ואמר נצר מטעי, פירוש כי הנצר הוא הענף כאשר הוא יוצא מתחלה מן הארץ קודם שיש לו ענפים לכל צד, ואלו הענפים שהם יוצאים לכל צד הם נוטים אל קצה, שהרי הם יוצאים לצדדים, אבל עמך כולם צדיקים, והם הנצר שאין בו כלל ענפים היוצאים לקצה... אבל ישראל הם הנצר מן הנטיעות האלו, שאין לנצר שום קצה, ולכך הם נטועים עד שאין להם הסרה כלל... (דרך חיים פרק א הקדמה)
שם נצר מציין הצומח מן השורש באילן שגזעו נקצץ, כמו "ונצר משרשיו יפרה", ונקרא נצר על שצריך לנצרו ולשמרו, שהוא רך ויונק, וצמיחת הנצר וגידולו הוא ענין חדש בפני עצמו, עד שלא יתייחס עוד לגזע הזקן. (הכרמל)