(ראה גם: לויתן)
אמר רבי יהודה ברבי שלום, אם כן מהו לויתן, ומהו השור, דכתיב כי בול הרים ישאו לו, אמר רבי יוסי והא כתיב בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון, והרג את התנין אשר בים, הכא תלתא, אלא רמז הוא, דקא רמז על מלכוותא... (תולדות מג)
ויאמר אלקים יהי מאורות, זהו נחש בריח, ולמה נקרא בריח, משום שסוגר ב' הצדדים, (שהם ב' קוין ימין ושמאל, ואינו מניח שיתפשט קו הג' המכריע ביניהם), ואינו יוצא (להזיק) לו לעולם, אלא פעם אחת ביובל. פירוש כי הקליפה שכנגד ת"ת דקדושה, שהוא קו האמצעי, שנקרא והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה, דהיינו מן ימין אל השמאל, נקרא נחש בריח, דהיינו שהוא פוגם בקו האמצעי, ואינו מניחו שיכריע בין הקוין)...
ובספרי הקדמונים אמרו, (על הכתוב יהי מארת), שזהו נחש עקלתון שהולך בעקמימות תמיד, והביא קללות על העולם, (כי פיתה את חוה בעץ הדעת), כשזה קם נשבר תוקפו של התנים, שאינו יכול לקום עד שאובד גופו, כי הקב"ה כופף אותו תוך הים כשבא אליו, שהוא דורך על תוקפו של ים, ותקפו של ים הוא התנים, כמו שאמר ודורך על במתי ים.
וכשהנחש זה קם, מה כתוב, והרג את התנים אשר בים, שזה הוא התנים הגדול, ועל כן כתוב, הנני עליך וגו', (התנים הגדול הרובץ תוך יאוריו), ונחש הזה הוא מארת, (חסר ו', שיורה לשון קללה, כמו שכתוב, מארת ה' בבית רשע), שהוא בקללות לכל, והוא מתגבר עליו (על התנים) בגבורתו של הנהר הגדול הנקרא חדקל, וכבר בארנוהו. (פירוש ד' הנהרות הם כנגד ג' קוים והמלכות המקבלתם, שנהר פישון הוא ימין ונהר גיחון הוא שמאל, ונהר חדקל הוא מקו אמצעי, ונודע שבמסך דחירק שבקו אמצעי יש בגניזו בחינת המלכות דמנעולא, שבכל מקום שהיא נוגעת פורחים האורות משם, ונחש הקדמוני מעורב בו גם כן בחינת הדין הזה, דמנעולא, שבו ממית כל חי, וזה שאמר דאיהו תקיפא וכו', דאקרי חדקל, כלומר, שהוא מעורב באותה הגבורה הגנוזה בנהר חדקל, ובזה כחו להמית כל חי).
נחש ההוא הוא ביבשה, כשיוצאים להלחם זה בזה, זה שביבשה מתגבר תמיד, משום שכל דרכיו ותקפו הוא ביבשה, (שהוא המלכות שבה כל הדינים), ואוכל ארץ ועפר תמיד, משום שכל דרכיו ותקפו הוא ביבשה, (שהוא המלכות שבה כל הדינים), ואוכל ארץ ועפר תמיד, כמו שאמרו, ועפר תאכל כל ימי חייך, זה גדל בעפר וזה גדל במים, נחש הגדל במים אינו חזק כזה שגדל ביבשה, ועל כן כתוב (על הנחש), מארת חסר ו', (שכחו חזק להמית לכל. והנחש הזה נועד כלפי התנין ההוא שבמים, ואף על פי שנועד לו, אינו לוחם עמו, אלא הקב"ה לבדו, שהורג אותו בתוך הים, כמו שבארנוהו, משום גסות הרוח שבו, כמו שאמר אשר אמר לי יאורי ואני עשיתיני וגו'. (פירוש כי התנים הגדול הוא בחינת קו שמאל כנ"ל, והנה בתחילת יציאת קו שמאל, לא יצא אלא לשמש את הימין בסוד הקריבה למצרים כנ"ל), אלא לאחר כך הרהיב עוז בנפשו ועשה מחלוקת עם הימין ורצה לבטלו, ולפיכך הגם שנכנע אחר כך אל הימין בכח קו אמצעי, עם כל זה נשאר בו גסות הרוח על קו הימין, לא נכנע אלא מאונס, ומשום זה הרג אותו הקב"ה, כלומר, שביטל אותו, ותקן אותו מחדש, שיהיה נכנע לגמרי אל הימין, כלומר, מדעתו ומרצונו, כמו שהיה בסוד הקריבה למצרים כנ"ל, וזהו סוד הכתוב, אשר אמר לי יאורי, שאור החכמה שהמשכתי שייך לי, ולא לימין, כי יאורי הוא לשון אור, ואני עשיתני, ואני עשיתי עצמי לשליטה מיוחדת. (בא סט, ועיין שם עוד)
תא חזי, כשהתעוררות הזאת של לשון הרע מתעוררת למטה, אז נחש עקלתון הזה מעלה קשקשותיו ומקים אותן בהעלאה, (שהיו זקופות כלפי מעלה), ונתעורר מראשו עד רגליו, כי כשקשקשותיו עולות ומתעוררות, מתעורר כל גופו, קשקשותיו אלו הם כל עוברי דין וחוק מבחוץ. (פירוש, כי הנחש וכל הס"א אין לה אחיזה אלא ממלכות דקדושה, בסוד הכתוב, ורגליה יורדות מות, אלא בעון לשון הרע, אז עולה המלכות בבינה ונאחזה הנחש מן המלכות שבמקום בינה, כי כמו שבעל לשון הרע מטיל פגם באדם שאין בו פגם, כך למעלה עולה הדין של המלכות, שהוא סוד מנעולא במקום בינה, ונעשה פגם במקום שאין בו פגם, וזה שאמר באתערו דלתתא תליא אתערו דלעילא. והנה בחינת המלכות של הנחש נעשתה ממדת הדין הקשה, הנמשכת ממלכות הבלתי נמתקת דקדושה, וקשקשותיו ועורו וזנבו הם בחינת המלכות של הנחש, כמו שכתב שם, וזה שאמר כך האי אתערו דלישנא בישא וכו', דהיינו שהוא מעלה את המלכות שלו, שהיא מדת הדין הקדושה, שנקראת קשקשים אל המקום שכנגד בינה דקדושה, שבגרם עון לשון הרע עולה המלכות למקום בינה כנ"ל, ונעשה מקום לנחש לאחוז בדינים היורדים מבינה, ונבחן שמעלה שם קשקשותיו, דהיינו המחבלים הנמשכים מחיצוניות המלכות, שהיא מדת הדין הקשה).
וכל (גרדיני נימוסין הנ"ל) מתעוררים ונאחזים בדבר הרע ההוא (שאמר האדם), ומתעוררים אל נחש בריח ההוא (שהוא הזכר של הנחש), ואז כל גוף הרע של הנחש נתעורר, מראשו ועד רגליו, לפגום בכל אלו ההיכלות שאמרנו, וכל אלו הקשקשים שבעור שלו יורדים למטה, והעור נתפשט ממנו ויורד למטה, והגוף בלי העור וקשקשים), עולה ונתעורר להיות משטין למעלה...
תא חזי, אף על פי שיש זמן קבוע לכל הנחשים שבעולם להפשיט את עורם מעצמם, (דהיינו אחד לז' שנה, מכל מקום), אינם מתפשטים אלא בזמן שמעוררים לשון הרע למטה, ואז נתעורר נחש הרע ההוא למעלה, ופושט עור וקשקשותיו ממנו, זה עולה וזה יורד, (דהיינו הגוף שלו עולה למעלה כנגד הבינה, והעור והקשקשים שלו מתפשטים ממנו ויורדים למטה). וקשה עליו התפשטות (עורו וקשקשותיו), יותר מכל, מהו הטעם, משום שנפרש מזווגו. (כלומר, שעורו וקשקשותיו הם בחינת המלכות של הנחש, שהיא בת זוגו של הנחש, ולמה נעשה כך, שיהיה נפרד מן המלכות שלו, הוא משום) כי אם הכל היה בחבור אחד, (דהיינו עם המלכות שלו, שהוא העור והקשקשים, שהם מדת הדין הקשה), לא היה העולם יכול לסבול, (ועל כן הוא תיקון העולם, ועם כל זה) הכל הוא בשביל התעוררות לשון הרע שלמטה, (כלומר, אף על פי שהוא תקון העולם, אין הדבר נעשה מאליו, אלא בסבת העון של לשון הרע).
וכשהנחשים שלמטה מתפשטים מעור ההוא, אז כל אחד ואחד נותן קול, המעורר כמה נחשים העומדים במקום ההוא שנקרא בור, ששם עומדים כמה נחשים, וכולם דוברי רכיל (על העולם), לעורר לנחש הגדול הזה לדבר רכילות על העולם, והכל הוא בשביל התעוררות לשון הרע, כשנמצאת התעוררות שלו למטה. (פקודי תתעו, ועיין שם עוד)
בחמישי השריץ מן המים לויתן נחש בריח, מדורו במים התחתונים, ובין שני סנפיריו הבריח התיכון של ארץ עומד, וכל התנינים הגדולים שבים מזונו של לויתן, והקב"ה שוחק עמו יום ויום, והוא פותח פיו, והתנין הגדול שבא יומו להאכל הוא בורח ונס ונכנס לתוך פיו של לויתן, והקב"ה שוחק בו, שנאמר (תהלים ק"ד) לויתן זה יצרת לשחק בו. (פרק ט)
ראה נחש-כללי, בבא בתרא עד ב.
נחש בריח - התנין שבים, ויש אומרים התלי המבריח מקצה לקצה. (איוב כו יג)
נחש בריח - הנברא בגלגל המזלות, והוא העגול החלבי. (שם)
נחש בריח - כינוי לעננים המקיפים השמים, וכמו נחש הרצים לבלע השמש. (שם)