נכרי      קרבן  

(ראה גם: נכרי, קרבן)

ספרא:

בני ישראל מניפים, ואין הגוים מניפים, וכי איזו מידה מרובה, מידת סמיכה מרובה, או מידת תנופה מרובה, מידת סמיכה מרובה ממידת תנופה, שהסמיכה נוהגת בכל החוברים... הא מפני שיש בסמיכה שאין בתנופה, ובתנופה שאין בסמיכה, צריך לומר בני ישראל סומכים ואין הגוים סומכים. (צו פרשה יא)

מה תלמוד לומר איש איש, להביא את הגוים שהם נודרים בנדרים ובנדבות כישראל, אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה, אין לי אלא עולה, מניין לרבות את השלמים, תלמוד לומר נדריהם, מנין את התודה, תלמוד לומר נדבותם, מנין לרבות את העופות והמנחות והיין והלבונה והעצים, תלמוד לומר נדריהם לכל נדריהם, נדבותם לכל נדבותם, אם כן למה נאמר אשר יקריבו לה' לעולה, פרט לנזירות, דברי רבי עקיבא, אמר לו רבי יוסי הגלילי, אפילו אתה מרבה כל היום אין כאן אלא עולה בלבד. (אמור פרשה ז)

תלמוד בבלי:

...דתניא עד שלא הוקם המשכן הבמות מותרות ועבודה בבכורות, והכל כשירין להקריב בהמה חיה ועוף זכרים ונקבות תמימין ובעלי מומין, טהורין אבל לא טמאין, והכל קרבו עולות, ועולה שהקריבו ישראל במדבר טעונה הפשט וניתוח, ונכרים בזמן הזה רשאין לעשות כן... אמר מר הכל כשרין להקריב, מנא הני מילי, אמר רב הונא דאמר קרא ויבן נח מזבח לה', ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור, בהמה כמשמעו, חיה בכלל בהמה, זכרים ונקבות תמימין ובעלי מומין, דאמר מר תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות, ואיתקש בהמה לעוף, תמימין ובעלי מומין לאפוקי מחוסר אבר דלא. אמר רבי אלעזר מנין למחוסר אבר שנאסר לבני נח, תלמוד לומר ומכל החי מכל בשר, אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי איברין שלה, ודילמא למעוטי טרפה, ההוא מלחיות זרע נפקא... (זבחים קטו ב, וראה שם עוד)

והתנן אמר רבי שמעון שבעה דברים התקינו בית דין וזה אחד מהם, עובד כוכבים ששלח עולתו ממדינת הים, שלח עמה נסכים קריבה משלו, ואם לאו קריבין משל ציבור... (מנחות נא ב)

תנו רבנן, בני ישראל מניפין, ואין העובדי כוכבים מניפין... אמר רבי יוסי, מצינו שחלק הכתוב בין קרבן ישראל לקרבן עובדי כוכבים לקרבן נשים בסמיכה, יכול נחלוק בתנופה, לא, מה לי חלק בסמיכה שהסמיכה בבעלים, נחלוק בתנופה שהתנופה בכהנים, אם כן מה תלמוד לומר בני ישראל, בני ישראל מניפין, ואין העובדי כוכבים מניפין... (שם סא ב)

אמר רב הונא שלמי העובדי כוכבים עולות, איבעית אימא קרא, ואיבעית אימא סברא, איבעית אימא סברא, עובד כוכבים לבו לשמים, ואיבעית אימא קרא, אשר יקריבו לה' לעולה, כל דמקרבי עולה ליהוי. מתיב רב חמא בר גוריא, עובד כוכבים שהתנדב להביא שלמים, נתנן לישראל ישראל אוכלן, נתנן לכהן הכהן אוכלן, אמר רבא הכי קאמר, על מנת שיתכפר בהן ישראל ישראל אוכלן, על מנת שיתכפר בהן כהן כהן אוכלן. מתיב רב שיזבי אלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים, מנחת עובדי כוכבים, אמר רבי יוחנן לא קשיא, הא רבי יוסי הגלילי הא רבי עקיבא, דתניא, איש מה תלמוד לומר איש איש, לרבות את העובדי כוכבים שנודרין נדרים ונדבות כישראל. אשר יקריבו לה' לעולה, אין לי אלא עולה, שלמים מנין, תלמוד לומר נדריהם, תודה מנין, תלמוד לומר נדבותם, מנין לרבות העופות והיין והלבונה והעצים, תלמוד לומר נדריהם לכל נדריהם, נדבותם לכל נדבותם. אם כן מה תלמוד לומר עולה, עולה פרט לנזירות, דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר, אשר יקריבו לה' לעולה, אין לי אלא עולה בלבד... מאן תנא להא דתנו רבנן, אזרח, אזרח מביא נסכים ואין העובד כוכבים מביא נסכים, יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים, תלמוד לומר ככה, מני, לא רבי יוסי הגלילי ולא רבי עקיבא, אי רבי יוסי הגלילי הא אמר אפילו יין נמי, אי רבי עקיבא הא אמר עולה אין מידי אחרינא לא, איבעית אימא רבי יוסי הגלילי, סמי מההיא יין, ואיבעית אימא רבי עקיבא, עולה וכל חברתה. (שם עג ב)

ורבנן האי קרבנו מאי עבדי ליה, קרבנו ולא קרבן עובד כוכבים... הכל סומכין חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ועובד כוכבים... (שם צג א)

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן, אין מינין באומות עובדי כוכבים, למאי... אמר רב עוקבא בר חמא לקבל מהם קרבן, דתניא מכם ולא כולכם, להוציא את המומר, מכם, בכם חלקתי ולא בעובדי כוכבים... (חולין יג ב)

אמר מר, מוקדשי עובדי כוכבים לא נהנין ולא מועלין, לא נהנין מדרבנן, ולא מועלין מדאורייתא, מאי טעמא, דכתיב נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה, וילפינן חטא חטא מתרומה, ובתרומה כתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים, ואין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא, דכתיב בה בטומאה דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם וגו', ויליף נותר חילול חילול מטומאה, דכתיב גבי טומאה בני ישראל ולא יחללו וגו' וכתיב גבי נותר ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל, ויליף פיגול עון עון מנותר, דכתיב גבי פיגול והנפש האוכלת ממנו עונה תשא, וכתיב גבי נותר ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל, וכולהו בני ישראל ולא עובדי כוכבים, ואין עושין תמורה, דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר, וכתיב בריש ענין דבר אל בני ישראל איש כי יפליא נדר בערכך... (תמורה ג א, וראה שם עוד)

...ולתנא קמא האי לא תקריבו למה לי, מיבעי ליה להאי, סלקא דעתך אמינא הואיל ולא נצטוו בני נח אלא על מחוסר אברים לא שנא במזבח דידהו ולא שנא במזבח דידן, קא משמע לן... (שם ז א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

...אמר רבי יוחנן אפילו כמאן דאמר אינו תורם, מקדש, מהו מקדש, עולה ושלמים, להביא חטאת חלב אינו יכול, שאין לו חטאת חלב, חטאת דם אינו יכול שאין לו חטאת דם, מהו שיביא קרבן זיבה וקרבן צרעת, מאחר שהיא חובה אינו מביא, או מאחר שהוא מטמא בהן מביא, כותי פשיטא לך שהוא מביא, מהו שיעשה בהן שליח, מאחר שהוא מטמא בהן נעשה בהן שליח, או מאחר שאינו נעשה שליח לכל הדברים אינו נעשה בהן שליח. התיב רבי יודן, הרי יש לו טבל דבר תורה, פוטר טבילו דבר תורה, והכא אף על פי שהוא מטמא בהן אינו נעשה שליח. מהו שיביא ביכורין כרבי יודה, דרבי יודה אמר הוקשו לקדשי הגבול אינו מביא, כרבנן דאינון אמרין הקדשו לקדשי המקדש מביא. מהו שיביא חגיגה, מאחר שהוא חובה אינו מביא, או מאחר שהוא משנה לשם שלמים מביא, כותי פשיטא לך שהוא מביא, מהו שיביא פסח, מאחר שהיא חובה אינו מביא, או מאחר דאמר רבי שמעון בן לקיש בשם רבי הושעיה מביא הוא אדם פסח בשאר ימות השנה ומשנהו לשם שלמים מביא. מהו שיביא מעשר בהמה, אין יסבר כרבי מאיר, דרבי מאיר אמר מכל מעשרותיכם, הוקשו מעשרות זה לזה, כשם שאינו מביא מעשר דגן כך אינו מביא מעשר בהמה, מהו שיעשה תמורה, אין יסבר כרבי מאיר דאמר מכל מעשרותיכם... כשם שאינו מביא מעשר בהמה כך אינו עושה תמורה, ויסבור כרבי שמעון, דאמר מעשר בהמה לימד על כל הקדשים לתמורה, כשם שאינו מביא מעשר דגן כך אינו מביא מעשר בהמה, כשם שאינו מביא מעשר בהמה כך אינו עושה תמורה, כשם שאינו עושה תמורה כך אינו מימר בו, כשם שאינו מימר בו, כך אינו מימר בכל הקדשים. מהו שיהו חייבין על קדשיו בחוץ, כהנא אמר אין חייבין על קדשיו בחוץ, רבי יוחנן רבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין חייבין על קדשיו בחוץ, וקשיא דרבי כהנא על דרבי יהודה, דרבי יודה פוטר טיבלו דבר תורה, ואת אמר הכין... (יבמות עא ב)

מדרש רבה:

אדם כי יקריב מכם, למה לא נאמר איש, כמו שאמר להלן דבר אל כל עדת בני ישראל איש כי יקריב, אף כאן יאמר הכתוב ויקחו לכם איש בקר או צאן, למה נאמר אדם, להביא את הגר, מכם פרט לגוי שהוא מביא עולה, אמר רבן שמעון בן גמליאל, שבעה דברים התקינו בית דין הגדול, וזה אחד מהם, גוי שהביא עולתו ממדינת הים, אם הביא נסכים עמה קריבין נסכים משלו, ואם לאו קריבין משל צבור... (ויקרא ב ח)

פסיקתא:

ילמדנו רבינו, גוי שהביא קרבן מהו לקבל הימנו, כך שנו רבותינו, נדבות מקבלין מן הגוי, וקרבנות אין מקבלין מהן, למה, מפני שקרבנותיהם פסולין לפני הקב"ה, כך אמר שלמה זבח רשעים תועבה (משלי כ"א), מעשה בגוי אחד ששאל את רבי יוסי בן חלפתא, אמר לו למה אין מקבלין ממנו קרבנות, אין כתיב ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים (מלאכי א'), אמר לו רבי יוסי היך אתה קורא מה שאתה רוצה, ומה שאין אתה רוצה אין אתה קורא, שבשעה שבקש בלעם ובלק להקריב קרבנות לפני הקב"ה לא קיבל מהם, שנאמר הירצה ה' באלפי אילים וגו' (מיכה ו'), מה כתיב ולא אבה ה' אלקיך לשמע אל בלעם (דברים כ"ג), וחוץ מזו ומזו אין כתיב זבח רשעים תועבה, אמר לו בודאי על הרשעים אמרה תורה, שאפילו יהא ישראל ויהא רשע אלקיכם מתעב קרבנו, ועוד מה שאתה מדחה אותי למקומות אחרים, אמור לי מן התורה, אמר לו רבי יוסי חייך כתוב מלא הוא, כך אתה מוצא בשעה שבא הקב"ה ליתן תורה לישראל ופרשת הקרבנות בן כמה שנים או בן כמה ימים שיהו מקריבים קרבנותיהם, הזהיר הקב"ה שלא יקבלו מכם קרבן, מה כתיב למעלן, ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלקיכם מכל אלה, כי משחתם בהם (ויקרא כ"ב), אבל מישראל אני מקבל, מנין, ממה שקראו בענין, שור או כשב או עז וגו'. (הוספה א)

מדרש הגדול:

דבר אל בני ישראל, בני ישראל מביאין חטאת, ואין הגוים מביאין חטאת, אין צריך לומר על מצות שלא נצטוו עליהן בני נח, אלא אף מצוות שנצטוו עליהן בני נח אין מביאין עליהן חטאת... (ויקרא ד ב)

תרגום יונתן:

כל האזרח - כל יציביא בישראל ולא בבר עממין יעביד הכידין ית אלין נסוכיא לקרבא קורבנא דמתקביל ברעוא קדם ה'. (במדבר טו יג)

משנה תורה:

אין קדשי נכרים עושין תמורה מן התורה, אבל מדברי סופרים שהנכרי שהמיר הרי זו תמורה, הקדיש הנכרי בהמה שיתכפר בה ישראל, והמיר בה הנכרי, הרי זו ספק תמורה. (תמורה א ו, וראה עוד נכרי, מעשה קרבנות ג ב)

חזקוני:

מכם - להוציא אפיקורסין שאינם מקבלים ברית, דרק בכם חילקתי ולא באומות, שמקבלים גם מאינו ישראל רשע גמור כדי לקרבו תחת כנפי השכינה. (ויקרא א ב)

מהר"ל:

...ודע כי העובדי גלולים כולם מתייחסים לגוף, ולפיכך כאשר הקרבן הוא שלם בגופו די בזה, שזהו שלימותם, אבל ישראל שיש להם מעלה בלתי גופנית, ולפיכך קרבנותיהם גם כן צריכים שיהיו בענין זה שיהיו שלמים בגופם, וגם דבר שאינו גוף, ולפיכך לדידהו אין מום בדוקין שבעין, כיון שגופו שלם, ולדידן הוי מום, שישראל יש להם מעלה הנבדלת מן הגוף, לכך צריכים שיהיו קרבנותיהם שלימים וקיימים אף בדברים שאינם גוף. (נצח ישראל פרק ה)

ובמדרש תנחומא (פרשת צו), וזאת תורת זבח השלמים, זה שאמר הכתוב (תהלים פ"ה) אשמעה מה ידבר הא-ל ה' כי ידבר שלום אל עמו, אמרו אומות העולם לבלעם, למה אמר הקב"ה לישראל שיביאו לו קרבנות, ולנו לא אמר, אמר להם בלעם הקרבנות אינם שלום אלא למי שקבל את התורה שהן כתובים בה, צריך שיקריב קרבן, אתם מתחלה פסלתם אותה, ועכשיו אתם מבקשים להקריב קרבן, מי שקבלה הוא מקריב, שנאמר (שם כ"ט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. לכך נאמר כי ידבר שלום אל עמו, ומה דבר, וזאת תורת זבח השלמים. עד כאן. ונראה כי המדרש בא לתרץ לשון שלמים, שהיה לו לכתוב זבח שלום, ורצה לומר כי כל ענין הקרבנות אינו אלא קירוב ושלום, שכאשר חוטא האדם העונות הם המפרידים בין השי"ת ובין האדם, והקרבנות הם מקרבים את האדם אל השי"ת אחר שחטא, ולפיכך מי שקבל את התורה, שהתורה היא השלום, כי התורה היא מסדרת הכל עד שהכל הוא מסודר, והסדר הוא השלום הגמור, וכאשר ישראל קבלו התורה שהיא השלום הגמור, אז ראוי שיהיה להם הקרבן גם כן, שהוא קירוב ושלום אחר שיש הפרד וחלוק, אבל האומות שלא רצו בשלום, היא התורה, וכאשר הם חסרים עיקר השלום, אז אין ראוי להם הקרבנות שהם שלום גם כן... (דרשה לשבת הגדול)

רש"ר הירש:

...בני הנכר נתרבו (לקרבן) ללא יוצא מן הכלל, כל הנושא את ייעוד האדם זכאי להביא קרבן אל המזבח, כנגד זה אין דיו ליהודי שהוא אדם רק על פי ייעודו, אך מנוגד ניגוד גמור לייעוד האדם המבואר בתורת ישראל... (ויקרא א ב)

...הרשות הנתונה לנכרים להקריב קרבן נדבה רמוזה כאן בקרבן עולה, ללמדנו, שקרבנו של נכרי ראוי רק לעולה, ואפילו הביא הנכרי את קרבנו לשם שלמים, יש להקריב אותו לעולה. נכרי לבו לשמים, והרעיון היסודי של הקרבנות שאדם מוסר את עצמו לשמים מצוי בלב הנכרי, אך אין הוא מכיר את הרעיון המיוחד לישראל, הבא לידי ביטוי בקרבן שלמים, כי גם הנאות החיים מתוך שמחה של מצוה, גם בהן ודוקא בהן יש משום עבודת ה'... (שם כב יח)