(ראה גם: עמון ומואב)
וירד שמשון תמנתה וירא אשה בתמנתה מבנות פלשתים ויעל ויגד לאביו ולאמו, ויאמר אשה ראיתי בתמנתה מבנות פלשתים, ועתה קחו אותה לי לאשה. ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים, ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני... (שופטים יד א)
ויתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים, ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלותו לבנות את ביתו ואת בית ה' ואת חומת ירושלים סביב. (מלכים א ג א)
והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה, מואביות עמניות אדומיות צדניות חתיות. מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבאו בהם והם לא יבאו בכם, אכן יטו את לבבכם אחרי אלהיהם, בהם דבק שלמה לאהב. ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופילגשים שלש מאות. ויטו נשיו את לבו. ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים, ולא היה לבבו שלם עם ה' אלקיו כלבב דויד אביו... אז יבנה שלמה במה לכמוש שקץ מואב בהר אשר על פני ירושלים ולמולך שקץ בני עמון. וכן עשה לכל נשיו הנכריות מקטירות ומזבחות לאלוהיהן... (שם יא א)
וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמר לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות, כתועבותיהם לכנעני החתי הפריזי היבוסי העמוני והמואבי המצרי והאמורי. כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות, ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה... ועתה מה נאמר אלקינו אחרי זאת כי עזבנו מצותיך, אשר צוית ביד עבדיך הנביאים לאמר, הארץ אשר אתם באים לרשתה ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות בתועבותיהם אשר מלאוה מפה אל פה בטומאתם. ועתה בנותיכם אל תתנו לבניהם ובנותיהם אל תשאו לבניכם, ולא תדרשו שלומם וטובתם עד עולם, למען תחזקו ואכלתם את טוב הארץ והורשתם לבניכם עד עולם... הנשוב להפר מצותיך ולהתחתן בעמי התועבות האלה, הלוא תאנף בנו עד כלה לאין שארית ופלטה... (עזרא ט א והלאה)
ויען שכניה בין יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלקינו ונושב נשים נכריות מעמי הארץ, ועתה יש מקוה לישראל על זאת. ועתה נכרת ברית לאלקינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת אדני, והחרדים במצות אלקינו, וכתורה יעשה... (שם י ב, וראה שם עוד)
גם בימים ההם ראיתי את היהודים הושיבו נשים אשדודיות עמוניות מואביות, ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם. ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלקים אם תתנו בנותיכם לבניהם ואם תשאו מבנותיהם לבניכם ולכם. הלוא על אלה חטא שלמה מלך ישראל, ובגוים הרבים לא היה מלך כמוהו ואהוב לאלוקיו היה, ויתנהו אלקים מלך על כל ישראל, גם אותו החטיאו הנשים הנכריות. ולכם הנשמע לעשות את כל הרעה הגדולה הזאת למעול באלוקינו להושיב נשים נכריות... (נחמיה יג כג)
משום זה, מי שנדבק באשה מעמים אחרים עובדי עבודת כו"ם, הוא נטמא, והבן הנולד לו ממנה מקבל עליו רוח הטומאה, ואם תאמר, הלא מצד אביו בא מישראל, ולמה יקבל עליו רוח הטומאה, תא חזי, כי בתחלה נטמא אביו, בשעה שנתדבק באשה ההיא הטמאה, וכיון שהאב נטמא באשה ההיא שהיא טמאה, מכל שכן שהבן הנולד ממנה, יקבל עליו רוח הטומאה, ולא עוד, אלא שעבר על התורה, שכתוב, כי לא תשתחוה לאל אחר כי ה' קנא שמו, דהיינו שהוא מקנא על ברית ההוא, שלא יחלל אותו באשה מעמים אחרים.
אמר רבי אלעזר, תא חזי, כי למדנו, מכיון שידע אברהם חכמה רצה להפרד מכל העמים האחרים, ולא להתדבק בהם, ועל כן כתוב, ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ אשר לא תקח אשה וגו', מבנות הכנעני, ודאי הוא, שהוא סוד, כמו שאמר ובעל בת אל נכר, אשר אנכי יושב בקרבו, אנכי הוא בדיוק, כתוב כאן אשר אנכי, וכתוב שם אנכי עשיתי ארץ, (מה שם אנכי הוא השכינה, אף כאן אנכי הוא השכינה), כי היתה בגלות, וכל זה (השביע אותו) כדי שלא להטמא בהם.
תא חזי, כל מי שמכניס ברית קדוש הזה באשה מעמים אחרים עובדי עכו"ם, גורם מקום אחר להטמא, (דהיינו שפוגם ברית העליון וגורם שישפיע להשפחה), ועל כן כתוב תחת שלש רגזה ארץ וגו', ואף על פי שהשביע אותו בברית, עוד לא בטח בו אברהם, אלא שהתפלל תפלתו לפני הקב"ה... (חיי שרה ריד)
שלשה הם הדוחים את השכינה מן העולם וגורמים שדירתו של הקב"ה לא תהיה בעולם, ובני אדם זועקים ולא נשמע קולם, ואלו הם, מי ששוכב עם נדה... ב' מי ששוכב עם בת אל נכר, שמכניס ברית קדש ואות הברית ברשות אחרת, שכתוב ובעל בת אל נכר, ולמדנו שאין קנאה לפני הקב"ה זולת קנאת הברית, שהוא ברית של השם הקדוש, וסוד האמונה, מה כתוב, ויחל העם לזנות אל בנות מואב, מיד ויחר אף ה' בישראל.
ראשי העם, שיודעים זה ואינם מוחים בהם, נענשו תחילה, שכתוב, קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש, רבי אבא אמר מהו נגד השמש, היינו נגד הברית שנקרא שמש, ועליו נאמר כי שמש ומגן ה' אלקים, שמש ומגן, זהו ברית הקדוש, מה השמש זורח ומאיר על העולם, אף ברית הקדוש זורח ומאיר גופו של אדם, (ונקרא) מגן, מה המגן הוא להגן על האדם, אף ברית הקדוש מגין על האדם, ומי ששומר אותו אין לו נזק בעולם שיוכל לקרב אליו, וזהו נגד השמש.
ראשי העם הם נתפסים בכל דור ודור בשביל חטא הזה, אם יודעים ואינם מקנאים אותו, משום שחוב זה מוטל עליהם לקנאות בשביל הקב"ה בברית הזה, את כל מי שמביא קדושה זו ברשות אחר, עליו כתוב, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, לא תשתחוה להם ולא תעבדם, כי אנכי ה' אלקיך א-ל קנא, והכל קנאה אחת, (הן הבא על הגויה, והן העובד ע"ז), ועל כן נדחתה השינה מפניו, מי שמשקר בברית הקדוש החתום בבשרו של אדם הוא כאלו משקר בשם הקדוש, כי מי שמשקר בחותם המלך, (שהוא ברית הקדוש), משקר במלך עצמו, ועל כן אין לו חלק באלקי ישראל, אם לא בכח תשובה תמידית. (שמות כד)
תניא אמר רבי יצחק, לא תעשה לך וגו', היינו שצריך האדם שלא ישקר בשמו של הקב"ה, כי קשר הראשון שנתקשרו ישראל בהקב"ה היה כשנמולו, וזה הוא חוק הראשון לכולם, להכנס בבריתו של אברהם, שהוא קשר של השכינה, וצריך האדם שלא ישקר בברית הזה, שמי שמשקר בברית הזה הוא משקר בהקב"ה, ומהו שקר, הוא שלא יכניס ברית ההוא ברשות אחר כמו שאמר, ובעל בת אל נכר... (יתרו תלב)
פתח השלישי, בו נמצא ממונה אחר סנגדיא"ל שמו, וזה הוא ממונה על כל אלו שהכניסו ברית הקדוש באשה אחרת, שהיא מצד אל נכר, וכל אלו המשחיתים דרכם בזה, ומשקרים באות ברית קדש, ממונה הזה וכל אלו הממונים שעמו, כולם מציירים בתוכם ציורים של אלו נשים הטמאות, שנטמא בהם ברית קדש ההיא, וכלם נרשמו לפניו כשהאדם יוצא מהעולם הזה, ומטמאים אחר כך לרוח ההוא. (פקודי תתס)
תא חזי, כל מי שזוכה להתחזק בשכינה ישמור עצמו מאלו הדברים האחוזים כנגד (השכינה), דהיינו אלו שאינם משקרים באות ברית קודש, (להתחבר) בבת אל נכר, וכל מי ששומר עצמו, כביכול, כנסת ישראל אחוזה בו ושומרת אותו. והיא מקדמת לו שלום, וכל שכן אם זכה וקנה לזה (לאות ברית קודש). (פנחס ה)
ובחבור הראשון, אמר רעיא מהימנא, מי שמיקל בפרורים של לחם, וזורקם במקום שאינו צריך, וכל שכן זה, מי שמיקל בפרורי המוח, שהם טפות זרע שזורקם על הארץ, שנאמר בהם, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, או שזורקם בנדה או בבת אל נכר או בשפחה או בזונה... ששולט עליהם יצר הרע, אשה זונה, שנאמר עליה כי בעד אשה זונה עד ככר לחם... (שם תר)
ותא חזי, למה אסורות נשים של שאר העמים היודעים משכב זכר, הוא משום שלמדנו, יש ימין (שהוא חסד), ויש שמאל (שהוא דין), שהם ישראל ושאר העמים, וכן גן עדן (בימין), וגיהנם (בשמאל), עולם הזה ועולם הבא, ישראל הם כנגד הרחמים (שבימין), ושאר העמים הם כנגד הדין (שבשמאל), ולמדנו, אשה שטעמה טעם הרחמים, (דהיינו כשנשאת לישראל), הרחמים נוצחים (את הדין, ונעשית רחמים), אשה שטעמה טעם הדין, (דהיינו שנשאת לנכרי, שהוא דין כנ"ל), דין בדין נתדבק (הדין שבאשה נתדבק בדין שבנכרי), ועליהם נאמר והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה... (מטות ד, ועיין שם עוד)
ועל זה חרב באה לעולם, ורעב ומות באים לעולם, ועל זה והיו נשיכם אלמנות וגו', למי שמביא ברית קודש ברשות אחרת, ועל זה (כתוב), שעטנז לא יעלה עליך, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, (דהיינו שלא יערב הטומאה והקדושה יחדיו), ועל זה אומר ארור שוכב עם כל בהמה, מה היא בהמה, זו נכרית, שהיא גוף מצד בהמה אחרת שלמעלה הטמאה. (זהר חדש רות קסד, ועיין שם עוד)
דבר אחר מעביר בנו ובתו באש, זה הוא הבועל ארמית ומעמיד ממנה בן אויב למקום... (שופטים קעא)
...אלא הא דכתיב עוברי בעמק הבכא, ההוא דמחייבי ההיא שעתא בגיהנם, ואתי אברהם אבינו ומסיק להו ומקבל להו, בר מישראל שבא על בת עובד כוכבים, דמשכה ערלתו ולא מבשכר (מכיר) ליה. (עירובין יט א)
...ואל תשב על מטת ארמית... ואיכא דאמרי ארמית ממש, ומשום מעשה דרב פפא, (שהיתה ארמית חייבת לו מעות, ונכנס מדי יום יום בבית לגבות הימנה, יום אחד חנקה את בנה ונתנתו על המטה, וכשנכנס רב פפא אמרה לו שב עד שאביא מעותיך, וכן עשה, כשבאתה אמרה המתה את בני, וברח מן המדינה). (פסחים קיב ב)
וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין הולד כמותה, ואיזה זה, זה ולד שפחה ונכרית. שפחה כנענית מנלן, אמר רב הונא אמר קרא שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור, אשכחן דלא תפסי בה קדושי, ולדה כמותה מנלן, דאמר קרא האשה וילדיה תהיה לאדוניה, נכרית מנלן, אמר קרא לא תתחתן בם, אשכחנא דלא תפסי בה קידושי, ולדה כמותה מנלן, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, דאמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי, בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה... ההוא בשבעה גוים כתיב, שאר אומות מנלן, אמר קרא כי יסיר את בנך, לרבות כל המסירים. הניחא לרבי שמעון דדריש טעמא דקרא, אלא לרבנן מאי טעמא, אמר קרא ואחר כן תבוא אליה ובעלתה וגו' מכלל דמעיקרא לא תפסי בה קידושין, אשכחן דלא תפסי בה קידושין ולדה כמותה מנלן, אמר קרא כי תהיין לאיש וילדו, כל היכא דקרינן ביה כי תהיינה קרינן ביה וילדו לו, וכל היכא דלא קרינן ביה כי תהיינה לא קרינן ביה וילדו לו. (קידושין סח א)
...והבועל ארמית קנאין פוגעין בו, בעא מיניה רב כהנא מרב, לא פגעו בו קנאין מהו, אינשיה רב לגמריה, אקריוהו לרב כהנא בחלמיה בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים, כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר, אתא אמר ליה הכי אקריון, אדכריה לרב לגמריה, בגדה יהודה זו עבודת כוכבים, וכן הוא אומר בגדתם בי בית ישראל נאום ה', ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים זה משכב זכור... כי חלל יהודה קדש ה' זו זונה, וכן הוא אומר לא יהיה קדש, ובעל בת אל נכר זה הבא על הכותית, וכתיב בתריה יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאלקי יעקב ומגיש מנחה לה' צב-אות, אם תלמיד חכם הוא, לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים, אם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' צב-אות. אמר רבי חייא בר אבויה כל הבא על הכותית כאילו מתחתן בעבודת כוכבים, כדכתיב ובעל בת אל נכר, וכי בת יש לו לאל נכר, אלא זה הבא על הכותית.
כי אתא רב דימי אמר, בית דינו של חשמונאי גזרו הבא על הכותית חייב עליה משום נשג"א, כי אתא רבין אמר משום נשג"ז, נדה שפחה גויה זונה, אבל משום אישות לית להו. ואידך נשייהו ודאי לא מיפקרי. אמר רבי חסדא הבא לימלך אין מורין לו. איתמר נמי אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הבא לימלך אין מורין לו, ולא עוד אלא שאם פירש זמרי והרגו פנחס, נהרג עליו, נהפך זמרי והרגו לפנחס אין נהרג עליו, שהרי רודף הוא... תפשה (זמרי לכזבי) בבלוריתה והביאה אצל משה, אמר לו בן עמרם, זו אסורה או מותרת, ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך. נתעלמה ממנו הלכה, געו כולם בבכיה, והיינו דכתיב והמה בוכים פתח אהל מועד,וכתיב וירא פנחס בן אלעזר, מה ראה, אמר רב ראה מעשה ונזכר הלכה, אמר לו אחי אבי אבא, לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני, הבועל את כותית קנאין פוגעין בו, אמר לו קריינא דאיגרתא אינהו ליהוי פרוונקא (השליח)... (סנהדרין פא ב)
...והאמר באלי אבימי נותאה משמיה דרב, פיתן ושמנן יינן ובנותיהן כולן משמנה עשר דבר הן, וכי תימא אתא דניאל גזר ולא קיבל, ואתו תלמידי דהלל ושמאי וגזור וקבל, אם כן מאי אסהדותיה דרב... בנותיהן מאי היא, אמר רב נחמן בר יצחק גזרו על בנותיהן נידות מעריסותן, וגנביא משמיה דרב אמר כולן משום עבודת כוכבים גזרו בהן, דכי אתא רב אחא בר אדא אמר רב יצחק, גזרו על פיתן משום שמנן, מאי אולמיה דשמן מפת, אלא על פיתן ושמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהן, ועל בנותיהן משום דבר אחר, ועל דבר אחר משום דבר אחר. בנותיהן דאורייתא היא, דכתיב לא תתחתן בם, דאורייתא ז' אומות, אבל שאר עובדי כוכבים לא, ואתו אינהו וגזור אפילו דשאר עובדי כוכבים. ולרבי שמעון בן יוחי דאמר כי יסיר את בנך מאחרי, לרבות כל המסירות, מאי איכא למימר, אלא דאורייתא אישות דרך חתנות, ואתו אינהו גזור אפילו דרך זנות. זנות נמי בבית דינו של שם גזרו, דכתיב ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף, אלא דאורייתא עובד כוכבים הבא על בת ישראל דמשכה בתריה, אבל ישראל הבא על העובדת כוכבים לא, אתו אינהו גזור אפילו ישראל הבא על עובדת כוכבים. ישראל הבא על העובדת כוכבים הלכה למשה מסיני היא, דאמר מר הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, אמר ליה דאורייתא בפרהסיא וכמעשה שהיה, ואתו אינהו גזור אפילו בצינעא, בצינעא נמי בית דינן של חשמונאי גזרו, דכי אתא רב דימי אמר בית דין של חשמונאי גזרו ישראל הבא על העובדת כוכבים חייב משום נשג"א, כי אתא רבין אמר משום נשג"ז, כי גזרו בית דינו של חשמונאי ביאה אבל ייחוד לא, ואתו אינהו גזור אפילו ייחוד. ייחוד נמי בית דינו של דוד גזור, דאמר רב יהודה באותה שעה גזרו על ייחוד, אמרי, התם ייחוד דבת ישראל, אבל ייחוד דעובדת כוכבים לא, ואתו אינהו גזרו אפילו אייחוד דעובדת כוכבים... ייחוד דאורייתא דאשת איש, ואתא דוד וגזר אפילו אייחוד דפנויה, ואתו תלמידי בית שמאי ובית הלל גזור אפילו אייחוד דעובדת כוכבים.
מאי על דבר אחר משום דבר אחר, אמר רב נחמן בר יצחק גזרו על תינוק עובד כוכבים שיטמא בזיבה, שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור... אמר רבינא הלכך הא תינוקת עובדת כוכבים בת ג' שנים ויום אחד, הואיל וראויה לביאה מטמאה נמי בזיבה, פשיטא, מהו דתימא האי ידע לארגולי והא לא ידעה לארגולי, קא משמע לן. (ע"ז לו א)
...ורב, האי תועבה מאי עביד ליה, מיבעי ליה כדאביי, דאמר אביי זונה עובדת כוכבים אתננה אסור, מאי טעמא, כתיב הכא תועבה, וכתיב התם כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל, מה להלן עריות שאין קדושין תופסין בה, הכי נמי אין קדושין תופסין בה, וכהן שבא עליה אין לוקה עליה משום זונה, מאי טעמא, דאמר קרא לא יחלל זרעו, מי שזרעו מיוחס אחריו, יצא עובדת כוכבים דאין זרעו מיוחס אחריו... ורבא אמר אחד זה ואחד זה אתננה אסור, וכהן הבא עליה לוקה משום זונה, מאי טעמא ילפי מהדדי, מה זונה ישראל בלאו, אף זונה עובדת כוכבים בלאו, ומה אתנן זונה עובדת כוכבים אסור, אף אתנן זונה ישראלית אסור. מיתיבי אחד זונה עובדת כוכבים ואחד זונה ישראלית אתננה אסור, תיובתא דאביי, אמר לך אביי הא מני רבי עקיבא היא, דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין, והא קמשמע לן, דכל זונה לא תפסי בה קידושין דומיא דאלמנה דלא תפסי בה קידושין... (תמורה כט ב)
דם עובדת כוכבים ודם טהרה של מצורעת, בית שמאי מטהרים ובית אומרים כרוקה וכמימי רגליה... ולית להו לבית שמאי דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש כי יהיה זב, בני ישראל מטמאין בזיבה ואין העובדי כוכבים מטמאין בזיבה, אבל גזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהם, אמרי לך בית שמאי, ההוא בזכרים איתמר, דאי בנקבות היכי לעביד, ליטמא לח ויבש, עשיתו כשל תורה, ליטמי לח ולא ליטמי יבש, חלקת בשל תורה, אי הכי רוקה ומימי רגליה נמי, כיון דעבדינן היכרא בדמה, מידע ידיע דרוקה ומימי רגליה דרבנן... (נדה לד א, וראה שם עוד)
...בנותיהן, אמר רבי לעזר בשבעה מקומות כתיב לא תתחתן בם, אמר רבי אבין לוסר שבע עממין. (שבת י ב)
מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן היבום, וחייב על מכתו ועל קללתו, ובנו לו לכל דבר, חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית... נכרית, רבי יוחנן אמר בשם רבי שמעון בן יוחי, כתיב לא תתחתן בם, וכתיב כי יסיר את בנך מאחרי, בנך מישראל קרוי בנך, ואין בנך מגויה קרוי בנך אלא בנה. יעקב איש כפר נבוריה אזל לצור, אתון שאלין ליה מהו מיגזר בריה דארמייתא בשובתא, וסבר מישרי לון מן הדא, ויתילדו על משפחותם לבית אבותם, שמע רבי חגיי, אמר ייתי אייתוניה דילקי, אמר ליה מאיכן אתה מלקיני, אמר ליה מן הדא דכתיב ועתה נכרות ברית לאלקינו, אמר ליה מן הקבלה את מלקיני, אמר ליה וכתורה יעשה, אמר ליה מן הדא אורייה, אמר ליה מן ההיא דאמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי, כתיב לא תתחתן בם, וכתיב כי יסיר את בנך מאחרי, בנך מישראל קרוי בנך, ואין בנך מגויה קרוי בנך אלא בנה, אמר ליה חבוט חבטך, דהוא טבא בקלטא. (יבמות יג א)
...כתיב ויבואו עד כרמי תמנתה, אמר רב שמואל בר רבי יצחק, מלמד שהיו אביו ואמו מראין לו כרמי תמנתה זרועים כלאים, ואומרים לו, בני כשם שכרמיהן זרועין כלאים כך בנותיהם זרועות כלאים, ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא כי תואנה הוא מבקש מפלשתים. אמר רבי לעזר בשבעה מקומות כתיב לא תתחתן בן, אמר רבי אבין לאסור שבעה עממין, והכא הוא אמר הכין, אמר רבי יצחק אם ללצים הוא יליץ. (סוטה ז א)
הבועל ארמית, תני רבי ישמעאל זה שהוא נושא נכרית ומוליד בנים מעמיד אויבים ממנה למקום. כתיב וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, מה ראה, ראה את המעשה ונזכר הלכה, הבועל ארמית הקנאים פוגעין בהן, תני שלא ברצון חכמים, פינחס שלא ברצון חכמים, אמר רבי יודה בר פזי ביקשו לנדותו, אילולי שקפצה רוח הקודש ואמרה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם... (סנהדרין מח ב)
אמרה לו למה אין את שומע לי, הלא אשת איש אני, אין אדם יודע בנו, אמר לה השתא הפנויות שלכם אסורות לנו, ביותר שאת אשת איש, שנאמר לא תתחתן בם... (וישב ח)
זה מדרש דרש רבי חנינא בן רבי אורי לפני חכמים משום רבי נתן, כל שהוא בלא יבא הוולד פסול ופוסל בביאה, ואלו הן, עמוני ומואבי מצרי ואדומי, עבד ממזר נתין עובד כוכבים חלל... הבא על השפחה חייב עליה משום ארבע עשרה לאוין וכרת בידי שמים, משום לא תזרע כרמך כלאים, ומשום לא תחרוש, ומשום לא תלבש שעטנז, ומשום לא תרצח, ומשום לא תנאף, ומשום לא תגנוב, ולא תענה, ולא תחמוד, משום אשת אב, משם אשת אח, משום שפחה, משום זונה, משום נדה, משום עובדת כוכבים, אם היה ישראל וחלל עצמו וזרעו בעובדת כוכבים לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים, ואם היה כהן לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' צב-אות... (פרק א)
וידבר ה' - ...והחל מהקשה שבכולם, והוא אשר יתן מזרעו למולך, והטעם לשכב עם עובדת ע"ז... (ויקרא כ א)
ויתחתן שלמה - כברש"י, ומה שאמרו לא תתחתן בם, יש אומרים בגויותם, ויש אומרים שלא תתחתן בם הוא כשנתגיירו, שבלא זאת אין חתנות כלל, ושלמה גיירן ועבר על לא תתחתן. ולמאן דאמר שלא קבלו גרים בימי דוד ושלמה, מתוך אהבה יתרה שאהבה מעלה עליו כאילו התחתן. (מלכים א ג א)
לא תבואו - שנאמר לא תתחתן בם, ואף על פי שאמר זה בז' גוים, הוא הדין לכולם, שלא היו אסורות אם יתגיירו מלב שלם לא מאהבה ומיראה. אכן יטו - באמת יטו... (שם יא ב)
ישראל שבעל עכו"ם משאר אומות דרך אישות, או ישראלית שנבעלה לעכו"ם דרך אישות, הרי אלו לוקין מן התורה, שנאמר לא תתחתן בם, בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך, אחד שבעה עממין ואחד כל אומות באיסור זה, וכן מפורש על ידי עזרא, ואשר לא נתן בנותינו לעמי הארץ ואת בנותיהם לא נקח לבנינו.
ולא אמרה תורה אלא דרך חתנות, אבל הבא על הכותית דרך זנות מכין אותו מכת מרדות מדברי סופרים, גזירה שמא יבא להתחתן, ואם ייחדה לו בזנות חייב עליה משום נדה, ומשום שפחה, ומשום כותית, ומשום זונה, ואם לא ייחדה לו אלא נקראת מקרה אינו חייב אלא משום כותית, וכל חיובין אלו מדבריהן.
במה דברים אמורים כשהיה הבועל ישראל, אבל כהן הבא על הכותית לוקה מן התורה משום זונה, ואחד זונה כותית ואחד זונה ישראלית, ובבעילה לבד לוקה, שהרי אינה בת קידושין.
כל הבועל כותית בין דרך חתנות בין דרך זנות, אם בעלה בפרהסיא והוא שיבעול לעיני עשרה מישראל או יתר, אם פגעו בו קנאין והרגוהו הרי אלו משובחין וזריזין, ודבר זה הלכה למשה הוא, ראיה לדבר זה מעשה פנחס בזמרי, ואין הקנאי רשאי לפגוע בהן אלא בשעת מעשה, כזמרי, שנאמר "ואת האשה אל קבתה", אבל אם פירש אין הורגין אותו. ואם הרגו נהרג עליו, ואם בא הקנאי ליטול רשות מבית דין אין מורין לו, ואף על פי שהוא בשעת מעשה, ולא עוד אלא אם בא הקנאי להרוג את הבועל, ונשמט הבועל והרג הקנאי כדי להציל את עצמו מידו, אין הבועל נהרג עליו. והבא על בת גר תושב אין הקנאין פוגעין בו אבל מכין אותו מכת מרדות.
לא פגעו בו קנאים ולא הלקוהו בית דין, הרי עונשו מפורש בדברי קבלה שהוא בכרת, שנאמר "כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר, יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה", אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים, ואם כהן הוא לא היה לו מגיש מנחה לה' צב-אות. הנה למדת שהבועל כותית כאילו נתחתן לעכו"ם, שנאמר ובעל בת אל נכר, ונקרא מחלל קדש ה'.
עוון זה אף על פי שאין בו מיתת בית דין אל יהי קל בעיניך, אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו, שהבן מן הערוה בנו הוא לכל דבר, ובכלל ישראל נחשב, אף על פי שהוא ממזר, והבן מן הכותית אינו בנו, שנאמר "כי יסיר את בנך מאחרי", מסיר אותו מלהיות אחרי ה', ודבר זה גורם להדבק בעכו"ם שהבדילנו הקב"ה מהם, ולשוב מאחרי ה' ולמעול בו.
אבל ישראל הבא על הכותית בין קטנה בת שלש שנים ויום אחד, בין גדולה, בין פנויה בין אשת איש, ואפילו היה קטן בן ט' שנים ויום אחד, כיון שבא על הכותית בזדון הרי זו נהרגת, מפני שבא לישראל תקלה על ידיה כבהמה, ודבר זה מפורש בתורה, שנאמר "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם, וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו".
העבדים שהטבילו אותם לשם עבדות וקבלו עליהם מצות שהעבדים חייבים בהם, יצאו מכלל העכו"ם וכלל ישראל לא באו, לפיכך השפחה אסורה לבן חורין, אחד שפחתו ואחד שפחת חבירו, והבא על השפחה מכין אותו מכת מרדות מדברי סופרים, שהרי מפורש בתורה שאדון נותן שפחה כנענית לעבדו העברי והיא מותרת לו, שנאמר אם אדוניו יתן לו אשה, ולא גזרו חכמים בדבר זה, ולא חייבה תורה מלקות בשפחה אלא אם כן היתה נחרפת לאיש, כמו שביארנו...
כל העכו"ם כולם כשיתגיירו ויקבלו עליהן כל המצות שבתורה, והעבדים כשישתחררו הרי הן כישראל לכל דבר, שנאמר הקהל חוקה אחת יהיה לכם, ומותרין להכנס בקהל ה' מיד, והוא שישא הגר או המשוחרר בת ישראל, וישא הישראלי גיורת ומשוחררת, חוץ מד' עממין בלבד, והם עמון ומואב ומצרים ואדום, שהאומות האלו כשיתגייר אחד מהן הרי הוא כישראל לכל דבר, אלא לענין ביאה בקהל... כשעלה סנחריב מלך אשור בלבל כל האומות ועירבם זה בזה, והגלה אותם ממקומם... לפיכך כשיתגייר הגר בזמן הזה בכל מקום, בין אדומי בין מצרי בין עמוני בין מואבי בין כושי בין שאר האומות, אחד הזכרים ואחד הנקבות מותרין לבא בקהל מיד. (אסורי ביאה יב א והלאה)
ראה עוד ערך נכרי, אסורי ביאה ד ד, יב ט, ואישות ו טו.
והבא על השפחה דומה לחייבי מיתות בית דין בשני דרכים, כי אמרו רז"ל (סנהדרין פ"א) הבועל ארמית קנאים פוגעין בו, כענין שכתוב "וידקור את שניהם". ופשר הענין, כי ימצאהו איש והנה תועה במקום רואים, ועוד לא פירש מן העבירה, בפגעו בו הוא ימיתנו, והדבר הזה חמור מכל חייבי מיתות בית דין, כי לא ימותו זולתי בעדים והתראה ועל פי סנהדרין, והחוטא הזה כל מוצאו יהרגהו בלי עדים והתראה.
ומלבד אלה חלל הרשע הנזכר את קדש השם אשר אהב ובעל בת אל נכר, וכל בן נכר אשר יוליד יהיה לו לפח ולמוקש ולמזכיר עון, וישא האב בעון הבן, ובשם בגד כי בנים זרים ילד.
עוד שנית יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו, כי חטאו על מפלתו ישקוד, ואחריתו יהיה נתלה על העץ בקדקוד, והנה ידמה בזה לחייבי מיתות בית דין לאחר חורבן הבית, כי מן השמים ישפטון שימותון במרדם שלא כמות כל האדם כאשר בארנו, וכן אמרו רז"ל (במדבר רבה נשא י), כל הבועל את השפחה נתלה בקדקד, שנאמר "אך אלקים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו" (תהלים ס"ח), פירוש ימחץ קדקד בשער כי יתלה בשערו... (שערי תשובה ג קלא)
שלא נתחתן עם האומות, וכתב הרמב"ם ז"ל לא עם שבעה עממים ולא עם שאר האומות, שנאמר "ולא תתחתן בם". וענין חתנות הוא, שיתן בתו לבנו או בנו לבתו, וכל שכן המזדווג עמהם שהוא בעצמו בכלל האיסור, ואמרינן במסכת ע"ז ל"ד, דרך חתנות אסרה תורה, ואף על פי שהכתוב הזה דלא תתחתן בשבעה עממים הוא דכתיב, ובגרותן דוקא, והכי משמע להו לרבנן, שאמרו בגמרא, בגרותן אית להו חתנות, בגויותן לית להו חתנות, במה שחזר הכתוב "בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך", ירבה שבעה עממים וכל שאר האומות באסור אף בגויתן, אבל שבעה עממין נאסרו אף בגרות, לפי שהיא עקר ע"ז ויסודה הראשון, ושאר עממין מותרין בגרות, ואסור זה יהיה דוקא כשהוא מיחדה לו לאשה, אבל הבא על הגויה דרך מקרה, כאדם הבא על זוגתו שלא בפרהסיא, אין בזה אלא איסור דברים, והוא איסור נשג"ז המוזכר בעבודה זרה.
משרשי המצוה, לפי שרוב המון האדם דרך טפשות ימשכו אחר עצת נשותיהם, ואם ישא אדם בת אל נכר תמשכהו לעבד ע"ז, ועוד כי גם בניה ממנו תגדל לע"ז, ואוי לו לפוסל את זרעו... והמיחד אשה מהם לבנו, או שנתן בתו לאחד מהן, האב עבר על לאו, אבל אינו לוקה, לפי שאין בו מעשה, אבל הבן שעשה מעשה הביאה לוקה, וכן בשבעה עממים בגיותן, המיחד לו אשה מהן לבא עליה תמיד לוקה מדאורייתא בביאה ראשונה, מאחר שיחדה, והיא תהרג, ואם לא יחדה אלא שבא עליה פעם אחת דרך זנות, מכין אותו מכת מרדות מדרבנן. (ואתחנן מצוה תכז)
ירח ימים - ולא אמר חודש, לומר לך מה הירח אורו פגום כנגד אור השמש, אף גויה מאוסה היא כנגד בת ישראל. (דברים כא יג)
לעולם יתרחק אדם מלהתייחד עם הגויה, שהסתתן גדולה, וכופין על הזנות, כמו שמצינו בגבירת יוסף, ומטרוניות הנזכרות, ובנות מואב, כי בפתויין היתה סבה להפיל כמה אלפים מישראל, ולולי קנאת פינחס בשריחם הא-ל יתברך על ישראל ובטל הגזרה, נפלו יותר ויותר, ועל דא גזרו, הבועל ארמית קנאין פוגעין בו... (כלל ב חלק ג פרק ה)
מעביר בנו ובתו באש - מה שאמרו זה הבועל ארמית, מדבר כשכורת ברית שהבנים יהיו לעכו"ם. (דברים יח י)
חטא שלמה - כי הם אמרו שבתורה כתוב כי יסיר את בנך וגו', והם מובטחים שלא יסורו על ידי הנשים, והלא אפילו שלמה סר, אף על פי שהיה מלך ואהוב לאלקיו. (נחמיה יג כה)