, כמו פן ינחם העם, ועל התחבולות ומחשבות, כמו מתנחם לך להרגך וכדומה, וכל מקום שבא התנחמות אצל ה', שמתנחם על פעולה שעשה הוא ביטול הפעולה לגמרי, כמו שיקום כל דבר תלוי בחפץ ה' ורצונו וכשמתנחם על הדבר הרי הוא כאלו לא היה, כמו כי נחמתי כי עשיתים, וזה יבא בגזר דין שאינו מקוה עוד לתשובה. (הכרמל)
נחם - לשורש זה יש משמעות מיוחדת במינה, הוראת נחם בלשון פעל להביא תנחומין, הוראה הנחם בלשון נפעל, לקבל תנחומין, יש משמעות אחרת, לשנות החלטה ביחס לעתיד, משמעות שלישית להתחרט על מה שנעשה, כך: אין איש נחם על רעתו (ירמיה ח' ו')... הוראת היסוד היא לשנות את דעתו, ומכאן הוראות חרטה ושינוי החלטה. גם הנחמה משנה את הרגשת הלב ביחס למארע שאירע... (בראשית ה כט)
ינחמנו - תנחומין הוא על רעה נשארת, ונחת לא שייך על האדמה הנשארת בקללתה אלא על תקון מעשה בני אדם, זה שירשה להם להשתמש לצרכם בבהמות... (שם)
...על זה נאמר וקראו אליה, שהפירוש שיתקרבו הלום למעלה ממצבם, כדי שיהיה בכח לקבל את הנחמה, וזהו עיקר הציווי לנביאים "נחמו נחמו עמי", היינו שיאמרו הנחמות בכח עצום, עד שיחדרו ללבות ישראל שיתעוררו ויתקרבו הלום לקראת הדבור, ויש לומר שזהו שאמרו ז"ל (איכה רבתי סוף פרשה א'), מתנחמים בכפלים, היינו גוף הנחמה לקבל נחמה. (דברים ואתחנן תרע"ז)