נחמיה  

(ראה גם: הסטוריה-בית שני, עזרא)

 

דברי נחמיה בן חכליה, ויהי בחדש כסלו שנת עשרים ואני הייתי בשושן הבירה. ויבא חנני אחד מאחי הוא ואנשים מיהודה, ואשאלם על היהודים הפליטה אשר נשארו מן השבי ועל ירושלים... ויהי כשמעי את הדברים האלה ישבתי ואבכה ואתאבלה ימים, ואהי צם ומתפלל לפני אלקי השמים... אנא אד-ני תהי נא אזנך קשבת אל תפלת עבדך ואל תפלת עבדיך החפצים ליראה את שמך, והצליחה נא לעבדך היום, ותנהו לרחמים לפני האיש הזה, ואני הייתי משקה למלך. (נחמיה א א והלאה)

ויהי בחודש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך יין לפניו, ואשא את היין ואתנה למלך, ולא הייתי רע לפניו. ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה, אין זה כי אם רוע לב, ואירא הרבה מאד. ואומר למלך, המלך לעולם יחיה, מדוע לא ירעו פני אשר העיר בית קברות אבותי חרבה ושעריה אוכלו באש. ויאמר לי המלך על מה זה אתה מבקש, ואתפלל אל אלקי השמים ואומר אם על המלך טוב ואם ייטב עבדך לפניך, אשר תשלחני אל יהודה אל עיר קברות אבותי ואבננה... ואומר למלך אם על המלך טוב אגרות יתנו לי על פחוות עבר הנהר אשר יעבירוני עד אשר אבוא אל יהודה. ואגרת אל אסף שומר הפרדס אשר למלך, אשר יתן לי עצים לקרות את שערי הבירה אשר לבית ולחומת העיר ולבית אשר אבוא אליו, ויתן לי המלך כיד אלקי הטובה עלי. ואבוא אל פחוות עבר הנהר ואתנה להם את אגרות המלך, וישלח עמי המלך שרי חיל ופרשים... (שם ב א והלאה)

ואבוא אל ירושלים, ואהי שם ימים שלשה. ואקום לילה אני ואנשים מעט עמי, ולא הגדתי לאדם מה אלקי נותן אל לבי לעשות לירושלים, ובהמה אין עמי, כי אם הבהמה אשר אני רוכב בה, ואצאה בשער הגיא לילה... ואהי שובר בחומות ירושלים אשר הם פרוצים, ושעריה אוכלו באש... ואומר אליהם, אתם רואים הרעה אשר אנחנו בה, אשר ירושלים חרבה ושעריה ניתצו באש, לכו ונבנה את חומת ירושלים ולא נהיה עוד חרפה. ואגיד להם את יד אלקי אשר היא טובה עלי, ואף דברי המלך אשר אמר לי, ויאמרו נקום ובנינו, ויחזקו ידיהם לטובה.

וישמע סנבלט החורוני וטוביה העבד העמוני, וגשם הערבי וילעיגו לנו... ואשיב אותם דבר ואמר להם אלקי השמים הוא יצליח לנו ואנחנו עבדיו נקום ובנינו, ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים. (שם שם יא והלאה)

...ויאמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר נבוא אל תוכם והרגנום, והשבתנו את המלאכה. ויהי כאשר באו היהודים היושבים אצלם, ויאמרו לנו עשר פעמים מכל המקומות אשר תשובו עלינו. ואעמיד מתחתיות למקום מאחרי לחומה בצחיחים, ואעמיד את העם למשפחות עם חרבותיהם רמחיהם וקשתותיהם. וארא ואקום ואמר אל החורים ואל הסגנים ואל יתר העם אל תיראו מפניהם, את אד-ני הגדול ונורא זכורו, והלחמו על אחיכם בניכם ובנותיכם נשיכם ובתיכם... ואין אני ואחי ואנשי המשמר אשר אחרי אין אנחנו פושטים בגדינו, איש שלחו המים. (שם ד ה והלאה)

...וימלך לבי עלי, ואריבה את החורים ואת הסגנים ואמרה להם משא איש באחיו אתם נושים, ואתן עליהם קהלה גדולה. ואמרה להם אנחנו קנינו את אחינו היהודים הנמכרים לגוים כדי בנו וגם אתם תמכרו את אחיכם ונמכרו לנו, ויחרישו ולא מצאו דבר. ואמר לא טוב הדבר אשר אתם עושים, הלא ביראת אלקינו תלכו מחרפת הגוים אויבינו. וגם אני אחי ונערי נושים בהם כסף ודגן, נעזב נא את המשה הזה. השיבו נא להם כהיום שדותיהם כרמיהם זיתיהם ובתיהם ומאת הכסף והדגן התירוש והיצהר אשר אתם נושים בהם. ויאמרו נשיב, ומהם לא נבקש כאשר אתה אומר, ואקרא את הכהנים ואשביעם לעשות כדבר הזה. גם חצני נערתי ואמרה ככה ינער האלקים את כל האיש אשר לא יקים את הדבר זה מביתו ומיגיעו, וככה יהיה נעור וריק, ויאמרו כל הקהל אמן, ויהללו את ה' ויעש העם כדבר הזה.

גם מיום אשר צוה אותי להיות פחם בארץ יהודה משנת עשרים ועד שנת שלשים ושתים לארתחשסתא המלך שנים שתים עשרה אני ואחי לחם הפחה לא אכלתי... וגם במלאכת החומה הזאת ושדה לא קנינו וכל נערי קבוצים שם על המלאכה, והיהודים והסגנים מאה וחמשים איש, והבאים אלינו מן הגוים אשר סביבותינו על שולחני... ועם זה לחם הפחה לא בקשתי, כי כבדה העבודה על העם הזה. זכרה לי אלקי לטובה כל אשר עשיתי לעם הזה. (שם ה ו והלאה, וראה שם עוד)

וישלח סנבלט וגשם אלי לאמר לכה ונודעה יחדו בכפירים בבקעת אונו, והמה חושבים לעשות לי רעה. ואשלחה עליהם מלאכים לאמר, מלאכה גדולה אני עושה ולא אוכל לרדת, למה תשבת המלאכה כאשר ארפה, וירדתי אליכם... ואני באתי בית שמעיה בן דליה בן מהיטבאל והוא עצור, ויאמר נועד אל בית האלקים אל תוך ההיכל ונסגרה דלתות ההיכל, כי באים להרגך ולילה באים להרגך, ואמרה האיש כמוני יברח, ומי כמוני אשר יבא אל ההיכל וחי, לא אבוא. ואכירה והנה לא אלקים שלחו, כי הנבואה דבר עלי וטוביה וסנבלט שכרו... (שם ו ב והלאה)

ויהי כאשר נבנתה החומה ואעמיד הדלתות, ויפקדו השוערים והמשוררים והלוים. ואצוה את חנני אחי ואת חנניה שר הבירה על ירושלים, כי הוא כאיש אמת וירא את האלקים מרבים... ויתן אלקי אל לבי ואקבצה את החורים ואת הסגנים ואת העם להתיחש, ואמצא ספר היחש העולים בראשונה, ואמצא כתוב בו... (שם ז א, וראה שם עוד)

ויאמר נחמיה הוא התרשתה ועזרא הכהן הסופר והלוים המבינים את העם לכל העם היום קדוש לה' אלקיכם, אל תתאבלו ואל תבכו, כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה... (שם ח ט)

...ובכל זה לא הייתי בירושלים, כי בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך בבל באתי אל המלך, ולקץ ימים נשאלתי מן המלך, ואבוא לירושלים ואבינה ברעה אשר עשה אלישיב לטוביה, לעשות לו נשכה בחצרי בית האלקים, וירע לי מאד, ואשליכה את כל כלי בית טוביה החוץ מן הלשכה. ואמרה ויטהרו הלשכות ואשיבה שם כלי בית האלקים את המנחה והלבונה. ואדעה כי מניות הלוים לא נתנה, ויברחו איש לשדהו הלוים והמשוררים עושי המלאכה. ואריבה את הסגנים ואומרה, מדוע נעזב בית האלקים, ואקבצם ואעמידם על עמדם. וכל יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות... זכרה לי אלקי על זאת ואל תמח חסדי אשר עשיתי בבית אלקי ובמשמריו. בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת ומביאים הערמות ועומסים על החמורים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלים ביום השבת, ואעיד ביום מכרם ציד... ואריבה את חורי יהודה ואמרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים ומחללים את יום השבת. הלא כה עשו אבותיכם ויבא אלקינו עלינו את כל הרעה הזאת, ועל העיר הזאת, ואתם מוסיפים חרון על ישראל לחלל את השבת. ויהי כאשר צללו שערי ירושלים לפני השבת, ואומרה ויסגרו הדלתות ואומרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת, ומנערי העמדתי על השערים, ולא יבוא משא ביום השבת... ואעידה בהם ואומרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה, אם תשנו יד אשלח בכם, מן העת ההיא לא באו בשבת, ואומרה ללוים אשר יהיו מטהרים ובאים שומרים השערים לקדש את יום השבת, גם זאת זכרה לי אלקי וחוסה עלי כרוב חסדך.

גם בימים ההם ראיתי את היהודים השיבו נשים אשדדיות עמוניות מואביות. בניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם, ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלקים אם תתנו בנותיכם לבניהם ואם תשאו מבנותיהם לבניכם ולכם. הלא על אלה חטא שלמה מלך ישראל, ובגוים הרבים לא היה מלך כמוהו ואהוב לאלקיו היה, ויתנהו אלקים מלך על כל ישראל, גם אותו החטיאו הנשים הנכריות... וטהרתים מכל נכר ואעמידה משמרות לכהנים וללוים איש במלאכתו, ולקרבן העצים בעתים מזומנות ולבכורים, זכרה לי אלוקי לטובה. (שם יג ו והלאה)

תלמוד בבלי:

אמר רבי חנינא בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו, דכתיב בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת ומביאים הערמות... (שבת קכג ב)

ואמר רבה בריה דרבא ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד... והא הוה עזרא, הוה נחמיה בן חכליה. (גיטין נט א)

רבי יוחנן אמר גלות מכפרת על הכל, שנאמר כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו, כי לא יצלח מזרעו איש יושב על כסא דוד ומושל עוד ביהודה ובתר דגלה כתיב, ובני יכניה אסיר בנו, שלתיאל בנו... דבר אחר שלתיאל, שנשאל על אלתו א-ל, זרובבל שנזרע בבבל, ומה שמו, נחמיה בן חכליה שמו. (סנהדרין לז ב)

מיכדי כל מילי דעזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו, ונחמיה בן חכליה מאי טעמא לא איקרי סיפרא על שמיה, אמר רבי ירמיה בא אבא מפני שהחזיק טובה לעמו, שנאמר זכרה לי אלקי לטובה... רב יוסף אמר, מפני שסיפר בגנותן של ראשונים, שנאמר והפחות הראשונים אשר לפני הכבידו על העם ויקחו מהם בלחם ויין אחד כסף שקלים ארבעים וגו', ואף על דניאל שגדול ממנו סיפר, ומנלן דגדול ממנו, דכתיב וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא... (שם צג ב)

סדר עולם:

דברי נחמיה בן חכליה וגו', י"ב שנה עשה בארץ ישראל, מתקן בחומה ומשיב את ישראל איש לעירו ולאחוזתו, וכן הוא אומר ובכל זה לא הייתי בירושלים, כי אם בשנת ל"ב לארתחשסתא המלך, ואבוא אל ירושלים... (פרק ל)

ילקוט שמעוני:

אמר רבי יהודה אלף נשים היו לשלמה וכל אחת ואחת היתה עושה סעודה כסעודה של שלמה, סבורה שמא אצלה הוא סועד, הוי אומר אם ארעב לא אומר לך, שבוי אחד מסרתי לך ולא היית יכול לעמוד בו, ואיזה זה, נחמיה, ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד צאן שש ברורות וצפרים וגו', מהו לחם הפחה, קקבטולן. (במדבר פרק כח, תשעו)

רש"י:

התרשתה - נחמיה על שם שהתירו לו לשתות יין נסך, על שהיה משקה המלך. (עזרא ב סג)

דברי נחמיה - מכאן כתב נחמיה, שנת כ' - לדריוש שהוא ארתחששתא... (נחמיה א א)

ואשא - ואנכי נשאתי הכוס מיד המביא לפני המלך, לא הייתי רע - לא הייתי רגיל להיות ברוע פנים לפניו. ואירא הרבה - שלא יעליל עלי המלך. (שם ב א)

ובהמה אין עמי - שלא ירגישו בצאתם, ואהי שובר - להרבות פרצות החומה למען יסכימו מחר לבנותה, ואין מקום לעבור - שהפרצות היו קטנות. (שם שם יב והלאה)

ואריבה - נתוכחתי עם העשירים, משא איש באחיו, היה לכם לפרנס העניים ואתם מלוים להם ממון לכבוש בניהם ושדותיהם וכו', ואתן עליהם קהילה - אספתי קהל גדול לצעוק עליהם ולביישם. כדי בנו - בממון שבידינו קנינו היהודים מיד עכו"ם, וגם אתם תמכרו - אותם שוב לעכו"ם, ונמכרו לנו - נצטרך שוב לפדותם... (שהם ה ז והלאה)

במלאכת החומה החזקתי בכסף, שדה לא קנינו - בשביל כך מהבונים. ובין עשרת ימים - היו שותים כל יום יין כשיעור י' ימים. (שם שם טז והלאה)

אבן עזרא:

התרשתה - כברש"י, ויתכן שהוא שם גדולה בלשון כשדים. (עזרא ב סג)

מלבי"ם:

לא הייתי רע - הקפדתי לא לבא לפניו בפנים עצבות, ובכל זאת הרגיש המלך, והיה מפני הצום או בהשגחה, שהמלך ישאלנו. קברות אבותי - שהיו קדושים אצל הפרסים. מה אתה מבקש - שאצוה לבנותה, או שתבננה לבדך. והשגל - ...לרז"ל היתה אסתר אמו, ומהרה לשאול, ובטרם השיב, וייטב לפני המלך - ושלחו, ורק אחר כך קבע לו זמן. (נחמיה ב א והלאה)

ואהי שובר - לנסות אם החומה עדיין חזקה וצריך רק למלאות הפרצות, והלך כל הדרום. (שם שם יג)

מאחרי החומה לצחיחים - החביא חלק מהעם להפתיע האויב המתקרב מן המארב, והעמיד את העם - וחלק העמיד בגלוי חמושים. (שם ד ז)

והנשיאים בסבל עומשים - אחד על השני, כי לא יכלו להרים בעצמם אחר שמחזיקים גם בשלח, והבונים - שאי אפשר לבנות רק ביד אחת חגרו חרבותיהם, אבל נושאי המשא יפריעם מלישא חרב בנדן, ונשאו שלח שהוא מעין רומח. (שם שם יב)

ר' צדוק:

ונחמיה הוא הראשון לחדש גזרות וסייגות חדשות בישראל, והוא כפי הנראה היה המתחיל בזה, וכנזכר בספרו קבלת איסור מוקצה ומשא ומתן בשבת, וכן אחריו כל חביריו אנשי כנסת הגדולה הם בעלי התקנות והסייגות בישראל והזהירו על זה בפירוש בג' דברים שאמרו (אבות א') "ועשו סייג לתורה"... אף הוא חידש ענין חזרת קבלת התורה שבאו על החתום באלה ושבועה לשמור תורת ה' ככתוב בספרו, ומבית אבותיו למדה, כמו שאמר דוד המע"ה "נשבעתי ואקימה" וגו', ולמדו מזה (נדרים ח' א') דנשבעין לקיים המצוה לזרוזי נפשיה, ואף הוא קיבלה מזקינו בועז שאמר "חי ה' שכבי" וגו', ואמרו ז"ל ליצרו נשבע, ובא נחמיה ופירסמה לעצה זו בכל ישראל, וכל ענייניו ומעשיו היו בענין זה להוסיף גדרים וזרוזים אלהבא שלא יעברו עוד. וענין זה דתשובה הוא המביא גאולה... (חלק ה תקנת השבין ד עמוד טו)