נכד  

(ראה גם: אב-ובן, בן, נין)

זהר:

תא חזי, הברכה שברך את בני יוסף, למה הקדים ברכתם מטרם שברך את בניו עצמו, אלא מכאן שאהבת בני בנים חביב על האדם יותר מבניו, ומשום זה הקדים לברך אותם בתחילה. (ויחי תצג)

תלמוד בבלי:

תני חדא אב שהרג בנו נעשה לו גואל הדם, ותניא אידך אין בנו נעשה לו גואל הדם, לימא הא רבי יוסי הגלילי והא רבי עקיבא, ותסברא, בין למאן דאמר מצוה בין למאן דאמר רשות מי שרי, והאמר רבה בר רב הונא וכן תנא דבי רבי ישמעאל לכל אין נעשה הבן שליח לאביו להכותו ולקללתו חוץ ממסית... אלא לא קשיא, הא בבנו הא בבן בנו. (מכות יב א)

תלמוד ירושלמי:

אמר ליה רבי חייה בר אבא ולא כן אלפן רבי, אם התחילו אין מפסיקין, אמר ליה חייא בני קלה היא בעיניך, שכל השומע פרשה מן בן בנו כאלו שומעה מהר סיני, ומה טעמא, והודעתם לבניך ולבני בניך, יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב... (שבת ו ב)

פרקי דרבי אליעזר:

ובני בניו של אדם כבניו, ומנין אנו למדין, מיעקב, שאמר (בראשית מ"ח) אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, וכי בניו היו, והלא בני בניו היו, אלא ללמדך שבני בניו של אדם כבניו, ובני בנותיו של אדם כבניו, מנין מלבן, שאמר ליעקב (שם ל"א) הבנות בנותי והבנים בני, וכי בניו היו, והלא בני בנותיו היו, אלא ללמדך שבני בנותיו של אדם כבניו. (פרק לו)

תרגום יונתן:

ולניני ולנכדי - ובברי ובבר ברי. (בראשית כא כג)

רש"י:

ולניני ולנכדי - עד כאן רחמי האב על הבן. (שם)

...מה תלמוד לומר ותבאנה אל רעואל אביהן, שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא... (במדבר י כט)

אבן עזרא:

ויאמר אל בנותיו - אבי האב יקרא אב, כמו "אלקי אבי אברהם", ובן הבן יקרא בן, וככה הבנות בנותי והבנים בני. (שמות ב כ)

משנה תורה:

כשם שחייב אדם ללמד את בנו, כך הוא חייב ללמד את בן בנו, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך, ולא בנו ובן בנו בלבד, אלא מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים... (תלמוד תורה פרק א ב)

מלבי"ם:

שם נין בא על בן הבן, ומזה גם פירוש "ינון שמו", ינון הוא פועל משם נין, ורוצה לומר שמו ילך מנין לנין דור דורים. ושם נכד בא על בן הבן, כמו "אם תשקור לי ולניני ולנכדי", ורוצה לומר לדור דורים. (הכרמל)

רש"ר הירש:

ולנכדי - נכד קרוב לנגד, רחוק, ועם זה מכוון אל הזולת, הדור המאוחר יותר של הנכדים מתיחס עם זה בגופו וברוחו אל האב הזקן. (בראשית כא כג)

תורה תמימה:

...וכסף משנה בתלמוד תורה א' ב' מסתפק אם מחוייב לשכר מלמד לבן בנו, ומכאן אפשר להביא ראיה לחיוב, וכן משמע מלשון הרמב"ם שם, כשם שחייב ללמד את בנו כן מחויב ללמד את בן בנו. (דברים ד יט)