נצרות  

(ראה גם: אומות העולם, נכרי)

תלמוד בבלי:

באחד בשבת מאי טעמא לא, אמר רבי יוחנן מפני הנוצרים, (שעושים אותו יום טוב שלהם). (תענית כז ב)

...דלא כר' יהושע בן פרחיה שדחפו לישו בשתי ידים, רבי יהושע בן פרחיה מאי הוא, כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן אזל רבי יהושע בן פרחיה וישו לאלכסנדריא של מצרים, כי הוי שלמא, שלח ליה שמעון בן שטח מיני ירושלים עיר הקודש ליכי אלכסנדריא של מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך, ואנכי יושבת שוממה. קם אתא ואתרמי ליה ההוא אושפיזא, עבדו ליה יקרא טובא, אמר כמה יפה אכסניא זו, אמר ליה רבי, עיניה טרוטות, אמר ליה רשע, בכך אתה עוסק, אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה, אתא לקמיה כמה זמנין, אמר ליה קבלן, לא הוי קא משגח ביה, יומא חד הוי קא קרי קריאת שמע, אתא לקמיה סבר לקיבולי, אחוי ליה בידיה, הוא סבר מידחא קא דחי ליה, אזל זקף לבינתא והשתחוה לה, אמר ליה הדר בך, אמר ליה כך מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ואמר מר, יש"ו כישף והסית והדיח את ישראל. (סנהדרין קז ב)

ראה עוד במנורת המאור.

שוחר טוב:

דבר אחר בני אתה, מכאן תשובה לאומרים יש לו בן, ואת מותיב להון, בן לי אתה אינו אומר, אלא בני אתה, כעבד שעושה לו רבו קורת רוח ואומר לו, אנא מחבב לך כברי. (מזמור ב)

מדרש הגדול:

...וכן עשו לבן סטרא בלוד ותלאוהו בערב פסח, בן סיטרא בן פנדירא הוא, אמר רב חסדא בעל סיטרא בועל פנדירא, בעל פפוס בן יהודה הוא, אלא אימא אמו סטרא, אמו מרים מגדלא נשיא הואי, לעולם אמו, כדאמרי בפום בריתא סטת דא מבעלה, (המסקנא היא, שסיטרא או סטדא היא מרים והיתה אמו, ובעלה היה פפוס בן יהודה, ובועלה איש ששמו פנדירא). (דברים יג ז)

אמונות ודעות:

ואומר עוד, ובענין זה טעו הנוצרים, והאמינו בו השוני, והביאם הדבר לכך שעשאוהו שלשה ויצאו אל הכפירה. והנני רושם תשובות שיש עליהם מן המושכל, והאחד אשר אחדותו אמיתית יהא בעזרי, ואיני מתכוון בתשובה זו נגד המוניהם, כי המוניהם אינם יודעים אלא השלוש המגושם בלבד, ולא אעסיק את ספרי בתשובה על כמותם מחמת פשטותו, ונפטרנו מעמסו, אבל כוונתי להשיב על יחידיהם, אשר דמו שהם מאמינים אל השלוש בעיון ועמקות הבנה, ובאו אל שלשת התארים הללו ונתלו בהם, ואמרו אין בורא אלא מי שהוא חי יודע, והאמינו חיותו ודעתו שני דברים חוץ מעצמותו, ונעשו אצלם שלשה.

וראשית מה שיש לפתוח בו ולהשיב עליהם, שלא יבצר שהם סוברים בו שהוא גוף או שאינו גוף, אם יסברו שהוא גוף הרי הלכו בדרך המוני אומתם, ולפיכך חלים עליהם כל התשובות שהשבנו בהן על המגשימים אותו. ואם אינם סוברים שהוא גוף, הרי אמרם שיש בו שוני ויהיה תארו זה זולת תארו השני, הרי שהם אומרים שהוא גוף באמת, אלא שהם בטאו את הדבר במלים אחרות, לפי שכל שיש בו שוני הוא גוף בלי ספק... (מאמר ב פרק ה, וראה שם עוד)

ומצאתי מהם מבאר פרשת "ה' קנני ראשית דרכו", כאלו שיש לה' דבור קדום לא חדל מלהיות בורא עמו, ודבר זה כבר הישבתי פעם לפני כן, על אותם שפירשוהו על הרוחניות, ובארתי כי מלת קנני ענינה ברא, ובארתי כי אותו התיאור תיאור החכמה, ואין הכוונה בכך שהוא ברא את הדברים בכלי היא החכמה, אלא הכוונה שהוא בראם מחוכמים, שכל הרואה אותם יעיד כי חכם עשאם.

וראיתי אחרים נתלים במה שאמר ה' נעשה אדם בצלמנו, ואומרים כי הלשון הזה מורה על רבים, ואלה יותר סכלים מן הראשונים, לפי שאינם יודעים כי שפת בני ישראל מרשה לנכבד לומר נפעל ונעשה והוא אחד, כמו שאמר בלק, "אולי אוכל נכה בו"... (שם פרק ו, וראה שם עוד)

והאנשים הללו ירחמך הא-ל ארבע כתות, שלש מהם קדמו, והרביעית יצאה מקרוב, הראשונה סוברת כי משיחם גופו ורוחו מן הבורא יתעלה, והשניה סוברת כי גופו נברא ורוחו מן הבורא, והשלישית סוברת שגופו ורוחו נבראים, ויש בו רוח אחרת מן הבורא, אבל הרביעית מעמידה אותו כמו הנביאים בלבד, ומבארת את הנבואה האמורה אצלם עליו כמו שאנו מבארים בני בכורי ישראל, ושהוא כבוד הדור בלבד... והכת הזו האחרונה מחייבים אותה ממה שאשיב בו עליהם בספר זה כל מה שאזכיר במאמר השלישי בענין בטול התורה, וכל מה שאזכיר במאמר השמיני בביאת המשיח.

אבל הכת הראשונה האומרת כי מקצת האלוה נעשה גוף ורוח מחייבים אותה עם אותן שתי התשובות כל מה שמחייב את האומרים שהדברים הנבראים הם מהבורא. והכת השלישית האומרת שגופו ורוחו נבראים, יתחייבו לומר שגוף נברא נעשה אלוה מפני שמשותף בו דבר אלקי, והם מדמים אותו להשראת השכינה בהר סיני... וזה מחייבם להיות בדעה, כי גם המשכן והסנה וההר אלוקות, ובכך יוסיפו רעה, ועם זאת מחייב אותם מה שהזכרתי בענין הבטול ובענין המשיח... (שם פרק ז)

וכל מה שהשבנו בו על אלו הרי הוא תשובה על הנוצרים, פרט למה שהזכרנו בענין בנין בית שני, שהם אינם מדמים שהיעודים החלו מאותו זמן, אלא קובעים אותם מלפני חורבן הבית השני במאה ושלשים וחמש שנים, ובמיוחד לאלו, כלומר הנוצרים מענה אחר, והוא מה שהזכיר הנביא ע"ה בפרשה שבעים שבועים והוא, כי פירושה אצלינו שהם ארבע מאות ותשעים, מהן ארבעים ותשע מאז שגלה העם עד תחלת בנין הבית השני, כאמרו ותדע ותשכיל מן מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד שבעים ושבעה... (מאמר ח פרק ט, וראה עוד)

אבן עזרא:

...והיו אנשים מתי מספר שהאמינו באיש ששמוהו א-לוה, וכאשר האמינה רומי בימי קונסטנטין שחדש כל הדת ושם על דגלו צורת האיש ההוא, ולא היו בעולם שישמרו התורה החדשה חוץ מאדומיים מעטים, על כן נקראה רומי מלכות אדום... (בראשית כז מ)

ישכיל עבדי - לבעלי פלוגתנו הוא רמז לאלוהיהם, ויפרשו עבדי על הגוף, אך הגוף לא ישכיל, ומהו יראה זרע יאריך ימים, ועוד כאלה שלא היו בו, אלא על ישראל בגלות נאמר... (ישעיה נב יג)

רמב"ן:

ודע כי אנו הסומכים על דעת רז"ל, חושבים כי אנו היום בגלות אדום, ושאין לנו עמידה ממנה עד בא המשיח, כאשר אמר אבינו הזקן, "והיה כאשר תריד", וכן אנו דורשים "אמלאה החרבה", ומקרא מלא אצלנו, "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה", אבל עיקר הכונה בזה, כי הרומיים הם היו הטועים ראשונה אחרי האיש, שטען שהוא משיח, וטענו עליו גם באלוהות, והם באו ארץ אדום ופשטה טעותם עד רומה הקרובה להם,ונתבססה שם בימי קונסטנטין המלך על ידי רומי האדומי, אשר יסד להם תחבולות ממשלת כומר רומה ואמונתן בו. והסבה והשורש עיקר כל דבר, לכן תחשב רומי ואדום מלכות אחת, אף על פי שהם אומות שונות, ועם כל זה הם קרובים, ונעשה הכל עם אחד וארץ אחת בהיותם על דעה אחת... (ספר הגאולה שער ג)

עניתי ואמרתי, אבל קודם שנתוכח בזה אני מבקש שיורני, ויאמר לי היאך זה באפשר, כי מאז שהמלך בפרבינצה ובמקומות רבים שמעתי שאמר כדבר הזה ליהודים רבים, ואני תמה בו מאד, ויענני בזה הירצה לומר כי חכמי התלמוד מאמינים בו שהוא משיח והאמינו שהוא איש גמור ואלוה באמת כפי מחשבת הנוצרים, והלא דבר ידוע הוא באמת כי ענין... היה בבית שני וקודם חורבן הבית נולד ונהרג, וחכמי התלמוד היו אחר החורבן, כגון רבי עקיבא וחבריו ואותם ששנו המשנה, רבי ורבי נתן היו ימים רבים אחר החורבן, וכל שכן רב אשי שחבר התלמוד וכתבו שהיה אחר החורבן כד' מאות שנה, ואם היו החכמים האלה מאמינים במשיחותו, ושהוא אמת ואמונתו ודתו אמת, ואם היו הם כותבים הדברים האלה אשר פראי פול אומר שיוכיח מהם כך, אם כן היאך עמדו בדת היהודים ומנהגם הראשון...

אבל עיקר המחלוקת שבין היהודים והנוצרים הוא במה שאתם אומרים בעיקר האלוקות דבר מר מאד. ואתה אדוננו נוצרי בן נוצרי, ושמעת כל ימיך גלחים וצעירים ודורשים מדברים מלידתו, ומלאו אוחך ומוח עצמותיך מדבר הזה ושב אצלך מתוך הרגילות, אבל הדבר אשר אתם מאמינים, והוא עיקר אמונתכם, לא יקבל אותו השכל, והטבע אינו נותן, והנביאים מעולם לא אמרו כן, גם הפלא אינו יכול להתפשט בדבר ההוא כאשר אבאר בראיות גמורות במקומו ובשעתו, שיהיה בורא השמים והארץ וכל אשר בם חוזר עובר בבטן יהודית אחת ויגדל בו ז' חדשים, ויולד קטן, ואחר כך יגדל, ואחר כך ימסר ביד שונאיו וישפטוהו משפט מות וימיתוהו, ואחר כך תאמרו שחיה וחזר למקומו הראשון, לא יסבול דעת יהודי ושום אדם, ולחנם והבל תדברו דבריכם, כי זה הוא עיקר מחלקותנו, אבל נדבר גם מן המשיח כאשר הוא רצונכם... (מלחמות ה', וראה שם עוד)

כוזרי:

אחר כך אמר הכוזרי בלבו אשאל אדום וישמעאל, כי אחד משני המעשים הוא הנרצה מאין ספק, אבל היהודים די לי במה שהוא נראה משפלותם ומיעוטם ושהכל מואסים אותם. וקרא לחכם מחכמי אדום ושאל אותו על חכמתו ומעשהו. ואמר לו, אני מאמין בחידוש הנבראות, ובקדמות הבורא יתברך, ושהוא ברא העולם כולו בששת ימים... וכללו של דבר בכל מה שבא בתורה ובספרי בני ישראל, אשר אין ספק באמיתתם, בעבור פרסומם והתמדתם והגלותם בהמונים גדולים. ובאחריתם ובעקבותם נגשמה האלקות, והיה עובר ברחם בתולה מנשיאות בני ישראל, וילדה אותו אנושי הנראה, אלהי הנסתר, נביא שלוח בנראה, אלוה שלוח בנסתר, והוא המשיח הנקרא בן אלהים, והוא האב והבן והוא רוח הקודש, ואנחנו מיחדים אמיתתו, ואם נראה על לשוננו השלוש, נאמין בו ובשכנו בתוך בני ישראל לכבוד להם, כאשר היה הענין האלקי נדבק בהם, עד שמרו המוניהם במשיח הזה ותלוהו, ושב הקצף מתמיד עליהם ועל המונם, והרצון ליחידים ההולכים אחרי המשיח, ואחרי כן לאומות ההולכות אחרי היחידים האלה, ואנחנו מהם, ואם לא נהיה מבני ישראל אנחנו יותר ראוים שנקרא בני ישראל, מפני שאנחנו הולכים אחרי דברי המשיח וחבריו מבני ישראל שנים עשר, במקום השבטים. ואחרי כן הלכו עם רב מבני ישראל אחר שנים עשר ההם, והיו כמחמצת לאומת הנוצרים, והיינו אנו ראוים למעלת בני ישראל, והיתה לנו הגבורה והעצמה בארצות. וכל האומות נקראות על האמונה הזאת ומצווים להדבק בה ולגדל ולרומם למשיח ולגדל את עצו אשר נתלה עליו והדומה לזה. ודינינו וחוקינו ממצות שמעון החבר וחקים מן התורה אשר אנו לומדים אותה, ואין ספק באמיתתה, ושהיא מאת האלהים, וכבר בא בדברי המשיח, לא באתי לסתור מצוה ממצות בני ישראל ומשה נביאם, אבל באתי לחזקם ולאמצם.

אמר הכוזרי, אין בכאן מקום לסברא, אך הסברא מרחקת רוב הדברים האלה. אך כאשר התאמת הראיה והנסיון עד שיאמין בו כל הלב, ולא ימצא דרך אחרת להאמין בזולת מה שנתברר אצלו, יתחכם להקשה וינהלה לאט עד שיקרב הרחוק ההוא, כאשר יעשו הטבעיים בכחות המופלאים... (מאמר א ד וה)

...אבל הצדוקים והבייתוסים הם המינים שאנו מתפללים עליהם בתפלתנו. ואמנם הנוצרי וחבריו הם המועמדים הנכנסים בתורה המעמודית הטבולים בירדן... (מאמר ג סה)

...אך אלה האומות, כפי אשר קרבו רחקו, ואם לא, הנה ירבעם וסיעתו יותר קרובים אלינו, והיו עובדי אלילים, והם ישראל נמולים שומרי שבת ושאר המצות, אלא מעט ממה שהביאם צורך ההנהגה לעבור עליהם. והם מודים באלוקי ישראל המוציאם ממצרים, כמו שאמרנו בעושי העגל במדבר, ואין לאלה עליהם מעלה אלא בהרחקת הצורות, אך כיון שהטו מקום הכונה ובקשו הענין האלקי במקום שאיננו נמצא, זולת שנותם רוב המצות השמעיות, כבר רחקו עד מאד. (מאמר ד יג)

אמר הכוזרי, לא הבאתי מזה ראיה מפני שאני רואה שתי האומות החולקות זו על זו, יש לכל אחת מהן גדולה וממשלה, ולא יתכן שתהיה האמת בשני קצות הסותר, אלא או באחת מהם או אינו באחת מהם, וכבר פירשת לי ב"הנה ישכיל עבדי", מה שהורה שהדלות והשפלות יותר ראויות בענין האלקי מהגדולה והגאוה, והוא גם כן גלוי בשתי האומות, כי הנוצרים אינם מתפארים במלכים ולא בגבורים ולא בעשירים, אבל באנשים ההם שהלכו אחרי הנוצרי כל הימים הארוכים אשר לא נקבעה בהם דתו, והיו האנשים ההם גולים ונחבאים ונהרגים בכל מקום שנמצאו, וסבלו על חזוק אמונתם ענינים מופלאים מן הבוז וההרג, והם אשר בהם מתברכים ומכבדים מקומותם ומקומות הריגתם, ובונים במות על שמותם... (שם כב)

מורה נבוכים:

...ואין ספק כי יש ביניהם דברים שכוללים שלשתנו, רצוני לומר היהודים והנוצרים והישמעאלים, והוא מאמר בחדוש העולם אשר בהתאמתו יתאמתו הנפלאות וזולתם, אמנם שאר הדברים אשר עמסו על עצמם שתי האומות האלה, העסק בהם כעסק האנשים ההם בענין השלוש וכעסק קצת כתות אלו בדבור, עד שהוצרכו לקיים ההקדמות יקיימו בהקדמות ההם אשר בחרום הדברים אשר נשקעו בהם, והדברים המיוחדים בכל אומה מהם ממה שיחובר בהם לה אין צורך לנו אליהם כלל. סוף דבר, כי כל המדברים הראשונים הן היונים המתנצרים ומן הישמעאלים לא נמשכו אחר הנראה מענין המציאות תחילה בהקדמותיהם, אבל ישתכלו איך צריך שיהיה המציאות עד שתהיה ממנו ראיה על אמיתת זה הדעת או לא יסתרהו... (חלק א פרק עא)

אגרת תימן:

ואחר כך התחדשה דת אחרת שמגדלת בענינה ומררה חיינו משני עניני הכתות, כלומר, מכת ההתגברות ומכת הטענות והקושיות. וראתה בעצה להכחיד שם אומה זאת מדרך אחר, והוא שהתנכל בעצתו להתודע בשם נבואה ולחדש דת מבלעדי תורת ה', והודיע ברבים ששתי התורות מאת ה', וכונתו לחדש הספק ולהכניס מבוכה בלבותינו, בהיות התורה האחת הפך האחרת, ושתיהן מכוונות לא-לוה אחד, להיות זה מבוא ושער לסתר תורתינו, וזו בתחבולה נפלאה אשר יעשה האיש הרע מאדם, שהוא ישתדל להרוג שונא עם התקימו הוא, וכשילאה, ישתדל בענין שיהרג הוא עצמו ושונאו. ותחלת מי שמצא זו הדעת היה הנוצרי, והוא מישראל, והוא אף על פי שהיה אביו גוי ואמו ישראלית, העיקר בידינו, גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, ואולם נקראהו... להפליג בחרפתו, והוא הביא לחשוב שהוא שלוח מהשם לבאר ספקות התורה, ושהוא משיח היעוד לנו על יד כל נביא, ופרש התורה פירוש המביא לבטול כל התורה וכל מצותיה, והתר כל אזהרותיה לפי מה שכוון, והרגישו החכמים ז"ל לכונתו קודם שיתחזק פרסומו באומה, ועשו לו הראוי לו. וכבר הקדים השם להודיענו זה על ידי דניאל, כי ישתדל איש מפריצי עמנו וכופריהם להפסיד התורה בהתפארו בנבואה, והכניס עצמו בענינים גדולים, ואמר שהוא משיח, ושהשם יכשילהו כמו שהכשילו, והוא אמרו (דניאל י"א י"ד) "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו".

ואחריו לזמן ארוך עמדה דת מיוחסת אליו מאומת בני עשו, שלא היתה כונתו אליה ולא עלתה כן במחשבתו, ולא הזיק שום דבר לישראל ולא נולד בהם ספק לא לכלל ולא ליחידים, לפי שהתבאר להם חסרונו ושנכרת ואבד בידינו עד שנעשה בו מה שנעשה...

וכולם אין חפצם אלא לדמות שקריהם לדת ה', ולא תדמה המלאכה האלקית למלאכה אנושית, אלא לתינוק שאין לו ידיעה באחת מהן, ואין הפרש בין דתינו זאת לשאר הדתות שרוצים לדמותן אליה, אלא כמו שיש הפרש בין האדם החי המרגיש, ובין הצלם שפסלו האומן מעץ או שיצקו ממתכת, כלומר מכסף או מזהב... שהכסיל שאינו יודע החכמה האלקית והמלאכה ההיא, בראותו הצלם ההוא בדמות אדם בכל משטחו הגלוי ובתבניתו ובדמותו ובמראהו, יחשב שנעשה כמו שנעשה האדם, לפי שאינו יודע הפנימיות של שניהם... כן הדבר בכסיל שאינו יודע סתרי כתבי הקדש ופנימי המצות, כשירצה לערוך דתנו זאת אל דת המזויפת הנפעלת, יחשב שיש ביניהן ערך ודמיון, הואיל וימצא בדת ה' איסור והיתר, והדת המזויפת כמו כן, ובדת ה' ימצא מיני עבודתו, ובנפעלת כמו כן מיני עבודות... ואילו היה יודע פנימיותיהן היה יודע שהדת האלקית האמיתית שחכמתה בפנימיותיה, ושאין לה שום צווי ולא אזהרה שאין בפנימיות שלה דברים המביאים תועלת בשלמות האדם, ומרחיקים ממנו נזק שמונע ממנו השלמות ההיא, ויגיעו לו בם מעלות המדות, ומעלות הדעות להמון כפי יכלתם, וליחידים כפי השגתם...

וידוע כמו כן, שהדתות ההן המדמות לדתנו הם דברים שאין להם פנימיות, אלא ספורים ודמיונים, שהתכוון להם המדמה לכבוד עצמו, ולאמר עליו שהיה כפלוני ופלוני, והתבארה עברינותו לנגד החכמים, ונעשה הדבר שחוק וליצנות, כמו שמשחקים מפעולות הקוף כשידמה מעשיו למעשה אדם.

וכבר הודיענו הבורא על ידי דניאל עליו השלום, שדבר זה עתיד להיות, ושבאחרית הדבר יעמד אדם ויגלה דת שתדמה לדת האמת, וידבר גדולות, ויאמר שירדה אליו רוח נבואה ונתן לו ספר, ושדבר הבורא עמו, ואמר הוא לבורא וכיוצא בזה מהרבות דבריו, אמר דניאל כשספר עמידת מלך אדום, ודמה עמידת משוגע, ואיך יהיה נוצח למלך אדום... עד שראה לקרן ההיא עינים כעיני אדם ופה מדבר גדולות, כלומר, שהעומד הזה ידמה דת שתדמה לדת האלקית, ויאמר שהוא נביא, וירבה דברים. וביאר לנו דניאל, שכונתו תהיה להפר ולבטל התורה הזאת שבידינו, ויתכון לשנותה, שכן אמר (דניאל ז' כ"ה), ויסבר להשניה זמנין ודת, ויתיהבון בידה עד עדן ועדנין ופלג עידן. ובאר לו הבורא יתברך לדניאל שהוא עתיד לאבדו אחר גדולתו וגדולת אריכתו עם כל הנשאר מן האומות שקדמוהו...

רבינו בחיי:

ושתי אומות הללו קראן שלמה ע"ה שתי בנות, שהן מזומנות לגיהנם, הוא שאמר לעלוקה שתי בנות הב הב, ועליהם הזכיר בסמוך "תחת שנואה כי תבעל ושפחה כי תירש גבירתה", שנואה זו אדום, שנאמר "ואת עשו שנאתי", ושפחה זה ישמעאל שהוא בן השפחה, ועליהם הזכיר ישעיה ע"ה "המתקדשים והמטהרים אל הגנות", המתקדשים אלו אדום, שרגילים לנענע אצבעותיהם לכאן ולכאן, והמטהרים אלו ישמעאלים, שדרכם לרחוץ ידיהם ורגליהם וכל גופן תמיד, לא לבם שהוא העיקר, אחר אחד בתוך, ירמוז לשתי וערב של אדום המתקדשים בו, או ירמוז ליום אחד, אידם הקבוע להם... אוכלי בשר החזיר אלו אדום... (כד הקמח גאולה א)

מנורת המאור:

והמסית לאחרים לע"ז גדול מכולם, שאין מלמדין עליו זכות, כדגרסינן התם פרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ג א'), תניא, בערב פסח תלאוהו לישו הנוצרי, וכרז יוצא לפניו ארבעים יום, ישו הנצרי יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל, וכל מי שיודע לו זכות יבא וילמד, ולא מצאו לו זכות, ותלאוהו בערב הפסח. אמר עולא, ותסברא, ישו הנצרי בר הפוכי זכות הוא, מסית הוא, ורחמנא אמר לא תחמול ולא תכסה עליו, אלא שאני ישו הנצרי שקרוב למלכות הוה. תנו רבנן, חמשה תלמידים היו לו לישו הנצרי, מתי, נקי, נצר, ובוני, ותודה. אתיוה למתי, אמר להו מתי יהרג, והכתיב "מתי אבא ואראה פני אלקים" (תהלים מ"ב), אמרו לו, אין מתי יהרג, דכתיב, "מתי ימות ואבד שמו". אתיוה לנקי אמר להו נקי יהרג, והכתיב "ונקי וצדיק אל תהרוג" (שמות כ"ג), אמרו לו אין, נקי יהרג, דכתיב "במסתרים יהרוג נקי" (תהלים י' ח'). אתיוה לנצר, אמר להו נצר יהרג, והכתיב "ונצר משרשיו יפרח" (ישעיה י"א), אמרו לו אין נצר יהרג, דכתיב "ואתה השלכת מקרבך כנצר נתעב" (שם י"ד). אתיוה לבוני, אמר להו בוני יהרג, והכתיב "בני בכורי ישראל" (שמות ד'), אמרו לו אין בוני יהרג, דכתיב "הנה אנכי הורג את בנך בכורך" (שם). התיוה לתודה, אמר להו תודה יהרג, והכתיב "מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ" (תהלים ק'), אמרו לו, אין, תודה יהרג, דכתיב "זובח תודה יכבדנני" (שם נ'). (נר ב כלל י חלק א פרק ב)

אברבנאל:

...והנה הנוצרים אמרו שעמנואל הוא על משיחם, ואמרו שעלמה בא רק על בתולה, ושכחו "ודרך גבר בעלמה... כן דרך אשה מנאפת", רוצה לומר הבעולה שלא יודע אם שכב איש אותה, ועוד אמר (העלמה) הרה, בלשון הוה, ולא שיהיה אחר ו' מאות שנה, ועוד אף אחד לא קרא לנוצרי עמנואל... והאות היה על מיד ולא על אחר כך, ולא נאמר לו בתורת יעוד לעתיד... (ישעיה ז יז, וראה שם עוד בארוכה)

...וגם מצד הדת והאמונה ראוי לקראם בני אדום לפי מעשיהם, שכעשו עובדים לאלהיהם במרמה ובדעות בלתי אמיתיות. וכמו שעשו לקח נשים מאומות שונות, כן התקבצו שם אומות רבות ומכעיסים להקב"ה כמוהן, ולא כיעקב שיחוסו זך בלי זר, וכעשו קבלו רק הטובות הגשמיות. וחכמי האמת קבלו, שנפש עשו התגלגלה בנפש הנוצרי, ולכן היה במדברות איש ריב ומדון לחכמי הפרושים, ואולי על זה נקרא ישוע, אותיות עשו במלואו, וברומי התחלת ושורש כת זו, ומלכיה קבלוה ראשונה, וכעשו איטליה ומלכיה תחת ממשלת מאדים. והרמב"ן כתב ששלוחי הנוצרי ברחו מירושלים לאדום, ופיתו האדומיים לאמונתם כאומה הראשונה, על כן נקראו הנוצרים אדומיים. (שם לה י)

ישכיל עבדי - להנוצרים הוא על הנוצרי, שסבל עבור חטא אדם הראשון, אך לא נזכר בשום מקום שנענשה נפשו בגיהנם, ואפילו אם נענש הוא מה חטאו בניו? ונפש אברהם שדבקה באלקים איך תיענש? ועוד שדבריהם נמנעים, שיגשים עצמו הבלתי בעל תכלית בגוף בעל תכלית. ועוד. וגם הפסוקים מתנגדים, דכתיב "ישכיל עבדי", שלא היה בעל שכל, ואיך יקרא חלק מעצמו עבדי. ונשא, ואם בגופו לא נישא כלל, ואם באלקות אינו צריך להנשא, וגם אמרו שהיה יפה, וכתוב לא תאר לו, וחליינו הוא נשא אי אפשר לפרש על העונש הנפשי, וה' חפץ דכאו וגו' ולא שקבל היסורים על עצמו לתכלית ידועה, וכתיב "יראה זרע יאריך ימים", והוא מת ערירי בחור, ועוד... (שם נב יג)

קרן זעירא - לדעתי האפיפיור, שתחלתו היה מצער, ותלת מן קרניה - ואז בטלו ממלכות בבל פרס ויון לגמרי. או שבימי קונסטנטין שהגדיל את האפיפיור נעקרה ממשלת הישיש והיועצים והקיסר של רומא. עינין בקרנא - שהאפיפיורים ימשלו בהתחכמות לא בכח... ופום ממלל רברבן - וממשלתם וכוחם בפיהם, וגם ידברו באמונה דברים אשר לא כן, וידבר נגד תורה ומצוות ויגדף לאלקי יעקב. (דניאל ז ח)

ויש לפרש בת הנשים על אם קונסטנטין שנתפתתה לדת הנוצרים, והסיתה בנה להאמין בו... על אלהי אבותיו - האומה הנוצרית לא תאמין בצדק ובנוגה, ועל חמדת נשים - שהכומרים יהיו פרושים מאשה, ולאלהי מעוזם - ובמקומם יעשו צורת הנוצרי ויכבדוהו בכסף וזהב. (שם יא לג ולח)

ומבצר מעוזם - יעשו בתי תפלותיהם כמבצרים. ואמרו בעלי גימטריות שאלהי נכר גימטריא ישו. ותנוח עמו - תחשוב שהנוצרים ירצו לכבוש את ארץ ישמעאל, ובפרט ארץ ישראל, ובני ישמעאל יתאספו עליהם לירושלים וישמידום, וכך תתגלגל מפלת אדום וישמעאל יחד, ויתגלה המשיח. (שם שם לט ומ)

מהר"ל:

לכן מה שקראו תגר על זה הנוצרים, כי היה הכוונה לבזות דת שלהם, ואומרים כי לכך נקט לבינה, שבשם הזה רמזו אמונתו שעשה עצמו לבן, הלא בעלילה באים עלינו, ואיך אפשר שיהיה יהושע בן פרחיה בימי הורדוס ובימי בנו של הורדוס, וכן כתבו התוספות שאנו שותים מימיהם, כי אין הכונה שהיה על אותו שהיה בימי הורדוס בנו של הורדוס. (חידושי אגדות סנהדרין קז א)

רמח"ל:

הדעת הרביעית היא דעת גויי הארץ, האומרים חטא ישראל, אין ישועתה לו באלקים סלה, חס ושלום, כסף נמאס קראו להם, כי הקב"ה בחר בהם ונותן להם בחירה בידם להיות צדיקים או רשעים, והם הרשיעו לעשות ומנעו ממנו יתברך כביכול שיוכל להטיב עוד להם, כענין צור ילדך תשי, והוכרח לעזוב אותם ולהחליפם באומה אחרת, חס ושלום, מפני שאי אפשר להושיעם, ואורך הגלות מורה, לכאורה, על זה ומפחיד הלבבות שאינם חזקים באמונה האמיתית... (דעת תבונות לה)

רש"ר הירש:

הנה על יסוד מעשה גן עדן בדו להם שקר, החותר תחת עתידו המוסרי של האדם, מכאן למדו את אמונת החטא הקדמון, על יסוד זה בנו בנין רוחני, אשר היהודי מתנגד לו מעצם מהותו. אמת, החטא הזה הוריש לכל צאצאי אדם תפקיד חדש בתכלית, עליהם לחיות באדמה שניטלה ממנה ההרמוניה עם האדם, שכן החטא הזה חוזר ונשנה בכל עת, ובעצם הניגוד בין האדם לאדמה ובאימוני ההתנזרות התלויים בו יתחנך האדם לקראת השלמות המוסרית, שתסלול את הדרך לשובו אל גן עדן. אך אם סבורים על יסוד זה שהחטא טבוע באדם, שאיבד את כושרו להיות טוב, שנאלץ מעתה לחטא, הרי היהדות מוחה על כך מחאה נמרצת. האדם כפרט והאנושות בכלל יכולים בכל עת לחזור אל ה' ולשוב לגן עדן עלי אדמות, לשם כך אין צורך באמצעי אחר פרט לנאמנות לחובה, שכל אדם מסוגל לה... (בראשית ג יט)

יצר - יש להצטער על כך, שתרגמו את "יצר" ככח דוחף, כאילו יש באדם כח הממריץ אותו לעשות רע, מכאן התפתחה אותה דעה שהיא השקפת יסוד של דת גדולה, ההשקפה על כח הרע, שהאדם מסור לידיו ולא ינצל ממנו אלא בזכות אמונה מסוימת... אך אין לך דבר רחוק מהשקפה זו מעצם התיבה "יצר"... (שם ו ה)

...כל מי שמטיף לאמונה ברגשות מופשטים, חסרי כל תוכן ממשי, וברחשי נפש שאינם ניתנים להגדרה כלשהי, הריהו נמנה על נביאי השקר, הנזקקים לדמיונות ורגשות, כדי שהעם יכיר בהם, אין להם שטח פעולה חשוב ופורה יותר מאשר הצער והיגון, הסבל והעוני, ועליהם אומר הנביא, "כי אבל עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו" (הושע י'), יתכן שהכמרים נקראים כך על פי המלה "לכמור מכמורת בירדן", הלא מדרכם של הכמרים על פי רוב לדוג במים עכורים, הם נהנים מן הרגשות העכורים של העם, מה שאין כן כהני ה' שמהם דורש הנביא "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צב-אות הוא" (מלאכי ב')...

מה ענין כל זה אצל תשרי, לפי שחודש תשרי בימינו הוא חודש הקציר, לאותם כמרים מודרניים, אין לך בין כל חדשי השנה חודש כזה בעל אפשריות כה רבות לסחוט דמעות, ולפרוט על נימי הלב... ולביים הצגה של התעוררות הלב והמצפון, בעזרת נאומים מדמיעים וצלילי עוגב מעוררי אנחה והשראה לתפלה... (במעגלי שנה חלק א עמוד פד)

...כאן מגיעה שעתם של העורבים השחורים, הכמרים לבושי השחורים, לגשת אל הנוער המדוכדך הזה, ולהורות לו את דרכם, לנפץ את אשליותיו ולבזות כל הנאה ושמחה, "כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו" (הושע י' ח'), תמיד מצפים הם לאבל העם, כדי למצא אוזן לתורותיהם... בעולם הזה חייב אדם להיות תמיד שרוי בצער ויגון בדכדוך ובקדרות למען ישתוקק לחיי העולם הבא ולגאולה... רק הקברים הם מקומות הקודש והם אנדרטות הנצחון על חיי העולם הזה. ואילו ישראל שמעו מפי הקב"ה: "בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה", בחודש אשר קרא לנו בקול השופר לשפר את דרכינו ולשנות את מהלך חיינו, ואשר בו עמדנו בצום לפני השי"ת... בחודש הזה תחוגו את חג הסוכות שבעת ימים, הוא זמן שמחתנו... (שם עמוד קכו)

...כאשר למדו עמי יפת מתורת שם על אחדותו של אלוקי שם, מה עשו? הם סילפו תורה זו וערבבו את האמונה באלוקים באמונה באדם, וכך יצרו סתירות וניגודים מיד עם תחילת ההארה בלבות בני האדם, כך נסתבכה האמת הטהורה במושגים של אמונה אשר יצרו לעצמם, ואשר אין בה כל כוח להנהיג את העמים אל הנצחון הסופי של האור על החושך. כך לקטו להם פסוקים מתורת שם לפי ראות עיניהם, אבל לא הכירו בהם כחוק מחייב, ולא עוד אלא התיימרו להתנשא מעל לתורה, כביכול, לזלזל בערכה ולראותה בדרגה שכלית נמוכה. ברור איפוא, שאותם פסוקים מתורת שם לא היה בהם כדי לשמש יסוד בחיי יום יום, ואיש הישר בעיניו יעשה. מאידך הגיעו לכלל מושגים מצומצמים על החיים, שסתרו לחלוטין את מהותם האמיתית של החיים עלי אדמות, וכך עירבבו את התורה עם דמיון, שאינו הולם גם את גרעין האמת אשר בתרבות יפת, ובמשך מאות בשנים נטוש המאבק על זכות חיי ההנאה בעולם הזה... (שם עמוד קצב)

וכאשר בא העולם הרומי-נוצרי ונטל דוקא מן הפזורים המאוסים הללו ספר אחד שלהם, אשר בו שמחו לראות את גאולת העולם ואת גאולתם הם מתועבות האלילות, והתחילו לסגוד דוקא לפני אחד מבני העם המפוזר והמפורד הזה, בראותם בו את מושיעם הנערץ, כך שלא יכלו עוד להמנע מלהודות באופי האלוקי המיוחד שבמקורם, יעודם, תולדותם ותורתם של המאוסים הללו, לפחות בעברם, אז הסתתר שגעון ההשמדה שלהם מאחורי הטענה, כי האופי האלוקי הזה שבפזורים הללו כבר עבר זמנו, ואינו חל עוד עליהם... (שם חלק ב עמוד ר)

ואף גם זאת - אף על פי כן, אפילו בהיותו נדכא עד עפר ורגלי עשו רומסות את צווארו, יכול יעקב להביט בבטחה לתוך עיני עשו, ועד שהוא יכנע לו ויודה בנצחונו ועליונותו לגבי יעוד ישועת העולם, יכול הוא לשאול אותו, היכן הישע והשלום, היכן הטוב והאושר שהביא שלטונו לעולם? יכול הוא לשאול אותו, מהי מדת החופש והאחוה, ההארה וההאצלה שהביאה כנסייתו לעולם? יכול הוא להצביע על ערים נחרבות, על משכנות אדם חרוכי להבות, על ערימות חללי אדם, על לבבות רצוצים ונשברים, על עמים משועבדים, על אומות נכחדות, על חיים אומללים על נפשות נדכאות, על רוחות שחץ מוכי סנורים, על קנאות חשוכה שהועלתה למדרגת קדושה, על טירוף חושים שלמענו מטיפים מראש כל דוכן, על אלימות נחוצה, על אמת נרמסת תחת רגלי הכחש, על אנושיות נכלמת אשר בזים ולועגים לה בפה מלא... על זעקת כל הדורות שעברו עד כה, שכולן מרימות קול מחאה נוקבת נגד ההתיימרות האווילית והמגוחכת שכאילו כבר נגאל העולם על ידי רוחו הרומית של עשו. (שם עמוד ריב)

...וכפי שאירע למשל בימי הבינים, עמדו הם ויצרו ערבוביה של בשורת האחד והיחיד עם צורות תעתועים משרידי האליליות, שכתוצאה ממנה נוצרה דת חדשה, אשר לא זו בלבד שלא הצליחה להוכיח את עומק השפעתה בגאולת האנושות מן האלימות הגסה ולא תרמה מאומה לרוממות הרוח ולהאצלת הנפש, כי גם שיסתה את נאמניה נגדינו. ביד אחת הם החזיקו חרב ולפיד תבערה, בעוד שידם השניה נופפה בפסל אמונתם. גודל ריחוקה משליחות של אהבת אדם, כביכול, מוכח בעליל ממפעלי הדת הזאת, שהתבטאו בשעבוד אומות, בעריצות שליטים, בסחיטת דמעות ואנחות נדכאים, במלחמות ושפך דם רב, בהצתת בתי יהודים, בטביחת נשינו וטפינו, בגירוש משפחותינו, ועל ידי המעטת אושרנו או השמדת רכושנו הדל, בכל הדרכים והאמצעים הפסולים ביותר. עמנו הספיק להיווכח די והותר, כי אין הדת הזאת מסוגלת להגשים שליחות כה נשגבה כגאולת עולם בדרך של אהבה ואמת. מסתבר כי טרם הגיעה שעת הגאולה בה יגור זאב עם כבש...

האומות הנוצריות, למרות שטענו להיות יודעי התנ"ך, וכן שהמפתח לגאולת העולם נמצא בידיהם, היה בכל הופעתם משום ניגוד משווע לכל תוכן ההשקפה היהודית וידיעתנו את ה', היה בה משום התכחשות גמורה לכבוד האדם, שנברא בצלם אלקים, ולמושג של הקדשת כל חיי האדם לה'... (שם חלק ד עמוד רצט)

שם משמואל:

נראה דכעין שאמרו ז"ל (שבת קמ"ו), בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ואף שנדחה נחש, מכל מקום צריך לנקות מן הזוהמא, ועד שעמדו ישראל על הר סיני לא פסקה זוהמתן, כך הענין ביונים, שהיה כל ענינם להטיל טומאה וזוהמא בישראל, אף שנהרגו וברחו ובטלה מלכות יון, עדיין נשאר מן הזוהמא שהיו צריכים בירור ונקיון לזמן מרובה. ויש לומר דהיינו טעמא שהורקנוס הזקן הכריח את האדומיים לקבל עליהם מילה, ושם אותם שומרים על שערי ירושלים, ואז היו הסנהדרין, וכל מעשיהם היו על פי רוח הקודש, ולכאורה בלתי מובן למה היה להם זה, אך יובן על פי המבואר בכתבי האריז"ל, שאותו האיש היה גלגול עשו, ועל כן נדבקו אליו בראשונה האדומיים, ואחר כך נמשכו אחריו גם קצת יהודים. ונראה שכולם היו שיריים מזוהמת היונים כנ"ל, ונפרד מישראל באמצעות אלה האדומיים שנתפרדו מישראל... וכל הזוהמא יחדיו נדבקו באותו האיש, וישראל נעשו מכסף צרוף, והוא נידון בצואה רותחת שהוא משל על זוהמא הנדחית שנדבקה בו. ואולי בזה יש ליתן טעם על ביטול תורה של כל ישראל בכל שנה בעת לידתו, כי התורה מרחקת כוחות החיצוניים, כה דברי כאש נאום ה', כמו אש המצרף כסף ושורף את כל הסיגים... ועל כן במכוון מבטלין מן התורה ונותנים לו מקום להתפשט כדי שישאב את הזוהמא, וישראל יתקנו לאט לאט עד שיבא משיח במהרה. (חנוכה תרע"ד ליל ב')