נינוה  

(ראה גם: אשור, יונה, סנחריב)

 

מן הארץ ההיא יצא אשור, ויבן את נינוה ואת רחובות עיר ואת כלח. (בראשית י יא)

ויהי דבר ה' אל יונה בן אמיתי לאמר. קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני. (יונה א א)

ויקם יונה וילך אל נינוה כדבר ה', ונינוה היתה עיר גדולה לאלקים מהלך שלשת ימים... ויאמינו אנשי נינוה באלקים, ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם... וירא אלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה, וינחם האלקים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה. (שם ג ג והלאה)

ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה, אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה. (שם ד יא)

משא נינוה ספר חזון נחום האלקושי... (נחום א א)

תלמוד בבלי:

רב נחמן בר יצחק אמר, הכי קאמר, כדבר ה' אשר דבר ביד עבדו הנביא, כשם שנהפך לנינוה מרעה לטובה, כך בימי ירבעם בן יואש נהפך להם לישראל מרעה לטובה. (יבמות צח א)

תלמוד ירושלמי:

אמר רבן שמעון בן לקיש תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה, מה עשו, רבי חונה בשם רבי שמעון חלפותא, העמידו עגלים מבפנים ואימותיהם מבחוץ, סייחים מבפנים ואימותיהם מבחוץ, והוון אילין געיי מן הכא ואילין געיי מן הכא, אמרין, אין לית מתרחם עלינן לינן מרחמין עליהון, הדא הוא דכתיב, (יואל א') מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר וגו', אמר רבי אחא בערביא עבדין כן (ביום התענית), ויתכסו שקים האדם והבהמה, ויקראו אל אלקים בחזקה, מהו בחזקה, אמר רבי שמעון בן חלפותא חציפא נצח לכשירא, כל שכן לטובתו של עולם, וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם, אמר רבי יוחנן מה שהיה בכף ידיהם החזירו, מה שהיה בשידה תיבה ומגדל לא החזירו. (תענית ח ב)

פרקי דרבי אליעזר:

...ומנין שלא מת (פרעה), שנאמר (שמות ח') כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך, והעמידו הקב"ה מבין המתים לספר כח גבורתו, ומנין שהעמידו, שנאמר (שם) ואולם בעבור זאת העמדתיך, והלך ומלך בנינוה, והיו אנשי נינוה כותבים כתבי עמל וגוזלים איש לרעהו, ועשו מעשי זמה וכאלו מעשים רעים, וכששלח הקב"ה ליונה להנבא עליה להחריבה, שמע פרעה ועמד מכסאו וקרע את בגדיו וילבש שק ואפר, והכריז בכל עמו שיצומו כל עמו שלשת ימים, וכל מי שאינו עושה הדברים האלו ישרף באש. מה עשה, העמיד האנשים מצד אחד והנשים מצד אחד, וכל בהמה טהורה מצד אחד, וכל בהמה טמאה מצד אחד, ובניהם מצד אחד, והילדים רואים את שדי אמותם ורוצים לינק, והאמהות רואין את בניהן ורוצות להניק אותם ובוכות. והיו יותר משתים עשרה רבוא אדם, שנאמר (יונה ד') ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה. וינחם האלקים על הרע אשר דבר, מ' שנה האריך להם אפו, כנגד מ' יום ששלח ליונה לנינוה, ולאחר מ' שנה שבו למעשיהם הראשונים הרבה עד מאד, ונבלעו כמתים בשאול תחתיות, שנאמר מתים מעיר ינאקו. (פרק מג)

ואת רסן בין נינוה ובין כלח, אין אנו יודעין אם רסן היא הגדולה, ואם נינוה היא הגדולה, מן מה דכתיב (יונה ג') ונינוה היתה עיר גדולה לאלקים מהלך ג' ימים, הוי נינוה היא הגדולה. (בראשית לז ז)

מדרשים:

...באותה שעה ירד גבריאל והטיל על צוארו (של פרעה) שלשלת של ברזל ואמר לו, רשע, אתמול אמרת מי ה' אשר אשמע בקולו ועתה אתה אומר ה' הצדיק, מיד הורידו למצולות ים ועברו שם חמשים יום וציער אותו כדי שיכיר גבורותיו של הקב"ה, ואחר כך המליכו על נינוה העיר הגדולה. וכשבא יונה לנינוה ואמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת מיד אחזו אימה ורעדה וקם מכסאו ויכס שק וישב על העפר... (מדרש ויושע)

....והיו אנשי נינוה שוברים את לבם ונהפכה דעתם עליהם וחזרו כולם בתשובה, אחד אנשים ואחד נשים, אחד שרים ושרות ואחד בחורים ובתולות, שנאמר ויאמינו אנשי נינוה באלקים. הגיע הדבר לאסנפר מלך נינוה ועמד מכסא מלכותו ונטל כתר מעל ראשו והניח על ראשו אפר ופשט בגדי ארגמן ונתפלש בעפר, ואמר הוא וכל אנשי ביתו וכל שריו ועבדיו וכל גדולי המלכות להתענות הם וכל אנשי בתיהם שלשה ימים ושלשה לילות וכל יושבי עיר נינוה...

אמר ר' שמעון בן חלפתא תשובה של רמאות עשו אנשי נינוה, מה עשו, העמידו עגלים מבפנים ואימותם מבחוץ... והיו אילו גועים מבפנים ואילו מבחוץ, אמרו לפני הקב"ה אם אין אתה מרחם עלינו אין אנו מרחמים על אילו... כתיב ויקראו אל אלקים בחזקה, אמר ר' שמעון בן חלפתא חציפא נצח לבישא, וכ"ש לטובתו של עולם. מיד כל בני העיר עשו כדבר המלך ויתפללו בבכי ובמר נפש ובדמעות לפני הקב"ה. ביום השלישי שבו מדרכם רעה, שנאמר וישובו איש מדרכו הרעה. כיצד שבו, אפילו מציאה שמצאו בשדות ובכרמים ובשוקים וברחובות החזירו לבעלים. ובל בית ובית שהיו עשר לבנים מן הגזל, ואפילו בפלטין של מלך שהיו דמיו יקרים עד אין חקר שוברים כולם והחזירום לבעליהם... כיצד שבו מדרכם הרעה, מלמד שכל אחד ואחד היה עושה משפט וצדקה, וכל מי שהיה בידו עבירה הלך ומתודה ונזכר בתורה ומקבל עליו דין שמים, אם לסקילה סקילה, אם לשריפה שריפה... עד שזכו לחיי עולם הבא... (מדרש יונה וראה שם עוד)

ילקוט שמעוני:

נינוה היתה מהלך שלשת ימים, והיו בה שנים עשר שווקים, וכל שוק ושוק היו בו שנים עשר אלף בני אדם, וכל רחוב ורחוב היו בה י' מבואות, וכל מבוי היו בו י"ב חצרות, וכל חצר י"ב בתים, וכל בית ובית שנים עשר גבורים, וכל גבור היו לו י"ב בנים, והיה יונה מכריז בשוק והיה קולו נשמע מהלך ארבעים יום, והיו שומעים קולו כל בית ובית, באותה שעה הגיע הדבר לאסנפר מלך נינוה.

רבי נחוניא בן הקנה אומר, תדע לך התשובה מפרעה שמרד בהקב"ה מאד, מי ה' אשר אשמע בקולו, ובלשון שחטא בו בלשון עשה תשובה, מי כמוכה באלים ה', והצילו הקב"ה מן המיתה לספר גבורתו, שנאמר ואולם בעבור זאת העמדתיך, ומלך בנינוה, ואנשי נינוה כותבים כתבי עמל וגוזלים ומתעבין במשכב זכור, ושלח הקב"ה יונה להתנבא עליה להחריבה, ושמע פרעה ועמד מכסאו וקרע בגדיו, ולבש שק והכריז בכל עמו שיצומו כל העם שלשה ימים... ויקראו אל אלקים בחזקה, מהו בחזקה, אמר רבי שמעון חציפא נצח לבישא, כל שכן לטובו של עולם. ועמד מלך מכסא מלכותו וכו', והגביה יונקי שדים שלהם כלפי מעלה, ואמר להקב"ה בבכי גדול, עשה בשביל אלו שלא חטאו. ביום שלישי חזרו כולם מדרכם הרעה, אפילו מציאה שאדם מצא בשדות ובכרמים בשווקים וברחובות החזירו לבעלים, ואפילו לבנים של גזל שבנו בפלטין של מלך סתרו הפלטין והחזירו הלבנים לבעליהם, וכל כרם וכרם שהיו בו שתי נטיעות או שני אילנות מן הגזל עקרום והחזירום לבעליהן... עשו משפט וצדקה וכל עבירה שבידו מתוודה ומקבל עליו דין תורה, אם סקילה סקילה, אם שרפה שרפה, ואפילו מכר אדם לחברו בית חורבה ומצא בו ממון וכו', כמעשה מלכא קציא, מה היה עושה הדיין, בקש שטר של אותה החורבה ומצא בה ל"ה דורות, ומצא יורש לאותו האיש שהטמין אותו ממון, והחזירו לבעליו... (יונה פרק ג, תתקנ)

תרגום יונתן:

משא נינוה - איתנבי עלה יונה... ותבת מחובהא, וכדו דאוסיפת למחטי תב ואיתנבי עלה נחום מבית קושי... (נחום א א)

רש"י:

לא תקום - יעשה כלה בנינוה ולא ישנה פעם אחרת. עד סידים - פתאום תבא עליהם מכה... (שם שם ט וי)

אבן עזרא:

נינוה - נקראת היום על פי חכמי ישראל ביון, אורטיה. (יונה א ב)

רד"ק:

היא העיר הגדולה - לרוב המפרשים על נינוה, והנכון על רסן, שעליה הספור, ואחר כך לקחום מידם מלכי בבל... (בראשית י יב)

נינוה - ה' מקפיד על החמס המשחית הישוב גם באומות, כבדור המבול, ובשאר עבירות מקפיד רק בישראל. (יונה א ב)

ויאמינו אנשי נינוה - כי אנשי האניה היו בעיר והעידו עליו. ויקראו - לפני אזהרת המלך עשו תשובה מעצמם. (שם ג ה)

ויזעק - הוסיף על התשובה עינוי הבהמה והשבת הגזל. מטעם המלך - כולם הסכימו. (שם שם ז)

נינוה - שהחריבו את ישראל, וה' נקם בהם על ידי נבוכדנצר. (נחום א א)

חזקוני:

ואת רסן - בנאה בין נינוה וכלח, ועל ידי כן חברם לעיר גדולה. (בראשית י יב)

בעל הטורים:

ויאמינו בה' - ואידך ויאמינו אנשי נינוה באלקים (יונה ג' ה'), כדאיתא במדרש לא נשאר בהם עד אחד, שלא נשאר אלא אחד והוא פרעה, והלך לנינוה ומלך שם, וזהו ויאמינו אנשי נינוה באלקים, נזכר למה שראה במצרים ועל הים. (שמות יד לא)

אברבנאל:

ואני לא אחוס - לדעתך מגיע לך צל הקיקיון, וכן מגיעה לי הגדולה מנינוה, שהם כדמות בעלי חיים, שלא נצטוו בתורה כי אם חלקם לצבא השמים, ואם כן לא יענשו על ע"ז, ורק ישראל ששמעו בסיני אנכי ולא יהיה לך אין לפוטרם מע"ז, ועוד שהיה בהם גם גלוי עריות ושפיכות דמים והטיית מאזני הצדק, ולכן לא ניתנו למחילה, ובכל זאת לא עשה ה' בהם כליה כי אם הענישם ברחמים. (יונה ד יא)

משא נינוה - ראש אשור, ונראה שאשורים בני קטורה התערבו עמהם לעם אחד, ואחרי מ' שנה לנבואת יונה היתה גלות שומרון, ואחר כך מפלת סנחריב בירושלים, וחורבן נינוה על ידי נבוכדנצר... (נחום א א)

רמ"ע מפאנו:

...ועל יקשה בעיניך מאנשי נינוה, כי הרבה תשובות בדבר, האחד כי רבוי אוכלוסיה היה מעורר עליהם רחמים בשביל י"ב רבוא אדם שאין בהם חטא ובהמה רבה שהיה חורבנה אבוד חלק רב ומסויים בעולם. ב', אנשי נינוה העמידו עצמם על דין תורה להחזיר גזלה בעינה. ג', אף הם לא ניצולו אלא האריך להם אפו לשלום גמול צעקתם ומעשיהם בעולם הזה, ולסוף נתקיים בהם כל חזון נחום האלקושי שאמר עליהם "א-ל קנא ונוקם ה'" עד סוף הספר. (מאמר חקור דין חלק ב פרק יא)

מלבי"ם:

והיעודים האלקיים בתנאי שלא ישובו, ואין צריך להודיעם זאת, כי אם לא תועיל תשובה, מדוע ישלח להם נביא, ובאמת היה ראוי שיכריז כן, כפי שנצטוה בראשונה, אבל הוא רצה שנינוה תיהפך, או כמהר"י אברבנאל, שהנבואה נתקיימה במקצת כאשר השמיד המלאך מחנה סנחריב. (יונה ג ד)

ויאמינו - אבל לא התעוררו לתשובה, כי לא חשבו שחוטאים. (שם שם ה)

את מעשיהם - אחר דבר המלך, שקודם היתה חרטה ולא תשובה. וינחם - הגם שלא שבו מע"ז, כי גזר דינם נחתם על הגזל. ולא עשה - שהרע היה השגחיי, כי אם היה בטבע היה מניחו לבא, כי לא ישדד הטבע לעכו"ם. (שם שם י)

הרבה משנים עשר רבו - והגם שעובדי ע"ז הקטנים אין יודעים להבדיל בין עבודת הא-ל שימלץ בצד ימין, ועבודת השמאל, הטבע והמערכה, ואין להעניש על חסרון דעתם, מה שאינו כן בישראל, שכבר למדו להבחין, וראויים לעונש על ע"ז. (שם ד יא)

חזון - מצאנו בדברי הימים שנינוה חרבה פעמים, פעם אחת בימי המלך סדרנאפל, שאולי הוא אסר חדון, והתנבא משא על חורבן קרוב וחזון על חורבן רחוק... (נחום א א, וראה שם עוד)