נצב  

(ראה גם: התיצב)

מדרש משלי:

ואין יציבה אלא רוח הקודש, שנאמר (עמוס ז') ראיתי את ה' נצב על המזבח. (משלי פרשה יד)

ילקוט שמעוני:

ויבא ה' ויתיצב, אין יציבה בכל מקום אלא רוח הקודש, שנאמר ראיתי את ה' נצב על המזבח, ואומר ויבא ה' ויתיצב, ואומר קרא את יהושע והתיצבו, התיצבו וראו את ישועת ה', ותתצב אחותו. (שמואל א פרק ב, צז)

מורה נבוכים:

נצב או יצב, אף על פי שנשתנו שני השרשים, הענין אחד, כמו שידעת בכל שמושיהם, וזה השם משתתף, פעמים יהיה בענין הקימה וההתיצבות, "ותתצב אחותו מרחוק", "יתיצבו מלכי ארץ", "יצאו נצבים", ויהיה בענין הקיום וההתמדה, "דברך נצב בשמים", כלומר קיים עומד, וכל מה שבא מזה השם בחק הבורא הוא מזה הענין, "והנה ה' נצב עליו", קיים עומד עליו, כלומר על הסולם אשר קצהו הראשון בשמים וקצהו האחרון בארץ, ובו יעלה כל מי שיעלה עד שישיג מי שעליו בהכרח, אחר שהוא עומד קיים על ראש הסולם... ואשוב על עניננו, כי נצב עליו מתמיד קיים נשאר, לא שהוא התייצבות גשם, ומזה הענין "ונצבת על הצור", כבר התבאר כי נצב ועמד ענינם אחד בזה הענין, וכבר אמר "הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב". (חלק א פרק טו)

תרגום יונתן:

והוא נצב - ממנא. (שמואל א כב ט)

רד"ק:

נצב על - ממונה עליהם, בהפך נצבים עליו, שרוצה לומר סמוך לו, לעשות דברו שיצוה. (שם)

נצבים עליו - סמוכים לו, עומדים לתועלתו או למצותו. (בראשית יח ב)

חזקוני:

נצבים - מתעכבים, כמו ונצבת לי. (בראשית יח ב)

הגר"א:

נצב לדין - תחלת הקימה. (ישעיה ג יג)

הכתב והקבלה:

נצב עליו - לשון עמידה ונציבה לא ישמשו דוקא על העמידה בזקיפת קומה הפך השכיבה והישיבה, אבל ישמש גם על מעמד התועלתי, בין תועלת השירות והשמוש, כמו (מ"א א') "ועמדה לפני המלך", בין תועליות העזר והישועה, "יעמוד לימין אביון", וכן ישמש למעמד התועלתי, "הנער הנצב על הקוצרים" (רות ב'), לתועלת סדור ענין הקצירה... ולכן ישמש שורש נציב על פקידי המדינה אשר עינם בהשגחת התועליות והרחקת הפסד למדינה... (בראשית כח יג)

נצב עליך - הוא על עמידה לצורך ולאיזו תכלית. (שמות יח יד)

ונצבת לי - כינוי להשגה האמיתית, כי עד ההשגה מתנועעת נפשו אליה. (שם לג כא)

מלבי"ם:

ויש הבדל בין עומד ובין נצב, שהעמידה היא הפך הישיבה, וההצבה היא במקום שצריך התחזקות, ודרך הלשון שעל עבדי המלך המזומנים לשמור את המלך יאמר הנצבים עליו, ועל העבדים העומדים לשרתו יאמר העומדים לפניו, ועל שאר העם למשל הבאים למשפט, יתכן הלשון שעומדים עליו... אבל יתרו תפס הלשון "וכל העם נצב עליך", שמורה שמתחזקים על העמידה ההיא, כי כל אחד רוצה להפטר לביתו, ודוחק את עצמו להיות הראשון במשפט. (שמות יח יד)

...ובגמרא מפרש, דעשרה קדמה שכינה ואתיא, תלתא עד דיתבי. שיש הבדל בין נצב ובין עומד, שנצב יורה שעומד הכן ומוכן לאיזה דבר, שזה מורה שה' מקדים את עצמו ועומד מוכן לכך... (שם כ כא)

רש"ר הירש:

...נצב על מציין כמעט בכל התנ"ך לא את המקום והבסיס, שעליו אדם עומד, אלא את החפץ שעליו הוא נותן את דעתו, "נצב על עין" (בראשית כ"ד), "הנצבים עליו" (שם מ"ה)... כולם מציינים את העמידה בצדו של חפץ בשעה שהדעת נתונה עליו, נצב עצמו איננו מציין עמידה גרידא, אלא עמידה מתוך התעוררות הלב וזימון הכחות... (בראשית כח יג)