מעשה ברבן יוחנן בן זכיי שהיה רוכב על גבי החמור, והיו תלמידים מהלכים אחריו, וראה ריבה אחת מלקטת שעורים מתחת רגלי בהמתם של ערביים, כיון שראתה את רבן יוחנן בן זכיי נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, ואמרה לו רבי פרנסיני, אמר לה בת מי את, אמרה לו בתו של נקדימון בן גוריון אני, ולא זכור אתה שחתמת בכתובתי. אמר להן רבן יוחנן בן זכיי לתלמידיו, אני חתמתי על כתובתה של זו, והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב של בית חמיה, ושל בית ריבה זו לא היו נכנסים להר הבית להשתחוות, עד שהיו פורסים להם כלי מילת תחת רגליהם, ונכנסים ומשתחוים, וחוזרים לבתיהם בשמחה... (נצבים שה)
תנו רבנן, פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים, ולא היה להם מים לשתות, הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד, אמר לו הלויני שתים עשרה מעינות לעולי רגלים, ואני אתן לך שתים עשרה עינות מים, ואם איני נותן לך, הריני נותן לך שתים עשרה ככר כסף, וקבע לו זמן. כיון שהגיע הזמן ולא ירדו גשמים בשחרית, שלח שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך. שלח לו עדיין יש לי זמן כל היום כולו שלי הוא, בצהרים שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך, שלח לו עדיין יש לי שהות ביום. במנחה שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך, שלח לו עדיין יש לי שהות ביום. לגלג עליו אותו אדון, אמר כל השנה כולה לא ירדו גשמים ועכשיו ירדו גשמים, נכנס לבית המרחץ בשמחה. עד שהאדון נכנס בשמחתו לבית המרחץ, נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצב, נתעטף ועמד בתפלה, אמר לפניו, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך עשיתי שיהו מים מצויין לעולי רגלים, מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלא שתים עשרה מעינות והותירו, עד שיצא אדון מבית המרחץ, נקדימון בן גוריון יצא מבית המקדש, כשפגעו זה בזה אמר לו תן לי דמי מים יותר שיש לי בידך. אמר לו יודע אני שלא הרעיש הקב"ה את עולמו אלא בשבילך, אלא עדיין יש לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותיי, שכבר שקעה חמה וגשמים ברשותי ירדו. חזר ונכנס לבית המקדש ונתעטף ועמד בתפלה, ואמר לפניו, רבונו של עולם, הודע שיש לך אהובים בעולמך, מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה. באותה שעה אמר לו האדון, אילו לא נקדרה החמה היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותי. תנא לא נקדימון שמו, אלא בוני שמו, ולמה נקרא שמו נקדימון, שנקדרה חמה בעבורו. (תענית יט ב)
דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן, מעשה בכלתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים סאתים יין לציקי קדרה מערב שבת לערב שבת, אמרה להן כך תפסקו לבנותיכם, תנא שומרת יבם היתה, ולא ענו אחריה אמן. (כתובות סה א)
תנו רבנן מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים, והיו תלמידיו מהלכין אחריו... (שם סו ב, ההמשך כלעיל בספרי)
...הוו בה (בירושלים) הנהו תלתא עתירי, נקדימון בן גוריון, ובן כלבא שבוע, ובן ציצית הכסת, נקדימון בן גוריון שנקדה לו חמה בעבורו... חד אמר להו אנא זיינא להו בחיטי ושערי, וחד אמר להו בדחמרא ובדמלחא ומשחא, וחד אמר להו בדציבי (עצים)... (גיטין נו א)
אמרו על בתו של נקדימון בן גוריון שהיתה מטתה מוצעת בשנים עשר אלפים דינרי זהב, ודינר צורי של דינר זהב היה יוצא לה מערב שבת לערב שבת לציקי קדירה, ושומרת יבם היתה, ולמה נקרא שמו נקדימון בן גוריון, מפני שנקדה לו חמה בעבורו. פעם אחת עלו ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות.... (פרק ו ג)