(ראה גם: חמד)
...וזה שאמר כי התורה היא כלי חמדה שבו נברא העולם, ואמר חמדה, כי השכל בלבד הוא שנחמד, מפני כי הדבר שהוא נחמד הוא נחמד למראה, כמו שאמר, ונחמד למראה, והתורה חמודתה לראיות השכל, וכך קראו את התורה בכל מקום חמדה גנוזה... והכל נאמר על שהיא חמדה למראה השכל המביט בתורה... (דרך חיים ג יד)
נחמד, משורש חמד, קרוב לאמד, לשער, המתאוה אומד את העצם רק מבחינת ערכו לעצמו, הוא מבקש להשיגו, מפני שהוא ערב לנפשו, ואילו החומד דן את העצם מבחינה אובייקטיבית יותר, אולי יש לפרש על פי זה את עמד, שהוא ממוצע בין אמד לחמד, העומד עודנו נמלך בדעתו, לאיזה כיוון יפנה. (בראשית ג ו)