נכרי  

(ראה גם: אומות העולם, בן נח, ישראל-ועמים)

 

וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, ובא מארץ רחוקה למען שמך, כי ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרועך הנטויה ובא והתפלל אל הבית הזה. אתה תשמע השמים מכון שבתך, ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה כעמך ישראל, ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי. (מלכים א ח מא)

זהר:

ישראל בשעה שמת כל הקדושות של אדונו נעברים ממנו, נעבר ממנו הצלם הקדוש, ונעבר ממנו רוח הקדוש, ונשאר גופו טמא. אבל נכרי עובד ע"ז אינו כן, שבחייו הוא טמא מכל הצדדים, הצלם שלו טמא, והרוח שלו טמא, ומשום שטמאות אלו שורות בתוכו אסור לקרב אצלו, כיון שמת יוצאות כל אלו הטומאות ממנו, ונשאר הגוף בלי טומאה לטמאות.

ואף על פי שהגוף שלהם טמא בין בחייהם בין במיתתם, אבל בחייהם שכל אלו הטומאות נמצאות בהם, יש להם כח לטמאות אחרים במיתתם, שיצאו כל אלו הטומאות מהם, אינם יכולים לטמאות, (וגוף) של ישראל (לאחר מותו) יכול לטמאות אחרים, משום שכל הקדושות יצאו ממנו ושורה עליו צד האחר... (ויחי קצו, ועיין שם עוד)

מה נעשה מאלו הנשמות (העשוקות), ראינו בספרים הראשונים, שמהם היו אלו חסידי אומות העולם, ואלו ממזרים תלמידי חכמים, והם הממזרים תלמידי חכמים הקודמים לכהן גדול עם הארץ, והם חשובים יותר בעולם, אף על פי (שהכהן הגדול) נכנס לפני ולפנים... (משפטים לא)

תא חזי מה בין ישראל לעמים עובדי עכו"ם, ישראל אף על פי שאדם מישראל לא זכה אלא בנפש, מדרגה עליונה עומדת עליו, כי אם הוא רוצה לקנות רוח, ואם הוא רוצה לקנות נשמה, קונה וזוכה בה, אבל עמים עובדי עכו"ם אינם קונים לעולם (יותר מנפש שלהם הטמאה), חוץ אם נמול, שקונה נפש ממקום אחר (מקדושה)... (ויקרא תלח)

עובד כוכבים שהוא נטמא, ומי שיקרב אליו יטמא, כשיקרב ויגע ביין של ישראל נטמא (היין) ואסור, כל שכן היין עצמו שהוא עושה (שהוא טמא, כי היין שלהם הוא מבחינת הסט"א, שהם ממשיכים יין המשכר, שהוא סוד המשכת הארת החכמה מן השמאל, ממעלה למטה, שהוא טומאה חמורה המזין את הקליפות, והיא נבחנת לסוספיתא דדהבא, מה שאין כן יין המשומר שהוא יין של ישראל העליון, שהוא ז"א, נמשך ממטה למעלה). ועל כן אל תאמר שזה בלבד, (דהיינו יין של ישראל למטה, הוא כעין של מעלה), אלא כל מה שעושים ישראל למטה הכל הוא כעין דוגמא של מעלה, כל שכן יין העומד במקום עליון, בדומה ליין המשומר. (שמיני פד, ועיין שם עוד)

ותא חזי, למה אסורות נשים של שאר העמים היודעים משכב זכר, הוא משום שלמדנו, יש ימין (שהוא חסד), ויש שמאל (שהוא דין), שהם ישראל ושאר העמים, וכן גן עדן (בימין) וגיהנם (בשמאל), עולם הזה (בשמאל), ועולם הבא (בימין). ישראל כנגד הרחמים שבימין, ושאר העמים הם כנגד הדין שבשמאל, ולמדנו, אשה שטעמה טעם הרחמים, (דהיינו כשנשאת לישראל), הרחמים נוצחים (את הדין, ונעשית רחמים). אשה שטעמה טעם הדין, (היינו שנשאת לנכרי שהוא דין כנ"ל), דין בדין נתדבק, (הדין שבאשה נתדבק בדין שבנכרי), ועליהם נאמר, והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה. ועל זה למדנו הנבעלת לנכרי קשורה בו ככלב, מה כלב חזק ברוחו המחוצף, אף כך (הנשאת לנכרי כשנתבק) דין בדין, היא חצופה מכל, והנבעלת לישראל, למדנו שכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום, מהו הטעם, הוא משום שהנשמה של ישראל באה מרוח אלקים חיים, שכתוב כי רוח מלפני יעטוף, וזה משמע משכתוב מלפני, ומשום זה אשה שהיא בתולה ולא נתדבקה בדין קשה של שאר העמים, ונתדבקה בישראל (שהוא רחמים), הרחמים נוצחים ונתתקנת (מן הדין שבה)... (מטות ד, ועיין שם עוד)

אמר רבי יצחק תא חזי מה שכתוב, מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ, רוח בני האדם העולה היא למעלה, זו היא הנשמה הקדושה של הצדיקים, ורוח הבהמה זו היא נפש חיה, שנחצבה מן הארץ בשביל הבהמות, שתכלה ותרד להאבד מן העולם. 

אמר רבי חייא, אם כן אין להם נשמה לגוים, אלא אותה הנפש החיה, אמר רבי יוחנן כן הוא, אמר רבי אלעזר ולישראל מי נותן, נתפלא רבי חייא (על השאלה הזאת), אמר רבי אלעזר, תא חזי, שלמדנו הבא להטהר עוזרים אותו, איזו עזרה נותנים לו, אלא שנותנים לו נשמה הקדושה הזו, שתהיה לו תומכת (לעבודת הקב"ה), שנותנים לו אותה, כדי לעזור לו בעולם הזה ובעולם הבא. (זהר חדש בראשית תיג)

ועל כן אמרו, הגוף מן העכו"ם טמא בחייו ובמותו טהור, למה, הוא בשביל שנאבדה הנשמה שלו, והגוף ישוב אל העפר כשהיה. היהודי בחייו טהור ובמותו טמא, בשביל שנשמתו עולה למקום גבוה, והנפש הבהמית נשארת בגוף, ועל כן זה במותו נקרא טמא, והעכו"ם טהור. למה הדבר דומה, לשני אילנות, אחד קדוש ואחד טמא, מי הוא קדוש, ומי הוא טמא, מי שעושה פירות הוא קדוש, ומי שאינו עושה פירות הוא טמא, וזה הוא שיעשה צל לע"ז, ועם כל זה הם נטועים בארץ, ולאילן אחד יש מים ולאילן האחר יש מים, ועם כל זה, אילן אחד יעשה פירות, ואילן אחד לא יעשה פירות.

כדמיון זה, ישראל ובני האומות, הם שני אילנות הנטועים בארץ, שאלו האילנות הם רוח הקדושה ורוח הטומאה, והם בארץ אחת, כי מצד הגוף הם אחים עמנו, ולאחד יש מים ועושה פירות, זו היא התורה הקדושה של ישראל, שנמשלה למים, שנאמר הוי כל צמא לכו למים, ואין מים אלא תורה...

ואתה אומר שאין פירות באילן הטומאה, (שהוא עכו"ם), למה אומר הכתוב עץ עושה פרי למינו, (שמשמע שיש פירות בכל מיני אילנות, ומשיב), אין בפירות האילן העושה צל לע"ז, שיאמרו עליו שעושה פירות, משום שאינם אוכלים מהם, וידפנו הרוח, ועל זה אמר, לא כן הרשעים, כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח. ויש לאילן זה של הטומאה מים, דהיינו התורה שלהם, ולא יעשה פירות, אלא כמו שאמרנו, כמוץ אשר תדפנו רוח, זו היא התורה שלהם, שכתוב לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח, מה שאין כן בישראל, מה כתוב, והיה כעץ שתול על פלגי מים. (שם רות קעא)

רבי חידקא ורבי שמעון בר יוסי היו הולכים בדרך. אמר רבי שמעון לרבי חידקא, הרי למדנו, נכרי ועוסק בתורה הוא ככהן גדול, מהו הטעם שהשוו אותו לכהן גדול, והרי כתוב ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, שהקב"ה נתנה לישראל לקבל עליה שכר לעולם הבא, ואלה שלא קבלוה (דהיינו הנכרים), אינם מקבלים עליה שכר בעולם הבא, שכך אמר רבי עקיבא, ישראל שעמדו על הר סיני מקבלים עליה שכר, נכרים שלא עמדו על הר סיני אינם מקבלים עליה שכר, ואתה אומר, נכרי ועסק בתורה הרי הוא ככהן גדול.

אמר לו, ככהן גדול עם הארץ למדנו ודאי, שאמר רבי יוסי בר יודא אמר רבי יוחנן, מה שכתוב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, שאפילו ממזר תלמיד חכם חשוב יותר מכהן גדול עם הארץ המשמש לפני ולפנים, כי כיון שאינו קורא בתורה אין עבודתו עבודה, ואינו מקבל עליה שכר... כך נכרי העוסק בתורה, הואיל והוא נכרי, אין עסקו בתורה עסק, ואינו מקבל עליה שכר. (שם שם שכה)

תא חזי, הזוהמא שבנכרי אף על פי שנתגייר, קשה לו לפרוש ממנו הזוהמא עד ג' דורות, כל שכן שקשה לפרוש ממנו בעוד שהוא נכרי. הכשרה שבהם, רות, אין אנו מוצאים בה שום דופי כלל, וזו היא הנפש השכלית, ערפה, שהיא הנפש הבהמית, מיד חזרה לסרחונה ולקלקולה. בא רבי חידקה ונשקו (לרבי שמעון), אמר, ודאי מועטים הם שהזוהמא שלהם נעברת מהם. (שם שלט)

ספרא:

בני ישראל מטמאים בזיבה, ואין הגוים מטמאים בזיבה, ואף על פי שאינן מטמאים בזיבה מיטמאים בזבים ושורפים עליהם את התרומה וחייבין עליהם על ביאת המקדש, אי בני ישראל אין לי אלא בני ישראל, מניין לרבות את הגרים ואת העבדים... (מצורע פרשת זבים א)

רבי שמעון אומר, מניין שגזל הגוי גזל, תלמוד לומר אחרי נמכר, יכול מושכו וצא, תלמוד לומר גאולה תהיה לו, יכול יגלום עליו, תלמוד לומר וחשב עם קונהו, ידקדק עמו. או אינו מדבר אלא בגוי שאינו תחת ידך, וכי מה אתה יכול לעשות לו, כשהוא אומר ויצא בשנת היובל הוא ובניו עמו, הא בגוי שתחת ידך הכתוב מדבר, אם כן דברה תורה בגוי שתחת ידך, על אחת כמה וכמה בגוי שאינו תחת ידך, אם כן החמירה התורה על גזילו של גוי, קל וחומר על גזילו של ישראל. (בהר פרק ט)

תלמוד בבלי:

...ואל תשבו על מטת ארמית, איכא דאמרי לא תגנו בלא קריאת שמע, ואיכא דאמרי דלא תנסבו גיורתא, ואיכא דאמרי ארמית ממש, ומשום מעשה דרב פפא, דרב פפא אזל לגבי ארמית, הוציאה לו מטה אמרה לו שב, אמר לה איני יושב עד שתגביהי את המטה, הגביהה את המטה ומצאו שם תינוק מת... (ברכות ח ב)

מרגלא בפומיה דאביי, לעולם יהא אדם ערום ביראה, מענה רך משיב חמה, ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם, ואפילו עם נכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם, ואפילו נכרי בשוק. (שם יז א)

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, תחת ישמעאל ולא תחת נכרי, תחת נכרי ולא תחת חבר... (שבת יא א)

תנו רבנן, מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו כמה תורות יש לכם, אמר שתים, תורה שבכתב אני מאמינך, ושבעל פה איני מאמינך, גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב, גער בו והוציאו בנזיפה, בא לפני הלל גייריה... (שם לא א, וראה שם עוד)

מיתיבי, נכרי ונכרית עבודה ומשמשיה הן ולא היסטן, רבי עקיבא אומר הן והיסטן... והתניא דבר אל בני ישראל וגו', בני ישראל מטמאין בזיבה ואין נכרים מטמאין בזיבה, אבל גזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהן... (שם פג א, וראה שם עוד)

...ישראל דדאיגי במצות חביל גופייהו, עכו"ם דלא דאיגי במצות לא, או דילמא כיון דאכלין שקצים ורמשים חביל גופייהו, ואם תמצי לומר כיון דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו... (שם פו ב)

דרב חסדא ורבה בריה דרב הונא דאמרי תרווייהו, מאי הר סיני, הר שירדה שנאה לעכו"ם עליו... ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו הר סיני שמו, ולמה נקרא הר חורב, שירדה חורבה לעכו"ם עליו. (שם פט א)

נכרי שבא לכבות אין אומרין לו כבה ואל תכבה מפני שאין שביתתו עליהן... תנו רבנן מעשה ונפלה דליקה בחצירו של יוסף בן סימאי בשיחין, ובאו אנשי גיסטרא של ציפורי לכבות, מפני שאפוטרופוס של מלך היה, ולא הניחן מפני כבוד השבת, ונעשה לו נס וירדו גשמים וכיבו, לערב שיגר לכל אחד מהן שתי סלעין, ולאפרכוס שבהן חמשים... (שם קכא א)

נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל, ואם בשביל ישראל אסור... תא שמע עיר שישראל ונכרים דרין בתוכה והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת, אם רוב נכרים מותר לרחוץ בה מיד, אם רוב ישראל ימתין בכדי שיחמו חמין... (שם קכב א, וראה שם עוד)

מפני מה עובדי כוכבים מזוהמים, מפני שאוכלין שקצים ורמשים. איתער בהו רבי יוחנן, אמר להו דרדקי לא כך אמרתי לכם, אמור לחכמה אחותי את, אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו, ואם לאו לא תאמרהו... מפני מה עובדי כוכבין מזוהמין, שלא עמדו על הר סיני, שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי גרים מאי, אמר ליה אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו... (שם קמה ב)

...דאמר רבי יהודה עכו"ם ערום אסור לקרות קרית שמע כנגדו, מאי איריא עכו"ם, אפילו ישראל נמי, לא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא ישראל דאסור, אבל עכו"ם כיון דכתיב ביה אשר בשר חמורים בשרם אימא שפיר דמי, קא משמע לן. (שם קנ א)

מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי... טעמא דאין עמו נכרי, הא יש עמו נכרי לנכרי יהיב ליה, מאי טעמא, חמור אתה מצווה על שביתתו, נכרי אי אתה מצווה על שביתתו... (שם קנג א)

והאמר רבי שמעון בן לקיש רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו', שפשעו לא נאמר אלא הפושעים, שפושעים והולכין לעולם, לא קשיא, הא בפושעי ישראל, הא בפושעי עובדי כוכבים, הכי נמי מסתברא, דאם כן קשיא דריש לקיש אדריש לקיש, דאמר ריש לקיש, פושעי ישראל אין אור גיהנם שולטת בהן... (עירובין יט א)

מי שהוציאוהו נכרים או רוח רעה אין לו אלא ד' אמות... תנו רבנן ג' דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו, אלו הן, עובדי כוכבים, ורוח רעה ודקדוקי עניות, למאי נפקא מינה, למיבעי רחמי עלייהו. (שם מא ב)

הדר עם העכו"ם בחצר או עם מי שאינו מודה בעירוב, הרי זה אוסר עליו... בשלמא רבי מאיר קסבר דירת עובד כוכבים שמה דירה, ולא שנא חד ולא שנא תרי... (שם סא ב)

בעא מיניה רבי אליעזר מרב, ישראל ונכרי בחיצונה וישראל בפנימית מהו, התם טעמא משום דשכיח דדייר, דמירתת נכרי וסבר השתא אתי ישראל ואמר לי ישראל דהוה גבך היכא, אבל הכא אמינא ליה נפק אזל ליה, או דילמא הכי נמי מירתת, דסבר השתא אתי ישראל וחזי לי... (שם סה ב)

...תנו רבנן שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מה תלמוד לומר, והלא כבר נאמר ולא יראה לך שאור בכל גבולך, לפי שנאמר לא יראה לך שאור, שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרי, תלמוד לומר לא ימצא, אין לי אלא נכרי שלא כיבשתו ואין שרוי עמך בחצר, נכרי שכיבשתו ושרוי עמך בחצר מנין, תלמוד לומר לא ימצא בבתיכם... (פסחים ה ב, וראה שם עוד)

...ולא ידע דאשתקד נכרי הוה ולא מקבל טומאה, עכשיו ישראל ומקבל טומאה... (שם צב א)

אמר ליה רב לחייא בריה... ולא תקנא בארמאה. תנו רבנן ג' אין מתקנאין בהן, ואלו הן, נכרי קטן, ונחש קטן, ותלמיד קטן, מאי טעמא, דמלכותייהו אחורי אודנייהו קאי. (שם קיג א)

אלא מעתה דכתיב איש איש כי יקלל אלקיו... הנהו מיבעי ליה לרבות את הנכרים שמוזהרין על ברכת השם ועל עבודה זרה כישראל, האי נמי מיבעי ליה לרבות את הנכרים שמוזהרין על העריות כישראל... (חגיגה יא ב)

ואמר רבי אמי אין מוסרין דברי תורה לעובד כוכבים, שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. (שם יג א)

תניא וכן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר קברי עכו"ם אינן מטמאין באהל, שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם... (יבמות סא א)

בגוי נבל אכעיסם... רבי אליעזר אומר אלו הצדוקים... במתניתא תנא אלא אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי שמהלכין ערומים בשוק, שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום. רבי יוחנן אמר אלו חברים... (שם סג ב)

כי אתא רבינא אמר רבי יוחנן, באומות הלך אחר הזכר, נתגיירו הלך אחר פגום שבשניהם. באומות הלך אחר הזכר, כדתניא, מנין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד בן שאתה רשאי לקנותו בעבד, שנאמר וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו, יכול אפילו אחד מן הכנענים שבא על אחת מן האומות והוליד בן שאתה רשאי לקנותו בעבד, תלמוד לומר אשר הולידו בארצכם, מן הנולדים בארצכם, ולא מן הגרים בארצכם... (שם עח ב)

אמר רבא הא דאמור רבנן אין אב למצרי, לא תימא משום דשטופי בזמה דלא ידיע, אבל ידיע חיישינן, אלא אפילו דידיע נמי לא חיישינן... (שם צח א)

רבי יהודה אומר בישראל אף על פי שהוא מתכוין (להעיד שמת), ובעובד כוכבים אם היה מתכוין אין עדותו עדות... ההוא עובד כוכבים דהוה קאמר ליה לישראל קטול אספסתא ושדי לחיואי בשבתא, ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לפלוני בר ישראל, דאמרי ליה בשיל לי קדירה בשבת ולא בשיל לי וקטילתיה, שמעה דביתהו ואתאי לקמיה דאביי... אזלה קמיה פשט מהא מתניתין, עובד כוכבים שהיה מוכר פירות בשוק, ואמר פירות הללו של ערלה הן, של עזיקה הן, של נטע רבעי הן, לא אמר כלום, לא נתכוון אלא להשביח מקחו. אבא יודן איש ציידן אמר, מעשה בישראל ועובד כוכבים שהלכו בדרך, ובא עובד כוכבים ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת בדרך וקברתיו, והשיאו את אשתו... (שם קכא ב)

...מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה, דהא קיימא לן דעבד ודאי בהפקירא נימא ליה, קא משמע לן, דהני מילי גדול דטעם טעם דאיסורא, אבל קטן זכות הוא לו. (כתובות יא א)

אמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם... (שם יג ב)

גופא, מצא בה תינוק מושלך, אם רוב עובדי כוכבים עובד כוכבים, אם רוב ישראל ישראל, מחצה על מחצה ישראל. אמר רב לא שנו אלא להחיותו, אבל ליוחסין לא, ושמואל אמר לפקח עליו את הגל... (שם טו ב, וראה שם עוד)

קתני הכותים אין להם נזירות, מנא הני מילי, דתנו רבנן דבר אל בני ישראל, ולא לעובדי כוכבים... וכל היכא דכתיב ישראל עובדי כוכבים לא, והא גבי ערכין דכתיב דבר אל בני ישראל, ותניא בני ישראל מעריכין ואין העובדי כוכבים מעריכין, יכול לא יהו נערכין, תלמוד לומר איש, שאני הכא דאמר קרא לאביו ולאמו לא יטמא, במי שיש לו אב, יצא עובד כוכבים שאין לו אב. למאי, אילימא לענין ירושה, והאמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה, שנאמר כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר, אלא במי שמוזהר על כיבוד אביו... אלא אמר קרא לאביו ולאמו לא יטמא, במי שיש לו טומאה, יצא עובד כוכבים שאין לו טומאה. מנלן דלית להו טומאה, דאמר קרא ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל, במי שיש לו קהל, יצא זה שאין לו קהל... והתניא גבי נדרים, איש, מה תלמוד לומר איש איש, לרבות את העובדי כוכבים שהן נודרים נדרים ונדבות כישראל... (נזיר סא א, וראה שם עוד)

דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל, מנין לעובד כוכבים ועבד שבאו על הכהנת ועל הלויה ועל בת ישראל שפסלוה, שנאמר ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, מי שיש לו אלמנות וגירושין בה... (סוטה כו ב)

תניא אמר רבי אליעזר ברבי יוסי בדבר זה זייפתי ספרי כותייים, אמרתי להם, זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום, שאתה אומרים אלוני מורה שכם, אף אנו מודים שאלוני מורה שכם, אנו למדנוה בגזרה שוה, אתם במה למדתם... (שם לג ב)

רבי שמעון בן גמליאל אומר, כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל. (גיטין י א, וראה עוד ערך כותי)

אמר רב יוסף לא שנו אלא בבית דין ישראל, אבל בבית דין של עובדי כוכבים, כיון דגמרי ליה דינא לקטלא מיקטל קטלי ליה, אמר ליה אביי בית דין של עובדי כוכבים נמי דמקבלי שוחדא, אמר ליה כי שקלי מקמי דמיתחתם פורסי שנמג, לבתר דמיחתם פורסי שנמג לא שקלי... והא קיימא לן דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימני, הני מילי במילתא דלא שייכי בה, אבל במילתא דשייכי בה עבדי לאחזוקי שקרייהו... (שם כח ב)

דאמר ריש לקיש, מנין לעובד כוכבים שקנה את העובד כוכבים למעשה ידיו, שנאמר וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו, אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם, ולא הם קונים זה מזה, יכול לא יקנו זה את זה... הכי קאמר, ולא הם קונים זה מזה לגופו, יכול לא יקנו זה את זה למעשה ידיו, אמרת, קל וחומר, עובד כוכבים ישראל קונה, עובד כוכבים עובד כוכבים לא כל שכן. ואימא הני מילי בכספא אבל בחזקה לא, אמר רב פפא עמון ומואב טהרו בסיחון, (אלמא עובד כוכבים קונה קרקע מחבירו בחזקה)... (שם לז ב)

...שמע מינה, ספר תורה שנמצא ביד עובד כוכבים קורין בו, דילמא לגנוז, אמר רב נחמן נקטינן ספר תורה שכתבו מין ישרף, כתבו עובד כוכבים יגנז, נמצא ביד מין יגנז, נמצא ביד עובד כוכבים, אמרי לה יגנז ואמרי לה קורין בו. ספר תורה שכתבו עובד כוכבים תני חדא ישרף, ותניא אידך יגנז, ותניא אידך קורין בו. לא קשיא, הא דתניא ישרף רבי אליעזר היא, דאמר סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים, והא דתניא יגנז האי תנא הוא, דתני רב המנונא בריה דרבה מפשרוניא, ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן מין ומסור עובד כוכבים ועבד אשה וקטן וכותי וישראל מומר פסולין, שנאמר וקשרתם וכתבתם, כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה, והא דתניא קורין בו, האי תנא הוא, דתניא לוקחין ספרים מן העובדי כוכבים בכל מקום, ובלבד שיהיו כתובין כהלכתן, ומעשה בעובד כוכבים אחד בצידן שהיה כותב ספרים, והתיר רבן שמעון בן גמליאל ליקח ממנו. (שם מה ב)

אין ממחין בידי עניי עובדי כוכבים בלקט שכחה ופאה מפני דרכי שלום... תנו רבנן מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל, ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל,וקוברין מתי נכרים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום. (שם סא א)

מחזיקין ידי עכו"ם בשביעית, והאמר רב דימי בר שישנא משמיה דרב אין עודרין עם העכו"ם בשביעית, ואין כופלין שלום לעובד כוכבים, לא צריכא למימרא להו אחזוקו בעלמא... אין כופלין שלום לעובד כוכבים, רב חסדא מקדים ויהיב להו שלמא, רב כהנא אמר להו שלמא למר. ושואלין בשלומן, השתא אחזוקי מחזקינן, שואלין בשלומן מיבעיא, אמר רבי ייבא לא נצרכא אלא ליום חגם, דתניא לא יכנס אדם לביתו של עובד כוכבים ביום חגו ויתן לו שלום, מצאו בשוק נותן לו בשפה רפה ובכובד ראש. (שם סב א)

אמר רבא דבר תורה עובד כוכבים יורש את אביו, שנאמר וחשב עם קונהו, ולא עם יורשי קונהו, מכלל דאית ליה יורשים, גר את העובד כוכבים אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים, דתנן, גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים... אלא מדרבנן, גזירה הוא דעבוד רבנן שמא יחזור לסורו... רב חייא בר אבין אמר רבי יוחנן עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה, דכתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר, ודלמא ישראל מומר שאני, אלא מהכא, כי לבני לוט נתתי את ער ירושה... (קידושין יז ב)

אמר רב יהודה אמר שמואל, שאלו את רבי אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם, אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון, ודמא בן נתינא שמו, בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים רבוא שכר, ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו, לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו, נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם, יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי, אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא. (שם לא א)

רבי יוחנן הוה קאי מקמי סבי דארמאי, אמר כמה הרפתקי עדו עלייהו דהני, רבא מיקם לא קאי, הידור עבד להו. (שם לג א)

...דתנן העובד כוכבים והכותי שתרמו תרומתן תרומה, אימא שליח נמי עביד, קמשמע לן. ולרבי שמעון דפטר, דתנן תרומת עובד כוכבים מדמעת וחייבין עליה חומש ורבי שמעון פוטר... (שם מא ב)

שור של ישראל שנגח שור של כנעני פטור, אמרי ממה נפשך, אי שור רעהו דוקא, דכנעני כי נגח דישראל נמי ליפטר, ואי רעהו לאו דוקא, אפילו דישראל כי נגח דכנעני נחייב, אמר רבי אבהו אמר קרא עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח, כיון שלא קיימו עמד והתיר ממונן לישראל, רבי יוחנן אמר מהכא, הופיע מהר פארן, מפארן הופיע ממונם לישראל... דאמר רב מתנא עמד וימודד ארץ וגו', מה ראה, ראה שבע מצות שנצטוו עליהן בני נח ולא קיימום, עמד והגלה אותם מעל אדמתם... מאי דרב יוסף, דאמר רב יוסף עמד וימודד ארץ ראה וגו', מה ראה, שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח ולא קיימום, עמד והתירן להם, איתגורי אתגר, אם כן מצינו חוטא נשכר, אמר מר בריה דרבנא לומר שאפילו מקיימין אותן אין מקבלין עליהן שכר, ולא, והתניא רבי מאיר אומר, מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, תלמוד לומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לוים וישראל לא נאמר, אלא אדם, הא למדת שפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, מאי אין מקבלים עליהן שכר, כמצווה ועושה, אלא כמי שאינו מצווה ועושה...

תנו רבנן, וכבר שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם, קראו ושנו ושלשו, בשעת פטירתן אמרו להם, דקדקנו בכל תורתכם ואמת הוא, חוץ מדבר זה שאתם אומרים שור של ישראל שנגח שור של כנעני פטור, של כנעני שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם... (בבא קמא לח א)

...דתניא ישראל וכנעני אנס שבאו לדין, אם אתה יכול לזכהו בדיני ישראל זכהו, ואמור לו כך דינינו, בדיני כנענים זכהו, ואמור לו כך דינכם, ואם לאו באין עליו בעקיפין, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר אין באין עליו בעקיפין מפני קידוש השם. ורבי עקיבא, טעמא דאיכא קידוש השם, הא ליכא קידוש השם באין, וגזל כנעני מי שרי, והתניא אמר רבי שמעון, דבר זה דרש רבי עקיבא כשבא מזפירין, מנין לגזל כנעני שהוא אסור, תלמוד לומר אחרי נמכר גאולה תהיה לו, שלא ימשכנו ויצא, יכול יגלום עליו, תלמוד לומר וחשב עם קונהו, ידקדק עם קונהו, אמר רב יוסף לא קשיא, הא בכנעני הוא בגר תושב... אלא אמר רבא לא קשיא, כאן בגזילו, וכאן בהפקעת הלואתו... אמר רב ביבי בר גידל אמר רבי שמעון חסידא, גזל כנעני אסור, אבידתו מותרת. גזילו אסור, דאמר רב הונא מנין לגזל הכנעני שהוא אסור, שנאמר ואכלת את כל העמים אשר ה' אלקיך נותן לך, בזמן שהם מסורים בידך, ולא בזמן שאינם מסורין בידך, אבידתו מותרת, דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב, מנין לאבידת הכנעני שהיא מותרת, שנאמר לכל אבדת אחיך, לאחיך אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר לכנעני, ואימא הני מילי היכא דלא אתי לידיה דלא מחייב לאהדורה בתרה, אבל היכא דאתי לידיה אימה ליהדרה, אמר רבינא ומצאתה, דאתאי לידיה משמע. תניא רבי פנחס בן יאיר אומר, במקום שיש חילול השם אפילו אבידתו אסור. אמר שמואל טעותו מותרת, כי הא דשמואל זבן מכותי לקנא דדהבא במר דפרזלא בד' זוזי ואבלע ליה חד זוזא... (שם קיג א, וראה שם עוד)

...תנן התם, רבי יהודה אומר, המקבל שדה אבותיו מן הנכרי מעשר ונותן לו. סברוה מאי שדה אבותיו, ארץ ישראל... וקסבר אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר... (שם קא א, וראה שם עוד)

...זבן מעכו"ם וזבין לעכו"ם לית בה משם דינא דבר מצרא, זבן מעכו"ם, שאמר ליה ארי אברחי לך ממצרא, זבין לעכו"ם עכו"ם ודאי לאו בר ועשית הישר והטוב הוא, שמותי ודאי משתמינן ליה, עד דמקבל עליה כל אונסי דאתי ליה מחמתיה. (שם קח ב)

...והא מיבעי ליה, לכדתניא, רעך ולא עמלקי, עמלקי מאחיך נפקא, חד למשרא עושקו, וחד למשרא גזלו, וצריכי, דאי אשמעינן גזלו משום דלא טרח ביה, אבל עושקו דטרח גביה אימא לא, ואי אשמעינן עושקו משם דלא אתא לידיה, אבל גזלו דאתא לידיה אימא לא, צריכא. (שם קיא ב)

אמר רב יהודה אמר רב, ישראל הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם, מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר, אף ישראל הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר. אמר רבא, ואי אמר ישראל לדידי אמר לי עכו"ם דמינך זבנה, מהימן, מי איכא מידי דאילו עכו"ם אמר לא מהימן, ואילו אמר ישראל משמיה דעכו"ם מהימן... (בבא בתרא לה ב)

מכריז רבא ואיתימא רב פפא, דסלקין לעילא ודנחתין לתתא, האי בר ישראל דזבין ליה חמרא לישראל חבריה, וקא אתי עכו"ם ואניס ליה מיניה, (שטוען חמור זה נגנב ממני, או מי שמכרו לך גזלו ממני), דינא הוא מפצי ליה מיניה, (יביא עדים וידון עם העכו"ם, אולי יוציאנו מידו). ולא אמרן אלא שאינו מכיר בה שהיא בת חמורו, אבל מכיר בה שהיא בת חמורו לא, ולא אמרן אלא דלא אניס ליה לידיה ולאכפא, (שאינו אונס גם את האוכף), אבל אניס ליה לידיה ולאכפא לא, (דכיון שהניח את האוכף מסתברא דשלו הוא נוטל), אמימר אמר, אפילו ליכא כל הני לא, מאי טעמא, מידע ידע דסתם עובד כוכבים אנס הוא, שנאמר אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. (שם מה א)

אמר רב יהודה אמר שמואל, נכסי עובד כוכבים הרי הן כמדבר, כל המחזיק בהן זכה בהן, מאי טעמא, עובד כוכבים מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה, ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה, הלכך הרי הן כמדבר, וכל המחזיק בהן זכה בהן. אמר ליה אביי לרב יוסף מי אמר שמואל הכי, והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא, ומלכא אמר לא ליקני ארעא אלא באיגרתא, אמר ליה אנא לא ידענא, עובדא הוה בדורא דרעותא, בישראל דזבן ארעא מעובד כוכבים, ואתא ישראל אחרינא רפיק בה פורתא, אתא לקמיה דרב יהודה אוקמא בידא דשני, אמר ליה לדורא דרעותא קאמרת, התם באגא מטמרי הוו, (שדות טמונות, שלא היו הבעלים נותנין מס למלך אלא מבריחין עצמן)... ומלכא אמר כל דיהיב טסקא ליכול ארעא... (שם נד ב, וראה שם עוד)

ואמר ריש לקיש, עכו"ם ששבת חייב מיתה, שנאמר ויום ולילה לא ישבותו, ואמר מר אזהרה שלהן זו היא מיתתן... ואמר רבי יוחנן עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה, לנו מורשה ולא להם... מיתיבי היה רבי מאיר אומר, מניין שאפילו עכו"ם ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם, הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, התם בשבע מצות דידהו... (סנהדרין נח ב, וראה עוד בן נח-מצות)

...מסייע ליה לחזקיה, דאמר חזקיה כל המזמן עובד כוכבים לתוך ביתו ומשמש עליו, גורם גלות לבניו, שנאמר ובניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל. (שם קד א)

...בלעם הוא דלא אתי לעלמא דאתי, הא אחריני אתו, מתניתין מני, רבי יהושע היא, דתניא רבי אליעזר אומר, ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלקים, ישובו רשעים לשאולה אלו פושעי ישראל, כל גוים שכחי אלקים, אלו פושעי עובדי כוכבים, דברי רבי אליעזר, אמר לו רבי יהושע, וכי נאמר בכל גוים, והלא לא נאמר אלא כל גוים שכחי אלקים, אלא ישובו רשעים לשאולה, מאן נינהו, כל גוים שכחי אלקים... (שם קה א)

...אבל קטני בני רשעי עובדי כוכבים דברי הכל אין באין לעולם הבא... (שם קי ב, וראה שם עוד)

וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה ברחוק מאה ועשרים מיל, והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק... אמרו לו הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט, ואנו בית הדום רגלי אלקינו שרוף באש ולא נבכה, אמר להן לכך אני משחק, ומה לעוברי רצונו כך, ועל עושי רצונו על אחת כמה וכמה. (מכות כד א)

...ומי מוקמי מלכא בר מלכא, והתני רב יוסף, הנה קטן נתתיך בגוים, שאין מושיבין מלך בן מלך, בזוי אתה מאד, שאין להן לא כתב ולא לשון... על ידי שאלה מוקמי, (נוטלין רשות מהשרים), כגון אסוירוס בר אנטונינוס דמלך... (עבודה זרה י א)

מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעובדי כוכבין מוכרין, מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין, ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה עגלים וסייחים שלמין ושבורין, רבי יהודה מתיר בשבורה, בן בתירה מתיר בסוס. למימרא דאיסורא ליכא מנהגא הוא דאיכא... ורמינהי, אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים מפני שחשודין על הרביעה, אמר רב מקום שהתירו למכור התירו לייחד, מקום שאסרו לייחד אסרו למכור, ורבי אלעזר אומר אף במקום שאסרו לייחד מותר למכור, מאי טעמא עובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר... (שם יד ב, וראה שם עוד)

...אין מוכרין להם במחובר לקרקע, אבל מוכר הוא משיקצץ, רבי יהודה אומר מוכר הוא על מנת לקוץ, מנהני מילי, אמר רבי יוסי בר חנינא דאמר קרא לא תחנם, לא תתן להם חנייה בקרקע, האי לא תחנם מיבעי ליה, דהכי קאמר רחמנא, לא תתן להם חן, אם כן לימא קרא לא תחונם, מאי לא תחנם, שמע מינה תרתי. ואכתי מיבעי ליה דהכי אמר רחמנא אל תתן להם מתנת של חנם... ומתנת חנם גופה תנאי היא, דתניא, לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי, אין לי אלא לגר בנתינה ולעובד כוכבים במכירה, לגר במכירה מנין, תלמוד לומר תתננה או מכור, לעובד כוכבים בנתינה מנין, תלמוד לומר תתננה ואכלה או מכור לנכרי... דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר דברים ככתבן, לגר בנתינה, ולעובד כוכבים במכירה... דבר אחר לא תחנם, לא תתן להם חן, מסייע ליה לרב, דאמר רב אסור לאדם שיאמר כמה נאה עובדת כוכבים זו... (שם יט ב, וראה שם עוד)

תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא ישכור אדם מרחצו לעובד כוכבים מפני שנקרא על שמו, ועובד כוכבים זה עושה בו מלאכה בשבתות ובימים טובים, אבל לכותי מאי שרי, כותי אימר עביד ביה מלאכה בחולו של מועד... אלא עובד כוכבים מאי טעמא מותר, דאמרינן ליה וציית, כותי לא ציית, דאמר אנא גמירנא טפי מינך. (שם כא ב, וראה שם עוד)

אין מעמידין בהמה בפנדקאות של עובדי כוכבים מפני שחשודין על הרביעה, ולא תתייחד אשה עמהן מפני שחשודין על העריות, ולא יתייחד אדם עמהן מפני שחשודין על שפיכות דמים... נקבות אצל נקבות מאי טעמא לא מייחדינן, אמר מר עוקבא בר חמא מפני שהעובדי כוכבים מצויין אצל נשי חבריהן, ופעמים שאינו מוצאה ומוצא את הבהמה ורובעה, ואיבעית אימא, אפילו מוצאה נמי רובעה, דאמר מר חביבה עליהן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן... (שם כב א, וראה שם עוד)

תנו רבנן, ישראל שנזדמן לו עובד כוכבים בדרך טופלו לימינו, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן אומר, בסייף טופלו לימינו, במקל טופלו לשמאלו, היו עולין במעלה או יורדין בירידה לא יהא ישראל למטה ועובד כוכבים למעלה, אלא ישראל למעלה ועובד כוכבים למטה, ואל ישוח לפניו שמא ירוץ את גולגלתו, שאלו להיכן הולך ירחיב לו את הדרך, כדרך שעשה יעקב אבינו לעשו הרשע, דכתיב עד אשר אבא אל אדוני שעירה, וכתיב ויעקב נסע סכותה... (שם כה ב)

דתניא עיר שאין בה רופא ישראל ויש בה רופא ארמאי ורופא כותי, ימול ארמאי ואל ימול כותי, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר כותי ולא ארמאי... (מנחות מב א)

שחיטת עובד כוכבים נבלה ומטמאה במשא... דאי רבי אליעזר, האמר סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים, רבי אמי אמר, הכי קתני, שחיטת עובד כוכבים נבלה, הא דמין לעבודת כוכבים, תנינא להא דתנו רבנן, שחיטת מין לעבודת כוכבים, פיתו פת כותי, יינו יין נסך ספריו ספרי קוסמין, פירותיו טבלין, ויש אומרין אף בניו ממזרין. ותנא קמא, אשתו לא מפקר. אמר מר שחיטת עובד כוכבים נבלה, וניחוש שמא מין הוא, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין מינין באומות עובדי כוכבים, והא קא חזינן דאיכא, אימא אין רוב עובדי כוכבים מינין, סבר לה כי הא דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, נכרים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הן, אלא מנהג אבותיהן בידיהן... (חולין יג א, וראה שם עוד)

דאמר שמואל אסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעתו של עובד כוכבים... (שם צד א)

...ורבי יהודה להקדים נתינה דגר למכירה דעובד כוכבים לא צריך קרא, סברא הוא, זה אתה מצווה להחיותו, וזה אי אתא מצווה להחיותו. (שם קיד ב)

...אין אמונה בעובד כוכבים, איבעית אימא סתם עובד כוכבים מפעא פעי, (תדיר הוא צועק אל תתנם בכך אלא בכך, והכל יודעין שיש לו חלק בה)... (שם קלג ב)

ואיבעית אימא, שותפות עובד כוכבים בתרומה רבנן חיובי מחייבי, דתניא ישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבים זה בזה, דברי רבי, רבן שמעון בן גמליאל אומר של ישראל חייב ושל עובד כוכבים פטור... (שם קלה ב, וראה שם עוד)

...אלא אמר אביי בדיניהם שפסקה להם תורה, או קנה מיד עמיתך, מיד עמיתך הוא דבמשיכה הא מיד עובד כוכבים בכסף, ואימא מיד עובד כוכבים כלל וכלל לא, אמרי, לא סלקא דעתך, קל וחומר הוא, אם גופו קונה, ממונו לא כל שכן. ואימא מיד עובד כוכבים עד דאיכא תרתי, אמרי ולאו קל וחומר הוא, גופו באחת, ממונו בשתים, ואימא או בהא או בהא, דומיא דעמיתך, מה עמיתך בחדא, אף עובד כוכבים נמי בחדא... אלא אי סבר לה (אמימר) כריש לקיש, דאמר משיכה מפורשת מן התורה, לעמיתך במשיכה ולעובד כוכבים במשיכה, לעמיתך למה לי, אמרי, לעמיתך אתה מחזיר אונאה, ואי אתה מחזיר אונאה לכנעני, לכנעני מאל תונו איש את אחיו נפקא, חד בכנעני וחד בהקדש... (בכורות יג א, וראה שם עוד)

עובד כוכבים, רבי מאיר אומר נערך אבל לא מעריך, רבי יהודה אומר מעריך אבל לא נערך, זה וזה מודים שנודרין ונידרין. תנו רבנן בני ישראל מעריכין ואין העובדי כוכבים מעריכין, יכול לא יהו נערכין, תלמוד לומר איש, דברי רבי מאיר... רבי יהודה אומר בני ישראל נערכין ואין העובדי כוכבים נערכין, יכול לא יהו מעריכין, תלמוד לומר איש... הלכתיה דרבי מאיר מסתברא, דכתיב לא לכם ולנו לבנות בית אלקינו... תנא חדא עובד כוכבים שהתנדב נדבה לבדק הבית מקבלים הימנו, ותניא אידך אין מקבלין, אמר רבי אילא אמר רבי יוחנן לא קשיא, הא בתחילה הא בסוף, (בתחילת בנין הבית, או לחזק בדק הבית), דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן בתחלה אפילו מים ומלח אין מקבלין מהם, בסוף דבר המסויים אין מקבלין... (ערכין ה ב, וראה שם עוד)

...מדאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן עובד כוכבים שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת עד שלא נשתקע שם בעליה אסור לשנותה, משנשתקע שם בעליה מותר לשנותה... אלא לדבר מצוה, וטעמא דעובד כוכבים הוא דפעי (צועק)... (שם ו ב)

דם עובדת כוכבים ודם טהרה של מצורעת, בית שמאי מטהרים ובית הלל אומרים כרוקה וכמימי רגליה... ולית להו לבית שמאי דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש כי יהיה זב, בני ישראל מטמאין בזיבה ואין העובדי כוכבים מטמאין בזיבה, אבל גזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהם, אמרי לך בית שמאי ההוא בזכרים איתמר... (נדה לד א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

תנא, גוי שבירך את השם, עונה אחריו אמן, אמר רבי תנחום אם בירכך גוי ענה אחריו אמן, דכתיב ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגע את רבי ישמעאל ובירכו, אמר ליה כבר מילתך אמירה. פגע אחרינא וקיללו, אמר ליה כבר מילתך אמירה, אמרו לו תלמידיו רבי כמה דאמרת להדין אמרת להדין, אמר לון כן כתיב, אורריך ארור ומברכיך ברוך. (ברכות סב א)

שדה שקצרוה גוים שקצרוה לסטים... פטורה (מפאה), מתניתא בשקצרוה לעצמן, אבל קצרוה לישראל חייבת, ותני כן, אין שוכרין פועלין גוים מפני שאין בקיאין בלקט, מתניתין כשקצרוה לאבדה, אבל קצרוה שלא לאבדה חייבת... (פאה יג א)

נכרי שקצר שדהו ואחר כך נתגייר, פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה, רבי יהודה מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העימור... ישראל וגוי שהיו שותפים בקמה, חלקו של ישראל חייב וחלקו של גוי פטור, רבי חזקיה בשם רב ירמיה במחלוקת. (שם כב א)

תני עיר שיש בה עכו"ם וישראל, הגביים גובין משל ישראל ומשל עכו"ם, ומפרנסין עניי ישראל ועניי עכו"ם, ומבקרין חולי ישראל וחולי עכו"ם, וקוברין מתי ישראל ומתי עכו"ם, ומנחמין אבילי ישראל ואבילי עכו"ם, ומכניסין כלי עכו"ם וכלי ישראל מפני דרכי שלום. גירדאי שאלין לרבי אימי יום משתה של עכו"ם מהו, סבר משרי לון מן הכא מפני דרכי שלום, אמר לון רבי בא והתני רבי חייא יום משתה של עכו"ם אסור, אמר רבי אימי אילולי רב בא היה לנו להתיר ע"ז שלהם, וברוך המקום שהרחיקנו מהם. (דמאי יט א)

מעשרין משל ישראל על של עכו"ם, ומשל עכו"ם על של ישראל, ומשל ישראל על של כותים, ומשל כותים על של כותים... מתניתין דרבי מאיר, דרבי מאיר אמר אין קניין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיעו מיד מעשר, רבי יודה ורבי שמעון אומרים יש קניין לעכו"ם בארץ ישראל לפוטרו מן המעשר. רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש טעמא דרבי מאיר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה, הקיש אחוזה לעבדים, מה עבדים אתם קונין מהם והן אינם קונין מכם, אף אחוזה אתם קונין מהם והם אינן קונין מכם... (שם כג א, וראה שם עוד)

חוכרין נירין מן העכו"ם בשביעית אבל לא מישראל, ומחזיקים ידי עכו"ם בשביעית אבל לא על ידי ישראל, ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום... ולא אמרו העוברים אלו עובדי כוכבים, שהן עוברין מן העולם, ולא אמרו לישראל ברכת ה' עליכם, מה ישראל אומרים, ברכנו אתכם בשם ה', לא דייכם כל הברכות הבאות לעולם בשבילנו, ואין אתם אומרים לנו בואו וטלו לכם מן הברכות הללו, ולא עוד אלא שאתם מגלגלין עלינו פסיסים וזימיות גולגליות וארנוניות... (שביעית יא א)

...נכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשות אין תרומתו תרומה... רבי שמואל בר נחמן שמע לכולהון מן הכא, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, פרט לגוי... (תרומות א א)

רבי זעירא רבי אחא רבי יסא רבי יוחנן בשם רבי ינאי אתם גם אתם, לרבות שלוחכם, מה אתם בני ברית, אף שלוחכם בני ברית, אתם עושין שליח, ואין הגוי עושה שליח, רבי יוסי סבר מימר אין הגוי עושה שליח בגוי אחר חבירו הא בישראל עושה, אמר ליה רבי זעירא מיניה ומיניה, אתם עושין שליח ולא בישראל, ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו בישראל... (שם ג א)

נכרי שנתן לישראל עיסה לעשות לו פטורה מן החלה, נתנה לו מתנה, עד שלא גילגל חייבת, ומשגילגל פטורה, העושה עיסה עם הנכרי, אם אין בשל ישראל כשיעור חלה פטורה מן החלה... (חלה יז א, וראה שם עוד)

רבי חייא רובה ורבי שמעון ברבי חד אמר העכו"ם צריך הכן, וחרנה אמר אין העכו"ם צריך הכן, (מה שבידו צריך הכנה ואסור ביום טוב או לא)... בית שמאי אומרים אין מוכרין לעכו"ם ולא טוענין עמו ולא מגביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב, ובית הלל מתירין... תני אומנין עכו"ם שהיו עושין עם ישראל בתוך ביתו של ישראל אסור ובתוך בתיהן מותר, אמר רבי שמעון בן לעזר במה דברים אמורים בקבולת, אבל בשכר יום אסור, במה דברים אמורים בתלוש מן הקרקע, אבל במחובר לקרקע אסור, ובעיר אחרת בין כך ובין כך מותר... (שבת יב ב, וראה שם עוד)

רבי יוסי בי רבי בון אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן, מתניתא בשחבשוהו ישראל, אבל אם חבשוהו עכו"ם אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. (פסחים סא ב)

...תני רבי הושעיה, גוים אין להם מחשבה בין להכשיר בין לתרומה... (יבמות עא ב)

קונם שאיני נהנה לבני נח מותר בישראל ואסור באומות, שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות... ואין ישמעאל בכלל זרעו של אברהם, כי ביצחק יקרא לך זרע, ואין עשו בכלל זרע יצחק, אמר רבי יודן בר שלום ביצחק, במקצת יצחק... (נדרים יב א)

ראה עכו"ם עובר, אמר ראו מה אמר העכו"ם הזה, הרי זה נזיר, הוה דמר מאחר שאין העכו"ם נוזרין נזיר לא אמר, (ראה עכו"ם עובר ואמר מה העכו"ם הזה אומר הריני נזיר)... (נזיר ו א)

...בנכרים, רבי אבהו בשם רבי אלעזר כתיב הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל, על הבעולות הן חייבין, ואינן חייבין על הארוסות... איש, מה תלמוד לומר איש איש, אלא להביא את הגוים שבאו על עריות האומות שידונו כדיני האומות, ואם באו על העריות ישראל שידונו אותם כדיני ישראל... (קדושין א ב, וראה עוד בן נח-דין)

...אלא כהדא דתני רבי חייה, שור של עכו"ם שנגח שור של עכו"ם חברו, אף על פי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל, בין תם בין מועד משלם נזק שלם, על הדא איתאמרת רבי אבהו בשם רבי יוחנן כדיניהן. מעשה ששילח המלכות שני איסטרטיוטות ללמוד תורה מרבן גמליאל, ולמדו ממנו מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות, ובסוף אמרו לו כל תורתכם נאה ומשובחת, חוץ משני דברים הללו שאתם אומרים, בת ישראל לא תיילד לעכו"ם אבל עכו"ם מיילדת לבת ישראל, בת ישראל לא תניק בנה של עכו"ם אבל עכו"ם מניקה לבת ישראל ברשותה, גזילו של ישראל אסור ושל עכו"ם מותר, באותו שעה גזר רבן גמליאל על גזילות עכו"ם שיהא אסור מפני חילול השם, שור של ישראל שנגח לשור של עכו"ם פטור וכו', בדבר הזה אין אנו מודיעין, אפילו כן, לא מטין לסולמיה דצור עד דשכחון כולן. (בבא קמא יט ב)

שמעון בן שטח הוה עסיק בהדא כיתנא, אמרין ליה תלמידוי רבי, ארפי מינך ואנן זבנין לך חדא חמר, ולית את לעי סוגין. ואזלון זבנון ליה חדא חמר מחד סירקאי, ותלי ביה חד מרגלי, אתון לגביה, אמרין ליה, מן כדון לית את צריך לעי תובן, אמר לון למה, אמרין ליה זבנינן לך חד חמר מחד סירקיי, ותלי ביה חדא מרגלי, אמר לון וידע בה מרה, אמרין ליה לא, אמר להו איזיל חזר, לא כן אמר רבי הונא ביבי בר גוזלון בשם רב, התיבון קומי רבי, אפילו כמאן דמר גזלו של עכו"ם אסור, כל עמא מודיי שאבידתו מותרת, מה אתון סברין שמעון בן שטח ברברין הוה, בעי הוה שמעון בן שטח משמע בריך אלקהון דיהודאי מאגר כל האי עלמא, (יותר טוב לו לשמע שיאמרו ברוך אלקהון דיהודאי). (בבא מציעא ח א, וראה שם עוד)

תוספתא:

מים מגולין לא ישפכם ברשות הרבים, לא יגבל בהן את הטיט, לא ישקה מהן גוי ובהמת אחרים, אבל משקה הוא לבהמת עצמו... (תרומות פרק ז)

מדרש רבה:

...אבל אם מבקש אדם להיות צדיק, אפילו גוי, יכול הוא, שאינן בית אב, לכך הוא אומר יראי ה' ברכו את ה'... (במדבר ח ב)

ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי, אף על פי שמדבר בלשון הקודש, גוי לשונו סרוח. (שם כ יב)

דבר אחר אלה הדברים, מה הדבורה הזו דובשה לבעלה ועוקצה לאחרים, כך הן דברי תורה, סם חיים לישראל וסם המות לאומות העולם. (דברים א ה)

רבנן אמרי, אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, לפי שלא נצטוו גוים על השבת תאמר אם הם עושים אותה אתה נושא להם פנים, אמר לו הקב"ה, מן הדבר הזה אתה מתיירא, חייך אפילו הם עושים כל מצות שבתורה אני מפילן לפניכם, מנין, ממה שקרינן בענין, ראה החילותי תת לפניך. (שם שם יח)

...זה שאמר הכתוב תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי (תהלים נ'), אמר רבי יוחנן אם הרגלת לשונך לדבר באחיך שאינו בן אומתך, סוף בבן אומתך תתן דופי... (שם ו ד)

מדרש תנחומא:

ילמדנו רבינו, מהו להבדיל על נר של עכו"ם במוצאי שבת, כך שנו רבותינו, אסור להבדיל על הנר של עכו"ם במוצאי שבת, למה, שלא שבת ממלאכה, ולא עוד אלא אם אתה מבדיל על נרו של עכו"ם, אתה עושה העכו"ם כאלו הוא ספון, וכתוב אומר כל הגוים כאין נגדו (ישעיה מ'), מעשה באנטוניוס שבא לקיסרין, ושלח אחר רבינו הקדוש והלך עמו רבי שמעון בנו ורבי חייא הגדול, ראה רבי שמעון שם לגיון אחד נאה ומשובח ראשו מגיע לקפאלירס של עמודים, אמר ליה לרבי חייא ראה פטומין עגלים של עשו, נטלו רבי חייא והוליכו לשוק והראהו סל של ענבים ושל תאנים והזבובין עליהם, אמר לו רבי חייא, זבובין אלו ואותו לגיון שוין. כשעלה רבי שמעון אצל אביו, אמר ליה כך אמרתי לרבי חייא וכך השיב לי, אמר ליה כל כך נתן רבי חייא הבבלי ממש, שהשוה אותו לזבובין, לפי שלגיונים אלו אינן ספונים לכלום, אבל זבובין הקב"ה עושה שליחותו בהן, שנאמר (ישעיה ז') והיה ביום ההוא ישרוק ה' לזבוב אשר בקצה יאורי וגו'... (וישב ג)

...שעד שלא הוקם המשכן היה הדבור יוצא ונכנס לתוך בתיהם אל אומות העולם והן נתרזין, מנין שכך כתוב, (דברים ה') כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי, אתה היית שומע קולו וחיית, אבל האומות שומעים ונתרזים בתוך אהליהם ומתים, ולא תאמר במשכן, אלא אף בבית המקדש היה יפה להם, מנין שכן שלמה היה מסדר בתפלתו ואומר, (מ"א ח') וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך... אבל ישראל כשהוא מתפלל לפניך בבית הזה, ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבנו, כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם, אם הוא תובע בנים, ואתה יודע שיהיו מכעיסין לפניך, אל תתן לו, וכן אם תבע נכסים ואתה יודע שעתיד לבעט בהן, אל תתן לו, אבל נכרי ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, למען ידעון וגו', אבל ישראל מכירין שמך וכבודך, ואתה צופה מראש מה יהיה בסוף... דן יונה דין בינו לבין עצמו, אמר יונה, אני יודע שהגוים קרובי תשובה הם, עכשיו אם אלך בשליחותו מיד עושין תשובה... (ויקרא ח)

מסכת סופרים:

תני רבי שמעון בן יוחי הטוב שבעובדי כוכבים בשעת מלחמה הרוג, הטוב שבנחשים רצוץ את מוחו... (פרק טו י)

שוחר טוב:

רבי נחמיה אומר, חשב עכו"ם לעשות עבירה, אף על פי שלא עשאה הקב"ה חושבה כאילו עשאה, שכן הוא אומר (דברים כ"ו) ארמי אובד אבי, וכי היכן איבד לבן ליעקב, אלא על ידי שחשב לעשות כן מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, ואם חשב עכו"ם מצוה אינה כותבה עד שיעשנה, שנאמר (דניאל ו') ועד מעלי שמשא וגו', ולא חשב לו הקב"ה עד שעשאה... (תהלים ל)

תנא דבי אליהו רבא:

פעם אחת הייתי מהלך בדרך, מצאני אדם אחד והיה בא אלי כמו שבא על חבירו בזרוע, ואמר לי, אתם אומרים ז' נביאים עמדו לעכו"ם, והן מעידין בהן שירדו לגיהנם, אמרתי לו, בני כך, אמר לי משבעה נביאים ואילך יכולין העכו"ם לומר התורה לא נתנה לנו, ועדיין לא העידו בנו, מפני מה אנו יורדין לגיהנם, אמרתי לו, בני כך שנו חכמים במשנה, כותי שבא להתגייר שפושטין לו יד להכניסו תחת כנפי השכינה... (פרק ו)

...וראה הקב"ה את מחשבות פרעה, וחשב לו את הדבר כאלו נעשה, מכאן אמרו חכמים עכו"ם נתפסין על הדבר של מחשבה רעה, אבל על הטובה עד שיעשה מעשה על ידיהן... (פרק ז)

ילקוט שמעוני:

ישמור אדם דברים בלבבו שלא יעשה שותפות דברים עם הגוי, סוף שהוא כורת ברית עמו, אברהם כרת ברית עם אבימלך, שנאמר ויקח אברהם צאן ובקר וגו', אמרו מלאכי השרת, רבונו של עולם, אדם יחיד בררת לך מע' לשונות וכרת ברית עם אומות העולם, אמר להם בן יחיד נתתי לו, ואני אומר לו העלהו עולה לפני, אם יעלהו הרי מוטב, ואם לאו יפה אתם אומרים, שנאמר ויהי אחר הדברים האלה... (בראשית פרק כב, צה)

רבי אלעזר בן עזריה אומר, והרי הגוי שדינו כדיני ישראל, שומע אני יהיו דיניהן קיימין, תלמוד לומר ואלה המשפטים, אתה דן את שלהם, והם אינן דנין את שלכם, מכאן אמרו, גט המעושה, בישראל כשר ובגוים פסול, ובגוים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרין לך. (שמות פרק כא, שט)

...אמר לי, רבי, מעשה היה בי שמכרתי לגוי ארבעה כורים של תמרים ומדדתים לו בבית אפל מחצה על מחצה, אמר לי, אתה והאלקים שבשמים יודע במדה שאתה מודד לי, וחסרתיו במדידה שלש סאין של חמרים, לאחר מכאן נטלתי המעות ולקחתי בהם כד אחד שמן, והנחתיו במקום שמכרתי את התמרים, ונקרע הכד ונשפך, אמרתי ברוך המקום שאין לפניו משוא פנים, הכתוב אומר לא תעשוק את רעך ולא תגזול, וגזל הגוי גזל. (ויקרא פרק ז, תקד)

אל תיקרי שומר אמונים, אלא שאומרים אמן, שבשביל אמן אחד שעונים רשעים מתוך גיהנם ניצולין מתוכו. כיצד, עתיד הקב"ה להיות יושב בגן עדן ודורש, וכל הצדיקים יושבים לפניו, וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם, וחמה ומזלות מימינו שלהקב"ה ולבנה וכוכבים משמאלו, והקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על ידי משיח, וכיון שמסיים ההגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל על רגליו ואומר יתגדל ויתקדש, וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל באי עולם כולם עונים אמן, ואף רשעי ישראל וצדיקי עובדי אלילים שנשתיירו בגיהנם עונים ואומרים אמן מתוך גיהנם, ומתרעש העולם עד שנשמע קול צעקתם לפני הקב"ה, והוא שואל מה קול הרעש הגדול אשר שמעתי, ומשיבים מלאכי השרת ואומרים לפניו, רבונו של עולם, אלו רשעי ישראל וצדיקי עובדי אלילים שנשתיירו בגיהנם שעונים אמן ומצדיקים עליהם את הדין, מיד מתגלגלים רחמיו של הקב"ה עליהם ביותר, ואומר מה אעשה להם יותר על דין זה כבר יצר הרע גרם להם... מה עושין מיכאל וגבריאל באותה שעה, תופסין ביד כל אחד ואחד מהם ומעלים אותם... ומביאים אותם לפני הקב"ה ולפני כל הצדיקים כשהם מכוהנים ומכובדים, שנאמר כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו, כהניך אלו צדיקי אומות העולם שהם כהנים להקב"ה בעולם הזה, כגון אנטונינוס וחביריו, וחסידיך אלו רשעי ישראל, שנקראו חסידים, שנאמר אספו לי חסידי... (ישעיה פרק כו, תכט)

אמר רבי יהושע בן לוי, אלו היו אומות העולם יודעים שהם לוקים כשחוטאים ישראל, היו מעמידים שני אסטרדיוטין שיהו משמרין כל אחד ואחד שלא יחטא. (חגי פרק א, תקסז)

ומשפט ורב צדקה לא יענה, אמר רבי שבתאי אין הקב"ה משהה שכר עושה מצות בנכרים בעולם הזה, מעשה אמרו רבותינו, פעם אחת אבדה ישפה של בנימין, אמרין אית ליה מרגלא טבא דכוותא לדמה בן נתינה, אזלין פסקין עמה במאה דינרין, סלק בעא למתן להון, ואשכח אבוי ואמיה דמכין, ואית דאמרי רגלוי דאבוי על תיבותא, ואית דאמרי מפתחא דתבותא הוה גו צנעיה דאבוי, נחת אמר להון לא יכלנא מיתבא יתה לכון, אמרין דילמא הוא בעי פריטין יתיר, עולן ליה עד אלפא דינרין, כיון דאתער אבוי ואמיה סלק אחית יתה להון, בעון למתן ליה בפסיקתא בתרייאתא, אמר מה אנא מזבן לכון יקרא דאבוי ודאמוי בפריטין, איני נהנה מכבוד אבותי כלום. מה פרע לו הקב"ה, אמר רבי יוסי בר אבין אותו הלילה ילדה פרתו פרה אדומה, ושקלו לו ישראל משקלה זהב. (איוב פרק לז, תתקכב)

אבנימוס הגרדי מתה אמו, ועלה רבי מאיר להראות לו פנים ומצאן אבלים, לאחר זמן מת אביו ועלה רבי מאיר להראות לו פנים, ומצאן יושבים ועוסקים במלאכתן, אמר לו דומה שאמך חביבה עליך יותר מאביך, אמר לו ולא כתיב אשה לבית אמה ולא לבית אביה, אמר לו יפה אמרת, שאין אב לכותי. (רות פרק א, תרא)

תרגום יונתן:

בארץ נכריה - נוכרייא דלא דידי. (שמות ב כב)

רש"י:

כל בן נכר - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, אחד גוי ואחד ישראל מומר במשמע. (שמות יב מג)

כי גם את בניהם - גם לרבות את אבותיהם ואמותיהם, אמר רבי עקיבא אני ראיתי נכרי שכפתו לאביו לפני כלבו ואכלו. (דברים יב לא)

ולא יהיה קדש - ...ואונקלוס תרגמו לא תהא אתתא מבנת ישראל לגבר עבדא, שאף זו מופקרת לבעילת זנות היא, מאחר שאין קדושין תופסין לו בה, שהרי הוקשו לחמור, שנאמר שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור. ולא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה, שאף הוא נעשה קדש על ידה, שכל בעילותיו בעילת זנות, שאין קדושין תופסין לו בה. (שם כג יח)

ככל אשר יקרא - ובישראל אומר נתת לאיש ככל דרכיו, שישראל אם אינו נשמע תולה בעצמו ובחטאו, אבל עכו"ם קורא תגר, ואומר נתייגעתי לבא ולא בבית ממש, כבעבודת גלולים... (מלכים א ח מג)

אבן עזרא:

לעם נכרי - ודע כי כל עם שאינו ישראל יקרא נכר, ואינו כמו זר, כי זר יקרא שאינו ממש ממשפחת השבט... (שמות כא ח)

הנוגע במת לכל נפש אדם - יהודי או עכו"ם. (במדבר יט יא)

רמב"ן:

את הנכרי תגש - זו מצות עשה, לשון רש"י מספרי, ופירש מצות עשה באחיך, הנכרי תגוש ולא אחיך, ולאו הבא מכלל עשה עשה. ולפי ששנינו שם לא יגוש ליתן עליו לא תעשה, חזרו ושנו את הנכרי תגוש, זו מצות עשה, לומר שעובר עליו בעשה ולא תעשה, וכך אמרו שם לנכרי תשיך מצות עשה, ולאחיך לא תשיך זו מצות לא תעשה, והוא כמו שפירשנו מצות עשה באחיך, וכך פירש רש"י שם, לא שיהיה מצוה להלות לנכרי ברבית כלל, וכן מוכיח בגמרא בפרק איזהו נשך. והרב משה עשאן שתיהן מצות ממש, לנגוש את הנכרי ולהלותו בריבית, טעה בלשון הזה השנוי בספרי, ושם הוא מורגל במקומות רבים, כל עוף טהור תאכלו, מצות עשה, כל שרץ העוף מצות לא תעשה... (דברים טו ג)

משנה תורה:

...אבל עובד כוכבים שכתב את השם גונזין אותו, וכן כתבי הקדש שבלו או שכתבן עובד כוכבים יגנזו. (יסודי התורה ו ח)

ואפילו זקן כותי מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו, שנאמר מפני שיבה תקום, כל שיבה במשמע. (תלמוד תורה ו ט)

שלשה ימים לפני חגם של עובדי כוכבים אסור ליקח מהם ולמכור להם דבר המתקיים, ללוות מהן ולהלוותם, ליפרע מהן ולפרוע להם מלוה בשטר או על המשכון, אבל מלוה על פה נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם, ומותר למכור להן דבר שאינו מתקיים, כגון ירקות ותבשיל עד יום חגם, במה דברים אמורים בארץ ישראל, אבל בשאר ארצות אינו אסור אלא יום חגם בלבד, עבר ונשא ונתן עמהן באותן השלשה ימים הרי זה מותר בהנאה, והנושא ונותן ביום חגם עמהן הרי זה אסור בהנאה.

ואסור לשלוח דורון לכותי ביום אידו, אלא אם כן נודע לו שאינו מודה בעבודת כוכבים ואינו עובדה, וכן כותי ששלח דורון לישראל ביום חגו לא יקבלנו ממנו, ואם חושש לאיבה נוטלו בפניו, ואינו נהנה בו עד שיודע לו שזה הכותי אינו עובד כוכבים ואינו מודה בה...

כנענים עובדי כו"ם הם, ויום ראשון הוא יום אידם, לפיכך אסור לתת ולשאת עמהם בארץ ישראל יום חמישי ויום ששי שבכל שבת ושבת, ואין צריך לומר יום ראשון עצמו שהוא אסור בכל מקום, וכן נוהגין עמהם בכל אידיהם... אבל עובד כוכבים שעושה הוא חג לעצמו ומודה לכוכב שלו ומקלסו ביום שנולד בו, ויום תגלחת זקנו או בלוריתו... ויום שעשה בו משתה לבנו וכיוצא באלו, אינו אוסר אלא אותו היום ואותו האיש בלבד... אבל אותו ששמחים בו ואוכלין ושותים ומשמרין אותו מפני מנהג או מפני כבוד המלך אבל הם אין מודין בו, הרי אלו מותרין לשאת ולתת עמהן.

דברים שהן מיוחדין למין ממיני עבודת כוכבים שבאותו מקום אסור למכור לעובדי אותה עבודת כוכבים שבאותו מקום לעולם, ודברים שאינן מיוחדין לה מוכרין אותם סתם... ואם פירש העובד כוכבים שהוא קונה אותם לעבודת כוכבים אסור למכור לו, אלא אם כן פסלו מלהקריבו לעבודת כוכבים, לפי שאין מקריבין חסר לעבודת כוכבים...

כשם שאין מוכרין לעובד כוכבים דברים שמחזיקין בהן ידיהן לעבודת כוכבים, כך אין מוכרין להם דבר שיש בו נזק לרבים, כגון דובים ואריות וכלי זיין וכבלים ושלשלאות, ואין משחיזין להם את הזיין, וכל שאסור למוכרו לעובד כוכבים אסור למוכרו לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים...

היו ישראל שוכנים בין העובדי כוכבים וכרתו להם ברית, מותר למכור כלי זיין לעבדי המלך וגייסותיו, מפני שעושים בהם מלחמה עם צרי המדינה להצילה, ונמצאו מגינים עלינו, שהרי אנו שרויים בתוכם.

עיר שיש בה עבודת כוכבים מותר להלך חוצה לה ואסור להכנס בתוכה, היה חוצה לה עבודת כוכבים, מותר להלך בתוכה... 

עובד כוכבים שעשה לבנו או לבתו משתה אסור ליהנות מסעודתו, ואפילו לאכול ולשתות הישראל משלו שם אסור, הואיל ובמסיבת עובדי כוכבים אכלו, ומאימתי אסור לאכול אצלו, משיתחיל לעסוק ולהכין צרכי סעודה וכל ימי המשתה, ולאחר ימי המשתה שלשים יום, ואם עשה סעודה אחרת מחמת הנישואין, אפילו לאחר שלשים יום אסור עד שנים עשר חדש, וכל ההרחקה הזאת מפני עבודה של כוכבים הוא, שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו ולקחת מבנותיו לבניך וזנו וגו'.

בת ישראל לא תיניק את בנה של עובדת כוכבים, מפני שמגדלת בן לעבודת כוכבים, ולא תיילד את הנכרית עכו"ם, אבל מילדת היא בשכר משום איבה, והנכרית עכו"ם מילדת את בת ישראל ומניקה את בנה ברשותה, כדי שלא תהרגנו... (ע"ז ט א, וראה שם עוד)

אין כורתין ברית לשבעה עממין, כדי שנעשה עמהן שלום ונניח אותם לעבוד עכו"ם, שנאמר לא תכרות להם ברית, אלא יחזרו מעבודתם או יהרגו, ואסור לרחם עליהם, שנאמר ולא תחנם, לפיכך אם ראה מהם אובד או טובע לא יעלנו, ראהו נטוי למות לא יצילנו, אבל לאבדו בידו או לדחפו לבור וכיוצא בזה אסור, מפני שאינו עושה עמנו מלחמה...

מכאן אתה למד, שאסור לרפאות עכו"ם אפילו בשכר, ואם היה מתיירא מהן או שהיה חושש משום איבה מרפא בשכר, אבל בחנם אסור, וגר תושב הואיל ואתה מצווה להחיותו מרפאים אותו בחנם.

אין מוכרים להם בתים ושדות בארץ ישראל, ובסוריא מוכרין להם אבל לא שדות, ומשכירין להם בתים בארץ ישראל ובלבד שלא יעשו שכונה, ואין שכונה פחות משלשה, ואין משכירין להם שדות, ובסוריא משכירין להם שדות. ומפני מה החמירו בשדה, מפני שיש בה שתים, מפקיעה מן המעשרות, ונותן להם חניה בקרקע, ומותר למכור להם בתים ושדות בחוצה לארץ מפני שאינה ארצנו.

אף במקום שהתירו להשכיר, לא לבית דירה התירו, מפני שהוא מכניס לתוכה עבודת כוכבים, ונאמר לא תביא תועבה אל ביתך... ואין מוכרין להן פירות ותבואה וכיוצא בהן במחובר לקרקע... שנאמר ולא תחנם, לא תתן להם חניה בקרקע, שאם לא יהיה להם קרקע, ישיבתן ישיבת עראי היא, וכן אסור לספר בשבחן, ואפילו לומר כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו, קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם, שנאמר ולא תחנם, לא יהיה להם חן בעיניך, מפני שגורם להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים, ואסור ליתן להם מתנת חנם, אבל נותן הוא לגר תושב, שנאמר "לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי", במכירה ולא בנתינה.

מפרנסים עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום, ואין ממחין בידי עניי עובדי כוכבים בלקט שכחה ופאה מפני דרכי שלום, ושואלים בשלומם ואפילו ביום חגם מפני דרכי שלום, ואין כופלין להם שלום לעולם, ולא יכנס לביתו של עובד כוכבים ביום חגו לתת לו שלום, מצאו בשוק נותן לו שלום בשפה רפה ובכובד ראש.

אין כל הדברים האלו אמורים אלא בזמן שגלו ישראל לבין העובדי כוכבים, או שיד עכו"ם תקיפה על ישראל, אבל בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם אסור לנו להניח עובדי כוכבים בינינו, ואפילו יושב ישיבת עראי, או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו, אלא עד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח, שנאמר "לא ישבו בארצך", אפילו לפי שעה, ואם קבל עליו שבע מצות הרי זה גר תושב, ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג, אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד. (ראה ראב"ד). (שם י א והלאה, וראה שם עוד)

...וכן חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא. (תשובה ג ה)

גויל של ספר תורה וקלף של תפילין או של ספר תורה צריך לעבד אותן לשמן, ואם עבדן שלא לשמן פסולין, לפיכך אם עבדן הכותי פסולין, אף על פי שאמרנו לו לכותי לעבד עור זה לשם הספר או לשם התפילין, פסולין, שהכותי על דעת עצמו הוא עושה, לא על דעת השוכר אותו, לפיכך כל דבר שצריך מעשה לשמו אם עשהו הכותי פסול... (תפילין א יא)

...היתה חצר שיש בה עובדי כוכבים ומזלות וישראלים, אפילו ישראל אחד ואלף עובדי כוכבים ומזלות ונפלה עליהם מפולת, מפקחין על הכל מפני ישראל. פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו אותה חצר, מפקחים עליו, שמא זה שפירש היה ישראל, והנשארים עובדי כוכבים ומזלות... (שבת ב כ, וראה שם עוד)

אסור לומר לנכרי לעשות לנו מלאכה בשבת, אף על פי שאינו מצווה על השבת, ואף על פי שאמר לו מקודם השבת, ואף על פי שאינו צריך לאותה מלאכה אלא לאחר השבת, ודבר זה אסור מדברי סופרים, כדי שלא תהיה שבת קלה בעיניהן ויבואו לעשות בעצמן. (שבת ו א, וראה שם עוד וערך שבת)

...נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה, מפני שאין שביתתו עלינו, אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו, והוא שיהיה עושה על דעת אביו, אבל מדעת עצמו אין בית דין מצווין להפרישו, ובדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד. (שם יב ז)

המקדש כותית או שפחה אינן קדושין, אלא הרי היא אחר הקדושין כמו שהיתה קודם הקדושין, וכן עכו"ם ועבד שקדשו בת ישראל, אין קדושיהן קדושין... (אישות ד טו)

העכו"ם אין חייבין עליהם משום נדה ולא משום זבה ולא משום יולדת, וחכמים גזרו על כל העכו"ם הזכרים והנקבות שיהו כזבים תמיד, בין ראו בין לא ראו לענין טומאה וטהרה. (איסורי ביאה ד ד)

עכו"ם הבא על בת ישראל, אם אשת איש היא נהרג עליה, ואם פנויה היא אינו נהרג, אבל ישראל הבא על הכותית בין קטנה בת שלש שנים ויום אחד בין גדולה, בין פנויה בין אשת איש, ואפילו היה קטן בן ט' שנים ויום אחד, כיון שבא על הכותית בזדון הרי זו נהרגת מפני שבא לישראל תקלה על ידה, כבהמה, ודבר זה מפורש בתורה, שנאמר "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם, וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו". (שם יב ט)

עכו"ם ששחט, אף על פי ששחט בפני ישראל בסכין יפה, ואפילו היה קטן, שחיטתו נבלה, ולוקה על אכילתה מן התורה, שנאמר "וקרא לך ואכלת מזבחו", מאחר שהזהיר שמא יאכל מזבחו אתה למד שזבחו אסור, ואינו דומה לישראל שאינו יודע הלכות שחיטה. וגדר גדול גדרו בדבר, שאפילו עכו"ם שאינו עובד ע"ז שחיטתו נבלה. התחיל העכו"ם לשחוט מיעוט סימנים וגמר ישראל, או התחיל ישראל וגמר העכו"ם, פסולה... (שחיטה ד יא, וראה שם עוד)

העכו"ם אין להם נזירות, שנאמר "דבר אל בני ישראל". (נזירות ב טז)

העכו"ם נערך אבל אינו מעריך, כיצד, עכו"ם שאמר ערכי עלי או ערך ישראל זה עלי, לא אמר כלום, וישראל שאמר ערך עכו"ם זה עלי או ערך פלוני העכו"ם עלי, נותן לפי שני העכו"ם הנערך... (ערכין א ו)

עכו"ם שאמר דמי עלי, או דמי פלוני עלי, נותן כפי נדרו, ואינו נופל ללשכה, שאין מקבלין מן העכו"ם נדבה או נדר לחזק את בדק הבית או בדק ירושלים, שנאמר "לא לכם ולנו לבנות בית" וגו', ונאמר "ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים". (שם שם יא)

אסור לזרוע כלאים לנכרי, ומותר לומר לנכרי לזרוע לו כלאי זרעים... (כלאים א ג)

...ואם אמר לתינוק נכרי לזרוע לו בחוצה לארץ מותר, אבל לא יאמר לנכרי גדול, שלא יתחלף בישראל. (שם ח יג)

...במה דברים אמורים, בשהיה המתנדב ישראל, אבל אם היה עכו"ם אסור לשנותה אפילו לדבר מצוה, עד שישתקע שם בעליה מעליה, שמא יאמר העכו"ם הקדשתי דבר לבית הכנסת של יהודים ומכרוהו לעצמן. עכו"ם שהתנדב לבדק הבית אין מקבלין ממנו לכתחילה, ואם לקחו ממנו אין מחזירין לו, היה הדבר מסוים, כגון קורה או אבן מחזירין לו, כדי שלא יהא להן דבר מסויים במקדש, שנאמר לא לכם ולנו וגו', אבל לבית הכנסת מקבלין מהם לכתחלה, והוא שיאמר כדעת ישראל הפרשתי, ואם לא אמר טעון גניזה, שמא לבו לשמים, ואין מקבלים מהם לחומות ירושלים ולא לאמת המים שבה, שנאמר "ולכם אין חלק וזכרון בירושלים".

אסור לישראל ליטול צדקה מן העכו"ם בפרהסיא, ואם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל ואינו יכול ליטלה מן העכו"ם בצנעה, הרי זה מותר, ומלך או שר מן העכו"ם ששלח ממון לישראל לצדקה, אין מחזירין אותו לו משום שלום מלכות, אלא נוטלין ממנו וניתן לעניי עכו"ם בסתר, כדי שלא ישמע המלך. (מתנות עניים ח ז והלאה)

עכו"ם שקנה קרקע בארץ ישראל לא הפקיעוה מן המצות, אלא הרי היא בקדושתה, לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד, אלא מפריש תרומות ומעשרות ומביא בכורים, והכל מן התורה, כאילו לא נמכרה מעולם, ויש קנין לעכו"ם בסוריא להפקיע מן המעשרות ומן השביעית, כמו שיתבאר... (תרומות א י, וראה שם עוד וערך מעשר ותרומה)

העכו"ם שהפריש תרומה משלו דין תורה שאינה תרומה לפי שאינן חייבין, ומדבריהן גזרו שתהיה תרומתו תרומה משום בעלי כיסין, שלא יהיה זה הממון של ישראל, ויתלה אותו בעכו"ם כדי לפוטרו, ובודקין את העכו"ם שהפריש תרומה, אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה תנתן לכהן, ואם לאו טעונה גניזה, שמא בלבו לשמים. במה דברים אמורים, בארץ ישראל, אבל עכו"ם שהפריש תרומה בחוצה לארץ, לא גזרו עליהן, ומודיעין אותו שאינו צריך, ואינה תרומה כלל. (שם ד טו)

היו ישראל ועכו"ם שותפין בעיסה, אם היה בחלק ישראל שיעור עיסה החייבת בחלה הרי זו חייבת בחלה. עכו"ם שהפריש חלה אפילו בארץ ישראל אינה חלה, אלא מודיעין אותו שאינו צריך, ותאכל לזר, ולמה לא חששנו לה שמא עיסתו של ישראל היא ותלה אותה ביד עכו"ם, וכדי לפוטרה, שאם ירצה ישראל יפטור עצמו, ויעשה ישראל עיסתו פחות משיעור חלה. (בכורים ו ט)

עכו"ם שקנה קרקע בארץ ישראל וזרעה בשביעית פירותיה מותרין, שלא גזרו על הספיחין אלא מפני עוברי עבירה, והעכו"ם אינן מצווין על השביעית כדי שנגזור עליהם. (שמיטה ד כט)

ואחד אנשים ואחד נשים או עבדים מביאין כל הקרבנות, אבל העכו"ם אין מקבלין מהן אלא עולות בלבד, שנאמר "ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלקיכם", אפילו עולת העוף מקבלין מן הנכרי, אף על פי שהוא עובד ע"ז, אבל אין מקבלין מהן שלמים ולא מנחות ולא חטאות ולא אשמות, וכן עולות שאינן באות בנדר ונדבה אין מקבלין אותן מן הנכרי, כגון עולת יולדת וכיוצא בה מעולות שאינן באות משום נדר ולא משום נדבה. נכרי שהביא שלמים מקריבין אותן עולות, שהעכו"ם לבו לשמים, נדר שלמים ונתנם לישראל על מנת שיתכפר בהן לישראל, אוכלין אותן הישראלים כשלמי ישראל, וכן אם נתנן לכהן כהן אוכלו. (מעשה קרבנות ג ב)

שור של ישראל שנגח שור של עכו"ם בין תם בין מועד פטור, לפי שאין העכו"ם מחייבין את האדם על בהמתו שהזיקה, והרי אנו דנין להם כדיניהם, ושור של עכו"ם שנגח של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם, קנס זה הוא לעכו"ם לפי שאינן זהירין במצות, ואינן מסלקין הנזק, ואם לא תחייב אותן על נזקי בהמתן, אין משמרין אותה ומפסידין ממון הבריות. (נזקי ממון ח ה)

הנשבע לעכו"ם משלם את הקרן ואינו חייב בחומש, שנאמר וכחש בעמיתו... (גזלה ז ז)

אבידת עובד עכו"ם מותרת, שנאמר אבדת אחיך, והמחזירה הרי זה עובר עבירה, מפני שהוא מחזיק יד רשעי עולם, ואם החזירה לקדש את השם, כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה, הרי זה משובח, ובמקום שיש חלול השם אבידתו אסורה וחייב להחזירה. ובכל מקום מכניסין כליהם מפני הגנבים ככלי ישראל מפני דרכי שלום.

טעות העכו"ם כאבידתו, ומותרת, והוא שטעה מעצמו, אבל להטעותו אסור, כיצד, כגון שעשה העכו"ם חשבון וטעה, וצריך שיאמר לו ישראל ראה שעל חשבונך אני סומך, ואיני יודע אלא מה שאתה אומר אני נותן לך, כגון זה מותר, אבל אם לא אמר לו כן אסור, שמא יתכוין העכו"ם לבודקו, ונמצא שם שמים מתחלל. עיר שישראלים ועכו"ם דרין בה ומחצה עכו"ם ומחצה ישראל, ומצא בה אבדה, נוטל ומכריז, ואם בא ישראל ונתן סימניה חייב להחזיר, היה רוב העיר עכו"ם אם מצא במקום מן העיר שרוב המצויים שם ישראל חייב להכריז... מצא בעיר זו שרובה עכו"ם חבית של יין, יינה אסור בהנאה וקנקנה מותר משום אבידה, ואם בא ישראל ונתן סימניה מותר בשתיה לזה ישראל שמצאה. (שם יא ב)

בראשונה מי שהרג גר תושב אינו נהרג עליו בבית דין, שנאמר "וכי יזיד איש על רעהו", ואין צריך לומר שאינו נהרג על העובד כוכבים, ואחד ההורג את עבד אחרים או ההורג עבדו הרי זה נהרג עליו, שהעבד קבל עליו מצות ונוסף על נחלת ה'... (רוצח ב יא)

אבל עובדי כוכבים שאין בינינו ובינם מלחמה, ורועי בהמה דקה מישראל וכיוצא בה, אין מסבבים להן המיתה, ואסור להצילן אם נטו למות, כגון שראה אחד מהן שנפל לים אינו מעלהו, שנאמר "לא תעמוד על דם רעך", ואין זה רעך.... (שם ד יא)

העכו"ם אינו קונה בחזקה, אלא בשטר הוא שקונה עם נתינת הכסף, וישראל הבא מחמת העכו"ם הרי הוא כעכו"ם, ואינו קונה אלא בשטר. (מכירה א טז)

העכו"ם אין לו הונייה, שנאמר "איש את אחיו", ועכו"ם שהונה את ישראל מחזיר הונייה בדינין שלנו, לא יהיה זה חמור מישראל. (שם יג ז)

אין העכו"ם נעשה שליח לדבר מן הדברים בעולם, וכן אין ישראל נעשה שליח לעכו"ם לדבר מן הדברים, שנאמר "כן תרימו גם אתם", מה אתם בני ברית, אף שלוחכם בני ברית, והוא הדין לכל התורה כולה, ומה משלחכם בן ברית, אף בכל התורה כולה המשלח בן ברית. (שלוחין ב א)

עכו"ם אפילו אכלה (את השדה) כמה שנים, אין אכילתו ראיה, ואם לא הביא שטר תחזור השדה לבעלים בלא שום שבועה, שלא תקנו שבועת היסת אלא לישראל, וישראל הבא מחמת העכו"ם הרי הוא כעכו"ם, שאין אכילתו ראיה. טען זה הישראל הבא מחמת העכו"ם ואמר בפני לקחה העכו"ם שמכר לי מזה הישראל המערער עלי, הרי זה נאמן, וישבע היסת על כך, מתוך שיכול לומר אני לקחתיה ממך והרי אכלתיה שני חזקה, יכול לומר מפלוני לקחתיה שבפני לקחה ממך. (טוען ונטען יד ה)

העכו"ם יורש את אביו דבר תורה, אבל שאר ירושותיהן מניחין אותו לפי מנהגם, והגר אינו יורש את אביו העכו"ם, אלא מדבריהם תקנו לו שיירש כשהיה, שמא יחזור למרדו. ויראה לי שתנאי מועיל בירושה זו, הואיל ואין העכו"ם מחוייב לעמוד בתקנת חכמים. ואין העכו"ם יורש את אביו הגר, ולא גר יורש את גר, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים. (נחלות ו ט)

...אבל אלו המורדין הכופרין פחותין הן מן העכו"ם, שהעכו"ם לא מעלין ולא מורידין, ויש לחסידיהן חלק לעולם הבא... (עדות יא י)

קוברין מתי עכו"ם, ומנחמין אביליהם ומבקרין חוליהם מפני דרכי שלום. (אבל יד יב)

...וכן עיר שהשלימה אין כורתין להן ברית עד שיכפרו בע"ז ויאבדו את כל מקומותיה, ויקבלו שאר המצוות שנצטוו בני נח, שכל עכו"ם שלא קבל מצוות שנצטוו בני נח הורגין אותו אם ישנו תחת ידינו.

משה רבינו לא הנחיל התורה והמצות אלא לישראל, שנאמר "מורשה קהלת יעקב", ולכל הרוצה להתגייר משאר האומות, שנאמר "ככם כגר", אבל מי שלא רצה אין כופין אותו לקבל תורה ומצות. וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל יהרג, והמקבל אותם הוא הנקרא גר תושב בכל מקום, וצריך לקבל עליו בפני שלשה חברים. וכל המקבל עליו למול ועברו עליו שנים עשר חדש ולא מל, הרי זה כמן האומות.

כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן, הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה, והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת, אין זה גר תושב, ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם. (מלכים ח ט)

עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד. וכן עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו, כללו של דבר, אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה או שבת או חדש דבר מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה, אבל אינו נהרג.

בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר, אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה, ואם הביא עולה מקבלין ממנו, מתן צדקה מקבלין ממנו, ויראה לי שנותנין אותה לעניי ישראל, הואיל והוא ניזון מישראל ומצוה עליהם להחיותו, אבל העכו"ם שנתן צדקה מקבלין ממנו ונותנין אותה לעניי עכו"ם.

חייבין בית דין של ישראל לעשות שופטים לאלו הגרים התושבים, לדון להם על פי המשפטים האלו, כדי שלא ישחת העולם, אם ראו בית דין שיעמידו שופטיהם מהן מעמידין, ואם ראו שיעמידו להן מישראל מעמידין.

שני עכו"ם שבא לפניך לדון בדיני ישראל, ורצו שניהן לדון דין תורה, דנין. האחד רוצה והאחד אינו רוצה, אין כופין אותו לדון אלא בדיניהן, היה ישראל ועכו"ם, אם יש זכות לישראל בדיניהן דנין לו בדיניהם, ואומרים לו כך דיניכם. ואם יש זכות לישראל בדינינו, דנין לו דין תורה, ואומרים לו כך דינינו. ויראה לי שאין עושין כן לגר תושב, אלא לעולם דנין לו בדיניהם. וכן יראה לי שנוהגין עם גרי תושב בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל, שהרי אנו מצווין להחיותן, שנאמר "לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה". וזה שאמרו חכמים אין כופלין להן שלום, בעכו"ם ולא בגר תושב. אפילו העכו"ם צוו חכמים לבקר חוליהם ולקבר מתיהם עם מתי ישראל, ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל מפני דרכי שלום, הרי נאמר "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", ואמר "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". (שם י ט והלאה, וראה גם בן נח)

ספר חסידים:

...ואל תקנטר שום אדם, ואפילו נכרים, כי כאשר אתה תשכח יהיה אותו לזכרון כמעשה דרועה חזירים, (על דיקליטינוס מלכא, דהוה רעי חזירין בהדא טבריא, ירושלמי תרומות ח' ד'). נכרי הזריז בשבע מצות שנצטוו בני נח, הזהר מטעותן, שטעותן אסור, ותשיב לו אבידה ואל תזלזלהו אלא תכבדהו יותר מישראל שאינו עוסק בתורה. (שנח)

...כשם שאתה צריך להיות נוהג באמונה עם ישראל, כך אתה צריך להתנהג עם הגוים, ואם טעה הגוי מעצמו תזהר שמא ידע אחר כך ויתחלל שם שמים על ידך. (שצה)

כל המלוה לשרים המעלילים כאילו גוזל לישראל, כי כשילוה לשר, השר יאמר אם לא תאמין לי את המשכון אתפוש את היהודי, וגם יבא לידי שבועה. (תא)

...ועוד הרי אמרו אפילו לגוי אסור להלוות אלא כדי חייו, שאם ילוה בריבית לגוי ויראה שבלא עמל נהנה, יבא שילוה לישראל בריבית... ועוד אפילו גוי עומד ורוצה לתת לו ריבית, ועני ישראל עומד, ילוה לישראל בחנם ולא לגוי בריבית, והקב"ה יפרע לו שכר כפול ומכופל... (תקלב)

אין מניחים לנכרי לראות את המת בקבר, נכרי אחד שר ביקש ליהודים לפתוח הארון שיראה ספר תורה, אמר לו זקן אחד אל תפתחו אל תראו לו, כי חזקיה חטא בזה שהראה הארון לשרי מלך בבל, ומי שמראה ספר תורה לנכרי ראוי לחפש אחריו לאחר מותו... ואין מניחין לראות לנכרים את המת בקבר, וכתיב "ויצו יוסף את עבדיו את הרופאים לחנוט את אביו", את עבדיו הצדיקים, ראוי לצדיק שלא יעסקו בו אלא הצדיקים... (תקלג)

ויש גזל של גוי שיבא לכמה רעות יותר משהיה גוזל לישראל, לפי שאם יבא ישראל אחר לשם יגזלוהו, וזהו חוטא אחד יאבד לשאר יהודים הרבה טובה, שהיה ליהודים באותה עיר. (תר)

רבינו יונה:

פגעת גוים אל תשנה דבורך כאילו אינך יהודי, גם אם יאמרו לו גוי אתה, אמור יהודי אני. לא תעבור על המוכסנים ותתפש, ותשים יראתך ונפשך על קרן הצבי... אל תקניט גוי קטן, כי הגוים נוטרי איבה הם... ואל תשבח שום גוי לא בחן ולא ביופי ולא במעשיו, וכשתראה גוי עשה טובה או נאמנות או צדקה דאג, כי חסד לאומים חטאת לישראל, ואל תדינם לכף זכות אם לא בפניהם מפני דרכי שלום, ואל תתן דיו לסופרי אומות העולם הכותבים שמות הטומאה ובפסיליהם, כי אסור לסייע ידי עוברי עבירה. (ספר היראה)

רבינו בחיי:

וחשב עם קונהו - יזהיר הכתוב שידקדק עמו בחשבון, ולא יבא עליו בעקיפין, לפי שגזל העכו"ם אסור מפני חלול השם, ובעכו"ם שתחת ידו הכתוב מדבר, ואף על פי כן הזהירה עליו התורה, שיזהר עמו שלא יגזול אותו, וכך אמרו רז"ל וכן העלו שם בגמרא, רביתא דעכו"ם מותר, שנאמר (דברים כ"ג) "לנכרי תשיך", וכתיב "לא תשיך לאחיך", אחיך ולא כותי, אבל להטעותו אסור, שהרי יש בזה חלול ה', ואם החזיר לו טעותו הרי זה קדוש ה'. ומפני זה צוה יעקב לבניו להחזיר טעות של עכו"ם, הוא שכתוב (בראשית מ"ג) "ואת הכסף המושב בפי אמתחותיכם תשיבו בידכם"... וכל שכן בזמן הזה, שהאדם חייב בכך, גזלו אסור, ממה שנאמר (דברים ז') "ואכלת את כל העמים אשר ה' אלקיך נותן לך, בזמן כיבוש ארץ ישראל, שהיו מסורין בידך, ועוד מהכתוב הזה, "וחשב עם קונהו"... וכן מצינו בתוספתא דבבא קמא, הגוזל את העכו"ם חייב להחזיר, חמור גזל העכו"ם מגזל ישראל מפני חלול ה', טעם הדבר, כי הגוזל לישראל חברו אינו קורא תגר, ואינו נותן דופי באמונת ישראל, אבל הגוזל את העכו"ם קורא תגר ונותן דופי באמונת ישראל ובתורת משה, והרי זה מחלל את ה'... (ויקרא כה נ)

לנכרי תשיך - אסר הריבית מישראל גם בעשה, ודעת הרמב"ם ז"ל שזו מצות עשה, וחשבה מכלל רמ"ח מצות עשה. ויש שפירש לנכרי תשיך, שאינה מצוה אלא רשות... ומה שאמרו במסכת מכות, כספו לא נתן בנשך, אפילו ריבית דעכו"ם, אין להבין מזה אסור, אלא דרך גדר וחומרא הוא במי שנוהג באותן המדות, והוא גודר עצמו בגדרים וסייגים שיזכה לאותן המעלות הנזכרות באותו מזמור. וכבר התירו רז"ל בפירוש ריבית העכו"ם בכדי חייו, והוא שאמרו בבבא מציעא אסור להלות בריבית לעכו"ם ביותר מכדי חייו, אלא אם כן הוא תלמיד חכם, שמא ילמד ממעשיו... (דברים כג כא)

ספר החינוך:

לנגוש הנכרי עובד ע"ז, שיפרע מה שהוא חייב לנו, ולא נחמול ונרחם עליו להאריך לו המלוה, ועל זה נאמר "את הנכרי תגוש", וכן אמרו בספרי "את הנכרי תגש", זו מצות עשה. ומשרשי המצוה שלא נלמד נפשותינו לחמול ולרחם עליהם, למען לא נמשך אחר מעשיהם ואחר עצתם בשום דבר. והרמב"ן ז"ל כתב, שאין זה מצות עשה כלל, אבל ענין הכתוב להזהיר על החמלה בישראל בעשה ולא תעשה, ואמר את הנכרי תגש ולא אחיך, והוא לאו הבא מכלל עשה... וכן הענין ממש באיסור ריבית... (ראה מצוה תעו)

שנצטוינו לבקש רבית מן האומות כשנלוה להם, ולא נלוה להם בלא רבית, ועל זה נאמר "לנכרי תשיך", וכמו כן מותר ללוות מהן ברבית, ואמרו בספרי לנכרי תשיך מצות עשה, ולאחיך לא תשיך מצות לא תעשה.

משרשי המצוה, שאין ראוי לנו לגמול חסד זולתי אל העם יודעי הא-ל ועובדים לפניו, ובהמנע החסד משאר בני האדם ונעשה אותו לאלו, נבחן כי עיקר האהבה והחמלה עליהם מצד החזיקם בתורת אלקים יתברך, והנה עם הכונה הזאת יהיה לנו שכר במניעת החסד מהם, כמו בעשותינו אותו אל בני עמנו. (תצא מצוה תקעג)

הרקאנטי:

זאת התורה אדם כי ימות באהל וגו', כבר ידעת כי הגוי בעודו בחיים טמא ומטמא בעבור הטומאה השוכן בו, וכשמת נעדר ממנו אותו הרוח, על כן אינו מטמא באהל, כי העיקר אצלינו קברי גויים אינן מטמאין באהל, שנאמר אדם כי ימות, ואין אומות העולם קרויין אדם... (חקת)

אלשיך:

אל הנכרי - שבבית ראשון לא היתה בהם אמונה, ובא רק מפני ששמע ידך החזקה, ולא ידע שאלקים בשמים, אלא חשב שהוא בבית הזה. ולא מעמך ישראל - לא בא להתגייר, ועל ידי שייענה במקומו ידע שהשגחת ה' מתפשטת בכל. (מלכים א ח מג)

מדרש שמואל:

ולכאורה היה נראה, דמדנקט בשני מאמריו האחרים "חביבין ישראל", ובזאת החלוקה שינה ואמר מלת אדם, היה נראה כי בכאן רצה לכלול אף אותם אשר לא מבני ישראל המה, דהא ראיה שמביא היא אזהרה לבני נח, ונתן טעם לאזהרת שפיכות דם בן נח, והוא "כי בצלם אלקים עשה את האדם", נראה כי אף בן נח הוא בכלל חבה זו שנברא בצלם אלקים. ואפשר לומר, כי אין הצלם הנאמר כאן על הצלם ותמונת תואר האדם אשר הוא משונה בו מן הבעל חי, והשווה בו כל מין האנושי, ואפילו בן נח, רק הצלם האמור כאן הוא צלם של קדושה המיוחד לעם בני ישראל לבדם, כי צלם נגזר מצל, והוא כמו צל על ראשו להציל לו, ועל צלם זה אמר הכתוב "אך בצלם יתהלך איש", כי אין חיות לאדם רק עם זה הצלם, ובו יתהלך ויחיה, ושלשים יום קודם פטירת האדם אמרו ז"ל שמסתלק זה הצלם... ועליו אמר "חביב אדם שנברא בצלם", כי צלם זה לא תמצא רק בעם אשר יכונה בשם ישראל באמת ובצדקה, אמנם ברשעים הם חקוקים בצלם שמאל, צלם של טומאה, ומאי דנקט חביב אדם ולא נאמר חביבין ישראל, אפשר לומר שהוא כינוי לאדם הראשון... ואף אם מן הראיה שמביא, נראה שעל בן נח נאמר, אפשר לתרץ, כי מה שאמר בצלם אלקים עשה את האדם, אין הכוונה על בן נח, שאם כן הכי היה לו לומר, כי בצלם אלקים נעשה או עשאו, מאי "עשה את האדם" דקאמר, אלא כונת הכתוב הוא "שופך דם האדם", והוא דם בן נח, באדם, כלומר בעדים... ונתן טעם למה הוא חייב מיתה, ואמר "כי בצלם אלקים עשה את האדם", כלומר כי בצלם אלקים עשה את האדם הידוע, שהוא אדם הראשון, ולפי שהרג הדומה בתמונת תארו לאדם הראשון, אשר נברא בצלם אלקים, אף אם זה הנהרג אין לו צלם אלקים, עם כל זה על זה היחס לבד דמו ישפך...

אחר כך שאלתי את החכם המפואר האלקי הרב רבי חיים די וויטאל יצ"ו לבאר לי את דעתו בזה, אם בכלל חביב אדם שנברא בצלם נכנסים בני נח, והשיב לי כי בודאי שאין הרשעים בכלל, ומאי דנקט אדם הוא, לפי שהוא שם חשוב משם ישראל... ואחר שאדם הראשון נברא בצלם, כמו כן אחריו כל אדם ימשוך, דהיינו הקדושים וטהורים אשר בארץ המה, וכל עם בני ישראל. ומה שמביא ראיה מפסוק "כי בצלם אלקים עשה את האדם", שנראה שמדבר בז' מצות בני נח, השיב, כי היה די שיאמר הכתוב שופך דם האדם דמו ישפך, מאי מלת באדם... אלא לפי שאולי עתיד לצאת ממנו שום אדם צדיק, ולכך הקפיד הקב"ה על שפיכות דם בן נח... ומסיבת צד קדושה זו שבתוכו קראו אדם, דאם לא כן הרי נאמר אתם קרויים אדם וכו', ולכן דמו ישפך, כי בצלם אלקים עשה את האדם, והוה ליה כאלו הרג האדם הצדיק העתיד לצאת ממנו. ושאלתי ממנו וכי כל בני נח עתידים לצאת מהם צדיקים, והלואי ימצא בבני נח אחד מעיר ושנים ממשפחה, ואם כן למה הורגים אותו כיון שאין דבר טוב עתיד לצאת ממנו. והשיב כי כיון שגם בן נח ההורג אינו נהרג אלא בעדים... אם כן השי"ת שהוא יודע העתידות, כשאין עתיד שום צדיק לצאת ממנו, השי"ת עושה באופן שלא ימצאו שם עדים... (אבות ג יח)

חטא חטאה - ישראל שהם מסטרא דקדושא אם חוטאים פוגמים, ועל כן לקו, ולנדה היתה, מה שאינו כן עכו"ם, שהם מסטרא אחרא דסמאל ולילית, לא יפגמו, דמה לתבן את הבר. (לחם דמעה איכה א ט)

מהר"ל:

כשר שבגוים הרוג, אין הפירוש דלהרוג הכשר, שזהו מעולם לא אמרו רז"ל דיש להרוג את הגוים, כי אם המינים והאפיקורסים מורידין אותם ולא מעלין, וחס ושלום לומר כך על הגוים, אלא פירושו בכהאי גונא במלחמה, שאם בא עליך גוי למלחמה ונפל בידך באותה מלחמה אל תרחם עליו כלל, ותהרגהו, כאשר היה כאן שמצרים באו על ישראל, והרגו אותם ואת בניהם... וכן בפרשת שופטים, אמר הכתוב "שמע ישראל אתם קריבים היום למלחמה על אויביכם", שאם יפלו בידכם אל תרחמו עליהם, שגם הם אינם מרחמים עליכם, וזה בגוים שבאו על ישראל למלחמה, והם אויבים לוחמים בם. אבל על הגוים שעשו טובה עם ישראל, נצטוינו מפי הקב"ה שלא לעשות להם רע, שהרי המצרים עצמם, שהרגו את בניהם ושעבוד הקשה שעשו להם, בעבור שהיו ישראל דרים בארצם, ציוה הקב"ה לגמול חסד עם בניהם, שנאמר "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו", כל שכן הגוים שאין עושים רע לישראל, שלא נגמול להם רע, דאיך יהיו דברי חכמים סותרים את הכתוב הזה, שהוא פסוק מלא לעשות טוב למי שעושה לנו טובה, והרי חכמים ז"ל עצמם מהך קרא דכתיב לא תתעב מצרי אמרו, בירא דשתית מיניה אל תשדי ביה קלא, כל שכן האומות השומרים את ישראל משונאיהם... (גור אריה שמות יד ו)

ואין הגוים קרויין אדם. דע כי ההבדל שיש בין בעלי חיים ובין האדם, כי בעלי חיים הם חומריים, והאדם שיש בו נפש נבדלת אינו חומרי כמו הבעלי חיים, ודבר זה מבואר, ועל זה אמרו אתם קרויים אדם, ואין האומות קרויים אדם, כי האומות, אף על גב שהם אדם, מכל מקום נפשם אינה נבדלת, רק מוטבע בחומר, ומן המדה שהכתוב מגנה את ישראל, שאומר עליהם כי עם קשה עורף אתה, שעומדים במעשיהם, לא יקבלו שנוי, תבין זה, כי החומר הוא בעל השתנות. ובאומות הוא להיפך זה, ששבחו אותם חכמים שהם קרובים לשוב בתשובה... וזה מפני שהם חומריים, ובעל החומר מוכן לשנוי, לכך ישנה מעשיו שמקבל שינוי, מכל שכן מן המדות הטובות שיש לישראל, שהם גדורים בעריות, ועל האומות, מעיד הכתוב כי הם פרוצים בעריות, שכל זה ראיה כי ישראל קדושים נבדלים ביותר מן החומרי מן כל האומות, וזה שאמרו אתם קרוים אדם, ואין האומות קרוים אדם, שההבדל שיש בין הבעל חיים והאדם נמצא בכם ביותר, ואין האומות אדם, לפי שנפשם מוטבעת בחומר משתתף לבעלי חיים החמריות... (שם במדבר לא כ)

מה עשה גוי אחד באשקלון. והביא ראיה מן גוי באשקלון ולא מישראל, ומזה תדע, כי הגוי מוכן ביותר לכבוד אב ואם מן ישראל, ודבר זה קשיא. לכן יש לפרש, כי דבר זה מה שהביאו ראיה מן הגוי, וכן אמר במדרש על עשו שהיה מכבד את אביו ביותר ממה שמכבד הישראל את אביו, דבר זה הטעם, כי השי"ת ציוה שיכבד אדם את אביו מפני שהביא אותו אל עולם הזה, וכך אמרו במסכת בבא מציעא ל"ג א', אבידת אביו ואבידת רבו, אבידת רבו קודמת וכו'... ומפני כי מיוחד האדם שמביאו לחיי עולם הזה, ודבר זה מיוחד בו הגוים, שאליהם נתנה העולם הזה, ובפרט כי העולם הזה הוא מיוחד לעשו, כמו שאמרו ז"ל במדרש אבכיר, ויתרוצצו הבנים, היו מריבין בנחלת שני עולמים וכו'... לכך היה עשו מכבד את אביו ביותר, מפני כי עולם הזה הוא לחלקו, והאב מביא אותו לעולם הזה שהוא לחלקו, לכך כל האומות אשר חלקם הוא עולם הזה, ואביו בשר ודם הוא שמביא אותו לעולם הזה, לכך אצלו נמצא הכבוד לאביו בשר ודם, אבל ישראל שיש לו עולם הבא ולא עולם הזה, לא נמצא בהם כל כך הזריזות למצוה זאת כמו שנמצא באומות...

ועוד תדע להבין ענין זה, כי האב ואם הם סבה חמריית לבן, שנותנים את הזרע, וכמו שמבואר בפרק המפלת (נדה ל"א), ומן אב ואם נוצר הגוף, והנשמה נותן השי"ת, ומפני שהגוי עיקר שלו הגוף, וסבתו הוא האב ואם, לכך מכבד אב ואם ביותר, ואין עיקר של הגוי הנשמה, ואין מכבדין את אביהם שבשמים. אבל ישראל, עיקר שלו הוא הנשמה, והשי"ת נותן הנשמה, לא אב ואם, וישראל נקראים בנים למקום, מה שאין זה באומות, לכך הגוי יותר דבק בכבוד אב ואם במה שהם חמריים יותר מן ישראל...

ויש בזה עוד דבר עמוק, מה שהאומות זריזים במצוה זאת, וראיה לזה כי עשו שהיה ראש האומות היה זריז במצוה זאת יותר מכל אדם... ותדע עוד דבר עמוק, כי התולדות מתחייבים מן האבות, וכל דבר המתחייב מאחר מתחייב בכח דין, וכך אמרה תורה, (ויקרא י"ט) "איש אמו ואביו תיראו"...ואלו על האהבה לא הזהיר לאהוב אביו ואמו כמו שהזהיר על הקב"ה "ואהבת את ה' אלקיך", אבל הדבר הזה, כי התולדות מתחייבין מן האבות בכח דין, ולכך שייך בזה מדת היראה, שהוא דין, ולכך אמר איש אמו ואביו תיראו, ומאחר שהתולדות מתחייבים בכח דין, מיוחדים בזה האומות ביותר, וכל זה כמו שאמרנו, כי אין בהם מדת הוויתור, ומה שנותן ומחייב השכל אינן מוותרין, ולכך האומות שהם דביקים בכח דין, נמצא באומות היראה יותר, ולכך מכבדין את האב... (חידושי אגדות קדושין לא א)

צדקה תרומם גוי וגו', פירוש מה שישראל עושים נקרא צדקה, כי הצדקה הוא מלשון צדק ויושר, שהוא לשם אמת, כי אצל ישראל נעשית הצדקה באמת וביושר, אף כי הצדקה הוא דבר שהוא יוצא מן הדין, כי אין מחויב עליו הצדקה, עם כל זה הצדקה נעשית מהם באמת וביושר, ולא כן אצל אומות העולם, שלא נקראת צדקה, אשר זה הלשון משמש על הצדק, אבל אצל האומות נקראת חסד, שזה הלשון משמש על דבר שאינו חייב לעשות, והוא עושה לפנים משורת הדין... ואז כאשר עשה אין האדם עושה רק לטובתו ולהנאתו, ולכך קרא המעשה שהוא הצדקה בלשון צדק אצל ישראל, ואצל האומות בלשון חסד, וישראל קרא גוי, מלשון גוי אחד, ורוצה לומר תרומם אותם על שאר הגוים עד שהם עם אחד, אבל האומות נקראו לאומים... מצד הממשלה שיש להם, וזהו מדריגתם העליונה, אבל ישראל אין זה מעלתם מצד הממשלה, אבל מה שהם גוי קדוש, יאמר צדקה תרומם גוי, כי כבר התבאר, כי הצדקה התרוממות לישראל, כי כל צדקה הוא שמשפיע אל אחרים, ובזה מתקרב האדם אל מדריגות עליונות המשפיעים.

וסבר רבי יוחנן בן זכאי, כי לכך הוא חטאת לאומות, מפני שעושים זה בשביל להתגדל, דהיינו לטובתם, שיהיו בגדולה, ורבי יהושע הוסיף לומר שעושים שתמשך מלכותן, וזה יותר גרע, שדבר זה נוטה אל היוהרא, ורבן גמליאל סבר שעושים ליוהרא לגמרי, ואין עושים כלל לשם שמים, ורבי אליעזר סובר דיותר כוונתם לרע, שעושים לחרף אותנו, וזה יותר גרע, והכל בשביל כי הצדקה נקראת אצל האומות חסד ולא צדקה, ולכל חסד אצל האומות שאין עושים הצדק, לכך כוונתם שלא לשם שמים רק לרע, שאפילו הדבר שהם מחוייבים לעשות אין עושים, ואיך יעשו דבר שאינם מחויבים לעשות, לכך מעשיהם שלא לשם מצוה, וגם לרע. (שם בבא בתרא י ב)

גוי ששבת חייב מיתה וכו', פירוש כי הדבר שהוא בפועל הוא בעל הנחה, שכבר נמצא בפועל, ואז הוא נח, והגוים אינם בפועל בשלימות כלל, שיאמר עליהם שהם בפועל, והתנועה היא אינה בפועל כלל, כמו שהוא ידוע מענין התנועה שהיא בכח, ואין התנועה בכח על שהיא יוצאת לפועל, אבל היא נשארה בכח לעולם. ולפיכך ראוי לאומות התנועה, כי אין יוצאים לפועל השלימות לעולם, ולכך לא ינוחו, אבל התנועה ראויה להם, ולפיכך גוי ששבת חייב מיתה, וזה מפני כי השביתה היא מצד שהוא בפועל, ואין שייך דבר זה לגמרי, והגוי כאשר שובת נכנס במדריגה שאינה ראויה לו כלל, ואשר יכנס במדריגה אשר אין מציאות אליו עמה, ונעדרת ממנו אותה מדריגה, הוא יקבל העדר...

גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול וכו', ופירוש שאל יאמר האדם כי התורה היא שכל נקי, אין ראוי להתחבר התורה השכלית אלא למי שיש לו גוף זך, ואין בו זוהמא, והיינו ישראל שעמדו על הר סיני שפסקו זוהמתן (יבמות ק"ג), אבל לא גוי, ועל זה אמר שהרי הוא ככהן גדול, שאן לך גוף קדוש כמו תורת כהן גדול, מפני שהשכל אינו מתחבר לגוף והוא נבדל מן הגוף, ולכך אין תורתו נמאסת. ומתרץ דוקא בשבע מצוות השייכים לו, ואז נחשב ככהן גדול, אבל התורה אין ראוי לגוי למדריגות התורה העליונים, ונכנסים במדריגה שאין ראויה להם, והיא נעדרת ממנו, וחייב מיתה והעדר. (שם סנהדרין נח ב)

...ובאו הגוים אליו (אל חזקיה) לדרוש את האות, וזה גרם שאכלו על שולחנו, כי היה רוצה לכבד אותם בשביל דרישת האות, הוא כבודו של חזקיה, ולכך חזקיה היה מכבד אותם גם כן, והיתה אשתו עומדת ומשקה עליהם, ודבר זה גרם גלות לבניו, כי אין דומה מי שמכניס עצמו לשמש הגוי מרצונו, למי שהוא מוכרח לשמש אותו, כי מי שהוא משמש הגוי מחמת שנשבה לא נקרא שהוא תחת רשותו לגמרי, כי האדם הוא שכלי ואין האדם הכל גוף לגמרי, ואף אם גופו תחת רשות אחר ומשעבד בו, אין השכל תחת רשותו, אבל זה מרצון שכלו שעבד עצמו לו והכניס עצמו תחתיו לשמשו, דבר זה גרם גלות לזרעו, כאשר מרצון עצמו מסר עצמו תחת רשות הגוי, אשר הוא משעבד בישראל. (שם קד א)

של"ה:

...ואם העור והבשר הוא מלבוש לאדם, על כרחינו הרוח הפנימי הוא הנקרא אדם, ולא העור והבשר... הנה לך בביאור כי שם אדם נופל על הצורה לא על החומר, ועל כן אין אומות העולם קרוין אדם, כי נשמתם מרוח הטומאה, אמנם ישראל נשמתם מרוח קדשו, שנאמר ממני פריך נמצא, ופריו מתוק לחכי, שהרמז בו לאילן הנקרא כל, שמשם פורחים הנשמות הנקראות אדם, והם בצלם אלקים, ואמרו רז"ל "תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים", מופרשות הן נפשות ישראל מנפשות האומות, שאין נפשות הצדיקים מתערבות בנפשות הרשעים, מכל מקום יש שייכות מה לדמות הגוף להיותו נרתק להנשמה...

ויש נפש הנאצלת מפנימיות הספירות, ויש מהחיצונות, ויש מהכנפים, ויש שעיקרו מהטוב, ויש מהרע, והנה עם הקודש הנבחרים לסגולתו של הקב"ה, נפשם מצד הקדושה והטהרה, עם שיש בהם עצמם חילוק, כי אין נפש הצדיק כנפש הרשע, וגם בין אלה חלוק בנפשותם כפי מדריגות, אבל נפשות העכו"ם מצד הטומאה, והם טמאים. וראיתי בספר היחוד לבעל התמונה בזה ענין נפלא, אמר שם בזה הלשון, וצורות ישראל היה ראוי להיות משונות ומובדלות ממין האדם, כאשר הכחות ונפשם, אבל חק השמיטה וקושיה להיות הכחות מתערבות, ומגולגלות ומתגלגלות בגופות בגופים רבים משונים, וכולם ישובו למקומם על ידי הקרבנות הנקרבות על המזבח לרצון מהבהמות. פירוש לכן היה צריך שצורת ישראל שתהיה משונה משאר הבריות, כמו שנפשם וכחם הם משונים ומובדלים מהם, כך היה ראוי שיהיו הגופים, אבל סדר השמטה וקושים אינן נותן הדרך הזה, בעבור כי הכחות והנשמות בעונות הגופים מתערבים ומתגלגלים זה בזה, רוצה לומר שנפשם של ישראל מתערבות בגופות העכו"ם, ואותן המתערבות בגופי הבהמות נפדו על ידי הקרבן הנקרב לרצון מן הבהמה, אבל גופי העכו"ם אינו יכול שיפדה הנפש ממנו עד שיתגייר, על כן זה הענין הנעלם... (בית ישראל, ועיין שם עוד)

ומצאתי בספר אחד, שעל כן לא יתנו לכותי ממצה לאכול, כי הוא במקום פסח... (מסכת פסחים מצה עשירה)

אור החיים:

ואחרי כן - ...אלא להודיענו שהיה כל משפטי הקנין, וכרמב"ם הלכות זכיה ומתנה ה', שהגוי מעת שלקח הדמים סלק זכותו, וישראל לא קנה עד שיגיע שטר לידו, ובקברו אחר כך עשה מעשה בגוף הארץ וקנאה... (בראשית כג יט)

נטית ימינך - ...ועוד היה הים חפץ לגמר מיתתם בים, לקחת כל נפשות החיוניים שלהם, כי מטבע נפשות העמים לעמוד במקום מיתתם, ויזכה בהם הים לבחינות המושגות אצלו מהענין... (שמות טו יב)

וביום השמיני ימול - ...ואשכילך כי הערלה בחינת הרע, ואם ימולו הערלה, בני ישראל משוללים מבחינת הרע, שהערלה סימן לה, כי הגוף נרתק לנפש ויודיע על מה שבתוכו, אבל אומות העולם, כל נפשם בחינת הרע, שהיא ערלה, ובריאת אדם הראשון היתה תמה מושלל כל רע, ורק בסיבת החטא נולדה בו בחינת הערלה, וגם נמשך מזה שליטת הטומאה באשה שהיא הנדה, וגם זרע רע בכל ממשלתו, ותוציא הארץ פריה בקליפות, ואין אדם יכול ליהנות מהחטא עד שיעשה מלאכות רבות... (ויקרא יב ג)

...כן תעשה לכל הערים - כל מצות האמורות בענין אינם אלא לערים, שהם הגופות שנתרחקו, שבעל עבירות יקרא רחוק מהשכינה, שהיא מקור הקדושה, שממנה מחצב הנשמה העליונה, אבל עיר מערי הגוים שאין לה קשר עם הקדושה, ויצאה ממקורה ברוב פשעיה, אין לנשמה חלק עמה, ולא תקוה בה להשיבה, כי בחינות ההם אין להם אלא להחרימם, וזו היתה שגגת משה בקבלת ערב רב. (דברים כ י)

הכתב והקבלה:

כל בן נכר - כי שורש נכר ישמש דבר והפוכו, הא' ידיעה והכרה, כמו ויכר יוסף את אחיו, והב' לשלילת ההכרה, המתחפש ומשתנה במעשיו בבגדיו ובדבוריו כדי שלא יכירוהו, כמו "ויתנכר אליהם"... (בראשית מ"ב)... וכן כל בן נכר כאן פירושו כן, והוא תאר לכל הכופר בעיקר ומכחיש באמיתת מציאות אלקות ואין הבדל בזה בין ישראלי לאינו ישראלי, כל המכחיש באמיתת מציאותו יתברך נקרא נכרי או בן נכר. והנה בשאר מקומות סתם נכרי או בן נכר הוא תאר לאינו ישראל, כמו "כל בן נכר אשר לא מזרעך"... אמנם כאן באה הקבלה, שפירוש בן נכר הוא אף לישראל המכחיש באמיתת מציאותו יתברך... (שמות יב מג)

אשר חלק - ...וזה גם כן דעת רש"י, שכתב, דבר אחר, חלק אותם להם לאלהות, לא מנען מלטעות אחריהן, אלא החליקן בדברי הבליהן לטרדן. ויסוד דבריו התלמוד, אמנם כלל דבריהם עם דרך הפשט, תחלה אמר חלק אותם להם לאלוהות, ושלא נבא לטעות שהוא ציווי שיחזיקום לאלוהות, הוסיף לא מנעם מלטעות אחריהם, שניתן להם הרשות אם ירצו יעבדום, ולפי זה לשון חלק, כמו "לא חלק להם", שפירש רש"י שם נתן אותם לחלקם, אמנם מדלא אמר קרא אשר נתן אותם להם לאלהים, כי אם לשון חלק אותם, בא להורות גם כוונה שניה, לשון חלקלקות, דלפעמים נותן בהם מקום לטעות לחשוב שיש בהם ממשות, והוא דרך נסיון להם, והוא נוהג גם בישראל בנביא שקר, שהקב"ה נותן לו ממשלה לעשות אות ומופת לנסות את ישראל, כמו כן הכא יחליקם בדברים לנסות אותם, אם בכל אלה יעמדו באמונת השיתוף לבד, ולא ישכחו את אלקי האלקים, הנה שכרם אתם, ואם על ידי כן ישכחו את השם העליון ויסורו להחזיק אותם לאלהות ממש, אז המשפט לאלקים לענשם. הנה לכל הפירושים האלה מבואר המקרא שאין בני נח מצווים על השיתוף... (דברים ד יט, וראה שם עוד בארוכה)

לנכרי תשיך - תתן לו הריבית אם התנית עמו ולא תבגוד בו, ולאחיך לא תשיך - אף על פי שהתנית עמו ואתה מתרצה לפרעו, אסור לך לתת לו הריבית. למען יברכך - כשלא תבגוד בנכרי ולא תחלל את השם, והוא הפירוש היותר נכון לפי דקדוק מלת תשיך, שהוא יוצא לשני פעולים... ודע דלפי האמור דמטעם חלול השם נגע המאמר לנכרי תשיך, שלא יהיו האחרים מרננים על ישראל שישקרו בדבורם ולא יעמדו באמונת הבטחתם ולשלם הרבית הקצוצה בשעת הלואה, בזה נוכל להצדיק דעת הרמב"ם, שכתב ריש פרק ה' דמלוה, מצות עשה להשיך לנכרי, שנאמר לנכרי תשיך, דייק בלשונו להשיך, בלשון המקרא, ללמדנו שהישראל שהוצרך ללות מעות מנכרי בריבית, הישראל מצווה ועומד לשמור מוצא שפתיו ולשלם לנכרי הריבית כפי המדובר... ואין ממשמעות לשון הרמב"ם כלל שהישראל מצווה לקחת ריבית בהלואתו לנכרי, דאם כן הוה ליה לומר מצות עשה להלוות לנכרי בריבית... (שם כג כא, וראה שם עוד)

מלבי"ם:

זר - הוא לאותו דבר, ונכרי מארץ אחרת... (משלי ב טז)

רש"ר הירש:

הנכר - בשום מקום אין אנחנו מוצאים מלה זו עומדת בפני עצמה, כדוגמת נכרי, תמיד היא סומך אחר נסמך, בן הנכר, אלהי הנכר, וכדומה. דומה איפוא שגם הוראתה איננה כשם התואר, הזר, הנכרי, אלא כשם עצם מופשט, העולם הזר, כולל בין את חוץ לארץ בניגוד לעולם הלא יהודי... רק פעם אנחנו מוצאים בנחמיה י"ג ל' "וטהרתים מכל נכר", כנראה לציון הנשים הנכריות שהורחקו. אך יש לפרש גם שם, וטהרתים מכל שמץ זר, מכל מושג לא יהודי. (בראשית לד ב)

ויתנכר - נכר בהפעיל הכיר איננו אלא לעשות לנכרי, כל הכרה מנכרת, המכיר עצם, מפריש אותו מזולתו, הוה אומר עושה אותו לנכרי. ככל שנרבה להכיר סימנים מובהקים לעצם, כן נוטים להכיר את ייחודו, עם כל סימן חדש המתווסף לתודעתנו, נוציא אותו מכל שאר הכללים ומכל שאר הסוגים, מכל שאר המינים, ובסופו של דבר מכל שאר הפרטים שבאותו מין. כך ננכר אותו, נפריש אותו מכל זולתו, ונראה בו את האחד המיוחד הנבדל מכל השאר, נמצא הכיר - להוציא עצם מכל השאר על ידי ייחודו, לפי זה לא יהיה נכרי אדם בלתי ידוע, גם מיודענו מכבר יכול להיות נכרי, אלא השונה באופיו, שאינו שייך אלינו על פי חייו ותכונתו, שאינו ראוי להיספח אלינו. מלה אחרת לנכרי היא זר, וגם פירושה איננו בלתי ידוע, אלא מי שהיה לנכרי, מי שראוי להיות בכלל, אך הופרש מתוכו בשל ייחודו, שורשה זור - להשריש... נמצא התנכר, כדוגמת "גם במעלליו יתנכר נער" (משלי כ' י"א), להיות מובדל מכל השאר, ולהראות את עצמו בתכונתו המיוחדת, או כמו כאן, להציג את עצמו בתכונה מיוחדת, שאינה תכונתו האמיתית... (שם מב ז)

משך חכמה:

על רעהו להרגו בערמה - להוציא אחרים, באמת אנו מוזהרים גם אחר מתן תורה מלהרג אחרים, ומה שפטור (בימים קדמונים), שדמו של ישראל חמור בעיני מלכו של עולם מדם עובד גלולים, ובאמת אמרו שדינו מסור לשמים, ומהאי טעמא נראה דהמזיק לעובד גלולים חייב לשלם, כי טעם זה נאמר רק על נפש ישראל ולא על ממונו. (שמות כא יד)

עמים הר יקראו - כי הנכרי צריך לבא לירושלים להתפלל, כבתפלת שלמה, "וכי יבא" וגו', וישראל בגלותם מתפללים דרך ארצם, ואין הנכרים נכנסים לחיל, כי אם "הר יקראו" מהר הבית. (דברים לג יט)

שם משמואל:

...אבל לקרב להשי"ת גם את הנפש צריכים למשכן, שבקרבנות המשכן נאמר כמה פעמים "נפש" וכפרה לנפש... ובמקדש היתה התקרבות להשי"ת עוד יותר, שאפילו הגופים או הנפש הטבעית נתקרבו להשי"ת באמצעות המקדש... ועל כן תמצא דבמקדש היה גם לאומות העולם תועלת, כמו שסידר שלמה המלך בתפלתו, "וגם אל הנכרי" וגו', והיה להם מקום שהיו רשאין לכנוס עד החיל, משום שגם הם טבועים בחותמו של אדם הראשון, לעומת שבמשכן לא היה להם שום מקום לכנוס, כי בנפשות אין לאומות העולם שום התדמות לישראל, שמקור מוצא הנפש לישראל הוא לגמרי ממקור אחר ממה שלאומות העולם... ולפי האמור, שבמה היא להתקרבות השכל, יובן מה שנכרים (אף בזמן הזה) רשאים להקריב בבמה, ומותר להורותם איך יקריבו, כדאיתא בפרק בתרא דזבחים קט"ז על פי מה שכתב מהר"ל, שכל ענין טוב הנמצא האומות העולם הוא רק מצד השכל... (שמות ויקהל תרע"א)

ר' צדוק:

...והצלתו (של משה רע"ה) על ידי השתדלות גוי כדי שיהיה מקום למה שאמרו ז"ל אפילו גוי ועסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, (ודבר זה אמרו ר' מאיר שהוא בן גרים כנודע), שיהיה שייכות ואחיזה גם לגוי בדברי תורה, כי לולא זה היה גוי חייב מיתה כמו שאמרו ז"ל בסנהדרין משום ארוסה ומשום גזל (מקרא ד"מורשה" וירושה היינו בתולדה מן האבות בלא השתדלותו, וכן מארסה הוא בתולדה, כמו שאיתא מ' יום קודם יצירה וכו'), והמכוון שאינה שלהם כלל, וזהו מצד התולדה, אבל מצד ההשתדלות יש להם שייכות, ולכך אמרו ז"ל ותלך בת פרעה - לרחוץ מגלולי בית אביה, שהלכה להתגייר... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד טז)

...כי עיקר ההבדלה בין ישראל לעמים הוא על ידי הקדושה שהם היפוך הקדושה, וכמ"ש בסדר הבדלות המבדיל בין קודש לחול וגו' ובין ישראל לעמים... והתחלת הכל ועיקרם הוא ההבדלה דבין קודש לחול, שזהו עיקר כל ההבדלים, שזה מסטרא דקדושה ושייך להשי"ת דקדוש אני ה' ודבק בו, וזה מסטרא דמסאבא... (חלק ב ישראל קדושים עמוד יד, וראה עוד ישראל-ועמים)

וכן ידוע מראשי פילוסופי היונים שחיבר ספר המדות הידוע והביא שם הרבה מגנות התאוה ופחיתותה, והוא עצמו נפתה לאשת עמיתו ובתכלית הגנות כמסופר בספר קדמונים, ולא הועיל לו כל חכמתו להצילו מיצר הרע כלל, ואף על פי שהכיר הגנות, מכל מקום לא יכול לכבוש תאותו כלל, כי הם ברשות לבן ושכלן כבוש תחת תאות לבן הרעה. ובאמת גם אינו ישראל המקיים ז' מצות בני נח מצד חכמתו אין נקרא מחסידי אומות העולם, רק כשמקיים מצד מצות השי"ת, כמ"ש הרמב"ם בהלכות מלכים... והתגברות נגד היצר הוא על ידי התורה, כמ"ש בקדושין (ל"א ב'), ודבר זה לא עשה לכל גוי, וזכו ישראל לזה על ידי הקדמת נעשה לנשמע... (שם עמוד מו)

 וזה מרמז על קדושת בחינת יסוד, שקדושה זו נשרש דייקא בישראל, על ידי מילה לשמנה, שמבטן לשמך המה נמולים, ועל ידי זה נקראים ועמך כולם צדיקים, כל פרטי נפשות גם אם יעבור עליהם מה על ידי בחירתם, סוף כל סוף יהיה נתקן הכל, ויהיו נשארים בשורש הקדושה. אשר לא כן בתכונת כל אומות העולם, שאפילו חסיד שבחסידים מהם וגם אם יהיה שומר הברית כל ימיו, עם כל זה, על ידי איזה הרהור מעט שיעלה על דעתו יתקלקל הכל, כידוע ממעשה הבעש"ט עם הכומר... (פרי צדיק במדבר מטות ח)

שעורי דעת:

ובזה יבוארו לנו דברי הגמרא ראש השנה הנ"ל, כי חכמינו בכחם האלקי לחדור לתוך נפש האדם פנימה, ולמדוד כל כח וכח אשר בו, ידעו, כי כורש, אחרי שנתן כל הקרבנות האלה כדי שיצלון לחיי מלכא ובנוהי, ברור הוא שנתחמץ, שהרי חפצו כמו שהוא בוודאי לא מתמלא, כי הנפש לא תמלא, וזה המעט שיחסר לו יהיה בעיניו כאלו הוא עיקר חפצו, וכל מה שהשיג וקבל כאין ואפס הוא, ולכן בודאי יקרא תגר, כי אפילו הכשרים מאומות העולם אין להם הסגולות והמעלות המיוחדות להתגבר על זה הרגש לתלות האשמה במה שחסר להם בעונותיהם, כי לזה מסוגל רק בן ישראל שיש לו קדושת ישראל... (חלק ב עמוד קמו)

רבינו ירוחם:

...היינו שמלבד הסגולה והסוד שבענין שלא להיות אתם ובחבורתם כלל, הנה יש כאן עצה עמוקה וחכמה רבה בהבנת הגויים, טבעי תכונותיהם ואופים, ומזה ללמוד לו לידע מה לעשות לדורות. ואיך להתנהג עמהם בכל משא ומתן. אנחנו כאן המורגלים במשא ומתן שונים עם הגוים, ואחשוב כי גם אתם כבר היתה לכם האפשרות ללמוד ולהכיר אותם די היטב, רואים אנו בעליל איך שמתפשטים ונעשים ערטילאים על ידי ליוויו של גוי. יהודי המלוה את אורחו, הנה מחשבתו וכוונתו לזולתו, משתדל הוא להיטיב לרעהו, להראות לו את הדרך, להקל משאו, ולהעניקו ככל האפשר, ובסבר פנים יפות הוא נפרד ממנו, בהרקת שפע ברכות עד בלי די. לא כן הנכרי, עם כל מראה הידידות והסברת פנים יפות, הנה מחשבתו וכוונתו לא לזולתו הן, כי אם לעצמו ולהנאתו, ואם ממנו תתלוה, הנה לכל מה שיראה אצלך יתאוה ונפשו עליהם תחמוד, ותשאר על ידו גברא ערטילאי ממש... (דעת תורה בראשית לג יב)

אדמו"ר הסבא מקלם זצ"ל היה אומר, כי כאשר רואה איך שהגוים הולכים כמה פרסאות לבתי התפלות שלהם, לא יכול לסבול הצער והרחמנות עליהם, גם לי יש קצת הרגש בענינים כאלה, איני יכול לראות את הגוי, אשר סוף כל סוף הרי הוא בצלם אלקים, וכשהוא מחלל את השבת אם כי אמנם פטור הוא מכל, אבל מה רבה הרחמנות עליו, כי מה חייו ובמה יזכה?

בעת שמאכילים ומשקים גוי, בעת שדואגים על כל נוחיותיו, וזהו הלא היתה אומנותו של יוסף הצדיק בעולם, אם כן איך זה באמת יתכן שיחיה אותו בעולם הזה ולא יחייהו בעולם הבא? הוא הענין אשר יוסף כפאם על המילה, כי מתוך עוצם גודל האהבה והחסד של יוסף למצרים, לא היה יכול לעצור ולסבול בשום אופן להשאירם בחרפת ערלתם, וכמו שהחיה אותם בעולם הזה, כן הרגיש עצמו מוכרח למולם ולהחיותם לעולם הבא. (שם מא נה)