(ראה גם: אדם הראשון-חטא, חוה-חטא, יצר הרע, סמאל)
...בשעה שנתעוררה המחלוקת בתוקפו של השמאל, נתגבר ערפל של אש, ונולדו משם מהערפל רוחות, והם נקרשו מיד, ונשארו בלי לחלוחית. ואלו הרוחות היו זכר ונקבה, ומהם נולדו ונפרדו מזיקים רעים למיניהם וכן התגברות רוח הטומאה בכל אלו רוחות העזים, והם סוד הקליפה דערלה, רוחות אלו נתגברו בטומאה במזיקים העזים, שהאחד נקרא אפעה, ואחד נקרא נחש, ושני מינים הללו נעשו אחד, אפעה מוליד לשבעים שנה, והנחש רק לשבע שנים, אמנם בהתחברם יחד, חוזר הכל לשבע שנים דנחש... (בראשית סד, ועיין שם עוד)
והנחש, רבי יצחק אמר שהנחש הוא יצר הרע (המפתה לחטוא), רבי יהודה אומר שהיה נחש ממש. באו לפני רבי שמעון, אמר להם ודאי הכל אחד, כי סמאל היה, ונראה רוכב על נחש, וצורת נחש הוא השטן, דהיינו היצר הרע המפתה לבני אדם לחטוא, ואחר כך עולה למעלה ומשטין, הרי שהכל אחד, ואפשר לומר שהנחש הוא יצר הרע, ואפשר לומר נחש ממש. למדנו באותה שעה ירד סמאל המלאך מן השמים, ורכב על נחש הזה, ראו כל הבריות וברחו מפניו, ובאו (סמאל והנחש) בדברים עם האשה, וגרמו מות להעולם. ודאי בחכמה הביא סמאל קללות על העולם... (שם תלז, וראה עוד נחש-חטא)
מכל חית השדה, כי בכל שאר חיות השדה (שהם כל הקליפות) אין בהם חכם להרע כמוהו, משום שהוא פסולת הזהב, (הארת השמאל הנקרא צפון הוא מכונה בשם זהב...והשמאל הוא שורש הארת החכמה שמשם כל הדינין, ועל כן הוא חכם להרע מכל חית השדה, כלומר שכחו להזיק הוא גדול מכל חית השדה, שהם שאר הקליפות), ווי למי שנמשך אחריו, דהיינו לאדם הראשון, שהוא גרם המות לו ולכל הבאים אחריו... (בראשית ב רפו, ועיין שם עוד)
אותו נחש הקדמוני נכנס בפירותיו של אילן ההוא הנ"ל, והוא יין ששתה, והוליד שתי מדרגות קשורות זו בזו, ואלו המדרגות סובבות בצד הטומאה, אחת נקרא מלכם, ואחת נקרא פעור... (וירא שלא, ועיין שם עוד)
ותא חזי, תאותם של מדרגות הטומאה, אינה אלא לצרור את המדרגות הקדושות, יעקב שהיה קדוש כולו ארבו עליו וצררו לו, בתחילה נשכו נחש, כמו שאתה אומר ויגע בכף ירכו, (שנאמר על שרו של עשו, שהוא רוכב על נחש), עתה נשכו חמור, (דהיינו שכם בן חמור שהוא ימין דקליפה). שם (כשהנחש שנשכו), עמד הוא עצמו לנגד הנחש, עתה (כשנשכו החמור), שמעון ולוי שבאים מצד הדין הקשה, עמדו לנגד החמור, ושלטו עליו מכל הצדדים נכנע לפניהם... (וישלח קמו, ועיין שם עוד)
כי פעם אחת, היה רבי אלעזר הולך בדרך, והיה הולך עמו רבי חזקיה, ראו נחש אחד, קם רב חזקיה להרגו, אמר לו רבי אלעזר, עזוב אותו, אל תהרגו, אמר לו והרי דבר רע הוא, שהורג בני אדם, אמר לו לרבי חזקיה, והרי כתוב אם ישוך הנחש בלא לחש, אין הנחש נושך בני אדם עד שלוחשים לו מלמעלה, ואומרים לו לך הרוג את פלוני. ולפעמים כמו שעשה זה, כן מציל את האדם מדברים אחרים, ועל ידו עושה הקב"ה נס לבני אדם, והכל בידי הקב"ה תלוי, והכל הוא מעשה ידיו, והעולם צריך להם, ואם לא היה העולם צריך להם לא עשה אותם הקב"ה, ועל כן אין האדם צריך לנהוג בהם בזיון בדברי העולם בדבריו ובמעשה הקב"ה על אחת כמה וכמה. (יתרו ל)
תא חזי, בלשון הרע, שאמר הנחש אל האשה, גרם אל האשה ולאדם שנגזר עליהם מיתה, ועל כל העולם. (מצורע ד)
בעל הלשון הרע, (שהוא הנחש), כשיורד הנחש, נעשה מקפץ על הגבעות, מדלג על ההרים, עד שימצא טרף האחוז בצפרנים ואוכל, אז הוא שקט, וחזרה לשונו לטוב, (דהיינו שנתבטל הלשון הרע שלו ונעשה לשון טוב). אשריהם ישראל שמכינים לו הטרף, (והנחש) חוזר למקומו ונכנס בנקב תהום הגדול... (אחרי מות פ, ועיין שם עוד)
...ויצר הרע מצד הימין שלו, שהוא מדרגת ישמעאל, הוא נקרא נחש, ומצד השמאל שהוא מדרגת עשו, שהוא סמאל, נקרא כלב, שהוא הממונה על של גיהנם שצועק ונובח הב הב, זה שאמר לעלוקה שתי בנות הב הב, וברצונו לשרוף הנשמה שנטמאה באש שלו, בגיהנם, וזהו ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו... (נשא פד)
והם שלשה קולות... ג' קול הנחש בשעה שפושט עורו, קול ההוא משוטט באויר והולך מסוף העולם עד סוף העולם. אהה חסיד קדוש, כמה דבר זה גדול ויקר, אלו הקולות מה נעשה מהם, ולאיזה מקום נכנסים ושורים. אלו הקולות של צער הם, והולכים ומשוטטים באויר, והולכים מסוף העולם עד סוף העולם, ונכנסים תוך בקעים ומחילות עפר, ומסתתרים שם, וכשאדם נותן קול הם מתעוררים כלפי קול ההוא. רק קול של הנחש אינו מתעורר כלפי קולו של אדם, ואיך הוא מתעורר היינו בהכאה, כשאדם נותן הכאה (באיזה דבר), נתעורר כלפי קול (ההכאה ההיא), קולו של נחש שנסתתר שם, במקום הריק או בשדה ולא לקול אחר (של אדם). קול מתעורר אחר קול, אבל מין הולך אחר מינו, שב' קולות הראשונים שהם של אדם מתעוררים אחר קול האדם, וקול ה' שהוא של הנחש מתעורר אחר קול הכאה. (שלח לך ריז)
מלכת שבא כשבאה אל שלמה, מאלו הדברים ששאלה לשלמה (היה), אמרה, עצם נחש שיש בו ג' כשפים, במה הוא נתפש. מיד, לא היה דבר נעלם מן המלך אשר לא הגיד לה. היא שאלה על זה, והיתה צריכה לאלו הנחשים, ולא יכלה לתפוש אחד מהם, מה השיב לה על הדברים שהיה עם לבבה, (שכתוב ותדבר אליו את כל אשר היה עם לבבה). כך הודיע אותה, שכתוב, ויגד לה שלמה את כל דבריה, ואמר, אלו הנחשים כל בני העולם אינם יכולים להם, חוץ מדבר סוד אחד, ומה הוא, הוא שכבת זרע רותחת. ואם תאמר מי יכול, אלא בשעה שאדם מוציא, כשהוא בתשוקה, אותו שכבת זרע, והוציא אותה לשם אותו הנחש ברצון התשוקה, כשיוצאת ברתיחה, לוקחים אותה מיד בלבוש אחד, ואותו לבוש זורקים אל נחש, מיד כופף ראשו, ותופשים אותו כמו שתופשים תרנגול הבית, ואם כל כלי מלחמה יערכו כנגד אחד מהם, לא יוכלו לו, וכשעושה זה, לא צריך אדם בעולם לכלי מלחמה, ולא דבר אחר, ואינו צריך להשמר מהם, כי כולם נכנעים אליו. אז נתדבקו אלו הדברים בלבבה (של מלכת שבא), וחשקה לזה. (בלק קפג)
והנחש היה ערום, רבי יוסי למד, זהו יצר הרע, שהוא הנחש המסית את בני האדם, ולמה נקרא נחש, הוא, מה הנחש הולך עקלתון ואינו הולך בדרך ישרה, כך היצר הרע משטין לאדם בדרך רע, ולא בדרך ישר. רבי יוסי למד, מהו שהיה ערום מכל חית השדה, (היינו שהיה) ערום יותר מאותה נפש החיה אשר בגוף, והוא היה המסית את אדם עד שגורש מהנאת גן עדן... (זהר חדש בראשית תשפו)
הוא ישופך ראש, אמר רבי יוסי, כך דרכו של נחש, אין ההכאה שלו מן האדם, אלא בראש, ואין הנשיכה מן הנחש לאדם אלא בעקב, הקשה (פירושו דפיקה והכאה), אמר רבי יצחק ברבי יוסי, למי שאומר שיצר הרע היה, מה נאמר בפסוק הזה.
אמר לו רבי יוסי, מלמד שאין הריגה לנחש אלא בראש, ומי הוא הראש, זהו ראש הישיבה, (כלומר, שאין כח הנחש מתבטל, כל עוד שראשי הדור לא עשו תשובה), ואין הנחש הורג לאדם אלא בעקב, כשעושה מעשה עבירות ודש בהם בעקב, זה שאמר עוון עקבי יסובני... (שם תתיד)
...בעוד שהיו יושבים, הנה בא נחש גדול בגבורת השמש ועבר לפניהם, אמר לו רבי אלעזר, נחש נחש נטה מדרכך, כי אותו אדם כבר שב ונחם על מה שעשה, ולא יוסיף לעשות אותו הדבר, תמהו החברים, אמר רבי אבא מה זה, אמר להם שתקו. אמר רבי אלעזר, נחש נחש, אחר שלחשו לך מן השמים (שתהרוג אותו אדם), התנחם אותו אדם ושב ברצונו שלא ישוב לאותו עון לעולם, סור לך מן הדרך. קם הנחש על עמדו, ולא הלך לא לכאן ולכאן, שב רבי אלעזר כבתחילה, ואמר לו, נחש נחש, יודע אני מה אתה רוצה, חזור מדרכך, כי גוי רשע בא, שעשה רע ליהודי אחד, והנה הוא ישן במערה שלך, קום והרוג אותו, מיד חזר אותו נחש, ודלג דילוגים לפניהם.
אמר רבי אלעזר, חברים אם לא הייתי כאן, כמה רעות היה עושה אותו הנחש, כי אדם אחד יהודי עשה מעשה עון, ומטרם שעשה תשובה, לחשו לו, לאותו נחש, שיהרוג אותו, ובתוך כך נתיישב אותו האדם וניחם מעונו, ואמר, שלא ישוב לעולם לאותו עון, ועל כן ניצל מן הדין. אמרו החברים לרבי אלעזר, במה ידעת, אמר להם סימן נתן לי אבי, ואני הכרתי על ידו. אמרו לו זה נכון, כלפי הנחש שהכרת בו, אבל אותו (אדם) שניחם ושב מעונו, במה ידעת, אמר להם, כשאותו הנחש היה הולך, והקשקשים שלו היו עולים, וזנבו היה זקוף, והוא הלך בחפזה, ורוח אחר היה הולך כנגדו, והיה קורא לפניו, שוב מדרכך, כי אותו אדם שב מעונו ניחם, ואותו הנחש הרע לא היה מקשיב עד שיתנו לו כופר במקום אותו אדם שנתחייב הריגה ושב מדרכיו וניחם, כי כך דרך הנחש למעלה, (דהיינו הנחש הרוחני), ולמטה, (הנחש הגשמי). כיון שניתנה לו רשות אינו חוזר עד שמשלים אותו הדין הרע שניתנה לו רשות לעשות, או שיתנו לו רשע אחר כופר במקומו, כי לא ישוב ריקם אחר שניתנה לו רשות. אמרו לו, כל זה נכון הוא, (אבל) אותו גוי שאמרת שניתן כופר, במה ידעת. אמר להם, כיון שדברתי אל הנחש, הנה אותו הרוח שהיה הולך כנגדו ולוחש לו שישוב לדרכו, כי ניחם אותו האדם (מן העון), הוא דלג אל אזני ואמר לי. תמהו החברים. אמר רבי אלעזר, חברים, נלך ונראה כי הנחש כבר עשה מה שעשה, קמו וקרבו לסלע אחד באותו השדה, ומצאו לגוי ההוא שמת, ואותו נחש היה כרוך על עקבו, ולא נפרד ממנו, אחר כך נפרד מעקבו ועלה על גרונו ונכרך שם, ומשם היה יורד על עקבו, ולא היה נפרד ממנו. מצאו שם כיס אחד מלא דינרים, שגזל מיהודי אחד בדרך והכה אותו, לקח רבי אלעזר את הכיס, ואמר, ברוך הרחמן, שבכל דבר הוא עושה שליחותו, וחזרו לאותו מקום שהיו. (שם בלק לג)
בעוד שהיו הולכים ראו נחש אחד, שהרג אדם והלך לו, וראהו אריה שטרף אוזן ואכל, אמר רבי שמעון מה הועיל לו (הטרף) לאותו נחש שטורף לחינם, (שאין לו הנאה מטורפו כי כל מאכלו עפר). פתח ואמר, אשר בשערה ישופני, והרבה פצעי חנם. אשר בשערה זה הוא השטן, שדרכו כנחש, הטורף והורג לחנם, שאינו נהנה ממנו... הרבה פצעי חנם, שדרכו להזיק בחנם, וטורף טרף בחנם.
ואם תאמר שעושה בלי רשות, הרי כתוב רוח סערה עושה דברו, וכתוב אם ישך הנחש בלא לחש, שפירושו שהנחש אינו נושך עד שלוחשים לו מלמעלה, ואמר רבי שמעון יש שלוחשים לו מלמעלה (על אדם להמיתו), ואינו נודע לנחש ההוא (מי הוא), והורג לאדם אחר, אשרי הוא מי שאינו נודע לנחש, ואינו רשום לפניו. (שם רות שלג)
רבי לויטס חוזאה פתח, ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך. שנאה גדולה היתה מיום שנברא העולם, מאותה שעה שנתקלל (הנחש מסבת עצת הנחש), הוא נדח מלפני שער המלך, והוא אורב תמיד בין גדרות העולם, דהיינו בין הגדרים האלו שבתורה, שכל אלו הדשים בעקב הגדרים האלו, (היינו שאינם נזהרים לשמרם), הנחש נושך אותם. אוי שמצא אותם, אוי שנשך אותם, אוי על השנאה הרעה שנוטר, על השנאה הרעה שהיתה לו באשה ההיא, הנקראת אשה יראת ה', (שהיא המלכות), שנאה רעה נטר לה, מיום שנברא העולם עד שישבר אותה בשבירה לשכב בעפר.
איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה, הסתכל באותיות שבראש כל מלה ומלה, ותמצא נטירה של איבה רעה, שנטר (הנחש למלכות), עד שנחרב בית המקדש, כי איבה רעה (נרשמה) באותיות הראשונות (של איכה ישבה וגו'), שהנחש היה נוטר לה לאותה אשת חיל (שהיא המלכות), שבירת בית המקדש, שתהיה שוכבת לעפר... (שם איכה יג, ועיין שם עוד)
עד שראה סמאל בשמים, ונתקנא בו, וירד מן השמים כדמות צל על הנחש (שהוא סוד זכר ונקבה דקליפה, הזכר נקרא סמאל, והנקבה נקראת נחש). הנחש נראה, והצל עליו, (שהוא) התוקף והכח שלו, (של הנחש). קרב הנחש אל האשה, משום שדעתה קלה משל האיש, מכאן שאין האשה מתפתה אלא על ידי אשה אחרת, (כי הנחש הוא הנקבה של סמאל כנ"ל), ויאמר אל האשה אף, מיד פתח באף... (שם כה, וראה עוד נחש-חטא)
אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש... אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. (ברכות ל ב)
תנו רבנן מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות, באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא, אמר להם הראו לי את חורו, הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו, ומת אותו ערוד, נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש, אמר להם, ראו בני אין ערוד ממית אלא חטא ממית, באותה שעה אמרו, אוי לו לאדם שפגע בו ערוד, ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא. (שם לג א)
הרואה נחש בחלום פרנסתו מזומנת לו, נשכו נכפלה לו, הרגו אבדה פרנסתו, אמר ליה רב ששת כל שכן שנכפלה פרנסתו, ולא היא, רב ששת הוא דחזא חויא בחלמיה וקטליה. (שם נז א)
ואמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום מאי דכתיב והבור רק אין בו מים, ממשמע שנאמר והבור רק, איני יודע שאין בו מים, אלא מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. (שבת כב א)
מיתיבי, ארבעה מתו בעטיו של נחש, ואלו הן בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד, וכולהו גמרא לבר מישי אבי דוד, דמפרש ביה קרא, דכתיב ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב על הצבא, ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב, וכי בת נחש הואי, והלא בת ישי הואי, דכתיב ואחיותיהן צרויה ואביגיל, אלא בת מי שמת בעטיו של נחש. (שם נה ב)
אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה, ברא... יתוש לנחש, ונחש לחפפית... (שם עז ב)
...וחוי, אמר רב פפא שהיו טועמין את הארץ כחויא. (שם פה א)
האי מאן דבלע חיויא, לוכליה כשותא במילחא ולירהטיה תלתא מילי. רב שימי בר אשי חזייה לההוא גברא דבלע חיויא, אידמי ליה כפרשא, אוכליה כשותא במילחא ואירהטיה קמיה תלתא מילי, ונפק מיניה גובי גובי (חתיכות חתיכות). איכא דאמרי רב שימי בר אשי בלע חיויא, אתא אליהו אידמי ליה כפרשא, אוכליה כשותא במילחא וארהטיה קמיה תלתא מילי ונפק מיניה גובי גובי. האי מאן דטרקיה חיויא, ליתי עוברא דחמרא חיוורתא וליקרעיה ולותיביה עילויה, והני מילי דלא אישתכח טרפה. ההוא בר קשא דפומבדיתא דטרקיה חיויא, הוה תליסר חמרי חיורתא בפומבדיתא קרעינהו לכולהו ואישתכחי טרפה... אמר להו אביי דילמא חיויא דרבנן טרקיה דלית ליה אסותא, דכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש, אמרו ליה אין רבי, דכי נח נפשיה דרב גזר רב יצחק בר ביסנא דליכא דלימטייה אסא וגידמי (הדס וענפי דקלים) לבי הילולא, ואזל איהו אמטי אסא וגידמי לבי הילולא בטבלא, טרקי חיויא ומית. האי מאן דכרכיה חיויא לינחות למיא וליסחוף דיקולא ארישא להדקיה מיניה, וכי סליק עילויה (הנחש) לישדיה למיא וליסלוק וליתי. האי מאן דמיקני ביה חיויא, אי איכא חבריה בהדיה לירכביה ארבע גרמידי, ואי לא לישואר נגרא (ידלוג על חריץ של מים), ואי לא ליעבר נהרא, ובליליא לותביא לפוריא אארבעה חביתא ונגיני בי כוכבי, (במקום גלוי), שלא יעלה על הגג ויפיל עצמו עליו), ולייתי ד' שונרי וליסרינהו בארבעה כרעי דפורייה, וליתי שחפי ולישדי התם, דכי שמע קלי אכלי ליה. האי מאן דרהיט אבתריה, לירהיט בי חלתא (על החול). האי איתתא דחזיא חיויא ולא ידעה אי יהיב דעתיה עילוה אי לא יהיב דעתיה עליוה, תשלח מאנה ונשדייה קמיה, אי מכרך בהו דעתיה עילוה, ואי לא לא יהיב דעתיה עילוה, מאי תקנתה, תשמש קמיה, איכא דאמרי כל שכן, דתקיף ליה יצריה, אלא תשקול ממזיה ומטופרה (שערות וצפרנים) ותשדי ביה, ותימא דישתנא אנא. האי איתתא דעייל בה חיויא, ליפסעה ולתבוה אתרתי חביתא, וליתי בישרא שמנה ולישדי אגומרי וליתי אגנא דתחלי וחמרא ריחנא ולותבו התם, וליטרוקינהו בהדי הדדי, ולינקוט צבתא בידה, דכי מירח ריחא נפיק ואתי ולישקליה וליקלייה בנורא, דאי לא הדר עילוה. (שם קט ב)
מתיב רב יוסף חמשה נהרגין בשבת, ואלו הן... ונחש שבארץ ישראל... אמר רב יוסף, אנא מתנינא לה ואתיבנא לה, ואנא מתריצנה לה, ברצו אחריו ודברי הכל. תני תנא קמיה דרבא בר רב הונא, ההורג נחשים ועקרבים בשבת אין רוח חסידים נוחה הימנו, אמר ליה אותן חסידים אין רוח חכמים נוחה מהם, ופליגא דרב הונא, דרב הונא חזייה לההוא גברא דקא קטיל זיבורא, אמר ליה שלימתינהו לכולהו.
תנו רבנן, נזדמנו לו נחשים ועקרבים, הרגן בידוע שנזדמנו לו להורגן, לא הרגן בידוע שנזדמנו להורגו ונעשה לו נס מן השמים, אמר עולא ואיתימא רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שני בנישופין בו. אמר רבי אבא בר כהנא פעם אחת נפל אחד בבית המדרש, ועמד ניותי אחד והרגו, אמר רבי פגע בו כיוצא בו, איבעיא להו פגע בו כיוצא בו דשפיר עביד, או לא, תא שמע דרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא ורבי זירא הוו יתבי אקילעא דבי רבי ינאי, נפק מילתא מבינייהו בעו מיניה מרבי ינאי מהו להרוג נחשים ועקרבים בשבת, אמר להו צירעה אני הורג, נחש ועקרב לא כל שכן, דילמא לפי תומו... (שם קכא ב)
...מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין, שלא עמדו על הר סיני, שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן... (שם קמה ב)
...תנו רבנן לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו, ומעשה ברבי חנינא שאכל חצי בצל וחצי נחש שבו, וחלה ונטה למות, ובקשו חביריו רחמים עליו וחיה, מפני שהשעה צריכה לו. (עירובין כט ב)
תנו רבנן שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין, ואלו הן, הכלב והדקל והאשה... ויש אומרים אף הנחש, ואי ממצעין מאי תקנתיה, אמר רב פפא נפתח באל ונפסיק באל, אי נמי נפתח בלא ונפסיק בלא (פסוק המתחיל ומסיים בלא). (פסחים קיא א)
אמר רב פפא ביתא דאית ביה שונרא לא ניעול בה איניש בלא מסני, מאי טעמא, משום דשונרא קטיל לחיויא, ואכיל ליה, ואית ביה בחיויא גרמי קטיני, ואי יתיב לה גרמא דחיויא אכרעיה לא נפיק, ואסתכן ליה. איכא דאמרי ביתא דלית ביה שונרא לא ניעול ביה איניש בהכרא (בחושך), מאי טעמא, דילמא מכריך ביה חויא ולא ידע ומסתכן. (שם קיב ב)
תנו רבנן ג' אין מתקנאין בהן, ואלו הן, נכרי קטן, ונחש קטן, ותלמיד קטן, מאי טעמא דמלכותיהו אחורי אודנייהו קאי. (שם קיג א)
דתנן, עשרה נסים נעשו בבית המקדש... ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. (יומא כא א)
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק, כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם... (שם כב ב)
אמר ריש לקיש, מאי דכתיב אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון, לעתיד לבא מתקבצות ובאות כל החיות אצל הנחש, ואומרים לו, ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך, אמר להם ואין יתרון לבעל הלשון. (תענית ח א)
ורב, אין אדם דר עם נחש בכפיפה. (כתובות עז א)
נדרי הבאי, אמר קונם... אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד, ולא, והא ההוא חויא דהוה בשני שבור מלכא רמו ליה תליסר אורוותא דתיבנא ובלע יתהון, אמר שמואל בטרוף, (נחש מנומר לא משתכח כקורת בית הבד), כולהו נחשי מיטרף טרפי, אגבו טרוף קאמרינן, ולתני טרוף, מילתא אגב אורחיה קא משמע לן, דקורת בית הבד גבו טרוף... (נדרים כד ב)
דאמר רב יוסף וכן תני רבי חייא מיום שחרב בית המקדש, אף על פי שבטלה סנהדרי, ארבע מיתות לא בטלו, והא בטלו, אלא דין ארבע מיתות לא בטלו... מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו... (סוטה ח ב)
אמר ליה (אספסינוס לרבי יוחנן בן זכאי), אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה, לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון, אישתיק, קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא משיב חכמים אחור ודעתם יסכל, איבעי ליה למימר ליה שקלינן בצבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה, וחביתא שבקינן לה. (גיטין נו ב)
...הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו מועדין, רבי אלעזר אומר בזמן שהן בני תרבות אינן מועדין, והנחש מועד לעולם... שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש, והני מילי דלא כרע במודים. (בבא קמא טו ב, וטז א)
תא שמע, שיסה בו את הכלב, שיסה בו את הנחש פטור, מאן פטור, משסה פטור, וחייב בעל הכלב... אימא פטור אף משסה... תא שמע השיך בו את הנחש, רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרים, ואמר רב אחא בר יעקב כשתימצי לומר לדברי רבי יהודה ארס נחש בין שיניו הוא, לפיכך מכיש בסייף, ונחש פטור, לדברי חכמים ארס נחש מעצמו מקיא, לפיכך נחש בסקילה ומכיש פטור... (שם כג ב)
...לפי שארס נחש דומה לספוג וצף ועומד במקומו... (שם קטו ב, וראה שם עוד)
על לגבי מערתא, חזא דהוה הדרא ליה עכנא, אמר ליה עכנא עכנא פתח פומיך ויכנס הרב אצל תלמיד, ולא פתח... (שם קיז א)
...וזה הוא תנורו של עכנאי, מאי עכנאי, אמר רב יהודה אמר שמואל שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו... (בבא מציעא נט ב)
אמר רב יהודה אמר רב, כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקב"ה, סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר והרג את התנין אשר בים... (בבא בתרא עד ב)
...ואמרתי לו, רשע, מי הרגו לזה או אני או אתה, אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי, שהרי אמרה תורה על פי שנים עדים יומת המת, היודע מחשבות יפרע מאותו האיש שהרג את חבירו, אמרו לא זזו משם עד שבא נחש והכישו ומת, והאי בר נחש הוא... אמרי ההוא חטא אחריתי הוה ביה, דאמר מר, מי שנתחייב שתי מיתות בית דין נידון בחמורה. (סנהדרין לז ב)
תא שמע, ובכל חיה הרומשת על הארץ, ההוא לאתויי נחש הוא דאתא, תניא רבי שמעון בן מנסיא אומר, חבל על שמש גדול שאבד מן העולם, שאלמלא לא נתקלל נחש, כל אחד ואחד מישראל היו מזדמנין לו שני נחשים טובים, אחד משגרו לצפון ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדלבונים טובים ואבנים טובות ומרגליות, ולא עוד אלא שמפשילין רצועה תחת זנבו ומוציא בה עפר לגנתו ולחורבתו. מיתיבי, היה רבי יהודה בן תימא אומר, אדם הראשון מיסב בגן עדן היה, והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין, הציץ בו נחש וראה בכבודו ונתקנא בו... (שם נט ב)
וכן אמר רבי יוחנן, ייתי (משיח) ולא איחמיניה, אמר ליה ריש לקיש מאי טעמא, אילימא משם דכתיב כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב, ובא הבית וסמך ידו אל הקיר ונשכו נחש, בא ואראך דוגמתו בעולם הזה, בזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו סנטר, דומה כמי שפגע בו ארי, נכנס לעיר פגע בו גבאי, דומה כמי שפגעו דוב, נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב, דומה כמי שנשכו נחש... (שם צח ב)
מעשה בבן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל שהכישו נחש, ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו, ולא הניחו רבי ישמעאל, ואמר לו רבי ישמעאל אחי הניח לו וארפא ממנו, ואני אביא מקרא מן התורה שהוא מותר, ולא הספיק לגמור את הדבר שיצתה נשמתו ומת, קרא עליו רבי ישמעאל אשריך בן דמא שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה, ולא עברת על דברי חבריך, שהיו אומרים ופורץ גדר ישכנו נחש... אמר מר לא עברת על דברי חביריך שהיו אומרים ופורץ גדר ישכנו נחש, איהו נמי חיויא טרקיה, חויא דרבנן דלית ליה אסותא כלל... (ע"ז כז ב)
...רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו יין מזוג אין בו משום גילוי, יין מבושל אין בו משום ניסוך. איבעיא להו, יין מבושל יש בו משום גילוי או אין בו משום גילוי, תא שמע העיד רבי יעקב בר אידי על יין מבושל שאין בו משום גילוי... ומזיג ולא מזיג מי שתי, והא רבה בר רב הונא הוה קאזיל בארבא, והוה נקיט חמרא בהדיה, וחזייה לההוא חיויא דצריותאי, אמר ליה לשמעיה סמין עיניה דדין, שקיל קלי מיא שדא ביה וסר לאחוריה, אחייא מסר נפשיה אמזיגא לא מסר נפשיה. ואמזיגא לא מסר נפשיה, והא רבי ינאי הוה בעי עכבורי, ואמרי ליה בר הדיא הוה בי עכבורי, הוו יתבי והוו קא שתו חמרא מזיגא, פש להו חמרא בכובא וצרונהי בפרונקא (כיסוי של בגד קשרו על פיו), וחזיא לההוא חיויא דשקיל מיא ורמא בכובא עד דמלא בכובא וסליק חמרא עילויה פרונקא ושתי, אמרי דמזיג איהו שתי, דמזיגי אחריני לא שתי... אמר רב הלכתא יין מזוג יש בו משום גלוי ויש בו משום יין נסך, יין מבושל אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך.
שמעיה דרב חלקיה בר טובי איגליא ההוא קיסתא דמיא, והוה ניים גבה, אתא לגביה דרב חלקיה בן טובי, אמר ליה הרי אמרו אימת ישן עליהן, והני מילי ביממא, אבל בליליא לא, ולא היא לא שנא ביממא ולא שנא בליליא אימת ישן עליהן לא אמרינן... אמר רב ספרא משום רבי יהושע דרומא, שלשה מיני ארס הן, של בחור שוקע, של בינוני מפעפע, ושל זקן צף, למימרא דכמה דקשיש כחוש חיליה, והתניא שלשה כל זמן שמזקינין גבורה מתוספת בהן, אלו הן, דג, נחש וחזיר, כח אוסופי הוא דקא מוסיף, זיהריה קליש... (שם ל א, וראה שם עוד)
אמר שמואל כל השרצים יש להן ארס, של נחש ממית, של שרצים אינו ממית. אמר ליה שמואל לחייא בר רב, בר אריא תא ואימא לך מילתא מעלייתא דהוה אמר רב אבוך, הכי אמר אבוך, הני ארמאי זוקאני דהוו שתו גילויא ולא מתו, איידי דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו. (שם לא ב)
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי, פעם אחת הייתי מהלך אחר רבי אלעזר הקפר בריבי בדרך, ומצא שם טבעת ועליה צורת דרקון, ומצא עובד כוכבים קטן ולא אמר לו כלום, מצא עובד כוכבים גדול ואמר לו בטלה, ולא בטלה, סטרו ובטלה... (שם מג א)
...ואמר רבי שמעון אני ראיתי נחש ששתה ציר בצידון, אמרו לו שטיא הוה, ואין מביאין ראיה מן השוטים. (חולין מט ב)
תנן רבנן, הולך על גחון זה נחש, כל לרבות השילשול ואת הדומה לשילשול... (שם סז ב)
אמר רב הונא בר תורתא, פעם אחת הלכתי לוועד, וראיתי נחש שהוא כרוך על הצב, לימים יצא ערוד מביניהם, וכשבאתי לפני רבי שמעון החסיד, אמר לי, אמר הקב"ה הם הביאו בריה שלא בראתי בעולמי, אף אני אביא עליהם בריה שלא בראתי בעולמי, (וועד מקום רשעים ומרביעי כלאים). (שם קכז א)
...הכל משמשין פנים כנגד עורף, חוץ משלשה שמשמשין פנים כנגד פנים, ואלו הן, דג, ואדם ונחש, ומאי שנא הני תלתא, כי אתא רב דימי אמרי במערבא הואיל ודיברה עמהם שכינה... תנו רבנן... אפעה לשבעים שנה (עיבורו), וכנגדו באילן חרוב... וימי עיבורו שלש שנים, נחש לשבע שנים, ולאותו רשע לא מצינו חבר, ויש אומרים מוכססים (מין בנות שוח). מנא הני מילי, אמר רב יהודה אמר רב, ומטו בה משום דרבי יהושע בן חנניא, שנאמר ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, אם מהבהמה נתקללה, מחיה לא כל שכן, אלא לומר לך, כשם שנתקללה הבהמה מחיה אחד לשבעה, ומאי ניהו חמור מחתול, כך נתקלל הוא מבהמה אחת לשבע, דהוה ליה שב שני, אימא כשם שנתקללה חיה מבהמה אחת לשלש שנים, ומאי ניהו ארי מחמור, כך נתקלל הוא מחיה אחת לשלש שנים, דהוה ליה תשע שנים, מי כתיב מכל החיה ומכל הבהמה, מכל הבהמה ומכל החיה כתיב, ארור הוא מבהמה שנתקללה מחיה. ואימא כשם שנתקללה בהמה מחיה אחד לשלש, ומאי ניהו עז מחתול, כך נתקלל הוא מבהמה אחד לשלש, דהוה ליה חמיסר ירחי, איבעית אימא מכל הבהמה כתיב, אי בעית אימא קללה הוא, קללה שדי עילויה. אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה נחש לכמה מיעבר ומוליד, אמר ליה לשב שני, והא סבי דבי אתונא ארבעאינהו ואוליד לתלת, הנהו מיעברי הוו מעיקרא ד' שנין, והא קמשמשי שמושי, (ואי הוו מעברי לא הוו משמשי), אינהו נמי משמשי, כאדם, והוא חכימי אינהו, אנן חכימנינן מינייהו... (בכורות ח א)
...אמר רבינא הילכך דם נחש ובשרו מצטרפין, מאי קא משמע לן, היינו היקישא, סלקא דעתך אמינא שרף דאיתרבי לטומאה איתרבי לאכילה, נחש דלא איתרבי לטומאה לא איתרבי לאכילה, קא משמע לן היקישא כל מילי דאין דמו חלוק מבשרו משמע. (כריתות ד ב)
...אלא מעתה המפלת דמות נחש תהא אמו טמאה לידה, הואיל וגלגל עינו עגולה כשל אדם, וכי תימא הכי נמי, תיתני נחש, אי תנא נחש הוה אמינא בנחש הוא דפליגי רבנן עליה דרבי מאיר, דלא כתיב ביה יצירה, אבל בהמה וחיה לא פליגי... (נדה כג א)
המפלת דמות נחש, הורה חנינא בן אחיו של רבי יהושע אמו טמאה לידה, הלך רבי יוסף וספר דברים לפני רבן גמליאל, שלח לו רבי יהושע, הנהג בן אחיך ובא. בהליכתן יצאת כלת רבי חנינא לקראתו אמרה לו, רבי המפלת כמין נחש מהו, אמר לה אמו טהורה, אמר לו והלא משמך אמרה לי חמותי אמו טמאה, ואמר לה מאיזה טעם, הואיל וגלגל עינו עגול כשל אדם, מתוך דבריה נזכר רבי יהושע, שלח לו לרבן גמליאל מפי הורה חנינא... (שם כד ב)
אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל, ובא חברבר והכישו ולא הפסיק את תפלתו, והלכו ומצאו אותו חברבר מוטל על פי חורו, אמרו, אי לו לאדם שנשכו חברבר, ואי לו לחברבר שנשך את רבי חנינא בן דוסא. מה עיסקיה דהדין חברברא, כד הוות נכית לבר נשא, אין בר נשא קדים למיא חברברא מיית, ואין חברברא קדים למיא בר נשא מית, אמרו לו תלמידיו רבי לא הרגשת, אמר להן יבא עלי ממה שהיה לבי מתכוין בתפלה אם הרגשתי, אמר רבי יצחק ברא לו הקב"ה מעיין תחת כפות רגליו, לקיים מה שנאמר רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם. (ברכות לח א)
אמר ר"ש ב"נ אומרים לנחש מפני מה אתה מהלך ולשונך שותת, אמר לון דו גרם לי, מה הנייה לך שאתה נושך, אריה טורף ואוכל, זאב טורף ואוכל, את מה הנייה לך, אמר להן אם ישוך הנחש בלא לחש, אילולי איתאמר לי מן השמים נכית, לא הוינא נכית, מפני מה את נושך אבר אחד וכל האיברים מרגישים, אמר להם ולי אתם שואלין, אמרו לבעל הלשון, שהוא אומר כאן והורג ברומי... ומפני מה אתה מצוי בין הגדירות, אמר להן אני פרצתי גדרו של עולם. (פאה ה א)
חד בר נש שביק ביתיה פתיח, ואתא ואשכח חכינה כריכה על קרקסוי, (עלה לרגל, ומצא נחש כרוך על המנעול כשחזר). (שם יז ב)
הוא נאמן ואשתו אינה נאמנת, לוקחין ממנו ואין מתארחין אצלו, אבל אמרו הרי כדר עם נחש בכפיפה. (דמאי ט ב)
הערוד מין חיה... (כלאים לט א)
שלשה משקין אסורין משום גילוי, המים והיין והחלב, ושאר כל המשקין מותרין, כמה ישהו ויהיו אסורים, כדי שיבא הרחש ממקום קרוב וישתה. שיעור המים המגולין כדי שתאבד בהן המרה, רבי יוסי אומר בכלים כל שהן, ובקרקעות ארבעים סאה... ונשיכת הנחש אסורה מפני סכנות נפשות... ורבי יוסי בן שאול משתעי אהן עובדא חד איתתא הוות רחמנא מצוותא (אוהבת לעשות מצות, ובעלה שונא) סגיא, חד זמן סליק גבה חד מיסכן, יהבת קומוי מוכיל, כי אכל ארגשת בעלה, איסלק יהבתיה גו עיליתא, יהבת קומי בעלה דייכיל, אכל נם ודמך ליה, אתיא חיוויא אכל מן מה דהוה קומיה, והוה מסתכל ביה, מן דאיתער קם בעי מיכול מן מה דהוה קומיה, שרי ההוא דעיליתא מילולי ביה, (הזהירו העני שבעליה שלא יאכל ממנו)... רבי ירמיה בשם רבי חייא בר בא כל הארסין מעלין חטטין, ואירוס דנחש ממית... (תרומות מב א, וראה שם עוד)
...מים שנתגלו לא יגבל בהן את העיסה, רבי נחמיה אמר אפייה מותר, מפני שאירס נחש כלה באור... רבי ינאי הוה מידחל מיניה סגין, והוה יהב ארסיה על ארבעה מרושין דמיין, חד זמן פשט ידיה ואשכחיה גויה, אמר ארימון מיניה שומר פתאים ה'. (שם מג א וב)
כתיב ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, רבי אומר זה הכלב, ורבי יהושע בן לוי אומר זה הנחש. רעייא חלבון חלב, ואתא חיוויא ואכל מיניה, והוה כלבא מסתכל ביה, כד אתון ייכלון מישרי נבח בהון ולא אתבוננון, בסופה אכיל ומית. חד בר נש עביד תום (שום) שחיק גו בייתיה, ואתא חיויא דטור ואכיל מיניה, והיוי חיויא דבית מסתכל ביה, אתון בני בייתיה מיכל מיניה, מישרי מתרתר עליהן עפר ולא אתבוננון, (השליך נחש הבית עליו עפר שלא יאכלוהו), וקלק גרמי גוויה (השליך עצמו לתוך השומים)... (שם מד א)
...ותני כן, חמשה נהרגין בשבת, זבוב מצרי, וצרעה שבנינוה, ועקרב שבהדיות, ונחש שבארץ ישראל, וכלב שוטה שבכל מקום. מעשה שנפל נחש בשבת ועמד נפתי אחד והרגו, אמר רבי פגע בו כיוצא בו, ולא מן הדברים הנהרגין אינון, פתר לה בבאין להזיק, תני רבי יעקב אומר הרואה נחש ועקרב בתוך ארבע אמות ראוי היה שימות בהם, אלא שרחמים של מקום מרובין, אמר רבי שמעון במה דברים אמורים בזמן שלא הרגן, אבל אם הרגן לא נראו לו אלא שיהרגם, וחכמים אומרים בין כך ובין כך לא נראו לו אלא בזכות. (שבת עד ב)
מעשה ברבי אלעזר בן דמה שנשכו נחש, ובא יעקב איש כפר סמא לרפותו, ולא הניח רבי ישמעאל, אמר לו אני מביא ראייה שירפאנו, לא הספיק להביא ראייה עד שמת בן דמה, אמר לו רבי ישמעאל אשריך בן דמה שיצאת בשלום מן העולם, ולא פרצתה גדירן של חכמים, דכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש, ולא נחש נשכו, אלא שלא ישכנו נחש לעתיד לבא... (שם עז א)
מי שנשכו נחש, קורין לו רופא ממקום ושוחטין לו תרנגולת, וגוזזין לו כרישין, ואינו צריך לעשר, דברי רבי, רבי שמעון בן אלעזר אומר צריך לעשר. (שבת פרק טז)
...וכן מצינו בנחש, שנתן עינו להרוג את אדם ולישא את חוה, אמר לו המקום אני אמרתי תהיה מלך על כל בהמה וחיה, עכשיו ארור אתה מכל הבהמה, אני אמרתי תילך בקומה זקופה, עכשיו על גחונך תלך, אני אמרתי תאכל מעדנים כאדם, עכשיו ועפר תאכל, אתה אמרת אהרוג את אדם ואשא את חוה, עכשיו ואיבה אשית, נמצאתה אומר בנחש, מה שביקש לא ניתן לו, ומה שבידו ניטל ממנו. (סוטה פרק ד)
רבי שמעון בן אלעזר אומר, שרץ בפי נחש מהלך על גבי ככרות של תרומה, ספק נגע ספק לא נגע, ספיקו טהור, שכן דרך נחש להיות מגביה את צוארו ומהלך. (טהרות פרק ד)
וירד (סמאל) וראה כל הבריות שברא הקב"ה ולא מצא חכם להרע כנחש, שנאמר (בראשית ג') והנחש היה ערום מכל חית השדה, ודמותו כמין גמל, ועלה ורכב עליו... (פרק יג, וראה עוד נחש-חטא)
כתיב (עמוס ה') ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש, וכשבא יעקב לביתו בארץ אחוזתו שבארץ כנען נשכו הנחש, ואיזה נחש, שכם בן חמור... (פרק לח)
ששה שמות נקרא נחש, נחש, שרף, תנין, צפעוני, אפעה, עכשוב. (פרק לט ג)
תני רבי שמעון בן יוחי, הטוב שבעובדי כוכבים בשעת מלחמה הרוג, הטוב שבנחשים רצוץ את מוחו... (פרק טו)
אמר רבי לעתיד לבא הכל מתרפאין חוץ מנחש וגבעונים, נחש שנאמר (ישעיה ס"ה) ונחש עפר לחמו, לא ירעו ולא ישחיתו וגו'. (בראשית כ י)
אמר רבי לוי בא נחש הקדמוני לתבוע דינו של הבל, אמר לו הקב"ה לכן אני אומר כל הורג קין יהרג... (שם כב כו)
...הדא הוא דכתיב (ירמיה נ"א) ופקדתי על בל בבבל והוצאתי את בלעו מפיו, שהיה לו תנין אחד לנבוכדנצר, והיה בולע כל מה שהיו משליכין לפניו, אמר לו נבוכדנצר לדניאל, כמה כחו גדול, שבולע כל מה שמשליכין לפניו, אמר לו דניאל תן לי רשות ואני מתישו, נתן לו רשות, מה עשה, נטל תבן והטמין לתוכו מסמרים, השליך לפניו, ונקבו מסמרים את בני מעיו, הדא הוא דכתיב והוצאתי את בלעו מפיו. (שם סח כ)
יהי דן נחש, מה נחש זה מצוי בין הנשים, כך שמשון בן מנוח מצוי בן הנשים... (שם צח יט)
יהי דן נחש עלי דרך שפיפון, כל החיות מהלכות זוגות זוגות, והנחש אינו מהלך בדרך אלא יחידי. דבר אחר יהי דן נחש, כשם שהנחש נקמן, כך היה שמשון, שנאמר (שופטים ט"ז) ואנקמה נקם אחת. (שם צט יב)
...והנחש היה ערום, מתוקן לפורענות היה. (שמות ב ד)
...אמר רבי אלעזר לכך נהפך המטה לנחש כנגד שפרעה שנקרא נחש, שנאמר התנים הגדול (יחזקאל כ"ט), ואומר על לויתן נחש בריח (ישעיה כ"ז), לפי שהיה נושך את ישראל, אמר לו הקב"ה ראית פרעה שהוא כנחש, עתיד אתה להכותו במטה, וסוף הדברים הוא יעשה כעץ, מה המטה אינו נושך כך הוא לא ישך... ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך, אמר לו מה הנחש כשהלשין הכיתי אותו בצרעת, שנאמר (בראשית ג') ארור אתה מכל הבהמה, כמה דאמר (ויקרא י"ג) צרעת ממארת, אמר רבי אלעזר הלין סילעין דביה צרעין אינון, אף אתה ראוי ללקות בצרעת. (שם ג יז)
תנן, העומד להתפלל אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, מה ראו חכמים להקיש כריכת נחש למלכות, אמר רבי שמעון בן פזי דכתיב (ירמיה מ"ו) קולה כנחש ילך, מה הנחש מלחש והורג, אף מלכות מצרים מלחשת והורגת, כי הוא נותן בבית האסורין ומלחש עליו להורגו. דבר אחר מה ראה הקב"ה להקיש מלכות מצרים לנחש, מה הנחש מעוקם, אף מלכות מצרים מעקמת דרכיה, לפיכך אמר הקב"ה למשה כשם שהנחש מעוקם אף פרעה מעוקם... דבר אחר למה נס של תנין, לפי שפרעה נדמה לתנין, שנאמר (יחזקאל כ"ט) התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו... (שם ט ב)
דבר אחר, מדבר שור, מדבר כוב, אמרו עליו על מדבר כוב שהוא ח' מאות פרסה, ומלא נחשים שרפים ועקרבים, רבי אבא הסיח לפני רבינו, פעם אחת עבר אדם בתוך מדבר כוב זה, וראה נחש אחד ישן, והיה בו כקורת בית הבד, וראה את הנחש והוא לא ראהו, ומרוב שנכנסה בו חרדה נתבהל ונשר שערו, והיו קורין אותו מרוטה... ולא עוד אלא שהיו הנחשים והשרפים רובצים בפניהם כדי שלא יתבהלון ישראל מהן. (שם כד ד)
למה הרבית דומה, למי שנשכו נחש ולא הרגיש מי נשכו, ולא ידע עד שנתבטבטה עליו, כך הרבית אין אדם מרגיש בו עד שמתבעט עליו. (שם לא ו)
...ושם הנהר השני גיחון, זה מדי, שמעמידה את המן הרשע, שמשך עיסה כנחש, על שום על גחונך תלך... המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב, נחש זה בבל, שרף זה מדי. (ויקרא יג ה)
...ספחת זה מדי שהעמיד המן הרשע, ששף כנחש, על שום על גחונך תלך... (ויקרא יג ה)
אמר רבי שמואל בר נחמני אמרו ליה לנחש מפני מה אתה מצוי בין הגדירות, אמר להם מפני שפרצתי גדרו של עולם, תני רבי שמעון בן יוחי הנחש פרץ גדרו של עולם תחלה, לפיכך נעשה ספקלטור לכל פורצי גדרות... (שם כו ב)
דן לשם, וצבע מפה שלו דומה לספיר, ומצוייר עליו נחש, על שם יהי דן נחש... (במדבר ב ו)
כתוב אחד אומר (יהושע ט') ויאמר איש ישראל אל החוי וגו', וכאן קרי ליה אמורי, אלא מן האמורי היו, ולמה קורא אותן חוי, על שעשו מעשה חוי, מעשה נחש, הנחש אמר, יודע אני שאמר הקב"ה (בראשית ג') כי ביום אכלך ממנו מות תמות, אלא הריני הולך ומרמה בהם, והם אוכלין ונענשים, ואני יורש את הארץ לעצמי, כך עשו הגבעונים... (שם ח ד)
אמר רבי פנחס שני אויבים לא נאררו עד שהשלים עליהם שבעים פסוקים, הנחש והמן הרשע, הנחש מבראשית עד ארור אתה מכל הבהמה ע' פסוקים... דבר אחר נגד ע' שמות הקדושים מן ספר בראשית עד פרשתו של נחש, ואם תאמר יש בו אחד יותר, והייתם כאלהים (בראשית ג') אינו קדוש... (שם יד כד)
וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים, מה ראה ליפרע מהם בנחשים, לפי שנחש פתח בלשון הרע תחלה, ונתקלל, ולא למדו ממנו, אמר הקב"ה יבא נחש שהתחיל בלשון הרע תחלה, ויפרע ממספרי לשון הרע, שנאמר (קהלת י') ופורץ גדר ישכנו נחש. דבר אחר למה נפרע מהם בנחשים, הנחש אפילו אוכל כל מעדנים שבעולם מתהפכים בפיו לעפר, שנאמר (ישעיה ס"ה) ונחש עפר לחמו, ואלו אוכלין את המן שנהפך למטעמים הרבה, שנאמר (תהלים ק"ו) ויתן להם שאלתם, ואומר (דברים ב') זה ארבעים שנה ה' אלקיך עמך לא חסרת דבר, יבא נחש שאוכל מינין הרבה, ובפיו טעם אחד, ויפרע מן אוכלין מין אחד וטועמין מינין הרבה.
הנחשים השרפים - ששורפים את הנפש, רבי יודן אומר הנחשים השרפים שהיה הענן שורף אותם, ועושה אותן גדר למחנה, להודיעך נסים שעשה להם הקב"ה, גירה אותן בהן... (שם יט יב, וראה עוד נחש נחושת, דור המדבר)
...אמרו לו (לנחש) ולמה אתה מהלך בארץ ולשונך שותת בארץ, אמר להן שהוא גרם לי, שאמרתי לשון הרע על בוראי. ומה היה הלשון הרע, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי הנחש הראשון היה מסיח כבני אדם, כיון שלא היו אדם וחוה מבקשין לאכול מאותו אילן, התחיל לומר לשון הרע על בוראו, ואמר להן, מן האילן הזה אכל הבורא וברא את עולמו, וצוה אתכם שלא תאכלו ממנו ותבראו עולם אחר. ומה עשה לו הקב"ה, קצץ רגליו וכרת את לשונו, שלא יהא מסיח. (דברים ה י)
אם ישוך הנחש בלא לחש, אמר רבי אבא בר כהנא לעולם אין הנחש נושך אלא אם כן נלחש מלעיל... (קהלת י יד)
מה כתיב ביה (ביין), אחריתו כנחש ישך וכצפעוני יפריש (משלי כ"ג), מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין אדם לחוה... דבר אחר וכצפעוני יפריש, מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין אדם לחוה. (אסתר ה א)
...דבר אחר, מה ראו להקיש מלכות מצרים לנחש, מה הנחש הולך מעוקם, אף מלכות מצרים מעקמת דרכים, לפיכך אמר הקב"ה למשה, כשם שהנחש מעוקם כך פרעה הרשע מעוקם, וכשיבא להתעקם, ואמרת אל אהרן קח את מטך, יתלה את המטה כנגדו, כלומר, מזה את לוקה. מגיד מראשית אחרית (ישעיה מ"ו), עד שמשה בסנה הראה לו הקב"ה האיך פרעה עתיד להתעקם, לפיכך עשה מקלו כנחש, כלומר, שפרעה הרשע כשם שהנחש מעוקם, כך פרעה יתעקם. (וארא ד)
מדבר שור זה מדבר כזב, אמרו עליו על מדבר כזב, שהוא שמונה מאות פרסה על שמונה מאות פרסה, וכולו מלא נחשים ועקרבים, שנאמר (דברים ט') המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב, אמר רבי יוסי בר חנינא היה בו נחשים כקורת בית הבד, ועקרבים מלא הזרת. מעשה בשבור המלך שהיה עובר שם, ועברה קרונים שלו ובלעה נחש, עברה שניה בלעה, עברה שלישית בלעה, היה שבור המלך מיצר לא היה יודע מה לעשות, אמרו לו חכמיו הבא י' גבורין וימלאו סדירות תבן, הביא ועשו כך, ונתנו לפניו ובלע, ונתנו לפניו ובלע, עד שנפחה כריסו והרגו אותו... ואומר משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה ושרף מעופף (ישעיה ל') אין אפעה אלא עכס, אמרו זה רואה צל עוף פורח באויר, מיד נתחבר ונושר אברים אברים... (בשלח יח)
רבי שמואל בר נחמני אמר, גם אויביו ישלים (משלי כ"ה) זה הנחש, שכתיב בו ואיבה אשית וגו' (בראשית ג'), וכשהקב"ה רוצה בדרכיו של אדם הוא משלים אותו לו. מעשה בנחש אחד שהיה בא ומרתיע מן השדה, נכנס לתוך ביתו של אדם ערב שבת עם חשיכה, וראה קערה של שום שחוק נתונה על השולחן, נתן פיו עליה לאכול את השום, וכשאכלו הקיאו לתוכה וכיסה את הקערה כשם שהיה מתחילה. ראה אותו נחש אחר של בית, מה עשה, הלך וגילה את הקערה ומצאו אותה מגולה ושפכוה, מי גרם לבעל הבית הזה שלא מת, אותו נחש שגילה אותו, הוי ברצות ה' דרכי איש וגו'. (בשלח טו וטז)
למנצח על אילת השחר, אמר רבי יהודה בר סימון בית שיש בו נחשים, מביאין קרן של אילת ומעשנין בתוכו, ומיד הנחש בורח. (מזמור כב)
אמר רבי לוי בר נזרא... כיון שראה אדם מוצאי שבת עם דמדומי חמה ומתחיל החשך לבא, התחיל אדם טופח על פניו ואומר, אוי לי, שמא זה שאמר הקב"ה (בראשית ג') הוא ישופך ראש, הוא מביאו עכשיו, שנאמר (תהלים קל"ט) ואומר אך חושך ישופני, והיה יושב ומהרהר בלבו, שמא יבא הנחש שהטעה אותי בערב שבת וישופני עקב, נשתלח לו עמוד אש להאיר לו ולשמרו מכל דבר רע... (מזמור צב)
רבי אליעזר אומר, מן העור שנפשט הנחש עשה הקב"ה כתנות כבוד לו ולעזרו, שנאמר (בראשית ג') ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. (שם)
...אומר לך מה אני עושה לך, לשון הרע, כשם שעשית לעולם מתחלה והלשנת על אדם וחוה והוא הנחש, כך אני עושה לך, דכתיב (במדבר כ"א) וידבר העם באלקים ובמשה, מה עשה להם (שם) וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים, ולמה נחש, אלא הוא המלשין, שנאמר (תהלים ק"מ) שננו לשונם כמו נחש וגו', ואף אני כך אני עושה להם, כשם שאמרתי לנחש (בראשית ג') ועפר תאכל וגו'... (מזמור קכ)
רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש, האילה הזו אבריה צפופים, והיא מתקשה לילד, ומה הקב"ה עושה, ממציא לה נחש והוא נושכה ואבריה מתרפין... אמר רבי אליעזר אדם הזה ישן על מטתו, והנחש מכוון לפני מטתו, מה הקב"ה עושה, מכניס בו רוח חזזית, מפשיט בידיו ומפשיט ברגליו ולובש כליו הפוכין, והנחש שומע ובורח, הדא הוא דכתיב עושה גדולות ולא נדע. (פרשה ט)
...פגע בו נחש או עקרב ולא עקצו, יברך וישבח לשמו של הקב"ה, שמא לאלו היה מזומן, וחס עליו הקב"ה ולא עקצוהו... (פרק יח)
אחר כך קרא את הנחש, אמר לו הקב"ה כי עשית זאת וגו', בשעה שאמר לו על גחונך תלך, השיב הנחש ואמר, רבון העולם אם כן הוא אם רצונך אהיה כדג שבתוך הים שאין לו רגלים, וכשאמר לו עפר תאכל, אמר הנחש, רבון העולם, מה אם הדג אוכל הוא עפר אף אני אוכל עפר, באותה שעה תפשו הקב"ה לנחש ויקרע לשונו לשני קרעין, אמר לו הקב"ה, רשע שבעולם, אתה התחלת בלשון הרע, לפיכך אני מודיע לכל באי עולם שלשונך גרם לך כל זאת...
ויעש אלקים את חית הארץ למינה, זה הנחש. (בראשית פרק א, יב)
כי הנני משלח בכם נחשים צפעונים, אמר הקב"ה לישראל, בני, אם אין אתם עושים רצוני, כשם שנתגרה הנחש באדם וחוה ואבדן מן העולם, כך אני מגרה בכם את העובדי אלילים שנמשלו כנחשים, שנאמר קולה כנחש ילך, אם ישוך הנחש בלא לחש, אשר אין להם לחש, שלא אשמע תפלה שיתפללו עליהם, כשם שאמר לירמיה ואתה אל תתפלל בעד העם הזה, אבל אם עשיתם רצוני, חייכם כשם שביישתי לנחש ואררתי אותו, שנאמר ארור אתה מכל הבהמה, כך אני עתיד לאררן ולביישן, שנאמר יראו גוים ויבושו מכל גבורתם, ישימו יד על פה ואזניהם תחרשנה, ילחכו עפר כנחש כזוחלי ארץ... (ירמיה פרק ח, רעט)
ויהי לנחש, מפני מה נהפך לנחש, לומר לך, מה נחש זה, שהוא משים זנבו לתוך אזנו כדי שלא ישמע קול מלחשים, שנאמר כמו פתן חרש יאטם אזנו אשר לא ישמע לקול מלחשים (תהלים נ"ח), כך היה פרעה הרשע, לא ישמע אליכם למען רבות מופתי. (שמות ד ג)
את הנחשים השרפים, אמרו יש נחשים במדבר, שאחד מביט בעוף הפורח, והעוף נשרף. (במדבר חקת)
והנחש היה ערום וגו', הנחש היה מדבר עם האשה בלשונה, ונטל ממנה כח הלשון כדי שיוכל לילך בשליחותו של אדם לקצה ארץ וים רחוקים, ולהשיב שולחיו דבר, ועתה לכולם יש שיחה, כגון צפצופי עופות וגעיית שור ודומיהם, ולנחש אין מזה כלום, שגם הוא היה מדבר עם חוה על ידי קריצה ורמיזה וניטל ממנו. (בראשית)
דע כי יש נחש הקדמוני המשוך מן לבן הארמי, הטיל פגם בלבנה על ידי אדם הראשון, שלא היה יכול להמתין שעה אחת, ואכלו מן העץ בהיות טוב ורע, ולא המתין לו עד שלקח חלקו במקומות הזכר הנקרא ערלה, ואז היה העץ נקרא טוב ולא רע, והיה יכול לאכול ממנו כל חפצו, ואכל וחי לעולם. (שם)
כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא, טו"ב בא"ת ב"ש נחש, באו לתקן נפש של אדם הראשון, ולכן היו ראויים להיות במצרים ת"ל שנה כמנין נפש. (שם ויגש)
...והוא חיויא דגזריה עלוי מן יומי שירוי עלמא עפר יהוי מזוניה, ולא אתרעם עלוי, ועמי אתרעמו על מזוניהון, וכדון ייתון חיויא דלא אתרעמו על מזוניהון, וינכתון ית עמא די אתרעמו על מזוניהון... (במדבר כא ו)
ויהי לנחש - רמז לו שסיפר לשון הרע על ישראל, ותפש אומנתו של נחש. (שמות ד ג)
הולך על גחון, זה נחש, ולשון גחון שחייה, שהולך שח ונופל על מעיו. (ויקרא יא מב)
הנחשים השרפים - ששורפים את האדם בארס שיניהם. וינשכו - יבא נחש שלקה על הוצאת דבה, ויפרע ממוציאי דבה... (במדבר כא ו)
המשסה כלב בחברו והרגו אין הכלב נסקל... אבל אם שסה בו נחש, ואפילו השיכו בו והרגו, הנחש נסקל, שארס הנחש שממית מעצמו מקיאו, ולפיכך זה האדם שהשיך בו נחש פטור ממיתת בית דין. (נזקי ממון י ח)
בהמה חיה או עוף שנשכן הנחש וכיוצא בו, או שאכלו סם הממית האדם קודם שישתנה בגופו, הרי אלו אסורים משום סכנת נפשות... כיצד בודקן, צולה אותן בתנור, אם לא נתחתך הבשר ולא נשתנה משאר הצלי הרי אלו מותרין.
וכן ניקורי תאנים וענבים והקשואין והדילועין והאבטיחין והמלפפונות, אפילו היו גדולים ביותר, בין תלושים בין מחוברין, ואפילו היו בתוך הכלי, כל שיש בו ליחה ונמצא נשוך אסור, שמא נחש וכיוצא בו נשכו, ואפילו ראה צפור או עכבר יושב ומנקר, הרי אלו אסורין, שמא במקום נקב ניקב... (רוצח ושמירת נפש יב א וב)
הנחש היה מהלך על שתים, וקצת דמות אדם עליו. תדע שאותן שיודעין להפך אדם לזאב או לחתול ולחמור, גלגל העין לא יתהפך, וכן הנחש שנשתנה לא נשתנה לו העינים, לכך המפלת כמין נחש אמו טמאה לידה, שגלגל עיניו דומות לשל אדם. (תתשסו)
יהי דן נחש - המשילו הכתוב לנחש לכמה טעמים, האחד שלא היה שמשון נלחם כנגד אויביו כשאר המלכים או השופטים, בחילות רבות, רק לבדו יוצא עליהם פתאום כצפעוני ממאורתו, והש"י מה הנחש מקבל לחש, כך שמשון קבל לחש, שנאמר (שופטים ט"ז) ויהי כי הציקה לו בדבריה וגו', ועוד מה נחש נקרא שרף על שם שהארס שורף, כך שמשון שרף באש קמות פשלתים, דכתיב (שופטים ט"ו) ויבער אש בלפידים וישלח בקמות פלשתים וגו', ומה נחש אין לו רגלים, כך שמשון חגר בשתי רגליו היה, ומה נחש אינו מכה אלא במקום נמוך מפני קללת נחש הקדמוני "על גחונך תלך", כך שמשון "הנושך עקבי סוס", רמז לשני עמודים אשר הבית נכון עליהם... כי כאשר ישוך הנחש בעקבי הסוס יגביה הסוס ראשו ורגליו הראשונים ויפול רוכבו אחור, ומה נחש מכה בלא חרב, כך הרוגי שמשון בלא חרב, שנאמר "ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו"... שפיפון, המין הקטן שבנחשים נקרא שפיפון... (בראשית מט יז)
נחש עלי דרך - בגבורתו משונה, כנחש הממית בדבר קל, כן מצינו שמשון שהרג בלחי חמור. (בראשית מט יז)
בשרצים לא התיר בהם כלום, בשביל הנחש שהוא מהם. (ויקרא יא כט)
נשך - בגימטריא זה נחש, לעתיד לבא אין נחש מתרפא, כדכתיב (ישעיה ס"ה) ונחש עפר לחמו, כן הלוקח רבית לא יחיה. דבר אחר רבית דומה לנחש שנושך כנחש. (שם כה לו)
והנחש היה ערום, מלת נחש נראה לי שהוא נגזר מלשון לא תנחשו, והכלל הוא, כי הוא רמז לרוח הטומאה הבא מן הצפון, כי משם יניקתו, ומשם נשפעין המחשבות הרעות המטמאות ומדיחות את האדם, שנאמר מצפון תפתח הרעה... (בראשית, ועיין שם עוד)
וישימהו על הנס, לרז"ל זרקו למעלה ועמד באויר בנס, או כדפירשנו בשער ט"ו הנס הוא להיפך, כי בטבע לא ישוך הנחש אדם אם האדם בצורתו ובדמותו, כמו שכתוב, "ומוראכם וחתכם יהיה" וגו', אמנם אחר שחסרו הצדיק ונתמעטה דמותם, ונפל מורך בלבם שאינם יכולים להמשיך אחר הענינים האלקיים, הנמשכים על פי הנביאים, כמו שאמרו "כי אין לחם ואין מים" וגו', רוצה לומר אינם כדאים עוד לנסים אלו, ועל ידי הבטה בנחש הנחושת יחזרו לשלמות צלמם ודמותם, וישתדלו להוקיר נפשם בעיני האלקים, ובעיני כל בריותיו, שההסתכלות כלפי מעלה רוצה לומר עילוי הרוח. (במדבר כא ט)
יהי דן נחש - אינו כיהודה לעשות גבורותיו ברוב עם, כי אם כלסטים מזוין, שאינו נלחם פנים אל פנים, או דן מאסף לכל המחנות, ומגין עליהם, כנחש המכניס זנבו באמצע ומגביה ראשו לראות אם אין אויב. (בראשית מט יז)
יהי דן נחש - ממין הרע בתכלית הנקרא צפעוני, וכערב חורמן, שימית רבים יחדיו בהבטתו ובקולו. שפיפון - עליו ספרו הרופאים שנחבא בין האילנות לירות עצמו כחץ על בעלי חיים, וכן היה שמשון. (שם)
...ואינו רחוק להאמין שהנחש היה מדבר עם האשה בלשונם, ושניטל ממנו אותו הכח בקללת ארור מכל הבהמה, שלפי גדולתו מפלתו. כי הנה מעקרא חננו בזה כדי שיוכל להלך בשליחותו של אדם לקצוי ארץ וים רחוקים ולהשיב שולחו דבר, ועתה לכלם יש שיחה בקולם כגון צפצופי עופות וגעיית השור ודומיהם, שהחכמים מבינים על ידם מה שניתן להם רשות, ולנחש אין מזה כלום. אי נמי גם הוא היה מדבר עם חוה על ידי קריצות ורמיזות ועכשיו בטלו ממנו. ויש במדרש יסוד לשני דרכים הללו. (מאמר חקור דין חלק ב פרק כב)
והנני למד מבין ומורה בעבודת פעור הנבזה נמאס נתעב ונאלח בזוי הוא מאד מכל אלהי הנכר, ושם מקומו המיוחד לו 'אדרעי' חלקהו לשתי תיבות (אד רעי) ואזניך תשמענה, כי הנה היא הוגנת לו לנחש הקדמוני לעבדה ולשמרה הוא לבדו כראוי לו אחרי שנתקלקל, ובלבד שלא יתכון רוכב נחש הוא השר שלו לעבוד זולתו ית', ויצדיק עליו דין שמים זה לעונש פשעו הראשון, ולא יוסיף למרוד עוד להחטיא אדם בדבר. ונרמז הסוד הזה בפסוק וע"פר תאכל כל ימי חייך, רק בעיניך תביט שהן אותיות פעו"ר, כי טהרת הצואה להקרא מחניך קדוש היא כשתהיה יבשה ונפרכת ונעשית עפר, ועל ההיפך מזה הנה הנחש הארור מכל מהפך העפר לזבל, כי אין שום נברא מכניס ואינו מוציא רק בריה קלה ששמה יתוש... (מאמר העתים סימן יז)
ולא הזיק נחש ועקרב... היזק נחש ועקרב, כיון שבתחלת הבריאה אמר הקב"ה ואיבה אשית בינך ובינו, כאלו היה דבר זה בסדר העולם, שכך נתן השי"ת סדר העולם, ולא היה נחשב דבר זה הפסד כלל, מאחר שכך הוא לפי הבריאה, ועם כל זה לא היה זה בבית המקדש. (דרך חיים ה ה)
ובפרק קמא דבבא קמא תניא, שדרו של אדם לאחר ז' שנים נעשה נחש, והני מילי דלא כרע במודים. ודבר זה, כי הנחש היה הולך בקומה זקופה, שהיה מלך שבחיות, ונטל השי"ת זקיפה שהיתה לו מתחלה, מפני כי היה ממית האדם, עד שהיה מין וכופר בעיקר לגמרי, כמו שאמרו ז"ל במסכת סנהדרין, והיה מסיתו שלא יכרע האדם אל השי"ת כלל, ולכך כאשר נתקלל הנחש קללה שלו על גחונך תלך, שיהיה בטל זקיפה שלו, ולכך מי שאינו כורע לפני השי"ת נעשה גם כן שדרו שלו נחש, שבטל זקיפתו בשביל זה... שגם הנחש בשביל שהיה מסית האדם שלא יהיה נכנע אל השי"ת ולא יכרע לפניו, נתקלל בשביל זה על גחונך תלך, שילך שלא בזקיפה. ויש לך לדעת, כי ראוי האדם שיהיה נחש כאשר לא כרע במודים, וזה כי האדם יש לו שייכות אל הנחש, שאם לא היה לאדם שייכות אל הנחש, לא התחבר הנחש אל האדם להיות מסית אותו, ולא היה בא הנחש על חוה, וראיה לזה, שיש לאדם שייכות אל הנחש, כי האדם היה מלך על התחתונים, וכן הנחש היה מלך בחיות בתחתונים קודם שנתקלל, והיה האדם בלבד הולך בקומה זקופה, וגם הנחש היה הולך בקומה זקופה קודם שנתקלל, וכך אמרו במסכת סוטה... אבל כאשר מת האדם, שדרתו של אדם נעשה נחש, וכאשר היה האדם חי, והוא נחשב מלך בעולם, כאשר ידוע וראוי לו הזקיפה אבל כאשר מת האדם ובטלה מלכותו, והוא קרוב עתה אל הנחש שבטל מלכותו גם כן, ולפיכך אחר ז' שנים שנתרחק ממדרגה שלו שהיה מלך, כאשר היה חי, ואז שדרו שלו נעשה נחש, ודוקא שדרו של אדם לפי שהשדרה בפרט יש לו קירוב אל הנחש, כי הדמיון שיש לאדם אל הנחש העיקר הוא השדרה, כי אין דבר שהוא בזקיפה כמו השדרה, ובדבר זה היה האדם דומה לנחש, שאין נברא שהלך בזקיפה רק אדם ונחש... אבל אם כרע במודים אין כאן דמיון, שהרי ביטל מלכותו וזקיפתו אל השי"ת וכרע לפניו כעבד לפני אדונו, ולא היה לו שום מלכות שיתבטל אחר מותו, עד שיהיה נחש... (נתיב העבודה פרק י, וראה שם עוד)
...ועוד כי התבאר לפני זה, כי בעל לשון שנבדל מן סדר העולם, והנבדל מן המציאות מזיק את הנמצאים, ואף כי אין הנאה אליו, וזה בודאי נרמז בנחש, כי הנחש הוא נבדל מן הנמצאים כולם, עד שאין דומה אליו בכל הנמצאים, ודבר זה מבואר בכתוב, דכתיב "ואיבה אשית וגו' בין זרעך" וגו', שתראה כי הנחש הוא נבדל מן האדם, ובשביל כך הנחש מזיק האדם אף בלא הנאה, כי שני דברים שהם נבדלים בעצמם כמו הנחש והאדם, יש איבה ביניהם ולפיכך הנחש נושך בלא הנאת עצמו, רק להזיק אחר, אף בעל הלשון הרע נבדל מן הנמצאים, והוא דומה אל הנחש בדבר זה, והוא פועל רע אף כי אין הנאה לו... (נתיב הלשון פרק ג)
רכב על ארי זכר, וקשר לו תנין בראשו, דבר זו מורה על שהיה מושל על הכחות שהם מימין כמו ארי, והנחש שהוא משמאל, ולכך אמר רכב על ארי זכר, וקשר תנין בראשו... כי הארי הוא מלך מצד כחו וגבורתו, וקשה לנצח את המלך, והנחש אינו בעל כח, אבל יש לו כח לאבד את אחר, עד שבזה היה מושל של שני הכחות... (חידושי אגדות שבת קנ א)
חבל על שמש גדול וכו', פירוש שבא לומר על הנחש כמה גדול היה כחו קודם שנתקלל, שעתה נראה כי היא גוררת בארץ, וגם אין לה כח כלל, וקודם הקללה היה הנחש על כל חיות הארץ, שהיה שולח אותם לצפון ולדרום. וזה כי האדם והנחש שני הפכים, שהרי מיתה באה לאדם על ידי הנחש, וכמו שביארנו זה במקום אחר, איך אלו שני דברים הם הפכים, כמו שבסוף אמר, (בראשית ג') "ואיבה אשית" וגו', ותחלה לא בא הנחש רק בשביל שיחטא האדם וימות וישא את חוה, וכמו שהאדם נברא מן עיקר העולם, וישוב של אדם הוא באמצע הישוב, דהיינו מארץ ישראל שמשם נברא ראשו, וכך הנחש כחו הוא בהיפך זה בקצה דרום וצפון, כי הנחש הוא רחוק מן העיקר המציאות, והבן. למה אמר שהיה שולח אותם לדרום וצפון, כי דרום נקרא ימין, וצפון נקרא שמאל, והבן מה שאמר להביא לו אבנים טובות ומרגליות, הסנדלכים הוא אדום מתיחס לצפון, והמרגליות לבנים מתיחסים לדרום, והימין והשמאל הם פרישה והרחקה מן האדם, ורוצה לומר כי אם לא חטא האדם ונתקלל הנחש, אף על גב שאין האדם מושל בקצות דרום וצפון הרחוקים שהם נבדלים מן האדם, כי האדם נברא שיהיה בעיקר הישוב, מכל מקום היה הנחש אשר מקומו מן הצד ברחוק מקום, ושם היה משלח שני נחשים, כי לא היה הנחש כמו שהם עתה בעלי חיים שעושה האדם עתה בהם מלאכה, שצריך האדם להנהיג אותם לעשות מלאכה ולהכריח על המלאכה, אבל היו עושים משמשים את האדם מעצמם, כמו שעושה הטבע פעולתו מעצמו, כך היו פועלים בטבע והיה שולח אחד לצפון ואחד לדרום, אשר אלו שני צדדין נחשבים ביותר רחוק מן האדמה, עד שהיה האדם עושה צרכו אף בקצות העולם, וזה היה על ידי הנחש דוקא, שראוי לזה.
ואמר, ולא עוד אלא שהיה מפשיל רצועה תחת זנבו, כלומר כמו שהיה פועל הנחש למרחקים להביא לו דברים החשובים, להביא לו אבנים טובות ומרגליות, כך היה פועל עמו דברים הפחותים, להוציא בו העפר לכרמו, כי הנחש הוא עומד לכל דבר, וכמו ששאר בהמות עומדים לזה, גם הנחש בכחו היה הכל, וכדכתיב "והנחש היה ערום", ולפיכך גם כן כחו היה מכל חיות השדה. והאדם אשר נברא בצלם אלקים היה מושל עליו, והיה עושה בו צרכו. ובשני הדברים הראשונים אמר, שהיה שולח לצפון ודרום, ודבר זה היה עושה הנחש מעצמו, כמו שאמרנו, אבל זה שהיה מוציא עפר לגנתו היה מפשיל רצועה תחת זנבו, כי דבר זה אין פעולת הנחש מצד עצמו רק מצד האדם, אשר האדם עובד אדמה... (שם סנהדרין נט ב)
בשעה שבא נחש על חוה וכו', דבר זה ביארנו בפרק קמא דסוטה, כי כאשר נתחבר הנחש אל חוה להסית אותה, החבור הזה היה ביאה ממש, כי הנחש והאדם היו מיוחדים, כי האדם הוא מלך על כל הבהמות וחיות השדה, כדכתיב בקרא, והנחש היה ערום מכל חית השדה, והיה לאדם החכמה ולנחש הערמה, ובזה היו משתתפים, וכדכתיב (משלי ח') אני חכמה שכנתי ערמה... ולפיכך האדם והנחש היו משתתפים, ושניהם, הן החכמה הן הערמה יש להם נושא הוא החומר, כי אי אפשר מבלעדי נושא, וכאשר הנחש היה מסית חוה, והיתה בעלת חסרון, היה ראוי לה מצד החסרון הנחש יותר ממה שהיה ראוי לה האדם שבו התמימות, ולפיכך באותה שעה בא עליה הנחש, וזה שאמר כאן, בשעה שבא נחש על חוה, כי כאשר חטאה נתחבר ונתדבק עמה הנחש. ובפרק קמא דסוטה (ט') אמרו, שבקש הנחש שימות אדם וישא את חוה, וכל זה, כי חוה, שהיא האשה, נחשב חומר ונושא אל אדם שיש בו החכמה, כך נחשב חוה נושא וחומר אל הנחש בעל ערמה, וזה מצד החסרון שהוא החטא שהיה בה. ודברים אלו סתרי חכמה, ואין להאריך בזה. ומה שאמר הטיל בה זוהמא וכו', כי כאשר התחברה אל הנחש היתה יוצאת חוץ מגדרה שנבראה, מסולק מן הזוהמא... (שם ע"ז כב ב)
ויהי לנחש - כי הקליפה תתיחס לנחש, ונחש הקדמוני שבבחינת ס"מ, ועל ידי כח משה יהיה לעץ יבש, והראו שיעשה הנס בעצמו ושלא יפחד אפילו לאחוז בזנבו... (שמות ד ג)
וזה לכם הטמא - ומדוע אינו מונה הנחש, אולי טומאתו בנפשו ולא בגופו, ובמותו לא נשאר בו כלום, כי אם גופו כעפר, וכן אמרו רז"ל שגוים אין מטמאין באהל... (ויקרא יא כט)
ויהי לנחש - מתנגד אל רוחניות משה וקדושתו, עד שמשה הרוחני והאלקי נס מפניו כי ארב אליו לנשכו ולהטיל בו ארס וחמת נחש. שלח ידך - שאם ישלח ידו החזקה וכחו הרוחני לאחוז בהנחש ולהכניע את החומר והיצר אל הקדושה ולהרים אותו מעפר אל דברים שמימיים ישוב בכפו למטה האלקים ואל הקדושה, ולמדו שאם אפילו רק יאחז בו ולא יחזיק בכח, ואפילו לא יאחז רק בזנבו לא בגופו, יהיה קדש ומטה אלקים, רוצה לומר שאם ירים אותו מעט משפלותו יתרומם ויהיה קודש... (שמות ד ג וד)
ויסר מעלינו את הנחש - חז"ל אמרו שדרו של אדם לאחר ז' שנים נעשה נחש, והוא דלא כרע במודים, רוצה לומר, שהענין שקרה לאדם הראשון נוהג גם בזרעו אחריו, רק מה שהיה באדם בג' גופים, אדם, אשה נחש, נוהג היום בגוף אחד, שהנשמה העליונה שנתנה בו וכחותיה שהם השכל ובינה הוא האדם, והגוף שלו הוא האשה, וכחות הגויה שמצד היצר הרע הם הנחשים אשר באדם, והנחשים האלה יטילו את ארסם בגויתו ויפתו אותם אל התאוה והמותרות וכל דבר פשע ואם ימשך אחריהם זמן רב, יהיה כנחש אשר עפר לחמו, לא לחם ה', שהוא המזון הרוחני המיוחד אל הנשמה, שדרו נעשה נחש שהוא הפחות שבבעלי חיים, ואז ישוך הנחש את האיש ויאבד את נשמתו ואת גופו משני עולמות, והוא דלא כרע במודים... (במדבר כא ז)
כמו נחש - הנושך מטבעו הרע בלי ליהנות, חמת עכשוב - שהיא גלויה, ונושך להנאתו למוץ דם. (תהלים קמ ד)
...כל בעלי החיים מתחברים אל האדם בצורה זו או אחרת, לא כן הנחש, שהוא נוטר איבה לאדם, והאדם נס מפניו, הוה אומר א-ל יחיד שלחך, אשר ברצותו ימריד על האדם את משענתו ואת המכשיר לשלטונו, והיפוכו של דבר, כח עויין, אשר ממנו ירא האדם ונס מפניו, יימסר בידו ברצות ה', כמשענת וככלי מלאכה צייתנים... (שמות ד ג)
...והיינו כי אמרו ז"ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, פירוש כי הזוהמא שהטיל הנחש ביארנו במקום אחר שהוא התאוה, כלשון חכמים כשבא נחש וכו', וכמו שכתבתי במקום אחר על מה שאמרו ז"ל על ישי שמת בעטיו של נחש... ודבר זה הוא חסרון בתולדה של כל ילוד אשה מצאצאי חוה, ואין מועיל על זה שום השתדלות אפילו חסיד שבחסידים. ובשביל כך היא המיתה בעטיו של נחש, כי המיתה היא הדביקות בהנאה גופנית שהיא לפי שעה, וכמו שכתבתי מקום אחר בזה כי המיתה היא מצד התאוה והחיים הנצחים מן ההיפוך שהיא התורה שהיא היפך התאוה... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד ה)
והנה הנחש הוא היה מחטיא הראשון לאדם הראשון כמו שספרה התורה מסתמא יש באותו בעל חי מקור אותו כח ההפרד והדמיוני שיסד השי"ת בעולם שמאותו כח הוא שפעות אותו בעל חיה הפרטי המזיק לברואים. וביאור דבר זה יתבאר אי"ה באורך בקונטרס שיחת שדים אשר לי. אבל בכלל הוא דבר הלמד מכח סיפור התורה שכח הטומאה וההסתה והתעות מרצון השי"ת הוא הנחש, ולכן אמרו דכריך חויא סחרניה דקדושה, פירוש שהשי"ת יסד דבר המונע להגיע אל הקודש, שאותו דבר אין מניחו ליכנס שם רק שיטה לדרך אחר ולא ליכנס שם, דוגמת המשל בנחש הכרוך סביב התיבה של אבנים טובות ומרגליות שבזהר הקדש שם. היינו שהשי"ת עשה מחשבת דמיון שידמה שלא זו הדרך הראויה ויטה לדרך אחר לחשוב שאינו מהשי"ת, והיא כרוכה סביב הקדושה, רוצה לומר סביב כולה שאי אפשר ליכנס רק דרך עליה, והיא אין מנחת שנושבת בכח טומאתה מכנסת ארסה לתוך בשר הנוגע, וזה מכלה הבשר ההוא, רוצה לומר אותם מחשבות של קדושה ליכנס שם היא מכלתו. רק אשא לא מקבל מסאבו, וכנ"ל שדבר זה הוא מדרגה העליונה שהוא ההכרה באמת ושזה דמיון... (שם שיחת מלאכי השרת עמוד סה)
...וכדאיתא בפרק חלק (צ"א א') משל וכו' שרק מצד הגוף הוא הידיעה ברע, שבו נמשך ונתערב העטיו של נחש, וכל תולדות הגופים רק ממנו, רוצה לומר מאותה תשוקה ותאוה דאו"א (דאב ואמא) כנ"ל, ולכן נקרא הגוף אחר כך משכא דחיויא שנעשה מעורו, פירוש כי גם בחויא יש אור וכלי... והאור הוא הרצון דהשי"ת שיהיה כח דידיעה ברע, והכלי הוא המגבילו להיות בגדר בריאה ולבל יתפשט גם ידיעה זו דרע עד אין קץ. ולכך רק מן הכלי דנחש נעשה הכלי דאדם, ולכך לא היה הנחש מוליד הגופות, שבזה ודאי ביקש להיות אשת זנונים מתתקנא ברזא דאשת חיל כמו אשת חיל מולדות הנפשות כך בקשה אשת זנונים להוליד, רק אז היה נמשך מפנימיות אורו והוא נתקלל להיות מפשיט עורו אחת לשבע שנים, שאז הוא זמן גדולו עור חדש בשלמות כזמן עבורו הנז"ל. והפשיט השי"ת הכלי שלו יעשה כלי לאדם, וכל כלי מסתמא מקביל לאור שלו ויש בו מכח אותו האור רק מצד הצמצום ואינו בהתפשטות כל כך. וז"ש בתיקונים לאתדכאה במה דחאבין, שהוצרך לבוש זה לתקן, ורק בו חב כי האדם רצה רק לידע ברע ולהכניעו ולהיות טוב, מה שאינו כן בחויא כח ידיעתו ברע הוא גם כן להסית לאדם ולהתפשט ועד שיגיע לרע גמור... ואין ראוי לחויא שום הנאה מתענוגי עולם הזה, דמאחר שיודע ברע הוא נפרד מהשי"ת, רק כמשאז"ל בכל מעדני עולם טועם טעם עפר שאין בו שום הנאה, ולכך צריך לשוב לעפרו, פירוש ביטול כל ההנאות דמשכא דחויא שהם מן הרע. מה שאינו כן צדיקים דנטרי ברית שלא נהנו כלל... (חלק ג דובר צדק עמוד קלב)